גול עצמי של יצחק עמית - בכותל לא תקום חלקה רפורמית אין בכח סמכות כלשהי למנוע את קדושתה העם כולו ייאבק נגד בג''ץ

בדרך כלל לא מחליטים החלטה שאתה יודע שתכשל בה, ובכל זאת מי שאמור היה לקחת בחשבון כל כך הרבה דברים בטרם הוא מחליט החלטה כזו, עשה את שגיאת חייו, הוא החליט שיחלקו את הכול בשלשה וחלקה אחת תהיה לרפורמים לתפילות מעורבות של גברים ונשים יחד, דבר שלא יקרה בשום דרך, מגיעים למקום בכל יום אלפי חרדים ומאות דתיים והרבה מסורתיים ואלו לא יאפשרו זאת. הרפורמים בכלל לא באים לכותל, אחת לחודש מגיעות כמה רפורמיות ומעוררות פרובוקציה קבועה, והן מאמינות כי עתה הן יוכלו לעשות זאת חוקית, שישכחו, אם עד כה מי שהיו מחו ולא הגיעו המונים, עכשיו ימצאו שם עשרות אלפים ולא יהיה מי מסוגל להצילן שם, למשטרה אין כל כך הרבה שוטרים מכמה חרדים ודתיים שיהיו שם להילחם בהם ולגרשם

את הכותל לא יחלקו למרות הבג"ץ, הממשלה לא יכולה לעשות כאן דבר, לא יפעילו צבא נגד החרדים בכותל, המשטרה אינה מסוגלת עם כח האדם שלה שרובם דתיים ומסורתיים להיאבק נגד עצמם, ולכן יש לקחת בחשבון כי יצחק עמית רצה לרצות את הרפורמים בהחלטה למרות שידע כי בפועל זה לא יקרה

אבל, יצחק עמית כשמאלן קיצוני בהחלטתו זו הבטיח את כשלון השמאל בבחירות. אסור לשכוח כי חלק גדול מן השמאלנים עם רגש של מסורת עד כדי שהמגינים בתל אביב ביום הכיפורים על מי שביקשו להתפלל בנפרד היו הרבה שמאלנים שמאוד לא אהבו שהעיריה ביקשה למנוע זאת מהם. כאשר שמעו שמאלנים על ההחלטה הזו הם הבינו כי הם בצרות, מה שהם יאמרו הם בבעיה ויאבדו חלק ממצביעיהם, ועד לכתיבת שורות אלו מנהיגי השמאל לא מיהרו להגיב על ההחלטה הזו מפני שזה לא טוב להם. היחיד שישמח הוא יאיר גולן כי מצביעיו הם אנטי דת ורפורמים, אבל ליברמן, לפיד, אייזנקוט וגנץ, ברגע שיצדיקו את ההחלטה הם יכולים לומר שלום להרבה ממצביעיהם

מי שבבעיה קשה הוא נפתלי בנט. האם הוא ייצא נגד החלטת בג"ץ בענין הכותל, או שיצדיק אותם. מה שהוא עושה הוא בצרות. כדתי הוא חייב להוכיח כי הוא ממשיך להיות נאמן לדת. הוא מתפלל בבתי כנסת שגברים ונשים בנפרד, וברגע שיאמר כי צריך לאפשר גם לרפורמים מקום בכותל, הוא יאבד לפחות חלק מן הדתיים שאולי היו תומכים בו. עבורו החלטה כזו עתה היא  מכה קשה

היו מי ששמחו לשמוע על ההחלטה הזו, זו קוברת את השמאל. גם לערבים בעיה מפני שמדובר בעניין יהודי והם לא יתערבו בה. יתכן כי בכל זאת יאמרו משהו נגד בג"ץ, מפני שהם לא ירצו שישתמע שבג"ץ יכול להחליט כי נשים יכולות להתפלל יחד עם גברים באל אקצה או בכל ריכוז מוסלמי. הרוב היהודי הוא מסורתי דתי וחרדי, והכרעה כזו יוצרת אצלם אי אימון בבג"ץ, וכאן הטיפשות הגדולה של יצחק עמית. אם אחוז האימון בבג"ץ בכלל ובו בפרט קטן, עכשיו זה יקטן עוד יותר

עוד דבר קרה כאן, שיצחק עמית החליט לפלג את העם. במקרה של ניסיון רפורמים להגיע למקום יפרצו מלחמות קשות בכותל. יגיעו עשרות אלפים להלחם בהם, ואם עד כה הפילוג הוא בקפלן, זה יעבור לכותל, שם יסקלו את כל מי שידרוך במקום המיועד לגברים ונשים יחד, דבר האסור בבית הכנסת ולכותל דין של בית כנסת

מי שיעץ ליצחק עמית להכריע ככה, נתן לו הצעת אחיתופל. הוא מאמין בכוחו ורוצה להוכיח כי הוא מזיז דברים, בכותל זה לא ילך לו, זה יעודד בבחירות רבים להצביע בעד מפלגות שיכריזו כי הם יחליפו את השופטים למסורתיים

חיים שאולזון

יצחק עמית קבר את השמאל ואת בג''ץ - בכותל לא תהיה חלקה רפורמית

 

ההנהגה החרדית כשלה - אירועי בני ברק ההוכחה לכך

שמענו כל כך הרבה על מה שאירע השבוע בבני ברק בעקבות חדירת חיילות לעיר לחלוקת פלייארים לגיוס חרדים, אבל את העיקר לא שמענו, איך קרתה התפרצות שכזו, זה לא היה של קומץ קטן, מפני שאלו אינם מסוגלים לעשות לבד את מה שראינו בבני ברק, הייתה זו התפרצות של הציבור כולו מקצה לקצה, עד כדי שראשי הישיבות היו צריכים להזהיר שלא ילכו להפגנות הללו מפני שזה לא היה מובן מאליו. הזעם בציבור הוא כזה שלא היה מי שלא הסכים עימם, על ההתעללות הנוראה של הצבא והמשטרה בציבור החרדי ואין מי ממנהיגי היהדות החרדית הרבנים והעסקנים המסוגלים לעצור זאת. אותו מצב כבר הרבה זמן למרות ההבטחות כי הנה מפסיקים עם המעצרים וחוזרים למסלול שיעשה סדר בנושא

המעצרים נמשכים, ראשי הציבור החרדי אינם מסוגלים להשפיע אפילו לא על הקואליציה או כל מי שיש לו השפעה בעניין. הגיעו הדברים לידי כך שהחכי"ם החרדים כשלו בצורה הכי קשה, הם לא מנעו מעצר של יחיד, ואין להם כל דרך איך לעשות סוף למעצרים. הם אמרו כי הבטיחו כי בבני ברק לא יכנסו, והנה חיילות מגיעות עם פלייארים לגיוס בבני ברק. וגם עתה אם יחוקקו חוק בקרוב אין כל ביטחון שהחוק יעבור, בג"ץ עלול להחזיר אותו לכנסת, וגם אם יעבור אין כל ביטחון שלא יפסיקו לעצור בחורי ישיבה. על פי הדיווח כשישים אלף בחורי ישיבה בסכנת מעצר בכל רגע גם אחרי חקיקת חוק, מפני שהם לא יהיו חלק מן החוק. גם אם החרדים יכניסו לחוק סעיף שכולל אותם, בית המשפט יפסול זאת, לשם מה יש חכי"ם חרדים, אם את המינימום הזה של מניעת מעצרים אינם מסוגלים לעשות

היו מי שהאמינו שברגע שהגדולים יתנו אור ירוק לחוק גיוס הכל ייעצר, ויאפשרו העברת החוק. והנה דווקא מאז שהכנסת יושבת על החוק הזה המעצרים רק התרבו ורודפים את החרדים יותר ויותר. ואם לא די בכך השבוע נודע על עוד שורת גזירות נגד הציבור החרדי

מה שאמת שאין לזה קשר לקואליציה ולממשלה הבעיה היא הייעוץ המשפטי שהם מנהלים את המאבק הזה. אבל איך זה שהחכי"ם החרדים אינם עושים דבר בכנסת באמצעות חקיקה לעצור את הייעוץ המשפטי מיכולת לעסוק בעניינים האלה ובצורה שכזו. איך זה שמשה גפני שבמשך שנים זעק כי הוא יעביר את 'חוק ההתגברות' שימנע מבתי המשפט את היכולת לטפל בחוקים שהצביעו עליהם יותר מ-61 חברי כנסת, והוא לא עושה זאת. איך זה שהוא לא מעביר הכרעה זמנית שעד לסיום הטיפול בחוק לא עוצרים אף אחד עד שהחוק יחוקק

מה שזועק לשמים, אפילו שר הביטחון אינו מסוגל ויכול לעצור בעד מעצר בחורי ישיבות. הצבא מאמין שככל שיגבירו את המעצרים הם ישברו את בני הישיבות וטעות בידם. מה שיקרה הם סיבובים נוספים של הפגנות מן הסוג שראינו השבוע בבני ברק. ברגע שמחוקקים חוק גיוס וזה לא עובר בגלל בג"ץ, הציבור ייאלץ לצאת לרחובות להפגין ולהילחם, ומה שחזינו עד כה יהפוך להיות סטנדרד קבוע ובהכשר הגדולים שיווכחו כי אין דרך אחרת. ניסו בדרכי שלום על ידי חקיקת חוק גיוס, ומונעים זאת. הישיבות לא יסגרו, ואם אין ברירה ייצאו לרחובות. רצו להימנע מכך, אבל אם אין ברירה אחרת זה מה שיעשו

כפי שזה נראה כרגע, גם אם בשבוע הקרוב יהיה נוסח מוסכם ומקובל על היועצת, ואם לא, יחוקקו חוק בנוסח שהיא לא תסכים עליו, זה יתקע באיזשהו מקום, ואז אכלנו דגים סרוחים ונשלם ביוקר. חייבים יהיו לשנות כיוון ולקרוא למלחמה. הדברים שאמר השר סמוטריץ' שאם בג"ץ יפסול את החוק יחזירו אותו לוועדה ויחוקקו שוב הוא טיפשי מפני שיפסלו שוב ולא הועלנו כלום. המערכת המשפטית אינה מעוניינת בחוק גיוס זה לא טוב להם לפתור את הבעיה הזו

מי שיקלעו למצב הכי קשה הם גדולי התורה. החוק נניח עובר בוועדה ובכנסת, בג"ץ פוסל את החוק, ואז הם ייאלצו לקרוא למלחמה. לא עוד עצרות תפילה בלבד, אלא מלחמה ממש, שיתבטא בהרבה תחומים כולל הכלכלי, ייאלצו להיפרד מן המדינה ולהקים גטו חרדי שינהל את ענייניו לבד בלי מוסדות המדינה. המצב הזה כפי שהוא היום לא ימנע סיבובים נוספים כפי שראינו בבני ברק, ואז לא עוד התנצלויות על אלימות אלא הכרזת מלחמה ממש כזו שלא ראו אותה מעולם

רבים עדיין בתחושה שחוק הגיוס לא יעבור, לא רק בגלל שאולי לא ימצא רוב לחוק, לא יצליחו להגיע לנוסח שיוכל לעבור את המערכת המשפטית והצבאית, ולכן אם יש מי שחושב כי הנה גומרים עם הנושא ששמו חוק הגיוס חיי בעולם לא מציאותי. הנושא הזה לא יירד מסדר היום עד שמשיח יבא

חיים שאולזון

החילונים הקימו מדינה חילונית בתל אביב וזכותה של בני ברק להקים מדינה חרדית

 

פקודות המטכ"ל לחרדים - שקר ונוכלות!!! שלחו חיילות למועמדי גיוס בבני ברק

הם הצהירו בקול רעש גדול כי הסדירו את הדרישות החרדיות ומעתה לא יהיה לחיילים החרדים כל קשר עם חיילות הכל ינוהל על ידי חיילים. הגיסים ועוזריהם היו כל כך שמחים וגאים הצהירו הנה זה הגיע הבטיחו כי בחטיבות החרדיות כל קשר יהיה רק עם חיילים ולא חיילות ועוד יותר רק עם חיילים ומפקדים דתיים, והכל האמינו להם, הצהירו כי הנה בשורה טובה לציבור החרדי הישועה באה ואפשר להתגייס

לא עברו מאז יותר משבועיים והצבא שלח חיילות לבני ברק לבתי חרדים שאמורים להתגייס, וכאשר הגיעו החיילות החרדים היו המומים. הבטיחו כי דבר כזה לא יקרה וכי כל קשר יהיה רק עם חיילים, ואיך זה שחיילות מגיעות ל'שיחות' עם מלשבי''ם להכין אותם לגיוס. דבר שלכאורה חמור מאוד, שיחות כאלו צריכות להיות רק על ידי גברים ולא חיילות, אבל בצבא הכריחו את החיילות לנסוע לבני ברק למרות שהן התחננו שישלחו חיילים הן לא רוצות להכנס לבני ברק עם פלייארים לגיוס, ברור היה להן מה יקרה במצב הזה, וראשי הצבא לא רצו לשמוע להן, הכריחו אותן לנסוע לבני ברק

ומה קרה? הן הציתו את האש בעיר, ופרצה מלחמה כזו אשר בני ברק לא ראתה הרבה זמן. צה"ל במקום להתנצל על הטעות שעשו הם זעקו כי שלחו חיילות במדינת ישראל ולכל חייל מותר להיות בכל מקום כאילו שמישהו פגע בחיילות על שהגיעו לעיר. בני ברק מלאה בחיילות תושבות העיר ואיש לא נוגע בהן, כאן מדובר היה בחיילות שבאו בתפקיד של 'גיוס חיילים חרדים' דבר שחמור מכל הבחינות ובמיוחד לאחר הבטחה והתתחייבות שחיילות לא יהיו חלק מכל פעילות הקשור בחיילים חרדים

כל אלו שתקפו את בני ברק על האלימות איש מהם לא יצא בהתקפה על החוצפה של ראשי הצבא, שלא קיימו את אשר התחייבו והבטיחו כי חיילות לא יהיו חלק ממערך הגיוס והחיול, וכי הכל ייעשה על ידי גברים. ראשי הצבא הם אלו שהכריחו חיילות שלא רצו להגיע לבני ברק למרות שברור היה מה יקרה כשהן ימלאו את הצו שקיבלו לחלק פלייארים למחוייבי גיוס בעיר

אף אחד לא מצדיק אלימות, זו מכוערת ואסורה אבל נודה על האמת זה לא דבר חדש בעולם החרדי. מחנכים לאלימות לא רק נגד הצבא גם חרדים נגד חרדים, מה שעשו תלמידי הרב שך ור' שמואל אויערבך למרן הגראי''ל שטיינמן ולהגר''ד לנדו וגדולי ישראל אחרים הם לא פחות אלימות ולא שמענו את אלו שזועקים עתה שיזעקו אז היתכן שעושים כך. פונוביז' במשך שנים חגגה עם אלימות ולא שמענו את מי מוחה ויוצא נגדם על האלימות. בכל כך הרבה מקומות אצל החרדים האלימות חגגה במשך שנים וכולם שתקו. אז בבקשה אל תבואו בטענות שקריות. נכון הייתה אלימות אבל כזו שחינכו עליה שהיא קדושה. האמת בפרשת בני ברק היא, שהצבא התגרה בחרדים, ועל כולם הפר את ההתחייבות שחיילות לא יהיו כל חלק במערך החיול של החרדים, הכל ייעשה על ידי גברים

באלימות חייבים להלחם ולהוקיע אותה, אבל בצבא חייבים פי כמה להילחם מפני שהם שיקרו הבטיחו ולא קיימו, הם איבדו את האימון אצל החרדים המבין עתה כי אין כל ערך לפקודות מטכ"ל, אפילו חיילות שלא רצו להיכנס לבני ברק ולעסוק בחלוקת פלייארים לגיוס הכריחו לעשות את מה שהתחייבו שלא יקרה. איש לא מאמין להם יותר שיקיימו את אשר הבטיחו

חיים שאולזון

הצבא מרמה הבטיח כי חיילות לא יהיו חלק מגיוס חרדים ושלחו לבני ברק חיילות

 

אלו הפלייארים שהחיילות השאירו למלשבי''ם שלא אותרו

לא פתחו להם את הדלתות, אז הם השאירו את הפלייארים, ומה לנו עדות טובה מזו כי החיילות הגיעו לבני ברק לעודד גיוס. אין זה פלא שהמון זועם יצא לרחובות. לא די שבאים לבני ברק לעודד גיוס דבר שהוא חמור בפני עצמו, שולחים חיילות ומתגרים בהמון החרדי שלא יקבל דברים כאלה. אחת הסיבות שחרדים לא מתגייסים לצבא הוא בגלל השירות של החיילות שם, זה צריך להספיק בשביל שראשי הצבא יבינו כי חיילות וחרדים זה תרתי דסתרי והן לא מתאימות בעיר הזו, ובמקום שהם יעודדו גיוס בדרכים שאפשר לחיות עימם, הם עושים זאת בדרך הכי לא מקובלות ומעודדים מאבק נגד הגיוס

הם מנסים לעבוד על הציבור כאילו שהתחשק למישהו בבני ברק לצאת למאבק נגד החיילות, דבר שכל כך לא נכון. אם לא היו רואים את הפלייארים לא היה קורה שום דבר. בבני ברק מסתובבות הרבה חיילות, בעיר גרות חיילות שלובשות מדים ואיש לא נוגע בהן ולא נראה את אף אחד יוצא להפגין. רק כאשר ראו חיילות עם פלייארים לגיוס זה מה שגרר את כל מה שקרה באותו יום בבני ברק

במקום להתנצל עלינו להתקיף את כל מי שבאים בטענות, מפני שהצבא הם שגרמו לכך, מי ששלחו את החיילות הם פושעים, הם ידעו מה יקרה. החיילות התחננו לא ללכת כי ידעו מה יקרה, ובמקום שיחליפו אותן בחיילים, התעקשו שדווקא חיילות יעשו את המלאכה הזו, ואם לא הבינו בדרך ההגיונית, אז הם יבינו עתה בדרך הקשה

אלימות היא פסולה בכל מצב, אבל התגרות צבאית וחילונית נגד חרדים עם חיילות, חמורה לא פחות

חיים שאולזון

האלימות בבני ברק שריפת התפילין ומקורם

 

הרב יגאל כהן, תפסיק לשקר תדבר אמת - החילונים שלחו חיילות להצית אש בבני ברק

הוא הפך לסעלעב וחבר במועצת הרבנות מטעם וחושב כי הוא צריך להתחנף לרשעים ומדבר לא אמת. הוא נשאל איך הוא מגיב על מה שקרה בבני ברק, במקום שידבר אמת הוא משקר שקר על גבי שקר מבלי שהוא בכלל שואל את השאלה הכי בסיסית שאפילו חילונים שאלו את השאלה הזו, מדוע הצבא שלח חיילות לבני ברק, האינם מבינים כי הם מציתים אש בעיר שכל מי שעוסק בגיוס מהווה סכנה למקום. אפילו הרב דוד לייבל שאינו חיילת ומכונה 'רב' ואף היה חברותא של הרב שך נאלץ לברוח מהעיר מפני שעסק בגיוס, אז אין זה מספיק להבין שלשלוח חיילות לבני ברק לחלק פלייארים בעניין גיוס זו התגרות בחרדים?

עוד שקר, כאילו שההסתערות החרדית בבני ברק נגד אותן חיילות מחלקות הפלייארים בענין הגיוס החל על ידי נערי שוליים. האם אין הרב יגאל כהן יודע שכל בחורי הישיבות בלי יוצא מן הכלל מקבלים קריאה כאשר מגיעים חיילים לגייס וכולם מגיעים לא רק קיצונים? האם הוא לא שמע את עדות בחורי הישיבות שאל בתיהם הגיעו החיילות מה הם מעידים מה קרה שם? איך זה מי שרוצה שיכנו אותו רב בישראל שיאמינו לדבריו כאשר הוא מסלף ומשקר

נעשה כאן ברור בצורה הכי ברורה. האש בבני ברק הוצתה על ידי עוכרי ישראל במזיד וביודעין כי אם שולחים חיילות לבני ברק לחלק פלייארים בענין הגיוס תהיה מהומה גדולה. הם ורק הם אשמים במה שקרה. נכון שההתפרעויות האלימות הן חמורות מבחינה חרדית, אבל הרב יגאל כהן בין האשמים לכך, בשל חינוך חרדי מעוות שבלי אלימות אתה לא חרדי

ככה זה כאשר הופכים לסעלעב ומסתובבים בתאילנד בעיר התועבה גם לשיטת הגויים, מעוותים את הדעת והופכים להיות מיסיונר חילוני. מרב מצפים שיזעק נגד אותם עוכרי ישראל המטמאים את בני ברק עם חיילות המגייסות חרדים. אבל מה לעשות הרב יגאל כהן ככל הנראה נדבק מיצורים כמו אריה דרעי שהג'וב קודם ליהדות חרדיות ואידישקייט

חיים שאולזון

האם חרדים שוטרים יוכלו להילחם בחרדים בכותל ובחיטוטי שכבי ודומיהם

 

האם שוטרים חרדים יגנו על הרפורמים בכותל נגד החרדים?

היו מי שטענו כי עדיף לחרדים להפוך לשוטרים וככה לעקוף את הצבא. היו קהילות שעשו הסכמים לפיו מאות מהם יהפכו לשוטרים וזה יהיה במקום שירותם הצבאי, זה היה מוזר מפני שלא לקחו בחשבון את תפקיד השוטר שייאלץ להסתובב במקומות מטונפים ולהגן על מי שליהודי חרדי אסור להיות במחיצתו, ועל כולם האם ישלחו חרדים להילחם בחרדים מפגינים על חוק הגיוס או על חיטוטי שכבי ודומיהם?

הנה עתה פרצה מהומה על החלטת בג"ץ לפיו חייבים להקצות בכותל מקום לרפורמים שיתפללו שם במעורב. אין ספק כי היועצת המשפטית תילחם ותתבע ליישם את ההחלטה ובמקום יפרצו מהומות עם אלפי חרדים שלא יאפשרו זאת. ואז היועצת תפנה למשטרה ותתבע לשלוח מאות שוטרים שחלקם לפחות יהיו חרדים, האם אלו יעשו את המלאכה המלוכלכת לאפשר תפילות מעורבות בכותל?

אותו דבר במשמר הגבול שם מאמנים איך להילחם בחרדים בכל מפגש עימם, האם חסידי גור ובעלזא ואחרים יכנסו במאה שערים להילחם בנטורי קרתא וב'עדה החרדית' וקבוצות קנאיות אחרות? האם נהפוך למשרתי החילונים, שלא עוד חילונים נגד חרדים אלא חרדים נגד חרדים?

אם מישהו חושב שתפקיד המשטרה הוא להסתובב ברחובות ולרשום דוחו"ת לרכבים שלא חונים נכון או לא שילמו וכאלו שנוסעים בניגוד לחוק לעצור אותם ולטפל בהם, טועה בהחלט. לא לעבודות האלו זקוק הצבא לשוטרים, בימינו השוטרים יוצאים להפגנות ולמהומות ומטפלים במפגינים ובמופרעים, ואם יש מי שמאמין שתפקיד החרדים יהיה להכות את השמאלנים בקפלן טועה ומטעה. את החיילים החרדים ישלחו דוקא באזורים חרדים על מנת שחרדים יכו חרדים ויהפכו לשונאים

האם יתירו לשוטרים חרדים לעבוד בשבת במשימות שהן אסורות על פי הלכה? אסור לשכוח כי המשטרה עוסקת בדברים שהם אסורים בכל מצב ומחללים את השבת ולא רק בענייני הצלה היכן שמותר לחלל על כך את השבת. השוטרים החרדים לא ישמרו על בתי הכנסת, אותם ישלחו לריכוזים חילונים ולשמור בפתח של מועדונים אסורים ועוד מקומות כאלו

שימו לב מה קורה עם השוטרים הדתיים שאינם חרדים. הם היו חלק מן המערך המשטרתי בבני ברק, ביניהם מי שמניחים תפילין. מופרעים בבני ברק שהאמינו כי מדובר בשוטר רשע מרושע הציתו לו את האופניים שם היו התפילין שלו ושרפו את האופנוע עם התפילין. כבר עתה מתמודדים עם בעיות מן הסוג הזה, ומה יקרה כאשר השוטרים יהיו חרדים, האם חסידי גור יעצרו חסידי ויזניץ או בעלזא ולהיפך?

בניו יורק ניסו לפני שנים לגייס חרדים לעבודת המשטרה, הם נימקו מדוע הם כל כך מעוניינים בחרדים, מפני שהם עובדים בימי ראשון ובחגי הגויים. כאשר כל השוטרים נכרים יש להם בעיה בימי ראשון וחגי הגויים מי ימלא את מקומם. על פי הצעת ראשי המשטרה הגויים יעבדו בשבת והחרדים בימי ראשון וזה יהיה מצויין לשני הצדדים. כמה חרדים התגייסו, משלמים שם מצויין והיו מי שקפצו על המציאה. אבל תוך תקופה קצרה נותרו בודדים וגם אלו בקושי פעילים, מפני שהיה עליהם להתמודד עם מצבים שלא מתאימים ליהודים חרדים

בארץ ישראל  היכן שמאות אלפי חילונים מחללי שבת אוכלי נבלות וטריפות תפקיד השוטרים יהיה כזה שקשה יהיה להתעסק עם ענייניהם. האם חרדי יסכים לשמור בחוף מעורב? ישנם כל כך הרבה דברים שהם אסורים לחרדים, והמשטרה תיאלץ לחלק את העבודה בין כולם, וכאן הבעיה כפולה ומכופלת. ייאלצו לעבוד יחד עם שוטרות, האם זה מותר?

קיימת כאן גם שאלה הלכתית אחרת. נניח שיהיה מוסכם שחרדים לא עובדים בשבת ובשל כך מי שאינו חרדי ייאלץ לעבוד בשבת, האם זה בסדר שבגללך מאלצים יהודי לחלל שבת? העניין הזה מסובך מאוד, והחשש הכי גדול שיהיו נקמות. לדוגמא, חרדי ימלא את תפקידו ויעצור חרדי או חרדית, ירשום דוחו"ת לחרדים, אלו לא ישכחו לו את זאת כל החיים, ותפרוץ השנאה בתוך החרדים על צעד לא חכם

כבר עתה חרדים שמשרתים במשטרה סובלים מן העניין, וכאשר השוטרים יהיו חרדים, הם יצולמו ויפזרו את שמותיהם ויכתבו עליהם פשקווילים כדרכם של חרדים, האם זה טוב? הייתי מציע שיחשבו אלף פעם בטרם מסכימים להיכנס למשטרה, המחיר עלול להיות קשה במיוחד כשזה יגיע לענייני שידוכים ואחרים, הם יזכרו לדראון עולם

חיים שאולזון

היכן היו הדתיים לאומיים בכל השנים בענין שירות נשים עם חיילים דתיים

 

בזבזו שנים על הבלים בזמן שהחרדים התרבו

טוב לשמוע את מי מדבר או מדברת אמת, ברגע של חשבון נפש הם זורקים מילים ואינם קולטים כמה טיפשים הם היו כאשר פתחו במערכה שהייתה ברורה מראש כי היא לבטלה ובסופו של דבר תגרום את ההיפך ממה שרצו. הם ביקשו להפיל את נתניהו, ובמשך של שש שנים הם מפגינים נגדו, ולא רק שלא הפילו אותו הם חיזקו אותו, ולא די בכך, כפי שכותבת המפגינה, כי היא הייתה עסוקה שש שנים בהפגנות ובזמן הזה השכנה החרדית הביאה לעולם עוד ששה ילדים, ואחר כך הם זועקים על בעיית הדמוגרפיה של המדינה. הם רוצים להתרבות מהפגנות ולא מחיי משפחה

הסיבה שהשמאלנים משתוללים עכשיו יותר מתמיד מפני שברור להם כי הבחירות הקרובות יכריעו את עתידם בישראל, האם זו הופכת לימנית ואין עוד סיכוי לשמאל לשלוט במדינה, או שיצליחו לנגוס עוד שנה או שנתיים בשלטון כפי שעשו בסיבוב של בנט לפיד. בכל שנה פנקס הבוחרים מתרבה בימניים והרבה פחות בשמאלנים יחסית לאחוז שלהם בארץ. הם משקיעים הרבה זמן במלחמות נגד הימין ומעט זמן בהקמת משפחות וריבוי הילודה. ולא די בכך, בעבר גם להם היו משפחות של שניים שלשה ילדים, היום יש להם שני כלבים ובקושי ילד, וככה לא בונים מדינה. הדמוגרפיה היא זו שמכריעה בכל מקום. המוסלמים מתרבים באנגליה ובצרפת, ואם את זה לא חזו אותם שמאלנים בארץ, שזה מה שיקרה בארץ, מי שיקים משפחות ויביאו ילדים בעולם הם ישלטו במדינה, משהו חולה בהם

מה שמדהים, למרות שהם מודים כי בזמן שהם מפגינים החרדים מתרבים, הם לא מנסים לעשות משהו לריבוי הילודה אצל השמאל לחנך את הדור הצעיר להקים משפחות. יושבים החוכמולוגים של השמאל ודנים באיך להביא לישראל גויים 'אשכנזים' וככה להתגבר על בעיית הדמוגרפיה. עשו זאת פעם אחת בהצלחה גדולה הביאו 800 אלף רוסים ורוסיות חלקם לא יהודים. הם היו עושים עוד סיבוב כזה אם זה היה אפשרי

הימין מנצח בישראל מפני שהם לא מחפשים גויים בעולם להביא לישראל, הם מקימים משפחות ומביאים ילדים לעולם ואין טוב מזה בשביל לתפוס שלטון בישראל. כל עוד שהשמאל ימשיך לחנך להקטנת הילודה, הם ימשיכו להפסיד ובענק

חיים שאולזון

גם לדתיים בצה"ל מגיע קדושת המחנה - היכן הייתם 70 שנה?

טוב מאוחר מלא כלום אבל דבר כזה לא יכול לעבור מבלי שהם ישיבו על שאלה בסיסית, היכן הייתם 70 שנה. אם מדובר היה רק בעסקנים הייתי מתעלם מפני שאינם צדיקים גדולים ובשל אינטרסים פוליטיים הם יעלימו עין. אבל השבוע ראינו הרבה רבנים דתיים לאומיים המקימים קול זעקה על כך שמכשילים את הדתיים הלאומיים בפעילות יחד עם חיילות ובמקרים רבים עובדים במצבים שהם אסורים על פי תורה, יושנים יחד באותו חדר ובטנקים. ואין מי בצבא שיעלה על הדעת שזה לא מתאים למי ששומרים מצוות

כאן הויכוח אינו על דתי או חרדי, כאן עוסקים אנו בענין הלכתי בסיסי, איך זה שהרבנים הדתיים לאומיים לא נאבקו במשך עשרות שנים שיעשו סוף למצב הזה, מדוע רק אחרי שהחרדים זעקו הם נזכרו לצאת למערכה. הם מנהלים ישיבות הסדר עשרות שנים, ואיך זה שלא נמצאו שם רבנים שיאמרו, כי אם לא מתקנים את הענין הזה תלמידי הישיבות שלהם לא יגיעו לשירות בצבא עד שהעניין יתוקן

יהיו אשר יטענו כי הדתיים לאומיים של ימינו יותר דתיים מן העבר. זה נכון ולא נכון, הדתיים הלאומיים לפני 60 ו-70 שנה היו יותר שומרי מצוות מימינו אלה, הם נפלו בפח של האידיאה המזרחיסטית שהאמינה כי אנו באתחלתא דגאולה אז היו בטוחים שהנה הנה העניין יפתר, ורק עתה לאחר כל כך הרבה שנים כאשר כל כך הרבה מילדיהם התדרדרו בצבא הם יוצאים לזעוק

אחרים אומרים כי הם לא האמינו כי שייך להפעיל לחץ על הצבא בענין הזה ולכן שתקו. ורק עתה כאשר הם רואים כי החרדים נאבקים ומצליחים בתחום הזה לפחות על הנייר קיימת פקודה האוסרת חיילות בחטיבות החרדיות, אז הם מנסים לתקן את מה שקלקלו בכל השנים. זו הייתה הבעיה המזרחיסטית שהם דגלו בפשרות, ולכן הצבא יכל לעשות מה שבא להם, רק החרדים שלא מוכנים לפשרות בנושאים כאלו הצליחו בינתיים על הנייר להעביר החלטות בעניין. אולי הדתיים לאומים יתחילו להבין כי האידיאה שלהם פושרת מדי וכי היא חייבת להיות פחות פשרנית ויותר תקיפה בתחומים הדתיים בצבא

חיים שאולזון

כניסת חיילים אסורה בבני ברק וכניסת חרדים אסורה בתל אביב

החילונים השמאלנים פיברקו שלט כאילו שכניסת חיילים בבני ברק אסורה, ושכחו ששלט דומה אפשר לעשות על תל אביב ששם לחרדים הכניסה אסורה מחשש שחילונים יסכנו את חייהם. כבר שנים שמדברים על מדינת תל אביב, ואין זה פלא שנוצרת מדינת בני ברק. כל עוד שלא יקלטו החילונים והמזרחיסטים כי לחרדים זכות לחיות על פי האידיאה שלהם לפחות כמו שמאפשרים לערבים לחיות על פי דתם, המצב הזה ימשך ולא יפתר

חיים אנו בארץ ישראל היכן שהחילונים והמזרחיסטים מכנים אותה 'מדינה' שהיא לא קיימת על פי האידיאה החרדית שלא מקבלת לאומיות בטרם ביאת המשיח, לעולם לא ניכנע לאידיאה החילונית והמזרחיסטית, ניאבק בכל כוחנו להמשיך לחיות כיהודים שמבטיחים את העתיד היהודי, ולא כמי ששיטת חייהם מסכנת את עתידה. שימו לב מה קרה למזרחיסטים מי שאמורים היו להיות היום לפחות שליש של המדינה, היו להם לפני שבעים שנה 12 מנדטים בכנסת והיום הם נעים על גבול אחוז החסימה, וכל זאת בגלל שהם האמינו ב'מדינה' וב'לאומיות'. אנחנו החרדים שהיינו מתי מעט בקום המדינה התרבינו במספרים גדולים רק בזכות שלא קיבלנו את הלאומיות הישראלית ולחמנו נגד הציונות

הדרך היחידה לחיות בארץ ישראל ולנסות לעזור אחד לשני, הוא על ידי שנאפשר לכל אחד לחיות על פי אמונתו. מי שרוצה לחיות כחילוני בבקשה, אבל אל תכריח את החרדי לחיות כחילוני. אנו החרדים איננו כופים על החילוני להפוך לחרדי, אז בבקשה אל תכפו עלינו חילוניות. בניתם צבא חילוני היה עליכם לקחת בחשבון שזה ימנע מן החרדי להיות חלק ממנו. אם רציתם חרדים בצבא היה עליכם לבנות את הצבא בדרך שיקבל כל אידיאה ושכל אחד יחיה על פי אמונתו גם אם היא שונה משל החילוני, ועל כולם הצבא לא יחנך אף אחד, כולם כל הצעירים שיגיעו לצבא ייצאו ממנה כפי שהגיעו אליה

חיים שאולזון

האדמו"ר מקרלין על בני ברק: "איזה היתר יש לגרום עוגמת נפש לרבים?"

 

האדמו"ר מקרלין על בני ברק: "איזה היתר יש לגרום עוגמת נפש לרבים?"

האדמו"ר מקרלין בשיחת זעזוע על מהומות בני ברק: תוקף בחריפות את חסימות הכבישים ושריפת התפילין, קובע כי "השתגענו לגמרי" וקורא לחשבון נפש מיידי נוכח ההידרדרות הנוראה במגזר במחאות אלימות

בשיחת קודש מיוחדת שנשא לרגל ראש חודש אדר, התייחס האדמו"ר מקרלין בזעזוע עמוק למהומות הקשות שהתרחשו ביום ראשון האחרון בבני ברק. האדמו"ר לא חסך בביקורת על המפגינים וקבע כי המראות שנראו ברחובות העיר הם תעודת עניות למגזר: "כולנו שמענו בזעזוע מה שקרה לפני יומיים בבני ברק. לבושתנו הפכו ההתפרעויות למעין נורמה וזה דבר נורא".

האדמו"ר הבהיר כי המצוקה הפוליטית או החברתית של הציבור החרדי אינה מהווה עילה להפקרות. "נכון שאנו במצב לא פשוט כלל, רבים בציבור החרדי מתמודדים בתקופה לא קלה ולא יודעים איך זה יסתדר. אבל כל זה לא מצדיק לנהוג בצורה מופרעת", הדגיש. לדבריו, גם לאורך ההיסטוריה היהודית רוויית הצרות, מעולם לא ניתן היתר לעבור על ההלכה: "לא מצאנו כל היתר לנהוג נגד הלכה ברורה, נגד השולחן ערוך. אסור להזיק, אסור לשרוף, יש לנו תורה ויש הלכה לפני הכל".

במהלך דבריו יצא האדמו"ר נגד חסימות הכבישים הפוגעות בציבור הרחב ובמקרים של פיקוח נפש, וקבע כי המעשים הללו גורמים נזק תדמיתי ומעשי רק לציבור החרדי עצמו. "איזה היתר יש לחסום כבישים ולעצור את הדרך לרבים שצריכים להגיע ליעדם… אהבת ישראל זה בטח לא מוסיף", תהה בכאב. הוא הוסיף כי "זה הרי מזיק ופוגע לציבור שלנו בלבד, אנחנו אלו שניזוקים מכך על לא עוול".

שיא השיחה הוקדש לביזוי הקודש שנרשם במהלך המהומות, כאשר נחשף כי תשמישי קדושה עלו באש. האדמו"ר זעק: "ומה שיש לזעזע את כולנו זה ששרפו תפילין וסידור. שומו שמים. אם זה היה קורה במקום אחר כל העולם היהודי היה רועש ומזדעזע". הוא תהה בייאוש: "איך הגענו למצב הנורא ששרפו תפילין וסידור קודש בידיים. איפה הרגש היהודי שלנו. לאן הגענו. השתגענו לגמרי?!".

לסיכום, קרא האדמו"ר לחשבון נפש עמוק ולבלימה מיידית של ההידרדרות המוסרית והחברתית. "את ההידרדרות הזאת יש לעצור ולעשות חשבון נפש ולתקן את הנדרש מאיתנו ולנהוג כרצון הבורא ב"ה", חתם את דבריו בקריאה לציבור לחזור לדרכי התורה ולהקפיד על "בכל דרכיך דעהו".

הילדים השקופים: הטרגדיה השקטה של דור הגירושין

 

מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א מייסד "מגדלור" לחינוך ונפש 

יש ילדים שאינם יתומים – אבל הם מרגישים כך.
יש להם אבא. יש להם אמא. יש להם בית… או שניים.
אבל אין להם קרקע.

הילדים להורים גרושים הם האוכלוסייה הכי מדובר־לא־מדובר בחברה שלנו. כולם יודעים שהם שם. כולם מכירים משפחה כזו. אבל כמעט אף אחד לא שואל באמת: מי מטפל בהם?

אנחנו עסוקים בהורים.
בצדק.
יש הליכים משפטיים, הסכמים, משמורת, מזונות, כעסים, אגו, אשמה, פגיעה, נקמה.
אבל בתוך כל זה – ילד בן שמונה אורז תיק פעמיים בשבוע.
ילדה בת אחת־עשרה לומדת לשנות גרסה מול כל הורה.
נער בן חמש־עשרה בולע דמעות כדי לא “להכאיב” לאף אחד.

והמערכת? שותקת.

בבתי הספר אין מערך רגשי מובנה לילדים להורים גרושים.
בקהילה אין שיח פתוח.
במערכת הרווחה – טיפול ניתן רק כשהילד כבר מתפרק.
אין מניעה. אין ליווי ארוך טווח. אין מודל שיטתי.

והילדים? לומדים להיות חזקים מדי.

הם לומדים לא לשאול.
לא לבקש.
לא להתלונן.
לא לבחור צד.
לא לספר מה באמת קורה בבית השני.

הם מפתחים מיומנות הישרדותית מרשימה – אבל במחיר רגשי כבד.
ילד שחי שנים בקונפליקט נאמנויות מפתח חרדה סמויה.
נערה שמרגישה שהיא “הנחמה של אמא” תתקשה בעתיד לבנות זוגיות בריאה.
ילד שהופך למגשר בין הוריו לומד לקחת אחריות שלא שייכת לגילו.

וכשזה מתפרץ – אנחנו מופתעים.

פתאום יש ירידה בלימודים.
פתאום יש התפרצויות זעם.
פתאום יש הסתגרות.
ואז מתחילים לחפש “הפרעת קשב”, “מרד גיל ההתבגרות”, “בעיית סמכות”.

אבל אולי זו לא הפרעה.
אולי זו צעקה.

הצעקה של ילד שלא שאלו אותו מה שלומו באמת מאז שהתפרק לו העולם.

גירושין אינם רק אירוע משפטי.
הם רעידת אדמה רגשית.
וכשאין תהליך עיבוד – הילד נשאר בתוך ההריסות.

מחקרים בעולם מראים שילדים להורים גרושים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחרדה, דיכאון, קשיים בקשרים בין־אישיים ופחד מנטישה.
אבל הבעיה אינה הגירושין עצמם בלבד.
הבעיה היא היעדר הליווי.

כשאין הדרכה הורית מותאמת למציאות של שני בתים – כל בית מושך לכיוון אחר.
כשאין טיפול רגשי זמין – הילד לומד להדחיק.
כשאין קהילה שמדברת על זה – הבושה שותקת.

והבושה היא דבק מסוכן.

יש ילדים שחיים בתחושת אשמה: “אולי בגללי הם נפרדו”.
יש כאלה שמאמינים שאם יהיו מושלמים – ההורים יחזרו.
יש כאלה שמוותרים מראש על חלומות כדי לא להכביד כלכלית.

ואנחנו? ממשיכים הלאה.

במקום לשאול:
איפה התוכנית הלאומית לליווי ילדים להורים גרושים?
איפה קבוצות התמיכה בכל בית ספר?
איפה ההכשרה למורים לזהות קונפליקט נאמנויות?
איפה העסקנים, המחנכים, היועצים – שמדברים על שלום בית אבל שוכחים את הילדים שאחרי המלחמה?

הגיע הזמן לומר אמת כואבת:
הילדים הללו לא צריכים רחמים.
הם צריכים מערכת.

מערכת שמבינה שגירושין הם תהליך – לא חתימה.
מערכת שמלווה לפחות שנתיים קדימה.
מערכת שמחייבת הדרכה הורית לשני הצדדים.
מערכת שמעניקה לילד מרחב קבוע, בטוח, ניטרלי – שבו מותר לו לאהוב את שני הוריו בלי פחד.

כי ילד לא אמור להיות שופט.
לא שליח.
לא מרגל.
לא מטפל רגשי של אמא.
ולא החבר הסודי של אבא.

הוא אמור להיות ילד.

אם לא נטפל בזה עכשיו – נשלם על זה בעוד עשר ועשרים שנה.
בזוגיות שברירית.
בפחד ממחויבות.
בדור שמפחד לבנות בית כי הוא ראה איך בית מתפרק.

הכאב של הילדים להורים גרושים אינו דרמטי.
הוא שקט.
והשקט הזה – מסוכן.

כי כשכאב לא מדובר – הוא הופך לדפוס.

הגיע הזמן להפסיק לראות בגירושין “עניין של המבוגרים”.
אין דבר כזה.

בכל תיק גירושין יש ילד אחד לפחות שמחכה שמישהו יגיד לו:
אני רואה אותך.
אני איתך.
ואתה לא צריך לשאת את זה לבד.

השאלה היא אם נהיה אמיצים מספיק לשמוע אותו –
לפני שהשתיקה תהפוך לגורל.

ולכן אין כאן מקום לעוד ועדה, עוד דוח, עוד נאום מרגש. חייבת לקום מערכת מסודרת, מחייבת, מתוקצבת – עם אנשי מקצוע, ליווי רגשי רציף והדרכה הורית כפולה. מערכת שתראה בילד את המרכז, לא את השוליים. כי אם לא נבנה עבורם רשת ביטחון היום – נמשיך לאסוף שברים מחר

הרב עובדיה יוסף הורה במקום "מי שברך לחיילי צה"ל" – להכניס את התפילה שכתב להצלחת בחורי הישיבות הקד'

הערת הרב עובדיה יוסף בסידורו האישי רינת ישראל: במקום "מי שברך לחיילי צה"ל" – להכניס את התפילה שכתב להצלחת בחורי הישיבות הקד'. בסידור הגהות והערות פולמוסיות נוספות. (בית המכירות מקורות)

רגעי השבוע - פרשת תרומה

 

רגעי השבוע - פרשת תרומה

 

קרשים שנשלחו לרוסיה מארזים שניטעו בירושלים / הדברים ששמע השוחט הצעיר בדרכו לעלות לרכב הדואר / ווארט על הפרשה לילד קטן ליד לוח המודעות / מפגש תלמידי הרב וואזנר במוסקבה

 

 

א.  יעקב הלך לדרכו

 

איש יהודי היה בירושלים, ושמו ר' יעקב ברגמן, שכונה בפי כל 'ר' יענק'ל'. כל ימיו עבד לפרנסתו ונהנה מיגיע כפיו, כשהוא מסייע לכל מבקש ונצרך. המשיך את מסורת אביו בעבודתו בחברא קדישא וגמל חסד של אמת עם המתים, באופן מכובד ומעורר כבוד.

 

בלימוד השבוע ביום רביעי בפסוק הראשון של החומש, על המילה "הקרשים" שואל רש"י: "'ועשית את הקרשים' - הוי ליה לומר ועשית 'קרשים' כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו 'הקרשים'?" ועונה על-כך: "מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת ציוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים ראו שיהיו מזומנים בידכם"...

 

באותו בוקר של יום רביעי, קמו בשכונת רמות שבירושלים בני משפחת ברגמן מה'שבעה' על אביהם ר' יעקב ע"ה, ששבק חיים לכל חי בשבוע שעבר, בעיר הולדתו ירושלים, אותה אהב וייקר, ואותה ייצג בכבוד בכל מקום שכף רגליו דרכו במשך כשמונים ימי חייו עלי אדמות.

 

ר' יעקב נטע אומנם את ארזיו בירושלים, אך את הקרשים מהם פיזר לכל העולם כולו. הוא זכה ורבים מילדיו וצאצאיו יצאו לשליחות בעולם, כי השריש בלבות ילדיו את ההכרה הפנימית ש'שליחות' היא מטרת ושאיפת החיים, ועם חינוך זה מסורים הם מאוד להקמת משכן לה', מתוך נתינה וחסד ומתוך התמסרות לזולת.

 

הראשונה היא בתו מרת דינה, שהאב הדגול ותבלחט"א האם החשובה מרת מרים שתחי', שלחוה למוסקבה כמדריכה בבית הספר, כשעוד המצב פה היה ממש בבחינת 'ארץ לא זרועה'. הם הגיעו כדי לעזור לה להתמודד ולסייע לקהילה בכל מה שניתן, ובהמשך, כשהקימה את ביתה עם הרב מרדכי ויסברג, מנהל הקהילה כאן במוסקבה ובשל כך, במשך שנים רבות, היה ר' יענק'ל ע"ה ואשתו שתחי', מגיעים לשמחות ואף חגגו את חג הפסח כאן במוסקבה. 

 

יעקב אבינו הרי ידע ברוח קדשו, שנסים ונפלאות יהיו מנת חלקם של בניו בצאתם ממצרים בבוא היום, והם יזכו מן שמיא גם לקריעת ים סוף, וירידת המן משמים, והרי לבטח תימצא הדרך השמימית גם להשגת קרשים למשכן, ואם-כן, מדוע טרח לנטוע את הארזים בעבור הקרשים למשכן? אלא, מלמד אותנו יעקב, שכל מה שאנו יכולים להשתדל בעבורו, אין לנו לסמוך על הנס וחובה מוטלת על האדם לעשות את תפקידו. וכל מה שאינו בר השגתו - ישליך האדם את יהבו על ה'.

 

כזה היה ר' יענק'ל דנן, איש מלא חזון ומעש, לצד אמונה יוקדת ועקבית, וכמו יעקב אבינו, גם הוא היה אסטרטג מוצלח. דבר שניתן לתכנן מראש באופן מסודר, עשה זאת לפרטי פרטים ככל שידו משגת, ולא פלא שרוגע ושלווה היו נסוכות על פניו תמיד, והשרו אווירה נינוחה לכל מי שבסביבתו. בקולו העמוק, הסמכותי והבטוח, ידע תמיד לומר את המילה הנכונה והחכמה.

 

כשהיה נכנס לבית הכנסת בערבי פסחים, הביא עמו הישר מירושלים את רוח ההכנות והניקיונות ברוח ובגשם. תמיד לבוש מסודר ונקי, ניגש למקום תפילתו הקבוע, ממשיך באמירת תהלים ולימוד השיעורים הקבועים זמן רב לאחר התפילה.

 

נהניתי תדיר מחכמתו ואמרותיו, ועל כוס קפה חם, היה לי העונג להתעדכן אצלו על החדשות בירושלים עיר הולדתנו. זכורני שנה אחת, כשראה אותי יוצא מרכב חדש, ובחושיו המחודדים ידע לקלוע אל השערה ואמר לי: "שייע! הרכב אמור לשרת אותך ולא אתה את הרכב"... ומשמעותו: אל תיקח ללב כל שריטה או לכלוך ברכב... 

 

 

ב. האימרה שנאמרה ב'פַארְטָאגְס'

 

בכל שנה ביום הראשון של חג הפסח, הורה לי הרב שליט"א להעביר את עליית 'מפטיר' - ממנו אל האורח הדגול, וכך בעומדי לידיו הייתה לי הזדמנות לבקש ממנו לגשת למוסף ו'תפילת טל'. לא תמיד הסכים, אך כשהתרצה, התפילה הייתה נשמעת ברגש ובחן מיוחד. כשהגיע למילים "קומם עיר בה חפצך", אמר זאת ברגש מיוחד ואנחה חרישית נשמעה מפיו. הרי מי כמוהו יודע כמה עם ישראל זקוק לישועה וגאולה. בעבודתו הקדושה בחברה קדישא, עמד סמוך ליד יתומים צעירים המתייפחים בקדיש יתום ליד אביהם או אימם הצעירים השוכבים עטופים, שמע מקרוב צרות והתמודדויות של יהודים שפנו אליו לעזרה - "איֻמה אשר הסעת כצאן" אמר, כשקולו כמעט נשנק מבכי.

 

בשנה שעברה הגיע לעירנו מוקדם יותר, לרגל שמחת חתונת נכדתו עם החתן הרב חיים משה ובר, באותם ימים נלקח מאיתנו ה'שמש' האהוב ר' גרישא ע"ה, ר' יענק'ל טרח להגיע להלוויה ואף הקדים להשתתף בטהרה. בסבלנות הראה לנו שיטות נוחות להלבשת התכריכים, כהמשך לעיצות המחכימות שהעניק מפעם לפעם. 

 

הוא לא הִרבה לספר על עצמו, וזעיר פה וזעיר שם, ממנו ומפי משפחתו, שמעתי את דרך התקרבותו ממשפחת ברגמן הליטאית אל אורו הגדול של הרבי, הלימודים בחצר הרבי, יחידות שזכה, והשקעתו במשך שנים רבות בהכשרת מטבחים למשפחות שהחלו לשמור טהרה וכשרות.

 

דרכו לליובאוויטש פלאית היתה, וזה קרה בצעירותו. בהיותו בן כחמש-עשרה, קבע לו עם חברותא בישיבת 'תורת אמת' כדי ללמוד הלכות שחיטה. יום אחד איחר החברותא להגיע, ובאותה שעה החל בישיבה שיעור בספר ה'תניא', ר' יענק'ל הצעיר החליט להצטרף לשיעור. הוא טעם אז לראשונה את טעמו הטוב של חסידות, וירא כי טוב מאוד הוא.

 

וכמו הרבה ירושלמיים שהיו צעירים באותו הדור, נתקל גם הוא בהרה"ק ה'בית ישראל' מגור זצ"ל, שיום הסתלקותו היה אתמול ב' באדר, לפני 49 שנים. רבי שידוע היה בהנהגתו המיוחדת 'פַארְטָאגְס' - הליכות בסמטאות ירושלים בשעות של לפנות בוקר. כשמקלו בידו עובר ובודק, מהרהר ומגיב. על סיפורים רבים מאותן שעות טמירות ונעלות, מתענגים צעירי אותו הדור שזכו להתחקות ולראות זאת במו עיניהם, ואף לקבל ממנו הערות מעודדות, גערות עמוקות, מבטים חדורים או תשומת לב שראה לנכון.

 

ומעשה שהיה, כך היה: כשהיה ר' יענק'ל בן 16, הוא כבר סיים ללמוד שחיטה וקיבל 'קבלה' לשחוט, על אף גילו הצעיר. לילה אחד בשעה 2 לפנות בוקר הלך ל'כיכר השבת', לשם היה מגיע הרכב של הדואר, ולאחר שסיים לפרוק את החבילות, היה לוקח אנשים לעיר 'בית שאן' תמורת תשלום, בה היתה המשחטה בה עבד.

 

לפני כן הלך לטבול במקווה הסמוך ב'בתי הורנשטיין'. ביציאה עבר שם ה'בית ישראל' מגור, ראה אותו ואמר לו: "אם אין אני לי מי לי". אחר כך הוא ראה אותו שוב במקום אחר, ואמר לו: "וכשאני לעצמי מה אני". וכשהוא עמד בכיכר השבת וחיכה לרכב הדואר, שוב עבר הרבי מגור וראה אותו בפעם שלישית, וממשיך ואמר לו: "ואם לא עכשיו אימתי"... יחס טמיר ונעלם, כדרכו בקודש.

 

 

ג. נח איש צדיק

 

רחוב מקביל ל'בתי הורנשטיין' הנ"ל הוא רחוב שטראוס. במעלה אותו רחוב ניצב לו שנים רבות 'לוח מודעות' גדול. ומלוח זה נזכרתי בתחילת השבוע. ולאו דווקא מהלוח עצמו, כי מה לי עם לוח עץ הנשען על גבי מוטות ברזל מחלידות, עם מודעות המתחלפות חדשים לבקרים?

 

אלא שאורח ירושלמי הגיע לקהילתנו, שמקור הורתו ולידתו ניכרת גם בהליכתו ודיבורו, שרגועים ומדודים וחיוך משוך על פניו בכל רגע נתון. 'שלום עליכם ומזל טוב ר' יוחנן', אמרתי למיודענו ר' יוחנן לוי, אותו אני מכיר שנים רבות מבית הכנסת 'היכל לוי יצחק' במרגלות 'שיכון חב"ד' בירושלים.

 

הוא הגיע לראשונה למוסקבה, למרות שצאצאיו גרים פה הרבה שנים: בתו וחתנו השליח הרב ישעי' גרוס, עם ילדיהם היקרים שיחיו. וכעת, לכבוד שמחת הולדת הבן אצלם - נכד נוסף אצלו, טרח ועשה כל הדרך מירושלים החמימה למוסקבה המושלגת בימים אלו, שגם זקניה כבר לא זוכרים סופת שלגים כה גדולה.

 

וכשנפגשים שני ירושלמיים ב'גרישא'ס צימער' עם כוס קפה מהביל, עולים וצופים היסטוריה וסיפורים שלא מעלמא הדין. "אנו בכלל במקור משפחה ליטאית, ומי שקירב את אבי לחסידות קארלין בירושלים היה ר' יוס'ל ציינווירט" - מספר לי ר' יוחנן, שבעצמו נקרא על ידי אביו על-שמו של הרה"ק ר' יוחנן מקארלין. "ר' יוס'ל היה דודי-זקני" אני עונה לר' יוחנן מניה וביה, מתגאה על הדוד הצדיק שזכיתי. 'ומי היה אבי אביך?', אני מוסיף וחוקר בסקרנות. או אז הפתיע אותי בתשובתו: "ר' נח קְלֶפֶּר"!

 

ר' נח, איש נוח ותלמיד חכם אמיתי היה. לפרנסתו היה מדביק מודעות ומכריז על הלוויות בקולו הרם מרחוב לרחוב, ולא החשיב את עצמו לכלום. באותם ימים לא היו רמקולים כדי להודיע לציבור הודעות. נח קלפר היה מצמיד את המודעות, ובמקום רמקול היה משתמש בשתי ידיו ובפיו, ו'ירושלים נתנה קולה'.

 

עניו אמיתי כדוגמה לדורות היה הצדיק ר' נח לוי ע"ה, שבפי כל נקרא 'נח קלפר' על-שם עיסוקו (= נח המדביק), ועם כל גדולתו בתורה קיים את מאמר חז"ל 'פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות'. פיו היה מפיק תדיר מרגליות ופנינים, ובאחד הימים בהם קראו פרשת 'בא', בעודי שב מלימודיי בתלמוד תורה הסמוך יחד עם אחי שיחי', ראיתי את ר' נח מדביק מודעות על אותו לוח גדול ברחוב הנ"ל. 'ר' נח, אפשר קען מען עהרן עפעס אַ ווארט אויף די פרשה?' העזתי לנסות לשאול. ר' להפתעתנו, הניח ר' נח את המברשת הגדולה בתוך דלי הדבק שבעגלתו, ושלף מפיו פנינה יפה על הפרשה, אותה לצערי איני זוכר כעת, אך נחקקה בלבי ענוותנותו והתנהגותו הפשוטה, גם לילדים צעירים באמצע עבודתו.

 

אלו הם אנשי ירושלים של מעלה, וכמה שמחתי לגלות כי זכה ר' נח זה, ומבני בניו מלמדים ולומדים תורה במוסקבה, ונמנים עם חשובי משפחות השלוחים המחנכים בבירת רוסיה.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: גאון וחסיד

 

מי שהגיע למול את הרך הנולד, נכד לר' יוחנן לוי הנ"ל, הוא המוהל המפורסם הרב שלמה גלבר מארץ ישראל, שדרכונו גדוש בחותמות מעברי גבולות במקומות רבים בעולם. "אם הבן שלי משמש כמוהל למעלה משלושים שנה, אתה מבין שכבר עברתי את הארבעים אלף בריתות", אמר לי תוך כדי שיחתנו, שעה קלה לפני הברית לבן משפחת גרוס.

 

אומנם מבורכת רוסיה במוהלים טובים ומומחים, אך חזקה על תלמידי מרן פוסק הדור הגאון המפורסם רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל, שהם מאוחדים אחד עם השני; והסב מהצד השני, הרב אברהם חיים גרוס מ'בית חלקיה', עמד על-כך שהרב גלבר ימול גם את נכד זה, כמו שמל אותו ואת בניו ורוב נכדיו.

 

לא עברו מספר ימים, ולמוסקבה הגיע אורח נוסף, והתברר לי שגם הוא מתלמידיו של הרב וואזנר. ראיתי את השמחה על פניו של ידידי הסופר הרב אשר קליין, עת פגש בהפתעה את הרב גרוס. שניהם העלו זיכרונות מהתקופה שזכו להסתופף בצל קורתו של הגר"ש וואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי' בבני ברק. אומנם מאז כל אחד מהם פרש לדרכו, הרב גרוס לחצר נדבורנה בירושלים והרב קליין לחסידות סערט ויז'ניץ בחיפה - אך עבותות האהבה בין תלמידיו של הרב וואזנר נפלאים הם מאוד.

 

כשישבתי בהמשך עם הרב קליין, וסיפרתי לו שגם הרב גלבר היה כאן בראשית השבוע, והוא לא רק תלמיד אלא גם אחיינו של הרב וואזנר - שיתף אותי הרב קליין על מפגש מעניין שהיה לו בעיירת 'האדיטש', שם פגש את הרב גלבר המוהל, עת שניהם הגיעו למקום לרגל יום הילולת רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע נ"ע.

 

לכבוד האכסניה - מייסד חסידות חב"ד, סיפר הרב גלבר לרב קליין באותו מפגש, כי רבם הגאון הרב וואזנר, היה מקורב מאוד לרבי הריי"צ מליובאוויטש נ"ע, ומתוך קרבתו המשפחתית ידע לצטט בפניו מכתבים שדודו הגדול קיבל מהרבי והיחס המיוחד שזכה, עד שהרבי כינהו באחד המכתבים: "התלמיד החשוב והכי נעלה", ואף הוסיף לספר לו על השתלשלות מרתקת של קשריו.

 

כשהופתע הרב קליין מפרק היסטורי זה, עשה אוזנו כאפרכסת, המשיך ללקט שביבים נוספים מקשר נפלא זה, ובמאמר מכובד ומרתק פרש את תוצאותיו בעיתון 'המבשר' לפני כשנה. ותמצית הדברים הם כדלהלן:

 

בתקופת שהותו של הרבי הריי"צ בווינה בחורף תרצ"ה, היה אז הרב וואזנר בחור כבן עשרים ואחת, ובדרך חזרתו מהישיבה בלובלין לביתו בווינה, פגש את הרבי וספג רבות מאורו והשפעתו ועל פי בקשתו החל לומר שיעור תניא לקבוצת אברכים ובחורים ב'פרשבורג'.

 

גם בהמשך הזמן ביקר הרב וואזנר אצל הרבי הריי"צ, יחד עם זוגתו הרבנית לבית גלבר, בהיותו במקום המרפא בפרכטלסדורף.

 

היחס המיוחד והקרבה היתירה לה זכה הרב וואזנר מהרבי הריי"צ, באו לידי ביטוי בדבריו במשך השנים, כאשר דיבר אודות הרבי בהערצה גדולה, והעלה דברים ששמע וראה במחיצתו.

 

הקשר הזה נמשך הלאה, ובשנת תשל"ו הגיע מרן הרב וואזנר לארה"ב, וזכה להתקבל ליחידות אצל חתנו - הרבי נשיא דורנו. כשנכנס, נעמד הרבי לכבודו והראה לו חיבה מיוחדת.

 

בסיום היחידות, יצא הרב וואזנר בהתרגשות גדולה ואמר: "זה שבקיאותו של הרבי בכל התורה היא באופן נפלא - ידעתי, אך לא ידעתי עד כמה נפלאה עמקותו". עוד סיפר, שאמר לרבי דבר מסוים בשם המהרש"א, והרבי אמר שהמהרש"א לא אומר זאת. לאחר-מכן כשחיפש דבר זה, מצא אותו, אך ראה שהכוונה שם אחרת לגמרי, וכמו תמיד ראה שגם הפעם הרבי צדק. עוד אמר: "כשיצאתי מחדרו, הרגשתי שאני יוצא מחדרו של גדול שבענקים". כאשר נכנס לרכב שהחזירו למעונו, היה נראה אחוז התפעלות. "זה שהבקיאות שלו היא באופן שלא ייאמן כי יסופר, זה הרי מפורסם לכל, אבל את העמקות הנפלאה שלו, זאת לא שיערתי"...

 

 

גוט שבת!

שייע

המאבק על העליות

 

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

ערב שבת קודש פרשת תרומה תשפ"ו.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

אתמול זה קרה.

 

הגבאי עלה על הבימה בצעדים בוטחים, ממתין שהבעל תפילה יסיים את הקדיש שאחר 'ברכי נפשי' שאומרים בראש חודש וכמנהגו מדי ר"ח, הלם פעמיים בכף ידו על הבימה והכריז את הנוסח הקבוע שהוא מכריז כל ראש חודש, שבו הוא מסביר כמה חשוב ונחוץ שכל מתפלל ישלם 'חודש געלט' להחזקת בית המדרש ולכיסוי ההוצאות המאמירות, אלא שהפעם הוא הקדים בלשון המשנה 'באחד באדר משמיעין על השקלים', תוך שהוא מוסיף בחיוך שכאן הנוהג לשלם בדולרים, במזומן, באשראי או בוואטשערס (שוברי צדקה לצרכי מס), בזעלל (כמו ביט בארץ) רק בלי 'לופט געשעפטן' של ביטקון, הגבאי חתם בברכת השמחה וכו' והתחיל את המכרז של מכירת המצוות.

 

בכל שני וחמישי המחיר מתחיל מחמש דולר, אלא שהיום, בגלל ר"ח ואחר הדרשה, הוא העז להתחיל במחיר של 20 דולר, הוא ניסה למשש את הדופק של המתפללים, אם יהיה היענות, ואכן כן, התחילו להתמקח, 25, 30 ואז איזה איש עסקים זרק: 50 והמצב נרגע, אבל כשהתחיל להגיד 'צום הערשטן מאל' (פעם ראשונה), איזה אברך צנום אמר 60, והקודם העלה ל-80, ראיתי את האברך מתלבט רגע, ומרים את ידו ל-90, אך הראשון לא הירפה ואמר 100.

 

כשראיתי את האברך מתלבט לרגע האם להמשיך, (לשלם לעלייה מפת לחמו) או להרפות, אמר לי האינסטיקט את הסיטואציה. האברך הזה הוא חיוב, כנראה 'מי שברך' ליולדת, לעומתו איש העסקים התלהב מהדרשה ורוצה להפגין את נדיבותו והיענותו לדברים הנלהבים, או שהוא סתם צריך לברך 'הגומל', בחזרה מאחד מטיסות העסקים שלו, והוא אפילו לא מפנה עין לבדוק מי מתחרה מולו.

 

לרגע חשבתי ליטול יוזמה, לגשת אליהם ולהציע להם שיקנו את המצוות ביחד ושיתחלקו בתשלום, שהרי יש 2 עליות בראש חודש. אבל היו לי 3 מניעות לכך, ראשית: אני משתדל לא לדבר דברי חול מקדיש קמאי עד קדיש בתרא, אבל עדיין אני יכול לאותת עם הידיים, או להראות בסידור, אבל היתה מניעה שניה, שכל המסופר כאן ארך שניות בודדות ולא אעצור את המכרז ואתחיל הצגה עם הידיים.

 

המניעה השלישית היא: מי אומר שמותר לי לגרום הפסד לבית הכנסת? הלא זה דרכו של עולם להתמקח על המצוות, ומי שהעניק לו ילד יעניק לו גם את המאה דולר הללו, ומכיון שאין לי סמיכה לרבנות, עדיף לי 'שב ואל תעשה'.

 

המחיר המשיך טיפה ונעצר ב-130 $ לטובת איש העסקים.

 

עכשיו כן רציתי לגשת אליו ולעורר את תשומת ליבו לכך, שאם נדבו ליבו, הוא יכול להעניק את אחד העליות לאברך השני הנ"ל.

 

אך לא אסתייעא מילתא, כי קראו לי לעלות לקרוא בתורה, הצצתי בתיקון לראות איפה צריך להגיד 'תְּמימים' (דגש) ואיפה לקרא 'תמימים' (רפה), [לידיעתכם: הראשון רפה, ושני הבאים אחריהם דגש] למרות שאני כבר קורא בתורה עשרות שנים, עדיין יש לי לחץ סמוי מזה, שהשתרש כשקראתי בזכרון משה לפני 42 שנה, מיד אחר הבר מצוה שלי, ואמרתי 'תְּמימים' גם בראשון והיה שם איזה מדקדק וקיים בי את דברי הגמ' 'קאי עלי כחיוויא' (קם מולי כנחש) וכמעט בלעני חי בגערה רבתי כפולה ורועשת: 'תמימים, תמימים', ואחר הקריאה גער בי 'אז מען קען ניט און מען וייסט ניט, נעמט מען זיך ניט אונטער' (בתרגום חופשי: אם אינך יודע ובקי, אל תיגש), וזה היה טרם התרגלתי לגערות כאלו, ומאז נשתרש בקרבי הנוהג להציץ לתיקון או בסידור בראש חודש לוודא איפה 'תמימים'  ואיפה 'תְּמימים'.

 

תכלית: איש העסקים נתכבד בשלישי ובירך 'הגומל', והייתי מרוצה כשגיליתי את רגישותו, או שמישהו לחש לו והוא אכן כיבד את האברך ברביעי ושמחתי יותר לגלות כי האינסטינקט שלי היה נכון, כאשר אחר הקדיש, הוא ביקש מהגבאי, לעשות לו 'מי שברך' ליולדת. (לא צריך להיות חכם גדול מדאי לאינסטינקט כזה).

 

לאחר מכן, חשבתי בליבי נקודה נוספת, שבשבילה סיפרתי את כל הסיפור:

 

הגבאי המסור, כאשר ראה שהעליות המריאו לסכום גבוה כזה, היה מרוצה מעצמו מאוד, הנה, חכמתי עמדה לי, דרשתי עשתה פירות והניבה סכום יפה לקופה.

 

אך האמת היתה, שאירע כאן תחרות רגילה, שמסתמא היתה קורה גם לולא דרשתו, וזה עורר אותי לחשוב על ההנהגה בעולם, אנחנו עושים פעולות והשתדלות וכשרואים תוצאות אנו טופחים לעצמנו על השכם בשביעות רצון על חכמתנו והשכלתנו שעמדה לנו להצליח, כאשר האמת לאמיתה היא, שכל ההשתדלות אינה כי אם 'מס ההשתדלות' כלשונו של בעל 'חובת הלבבות' ב'שער הבטחון' שגזר עלינו השי"ת את ה'מס' ולתוצאה אין כל קשר להשתדלות, למרות שכל הסימנים מעידים שזה כן נראה כך.

 

רבינו המגיד רבי מרדכי דרוק ז"ל (היום היארצייט ה-16 שלו) היה אומר בשם הבעל שם טוב זיע"א, על דברי הגמ' הידועים בברכות: 'מאי אין צור כאלוקינו? אין צייר כאלוקינו', והוא היה שואל: מה הגדלות שמשבחים את הקב"ה כצייר טוב? והיה מתרץ בציוריות המופלאת שלו.

 

יש צייר, שכל מי שמסתכל על הציור מרחוק, יזהה שזו לא תמונה אמיתית, אלא ציור.

צייר יותר מומחה, הרואה מרחוק יחשוב שזו תמונה אמיתית, רק כאשר יתקרב יגלה שזה מציור.

יש צייר עוד יותר מומחה, שגם מקרוב יטעו שזו תמונה שצולמה עם מצלמה משוכללת, ורק כאשר ימששו אותה ירגישו את בליטות הצבע ויבינו שזה ציור ולא תמונה מצולמת.

 

יש למעלה מכך. האגדה מספרת על הצייר הירושלמי ר' יצחק בק ז"ל, (היה הצייר בדור שלפני אבי ז"ל, אבל אבי היה מספר שהיה עומד בבחרותו שעות להתבונן בו מצייר) שכאשר צייר את הציורים המרהיבים על הכתלים בביהמ"ד הגדול שבתלמוד תורה 'מאה שערים' הידועים לראווה (וקיימים עד עצם היום הזה), הוא עמד על סולם וצייר מדף, ומרוב הדיוק, הוא עצמו הניח את צלוחית הצבע על המדף המצוייר, ורק קול הנפץ של הצלוחית על הריצפה, עוררה אותו לקלוט שהוא טעה בציורו עצמו לחשוב שזה אמיתי, ועדיין, למרות טעותו, לו היה ממשש בידיו את המדף, היה קולט מיד שזה רק ציור ולא מדף אמיתי.

 

למעלה מאלו, יש סוג של אומנות מטעה עוד יותר, אמן שפוסל צורה של סוס ומצייר אותו בצבעים כל כך מוחשיים, עד שגם כשתרכב עליו לא תקלוט שזה פייק סוס, רק כשתראה שהוא לא זז, תבין שזה פיסול ולא אמיתי.

 

ובזה הסביר רבינו בשם הבעש"ט את השבח של ציירותו של הקב"ה:

 

כל מה שיש כאן בעולם זה פייק, הכל ציור, האדם הולך ועושה וחושב ומבצע, והוא בטוח שיש כאן דבר אמיתי, הוא לוחץ על הדוושה של הרכב והרכב נוסע והוא בטוח בכך: 'אני' לחצתי והרכב נסע, אבל האמת שכל זה רק ציור והצגה, הקב"ה דוחף את הרכב למרות שאתה לחצת.

 

לפעמים הקב"ה שולח לך תזכורת לכך, פתאום באמצע הכביש, הרכב עוצר ואתה לוחץ ולוחץ וזה לא זז, רק כדי להזכירך שיש מישהו מלמעלה שהוא דוחף הכל והוא מסיע ועשה עושה ויעשה לכל המעשים.

 

'משנכנס אדר מרבים בשמחה' ואין שמחה כהתרת הספיקות, שהרי כל הפקרותו של עמלק היא להחדיר ספיקות בלבבות, וזה מרומז בכך ש'ספק' בגימ' 'עמלק' ולכן, השמחה האמיתית של חודש אדר היא, למחות את זכר עמלק, ולהסיר כל ספק מליבנו שיש בורא ומנהיג לכל דבר, הכל עם חשבון ומאי דהוה הוה, מכאן ואילך חושבנא.

 

טעימה מהגליון:

 

'ויקחו לי תרומה' מהו התוספת 'לי'? ובהמשך 'זהב וכסף ונחשת', מדוע הקב"ה אומר רק 'לי הכסף ולי הזהב' ולא מזכיר הנחשת?

 

אדר ר"ת 'רבבות אלפי דולרים', איך זה נרמז בסיפור שסיפר הרבי מליובאוויטש זצ"ל?

 

מן הבאר ההיא ישקו האדרים, מרמז על השפע של חודש אדר, אדרים ר"ת 'אין דבר רע יורד מלמעלה'.

 

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

ישראל אהרן קלצקין

מרן ראש הישיבה הגר"ש אלתר במכתב לגוי שנמצא בהליך גיור

 מרן ראש הישיבה הגר"ש אלתר במכתב לגוי שנמצא בהליך גיור

מלחמת גוג ומגוג תתחיל במיצרי הוורמוז

 

מדוע הלביש הרב אליקים שלעזינגער שטריימל ומי תבע זאת ממנו?

 

אכילת הקוגל בשבת שקול כנגד המצוות

 

לקראת פורים - על מה צריך להקפיד בבחירת תחפושות לילדים❓

 

מבזקים

 

✅ המשטרה הצבאית הגיעה שוב לערד לעצור אברך חסיד גור. זאת לאחר שבלילה הגיעו לביתו ולא פתחו להם את הדלת. צפי למהומות

✅ שלמה פילבר: את אופיה של רחבת הכותל יקבעו מליוני המבקרים בכל שנה, ועשרות מליוני התפילות, הדמעות והשמחות שנשפכים לתוכה. ממש לא שלושה שופטים בבג'צ. וההיסטוריה תקבע.

✅ ח״כ יעקב אשר: שוב מוכיח בג״ץ שבכל מקום שיש תורה והלכה הוא בוחר בצד השני. כצפוי בחר בית המשפט להעדיף את טענותיהן של קומץ נשים פרובוקטיביות המגיעות למקום המקודש ביותר לעם היהודי שבו מתפללים יחד חרדים, דתיים וחילונים באחדות מלאה, ומכניס בפסיקותיו את השקפת עולמם בכך הם מוכיחים פעם אחר פעם כי לא בצדק הם חפצים, אלא ביצירת סדקים בחומת ההלכה שאין להם בה לא ידע ולא רגש למסורת.

✅ אברהם בלוך: גורמים במפלגות החרדיות תוקפים באופן חסר תקדים את היועצת המשפטית של ועדת חוץ וביטחון, מירי פרנקל שור. המתקפה באה על רקע עיכוב חוק הגיוס, עיכוב שעל פי ההתרשמות במפלגות החרדיות באה מכיוון פרנקל שור עצמה ולא מכיוון הקואליציה

✅ המשטרה דורשת הקצאת גיוס של שש פלוגות משמר הגבול במילואים כתנאי ליציאה למבצע למעצר עריקים בשכונות החרדיות (כאן 11)

✅ אבי מוסקוב בפרסום ראשון: החרדים מצפים לקבל מהיועמ״שית של ועדת חוץ וביטחון את נוסח חוק הגיוס ביום - יומיים הקרובים, להניח לפתחם של גדולי ישראל - ומיד לאחר מכן להתחיל בהצבעות. טרם התקבלה החלטה האם להיצמד לנוסח שלה או לא, ואז להגביר את הסיכון שיפסל בבג״צ.

✅ סמוטריץ' בקול ברמה: "מה פתאום החרדים הפכו את היועצת המשפטית בכנסת לזו שתחליט הכל על הגיוס? הפכנו אותה לבעל הבית והיא תחליט אם יהיה או לא יהיה חוק? מישהו בחר ביועמ"שית של ועדת החוץ והביטחון? מי היא בכלל? אנחנו צריכים לחוקק, אם בג"ץ יפסול - נחוקק מחדש"

✅ יאיר שרקי בטורו ב'ידיעות': 'חיילות מוברחות, מנדטים בורחים' - גורם במפלגות החרדיות הודה השבוע: כשלנו במשימה הבסיסית של הגנה על צעירי המגזר ממעצרים. נותרה רק ההרתעה שמייצרים השוליים האלימים

✅ השר דוד אמסלם בתשובתו להצעה לסדר של חה"כ משה אבוטבול: "הגענו למצב שמופעלת נגד החברה החרדית גזענות ואלימות בלתי נסבלת. יש אנטישמיות פה על ידי יהודים וזה מזעזע אותי. על החרדים אפשר לדרוך ולא משנה מה תעשה, על זה הם בנויים. ככל שתכה חרדי, תדרוך לו על הראש, תרעיב אותו, הרי זה משובח. זה מצע הבחירות שלהם. לכן אתה צודק חה"כ אבוטבול, כתופעה היום לדרוס חרדים, זה יאללה על הדרך, אפילו יותר גרוע מאשר לדרוס מחבלים. ככה השמאל במדינת ישראל מתייחס אליהם, הלכה למעשה".

✅ שלום ירושלמי: מי שמשוחח עם בכירים בליכוד בימים האחרונים יכול להבין כי הבחירות במרחק נגיעה. התאריכים השגורים ביותר אצל השרים הם 30 ביוני או 7 ביולי (ט"ו תמוז או כ"ב תמוז) אלה התאריכים שאליהם הם מתכווננים ובהתאם לכך הם משנים את כל סדר היום שלהם