בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שני, 4 במאי 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
חב"ד וסאטמאר מול הציונות
בין האלטרנטיבה המשיחית ל"טנגו" של השלילה:
חב"ד וסאטמר מול הציונות
יעקב נ. מומחה לתורת הרבי מליובאוויטש
זהו מאמר עומק המנתח את שתי הגישות המנוגדות בעולם החסידי אל
מול הציונות – הגישה המשיחית-אקטיבית של חב"ד מול הגישה ההתבדלותית-לוחמנית
של סאטמר.
המאבק האידיאולוגי הגדול ביותר של היהדות החרדית במאה ה-20 לא
היה רק מול החילון, אלא מול התנועה שביקשה לרשת את הזהות היהודית: הציונות. בתוך
המאבק הזה, בולטות שתי גישות קצה שעיצבו את פני העולם היהודי עד ימינו. מצד אחד,
חסידות חב"ד, שהקימה אימפריה חובקת עולם כאלטרנטיבה לריבונות המדינית; ומהצד
השני, חסידות סאטמר, שהפכה את ההתנגדות לציונות ללב הווייתה, אך נותרה לעיתים
לכודה בתוך הדיאלוג עם מה שהיא מבקשת לשלול.
חב"ד: ההתנגדות שהפכה לכיבוש רוחני
רבים טועים לחשוב שחב"ד היא חסידות ציונית בשל אהבתה
לחיילים ותמיכתה בשלמות הארץ. אך האמת ההיסטורית והתיאולוגית שונה: חב"ד
מתנגדת לציונות האידיאולוגית באופן אקטיבי לא פחות מסאטמר וכנראה הרבה יותר, אך
בדרך הפוכה לחלוטין.
הגישה החב"דית, כפי שנוסחה על ידי הרבי מליובאוויטש,
גורסת כי הציונות חטאה בכך שביקשה להפוך את עם ישראל מ"ממלכת כהנים וגוי
קדוש" ל"עם ככל העמים". אך במקום להסתפק בהפגנות ובחרמות,
חב"ד הציבה אלטרנטיבה משיחית יהודית.
האלטרנטיבה הזו מתבטאת במפעל ה"שלוחים". חב"ד
הבינה שהציונות מציעה ליהודי את הריבונות והמדינה כפתרון לגלות. בתגובה, חב"ד
הקימה רשת של אלפי "שגרירים" בכל פינה בעולם. השגריר החב"די אינו
מייצג את מדינת ישראל, אלא את "מלכות שמיים". הוא מציע ליהודי בבנגקוק,
בניו יורק או בתל אביב זהות יהודית שאינה תלויה בטריטוריה או בדגל, אלא בחיבור
רוחני נצחי.
חב"ד למעשה אומרת: "הציונות רוצה לגאול את הגוף
היהודי דרך מדינה? אנחנו נגאול את הנשמה היהודית דרך הפצת המעיינות". זוהי
התנגדות אקטיבית כי היא לא רק אומרת "לא" לציונות, היא אומרת
"כן" למשהו גדול יותר – למשיחיות אקטיבית שבה כל מצווה היא צעד לקראת
הגאולה האמיתית, כזו שאינה זקוקה לאישור מהאו"ם.
סאטמר: הלולאה האינסופית של השלילה
מנגד ניצבת סאטמר. תחת הנהגתו של רבי יואל טייטלבוים, בעל
ה"ויואל משה", סאטמר הציבה את ה"אנטי-ציונות" כעיקר אמונה.
לפי סאטמר, המדינה היא לא רק טעות היסטורית, אלא "מעשה שטן" המעכב את
הגאולה.
אולם, בבחינה עמוקה, נראה כי סאטמר נקלעה למה שניתן לכנות
כ"טנגו עם הציונות". בעוד שחב"ד יצרה עולם פנימי עשיר שמתקיים
במקביל לציונות ואף "בולע" אותה לתוך צרכיה, סאטמר נותרה מוגדרת דרך השלילה.
הבעיה המרכזית בגישת סאטמר היא היעדר אלטרנטיבה מעשית לנזקים
שהיא עצמה מצביעה עליהם. סאטמר זועקת נגד החילון הציוני, אך פתרון הקצה שלה הוא
התבדלות בתוך "גטו" רוחני. היא אינה מציעה פתרון למיליוני היהודים שאינם
חלק מהקהילה הסגורה שלה. כאשר סאטמר נלחמת בציונות, היא מחזקת בעקיפין את הקשר
אליה – שכן כל קיומה האידיאולוגי נשען על קיומו של ה"אויב" הציוני. בלי
הציונות, לסאטמר אין את מי להחרים.
זהו ה"טנגו": סאטמר צועדת צעד אחד אחורה מהמדינה, אך
נאלצת לחיות בתוכה, להשתמש בתשתיות שלה, ולהתעמת איתה יום-יום. זוהי התנגדות שאין
בה "שליחות" אל הכלל, אלא רק הגנה על הפרט והקהילה.
השליח מול המפגין
ההבדל ניכר בשטח:
- השליח החב"די פוגש את היהודי החילוני (התוצר של הציונות) ומחבק אותו.
הוא לא מבקש ממנו להפסיק להיות ציוני, אלא יוצק לתוכו תוכן יהודי שגורם
לציונות שלו להיראות כקליפה חיצונית בלבד.
- החסיד הסאטמרי
יראה באותו יהודי חילוני קורבן של העבירה הגדולה ביותר. הוא יתבדל ממנו כדי
לא להיטמא. בכך, סאטמר משאירה את המגרש הציבורי, התרבותי והלאומי ריק לטובת
הציונות החילונית.
סיכום: הריבונות שברוח
חב"ד הציבה מודל של "מדינה בתוך מדינה" – לא
במובן הפוליטי, אלא במובן התודעתי. היא יצרה רשת שגרירויות שנותנת מענה לכל צורך
יהודי, ובכך היא מייתרת את הצורך הפסיכולוגי בציונות כתחליף לדת. היא מציעה גאולה
אקטיבית שאינה ממתינה בחיבוק ידיים, אלא כובשת את העולם ב"מצוות ומעשים
טובים".
סאטמר, עם כל עוצמתה ודבקותה בדרך, נותרה בשלב המחאה. היא
מריעה נגד הלהבות של הציונות, אך חסרה את הכלים לכבות אותן עבור אלו שמחוץ
לחומותיה.
במבחן התוצאה של המאה ה-21, נראה כי האלטרנטיבה המשיחית של
חב"ד הצליחה ליצור שפה יהודית גלובלית שמתעלה מעל הוויכוח הפוליטי, בעוד
שההתנגדות הסאטמרית נותרה כזיכרון חי לכאב של עולם שהיה ואיננו, מבלי להציע חזון
לתיקון העולם כולו.
קריסת ה'אתחלתא דגאולה'
מקץ הריבונות: האם הציונות הדתית "התחרדה" מול
המציאות?
השורה התחתונה: האמירה של השר סמוטריץ "הנשיא טראמפ הוא
פשוט נס!" אינה רק ביטוי של שמחה פוליטית, אלא הודאה בכישלון התפיסה הממלכתית
של הציונות הדתית. המעבר מהסתמכות על "כוחנו ועוצם ידנו" להמתנה
ל"נסים" בדמות מנהיג זר, חושף את ההכרה שתוכנית ה"גאולה"
נבלמה על ידי מנגנוני המדינה עצמה – מערכת הביטחון והייעוץ המשפטי – הנתפסים כיום
על ידי הימין האידאולוגי כגורמים עוינים ומסוכנים המנהלים את ישראל בפועל.
1. קריסת "אתחלתא דגאולה": מריבונות תיאולוגית לתלות
קיומית
במשך עשרות שנים חינכה הציונות הדתית על ברכי
ה"ממלכתיות" – התפיסה שמדינת ישראל היא כלי אלוהי בתהליך הגאולה. אולם,
המציאות של שנת 2026 מראה כי הנהגת המגזר, ובראשם השר בצלאל סמוטריץ', הגיעה
למסקנה שהמדינה, במבנה הנוכחי שלה, אינה "ראשית צמיחת גאולתנו" אלא
מחסום בפניה.
- אובדן העצמאות: כאשר גורל ההתיישבות והביטחון מופקד בידי נשיא
ארה"ב, המיתוס של ישראל כמדינה ריבונית ובלתי תלויה מתרסק.
- ההכרה ב"נס": השימוש במונח הדתי "נס" כלפי פוליטיקאי זר
מסמל את הייאוש מהיכולת של הכלים הציוניים-חילוניים (צה"ל, כנסת, ממשלה)
להביא לישועה ללא אישור מוושינגטון.
2. המדינה כ"גורם מסוכן": מערכת הביטחון והמשפט תחת
אש
אחד השינויים הדרמטיים ביותר הוא היחס למערכות השלטון
הפנימיות. הציונות הדתית אימצה את הנרטיב לפיו המדינה נשלטת על ידי "מדינה
עמוקה" (Deep State)
שאינה נבחרת:
- הייעוץ המשפטי כשליט האמיתי: בעיני סמוטריץ' ותומכיו, המשפטנים הם אלו שקובעים את
גבולות הגזרה, מונעים הכרעה צבאית ומסכלים צעדים אידיאולוגיים ביהודה
ושומרון.
- מערכת הביטחון כגורם זר: הביקורת על "קונספציית" ראשי הצבא והשב"כ
הפכה להאשמה חמורה יותר – שהם פועלים בתיאום עם אינטרסים זרים (אמריקאיים או
אירופיים) ולא לפי האינטרס הלאומי-יהודי. תפיסה זו רואה בראשי המערכת דמויות
"מסוכנות" המסכנות את עצם קיום המדינה.
3. האימוץ של המודל החרדי: חוסר אמון מוחלט במנגנון החילוני
במאמרו ובדבריו, סמוטריץ' למעשה משלים את המעבר לגישה החרדית
המסורתית:
- הפרדה בין "עם ישראל" ל"מדינת
ישראל": המדינה היא
כבר לא גוף קדוש, אלא מנגנון ביורוקרטי חילוני, לעיתים עויין, שיש
"להסתדר" איתו או לעקוף אותו.
- הגנה מ"השמדה": האמונה שלולי טראמפ ישראל הייתה בסכנה קיומית מעידה על
כך שהציונות הדתית כבר לא סומכת על צה"ל כערובה בלעדית לביטחון.
- התעשתות פוליטית: הקריאה "להתעשת כמו החרדים" משמעה לחדול
מהניסיון להיות "חלק מהממלכה" ולהתחיל לפעול כקבוצת לחץ המגנה על
האינטרסים שלה מפני מערכת שלטונית שנתפסת כזרה וליברלית מדי.
סיכום: העידן הפוסט-ציוני של הימין הדתי
דברי סמוטריץ' הם קו פרשת מים. הם מוכיחים שהציונות הדתית
ויתרה על היומרה להוביל את המדינה באמצעים דמוקרטיים-ממלכתיים רגילים. במקום זאת,
היא עוברת למודל של הישרדות תחת "מטרייה" של מעצמה זרה, תוך מאבק עיקש
במנגנוני המדינה שלה עצמה. זוהי הכרה בכך שישראל, בגרסתה החילונית-משפטית, נכשלה
בעיניהם, והתקווה היחידה נותרה ב"נסים" פוליטיים חיצוניים.
קריאה להרב אלימלך בידרמן לבטל את ההדלקה בגלל גזל שינה - מי התיר לו?
פליאה בעיני על האי משפיע שלא חושב על גזל השינה והנזק הבריאותי שהוא יגרום בהדלקה שלו בל"ג בעומר בצמוד למעון ההורים "תמיר" ברחוב שפע חיים.
הרב יצחק יוסף השביע את תלמידיו שלא להצביע ש"ס
אמברגו: דרמה במפלגת שס, מרן הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף משביע את תלמידיו שלא יצביעו לשס
תלמידו הנאמן של הרב יצחק יוסף הרב משה שמקיאל במסר ממרן נגד תנועת ש"ס
הרב דוד לייבל מכריז כי הוא באידיאה מזרחניק נאבק למען 'תורה עם דרך ארץ' רח"ל
נמשכת תנופת הצמיחה וההתרחבות באחוות תורה: קהילת 'תורת חיים' בבני ברק הצטרפה לאחרונה לאחוות תורה ובכך היא מהווה הקהילה ה-63 במספר של התנועה. נשיא אחוות תורה הגר"ד לייבל על האתגר החינוכי הגדול בדורנו: "אנחנו צריכים להבין ולהרגיש שהמודל של תורה עם דרך ארץ הוא לכתחילה ולא בדיעבד. על כל אחד: ללמוד לפחות שעה אחת ביום - וכל המרבה הרי זה משובח"
איש מירון אהרל'ה יקטר - מסרב לגנות קריאות לאלימות נגד שוטרים וטוען שהציבור החרדי לא מאמין לפיקוד העורף
איש מירון ארהל'ה יקטר - מסרב לגנות קריאות לאלימות נגד שוטרים וטוען שהציבור החרדי לא מאמין לפיקוד העורף
הרב מחפוד קורא שלא לעלות למירון
חבר מועצת חכמי התורה הגר"ש מחפוד במכתב חריג: במקום עלייה להר מירון תתחזקו בלימוד: “שם נמצאת השכינה ושם נמצא הצדיק”
מפגינים נגד החרדקי"ם העלובים
יעקב הרשקוביץ: לאחר שאתמול המפגינים החרדים לא ידעו על קיום יום הגיוס, כעת מתקיימת הפגנת חרדים מול לשכת הגיוס תל השומר.
המשטרה מונעת את הכניסה למירון
המשטרה: מנענו כניסה של אלפי אנשים למירון וחסמנו מאות אוטבוסים שניסו לעלות להר בניגוד להנחיות.
מפגינים מחוץ ללשכת הגיוס בתל השומר
מפגינים מחוץ ללשכת הגיוס בבסיס תל השומר. אחד המפגינים אמר לכאן חדשות: "אנחנו לא רק מתנגדים לצבא, אנחנו מתנגדים לעצם קיום המדינה. ולכן אנחנו חושבים שלא רק הלומדים לא צריכים להתגייס, אלא גם אלה שאינם לומדים אסור להם להתגייס"
בן גביר ממריא למירון
ירסן את השוטרים או יעודד כאוס מול העולים? השר איתמר בן גביר ממריא כעת מביתו בקריית ארבע למירון
כוחות כיבוי האש כיבו במהירות שריפה שהוצתה בתוך חביות על הגג של ישיבת בעלזא בבני ברק
כוחות כיבוי האש כיבו במהירות שריפה שהוצתה בתוך חביות על הגג של ישיבת בעלזא בבני ברק
"היום בתניא" יום ב', י"ז אייר
"היום בתניא" יום ב', י"ז אייר
תניא "ליקוטי אמרים"
המשך פרק מ"ח (עמוד 136)
שנה פשוטה
⛳
הידיעה המהוה מאין ליש:
כמה פרטים נוספים, אודות ידיעתו יתברך המקפת את כל עובי כדור הארץ ומהוה אותו בזה מאין ליש:
א. ידיעתו זו, היא בחינת "ידיעתו המיוחדת בעצמותו", שעליה נאמר "הוא המדע והוא היודע והוא הידוע" - בחינת דעתו העליונה שבאצילות, המוגדרת כ"דעת עליון".
ב. שונה היא ידיעתו של הקב"ה, מידיעתו של האדם. שכן, האדם בידיעתו משיג דברים שהם חוץ ממנו. ואילו אצל הקב"ה, הרי כל הנבראים לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו (כך שבידיעת עצמו כביכול הוא יודע את כל הנבראים).
ג. "ודבר זה (אופן הידיעה אצל הקב"ה) אין ביכולת האדם להשיגו על בוריו" - שכן, ענינים שיש דוגמתם באדם, יכול האדם להבין באמצעותם על הנעשה למעלה, כנאמר "מבשרי, אחזה אלוקה". אבל בנוגע ל"הוא המדע הוא היודע והוא הידוע" שאין כדוגמתו באדם, הרי שאת הענין הזה מתקשה האדם להבינו על בוריו.
...
דיוקי לשון:
אם בקטע הקודם נכתב, שידיעתו יתברך אודות "כל עובי כדור הארץ" היא אשר הביאה ל"התהוותו מאין ליש" (בעת הבריאה). הרי שכאן מודגש שידיעה זו המקפת וסובבת את עובי כדור הארץ "מהווה אותו על ידי זה מאין ליש" ("מהווה" בלשון הווה).
לומר לך, שגם לאחר הצמצומים הרבים שבהם ועל ידם התקבל כדור הארץ הגשמי כמות שהוא כיום "בעל גבול ותכלית". הנה, לא מפסיק האור ה"סובב" (= ידיעתו יתברך המיוחדת במהותו ועצמותו) מלהימשך לעולם ומלהוות אותו מאין ליש.
שכן (כמבואר במקומות אחרים), העולם זקוק תמיד (גם לאחר הבריאה שהיתה בששת ימי בראשית), לשני סוגי החיות: הן לחיות שנמשכת מבחינת ה"סובב", שמהווה את העולם מאין ליש. והן לחיות הנמשכת מבחינת האור ה"ממלא", הפועל שכל פרט בעולם יהיה "בעל גבול ותכלת".
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
הרב דב קוק: רוח הקדש מופיעה ברמיזה לפני אסון מירון - הנסיעה על המסוק והתיקונים שלפני ואחרי - הלקח הנוראי עבורינו!!
רוח הקדש ומוסר נוקב
אסון מירון ולקחיו
במחיצת קדוש ישראל ר' דב קוק שליט"א
ליל רביעי יום ל"ב לעומר התשפ"א...
רבינו קדוש ישראל ר' דב הכהן קוק שליט"א קופץ באמצע הלילה מתוך שינה וצועק, אמאל'ה אני רואה דברים קשים...
שני אנשים [א"כ וממ"א הי"ו] שהיו ליד רבינו שליט"א בחדרו, שאלוהו מה קרה?
רבינו שליט"א משיבם, חלמתי חלום קשה... אני רואה אסון...
אח"כ אמר לכמה אנשים, חלמתי שזורקים עליו אבנים והידים שלי כבולות בלי יכולת להתגונן, וזה סימן שיש גזירה קשה... [אצל רבינו ברור שחלומותיו קשורים לכלל ישראל, כי כל חייו מוקדשים למען הכלל. ואכמ"ל].
יום רביעי בשעות לפני הצהרים, ערב ל"ג לעומר, ר' שמעון לוי ז"ל, [מ"תל אביב"] מגיע יחד עם ידידינו ר' יוסי אלעזר הי"ו לבקש מרבינו שליט"א להגיע ל"תל אביב" כדי להשתתף בהכנסת ספר תורה, ולקרב את לב ההמון לאביהם שבשמים...
ר' שמעון ז"ל כבר הביא את רבינו שליט"א עשרות פעמים לתל אביב, ומשמים נתגלגלה זכות על ידו להשיב רבים לצור מחצבתם על ידי שהכיר להם את דמותו הנשגבה של רבינו שליט"א
הרב שליט"א אמר לחברים היקרים:
עז רצוני להגיע אליכם, אך אין לי כחות לנסיעה ארוכה זו...
החברים מציעים "מסוק" לקצר את הדרך...
רבינו שליט"א אמר לי:
גם מסוק אינו פתרון, כי יש בזה כעין "חילול ה'" שאנשים רואים "רב" נוסע במסוק, שהרי ה"מחיר" של דבר כזה לא זול, והנהגה רהבתנית זו אינה על פי דרך התורה...
הלחץ של התלמידים האוהבים והרצון לזכות את הרבים גובר... בסופו של דבר, רבינו שליט"א מסכים לנסיעה, ובתנאי שנוסעים קודם מעל ציון רבי מאיר בעל הנס ומעל ציון רשב"י במירון ומעל הכותל המערבי...
תלמידי רבינו שליט"א בטבריה נפרדים ממנו בקושי, ומעבירים את השאלה שבאה מכמה גורמים, מה הרב אומר על הנסיעה למירון, האם ללכת או שיש בזה ביטול תורה וכו'...
רבינו שליט"א כדרכו משיב, מי שיש לו התרגשות מנסיעה לציון הקדש של רשב"י, בודאי יסע, כי כל רגש קדש הוא עבודת ה' שאין לה תמורה...
אך... הוסיף רבינו שליט"א...
אני חושב שלא כדאי ליסוע אלא לאחר חצות לילה... תכוונו להגיע לשם לקראת הזמן של עלות השחר... עד חצות יש המון לחץ...
רבינו שליט"א עולה על המסוק, הגמרא בידו עם הדפים והעט, לא פסיק פומיה מגירסא, ומידי פעם מתבונן תוך כדי גירסתו בפלאי הבריאה...
בהגיע המסוק מעל ציון הרשב"י, החברים שמעון לוי ויוסי אלעזר אומרים לרב, הנה אנחנו כעת מעל ציון הרשב"י, והחלו לפזם בפיהם את הפיוט הידוע "בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבירך"...
הם יושבים ומביטים מלעלה על הציון המצויינת של רשב"י הקדוש, מזהים את הכיפות הצבועות בתכלת הדומה לשמים, רואים את כל התכונה למטה במקום הקדוש, המונים המונים כבר מסתובבים באתרא קדישא...
אך רבינו שליט"א מתפלל ומתבונן אך אינו רואה שום אדם... ואומר בפה מלא: אני לא רואה אנשים... את הציון אני רואה... כיפות כחולות אני רואה... אבל אנשים איני רואה...
הדברים היו מופלאים, רגילים לשמוע מרבינו שליט"א דברים שאינם ברורים אצלינו כדבעי... הנסיעה המשיכה אל היעדים שנקבעו מראש...
רבינו שליט"א חזר לחדרו בטבריה בתחילת הלילה ועסק כדרכו בלימודו...
בערך בשעת חצות לילה כל עם ישראל שמעו על האסון הנורא מכל, בשיא השיאים של שירת "אני מאמין באמונה שלמה" ע"י עשרות אלפים ששרו בקדושה במעמד ההדלקה של האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א, בפתע פתאום נסחפו ונתדרדרו במדרון עשרות עשרות יהודים צדיקים, קטנים עם גדולים, מכל גווני הקשת, כולם אהובים כולם ברורים, ונמחצו זה בזה למות...
ההילולא נהפכה ליללה, צער נורא ואיום, הלם פקד את כל בית ישראל... האדמו"ר מתולדות אהרן עצר הכל והחל ממרר בבכי...
ביום ששי עש"ק אמור נכנסתי לחדרו של מרן שליט"א, וראיתיו יושב בדד בצער איום ונורא על פניו, וכה אמר: מידת הדין הקשה שוררת עלינו בעוה"ר, אסון נורא קרה ב"הר מירון" בליל ל"ג לעומר, שנחנקו ונרמסו מ"ה אנשים זה בזה... הרי בכל שנה באים יותר אנשים ממה שבאו בשנה זו, וראוי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדח"ק, והלילה הזה לא זכינו לקבל את הזכות להיות עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'...
הוסיף מרן שליט"א, עדיין לא יודעים את גודל הכאב והאסון, כי הכל כמו לוטה בערפל, ורק לחשוב מה זה לבצע 45 לויות ביום אחד, וכמה אלמנות ויתומים נעשו כאן, הלא זה נורא ואיום ללא שיעור, והלב מתפלץ ממש לגודל הצער והכאב, מה נעשה ביום גדול כזה, ובמקום קדוש כזה, ועם אנשים מיוחדים וטובים כאלה, שכולם אהובים כולם ברורים, ורק לפני דקה סיימו אמירת "שמע ישראל" בקול גדול יחד עם חברי הטוב האדמו"ר מתולדות אהרון שליט"א, ולפני דקות אחדות שרו כולם יחדיו "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח".
אמרתי לרבינו שליט"א, שהמון אנשים מבקשים ממני לשאול ממנו, על מה עשה ה' זאת לנו, ואמנם זה ברור שיש בהרבה דברים להתחזק, ומי יאמר זכיתי לבי, אכן זה ברור שיש ענין מיוחד שעליו באו לרמוז מן השמים, ומי כרבינו שליט"א יודע פשר דבר.
והשיבני מוה"ר שליט"א בכאב עצום, אי אפשר עכשיו לומר "למה זה קרה", וגם אי אפשר לחשוב למה זה קרה, כי אני עסוק ב"מה קרה", הרי אחינו מוטלים לפנינו כדומן על פני האדמה, ואחיותינו אלמנות טריות והעוללים המתוקים דומעים, ויש שעדיין לא יודעים שנתייתמו, ורק בזה טרודים, בצער הגדול והנורא, שעוד אנחנו לא יודעים איך לעכל אותו, ולא שייך עכשיו לדבר על עבירות, ולהניח אצבע מאשימה על איזה ענין. [ומכל שכן שלא לדבר שפלוני אשם או אלמוני...].
שוב אמר רבינו שליט"א, יותם בן עוזיהו מחובר בחוט משולש עם רשב"י ור"א בנו כמ"ש במסכת סוכה (מה ע"ב), יש כאן עוז של מידת הדין, יש כאן יתומים של בחינת יותם, הכל בהסתר...
ודאי וודאי שהענין הגדול שמקטרג הוא שנאת חנם, ופשיטא שהכל קשור בעיקר לנושא הזה של פירוד לבבות, רק שאני עכשיו לא מסוגל לדבר...
מוצאי שבת קדש, רבינו שליט"א מבקש ליסוע למירון, ומתפלל במקום האסון בדמעות שליש, זהו מקום קדוש מאד, כך שמעו את רבינו שליט"א ממלמל בצאתו מן הקדש....
בשבוע שלאחר מכן, שוב הגיע המנוח ר' שמעון לוי ז"ל למעונו של רבינו שליט"א יחד עם יוסי אלעזר הי"ו, וסיפרו לרבינו שליט"א שכמעט וגם הם היה בתוך האסון הנורא הזה, ולמזלם השוטרים עיכבו אותם...
רק אחר כך נודע לנו שרבינו שליט"א אמר לא לעלות להר מירון בשנה זו, סיימו את דבריהם...
רבינו שליט"א השיבם, אני לא אמרתי לא לעלות, רק אמרתי שלא לצאת למירון עד חצות, אלא ילכו לקראת עלות השחר, כי עד חצות יש הרבה לחץ...
סיים רבינו שליט"א, אני חושב שמי שהיה שם וב"ה ניצל שיברך הגומל, כי בלאו הכי יש אומרים לברך על עצם הנסיעה. [ובמקום אחר הבאנו את כל הפסק ההלכתי בענין זה עם נימוקו מפי רבינו שליט"א].
אמרתי לרבינו שליט"א שבהסרטה רואים את הציון של רשב"י מתחת למסוק, ואמר לי רבינו שליט"א, הסתכלתי ולא ראיתי כלום, כאילו המקום היה מגולח... היה ענן למסך שהסתיר לי את כל מה שהולך שם...
הדברים מחזקים מאד כמה יש לשמוע בקול חכמי התורה אשר השכינה בוקעת מתוך גרונם, וככל היוצא מפיהם יעשה, וכבר אמרו רבותינו שהנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.
האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א לא חזר לביתו ולקהלתו לאחר האסון, והיה מסוגר כמה ימים בצפת בצער נורא, ובאחד הימים התקשר אלי וביקשני לשוחח עם רבינו שליט"א בעקבות המקרה הנורא... [הידידות בין רבינו שליט"א לכבוד האדמו"ר מתולדו"א, היא ארוכה ועמוקה כידוע לבאי בית מדרשו של רבינו שליט"א].
רבינו שליט"א אמר לי, תגיד לאדמו"ר שאין לי מה לומר, נאלמתי דומיה...
בהסכמת רבינו שליט"א הפעלתי בטלפון את ה"רמקול", ונשמע קולו של האדמו"ר... "תגיד לרבי דב שאני שבור"...
רבינו שליט"א משיב, "אני במצב של שברי שברים"... [ע"פ המושג ההלכתי במסכת ע"ז דמ"ט ע"ב. ע"ש]...
לאחר כמה רגעים פתח רבינו שליט"א את פיו ואמר, היתה במירון הארה גדולה מאד, ולאחר מעמד עול מלכות שמים שהיה עם האדמו"ר מתולדות אהרון שליט"א, היתה שעת רצון גדולה והארת משיח בפועל, רק שמעשה שטן הצליח לעצור הכל באירוע הקשה שנעשה באותם רגעים...
עוד אמר רבינו שליט"א לחברים, אומרים שיש מ"ה נפטרים... ארבעים זה ה"כללות" וחמש זה ה"פרטות", וכן ל"ג לעומר הוא "ארבעה שבועות וחמשה ימים", והכללות והפרטות חופפים אהדדי. [ורבים ציינו בזה לדברי הזהר באדרא רבא (דקמ"ד ע"ב) "דמיתו מ"ה פרדשכי"].
זה כמה שנים שיש בעיות בכניסה למירון, ורבים באו לדבר עם רבינו שליט"א על ענין זה, באחת הפעמים אמר רבינו שליט"א לקבוצת שואלים, וכי אתם לא מבינים שרשב"י לא רוצה אותנו שם... רשב"י מעניש את כולם להיות בבית, אין ענין לבא לרשב"י כמו החתמת כרטיס... יש ענין לשנות את מידותיו, להדבק בדרכיו ובקדושתו... כנראה שצריכים לשבת בבית ולעשות חשבון נפש מה קורה אתנו...
אמרתי לרבינו שליט"א שכמה רבנים אומרים שיש לרשב"י צער מהנהגת אנשי מדינ'ה של גיהנם שסוגרים את הדרכים למירון, ואמר רבינו שליט"א, לרשב"י אין צער אישי, הוא לא זקוק לאנשים שיבואו אליו, האנשים זקוקים לו... אבל צער גדול יש בשמים, כי אין ספק שהגעתם של רבבות אלפי ישראל למקום קדוש בקדושה ושמחה של מצוה יש בה קידוש ה', ובפרט אלו הבאים מתוך רשפי אש רגש קדש, שיש בזה מעלהגדולה מאד, והעולם חסר את הקידוש ה'...
כאן המקום להזכיר מה שאמר רבינו שליט"א כמה פעמים כאשר ראה אנשים נדחפים ודוחפים זה את זה בכדי להכנס לחדרו וכו', שזה היסוד והשורש ל"אסון מירון", מתחילים בדחיפות כאן ובמכות כאן, ובסוף נהרגים זה בזה מרוב הדוחק והדחיסות, וזה נורא למתבונן, כי סופה של אכזריות בין אדם לחבירו – הריגת חבירו.
השי"ת יחזירנו בתשובה לפניו ונזכה לעבדו בלב שלם ולתקן מידותינו כדבעי אכי"ר.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה






















