למען האחדות החרדית - לקבוע עוד לפני הבחירות כי החרדים לא יישבו יותר בקואליציה כלשהי

הציבור חצוי ומתקשה להצביע למען מפלגה שמורכבת מחלקים שיעשו אחרת וימשכו לכיוונים אחרים. אף אחד לא רוצה לתת את קולו למי שבסופו של דבר יעשה בניגוד לדעת רבותיו. עם כל הכבוד לרבנים גדולים וחשובים עליהם לזכור כי הציבור החרדי מפולג בין הרבה גדולי תורה ולכל אחד הגדול שלו ודרך משלו. ולכן אין ברירה אלא לחפש דרך שיוכל לאחד את כולם, כאשר ברור יהיה כי אף קול לא יילך לכיוונים לא רצויים. נכון שבקרב החרדים יש התומכים בשמאל, אך הרוב הגדול תומך בימין, וכאשר הנושא שעליו הולכים לבחירות הוא 'חוק הגיוס', אין אימון באף מפלגה שיכולה לספק את הסחורה, בג"ץ נעל את הנושא ואת עצמו, ואין זה נכון שאם השמאל יציע זאת בג"ץ יקבל, הם יראו במערומיהם, הם לא טפשים כאלו במיוחד שבראש ההרכב הזה יושב שופט מזרחניק שנלחם בכל כוחו לגייס חרדים, הוא לא יאפשר לאף אחד להעביר חוק ששם לא ימצא לפחות את מחצית החרדים בצבא

עלינו להיערך למאבק חיצוני וקשה, בתחומים שיכאב חזק לראשי המדינה, בכמה תחומים לחרדים כח אדיר, במיוחד בכלכלה. אבל נשאיר זאת להזדמנות אחרת. צריך לדעת, כי אין למפלגה כלשהי מן הימין ומן השמאל אפשרות להקים ממשלה בלי החרדים. גם בסיבוב הקודם השמאל עשה זאת בהונאה של גזילת 7 מנדטים מן הימין. מי שילמד טוב את הסקרים הקרובים לאמת, ומן הנסיון למדנו שהסקרים בערוצי השמאל אף פעם לא צדקו באשר לש"ס וגם לא באשר לליכוד, תמיד אלו מקבלים אצלם פחות, ואילו השמאל מקבל הרבה יותר ממה שמקבלים בסוף, החרדים יהיו המכריעים מי יקים את הממשלה הבאה, וכאן אנו נקלעים לבעיה הכי קשה, הימין והשמאל שניהם אינם יכולים לספק את הסחורה, בג"ץ הוא המכריע ולא הם

החשש הגדול הוא שאם החרדים לא מצטרפים לקואליציה תקום ממשלת מרכז כזה שיהיה בלי החרדים כפי שהיה כבר פעם בעבר. אבל אלו אומרים כי לעולם לא יסכימו שביבי נתניהו יהיה ראש הממשלה, במצב הזה אף אחד לא יכול להקם ממשלה. אם כי ש"ס התחייבה ומתחייבת למצביעיה כי הם יילכו עם נתניהו בכל מצב, דבר שיקטין את הכח של 'יהדות התורה', מפני שהחרדים מתפצלים וזה לא טוב לחרדים בכל מצב

הפתרון האחד ויחיד שיש לנו, הוא לשוב לכפי שהיה ללפני שנת תשל"ז כאשר לאחר הרבה שנים הצטרפו לקואליציה ולא לממשלה, דבר שגרר הצטרפות לממשלה. על ראשי הישיבות והאדמורי"ם להכריז עוד לפני הבחירות כי 'יהדות התורה' אינה מצטרפת יותר לקואליציה כלשהי לא של הימין ולא של השמאל, היא תתמוך מבחוץ בלי התחייבות, על כל נושא וענין יצטרכו לדון עם החרדים ולשלם את המחיר.זה יבטיח לנו תקציבים והרבה שינויים שיובילו לשינויים במערכת המשפטית ובג"ץ. במצב הזה יתכן ויצליחו למנות נציג חרדי מטעם האופוזיציה לוועדת המינויים של השופטים, איננו חלק מן הקואליציה, וזה יכריע את הכף במינויי השופטים. יהיו הרבה דברים שנרוויח מכך, לא ניאלץ להצביע על כל דבר, וחיי הממשלה שתקום יהיו מרורים ממש, אין להם 61 קולות. פרט אם הניצחון של נתניהו יהיה כזה שבלי 'יהדות התורה' יהיו 61 חכי"ם ואפילו אם רק 60 הוא ימשיך לשבת על כסאו ויתכן כי ילכו לבחירות נוספות. על המפלגות החילוניות לדעת כי אנו לא בכיס של אף אחד, תומכים רק במי שתומך בנו בנושאים שחשובים לנו

עוד נשיג במצב הזה תמיכה של האופוזיציה בחוקים שיהיה לנו ענין בהם. כאשר האופוזיציה תהיה מעוניינת בחוק שאין לנו התנגדות לו, נצביע עימם ובתמורה הם יצביעו עמנו בעניינים שחשובים לנו, יתכן וישתנה המצב, השמאל יפסיק להסית נגד החרדים מפני שיהיה זקוק לקולות החרדים בעניינים שחשובים להם

היו צריכים לעשות כך לפני שנים כאשר ראינו לאן מתגלגלים העניינים. אבל תאוות הכסאות הג'ובים והמשכורות של החכי"ם החרדים היא זו שמנעה זאת. הם שיגעו את הגדולים שכאילו ככה אפשר להשפיע יותר, טענה שהשתמשו בה בשעתו המזרחיסטים בקום המדינה להתיר את האסור. האמת היא, ברגע שהממשלה זקוקה לקולות מבחוץ וחייבים לשלם על כל הצבעה, אין מי שיוכל למנוע זאת. מי שיהיה שר האוצר ייאלץ לעבוד עם החרדים מפני שאחרת יהיה רוב נגד הצעות הממשלה

אם רוצים אנו פתרון למצב גיוס בני הישיבות, רק אם נשב בחוץ ולא נצטרף למפלגה כלשהי, היא זו שתיאלץ אותם למצוא פתרון. זה יפתור גם בעיות תקציביות אחרות, מפני שאיננו חתומים ומחויבים להסכם כלשהו. ובנוסף החילונים יבינו כי העולם החרדי נפרד מהם אינו עוד חלק עימם וזה ידאיג אותם הרבה יותר. המאבק לא יהיה עוד רק בצבא אלא בכל תחום ואת זה הם לא יאהבו

הכרזה כי לא נשב יותר בקואליציה כלשהי תאחד את החרדים ויצביעו בעד 'יהדות התורה', ויחד עם זאת נשיג בסופו של דבר פי כמה וכמה ממה שיושבים בקואליציה. לא יהיה יותר עגמת נפש, נשיג הרבה יותר. מי שלא יאהבו זאת הם יצורים מן הסוג של בבצ'יק לא יהיה להם מה למכור, לא יהנו מהטבות ממשלתיות אישיות. אבל הציבור הגדול ישיג בסופו של דבר את מה שהוא רוצה ומעוניין. הייצוג החרדי בכנסת לא נוצר בשביל לספק גו'בים ליצורים מן הסוג של גפני וגולדקנופף, הייצוג הזה בשביל הציבור, האינטרס של הציבור חייב להיות לפני הכל, כשנשב מחוץ לקואליציה, נשרת את הציבור באמת ולא את האינטרס של חומדי גו'בים ומשכורות מנופחות

חיים שאולזון

מרשימת 'יהדות התורה' יוצאים רק על אלונקה!!!

היו אלו הגיבורים שלמרות שגדולים הזהירו אותם שלא לכהן יותר משתי קדנציות מצאו דרך לעקוף אותם, עד שהפרקליטות היא זו שהוציאה אותם מן הכנסת. קחו את יענקל ליצמן, שכיהן כעוזר החכי"ם בגור לפני שהתמנה לח"כ מטעם הרבי הנוכחי מגור, שמע כמוני הרבה פעמים את הרבי מגור ה'לב שמחה' זועק כי אסור לכהן יותר משתי קדנציות בכנסת, והיה מספיק חכם איך לעקוף אותו על ידי בנו הרבי הנוכחי שהתיר לו את האסור על פי ה'לב שמחה', הוא כיהן הרבה שנים וקרה לו את מה שה'לב שמחה' הזהיר מפניו, כי כל מי שיושב יותר משתי קדנציות הופך למושחת, ואכן כך היה, הוא אמור היה להישפט במשפט קשה על ידי הפרקליטות, הוא עשה עימם עסקה לפיו יפרוש מן הכנסת וירדו ממנו. אם לפרקליטות לא היה חומר עליו עוד היום הוא היה בכנסת

גם את אריה דרעי הפרקליטות הוציאה מן הכנסת, וכאשר עברו עשר שנות הקלון הוא חזר, וגם בקדנציה האחרונה הוא רצה להיות סגן ראש הממשלה והפרקליטות מנעה זאת ממנו על פי הסכם שהיה לה עמו שהוא לא יכהן בתפקיד של שר למשך כמה שנים. רק מי שידע להתחנף לשמאל ניצל, למרות שיש חומר עליו, משה גפני היה מאלו שבעבר טען כי הוא רוצה לחזור לכולל הוא מחכה ליום הזה, אבל כאשר הגיעו להרכבת הרשימות הוא לחם כארי שלא יסלקו אותו, ואותו מצב גם עתה, למרות שביום הבחירות הוא יהיה  בן 74 וחצי שנים הוא לא מתגעגע לכולל, הוא מאוד מתגעגע לשוב ולהיות יו"ר ועדת הכספים

הנימוק שלו הוא כי צריך בכנסת אדם מנוסה והוא יותר מנוסה מן הצעירים ממנו. אבל מעשית, אם הוא לא מתפנה מהכנסת קשה יהיה לזרוק צעירים ממנו, ומעשית הרשימה חוזרת על עצמה, פרט למי שמתמנים על ידי אדוניהם היכולים לשנות וזה לא נראה. הרבי מגור כבר הודיע שגולדקנופף ימשיך, ואז אוטומטית הכל ממשיך, אנו צפויים בכנסת הבאה לראות שידור חוזר של הכנסת האחרונה, וככה גם עם הנורווגים, אם יישבו בקואליציה גם הם ישובו

כל מי שחולם כי הוא יכול להפחיד מישהו טועה. מה שכן, לציבור נמאס מן הפרצופים האלו, רוצים לראות דם חדש, אבל הסגנון החרדי הוא כזה, שגם כאשר 'מועצת' מחליטה קמים ומכריזים כי 'לכל אחד הגדול שלו'. למי שאינו יודע היסטוריה אספר להם כאן, שכבר היה לעולמים. ה'לב שמחה' מגור העביר החלטת 'מועצת' עוד בזמן שישבו יחד עם הליטאים לפיו החכי"ם החרדים לא יכהנו יותר משתי קדנציות, שלמה לורנץ היה נגד, והרב שך עשה הכל להצילו וזה לא הלך מפני שראשי ישיבת חברון הצביעו עם ה'לב שמחה' נגד הרב שך בעניין הזה. שלמה לורנץ היה איש בני ברק ולא ירושלים קרוב יותר לחזון איש'ניקים ולפונוביז' ולא דאג יותר מדי לישיבת חברון, אז הם לימדו אותו לקח. מה עשה שלמה לורנץ, קם והכריז כי 'לכל אחד הגדול שלו' והגדול שלי הוא הרב שך שסבור שעלי להמשיך, ואמשיך להיות נציג 'צעירי אגודת ישראל' בכנסת, ככה קראו אז לסיעתו לפני שזו הפכה ל'ציות והגשמה'

מה שכן יכול לקרות שימצאו מי שיצביעו למפלגות אחרות אם יהיו כאלו, ויהיו מי שיצאו מן המסגרת ויצביעו למפלגות לא חרדיות. ביניהם מי שהימין בוער בקרבם ולא יסכימו בשום אופן שהקול שלהם ישרת את השמאל, ואחרים שלא אוהבים שהגבאים והנכדים הם אלו שמחליטים והגדולים מהווים עבורם חותמת גומי, כפי שקרה בעבר הרבה פעמים

כל הדיווחים על דיונים להחליף את החכי"ם אלו 'הפחדות' שבאים מכיוונים מסויימים להבטיח שהם יהיו ילדים טובים בבתי גדולים מסוימים. אבל מעשית אין כל כוונה להחליף אף אחד. מה שכן יבטיחו להם, כי יבואו להלוויותיהם אם חלילה בשל הגיל ייאלצו להיפרד מן הכנסת

זו הסיבה מדוע החכי"ם החרדים כלל לא מתייחסים לאיומיהם של מי שמקימים מפלגות משלהם, עד לרגע זה לא שומעים מקבוצה רצינית אחת שתרוץ ויש לה סיכויים. מה שכן, ישנם מי שדנים עם קבוצות ואנשים בניסיון לבנות משהו כזה, אבל עושה רושם כי איחרו את הרכבת, מפני שהגשת הרשימות בעוד שלשה שבועות ואם הם היו רציניים היו יוצאים לרחוב כבר עתה, פרט  אם הם מכינים הפתעות לא צפויות

מי שכן יצאו, היו כמה בשל מצב בריאותם או בשל שינוי במצב המפלגתי. שלמה לורנץ עזב את הכנסת כאשר הרב שך הקים את 'דגל התורה', ור' מנחם פרוש עזב כשהיה כבר במצב בריאותי שלא אפשר לו להקדיש לכנסת כל כך הרבה זמן והכניס את בנו מאיר במקומו. יש האומרים כי יתכן וזה יקרה בקדנציה הזו, מאיר פרוש יתחלף עם בנו ישראל, אבל הודעה רשמית על כך עדיין לא יצאה, עלינו להמתין עוד שלשה שבועות אז נדע איך נראות כל הרשימות לכנסת

בש"ס כבר הודיעו כמה חכי"ם שיפרשו, וחלק אחר כנראה יוחלף על ידי אריה דרעי, בש"ס לא הגדולים בוחרים בחכי"ם אלא אריה דרעי ולכן הסיפור שונה. במפלגות האשכנזיות תלויים יותר באנשי הבית של הגדולים, בש"ס בחנופה לדרעי. החלום שיופיעו הפעם במפלגות נפרדות ולא עוד 'יהדות התורה' המאוחדת חסידים ומתנגדים, כנראה יאלצו להמתין לסיבוב נוסף בשביל שזה יקרה

חיים שאולזון

אין פערים בין אגודת ישראל ודגל התורה - האינטרסים שווים הוויכוח הוא על דרכי ההונאה

כאשר עוסקים בחוק הגיוס האינטרס לכאורה שווה לכל חלקי 'יהדות התורה', והעובדה אלו ואלו לא מעיזים לומר כי הם מפקירים את מי שאינם בישיבות. הוויכוח הקשה ביניהם הוא על דרכי ההונאה איך להונות את החילונים המזרחניקים והחרדים, אלו ואלו מסכימים כי אין לומר את האמת המלאה, כי אסור לחרדי כלשהו לשרת בצבא מחלן, ובטענות שיבואו החילונים והמזרחניקים לעצמם. מי שבנה צבא מחלן ו'מחנך' לחילוניות בישל את המצב הזה שחרדי לא יכול לדרוך במקום כזה. אלו ואלו כאשר שואלים אותם האם חרדי שאינו לומד צריך ללכת לצבא? מתחמקים כל אחד בדרך שלו. אז היכן המחלוקת בין 'דגל התורה' ל'אגודת ישראל', 'דגל התורה' אומרת שכל תפקידה הוא לדאוג לבני הישיבות ואם יהיה חוק שיקבע שכל מי שרוצה ללמוד תורה יכול לעשות זאת, הוא יקבל דיחוי כל עוד שהוא לומד, יתמכו בחוק. ובאשר לכל החרדים האחרים שידאגו לעצמם. 'תפקיד 'דגל' הוא לדאוג ללומדים בישיבות, כאשר במילים אחרות הם אומרים כי אין להם ברירה אלא להפקיר אותם

'אגודת ישראל' כאשר שואלים אותם איזה חוק אתם רוצים הם אומרים כמו 'דגל התורה' חוק שיאפשר לכל מי שלומד שיוכל ללמוד, אבל באשר למי שאינם לומדים הם מתחמקים משתדלים להחליף נושא וכשאין ברירה אומרים כי בודאי יידעו לדאוג לעצמם. החסידים מוכנים להקים מסגרות בשביל הצבא אבל מחוץ לצבא בדרך שלא יתערבו בחילונים, נותנים לפחות את ההרגשה כי אינם מפקירים אף אחד

המאבק המשותף של אלו ואלו למנוע מעצרים, מכאן ואילך הויכוח הוא על נוסח החוק, מפני שלא נראה כרגע שמי יעביר חוק שיאפשר לכל חרדי ללמוד בישיבה, זה היה עיקר הדיון בוועדת חוץ וביטחון, הם רוצים להגיע תוך כמה שנים לחמישים אחוז של החרדים בצבא, חוק שכמעט עבר בכנסת נס היה שכמה מן הגדולים הליטאים התנגדו, ובשביל שלא לומר זאת בצורה ברורה, הגר"ד לנדו אמר כי הוא לא רוצה יותר חוק מפני שאין לליכוד רוב, ככה התחמקו מלומר בפה מלא שחמישים אחוז מן החרדים לא יילכו לצבא, הם מבקשים ללמוד תורה ואם לא יאפשרו זאת ייאלצו להיאבק בדרכים שיוחלט עליהם

האם יש סיכוי לחוק כפי שהחרדים רוצים? גם אם ימצא הרוב, בג"ץ יפסול את החוק, ואין זה משנה אם מדובר יהיה בימין או שמאל, השופטים יראו פוליטיקאים תומכי שמאל, כאשר הימין מבקש זאת אומרים לא, וכאשר השמאל מחוקק זאת אומרים כן. בג"ץ בנושא הזה כבר מסובך מעבר לראש, הם ימשיכו לתבוע  חמישים אחוז לפחות שיתגייסו, והרבנים גדולי התורה לא יסכימו לכך, והענין תקוע

צדק ישראל פרוש שאמר השבוע כי ניצבים אנו בפני מלחמה קשה עם החילונים והמזרחניקים, אין כל מוצא לענין. דברי בבצ'יק ויצחק יוסף כי אצל השמאל נשיג זאת הם דברי הונאה, הם אינם יכולים לתת זאת, זה לא יעבור את בג"ץ. עלינו להיערך למלחמה קשה אחרי הבחירות, וכאן הדרכים חלוקות בין 'דגל התורה' ל'אגודת ישראל'

כאשר מצביעים ל'יהדות התורה' מצביעים לשעטנז וכלאים, מדובר ביצוג של תומכי ימין ושמאל ואינך יודע מה יקרה בסופו של דבר. ברור שחייבים להמתין לתוצאת הבחירות ואז נדע היכן אנו חיים, אבל לפני הבחירות כאשר צריך להחליט למי לתת את הכח להכריע בשאלה הזו, כל מנדט קובע, ויתכן מאוד שמנדט פחות ל'יהדות התורה' במיוחד כאשר הפעם זה יהיה נציג ויזניץ שיילך עם השמאל, אולי עדיף שיקבלו פחות, ולהצביע למפלגה שתלך עם הימין ולא עם השמאל. כאשר השיקול הוא מי יגן על עולם התורה, מה שבטוח אף אחד מבין ראשי המפלגות החרדיות לא יכול במצב הזה לעשות דבר. רק מערכה חיצונית שאליה חייבים להיערך היא זו שתכריע את הנושא

חיים שאולזון

גור משחקים סאטמאר ומזמינים את הנשיא הרצוג לבחון 'מזומנים' את בחורי הישיבה

הטירוף בביתו של הרבי מגור עובר כל גבול ודמיון, שומעים דברים שפשוט לא להאמין שדברים כאלו יכולים לקרות. מצד אחד יושבים עם יואלי לאנדא ומתעמקים ב'דברי יואל' חושבים על שינוי 'השקפה' ו'שיטה' מבקשים להיות קנאים, ומאידך מזמינים את הנשיא הציוני הרצוג לבחון את בחורי הישיבה ב'מזומנים' כפי שהם קוראים לזה בגור

הסיפור מתחיל לפני כמה שנים, הנשיא הרצוג ביקש להגיע לפתיחת שנת הלימודים בחיידר של גור, שיחקו את המשחק שממתינים לו אבל מצאו תירוץ ברגע האחרון שבגלל מצב הקורונה ודומה לה עדיף שלא יבא, התחמקו בצורה כאילו מכובדת, אבל הנשיא הרצוג לא ירד מהם וזו כבר השנה השניה שהוא פונה אליהם הוא רוצה לבא לחיידר של גור לפתיחת שנת הלימודים. לא הייתה ברירה והזמינו אותו לבא לפתיחת הלימודים. הנשיא הרצוג רוצה כאילו לתמוך בגור על שהיא רוצה להקים ממשלת שמאל נגד נתניהו הוא מבקש 'לכבדם'

הדבר נודע לרבי, וציוה להתחמק ממנו, ואז עלתה ההצעה שישלחו אליו קבוצה של בחורים להיבחן על 'מזומנים' שיראה כמה בקיאים בחורי גור. הנשיא הרצוג שמע זאת והסכים, והיה בטוח כי בחורי גור מגיעים ללשכת הנשיא להיבחן על 'מזומנים'

הדבר נודע בגור והגיע לאזני הבן הקטן דוד,ששמע שהתכנית הייתה של אחיו נחמיה. האמת היא כי נחמיה ביקש לסייע איך להתחמק למנוע את בואו של הרצוג לחיידר של גור. מצד אחד יושבים עם סאטמאר ובו זמנית מאפשרים לנשיא המדינה הציונית להגיע לחיידר של גור. הוא חשש שיואלי לאנדא כעונש לא יתן את המיליונים שהבטיח בביתו של הרבי. אבל במסגרת המאבק הפנימי בגור בין האח הקטן דוד שנלחם באחיו נחמיה למנוע ממנו להיות הרבי הבא, הוא נכנס לאביו וזעק היתכן שנשיא המדינה יבחן בחורים על מזומנים. הרבי שמע זאת וזעם ואמר היה לא תהיה, ונאלצו לצלצל לנשיא להודיע כי התכנית בוטלה מסיבה שהמציאו, הם מבקשים למנוע הפגנות הקיצונים נגדם, ולכן דוחים זאת לזמן אחר

מבינים אתם לאן הגיעו פני הדברים בגור. בו זמנית רוקדים עם סאטמאר ועם הנשיא הציוני, האם האנשים שם שפויים? בעייתה של גור שאינה רוצה לומר את האמת לנשיא הרצוג כי זה לא מתאים שנשיא ציוני יגיע לחיידר אגודאי, ובודאי שלא מתאים שמי שבקושי יודע לפתוח גמרא שיבחן את הבחורים ב'מזומנים' כמה דפי גמרא הם יודעים

חיים שאולזון

סקנדל וצביעות - הרבי זעק נגד התמונות והנה ב'המודיע' הוא נהנה מהכנסת תמונות שלו

הוא מעיד על עצמו שבכל יום הוא קורא את עיתון 'המודיע' מכאן הוא שואב את האינפרומציה שלו, ובודאי שהוא פתח בעמוד ראשון וראה את התמונה שלו, והשאלה היא האם הוא מחה, האם הוא ציווה לפרסם ביום המחרת מחאה ותיקון שהכניסו את התמונות בלי רשותו? בהחלט לא, כי לא פורסמה הודעה מטעם הרבי וגם המערכת לא התנצלה על תמונתו של הרבי מגור בשער העיתון

מביא אני לכם מודעה בחתימת הרבי מגור שבו הוא מודיע כי הוא נגד התמונות שלו בשבועונים למיניהם שם הביאו הרבה תמונות מחתונה שעשה. במקומות הללו הוא יכול לטעון כי הוא לא בעל הבית שם והם עושים בניגוד לרצונו. אבל ב'המודיע' היכן שהמילה האחרונה היא שלו, איך זה שהוא מאפשר דבר כזה, האם פתאום זה הפך להיות מותר

כתבתי הרבה פעמים, כמה הוא לחם נגד התמונות שלו, ומה אני עברתי עם גור בגלל התמונות שלו. אז בבקשה, תסביר מה המשחק הזה, האם הכללים השתנו, בעבר הוא היה 'צדיק' והיום לא עוד ולא איכפת לו מתמונות. ישנם אדמורי"ם שלא רוצים תמונות ועד היום הזה בכל מצב כאשר מכניסים תמונה הם מבקשים שלא לעשות זאת יותר. אבל משום מה הרבי'ס מגור וויזניץ שניהם פרסמו הודעות כי הם נגד תמונות, הרבי מויזניץ אף כתב כי הוא אוסר זאת בביתו ובבית מדרשו, ומצלמים מול עיניהם ואף מפרסמים זאת היכן שההשפעה שם היא שלהם ואינם מוחים

חיים שאולזון

הרב יצחק יוסף הורה לתלמידיו שלא להצביע ש"ס - מפני שהם שומעים לדעת תורה אשכנזית ולא ספרדית

הוא רוצה את כשלון ש"ס בבחירות הקרובות ולהאשים בכך את הרבנים סאלים ובצלאל בנימוק שהם 'שיכנזו' את הספרדים מבקשים שש"ס תהפוך להיות פדרציה של האשכנזים, הוא נגד פסקי הרבנים הליטאים מפני שלספרדים יש 'דעת תורה' משלהם והיא 'דעת תורה' של הרב יצחק יוסף, וכל עוד שש"ס אינה מפרסמת כי הרב יצחק יוסף הוא הפוסק שלהם ולא הרבנים סאלים ובצלאל, אסור להצביע ש"ס

השבוע תלמיד של הרב יצחק יוסף סיפר, כי רבו הרב יצחק יוסף קרא לו וציוה עליו שלא להצביע ש"ס,  הוא ביקש שיבטיח לו בתקיעת כף, והורה לו לפרסם כי ש"ס פועלת בניגוד לדעת תורה הספרדית, וכל עוד לא יקבלו על עצמם את דעת התורה הספרדית ולא האשכנזית לא מצביעים ש"ס

לאחרונה פרסמו בשמו של הרב יצחק יוסף שהוא חזר בו וקבע כי חייבים להצביע ש"ס, אבל מתברר כי אלו הודעות של ש"ס ולא הרב יצחק יוסף שלתלמידיו הורה שלא להצביע ש"ס, להם בוודאי יורה להצביע למפלגה שמאלנית שעליה יודיע בערב הבחירות, וכל זאת רק מפני שאריה דרעי לא מוכן לקבוע כי הוא נשיא מועצת החכמים וכי הוא הפוסק הקובע הבלעדי בש"ס ועל פיו יקבע כל דבר. כל עוד חברים ב'מועצת החכמים' רבנים שהוא לא אוהב אותם, אסור לקבל את הכרעותיהם, ולא מצביעים ש"ס

השאלה שאני מציב כאן, האם הוויכוח כאן הוא על 'דעת תורה' או על הגאווה של הרב יצחק יוסף שרוצה להיות מעל כולם ושימנו אותו ל'נשיא מועצת החכמים' תפקיד שיגרום למלחמה בש"ס וחלק לפחות של חברי מועצת החכמים יפרשו ממנה מפני שלעולם לא יקבלו את 'דעת התורה' של הרב יצחק יוסף, לדעתם הוא טוב אולי לבעלי בתים ולא לבני תורה

המאבק הזה הוא אישי ומלוכלך, דבר המוכיח כי לא על האמת הישר והטוב נאבקים, אלא על כח ושלטון בש"ס, הרב יצחק יוסף היה בטוח שלאחר שיסיים תפקידו ברבנות הראשית הוא יהיה מנהיג ש"ס ולמד כי יש מעליו רבנים גדולי תורה באמת שאינו מגיע לקרסולם, והוא לא צריך אותם שם. הוא כועס על אריה דרעי שצירף אותם, הוא מעדיף שהם יעזבו והוא יהיה הפוסק היחיד בש"ס, דבר שירחיק את החרדים מן המפלגה הזו

חיים שאולזון

מאבק של שעות על קבורת הרבי מספינקא זצ"ל - אלו פני אדמור"י דורנו!!!

אוי לאותה בושה ואוי לאותה חרפה, זה לא המקרה הראשון זה חוזר על עצמו והפעם בספינקא, זה קרה לפני שנה בקרעטשינעף והרבה פעמים קודם במקומות אחרים, מלחמת עולם על מקום הקבורה, מי שמונעים את הקבורה הם האחים ובני המשפחות כל אחד רוצה להיות קרוב יותר לאליל של הקהילה, וכאשר מי הולך לעולמו מוקדם יותר פורצת מלחמה מכוערת. השבוע הלך לעולמו אדמו"ר צעיר בן 58 בלבד, והאח המבוגר השתולל ולא אפשר לקבור אותו במקום שרצו, כי הוא רוצה את המקום לעצמו. נאלצו לקבור אותו במקום אחר, ועתה מנסים לטעון שהוא קנה לעצמו את הקבר במקום האחר, דבר שלא היה צריך למנוע שעות קבורה. מתביישים עם הסיפור כמו במקומות אחרים ומחפשים תירוצים

איני נכנס לענין לרצות להיות קבורים ליד צדיק זה או אחר, היו מי שביקשו להיות קבורים לצד אנשים פשוטים, בעולם הליטאי והחסידי. אבל היכן שנלחמו, היו מקומות שהסדר היה 'כל הקודם זוכה' שפירושו מי שמת קודם הוא יקבר שם. רואים את זה היכן שיש אחים אדמורי"ם ובמקומות אחרים, ולאחרונה הרעה החולה הזו גם בעולם הליטאי, והשאלה היא האם מותר לעבור על כך לסדר היום, זה מה שלומדים הצעירים והמכונים 'חסידים' שאחים אדמורי"ם מתנהגים בצורה הכי מכוערת

מסביר לי השבוע אחד מאלו שהיו בעניינים שם, כי הרצון להיות קבור לצד מי שעולים לקברו להתפלל ככה ישימו אבן ונר גם אצלם, אם יהיו רחוקים יותר מי יסתכל על הקבר שלהם בכלל. האם זו סיבה לריב? לא מקבל זאת. אשרי מי שכל כך רחוקים מן הדברים האלו. אציע כאן ליהודים שמבקשים את האמת, תתפללו לצד אנשים פשוטים יראי שמים שם תשפיעו הרבה יותר

חיים שאולזון

הזאלוני מעודד אנטישמיות בניו יורק

 

מגעיל לראות ראש עיר אנטישמי מגיע לטיש של אדמו''ר והוא מקבל אותו בסבר פנים יפות מעודד אותו כאילו שהוא ראש עיר טוב, בזמן שהוא מסית נגד היהודים בצורה הכי פרועה, האנטישמיות בניו יורק מאז שהוא ראש העיר עלה במספרים מבהילים, יהודים היום לא יכולים ללכת בטוח בניו יורק, לאחר שהוא נואם ומסית. ראינו מה קרה לאחרונה כמה יהודים הוכו רק בגלל דברים שאמר ראש העיר המוסלמי נגד היהודים, והסאטמארים במקום להתרחק ממנו מביאים אותו לחגוג יחד עימם את היארצייט של רבי יואל מסאטמאר לעודד אותו להמשיך באנטישמיות

כאן זה לא מאבק נגד הציונות, כאן זו תמיכה במסית לאנטישמיות נגד יהודים, ומי התיר לזאלוני לעשות דבר כזה. תילחם בציונות, אף אחד לא מונע זאת ממך, אבל לעודד הסתה נגד יהודים, רבי יואל מעולם לא התיר דברים כאלו

הזאלוני בודאי יטען כי הוא לא הזמין אותו, העסקנים שצריכים את עזרתו בעיריה הם אלו שמביאים אותו. ובכל זאת כאשר מדובר במצב כזה, הוא חייב היה לומר לעסקנים שלו, שלא יסבכו אותו ולא יביאו אותו

להבין את הדברים, הוא לא אהוד אצל הגויים. לפני כמה ימים הוא הגיע לכינוס של משפחות שוטרים בסטטן איילנד, ואלו צעקו לו בוז בצורה הכי מבזה, הוא לא יכל לשאת דברים יותר מדקה ונאלץ לברוח משם, מדובר במשפחות לא יהודיות שלא מרוצים ממנו, ומאידך הגויים רואים איך שהזאלוני מכבד אותו והם שואלים, האם יהודים מעודדים מסיתים הגורמים לאנטישמיות?

חיים שאולזון

נשות הכותל 'ישחררו' את הכותל מידי החרדים ביום שהשמאל ישלוט

גם היום כמו בכל ראש חודש הן משתוללות מגיעות לכותל על מנת לחולל פרובוקציה, זה דרכן, ועתה כאשר הן מאמינות כי השמאל יכבוש את השלטון הן כבר מתכננות את העתיד, וכפי ששמענו מה הן אומרות, כי בקרוב מאוד הן ישלטו על כל הכותל ויקבעו מקום לגברים ונשים יחד, זה הדבר הראשון שהם יעשו כאשר השמאל ישלוט בישראל

כל אלו שחושבים ששלטון השמאל יועיל אולי ל'חוק הגיוס' דבר שהוא לא נכון, ולא לוקחים בחשבון את הנזקים ששלטון כזה יעשה, ובמיוחד בכותל, הם קבוצת טיפשים. נשות הכותל לא מוכנות לפשרה ללכת לכותל הדרומי, סידרו להן מקום והן לא רוצות, הרפורמים רוצים להיות יחד עם החרדים ובמעורב שפירושו גברים ונשים יחד. הם אומרים כי יסתפקו בחלוקת הכותל בשלשה חלקים, עזרת גברים, עזרת נשים, ומקום מיוחד למי שרוצים להיות שם גברים ונשים יחד. הם דורשים תפילות מעורבות וכאלו שיגיעו לכותל בשבת ברכבים ונשים יקראו בתורה וישמשו כרבניות

יצויין כי על פי החלום של הרפורמים בקרוב מאוד יהיו רבניות ראשיות בערי ישראל, בג"ץ כבר חייב את הרבנות הראשית לתת כושר לרבנות לנשים, הם יכריחו את הרבנות למהר עם הכושר לרבנות לנשים ולמנות נשים כרבניות. החורבן הזה הוא פרי הרב יצחק יוסף וחרדים תומכי שמאל שיגרמו למצב הזה

לתשומת לב השמאלנים החרדים, זה רק המעט מכל כך הרבה שהם מתכננים להשיג בתקופה שהם ישלטו. מי שרוצה למנוע זאת, חייב למנוע שלטון שמאלני

חיים שאולזון

שמאל מרכז - אין יצור כזה לתשומת לבו של משה גפני

הוא חושב שהציבור מטומטם ולא קולט מה הוא עושה. הוא מבקש להצדיק קואליציה עם השמאל, אז הוא מנסה להקל קצת על ההרגשה הרעה, כי בסופו של דבר כל מי שקורה את המפה הפוליטית כרגע, אין דבר כזה של שמאל מרכז, הכוח החזק והמשפיע ביותר שתהיה בממשלה שמאלנית זה יאיר גולן השמאלן הקיצוני שהרכיב רשימה לכנסת מן השמאל הכי רדיקלי יחד עם הראביי הרפורמי האנטי חרדי בצורה הכי קיצונית. איזנקוט הוא שמאלן קיצוני. הוא עבד כל השנים עם אהוד ברק והרס את הצבא עם הקונספציה של אהוד ברק, מדובר במי שבקושי מוכן לאפשר ל-3 אחוז מן החרדים ללמוד שפירושו לסגור את כל הישיבות, היכן מוצא משה גפני שמאל מרכז

בואו נעבור רגע על המפלגות באופוזיציה. אביגדור ליברמן אוייב החרדים הוא מבטיח למחוק את כל מה שהשיגו החרדים מאז קום המדינה, נפתלי בנט כל הקמפיין שלו בנוי על מלחמה בחרדים. יאיר גולן ואורי קריב עם הצוות שלהם הם השמאל הכי קיצוני בכל התחומים. אז אולי יאמר לנו מר גפני, היכן הוא מוצא את השמאל מרכז? הסיעות החדשות שצצו לאחרונה אף אחת מהן לא עוברות את אחוז החסימה, בסקרים כולם של הימין ושל השמאל. האם הערבים הם השמאל מרכז של משה גפני?

נקלענו למצב שיש ימין קיצוני ושמאל קיצוני, כאשר בליכוד עדיין יש ימנים לא קיצונים. בשמאל אין יצור כזה. עלינו להכריע הכרעה ברורה מאוד. בעד מי שישמידו את היהדות בישראל, ימחקו כל זכר יהודי ויכפו על החרדים לשרת בצבא מחלן ולא יאפשרו למי שרוצה ללמוד לשבת וללמוד, לבין מי שגם אם היו רוצים לראות את החרדים בצבא אבל לפחות הם לא יתנו יד למחיקת כל זכר יהודי, יצביעו בעד המסורת ובעד שמירת צביונה היהודי של ארץ ישראל

בכל מבנה על פי הסקרים כולם אין אפשרות של הקמת ממשלת שמאל מרכז, קיימת רק קיצוניות לכאן או לכאן. אני נגד כל קיצוניות, מפני שהיא הרסנית בכל מצב. אבל כאשר אני צריך לבחור בין מי שמבקש למחוק כל זכר של תורה ומצוות, וכפי שיאיר גולן הצהיר השבוע שהדבר הראשון שיעשה מיד עם הקמת ממשלה שמאלנית הוא יכפה תחבורה בשבת בכל הארץ, ויכריח את החרדים כולם ללכת לצבא, לבין ממשלת ימין כזו שתשמור על התורה ולפחות לא תקלקל יותר ממה שכבר קלקלו, אני מעדיף את זו האחרונה

משה גפני מבקש לעבוד על הציבור כאילו שייך להעביר בכנסת אצל השמאל את חוק הגיוס, אז מר גפני תפסיק לעבוד על הציבור. דבר אמת. אין חיה כזו בכנסת, וגם אם תמצא, בבג"ץ זה עוצר

חיים שאולזון

בין הזמנים - מנוחה או סבל?

במקור אמור היה להיות 'בין הזמנים' זמן של 'וקוי ה' יחליפו כח' על מנת להגיע לאלול עם כוחות חזקים ובריאים. אבל האם אכן זה המצב בימינו, או שכבר שנים רבות אין דבר כזה. כן, ואולי, ראשי הישיבות ואדמורי"ם שנוסעים לנוח בשווייץ ומדינות דומות אחרות נחים. אבל ההמון הגדול התלמידים והחסידים האם להם מנוחה בתקופה זו או שמא דווקא ובגלל 'בין הזמנים' הם עוברים סבל ומגיעים לאלול סחוטים

ונעבור רגע להורים, האם ב'בין הזמנים' יש להם מנוחה דקה. גם כאשר הילדים בחוץ בטיולים או בנסיעות, ליבם של ההורים דופק 24 שעות ביממה חוששים לשמוע בשורות לא טובות. שומעים על אסונות ומיד חושבים מי יודע במי מדובר. גם כאשר נמצאים קרובים לבית, בין הזמנים הפך להיות סיוט להורים, דאגה ועבודה, הילדים מתרוצצים ומנצלים את הזמן לדברים שבכל השנה לא עושים, כאשר לכל אלו אין להם דבר עם מנוחה, דווקא אחרי 'בין הזמנים' הם זקוקים למנוחה

המבינים מבין המשגיחים והמדריכים בישיבות אומרים, שהבחורים מגיעים לאלול סחוטים ועדיין באווירת בין הזמנים, מעטים הם אלו שמנצלים את 'בין הזמנים' למנוחה, הרוב מנצל זאת לנסיעות וטיולים ולדברים שלא היו עושים לולא היה מדובר בבין הזמנים

מספר האסונות בבין הזמנים בכל שנה הולך וגודל. כל כך הרבה בשורות לא טובות לא עבר כמעט יום מבלי שהגיע למערכת ידיעות על פצועים. הרבה אסונות עוברים בתקופה הזו, האם זה טוב, או אולי הגיע הזמן למצוא מסגרת לבחורים, שתמנע את המצב הזה. בחורים שיוצאים לרחוב בבין הזמנים, כל מה שלמדו בישיבה כל מה שחינכו אותם במשך השנה שקדמה ל'בין הזמנים' של אב, מאבדים בשעות ובימים, באלול בשנה החדשה צריך להתחיל הכל מחדש, ומה הועלנו אם עבודה של שנה נהרסת בשלשה שבועות של בין הזמנים של חודש מנחם אב

איני מציע לרגע לקחת מן הבחורים את שלשת השבועות, הם זקוקים להתרענן קצת, אם כי בחור בן תורה אמיתי היה מעצמו מוותר על ה'בין הזמים'. מכיר אני בחורים טובים שכל ה'בין הזמנים' הם יושבים בבית הכנסת ולומדים. אבל ישנם מי שזקוקים להתפרק קצת, הם צריכים לעסוק בדברים אחרים, את כל זה אפשר לסדר במסגרת של מחנה או משהו דומה. המצב הזה כמות שהוא, זה הפקרות, זה אסון רוחני וגשמי

אני כותב על כך עכשיו כאשר חוזרים לישיבות, על ראשי הישיבות לתכנן את השנה הבאה אם חלילה המשיח לא יבא קודם, איך מסדרים מסגרות לבחורים וככה גם לבנות הסמינרים שחוזרות לחודש ויותר. המצב כמות שהוא לא טוב לעתיד החינוך הישיבתי. מאבדים כל כך הרבה רק בגלל טעויות שעושים בבין הזמנים

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

גור מכינה את הקשר הסאטמארי במקרה וישארו מחוץ לקואליציה

רבים תוהים איך הרבי מגור משנה כיוון נגד כל אדמור"י גור, הוא זה שהיה צריך להוביל את האידיאה האגודאית הופך פתאום לסאטמארי וקנאי, וההסבר לכך הוא, הרבי מגור חושש מאוד שהקרנות שמהן שאב כל כך הרבה שנים הולכים להיפסק, במיוחד אם ימצא את עצמו מחוץ לממסד הפוליטי בעולם החרדי. בגור מקווים שימשיכו עוד סיבוב כ'יהדות התורה' וממילא יהיו בכנסת אבל הם מבקשים לעבוד לבד בלי רבני 'דגל', וזה עלול להוביל את גור להיות מחוץ למשחק הפוליטי ולא יצליחו להשפיע והתקציבים יעצרו. לכן הוא מכין את עצמו לסאטמאר, ברגע שהוא מבין כי שהשמאל סוגר את הכסף לחרדים, הוא יעשה הכל שסאטמאר תתרום על חשבון כספי הממשלה

גור בפרשת דרכים - הכיוונים שיטת סאטמאר וקנאות או ציונות כבדה כסא בממשלת שמאל

אחד הדברים הסתומים בינתיים הן תוצאות הבחירות ובלעדיהם אי אפשר להכריע על כיוונים כלשהם. אם נתניהו מנצח גור בבעיה רצינית, ואם השמאל מנצח החרדים כולם בבעיה. השאלה היא מה הכוח של ח"כ בודד, במיוחד אם ההכרעה תהיה הקול ה-61. רק כאשר המספרים יהיו ברורים אז יוכלו להחליט מה עושים. המצב הזה בכל מקום. בגור מתכוננים לשתי המצבים. אם אפשר יהיה להשתלב במשרד ממשלתי עם כל ההטבות שלה הם יעדיפו להיות ציונים. אם יבינו כי התקופה הזו הסתיימה, הם יפזלו לסאטמאר. בשלב זה הם משחקים משחק כפול

בבצ'יק תפס את מקומו של גולדקנופף הוא מתראיין מחשש שגולדקנופף יעשה בזיונות

קורה משהו מעניין, יצחק גולדקנופף שהתראיין בשם המפלגה וגור לא עוד, מי שממלא את מקומו הוא מוטי בבצ'יק העוזר שלו. והסיבה, מפני שבבצ'יק חושש שגולדקנופף יעשה לגור בזיונות. בבצ'יק פוליטיקאי שנון לוקח בחשבון מה ישאלו ואיך להתחמק. גולדקנופף לא מסוגל לכך, הוא זורק רעיונות ומילים והתקשורת חוגגת. ההבדל ביניהם, גולדקנופף משחק חמוד, ואילו בבצ'יק מדבר בשפת האיומים אתה רואה על פניו את השנאה ורצון הנקמה שלקחו לו את ההטבות שהיו לו כשהיה ראש לשכת שר השיכון

מלחמתו של בבצ'יק נקמה ותקוה כי הפרקליטות תסגור לו את התיק אם ישרת אותם

בבצ'יק מאז שאינו חלק מהקואליציה ובמיוחד מאז פרישת גור מן הממשלה מסתובב זועם על נתניהו שהורה לפטרו מניהול לשכת השר. הסיבה שנתניהו הורה על כך, מפני שהוא ניהל את המאבק נגד נתניהו ממשרד השיכון. בבצ'יק זועם מפני שמאז הוא רק עוזר לח"כ ומעמדו ירד, הוא מקבל משכורת עלובה לעומת מה שהיה לו, ובכל חודש כשהוא מקבל את תלוש המשכורת הוא מקלל את נתניהו. מאידך הוא גם לוקח בחשבון כי השמאל רוצה ממנו תמורה עבור סגירת התיק נגדו. אם ישרת אותם הפרקליטות לא תעמיד אותו לדין כפי שהם עושים עם דוד ביטן מהליכוד שמחזיקים אותו בגרון תמורת מלחמתו בנתניהו. זו שיטת הפרקליטות, הם מחפשים לך עבירות ואז אומרים לך תלחם בנתניהו ונשתוק, ואם לא נפתח תיק ונריץ אותו ומהר. אצל בבצ'יק מחזיקים בתיק נגדו מאז שהיה עזור שר הבריאות. הוא חשוד כי איפשר לחברות להסיר את האזהרה של 'הרבה סוכר נא להיזהר', תמורת טובות הנאה, התיק הזה פתוח כבר שנים ולא מעמידים את בבצ'יק לדין כל עוד שהשמאל יכול להחזיק אותו בגרון, ולכן הוא הלוחם החרדי הכי חזק ללכת עם השמאל על מנת שיסגרו לו את התיק

 רוב עיתונאי החרדים עובדים עם השמאל

חשוב מאוד לדעת את מי משרתים המכונים עיתונאים ובעיקר יחצני"ם, ישנם מי שזה שנים הם ממשרתי השמאל אצל החרדים וישנם חדשים מי שעושים שם היום כסף גדול. נמצא כאלו המכונים 'פרשנים' העובדים אצל השמאל זה מספיק להבין כי הם משרתים אינטרס שמאלני. השמאל משקיע המון במהנדסי דעת הקהל החרדי, ומעודדים עיתונאים חרדים לעשות הכל על מנת למוטט את הממסד לפלג בין החרדים, ובעיקר למנוע הצלחה בבחירות הקרובות, מתוך חשבון שהפסד מנדטים לחרדים פירושו פחות מנדטים לימין

כשלון החכי"ם החרדים - לא מחייב התאבדות!!!

אי אפשר לזרוק אותם, מפני שככה זה אצל החרדים, לא הציבור בוחר בחכי"ם החרדים ואלו ימשיכו פרט אם ימצא מי שילך או שייאלץ ללכת מסיבות אחרות. החרדים עוזבים את הכנסת רק כאשר פיזית זה בלתי אפשרי עוד או שקשה מדי, וגם כאלו שנאלצו לעזוב בשל מלחמת הפרקליטות בהם ולא מפני שהם רצו. בקדנציה האחרונה החכי"ם החרדים כשלו מפני שהם מנעו ממי שביקשו לעזור להם לעשות זאת. יריב לוין ביקש להילחם במערכת המשפטית ומשה גפני היה זה שמנע מן החרדים להתייצב לצידו כאשר הפרקליטות והמערכת המשפטית הם השטן של החרדים בארץ. אבל האם בשל כך נתאבד? לאפשר לשמאל להשתלט על המדינה פירושו אסון דתי וחרדי, הם יעשו הכל להרוס את כל אשר בנו במשך שנים, הם יחלנו את הארץ ויכפו על החרדים לשרת בצבא מחלן, לא מפני שצריכים אותם בצבא אלא מפני שמבקשים לחלנם. חפשו פתרונות אחרים איך להעניש את החכי"ם שכשלו, ואל תעשו צעדים שיפגעו בחרדים הרבה יותר

האם תקום מפלגה חרדית חדשה?

מאיימים מכמה כיוונים, האחת מנתיבות שהבטיחו הקמת מפלגה ספרדית חדשה שתרוץ לכנסת. האם בסופו של דבר ירוצו, את זה נדע בעוד שלשה שבועות אם יגישו רשימה. לאחרונה לא שומעים מהם, אולי יש מי שמשתיקים אותם. בדרך כלל קרוב לבחירות עושים דברים בקול רעש גדול, ויתכן כי אינם עושים כך על מנת להגיש רשימה ואז לצאת לעבודה. ימים ידברו!!! - המפלגה האחרת היא מוטי לייטנר מבית שמש שאיים על החרידם שאם לא יתייחסו אליו ולא יפנו לו מקום הוא יקים מפלגה משלו. האם הוא יעשה כך? בעוד שלשה שבועות נדע. הרושם הוא כי יודע לאיים אבל לא לעשות. בעיריה הוא הצליח אבל בכנסת הסיפור אחר. על פי נוסח המאבק שלו נראה כי יש מי שתרמו לו הרבה כסף, אבל האם הוא ילך עד הסוף, גם אצלו ימים ידברו!!!

האם אבי מעוז מצא שותפים או שירים ידיים?

הוא הצהיר השבוע כי אם אין לו מספיק קולות לאחוז החסימה הוא לא יתמודד ולא ישרוף קולות, ככה מתנהג אדם ישר. אבל עדיין יש לנו שלשה שבועות ואולי עד אז ימצא שותפים במגזר הדתי ואולי אף החרדי. הוא מתאים לשני הצדדים מפני שלמרות שהוא איש ההשקפה הקוק'ניקית, אבל הוא מקורי ולא הרחיק כמו הדור אחרי הרב קוק שהתקלקל מאוד. הוא בעד לימוד התורה וכל מי שרוצה ללמוד שילמד, ולא כמו הצוררים המזרחניקים שרוצים להשמיד להרוג ולאבד את כל החרדים שילכו לצבא ולא להשאיר זכר חרדי מהם. אבי מעוז ממתין להתפתחויות, יתכן וסמוטריץ' יזמין אותו לרוץ עמו בדלית ברירה דבר שייעשה כבלוק טכני בלבד. ואולי בעולם החרדי יקרה משהו שייאלץ קבוצות מסויימות ללכת עמו במסגרת של בלוק טכני. גם כאן ימים ידברו!!!

שלשה שבועות להגשת הרשימות - עד אז אל תתייחסו לסקרים

ישנם מי שכל השבוע עסוקים עם סקרים ולא קולטים כי הם מאבדים זמנם לריק, סקרים הבנויים על מסגרות שעלולות להשתנות בעוד שלשה שבועות אין להם כל ערך. בסגירת הרשימות נדע מי הולך עם מי, ולמי יש סיכוי לעבור את אחוז החסימה, ולכן שימו בצד את הסקרים שכל תפקידם הוא להונות את הציבור לתת לו תחושה כאילו שזה או אחר מנצחים. מן הניסיון למדנו, כי עם נעילת הרשימות הסקרים משתנים וככל שמתקרבים לבחירות המספרים מתחלפים מתוך הדגשה כי רואים סחף לכיוון מסויים. בבחירות הקודמות לא נתנו סיכוי לנתניהו לנצח, פרט לסקר של שלמה פילבר היחיד שהיה הכי קרוב למספרים האמיתיים. סקרי השמאל נתנו לש"ס פחות מנדטים. אל תתנו לסקרים להונות אתכם

הסוד המנצח - הצד שישרוף הכי פחות קולות

את זה למדו מן העבר ועושה רושם כי נתניהו בקי בסוד הזה, שלא נותנים בשום אופן לשרוף קולות. נתניהו בבחירות הקודמות עשה הכל שסמוטריץ' ירוץ יחד עם בן גביר וככה הוא ניצח, אם היו רצים בנפרד יתכן ושניהם לא היו עוברים, ואם כן, קבוצה אחת הייתה נשארת בחוץ. בינתיים בשתי הצדדים ישנם מי שאומרים כי יתמודדו בבחירות אבל סיכוייהם קלושים. התקוה בימין היא כי מי שאין לו סיכוי לעבור את אחוז החסימה שיפרוש, אחרת הוא משרת את השמאל 

האלטרנטיבה המסוכנת: מדוע עליית איזנקוט לראשות הממשלה היא איום קיומי על מדינת ישראל

 

האלטרנטיבה המסוכנת: מדוע עליית איזנקוט לראשות הממשלה היא איום קיומי על מדינת ישראל

כתבה שחייבים לקרוא ולהפנים ובמיוחד הקמפיינרים של מפלגות הימין

בפוליטיקה הישראלית של השנים האחרונות התפתח שיח מקוטב, אישי ויצרי, המתמקד בעיקר בשאלה כן או לא בנימין נתניהו. אזרחים רבים, ובהם גם כאלו המסתייגים עמוקות מאישיותו של נתניהו או מנהיגותו, מוצאים את עצמם מחשבים מסלול מחדש אל מול החלופות המוצעות להם משמאל. התבוננות מעמיקה בדמותו, במשנתו ובתוכניותיו הפוליטיות של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, מגלה כי מאחורי חזות הממלכתיות והשקט התעשייתי מסתתרת תפיסת עולם מסוכנת, העלולה להוביל את מדינת ישראל לאסון רב-מערכתי – פגיעה אנושה בזהות היהודית, ערעור מוחלט של תפיסת הביטחון מול איראן וגרורותיה, והעמקת הקרע הפנימי עם הציבור החרדי והמסורתי.

קונספציית ההכלה: כשהצבא שוכח את "הבא להורגך"

הביקורת המרכזית והנוקבת ביותר כלפי גדי איזנקוט נוגעת להיותו בשר מבשרה של מערכת ביטחונית שחיה, נשמה והובילה את קונספציית ההכלה והרגיעה המדומה. במשך שנים, כרמטכ"ל וכדמות מפתח במערכת הביטחון, דגל איזנקוט בניהול הסכסוך במקום בהכרעתו. זוהי גישה המעדיפה שקט זמני וטקטי על פני ניצחון אסטרטגי מוחץ.

אופיו הפיקודי והאישי של איזנקוט, המשתקף גם בתוכניותיו המדיניות הנוכחיות, מבוסס על הימנעות מחיכוך ועל רצון ללכת בין הטיפות. תחת הנהגתו, צה"ל הלך והתרחק מהציווי היהודי והמוסרי הבסיסי ביותר: "הבא להורגך – השכם להורגו". במקום יוזמה, התקפיות חסרת פשרות וגביית מחיר כבד מכל מי שמאיים על ריבונות המדינה, התקבעה תחת משמרתו מדיניות של תגובות מדודות, "שקלול סיכונים" מופרז ופחד מתמיד מהסלמה. עלייתו של אדם המזוהה בצורה כה מובהקת עם תפיסה זו לכס ראש הממשלה פירושה החזרת ישראל לשנות הקיפאון, שבהן האויב מתעצם מעבר לגדר, בזמן שירושלים מחשבת "שקט ייענה בשקט".

חזית איראן: חולשה שתוביל להרמת ראש של ציר הרשע

מול האיום הגדול ביותר על קיומה של מדינת ישראל – איראן וגרורותיה – נדרש מנהיג בעל עוצמה, כושר הרתעה פנומנלי ונכונות לפעול לבד, גם נגד כל הסיכויים והלחצים הבינלאומיים. בנימין נתניהו, על אף כל חסרונותיו, הוכיח לאורך השנים כי הוא מסוגל לעמוד מול נשיאים אמריקאים, לנאום בקונגרס ולנהל מערכה דיפלומטית וצבאית עיקשת שבלמה את איראן במשך עשורים.

כניסתו של איזנקוט ללשכת ראש הממשלה תתקבל בטהרן, בביירות ובעזה כאות חולשה מובהק. איזנקוט, המייצג את השמאל המדיני-ביטחוני, נוטה להישען באופן מוחלט על הקהילה הבינלאומית ועל תכתיבי הממשל האמריקאי. אדם שאינו מסוגל לקבל החלטות דרמטיות של שבירת כלים, יתקשה לעמוד בפרץ כאשר איראן תפרוץ לפצצה גרעינית. תחת הנהגתו, אויבי ישראל ירימו ראש, מתוך הבנה שההנהגה בירושלים שבויה בקונספציות ישנות של "הסדרים אזוריים" וארכיטקטורה בינלאומית, במקום להפעיל כוח צבאי ברוטאלי והחלטי.

דורסנות כלפי הדת ומבוי סתום מול החרדים

הסכנה בעליית איזנקוט אינה מצטמצמת רק לגבולות הביטחוניים, אלא חודרת עמוק לתוך מרקם החיים הפנימי של המדינה היהודית. איזנקוט מוביל קו פוליטי המבקש, הלכה למעשה, לנתק את הזיקה ההיסטורית והתרבותית של המדינה לערכי הדת והמסורת.

הצהרותיו ותוכניותיו להקמת ממשלה ציונית צרה, המבוססת על תמיכה או הימנעות של מפלגות ערביות, חושפות את כוונתו האמיתית: דחיקת הציבור החרדי והדתי אל מחוץ למעגלי ההשפעה. לאיזנקוט אין דבר להציע למגזר החרדי. הוא אינו מבין את חשיבות לימוד התורה, אינו מכבד את הסטטוס קוו ומקדם סדר יום אזרחי רדיקלי שירמוס את השבת, את הכשרות ואת דיני המשפחה בישראל. ממשלה בראשותו תהיה ממשלת שמאל קיצונית שתנסה להנדס מחדש את החברה הישראלית, תוך התעלמות מוחלטת מחצי מהעם המחובר למסורת אבותיו.

קמפיין עשרת המנדטים: שונאים את נתניהו – אבל לא נדפוק את המדינה!

כאן בדיוק מונח קו השבר הפוליטי, ואליו צריך להיות מופנה קמפיין אנשי נתניהו בצורה החשופה והישירה ביותר. המסר הזה אינו מיועד לבייס האוטומטי, אלא לאותם עשרת המנדטים של ישראלים פטריוטים שלא מסוגלים לסבול את ביבי. הגיע הזמן להביט למציאות בעיניים ולהגיד בקול רם: אנחנו שונאים אותו, אבל אוהבים את המדינה!

אין לנו שום רצון להיות קרובים לאיש הזה, ואנו מתעבים את התנהלותו, אך אנו לא משלים את עצמנו לרגע לגבי מה שיקרה אם הוא יפול. בסרט המר והנורא הזה של "ממשלת שינוי" חלשה, שנשענת על כרעי תרנגולת של מפלגות ערביות וקונספציות שמאל, כולנו כבר היינו – ושילמנו עליו בדם. במזרח התיכון הבוער של היום, אסור לנו למצמץ אפילו לשנייה אחת. עלינו לקחת את הגורל בידינו, להפריד בין רגש אישי לבין אחריות לאומית, ולחדד חזק את המסר הריאליסטי: שונאים את נתניהו, אבל לא נדפוק את עצמנו ואציב את ביטחון הבית לפני הכל.

האמת המרה: נתניהו הוא הרע במיעוטו

לנוכח תמונת המצב הזו, מתחדדת המסקנה הבלתי נמנעת עבור כל מי שביטחון המדינה ועתידה היהודי עומדים לנגד עיניו. אפשר לשנוא את בנימין נתניהו, אפשר לתעב את התנהלותו, לראות בו אדם שרחוק מלהיות מופת אישי ולא לרצות בשום אופן את קרבתו. תחושות אלו שותפים להן רבים בימין ובמרכז המפה הפוליטית.

אך פוליטיקה וניהול מדינה אינם תוכנית ריאליטי או תחרות פופולריות. על כס ראש הממשלה של מדינת ישראל, המוקפת אויבים רצחניים ונמצאת במאבק קיומי יומיומי, חייב לשבת אדם עם יכולות מוכחות לעמוד בלחצים בינלאומיים כבדים, להוביל אסטרטגיה תקיפה מול איראן ולשמור על האיזון העדין בין חלקי העם. נתניהו, עם כל מגרעותיו, מבין את שפת המזרח התיכון, מבין את חשיבות השותפות עם הציבור הדתי והחרדי, ואינו שבור תחת קונספציות השמאל המדיני. העלאת גדי איזנקוט לשלטון תהיה הימור מסוכן מדי על עתיד המדינה – הימור שישראל פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה.

רבי מכבד עשירים - דעת תורה עומדת למכירה

 רבי מכבד עשירים

שנינו במשנה: "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין".

וכבר תמהו רבים וטובים בלשון צחות: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? והלא עוד אחד מהלך בינינו שפגיעתו רעה מכולם. החובל בו חייב, נתבע ומשלם עד פרוטה אחרונה, והוא שחבל באחרים פטור, אין לך תובע ואין לך נפרע. הלא הוא עז הפנים שבדור: העשיר!

והלא קשיא: מפני מה השמיטו התנא, ולא מנאו בשורה אחת עם אלו שפגיעתם רעה?

ויש שתירצו: הרי מסדר המשנה הוא ששנו עליו בגמרא, רבי מכבד עשירים. לכן לא הושיבם על ספסל אחד עם החרש והשוטה.

במה דברים אמורים?! במעשה שהיה.

מהלך בינינו בתקופה האחרונה עשיר (יחצניו מקפידים להגדירו: מולטי מיליונר), שכל טענותיו תכלת. מסירות נפש, טהרת החינוך, אי תלות בשלטון. מילים שאין עליהן חולק. אלא שנשתמט מיניה משנה ערוכה: איזהו עשיר, השמח בחלקו. חלקו של אדם הוא ממונו. כתרה של תורה אינו חלקו, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, ק"ו את שמו של מרן הרה"ק מסאטמר זי"ע, שענוותו היתה גדולה מאוצרותיו של זה.

ראשית מעשיו הגלויים לקהל: אכסניא של תורה שנזדמנה לידו, מטוס שהועמד לרשות אחד מגדולי האדמו"רים במסעו לחיזוק מוסדות התורה, ובפתח הדלת הופקד מכתב "אישי". מכתב אישי שהגיע אל מערכות העיתונים קודם שהגיע המטוס לרום טיסתו. וכגון דא צריך למודעי? אתמהה. שאלת חכם חצי תשובה אמרו, אבל כאן אין שאלה כלל: יש תשובה שלמה המחזרת אחר קהל, והנייר, כדרכו, סובל הכל.

וכבר הזהירונו חכמים שלא לעשות את התורה קרדום לחפור בו. בא זה וחידש היפוכה של משנה: עשה את הקרדום תורה.

ומה עלה בגורלם של אדמו"רים וראשי ישיבות שנצרכו בצוק העתים לבוא בשעריו? עדויות ההולכות ומצטברות מלמדות על מנה זעומה של כבוד, מדודה בצמצום. ואל תתמה: הבא לפשוט יד אצל מי שפשיטת הרגל -כך לוחשים יודעי ח"ן מעבר לים- נמנית בין מקורות עשרו, אל יצפה למצוא שם עין יפה. מי שנושיו שבו ריקם, הפושטים יד על אחת כמה וכמה.

והוא שונה ומשלש. מעמד לחיים במעון הקודש בירושלים, ואף שם לא נכנס כתלמיד אל רבו אלא כפטרון אל נכסיו, מעניק דרך גאווה סט ספרים לתלמיד חכם שמילא כרסו בהם קודם שנולד המעניק. וכבר העידו חז"ל מה עם הארץ אומר: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. יפה שתיקה לחכמים, אמרו, ק"ו למי שאינם חכמים, אלא שקל וחומר זה לא הגיע לוויליאמסבורג.

ומצלמות. תמיד מצלמות. תיעודים המופצים מן הקודש פנימה אל כל עבר, ואינם מוסיפים כבוד לאיש מן הנוכחים מלבד המצולם הזחוח עצמו. שזה ההבדל כולו בין שואל למקהיל: השואל מבקש תשובה, המקהיל מבקש קהל. ומי שכבר הוכיח כי מכתב פרטי אצלו הוא הודעה לעיתונות, שוב אין לתמוה היכן נפרצה הגדר.

וכבר עמד רש"י על קרח, עשיר הדורות, שפקח היה, ומה ראה לשטות זו? עינו הטעתו. מי שקנה הכל בכסף סבור שגם דעת תורה עומדת למכירה, ושההפרש בין גביר לגדול הדור אינו אלא הפרש של מחיר. ואינו יודע שכתרה של תורה מונח בקרן זווית דווקא מפני שאין יד ממשמשת בו, וכל הפושט אליו אצבע עם פנקס שיקים, הכתר בורח ממנו כברוח האור מן החושך.

ואנן מה נענה אבתריה? לא נענה. שכבר שנינו: רבי מכבד עשירים. ותו לא מידי.

על מי קבע הרמבם שאין לו חלק לעולם הבא???

 

על מי קבע הרמבם שאין לו חלק לעולם הבא???

שמעתי השבוע תלמיד חכם המביע השתוממותו של [המכונה אדמור מגור] בן הלב שמחה זצוק"ל שמפיץ לאחרונה מדבקות עם ציטוט בשם הרמב"ם ש‘המבזה ת‘‘ח אין לו חלק לעולם הבא‘.

איזו צביעות זו של גדול מבזי התלמידי חכמים בדורנו.

ההוא פותח לי רמב‘‘ם בהלכות תשובה: ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... ומחטיאי הרבים... ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים.... 

מי הם מחטיאי הרבים? 

האם לא זה ששלח אלפים להצביע לברקת ולעופר ברקוביץ לראשות העיר ירושלים מול מועמדים שומרי מצוות?

האם לא זה שתבע את הרב שטיינמן והרב אלישיב בערכאות בפרשיית החינוך העצמאי?

האם לא זה ששלח אלפים להכות ולבזות את רבי דוד מנדל ברלינר שביקש לדון בדין תורה בפרשיית הקעמפ בארצות הברית?

ועוד ועוד ועוד.

מי הם שופכי דמים? הכופרים בתורה?

האם לא זה ששלח אלפים בליל שבת פרשת בחוקותי להכות ולשפוך דם תלמידי חכמים תוך כדי חילול שבת המוני??

ושנה ושילש בשבת בבוקר ובשבת אחר הצהרים.

ללא כל ספק יש רק אחד העונה במדוייק לתואר שמונה שם הרמב"ם:

המטילים אמה על הציבור שלא לשם שמיים

והרמב‘‘ם ממשיך וכותב שם: הרודה צבור בחזקה והם יראים ומפחדים ממנו וכוונתו לכבוד עצמו 

זו ההגדרה המדויקת לזה שהקים וועדה אכזרית בכדי למנוע מאלפים שביקשו לעזוב אותו.

זו ההגדרה המדויקת למי שפירק ומפרק משפחות בשביל להפחיד אנשים לנטוש אותו ואת קהילתו שדרדר לעפר. 

זו ההגדרה המדויקת למי שמוכן להחריב את כל היהדות החרדית ואת כל מורשת בית גור בשביל כבודו האישי. 

זו ההגדרה המדויקת למי שמונע מאות משפחות לאכלס דירותיהם ברשות השידור, רק למען כבודו המפוקפק!

חוץ מלכתוב שם מלא ואת הכתובות ברחוב רשב‘‘ם וירמיהו, הרמב‘‘ם כתב הכל במפורש!

רגעי השבוע - פרשת שופטים

 

רגעי השבוע - פרשת שופטים

 

האיש שגידל וחינך דור שני של בעלי תשובה ב'אורות בכלים' / זכרונות ותובנות חיים במסלול ההליכה של האדמו"ר בין ההרים הגבוהים לנהרות המים / דולרים ומטבע מלווים בהבטחה לזרע של קיימא / גירסא דינקותא של התלמיד הראשון אצל הרב משה לאזאר

 

 

א. יעקב איש תם

 

בשכונת 'רמת שלמה' הירושלמית, קמה בתחילת השבוע בני משפחת ברונפמן מ'השבעה' שישבו על אביהם הרה"ח ר' יעקב ע"ה, שנלב"ע לאחר אירוע מוחי שעבר לפני כחודש וחצי. בני משפחתו המסורה לא הניחו אותו אפילו לרגע אחד לבדו, והיו לצדו עד לנשימותיו האחרונות עלי אדמה.

 

לא הכרתיו באופן אישי, ובכל זאת השתתפתי בהלווייתו לבקשת זוגתי שתחי', בהיותה ידידת בנות המשפחה. בין הספד למשנהו פגשתי דמות אותה לא ראיתי קרוב לארבעים שנה, הצגתי את עצמי בפניו, והוא נעמד במלוא קומתו התמירה, לא לכבודי, אלא לכבוד "אביך היקר, מורי המובהק". ומיד המשיך ואמר תוך לחיצת יד: "ולא רק אני, אלא גם הנפטר פה, למד אצלו. היינו אז קבוצת בעלי תשובה מגוונים, רובם שעלו מארצות שונות בעולם, ואביך שיחי' היה מגיד שיעור ומורה דרכנו".

 

הפניתי את מבטי לעבר פודיום נושאי ההספדים, וראיתי את חתניו המסורים של הרב ברונפמן המנוח, עומדים כאובים כבנים שבעצמם איבדו את אביהם מולדם - משפחה לתפארת שבני הזוג ברונפמן זכו להקים בתבונה רבה, לאחר שעזבו את ארץ הולדתם בארה"ב, וויתרו על חיי חופש ושחרור, בכדי לחיות חיים יהודים במלוא מובן המילה, לגדל דור חדש ומחונך בשרשרת הדורות היהודים. 

 

אבל לא כולם זוכים לכך. נשמות רבות מתעוררת לשוב ולהתקרב לדרך התורה והמצוות, בעלי נשמות אלו, מרגישים שהגיעו אל פסגת חייהם, חיים עם משמעות וסדר מסודר לאורכה ורוחבה של החיים כולו, אך באופן פרדוקסאלי, אדם שכל ימיו היה מנותק וכעת התחבר לאידישקייט, לא תמיד מצליח להעביר את לפיד האש שגילה ומצא - לדור השני, לילדים שלו עצמו. 

 

יחד עם אותה קבוצת תלמידים באותם ימים, היה אדם שהאורות שלו היו כל כך גבוהים, עד שהחליט עד דעת עצמו, שאת בניו אותם הכניס לתלמוד תורה באזור מגוריו - הוא יאסוף בכל יום בזמן הפסקת הלימודים בשעת הצהרים, בכדי לקחתם הביתה לחצי שעה, בתאונה מוזרה וקיצונית, שילדיו חלילה לא ישמעו מילות גנאי או דיבור לא מתאים מחבריהם, שמטבעם ילדים לפעמים פולטים תוך כדי משחקם. קיצוניות שגם בהיותי ילד, לא הבנתי את מקורו. שיטה מעוותת, שיחד עם עוד דעות שהחליט לשיטתו, גרמו שכל ילדיו, למרבה הצער, אינם שומרי תורה ומצוות היום. 

 

לא כן הרב יעקב ברונפמן ע"ה, שבחכמה יתירה עם רעייתו המסורה ידעו תמיד את מקומם בהשתלבותם במגזר החרדי. ואם מגורים באזור מסוים השפיעו קצת קיצוניות על חינוך הילדים, הם עקרו לשכונה מתאימה. החינוך ובמיוחד השידוכים שחיפשו ומצאו, היו לפי רמתם ומקומם - ובזכות השקעה חכמה זו, זכו לכך שמשפחתם יציבה בנפש וברוח. 

 

כל משפחות בעלי תשובה, שעשו את דרכם ליהדות בהתקדמות הדרגתית בדרגת "מעלין בקודש", לא שינו הכל בבת אחת, אלא כל החלטה טובה התקבלה בקצב נכון - הצליחו להוביל את המשפחה בלי ליצור משברים נפשיים או נפילות. ובמיוחד כאשר קיימו את הנאמר "עשה לך רב" בקביעת מורה דרך או משפיע אישי, בשילוב מסגרת קהילתית תומכת שמבינה את האתגרים הייחודיים של בעלי תשובה.

 

בתורת החסידות והקבלה, מוכר המושג "אורות בכלים", המתאר את היחס בין האור האלוקי, לבין הכלים שמכילים אותו. המבטא את העיקרון שצריך להיות איזון נכון בין האורות לכלים. כי אם יש יותר מדי אור ביחס לכלי ("אורות מרובים בכלים מועטים") - הכלי עלול להישבר. אך המצב האידיאלי הוא "אורות בכלים" - מצב ראוי ומתוקן, שבעבודת השם מתבטאים בכך, שהאדם פועל להתאים את ההתלהבות והרגש (האורות) ליכולת הקיבול שלו (הכלים) וההתקדמות היא בהדרגה, תוך שמירה על איזון בריא ונכון בין ההתעלות למגבלות היכולת.

 

זה היה הרב ברונפמן ע"ה, שקיים את הדברים בתמימות ובעקביות, בחכמה ובקבלת עול, ובכך זכה להעמיד דור ישרים מבורך, הפועלים לטובת הכלל והפרט, ובמיוחד במפעל פאות נוכריות ובה גם מחלקה רפואית של פאות שהקימה בתו מרת חיה שרה שתחי'. לפני כשנתיים זכתה עם אחיותיה לפגוש ולקבל את ברכת הרב הראשי הרב לאזאר למפעל ייחודי זה, והשבוע נשלחתי למסור להם אגרת תנחומין מיוחד שכתב בעבורם. 

 

 

ב. תורת משה

 

מפסגות ההרים שמסביב יורדים ללא הפסק נחלי מים זכים ונקיים, המתנקזים יחד לנהר שליו החוצה לאורכה של העיר 'קנזאי', קומונה בנפת טרנטו במחוז טרנטינו-אלטו אדיג'ה, שבצפון איטליה.

 

קנזאי מאכלסת בתוכה פחות מאלפיים תושבים קבועים, אך בהיותה תחנת בסיס לטיולים וטיפוס על הר מרמולדה ורכס ססולונגו, היא מארחת מטיילים רבים מכל העולם. 

 

בשונה מהרי נופש בשווייץ ובאוסטריה, כאן התיירות היהודית פחות שכיחה, על אף טיסות ישירות שישנם בין ארץ ישראל לעיר 'ורונה' הסמוכה לקנזאי. מעטים הם היהודים הפוקדים את המקום, וכמעט אין אדמו"רים או רבנים המגיעים לאזור זה.

 

שונה היה האדמו"ר מביאלא זצ"ל, שממקום מושבו בעיר לוגאנו שבשווייץ, ובהמשך כשעלה לגור בקביעות בארץ הקודש, היה פוקד את קנזאי בעתות קבועות, הן בקיץ והן בחורף. הרחק משאון העיר, ישב והגה בתורה הקדושה, מעלה את חידושיו על גיליונות רבים, משיב ועונה באמצעות הטלפון לחסידיו הרבים, ואוגר כוחות להמשך עבודת הקודש בניהול עדתו הרמה. 

 

מי שעמד לצדו לשמשו בקודש בכל אותן שנים, היה גיסי הנכבד הרב משה ווינר, ששבועות רבים היה עמו יומם ולילה, לומד איתו חברותא, משמש כצינור בין הציבור אליו וחזרה ומלווהו במסלול לאורכה של הנהר, למרגלות מלון "מיי כשר הוטל", שהוקם בידי מקורבו ר' אבי נצר ממילאנו.

 

מלון זה, הממוקם בלב הרי הדולומיטים האיטלקיים המפורסמים, מוקף בנוף יפהפה וייחודי, והינו המלון האיטלקי הראשון והיחיד עם תעודת כשרות מהדרין מלאה, שהעניק האדמו"ר מביאלא ועומד גם היום תחת כשרות ופיקוח בנו ממלא מקומו האדמו"ר שליט"א, באמצעות מספר משגיחי כשרות, כאשר גיסי הרב ווינר משמש כמפקח ראשי על המשגיחים וההשגחה. 

 

בתקופה זו של שלהי דקייטא, רבו המטיילים והמבקרים, המחפשים שילוב נדיר בין יוקרה אירופאית, נוף הררי עוצר נשימה ומחויבות הלכתית ללא פשרות. פתרון אידיאלי המאפשר ליהנות מחופשה בטבע הפראי של איטליה מבלי לוותר על רמת כשרות גבוהה, תפילה במניין וטבילה במקווה, במלון המעוצב בסגנון אלפיני חמים ומסביר פנים, ומספק מענה מושלם עם אוויר הרים צלול ומסלולי הליכה ירוקים.

 

בשל כך, ניצב כאן גיסי על משמרתו החל משעות הבוקר המקודמות, לראות ולפקח שהכל מתנהל לפי כל כללי ההלכה המוקפדים. בין לבין, גם אינו מוותר על מסירת שיעור דף היומי און-ליין לתלמידיו בארץ הקודש. כל זאת ראיתי בעיניי השבוע לראשונה, כאשר הגעתי למספר ימים כאורחו. 

 

ביום הראשון לבואי, הלך איתי את מסלול ההליכה שהתלווה בקביעות עם רבו. הוא נעצר ליד ספסל שבין צלע הר למעיין מים, הוציא בערגה תמונה מכיס חליפתו והראה לי את רבו יושב וכותב חידושי תורה על ספסל זה, עליו היה מתיישב בקביעות. משם המשכנו הליכה של עוד דקות מספר, והגענו לשולחן וספסל קבועים בקרקע, מוחבאים מתחת לענפי אילן בעל צל גדול ורחב וענפיו מסוככים מעל נהר מים מפכים. "שעות ישבנו כאן בלימוד גמרא מדי יום" - הוא מספר בגעגועים. 

 

בדרך חזור, כאשר נתקלנו בכמה תיירים המלווים בכלבים שנבחו, סיפר לי תובנת חכמה ששמע פעם מרבו, כאן על שביל זה: "באחת השנים הגיע לכאן אחד ממקורביו וכשהלכנו יחד החל כלב לנבוח. האדמו"ר שראה את האורח מפוחד, אמר לו שהרי כל מה שאדם רואה, זה בהשגחה פרטית בכדי ללמוד מכך על עצמו. והוא המשיך והסביר שאם אדם היה נובח חזרה על הכלב, כל הסובבים היו רואים אותו כאינו בר-דעת. כך כשאחד פוגע בשני, באם השני עונה ומגיב לפוגע, הוא דומה לאותו אדם שנובח בחזרה על הכלב. האדם שנפגע עליו להתייחס לפגיעה כמו כלב שנבח עליו, כפי שאינו שואל מדוע הכלב נבח עליו, כך לא ישאל מדוע האיש פגע בו. עליו לשתוק לגמרי ובכך יהיה אדם שלם וחזק".

 

 

ג. מטבע של ישועות

 

אורחים רבים ומגוונים פוקדים את המלון, ובאווירה נפלאה השוררת במקום נופלות המחיצות, הלבבות נפתחים ומתברר כמה העולם קטן ונפלא. 

 

אמש, בדקות שנשארו עד תפילת ערבית בבית הכנסת שבמלון, פגשתי פנים שהיו לי מוכרות מאי פעם, במיוחד לאור השילוב המיוחד של מראה תימני בלבוש חסידי. דקה של שיחה והתברר ששמו הרב יהוד, תושב קריית צאנז בירושלים, ומשם הכרתיו, כשכן קרוב לחמי שיחי'.

 

כאשר שאל ושמע לשמי ומקום מגוריי, אמרה זוגתו כי יש לה מופת מדהים עם הרבי מליובאוויטש, וכך סיפרה בלהט וברגש:

 

"חלפו מספר שנים מנישואינו, ועדיין לא ילדנו ילדים. כאשר ביקרתי אצל הרב אשר סלמון ע"ה, שהיה מחשובי עסקני ונכבדי חסידי חב"ד בירושלים ולפרנסתו שימש בין השאר גם כסוכן נסיעות - שמע שעדיין לא זכינו בפרי בטן. הוא הציע לי ואף עזר שאטוס לרבי לל"ג בעומר, יום סגולה בו זוכים הרבה עקרות לקבל ברכה ולהיוושע בדרך נס. 

 

טסתי לבדי, הגעתי לחלוקת דולרים של הרבי, ועמדתי נרגשת ורועדת מול פני הרבי שהיו בעייני כפני מלאך אלוקים. הרבי התעניין במצבי הרפואי ושאל לחוות דעת הרופאים. בקושי רב עניתי. הרבי העניק לי ארבעה דולרים ונסך בי רוגע כשאמר לי לא לדאוג. 

 

בבוקר יום ל"ג בעומר הגעתי לפגוש את הרבי ביציאתו מהמקווה, עמדתי בשורה השלישית של עקרות רבות. בצעד נדיר, הרבי הושיט את ידו מעבר לשתי השורות הראשונות, הניח מטבע ישירות בידי, ובירך אותי בברכה המיוחלת לזרע של קיימא.

 

ההבטחה התקיימה במלואה. פחות משנה חלפה ונולד לנו בננו היחיד, ילד מופת שכיום בן שלושים וארבע, תלמיד חכם גדול, המתגורר בקרית צאנז שבטבריה ואב לארבעה ילדים משלו".

 

אם חשבתי שבזה הסתיים הסיפור שלה, התברר לי לאחר תפילת ערבית, שישנם עוד פרקים מרתקים שהתווספו דווקא לאחרונה. 

 

"בני השכיר את דירתו בעיר ביתר לשליח הרב שניאור שניאורסאהן מהעיר רובנא. כשנודע לו על אחיין שלי, בן אחותי שזקוק לזרע של קיימא, הוא הציע לי למסור את המטבע לאחיין. ואכן, לאחר כל אותן שנים שאני שומרת בארנקי על המטבע שקיבלתי מהרבי ואני לוקחת אותו איתי לכל מקום - מסרתי את המטבע לאחיין, בתקווה ובתפילה לבשורות טובות במהרה, בהמלצת השליח הרב שניאורסאהן" - סיימה הגברת יהוד את דבריה. 

 

פניתי לידיד הרב שניאור שניאורסאהן, והוא מאשר את הפרטים ומוסיף משהו אישי ומדהים: "עשיתי זאת כאשר אני נשען על אותו מעשה מופלא שהיה עם הבן שלך". לקח לי כמה שניות להיזכר במה דברים אמורים. ואכן, לאחד מבניי שיחיו הגיע חסיד חב"ד לפני כמה שנים, ואמר לו שהיות וחלפו מספר שנים מחתונתו, הוא נותן לו לסגולה ושמירה דולר שקיבל מהרבי. פחות משנה לאחר מכן, בני וכלתי שיחיו חבקו את בנם בכורם. מיד לאחר מכן, העביר בני את הדולר למשפחה אחרת שהייתה זקוקה לישועה עם ילדים. 

 

בלהט הדברים מוסיף לי הרב שניאורסאהן דבר נפלא: "את הדירה שאני שוכר מהבן של משפחת יהוד, מתחזק ידיד משפחה שלהם. סיפרתי לו שבעל הדירה נולד בזכות ברכת הרבי. כתגובה הוא מספר לי: יש לי אחות שאין לה קשר לחסידות חב"ד ויחד עם חברה קרובה, הקימו בביתה שיעור תניא קבוע לנשים, לאחר למעלה משש שנות ציפייה מורטות עצבים לפרי בטן נוסף, היא טסה לבקש ברכה מהרבי. תשעה חודשים בדיוק לאחר מכן חבקה בן זכר, יום אחד בלבד לאחר שחברתה, שותפתה לאותו שיעור תניא, חגגה ברית לבנה" - השגחה פרטית בתוך השגחה פרטית.

 

 

לתמונת השבוע שלי: אש"ל אברהם 

 

האוויר הצלול המגיע מהרי הדולומיטים חודר פנימה ומשתלב עם החמימות האמיתית הנובעת ממאור הפנים של המארח, במאור פנים שנדיר למצוא כמותו. הוא מקבל את פניו של כל אורח, משל היה בן משפחה אהוב ששב ממרחקים. כששאלתיו לפשר קבלת הפנים הייחודית הזו, עיניו נדדו הרחק, אל זיכרונות מבית אבא במילאנו, וסיפור פלאי של השגחה פרטית ותקומת העם היהודי נשמעו מפיו. 

 

מדי יום לאחר תפילת שחרית, הוא מקריא ומסביר בטוב טעם שתי הלכות מהלכות שבת, ולאחר תפילת מנחה, הוא מלמד שתי משניות לפי הסדר. הקול קולו של בעל המלון ר' אברהם (אבי) נצר, אך הסגנון והקצב, ה'געשמאק' וההסברים - הם קולו של הרב משה לאזאר. "אני הייתי התלמיד הראשון של מורי ורבי רב משה לאזאר בבית הספר ובתלמוד תורה במילאנו. הוא זה שלימד אותי לקרוא, אצלו למדתי משניות והוא הכין אותי לבר המצווה" - מספר לי ר' אבי בגאווה גדולה. 

 

התיישבנו לשיחה אותה פתח בתיאור ימי הזעם של שנות השואה. אמו, בת למשפחה הונגרית אמידה מאזור אוברלנד, מצאה את עצמה מסתתרת בגפה במרתף אפל בבודפסט במשך חודשים ארוכים. שכניה היחידים, כך נהגה לספר לימים, היו הכינים, ומזונה היחיד שאפשר את הישרדותה הסתכם בקוביות סוכר בודדות. אביו, שניצל מהתופת של מטהאוזן ואושוויץ ואיבד כמעט את כל משפחתו, מצא את דרכו למילאנו. שם, מתוך האפר והשבר, הם הקימו בית נאמן בישראל, בית שבו החינוך היהודי עמד מעל לכל.

 

אותה מסירות נפש לחינוך, הובילה את האב לאסוף פרוטה לפורטה מאנשי הקהילה המקומית כדי להקים תלמוד תורה עבור קומץ קטן של ילדים. המלמד הצעיר שהגיע לקהילה, מיד לאחר חתונתו, למסור את נפשו על חינוך ילדי ישראל באותם ימים של ראשית בשליחות הרבי, היה לא אחר מאשר הרב משה לאזאר שליט"א, אביו של הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א. ר' אבי מתאר לי בעיניים נוצצות כיצד הרב לאזאר לימד אותם קריאה, חומש עם רש"י ומשניות, כשהוא ניחן בסבלנות אין קץ ומעולם לא הרים את קולו על איש מהתלמידים. עד היום הוא נוצר בלבו את דרשת בר המצווה ביידיש שהרב הכין עמו.

 

האצילות הזו, השורשים העמוקים של אהבת ישראל והכבוד לכל נברא שאביו הנחיל לו, ויחד עם רעייתו המסורה מרת בלינדא - ניכרים בכל פינה במלון בקנזיי. זהו אינו רק מקום נופש, אלא אבן שואבת של אחדות ישראל. בין כותלי המקום נוצר פסיפס אנושי מרהיב שבו חסידים, ליטאים, יהודים מסורתיים ודתיים-לאומיים, יושבים יחד, משוחחים ומתחברים. אין זה פלא שגם דמות הוד כמו האדמו"ר מקאליב זצ"ל, שהכיר את המשפחה עוד מהונגריה שלפני המלחמה, קבע בו את מקום המרגוע, כשהוא סומך לחלוטין על יראת השמים והכשרות המהודרת של בעלי המקום.

 

למחרת, כשישבנו שם, מול הנופים עוצרי הנשימה של ההרים המכוסים בעצים ירוקים וסלעים לבנים וטמירים - הגיעו לפתע אורחים חשובים, ר' הערש'ל בן דודו של אבי המנהל, שעשה את דרכו עם רעייתו מרת סוזי, מרחק 6 שעות נסיעה ברכב ממילאנו.

 

כאשר האורחים שמעו שאנו ממוסקבה, התמלאה הגברת סוזי התרגשות וסיפרה לי מקצת שבחם של משפחת שלוחי הרבי במילאנו - משפחה הרב משה והרבנית יהודית שיחיו לאזאר - הורי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א - איתם הם בקשר עשרות שנים. 

 

במסגרת החברא קדישא של העיר מילאנו, היא יצאה למסעות שחבקו את איטליה כולה. מברשה ועד טרוויזו, הם נדדו אל בתי הנפטרים כדי לקיים בהם חסד של אמת. היא תיארה את הרב משה לאזאר, עולה ויורד בגרמי מדרגות ארוכים בבניינים איטלקיים עתיקים נטולי מעליות, נושא על כפיו משאות כבדים של קרשי עץ ודליי מים, במסירות שאין לה שיעור ובשתיקה אצילית.

 

בשעה שהנשים המסורות של החברא קדישא עסקו במלאכת הקודש של הטהרה פנימה, היה הרב ממתין בחוץ, שפתיו דובבות תפילה. בכל עת שהתעורר ספק הלכתי במהלך העבודה הרגישה, היו הנשים פונות אליו, והוא, ביישוב הדעת ובבקיאות עצומה, היה פוסק את ההלכה ומורה את הדרך המדויקת.

 

אך סיפורו של הבית הגדול הזה שזור בחוטים של חסד כפול, של חיים ושל נצח. בעוד הרב משה מסר את נפשו על כבודם של ההולכים לבית עולמם, עמדה רעייתו, הרבנית יהודית לאזאר, במסירות נפש מקבילה למען אלו שזה עתה באים בשעריו.

 

שליחות צעירות, נשים בודדות, או כאלו שהוריהן נותרו הרחק מעבר לים בארצות הברית, מצאו את עצמן לא פעם מתמודדות עם צירי לידה בארץ זרה. בכל שעה משעות היממה, ביום ובלילה, הרבנית לאזאר הייתה עוזבת הכל וממהרת אל מחלקות היולדות בבתי הרפואה. היא ליוותה אותן לאורך כל שעות הלידה הממושכות, אוחזת בידיהן, נוסכת בהן ביטחון של אם, ומהווה משענת יציבה ברגעים הפגיעים והמרגשים ביותר של חייהן.

 

הקוטביות המופלאה הזו של בני הזוג לא נעלמה מעיניה של סוזי. והיא מספר איך באחד הימים היא פנתה אל הרבנית יהודית ושיתפה אותה בתובנה המצמררת שעלתה בדעתה: "האם עצרת פעם לחשוב על ההשגחה הפרטית המדהימה שיש בבית שלכם?" והסבירה: "את, בעבודת הקודש שלך בחדרי הלידה, מלווה נשמות טהורות אל תוך העולם הזה, ואילו בעלך, בעבודתו הטהורה, מלווה נשמות אל מחוץ לעולם", בית שהוא כולו שער, שער כניסה ושער יציאה, כשעל מפתנו עומדים שני ענקי רוח המקבלים ומלווים כל נשמה באהבת ישראל אינסופית.

 

יצאתי מרומם מאותה שיחה, נפעם מדרכי ההשגחה השוזרות במלאכת מחשבת חוטים של תורה, שליחות קדושה, מסירות נפש ואהבת ישראל, החל ממרתף חשוך בבודפסט, דרך כיתת לימוד קטנה במילאנו, ועד לפסגות המוארות של הדולומיטים והאור הגדול שזורח ממוסקבה לכל רוסיה. 

 

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע

חזרתי מנסיעה ארוכה

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

יום חמישי לפרשת שופטים חזון, ר"ח אלול תשפ"ו.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

זה עתה שבתי מנסיעה קצרה לאוקראינה דרך אירופה, דרך ארוכה עבור שהות קצרה, בחינת 'הושענא שלש שעות' על ציון זקני הרה"ק רבי דוד לאה'קעס, תלמיד הבעש"ט ומי ששימש כבעל תוקע אצל אור שבעת הימים.

 

2 לילות על טיסות, נים ולא נים תיר ולא תיר והשעה כעת כבר אחר חצות ליל שישי ולא אוכל להאריך.

 

כמו שכתבתי בשבוע שעבר כי מצוה לספר חסדי ה', כך גם השבוע, אמנם לא הייתי בסכנת נפשות, אבל בהחלט היו לי מעשה פלאות כפי שבלי נדר אספר בשבוע הבא בעזהי"ת.

 

רק זאת אציין, כי מכיון שאין טיסות ישירות מארה"ב למולדובה, שמשם נכנסים לאוקראינה, נאלצתי לטוס עם עצירה באירופה ומשם לקחת טיסה נוספת למולדובה.

 

בדרך הלוך עצרתי באיטליה למס' שעות ובדרך חזור שבתי דרך טורקיה, וההבדל ביניהם היה כל כך משמעותי, איטליה מלאה בחיג'אבים, נשים מוסלמיות שלפיהן אתה מזהה גם את הגברים והילדים שמדברים את שפתם והם מלאים בכל מקום, לעומת שדה התעופה הענקי בטורקיה שלא ראיתי אף חיג'אב ולא חשתי בכלל במקום מוסלמי, למרות הנשיא האנטישמי כפוי הטובה ובעל הראש המעוות.

 

צודק מי שאמר שהמדינה המוסלמית הראשונה שיהיה לה פצצת אטום, היא הרפובליקה הבריטית המוסלמית.

 

אסתפק בזה בקוצר דברים, בלי נדר בשבוע הבא אספר את כל דבר הנסיעה והחסדים שהקב"ה הרעיף עלי בדרכים.

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

ישראל אהרן קלצקין

'ליבם של ישראל' רוצה רק כסף כסף כסף - בער"ח אלול הוא מבקש מחסידיו עוד 4200 לפחות

מאת בני ברקי

לא יאומן לאיזה שפל הגיע הרבי מויזניץ שיכון בער״ח אלול 

כל יהודי מתחיל להרגיש את אלול את ימי הרחמים והסליחות 

אנשים יודעים איזה שנה עברה 

כמה קשה היה שנת תשפ״ו 

כמה חולים חלו במחלות קשות 

כמה יתומים קטנים נשארו בלי אבא 

כמה יתומים קטנים נשארו בלי אמא

כמה אנשים נפצעו בתאונות דרכים 

כמה מאות צעירות קיבלו אירוע מוחי ועדיין לא חזרו לעצמם 

כמה אברכים שוכבים ברגע זה בטיפול נמרץ והילדים לא יודעים איך יצאו משם 

כמה אמהות לילדים קטנים ממתינים לתוצאות של ביופסיה לחיים או לאריכות ימים 

כמה מאות ילדים קטנים מגיעים לבתי החולים כל בוקר לקבל טיפולים קשים ומתישים 

כמה ילדים קטנים נכנסים למכונות אמ אר אי 

פד סיטי 

סיטי 

אוטטסנוט 

אונגיאור 

לבד על המכונה בפחד בלי יכולת של ההורים להיות לידם חצי דקה 

אוי כמה הורים יודעים שהילד שלהם אחרי חמש שש שבע שנות סבל הגיע לקצה היכולת 

אוי כמה הורים נמצאים בחו"ל ברגע זה עם ילד חולה ומשאירים בבית שבע שמנה ילדים קטנים בלי אבא ואמא לחמש שש חודשים 

כמה נשים מאושפזות במחלקות סגורות עם בעיות נפש קשות ולא נפגשות עם הילדים 

כמה אלפי זוגות ממתינים שילד קטן יכנס למשפחה 

כמה מאות אלפי הורים ממתינים שהבן והבת ימצאו את הזיווג הנכון 

כמה משפחות הפרנסה קשה קשה 

כמה צרות רבים מישראל עברו בשנת תשפ״ו 

ואת הרבי הקדוש 

ר' שרולצ׳ה הגר 

ליבם של ישראל 

ליבם של ישראל 

ליבם של ישראל 

ליבם של ישראל 

מענין 4200 שקל 

4200 שקל 

ר' שרולצ׳ה די עם לקחת כסף מהציבור 

כסף כסף 

כסף 

ליבם של ישראל 

בושה וחרפה