הושטנו את הלחי וביקשו לחי שניה - אין מנוס אלא לקרא למלחמה על ה'ציונות'

ההתרפסות והכניעה לתכתיביהם היא אשר גרמה לנו את המצב הזה. כאשר מראים חולשה מתחננים ל'חוק גיוס' הם מנצלים את החולשה ומכים בנו עוד ועוד. כאשר פרשו מן הממשלה ואיימו כי רוצים 'חוק גיוס' עשו טעות בסיסית יסודית במאבק על עתיד עולם התורה, היינו חייבים לקרא למלחמה להכריז כי לא נכנע לתקציב כלשהו עד אשר לא יציעו חוק שיכיר בלימוד התורה בישראל וימשיכו בדרך שהיה לקבלת דחיה כל עוד שאתה לומד. ברגע שהסכימו לפשרות ודיברנו בחצי פה לא אמרנו בצורה הכי ברורה כי אנו לא 'ציונים' ולא נהיה כאלו במחיר כלשהו גם לא בצבא, הם ניצלו את החולשה והיכו בנו מכה אחר מכה וימשיכו מפני שהם רואים בנו חלשים

מה שקרה השבוע בבג"ץ היא תוצאה של חולשה שלנו ולא כח שלהם. אם היינו מכריזים כי איננו מכירים במדינה כמדינה אנחנו לא 'ציונים' אלא אנו תושבי ארץ ישראל ולא 'מדינת ישראל', ולא נתפשר על פשרות כלשהן כאשר מדובר בויתור על לימוד בישיבה לכל צעיר חרדי עד לגיל שהוא עוזב את הישיבה, וכי לא נשרת בצבא מחלן בכל מצב, ולא זזים מן התקנות שאנחנו נקבע בעניין הזה הכל היה נראה אחרת. כאשר הם היו מבינים כי מלחמה בנו פירושו הכרזה של כל הרבנים החרדים כי אסור לשרת בצבא וכי זה בייהרג ואל יעבור, הם היו צריכים לחשוב מאה פעם בטרם הם היו עושים את הסנקציות. עתה כאשר מצאו אותנו חלשים ומשוכנעים כי הם מסוגלים להרוס אותנו מבפנים הם עושים מה שהם עושים

אשמים במצב הזה יצורים מן הסוג של הרב דוד לייבל שהחדירו בהם כי החרדים חלשים ומפולגים וכי הנהגתם חלשה וזה הזמן לשבור את החרדים מבפנים, וכן יצורים מן הסוג של חסידי גור שביקשו פשרות על ידי 'חוק גיוס' שיתן להם הנחות בשירות במשטרה ודומיה. במקום להמשיך ולהחזיק בעמדה הראשונה כפי שהיה בעבר כי לא זזים מהעקרונות לפיו חרדי שלא יכול לעמוד מול צבא מחלן וחושש שיפול שם רוחנית הוא לא משרת, ובודאי שלא לפני שהוא נשוי, הם היו חייבים להציע הצעות אחרות ולא היו יכולים להכות בחרדים כפי שהם עושים עתה

במצב שנוצר עתה יש רק דרך אחת, וטוב ששלחו להם את המסר. הגאון רבי משה הלל הירש עשה זאת בקול רעש גדול כי  איננו רוצה לדבר יותר על 'חוק הגיוס' וכי לא יסכים לו, הם נקלעו למצב שככל הנראה בקדנציה זו כבר לא יהיה חוק, ואחרי הבחירות הברירה תהיה בידי מי שיציע חוק שמבטיח כי חרדי לא משרת בצבא מחלן, ומי שלומד תורה ימשיך ללמוד וכל עוד שהוא לומד הוא מקבל דיחוי כפי שהיה בעבר

הבעיה הכי קשה של החרדים שאין לנו נציגים חזקים מי שיקראו למלחמה על ה'ציונות' ועל כל המשתמע מכך. החכי"ם החרדים עמלו קשות לשכנע את גדולי התורה להסכים ל'חוק הגיוס' על מנת להחזיר את התקציבים וזה היה הטעות הכי קשה. ברגע שהשמאל והמערכת המשפטית ראו כי אנו לא יכולים להתקיים בלי הכסף הזה הם ממשיכים ומקשים עלינו בתקוה לשבור אותנו פיננסית. חייבים לומר לשמאל החילוני כי אנו לא רוצים עוד כסף מכם, ואם אתם רוצים שניקח, תתחננו אלינו, אנחנו נמשיך בדרכנו שלנו עד אשר המדינה תבין כי אנו החרדים 'אנטי ציונים' ואיננו משרתים בצבא מחלן. במיוחד עכשיו לאחר דברי הרמטכ"ל כי נשים חייבות להיות חלק מהשירות הקרבי שזה פוגע גם בדתיים לאומיים, לא עוד שירות בצבא. נלך לבחירות מאוחדים, מפני שלא תמכנו בחוק שהיה מפלג את הציבור החרדי, ובעתיד אין חוק גיוס בנוסח שהם רוצים, אלא 'חוק גיוס' הקובע כי כל בחור חרדי בלי יוצא מן הכלל זכותו ללמוד בישיבה וכל עוד שהוא לומד הוא מקבל דיחוי, ואם אינם מסכימים לכך, אנו מעדיפים בלי חוק ונסתדר בעצמנו, נקים כלכלה חרדית והכסף יגיע מחו"ל, זה אפשרי ומחוייב המציאות. השמאל והמערכת המשפטית ובמיוחד המזרחניקעס צריכים להבין כי הם הפסידו במערכה הזו

טוב שהמערכת המשפטית והיועמשי"ת רודפים את החרדים ומטילים עוד ועוד סנקציות, רק כך יבינו מי שצריך להבין ברחוב החרדי כי אין מנוס ממלחמה של ממש. לא הפגנה של מיליון שאינם מתרגשים מכך, אלא מהכרזה רבנית מקיפה של כל חוגי היהדות החרדית על איסור חמור לשרת בצבא, זו תהיה המכה הכי קשה שלהם. ברור לחילונים ולצבא כי בלי הרבנים אף חרדי לא ישרת, ורק הכרזה כזו תעשה סוף לסנקציות ולרדיפות כפי שאנו רואים לאחרונה

אנחנו לא נוצרים ולא מושיטים את הלחי השניה, ומי שרוצה מלחמה אדרבה בואו למלחמה פנימית בעניין הזה. נכריז בעוז ובגאון כי אנו נגד 'הציונות' נגד ה'לאומיות' ולעולם לא נשרת בצבא מחלן שלא מכיר בערכים שלנו. חרדי נכנס חרדי פירושו עם אידיאה חרדית ולא שר שירי כפירה. אם הצבא לא יכול לעמוד בזה אז שלא יתכונן לחרדים שיבואו לשרת בצבא כזה. רק כאשר נוכל להכריז בצבא כי אנו נגד הציונות והלאומיות יהיה על מה לדבר ובתנאי שמדובר יהיה במי שעזבו את הישיבות. כל עוד מי רוצה ללמוד, זה קודם לכל דבר אחר, ואם אינם מכירים בזאת הבעיה תהיה שלהם בלבד

חיים שאולזון

רבי שמעון לא רוצה אותנו במירון בל"ג בעומר מפני שלא באים עוד אליו אלא ל'אלילים'

הצביעות זועקת לשמים, מזהירים כי רבי שמעון ינקום במי שמונע את בואם של אלפים למירון, ולא מוכנים אפילו לא לרגע לעשות חשבון נפש אולי רבי שמעון רוצה מן הציבור לתקן משהו שלא בסדר בל"ג בעומר במירון. נשלחו כל כך הרבה מסרים ותמיד בזמן ל"ג בעומר סיפור אחר, דבר שצריך היה לפקוח עיני עוורים, אבל מה לעשות כאשר הפכנו להיות 'קהילתיים' ואוהבי אלילים סוגדים להם ול"ג בעומר אינו עוד רבי שמעון בר יוחאי אלא יצורים מן הסוג של שחקני ההדלקות ואחרים, עד כדי שכלל לא באים למירון לרבי שמעון אלא ל'פרעסעריי' ולתיאטרון של שחקן זה או אחר, על כל אלו רבי שמעון מוותר בל"ג בעומר הוא מעדיף שלא יגיעו

זה כבר שנים שכל כך הרבה מגיעים למירון בל"ג בעומר ולא דורכים בציונו של רבי שמעון. ובמיוחד מאז שעשו את הסדר החדש הדלקות בכל מיני מתחמים, מעידים צעירים והרבה שהגיעו למירון להדלקות של האלילים שלהם, שהיו בהדלקה ולא היו אצל רבי שמעון בטענה משונה שקשה להגיע לשם ולהכנס לציון תור ארוך

בכל השנים הדלקות, אבל הם היו בחצר של רבי שמעון, מאז ילדותי זוכר את ההדלקות במירון לי עשו 'חאלאקע' במירון לפני יותר משבעים שנה, מירון הייתה נראית אחרת, באו לרבי שמעון היינו בחצר שלו, שם היו ההדלקות ושם רקדו ושרו לא יכולת לבא למירון מבלי שהיית אצל רבי שמעון

אבל מה קרה במשך השנים במיוחד בשנים שלפני האסון הנורא, היו מגיעים להצגות התיאטרון של מדליקי הדלקות באו לראות איך שהאליל השחקן תופס מלאכים לפני ואחרי ההדלקה, ולא דרכו אצל רבי שמעון. באו למירון בשל העונג לשהות עם ציבור כל כך גדול, הצעירים בילו שם יום שלם מיוחד בשנה של 'מירון' ולא רבי שמעון

זו הסיבה מדוע בכל שנה אנו מתמודדים עם מצב כזה. הפתרון האחד ויחיד הוא, שכל עוד לא היית אצל רבי שמעון אסור לך להשתתף בהדלקה כלשהי ובאירוע כלשהו. במקום להסית את הציבור למתחמים אחרים, קודם ולפני הכל חייבים לעלות לציון לומר כמה פרקי תהילים. לא צריכים להיות שם שעות, אבל מבלי שהיית שם אסור לך לדרוך בהצגת אליל כלשהו, רק זה יחזיר את המצב לכך שרבי שמעון יעשה הכל שמירון תחזור למה שהייתה

חיים שאולזון

המאבק על השליטה בויזניץ על חשבון בריאותו של ר' ישראל

זו תקופה שבתוך ביתו של הרבי ר' ישראל מויזניץ שיכון מתחוללת סערה ומחלוקת על מקום שהותו של הרבי. עד לאחרונה הרבי היה במושב אורה על מנת להרחיקו מן הציבור ולאפשר לו לנוח, מצבו מחמיר ואיש לא יודע כמה זמן הוא יצליח למשוך, ולכן ישנם הטוענים כי עדיף שיהיה במקום היכן שיאריך את ימיו וישנם מי שטוענים כי אולי זה יאריך את ימיו פיזית אבל לא רוחנית הרבי זקוק להיות קרוב לחסידים גם אם זה בא על חשבון בריאותו, ולכן הם סידרו שר' ישראל יהיה בבית ה'ישועות משה' שם מתגוררת הרבנית האלמנה, וככה הוא קרוב לחסידים. קבעו משטר של שעות אוסרים להיכנס אליו על מנת לאפשר לו מנוחה, נקבעו שעות לכניסה רק למקרים דחופים אבל לא ליותר מזה

אבל קיימת עוד מחלוקת על השליטה, בעוד שחלק בעיקר בני הבית רוצים שיהיה קרוב, הגבאי שטנגר רוצה שיהיה באורה, מפני שככה הוא שולט על הכל, כל מי שזקוק לרבי ובעיקר מי שמעביר כספים לרבי הכל דרכו, וככה הוא שולט על הכספים ועל הנעשה בויזניץ. בזמן שהוא נמצא ליד הבית לא הכל עובר דרכו ישנם עוד מי ששולטים בסביבתו והוא לא יכול לשלוט שליטה מלאה

בויזניץ ישנם מי שמכנים את שטנגר רוצח בטענה שלמען ההשתלטות על ויזניץ הוא מעדיף להרחיק את הרבי מבני ברק, והצד של שטנגר טוען ההיפך ככה הוא מבטיח את בריאות הרבי, אבל הצד האחר טוען שכל המאבק שלו הוא על דבר אחד שלטון מלא על הרבי על הכספים ועל ויזניץ ולכן הוא רוצה שיהיה באורה

מעורבים בעניין הנכד ליפא נארצות הברית ועוד אחד בשם אדלר ואחרים, ובינתיים המכריע הוא הבן שהוא היום הרב של השיכון שמשאיר את הרבי בבני ברק בטענה שזה יותר חשוב לרוחו של הרבי, אבל שטנגר לא מסכים ומתנהלת מערכה קשה, והשאלה מה יקרה אחרי שבועות. לטענת אנשי שטנגר כל יום שהוא בבני ברק הוא נחלש פיזית, לטענת הצד האחר כל יום שהוא בבני ברק הוא מתחזק רוחנית ונהנה יותר מאשר להיות באורה

המאבק הזה מתנהל תוך כדי ניסוחים קשים ששמענו מהצדדים עד כדי האשמות שיש מי שמבקש לרצוח את הרבי במעשיו בשל אינטרסים אישיים. לטענת צד אחד הרופאים מעדיפים שיהיה באורה זה עדיף בשביל להאריך את ימיו, הצד השני טוען מי שמבקש להשתלט על הרבי וכספיו רוצה שהוא יהיה באורה ולא בבני ברק. המאבק הזה בימים אלה חם מאוד בבית הרבי, ובינתיים הוא בבני ברק

חיים שאולזון

'הינוקא' ושיטותיו הנבזיות - להפיל אנשים שעזבו אותו מוכיח עם מי יש לנו עסק

טבעי הוא ומקובל בחברה החרדית של זמנינו שרבנים ראשי ישיבות ואדמורי"ם עובדים עם יחצני"ם, ולכן כאשר מי, רוצה לבנות את עצמו משכיר יחצני"ם, לכאורה אין בכך פגם, כל עוד שהם מהללים ומשבחים אותו מביאים את הצד היפה שלו גם כאשר יש צד שני והם מתעלמים, דבר שלכאורה לא מתאים למי שגם 'עיתונאי', אבל לא נבא כאן בטענות למי שמראה רק את הצד היפה, כאשר יש לקחת בחשבון כי אין אדם מושלם בעולם, אנחנו לא נוצרים המאמינים כי יש מושג של 'שלמות' באדם'. אנחנו כיהודים מאמינים כי לכל אדם יש צד שני שהוא לא מן היפים. ובכל זאת, אם לא פוגעים במישהו אחר, זכותם ליחצ''ן את מי שמבקש זאת מהם ובמיוחד כאשר הוא משלם להם

אבל, בזמנינו התפתח משהו חדש שהיה בממדים קטנים ועתה הפכו לגדולים יותר. כאשר אתה לא יכול לבנות אדם מצידו החיובי אתה מכה באחרים על מנת להבטיח את מי שאתה מיחצ''ן שיהיה מעל האחר ולפחות לא מתחתיו. בהצלחה ותחרות רבנית זו הדרך הייתה מאז ומתמיד, כאשר אינך יכול להוכיח שאתה גדול מן האחר אתה מקטין את המתחרה פוגע בו נלחם וככה מבטיח לעצמך עליונות. בימינו קורה משהו חמור מאוד, עד כדי שבכמה קהילות כאשר מי עוזב את הקהילה יורדים לחייו, דבר שגם כאן יש שני צדדים, אם זה שעזב לוחם בך אני מבין מדוע יש מי שילחמו נגדו, אבל כאשר כל מה שהוא עושה הוא פורש ולא פוגע בך, בסך הכל הפסיק להיות אוהד שלך ולא נותן עוד כספים, להילחם בו רק מפני שפרש זה מעשה אשר בכאלו חייבים להילחם ולהעמידם על מקומם

אדלג הפעם על אחרים ואגש ל'ינוקא' שעושה הכל לבנות את עצמו לא רק כ'משיח' וכמי שהוא מעל אחרים כאילו איזו תגלית שלא היה קודם, אם אתה עוזב את קהילתו ירדו לחייו ובצורה הגרועה ביותר. ובשביל שלא יתקיפו אותו על מעשיו הוא קונה אנשי תקשורת להבטיח את עצמו כך הוא יכול לעשות מעשים חמורים ואסורים עד כדי רדיפה ועלילה וירידה לחיים בצורה הכי נבזית

יהודי אמיד בירושלים מי שמשכיר דירות לבחורי ישיבות ויש לו עסקים אחרים התרשם תחילה מ'הינוקא' בא אליו ואף תמך בו בסכומים גדולים. אבל במשך הזמן פקח את עיניו כי מדובר בשחקן ועזב את הקהילה, הוא ראה שם דברים שלא אהב, פרש מבלי שאמר מילה רעה אחת עליו. אבל הבעיה שהייתה כאן, שמאז שעזב הוא הפסיק לתרום סכומים גדולים כפי שעשה לפני כן. ולכן החלו לרדוף אותו בצורה נוראה, עד כדי פיזור פשקווילים כאילו של 'קנאים' במאה שערים נגד אותו סוחר שעושה רק טוב לכל כך הרבה יהודים

הרדיפות הללו הגיעו למצבים, שניסו להפיל אותו כאילו בסחיטה מ'הינוקא' באו וסיפרו לו על איזה קשר שיש ל'ינוקא' עם אשה שהיא יכולה להפילו וצריכים ממנו 20 אלף שקל או דולר, הקליטו אותו, על מנת שיוכלו לטעון שהוא ניסה להפיל את 'הינוקא' בדרכי סחיטה, דבר שכלל לא הייתה יוזמתו. וכאשר הוא פנה ליחצני"ם ועיתונאים חרדים על מנת שישמעו את הצד שלו ויעזרו לו לעצור את המזימות נגדו הוא גילה כי הם עובדים עם 'הינוקא' ולא יוכלו לעשות זאת

אחד העיתונאים הידועים שגר במאה שערים יאיר לוי החליט לטפל בקבוצה הזו, והוא אמור לפרסם רשימות של כל מי שעובד עם 'הינוקא' ביניהם מי שמציגים עצמם עיתונאים יחצני"ם ופרשנים חרדים שמכרו את נשמתם על מנת שיוכלו לרדוף יהודים בעלי צדקה שהפסיקו לתת כסף ל'ינוקא'. המאבק הזה של יחצנ"י 'הינוקא' באותו נגיד במאה שערים נמשך הרבה זמן ואין מי שיעשה לזה סוף

לא יתכן שמי שפורש מקהילה שירדפו אותו אם אינו מנהל מאבק בך. זכותו של כל אדם לעזוב כל קהילה החל מגור ויזניץ ומקומות אחרים וככה גם מ'הינוקא' אם אינו חפץ להיות חלק מהקהילה שהיה בה. בכל הדורות היו מי שפרשו מקהילות ועברו לאחרות, בידי רשימה ארוכה מאוד של פרישות במאה השנים האחרונות, ואין כמעט קהילה שאין מי שפרשו משם. חלקם הקימו קהילות חדשות משלהם וחלק הצטרפו לאחרים, ולמרות שהיו חיכוכים ואלו דיברו על אלו כל דבר אסור, בסופו של ענין זכותו של כל אדם לפרוש מקהילה ואסור למנוע זאת ממנו

מה שחמור בפרשה הזו שרודפים יהודי רק מפני שנתן להם הרבה כסף ולא ממשיך לאחר שעזב את הקהילה וזה סקנדל. אף אחד לא חייב לתת לאף אחד כל חייו גם אם היה חבר הקהילה. ביום שעזב את הקהילה טבעי שגם יפסיק לתת ואין לך כל זכות לרדוף אותו בשל כך

יבואו בוודאי מליצי היושר ויטענו כי המקורבים ומנהלי הקהילה הם אלו שעושים זאת וחלילה לא 'הינוקא' הוא אדם קדוש מתעתד להיות המשיח. טענה זו הייתה טובה כשנודע על הקורה. אבל לאחר תקופה כל כך ארוכה שהעניין סוער והוא לא יצא לגנות את אנשיו הרודפים את הנגיד ממאה שערים, מוכיח כי הוא אוהב את מה שהם עושים. מדשתקי שמע מינא דניחא להו

חיים שאולזון

משה גפני משחק תמים או שהוא באמת טיפש?

אין ספק שדבריו נכונים אריה דרעי רימה את האשכנזים, הבטיח להצטרף לפרישה מן הממשלה ומן הקואליציה ולא קיים, נתן לאשכנזים לעזוב את הכל עד כדי שאם מי רצה להמתין הורו לו לצאת מיד, ואילו דרעי וחבריו הבטיחו לעצמם שאת המשרדים שלהם הם ינהלו בשלט רחוק. הכניסו שרים בובות, והם מנהלים את המשרד. שימו לב שר הדתות של ש"ס שכבר לכאורה מזמן פרש נמצא בכל מקום שבוחרים רבנים ומכבדים אותו כאילו הוא השר. השר הרשמי כלל לא מגיע למקום

ובכל זאת, מי שאשם במצב הזה הוא רק משה גפני, מפני שהוא ידע מניסיון עם מי יש לו עסק, הוא ידע כי דרעי היה רוצה להמתין ואף ביקש למשוך זמן, הוא היה צריך להבין כי הוא משחק משחק, והיה עליו לתבוע במקום כי עליו לפרוש מן המשרדים כמו כולם, ולא להמשיך לנהל את המשרדים בשלט רחוק

עבר כל כך הרבה זמן, ולא שמענו את משה גפני בכל יום או לפחות אחת בשבוע מוחה על מה שעושה דרעי ויוצא נגדו. רק עכשיו כאשר הוא קולט עד היכן הרחיקה הרמאות של דרעי שהבטיח כי הוא עושה הכל שמיד ישובו כולם לכסאותיהם ואם לא גם ש"ס תפרוש, ומעשית, ש"ס שולטים במשרדים ואילו משה גפני יושב בוועדת הכספים כחבר בלבד ולא כמי ששולט בוועדה

אם משה גפני היה ירוק בפוליטיקה רק קצת זמן בכנסת ולא מכיר את אריה דרעי לא הייתי כותב שורות אלו. מדובר במי שיש לו ניסיון של עשרות שנים בכנסת ויודע מי אריה דרעי באמת וכי מדובר במי שמשחק נוכלות וישאיר את האחרים בחוץ והוא לא יוותר על עמדה כלשהי. איך זה שהוא האמין לו. אני קובע כאן מניסיון כי משה גפני אינו תמים ויודע טוב מאוד עם מי הוא מתעסק, אבל האם משה גפני חכם? בהחלט לא. מפני שאם היה כזה הוא היה יושב על עצבי דרעי יום יום עד שהיה קורה אחת מן השניים, כולם פורשים או שמשה גפני חוזר לכסא שלו בוועדת הכספים. המציאות הזו שדרעי שולט במשרדים של ש"ס וגפני בחוץ מוכיחה שוב, כי אריה דרעי נוכל מקצוען שיודע לעבוד אפילו על משה גפני

להבין את הדברים יותר נציין כי משה גפני כאשר פרש עם 'יהדות התורה' ידע כי אין כל ערך לפרישה שלו בלי שאריה דרעי וש"ס פורשים, ודרעי התחייב לעשות כך, ולכן היה עליו לפנות לגדולי התורה של ש"ס ולשאול אותם למה רימיתנו, למה לא אמרתם את האמת כי אתם משחקים משחק לא הוגן. נתניהו במצב הנוכחי טוב לו יותר ממצב אחר. דרעי יודע זאת אבל לא מפריע לו שנציגי 'יהדות התורה' בחוץ כל עוד שהוא שולט מבחוץ על משרדיו

חיים שאולזון

מי שאינם לוקחים מן המדינה תקציבים - צוחקים

הזעקה הגדולה היא על הסנקציות, הנפגעים הם מי שלוקחים מן המדינה כל מה שנותנים, לעומתם יש מי שרשמית לא לוקחים מן המדינה, הם יכולים להיות המסבירנים הכי טובים במאבק הנוכחי למרות שהם המיעוט, הם צוחקים כאשר בית המשפט קובע סנקציות, זה לא נוגע להם לכאורה אם הם אכן לא לוקחים מן המדינה. הבעיה היא של השחקנים מי שאומרים שהם לא לוקחים אבל כן לוקחים, ואלו בעיקר המחבלים הליטאים שחלקם טוענים שאינם לוקחים מן המדינה וצועקים על דבר שמאוד לא מובן, מה זה צריך להפריע לכם

באי הלקיחה מן המדינה מתקציבים יש הרבה מעלות, מפני שאין כל אפשרות לפגוע בהם פיננסית, הם מסתדרים בעצמם. אבל יחד עם זאת צריך לעבוד חכם, לקחת עורכי דין טובים ולבקש מהם להגיש עתירות לבג"ץ נגד רדיפתם הצבאית בזמן שהם לא לוקחים כסף מן המדינה זה שנים ועוד הרבה לפני כל המהומה על חוק הגיוס. חייב להיות מעמד ברור שמי שלא לוקח מן המדינה אין זכות למדינה לתבוע מהם להיות חלק מהצבא מפני שאינם מכירים במדינה בכלל עד כדי שהם מוותרים על התקציבים הממשלתיים

אם נקבע שכל מי שאינו משתתף בבחירות מן החרדים לא לוקח מן המדינה מדובר במספר מכובד מאוד וצריך להוות כח חזק במאבק הזה. חשוב מאוד שהציבור החילוני והשמאלני בעיקר יידעו כי ישנם מי שלועגים לסנקציות והרדיפות המשפטיות מפני שמעולם לא לקחו מן המדינה כסף ולכן אין במה לאיים עליהם, וזה גם ישנה את סגנון הוויכוח בין החרדים לחילונים

הטענה העיקרית של החילוני והמזרחיסטי נגד החרדים, שהם לוקחים מן המדינה הכל ולא משרתים בצבא. אבל ברגע שמולם יעמדו שלש מאות אלף שאינם לוקחים מן המדינה, הוויכוח משתנה, מפני שלא הסנקציות גרמו לוויכוח הזה אלא שנאת החילוני לחרדי. הנה יש לכם כל כך הרבה שלא לוקחים מן המדינה באיזו חוצפה אתם תובעים מהם את מה שהם לא חייבים - אם הטענה היא לקיחת תקציבים כמו החילונים

מה שצריך לבדוק כמה מן המחבלים המכונים פלגים לא לוקחים מן המדינה. בעבר הם הכריזו כי אינם לוקחים ומתברר שחלק מהם שקרנים הם לוקחים מן המדינה. חשוב לדעת מה מספרם של מי שאינם לוקחים מפני שלהם יש את הכח האמיתי להיאבק בטענה כי אינם לוקחים מן המדינה ואי אפשר לתבוע מהם מה שתובעים ממי שכן לוקח

חיים שאולזון

אל תסייעו לקבל מנדטים משנאת חרדים - אל תשיבו להם

בתקופה זו קרב בין כמה מפלגות חילוניות על מי שמסוגל ויכול יותר להכות בחרדים. והסיבה, הם מאמינים שככל שאתה מכה בחרדים יותר חזק תזכה לאהדה גורפת ברחוב החילוני ותגרוף מנדטים. נפתלי בנט אמר לאחרונה כי הסיבה מדוע שהוא מכה בחרדים מפני שזה מבטיח לו מנדטים. אביגדור ליברמן במשך שנים חי מלהכות בחרדים, הוא מייצג הרבה מעולי רוסיה הזועמים על הדתיים והחרדים שלא מאפשרים להם להתחתן בנישואין אזרחיים, לא מאפשרים להם להתגייר, ובבחירות הם מוציאים את זעמם בקלפי על ידי שמצביעים למי שיותר קיצוני נגד החרדים

מתקרבים אנו לבחירות ובכל יום כמעט אנו שומעים אחר שתוקף את החרדים והשאלה היא כיצד עלינו להתייחס לאלו, להשיב להם או שעדיף להתעלם מהם. התוקפים הם כאלו שמבקשים להשיג תעמולה ללא השקעה, הם תוקפים את החרדים ממתינים שישיבו בשביל שיוכלו לשוב ולתקוף וככה עושים להם טובה הם מקבלים בחינם את מה שיעלה להם מיליונים בהסברה

קורה משהו חמור מאוד בתקשורת השמאלנית והחילונית, הם מביאים 'פרשנים' חרדים ומבקשים מהם להופיע ולהסביר כל מיני שאלות שכל עניינם תעמולה אנטי חרדית. המכונים 'חרדים' היושבים שם לא קולטים כי הם משרתים את האויב. חלקם עובדים רשמית בערוצים הללו ומשרתים בדבריהם את האוייב של החרדי. הגיע הזמן להעמיד את אלו על מקומם להזכיר להם כי עדיף שלא להשיב להם ושלא יהיו חרדים שם ולא לתת להם מתנות חינם. בסופו של דבר אין זה משנה מה שהחרדים יאמרו, כל מה שיאמרו החילוני רוצה לשמוע בשביל לשנוא יותר את החרדי - ההגיון והשכל הישר לא עובד כאן, הרגשות הן שפועלות עתה ולכן אסור לספק את היצרים האלו

יהיה זה נכון אם גדולי תורה מכל החוגים יקבעו ויזהירו כי אף חרדי לא יופיע בתקופת הבחירות בערוצי השמאל, מפני שמטרתם לחזק את שנאת החרדים לקראת הבחירות. השיטה הכי טובה בימינו כאשר עוסקים בנושאים האלו לא להשיב להם להחרימם עד לאחר הבחירות לפחות ולא לתת להם מתנות חינם בתעמולה האנטי חרדית בישראל

בעבר קמו מפלגות חילוניות אנטי דתיות על ידי שהזמינו חרדים להתווכח עימם וניצלו זאת לצרכי בחירות. אביגדור ליברמן חי מהתעמולה הזו, הוא מתקיף בתקווה כי החרדים ישיבו, ורבים מן החרדים נופלים לרשת שלו. צריך לעשות לזה סוף, עלינו ללמוד מטעויותינו בעבר ולא לשוב עליהם

חיים שאולזון

לישי וישראל כהן אין אומץ לומר את האמת - כי שתיקת החכי"ם שולחת את המסר אתם מגזימים עם גזירות וגורמים שיגזימו בצעדים נגדכם

המתייפיפים בטלביזיה השמאלנית ביניהם המכונים חרדים מתנהגים כמו חצי מזרחניקעס ויש מי שהם גרועים מהם, במקום לתקוף את השמאל והחילונים על התנהגותם הפרועה  נגד החרדים בגזירותיהם הם מתגוננים כאילו שהחרדים מרחיקים לכת, ואילו החילונים צדיקים גמורים. ישי כהן כבר מזמן גרוע מן המזרחניקעס הוא מעדיף להתחנף לשמאל מאשר לומר את האמת המלאה כי החילונים ובמיוחד השמאל ובג"ץ והיועמשי"ת מרחיקים לכת בגזירותיהם, והוא מעדיף לגנות את החכי"ם החרדים שלא גינו את מעשה המחבלים. ישראל כהן שכל כך מתאמץ להוכיח לשמאל ולחילונים כי הוא 'חרדי שפוי' וחלילה לא לוחם למען הזכויות של החרדים עד כדי שחושש לומר את האמת המלאה, אנו החרדים כל כך רחוקים מן המחבלים הליטאים אבל במצב שנוצר כאשר השמאל החילונים בג"ץ ומערכת המשפט רודפת את החרדים, אין לנו ברירה אלא לשתוק מפני מה שהם עושים זה מעין דמעין ממה שצריך לעשות במצב הזה

אין מנוס אלא להכריז על צעדים שיזעזעו את המדינה. כל חרדי בלי יוצא מן הכלל כולל ישי כהן וישראל כהן ילבישו טלאי צהוב על גזירות מערכת המשפט נגד החרדים, האמת חייבת להיאמר כי חיים אנו במדינה שמבחינה רוחנית הפכה להיות גרמניה הפיזית, הם רצחו פיזית ומערכת המשפט בישראל מבקשת לחסל רוחנית את עם ישראל. הדברים נאמרו בבית המשפט העליון והשופטים עד לשעת כתיבת שורות אלו לא הגיבו קיבלו זאת כאילו שלא קרה דבר

אין זה פלא שהשמאל בוחר ביצורים כאלו שיופיעו בערוצים שלהם, הם מחפשים מתייפיפים וחנפנים לשמאל ולא מי שיתנו להם בשיניים על התנהגותם הברוטלית מי שלוקחים את הלחם והחלב מילדים קטנים מי שרודפים לומדי תורה מי שמבקשים לחסל את עולם התורה, לא שמענו את החנפנים הללו זועקים באותם ערוצים נגד המראיינים שהם לא פחות טובים בעניין הזה גם הם היו רוצים לראות את עולם התורה מחוסל בישראל

עוברים אנו שואה רוחנית בישראל, זה חייב להיאמר בכל הזדמנות בערוצים הללו, ואם אינם רוצים לשמוע זאת, אל תופיעו במקומות כאלו. במדינה כלשהי בעולם לא רודפים לומדי תורה כפי שעושים זאת בישראל החילונים מהשמאל והמזרחניקעס שהם גרועים מהם בתחום הזה, ואין מנוס אלא לקרא למלחמה ולהגן על תורת ישראל, מי שמתחנף לאותם מי שרוצים לחסל את עולם התורה גרוע מהם

חיים שאולזון

מחירי השכרת דירות בירושלים ממריאים למה ומדוע ומה עושים בשביל לעצור זאת

 

במסחר אלו הם טבעם של דברים, מנצלים זמנים שישלמו הרבה, אבל במה שקשור לעניינים שבקדושה וחסידות היו מי שחשבו שלא יעשו חשבונות מסחריים. מתברר כי ישנם מי שמנצלים את הזמנים הללו לעשות הרבה כסף. בכל החגים ובמיוחד בחודש תשרי מנצלים את החיפוש אחר דירות להשכרה ולוקחים הון. זה לא רק בישראל זה בעוד מקומות בעולם לצערנו

בימים אלו מצאנו כמה מודעות מעניינות בעניין זה. האחת בשכונת גבעת שאול קבעו תקנות ואסרו על תשלום מעל מה שקבעו, ובצאנז בנתניה עכשיו לקראת חג השבועות מגיעים מאות חסידים ממרחקים ומחפשים דירות קבעו מחירים. בצאנז זה קורה בשמחות שהרבי עושה ובחגים

הנושא פתוח לויכוח האם צודק שמבקשים סכומים גדולים מנצלים את המצב שיש הרבה שמבקשים להשכיר דירות, או שצריך להימצא מן הרבנים שיעשו סוף לזה. יקבעו מחיר הוגן וצודק שיתאים להשקעה וההכנסה, זכותו של המשכיר לעשות כאן רווח, אבל אסור לסחוט את מי שנקלע למצב שצריך זאת. יהיו מי שיאמרו שלא יבא לרבי לחגים ולא ישלם. אבל אצלנו החרדים הטענה הזו קצת קשה, לא יקבלו זאת. ובכל זאת זה קורה בכמה מדינות בעולם היכן שנמצאים שם אדמורי"ם שחסידיהם לא גרים בסביבתם - גם היכן שיש הכנסת אורחים, הם לא יכולים לקלוט את כולם

חיים שאולזון

בנט משנה דברים מהר יותר ממה שהוא מחליף בגדים

המטרה שלו ברורה להשיג מה שיותר קולות ויאמר כל מה שהוא מאמין שיביא לו עכשיו קולות. כאשר התמודד ברשימות ימניות הוא דיבר כאיש הלוחם בעד ההתיישבות הוא ידע ששם הקולות שלו. היום כאשר ברור לו שבלי קולות השמאל הוא לא יעבור את אחוז החסימה הוא מנגן בניגון אחר, ועד כדי שהוא מחליף את הניגון בכל כמה ימים. ראו מה קרה כמה ימים לפני שהתאחד עם יאיר לפיד, הוא אמר עליו כל דבר אסור, וכאשר האמין כי הוא זה שיכול להצילו פוליטית הוא הפך אותו ל'אח' ובטוח שהציבור מטומטם

האמת היא שהוא התאחד עם מי שכמוהו אומר היום כך ומחר אחרת. בשנים האחרונות אנו שומעים בכל יום כמעט על מה שאמר יאיר לפיד לפני כן ומה הוא אומר היום, גם הוא עובד באותה שיטה אומר מה שכדאי פוליטית ובאותו רגע ובאותו מקום ואחד דקות יכול לשנות. זה דרכם של פוליטיקאים, אני חי זאת כל כך הרבה שנים לא רק אצל בנט ולפיד גם אצל הפוליטיקאים החרדים ואחרים משנים על פי הכדאיות הפוליטית באותו זמן או מקום

לכן חייבים לקחת בחשבון שמה שאומר בנט היום מחר הוא יכול לומר אחרת. הוא הבטיח כי לא יישב בקואליציה עם ערבים וכי לעולם לא יאפשר ליאיר לפיד  להיות ראש ממשלה, הוא אף חתם על נייר לעיני רבבות שחזו בחתימתו, וצחק על הציבור עשה כפי שכדאי היה לו פוליטית באותה שעה

תרשמו את הדברים ונראה מה יקרה אחרי הבחירות. הוא לא יצליח להקים ממשלה עם השמאל והערבים, הימין יגבר מבחינה מספרית בכנסת, אבל הוא יציע לחרדים לעזוב את הימין תמורת 'חוק גיוס' שיאפשר לכל החרדים ללמוד בישיבות. התאוה של בנט להיות ראש ממשלה כל כך גדולה, שהוא מוכן יהיה לשלם לחרדים כל מה שיבקשו והעיקר שיתנו לו את הקולות. הבעיה של בנט הם השותפים השמאלנים בקואליציה שלו שלא יסכימו, ובכל זאת כאשר הוא יאמר להם שבכך הוא מונע מנתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה, ישנם בשמאל מי שיהיו מוכנים להקריב את שירות החרדים בצבא תמורת הפלתו של נתניהו. ישנם כאלו, השאלה אם יהיו מספיק למטרה הזו, יהיו מי שיתביישו, ויתכן גם שתקום סערה ציבורית על שירות החרדים בצבא ובנט לא ימצא מספיק קולות בכנסת להקמת ממשלה

בנט לפני כמה חדשים הזמין את משה גפני לשיחה אחרי שהייתה לו כבר שיחה עם בבצ'יק, הוא בונה על החרדים שישלימו לו את המספר ליותר מ-61, הוא מוכן לתת לחרדים כסף כמה שירצו ובאשר ל'חוק הגיוס' הוא יציע להסכים על ההצעה שלו מבעבר שהוא הרבה יותר טוב ממה שמציעים עכשיו. הסיבה שביטל את המפגש עם גפני, מפני שיועציו אמרו לו שאם יוודע על השיחה הזו, הוא ישרף ברחוב החילוני ויפסיד מנדטים, ולכן החליט לעבור לכיוון האחר של לתקוף חרדים מפני שזה מביא מנדטים כפי שהסביר

בנט הוא האדם האחרון שאפשר לסמוך עליו, בכל יום ישנה את דעתו ומעשיו על פי הכדאיות הפוליטית, אדם כזה מסוכן לכולם לא רק לחרדים

חיים שאולזון

הטרגדיה של "התמימים": בין צבא השליחות לצבא המדינה

 

הטרגדיה של "התמימים": בין צבא השליחות לצבא המדינה

יענקי פרידמן

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה המטלטלת את אמות הסיפים של חסידות חב"ד. קבוצה המכנה עצמה "משיחיסטית" בראשות האדון דיקשטיין וחבר הגייסים שהוא מפעיל (בתקציב של עשרות מליוני שקלים)  בחרה לסטות מהדרך הסלולה שהתווה הרבי מליובאוויטש, ובמקום להשקיע את כל מרצם של בחורי הישיבות ("התמימים") בלימוד התורה ובהפצת המעיינות, הם מעודדים או מאפשרים גיוס לצבא הגנה לישראל. המהלך הזה אינו רק טעות טקטית; הוא מהווה, בגידה בערכי היסוד של החסידות ובצוואתו החיה של הרבי.

קולות מהמטה הכללי: הניכור הצבאי

באופן אירוני, דווקא מצד הממסד הצבאי נשמעות קולות המבהירים עד כמה השילוב הזה אינו טבעי. דמויות ביטחוניות בכירות, ביניהן הרמטכ"לים הרצי הלוי וכעת הרמטכ"ל אייל זמיר, התבטאו נגד התופעות של "פאצ'ים" (סמלים) משיחיים על מדי צה"ל. הרמטכ"ל זמיר בכינוס למפקדים אמר  כי הכנסת הפאץ' משיח  לתוך המערכת הצבאית היא בגידה בערכי צה"ל. לא פחות.

כאשר המערכת הצבאית עצמה אומרת לחסידים "איננו רוצים את המשיחיות שלכם כאן", מתחדדת השאלה: מדוע להתעקש להיכנס למקום שבו הערכים מתנגשים חזיתית? הניסיון "להתחנף" לממסד הישראלי דרך השירות הצבאי מתגלה כחרב פיפיות – הצבא אינו הופך לחסידי, אך החסיד עלול לאבד את זהותו.

לקחי ההיסטוריה: המראה הגרמנית הכואבת

ההשוואה ההיסטורית ליהודי גרמניה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היא מצמררת אך הכרחית. יהודי גרמניה, שביקשו להוכיח את נאמנותם המוחלטת למולדת, התגייסו בהמוניהם לצבא הגרמני, נלחמו בעוז בקרבות מלחמת העולם הראשונה ועוטרו באותות הצטיינות. הם האמינו כי אם יהיו "גרמנים בני דת משה", אם יתערו בממסד הצבאי והחברתי, הם יהיו מוגנים.

הסוף ידוע ומר: אותם יהודים שהיו "הכי גרמנים שיש" והתגאו בשירותם הצבאי, היו מהראשונים שנרדפו. הנאמנות לצבא לא עמדה לזכותם ברגע האמת. ההיסטוריה מלמדת שכשיהודי מנסה למצוא חן בעיני הפריץ על ידי זניחת ייחודו הרוחני, הוא מאבד גם את עולמו הרוחני וגם את הגנתו הפיזית. הגיוס לצבא כניסיון להשתלב ב"ישראליות" או כביכול אני אהיה שליח במקום הוא אשליה מסוכנת.

הבגידה ברבי מליובאוויטש

הרבי מליובאוויטש היה ברור מאוד בנוגע לתפקידם של בחורי הישיבות. הוא ראה בהם את "צבאות השם" האמיתיים. התפקיד שלהם הוא לא להחזיק נשק מפלדה, אלא את נשק התורה והמצוות. הרבי הדגיש שזכות הקיום של עם ישראל בארץ הקודש תלויה בלימוד התורה.

כאשר הורה הרבי על הקמת "טנקי המבצעים", הוא לא התכוון לטנקים של חיל השריון. הוא התכוון למבצע תפילין, למבצע מזוזה ולקירוב לבבות. שליחת בחור מחצרות קודשו של הרבי אל תוך כור ההיתוך החילוני של צה"ל היא הפקרתו של הבחור. זוהי סטייה מהציווי של "להישאר באוהלה של תורה" והחלפת השליחות האלוקית בשירות של מערכת אנושית שערכיה זרים ליהדות ולתורת החסידות.

הקריאה לחזרה בתשובה: שובו לדרך המלך

מכאן יוצאת הקריאה לאותם הורים ומנהיגים בזרם המשיחיסטי: התעשתו! אל תוליכו את בניכם שולל. הצבא של הרבי זקוק ללוחמים – לוחמים בבית המדרש, לוחמים בדוכני התפילין, ושליחים בכל פינה בעולם.

העונש על הבגידה הזו אינו רק איבוד הזהות החסידית של הילד, אלא החלשת הכוח הרוחני של עם ישראל כולו. הילדים צריכים להישאר בישיבות, ללמוד את תורתו של משיח, ולהתכונן לגאולה האמיתית והשלמה כפי שהרבי הורה.

אל תחזרו על טעויות העבר של ניסיונות התבוללות בממסדים זרים. חזרו למקור, חזרו לדרך הרבי, והשאירו את ה"תמימים" בצבאו האמיתי של מלך המשיח – עולם התורה והשליחות. ומכאן הזעקה לממימסד המשיחיסטים שמשחק כמו בת יענה. תפסיקו להפקיר את ילדיכם לחילון ולשמד. לראשונה בהיסטוריה 2 רמטכ"לים בעודם רמטכל"ים נלחמים נגד הפאץ' משיח. אתם לא מבינים את הרמז?.

איזה טרור עבר ר' שאול שיף ז''ל מחסידי גור על מה ומה? - סיפור מזעזע - פארנויה של ראשי גור - לזכרו של ר' שאול שיף ז"ל

הרבה עברו סיפורים כאלו, גור התנפלו על אנשים שכלל לא אמרו או כתבו מילה עליהם התכוונו לאחרים, אבל הם היו משוכנעים שהתכוונו להם. כאן תשמעו על סיפור אמיתי שקרה עם העיתונאי ר' שאול שיף ז:ל שהלך השבוע לעולמו, הוא כתב על המחלוקת בצאנז, ובגור היו משוכנעים שהתכוון אליהם

 

סיפור על הפרעות נפשיות, פרנויות ושנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים 

השבוע הלך לעולמו העיתונאי הוותיק ר‘ שאול שיף ז‘‘ל.

עם פטירתו, נזכרנו בסיפור שאירע גם לו בשנות תחילת הנהגת האדמו"ר מגור הנוכחי, אז נתקל בפעם הראשונה עם כל מה שהביאה ההנהגה החדשה לעולם.

היה היה עיתון בשם ‘הצופה‘.

בעבר הרחוק, הוא היה עיתון מפורסם ונפוץ, בפרט בקרב ציבור מצביעי המפד"ל הותיקים,

אך עם השנים הלך ונחלש ותפוצתו הלכה והתמעטה עד ששבק חיים לגמרי.

ר' שאול שיף, עיתונאי איכותי מהזן של פעם, ממקורבי מנחם בגין ועוד, היה במשך שנים ארוכות עורך וכתב פרלמנטרי של העיתון. 

בתחילת שנות הסמ"ך, בשלהי ימי הצופה — כשכבר בקושי היו לו כמה מאות קוראים, 

קבל שיף בטור דעה באחד העמודים הפנימיים, על כך כי נודע לו על אחד מהאדמורי‘‘ם הלוחם מלחמת חרמה, איבה ושנאה, בקרוב משפחה שלו מדרגה ראשונה, למרות שההוא גדול ממש בתורה. ואיך ייתכן כדבר הזה...

כאמור, את עיתון הצופה באמצע השבוע, קראו באותם ימים מאות בודדות של אנשים,

אבל כבר מ6 בבוקר, החמ‘‘ל ברחוב רשב‘‘ם בבני ברק נפתח.

מכונת הרעל והלחץ, התחילה לעבוד.

כל מי שיכל לקיים הטרדות, איומים, ליקוק, צעקות, מחאה,

או בקיצור: נעמען פאר מיר נישט אין מיין נאמען  -

עשה זאת.

כל מי שרק הייתה לו עמדה בכירה או קשר עקיף לשאול שיף, נדרש בידי ליצמן וגלוזמן - זכורים לא לטוב - להביע את מחאתו, איומיו וכו‘.

בשעה 9 וחצי בבוקר, התקשר גם מוישה שינפלד לשאול שיף,  אחרי שלחמ‘‘ל נודע כי הייתה להם בעבר היכרות ישנה.

שאול שיף אמר מיד בתחילת השיחה למשה שינפלד: 

תגידו. אתם השתגעתם?!

מ6 בבוקר, הטרדות, איומים, היעלבויות, התקרבנות קדושה, 

ועל מה ולמה?!

על טור זניח בעמוד פנימי?!?!

אני בכלל התכוונתי לחסידות צאנז ולמאבק עם הגיס ר‘ בערל ווייס ... (קרוב משפחה מדרגה ראשונה - גדול בתורה)

המעניין, הוסיף שאול שיף, שמצד חסידות צאנז, עליה כתבתי כמעט במפורש ואותה ביקרתי בחריפות, איש לא נעלב, אף אחד לא פנה לבקש להבהיר או להתנצל, הם לא טרחו להרים טלפון אחד!

הם, כמו כל עם ישראל לא יודעים ולא יידעו לעולם על הטור הזניח שלי.

תגידו, מי המשוגע אצלכם שמנהל אתכם ???

שינפלד, נבוך כולו, סגר את הטלפון ואץ רץ להבהיר את העניין לאחוזי הטירוף בבני ברק.

ברשב"ם היו מרוצים ושבו לשיגרה עד הטירוף הבא....

יהיה הסיפור לעילוי נשמתו בגן עדן תהא מנוחתו.

בין שבר לשייכות – אחריותנו למנוע ניכור הורי אצל ילדים להורים גרושים

 

בין שבר לשייכות – אחריותנו למנוע ניכור הורי אצל ילדים להורים גרושים

מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א מייסד "מגדלור" לחינוך ונפש 

בעולם המורכב של גירושין, הילד ניצב פעמים רבות בלב סערה רגשית שאין לו כלים אמיתיים להכיל. בעוד המבוגרים עסוקים בכאבם, בצדקתם ובמאבקם, הילד מחפש דבר אחד בסיסי: יציבות ושייכות. כאן נבחנת אחריותם העמוקה של ההורים – לא רק להימנע מפגיעה ישירה, אלא גם לא לתת יד, אפילו בעקיפין, לתופעה הקשה של ניכור הורי. למעט מקרים קיצוניים של סכנה ממשית, ניכור איננו הגנה על הילד – אלא פגיעה עמוקה בנפשו.

ניכור הורי הוא תהליך שבו ילד מתרחק מאחד מהוריו, לעיתים עד כדי דחייה רגשית מוחלטת, בעקבות השפעה ישירה או סמויה של ההורה האחר. לעיתים זה נעשה במילים מפורשות של השחרה, ולעיתים בדרכים דקות יותר: שתיקות, רמיזות, מבטים, או יצירת אווירה שבה ההורה השני נתפס כבלתי רצוי. הילד, שתלוי רגשית בהורה המטפל, מאמץ את עמדתו – לא מתוך בחירה חופשית, אלא מתוך צורך הישרדותי בשייכות.

מבחינה פסיכולוגית, מדובר באחד המצבים הקשים ביותר להתפתחותו של ילד. זהו קונפליקט נאמנויות חריף: מצד אחד, הילד זקוק לשני הוריו כדי לבנות זהות יציבה; מצד שני, הוא חש שעליו “לבחור צד”. הבחירה הזו אינה בחירה – אלא קריעה פנימית. הילד לומד לדחות חלק מעצמו, משום שכל הורה מייצג חלק מזהותו. כאשר הוא מנתק את עצמו מאחד מהם, הוא למעשה מנתק חלקים מעולמו הפנימי.

מחקרים רבים מראים כי ילדים שחוו ניכור הורי סובלים בהמשך חייהם מקשיים רגשיים, בעיות אמון, חרדות, ואף דפוסים בעייתיים במערכות יחסים. הם מתקשים לבנות זהות ברורה, חווים רגשות אשמה עמוקים, ולעיתים מגלים רק בבגרותם את המחיר הכבד ששילמו על הנתק שנכפה עליהם בילדותם.

אך מעבר למחקר, יש כאן גם קריאה מוסרית עמוקה. הילד איננו כלי במאבק. הוא איננו “הוכחה” לצדקתו של הורה זה או אחר. התורה וחז״ל מדגישים שוב ושוב את האחריות כלפי החלש, כלפי מי שאין לו קול. הילד, בתוך מציאות של גירושין, הוא בדיוק אותו מקום שדורש זהירות כפולה. כל אמירה, כל רמז, כל הבעת פנים – נחקקים בו עמוק.

לעיתים ההורה המשמורן מרגיש שהוא “מגן” על הילד. הוא רואה את פגמיו של ההורה השני, את טעויותיו, את חוסר האחריות או הפגיעות שהיו בעבר. התחושה הזו יכולה להיות אמיתית וכואבת. אך כאן נדרשת הבחנה עדינה: בין הגנה אמיתית לבין ניכור. הגנה אמיתית נעשית כאשר יש סכנה ממשית – פיזית או נפשית – לילד. במקרים כאלה, חובה לפעול, לעיתים גם בהגבלות משמעותיות על הקשר.

אולם ברוב המקרים, אין מדובר בסכנה אלא בכאב בין ההורים. והכאב הזה, אם אינו מעובד כראוי, עלול להפוך לכלי הרסני. הילד אינו זקוק להורה מושלם – אלא להורה נוכח. גם אם הקשר עם ההורה השני מורכב, גם אם הוא דורש ליווי, הדרכה או גבולות – עצם קיומו הוא צורך בסיסי בהתפתחות הילד.

יש להבין: מניעת קשר איננה פתרון חינוכי. היא איננה “דרך ללמד לקח”. היא ניתוק של שורש. הילד זקוק לשייכות כפולה – גם אם אינה מושלמת. דווקא היכולת של הורה אחד לאפשר מקום להורה השני, למרות הקושי, היא עדות לעוצמה הורית אמיתית. זהו מסר עמוק לילד: “אתה לא צריך לבחור. יש לך מקום שלם להכיל את שנינו.”

בהקשר החינוכי-טיפולי, ישנה חשיבות עצומה לליווי מקצועי של משפחות בתהליכי גירושין. מטפלים, יועצים ואנשי חינוך צריכים להיות רגישים במיוחד לסימנים של ניכור הורי. לעיתים הילד עצמו מבטא דחייה קיצונית כלפי אחד ההורים, אך כאשר בוחנים לעומק – מגלים שמדובר בשיקוף של מסר שקיבל. כאן נדרשת עבודה עדינה, שמאפשרת לילד לבטא את רגשותיו מבלי לחזק את הנתק.

גם הקהילה ממלאת תפקיד. במגזרים שבהם יש מעורבות קהילתית גבוהה, יש כוח עצום להשפיע – לטוב ולרע. כאשר הסביבה נוקטת עמדה חד-צדדית, כאשר היא “מיישרת קו” עם הורה אחד – היא עלולה לחזק את הניכור. לעומת זאת, קהילה שמקדשת אחריות, איזון וראיית טובת הילד – יכולה להיות גורם מייצב ומרפא.

מן ההיבט הערכי, ניתן לומר כי אחד הניסיונות הגדולים של הורה גרוש הוא היכולת להפריד בין כאבו האישי לבין טובת ילדו. זהו אתגר שאיננו פשוט, ולעיתים דורש עבודה פנימית עמוקה, ולעיתים גם עזרה מקצועית. אך זהו גם המקום שבו נמדדת גדלותו של אדם – ביכולתו לא להיגרר אחרי הפגיעה, אלא לבחור באחריות.

ישנם כמובן מקרים חריגים, שבהם אחד ההורים מהווה סכנה של ממש – פגיעה פיזית, התעללות, או מצבים נפשיים קשים שאינם מטופלים. במצבים אלו, ההגנה על הילד קודמת לכל. אך חשוב להדגיש: אלו מקרים קיצוניים, ולא הכלל. שימוש בטענה של “הגנה” כדי להצדיק ניכור במקרים שאינם כאלה – הוא עיוות מסוכן של המציאות.

גירושין אינם חייבים להיות טראומה מתמשכת עבור הילד. הם יכולים להיות מעבר מורכב, אך כזה שמנוהל באחריות, ברגישות ובתבונה. המפתח טמון ביכולת של ההורים לשים את הילד במרכז – לא כסיסמה, אלא כעיקרון מנחה בכל החלטה. לא לתת יד לניכור, לא להיגרר למאבקים על גבו של הילד, ולזכור תמיד: הילד זקוק לשני הוריו – גם אם הם כבר אינם יחד.

כאשר הורה בוחר לאפשר לילדו קשר עם ההורה השני, למרות הקושי – הוא מעניק לו מתנה עמוקה: שלמות פנימית, זהות יציבה, ויכולת לאהוב מבלי להיקרע. זו אינה רק החלטה חינוכית – זו בחירה מוסרית, אנושית ועמוקה, שמעצבת חיים שלמים.

הקיצוניות המטורפת של הפלג ודומיהם

 נהוראי.

המיץ של הזבל.

היצור הכי נאלח שאי פעם קרה.

כך סיים המשגיח החדש את השיעור הערב, בלחישה ארסית.

'הרב מה קרה מה הוא עשה נהוראי לא הבנתי' שאל יוחאי.

המשגיח פתח שוב את הארחות צדיקים איפה שנפתח, וכולם התמקמו שוב במקומות.

המשגיח לחש כממתיק סוד.

'תחשבו על היטלר'. תמצית הרוע, רצה לחסל את כל עם ישראל, רצח ששה מליון יהודים, ולא ימלט שלא היו ביניהם כמה בני עליה... אוי נורא נוראות.

עכשיו תחשבו מה שחז"ל אומרים, גדול המחטיאו יותר מן ההורגו!

נהוראי 'שלנו' עשה צחוק מהראש ישיבע! וגרם לכמה וכמה בחורים לזלזל בכבוד התיירע! 

איייי,

גדול המחטיאו.

אחר כך בחדר אוכל, פרידמן הליצן משיעור ב' שמהתחלה לא חיבב את המשגיח, הפטיר לשומעי לקחו שלפי זה המשגיח הוא הוא המיץ של הזבל.

הרי הוא החטיא את כל הישיבה בלשון הרע על נהוראי.

וכך התפתחה קטטה בחדר האוכל, עד שבסוף הבן של שלמה מהחמוצים דקר למוות את מיימון מהשולחן של פרידמן.

בתקשורת של החילונים - הזדעזעו.

'אבל' ממשיך המשגיח בהטעמה, 'במשקפיים של תיירע' כל זה אפילו לא מיליונית! מהיטלר שרצח 6 מיליון, ואפילו הרשעות של היטלר לא מגיעה לקרסוליים של הרשעות של נהוראי!!!

איייי...

כמה שחשוב ללמוד מוסר.

רגעי השבוע - פרשת אמור

 

רגעי השבוע - פרשת אמור

 

מקום הנחת נרות השבת על פי קבלה או לדעת האשה / השיחה המפתיעה על תפקידו של הבעל בבית / הספר הנדיר השימושי ביותר בעולם / נס העברת הגבולות אז והיום

 

א. נרות השלום

 

הוא תמיד שופע אופטימיות ושמחה, כזו המדביקה את כל הסביבה. לא משנה אם פורים היום או סתם יום של חול. תמיד הוא ימצא לנכון לספר ולשתף אימרה שנונה או עדכון מרענן. הפעם טלפנתי אליו לנחמו, עקב הסתלקות אביו לפני מספר ימים.

 

מתברר שהתפוח לא נפל מהעץ. שמוליק הבן, איש חרוץ המתחיל את יומו ועיסוקו מוקדם בבוקר, נהנה מיגיע כפיו וקובע עיתים לתורה, וממה שסיפר לי בשיחתנו הקצרה, עולה דמות של אב בעל אישיות מרתקת, שעבר מסלול חיים שוקק, כשתמיד דאג לא לבטל את זמן ולא להיות חלילה בעצבות. תדיר היה שגור על לשונו: 'הבטלה מביאה לידי חטא', כשהוא עצמו היה מופת לכך. בכל עת היו רואים אותו עם ספר פתוח לפניו, וכך אף חינך והנחיל לצאצאיו ותלמידיו, לבל יבטלו זמן בהבלי העולם הזה. 

 

"אבא שלי, הרב ישראל נחמן לנדאו ע"ה, היה במשך חייו מחנך, מרפא ברפואה טבעית, חסיד ומקושר לצדיקים רבים. איש משפחת למופת" - אומר לי בנו, ידידי ר׳ שמואל.

 

"אני רוצה לספר לך סיפור ששמעתי ממנו, מראשית חייו. סיפור עמוק ומלמד", מסיים שמוליק את שיחתנו בדברו על אביו המנוח.

 

"לאחר חתונתו היו לאבא כוונות שונות בהעמדת נרות שבת קודש לאמי".

 

בכדי להבין את הרקע לסיפור, אקדים בקצרה את העניין הגדול של הדלקת נרות בערב שבת קודש, אותו תיקנו חכמים, שיהיה לכל אדם נר דולק בכל חדר שהוא משתמש בו בשבת, משום שלום בית, שלא ייכשל בעץ או באבן (וזאת אפשר לקיים גם על-ידי אור המאיר מבחוץ, או מחדר אחר, או מנורה חשמלית). אבל עיקר המצווה של הדלקת נרות, משום כבוד שבת ועונג שבת, היא בנר המאיר את שולחן השבת.

 

המנהג בחב"ד כדברי הרמ"א, שיש להניח את הנרות, ולפחות אחד מהם, במקום שאפשר לראותו בשעת הקידוש, כי מצווה להביט אז בנרות ובשעת הסעודה, במיוחד יש להקפיד על כך בנרות שהודלקו בערב יום-טוב. כל זה כשאין בכך בעיית בטיחות, או שאין זה גורם טלטול מוקצה.

 

לעומת זאת, בספר 'כף החיים' כתב, שלא להדליק על השולחן עצמו: "לפי הזוהר והאר"י ז"ל צריך להדליק נגד השולחן, דהיינו 'מנורה בדרום, ושולחן בצפון'... ואף אם אינו יכול לעשות כסדר הזה, מכל-מקום לפי סודם של דברים... אין נכון לערבם ביחד, כידוע". וכן מנהג הספרדים והמקובלים.

 

"בשבועות הראשונים שינה אבא שלי בכל שבוע את מקום העמדת הנרות, למורת רוחה של אמי. בערב שבת אחת, לאחר שהוא יצא להתפלל בבית הכנסת, אמי שהייתה פולנייה אמיתית, מיהרה להעביר את פמוטי הנרות במקום שנוח ומתאים לה...

 

כשחזר אבי וראה את הנעשה, חרה לו הדבר מאוד, אך לא אמר מילה, אלא עזב מיד את הדירה. הם היו אז גרים בעיר בני-ברק והוא נכנס לבית כנסת קרוב ללמוד, משם המשיך לבית כנסת אחר וגם שם עיין בספרים שונים, ולאחר מכן יצא והתהלך ברחובה של עיר עד שקול זמירות עלו מבית כנסת לא מוכר. 

 

נכנס וראה את האדמו"ר מלעלוב רבי משה מרדכי בידרמן זצ"ל יושב בראש השולחן, ומסביבו עדת חסידים השרים בדבקות את הזמר 'כל מקדש'. לפתע הוא שומע את האדמו"ר אומר: "נרות שבת נועדו לשלום בית". אבי התעלם, וחשב לעצמו כי כנראה האדמו"ר מתבטא כך לפעמים תוך כדי שירה.

 

לפתע מרים אליו האדמו"ר את עיניו, מביט בו בחזוקה ואומר לו: "דו הערסט יוגנערמאן? שבת לעכט איז פאר שלום בית!". בשומעו דברים כדרבנות אלו, עזב חיש את המקום, שב לביתו, קידש על היין, ומאז לא התערב יותר בכל מה שאמי ביקשה לעשות"...

 

 

ב. עזר כנגדו

 

דברי הזוהר הנ"ל, מבוססים על הנאמר במסכת בבא בתרא דף כ"ה: "אמר רבי יצחק (הוא כנראה הקבור בפתח המערה במירון) "הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום". 

 

וכעת, בעודי מכין עצמי בס"ד לנסיעה למדינת ארגנטינה הנמצאת באמריקה הדרומית, ודרומית לארץ ישראל, לרגל שמחת נישואי בני שיחי', מה נאה ומתאים יותר מלשמוע דברי הכוונה והכנה ראויים בהקמת בית יהודי חדש, מתוך המטרה הנעלית שיהיה הבניין בניין עדי עד, כפי שקבעו חז"ל בנוסח ברכת הנישואין שהוא היסוד לכל הקמת בית בישראל - שיהיה 'בנין עדי עד'.

 

ובעודי יוצא בהתרגשות גדולה ממעמד "תפילת מנחה בסידורו של הרבי", פניתי לחפש ללגום כוס קפה ולהשיב את נפשי הסוערת ולסדר את מהלכיי קדימה, בעקבות כמה דברים שכמעט וטרדו את מנוחתי, כדלקמן בהמשך. 

 

החתן עצמו פנה למי שפנה לקבל דולר, שאותו יהודי נפלא זכה לכך בשנות האור, וכעת ניאות למסור אחד מהם לכבוד ולרגל החתונה כ"דרשה געשאנק". אני עם זוגתי ישבנו ללגום משקה חם להרגיע את נפשנו, ולפתע התקרב אלינו מאן-דהו, שניכר שמזלו לא שפר עליו, עם כוס קפה מהביל משלו בידו, והחל להתעניין בנו ובמעשינו. 

 

"אתה מביא עוזרת לסייע לאשתך בבית?" - שאל אותי, כאלו אנו ידידים ותיקים משכבר הימים. כיהודי השבתי לו בשאלה, מדוע לדעתך זה חשוב ונצרך?

 

דוק של עצב עלתה על דמותו המיוסרת, והוא אף מחה מפעם לפעם דמעה מעל פניו. אומנם הוא עצמו טרם זכה להתנסות בכגון זה, בינתים חי הוא בגפו, אך זיכרונות רבים לו מהוריו שהם כבר שניהם שוכני עפר. ילדות בצל אבא שהיה חייל של הרבי באחת המדינות הסמוכות לאמריקה.

 

"הרבי ציווה לאבי להביא מזמן לזמן עוזרת הביתה, בשביל להקל מעל אמי את עול הבית והטיפול בי ובשאר אחיי ואחיותיי. הרבי לא רוצה שהאם היהודייה תכרע תחת הנטל חלילה, אלא שיהיו לה כוחות והיא תהיה בריאה וחזקה לטפל בביתה ובילדיה".

 

כאותו אחד שקיבל באופן חד-פעמי שופר לידו ותקע בהמשכים, המשיך האיש את דיבורו שמעט קשה היה להבינם, אך נאמרו מתוך לב עם נשמה סוערת: "צריכים לקיים את המצוות מתוך שמחה, לכן עליך לעזור לאשתך בעצמך או בממונך, והכי טוב להביא עוזרת לעבודת הבית כמו שהרבי אמר לאבי".

 

יש לקבל את האמת מכל מי שאומר זאת, הודיתי לו על הדברים הנפלאים שאמר, תוך כדי שהחלקתי לידו שטר הגון לצדקה והערכה על המילים ונפרדנו לשלום. 

 

חז"ל הרי הפליגו מאוד במעלת השלום בכלל, ובשלום בין איש לאשתו בפרט, כפי הנלמד בשבועות אלו בהם לומדים הרי גם את מסכת סוטה, ובהשגחה פרטית למדו הלכות אלו השבוע גם ברמב"ם היומי. בכל אלו רואים שהקב"ה אומר: מוטב יימחה שמי על המים, בשביל לעשות שלום בין איש לאשתו!

 

היחס בין הבעל והאשה משפיע על הילדים, מצב רוחם והצלחתם, וכאשר זוכרים זאת - קל יותר להתייחס בצורה הנכונה ולא להיסחף לרצון רגעי חלילה להתנצח. השלום בין האיש והאשה קודם על פי תורה אפילו למצות כיבוד אב ואם. 

 

ייתן הקב"ה, והחתן יפנים את מה שמסרתי לו בשמו של אותו הלך מעניין, ומתוך כך שיחכים החתן שם בדרום העולם, יזכה גם להתעשר, כי בהמשך הגמרא נאמר: "ואמר רבי יהושע בן לוי, לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם - מתעשר. שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד". ואם כן יזכה בע"ה לכל הברכות יחד.

 

 

ג. סידור בסדר מסודר 

 

גרם מדרגות צר מוביל מהרמפה המחברת בין הכביש לכניסה הצדדית לבניין 770. במקום זה בקביעות היה מגיע רכבו של הרבי להסיעו לתפילה באוהל חמיו הרבי הריי"צ, ולהשיבו לאחר שעות של שהייה שם. באמצעות מדרגות אלו, היו עולה קומה אחת, פונה ימינה ומגיע לחדרו הקדוש.

 

מול המדרגות נמצא 'כוך' קטן ד' על ד', ולשמאלו חדר קטן המכיל שולחן, ארון ומדפים עמוסי ספרים. בתקרתו גגון נפתח, כאן נכנס הרבי לשתות מעט, במהלך ימי חג הסוכות.

 

במשך ימות השנה זהו חדרו של 'המזכיר' הרב לייבל גרונר ע"ה. מקום שהציבור בכללות לא הכיר במשך כל השנים. עד לתקופה בו המזכיר עצמו, החל להעניק לחתנים את הסידור של הרבי. 

 

הכל החל עם הגעתו של הרבי לחופי ארצות הברית, לאחר שהצליח להימלט מאירופה הבוערת בתקופת השואה. הרבי הוזמן לערוך סידור קידושין בשמחות החתונה החב"דיות שהתקיימו בסמוך ל-770, ופעמים רבות אף השתתף גם במעמד ה'קבלת פנים' ונשא דברים.

 

בשנת תש"י, לאחר הסתלקותו של חמיו הרבי הריי"צ, נמנע הרבי מלהשתתף בשמחות, וכתחליף לכך החל להעניק את הסידור האישי שלו לחתנים, על מנת שיתפללו בסידור זה את התפילה האחרונה שלהם קודם החופה, בהתאם למופיע בספרים הקדושים, שיש להתפלל תפילה זו בכוונה עצומה.

 

בדרך כלל נהג הרבי לומר לחתן בעת נתינת הסידור: "זאלסט אויסבעטן אַלע גוטע זאכן" (תפעל בתפילותיך כל טוב).

 

על פי הוראת הרבי לחתנים, החתנים מתפללים תפילה זו בחגירת אבנט כשהוא חגור, ומאז לכל החיים כל התפילות וקיום מצוות ייערכו בחגירת אבנט.

 

עם התרבות החתנים, הפך הדבר לנוהג של קבע, ומספר פעמים במהלך השבוע נעמדו החתנים ובני משפחותיהם בסמיכות לחדר הרבי לפני יציאתו לתפילת מנחה, וכאשר הרבי יצא לתפילה - העניק הרבי בעצמו את הסידור לחתן, וכן העניק מטבע לצדקה לחתן ובני משפחתו.

 

נברתי בתמונות שבטלפון הנייד שלי, ומצאתי תמונה לפני מספר שנים, עת גם התלוויתי לאחד מבניי שיחיו בהיותו לפני חתונתו, בכדי לקבל את הסידור מידי הרב גרונר המזכיר. צילמתי אותם באותו מעמד, מה שהתברר לי בדיעבד, שהיה זה בניגוד להסכמתו של הרב גרונר, כך שעד להיום התמונה הייתה גנוזה בארכיוני.

 

לצערנו, בתקופת הקרונה נלקח הרב גרונר לבית עולמו, ואת מקומו ממלא יבחלט"א הרב בערל גאנזבורג, אחיין של הרב שלום בער גאנזבורג ע"ה, ששימש משב״ק שנים רבות בבית הרבי. ר' בערל משמש אף כגבאי בחדרו הק' של הרבי בתפילות הנערכות בו בשבת קודש, מועדי ישראל, ראש חודש, וימי שני וחמישי באמצע השבוע. בתבונה וברגישות הוא מנווט את חלוקת העליות לחתנים הרבים מכל העולם, לחתני בר-מצווה או העולים לרגל הולדת בן או בת. בכבוד רב מתייחס לפניות מכל העולם לאברכים המבקשים שיעשה 'מי שברך' לרגל הולדת הבת, ויעניק את השם היהודי דווקא במקום קודש זה.

 

ידיו של הרב גאנזבורג עמוסות לעייפה, במיוחד בהענקת הסידור של הרבי לחתנים, המגיעים בדחילו ורחימו לאחר הכנה נפשית ראויה, למקום בו הוד קדומים חופף, וקדושה שקידשה אז לא זזה כלל ממקומה.

 

"קח את ספר התניא שהרבי העניק, ולמד בו פרק כ"ה בכוונה גדולה, כפי הוראת רבי לוי יצחק לבנו הרבי, לעשות לפני תפילת המנחה ביום החופה" - אומר ר' בערל לבני החתן, וכל ההדרכה שלו למעמד המרגש שלוקח כשעה - מלווה בהסברים ואווירה נינוחה ומכבדת, הכל בכדי להקל את הלחץ שהחתן נתון ברגעים אלו.

 

קשה לתאר את האווירה. התבוננתי 'לקלוט' את הסיטואציה שלכאורה הייתה נראית רגילה למדי. חתנים נכנסים בזה אחר זה, על אף שמדובר בשבוע וחצי לפני ל"ג בעומר ואין יחסית הרבה חתנים. אבל מתברר שגם בשגרה הזו כביכול, יש הפתעות.

 

לפנינו בתור עומד חתן עם פנים עדינות, ניכר על פי לבושו שהוא אינו בא מבית חב"די. לא יכולתי להסיר עיניי מתפילתו הנרגשת, מתייפח מפעם לפעם באמצע שמונה עשרה. אכן, היה ניכר עליו כעומד בתפילת מנחה שלפני יום הכיפורים. סקרנותי לא נתנה לי מנוח. למחרת פניתי לאלו שאמורים לדעת, והתברר לי כי החתן עשה דרך ארוכה לליובאוויטש, דרך כלל לא סוגה בשושנים. וה' אינה לידו ענבי הגפן בענבי הגפן. בתקווה ובתפילה שהעסקנים היקרים והמסורים שלקחו על עצמם לשלם את כל הוצאות החתונה, יצליחו להרגיע את האב הכועס על בנו, וישנה את החלטתו העיקשת שאינו רוצה רח"ל להשתתף בשמחת נישואי בנו, בעוון היותו חסיד חב״ד...

 

והחתן נוסף שעמד בתור, מתחתן אף בע"ה בל"ג בעומר, ומקום חתונתו לא אחר מאשר בארגנטינה... 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: חסד שבהוד

 

אם יבואו נציגי ספר השיאים של גינס, ימצאו לנכון לתעד את הסידור הזה של הרבי כספר הכי שימושי בעולם. ולא סתם שאנשים מתפללים בו, אלא רק מגדר אחד בלבד: 'חתן לפני או לקראת חופתו'. לכאורה אין עוד ספר בעולם שהתפללו בו אלפים רבים, כמו סידור קודש ונדיר זה.

 

פניתי לרב גאנזבורג בבקשה אם יאפשר לי להתפלל בו גם תפילה אחת, וסורבתי. "זה רק לחתנים"! אמר לי, אך עלה לו רעיון נפלא: "כשהחתן הבא יתחיל להתפלל מנחה, אתן לבנך החתן לומר קאפיטל תהלים באחד הדפים, ותוכל להצטרף ולומר עמו". וכך הווה.

 

בסידור זה הרי לא מצורף ספר תהלים, ויש בו בלבד מזמורים המופיעים בתפילות השונות. רק בצאתי התבוננתי שבהשגחה נפלאה, מכל המזמורים שחיפש, מצא את הקאפטיל לפי מספר שנותיי והיה זה לפלא גדול. כך הרגשתי את המובא על היום - פסח שני - ״נישטא קיין פארפאלן״. תמיד יש הזדמנות שנייה!

 

באותו זמן, כשהרב גאנזבורג מסר את כל הסבריו לחתן על ההנהגות השונות, קיבלתי הודעה דחופה שהטרידה את מנוחתי. אחד מבניי נקלע למבוי סתום בקשר לבקשה לגייסו לצבא באחת המדינות שהוא אזרח שם, ולכן לא יוכל לצאת את הגבולות בשבוע הקרוב. לא ידעתי מאין יבוא עזרי.

 

לפני שנפרדתי מתוך הודיה לרב גאנזבורג, ולאחר שביקש למסור דרישת שלום חמה לאאמו"ר שליט"א - ידיד בית אביו באיטליה, אמר שברצונו לספר לי שתי עובדות נפלאות הקשורות לסידורו של הרבי. ובסיומו לספר, ידעתי שקרובה ישועתי.

 

"לאחר בואה של הרבנית חנה לפריז, הגיע הרבי לקבל את פניה ולהביאה לניו יורק, ובאותם חודשים בהם היה בפריז - התוועד עם החסידים. סיפר על כך החסיד ר' בנציון שם-טוב, כי כאשר דיברו עם הרבי על הקשר של החסידים ברוסיה עם הרבי הריי"צ, סיפר הרבי לחסידים על השייכות של הרבי עם החסידים ברוסיה'.

 

באחד הימים, ראה הרופא של הרבי הקודם כי ראשו הק' שעון על ידו. הוא סבר שהרבי התעלף וניסה לדבר עימו, אולם הרבי הקודם לא הגיב. הרופאים מיהרו לקרוא לרבי, הרבי נכנס לחדר וביוצאו הרגיע את הרופאים. לאחר מכן, כאשר נכנס שוב לחדרו של חותנו, ראה שהרבי הקודם אומר את שירת 'אז ישיר' ובסיימו אמר: 'הם עברו' - - -

 

הרבי סיפר שהרבי הקודם אמר שלוש פעמים 'אז ישיר' - לשלוש הרכבות שיצאו באותם ימים. התברר שהבריחה ב'עשאלונים' (רכבת משא) אכן אמורה הייתה להסתיים בצורה עגומה, אך הרבי חולל מופת, ומעבר הגבול עבר בשלום".

 

"את השירה הזו, אמר הרבי הקודם בסידור זה" - אומר לי הרב גאנזבורג, וממשיך לעניין היסטורי נוסף בקשר לסידור, לא לפני שמבקש ממני לעיין בהזדמנות קרובה בשיחה שנאמרה על ידי הרבי במוצאי פסח שני שנת ה'שי"ת.

 

וכך בקצרה דברי הרבי: "עניינו של פסח שני בספירת העומר הוא חסד שבהוד. בהסידור שבו התפלל כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנים האחרונות, נדפס בטעות "הוד שבחסד", וכ"ק מו"ח אדמו"ר תיקן בסידורו וכתב "חסד שבהוד".

 

וע"פ תורת הבעש"ט שכל דבר הוא בהשגחה פרטית ויש בו לימוד והוראה בעבודת ה' - יש לבאר תוכן העניין שבהשגחה פרטית נדפס בהסידור הוד שבחסד, וכ"ק מו"ח אדמו"ר תיקן לחסד שבהוד".

 

כאן מגיע הסבר נרחב מהרבי בעניין הספירות, ואז מסיים בדברים נפלאים אלו: "העובדה שבהדפסת הסידור נחסר בהשגחה פרטית החסד שבהוד, מוכיחה, שהי' איזה קטרוג - בגלל התגברות חושך הגלות - על התגלות החסד שבעניין הגבורות. והתיקון על זה נעשה ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, הנשיא דישראל בסוף זמן הגלות - שבכתבו בסידורו "חסד שבהוד", פעל שתהי' התגלות החסד שבענין הגבורות, שתתגלה הכוונה הפנימית של ההעלם, שעל ידו באים לגילוי נעלה יותר".

 

"בוא וראה את התיקון בכתב ידו של הרבי הריי״צ בסידור, אומר לי הרב גאנזבורג. הפעם אני לא מתחכם, אלא מבקש ומקבל רשות לצלם את הדף ובו דברי הרבי "חסד שבהוד". הרגשתי וידעתי שקרובה הישועה לבוא.

 

ואכן, ביום שלישי בצהריים, באופן פלאי ביותר, קיבל בני שיחי' את הפספורט הנכסף, ובע"ה יעבור את הגבול ונודה לה' באז ישיר גדול מאוד.

 

 

גוט שבת!

שייע

המשטרה איבדה את האימון אצל החרדים וכאן מקור הבעיה

 

מעשה במשפחה שהשלום בית הופר שם וההורים רבו קשה, כל צד חשד בצד השני בכל תחום, כל פעולה בבית גם השוטפות התפרשו בידי הצדדים כמעשה מכוון נגד השני.

הורי האמא, סבא וסבתא של ילדי המשפחה גרו לא רחוק.

האבא ידע שיש שם שכן שהוא מאוד מסוכן, הוא אלים, הוא יכול לתקוף את אלה שיעברו לסבא, או שאבא ידע גם שהסבא מאוד חולה ואסור לגשת אליו.  אז אסר על הנכדים לבקר אותם.

האמא אמרה להם, אל תקשיבו לאבא, הוא אומר את זה בגלל שהוא לא רוצה שתבואו לבקר כדי שהצד שלו יהיה יותר חזק.

זה בגדול הסיפור של המגזר החרדי עם הרשויות במדינת ישראל. אין אמון ולכן גם ההוראות הבטיחותיות לא מתקבלות בצורה טבעית כאילו שהן מכוונות טהורות ונכונות.

ולכן כשהכותל וכל המקומות הקדושים היו סגורים בזמן המלחמה, אבל הקניונים היו פתוחים לגמרי, זה הוריד את כל האמון מהרשויות, ולכן עכשיו גם במירון לג בעומר המגזר חושב  אותו הדבר. וככה זה חוזר בכל פעם בווריאציה אחרת.

למשל במקום אחר, כשאני הייתי בוויליאמסבורג  בארה"ב בקבר של רבי יואל מסאטמר זצ"ל גם שם יש פלגים יריבים וקשים, אבל יש פלג אחד שהוא אחראי שם על הבטיחות ועל ההסדרים. הפלגים האחרים לא באים להרוס את הסדר, כי הם יודעים שהסדר הזה לא נעשה נגדם, אלא נעשה בגלל שחייב להיות סדר, שיהיו פה והציבור יעבור משם ויצא דרך מקום אחר וישתה ויאכל במתחם מיועד ויתפלל במקום אחר.

הם מבינים את זה, למרות שלא תמיד זה עובר חלק, אבל יש אמון במערכת.

מאיר רובינשטיין ראש עיריית ביתר עילית אמר לי פעם, אברהם לייב, למה במונסי ובוויליאמסבורג יכולים להיות אירועים של 100 אלף איש בשמחות או חס ושלום בהלוויות והכול עובר חלק, לא הופכים מכוניות משטרה ואין צעקות?

עניתי לו שזה בגלל שיש אמון שמה שהמשטרה שם עושה זה באמת בשביל ביטחון המגזר, ביטחון הציבור, מה שלא קורה פה במדינה.

כאן כל הבעיות.

לאן בורחים מגזירות משפט הרשע בישראל

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

ערב שבת קודש פרשת אמור י"ד אייר תשפ"ו.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק וגם לא רק בשעת הדחק וכדאי גם ללמוד מדרכיו והנהגותיו.

 

מדי כמה ימים מתווספת גזירה נוספת מצד האופוזיציה המתנכלת בארץ הקודש, שנעצו היטיב את צפרניהם במשרדים הרלוונטים ובינתיים נראה שיקח זמן עד שיהיה אפשר להזיז אותם משם, כי הבג"ץ השתלט היטיב על כל השטח ואם עד כה הם רק עבדו על שלילת ההטבות של ילדי ובחורי ואברכי ישראל שומרי התורה, כעת הם מתקדמים להתחיל בפעולות אקטיביות כשלילת האפשרות להכרה כהוצאת מס למי שתורם לישיבות.

 

תמיד כדאי להסתכל על העבר כדי להעריך את מה שיש כעת ואת זה נוכל ללמוד ממעשה שאירע לפני קרוב ל-2000 שנה.

 

רשב"י ישב בבית המדרש עם עוד 2 תנאים, ר' יוסי ורבי יהודה בר עלעאי, פתח ר' יהודה ושיבח את פעולות הממלכה הרומית על שבנו שווקים ומרחצאות וגשרים והם אינם מגבילים את השימוש בהם רק לעצמם, רשב"י שמע את דבריו ואמר את האמת, כל מה שעשו לא עשו אלא לצרכי עצמם ואף הסביר כל אחד משלושת הדברים, לשם מה בנו אותם.

 

כבר אמרו חז"ל 'שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד', לכן יש להתבונן, מה לקדושי עליון אלו לדבר בענייני הממלכה הגשמיים, מה זה מעניין אותם בכלל ומה יש לנו ללמוד מכך לדורות?

 

ההסבר הוא, ר' יהודה סובר כידוע, כי אזלינן בתר מעשה, שהגורר ספסל בשבת ועשה חריץ, חייב חטאת, למרות שכוונתו היתה למטרה אחרת ולא התכוון כלל לעשות חריץ. לכן, סבר רבי יוסי, שהיות והמעשה הוא הקובע, הרי שהרומיים עשו מעשה של בניית שווקים וגשרים וכו' ובתכלית אנו משתמשים בזה ונהנים מזה, הרי עלינו להחזיק טובה ולשבח על כך, וגם אם לא יגיעו הדברים לרומאים אלא נאמרים בבית המדרש, אבל כל אחד צריך לעבוד על מידותיו ולחיות עם מידת הכרת הטוב.

 

רשב"י לעומתו, סובר שהגורר ספסל פטור, כי אינו מתכוון לעשות חריץ והולכים בתר כוונה, לכן, יש להתבונן מה באמת היתה כוונת הרומיים ובודאי גם רבי יוסי אינו חולק על המציאות שהרומיים בנו כל זאת לצרכיהם, כמו שמפורש בתחילת מסכת ע"ז, שבבוא המשיח, (בב"א) יבואו הרומיים לבקש שכר על השווקים והגשרים שבנו והקב"ה יענה להם שהם בנו כל זאת לצרכי עצמם.

 

בעקבות דבריו של רשב"י גזרו עליו המלכות גזירת מוות, והוא נאלץ להתחבא מפניהם והיכן הלך להתחבא? בבית המדרש. זה מאוד מעניין, לרומיים לא היה מודיעין מינימלי? היכן המקום הכי סביר לחפש את רשב"י אם לא בבית המדרש? (רק כאשר חשש שהם יציקו לאשתו, ערק מביהמ"ד למערה).

 

נראה לי שרשב"י למד את זה מיעקב אבינו, שכשעשו חיפש להורגו, יעקב רץ להתחבא בישיבת שם ועבר, איך לא עלתה על דעתו של עשו לחפשו שם? וכי היכן המקום הכי מתאים ליעקב ללכת אם לא לבית המדרש? יש לי הסבר מעניין על כך, בהזדמנות אחרת.

 

בהמשך התחבא במערה 12 שנה וכשיצא לא יכול היה לראות מחזות גשמיים והכל נשרף, אז נאלץ לחזור למערה עוד 12 חודש ואז היה רשב"י מרפא את מה שבנו ר' אלעזר שרף.

 

יש ללמוד מהסיפור כמה עניינים הנוגעים לתקופה שעם ישראל עובר כיום בארץ הקודש:

 

הבית מדרש הוא העוגן הכי טוב והשמירה הכי מעולה, אין לסיטרא אחרא שום שליטה שם כל עוד יושבים ולומדים ותורתם אומנותם.

 

אם אתה רוצה להתחיל שיחה ולהגיד דבר טוב, אבל מולך יש מי שיתכן שלא ישתוק וזה יכול לגרום לו נזק, אל תתחיל את השיחה. וכך פסק החפץ חיים להלכה, שהרי אם ר' יהודה לא היה משבחם אל מול רשב"י, לא היה רשב"י סתם מתחיל לדבר בגנותם.

 

רשב"י למד מהעבר ושינה את מבטו כאשר הבין רצון שמים ללמד זכות על בניו ולא רק שלא הקפיד, אלא תיקן את מה שבנו הקפיד.

 

והלומד את הסיפור בגמ' שהוא בשבת דף ל"ג ימצא עוד הרבה תובנות.

 

אגב, בס"ד כתבתי מאמר על כל הסיפור הנ"ל עם י"ב קושיות ומהלך אחד שמתרץ הכל, המעוניין יבקש באישי: maadoney@gmail.com

נ.ב. היכן מרומז בפרשתנו בדרך צחות כי צריך להחליף גרביים מפעם לפעם?

היכן מרומז בפרשתנו שהצבועים יותר גרועים מהרשעים?

'נמשחת אשריך', מה מייחד את המילה 'אשריך'?

כל ימיו אשר חיה אות הקשת לא נהיה, מה מרמזת המילה קשת?

אלה ועוד בגליון המצורף 'מעדני הפרשה'.

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

ישראל אהרן קלצקין