לא נמנע בכל זאת מלצטט דברי פגיעה במרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, "ההבנה" העמוקה שניחן בה העורך, הביאה אותו לכך שטורי העיתון נועדו לעקיצות נגד גדולי ישראל.
ובכן בשנת תשנ"ה שמרן הגאון הגדול רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א נסע לארצות הברית במסירות נפש עצומה, כשכל העם וכל העיתונים רואים את הקולות ואת הלפידים שליוו את קבלת פניו, מלאו פיו אל העורך מים, אין קול ואין קשב.ובכל זאת הוא מצא מקום להתייחס לכך, באותו שבוע הופיע ספר "לולי תורתך", בלא שהתבקש לכך מיהר לסקור את הספר, מתוך חמש מאות עמודים גדושי סיפורים, הוא מצא שלש, אחד מהם הוא הסיפור הזה, פעם ביקשו ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל לנסוע לארצות הברית, עבור "החינוך העצמאי", מרן זצוק"ל סירב, ונימק זאת: "אני מפחד להיכשל בגאווה, מהכבוד שאנחל שם"
... אכן, לא רק השקפה יכול מיודענו הכול יכול והכל מחליט להנחיל, אלא גם מידות, את מלחמת הגאווה ובקשת הענווה הוא יכול להטיף לגדולי התורה!!
דוגמה נוספת: בשנת תשס"ה, נערכו מעמדי "סיום הש"ס" ברחבי הארץ, באחד מהם השמיע מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א הארה נוראה, על מה שכתוב "כל דהווי באשכבתיה דרבי, מזומן לחיי העולם הבא" שלשון זה לא נאמר אפילו על לימוד תורה עצמו, למדנו מכאן כוחה של "כבוד התורה" שאפשר להשיג דרך כבוד התורה יותר מאשר הלימוד עצמו. הארה זו יסודה בדברי הגמרא במגילה "כבוד התורה דיחיד חמור, תלמוד תורה דיחיד קל", וכל אחד מבין שהכוונה שמתוך מתן כבוד לתורה יכול כל אחד לזכות לדרגות עצומות, כמובן שהדבר פשוט שהדבר יביאו גם ללימוד התורה שכן "איש לפי מהללו"
. אבל אבוי, לקול משובת מחוצפים צוהלת, מיהר עורכינו לנצל את טורו בעתון בתאריך (כא' אדר תשס"ה) כדי להעמיד את מרן שליט"א על טעותו, הוא בחר לצטט את דברי ה"נפש החיים" ש"אין לך מצווה מצילה את האדם מדין שמים יותר מלימוד התורה", עם טכניקות הרמזים והעקיצות המורעלות, השתדל ללמד את גדולי התורה פרק בהערכה לתורה, שכן לשם כך נעשה העיתון ולכך הוא נתמנה.
בעת המערכה על עתיד "החינוך העצמאי", לא רק שהעורך לא היה ניחא לו מהכרעת גדולי הדור, אלא כתב גם מאמר המזהיר אותם מפני "השתלטות על גופים צבוריים", לפלא שמרן הגרי"ש אלישיב שליט"א לא קרא את המאמר והעניק גיבוי לכל המהלך
שיטת חינוכם של כל גדולי התורה (כן, כל גדולי התורה) באמצעות העיתון, שבה ונשנתה בכל נושא שעלה על הפרק, כולל נושאים הרי גורל, שבהם בניגוד לאלו הסבורים שלמרן הגרי"ש אלישיב ולמרן הגראי"ל שטיינמן יש את דעת התורה לה זכו בהקדשת חייהם לתורה, טעות בידיהם, למיודענו העורך השקפת התורה ברורה, וכל גדולי התורה המיתו עצמם על התורה לריק רחמנא לצלן, הם היו יכולים לזכות לכך, ב"הבנה עמוקה" של עתונאי ובעל עט. אילו היו מודפסים כל מאמריו בשלמותם היה אפשר למלא ספר "הדרכות" לכל גדול שמעונין לדעת השקפה על בוריה.
לא נאריך בהנהגת החוצפה השיטתית הנוראה, ניצול העיתון להשמצת גדולי ישראל, לקול מצהלות נערים מנוערים, ושילהוב להט מחלוקת מכלת לב ומדיבת נפש
דור שלם של נערים ציפה בכל שבוע ויום ראשון לחפש במאמרים את העקיצה השבועית, שעל פיה השחיר עורך זה גדול בתורה שכל עולם התורה נשען עליו, וכל הכוללים סמוכים על שולחנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.