המאבק בצוררי התורה מחייב אחדות - אין פשרות ואין וויתורים מלחמה עד הסוף

היהדות החרדית מאז ומעודה הייתה חלוקה בדרך ובשיטה איך להתמודד עם המציאות של כל תקופה, וכאשר החילונים והמזרחניקים הכריזו על הקמת מדינה, התפצלו החרדים עוד יותר בדרך ובגישה למציאות החדשה. מצד אחד כל החרדים היו נגד הקמת מדינה מפני שזו שייכת למשיח צדקנו הוא זה שינהל את המדינה, מן העבר האחר החילונים גזלו ממשיח את הלאומיות הכריזו על הקמת מדינה, והשאלה הייתה כיצד מתייחסים למדינה כזו. רוב רובם של החרדים הבינו כי אין ברירה אלא לחיות עם המציאות ולהתאים את עצמנו למצב שבו אנו חרדים ומתרחקים מן החילונים והמזרחיסטים. בתחילה היו מי שרצו לחיות יחד חשבו שזה אפשרי ולכן הרב יצחק מאיר לוין נכנס לממשלה, אבל עד מהרה הבינו שזה בלתי אפשרי מבלי שעוברים על איסורים חמורים. הוא מונה לשר הסעד כי חשבו שבמשרד הזה לא שייך חילולי שבת ואיסורים חמורים אחרים. אבל עד מהרה הבינו כי מדובר בשלטון שמגביר את הרשע והפשע בתחום הדת וההלכה, ופרשנו ומאז ועד תשל"ז הרבה שנים ישבנו באופוזיציה לא הצטרפנו לקואליציה כלשהי, הצבענו על כל נושא בנפרד ללא חשבון של קואליציה ואופוזיציה, וכך ידעו כי אנו לא חלק מן המדינה שהקימו. אנו תושבי ארץ ישראל הגענו למקום הרבה לפניהם וישנם מי שבאו מאה ומאתיים שנה לפניהם, ואין לנו ברירה אלא למצוא דרך איך לחיות לצידם של מי שאינם מאמינים בגאולה האמיתית, והקימו מדינה בטרם הגיע משיח צדקנו

היו גם מי שחיים עד היום במדינה החילונית, אבל אינם משתתפים בבחירות וחלק מהם גם לא לוקחים כסף מהמדינה, וישנם מי שמרחיקים כל כך שאפילו לא נוגעים בכסף ישראלי, וכל אחד בדרכו ניהל את המאבקים הציבוריים בדרך אחרת. ההיסטוריה של 78 השנים האחרונות מלמדת שכל אחד ניסה דרכים משלו, והחילונים שהכירו טוב את המצב הזה שיחקו הפרד ומשול. הם המשיכו לאפשר לבני ישיבות ללמוד בישיבות וככה להפריד בין מי שמשתתפים בבחירות למי שאינם משתתפים בבחירות, ורק בשנים האחרונות גזרו גזירות קשות מתוך תקווה שהחרדים מפולגים בתוכם לכל אחד דעה וגישה אחרת, וזה יאפשר למחוק את התורה בישראל

מה שהם לא לקחו בחשבון, שלמרות שאנו מפולגים אידיאית, יש מה שעדיין מאחד אותנו וזה לימוד התורה, כולנו מאוחדים בדעה שצריך וחייבים להילחם במי שמבקשים למחוק את התורה. הכל התנהל במצב שכל קבוצה חרדית מנהלת את עולמה בעצמה, עד לגזירה על מעצרי בני ישיבות, כאשר ראו את הסממנים הראשונים שמי שמעולם לא היו מוכנים לתת יד למערכה שמנהל פלג מסויים, החליטו לשתף פעולה, וכאשר הגבירו את המאבק לגיוס בני ישיבות, יותר ויותר מבינים כי חייבים לעבוד יחד, ואם בעבר ראו הפגנות של מספרים קטנים של משתתפים היום רואים מספרים גדולים וזה עדיין לא הסוף, הציבור מתרבה ותומך בכל פעולה כמעט, למרות שבעבר לא היו מוכנים לתת יד לכך

דבר מעניין אנו רואים, בכל עת שיוצאים להפגין, ככל שמספר המשתתפים הולך וגודל, וככל שזה קורה ביותר מקומות בארץ, המשטרה מבקשת להרגיע ומבטיחה לעצור את המעצרים ולחזור לאיך שזה היה בעבר, מעצר של עד 30 דקות ואם המשטרה הצבאית לא הגיעה משחררים את העצור. הדבר מוכיח כי אם תהיה אחדות כללית של לצאת למאבק משותף של כל הציבור החרדי, נכניע אותם ובקלות. במצב הנוכחי עדיין לא יצאו למערכה אפילו לא חמשה אחוז מכלל החרדים, ברגע שהמספר הזה יוכפל ויושלש הם יקרסו ויתחננו שנפסיק ואז הם ייאלצו להפסיק את המעצרים הפרועים כפי שעשו לאחרונה

חייב שיהיה לחילונים ובעיקר לראשי מערכת המשפט ברור, כי הציבור החרדי כולו מאוחד במאבק הזה ולא יכנעו לשום איום לא תקציבי ולא מעצרים, לא נוותר על קיום הישיבות. רק כאשר יחוקק חוק שיקבע כי כל מי שרוצה ללמוד תורה יוכל ללמוד והגיוס שלו ידחה, הציבור ישוב כל אחד לדרכו. שיטות הפעולה הנוכחיות של המערכת המשפטית והמשטרה יכשלו, מפני שעוסקים במאבק דתי, לימוד התורה הוא החיים של העם היהודי בכלל והחרדי בפרט, ולא יהיו פשרות בעניין. כל בחור שרוצה ללמוד ואין זה משנה מה גילו ילמד, ואין דבר כזה חמישים אחוז ילכו לצבא. כל עוד לומדים בישיבה לא מתגייסים, לימוד התורה יותר חשוב משירות בצבא, ובמיוחד כאשר מדובר בצבא מחלן, שזה ענין בפני עצמו מפני שהמצב הזה מונע גם ממי שרוצה להתגייס שיוכל לעשות זאת

איננו בעד שיטות הקנאים ובודאי שלא של הסיקריקים ודומיהם. אבל כאשר מאיימים על החרדים כולם בדרך כפי שהם עושים זאת, לא תהיה ברירה אלא לעבוד יחד ולהילחם על עתיד התורה בארץ. מדובר כאן על שאלת חיים ומוות, קיומה של התורה בישראל היא שאלת חיים, ולמרות שהחילונים והשמאלנים לא מבינים זאת, זו המציאות ולכן לעולם לא תצליחו לשבור את החרדים

הנה, קחו את מספרי החרדים שמתגייסים. אם לא היה מאבק נגד בני הישיבות, מספר המתגייסים היה פי כמה לפחות. דווקא בגלל המלחמה הזו הצבא מפסיד חיילים חרדים, ומבחינה אידיאית חרדית החילונים עושים לנו טובה, מפני שכל מי שלא משרת בצבא מציל את עצמו מליפול לפח החילוני

אנחנו נגד אלימות ונגד הרבה דברים שעושים הפלגים למיניהם הסיקריקים הקנאים והנטורים ואחרים. אבל כאשר גוזרים גזירות של להשמיד להרוג ולאבד את קיום התורה בישראל, אין ברירה, כולנו כל החרדים מקצה לקצה ניאבק ובכל הכוח עד שילמד מי שצריך שלעולם לא תצליחו לעצור את לימוד התורה בישראל

חיים שאולזון

סוף סוף ראשי ישיבות ההסדר התעוררו - היכן הם היו כל השנים שחיילים דתיים נאלצו לשרת יחד עם חיילות?

הם יאמרו בודאי כי שיבוץ חיילות לטנקים זה מה שגרם להם להתעורר ולזעוק, וטוב שכך. אבל, האם רק זו הבעיה של חיילים דתיים וחרדים שמשרתים עם חיילות? או שההיסטוריה הצבאית מוכיחה כמה מכשולות יצאו מן השירות המשותף, כמה גירושין היו בגלל מה שקרה לדתיים וחרדים בצבא, ואלו קשרים  נוצרו שם שגרמו שיוותרו על הדת למען החברה החדשה שמצאו בצבא

בעיית השירות של כל דתי לא רק חרדי עם חיילות היא כזו שראשי ישיבות ההסדר לפחות היו צריכים לזעוק נגד זה. מילא הדתיים לאומיים שותקים וקשה להבין זאת, הם יאמרו כי הצבא אצלם מעל הדת. אבל היכן היו ראשי ישיבות ההסדר ששולחים את הבחורים מן הישיבה לצבא והם הנושאים באחריות לעתידם היהודי והדתי, מדוע הם לא התקוממו בכל השנים ואמרו, או שהחיילים שבאים מישיבות ההסדר לפחות לא משרתים עם חיילות בשום מקום, או שלא ישרתו בכלל

היכן הם העסקנים של המפלגות הדתיים לאומייים, מדוע רק עתה העירו פה ושם ולא קראו למלחמה על הצבא, האם אינם מכירים את הבעיה, האם הם לא למדו מכל כך הרבה שנים כי הם מאבדים בצבא כל כך הרבה מבניהם? מה צריך עוד שיקרה בשביל שיזעקו

ועוד, מה שהכי קשה להבין ולהאמין, האם ראשי הצבא אינם מודעים לבעיה של שירות חרדים ודתיים עם חיילות? או שמא הם יודעים שזו בעיה אבל זה טוב להם, זה משרת אותם יוצאים מן הצבא חילונים ולא דתיים

נראה עתה את ראשי ישיבות ההסדר, האם הם ילכו עד הסוף, או שמא יכנעו לדברי הרמטכ''ל שלא מוכן לקבל את תביעותיהם. רק כאשר יכריזו ראשי ישיבות ההסדר כי אם לא מתקנים את הענין מיד הם מצטרפים למאבק החרדים נגד שירות בצבא, אולי אז הדברים ישתנו. כל עוד שראשי הצבא משוכנעים כי הם יכופפו את ראשי ישיבות ההסדר, אין כל סיכוי שהם יוותרו בעניין

אסור לתבוע שרק בטנקים לא יכניסו חיילות. בשום מקום אסור שחיילות ישרתו יחד עם חיילים, ובודאי שלא עם דתיים. אם אי אפשר בצבא להגיע להסכמה במינימום הזה, אין הוכחה טובה מזה מדוע שאסור לחרדי כלשהו לשרת בצבא כזה

חיים שאולזון

הרב יצחק יוסף פוליטיקאי ולא רב - התיר לשלוח לשמד 50 אחוז מהציבור החרדי

קשה היה לי לשמוע את הדברים לא רציתי להאמין שמי שזעק שאפילו בטלנים אסור להם לשרת בצבא יהיה זה שיתיר כי חמישים אחוז מכלל הציבור החרדי שפירושו חמישים אחוז מכל בני 17-18 לא ילמדו בישיבות אלא ילכו לצבא המחלן. ביקשתי לשמוע שוב ושוב ושמעתי את הרב יצחק יוסף אומר כי הוא זה שנתן את הסכמתו לחוק הגיוס על פי הנוסח שהיה מוכן, וכי הרבנים האחרים הם שהתנגדו ולכן לטענתו החלו המעצרים. אם החוק היה עובר, לא היו מעצרים

הרב יצחק יוסף אוהב שיקראו לו רב גדול פוסק הדור ו'מרן' והוא זה שאומר עכשיו כי לדידו עדיף שחמישים אחוז מן הצעירים החרדים ילכו לשמד והעיקר שלא יעצרו את הנותרים? רב בישראל לא היה מעיז לומר דברים כאלו, וכאשר יש מי שאומר כך יודעים אנו כי הוא מן השקרנים שאסור לשמוע מהם פסקי הלכות. נציב כאן את השאלה בפני הרבנים, מה עדיף, חצי מכלל החרדים שילכו לשמד העיקר שנציל את החצי השני? או שעדיף שכולם ילכו לבית הסוהר ולא ישלחו אפילו אחד ויחיד לצבא מחלן שהניסיון שם הוכיח כי מסיימים בלי תורה ומצוות וחלק גדול מהם נשאו נכריות

ושאלה נוספת וקשה, הרב יצחק יוסף טוען כי הוא מנהיג הספרדים, האם אינו יודע כי במצב הזה רוב רובם של הבחורים הספרדים ייאלצו ללכת לצבא? בשביל שאשכנזים יוכלו ללמוד בישיבות. איך הוא מעלה על דעתו להסכים להצעת חוק שקובע בצורה הכי ברורה כי בעוד שלש שנים כל מי שיגיע לגיל 17 יחלקו אותם לחצי חצי. ונניח שיהיו 20 אלף בחורים בגיל הזה עשרת אלפים ישלחו לשמד ממש בצבא המחלן, איך הוא הסכים לתת יד לחוק כזה?

עכשיו מובן מדוע גדולי ישראל הספרדים לא רוצים לראותו נשיא מועצת החכמים, מי שמסוגל היה להסכים לחוק כזה אינו ראוי שיהיה רב בישראל בכלל. תפקידו של רב להילחם על כל נשמה יהודית שחלילה לא תיפול בידי המחלנים, והנה שומעים אנו כי מי שטוען כי הוא 'פוסק הדור' הספרדי וכי הוא ה'מרן' הספרדי מפקיר עשרות אלפים לשמד

גדולי ישראל האמיתיים אמרו מראש כי אם החוק יקבע כי חמישים אחוז חייבים להתגייס הם לא יתמכו בחוק הזה. וכפי שאמר מרן הגר"ד לנדו כי הוא לא יתן יד לחוק כלשהו שלא יקבע שכל מי שרוצה ללמוד יוכל ללמוד, והחוק כפי שנוסח לא מאפשר זאת, יחלקו את הצעירים לחצי שילכו לישיבות וחצי לשמד לצבא המחלן

בעבר שמענו את הרב יצחק יוסף נאבק ומדבר דברי אמת כי גם בטלנים אסור להם להתגייס לצבא מחלן, ופתאום הוא התהפך מצד לצד הפך להיות מזרחי'ניק ממש, כזה אשר מוותר על מחצית החרדים ושולח אותם לצבא מחלן

אני רוצה לקוות כי הוא היה כנראה בגילופין כשדיבר ככה ויתקן את הדברים יכריז שוב שאפילו בטלנים אסור להם ללכת לצבא מחלן, וכי החוק כפי שהיה מוכן להצבעה אסור להסכים עמו מפני שהוא מחייב חמישים אחוז של הצעירים החרדים ללכת לצבא מחלן, וכי לא הבינו את דבריו ויתקן את אשר קלקל

חיים שאולזון

שלמה צבי מחדיר עבודה זרה בגור - אומר כי כח והצלחה אפשרי רק דרך הקב"ה והרבי - בלעדי אביו הרבי, הקב"ה אינו יכול לעשות זאת

באים בטענות לר' מנדלי, אתם צריכים לשמוע איך מדברים בגור, שם כבר מזמן מפחדים להזכיר את שם הרבי מפני שאצלם הרבי הוא אלוקות ממש ואינו בשר ודם, ואם מישהו רוצה להבין זאת שישמע את דרשתו של שלמה צבי הבן של הרבי האומר בצורה הכי גלויה כי כח והצלחה אפשרי רק דרך הקב"ה והרבי, הקב"ה לבד זה לא יעבוד, רק עם אביו הרבי זה עובד, הקב"ה צריך את אביו הרבי בשביל לפעול כח ברכות וישועות בעולם

ביקשתי לשמוע מחסיד גור שמבין במה שקורה בעבודה זרה של גור וכך הוא כותב לי:

הוא מהסס שניה לפני שמשווה - חס ושלום - בין הקב"ה ובין יציר נוצר בשר ודם. אבל מי שיודע, זה לא בגלל שהוא מהרהר אם ראוי להשוות, אלא בגלל שבגור היום כבר לא מדברים על הרבי בכלל. מדברים עליו כמו על ישות, אלוהית אולי, 'היה- נאמר - זה אפילו לא 'אמרו' ובטח לא 'אמרו בפנים' כמו שהכרנו בשנים שלפני תש"פ, וחס וחלילה לא אומרים היום רגיל: 'אדמו"ר שליט"א אמר' כמו שצריך להיות בשפה נורמלית. כי האדמו"ר היום הוא חצי אלו-ה, ל"ע, ויש כאן ממש ספק עבודה זרה וכמעט וודאי שיתוף ואבק עבודה זרה. 'כל אחד ואחד מכם יש לו כח שהקב"ה והרבי שליט"א נתנו לו'. עבודה זרה. ה' ירחם. אחינו ובשרנו הם.

החשש מחינוך לעבודה זרה בשיתוף, מגמד את כל הבעיות האחרות שנראות בסרטון: העילגות, העמירצות, צורת העמידה על הפודיום שנראית כמו מישהו שסובל נפשית - וכן מאידך גיסא הנחמה בזה שהציבור לא מתעניין ולא מחובר לדובר אלא משוחח, משועמם ומפהק. אבל יש כאן את הבעיה החינוכית האמיתית שכבר כמה שנים גור (ומקומות נוספים) דוהרת אליה.

שורות אלו שאני מצטט הוא מחסיד גור ירמיהו ולא מן הצד האחר, כואב לו נורא על שמרחיקים ולכן הסכים להסביר את הדברים, לטענתו קיימת קבוצה בגור שמחדירים בצעירים 'אלוקות' כאילו שהרבי והקב"ה זה אחד ושום דבר לא נעשה בלי הרבי, כאילו הקב"ה מתייעץ עם הרבי

חסידי גור בחלקם הגדול אינם מטומטמים, אבל מפחדים לומר כי מרחיקים וכי חייבים להיזהר מפני שלא עשו כך אצל אף רבי מגור שקדם לרבי הנוכחי, שהיו גדולים בהרבה מן הרבי הנוכחי. ישנם היום צעירים בגור, ובמיוחד כמה מן המשפיעים שם, שאם ישמעו אותך מהרהר על הדברים אתה נכנס לרשימה השחורה וירדפו אותך וגם תהיה שרוף אצל הרבי

לצערנו ובושתנו בעולם החרדי העבודה זרה חודרת חזק עושים מבשר ודם כאילו שהם אלוקים, ובמצב הטוב סגן האלוקים, וחייבים להילחם במצב הזה. הגענו לכך שלא מתביישים לעמוד ולנאום ולעשות מן הרבי כאילו אלוקים, וכי הברכות וההצלחות מגיעות רק דרך הרבי, ומפני שמפחדים לומר זאת אז עושים טובה ומוסיפים את הקב"ה

אלו לא למדו את המשמעות של 'ארור האיש אשר יבטח באדם'. בכל יום אני פותח את יומי בפסוק הזה, מפני שאחרת עלולים להאמין בבשר ודם להתרשם ממנו ולא לקלוט כי הופכים ל'ארור'. הנביא ירמיהו מזהיר אותנו שנזכור: כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן יהוה יסור לבו - ברגע שמאמינים ברבי שהקב"ה זקוק לו לישועות וברכות מסירים את הלב מן הקב"ה, ונכללים בכלל הארורים, ולצערי בימינו עשרות אלפים בעולם החרדי מאמינים בכוחם של בשר ודם וחיים חיי הבל, כל מעשיהם גם הטובים ביותר הופכים לרעים ופסולים עד אשר יקלטו ויבינו כי יש רק אחד ויחיד שממנו בא הכל ואינו בשר ודם, ולא זקוק להסכמתם ולעצתם איך לתת כח ברכה והצלחה ליהודי. אדרבה מי שאינו מאמין בבשר ודם מאמין רק בה' אחד, הוא האיש אשר הקב"ה יתן לו הכל

איך מבחינים ונזהרים שהכל בא ממקום אחד בלבד, וכי אין כח כלשהו לבשר ודם למרות שמינוהו לרבי או מנהיג. נכון שהקב"ה נותן כוחות מיוחדים למנהיגים, אבל אלו זקוקים לברכת ה', בלעדיו אינם שווים כלום. המחשבה כי יש כח לבשר ודם מכוחו שלו ולא דרכו של הקב"ה היא חורבן היהדות החרדית בימינו

חיים שאולזון

סילקו את מענדל ראטה וטוב שכך הוא מן המתיוונים הראשונים שפרץ גדרים וגרם למצב הזה

אלימות זה לא דרך, אבל מחאה מותרת במיוחד כאשר עוסקים עם מתיוון מי שעודד את הלוחמים בגדולי ישראל ומסייע לצוררי התורה. הוא היה מן הראשונים להתייצב לחטיבה שאמורה הייתה להיות 'חרדית' ומעשית היא הפכה להיות לסמל ההתיוונות בדורנו, מקום שכל עניינו לשמש מעבר מעולם חרדי לעולם החילוני, במשך תקופה ארוכה הוא ניהל את ההסברה של חטיבת המתיוונים 'להוכיח' כי מדובר במקום טוב, למרות שהמקום מתנהל על פי חוקי הגויים. הוא חושב שעל ידי 'דף היומי' ושירים יהודים הוא ימכור לציבור כי המקום טוב לחרדים. המציאות היא שהמקום הזה מייצר רוח רעה שמטרתה אחת ויחידה לטשטש את האמת המרה כי מדובר במקום מסוכן טמא ואסור

מענדל ראטה למרות שהוא בנש"ק ממקורו לא היה חרדי באמת, חיבר שירים על כמה שהוא אוהב 'מיידלאך' (בנות), דבר שמוכיח כי הוא כל כך רחוק מלהיות חרדי באמת. הוא חושב שעם תחפושת של תלבושת אחידה של קהילתו הוא יכול לרמות את הציבור, וטוב שהציבור העמיד אותו על מקומו לדעת ולהבין, שכל עוד הוא ימשיך להסית חרדים לשרת בצבא מחלן ובחטיבות שעניינם הוא מיסיון להעביר חרדים מעולמם לעולם החילוני, הוא לא רצוי באיזורים החרדים

מסכנים מי שמשרתים בחטיבת החשמונאים המתיוונים, חלקם שבבניקים ואולי בשבילם זה טוב. אחרים הם לא מן החרדים האמיתיים, ולא ראינו שיקומו שם חרדים ויכריזו כי אינם ציונים ואינם לאומיים ואינם שרים 'התקוה' ולא יעשו כחוקות הגויים בעניין כלשהו מפני שהם חרדים. ההיפך אנו רואים שם כניעה לתועבת הגויים ולחוקיהם, משלימים עם הציונות שעניינה מחיקת התורה והמצוות, וחיים חיי כפירה בכל תחום

אם מענדל ראטה היה חרדי באמת, היה קם ואומר את האמת, כי חשב שאפשר להקים חטיבה חרדית וכי עתה ברור לו שזה בלתי אפשרי, מפני שאורח החיים שם הוא בניגוד גמור מאורח החיים החרדי. פרט אם מענדל ראטה לא יודע מה זה חרדי, הוא חושב שעם מגבעת של 'שומרי אמונים' אתה חרדי, הוא חי בעולם לא מציאותי. 'חרדי' פירושו התבדלות מן החילוני והמזרחניק, אינו ציוני ואינו לאומי ואינו שר שירי כפירה ולא משתתף בטקסים שנעשים על פי חוקי הגויים, ועל כולם ההלכה קודמת לחוק

עלינו להוקיע כל 'חרדי' שמשרת בחטיבות החרדיות שהן פסולות ואסורות - כך קבעו גדולי ישראל - אין מקומם בציבור החרדי, פרט אם ישובו בתשובה ויכריזו כי אינם ציונים ואינם מכירים בלאומיות לפני ביאת המשיח, ואינם שותפים לשירי כפירה ולחוקי הגויים ועוד עניינים אחרים שהם ההיפך מאורח החיים החרדי

חיים שאולזון

למשטרה סוכנים חרדים מוסרים - עתה היא מתקשית להחדיר מרגלים בשל בגידתם בהם

כאשר נודע כי השב"כ מחדיר עתה סוכנים לתוך החברה החרדית על מנת לגלות פרטים שחשובים להם לדעת, הייתה זו הוכחה נוספת לטענה של כמה שנים שהמשטרה לא מצליחה עוד לעשות את מה שעשתה בעבר מפני שבגדה בסוכניה. בירושלים היה להם סוכן זה שנים קמב"ץ ב'עדה החרדית', שהתאבד בגלל חשש שהמשטרה תבא לעצור אותו, הוא ידע כי הפעם המשטרה תבגוד בו. המשטרה ידעה בכל השנים על עבירותיו מעשיו החמורים שכל אחד אחר היה עצור ונשפט לשנים, הוא הרשה לעצמו לעשות הכל ביודעו כי הוא מבוטח יש לו חסינות במשטרה, מפני שהוא סוכן שלהם, ועד כדי שהיה לו כינוי ידוע במשטרה

גם בבני ברק יש למשטרה סוכנים ואחד הראשיים שבהם היה ראש השומרים של העיר שעשה מעשים חמורים והיה בטוח כי המשטרה לא תעצור אותו. אבל בשל מאבק חיצוני שהתנהל נגדו, המשטרה לא יכלה לעמוד מול הלחץ, ועצרה אותו. תחילה ניסתה להקל עליו ולשחררו אבל בשל התרבות התלונות נגדו לא הייתה להם ברירה והוא עצור הרבה זמן ואף הגישו כתב אישום חמור נגדו

כאשר המשטרה נטלה על עצמה את המשימה לעצור בני ישיבות, הם לא ידעו כי חסרה להם מודיעין בישיבות ובקרב החרדים, הם היום הרבה יותר חלשים, למרות שיש להם היום הרבה יותר שטינקרים כאלו שמעבירים להם מידע. וכאשר ביקשה לדעת מי הם מתכנני ההפגנות והיכן המקור בשביל לטפל בהם היא לא הצליחה, ולכן פנתה לשב"כ שתסייע לה, זו מחדירה  לישיבות כאילו תלמידים שמבקשים ללמוד מסוג של 'בעלי תשובה' במקומות היכן שלא קולטים כי מדובר במרגלים של השב"כ

האמת היא, כי כבר בעבר השב"כ עבד חזק אצל החרדים. בתקופת יוסל'ה שוכמאכר השב''כ היה חזק ברחוב החרדי. אבל האמת היא, כי אז זה היה הרבה יותר קל, מדובר היה בציבור יחסי קטן. היום הסיפור אחר, לא עוד כמה קבוצות היום יש כל כך הרבה ובכל מקום, וכאשר אתה יודע מה קורה ב'תורה ויראה' אתה עדיין לא יודע מה קורה ב'אהל שרה' למי שמבינים במה מדובר

קבוצות הקנאים מחולקים היום להרבה קבוצות וכל אחת מתנהלת כעולם בפני עצמה, אם כי הם עובדים יחד בתחומים מסויימים. ההחלטות אם לצאת לפעול הם מקומיות ויחודיות. קחו למשל את הקבוצה שהתנפלו על בית השופט סולברג הם לא תיאמו זאת עם האחרים ולכן הם לא מקבלים סיוע ועידוד מן המחבלים הליטאים, אלו היו מונעים זאת אם היו יודעים מפני שזה מקלקל להם במשימותיהם

הרבה פעולות נעשים מבלי שאחד יודע מן השני. ולא רק מפני שכל אחד פועל בדרך וצורה אחרת, ישנם מי שמאחורי הקלעים מנווטים פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם הציבור בכללו

מה שקרה בשנים האחרונות ובמיוחד מאז שנפתחה המערכה המשפטית והחילונית נגד הישיבות, גרמה שאותן קבוצות שבעבר היו מוחרמים בציבור החרדי הכללי מקבלות היום הרבה סיוע ועידוד, נוצר מצב שמברכים על מעשיהם מה שעד לפני כמה שנים בלבד היו מוקצה ולא מקובל. השינוי הזה במודיעין טוב, היה מחייב שיקול מחדש וחדירה עמוקה לרחוב החרדי ובמיוחד במקומות היכן שאין להם מושג מה קורה שם. המשטרה והשב"כ שלא העלו על הדעת שיקרו שינויים כאלו ומי שבעבר היו משוכנעים שהם לא יתנו יד למעשי הקיצונים, היום ייצאו להפגנות ואף יעודדו את כל מי שיוצא להפגנות ולמאבק במערכת הלוחמת בישיבות, וזה מכביד על המודיעין של המשטרה והשב"כ שהם כרגע חסרי אונים ואינם מסוגלים לעצור את ההפגנות ומה שהם גורמים בהפגנותיהם

בירושלים למשל הייתה למשטרה גישה לכל מקום, היה להם את המרגל הראשי שלהם מי ששיחק כאילו ששייך לקבוצות קנאיות בעבר ומעשית שירת את המשטרה, ובבני ברק, מי שמצטערים שראש השומרים בעיר בבית הסוהר הם ראשי המשטרה שזקוקים לו ולכשמותו שיעשו להם את העבודה המודיעינית בחברה החרדית. המציאות שאף אחד מהם לא ידעו מה מתכננים הקנאים של בית שמש מוכיחה כי הם בלי כל בסיס של מודיעין בקבוצות הללו

עוד משהו קורה עתה שלא קרה בעבר. איש לא חשד באף אחד כי הוא סוכן של המשטרה או של השב"כ. עתה כל מי שלא מכירים אותו וגם מי שמכירים חוששים לספר ולדבר שמא הוא עובד בשביל השב"כ. בפונוביז' תפסו את איש השב"כ שחדר לישיבה כאשר החלו לבדוק כל אחד אם קיים חשש שהוא עובד עם הסוכנים הללו. וכאשר ראו כי מדובר במי שלא מכיר את השירים הבסיסיים של הישיבות, בדקו ומצאו כי הוא סוכן שב"כ וסילקו אותו מן הישיבה

חיים שאולזון

מה מחפשים בחורי ישיבות באילת

כאשר עוסקים בגיל הטיפש-עשרה קצת קשה לבא בטענות, הראש לא עובד גם כאשר הסכנה כל כך גדולה. כל ילד יודע שהמשטרה אורבת לכל בחור ישיבה, ומספיק שיעצרו אותך לבדיקה משטרית רגילה, אפילו שתסע חוקית, אתה כבר בצרות. מספיק ששוטר או שוטרת תנסה לבדוק אם אתה עריק ותעצור אותך. ולכן ההגיון אומר כי אדם שיש לו קצת שכל לא יקח סיכון מיותר, ואם כבר, שיסע ברכבת או באוטובוס ולא כפי שנסעו בחורי הישיבה לאילת והמשטרה תפסה אותם

לשם מה נסעו זו שאלת השאלות. וגם אם נניח שהם חיפשו להתפרק קצת בגלל הלחץ בישיבה, עדיין אין כל הסבר מדוע דווקא לנסוע לאילת, האם חיפשו שם קדושה? איך בכלל מגיע רעיון כזה לראשו של בחור ישיבה לנסוע לאילת. אם כבר, תסע לגליל למקומות שפחות פרוץ, ויש היכן להסתובב במקומות קדושים

לא היה זה פלא שזה היה נראה נורא אם היו יוצאים להפגין בשבילם, היו שואלים מה מחפשים בחורי ישיבה באילת ומדוע אינם יושבים ולומדים בישיבה. אותו דבר גם כאשר רואים בשנים האחרונות בחורי ישיבה בכל מיני מקומות מסתכלים בטלוויזיות ומסכים משחקי כדורגל. מה לבן תורה וכדורגל

כשהייתי ילד, בחיידר אסרו לשחק עם כדור בכלל, לא רצו שילדים ירצו לראות כדורגל. ואם שיחקת בכדור סילקו אותך מן החיידר, ובמצבים טובים יותר רק נענשת. אספר כאן סיפור אישי, סבי ז"ל אבי אימי ע"ה היה מלמד מצויין בירושלים והציעו לו לעבור לפתח תקוה שם חיפשו מלמד טוב, הוא הסכים ועבר לגור בפתח תקוה. אבל היה זה באיזה שבת שהוא ראה איך שהילדים שלו מסתכלים על איך שילדים אחרים משחקים בשבת כדורגל. במוצאי שבת הוא הורה לארוז את כל ההפצים והודיע כי הוא חוזר מיד לירושלים הוא לא יסכים בשום אופן שהילדים שלו יראו איך שמשחקים כדורגל

בימינו התירו את הכדורגל, ועתה במונדיאל מאות ומי יודע אם לא אלפים הסתכלו על המשחק ולא הבינו כי מדובר בראיה שהורסת את הפנימיות היהודית, ומשבשת את החיים היהודיים

ובינתיים אנו שומעים על בן ישיבה תלמיד ישיבת מיר שנעצר היום יום שישי במשטרה באילה. מה לתלמיד ישיבת מיר באילת? שומעים דברים מסמרי שיער, היתכן שלכך הגענו בחורי ישיבות מסתובבים באילת

האם בחורי הישיבות של ימינו הם אותם בחורי הישיבות שאני הכרתי לפני שישים שנה ויותר? או שאין כל דמיון יותר. בזמני לא היה מי שהעיז לנסוע לעיר הטומאה אילת, ולא רק שלא שיחקו כדורגל המציאות הזו הייתה טריפה, אני נגד כל מעצר של בחור כלשהו כולל מי שאינם בישיבות, מפני שלצבא המחלן אסור ללכת בכל מצב. החטיבות החרדיות שכאילו הקימו מיועדים לשבבניקים במצב הכי טוב, שומר נפשו מי שירא חטא אסור לו לדרוך שם. אבל כאשר המאבק הוא לאפשר לבני ישיבות ללמוד, נסיעה לאילת לא מסייעת למאבק הזה, וחבל שהבחורים לא נושאים את אחריות הכלל ואינם קולטים כי חילול ה' כזה פירושו החדרת סכין לתוך המאבק על עתיד בני הישיבות בישראל

חיים שאולזון

על הבן של מי מפגינים ועל הבן של מי לא?

ראינו זאת בישיבות ועכשיו רואים זאת בבני מי שנעצרים, ואסור לעבור על כך מבלי להעמיד את המחליטים על ההפגנות על מקומם ולומר להם כי הם עושים מעשה אסור וחמור. אין דבר כזה הבן של זה או אחר, וגם אין דבר כזה מי שלומד בישיבה זו או אחרת. חובתנו להגן על כל מי שלומד בישיבה ללא כל קשר מי אביו, וללא כל קשר באיזו ישיבה הוא לומד, אנו נאבקים נגד גיוס של בני ישיבות ונגד מעצר חרדים גם מי שאינם לומדים בישיבות, מפני שאי אפשר להתיר לחרדי כלשהו לשרת בצבא מחלן. מדובר במקום שאפילו ראשי ישיבות ההסדר זועקים מרה על מה שעושים עם תלמידיהם בצבא, מחייבים אותם לשבת בטנק צפוף יחד עם חיילות

כאשר עצרו את הבן של פטרוף מראשי המחבלים מיד הכריזו כי הופכים את ארץ ישראל כולה. בכל יום לפני כן עצרו בני ישיבות, מדוע אז לא שמענו הכרזה כזו? האם רק כאשר עוצרים בן של מי שעומד בראש הפירמידה המחבלית מפגינים? הדברים האלו גורמים שהמשטרה נזהרת שלא לעצור את הבן של... או כל מי שישיבתו או קהילתו ייצאו למלחמה, אבל מי שהאבא שלו אינו מראשי הקהילה או הישיבה קל לטפל בו לעצור אותו ולחייבו לשרת בצבא מחלן

אותו דבר היה כאשר עצרו תלמיד של 'עטרת שלמה' הכריזו על מלחמה, בניגוד למעצרי אחרים שזה עבר בשקט יחסית. האם מכריזים על הפגנה כאשר מדובר בבן של מי או תלמיד של ישיבה פלונית או אלמונית? מציאות היא שעצרו מכל הסוגים ומכל הישיבות כמעט ולא נאבקו למען כולם באותו דרך

אסור שזה יהיה ככה. המאבק הנוכחי חייב להיות אמיתי ונוגע לכל יחיד כאילו שהוא הבן שלך ולומד בישיבה שלך, אסור להבדיל בין דם לדם. כל מי שיושב ולומד חייבים להילחם למענו ולהפגין לא רק לבא לבקרו בבית הסוהר בערב בחירות כאשר זה מצטלם טוב לקמפיין הבחירות

חיים שאולזון

אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי - את זה קבעה היועצת ובטענות תלכו אליה

בעבר ישבו חכמים במקומות הקובעים ונזהרו מאוד בהצהרותיהם לקחו בחשבון האם זה יזיק לעתיד, והאם יהיו מי שישתמשו בדברים. אבל מאז יושבים במערכת המשפטית בישראל מי שרחוקים מאוד מחכמה, אמרו דברים שהיו טובים ונוחים להם לאותו רגע, ולא חשבו על שיבואו סיבובים אחרים מאותו מצב וישתמשו בדבריהם שלהם לעשות מהומות ולהרבות בהפגנות ולהפריע לתושבי ישראל בנימוק שהיועצת המשפטית היא זו שקבעה כך, הם נאלצים לבלוע את הרוק שבפיהם

רבים שואלים היתכן שיהודים חרדים יפריעו לכל כך הרבה אנשים בכבישים בישראל, יעצרו את התנועה לשעות, והתשובה לכל אלו, שתקתם כאשר היועצת איפשרה לעשות זאת בקפלן, עכשיו תשלמו את המחיר. מי שלא התקומם אז נגד היועצת המשפטית מפני שזה היה נוח לו, שישלם את המחיר. אין דבר כזה מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי שיהיה מותר לשמאל ולא לחרדים

שורות אלו אינם באים להצדיק את המצב הזה מבחינה הלכתית ומוסרית. יתכן מאוד ועל פי הלכה מדובר כאן בשאלות קשות במיוחד כאשר מפריעים לזקנים וחולים. אבל באשר לטענות החילונים מי שלא איכפת להם הלכה אלא החוק והמערכת המשפטית, הם האחרונים שיוכלו לבא כאן בטענות, מפני שהם הכשירו את המצב הזה בישראל

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

חיילי החשמונאים מתיוונים ואין מקומם בקהילות החרדיות

חלילה לנהוג באלימות כלפי אף אחד, וגם לא נגד מתיוונים, עונשם יבא משמים. אבל תפקידנו לעשות ברור כי אנו נגד דרכם, וכי מעשיהם מתועבים. כאשר גדולי ישראל אומרים בצורה הכי ברורה כי החטיבות החרדיות בצבא אסורות, כל רגע שהם שם הם פוגעים בגדולי ישראל ומחזקים את ההתייוונות. המאבק הפעם אינו על היחיד אלא על הרבים. כאשר יחיד צריך להחליט על עתידו ומתגייס לצבא הוא מסכן את נפשו אבל זה ענין בינו לבין קונו וחלילה לפגוע בו, זה לא ענייננו. אבל, כאשר מדובר במאבק ציבורי וההתגייסות לחטיבות החרדיות פירושו פגיעה קשה במאבק להכחדת התורה בישראל, זה כבר לא ענין אישי אלא ציבורי, והמתגייסים מרימים את נס המרד נגד גדולי ישראל ונגד המערכה שהיא היום הכי קשה בישראל של מחיקת התורה מישראל. ולכן אין מנוס אלא להיאבק נגד מציאותם ולא חלילה נגדם אישית. הכניסה לשכונות החרדים בבגדי צבא משמעותו הכרזת מרד בגדולי ישראל והחלשת המאבק נגד צוררי התורה המבקשים למחוק את התורה מישראל

טוב שהמשטרה הוציאו את החשמונאים המתיוונים בתקוה שיבינו כי אין מקומם בחברה החרדית

אסור היה לנהוג באלימות אבל טוב שמחו בדרך שאילצו להוציא את החיילים המתיוונים הללו עם משטרה. אסור לאפשר לאף אחד להאמין כי החטיבה המכונה 'חרדית 'ששמה 'חשמונאים' מקובלת על הציבור החרדי, בהחלט לא. מדובר במה שמופרך לגמרי, וכל חייל מהחשמונאים שיבא לקהילה חרדית עם בגדי צבא אסור להכניסו לבית כנסת כלשהו. ולא חלילה מפני שמבקשים לפגוע אישית, שיטתנו היא יתמו חטאים ולא חוטאים, אבל את החטאים חייבים למחוק, חייל מן החשמונאים המתיוונים המגיע לשכונה חרדית עליו לכבד את המאבק החרדי נגד מחיקת התורה, ועליו להסיר את הבגדים המכריזים מרידה בה' ןבתורתו - נקוה כי החיילים החרדים בעתיד יבינו כי אל להם ללבוש את הבגדים הללו מחוץ למחנה הצבאי, שם אין להם ברירה. אנו במלחמה על קיום התורה והיהדות בישראל, ואם מדובר במי שמאמינים כי הם חרדים עליהם לסייע במאבק הזה ולא להכריז כי הם פורצי גדר

הרב דוד לייבל עומד בראש המערכה נגד גדולי ישראל

בעקבות דברים שכתבתי בשבוע שעבר רבים ביקשו להבין מה הבעיה עם הרב דוד לייבל, לכאורה זכותו להאמין בדרכו. ולכן אני מבקש להסביר כאן את הדברים. נמצאים אנו במאבק על עתיד התורה בישראל, אלו לא ימים כתיקונם, וגם כאשר אתה חולק על רב זה או אחר וסבור אחרת, בעת מלחמה כאשר צוררי התורה מבקשים להכחיד את בני הישיבות ולשלוח אותם לבתי הכלא, חייבים להתייצב לצד בני הישיבות ולא לצד צוררי התורה מהמשטרה והמערכת המשפטית. מאז הגזירות הקשות נגד החרדים לא שמענו את הרב דוד לייבל יוצא לרחובות לזעוק נגד הצבא על שעושים כך. הוא חייב היה להיות הראשון להכריז כי אם ממשיכים כך, הוא מפסיק כל פעילות לגיוס חרדים ויעשה הכל שלא יתגייסו. הוא עומד מן הצד ומקווה כי יכריעו את החרדים. אז נאמר לו כאן לא יכריעו אותנו, ניאבק עד טיפת הדם האחרונה נגד גיוס לצבא מחלן

מדוע ראשי ישיבות ההסדר אינם מאיימים כי יפתחו במערכה נגד גיוס לצבא בכלל בגלל החיילות

טוב שסוף סוף שומעים גם את קולם של ראשי ישיבות ההסדר המתנגדים שבני הישיבות שלהם ישרתו בצבא כאשר מחייבים את בני הישיבות לעבוד ולהילחם יחד עם חיילות. הרמטכ"ל מיהר להשיב להם כי הוא ימשיך להחדיר חיילות בכל מקום וכי הוא לא מקבל את טענותיהם. מדוע לא שומעים את ראשי ישיבות הסדר מכריזים כי הם ייצאו במערכה נגד גיוס בכלל לצבא אם לא יעשו הפרדה מוחלטת בין חיילות לחיילים דתיים וחרדים. הרמטכ"ל בטוח כי הוא ינצח אותם, ובכך ניווכח בקרוב בהתנהגות הצבא בנושא הזה. האם ראשי ישיבות ההסדר יכנעו או שיקראו למלחמה ויפתחו במאבק בקרב הציבור הדתי כי אסור לשרת בצבא שמחלן בחורים דתיים בשיטת 'בעל פעור'

מה פתאום נזכר אריה דרעי לבקר בכלא?

עצורים ספרדים יש כבר הרבה זמן מאז החלה המערכה ומעצר בני הישיבות, אבל למרות שגדולי ישראל באו לבקרם, וגם חברי כנסת חרדים מכל המפלגות היו שם, היחיד שנזכר להגיע רק השבוע היה אריה דרעי, והשאלה היא מה קרה, האם בגלל שבעוד כמה חדשים ייערכו בחירות? שוב הוכח כי אריה דרעי פוליטיקאי ואין בו טיפ טיפת אמת. הוא נשא נאום כאשר יצא מהכלא ולא סיפר כי העצורים לא רצו לראותו, הם שאלו היכן הוא היה כל הזמן? דרעי רחוק מאוד מלדאוג לעולם התורה, הוא דאג ודואג לג'ובים למקורבים בזה הוא היה עסוק בכל השנה האחרונה לפחות, העצורים לא עניינו אותו

בהפגנות קפלן לא ראינו שישים עצורים

היכן היו יותר מפגינים לא חוקיים, בחצרו של השופט סולברג או בקפלן בתל אביב. היכן היו יותר שעות ועשו נזקים גדולים פי כמה, בקפלן. אבל המשטרה לא עצרה, ואם כבר עצרו אחרי חצי שעה שחררו אותם, וכאשר מדובר בחרדים על שלשה עציצים שנפגעו עצרו יותר משישים והשאירו אותם בבית הסוהר כאשר ברור כי מי ש'פגע' בעציצים זה בודד ומקסימום שלשה, ובכל זאת עצרו לפחות כשישים שלא נגעו בעציצים הללו. גם השופט סולברג לא שמענו אותו שואל איך זה שבקפלן לא עצרו ורק מי שהגיעו לחצרו עצרו. שופט שלכאורה אמור לדאוג לצדק דואג לעצמו, כאשר פוגעים בעציץ שלו הוא מכניס עשרות לכלא למרות שברור שהם לא היו חלק מזה

את הצלם החרדי עצרו - את צלמי קפלן לא עצרו

עוד דבר שמוכיח עד להיכן הרשעות מגיעה וכיצד האיפה ואיפה בין הפגנות שמאל לחרדים. המפגינים לצד ביתו של השופט סולברג הזמינו צלם שיצלם את מעשיהם, כמו כל צלם הגיע וצילם. המשטרה ביקשה ממנו שימסור להם את הצילומים בשביל שיוכלו להכין כתבי אישום, אבל הוא כיהודי חרדי אמר כי לא יתן מפני שיש בכך משום מסירה. המשטרה עצרה אותו, ושאל, את צלמי קפלן שיש להם צילומים מפלילים על כל כך הרבה מן המפגינים לא ראיתי שתעצרו, ואילו אותי אתם עוצרים? במה אני שונה מהם, מדובר בצלמים ולא במפגינים. אבל ככה זה, כאשר אין הוכחה כלשהי מי פגע בעציצים של סולברג עוצרים את כולם

הפרקליטות שילמה ביוקר על תביעת טלי גוטליב

הם ישבו ושמעו, לא הייתה להם ברירה מפני שהחוק מחייב כאשר מבקשים להסיר חסינות, היועצת חייבת לשבת ולהאזין לדברי הנתבע, וטלי גוטליב במשך של שעתיים וחצי עשתה קציצות מן הפרקליטות ומן היועצת והפרקליט הראשי, הפשיטה את המערכת הצבועה הזו, הוכיחה כל כך הרבה פרטים שהם כתב אישום נוראי נגד כל המערכת המשפטית, הם ידעו כי היא לא תשתוק, אבל שהיא תלך כל כך רחוק ועם כל כך הרבה מידע על זה הם לא חשבו. לא אתפלא אם היו יודעים לפני שהגיעו לועדה שזה מה שישמעו שהם היו מוותרים על הסרת החסינות

היועצת עשתה טובה לטלי גוטליב היא תזכה בפריימריס

כנראה הלחצים היו גדולים להסיר את חסינותה, אחרת קשה להבין האם הם באמת כל כך מטומטמים לא לוקחים בחשבון איזו טובה הם עושים לה ערב הפריימריז בליכוד. הנאום של השעתיים וחצי של טלי גוטליב יכנס להיסטוריה של הכנסת ושלה, היא לא צריכה כלום לפריימריז היא זכתה בכל כך הרבה תומכים חדשים, בזכותה של גלי בהרב מיארה ואחרים שמבקשים להעמידה למשפט על שגילתה מה עשה בעלה של שקמה ברסלר ביום לפני המלחמה ועל הקשר שלו עם סינוואר בעזה

האם נתניהו יסכים לעסקה לוותר על ראשות הממשלה תמורת נשיאות?

ברור להם כי בלי לתת לו משהו הוא לא יעשה זאת, אז הם זורקים לו הצעה, לפיו יוותר על ראשות הממשלה במשך של שלש שנים יישב בבית, ולאחר מכן יבחר לנשיא המדינה. אם לא יקבל את ההצעה המשפט ימשך עוד חמש שנים לפחות ואז כבר נגיע לזמן שהוא בין כה וכה יפרוש בשל הגיל. רבים רוצים שהמשפט ימשך מפני ששם חושפים את הנעשה בפרקליטות. בעבר איש לא ידע את מה שיודעים היום בזכות המשפט הזה. אבל מי שצריך להחליט זה בנימין נתניהו, האם תמורת נשיאות לסיים את הקריירה שלו עם תפקיד כזה הוא יעשה זאת? אנחנו מאמינים בני מאמינים שהמשיח יבא הרבה קודם ועדיף שלא יסכים להצעה

הרב יצחק יוסף ב'ילקוט יוסף': בתורה יש שתי יעקב אבינו ושתי יצחק אבינו עפ"ל

 קטע מהדורה קודמת בילקוט יוסף שכבר הושמד שהוכנס שם דברי שטות שיש שתי יעקב אבינו ויצחק אבינו וכו'

יצחק יוסף ובריוניו מאיימים על מי שמפרסם את זה ולכן מצווה לפרסם

אותו עם הארץ יצחק יוסף שרודף ולועג בבריונות ואכזריות נגד גאוני עולם התגלה האמת שלו בתור בור שלא שם לב לקטע הזה שכולו שטויות וזה רק מראה כמה אי אפשר לסמוך על הספר המשובש ילקוט יוסף שיש שם עוד הרבה טעויות בהלכה ובעובדות שפחות ניכר כמו הקטע הזה

יצחק יוסף רצה להביא ראיות נגד התכלת ובמקום להעתיק את הקונטרס נגד התכלת הוא הביא קונטרס של מישהו שבעד שעשה ליצנות מהקונטרס שהיה נגד

גם אחרי הפאדיחה שהתגלתה הם התקשרו למחבר לברר אם זה באמת ליצנות או שיש צד שזה כן אמיתי כדי להציל את כבודם 

זה עוד יותר מראה את ה"גאונות" שלו שכל ילד רואה שזה שטויות ולו יש צד שזה אמיתי

האמת הקטנה שמכסה על השקר הגדול: המערכה על צביון צה"ל ובג"ץ הטנקיסטיות

 האמת הקטנה שמכסה על השקר הגדול: המערכה על צביון צה"ל ובג"ץ הטנקיסטיות / מאת: אביעד גדות 

ההחלטה האחרונה של ראשי ישיבות ההסדר להורות לתלמידיהם שלא להתגייס לחיל השריון איננה גחמה מגזרית, אלא קריאת השכמה לכולנו. במשך שנים נעשה נסיון לבנות אמון עמוק בין הציבור הדתי-לאומי לבין צמרת צה"ל, אמון שהתבסס על ההבטחה שחייל שומר מצוות יוכל לשרת מבלי שיוצבו בפניו קווים אדומים הלכתיים. אלא שפעם אחר פעם התברר לרבנים שהבטחות אלו אינן אלא מצג שווא. ההובלה של בג"ץ וגורמים בפיקוד הבכיר של צה"ל למחוזות הפמיניזם הרדיקלי לא רק שפגעה ביחסי צבא-חברה, אלא ניפצה את האמון הזה לרסיסים.

חלון אוברטון ומסך העשן של ה"מחלקה"

הניסיון למסגר את סוגיית הטנקיסטיות כ"פיילוט נקודתי של מחלקה אחת בלבד" הוא השקר הגדול ביותר שדובר צה"ל וארגוני השמאל מוכרים לציבור. כל מי שמכיר את המערכת הצבאית ואת עולם התקציבים יודע שאין דבר כזה פיילוט למחלקה בודדת. לא משקיעים משאבי עתק, התאמות לוגיסטיות ותשתיות בשביל קומץ חיילות. מדובר בהקמה של גדוד לכל דבר, במסווה של ניסוי.

זוהי דוגמה קלאסית לשימוש ב'חלון אוברטון' – התיאוריה המסבירה כיצד מכשירים רעיונות שהיו בעבר בלתי מתקבלים על הדעת והופכים אותם לנורמה לגיטימית. אם לפני עשרים שנה איש לא העלה בדעתו שילוב נשים בטנקים של חטיבות ההכרעה, הרי שהיום המערכת מכשירה זאת צעד אחר צעד. המטרה האמיתית אינה זכויות נשים, אלא הרגלת הציבור והחיילים הדתיים למציאות שבה עירוב מגדרי מלא הוא ברירת המחדל החדשה.

קריסת פקודות הפלורסנט במבחן המלחמה

כבר לפני כעשור, כאשר נכתבה "פקודת השירות המשותף", הובטח כי תישמר ההפרדה וכי תינתן האפשרות לפלוגות 'מגדריות'. ובדיוק כפי שהתרענו בארגון תורת לחימה, פקודות שנכתבו תחת אורות הפלורסנט במשרדים הממוזגים בקריה קרסו ברגע האמת בשטח. במלחמה הנוכחית ראינו כיצד הפקודות הללו, שגם ככה היו גרועות, נרמסו לחלוטין – פרמדיקיות ולוחמות עורבבו עם לוחמים בתוך הטנקים והנגמ"שים בתעסוקה המבצעית ובלחימה.

כאשר הרבנים ומשפחות לוחמי מילואים מוחים על כך, המערכת משיבה בתירוץ שמדובר ב"פיקוח נפש" ובשעת חירום. אך זהו בדיוק חלק מהקונספציה של קריסת שמיני עצרת: הצבא צריך להיות מוכן למלחמה, לא רק לביטחון שוטף. אי אפשר לבנות צבא על בסיס הנחה שבשגרה נשמור על פקודות ההפרדה כביכול, ובשעת מלחמה נשתמש בטיעון ה"פיקוח נפש" כדי לכפות ערבוב מגדרי מלא ולרמוס את ערכיהם של הלוחמים שומרי המצוות.

המאבק על המובן מאליו: מצבא העם לגטאות מגדריים

כדי להבין את האירוע, יש להסיר את מסך העשן. ארגוני "הנשים" וארגוני השמאל הקיצוני אינם נאבקים על "זכויות הפרט" של לוחמת כזו או אחרת; הם נאבקים על צביון צה"ל כולו. שאיפת העל שלהם היא להפוך את הקערה על פיה: שהגדודים המעורבים בחטיבות החי"ר והשריון יהיו המובן מאליו, ומי שיבקש לשמור על הלכה והפרדה ייאלץ להידחק לתוך "גטאות מגדריים" – יחידות סגורות ומבודדות שייתפסו כחריגות.

התוכנית הזו אינה סודית. כבר בשנת 2013 פורסמו ניירות עמדה של המכון הישראלי לדמוקרטיה והמכון למחקרי ביטחון לאומי, שבהם נכתב שיש להתייחס לחייל הדתי כאל בעל צרכים מיוחדים, בעוד שהעירוב המגדרי המלא צריך להיות הנורמה המובילה. לשם המערכת צועדת בכל הכוח. משום כך, המאבק של הרבנים והציבור איננו צריך להתמקד ב"זכויות החייל הדתי", אלא בדרישה עקרונית על דמותו של צבא העם כולו. חטיבות החי"ר והשריון הלוחמות, יחידות השדה - חייבות להישאר נפרדות.

המטרה: חינוך מחדש של הציונות הדתית

הציבור הדתי-לאומי שילם וממשיך לשלם את המחיר הכבד ביותר במלחמה הזו. בתי העלמין הצבאיים התמלאו במיטב בנינו, תלמידי הישיבות שיצאו להילחם ומסרו את נפשם. והנה, למרות האחוזים הפנומנליים של המגזר במערך הלוחם ובפיקוד, אג'נדות קיצוניות מבחוץ ממשיכות להכתיב את הטון, תוך זלזול מוחלט בערכי הלוחמים.

האיפה ואיפה זועקת לשמים כאשר משווים זאת לניסיונות שילוב החרדים. כדי לגייס חרדים כביכול, המערכת מוכנה להקים יחידות נפרדות לחלוטין (כמו חטיבת חשמונאים ונצח יהודה), משום שהחרדים נתפסים כקבוצה העומדת על שלה. לעומת זאת, הציונות הדתית, המעורבת בכל דרגות הפיקוד והלוחמה, נתפסת הן כאיום על ידי ארגוני השמאל והן כמי שנמצא כבר בכיס של צמרת הצבא. משום כך, החשש שלהם מפני צבא "משיחי" מניע אותם לנסות ולחנך מחדש את הציבור הדתי-לאומי באמצעות כפיית ערבוב מגדרי, מתוך הבנה שהדבר יאלץ את הרבנים לכל  היותר לסגת ליחידות מגזריות מבודדות ובכך יוחלש כוחם בצבא הכללי. לאחר השילוב הכפוי בסיירות כמו מטכ"ל, היעד הבא שלהם הוא כמובן גולני וחטיבות החי"ר הנוספות.

קריאה למחנה האמוני

האירוע של הטנקיסטיות הוא רק 'חייל' אחד על לוח השחמט של שינוי ערכי צה"ל. עלינו להפסיק להסתכל על האירועים בצורה מבודדת ונקודתית ולחדול מלספוג את זריקות ההרדמה. השקרים התקשורתיים של דובר צה"ל כאילו "הכל בסדר והכל נקודתי" חייבים להיענות בעמדה תקיפה ובלתי מתפשרת.

זוהי קריאה לנבחרי הציבור של המחנה האמוני כולו – מהליכוד שמוביל את משרד הביטחון, דרך מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית, ועד למפלגות החרדיות: עצרו את הטירוף. אי אפשר לדבר על גיוס חרדים ועל אחדות השורות, בזמן שערכיו של המגזר שנושא בנטל הלחימה המרכזי נרמסים תחת אג'נדות פמיניסטיות רדיקליות. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, להחזיר את המערכת אל השכל הישר, ולהבטיח שצה"ל יישאר צבא מנצח השומר על צביונו ועל לוחמיו.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון תורת לחימה

רגעי השבוע - פרשת שלח, מברכים בחודש תמוז

 רגעי השבוע - פרשת שלח, מברכים בחודש תמוז

 

הנאום המרטיט והבלתי נשכח למרגלות אבני הכותל המערבי וסיפורי הנסים של הנכד / בן משפחה שהתגלה במהלך ברית מילה במוסקבה בהשתתפות ארבעה דורות / אימרה מטלטלת של הצדיק הירושלמי שהכריעה את הכף במכרז ממשלתי אמריקאי / זכרונות ירושלמיים עם הצדיק מלנינגרד שחוגג שמונים

 

 

א. קול אליהו

 

זה היה ביקור קצר בן שלושה ימים, ובעיני רוחי ראיתי מיד שלושה דורות של היסטוריה הקשורה לקהילה היהודית ברוסיה. וכך ניסחתי את המודעה מטעם בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה": בברכת ברוכים הבאים בשם ה׳, מקדמים אנו את פני האורח הדגול, העומד על משמרת תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, הר' עמיחי אליהו שיחי', חה"כ ושר התפוצות, בנו של ידידנו החשוב והנעלה, הגאון רבי שמואל שליט"א, רבה הראשי של עיה"ק צפת ת"ו".

 

כאן עצרתי מעט, ומתוך התרגשות בחרתי את המילים: "ונכדו של האי גאון וצדיק צלותהון וסנגורן של ישראל, שזכויות גדולות לו בהחזרת תפארת ועטרת יהדות רוסיה בדורנו, המקובל רבי מרדכי אליהו זצוק"ל, שפיאר את פתיחת בית מדרשנו הגדול ברוב פאר ורגש, בהזמנתו של מורנו הרב הראשי שליט"א".

 

הוספתי לעדכן את הציבור, שהאורח יישא מדברותיו בהתוועדות החסידית בשבת קודש לאחר תפילת מוסף בבית הכנסת.

 

לאחר מכן, בסעודת השבת אמרתי לשר ר' עמיחי, שעם טון ונימת דיבורו, מזכיר הוא מאוד את סבו הגדול והבלתי נשכח. כי מי שזכה לשמוע את דבריו של רבי מרדכי אליהו זצ"ל לא ישכח זאת בחייו. כמו נאומו המרטיט עת כובד להדליק את נר הראשון של חג החנוכה בשנת תש"נ, הרבי צפה במסך בבית הכנסת ב-770 בהשתתפות אלפי אנשים, שומע את הרב אליהו קורא בקול נרגש: "הרי הדלקה כשרה בזר, ובטוח אני שהכהן הגדול בבית המקדש השלישי שייבנה תיכף, יבקש ויכבד את הרבי להדליק את המנורה הטהורה"!

 

"הייתי שם עם אבי ואחי שיחיו", אני מספר לשר הנכד. לידי עומד ידידי הרב ברוך גורין, והוא מוסיף: "אני הייתי אז כאן במוסקבה וזוכר זאת היטב, צפינו מבעד למסכים" הוא אומר, כשדוק של רגש מציף אותו. ואז מגלה לנו השר: "לפני מספר חודשים הייתי בארה"ב. לאחר תפילה באוהל ובחדר הרבי, נפגשנו עם מזכירו של הרבי הרב יהודה קרינסקי, והוא סיפר לי כי הרבי ביקש ממנו לאחר חנוכה, לראות שוב את דברי סבא, והביאו לחדר קודשו מכשיר עם הקלטת של האירוע".

 

עוד לפני השבת שעשה איתנו השר בבית הכנסת המרכזי, הצענו לו ביום שישי לסייר בחלק מהמוסדות שבשכונה. בהגיעו ל"מרכז החסד היהודי שערי צדק" קיבלתי את פניו. הצגתי את עצמי, וכאשר שמע את שם משפחתי נעמד לדקות ארוכות לספר לרעייתו שהתלוותה אליו ושאר חברי המשלחת שהגיעו עמו - על הקשר  המשפחתי שהיה בין סבו הגדול שיום הסתלקותו היה השבוע - לבני משפחת דייטש הירושלמית, עם מעשי חסד רבים שהיו עושים בשותפות.

 

"את הדברים האלו גם שמעתי מאביך, הרב של צפת", אמרתי לו, עת התיישבנו לאחר שסייר בכל האגפים והמחלקות בבניין וראה מקרוב את אימפריית החסד והצדקה שהקים הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, מרכז שהוא סמל ודוגמה לקהילות רבות בעולם היהודי. 

 

הוצאתי אלבום של מסיבת ה"מלווה מלכה ה-15 של הגמ"ח המרכזי קרן חיה מושקא", שנערך לפני 10 שנים, ובמעמד זה היה אביו רבי שמואל אורח הכבוד. בשבת שלפני כן סעד את סעודת היום בביתנו, והעלה בזכרונו סיפורי חסד רבים של אביו הגאון הקדוש רבי אליהו זצ"ל, עם בני משפחת דודי זקני רבי יוסף אליהו דייטש ובניו. 

 

הודיתי לו על הדברים, ועל אף שיום שישי בתקופה זו ארוך מאוד, בכל אופן הרי זה ערב שבת וכל אחד צריך להיחפז לעיסוקיו ובעיקר להכנות לקראת שבת. כשאני מהרהר לעצמי, שהנה כעת חוליה שלישית בין משפחת אליהו המעטירה לקהילת מוסקבה הגדולה: הסב רבי אליהו, מקורבו הגדול של הרבי, שזכינו והוא היה בפתיחה הגדולה לפני 25 שנה לבניין בית הכנסת והמרכז היהודי מארינה רושצ'ה. בנו רב העיר צפת הרב אליהו, שהגיע כאמור לפני 10 שנים למלווה מלכה של הגמ"ח; וכעת, הנכד שר המורשת ר' עמיחי, המבקר כאן, למען כלל ישראל. 

 

למחרת בסעודת יום השבת, לאחר לגימת 'לחיים' בביתו של ידידי מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, שיתף האורח במקצת הדברים שהוא רואה מאחורי הפרגוד, מתוקף תפקידו בממשלה בישראל: "הניסים שהציבור מכיר, הם אפילו לא קצה הקרחון. מה שאנחנו רואים בקבינט, ההצלות שיש מאחורי הקלעים - זה 'עושה נפלאות גדולות לבדו'. הקב"ה מנהל את זה באופן אישי. אין הסבר אחר מול הנסים שדווקא אנחנו - מראש הממשלה וכלל חברי הממשלה רואים, דברים שהציבור לא יכול להבין"!

 

 

וחי אחיך עמך 

 

"אשמח לראותך בברית לנכדי בעוד יומיים". לטקסט צורפה גם מודעה, כך שראיתי את הפרטים של המשפחות ומיקום האירוע. הגבתי במזל טוב, ושאעשה השתדלות להגיע פיזית להשתתף בברית המילה, כשאני מנסה להעלות בזכרוני מאיפה ההכרות שלנו, ועוד בחמימות כזו שהאיש פנה אליי. אך לא הצלחתי... 

 

בעיצומו של יום רביעי, בשעה המיועדת, שמתי את פניי לבית הכנסת "בלשוי ברוניא" במרכז העיר, ובידי אריזת מתנה של בגד יפה לרך הנימול שזוגתי מסרה בידי, להעביר לזוג ההורים הצעיר שזה להם בנם הבכור. בית הכנסת כבר היה מלא מפה לפה. ובצדק. רב בית הכנסת הרב יצחק קוגן זוכה לראות דור רביעי שלו מוכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, כאן במקום עליו נלחם לפני 35 בדיוק שנה להשיבו לבעלות היהודית.

 

מתברר שהגיעו מארץ ישראל עוד שני 'סבי-רבא'. אינני יודע כמה שנים עברו מאז נימול במוסקבה ילד יהודי, כשמסביבו שרשרת דורות כה מופלאה, ארבעה דורות של חסידים ואנשי מעשה!

 

לאחר הברית ניגשתי לאחל ברכות להרב קוגן - הסבא-רבא, לחתנו הרב פרידמן - הסב, ולחתנו ר' דוב רייכמן - אבי הילד הנרגש. ובין הציבור אני מחפש את הסבא הנוסף, זה ששלח לי את ההודעה על הברית, והתכתב איתי שוב ושוב. אני לא מזהה ולא יודע כלל מי הוא. 

 

למראהו של אורח לא מוכר, ולאור השמחה השורה על פניו, לבוש בסירטוק שבתי, הנחתי במחשבתי שזה האיש. ניגשתי, הושטתי את היד בלבביות, איחלתי לו ברכת ברוכים הבאים ומזל טוב. "זה אבא שלי", הפנה את תשומת לבי ליהודי שקלסתר פניו דומים לו, רק שזקנו ההדור בצבע לבן. איחלתי מזל טוב גם לאביו - סבא-רבא של הנימול הטרי. 

 

עדיין ידי תפוסה בידו של האורח, והוא פונה לאביו, מצביע עליי ואומר: "זה בן משפחתי". ניסיתי בעדינות לברר איך בדיוק אנו משפחה, כשאני כלל לא יודע מה שמו, מאיפה הגיע, ורק שמח שקלעתי שאכן הוא הסב והוא זה שכמעט ורק בגינו הגעתי הנה. 

 

"שייע, דרך רעייתך אנו משפחה". והוסיף עם חיוך: "כי שנינו קשורים להרב הבר"...

 

לפני מספר חודשים התכנסו בירושלים 2,000 אנשים ונשים תורמי כליה. אחד מאלו שכבר היו מראשוני האלף השלישי, היה גם הרב יהודה רייכמן, שליח בעיר אנטוורפן שבבלגיה, שבא במיוחד לארץ, כדי לתרום כליה לאדם שלא הכיר. יהודי בן 50 ממגדל העמק, שהיה מטופל בדיאליזה ומצבו הרפואי כמעט לא אִפשר השתלה. התרומה הצילה את חייו.

 

הנתרם הוא אב לילדים, שהוועדות הרפואיות כמעט לא רצו לאשר לו השתלה בשל מצבו הלבבי. הוא כבר היה על סף ייאוש. הרבה הוא לא יודע להתפלל, אך ידע שיש כתובת אחת, ופנה בכל ליבו אל הקב"ה לנס, כדי שיוכל להמשיך לחיות ולגדל את משפחתו. 

 

הרב רייכמן שאין לו אזרחות ישראלית, הגיע על חשבונו הפרטי למספר ביקורים בכדי לעבור את כל הבדיקות הרפואיות והפסיכולוגיות ואת מסכת האישורים שצריכים לצלוח. ההוצאות שהוא שילם מכספו עד סוף התהליך היו הון עתק!

 

במוצאי שבת, בליל הנר השמיני של חנוכה קיבל פניה דחופה מישראל שיש התאמה, הוא אץ-רץ לשדה התעופה, לקיים את המצווה הגדולה של "וחי אחיך עמך" במובן הכי פשוט. הוא הולך להציל את חייו של אח, איש לא מוכר, לא משפחה, הוא לא ראה אותו בחיים שלו. "אח", כי הוא יהודי, והוא היחיד כעת בעולם שיכול להצילו, שימשיך בע"ה לחיות עוד שנים רבות.

 

כאחד שזכה וליוויתי את זוגתי בתהליך תרומה שכזו, הייתי עד לרגעים המופלאים של הענקת חיים לזולת, בלי תמורה ובלי אינטרס, אך ורק להציל את השני. שאלתי את הרב רייכמן, איך זה הרגיש לך? רציתי לחוש שוב את אותה תחושה שחוויתי לפני מספר שנים. 

 

אצל הרב רייכמן, שאצלו זה היה אך לפני חודשים ספורים בלבד, הכל טרי. הוא עונה לי כשפניו מוארים באור יקרות: "פגשתי את התורם לפני שירדנו לחדר הניתוח. הוא רעד מהתרגשות. הרגשתי שאני במקום הנכון. הצעתי לו להניח תפילין. הוא בקושי הצליח לומר 'שמע ישראל'. ממש רעד, ואמר שאינו מצליח להוציא את המילים מרוב התרגשות. זה היה רגע שלא אשכח.

 

נכנסתי אל הניתוח מתוך תחושת שליחות. זה נתן לי כוח שלא לחשוב על הסיכונים או על הכאבים הצפויים. ידעתי שאני עושה משהו שהוא מעליי. יצאתי אחרי יומיים. היה מעט סבל בהתחלה, אבל כשאתה מבין מה עשית, הכול שווה.

 

הניתוח של המושתל עבר בהצלחה רבה ומעל המשוער. בדרך כלל אחרי השתלה משאירים לאשפוז שבועיים-שלושה, להשגחה. הוא יצא אחרי שבוע! וזה אדם בעל בעיות לבביות! זה היה נס. מאז יש בינינו קשר עמוק. הוא מתקשר אליי פעמיים בשבוע".

 

חיבקתי את הרב רייכמן. הוא אכן צדק. אנו בני משפחה אחת. משפחת הרב ישעיהו הבר זצ"ל שהקים את ארגון "מתנת חיים", ומאז תיווך מעל 2,000 תורמים אלטרואיסטים לחולים בדרגות שונות שחייהם ניצלו. בזכותו ובזכות רעייתו שתחלט"א הרבנית רחל הבר, הממשיכה בעוז את פעילות הארגון, התורמים כולם מרגישים משפחת אחת גדולה. בני משפחה שזכו להעניק חיים!

 

 

ג.  עשר בשביל שתתעשר

 

בצהרי היום של אתמול חזרתי מפגישה עם הרב קוגן, אליו הגעתי בשליחות הרב הראשי הרב לאזאר, כדי למסור לו את אגרת הברכה שכתב לכבוד יום הולדתו השמונים לאורך ימים ושנים טובות. והיות והרב הראשי בניכר ולא יוכל להשתתף בגפו בהתוועדות המתוכננת, שיגר ברכה חמה ולבבית, בה הוא מעלה בזכרונו את הקשר הנפשי שהחל באופן פלאי.

 

וכך כותב לו הרב בתחילת הדברים: "ברוך ה' ההיכרות בינינו החלה כמעט באתערותא דלעילא, אפשר לומר בהוראה מפורשת של הרבי, כאשר עמדתי לנסוע לרוסיה בפעם השנייה, והרבי העניק לי דולר כדי לתתו לצדקה בארה"ק, למרות שארץ הקודש לא היתה במסלול המתוכנן שלנו, והבנתי שהרבי מורה לי לנסוע לארץ ולהפגש עם הרב קוגן ששהה אז שם. ואכן נסעתי ונפגשתי אתכם, ולמרות שאולי בכמות של זמן זו היתה נסיעה קצרה, אבל היה בה הרבה איכות והתרוממות רוח מיוחדת, נסעת איתי והראית לי את שכונת שמי"ר ואת המוסדות שהוקמו בשעתו - ומאז נעשינו בבחינת "ונפשו קשורה בנפשו", במיוחד כאשר הקשר נוצר הודות להוראתו של הרבי, כך שנעשה זה בבחינת "והחוט המשולש" על כל המעלות שבזה, ובפרט בענין התוקף והנצחיות"...

 

באחד הרמזורים, אני מקבל  הודעה בטלפון הנייד: ידיד מארה"ב מבקש שאטלפן אליו. אבל הוא מבקש זמן. "זו שיחה שצריכים לכך דקות ארוכות" הוא מזהיר מראש, אך גם מרגיע שלא מדובר בעסקנות או פעילות מסוימת. הוא הצליח לסקרן אותי כהוגן, לא התאפקתי. במקום טלפנתי אליו. 18 דקות הופיע על הצג כשסיימנו את השיחה, ח"י דקות של הקשבה, שעשתה לי צמרמורת. 

 

לא אוכל לשתף את רוב פרטי המעשה המופלא והפלאי, אך זה סיפור שחייבים לספר, בבחינת "שיחו בכל נפלאותיו". וכך הם עיקרי דבריו שנאמרו מתוך רגש רב:

 

"יומיים אני מחכה לספר לך את הדברים. היות ולפני שלושה לילות לא הצלחתי להירדם שעות ארוכות, ישבתי עם עצמי וחשבתי איך זה קרה? איך זה הצליח? איך קרה לי הנס הגדול? ואז נזכרתי בך. נזכרתי במה שאמרת לי בשיחה הראשונה שלנו, וידעתי שזו התשובה המלאה לחידה הגדולה שאת פתרונה אני מחפש בנרות".

 

עם פתיחה כזו, שכחתי להמשיך לנסוע, גם כשהאור ברמזור התחלף לירוק, עד ששמעתי את צפירת הרכב שמאחוריי. סקרנותי עלתה שלב נוסף, מה אמרתי לו ומדוע הוא לא נרדם בלילות...

 

לא הייתה לנו שום היכרות, עד שבאחד הימים שמעתי כי הוא מסייע לבן משפחה שלי בהתמודדות רפואית שנחתה עליו לפתע פתאום, והאיש הזה נרתם לסייע לו בכל לבו, נפשו וגם מאודו, גורם גם לאחרים להטות שכם ולסייע בכל מה שדרוש במצב חרום שכזה. רציתי מאוד לדבר עמו. ראשית כל, להתעדכן בתהליכים הרפואיים, ושנית להודות לו בשם המשפחה שנמצאת מרחוק. 

 

"כשבאתי להיות עם בן משפחתך בטיפול הראשון בבית הרפואה, הגיע גם אחד העסקנים הראשיים של אחד מארגוני ביקור חולים כאן בארה"ב, כדי לזרז את הבדיקות ולהתגבר על הבירוקרטיה באמצעות הקשרים שהוא והארגון שלו פיתחו עם השנים למען אחינו בני ישראל בכלל, ולחולים אשר השפה המקומית זרה להם, והם זקוקים להרבה יותר סיוע. 

 

לאחר שעות רבות של שהייה בבית הרפואה באותה פעם ראשונה, הסעתי את כולם למסעדה יוקרתית, הזמנתי סעודה דשנה, המשביעה את הגוף וגם את הנפש. שילמתי על הכל, מתוך אמונה שזה מה שאני צריך לעשות כאן. תוך כדי שיחה, שואל אותי העסקן הרפואי לשמי ולמעשיי, וסיפרתי לו על עיסוקיי והמפעל שהקמתי ואני עומד בראשו. 

 

לאחר מספר שבועות פנה אותו עסקן אל בן משפחתך עם בקשה, אחיו אברך צעיר זקוק לפרנסה, והאם יש לו רעיון כלשהו. הוא הציע לו לפנות אליי. הוא אכן הכיר אותי מהפגישה המשולשת שלנו בבית הרפואה, ומיד פנה אליי אם אוכל לקחת את אחיו אליי לעבודה. קבענו פגישה, שאלתי במה הוא מתמחה, והוא השיב שיש לו ידע בסידור ניירת משרדית וכל מה שקשור לכך. לא הייתי כל-כך זקוק לעובד בתחום זה, אך בכל זאת קבענו שהוא יתחיל לעבוד אצלי במשכורת חודשית שמתאימה בעבורו. 

 

האברך התגלה ככשרוני ומסור, ועבר מנייר אחד למשנהו, הכל סידר על מקומו, טיפל בנאמנות, עד שכמעט ולא נשאר לי במה להעסיק אותי. אז נזכרתי שיש לי חלום ישן וגדול מאוד: להתמודד במכרז ממשלתי. במקומות כאלו הכסף הוא משמעותי ויציב. ההזמנות זורמות, העבודה עקבית ושווה ביותר. 

 

ביקשתי ממנו אם הוא יכול לנסות להתחיל את זה, כי אני עצמי לא מגיע לכך עקב העומס הרובץ עליי ביום-יום, ואני יודע כמה שעות ארוכות יש להקדיש לפרויקט שכזה, שרק הכנתו מתמשך על פי דרך הטבע ל- 7 שנים"!

 

שמעתי את ידידי מעבר לאפרכסת עוצר כדי לשאוף אוויר חדש, ממתין לשמוע שאני עדיין על הקו, ואז המשיך בדרמטיות: לפני מספר ימים זכיתי במכרז הראשון! אתה שומע מה שאני אומר?! אני מתחיל לקבל הזמנות ממשלתיות!

 

זה מספר לילות שאני יושב עם עצמי וחושב, איך זה קרה? איך משבע שנים זה נהפך למספר חודשים? איך מכל מגישי ההצעות במכרז, דווקא אני זכיתי במרכז בסכומי עתק עצומים?!

 

ואז נזכרתי בדברים שאמרת לי בשיחה הראשונה שלנו, בשם הצדיק רבי שלמה מזוועהיל זכר צדיק לברכה: "אַ טריט פאר יענעם, טויזנט פאַר זיך" (צעד לשני, זה אלף פסיעות לעצמך!). צדקת מאוד, ואין לי ספק, כי רק בזכות מה שעשיתי למען בן משפחתך, זו הסיבה לתוצאה המופלאה שזכיתי השבוע"!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: ואם בגבורות שמונים

 

גרנו אז בבית קטן בשכונת 'גאולה' הירושלמית. אבי מורי היקר שיחי', שימש אז כמגיד שיעור לעולים חדשים בישיבה שהפעיל ארגון 'שמי"ר' בירושלים, למען עולי רוסיה שהחלו אט-אט להשתחרר מאחורי מסך הברזל. 

 

בעקבות שיעורי התורה והחסידות שלו, החל הקשר להירקם. העולים הוזמנו לביתנו לשבתות וחגים, וגם לסתם כוס קפה ושיחה לבבית בבית עם אבא ואמא שיחיו, המסורים ובעלי החסד. מאות רבות של אנשים עברו אצלנו, אנשים מגוונים ומעניינים; שונים, ולפעמים גם משונים, ואת חלקם אני זוכה היום לפגוש במעגלי חיים מרתקים, שההשגחה העליונה מפגישה אותי עמם.

 

אך אל דמות אחת ועם משפחה מיוחדת, נקשרנו בעבותות אהבה עוד מאותו יום שרק שמענו אליהם, דרך מכרים שכבר עלו לארץ. קשר שהחל באמצעות שיחות טלפון מקוטעות בין הבית הירושלמי שלנו, לבית של משפחת קוגן בלנינגרד.

 

ואז הגיעה הפתעה מרגשת, הכותרות בעיתונות דיווחה: "הצדיק מלנינגרד, רבי יצחק קוגן עם משפחתו שוחררו מרוסיה"!

 

קצרה היריעה מלתאר את אותה תקופה נפלאה ומרתקת, על חיבור שהחל בטלפונים, התעבה לקשר קבוע ותמידי, והתחזק עוד יותר כשהוריי שיחיו עברו לגור בשכונת רמות בסמיכות למשפחת קוגן, עם הסב והסבתות ע"ה של ר' יצחק שי' ולהבחל"ח רעייתו מרת סופיא ע"ה, כאשר אנו זוכים להתברך מדי שבת בברכת הכהנים הקבועה של משפחת קוגן הכהנים, ועוד רבות.

 

הרבי החזיר את משפחת קוגן לרוסיה, למוסקבה ולא ללנינגרד, שכבר חזרה להיקרא בשמה הקודם פטרבורג. ואז כעבור כעשור שנים קיבלנו אני ואשתי תחי' את הקריאה ממשפחת קוגן שבאו אלינו ואמרו לנו: "בואו למוסקבה"! ומאז אנו ב"ה כאן, עד לביאת משיח צדקנו נאו. עוד מעגל חיים מרתק.

 

עם הגיעו של הרב קוגן לגיל גבורות עמו"ש, חיפשתי איך להביע את תודתי והערכתי לאיש דגול ומיוחד זה, משקם, בונה ומחייה את אתרי קדשנו בליובאוויטש, רוסטוב, מוסקבה, ויטבסק, ומקים עולה של תפילה, תורה, חסידות והוראה בארצנו הקדושה.

 

אינה ה' לידי רעיון צנוע אך נפלא, כדי להביע בפניו את הכרת הטוב והאהבה שיש בלבנו, עם לקט מאמרים וזיכרונות שכתבתי בעשור שחלפו מעל בימה זו או אחרת. קיבצתי אותם יחד, לאכסניה אחת, בשילוב תמונות היסטוריות שמצאתי אצלי או בבית הוריי שיחיו, וכתבות שכתבתי או אחרים כתבו לבקשתי, וקראתי לחיבור זה בשם "מנחה ליצחק" - מנחת הערכה ואהבה  אל רבי יצחק הכהן קוגן שליט"א, לרגל הגיעו לגיל גבורות לאורך ימים ושנים טובות, תמוז ה'תשפ"ו - מוסקבה רוסיא.

 

בראש 160 עמודי הספר, זכיתי לעטרו בברכת אב הפותח במילים אלו: "למעלת כבוד ידיד נאמן למשפחתנו איש חי ורב הפעלים, שליח נאמן אשר רבים השיב מעוון, האי גברא רבא הכהן הגדול המברך את עמו ישראל באהבה, רבי יצחק הכהן שליט"א. מזל טוב - מזל טוב! לרגל יום ההולדת בשעה טובה ומוצלחת".

 

"...זכרתי ימים מקדם כאשר זכיתם לעלות לארצנו הקדושה, יחד עם להבחל"ח האב היקר ר' אברהם ז"ל והאם היקרה והחשובה מרת ריבא ע"ה והרבנית החשובה ע"ה. זכרנו את השמחה הגדלה וההתרגשות לפגוש "אידישע חסידישע משפחה" אצילי מידות ועדיני נפש - ותיכף ומיד נפשנו התקשרה בנפשו, הפכנו כמשפחה אחת עם כל החוויות שעברתם והשתקמותכם בשכונה ברמות ד' בירושלים".

 

לאחר זכרונות וברכות, מסיים אאמו"ר שליט"א את ברכתו הלבבית לידיד נפשו: "אשריכם ואשרי חלקכם! שזכיתם לקרב מאות נשמות בישראל לאבינו שבשמים, אשריכם שזכיתם להעמיד מאות תלמידים חסידיים בכוחו ושליחותו של הוד כ"ק אדמו"ר נשיאנו. ובברכה לבבית בידידות נאמנה: יהי רצון שתזכו בעזהי"ת להמשיך בעבוה"ק ביתר שאת בבריאות איתנה לאורך ימים ושנים טובות, ותזכו לרוות הרבה נחת מכל יוצ"ח שיחיו ומכל התלמידים והקהילה, ולהמשיך לפעול למען התורה והחסידות, ויפוצו מעיינותיכם חוצה, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".

 

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע

כשלא תפסו את מי ששבר את העציץ עצרו את כולם

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, יום רביעי לפרשת שלח בחו"ל, קרח בא"י, כ"ה סיון תשפ"ו.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

בכניסה לירושלים מתנוסס מבנה ענק בן כמאה שנים ועליו מתנוסס השלט 'בית יתומים ......', אנחנו האחים והאחיות היה לנו טאבו במשפחה, שמשתדלים שלא להזכיר את שם המוסד הזה בנוכחות אבינו ועל אחת כמה וכמה שלא בשבתות וימים טובים וכאשר הייתי מסיע את אבי לפעמים לצאת מירושלים או להר המנוחות, הייתי משתדל לעשות עיקוף כלשהו, כדי שלא לחלוף על פני הבנין הזה ולגרום לאבי לראות את המבנה הזה ולהעלות במוחו זכרונות קשים שיגרמו לו צער חלילה.

 

זאת משום מה? מפני שכשם שלא מומלץ להזכיר את המילה אושוויץ בנוכחות ניצול שואה ששתה שם את כוס התרעלה וראה שם מראות ששרטו את נפשו וכל פעם שהוא נזכר בהם זה מחזיר אותו לשם, כך במקרה דנן, להזכיר את אותו מוסד, היה כמו להזכיר 'מחנה ריכוז' בשואה, ושמעתי את המשפט הזה ממנו ומעוד יתומים שכמותו כמה וכמה פעמים: 'אני עברתי את השואה בבית יתומים ......'.

 

ולמי שלא קרא עדיין על חיי אבי ז"ל, אבי התייתם כאשר טרם מלאה שנה לחייו והוכנס אחר כבוד ל'פינטסטערן בית יתומים' כלשונו (בית היתומים האפל) ושם בילה את שנות ילדותו במלואם, הפעמים היחידות שנתנו להם לצאת מבית הסוהר הזה לשעה אחת היה, כאשר היו מביאים מחו"ל ארון של נדיב שנפטר, היו מלבישים את היתומים חליפה ודאטשיקל והיו הולכים בשני שורות לפני המיטה ואומרים 'יושב בסתר' במנגינה ואבי היה מספר באירוניה, כי החלומות שלו בלילות המיוסרים שם היה, מתי יהיה עוד לויה של נדיב, שיזכה אותו לראות את אור השמש.

 

אמת הדבר, כי באופן כללי זה לא הוגן להשתמש במונחים של השואה להשוואה לכל מיני אירועים, צעקות 'נאצי' לשוטר, או 'ליל הבדולח' לוונדליזם בחצר של שופט בג"ץ וכדומה.

 

אבל ילד יתום קטן שכל ילדותו עבר עליו בבית סוהר, עם מורים ומלמדים שלא רק שלא התנהגו עם הילדים ברגש כמו שצריך להתנהג לילד ועל אחת כמה וכמה אם הילד הוא יתום שלא הכיר את אביו מעולם, אלא שביצעו בהם מעשי סדום ועמורה והתייחסו אליהם כאל אויב, זה שונה, ברבות השנים, כל מלמד משם שנפטר, היה אצל הילדים האלו הרגשה כמו בשורה על נאצי שהתפגר.

 

אבי אמר שהוא בדק, מתוך 30 הילדים במחזור שלו, רק 3 נשארו דתיים, כל השאר נעו בין סתם חילונים, לאנטי כל מה שריח דת נודף ממנו.

 

למה נזכרתי בזה השבוע?

 

אחד הסיפורים שאבי היה מספר כדוגמא לאכזריות של מלמד בבית היתומים הנ"ל היה, שפעם אחד חזרו הילדים אחרי ההפסקה לכיתה והמלמד הגיע אחריהם ומצא את כוס הזכוכית שלו שבורה על הריצפה, שאל המלמד את הילדים: מי עשה את זה? ואף אחד לא ענה.

 

מה עשה האיש? הרי הוא צריך 'לחנך' את התלמידים?

 

לקח מקל, ציוה לכל הילדים לעמוד דום, עבר אחד אחד והפלה בהם את מכותיו הנאמנות, וכשסיים לכלות את זעמו בכל 30 התלמידים, התיישב על מקומו ואמר: 'איינעם האב איך זיכער צו געטראפן' (אחד מכם ודאי קלעתי למטרה). כלומר, מה שבטוח, שהילד האשם חטף את המגיע לו.

 

זוהי דוגמא אחת מני רבות שאבי היה מספר ולא אוסיף עוד דוגמאות כדי לא לצער אתכם סתם ולא לקטרג בחינם על הדור הקודם שהם כולם שוכני עפר כבר.

 

נזכרתי בזה השבוע, כאשר המשטרה החליטה 'לחנך' את ציבור המוחים ועצרה מעל 50 איש שבאו למחות מחאה לגיטימית ע"י ביתו של השופט שדחף לכך שהמשטרה תאכוף את צווי המעצר של כמעט כל בן ישיבה בארץ ישראל ולמרות שלא היה שום הוכחה על מי מהם שעשה את המעשה הזה, המשיכו להחזיק אותם והאריכו את מעצרם בהנחה שאחד מהם אכן מקבל את עונשו, מה שגם לא בטוח במקרה דנן, כי עצרו רק אוטובוס אחד מתוך שלושה ודי יתכן שהאיש שאכן השתולל ספון בביתו וצוחק את צחוק הגורל.

 

שמעתי מפיו של הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כבר לפני שנים רבות, שאמר, כי מה שקורה בארץ ישראל זה ה'קטגוריה בתלמידי חכמים' שחז"ל הזכירו כסימן לגאולה המתקרבת, שזה יקרה באחרית הימים ואם כך היה אז, מה נאמר אנו, וכי יש מקום להתדרדרות נוספת בענין?

 

השבוע שמעתי שיעור מהגאון רבי ראובן אלבז שליט"א שסיפר כי כאשר פרצה מלחמת לבנון הראשונה הוא ביקר כמה פעמים אצל קדוש ישראל מרן ה'באבא סאלי' זי"ע בנתיבות וה'באבא סאלי' כל פעם שאל שוב ושוב: 'מה עם צור'? האם מחריבים את העיר צור שבלבנון וזאת על פי דברי הגמ' ש'אין ירושלים נבנית אלא מחרבנה של צור', כלומר, ככל שהעיר 'צור' תיחרב ותיהרס, כך ירושלים תיבנה במהרה וכאשר לא היה לו מענה חיובי בענין, היה הבאבא סאלי מצטער על כך.

 

השבוע בשעה טובה תקפו והרסו הרבה חלקים מהעיר צור, ואולי זה נרמז קודם תפילת שמונה עשרה 'צור ישראל, קומה בעזרת ישראל', שאנו מבקשים ומקוים ש'צור' כבר יהיה לטובת ישראל.

 

היצר מנסה להרדים אותנו שהגאולה רחוקה ונמשיך בבחינת 'עולם כמנהגו נוהג', אבל אנחנו צריכים להתגבר עליו ולעשות את המירב מבחינתנו להתכונן לגאולה, דורנו הוא דור ראוי, עם ישראל שב אל אלקיו, יום יום יהודים שלא ידעו מעולם ולא לימדו אותם מהו 'שמע ישראל', מתחילים לשמור שבת ולהניח תפילין וציצית וככל שנצפה יותר לרגלי משיח, אורו יבליח מהר יותר בקרוב.

 

נ.ב. * הסבר נפלא על תפילת שמו"ע, מה מייחד כל ברכה במספר שהיא מייצגת (לדוגמא: 'ברך עלינו' כנגד השנה התשיעית שהיא שפע גדול)?

      * 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, מה הקשר ל'מצא או מוצא' ששאלו לחתן בארץ ישראל?

      * 'בבוקר חסדך' לשון יחיד 'ואמונתך בלילות' לשון רבים, מדוע?

     

אלו ועוד בתוככי הגליון המצורף בזה יראו ישרים וישמחו, טעמו וראו כי טוב.

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

ישראל אהרן קלצקין

בני משפחה קיצוניים - הפלג והג'ינג'י

 

מעשה נוכלות של רב בטבריה

 

בצל אימת המעצרים: פוסק הדור חיזק את בחורי צאנז במעונו

 בצל אימת המעצרים: פוסק הדור חיזק את בחורי צאנז במעונו

בעיצומה של התקופה הסוערת וחשש בני התורה לצאת לרחובה של עיר, זכו תלמידי ישיבת צאנז, בראשות בנו של האדמו"ר, להתקבל בברכה במעונו של מרא דארעא קדישא, פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך • פוסק הדור חיזקם ועודדם "לא להיפתות לעצות היצר, להמשיך בצבא ה'" • תיעוד מרומם

תורה בטהרה בצל הרדיפה: בימים טרופים אלו, כאשר עולם התורה ניצב בפני טלטלה עזה ובני הישיבות חשים את אימת השלטונות ברחובות העיר מחשש שמא ייעצרו ויימצאו את עצמם מאחורי חומות הכלא הצבאי בשל עוונם היחיד: בחירתם להישאר נאמנים לצבא ה' ולהגות בתורה – זכו קבוצה נבחרת של בחורי חמד מישיבת צאנז המעטירה לשעה של קורת רוח רוחנית מרוממת.

בחורי  זכו לעלות ולהתקבל במעונו של מרא דארעא קדישא, פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך, במעון קודשו בעיה"ק בירושלים, כדי לשמוע דבר ה' ולקבל את ברכת קודשו להמשך עלייה בתורה וביראת שמיים.

בראש משלחת הבחורים עמד הרה"צ רבי מאיר משולם הלברשטאם, בנו של כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א.

לבקשת בן האדמו"ר, נשא פוסק הדור בפניהם דברות קודש קצרים חוצבי להבות אש, בהם עמד על החובה הקדושה המוטלת על בחורי הישיבות בדורנו.

"להמשיך בצבא ה' ולא להיפתות"

בדבריו, חיזק פוסק הדור את לבבם של הבחורים ואמר כי עליהם לעמוד איתנים ולא להיפתות בשום אופן לעצת היצר הרע המנסה לקרר את הלומדים, אלא להמשיך לשקוד על התורה והעבודה בכל העוז, שכן הם אלו המגנים על הדור. הפוסק בירכם בחמימות כי יזכו להמשיך להגות בתורה ומתוך כך לזכות לגדל דורות ישרים, יראים ושלמים כרצון ה'.

בסיום שיחת הקודש, זכו כלל הבחורים לעבור לפני הקודש להתברך בכל מילי דמיטב להמשך הצלחה בתורה ויראת שמיים בדרך המסורה לנו מדור דור.

 התמונות באדיבות המצלם