יריבו עד לרגע האחרון ו'יהדות התורה' תמשיך בהרכב כפי שהיה - הגדולים יכריעו

הם פתחו במשחק שלחו את הכדור לעברה של אגודת ישראל. 'דגל התורה' התכנסה וקבעה כי הם לא רוצים את 'אגודת ישראל' הם מאמינים כי לבד הם יכולים לעבור את אחוז החסימה, המצב כפי שהיה בקדנציה האחרונה לא הטיבה עימם, אגודת ישראל - והכוונה לגור - עשו שבת לעצמם ופגעו קשות בהוראות של גדולי התורה הליטאים, והם ימליצו לגדולים ללכת הפעם לבד, וככה 'לחנך' את אגודת ישראל שתיאלץ להיכנע לתכתיבים של 'דגל התורה'

מה שהם לא אמרו בפרהסיה, כי פירוש הדברים שהחסידים אם ירוצו לבד כ'אגודת ישראל' לא יעברו את אחוז החסימה, ואז גם אם 'דגל התורה' תכניס חמשה מנדטים החרדים ימנו בכנסת שתיים פחות ויתכן שגם שלשה, וכאשר גדולי התורה יצטרכו להכריע האם לאפשר מצב של איבוד שלשה מנדטים חרדים בכנסת הבאה, הם לא יאמרו כן מסכימים, זה לא קל. מדובר באחריות כלל ציבורית, שמספר החרדים בכנסת יהיה לפחות לא פחות ממה שהיה

'אגודת ישראל' בינתיים לא זרקה את הכדור חזרה למגרשה של 'דגל התורה' שם מעדיפים לשתוק מפני שברור להם שזה ישבור את היחסים הפנימיים לפחות לתקופה של עד הגשת הרשימות. ובנוסף לאגודת ישראל בעיה מפני שזו מפולגת בין גור וויזניץ בצד אחד, ושלומי אמונים ובעלזא בעבר האחר

מה שיכול לקרות ונראה שיש שיחות על כך, שרבני הליטאים יזמינו את 'הכלל חסידי' ובעלזא ל'יהדות התורה' בלי גור שיחד עם ויזניץ מונים בקושי 24 אלף קולות של בעלי זכות בחירה שזה קצת יותר מחצי מנדט. הסיבה שירצו לעשות זאת מפני שאז יוכלו לתאם עמדות. השבוע ראינו את מרן הגר"ד לנדו עולה לרבי מבעלזא בכך שלח את הרמז לגור שאפשר לרוץ בבחירות בלעדיהם אם לא יסכימו כי גדולי הליטאים יכריעו בכל נושא הקשור בחוק הגיוס

כאן צריך להבין את הבעיה שיש לחרדים בכלל, קיימות שלשה גישות אחרות, אחת של ש"ס שהם הכי מרחיקים לא איכפת להם שמחצית מן החרדים ילכו לצבא. 'דגל התורה' דואגים רק למי שרוצה ללמוד הם רוצים חוק שיאפשר לכל מי שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד ומכאן ואילך זה לא עניינם. אגודת ישראל בענין זה הולכת עד הסוף לאפשר לכל מי שלא רוצה ללכת לצבא מחלן לא ללכת, ואם כן, רק בתנאים שיאפשר שמירה על חרדיותו בצבא

בקדנציה האחרונה כל דרשן דרש לעצמו וגור פרשה לבדה מבלי ש'דגל התורה' עומדת לצידה ובודאי שלא ש"ס. עכשיו הולכים לבחירות כאשר גור אומרת בקול רעש גדול כי הם רוצים קואליציה עם השמאל, ש"ס מכריזה ואומרת כי הם יילכו רק עם נתניהו גם אם ייאלצו ללכת לאופוזיציה, ואילו 'דגל התורה' משחקת את המשחק כאשר ברור כי המצביעים שלה ברובו הגדול לא יצביע להם אם לא תהיה הכרזה שתבטיח כי לא יתמכו בשמאל בכל מצב. להופיע יחד כאשר כל חזן מנגן ניגון אחר, זה ירחיק הרבה מאוד מצביעים וזו הסיבה מדוע שיתכן וגדולי התורה יבהירו כי 'יהדות התורה' תהיה מורכבת רק ממי שמוכנים לעבוד יחד ומבלי שכל אחד יעשה שבת לעצמו

אין ספק כי ניצבים אנו בפני מלחמה קשה בין 'דגל התורה' ל'אגודת ישראל', אבל אסור לשכוח שיש גם התחייבות בבחירות לעיריות ובמיוחד בבית שמש כי אם יתמכו בנציג 'דגל התורה' יופיעו יחד בבחירות הקרובות. עתה יש ב'דגל התורה' שאומרים כי גור בהתנהגותה גרמה שלא מחוייבים יותר להסכם הזה. מה שבטוח זה יגיע לגדולי התורה הליטאים להכרעה, ולא נופתע אם ההכרעה תהיה כזו שרוב הציבור החרדי לפחות יוכל לתמוך ברשימה אחת

הבעיה בעיקרה תהיה גור, גדולי התורה לא יסכימו כי הם יהיו חלק מן הרשימה בשל ההצהרות השמאלניות הרשמיות שיבריחו אלפי קולות, פרט אם הם יודיעו כי לעולם לא ילכו עם השמאל

עד לסגירת הרשימות יהיו עוד הרבה התפתחויות, ולכן קשה כרגע לקבוע בוודאות איך שזה יגמר, מה שבטוח, יפעילו לחצים מכל עבר, ובסופו של דבר לא יופיעו ברשימות נפרדות. קשה להאמין ש'דגל התורה' תיקח סיכון לעבור את אחוז החסימה לבד, מה שהם עושים כרגע הם מפעילים שרירים, על מנת שאגודת ישראל תקבל פחות ממה שהיה לה בעבר

חיים שאולזון

מי נכחו במפגש של הגר''ד לנדו עם האדמו''ר מבעלזא - האם יש לכך מסר פוליטי?

כל הסובבים היועצים והמדריכים הפוליטיים של שני הצדדים היו שם, הגר"ד לנדו הגיע לביתו של הרבי מבעלזא זו הפעם הראשונה בחייו, הוא שוהה למנוחה בירושלים והפוליטיקאים סביבו הבינו כי זו הזדמנות מצויינת שיעלה לבעלזא ולא לבד, הצטרפו אליו האיש הפוליטי הכי חזק ומכריע בבית הגר"ד ושמו דוד שפירא נכדו של הגראי"ל שטיינמן האיש החזק בבתי הגדולים, האינטרס שלו ברור מאוד שליטה מלאה ברוב החרדי וברור לו כי לעשות זאת יוכל על ידי פיצול אגודת ישראל

ב'דגל התורה' מתלבטים האם ללכת עם אגודת ישראל או שהגיע הזמן לומר להם שלום ולא להתראות. אבל מתמודדים עם בעיות או ספקות. הראשונה האם 'דגל התורה' לבדה תעבור את אחוז החסימה. במצב שנוצר של התמרמרות כל כך גדולה בציבור החרדי על הנציגות הנוכחית, בשביל להבטיח את אחוז החסימה יצטרכו לסלק לפחות שתיים מן הארבעה ואלו יהיו משה גפני ואורי מקלב. האיש החזק בבית הגר"ד לנדו הוא יעקב אשר שימשיך, ובאשר לפינדרוס הוא הסתכסך עם בית הרב לנדא אבל ביקש סליחה, והוא מקווה שלא יסלקו אותו

מאידך יש לחץ רב להמשיך עם אותו צוות, אבל אז חייבים יהיו ללכת לפחות עם חלק מאגודת ישראל, ומה שבטוח החלק החזק באגודת ישראל - את זה ראו בבחירות לעיריות - הוא של שלומי אמונים ובעלזא שמונים את רוב מנין ובנין של מצביעי אגודת ישראל, במצב הזה מבטיחים 6 מנדטים בבחירות הקרובות במקום 7 שיש כרגע. הסיבה מדוע לא לקחת את גור מפני שהם מצהירים רשמית כי הם תומכים בשמאל, ולאחר מה שקרה השבוע עם יואלי לאנדא עוד הרבה מצביעים בורחים לא יצביעו למפלגה שגור חלק ממנה

המפגש הזה פתח את הפתח לשלומי אמונים ובעלזא, וגור לא תוכל לאיים עליהם, הם ימשיכו ב'יהדות התורה', לגור בעיה קשה הם ייאלצו לחפש מפלגה שמאלנית, מפני שבמפלגות ימניות לא ירצו אותם

השבוע התהלכה שמועה שגור תצטרף לאיילת שקד ובני גנץ, ככה יעברו את אחוז החסימה, כך תכנס גור לכנסת. הבעיה שברשימה יש אשה ובגור לא יאהבו זאת, לכן יש מי שמציעים לבני גנץ לוותר על איילת שקד וגור יתמכו בו. גנץ חושש שידביקו לו תדמית חרדית ויפסיד קולות - ברור כי אלו רק שמועות ואין לבנות עליהם דבר. יש עוד זמן לסגירת הרשימות, ועד אז הכל פתוח

חיים שאולזון

מה לרבי מגור עם יואלי לאנדא שמבזה אותו פעם אחר פעם?

בגור כששומעים שיש למישהו כסף מוכנים להתבזות העיקר למלוק ממנו כמה שאפשר. בדרך כלל כאשר מישהו מבזה אותך אתה לא פותח לו את הדלת על מנת שיבזה אותך שוב. בגור הסיפור שונה. יואלי לאנדא ביזה את הרבי מגור על המטוס כשהגיש לו מכתב מלא במוסר סאטמארי, והשבוע הרבי מגור פתח לו שוב את הדלת על מנת לאפשר לו סיבוב שני. יואלי לאנדא הגיע לבית הרבי מגור עם סט של 'דברי יואל' הוא ביקש שכל העולם יראה איך שהוא מחנך את הרבי מגור להפוך לסאטמארי

הנימוק הרשמי של הביקור, שיואלי לאנדא הסכים לתרום 2 אולמות שמחה על פי התקנות כפי שנהגו בהרבה מקומות, כאשר גם כאן הוא מבזה את הרבי מגור, לכל קהילה כמעט יש 'תקנה האלל' מקום שאפשר לעשות שמחה בזול, ואילו בגור הגדולה כאן אין בנמצא דבר כזה. ניסו בעבר לבנות משהו כזה שנכשל לאחר שהרבי עלה מבני ברק לירושלים

איני שואל מדוע שירצה יואלי לאנדא להיכנס לרבי מגור, כאשר מאפשרים לו סיבוב נוסף ועם 'דברי יואל' בשבילו זה טוב, יש לו עם מה להסתובב בוילימסבורג ולהראות לסאטמארים כי הנה עבדתי על הרבי מגור ואולי יהפוך באיזה יום לסאטמארי. השאלה היא לבנו של הרבי נחמיה מדוע הוא מאפשר לבזות את אביו בצורה שכזו

ההסבר לדבר הוא כסף, נחמיה כמו אבא שלו אוהבים הרבה כסף, וכאשר מישהו מציע מיליון דולר לבניית אולמות שישכירו במחיר מוזל, מדוע לא. הוא מוכן להתבזות העיקר שלאנדא יכתוב טשעק ויתן מיליון לגור

כאשר אדם מבקש באופן פרטי להיכנס לרבי ולכבדו, הוא לא מביא עמו צלמים. יואלי לאנדא הביא עמו צלם שיעשה את המלאכה המדוייקת שהכל יראו את הסט 'דברי יואל' שהוא מביא לרבי, וכאשר הוא מבטיח שאת הרבי יסובבו באותו צילום חסידיו של הרבי ובמיוחד המקורבים אליו

יואלי לאנדא מתגלח בטענה כי אין איסור בסאטמאר להתגלח. לעומת זאת בגור אסור להתגלח, ומי שמתגלח לא יכול להתפלל אצל הרבי גם אם יהיה החזן הטוב ביותר. אבל כאשר נותנים כסף, מותר להתגלח ומקבלים אותו כמו אדמו"ר. שימו לב מה על השולחן עוגה כמו שמניחים כאשר אדמו"ר מגיע לבקר. ככה זה כאשר יש לך ירוקים בכיס בגור יתנו לך כבוד של רבי'ס רק אל תשכח להשאיר את הירוקים בכיס של הרבי

חיים שאולזון 

האם בבית הרבי מגור יושבים סתומים? איך עוסקים בנושא כזה בפומבי? חוסר אחריות ממדרגה ראשונה

מזעזע היה לשמוע את תשובתו המתחמקת של הרבי מגור כאשר יואלי לאנדא מציע לו לקחת עורכי דין גדולים באמריקה שיגישו תלונה נגד מושלי ארץ ישראל על שהם רודפים את החרדים, הוא אומר צריכים לשאול רבנים. האם הרבי מגור חרש חלילה. לאנדא אומר במפורש שכבר עובדים על כך באמריקה, איך זה שהרבי מגור לא שאל אותו מי הם הרבנים שהתירו זאת? ואם מדובר ברבני סאטמאר היה עליו לומר כי הם אינם מקובלים על אגודת ישראל, וכי 'מועצת גדולי התורה' היא זו שצריכה להתכנס בנושא ולהחליט, ומי יהיו הרבנים שידונו בנושא, האם הוא לא קלט כי בתשובתו הוא נתן ללאנדא אור ירוק לגייס את חסידי גור באמריקה לענין?

אף אחד אינו חולק כי על החרדים להיאבק נגד ראשי הממשלה והצבא החילונים המבקשים לחלן את צעירי החרדים וככה למחוק כל זכר לאידיאה החרדית. אבל האם מותר לפנות להאג, האם הכל מותר? ואם כן אולי יאמר לנו הרבי מגור מהיכן לקח זאת, ואיך זה שלא דחה את לאנדא מיד ואומר לו מדובר בעניין הלכתי מובהק שצריכים בנושא להכריע בכירי הפוסקים ולא מי שהם משוחדים ב'שיטה' שמאפשרת להם לעשות כמו הסיקריקים והקנאים מבלי לשמוע לדעת תורה ברורה בנושא

'העדה החרדית' לא העיזה להחליט כי פונים להאג נגד מי שעומדים בראש ממשלת ישראל, למרות ששיטתה נגד קיומה של ממשלה יהודית לפני משיח ברורה, והרבי מגור במחי יד נתן אור ירוק ליואלי לאנדא להפעיל עורכי דין בכל העולם להלשין על יהודים בהאג בערכאות של גויים מי ששונאים יהודים מפני שהם יהודים לא מפני שהם מקיימים מצוות כפי שקרה בשעתו בגרמניה גם מי שלא היה יהודי אבל האבא היה יהודי ולא האמא שלחו לגטאות ולכבשנים. מדובר בנושא שבימינו אי אפשר לחרוץ בקלות. גם ולמרות שהחיים היהודיים בארץ ישראל הם הקשים ביותר בשל התעללות החילונים והמזרחניקעס בחרדים

מה שמזעזע עוד יותר, הרבי מגור חושב שהוא יכול להחליט בנושא, הוא אפילו לא חשב פעמיים ולפחות לומר ללאנדא כי בנושא הזה צריך לכנס את 'מועצת גדולי התורה' שתחליט וכך היה מתחמק בצורה יפה מן העניין, היה אומר לו כי שיטת אגודת ישראל שונה משל סאטמאר ובנושאים כאלו 'מועצת גדולי התורה' היא המחליטה, וכי אסור לעשות שום דבר בטרם שיש היתר מוסכם על 'מועצת גדולי התורה'

ועוד, האם הרבי מגור הוא היחיד המחליט בעניינים כאלו, מדוע הוא לא אמר ללאנדא שבדבר כזה הוא צריך לפנות להגר"ד לנדו לשמוע מה דעתו בנושא, מדובר בעניין שצריכים אחדות חרדית מקצה לקצה, אחרת אנו פוגעים בקיומנו החרדי בארץ ישראל. הרעיון של להלשין על יהודים הוא חמור מפני שהוזהרנו בעניינים כאלו חלילה לא לפנות לערכאות של עכו"ם ובודאי שלא לשונאי ישראל מי שמחפשים את רעת כל יהודי

אם הרבי מגור אינו בקי בהיסטוריה שמישהו יספר לו מה קרה עם ישראל דה האן שנרצח על ידי ההגנה של אז מפני שאף הוא ניסה להיאבק בדרכים משפטיות בינלאומיות, האם רוצה הרבי מגור שהחילונים והמזרחניקעס ירצחו חרדים ברחובות?

ומה שיותר ממזעזע, האם בבית הרבי מגור יושבים סתומים? האם הרבי מגור לא קלט והבין כי בנושאים כאלו אסור לעסוק ולדבר בפומבי ובודאי שלא כאשר מצלמים בוידאו ושומעים כל מילה? משהו חולה מאוד בבית הרבי מגור, יצורים מן הסוג של בבצ'יק מובילים את הרבי לאזורים ומקומות שיעלה בסופו של דבר בדם של יהודים חרדים שיפלו בשל דברים שנשמעו גם אם לא יעשו דבר. מדובר בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה

ולבסוף שאלה לרבי מגור, אם חלילה וחלילה השמאל משתלט על הממשלה בעוד כמה חדשים האם גם אז יורה להילחם בהם ולמסור אותם להאג? או שמא מפני שזה לא נתניהו הוא יחליט כי זה אסור, חייבים לשמור על השמאל. הדברים שנשמעו בבית הרבי מגור בפומבי יעלה לחרדים מחיר רב, בשל חוסר אחריות ציבורית, הוכח שוב כי אין עסק עם מנהיג אלא עם פוליטיקאי ירוד שחושב שמבין ענין וכל כך רחוק מזה

חיים שאולזון

מי התיר לרבי מגור לבזות את שיטת אגודת ישראל?

האם מדובר ב'שיטה חדשה', בדבר שהרבי מגור לא שמע על כך קודם? האם אינו יודע וזוכר כי האדמורי"ם לבית גור חלקו על שיטתו של רבי יואל מסאטמאר? האם אינו יודע כי סאטמאר אינם משתתפים בבחירות? האם אינו יודע כי חסידי סאטמאר בהוראת רבי יואל אינם הולכים לכותל? מה הפירוש מגיע אליו נגיד מציע לו כסף ואומר לו לך תלמד את שיטת רבי יואל, ואיך זה שלא אמר לו אני בקי בשיטתו של רבי יואל לפחות שבעים שנה ונהגתי אחרת ממנו. אנו חסידי גור משתתפים בבחירות הולכים לכותל לוקחים כסף מן המדינה ונוהגים אחרת מסאטמאר ואל תבא להטיף לי נגד אבותי ורבותי

מי שראה את הוידאו ואת התמונות הרבי מגור ישב כעבד מושפל לנגיד שהחזיק בו בדולרים ואמר לו לך תלמד את שיטתו של רבי יואל ותוותר על שיטת אדמור"י גור, תכריז כי אסור עוד להשתתף בבחירות, אסור ללכת לכותל, ואסור לקחת כסף מן המדינה, האם לשניה אחת חשב הרבי מגור שהוא יכול להיענות לבקשתו? גם אם יטען כי בסך הכל הוא אמור היה לתת תרומה להקמת אולם שמחות בזול, והציע להקים קרן של כמה מיליוני דולר על מנת להלשין על ראשי ארץ ישראל בימינו לבית הדין של האג על שהם רודפים את החרדים, מה לרבי מגור עם מי שעוין את האידיאה של אגודת ישראל?

זו לא הפעם הראשונה שיואלי לאנדא מביא צלמים על מנת לצלם איך שהוא מבזה את הרבי מגור, משפיל אותו עד עפר תמורת טובות הנאה של הספקת מטוס פרטי לנסיעה לאמריקה ועכשיו תמורת אולם שמחות ועושה בו מה שהוא רוצה עד כדי שהוא משפיל את אבותיו של הרבי שחלקו על רבי יואל למרות שהוא התווכח עימם בנושא והם לא קיבלו את דבריו אמרו אחרת לגמרי, האם העלה הרבי מגור שקיימת אפשרות לתת יד לפגיעה באבותיו ורבותיו?

מדובר באחד הסקנדלים הגדולים ביותר. יואלי לאנדא לא היה מעיז לעשות זאת לרבי מצאנז-קלויזנבורג שאביו והחסידים סבלו מרורים מסאטמאר בשנותיהם בוילימסבורג ואחר כך בנתניה, ואף רקדו כאשר הרבי מקלויזנבורג הלך לעולמו. אם הוא היה מבקש לתרום למוסדות צאנז תמורת ויתור על שיטת אביו, הרבי מנתניה היה זורק אותו מכל המדרגות ואומר לו תתבייש לך, יש לנו רבי שקבע לנו את דרכנו הוא חלק על הרבי שלך, ולך תתחצף במקום אחר

על הרבי מגור להשיב על השאלה הכי קשה, האם שיטתה של אגודת ישראל אינה יקרה לו מספיק בשביל שיאפשר ליואלי לאנדא לעשות ממנו צחוק בכל העולם ואף לפרסם את הדברים בטלוויזיה להוכיח כי כל עניינה של גור זה כסף ומי שנותן הוא שמשתחווים לו למרות שהוא מתנגד לשיטת אדמור"י גור

חיים שאולזון

הבאבות למיניהם וכיעורם - גדול בתורה אמיתי לא עסוק עם בתי משפט בכל שני וחמישי

זה עובר כל גבול, מלחמות בין באבא או באבות לבין מי שפרשו מהם, בתוספת של יחצני"ם למיניהם מבזים את היהדות בכלל, התופעה שאם מישהו פרש מחצר זו או אחרת ורדיפתו, מאוסה. זה קרה וקורה בהרבה מקומות אבל בצורות אחרות, עושה רושם שנאבקים על כח שלטון והרבה כסף, כי אחרת לשם מה המריבות הללו, אם מישהו פרש מחצר, שילך ישנם מספיק אחרים שיגיעו לחצר. מה שבטוח, הוא לא חסר למנין, ובכל זאת נראה משהו חמור מאוד שצריך לעשות לזה סוף, החיים האלו גורמים שיותר ויותר מי שלא חזקים באמונה, יפלו

מאז ומעולם לא הייתי חסיד של באבות ולא תראו אותי כותב על באבא ו'גדלותו' לולא הוא עובר רדיפות קשות, בזמנים כאלו חייבים להתייצב ולעשות הכל לעזור לו. אבל עצם המציאות הזו, בנוסח ספרדי להבדיל מדמויות האדמורי"ם שגם שם לא חסר חילול ה' בדרכים אחרות. מריבות חצר, מריבות אגואיסטיות של 'מיין רבי' כאילו שהוא האלוקים ומצוה לפגוע בשני למען הרבי שלי, חיים אנו עם זה שנים וכמעט בכל חצר נמצא מי שפרשו בשל סיבות אחרות, חיים עם זה ואשרי מי שנושא ראש על כתפו ויודע לשתוק כשעדיף לשתוק. מי שלא יודע לשאת עלבונות אינו מנהיג,ומי שפונה לבית משפט לתבוע את מי שאמר איזו מילה עלי, מוכיח כי הוא רחוק מאוד מגדלות ואין לו אפילו את מינימום ההערכה שבדרך כלל יש למי שבאמת משהו

אקדים, בעיני כל הבאבות בלי יוצא מן הכלל יהודים יקרים, חלקם משחקים אותה יפה וחלקם בכיעור גדול. חלקם יראי שמים וחלקם מנצלים את מעמדם להונות בשביל שיתנו להם סכומים גדולים, ואחרים מנצלים זאת לדברים שלא כאן המקום לעסוק בהם דבר שמוכיח כי הכוח והשליטה מוביל למעשים חמורים ואסורים כפי שהתורה בויקרא מזהירה אותנו, שאין דבר כזה להרגיש כח ולא לחטוא

מעולם בחיי לא האמנתי בבשר ודם זה הדבר הכי מאוס בעיני, ולכן איני בא כאן להגן על מישהו או חלילה נגד מישהו. אני מבקש לעסוק כאן בתופעה של תביעות אינסופיות של חצר מסויימת נגד מי שפרש מהקהילה ויורדים לחייו. כל מי שמבין קצת בעניינים האלו יודע, שכאשר אדם נפגע, ואין זה משנה מי צודק, החכם יתנצל יבקש סליחה או ישתוק ולא יגיב עד שהעניין ירגע. ברגע שאתה שולח לאיים עליו ויורדים לחייו אתה יוצר נגדך אופוזיציה חזקה וסובל מזה הרבה זמן, ולא רק הבאבא סובל, גם האוהדים שלו נתקלים למצבים בו הם מבקשים להוכיח לבאבא כי הנה אני נלחם בשבילך אני מזמין את האחר לבית משפט ושם ניאבק בשבילך, והגיעו הדברים לידי כך, שבאבא מסויים תובע אחד מאלו שפרשו ממנו בבית משפט בטענה כי אמר עליו דברים לא יפים, או שאיים עליו ועל רעייתו, ואיני דן כאן מי אומר אמת, אני דן כאן בענין אחד, איך מגיבים במצבים כאלו מי שהם משכמם ומעלה

עוד דבר קורה וחשוב לזכור, המצב שנוצר נותן את ההרגשה שיש כאן עסק עם מאפיא ולא עם קהילה קדושה. היכן שהדברים מתנהלים על פי תורה לא שולחים את מי לאיים בצורה שמתאימה למפיונרים ולא ליהודים שומרי תורה ומצוות. גם מי שיטען כי הוא צודק, ההתנהגות הזו אינה של מי שרוצה שיאמינו כי הוא אדם גדול. ככה מתנהגים מפיונרים

דבר אחד ובטוח שהבאבא המכונה 'ינוקא' אין לו יועצים טובים והייתי מרחיק וקובע כי יש לו יועצי אחיתופל. אם היה חכם היה מכריז ואומר תאמרו עלי מה שבא לכם, תכתבו תאיימו, ואני אוהב אותכם. מי שנפגע משהו לא בסדר בו, מפני שאינו משכמו ומעלה, ובמיוחד לא מי שרוצה שיאמינו כי הוא המשיח, אחד שרץ לבתי משפט בתלונות כפי שראינו לאחרונה אינו המשיח

הפלא הכי גדול על אלו שמבינים ענין איך זה שהם לא פוקחים את עיניו. ישנם עורכי דין שחושבים כי הדרך להכות בשני הוא על ידי תביעות בבתי המשפט, דבר שכל כך רחוק מן האמת, מן הניסיון של יותר מחמישים שנה בתחום, בסופו של דבר מפסיד התובע, מפני שהנתבע ימשיך במלחמה נגדו ובלי סוף, וההשמצות לא יפסיקו לעולם. מי שרוצה להרגיע ולשוב לחיים רגועים, צריך לתת לדברים לעבור תקופה, ולא לתת לצד האחר חומר נגדך

אדם גדול כאשר מוצאים על חייו ועל ימי ילדותו הקלטות וסיפורים אין מה להתבייש בזה. התנ"ך מלא עם סיפורים שדווקא מהם הצליחו והגיעו לפסגה. המציאות שכל כך הרבה זמן ההתנצחות הזו לא נגמרת ולא נפסקת, מוכיחה שהמנהיג לא חכם, אם היה כזה כבר מזמן היינו אחרי כל המריבות הללו

נכון שכאשר אדם שיש לו כסף פורש מן הקהילה מפסידים תורם. זה דרך העולם בכל מקום, תורם בא ותורם הולך והקהילה ממשיכה להתקיים. אם הרב 'הינוקא' לא קולט זאת עליו להתחיל מהתחלה. אצל כולם באבות ואדמורי"ם וכך גם אצל ראשי ישיבות, תורמים באים ותורמים הולכים, תקופות אתה יונק מזה ותקופות מאחרים, עדיף להיות עסוק בלבנות את השם הטוב מאשר להיות עסוקים כל כך הרבה זמן עם יריבים שאתה יצרת על ידי התנהגותך, או על ידי היחצני"ם שעובדים בשבילך שרדפו את מי שפרשו ממך

כותב אני שורות אלו מפני שהדברים ירדו מן הפסים והחילול ה' נורא ואיום. הגיע הזמן לעשות סולחה כולם עם כולם תוך כדי לאפשר לכל אחד לחיות את חייו ולהאמין במי שהוא מאמין. המשנה אומרת 'עשה לך רב' כל אדם בוחר במי שהוא רוצה, ואין לאף אחד את היכולת להכריח מי שיהיה שיתמוך בו. בהרבה קהילות אצל אדמורי"ם גדולים וכך אצל ראשי ישיבות היו אוהדים וידידים חסידים ותלמידים שפרשו בגלל סיבות שונות, וגם ולמרות שלעיתים זה גורם לכאב אצל העומד בראש ואצל החסידים והתלמידים, לא נעים קצת זמן ומתמקדים בהמשך שיהיה לא פחות טוב ואולי אף יותר

התחרות הנוראה של מי שהיה אצלך שלא ילך למקום אחר היא זוועתית. הרצון לקחת אוהדים ומאמינים מן האחר זה לא דרך, אם אתה מאמין באמת, תן לה' לעשות את העבודה בשבילך, מי שצריך להיות אצלך יהיה ומי שלא גם אם יבא, יילך

כמי שלא מאמין בבשר ודם כלשהו בלי יוצא מן הכלל, המראות כפי ששומעים ורואים בחצרות מסוימות ובמיוחד בראשון לציון, גורם לחילול ה' נורא, ועל זה חובתי למחות

חיים שאולזון

מה חשוב יותר החיים או החופש? בעולם החרדי החופש מעל החיים וההוכחה בין הזמנים!!!

בכל שנה אותו סיפור, חוזרים על זה עשרות שנים, לא עבר שנה בלי אסון, והשנה כמה אסונות, והשאלה החוזרת ונשאלת האם הרבנים וראשי הישיבות סתומים, לא יודעים שזה מחיר בין הזמנים, או שמא החופש שלהם בשווייץ או בכל מקום אחר חשובים יותר מאשר חיי בני הישיבות. מציאות היא שכל כך הרבה אבדן חיים בתקופות של חופש, האם אין זה מספיק בשביל להבין כי הבין הזמנים הוא אסון אחד גדול, וכי אסור לאפשר זאת

יאמרו בודאי כי כולם צריכים קצת מנוחה, ראשי הישיבות הרמי"ם והתלמידים, אבל האם בשל כך מותר שזה יבא על חשבון החיים? האם אין דרכים אחרות לרגיעה בתקופת בין הזמנים מאשר לצאת מן המסגרת ולאפשר דברים שגורמים בסופו של דבר לאובדן חיים. זה קרה וקורה בכל החוגים הישיבות ומכל העדות, בכל מקום סובלים מן המצב הזה פרט אולי במקומות היכן שהחופש הוא המחנה קעמפ בלשון אחרת, שם נמצאים במסגרת וב"ה כמעט ולא שומעים על אסונות במקומות כאלו מפני שלא מאפשרים לעשות דברים שמסכנים בהם חיים

ארצות הברית וכנראה בעוד מדינות הנוהג הוא שמהישיבה עוברים להרים למחנה קעמפ שם המסגרת שונה, יושנים שעה יותר וסדר הלימודים קצר יותר, יש לבחורים הרבה שעות וזמן לדברים שלא עושים בכל השנה, אבל המסגרת של התפילות והסדרים קיים, יחד עם תקופת 'קעמפ' כולל טיולים ומשחקים אבל יחד עם המדריכים. והשאלה היא מדוע לא מעתיקים את אותו מסגרת בארץ, מדוע לא נמצא מי שהקים דבר כזה?

האמת היא שהיה מי שחשב על זה ועשה ושמו הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, הוא הקים את 'מחנה בני תורה', לאחר חתונתי בערב לאחר הכולל עבדתי במשרד של 'מחנה בני תורה' לפני 53 שנים יחד עם אחיו רבי אורי אזרחי שלא ראיתי אותו כבר הרבה שנים. גם אביו עבד במשרד הזה, רבי ברוך מרדכי הקים מחנה כזה במטרה להחזיק את הבחורים בתקופה כזו, אבל לא ראיתי שאחרים יעשו כמותו ויקימו מחנות לתקופת הבין הזמנים

אולי הגיע הזמן לעשות שינוי. זוכר אני כאשר הנושא עלה בפני ראשי ישיבות היו מי שרצו לעשות שינוי אבל היה זה אחד מראשי ישיבת פונוביז' שטען שאסור לשנות כפי שקבעו ראשי ישיבות בעבר שבתקופת אב בין ט' לר"ח אלול יהיה 'בין הזמנים' וגם ולמרות שמדובר באובדן חיים ה'בין הזמנים' חשוב יותר. ראשי ישיבות רבים התפלאו אבל לא יכלו להביע דעתם נגדו בענין הזה, כי רק זה היה חסר להם, וככה המצב הזה נמשך, איבדנו מאז כל כך הרבה חיים וחלק אחר של פצועים עד היום הזה

אני יודע כי שורות אלו הם ברכה לבטלה ראשי הישיבות לא יעיזו לעשות שינוי, בנימוק שאם הם מתו, מן השמים רצו ככה, דבר שאפשר לומר על הכל. אבל חובת מחאה זה לא פותר, ואני כאן לא רק מוחה, קורא למי שרוצה להציל חיים אנא שנו את סדר 'בין הזמנים', תפתחו מחנות קעמפים או חפשו פתרונות אחרים שהבחורים יהיו במסגרת שתשמור על חייהם

חיים שאולזון 

לבטל את הפריימריס בליכוד מיד אלפי חרדים התפקדו לליכוד למרות שלא יצביעו להם בבחירות ביניהם 1500 שיצביעו למפלגות השמאל שיפיל את הימין

זה לא יאומן הם לא מתביישים לומר כי כל עניינם הוא לשבש את הבחירות בליכוד, הם מבקשים לקבוע מי יהיו מועמדי הליכוד אבל אינם מתכוונים להצביע להם, וחלקם במיוחד 1500 מתפקדים חסידי גור מתכוונים בבחירות הבאות להצביע למפלגות שמאל ומטרתם להפיל את הליכוד

מה שמזעזע שישנם פרשנים חרדים שמנסים לטהר את השרץ בנימוקים שמדובר בעניין של השפעה בלבד, אשאל את אותם פרשנים האם תסכימו שחילונים יחדרו למוקדי השפעה חרדים וישפיעו על פי דרכם? האם תקבלו דבר כזה או שתזעקו מרה מה הם מתערבים בנעשה ברחוב החרדי. איך אפשר להצדיק הונאה שכזו. אדם שמתפקד למפלגה כוונתו להצביע למפלגה הזו ורוצה לבחור במי שהוא רוצה שייצג אותו. אבל להתפקד למפלגה שלא תצביע בעדה האם מותר להונות ולעשות מעשה כזה

אם ראשי הליכוד חכמים עתה השעה לתבוע לבטל את הפריימריז מיד, מפני שחדרו אלפי חרדים בהתפקדות לליכוד על מנת לבחור במי שיפילו את הליכוד יצורים שהם נגד נתניהו. החרדים מצביעים למפלגות חרדיות, האדמורי"ם שלהם בערב הבחירות מורים למי להצביע וככה יצביעו, על סמך מה מותר לאפשר להם להשתתף בהתפקדות הזו ולבחור במי שהם לא יצביעו עבורו

פלא על הרבנים של 'יהדות התורה' ששותקים ומאפשרים מעשים כאלה, וכלל לא פלא על חסידי גור שעושים מעשה תועבה שכזו מפני שזה דרכם לגזול ולהונות מכל מי שהם רק יכולים כך הם עושים לציבור החסידי עשרות שנים. השאלה היא על כל האחרים בעולם החרדי האם הם התפקדו ויצביעו לליכוד בבחירות, או שהם יצביעו כפי שיורה להם הרבי או הראש ישיבה שלהם

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

מי התיר לצלם בבית הרבי מגור? האם בשביל כסף מותר לעשות זאת?

זה זועק לשמים. אדמור"י גור הקפידו בכל השנים שלא יצלמו אותם ובודאי שלא בבתיהם. ומה שנעשה היה בסתר בדרך שהאדמורי"ם לא יראו ולא יידעו. והנה הפעם מערכת צילום מלאה הגיעה לבית והכינה את הצילום, סידרו שהרבי יצולם מדבר עם לאנדא, והכל מותר. בגור יש הטוענים כי בבצ'יק שולט על התמונות בבית הרבי והוא היחיד שיש לו שליטה על הצילומים, ואם זה אכן כך, הוא זה שהדליף את הצילומים, האם הוא שאל את הרבי אם זה מותר, ואם כן, איך התיר זאת הרבי, כאשר במשך שנים נלחם בכל מי שמצלם אותו עד כדי שפרסם איסור לפרסם את תמונותיו

גור כמעט והרגו את מי שצילם את ה'בית ישראל'

אני עוסק בעיתונות קרוב לשישים שנה - התחלתי בתשכ"ט (1969) ובשנים ההם לא היה קל להשיג תמונה או לצלם, היו צלמים שהזמנת לעשות עבורך צילומים שהיו על סרטים ומערכת פיתוח זה לא היה קל כמו היום שמצלמים ואינך יודע שמצלמים אותך, וכאשר פתחתי את העיתון הראשון שלי והייתי צריך תמונות היו כמה אדמורי"ם שקשה היה לצלמם, ובכל זאת עשיתי מאמץ ובהצלחה, צילמתי את ה'בית ישראל' ואת האדמו''ר מ'תולדות אהרן' וחסידי אלו רדפו אחרי ואיימו שיהרגו אותי אם אעשה זאת שוב, אז צילום של אדמורי"ם אצל רבים היה אסור, 'הבית ישראל' כאשר מישהו צילם אותו היה מרים את המקל שלו להכותו. במשך השנים הדברים השתנו, עד למינויו של הרבי הנוכחי שחזר לתקופת הבית ישראל לא רק בצילום גם בענייני 'תקנות' שלא כאן נעסוק בהם, והוא לא רצה שיצלמו אותו, והנה ראו מה קורה, בגור מצלמים את הרבי בפניו ועוד בביתו ואף אחד לא הורג על כך

הרבי מגור שלח אלי משלחת לבקש להסיר את התמונות מ'פנים חדשות' בשבוע שהתמנה לאדמו"ר - ולמרות שגרם לי נזק כספי כיבדתי את רצונו - ועתה הוא צוחק לכולם בפנים

נושא הצילומים מרתיח אותי, מפני שלמרות שהייתי כבר במצב של הפסד גדול צורך לשנות את העימוד בעיתון, עשיתי זאת מתוך אמונה שהוא אכן מתכוון למה שהוא מבקש. היה זה בשבוע שהוא התמנה לאדמו"ר, דקות לפני שכבר היינו מוכנים עם העיתון ללכת לדפוס, נכנסים למשרד שלי משלחת של ראשי חסידי גור בבורו פארק ואומרים לי כי הם באו בשליחות הרבי שמאוד מבקש שלא להכניס לעיתון את התמונות שלו הוא מתנגד לפרסום תמונותיו. אמרתי להם - וגם הראיתי כי הכל מוכן, השער היה עם תמונתו, ובפנים עמודים על עמודים על הרבי החדש והרבה מתמונותו שהיו בארכיון שלי, הכל ערוך ומוכן, והם אומרים לי שהרבי לא רוצה בשום אופן תמונות, והייתי חייב לעשות שער חדש, ולעצב מחדש את העמודים למלאות חומר נוסף על שטח התמונות שהתפנה, ובתקופה שעדיין את העימוד עשו בהדבקה שפירושו להוציא שוב את כל החומר ולהתחיל לעצב את העמודים מחדש, זה גרם לאיחור בהדפסה, ועשיתי זאת למרות שהוא כבר היה אדמו"ר כמה ימים מדוע באו ברגע האחרון. אבל לך תדבר לקיר חברי המשלחת אומרים לי כי רק עכשיו קיבלו את הבקשה ולכן הגיעו מאוחר. מילאתי את בקשתם, אבל במשך השנים הייתי מלא טענות אליהם, מדוע עשיתם לי עבודה מיותרת ונזק כספי של עובדים ואיחורים בדפוס, כאשר אני לא רואה שהרבי מתנגד שיצלמו אותו. ועכשיו תראו מה קורה בביתו עם יואלי לאנדא, האם הרבי מגור חזר בתשובה או בשאלה ומסכים שיצלמו אותו?

מי התיר לרבי מגור לבזות את גדולי התורה מנהיגי אגודת ישראל?

להמליץ יושר אפשר כאן רק אם נקבע כי הוא בור ועם הארץ בהיסטוריה אידיאית חרדית, מפני שאם הוא בקי בהם איך זה שהוא לא נתן ליואלי לאנדא על הראש ואומר לו גדולי ישראל האמיתיים ראשי אגודת ישראל הבינו אחרת את הדברים וחלקו על רבי יואל מסאטמאר ואנו עומדים מאחוריהם. אנחנו מכבדים את כל הגדולים כולל את רבי יואל ששיטתו שונה, שיטתנו היא 'נהרא נהרא ופשטי'', אבל באשר לשיטות והשקפות ובמיוחד הקביעות שקבעו לנו גודלי ישראל בתקופת קום המדינה, שונה בתכלית משיטתכם ואנו גאים בגדולי ישראל שלנו שקבעו כפי שקבעו ולא נשנה מהוראותיהם בשום דרך גם אם תביא מאות כרכים של 'דברי יואל'. הרבי מגור נכנע ליואלי לאנדא כעבד נרצע ממש אמר אמן לכל מילה שלו, לא חלק עליו לא העיז לומר לו אנחנו לא סאטמאר, ובכך ביזה את גדולי ישראל ראשי אגודת ישראל בצורה נוראה

מי הדליף את הוידאו בגור ולמי היה ענין בזה

מה שבטוח לסאטמאר היה וידאו משלהם והפיצו אותו, והשאלה היא האם הם הביאו את הצלמים שלהם, או שמדובר במה שהכינו והביאו, או באותה מערכת צילום שיש בבית זה שמופקד עליה מוטי בבצ'יק והוא או מי מטעמו נתן לסאטמאר את הסרט. השאלה הכי קשה היא, מי הדליף מטעם גור את הוידאו. בגור משוכנעים שבלי בבצ'יק וידאו כזה לא יכל לצאת החוצה ולכן הם רואים בו את המדליף, למרות שהוא טוען כי הוא לא הדליף, אבל מציאות היא שהוידאו הודלף, ואם זה לא בבצ'יק אז מי כן? מה שבטוח סאטמאר לבדה לא יכלה להכין את הצילומים בטרם הגיעו למקום, זה נעשה בהסכמה מלאה עם גור, את זה הכינו לפני שיואלי לאנדא הגיע למקום. יש גם הטוענים כי יש הרבה יותר בוידאו, מה שהדליפו זה החלק שערכו ולא את הכל

האם אברכים מגור ערד הם אלו שערכו את ה'דברי יואל' מסאטמאר?

מי שישמע לדברים שנאמרו בבית הרבי מגור, את ה'דברי יואל' ערכו בערד, חסידי גור הם אלו שעבדו עליו ויואלי לאנדא מצא הסבר מדוע הוא מביא את ה'דברי יואל' לרבי מגור מפני שחסידי גור הם אלו שערכו אותו. והשאלה היא, האם גור הפכו לסאטמארים. ואם כן האם הם לוקחים כסף מן המדינה? משתתפים בבחירות? הולכים לכותל? או שעשו מה שעשו בשביל כסף. האם חסידי גור אינם חדורי השקפה אגודאית ברורה הנוגדת את עמדות הרבי מסאטמאר - משהו קורה בגור, מי שישים לב הצעת לאנדא היא להקים את אחת האולמות לשמחות בזול בערד בשביל אלו שלומדים את ה'דברי יואל' שם 

מה לחסידי גור והתפקדות לליכוד - גנבים בני גנבים

הם טוענים כי הם נושאי דגלה של אגודת ישראל וכי הם האגודאים באמת, רוצים שיאמינו שהם אגודת ישראל, כפי שאמרו במשך שנים 'די אגודה איז אונדזערע' (אגודת ישראל היא שלנו), איך קורה אצל מי שמחזיקים עצמם אגודאים שיתפקדו במפלגה חילונית בליכוד? אם אתם אגודאים שרופים איך יכול לקרות דבר כזה, הייתם צריכים להיות הראשונים לדחות כל מגמה ויוזמה כזו. מתברר שוב, כי יש לנו עסק עם גנבים, ומשקיעים הרבה בהונאה, מתפקדים בליכוד כאילו שהם ליכודניקים, ומעשית כל עניינם לפגוע בנתניהו ולהכניס לרשימה את אוייביו של נתניהו. אנשים ישרים לא מתנהגים כך. אם יש לחרדי היתר לעשות זאת, הוא רק למי שהאדמו"ר שלהם אינו מורה למי להצביע. אבל כל קהילה וחסידות שהעומד בראשה בערב הבחירות מורה למי להצביע, מעשה שכזה זו הונאה שהיא לא פחות חמורה מגניבה וגזילה

 מה לחרדים בליכוד?

אקדים כי אין הכוונה למי שרבם לא מורה להם למי להצביע בבחירות, לאלו הברירה בידם, ואם מטרתם להרתיע את 'יהדות התורה' לומר להם נתפקד בליכוד ונצביע לליכוד, נכניס מועמד משלנו שם אם זה אי אפשרי ב'יהדות התורה', אפשר להבין זאת. אבל כאשר מדובר במי שרבם מורה להם לפני הבחירות להצביע ל'יהדות התורה' והם אכן מצביעים כפי שרבם הורה להם, אלו עושים מעשה חסר אחריות, מדובר בהונאה, מתפקדים בליכוד ומצביעים למפלגה אחרת. ידענו על כך בעבר, אוייביו של בנימין נתניהו היו מתפקדים לליכוד על מנת לבחור במי שלא אוהבים את נתניהו ויפריעו לו בעבודתו. מדובר בחילונים שאינם שומרי מצוות וחשודים על הכל. אבל כאשר מדובר במי שטוענים כי הם שומרי מצוות, מי מתיר הונאה? מדובר כאן בהונאה ברורה, מראש אתה יודע שלא תוכל להצביע בבחירות לליכוד מדוע אתה מתפקד למפלגה שלא תצביע לה?

אנו בעידן של שפת בחירות ולהתייחס לדברים בהתאם לזמן

מלווה אני את הבחירות בישראל כמעט מאז קומה, מאז שהייתי ילד הייתי בעניינים וידענו כי אין ערך למילה אחת ממה שאומרים בערב בחירות. יום לאחר הבחירות מה שקובע זה האינטרס הקואליציוני והניגון משתנה, וכפי שהיה אומר שמעון פרס לאחר הבחירות. נכון התחייבנו לפני  הבחירות לעשות כך וכך אבל מעולם לא התחייבתי לקיים. ככה זה בכל השנים תמצאו איך שפוליטיקאים יום אחרי הבחירות משנים את הניגון כי הם צריכים להרכיב קואליציה. השבוע היו מי שכעסו על נתניהו שדיבר בסגנון שמתאים למצביעיו. רוב רובם של הנציגים החרדים לא הגיבו מפני שיש להם נסיון רב בבחירות וידעו כי זו תקופת בחירות ומדבר בשפת בחירות. אבל היה זה אחד שהוא חדש וירוק שעשה בקדנציה האחרונה כל כך הרבה שטויות שהגיב ויצא טיפש. עלינו להיערך עד לבחירות לשמוע נוסחאות שלא ימצאו חן בעיני החרדים ואין ברירה, כל דרשן דורש לעצמו במיוחד בערב בחירות ועלינו לחיות עם זה

סולברג מזרחניק נלחם בחרדים מקשה עליהם את הבחירות

היו מי שחשבו בעבר כי שופטים עם כיפה על הראש יהיו יותר טובים לדתיים ומתברר כי ככל שהכיפה הסרוגה גדולה יותר על ראשך הצרות מהם גדולים בהרבה משל החילונים, הם שונאי חרדים אידיאים. החילוני שונא חרדי מפני שהוא חושב שהוא מפריע לו לעשות מה שבא לו, ואין בכך אמת אבל ככה הם חושבים ואולי אף מרגישים. המזרחניק שונא חרדי בעומק נשמתו, השנאה היא אידיאית שהיא הקשה ביותר, ואין זה פלא מדוע החרדים סובלים מהשופטים האלו יותר משל אחרים. אין מי מהשופטים שלחמו בחרדים בענין הגיוס יותר מהמזרחניקעס

וינטר מזרחניק מסוכן ועדיף להתרחק ממנו

קשה לבא בטענות לתינוקות שנשבו, מי שנולד בבית של מזרחיסטים זה מה שלמד וזה מה שהוא יודע ואין זה פלא שהוא שונא את מי שאבותיו שנאו, ולכן צריך לגשת לנושא בזהירות ובהבנה. מצד אחד אין לנו טענות למניעים, אבל יש לנו חובה להזהיר את מי שאינם מבינים במי מדובר ומדוע הוא מסוכן יותר מן החילוני, מדובר במיסיונר שעושה את עבודת החילונים, הוא רוצה לגייס את החרדים על מנת לחלנם. הוא אמנם אומר כי יעשו מסגרות מיוחדות לחרדים, אבל בואו נשאל אותו האם הוא יודע מה הפירוש להיות חרדי? האם חרדי הוא ציוני? האם חרדי הוא לאומי. האם לחרדי מותר לשיר שירים שיש בהם כפירה, מר וינטר לא יידע להשיב לכם. הוא בטוח שחולצה לבנה וכובע ישיבתי הפירוש חרדי, לא לימדו אותו אחרת

בנט אומר כי הילדים שלו נהרגים ועל ילדי החרדים להפוך לחילונים

השבוע התראיין נפתלי בנט ושם עסקו בענין גיוס החרדים, המראיין ביקש מבנט להשיב על שאלת החרדים, מדוע חילוני שהולך לצבא יוצא חילוני וההורים מרוצים ושמחים, וכאשר החרדי מגיע לצבא הוא יוצא משם חילוני וגורם להוריו ומוריו מורת רוח קשה. תשובת נפתלי בנט הייתה, החילוני והמזרוחניק מגיעים לצבא ויש מהם שנהרגים, ותרומת החרדים צריכה להיות ששולחים את הצעירים לצבא ושייצאו משם חילונים זה המחיר שעל החרדים לשלם. אתם מבינים מה הם רוצים, לא גיוס לצבא, לא חסרים חיילים, רוב הלא משרתים אינם חרדים אלא חילונים ערבים פציפיסטים בעלי דתות אחרות ואחרים. מה שחשוב להם זה לחלן את החרדי

כור ההיתוך ושברו: מדוע הציבור החרדי והתורני רואה בצבא איום קיומי על זהותו וערכיו

 

כור ההיתוך ושברו: מדוע הציבור החרדי והתורני רואה בצבא איום קיומי על זהותו וערכיו

אשליית המסלולים המוגנים ומבחן המציאות

הבטחות הצבא למסלולים מוגנים (כמו פלוגות חרדיות ייעודיות) אינן אלא "מקסם שווא" שמתנפץ ברגע האמת. המקרה של סגירת פלוגת "תומר" החרדית בגבעתי והעברת הלוחמים למסגרות מעורבות בעזה, היא  כהוכחה חותכת לכך שצה"ל אינו מסוגל – או אינו מעוניין – לעמוד בהתחייבויותיו לאורך זמן. עבור הציבור החרדי, האירוע הזה ממחיש שברגע שנוצר אילוץ מבצעי או מערכתי, ההלכה היהודית ושמירת הגדורים של הלוחם הדתי נדחקות הצידה לטובת שיקולים אחרים. "כיצד ניתן לבקש מהורה חרדי לשלוח את בנו לצבא, כאשר המערכת מצהירה מראש שלא תוכל להבטיח לו סביבה נקייה מבעיות צניעות בשעת מבחן?".

המניע ההיסטורי: "כור היתוך" לחילון ולא צבא מקצועי

צה"ל אינו נתפס רק כארגון ביטחוני האמון על הגנת הארץ, אלא כ"כור היתוך" אידיאולוגי שנוסד במטרה לעצב מחדש את החברה הישראלית וליצור "ישראלי חדש" המנותק מהמסורת הגלותית והתורנית, היא  נשענת על היסטוריה של קרוב לשמונים שנה, החל מימי קום המדינה, שבהם המערכת הצבאית הובילה קו תרבותי חילוני מובהק. המבנה הפנימי של הצבא, תוכניות החינוך שלו, והאווירה הכללית שבו, מבוססים על ערכים ליברליים, אתאיסטיים ומערביים שמתנגשים חזיתית עם תפיסת העולם התורנית. השינויים התרבותיים שעובר חייל במהלך שירותו הם מסוכנים לעתיד היהדות כולה.

בצה"ל יש את  "שליטת ארגוני הלהט"ב והפמיניזם הרדיקלי" על תכני החינוך והתרבות של הצבא. כולם זוכרים את דובר צה"ל מוציא ידיעה על הנפת דגלי ארגוני הטומאה, כאשר מנגד פאצ' משיח נתלש והחייל נשלך לכלא. מגמת ערבוב המינים ההולכת וגוברת, כולל הכנסת נשים לתפקידי לחימה בחיל השריון וביחידות קצה, כהוכחה לכך שצה"ל מעדיף לקדם אג'נדות חברתיות מודרניות על פני התחשבות ברגשותיהם ובאמונתם של הלוחמים השומרים על גדרי הצניעות. מבחינת ההלכה המקורית, שהות ממושכת של גברים ונשים בחללים סגורים או בפעילות מבצעית משותפת היא קו אדום שאין לעבור עליו, והעובדה שהצבא מעודד זאת הופכת את השירות לבלתי אפשרי עבור מי שמבקש להישאר נאמן לחוקי התורה.

התנגשות בין תפיסת הביטחון המטכ"לית להלכה היהודית

נדבך מרכזי נוסף בביקורת החריפה נוגע להגדרת המוסר הצבאי ותפיסת הביטחון של צה"ל, אשר נתפסות באגף התורני-שמרני ככאלו המושפעות מערכים ליברליים ומערביים זרים, המנוגדים לחלוטין לחוקי התורה ולהלכה היהודית.

• העדפת חיי האויב על פני חיי הלוחמים:  צה"ל מבחינתם נחשב  ל"צבא המוסרי בעולם" ומדיניותו הרשמית לעשות מאמצים כדי להימנע מפגיעה באוכלוסייה אזרחית, נשים וילדים בצד האויב. צה"ל כובל את ידי לוחמיו, מטיל עליהם מגבלות פתיחה באש מחמירות, ומסכן באופן ישיר ומודע את חייהם של חיילי ישראל בשדה הקרב.
• עמדת ההלכה היהודית מול מוסר זר: על פי תפיסת העולם התורנית, ההלכה היהודית קובעת קביעה חד-משמעית: "הבא להורגך השכם להורגו", וכן שחיי לוחמינו קודמים לחיי אוכלוסיית האויב בעת מלחמה ("חייך קודמים"). המדיניות הנוכחית של הצבא, המעדיפה לסכן כוחות קרקעיים כדי לטהר מבנים במקום להפציצם מהאוויר מחשש לפגיעה באזרחי אויב, אינה מוסר יהודי אלא אימוץ של תפיסות בינלאומיות המזכירות את המוסר הנוצרי של "הושטת הלחי השנייה", ואפילו רחוקות ממנו ברמת הסיכון המוטלת על הלוחמים. מבחינתם, פגיעה ביכולת ההרתעה ובחיי המשרתים בשל שיקולים אלו היא עדות נוספת לכך שהנהגת הצבא פועלת מתוך מערכת ערכים שאינה יונקת מהמסורת היהודית.

החורבן המשפחתי והחברתי בסיום השירות

הטיעון החברתי-קהילתי מתמקד ב"יום שאחרי" השירות הצבאי. קיימת טענה רחבה בתוך המגזר על כך שצעירים חרדים (ביניהם חסידי חב"ד ואחרים) שהתגייסו לצבא, חוו משברים אישיים ורוחניים עמוקים שפגעו ביכולתם להשתלב מחדש בקהילה ובחיי המשפחה. השינוי בערכים, החשיפה לתרבות חילונית והתרחקות מלימוד התורה מובילים, לפי טענת כותבים חרדים, לאחוזי גירושין גבוהים, למשברי זהות קשים ולעיתים לנתק מוחלט מהמשפחה ומהשורשים היהודיים. הקהילה רואה בכך סכנה מיידית לשלמות התא המשפחתי החרדי.

חובת השמירה על עולם התורה כמגן האמיתי

מעל לכל השיקולים המעשיים עומד העיקרון הרוחני: לימוד התורה הוא שמגן על עם ישראל. עמדת גדולי ישראל לאורך הדורות, ובראשם הרבי מליובאוויטש והרב עובדיה יוסף ביחס לבחורי הישיבות, היא שמי שעוזב את ספסל הלימודים בישיבה ומפקיר את המאבק הרוחני, מחליש את כוחו של העם כולו ופועל כ"עריק" מהחזית הרוחנית החשובה ביותר ומסכן את החזית וגורם לנפילת כל חומות ההגנה ובלשונות של האדמו"ר מליובאוויטש "פותח את החזית לפני האוייב". אין שום פשרה פוליטית או הבטחה לוגיסטית שיכולה להצדיק פגיעה בלימוד התורה ובשמירת המצוות הדקדקנית.

מה עושה ועדת ה"רבנים" לגבי המנוולים וראשי הכתות???

 לאחרונה פורסם כאן על כתבה בתקשורת החילונית על פגיעה חמורה במקוואות ע"י מנוולים שהורסים לבחורים את החיים

לדאבוננו לא תראו שום פרסום באף גוף תקשורת חרדי כי כולם משתיקים את האמת מטאטאים מתחת לשטיח ומי שמפרסם נחסם ע"י ועדת הרבנים לענייני תקשורת או ע"י נטפרי ודומיהם

זה שהדברים מפורסמים בתקשורת החילונית לא עוזר כלום חוץ מחילול ה' נורא ואיום והמנוולים ממשיכים לחגוג בחסות החוסמים למיניהם שיודעים שיש להם הגנה ואף בחור חרדי תמים לא ידע מעולם שיש מציאות של מנוולים שצריך להיזהר מהם וגם לא יודע שצריך להתלונן למשטרה באופן מיידי

האתר היחיד שמביא דברים אמיתיים זה למשל כאן בבעולמם של חרדים ומשום מה הוא חסום ע"י כל מיני בעלי אינטרסים ע"י נטפרי ושאר הוועדות למיניהם

יש קו טלפון שנקרא בשם "קו ברסלב" [ *9961] שהוקם ע"י כמה חסידי ברסלב בעיקר אבל לא רק, אנשים שבאמת אכפת להם על פגיעות מיניות בציבור החרדי  הם התחילו בזמן שהתפוצצה פרשת ברלנד וכל גופי התקשורת החרדים שתקו והם אזרו אומץ ופתחו קו לפרסם את האמת לאמיתה, בזמנו זה היה מסירות נפש כפשוטו ממש כשאף אחד לא העז לדבר נגדו מילה אחת, ומאז הם מפרסמים על כל מיני מנוולים כגון מנחם יאווע ששכב ממש עם תלמידים צעירים שלו וטימא אותם [וזה מיליון אחוז , לא השערות ולא כלום] ולא מחו נגדו באף מקום חוץ מכאן ובקו ברסלב, בבד"ץ העדה החרדית לא רצו לצאת נגדו והטוהר המחנה אף הוציאו מודעה להגן עליו בעד סכום כסף פשוט בושה שמי שאמור להגן הוא זה שרק מזיק, רק בי"ד של הרב שמואל אליהו והרב נקאר יצא נגדו, 

ויש עוד הרבה מנוולים כמו שפגעו בתלמידים שלהם מוגרבי מחולון ויצחק טופיק ואחיו משה מישיבת באר יהודה שאגב יצחק יוסף מגבה אותו בגלל שהוא נותן לו כבוד [מה עם זה שהוא נגד פסקי מרן?? וגם מנוול פתאום הכל נעלם בגלל אינטרסים -כמה צביעות!!!  רק לדבר על קדושי עליון שהם נגד מרן כביכול זה הוא יודע] ויש גם את עמרמי שיש עליו שמועות וכו' והרשימה ארוכה מאוד לצערינו.

כמו"כ הקו ברסלב מתריע מפני ראשי קהילות בעייתיים וכתות שיש גם שם תמיד פגיעות מיניות בילדים וצערים כמו יוסף שובלי ממירון שהתפרסם די לאחרונה עליו הכת של לב טהור הידוע  וכן שי צברי מראשון לציון הינוקא שמתנהל ממש כראש כת עם איומים וציר של עבריינים ומיליוני דולרים סביבו שהוא הוציא מאנשים טיפשים ותמימים שמאמינים בו

נגד שי צוברי המכונה הינוקא הגיעו גם תלונות לביה"ד של הרב ראובן נקאר והרב אליהו ואמנם מתוך אחריות הם לא פרסמו כלום כי אין מספיק ראיות מוכחות כי הם מאיימים על מי שיכול להעיד והם באמת אנשים מסוכנים מאוד [אני בעצמי כותב השורות קיבלתי איומים בטלפון מעבריינים שאיימו להגיע אליי הביתה וכו' זה היה מפחיד האמת]

מאז הם התחילו לרדוף את הרב נקאר וממש יורדים לחייו רק בגלל שהם יודעים שיש לו עליהם חומר ועל זה שהעיז לבדוק את הטענות נגדו 

גם בקו ברסלב דברו עליו וחשפו את האמת עליו שלא מדובר בגאון ולא כלום אלא בחוזר בתשובה חילוני עד גיל 15- 17 עם הארץ עד היום הזה וקופה של שרצים מאחוריו ולא כזה תמים ותינוק כמו שמציג עצמו, גם בקו ברסלב לא פורסם שיש נגדו חשדות ע פגיעה מינית כי לא פורסם ע"י בי"ד.

אנשי הינוקא פנו לבני גפני שאחראי היום על ועדת הרבנים לחסום את קו ברסלב, אחרי שבירר אצל קו ברסלב אמרו לו שהכל מתנהל אצלם ע"פ רבנים ודיינים חשובים שעוברים על כל מילה בקו ומעולם לא דברו לא פוליטיקה ולא על שום רב רק על ראשי כתות ומנוולים למיניהם וגם זה בזהירות גדולה כראוי לקו כשר שנשמע גם ע"י בחורים וכו' וידוע שהקו שלהם עובר המון סינונים על כל פרסום

אותו בני גפני תבע מהם לבא לשבת אצלו לתת להם תנאים וכו' ומשלא נענו לו הוא חסם את הקו בלי לקבל הוראה לכך משום רב מוועדת הרבנים לענייני תקשורת 

כך לשמחתם של כל המושחתים והמנוולים הקו חסום כבר כמה חודשים למספרי כשרים , וועדת רבנים שכביכול  שאמורה לשרת את יראי ה' משרתת בפועל את העבריינים שרלטנים ומתחזים .

המצבות נעלמו — אך הסיפור נשאר

 

המצבות נעלמו — אך הסיפור נשאר

בלב וילנא, העיר שנודעה במשך דורות כ"ירושלים דליטא", נמצא מקום הנושא עמו את זיכרונו של עולם יהודי מפואר וכואב.

במשך מאות שנים היה בית העלמין היהודי בשניפישקעס (Šnipiškės) מקום מנוחתם של דורות רבים מיהודי ליטא. שם נטמנו תלמידי חכמים, רבנים, ראשי קהילות ואנשים פשוטים, יהודים שחיו את חייהם בתוך אחת הקהילות המפוארות ביותר בעולם התורה.

כמעט חמש מאות שנה של זיכרון יהודי היו חקוקות שם באבן.

אולם במאה האחרונה הביאה עמה חורבן נורא. תחת השלטון הסובייטי נסגר בית העלמין, המצבות נעקרו והמקום הקדוש חולל. בתחילת שנות השבעים נבנה במקום היכל הספורט הסובייטי. בין הקברים שהיו בבית העלמין היה גם קברו של הגאון רבי אליהו מווילנא, שהועבר כבר בשנת 1950, יחד עם בני משפחתו, לבית עלמין יהודי אחר בעיר.

כיום, שנים רבות לאחר מכן, שב המקום לעמוד במרכז הדיון הציבורי בעקבות התוכניות לעתידו של המבנה. תוכניות הרשויות בליטא להסב את היכל הספורט מהתקופה הסובייטית למרכז כנסים ואירועים מודרני נתקלו בהתנגדות חריפה מצד הקהילה היהודית, שכן מתחתיו טמונים קברים קדושים. ועדת התרבות של הפרלמנט הליטאי (הסיימאס) דחתה את הדיונים על הסבת המתחם לפחות עד מושב הסתיו, ובכך עצרה את קידום המיזם לעת עתה. הדחייה באה בעקבות לחץ דיפלומטי ישיר מוושינגטון. שליח ארצות הברית למאבק באנטישמיות, הרב יהודה קפלן, חשף כי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, התערב אישית בנושא, וכי מסר שהועבר מוושינגטון הבהיר שהתוכנית לא תקודם.

עבורנו אין זו רק שאלה אדריכלית או עירונית. אין זו גם רק שאלה של שימור היסטורי.

זוהי בראש ובראשונה שאלה של כבוד המת ושל היחס שאנו נותנים למקומות שבהם נטמנו אבותינו.

והשאלה העמוקה יותר היא: מה אנו רואים?

האם אנו רואים רק מבנה עשוי בטון, או שאנו רואים את הדורות שחיו שם, את תלמידי החכמים, את הרבנים, את המשפחות ואת הקהילות שבנו במשך מאות שנים עולם של תורה ויראת שמים?

בית עלמין יהודי אינו רק שטח אדמה.

זהו מקום של קדושה וזיכרון. כל מצבה שעמדה שם סיפרה את סיפורו של אדם, של משפחה ושל קהילה. כאשר המצבות נעקרות, אין זה רק אובדן של אבנים. יש כאן פגיעה בזיכרון של דורות של יהודים שחיו, התפללו, למדו תורה והשאירו אחריהם מורשת.

אך הזיכרון היהודי עמוק יותר מן האבן. המצבות נעלמו, אך הסיפור נשאר.

האבנים שעליהן נחרטו שמותיהם של דורות יהודים אינן עוד, אבל התורה שלמדו, החסד שעשו והערכים שהנחילו ממשיכים להתקיים. כי הזיכרון היהודי אינו תלוי רק באבן.

כאשר המצבה נעלמת, האחריות עוברת אלינו, לשמר את הזיכרון, לספר את תולדותיהם ולהמשיך את דרכם.

אחד המעשים שנשתמרו במסורת ישראל קשור לבית העלמין העתיק של וילנא.

אין בידינו אפשרות לדעת כיום אם כל פרטי המעשה מדויקים מבחינה היסטורית. המצבות אינן קיימות עוד, ואין לנו אפשרות לבדוק את הכתובת שעליה מסופר. אך מטרתם של סיפורים העוברים במסורת ישראל אינה רק לתעד עובדות היסטוריות. הם באים ללמד אותנו דרך בעבודת ה', להאיר מידה טובה ולהעביר הנהגה לדורות הבאים.

המעשה מובא, בין השאר, בספר "פינת אוצר מעשיות" לרבי ידידיה אלתר.

לפי המסורת, היו בבית העלמין של וילנא שתי מצבות שעליהן הופיע הפסוק מתוך אשת חיל:

"כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן."

על אחת היה כתוב: "כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי", ועל השנייה: "וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן".

השאלה המתבקשת היא: מדוע נבחר דווקא פסוק זה להיכתב על מצבה?

המסורת מספרת על שני אחים שהיו בעלי צדקה מופלגים. הם היו עשירים גדולים, וביתם היה פתוח לרווחה לעניים ולנזקקים. אולם עם השנים איבדו את כל רכושם עסקיהם קרסו, עושרם נעלם, אך מידת החסד שלהם לא השתנתה.

חז"ל לימדו במסכת כתובות (נ ע"א) שאדם אינו צריך לתת יותר מחומש מנכסיו לצדקה, כדי שלא יביא את עצמו לידי עניות ויהיה נזקק לבריות. לכן, כאשר ראו בני העיר את מצבם, ניסו למנוע מהם להמשיך לחלק את רכושם. אולם כאשר הגיעו עניים לפתח ביתם, לא יכלו להתעלם ממצוקתם.

כשכבר לא נותר להם כסף, החלו לתת מחפציהם.עד שלבסוף נשאר בידם רק כלי אחד יקר, כף כסף.

יום אחד הגיעו שני עניים וביקשו עזרה. לא היה להם עוד דבר לתת.לקחו האחים את הכף האחרונה, שברו אותה לשניים ונתנו לכל אחד מן העניים חלק.ועל פי המסורת, בכך התבאר הפסוק:

"כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי", הכף ניתנה לעני."וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן", הידית ניתנה לאביון.

אין הכוונה לומר שעל האדם להתעלם מגבולות ההלכה. התורה מדריכה אותנו לתת צדקה בדרך נכונה, באחריות ובשיקול דעת. אבל המעשה הזה מלמד עד כמה צריך האדם להיזהר שלא לאטום את לבו בפני מצוקתו של הזולת.

וזהו גם עניינה של המילה הראשונה בפרשת השבוע:רְאֵה.התורה מלמדת אותנו שלא די להביט. צריך לראות באמת.כאשר התורה מצווה על מצוות הצדקה היא אומרת:

"לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן."

ובהמשך:"פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ." הסדר שהתורה מלמדת אותנו עמוק מאוד. תחילה הלב, ורק אחר כך היד. לפני שאדם סוגר את ידו, פעמים רבות הוא כבר סגר את לבו.הוא הפסיק לראות. הוא התרגל לצערו של האחר.לכן התורה מזהירה: "לא תאמץ את לבבך." אל תיתן ללב להתקשות.

הוראה זו של פרשת ראה רלוונטית במיוחד בדור שלנו.

בשנים הקשות שעוברות על עם ישראל, רבים נושאים בעול המלחמה והשלכותיה. חיילים ומשפחותיהם זקוקים לעזרה. משפחות רבות מתמודדות עם קשיים כלכליים ועם מציאות שלא הכירו בעבר. גם משפחות רבות הקשורות לעולם התורה, תלמידי ישיבות ובני משפחותיהם, עומדות בפני מצוקה עקב צמצום או עיכוב של תמיכות וסיוע שהיו אמורים לקבל.

האתגר של פרשת ראה עומד גם לפנינו. האם אנו רואים? האם הקושי של הזולת נוגע לליבנו?התורה אינה דורשת מאדם לפתור את כל צרות העולם. ההלכה מדריכה אותנו לתת צדקה בחכמה ובאחריות.אבל התורה כן דורשת מאתנו דבר אחד: לא להיות אדישים.

לפעמים צדקה היא כסף. לפעמים היא מזון  ולפעמים היא עזרה במציאת עבודה.ולפעמים היא מילה טובה, שיחת טלפון או השבת כבודו של אדם הנמצא במצוקה.

אבל הכול מתחיל באותה מילה:רְאֵה.

המעשה שנשתמר במסורת וילנא מלמד אותנו דבר עמוק. אבנים יכולות להיעלם.

מצבות יכולות להיהרס.מבנים יכולים לקום במקום שהיה פעם בית עלמין.

אבל דברי תורה ומעשים טובים אינם אובדים לעולם.

הכף איננה. הרכוש עבר מן העולם.המצבות אינן עומדות עוד.אבל החסד נשאר.

בסופו של דבר, האדם אינו לוקח עמו את רכושו.מה שנשאר אחריו הוא מה שנתן לאחרים.

הלב שנשאר פתוח. היד שנשלחה לעזור.האדם שראה את כאבו של הזולת ולא עבר לידו באדישות.

זוהי ההוראה הנצחית של פרשת ראה:רְאֵה. אל תאמץ את לבבך.אל תקפוץ את ידך.פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ.

המצבות של שניפישקעס נעלמו, אבל הסיפור נשאר. והמסר שלו עדיין מדבר אלינו גם היום.

הרב אליעזר שמחה וייס

רגעי השבוע - פרשת ראה, מברכים אלול

 

רגעי השבוע - פרשת ראה, מברכים אלול

  

שנה אחת של התמודדות רפואית לעומת שנים רבות בכלא / מעצר השווא במשחק הקלפים וכבדות השמיעה בשיעורי התורה / אם מאחלים עד מאה ועשרים מדוע מתפללים על ימי שנותינו שבעים שנה? / וישבתם בטח בארצכם

 

 

א. בספר החיים

 

"אתה יודע, הולכים עם הדברים האלה בחיים, ועם כל מצב נתון לומדים לחיות איתו. היו התמודדויות שבהן היה צריך להפעיל את הראש, את הרגש ואת הידיים. כשאתה אדם חזק ויש לך את העוצמות שלך, אתה יודע להסתדר. כל השנים הייתי לבד, ממש כמו זאב בודד, אדם שתמיד מסתדר בעצמו. חשבתי שהצלחתי וסיימתי ואז התחילו הבעיות הרפואיות"...

 

בבוקרו של יום ראשון, ישבתי לכוס קפה עם אדם יקר שהכרתי בנסיבות מעניינות. זה קרה ימים ספורים לפני ראש השנה לפני כשלוש עשרה שנה, כאשר נודע לי על אורח במוסקבה, שנחת ללא התראה, המזוודה לא הגיעה עמו בטיסה, הוא ללא שפה, חסר בגדים להחלפה ובלי תכנון מה הלאה ולכמה זמן הוא ישהה בעיר. 

 

הרבה מים עברו מאז בנהר מוסקבה. הוא חווה טלטולים רבים, לא תמיד יכולתי להיות איתו בקשר ישיר, אך כל הזמן זכרתי וחיכיתי לו. השיחה השבוע שנערכה אחרי זמן רב שלא נפגשנו, הייתה בעבורי הכנה מעוררת לקראת שבת זו, שבת מברכים חודש אלול. 

 

את שיחתנו הוא סיכם במילים אלו: "אם תשאל אותי היום במבט לאחור, האם זה היה שווה? אגיד בכנות: לא! זה לא שווה את מה שעברתי. הפסדתי הרבה דברים. הכי קשה לי שבתקופות האלה לא הייתי עם הילדים, לא גידלתי ולא גדלתי איתם. אנשים רגילים תמיד מתחרטים על דברים שלא עשו בעבר, אצלי זה הרבה יותר מזה, בגלל כל מה שעברתי. ובכל זאת, בסופו של יום - אולי תתמה עליי, אבל לא יכולתי לחיות חיים אחרים. כל אדם והאישיות שלו; האדם מורכב ממה שהוא עבר ואלו הם המרכיבים שלי".

 

הוא 'ישב' במדינות רבות. יצא ונכנס; בסך הכל 'טו"ב שנים'. לפני כשנה יצא ורצה להתחיל לחיות חיים בוגרים יותר, עם שלווה ורוגע, להפסיק עם ההתגרות והאומץ, הפחדים והלחצים. ואז משהו בגוף שלו התחיל לחרוק...

 

זה ארך מספר חודשים עד שהגיעו התוצאות, ובזמן הזה הוא הרגיש שהוא נהפך לחצי בן אדם. כשהבין את המצב, קלט והפנים לראשונה, שאין לו שליטה על כלום. אם לפני כן אמר לעצמו תמיד 'אני חזק, אני גיבור', פתאום התברר לו שכעת כבר מדובר בסיפור שונה לגמרי...

 

"מה עשית כשתוצאות הבדיקות הגיעו, והבנת את המצב הרפואי שלך?" התעניינתי. הוא לגם מכוס הקפה, הישיר מביט רציני והחל לדבר מהלב הגדול שלו: "במצב כזה הולכים עם זה, כי זה מה יש. המצב קשה, אבל זה הנתון ואיתו מתמודדים. אתה פשוט הולך ולא נופל. כמובן שיש סערת רגשות, אתה מעורב רגשית, אבל אתה חייב למצוא את הדרך. אני שנים אומר שליפול זה הכי קל. בקלות אתה נשבר ונהיה 'אויס מענטש' (לא בן אדם). זה כמו לנסוע ברכבת ולהיזרק מחוץ למסילה, אך החכמה האמיתית היא להישאר ברכבת, על המסילה". 

 

"האם לא הרגשת משבר?" שאלתי והוא, מניסיון חייו הסוערים ענה לי בבטחה: "גם כשאתה מרגיש שאתה מאבד צלם אנוש, החובה היא לשמור על עצמך עד הרגע האחרון, עד יום מותך. גם בזמנים הקשים ביותר שעברו עליי, כל יום הייתי אומר תודה לקדוש ברוך הוא אלף פעמים, וכל יום התפללתי על הילדים שלי. זה לא מובן מאליו שאחרי כל מה שעברתי הילדים שלי גדלו כך, הם ילדים טובים, וזה חיזק אותי ונתן לי המון כוחות, על כך אני מודה לבורא עולם. מספיק לי לדעת שהם נמצאים שם, אפילו בלי שיגידו מילה, כדי לשאוב מהם כוח".

 

עם קבלת תוצאות הבדיקות, החל מיד בסדרת טיפולים שהצריכו אשפוז בבית הרפואה. קמטים נראו במצחו הגבוה, את עיניו הוא הפנה אל העצים המלבלבים מעבר לסורגים של החלון מולו, נוף שונה ממה שראה שנים רבות דרך סורגים מסוג אחר… הוא שאף אוויר, ותיאר לי את התקופה במילים אלו: "האשפוז היה קשה מנשוא. הייתי מאושפז במחלקות אונקולוגיות שבהן אנשים, בגילים שונים, מתים לידך. פתאום מונחת לידך גופה במשך כמה שעות עד שמפנים אותה. אתה שומע בכי מסביב, משפחות שמלוות את יקיריהן ברגעים האחרונים. במיטה לידי שכב אדם אפילו לא בן שישים; הוא נפטר כשהוא לבד לגמרי, סגרו את הווילון, הוא שכב שם שלוש שעות, עד שכבר הרגשתי את הריח. אני עצמי הייתי תחת תרופות קשות ומורפיום. באו לבקר אותי, אבל היום אינני זוכר מי בא לבקר. אנשים, כולל הילדים שלי, סיפרו לי דברים והעידו שהיו אצלי, ואני פשוט לא זוכר, בגלל ההשפעה החזקה של התרופות".

 

אומנם הרגשתי לפתע שאני יושב מול משפיע דגול, או מחנך מדופלם. דבריו היו חוצבי להבות, לא מתוך מקום של ביקורת או מוסר, אלא מה שעבר עליו בשנה שחלפה, טלטלת חיים ומוות שכל מה שחווה עד לתחילת שנה זו, מתגמד לעומת המצב הבריאותי אליו הגיע, דווקא בתקופה בה חשב כי הכל מאחריו וכעת הוא ישכון בטח. 

 

"כשמדברים איתי היום על הצלחה, אני מאמין שחייבים לגלות ענווה. צריך להבין שעל כל דקה וכל יום יש לומר תודה. כל יום הוא יום חדש שמביא איתו התמודדויות ומחשבות אחרות. אין 'הצלחה' רגעית, זה משהו שצריך להטמיע עמוק בפנים. אני נזכר בשנים עברו, כשהצלחתי באיזו עסקה ונכנס סכום כסף גדול, השמנתי מנחת ואמרתי: 'וואו, איך הצלחתי!'. אבל אחרי שעוברים דבר כזה, הראש משתנה. המבט על צורת החיים משתנה. החיים הופכים לרגועים יותר, ואתה לומד לקבל הכל וליהנות מכל ציפור יפה או מגוונים שונים בטבע. כעת אני יודע להעריך את זה, כי זוכר אני היטב היכן הייתי יכול להיות. הקדוש ברוך הוא עשה איתי חסדים גדולים ואדירים כל חיי, גם כשזה לא נראה כך. אנשים שואלים: 'תראה מה הוא עובר, איזה מין חסדים אלו?', אבל אני אומר באמיתיות - אלו חסדים".

 

 

ב. שותפים לפשע של קדושה

 

"פתאום פלחה שריקה את האוויר, וכולם החלו להימלט לכל עבר. נשארתי שם לבד, המום ופעור פה, עד שהשוטרים תפסו והשליכו אותי אל מאחורי סורג ובריח. זעקתי מדם לבי: 'למה אני פה? הרי מעודי לא שיחקתי בקלפים האלו, רק עברתי במקום ונעמדתי לראות מה הם עושים'?! אך השוטרים התעלמו מכל ההסברים וענו באטימות: 'לא חשוב אם שיחקת או לא. היית שם? אתה שותף לפשע!'".

 

הקול העמוק והבוטח של הנגיד החסידי, ר' לוי לבייב, הדהד באולם הענק, משתק לרגע אלפיים איש שישבו מרותקים למוצא פיו. זה היה ביום רביעי באירוע המרומם בשם: "תפארת לעושיה", ערב הצדעה של רשת הכוללים "תפארת זקנים לוי יצחק". כשהבטתי בים האדם שמילא את האולם עד אפס מקום, לבי עלה על גדותיו. מי היה מאמין שהאימפריה העצומה הזו, רשת של כוללים המיועדת לאנשים מבוגרים, צמחה מגרעין קטן כל כך, ומאותו מעיין ראשוני נבקעו נהרות אדירים של תורה.

 

השבוע לפני ארבעים ושש שנה הפתיע הרבי בפרויקט חדש, בלתי שיגרתי ומחולל מהפך תודעתי: מסגרת ללימוד תורה לבני הגיל השלישי, לאנשים שהגיעו לפסגת החיים, אל התקופה האידיאלית להתמסרות ללימוד התורה. הוראותיו של הרבי ברורות, במטרה ליצירת מסגרות תורניות ייחודיות המעניקות משמעות ורווחה לבני גיל הזהב.

 

על-שמו של המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון - אביו של הרבי - נקרא המיזם החדש "תפארת זקנים לוי יצחק". מאז כבר התפרסם בכל העולם. בארץ ישראל הוא מאוחד תחת חסות ארגון "כולל חב"ד", ומזה שנתיים בשותפות עם תרומתו הגדולה של ר' לוי לבייב. איחוד שהזניק את המוסד להיות רשת הכוללים הגדולה בעולם, עם מעל 220 סניפים ויותר מאלפיים לומדים, כולם בגיל שיוצאים לפנסיה מהעבודה הפיזית וכעת יושבים לפחות 3 שעות ביום, נהנים מחברה תומכת, מגידי שיעורים מסורים, תוכנית לימודים חווייתית, ובעיקר, סיבה לקום בבוקר ולחיות עם משמעות, ולא חלילה עם ריקנות או תחושה של בטלה וחוסר רלוונטיות. 

 

כחתן ביום חופתו, עמד ר' לוי על הבמה הגדולה, ובמיומנות המשיך בסיפור שקרה עם סבו: "כשהזדקן סבא, שמיעתו הייתה חלשה מאוד, ובכל זאת נדחק בסעודה שלישית ליד רב בית הכנסת. הצעירים פנו אליו בתמיהה, אם בכל מקרה הוא כמעט לא יכול להקשיב לדברים, מדוע הוא לא מפנה את מקומו לצעירי החבורה? סבא חייך וסיפר להם מה עבר עליו כשהוא היה צעיר ורצה להתחיל לעשות עסקים בעולם הגדול.

 

הוא נקלע לראשונה בחייו ל'צ'ייחנה' - בית קפה אוזבקי על אם הדרך, וראה קבוצת אנשים יושבים מסביב לשולחן ועליו קלפים. אחד מוציא כסף, השני מכניס, כל אחד מזיז בתורו כרטיסים. הוא לא הבין מה המשחק שמול עיניו ונעמד לראות, עד לשריקת סימן, שהבריחה תוך שניות ספורות את כל השחקנים והוא נעצר על לא עוול בכפיו. 

 

וכך אמר לצעירים: 'כשאגיע השמימה לאחר מלאות ימיי, יתחשבו בכל אותן שעות שישבתי בשיעורי התורה, גם אם לא שמעתי ולא הבנתי את התוכן, כי אם הייתי שם, אני שותף לתורה - כפי שלמדתי מאותם שוטרים שעצרו אותי בצעירותי'".

 

כאן התגלתה במלוא תפארתה נקודת המבט החסידית, זו שיודעת למצוא לימוד זכות ואור בכל תופעה. "אם במידת הפורענות כך, שמי שרק נוכח במקום נחשב שותף, קל וחומר במידה טובה המרובה ממנה פי כמה וכמה" - המשיך לבייב ואמר: "ישנם יהודים באים בימים, פארי הקהילה, שמגיעים לכולל. לעיתים השמיעה כבר אינה כפי שהייתה, ההבנה מעט מתעמעמת, ואולי העייפות גוברת והם מנמנמים מול הגמרא הפתוחה. אך האם הם אינם חלק מהלימוד? אדרבה ואדרבה! מעצם נוכחותם באוהלה של תורה, הם שותפים מלאים. הם שותפים למצוות תלמוד תורה, שותפים לקדושה, שותפים לנחת הרוח שנגרמת למעלה".

 

ישבתי לצדו של אאמו"ר שליט"א, שבמסגרת עבודת הקודש שלו ב"כולל חב"ד", נושא הוא גם בנטל רשת כוללים אלו - וככל שחלפו הדקות, נשמעו המילים ונראו מבטי השמחה של אלפי המשתתפים - חדרה בי ההבנה על חזונו הענק ומסירותו של הרבי, לכל יהודי בכל גיל ומצב. 

 

 

ג. כמה הם ימי שנותינו?!

 

"ימי שנותינו בהם שבעים שנה", הדהד קולו של הרב הראשי לירושלים, הגאון רבי שלמה משה עמאר, בחלל האולם הגדול, ושאל מדוע דוד המלך בספר התהלים נתן קצבה רק לשבעים שנה? איך יתפלל אדם שכבר עבר שבעים ויתחנן לפני בוראו ויאמר 'עד מלאת ימי שנותינו שבעים שנה', ואם הוא בן ס"ט שנים, וכי יעמוד ויקצוב לעצמו שנה אחת של חיים? והרי יהודי רוצה לחיות עד מאה ועשרים שנה, כשנות חייו של משה רבנו!

 

הגאון הרב עמאר נאם בפני כאלפיים תלמידי רשת הכוללים "תפארת זקנים לוי יצחק", שרובם ככולם חגגו מכבר את יום הולדתם השבעים, ולכבודו של הנגיד ר' לוי לבייב, שציין באותו יום, את יום הולדתו השבעים, פירש הרב עמאר באופן נפלא את דברי הפסוק בתהלים. 

 

הרב עמאר המשיך, תוך שהוא מצטט זכרון ילדות מתוך ספר שאת שמו אינו זוכר, אך בו מצא הסבר המסביר עניין זה בטוב טעם ודעת, כי באמת התפילה היא על אריכות ימים ושנים כמאמר הכתוב במשלי 'כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך', ועוד נאמר שם 'כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים'. אלא שלא לפי רוב השנים נמדדת מעלת האדם, ולא לפי מיעוט השנים. שיש שחי רבות בשנים, ואפילו מעט אין לו בידו, כי כילה ימיו בריק ושנותיו בבהלה, ואין בידו מאומה, עני וחסר כל, לא תורה ולא דעת ה' ולא מצוות; ויש אשר חי מעט בשנים, ויצא מהעולם הזה ברכוש גדול רב ועצום, כי השכיל לנצל כל ימיו ושעותיו לעבודת ה' ותורתו.

 

אלא שיש צורך שכל אדם ישלים שבעים שנות תורה ועבודת ה', ואם יחסר מהם עדיין לא הושלמה מלאכתו - מלאכת הקודש המוטלת עליו. ולפי זה יובן מדוע הפסוק אומר ימי שנותינו "בהם" שבעים שנה. די שיאמר "ימי שנותינו שבעים שנה", ותו לא מידי. אלא בא לומר, שיהיו ארוכים הרבה, אבל שיהיה "בהם" לפחות שבעים שנה שהם תמימים בתורה וביראת ה' כראוי, ועל זה מתפלל עד "מלאת" ימי שנותינו "בהם" שבעים שנה, שעל כל פנים יהיה לנו בהם שבעים שנות תורה ועבודת ה' ובהגיענו למדה זו, אז מילאנו ימי שנותינו.

 

כשהראשון לציון הגאון הרב עמאר ציטט בעל-פה הסבר שראה לפני כשבעים שנה, עלה בזכרוני דבר מדהים שבעיניי זכיתי לראות בביקורו במוסקבה בתפקידו כרב הראשי הספרדי של ישראל לפני כעשרים שנה. ליוויתי את ביקורי החיזוק שערך במוסדות התורה והחינוך. וכשהגיע לבקר אצלנו במרכז החסד היהודי, היה זה במשכנו הקודם שהוצרכו לעלות גרם מדרגות בכדי להיכנס לבניין. הרב עמאר שהיה עייף מהטיסה, הביט בי ושאל אם אסכים לוותר לו, כי קשה עליו טיפוס המדרגות. 

 

קיצרתי את מסלול הביקורים ככל שאפשר, ויחד עם עוזרו שבו למלון בכדי שהרב האורח הדגול ינוח כשעתיים, עד לתפילת מנחה וארוחה מכובדת שהוכנה לכבודו. 

 

לאחר כשעתיים הגעתי למלון לאסוף אותו, בדלת לחדרו מבקש ממני העוזר באם יש אפשרות להשיג בדחיפות מכשיר פקס, כי הרב סיים לכתוב תשובה הלכתית ויש צורך בדחיפות לשגרו לארץ ישראל. 

 

התברר, כי עם שובו למלון, הגיעה אליו שאלה הלכתית מורכבת וקשה. חיי משפחה בישראל היו תלויים מנגד, בעקבות ניתוח מסובך שאב המשפחה היה אמור לעבור בשעות הקרובות, וכך במקום ללכת לנוח, התיישב הרב, ללא ספרי הלכה שונים וללא מחשב, ומתוך זכרונו המופלא העלה בעל פה עשרות מקורות הלכתיים, ופסק את פסקו בכתב יד צפוף ומרשים על כמה גליונות, לאשר את הניתוח ולהשאיר את שלמות המשפחה!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: וישבתם בטח

 

יום שני, כ' במנחם אב, לאחר התוועדות קצרה שנערכה בסיום תפילת שחרית בבית הכנסת חב"ד ברחוב נחלת שבעה, לכבוד יום ההילולא של המקובל רבי לוי יצחק אביו של הרבי, יצאתי לעשות את דרכי ברגל לאורך רחוב יפו בואכה שכונת מקור ברוך, בה אני שוהה בימים אלו בביקור משפחתי קצר. רגע לפני יציאתי מבית הכנסת, נתתי מבט חטוף בקבוצת המבוגרים דוברי רוסית, המשתתפים מדי בוקר בשיעור שמוסר להם במסירות ידידי הרב נחשון יונייב, בוגר הישיבה גדולה במוסקבה.

 

טבלת שיש קבועה בקיר בית קפה שהחליף את מסעדת 'סבארו' בצומת רחוב יפו וקינג ג'ורג' - צדה את עיניי. עם שמות 16 אנשים הי"ד, שנרצחו כאן, היום בדיוק לפני 25 שנה. 

 

פיגוע התאבדות זה, אירע במהלך האינתיפאדה השנייה, כאשר מחבל מתועב ימ"ש, פעיל חמאס מהכפר הערבי עקבה מדרום-מזרח לג'נין, בן למשפחה עשירה ומכובדת, נכנס למסעדה בשעת צהריים בזמן שהייתה גדושה בלקוחות, הכניס ידו לתיק והפעיל מטען נפץ רב-עוצמה. 

 

המחבל הארור הסתייע בסטודנטית מאוניברסיטת ביר זית ועיתונאית במשרה חלקית שהתגוררה ברמאללה. היא עסקה באיסוף המודיעין לקראת הפיגוע והתחפשה לתיירת יהודייה. לאחר מאסרה, סיפרה כי בחרה במסעדת סבארו כיעד הפיגוע מכיוון שחיפשה "מקום עם אנשים דתיים".

 

פרט ל-16 הנרצחים, מהם שמונה ילדים, נפצעו בפיגוע עוד כ-140 בני אדם. המסעדה נהרסה כליל. מוחמד דאגלס ואחלאם תמימי, המחבלים שהשתתפו בתכנון הפיגוע, נשלחו למאסרי עולם, אולם ב-2011 הם שוחררו מהכלא הישראלי במסגרת "עסקת שליט", ושרידי גופת המחבל המתאבד הועברו ב-2014 לידי הרשות הפלסטינית.

 

כעת, 25 שנה אחר כך, מול עיניי מחזה סוריאליסטי לא מובן. שני פחי אשפה שהוצאו על המדרכה בידי פועל ניקיון ערבי, הומלס יושב עייף מנסה להירדם נשען על הקיר, ועולה חדש דובר רוסית מנגן בגיטרה שיר יהודי ישן נושן. שום אירוע תפילה או זכרון, הדלקת נרות או ביטוי אחר לזוועה שקרתה פה. 

 

בקרונות הרכבת הקלה החולפת כל מספר דקות, נוסעים בשלווה ערבים וערביות, שרבים מהם מוצאים עבודה בידי מעסיקים יהודים השבויים עדיין בקונספציה שאפשר לעשות עסקים עם רוצחי נפש כאלו. 

 

מישהו הסביר לי אחר כך: "אתה יודע כמה פיגועים היו באזור כאן במשך השנים? וכי אפשר לערוך טקס בכל מקום כזה?!". אני לא יכול שלא להשוות למוסקבה. הזכרון שיש מתוך כבוד בכל תאריך במקום בו קרתה טרגדיה ומעל הכל, היחס לרוצחים ולפושעים - יחס בלתי מתפשר, יחס שגורם לרוצח הבא לחזור בו מכוונתו. טיפול עקבי וקיצוני בכל רוצח פוטנציאלי - כמו שעושה כל מדינה חפצה חיים. אך לא כאן, בארץ ישראל, שנתונה עמוק-עמוק בגלות קשה עד מאוד. 

 

בלב כבד המשכתי את דרכי, מחכה ומצפה לקיום דברי הפסוק בפרשתנו: וישבתם בארץ... והניח לכל מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח"!

 

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע