וגם אם נניח שלא הצליחו, איך זה שלא הזמינו את הצד האחר בזבל"א, שולחים מכתב על ידי איזה בית דין בבקשה שכל צד יברור לו אחד ושניהם שליש וידונו על פי תורה? האם את המינימום הזה לא יכלו להשיג? ואחר כך יאמרו לנו כי הם עשו את מה שהיו צריכים לעשות?
אסור לשכוח, כח ההנהגה היה אצלהם עד לפני כמה חדשים, אז איך זה שאת המינימום הזה לא עשו בשביל שאם חלילה יגיעו למצב כזה יהיה היכן להתדיין על פי תורה, האם באמת הם חשבו כי לעולם חוסן, הרב אלישיב יחיה לעולם? האם הגיל של הרב אלישיב לא היה מספיק בשביל שיפקח עיניהם שצריכים להכין בית דין שיהיה מקובל על כל הצדדים?
ואם לא הצליחו, מדוע לא יכלו להתדיין בבית דין שאין לו כאן נגיעה, לא חסרים בתי דינים בחוגים אחרים. האם באמת עדיף בית המשפט החילוני על פני כל בית דין ישראל אחר? האם מצאנו גדול אחד ויחיד שיאמר דבר שכזה למי שיבא אליו לבקש היתר לערכאות?
ארץ ישראל מלאה בבתי דינים. האם כולם נוגעים בדבר, אין מי שאינו צד במחלוקת הזו?
בושה תכסה פנים, שבענין ציבורי כזה, במיוחד כאשר עוסקים בממונות רצים לערכאות ולא לבית דין ישראל. אני מעלה את דף התביעה הראשון שתראו את מי תובעים ועם מי אי אפשר להתדיין בבית דין ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.