בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שני, 10 באוגוסט 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
מרן הגרמ"ה הירש אסור ליהודי חרדי כלשהו כולל מי שלא לומד ללכת לצבא מפני שראשי הצבא יכולים לשנות ברגע את מעמד החייל וממילא לא יהיה עוד על טהרת הקודש
אם הצבא יקים יחידה על טהרת הקודש?
גיוס, פרנסה, ישיבות וטכנולוגיה: שו"ת השקפה על כל השאלות הגורליות עם רבינו הגדול מרן רה"י הגרמ"ה הירש שליט"א במעמד גדולי ראשי הישיבות | ועידת בני הישיבות תשפ"ו
מהכרזת העצמאות ועד להאג: קריסת ציר גור-ירושלים והשבר הגדול בהיסטוריה החרדית
סוד הפרטים הקטנים מה בין מלחמה, תפילין וימי החופשה? סוד הפרטים הקטנים!
סוד
הפרטים הקטנים
מה בין
מלחמה, תפילין וימי החופשה? סוד הפרטים הקטנים!
יש
זמנים שבהם האדם זקוק לדברי חיזוק גדולים. הוא צריך לדעת שיש בידו זכויות, שהוא
חלק מכלל ישראל ושאין לו לפחד. אך יש גם זמנים שבהם דווקא הפרטים הם שקובעים את
הכול. מילה שלא נאמרה במקומה, הלכה שלא ניתנה לה תשומת לב מספקת, או פרט שנראה
לכאורה שולי, יכולים לשנות את התמונה כולה.
רעיון
זה מתגלה באופן מיוחד בפרשת יציאת ישראל למלחמה.
כאשר
ישראל יוצאים למלחמה, מצווה התורה את הכהן משוח המלחמה לעמוד לפני העם ולחזק את
לבם:
"שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל
ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ, ג).
חז"ל
במסכת סוטה (מב ע"א) עומדים על המילים "שמע ישראל". רבי יוחנן משום
רבי שמעון בן יוחי אומר:
"אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם
אלא קריאת שמע שחרית וערבית, אי אתם נמסרין בידם."
אפילו
קריאת שמע שחרית וערבית, קבלת עול מלכות שמים, היא זכות גדולה העומדת לישראל בשעת
המלחמה. ועל כך נאמר:
"הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו
של מקום."
הכהן
משוח המלחמה מרים את עיניהם של ישראל ומזכיר להם את כוח האמונה ואת מי שהולך עמם.
אך מיד
לאחר דברי הכהן נשמע קול אחר, קולם של השוטרים:
"ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו: מי האיש הירא
ורך הלבב, ילך וישוב לביתו" (דברים כ, ח).
חז"ל
דנים במיהותו של אותו "ירא ורך הלבב". רבי יוסי הגלילי מפרש שהכוונה למי
שמתיירא מעבירות שבידו. ובהמשך אומרת הגמרא:
"השח בין תפלה לתפלה, עבירה היא בידו וחוזר עליה
מעורכי המלחמה" (סוטה מד ע"ב).
הדבר
מעורר מחשבה. מצד אחד, הכהן אומר שאפילו קריאת שמע שחרית וערבית היא זכות שבכוחה
להגן על ישראל; ומצד שני, הגמרא מדגישה את חומרת ההפסק בדיבור בין תפילין של יד
לתפילין של ראש.
כאן
טמון יסוד גדול בעבודת האדם.
הכהן
משוח המלחמה מדבר אל האדם כחלק מכלל ישראל. הוא מזכיר לו את מעלתו, את כוח האמונה
ואת קבלת עול מלכות שמים. השוטרים, לעומת זאת, מחזירים את האדם אל עצמו ומזכירים
לו שגם כאשר הוא שייך לדבר גדול ונשגב, עליו לדקדק בכל פרט בעבודת ה'.
יכול
אדם להיות מלא אמונה ושאיפות גדולות ובכל זאת להיכשל בדבר שנראה קטן. אבל בעבודת
ה' אין באמת דברים קטנים. כל פרט הוא חלק מן המצווה.
הדבר
דומה למספר טלפון: ספרה אחת שגויה, והשיחה אינה מגיעה ליעדה. כך גם בעבודת ה'.
הכיוון הכללי והשאיפות הגדולות חשובים, אבל קיום התורה דורש גם דיוק ונאמנות
בפרטים.
זהו
אחד הלקחים הטמונים בדקדוק הנדרש בהנחת תפילין. לא די בהתעוררות רוחנית; היא צריכה
לבוא לידי ביטוי במעשה. הידיעה והשאיפה צריכות להיכנס אל תוך המעשים של חיי היום
יום.
דברים
גדולים נבנים מפרטים.
אותו
יסוד נמצא גם בפסוק:
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים
טז, יח).
השפת
אמת מבאר ש"שופטים" קשורים לשכל ולדעת, ואילו "שוטרים" הם
הכוח לכוף את האדם ולהוציא את הידיעה אל הפועל (שפת אמת, שופטים תרל"ב;
תרמ"א). כלומר, האדם זקוק לא רק להבנה של מה נכון, אלא גם לכוח שיביא את
ההבנה לידי מעשה.
אדם
יכול לדעת שעליו להתפלל בזמן, לברך בכוונה ולהיזהר בכשרות, בדיבור ובממון. אבל
הידיעה לבדה אינה מספיקה. הוא זקוק ל"שוטר" שבתוכו, לאותו כוח פנימי
שאומר: כך אני נוהג. בדבר הזה אני נזהר. כאן אינני מוותר.
וכאן
מגיע המסר המיוחד של ימי החופשה.
בבית,
השגרה מסייעת לאדם. יש בית כנסת קבוע, זמני תפילה מוכרים וסדר יום מסודר. כאשר
יוצאים מן הבית ומשנים מקום, המסגרת המוכרת נעלמת. דווקא אז מתברר עד כמה התורה
נעשתה חלק אמיתי מאישיותו.
חופשה
יכולה להיות הפסקה מן העבודה. היא אינה יכולה להיות הפסקה מן התורה.
אפשר
לעזוב את המשרד, לשנות מקום, לטייל ולנוח. אבל החיובים שלנו כבני תורה נוסעים עמנו
לכל מקום.
כאשר
אדם עייף לאחר יום של נסיעות ובכל זאת עושה מאמץ להגיע לתפילה בזמן, הוא מגלה מהו
מקומה של התפילה בחייו. כאשר הוא נמצא במקום שאינו מוכר לו ומברר כראוי את ענייני
הכשרות, הוא מגלה מהי משמעותה של הכשרות עבורו. וכאשר סדר היום משתנה ובכל זאת הוא
מקפיד על ברכות, תפילה, שבת ושאר פרטי ההלכה, הוא מוכיח שהתורה אינה תלויה במקום
ובנוחות.
דווקא
אז נשמע קולו של היצר: זה רק פרט קטן. רק הפעם. אנחנו הרי בחופשה.
אבל זה
בדיוק הרגע שבו צריך לזכור את קולם של השוטרים.
הפרטים
אינם דבר צדדי בעבודת ה'. הם חלק מעבודת ה' עצמה.
וזהו
גם יסוד חשוב בחינוך. ילדים לומדים ממה שהם רואים. כאשר אב מקפיד להגיע לתפילה
בזמן גם בחופשה, הילד לומד שהתפילה אינה תלויה במקום. כאשר הוא מברר את ענייני
הכשרות במקום בלתי מוכר, הילד לומד שכשרות אינה עניין של נוחות. כאשר הילדים רואים
שהוריהם ממשיכים להקפיד על דרכי התורה גם כאשר הדבר דורש מאמץ, הם מקבלים שיעור
גדול יותר מכל שיחה:
התורה
הולכת עמנו לכל מקום.
אולי
זהו אחד המסרים החשובים של ימי החופשה. כאשר אנו יוצאים מן השגרה, אנו מגלים מה
באמת נמצא בתוכנו. השגרה עוזרת לנו לשמור על הרגלים; עבודת ה' אמיתית ניכרת כאשר
השגרה נעלמת וההקפדה נשארת.
שני
הקולות הנשמעים בפרשת המלחמה משלימים זה את זה.
הכהן
משוח המלחמה אומר: אל תשכח את הכוח הגדול שיש בך.
והשוטרים
אומרים: אל תזלזל בפרטים.
האדם
זקוק לאמונה גדולה, אך גם לדקדוק בהלכה; לשאיפות גדולות, אך גם לנאמנות במעשים
הפשוטים. העבודה השלמה היא לחבר בין השניים — לדעת את גודל השליחות שאנו חלק ממנה,
ולהכניס את הגדלות הזאת אל הפרטים של חיי היום יום.
לכן
החופשה יכולה להיות גם זמן של חשבון נפש.
האם
אנו שומרים על ההרגלים הרוחניים שלנו גם כאשר המסגרת המוכרת נעלמת? האם אנו
ממשיכים להקפיד גם כאשר הדבר דורש מאמץ? האם ילדינו רואים שהחופשה משנה את המקום
ואת האווירה, אך אינה משנה את זהותנו כבני תורה?
התשובות
נמצאות במעשים: עוד תפילה בזמן, עוד ברכה שנאמרה בכוונה, עוד בירור בענייני כשרות,
עוד הלכה שנשמרה בדקדוק.
זהו
סוד הפרטים הקטנים.
הכהן
משוח המלחמה מלמד אותנו שלא לפחד, לזכור את כוחו של כלל ישראל ולדעת שאנו יוצאים
למערכה בכוחו של ריבונו של עולם. השוטרים מלמדים אותנו שלא לאבד את הכוח הזה כאשר
אנו חוזרים אל המציאות המעשית של חיי היום יום.
וכאשר
אנו יוצאים לחופשה, אולי זה הדבר החשוב ביותר שעלינו לקחת עמנו.
אפשר
לעזוב את השגרה.
אפשר לנוח.
אפשר לנסוע.
אבל מן
התורה אין יוצאים לחופשה.
אדרבה,
דווקא כאשר אנו רחוקים מן הבית, מן המסגרת הקבועה ומן הסביבה המוכרת, ניתנת לנו
ההזדמנות להוכיח לעצמנו ולילדינו שהתורה אינה רק מסגרת שבתוכה אנו חיים.
התורה
היא הדרך שבה אנו חיים.
כי
בעבודת ה' אין באמת "פרטים קטנים". כל פרט הוא עוד לבנה, כל מעשה של
זהירות הוא עוד נדבך, וכל מעשה קטן הנעשה בנאמנות לתורה מצטרף בסופו של דבר לבניין
גדול הרבה יותר — בניינו של אדם העובד את ה' באמת.
הרב
אליעזר שמחה ווייס
ההקצנה הדרמטית של חסידות גור
התורמים למפלגתו של לייטנר
בין התורמים למפלגתו של לייטנר: אפי שקדי, משה יהודה זוננפלד, אביו של מוטי זוננפלד, התומך בגיוס חרדים לצה״ל; יאיר שמיר, אורי אייזנברג, חרדי ובנו של שלמה אייזנברג; וספי ג’ונאס, חרדי ואיש עסקים בארה״ב ועוד. (אדמקר).
כך מממנת המפלגה החרדית החדשה את הקמפיין שלה
ראשי הישיבות רוצחי הבחורים שאינם 'שפיץ'
וואו "את זה הם לא ציפו לשמוע..." כמה דקות שהצליחו לטלטל כנס של ראשי ומנהלי הישיבות, הרב אברהם מנחם אייזנבאך שם להם את האמת על השולחן, בלי לעגל פינות, בלי סיסמאות, ובסגנון הייחודי שרק הוא יודע. צפו עד הסוף...
גפני במשא חנופה לראש ישיבה אולי ככה ישאיר אותו בכנסת
יו״ר דגל התורה ח״כ משה גפני לצד מרן הגר״ד לנדו: ״לכל אלה שרוצים לפגוע בתורה הקדושה, זה ימשיך הלאה בכל מקום ומקום, אנחנו אומרים לכם היום; ״היה לא תהיה.״
קריאות בוז נגד אריה דרעי בישיבת אור ישראל בעת שדמותו מוקרנת על המסך
קריאות בוז נגד אריה דרעי בישיבת אור ישראל בעת שדמותו מוקרנת על המסך (ארי קלמן)
תמורת חוק גיוס לחרדים רוב בחורי ישיבת אור ישראל בעד חיבור לשמאל רח''ל
אבי מוסקוב: לא בלתי מעניין - בסקר טרויה שנערך כעת בקעמפ של ישיבת אור ישראל, רוב מוחלט מהבחורים הביעו תמיכה בהליכה עם השמאל בתמורה לחוק גיוס (צילום: נתן ברי)
מפגינים נגד בניית הרכבת הקלה ברחוב בר אילן בירושלים
מפגינים נגד בניית הרכבת הקלה ברחוב בר אילן בירושלים. המפגינים מנסים להיכנס לשטח העבודות והמשטרה מונעת זאת מהם, עימותים במקום.
מכתב גדולי פוסקי ההלכה יצא לאחר פניות חוזרות ונשנות של ארגון יד לאחים להנהלת המוזיאון להסיר את החרפה, שנענו בשלילה
מכתב גדולי פוסקי ההלכה יצא לאחר פניות חוזרות ונשנות של ארגון יד לאחים להנהלת המוזיאון להסיר את החרפה, שנענו בשלילה.
עוזרו של מקלב משיב
בעקבות פרסומים הבוקר של אהרן רבינוביץ ב'הארץ' על כך שהרב לנדו והרב הירש שוקלים להחליף את הח"כים גפני ומקלב - עוזרו של מקלב בפוסט ארוך ומנומק מסביר למה אין בכך שום היגיון
נסיון מעצר בבית שמש: במקום עשרות מפגינים שהגיעו למנוע את המעצר
נסיון מעצר בבית שמש: במקום עשרות מפגינים שהגיעו למנוע את המעצר
בגלל נוסע ששומר שבת: טיסת וויז אייר מרומא לנתב״ג בוטלה - והנוסעים ישנו בשדה
תקרית חריגה בטיסה בסוף השבוע: אדם שטס מרומא לישראל ביום שישי פחד לחלל שבת בעקבות עיכוב בהמראה. הוא ביקש לרדת מהטיסה, ואנשי הצוות נאלצו לפרוק את המזוודות שלו מבטן המטוס - מה שגרם לעיכוב גדול, עד שלבסוף הטיסה בוטלה והנוסעים נאלצו לחכות לטיסה הבאה.
נתינה שמצילה חיים
אסתר בת אורייט
והתורמת היקרה, תושבת ירושלים
מינדה בת הניה
וצוות מתנת חיים
בית שמש לובשת חג
בית שמש לובשת חג: צפו בהקמת במות הענק בהפקה חסרת תקדים של עיריית בית שמש ואיחוד בני הישיבות, בניהולו של המפיק ברוך פרוינד, לקראת מעמד ׳תלמודו בידו׳ שיתקיים מחר באמפי פארק
ראש הממשלה בנימין נתניהו: כל עוד אני ראש ממשלה לא תקום מדינה פלשתינית
ראש הממשלה בנימין נתניהו: כל עוד אני ראש ממשלה לא תקום מדינה פלשתינית
"היום בתניא" יום ב', כ"ז אב
"היום בתניא" יום ב', כ"ז אב
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק ח', קטע שלישי (עמוד קי"ג)
שנה פשוטה
⛳
"על דרך משל":
להבנת פעולת הצדקה (בכללותה) המהווה "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה) להמשכת האורות העליונים וגילוים למטה, גילויים שפעמים הם אף אינם בערך כלל למהותה של הצדקה הניתנת. מביא רבנו כמשל את הזריעה הגשמית, המעוררת את כח הצומח שבארץ ומביאה לצמיחתם של הפירות ומיני הזרעים האחרים.
בקטע שלפנינו, נקבל תמונה רחבה ומפורטת על הזריעה והצמיחה בגשמיות. ובקטע הבא, נראה כיצד פרטי המשל באים לידי ביטוי בנמשל, במצות הצדקה.
…
התהוות חדשה:
בראשית דבריו מצין רבנו את העובדה, שבכל זריעה וצמיחה, החומר הצומח אינו מתהוה מהגוף (מ"מהותו ועצמותו") של הפרי ושל החומר הנזרע. שכן, בכל סוגי הצומח, לאחר הזריעה לא תהיה שום צמיחה, אם החומר הנזרע לא יעבור תחילה תהליך של ריקבון בארץ - כך שאת החומר הצומח תמיד יש לראות כיצירה וכהתהוות חדשה ולא כחלק מגופו של החומר הנזרע שהתפשט או התרחב.
...
"כעין הזרע":
אף שהצמיחה באה מכליון ורקבון הזרע והגרעין והתאחדותו עם כח הצומח שבארץ, יש להדגיש, שעיקר הצמיחה באה מכח הצומח שבארץ. וכל הזריעה לא נועדה, אלא לעורר ולהוציא את "כח הצומח" שבארץ "מהכח אל הפועל", שיצמיח כעת פרי שהוא ממינו "כעין הזרע" הנזרע.
ויש להדגיש, שכל גרעין אינו מעורר את כח הצומח שבארץ, אלא להצמיח כדוגמתו - וכפי שאנו רואים, שמזריעת דגן אף פעם לא יצמח אתרוג. ואם צומחים חטים, הרי שהם ממש ממין החטים שנזרעו.
ויש להוסיף: שהגרעין הנזרע והנרקב, לא רק מעורר את כח הצומח שבארץ להצמיח כדוגמתו. אלא הוא גם המביא לידי כך שהצמיחה תהיה בריבוי - פרט חשוב ועיקרי במערכת הצמיחה וכפי שביטאו זאת חז"ל באומרם "כלום אדם זורע קב, אלא כדי להוציא ממנו כמה כורים".
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
"אינני מסכים לאכול את הוופל למרות שאני חלש מאד וזקוק בדחיפות למאכל מסויים"...
מתוך ספר "מח קדוש" העומד לראות אור בקרוב בס"ד
קנין התורה של "מיעוט תענוג" במשנתו של רבינו שליט"א אינו בו רק מהלך סגולי רוחני לקנות בינה ודעת - בהיות והתענוג ה"גשמי" דוחה את האדם מלהיות כלי לצרף בתוכו את קדושת התורה ה"רוחנית", אם כי זהו ודאי פשט דברי חז"ל, והוא היסוד הגדול למשכיל המבקש לקנות את מי הדעת.
אך "מעשה" שהיה לי עם רבינו שליט"א נתן לי לראות אור חדש בתוך דברי חז"ל הללו, ויש בנותן טעם להביא כאן מעשה זה תחת הכותרת "מיעוט תענוג" כי בדברי רבותינו הקדושים אשר הם "כפטיש יפוצץ סלע" ניתן לראות הכל, וכעין דברי רבינו חיים בן עטר הידועים על פירושי התורה.
היה זה פעם אחת שרבינו שליט"א שלא כדרכו ביקש לאכול משהו, וכבר ידוע לכל באי שעריו של רבינו שליט"א שאם הוא "מבקש" לאכול, סימן שהמצב הגופני שלו בכי רע, וחייב להכניס לגופו בדחיפות דבר מאכל ומשקה, בד בבד, רבינו ידוע בהקפדתו העקשית לאכול ולשתות דברים טבעיים בלבד ללא שום חומר משמר וכל מרעין בישין המצויים בכל המצרכים התעשייתיים האינסופיים של הדור האחרון, ועל כן חפשתי מיד במקרר איזה מאכל הראוי לרבינו שליט"א, או משקה סחוט טבעי וכיו"ב.
משלא מצאתי שום דבר, נתתי בידו של רבינו שליט"א וופל הנקרא "טורטית" מתוך המגירה הסמוכה לשלחנו של רבינו שליט"א, בוופל זה יש קמח המזין את הגוף ונוסף בו מתיקות הראויה למי שנחלש וטעון להשיב מעט "אנדרנלין" אל גופו, אך רבינו שליט"א לא אבה להכניס לפיו את הוופל.
אמרתי לרבינו שליט"א, יודע אני שהרב'ה באופן עקרוני אינו נוגע בדברים הללו שאינם בריאים לגוף, מפני היד שנשתלחה במאכל והניחה בו כמה מרעין בישין, אבל מה נעשה ועכשיו כת"ר זקוק מאד להכניס מאכל לגופו לפי רוב חולשתו, ואם כן שמא צער חולשת הגוף יגבור כעת על בעיית התעשיה המועטת שבוופל יחיד זה, ובאופן חד פעמי יסכים לטעום ממנו.
תשובת רבינו שליט"א היתה מלאה תוכחת מוסר עבורי, וכה היו דבריו החדשים והברורים יחדיו: הוופל הזה כולל בתוכו כמה דברים שאינם טבעיים, יש בו חומר משמר וכל מיני ענינים שהגוף לא אמור לעכל אותם בצורה טבעית רגילה, הוי אומר שעיכול המאכל הזה עם הדברים הרעים שבו, דורש מהגוף מאמץ יתר כדי לעכלו, ומאמץ יתר של הגוף גורר אחריו באופן טבעי חולשת הגוף, כל מאמץ של הגוף מביא עייפות החומר, ואם כן לא רק בשמירת הגוף אני עוסק כעת, אלא בשמירת הנפש שלא להתבטל מן התורה על ידי גרמת החולשה שתהיה בגופי מחמת האכילה הזאת.
וסיפרתי לרבינו שליט"א אשר פעמים רבות העולם שואלים אותי בדאגה או בטרוניא פורתא על חולשתו הנוראה ועל מצב גופו הצנום, ויש הבאים בתוכחת מוסר שיש לנו לשומרו יותר שלא יגיע לספק או ודאי סכנה בגין צומותיו וסיגופיו, ואני משיב ומספר להם שאצל רבינו שליט"א ההקפדה על בריאות הגוף היא לא רק ענין חשוב מבחינה פיזיולוגית כמצוי בדיבורם של עמי הארץ, אלא ציווי התורה וחכמיה יש כאן, ויהודי אמתי לא מסוגל לפעול שום דבר כאשר אינו ע"פ הוראת התורה, ולדוגמא הנני מציין את הקפדתו המופלאה בענין אכילת ביצה אורגנית בלבד, וכן עוף שאינו מוזרק באנטיביוטיקה וכיו"ב, [בתקופה האחרונה רבינו שליט"א לא אוכל כלל מן העופות מחמת ספק שלא התבררו לו הטענות בנושא זו כדבעי].
בשיחות אלו מגלים טועני הטענות והדואגים למיניהם, שעליהם יש לדאוג יותר מאשר על רבינו שליט"א, הלא הם מעשנים סיגריות ומכניסים לגופם בורקסים וכל מיני דברים שהגוף סולד מהם, ואין ספק שכל חומר רעיל שיש במאכלים הללו, הוא כמו פלסטיק בגוף, וכל החוקרים מודים בזה, ורבינו שליט"א מעולם לא נוגע במאכלים הללו הן וגרורותיהן ותולדותיהן כיוצא בהן, ומתרחק מיד ממקום שיש בו עשן סיגריות, כי מבין שגם העשן מזיק לנשימה, וכן בכמה וכמה מילי שידינו משגת ועינינו הרואות - חזינן איך רבינו שליט"א הולך ומתנהג על פי כללי זהירות הבריאות שלימדונו רבותינו, והוא יודע את קצה הסיבולת של גופו עד מתי וכמה יכול לצום ולהתגבר על צרכי הגוף, ולא כפי שהם חושבים שמפקיר עצמו בלא הבחנה.
סיים רבינו שליט"א ואמר לי: דע לך ששמירת הנפש מן העבירה ושמירת הגוף מן הסכנה, הם כ"חק כלים שלובים", כמה שהאדם נזהר יותר מן העבירה כך הוא יותר שומר את גופו בגשמיות, ומי שאינו נזהר מעבירות תמצא בו בד בבד שהוא מפקיר את גופו לסכנה *), ולדוגמא אמר לי רבינו שליט"א, כל מחזיקי הטלפונים שיש בהם אינטרט וכל מיני "אפליקציות" [נראה דצ"ל "אקליפציות" של קליפת רשע ותועבה], הרי הם הדוגמא המוחשית ביותר ליסוד הדברים, כי במכשיר הזה יש את כל העבירות, וככל שיש בו יותר תכניות וענינים כך ה"קרינה" בו גדולה יותר, כמה פעמים הרגשתי כאב ראש בפועל כשהביאו לידי מהטלפונים הפסולים הללו. עכ"ד רבינו שליט"א.
*) ויסוד זה שאמר רבינו שליט"א יש בו לשפוך אור גדול על מה שמצאנו בדברי חז"ל ב' משמעויות בהבנת פסוקי השמירה שנכתבו בתורה, כי מחד גיסא איתא באבות (פ"ג מ"ח), ובמנחות (צט ע"ב) שהשוכח דבר אחד ממשנתו ע"י שיושב ומסיר ד"ת מלבו, כאילו מתחייב בנפשו ועובר בלאו, וילפי' לה ממה שנאמר בתורה (דברים ד, ט) "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך". [ואיסור זה לדעת רוב הפוסקים הוא מן התורה, וע' רמב"ם פ"א מת"ת ה"י, וע"ע בסמ"ג (לאוין יג, ועי' בהקדמתו), ובסמ"ק (סי' טו), ובספר יראים (סי' כח), ובשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג אות כח). ועוד. ויש אומרים שהוא מדרבנן וקרא אסמכתא הוא], ומאידך גיסא איתא בברכות (לב ע"ב) מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפילתו, לאחר שסיים תפילתו אמר לו ריקא, והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך, וכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם וכו'. ומשמע דנקטינן הכי שהתורה באה להזכיר על שמירת הגוף. וכ"מ בשבועות (לו ע"א) דילפי' להא דהמקלל עצמו עובר בלאו מדכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד וכו'. והרבה יש להרחיב בענין זה מכמה דוכתי, וכבר הבאתי בס' זכר עשה (פ"א סי' ב) אריכות בזה מפי סו"ס, ולאור דברי רבינו שליט"א יש להבהיר את הנקודה דשמירת הגוף והנפש תלו אהדדי, כי "זאת התורה אדם", ורמ"ח אבריו של אדם כנגד רמ"ח מ"ע. והדברים עתיקים וראויים למערכה בפנ"ע רק שאין המקום גורם כעת.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
לאחר ג' חדשים של מתיחות וצער - עדכון מרגש ומיוחד על מצבו הרפואי של רבינו החד"ה קוק שליט"א
"ויהי כמשלש חדשים"
עדכון מיוחד ומרגש על מצבו הרפואי
של הקדוש מטבריה ר' חזקיהו דב הכהן קוק שליט"א
מתוך שיעור שנמסר אמש במקהלות עם בעיה"ק טבריה
התודה והברכה לידיד המערכת חברי הטוב ר' יצחק רווח הי"ו שדואג במסירות לתיעוד השיעורים ולהקלדתם לתועלת שוחרי התורה
אם לא היה מתפרסם הנושא הזה, לא הייתי מדבר, אבל כבר התפרסם בעולם ואם כן כדאי לדבר חיזוק בענין זה ויהיו הדברים לרפואתו הכללית והפרטית של מרן רבינו שליט"א.
התפרסם בעולם שהאצבעות של הרב, רבנו חזקיהו דוב הכהן קוק, בצד שמאל, האצבעות שם שחורות מאוד, והיה דיבור לפני בערך שבועיים - שלושה לכרות לו את כל האצבעות בצד שמאל, מחשש סכנה של התפשטות "נמק", וגם ברגלים היו בעיות מלבד הבעיות בידים.
אנחנו נספר על זה כמה דברים, עם סודות גדולים מאוד מאוד מאוד, שלא שמעתם אזן מעולם על הרב, רבינו חזקיהו דב הכהן קוק שליט"א, שהשם יתן לו רפואה שלמה, אמן.
קודם כל, אני אספר לכם מה שהאח שלו ראש הישיבה ב"אחיסמך" הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א סיפר לי, שלפני שנים רבות, כבר אז, כל מי שיודע, הרגלים של רבינו היו שחורות. שנים רבות הרגלים שלו בצבע סגול - שחור, התפוצצו שם כל נימי הדם, ממש זוועה לראות את זה, פחד. אני כמה פעמים טיפלתי ברב קוק ברגלים שלו, לעשות לו עיסוי, הצלחתי להתגבר על הענוה שלו, הוא לא מסכים לי בדרך כלל לגעת בו, הוא אומר לי, לא לא, לא נעים לי וכו'. אבל ראיתי את הרגלים מקרוב, זה ממש פחד, ממש פחד.
בקיצור, לפני שנים רבות היה לרב קוק ממש מצב שהוא לא יכול היה ללכת על הרגלים תקופה ארוכה. מי שזוכר, לפני עשרים שנה, או יותר, הוא היה על כסא גלגלים הרבה הרבה זמן. אז בהתחלה ביקשו ממנו ללכת לבית חולים, הוא לא הסכים. ואבא שלו התערב בזה, הרב נחום קוק עליו השלום, התערב בזה.
לילה אחד הגיעו לטבריה שני רבנים גדולים, הם באו לחדרו של הרב קוק, הלא המה, הגאון ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, דודו של הרב קוק, הוא ראש ישיבה ברחובות, ישיבת "מאור התלמוד", וגם הגאון רבי יעקב כץ שליט"א, זה עוד דוד של הרב קוק [נשוי לאחותו של הרב נחום קוק]. שניהם גדולים, תלמידי חכמים עצומים. רבי יעקב כץ הוא מירושלים העתיקה. הם הגיעו בלילה, דיברו איתו כל הלילה בדברי תורה, כל הלילה השתעשעו אתו בדברי תורה. בבוקר, אחרי שחרית, אמרו לו, עכשיו הולכים ל"שערי צדק".
זה ראש ישיבה, דודו, הוא למד אצלו תורה, וזה, רבי יעקב כץ - הוא אחד מגדולי הדור, כך מחזיק אותו הרב קוק, מה יגיד להם? הוא לא רצה ללכת, אבל הוא לא יכול לסרב לגדולים האלה. הלך אתם לשערי צדק.
בקיצור, הגיעו לשם, והרב קוק לא בדיוק שמע למה שאמרו לו לעשות, אף אחד לא יכול ללמוד מהרב קוק, הוא מעל הטבע. הגיע הזמן שהרופאים אמרו להם, "תגידו למשפחה שיבואו להיפרד ממנו, זהו, הוא מסיים את החיים", נהיה פחד מאד מאד גדול.
הלך רבי אברהם יצחק קוק, רץ מהר לאחד מגדולי ישראל, המשגיח של הדור [כלשון רבינו שליט"א] הגאון הצדיק ר' דן סגל שליט"א, אמר לו, כבוד הרב תעשה חסד, תבוא תגיד לאח שלי, רבי דוב, הוא נמצא בבית הרפואה, תגיד לו שישמע לרופאים, הוא רוצה ללכת הביתה, זה אסור, שישאר בבית חולים. אמר לו ר' דן סגל, וכי אני יכול להגיד לרב קוק להישאר בבית חולים?! רבי דן סגל, שהרב קוק מחזיק אותו החבר היחיד שנשאר לו בדור האחרון, זה איש בן שמונים ושמונה, איש מעלה, שרף, המשגיח של הדור.
אמר לו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כבוד הרב, ומה הייתם אומרים אם זה לא היה אח שלי? אמר לו ר' דן, לכל אדם אחר הייתי אומר פסק הלכה שהוא חייב להשאר בבית חולים, אבל רבי דוב אחיך הוא לא אדם רגיל, הוא בשמים, אני צריך לשבת שעתיים לחשוב אם מותר לי לדבר ומה לדבר אתו, הוא מעל הטבע, הוא מוסר נפשו על קידוש השם וממילא יתרחש לו ניסא, כמו שהגמרא בברכות (כ ע"א) אומרת, אצלו הניסים זה טבע, הוא באטמוספירה אחרת, הוא סקאלה אחרת.
אמרו הרופאים מה שאמרו. איזה רופא אחד דיבר שםבדברים נוראים, אמר לי רבי אברהם יצחק, אח של הרב, שהרב אמר לו אחרי שההוא יצא, "בלון נפוח מלא גאוה", זה המילים.
הרב קוק חזר, והיה כמה חדשים על כסא גלגלים, ברוך השם נשאר חי, וברוך השם אחרי כמה חודשים פתאום קם על הרגלים והכל היה בסדר. מה זה? ניסים!! על ניסיך שבכל יום עמנו. אז הרב קוק מלומד בניסים.
עכשיו, כשהרב קוק בא לבית חולים לפני שלשה חדשים, היה לו הרבה בעיות: קריסת כליות, קריסת מעיים, קריסת ריאות, חיידק טורף, עוד חיידק טורף, אירועים מוחיים כאלה, פטרייה, שלוש עשרה בעיות קשות היו בו. כשהגיע לבית הרפואה, הרופאים אמרו בשקט לבני המשפחה הקרובים ביותר, לא לכולם, שזה ענין של יומיים שלשה שנשארו לו ח"ו, וב"ה הנה כבר עברו חודשיים - שלושה, והקדוש ברוך הוא נתן לנו את הרב קוק, הוא חי איתנו היום, הוא עדיין איתנו בעולם הזה, רק שהוא שוכב כמו אבן, מנסה לקום ולא מצליח. אבל ברוך השם הוא חי איתנו, וכל הדברים שהיו לו בגוף התרפאו, נשאר את הנושא של פקודת המוח אל מערכות הגוף.
מחמת כמה בעיות עשו לו טיפול של "דיאליזה" וכל מיני דברים וענינים, הוציאו את הדם מכל הגוף וזה וזה, ועוד כל מיני פרטים שאני לא כל כך מבין בהם, קרה מה שקרה, וביד שמאל החמיר הענין יותר מכל המקומות, והאצבעות כבר התחילו להיות בצבע שחור, פחד פחדים.
כבר לפני חדשיים עשו לרבינו שליט"א "ניתוחון" ב"פוריה", הוציאו לו מהיד שני קרישי דם, הייתי נוכח באותו זמן, יצא הבן שלו רבי שמואל נתן וגם הרב הדיין הגאון ר' ישראל מאיר. אמרו, הרופאה הוציאה את שני קרישים והניחה אותם על השלחן, אמרה להם הנה תראו את הקרישים זה מה שעשה את השחרורית הקשה, ברוך השם שטופל הענין, אמנם זה גרם שלא יהיה המשך לבעיה, אבל מה שקרה כבר קרה, מה שנקרא "נדפק" לכאורה.
טיפלו טיפולים עצומים, גם ברגלים היה בעיות, גם בידים. עשו טיפול ע"י "רימות", זה זה טיפול מאוד מיוחד, לא רגיל, הטיפול הזה הציל את הרגלים בשמונים אחוז, עשרים אחוז נשאר בעיה, גם בידים, יד ימין, ברוך השם היא מצוינת, הכל בסדר. ביד שמאל הצילו את כף היד, אבל האצבעות נותרו בבעיה קשה, אמרו הרופאים כולם, תקשיבו, את זה חייבים להוציא את זה, אם לא תוציא את זה, המצב של האצבעות יכול להדביק את כף היד בחזרה, והלך כל הטיפול שעשינו, רצו לכרות והיה צער נורא, הביאו רופא אחד מומחה, אמר לכרות. עוד רופא מומחה, אמר לכרות. הרב דן סגל אמר, תביאו רופא שלישי או רביעי אפילו. אמרו לו, מטעם מי נביא את הרופא? אמר, מטעם הרב פירר, אולי הוא יגיד לא לכרות, איך אפשר לגעת בידים הקדושות האלה? זה ידים של ברכת כהנים, [וראה מה שכתבתי בתשובה כתב יד בהרחבה בענין כהן שאצבעותיו קצוצות אי כשר לברכת כהנים], הוא צריך לעבוד בבית המקדש, זה מום, כך טען הגר"ד סגל. שמעו בקולו של ר' דן כמובן, והביאו עוד רופא מטעם הרב פירר, גם הוא אמר לכרות.
הרב דן סגל אמר, טוב, תביאו עוד רופא אחד שהוא עוסק ברפואה "לא קונבנציונלית", [רופא זה ידוע בשם א. א. הוא מומחה גדול וידוע בכמה מקומות בענינים הללו], הביאו עוד רופא לא קונבנציונלי והוא אכן טיפל ברב ב"גז אוזון", כל מיני דברים וכל מיני חבישות מיוחדות, דברים לא רגילים. ברוך השם, קודם כל הרגלים הבריאו במאה אחוז, גם העשרים אחוז שהיה בבעיה הבריאו. ויד שמאל אמנם השחור נשאר שחור, אבל הצורך הקריטי לכרות ירד, ברוך השם, תודה לשם על הכל. עדיין כל רגע ורגע יכול להיות שהאצבעות יפלו מאליהם, כי במצבם הנוכחי הם כמו פחם, וצריך תחיית המתים שיחזרו לעצמם. מי שרואה את האצבעות, אני ראיתי, אוי, זה קשה מאוד, קשה מאוד מאוד קשה.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם את הסוד של הרב קוק עם האצבעות של יד שמאל. ידידינו הרב אלחנן לבהר שליט"א הפנה אותי לספר "גוף נפש ונשמה" של אחד מידידיו הגדולים של הרב קוק, הלא הוא הגאון המופלא הרב יצחק גינזבורג שליט"א, יש לו בביאורים שבסוף הספר (ביאור ט), מאמר שנקרא "חמש אצבעות", מה הוא כותב? מי הם חמש האצבעות? "בהן, אצבע, אמה, קמיצה, זרת", חמש אצבעות. חמש על חמש, ימין ושמאל, כמה עולין חמשת השמות הללו בגימטריא? זה בגימטריה? "אלף מאה וחמש"!! מאה וחמש עשרה.
מה המספר הזה אומר לנו, אז הוא קודם כל אומר ש"פה" בגי' שמונים וחמש, ואם תכפיל שלוש עשרה כפול פה, שלוש עשרה כפול שמונים וחמש, יוצא שוב "אלף מאה וחמש".
ומה הענין של "פה" כפול שלוש עשרה? מסביר הרב גינזבורג שליט"א, ש"המילה" שהיא גי' "פה", נכרתו עליה שלוש עשרה בריתות כמ"ש במשנה דנדרים (לא ע"ב).
ויש להוסיף על דבריו הנפלאים, מה שידוע שהברית מילה נקרא "פה", [וכמו שמהפה מוציאים מילה גם הברית נקרא "מילה"], יש גדר של "פה תחתון" לעומת "פה עליון", "ברית המעור" ו"ברית הלשון", ידוע מנהג הספרדים שהביאו הרב אליעזר פאפו ורבי חיים פאלאג'י שבשעת הברית אומרים י"ג מידות. טוב, זה רמזים יפים.
אני לא רוצה להאריך, הוא מאריך פה הרב גינזבורג כיד ה' הטובה עליו ברמזים וסודות עילאין, הכל לפי סודות של זהר וכתבי האר"י, הרב קוק אמר לי עליו שהוא "בעל רוח הקודש", תקראו בספרים שלו ותראו רוח הקודש מהלכת בתוך דבריו הקדושים, זה לא ספרים רגילים זה לא כשרון בעלמא יש שם השראה לא רגילה.
מה שאני רוצה להביא לכם כעת, מה שהוא אומר? ש"בהן, אצבע, אמה, קמיצה, זרת" עולה במספר 1105 כנזכר לעיל, וזה בדיוק אותו גימטריה של "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד". תבדקו, כל הפסוק "שמע ישראל" שיש בו ו' מילים, עולה כמנין אותו מספר של שמות האצבעות.
אפשר לומר עוד רמז: הראשי תיבות של "אגודל [שזה "בהן"], אצבע, אמה", יש כאן ר"ת של אאאק"ז, כמה זה ביחד? 110, כמנין מאה ועשר שנותיו של יוסף הצדיק, כמ"ש "ויחי יוסף מאה ועשר שנים, ושוב יעקב אבינו קורא שמע ישראל בפגישתו עם בנו יוסף הצדיק. וגם יוסף הוא שורש מידת ה"יסוד", זה ה"פה" שדובר עליו לעיל, וגם הוא קשור למענין שלוש עשרה הנודע, כי י"ג המידות הם שורשי הרחמים בעולם, וכבר אמר יעקב לשבטים על יוסף (בראשית מג, יד) "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש".
עכשיו, רבינו הגדול הרב קוק, האצבעות האלה, הבהן, האצבע, האמה, הקמיצה, הזרת, של יד שמאל, הכל נהיה לו שחור, האי שחור אדום הוא אלא שלקה. מה זה? הרב קוק כל החיים שלו מוסר נפש על שמע ישראל, לחלק בכל מקום טופס של ק"ש שאנשים יקראו בלילה וקיימו מצוה מה"ת של עול מלכות שמים, איפה הוא לא נסע בארץ לחלק שמע ישראל?! אפילו לאילת הוא הסכים לצאת, שיש לה דין חוץ לארץ, הוא הסכים לצאת בשביל לחלק ליהודים רחוקים "שמע ישראל". כל החיים שלו במסירות נפש. יום אחד אני זוכר, בתחנת דלק פא"י של חברינו אבישי כהן הי"ו, הוא אמר, הרב, תבוא אצלינו. הרב אמר לו, מחר על הבוקר תפרסם שכולם יבואו לקבל שמע ישראל ממני, עמדנו שם בבוקר בתחנת הדלק לחלק לאנשים שמע ישראל. איפה הרב קוק לא הלך לפרסם את השם בעולם?!
והרב קוק עצמו, כל החיים שלו רק עוסק בדברי רבינו שניאור זלמן מלאדי זיע"א ב"שער היחוד והאמונה", שהוא סביב הפסוק "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד", ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שזה יסוד ושורש אמונה - יחודא עילאה ויחודא תתאה. כיון שהרב קוק מוסר נפש על זה, ואפילו שמאלנים מתקרבים להשם יתברך על ידי הרב קוק, וכמ"ש בחז"ל (ברכות נא סע"א) שמאל מהו שתסייע לימין – תיקו" - תשבי יתרץ - זה מצב הגאולה.
אז הסטרא מתגרה ב"קצוות" כידוע, ודוקא באצבעות של יד שמאל שהם סטרא דידהו, ושם הם מבקשים לעשות כנגד בחינת "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד". זה דבר אחד.
דבר נוסף, כתבתי מכתב להגאון הרב גינזבורג שליט"א להוסיף על דבריו:
א. לפי מה שאומר הרב בספרו "גוף נפש ונשמה", ש"בהן, אצבע, אמה, קמיצה, זרת" עולה בגימטריה אלף מאה וחמש, שזה אותו גימטריא של "שמע ישראל הוי"ה אלוהינו הוי"ה אחד", מובן מה שמניחים את ה' האצבעות על העינים בעת אמירת שמע ישראל, השימוש באצבעות מורה על הסוד הנ"ל.
ב. ולאור דבריו מובן גם מה שאמר דוד המלך בתהלים (קמד, א), "לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה". מה זה אצבעותי למלחמה? כתוב בספר דברים בפרשת שופטים (פרק כ פסוקים ב, ג) שנקרא עוד שבוע, "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איבכם אל ירך לבבכם" וכו', אומרת על זה הגמרא בסוטה (מב ע"א) למה הוא אומר להם את המילים "שמע ישראל"? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, אין אתם נמסרים בידם. זאת אומרת, איזה פסוק מצליח במלחמה? שמע ישראל!!. וזה סוד הפסוק "המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה", כי בשמות של האצבעות טמון הגימטריא של "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד", שזה הפסוק שמצליח במלחמה.
ג. איפה נמצא הפסוק "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד" בתורה? בספר דברים, פרק ו', פסוק ד', ראשי תיבות "דוד", דברים זה דוד [כידוע שספר דברים כנגד אות ה' אחרונה דהוי"ה לקבל "נוקבא" דדוד שבמלכות, ואכמ"ל], ומה אמר דוד? "המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה", ולאור האמור מצא מין את מינו וניעור כי כחו של דוד באצבעות ע"י כח שמע ישראל אשר חשבון אחד להם כמבואר.
ד. על פי האמור יש לומר דששה מילים שבפסוק שמע ישראל ירמזון אל ששה סדרי משנה שהם שורש כל תורה שבעל פה שרק בה איכא גדר "מלחמתה של תורה" (סנהדרין מב ע"א) כנודע. וסדרים אלו נכתבו על ידי רבי יהודה הנשי"א שהוא ניצוץ של יעקב אבינו כנודע בר"ת "נשיא", וכבר נודע סוד "תולדות יעקב יוסף", ומידת יוסף שש דיסוד לקבל ש"ס משנה, ור"י נשיא אקרי רבינו הקדוש בשבת (קיח ע"ב) ע"ש שלא הוריד ידו תחת אבנטו, והוא זקף י' אצבעותיו דייקא בכתובות (קד ע"א), וכבר הארכנו במק"א בסוד יוסף הצדיק ודוד המלך אשר כחדא אינון בכמה מילי, וממילא בין תבין בקשרים של קיימא לאור כל האמור ומדובר בס"ד.
על פי הגמ' בסוטה הנ"ל מובן מה שאנחנו אומרים בקרוב בפיוט שבסוף הסליחות "שומר ישראל, שמור שארית ישראל, ואל יאבל יאבד ישראל האומרים בכל יום שמע ישראל", מה הענין שמשבחים את ישראל להגן עליהם שלא יאבדו דוקא בזכות "שמע ישראל", אומר הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא, הפירוש של הפיוט הזה על פי הגמ' בסוטה הנ"ל, מספיק שיגידו "שמע ישראל" בכוונת אמת, זה נותן להם לנצח במלחמה ולדחות את השט המקטרג.
יהי רצון שהדברים יהיו לרפואת מרן ה"דב"ש", דב בן שושנה, הוסיפו לו חזקיהו, ה' יחזקהו, וגם הדבש רמוז בשמע ישראל כי בספר דברים המילה שכתוב לפני המילים "שמע ישראל" היא "דב"ש", כך אומר הפסוק שם (ו, ג) "ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש".
השם יתן לרבינו שליט"א כח להצליח במלחמה הגדולה נגד הסטרא אחרא, [כידוע שעיקר פעולותיו נגד ה"ערב רב" שהם יותר גרועים מאיראן כלשונו הטהור], ולא יצליח הסטרא ב"קצוות" שבצד "שמאל" לצער אותו חס ושלום, ונזכה במהרה לראות באורו הגדול חוזר לעבודת הקדש בתורה ובתפלה לשמחת כל בית ישראל המיחלים לרפואתו אכי"ר.
נ"ב. הבוקר התקשר אלי הרב אלחנן לבהר שליט"א ואמר לי דבר פלא, שרבינו שליט"א בס' "רני ושמחי" (פ' שופטים, עמ' שלא) על הפסוק "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה", הביא את הגימטריא של שמות האצבעות ששווה למנין פסוק "שמע ישראל", וכתב שם שמטעם זה מניחים האצבעות על העינים, וגם פירש כבר בזה את הפס' "אצבעותי למלחמה", ועוד הרחיב לפרש בזה דבר נפלא. ע"ש. והוא פלי.
בברכה רבה
