שנה קשה אבל טובה וברוכה - התורה מנצחת!!!

לסכם את השנה קשה מאוד, עברנו בה כל כך הרבה כמעט שלא זכורה שנה עם כל כך הרבה נושאים חשובים הראויים לרשימה נרחבת אודותיה, נקלענו אליה תוך כדי סערת הגיוס והמעצרים, עברנו בה כל כך הרבה, כולל חקיקת חוק שכל כולה הייתה עבודה בעיניים למען מטרה קדושה והיא שלא יחוקקו את החוק שעלול היה להביא שמד על החרדים, רבים וטובים האמינו כי הנה יש חוק, אבל אנחנו התפללנו וביקשנו מהקב"ה שחוק לא יעבור, עדיף המצב הנוכחי מאשר חלילה יחוקקו חוק שיהיה בכיה לדורות. מטרתנו זה שנים היא אחת ויחידה להבטיח את ההמשכיות והקיום היהודי והחרדי, וטוב שלא שמעו בקול מי שהציעו עצת אחיתופל, אין דבר כזה לוותר על מחצית מן החרדים לבעל, חובתנו להציל כל נשמה יהודית בכלל וחרדית בפרט, וגם ולמרות שזה קשה כל חיינו היו קשים ההיסטוריה היהודית הייתה תמיד קשה, מעט שנים היו טובות ובריאות, ברוב השנים ובמיוחד בגלות הארוכה, עברנו משרפות, לחמו בנו על היותנו יהודים, שרפו את ספרי התורה, שרפו יהודים על מנת שלא יהיו לומדי תורה, ובכל זאת אנו קיימים. עובדה היא אנחנו החרדים קיימים

תזכרו, מעולם לא לחמו במי שהיו יהודים אבל התכחשו לתורת ה', מי שהסכים להחליף דת הפך לנוצרי לא נגעו בו, ההיפך עזרו לו. לעומת זאת מי שמוכן היה ללכת למשרפות וחלילה לא לוותר על דקה אחת של היותו יהודי, עבר את הגהינום בחיים, אבל הגיע לעולם יהודי ויצא ממנו יהודי החזיר את נשמתו לבוראו לאחר שהקריב עצמו למען ה' תורתו ומצוותיו

חיים אנו בארץ ישראל בזמן שלכאורה היהדות הייתה צריכה לפרוח, ולימוד התורה חייבת הייתה להיות הפאר והתפארת, ומה קורה במציאות, אנו עדיין בגלות ואולי הקשה ביותר מפני שאנו בגלות אצל יהודים, אנו נאלצים לעבור ימים קשים. עוצרים בחורים ואברכים, נלחמים בפת לחמנו, עושים כל מה שרק יכולים להצר חיי יהודים חרדים, וכל זאת לברכה, בזכות המלחמה החילונית בחרדים אנו חיים וקיימים. אם הם היו מחלקים לנו סוכריות כמו שעושים באמריקה היינו החרדים מתבוללים בחילונים, ותוך דור או שניים לא היה נשאר זכר מעמנו. בזכות מלחמת הרשעה של החילונים והמזרחיסטים בחרדים אנו קיימים ועל כך יש להודות להם. אם כי קשה לומר תודה על עינויים, אבל מן העבר האחר הם עושים לנו טובה גדולה, מפני שאם הם היו אוהבים אותנו היינו בצרות גדולות, קשה היה לנו להתמודד עם העתיד היה קל להם להחזיר בשאלה משפחות של חרדים כפי שקורה לאלו שחיים עם החילונים בשלום ורעות ובקשר מתמיד

השנה הייתה מן הקשים שידענו, היו מי שדחפו להיכנע למטרה החילונית שמחצית מן החרדים יילכו לצבא מחלן, וכמעט והם שכנעו רבנים גדולי תורה שמדובר בעסקה מצויינת מפני שיפסיקו את המעצרים, כאילו שבכך פתרנו את הבעיה. הם לא היו מאפשרים לכל מי שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד, הם אמרו בקול רעש גדול שהמטרה היא חמישים אחוז של החרדים לצבא תוך ארבע שנים, ובמקום לעצור אותם מיידית לומר להם שזה לא יעבור, איפשרו להם להמשיך ולהקדיש שבועות וחדשים לחקיקת החוק הנורא הזה, וברגע האמת כאשר היו צריכים לתת את האישור לחוק נאלצו לשחק משחק כאילו שידעו ולא עשו מה שצריך לעשות. כאשר האמת היא, כי מן השמים גלגלו שזה ייעשה כך והעיקר שחלילה לא יתמכו בחוק שכל עניינו העברת מחצית החרדים לשמד מגיל 17 דבר שאין מזעזע ממנו

עוד משהו קרה ובשנה השלישית, קרן עולם התורה מצליח ובענק, בניגוד למי שחשבו כי זה טוב לשנה שנתיים למדנו שזה אפשרי למשך של שנים ואין כל צורך בעזרה של המדינה, ואולי הגיע הזמן להיפרד מכל מה שנותן כח לשלטון החילוני לשלוט על החרדי, היכולת להביא הרבה יותר ממה שהאמינו, מעיד כי התורה היא זו שמנצחת, וכל מי שחשב כי יצליח למוטט אותה טועה. כן הם יכולים לעשות הרבה צרות לחרדים, חלילה לומר כי טוב שלחרדים צרות, אבל שוב ושוב, בזכות הרדיפות הללו אנו חיים, אם היו מלקקים לנו נותנים לנו עוד ועוד, היינו בידיהם. טוב שהם לא מבינים בעניינים אלו, בזכות מלחמתם בנו אנו חיים וקיימים

אזכיר לכל מי שלא למד ולא יודע היסטוריה יהודית. אנו היהודים חיים וקיימים אך ורק בזכות האנטישמיות, אם זו לא הייתה ספק רב אם היינו קיימים, וגם אם כן במספרים מאוד קטנים. האנטישמיות היא זו ששומרת עלינו כיהודים, וככה החילונים הרודפים חרדים הם אלו ששומרים עלינו שנשאר חרדים, ועל כך צריך להודות להם למרות שלא מודים למי שנותן לך מכות גם אם בסופו של דבר יצא לך טובה מכך

מן החיים האישיים בהיסטוריה שלי, רבים מתקשים להבין איך אני קיים, נלחמים בי כמעט חמישים שנה מאז שהתחלתי עם העיתונות העצמאית שלי, ירדו לחיי בצורה הכי קשה, עברתי אלימות קשה ופגיעות בכל תחום, ואלו לא יודעים כי בזכותם אני חי וקיים עד היום הזה, הם אלו שנתנו לי את הכח לשרוד להתקיים ולהמשיך ולא להרפות, אנשים בגילי לא עושים את מה שאני עושה, רבים שואלים אותי מהיכן הכח הפיזי, והתשובה על כך היא, אלו שלחמו בי ולוחמים, הם אלו שבזכותם אני חי

בני הישיבות הרוצים להבטיח את עתידם היהודי, והעיקר את ההמשכיות של צאצאיהם, אל תבהלו מרדיפות החילונים, כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, זה התחיל במצרים וככה נמשך בכל הדורות, אל תפחדו מסבל, בסופו של דבר זה מה שיתן לכם את הכח להשיג את המטרה

אנו מסיימים שנה ונכנסים לשנה הבאה עלינו לטובה, שנה שאמורה להיות מרתקת ומעניינת, לא רק בשל הבחירות בעיקר בשל מה שיקרה לאחריה, אף מפלגה מהגדולות אינה יכולה לתת לחרדים את מה שהיא מבקשת לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד, דוחים לו את הגיוס כל עוד שהוא לומד, בג"ץ לא יאשר זאת, ולכן לא נותר לנו אלא להיערך למלחמה קשה עם מבקשי נפשנו, נקלעים אנו לתקופת חנוכה ליוונים שביקשו למחוק את התורה לבטלה ושלא ילמדו יותר תורה להחליפה בחכמת יוון. החילונים עושים היום את מה שעשו היוונים אז, וכמו שניצחנו את היוונים כך ננצח את החילונים, לא נפסיק ללמוד תורה לא נסגור את הגמרות גם אם יצרו את חיינו ויפריעו לנו, נלמד מתוך עוני ומתוך סבל, זו זכות גדולה ללמוד ככה, ואשרי מי שימסור את נפשו על לימוד התורה, אל לנו להתייחס לחילונים-יוונים שיש בידיהם כח. התורה חזקה יותר מכל כח אחר, ובסופה היא זו שתנצח

לקראת השנה החדשה מאחל אני לכל קוראנו ולכל בית ישראל כתיבה וחתימה טובה שנה טובה ומתוקה, ועל כולם שנה שנראה בה את מלכות שמים שולטת בארץ ישראל, שתעשה סוף לכל רודפנו מבית ומחוץ, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו ובמהרה בימינו

חיים שאולזון

מרן הגר"ד לנדו גדול הגדולים ריסק את אנשי הרב שך שנשבעו למחוק אותו ממפת הגדולים

הם נשבעו כי הוא ימחק ממפת הגדולים, הם עשו הכל למחוק את שמו מ'יתד נאמן' לא הזכירו אותו, התחייבו להרב שך כי הוא לא יהיה יותר בשום מקום באסיפות גדולים עד כדי שלא צירפו אותו ל'מועצת גודלי התורה' הליטאית, וכל זאת רק מפני שהביע דעתו נגד פילוג היהדות החרדית, ולמרות שהרב שמואל אויערבך אמר בפה מלא כי הגאון רבי דב לנדו מכניס את כל הגדולים בגדלות בתורה הידע שלו עובר את כולם, כל זה לא עזר לו אך ורק מפני שבבית הרב שך החליטו כי מוחקים אותו ממפת הגדולים ומאז כל עוד שהם שלטו ב'יתד נאמן' הם עשו הכל שלא יהיה זכר ממנו, וגם אחרי המהפך בתקופת הגראי"ל שטיינמן כשהיה ברור כי המחבלים בחוץ והשונאים שולטים, עדיין לא העיזו להחזיר את הגאון רבי דב לנדו למפת הגדולים, הם לא רצו למתוח את החבל יותר מדי עם המחבלים, וראו מה שקרה, מה שאיש לא הצליח במשך של שנים בעולם הליטאי, מרן הגאון רבי דב לנדו הצליח בזכות תורתו, גדלותו בתורה לא הייתה בספק בשום מקום, הגדולים האמיתיים הכירו בגדלותו התורנית שבדורנו קשה להתחרות בו, וכדברי מרן רבי גרשון אדלשטיין לפני פטירתו כי המנהיג הבא חייב להיות הגדול האמיתי רבי דב לנדו, וציוה למנותו ב'ועד הישיבות' לנשיא מפני שהוא הכי מתאים לכך

שימו לב מה קורה בימים אלה מי הם המשתוללים, אלו שזועקים כי מוחקים את מורשת הרב שך, סילקו את משה גפני שאותו מינה הרב שך והוא זה ששם רגליים להגר"ד לנדו בכל השנים התעלם ממנו בכל השנים שהיה בכנסת, וגם כאשר מינוהו הוא העדיף ללכת לבית הרב ברגמן חתנו של הרב שך ולא להגר"ד לנדו עד שהבין כי המציאות ניצחה את אנשי הרב שך וכי הגר"ד לנדו הוא מנהיג הדור, וכל זאת מפני שהמכה הכי קשה חטפו המחבלים שהתחייבו להרב שך כי הגר"ד לנדו לא יהיה 'גדול' במובן הליטאי, את תורתו לא יכלו למחוק מפני שהוא היה מעליהם, אבל בפוליטיקה הם היו בטוחים כי הם יחליטו מי יהיה הגדול הבא, וכאשר הלכו לעולמם הרבנים קנייבסקי ואדלשטיין, המציאות התורנית הגדול האמיתי מונה כגדול הדור, וחמת השכיסטים אלו שנשבעו שהגר"ד לנדו לא יהיה גדול, בערה בצורה זוועתית, ואין זה פלא מדוע במשך של שנה לפחות משה גפני התהלך עם הרגשה כי הגר"ד לנדו ישלח אותו הביתה

נדיר לשמוע את רפי וולף האיש שניהל את בית הרב שך ועשה הכל למחוק את הגר"ד לנדו ממפת הגדולים ביחד עם עורך 'יתד נאמן' דאז שהיום הוא עורך 'הפלס', אבל הפעם יצא לציבור וצווח דיבר שטויות דימה את משה גפני להרב שך כאילו שלשניהם אותו מעמד וכי אסור ל'רענן את רשימת 'דגל התורה' כמו שאסור להעביר את הרב שך מכהונתו כראש ישיבה, המכה שחטף הייתה כל כך קשה שראשו סיחררה אותו לדבר שטויות כאלו, לא היה איכפת לו לבזות את הרב שך כאשר דימה אותו למשה גפני, העיקר לפגוע בהגר"ד לנדו, אבל זה לא עזר לו ולחבריו המחבלים, מרן הגר"ד לנדו בקולו אמר בצורה הכי ברורה כי הוא זה שהחליט לסלק את משה גפני מן הכנסת, הוא נתן לו בעיטה לגובה שלח אותו ל'מועצה הארצית' של דגל התורה ולא ימשיך לשים מוקשים בדרכו של הגר"ד לנדו

מעטים מבינים וקולטים מה קרה השבוע, למביני דבר מי שהיו בעניינים בשנות המחלוקת הקשה שהייתה לכאורה עניינית והפכה לאישית, מרן הגר"ד לנדו לא רצה את פילוג היהדות החרדית, ולא רק הוא, מרן הגראי"ל שטיינמן הגר"ח גריינימן ואחרים, ואנשי הרב שך יצאו נגדם בחרב ובחנית נלחמו בהם עד כדי שהרב שך הכריז כי דעת הגר"ח גריינימן טריפה, וכל זאת רק מפני שהוא סבר אחרת מהרב שך. הם לא רצו שמרן הגראי"ל שטיינמן ימלא מקום הרב שך וכדבריהם העדיפו מזרחניק את הרב אלישיב שהגיע מהמזרחי, בגד ברבה של בריסק ובאחרים שאסרו להיות חברים בבית דין הגדול של הרבנות הראשית מטעם, ועד כדי כשהרב שך לא יכל עוד לעלות לנאום ב'ירחי כלה', הוא עשה הכל להיות שם רק בשביל למנוע ממרן הגראי"ל שטיינמן להיות שם, וגם הגראי"ל שטיינמן ניצח אותם ובענק הוא היה הגדול למרות שנתי גרוסמן ורפי וולף ואחרים לא רצו

הוכח שוב ושוב, שגדול אמיתי מנצח מפני שהתורה שבהם היא זו שמנצחת. אפילו הרב אלישיב שידע כי מינו אותו בשביל שהגראי"ל שטיינמן לא יהיה מנהיג, נזהר ובכל מה שהיה קשור לבני ברק לא הכריע שלח להגראי"ל שטיינמן, ויום אחרי הרב אלישיב המחבלים רצו את ר' שמואל אויערבך וזה לא עזר להם, מרן הגראי"ל שטיינמן הוא זה שניצח אותם. אבל כל זה היה אפס לעומת מה שקרה בדורנו זה האחרון, כאשר מינו את מרן הגר"ד לנדו למנהיג הדור, זו הייתה עבורם מכת מוות. הם הכינו את הרב ברגמן קיוו בעזרת הרב מלכיאל קוטלר מלייקוואוד שחייב למחבלים ובמיוחד להרב שך שסייע לו לעשות את ההיתר מאה רבנים לשאת אשה נוספת למרות שלא גירש את הראשונה, ולכן חשוב לו שהם יהיו מעל השונאים, אבל למרות שהביא את הרב ברגמן לאירוע ענק באמריקה בתקוה לעשות ממנו גדול, תורתו של מרן הגר"ד לנדו ניצחה את כולם והוא זה שמכריע ואין מי שיכול נגדו

כן, ישנם מחוצפים מאנשי הרב שך שמהרגע הראשון עושים הכל לעשות מהגרמ"ה הירש כאילו שהוא מעל הגר"ד לנדו. ומציאות היא, כפי שמרן הגרמ"ה הירש חזר ואמר הרבה פעמים, כי הוא לעולם לא יעשה  דבר נגד הגר"ד לנדו וכי דעתו של הגר"ד היא הקובעת, וכך קרה בשבועות האחרונים כאשר היו צריכים להכריע, היה זה אחד שהכריע מרן הגר"ד לנדו הוא לקח על עצמו את ההכרעה ובכך הדף את אנשי הרב שך שביקשו למנוע מהגר"ד לנדו את כח ההכרעה, אבל לא הצליחו. תורתו של הגר"ד לנדו ניצחה את כל מתנגדיו ורודפיו

מעטים יודעים איך רדפו את הגר"ד לנדו מה עשו בשביל להכפישו, באיזו נבזות נהגו במשך עשרות שנים אנשי הרב שך שביקשו למחוק את הגר"ד לנדו. מחקו את סלבודקה והיללו את פונוביז' בתקוה כי הגדולים יבואו רק מפונוביז' וחלילה לא מסלבודקה. אבל כח התורה של הגר"ד לנדו היא זו שניצחה את השפלים והנבזים מבית הרב שך שחשבו כי לעולם יצליחו, ולמדו כי התורה חזקה מהם, ומרן הגר"ד הוא שהכריע ב'דגל התורה' ומשה גפני הלך הביתה למרות שזעק כי הוא איש הרב שך ואסור לנגוע בו. מחוצפים כמו גפני לא חסרים, הוא עשה הכל למחוק את הגר"ד לנדו, ולא שכחנו כאשר הגר"ד לנדו קרא לו ולא בא, מחוצפים כאלו מקומם מחוץ ל'דגל התורה', ושיאמר תודה שהגר"ד לנדו השאיר אותו ב'דגל התורה' ולא סילק אותו לגמרי

מסיימים אנו את שנת תשפ"ו ונכנסים לתשפ"ז עם כח התורה שניצחה בכל התחומים. התורה היא זו שניצחה את בית הרב שך את פונוביז' ואת המחבלים וגרוריהם. מי שביקש למחוק את סלבודקה מוצא עצמו היום בעיצומה של כח התורה מסלבודקה, ומי שביקשו למחוק את הגדול האמיתי מי שמציאותו זועקת תורה, מחקו את עצמם ולא את התורה

אשרינו שזכינו ליום הגדול הזה. חמישים שנה נאבקתי על האמת ועל כוח התורה האמיתית ולא המזוייפת זו שהיחצנו"ת שלה ביקשה להונות את הציבור לעשות משפלים ונבזים 'גדולים', ומגדולים אמיתיים אפסים. האמת היא זו שניצחה הגדול האמיתי הוא זה שמנהיג את הדור ולא פוליטיקאים וגדולים סינטטיים שיצרו יצורים מן הסוג של משה גפני נתי גרוסמן ורפי וולף, אלו נדחקו החוצה והרחק מאמיתה של תורה

חיים שאולזון

'דעת תורה' ניצחה - העסקנים בוכים

לאחר שגדולי הליטאים החליטו שמרעננים את השורות ב'דגל התורה' והדברים יצאו לרחוב כבר לא היתה דרך כלשהי לעשות כאן משהו, מפני שהשאלה לא היתה עוד האם אפשר להפעיל לחץ על הרבנים לנדו והירש, אלא האם עסקנים מצליחים לשבור את הגדולים, הם יכריעו בסופו של דבר, או דברי הגדולים זה מה שקובע ולא עסקנים ושיהיו במעמד הכי גבוה. הידברות והסברה אפשרי כל עוד שאיש לא יודע מן הדבר, זה במסתרים אפשר היה לטעון כי הגדולים לא הכריעו התלבטו ובסוף קבעו אחרת, אבל ברגע שנודע כי זו הכרעתם וכי שיגרו מכתבים למשה גפני ואורי מקלב, אם חכמים היו, הם היו מגיעים לבתיהם של גדולי התורה להודות להם ולהכריז כי ב'דגל התורה' 'דעת תורה' היא הקובעת ולא העסקנים גם אם הם לא אוהבים זאת

אסור לשכוח, כי במשך שנים טענו ב'דגל התורה' כי אצלם הכל היא 'דעת תורה' וכי הגדולים הם קובעים ובכל תחום למרות שהדברים לא מדוייקים. הם מתעקשים לטעון כי הם יעשו רק מה שהגדולים יאמרו להם, והנה הגדולים קבעו כי על גפני ומקלב לפנות מקומם למען דור חדש, והם לא מוכנים לקבל זאת, עד כדי שהסיתו את העולם הליטאי כולו נגד הגדולים, ובשביל שלא ייראה כי הם מדברים על גדוליהם זרקו זאת על הנכד המוציא והמביא בבתיהם של הגדולים, וחשבו כי זה ילך להם. מציאות היא שהגר"ד לנדו פרסם הקלטה היכן שהוא מכריז בקול גדול כי הוא זה שהכריע ולא אף אחד אחר

אז נעשה כאן ברור את מה שרבים ידעו עוד לפני חצי שנה ורמזו על כך בהרבה מקומות כולל כאן אצלנו שמרן הגר"ד לנדו דן עם כמה מן הגדולים על הרעיון הזה של רענון השורות, ומשה גפני ואורי מקלב ידעו על כך. נכון שהם האמינו שרק העלו רעיון והאמינו כי זה לא ייצא לפועל, אבל לטעון עכשיו כי הדברים נעשו בין רגע כאשר אף אחד לא חלם על כך ולא ידע, אלו דברים לא נכונים, בהחלט דיברו על כך לפני הרבה זמן רק כל עוד שלא התקרבו לבחירות לא דיברו על כך על מנת שלא להחליש את המוחלפים כשהציבור יידע כי הם בכנסת על זמן שאול עד לבחירות וכוחם יקטן

כאן חייבים לציין שמרן הגרמ"ה הירש הוא זה שחיפש מי יחליף אותם עוד לפני חצי שנה ויותר. קיימת עדות מאיך שהגרמ"ה הירש שכנע את האבא של וייספיש שיסכים שבנו יהיה חבר כנסת. האבא חשש שזה ישחית את בנו ולא רצה שבנו יהיה חבר כנסת

'דגל התורה' נקלעה בשבוע האחרון למצב של האם קיימת 'דעת תורה' והאם זו הקובעת או שאפשר לעבוד על ה'דעת תורה' על ידי 'דעת תורה', טריק ישן ומיושן שהשתמשו בו עסקני הליטאים, כאשר טענו כי לכל אחד הגדול שלו, ורצו לעשות זאת גם בסיבוב הזה, לטעון כי אכן הרבנים לנדו והירש החליטו כך, אבל גדולים אחרים סבורים אחרת, שפירושו אין 'דעת תורה' שמכרייעה, אפשר לשבור 'דעת תורה' עם 'דעת תורה' אחרת, משחק שגרם לאפס אימון ב'דעת תורה' אצל הליטאים בעבר

החלפת גפני ודרעי הכריעה הכרעה ברורה, האם יש מנהיג ל'דגל התורה' או שמדובר ב'מועצת' שפירושו 'לכל אחד הגדול שלו' כפי שביקשו המחבלים בשעתו כאשר פרשו מן השונאים ב'דגל התורה'. השבוע הוכח כי יש מנהיג ל'דגל התורה' וללא כל קשר אם מי אוהב או לא אוהב את ההחלטה, המציאות שהיה מי שהכריע, והכל נאלצו לקבל זאת, גם אם הצליחו להסית כמה גדולים לא לחתום על ההחלטה דבר שלא היה לו כל ערך מפני שהם הוחלפו כך או כך, 'דגל התורה' העלתה את קרנה בכך שיש לה 'גדול' שמכריע כאשר זקוקים להכרעה, וכאן היא גורפת נקודות רבות

אם חלילה העסקנים היו מצליחים להדוף את החלטת הגדולים לנדו והירש ולא להחליף את גפני ומקלב, כל המושג של 'דעת תורה' ו'ציות' היה נקבר ולא היה עוד כל ערך ל'השקפת' 'דגל התורה ולטענה כי אצלם יש 'ציות' מוחלט לגדולי תורה. הם עמדו במבחן השבוע, ומצד העסקנים נכשלו כי הם ניסו לשבור את ההחלטה דרך גדולים אחרים. אבל מצד הגדולים הניצחון הוא כולו של הרבנים לנדו והירש שבענין הזה היו מאוחדים כי יש לרענן על ידי החדרת כוחות חדשים דור חדש שיוביל את העתיד של 'דגל התורה'

חיים שאולזון

סופה של אגודת ישראל - המציאות עושה את שלה

כבר הרבה שנים שברור כי אגודת ישראל אינה מסוגלת להתאחד ולעבוד יחד, הציבור החרדי התפתח בממדים עצומים, נוצרו מצבים ששיבשו את העבר, קהילות קמו ועד היום לא רוצים להכיר בהם בשל תחרות שהחלה בקהילה והתפרשה לקהילות, ובמקום להשקיע במאחד איך בכל זאת מוצאים מקום לכולם, חיו עם המציאות שהביאה חורבן על אגודת ישראל בדומה למה שהקב"ה עשה בדור הפלגה כך הוא עשה לאגודת ישראל, מי שילמד את הפרטים ימצא דמיון, היו מי שביקשו לשלוט ולעלות לשמים עד שהכריזו שהרבי שלהם הוא האלוקים, הם ביקשו לשלוט על כל הציבור החסידי, אבל המציאות של מספרים כל כך גדולים של חסידים וקהילות מונע מהם את היכולת, האופוזיציה הפנימית כל כך גדולה עד שזו מהווה חומר נפץ לעתיד החרדים בכלל ולאגודת ישראל בפרט

הבסיס האגודאי היה איחוד כל הקהילות החרדיות, וכאשר התפלגו מן הליטאים - שזה נושא נפרד, ראה פוסט אחר - אמורים היו לאחד את כל החסידים מקצה לקצה, אבל אותם אלו שהם ההמשך של דור הפלגה ביקשו לשלוט על כולם, והיו בטוחים שהם יקבעו לקהילות אחרות מי יהיה רבי ומי לא, את מי יצרפו ל'מועצת' ואת מי לא, למי יאפשרו לפרסם בעיתוני אגודת ישראל ולמי לא, הם למדו כי דוקא מה שהם ביקשו ועשו היא אשר חרצה את דינם עד כדי שבעיריות כבר הרבה זמן קמו מפלגות חרדיות אחרות, ואגודת ישראל שולטת רק כאשר הכלל חסידי שם, פרט היכן שגור נמצאת לבדה דוגמת ערד וחצור, בכל מקום אחר החרדים מפולגים וימשיכו להתפלג, מפני שאין דבר כזה קהילה אחת שתשלוט על כולם

הם חשבו כי מאחר ובכנסת חייבים לכאורה להיות יחד, אז אפשר שלא לדבר זה עם זה שנים, לשלוט על הקופה ולעשות כל מה שבא להם בגיבוי אדמו"ר שאף אחד לא רוצה לריב עמו, הם קיוו כי זה יקרה לנצח ושכחו שגם לפני הפילוג עם הליטאים היו בגור שלא האמינו ששייך דבר כזה וזה קרה. ועתה, זה הולך לקרות אצל החסידים ייאלצו לא רק להתפלג אלא לבנות את המבנה הכללי אחרת כזה שיוכל לקלוט את כולם. אסור לשכוח שלאחר פטירת כל אדמו''ר קמים קהילות חדשות כפי שקורה בללוב ספינקא ביאלה ועוד מקומות כאלו, וחייבים למצוא מקום לכולם. כשזה קרה בעבר זלזלו בהם חשבו כי הם יהיו קטנים לעולם, והמציאות אחרת, פרו ורבו מתקיים גם בהם

לא אשכח כשהייתי ילד, אדמורי"ם שהיום יש להם אלפי חסידים עמדו בחוץ וחיפשו 'צענטער' עשירי למנין, והיום ראו מה קורה שם, זה המצב שקרה ויקרה בעתיד כל עוד משיח לא בא, ושליטה מן הסוג ששלטו ראשי גור היא בלתי אפשרית יותר. ישנם היום מספיק מגדולי ישראל שעומדים לימין כל חלקי החרדים ואין דבר כזה יחיד ששולט על כולם. היו מי שרצו שזה יהיה כך ולא עוד, מעתה מפלגות אחרות בכנסת ובעתיד ישמעו על עוד צעדים מהם יבינו כי הם מבודדים ינהלו את העסק שלהם לבד, ומי שרוצה שילך עימם, יש מספיק ב"ה לכלל החסידי ולאחרים שלא מוכנים שיחידים ישתלטו על הציבור כפי שמנסים ראשי גור זה שנים

הצעד שעשו 'שלומי אמונים' ובעלזא הוא חכם וחבל שלא עשו זאת קודם, ובעתיד גם בעיריות היכן שעדיין הולכים יחד חייבים להיפרד ולרוץ בנפרד, ככה בירושלים ובבני ברק, המצב הזה ימנע חיכוכים פנימיים ולא יישבו זה עם זה. אין כל תועלת לשבת במפלגה אחת ושנים לא לדבר זה עם זה כפי שהיה בקדנציה האחרונה בכנסת

יוצאים לדרך חדשה וכזו שתביא ברכה על כלל החסידים וגם על גור, מפני שאז לא יוכלו להאשים אותם בהתנהגותם, הם לא יוכלו לעשות עוד את מה שהם עשו עשרות שנים לכלל החסידים, המצב הזה יפתח את הפתח לכל הקהילות המוחרמות בגלל פוליטיקות קהילתיות שלוקחים חלק במה שאסור, הארגונים כמו אגודת ישראל חייבות להיות פתוחות לכלל כולו. העניין הוא שזה בלתי אפשרי כאשר יחידים משתלטים, לזה חייבים לעשות סוף

חיים שאולזון

הפילוג הליטאי מאגודת ישראל על אותו רקע - עתה מגיע הסיבוב הבא

מי שילמד את ההיסטוריה האגודאית ובמיוחד זו שבארץ ישראל ימצא כי הפילוג הקשה שהביא להקמת מפלגה חדשה היה על אותו רקע שבגללה הקימו עתה עוד מפלגה בכנסת ודווקא בשביל למנוע פילוג מלא וריצה כמפלגה אחרת. המריבות באותן שנים היו בין עסקנים אבל הגיע לפתחם של הגדולים, כאשר הלך לעולמו ה'בית ישראל' מגור שעמד בראש 'מועצת גדולי התורה' רצה הרב שך לתפוס את ההנהגה בטענה כי הוא היה סגנו. אבל גור הכריזה כי היה לא תהיה לא יתכן שלא יהיה רבי מגור יו"ר 'מועצת', ולכן ביקשו כי יהיו שניים, אחד מן החסידים ואחד מן הליטאים, ומינו את ה'לב שמחה' שרק אז הוכתר לרבי במקום ה'בית ישראל' כיושב ראש יחד עם הרב שך, וזה העלה את חמת הליטאים ובמיוחד הרב שך שטען כי לא יתכן אדם שמעולם לא היה חבר ב'מועצת גדולי התורה' הוא סוחר במקצועו ולא ראש ישיבה או גדול בתורה שיצטרף ל'מועצת', וכבר ימונה כיושב ראש, בנושא הזה פרצה מלחמה ממש, גור עמדו על כך שהרבי שלהם חייב להיות יושב ראש, למרות שהיו אז הרבה גדולי ישראל מן הדור הקודם שעדיין חיו, לא יכלו לעשות פשרה כלשהי, הכתיבו מצב, ומאז בכל נושא שעלה ב'מועצת' פרצה מלחמה, שני היושבי ראש ה'לב שמחה' והרב שך לא הסתדרו בתחום כלשהו

העסקנים בינם היו מלחמות על הרקע שגור משתלטת על כל מה שהם יכולים והטענה המרכזית הייתה כי הם לוקחים את הכסף של הציבור ולא מתחלקים יחד עם כולם על פי מידה שווה, הם איימו כי יפרשו, והרב שך היה זה שהחליט כי אם לא משנים את סדרי חלוקת הכספים המפלגתיים הם פורשים

מנגד ה'לב שמחה' שם להם רגל כאשר העלה ב'מועצת' את ענין ה'רוטציה' הוא טען כי הישיבה שנים ארוכות בכנסת מביאה לשחיתות, הרב שך היה נגד טען כי עדיף שיישבו שנים נוספות, ה'לב שמחה' עמד על כך שאסור שיישבו יותר משמנה שנים. בעניין הזה גם הרבנים הליטאים ב'מועצת' היו עם ה'לב שמחה' מפני שאז הרב שך דאג לנאמניו מבני ברק ובעיקר לשלמה לורנץ, וראשי ישיבת חברון לא אהבו את פונוביז' בשל מריבות אחרות בין הליטאים, ה'לב שמחה' ניצח בהצבעה, ושלמה לורנץ הכריז 'לכל אחד הגדול שלו' ואינו מקבל את החלטת 'מועצת' מפני שהגדול שלו החליט אחרת, ומשם היינו מרחק פסיעה לפילוג. ראשי גור שלא האמינו שהרב שך יקים מפלגה אחרת, לא הסכימו לפשרה כלשהי

קרה עוד משהו שזעזע את הקשר בין הליטאים לאגודת ישראל ואלו היו הבחירות הפנימיות. שלמה לורנץ היה משוכנע כי לליטאים רוב מוחלט בציבור החרדי, אבל מעשית כאשר נערכו הבחירות הפנימיות, גור שאז גייסה את כל הקהילות הפולניות לצידה יחד עימם השיגו 27 אחוז, במקום השני הגיעו 'שלומי אמונים' עם 24 אחוז, והליטאים שאז שמה החדש היה 'ציות והגשמה' השיגו רק 21 אחוזים, והסיעה הרביעית ששמה הייתה המאוחדת, לפני כן הסיעה ההונגרית רומנית, השיגו 16 אחוז. - יצויין שעוד כמה סיעות קטנות כמו 'ארגון הפועלים' חסידי סלונים ועוד התמודדו לבד, הסיעות הקטנות קיבלו אחוזים בודדים

הבחירות האלו זעזעו את אמות הסיפים, גור אז עשתה קואליציה עם 'שלומי אמונים' יחד היה להם רוב מוחלט, וכאשר התכנסה הועידה הארצית הליטאים החרימו שלחו משלחת של שבעה חברים בלבד, ומאז לא שייך היה עוד לאחד בין החלקים שהרכיבו את אגודת ישראל וברור היה כי המצב הזה לא ימשך לעולם

הרב שך לא הכריז על פילוג מחשש שיכשל, אבל היה זה שלמה לורנץ שניסה לשכנע אותו שיש לליטאים רוב מוחלט ברחוב החרדי. הרב שך החליט בתשמ"ד לעשות ניסוי על ש"ס, וכאשר אלו שנתמכו אז על ידי הליטאים הכניסו 4 מנדטים לכנסת, היה ברור כי בבחירות הבאות הרב שך יפתח מפלגה משלו. צריך גם לזכור שבמשך של כל שנות המחלוקת הפנימית צצו הרבה מפלגות קטנות. כמו 'תלי' של אברהם רביץ 'אב"ת' של משה גפני שאיימו כי הם יתמודדו לכנסת אבל מעשית לא עשו זאת מפני שלא היה להם גב מספיק של רבנים וקהילות שיתמכו בהם

בתשמ"ט הרב שך הקים את 'דגל התורה' וזו התמודדה מול אגודת ישראל, והתוצאה הכתה בהלם. אגודת ישראל קיבלה 5 מנדטים, ואילו 'דגל התורה' קיבלה 1 מלא והשני נאלץ לפנות לבית המשפט שהורה לעשות בחירות חוזרות בכמה מקומות ובסוף נכנס גם השני. וכאשר הרב שך שאל היתכן שיש לחסידים כל כך הרבה הלא אמרו לו שהליטאים הם הרוב, אמר שלמה לורנץ כי חב"ד סייעו לחסידים והם אלו שהביאו את הקולות. אותו שלמה לורנץ לפני הבחירות טען שלחב"ד יש רק 600 קולות, במוצאי הבחירות הוא קלט כי אינו מכיר מה גודלה של חב"ד בארץ

החסידים כולל 'שלומי אמונים' שהיתה סיעה מעורבת של חסידים וירושלמים נאלצו לעבוד יחד, אך השנים עשו את שלהם ובגור קמה הנהגה חדשה מי שהאמינה כי הם היחידים בעולם החסידי וכי בלעדיהם לא יכול לקרות שום דבר והמיטה חורבן על אגודת ישראל עד שנאלצה היכן שיכלה להתפלג מהם. בעיריות כבר שנים מתמודדים בנפרד פרט לערים המרכזיות, ועתה עשו את הצעד הכי חזק להקמת מפלגה אחרת בכנסת, וזו בכנסת הבאה יהיו לה 2 מנדטים יחד עם דגל התורה יהיו 6 נגד 1 של גור, פרט אם יכניסו 8 ואז ויזניץ יכנסו ויהיה לאגודת ישראל 2 נגד ה-6 שיכריעו בישיבות סיעה בכל מצב

במצב שנוצר, אין עוד תלות בגור, לא כלכלית ולא הכרעתית, למפלגה החדשה יש את הגדולים שלהם חברי מועצת גדולי התורה, ולגור שלהם, וכל צד יעשה כפי שיורו הגדולים שלהם. הכח שהיה לגור תמיד, להגיע עם הקלף שהרבי מגור אמר לעשות ככה אין עוד, מפני שבמפלגה החדשה שולט הרבי מבעלזא ואחרים במועצת שאינם מחוייבים לגור בכלום

אנחנו עתה בשלב הראשון של שורת שלבים שיבואו, שיובילו את כלל החסידים למסגרת חדשה וכזו שתיפרד מגור. ויזניץ מחולקת בין 14 חלקים, וחלק לפחות הולכים עם 'שלומי אמונים' ולא עם ויזניץ שיכון

חבל שכל זה קורה בערב ראש השנה, זה לא הזמן המתאים לדברים כאלו, אבל את תאריך הבחירות לא החרדים קבעו, ולא הייתה ברירה אחרת. כאן נספר לכם כי את הצעד הזה תכננו כבר לפני ששה חדשים בהסכמת גדולי ישראל מאגודת ישראל ומ'דגל התורה' ושמרו על כך בסוד, ועתה ביצעו

חיים שאולזון

גפני בישל לעצמו את מה שבישל לרביץ

מי שבקיאים בהיסטוריה החרדית ובמיוחד בזו של דגל התורה' מצב דומה עבר אברהם רביץ מי שעמד בראש 'דגל התורה' כאשר משה גפני היה השני ברשימה, שיגרו לו מכתב לאחר 17 שנה ששירת את 'דגל התורה' ועמד בראש, אמרו לו שלום והחליפו אותו במשה גפני שהתקדם מהמקום השני לראשון. גפני אז היה כל כך שמח למה שעשו לרביץ, הוא הפך להיות המוביל ב'דגל התורה' בכנסת ושיתף פעולה עם מי שעשו זאת. הוא אז לא חשב כי מצב דומה יקרה לו, גם הוא יקבל מכתב שיסיים את הקריירה שלו בכנסת. הוא השתלט על 'דגל התורה' והחזיק בהגה שנים בתקוה שאותו לא יצליחו להזיז. ולכן חשוב היה לו לשלוט גם במי שיהיו הגדולים של 'דגל התורה' לשמור על כוחו. הוא אהב את 'המחבלים' הוא ידע שהם ישמרו עליו, וכשההנהגה עברה ל'שונאים' הוא היה חכם פוליטית ללכת עם השונאים, אבל בלבו היה מחבל, ובשביל שלא להרגיז את השונאים הוא היה משחק עם שמו של הרב שך, חלילה לא מזכיר את שמות מי שלחמו בהגאון רבי אהרן לייב שטיינמן בשעתו אבל במילים אחרות זעק אני מחבל

מה שיודעים מי שחיו את הפוליטיקה של אז, משה גפני לא אהב את הנהגתו של הרב שטיינמן הוא רצה שיצרפו אליו עוד אחד ושלא ישלוט לבד בתקוה ככה להחליש אותו, והיה ממעודדי אלו שרדפו את הרב שטיינמן שהם היו בעיקר המחבלים דאז שעשו את העבודה יחד עם הסיקריקים ואחרים. באותו זמן הסיקריקים כינו את הרב אלישיב 'מרן המחטט' ואת הרב הרב שטיינמן 'מרן המגייס', המחבלים פיצו את הסיקריקים על מנת שירדו מהרב אלישיב ולא עוד 'מרן המחטט' בתמורה הם קיבלו את עידודם של המחבלים נגד הרב שטיינמן כאשר גפני מקווה כי הם יצליחו לשבור את 'מרן המגייס' כשהכוונה להרב שטיינמן שהיה אז בעד הנחל החרדי, הוא רצה לנסות זאת בשביל בחורים שאינם בישיבות ולהצילם שישארו שומרי מצוות

כאן נספר לכם, כי מי שהקימו את הנחל החרדי היו הליטאים בראש עמדו ר' משה חיים שנפלד ור' דוד נחמן בלוי האבא של מאטקע בלוי שהיו עבדיו של שלמה לורנץ באותן שנים, אז קראו להם 'צעירי אגודת ישראל' וזה היה בשדה חמד ובחזון יחזקאל ואיש מן הליטאים לא לחם נגדם מפני שלורנץ היה איש של הרב שך אסור היה לפגוע בו, וכל עוד שהמחבלים לא פרשו מ'דגל התורה' נזהרו שלא לפגוע בתחום הזה. הכל השתנה מאוחר יותר כאשר הרב שמואל אויערבך קרא לצאת למלחמה נגד הגיוס, כאשר כמעט כל הגדולים הליטאים היו נגד שיטתו שאמרה לא להתייצב בכלל. הגדולים קבעו כל עוד שנותנים דיחוי לבחורי ישיבה שלומדים, חובתם להתייצב

גם כאשר הלכו לעולמם הרבנים קניבסקי ואדלשטיין והיו צריכים הנהגה חדשה, גפני רצה את הרב ברגמן ורקם מזימות להזמינו ללייקוואוד ושם להכריז עליו כגדול הדור, אבל השונאים מיהרו והביאו את הגר"ד לנדו באותו זמן וגרמו לכך שכל תכניתם נכשל. גפני לא אהב שההנהגה עוברת לסלבודקה ולא רצה את הרב לנדו בשל המחלוקת הידועה בין קבוצת גדולי תורה נגד שיטת הרב שך שלא לפלג את החרדים בכל ענין. הגר"ד לנדו בשעתו כתב מכתב אישי לשמואל דויטש שהעביר זאת להרב אויערבך שמיהר לכתוב מכתב בחזרה והרב שך שמע על כך ופרצה מלחמה קשה. המחבלים הבטיחו כי ימחקו את הרב לנדו מן המפה של גדולי התורה, הם עשו הכל שלא יזכירו את שמו ואף לא צירפו אותו 'למועצת' של הליטאים עד היום הזה בגלל משה גפני שעשה הכל שימנו גדול שקרוב יותר למחבלים מאשר לשונאים

אזכיר לכם שהיו זמנים שמשה גפני נקרא לבא לביתו של הגר"ד לנדו ולא בא, ומאטקע בלוי לא דיבר עם גפני כמה שבועות בשל כך. גפני נכנע כאשר הבין שמזימותיו לא עבדו, וכי עליו להשלים שהגר"ד לנדו הוא מנהיג 'דגל התורה'

מה שקרה למשה גפני השבוע מדובר בעבודה שלו, הוא זה שבישל את זה לעצמו, הוא זה שנתן את הלגיטימציה, הוא זה שנהנה מכך, שהזיזו את רביץ למענו, ועתה הוא משלם את המחיר, מזיזים אותו למען אחרים

חיים שאולזון

רפי וולף האם נפלת על הראש משווה ראשי ישיבות לעסקנים מושחתים?

להשוות בין ראשי ישיבות לעסקנים שאין לרעננם טעות במקורו וגם מטופש, לראשי ישיבות מעמד אחר ולעסקנים אחר, במיוחד עסקנים שכשלו ועשו מעשים חמורים ואסורים עד כדי חדירה ל'הסתדרות הציונית' בניגוד לדעת גדולי התורה שזעקו שזה אסור. עסקן בכנסת לא יכול להיות ישר והגון, מדובר בעבודה שאם אינך מושחת אינך יכול לעשות את העבודה הזו, ואיך אמר רבה של פונוביז' רבי יוסף כהנמן זצ"ל, אין לו כל כך הרבה חולצות לקרוע קריעה על מה ששומעים במקום, ושלא לדבר על צורת החיים שם שהם אסורים על פי הלכה ועל פי השקפה ואידיאה חרדית

מזעזע היה לשמוע את ההשוואה כאשר עוסקים בריענון, עצם העובדה שבכלל מעלים על הדעת מחשבה שראש ישיבה ועסקן ציבורי חבר כנסת המינים הם באותו מעמד. אבל אשאל שאלה מציאותית, האם ראשי ישיבות שמזדקנים לאחר הרבה שנים לא מביאים להם רמי"ם חדשים לעזור להם? לראשי הישיבות הסמכות והכבוד שרוכשים להם, אבל את העבודה הקשה עושים הרמי"ם והאחרים שלומדים עם הבחורים ומתמודדים עם בעיותיהם יום יום

אין מי שמסוגל עד ליומו האחרון לנהל ישיבה ותלמידים ולהתייחס לכל אחד ולעשות הכל להצלחתו, פרט חלילה למי שהלכו לעולמם טרם זמנם. ראשי ישיבות בגיל מסויים מעבירים הרבה מן האחריות והעבודה לאחרים וככה הם יכולים לעמוד בראש הישיבה. אבל עסקן בכנסת אין דבר כזה להביא עוזר שיעשה את עבודת הכנסת, כאן צריך את האיש עצמו ואם הוא מושחת, גם כאשר הוא עושה דברים טובים עניינו אחר

בשביל להבין כי חבר כנסת פירושו מושחת, למרות שאינך אוהב את ראשי ישיבת סלבודקה אתה מפונוביז', וסלבודקה בעיניכם הייתה מוחרמת ומנודה, לפני כחצי שנה כאשר הגרמ"ה הירש הציע את תפקיד חבר הכנסת לאחד בשם וייספיש, הוא אמר שהוא חייב להיוועץ באביו שבימים אלו הלך לעולמו, ואביו לא הסכים בשום אופן. וייספיש אמר להגרמ"ה שלא יוכל להיעתר לבקשתו מפני שאביו נגד. הגרמ"ה הירש דיבר עם אביו ושאל מדוע שלא יתיר לבנו את התפקיד, ואמר לו כי אני רוצה שישאר הערליכער איד, בכנסת הופכים למושחת ואיני רוצה שבני חלילה יהיה כזה. הגרמ"ה הירש הבטיח כי הוא ישמור עליו שלא יהפוך למושחת והסכים

העבודה בכנסת היא מעורבת גברים ונשים, יושבים בדרך כפי שהכנסת קבעה ולא כפי שההלכה קובעת. הלבוש של הנשים פרוץ ולא ראינו שחברי הכנסת החרדים ימחו, ואף ראינו חבר כנסת חרדי שיושב בכנסת ומסתכל על המונדיאל. אני כותב כאן בעדינות כי אם היית יודע את האמת המלאה והפרטים, היית מבין כי לא שייך להיות חבר כנסת הרבה שנים ולא להיכשל בצורה נוראה

איני רוצה כאן לעסוק בעניינים אלה ובמיוחד לא בערב ראש השנה, אני חייב כאן למחות על ההשוואה של הרב שך למשה גפני שהם שניהם באותו מעמד, זה לא מתאים למי שהיה יד ימינו של הרב שך, פרט אם הוא יודע מה שאחרים לא יודעים, וזה לא לשבחו של הרב שך, ומי שאשם בכך הוא מי שמשווה ביניהם

חיים שאולזון 

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו

לאחר כל כך הרבה שנים בכנסת קשה לדעם האם הם עדיין יהודים מאמינים באמת, או רק מתחזים. נמליץ יושר ונאמין כי הם עדיין מאמינים למרות שקצת קשה לומר זאת, במיוחד על מי שנתן יד להחדרת חרדים ל'הסתדרות הציונית', אם היה מאמין באמת ואיש 'השקפה' הוא היה נשכב על הגדר שזה לא יקרה, ולא רק שלא עשה זאת דאג למשרות שם לילדיו, ובכל זאת אכתוב להם כמה מילים, כי הגר"ד לנדו עשה עימם חסד כאשר הוציא אותם משם בשביל למנוע מהם כאשר ילכו לעולמם שלא יהיו עדיין בכנסת המינים במקום שכולו אפיקורסות, כפי שהעיד ראש ישיבת פונוביז' רבי יוסף כהנמן זצ"ל שאמר שאין לו כל כך הרבה חולצות לקריעה על מה שאומרים שם, ולא ראיתי שמשה גפני ואורי מקלב פעם אחת יקרעו קריעה על דברי הכפירה שהשמיעו שם מי שהיו חבריהם הטובים ולא נרחיב

אזכיר להם שחסד גדול עשה מרן הגראי"ל שטיינמן כאשר הוציא את אברהם רביץ מן הכנסת בטרם הלך לעולמו, בשביל שלא יהיה טבול בטומאת הכפירה הנוראה שנשמעת בכנסת כשמובילים אותו לבית הקברות, יושבים שם עם חילונים ומזרחיסטים כאלו ששטופים בחילוניות וציונות נוראה כזו שקבעה כי אפשר להיות יהודי בלי תורה ומצוות. רביץ הלך לעולמו לאחר שטיהר את נשמתו מן הטומאה הזו. ועתה גפני ומקלב יעברו תקופה חדשה בלי כנסת שמטמאה את הנפש

משה גפני בגיל 74 וחצי, הוא נולד בי' אייר תשי"ב, ועליו להתכונן לעתיד, לפעול ולעשות דברים טובים ולתקן את כל מה שקלקל בכנסת. הוא מאמין כי היה שלוחא דרבנן, אבל לא נספר על מה שעשה שם שהם כל כך רחוקים מהשקפה אמיתית, שלא כאן המקום לפרט, במיוחד בתקופה שצריכים לסנגר וחלילה לא לקטרג. אף אחד אינו לוקח ממנו את הדברים הטובים שעשה, אבל עליו לזכור גם את הצד האחר על מה שהוא צריך כפרה, במיוחד עידוד הכפירה השמאלנית שכל עניינה מחיקת תורה ומצוות מישראל. מי שהוא חרדי באמת אינו רוצה ללכת מהעולם כחבר כנסת טמאה ואפיקורסית, עדיף בכל מקום אחר רק לא שם, ועל כך עליהם גפני ומקלב להודות שדחפו אותם החוצה

וכמה מילים לאורי מקלב שהוא עסקן טוב אין בכך ספק, אבל בגילך עדיף מחוץ לכנסת מאשר במקום שגם אם זה נכון שאפשר להשיג יותר, אבל עדיף מתוך נקיות רוחנית מאשר מתוך זבל

התואר חבר כנסת היה צריך להיות ברחוב החרדי בושה ולא כבוד. לצערנו ובושתנו עשו כבוד מזבל, גדולים אמיתיים לא הסכימו להיות חברי כנסת. ראש ישיבת פונוביז' רבי יוסף כהנמן יכל להיות חבר כנסת התחננו אליו שיסכים להיות חבר כנסת, ולא הסכים בשום אופן, הוא ראה בכך התבוססות בטינופת וכפירה, ואילו עסקני 'דגל התורה' של ימינו רואים בכך כבוד. לשם צריכים לשלוח את התחתית שבתחתית מפני שזה המקום שמתאים להם. מי שנקי וירא שמים, בורח משם

חיים שאולזון

עדיף למות כחרדי ולא לחיות כחילוני

 

לאלו שמתקשים להבין מדוע חרדי יש לו בעיה עם השירות בצבא, בניגוד למי ששיטתם כנטורי קרתא שגם אם הצבא יהיה כשר לא ישרתו, הציבור החרדי ברובו הגדול סבור אחרת, ואם הצבא היה מתנהל בדרך שיהודי חרדי יוכל לחיות בצבא כחרדי בכל, כולל באמונתו והשקפתו הייתם רואים אלפי חרדים שלא לומדים בצבא. הבעיה של הצבא שאי אפשר להיות שם מבלי לעבור על איסורי תורה חמורים ואסורים ולכן גם מי שלא לומד אסור לו ללכת לשם

בנוסף השקפתית. הצבא 'מחנך' להיות 'ישראלי' שפירושו אידיאה חילונית. אנחנו החרדים מחנכים לחיות כחרדי שפירושו להתרחק מסכנות רוחניות ודתיות, ולא לשבת עם מי שיפילו אותנו רוחנית במעשיהם. בצבא אי אפשר לעבור תקופה כל כך ארוכה מבלי ליפול רוחנית ולכן אנו החרדים לא יכולים להיות שם

החרדי רוצה למות כחרדי, ומי שאמר זאת לפני כולם היה בלעם שאמר כי הוא רוצה לחיות כמו גוי, אבל את אחריתו הוא היה רוצה כיהודי. ואם בלעם הגוי שלא אהב יהודים אמר כך, על החילונים לקלוט ולהבין כי הכל הולך אחת החיתום סופו של האדם זה מה שחשוב, ואף אחד אינו יודע מתי סופו, ולכן איך ברירה וחייבים לחיות כיהודים חרדים כל החיים כולל בצבא

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

הכסף קודם ל'השקפה' והרב סורוצקין נסע לאומן

איני יודע אם מדובר באמת או רק בתירוץ שיאפשר לו להיות פעם באומן. בעבר מצאתי כאלו שרשמית לא היו נוסעים לאומן אבל נסעו בתירוצים שונים. הפעם הכריז רבי שלום בער סורוצקין כי הוא נוסע לאומן מפני שנגיד הבטיח לו מיליונים לישיבתו בתנאי שהוא יבא לאומן לראש השנה. ומאחר וכבר כמה חדשים לא שילם משכורות, הוא נאלץ לעשות זאת. קצת קשה להאמין שאכן כך פני הדברים, אבל בהחלט יתכן אם מדובר בנגיד שמשוגע על אומן. נקבל את גירסתו. השאלה היא מה בא קודם כסף או 'השקפה'. על פי ה'השקפה' הליטאית אסור לטוס לאומן לראש השנה. בישיבות מסוימות מתירים זאת לבחורים חסידים אבל לליטאים מאן דכר שמיה. ולכן קשה להבין איך עשה זאת, במיוחד כשהוא מחנך בחורים בישיבתו להיות ליטאים ב'השקפה' איך זה מסתדר

האם הרב סורוצקין אינו לוקח בחשבון שבגללו עוד ליטאים יטוסו לראש השנה לאומן?

נער הייתי וגם זקנתי, וזוכר אני בישיבה כי לא איפשרו לנסוע לשום מקום. לפני כשישים שנה כשרציתי לנסוע למירון בל"ג בעומר המשגיח אמר לא. זוכר אני את דבריהם של משגיחים וראשי ישיבות נגד הנסיעות לקברים בטענה כי דבריהם הם הם זכרונם ועדיף ללמוד את תורתם מאשר לעלות לקברם. שיטת החינוך הייתה 'ישיבתית' שפירושו שהכל עושים במסגרת הישיבה ולא מחוצה לה. והנה מגיע הרב סורוצקין ומלמד כי למען כסף מותר לטוס. ועתה אם מישהו יטען כי הוא צריך להתחתן ואין לו כסף, ועשיר מבטיח לו כסף רק אם יהיה באומן בראש השנה, האם מותר יהיה לנסוע לאומן?

דקירת סכין באידיאה הליטאית האנטי חסידית

כל הנושא של אומן במחלוקת קשה לא רק בין ליטאים גם בין חסידים, אבל הרבה יותר אצל ליטאים שהם אנטי חסידים בכלל ואומן זה עבורם קוץ קשה כזה שלא יתמודדו עמו, הם נגד מחשבה על נסיעה לשם, במיוחד כאשר השמועות נפוצות שזה מקום ומרכז לעבירות בשביל מי שהם לא חזקים מספיק להתמודד עם היצר הרע. רואים שם את מי שסגנון חייהם כל כך רחוקים מבני תורה, וזה לא מתאים לבחור ישיבה או אברך כולל בראש השנה להיות במקום כזה. בעבר כשהחלו הנסיעות המחזה היה יותר חסידי, ועתה זה יותר נ נח נחמ נחמני, וזה לא מתאים לבני תורה. מעניין יהיה לשמוע מהרב סורוצקין אם התייעץ עם גדולי ישראל בטרם עשה את הצעד הזה. ואם כן, מעניין יהיה לשמוע דעת מי הייתה כי למען מיליונים שיעשה זאת. זה מתאים למי מן הגדולים ויש סיבה לכך, אבל לא ניכנס לזה בערב ראש השנה

האלילות של סורוצקין באומן

משהו מאוד מעניין, רחובות אומן מלאים בשלטי ענק לכבודו של שלום בער סורוצקין, מתברר כי את בואו הכינו בקפדנות, מישהו השקיע כסף רב בביקור הזה, לא רק מטוס פרטי גם מלון פאר מן היפים ביותר שיש באזור, הכינו לו ארוחות של מלכים, באומן מתעלמים השנה מכל מי שהגיעו ומגיעים, השנה הם זוכים ל'סורוצקין' ראש ישיבה ליטאי שבא לאומן לראש השנה אין ניצחון גדול יותר על הליטאים, שנה זו תיזכר כניצחון ברסלב על הליטאים, גם אם זה עלה מיליונים לאחד מעשירי הבאים לאומן, אבל זה היה כדאי, הם מלאי שמחה על ההישג הזה

סורוצקין יוצא מן המקוה החסידית

הם לא מסתפקים רק במודעות ענק על בואו של סורוצקין גם איך שהוא הולך למקווה המפואר שלהם ואיך שהוא יוצא מן המקווה, כל צעד שלו מצולם, כאילו היה האדמו"ר בעצמו. עבור ברסלב זה שבירת הקליפה המתנגדית, ניצחון החסידים על המתנגדים, בשביל זה היה כדאי כל הנסיעות לאומן שדבר כזה יקרה. לא אתפלא אם סורוצקין באומן יתפוס עוד כמה מיליונרים שיתנו לכסף לישיבות שלו ויוכל לטעון כי הכל היה כדאי למען הכסף הרב שעשה שם

הנסיעה לאומן חסידית או ביזנעס?

משהו חמור קורה עתה באומן. בעבר כל מי שנסע לאומן דאגו לו שיהיה לו היכן לשהות, נכון שחלק היו צריכים לשלם אבל מדובר היה במחירים סבירים. עתה לא עוד, הגיעו רבים לאומן ונדהמו לשמוע כי רוצים אלפיים דולר עבור מקום ללון, וישנם מי שלוקחים עוד יותר, האם הנסיעות לאומן זה בשביל לספק סוחרים שעושים כסף מבואם של אלפים לאומן? או שיש לברסלב ענין חסידי שיגיעו עשרות אלפים לראש השנה לרבי נחמן. בדרך כלל חסידים מסדרים מקומות לחסידים היכן להיות, ואם צריך לשכור מקומות אז במחיר שכל אחד יכול לעמוד בו. בקרית צאנז בנתניה כאשר היו מי שהעלו את המחירים הרבי והקהילה קבעו מחיר שאסור לעלות ממנה וזה המקסימום שאפשר לבקש וכך עשו סדר. ככה קורה בעוד מקומות. אבל באומן בשנים האחרונות המצב הזה הולך ומחמיר ואם ראשי ברסלב אכן מתכוונים למלא את בקשתו של רבי נחמן שיבואו אליו לראש השנה, מדוע הם מאפשרים את המצב הזה

האם ראיתם 'ניחום אבלים' באמצעות ריקודים?

פניו של משה גפני היה כשל אבל, למרות שמדובר בשמחה משפחתית, ופניהם של גדולי התורה שבאו ל'ווארט' דבר שהם בדרך כלל לא עושים, ביקשו להביע ניחום של מי שלא ציפה שהרגע הזה יבא לו בחיים, הוא היה משוכנע שאותו מוציאים מהכנסת ישר לבית הקברות. כאשר שמעו הגדולים רבי דב לנדו ורבי משה הלל הירש שמשה גפני לקח את הענין ללב, הם תכננו לעלות לביתו בחול המועד וככה לעודדו, אבל כאשר שמעו כי עושים ווארט לנכדתו הם מיהרו להגיע, למרות שהגר"ד לנדו הגיע ממרחק הוא היה במסע חיזוק בצפון הארץ, הוא עשה הכל להיות שם אפילו שזה היה מאוחר, והעיקר שיצלמו איך שהוא רוקד עם גפני, כאשר לפני כן עשה זאת הרב הירש, להכריז בכך שחלילה לא גירשו אותו מן הכנסת אלא רק החליפו אותו בדור חדש שיצטרך להיכנס לנעליו. מה שמעניין היה, כל מי שראה את המחזה, כינה זאת 'ניחום אבלים' ולא ווארט'

המחבלים זועקים כי מוחקים את הרב שך מ'דגל התורה' האם הם לא טוענים כל הזמן שדרכם היא דרכו של הרב שך ולא של השונאים?

אי אפשר לשחק משחק כפול, אם דרכם של המחבלים היא דרכו של הרב שך כפי שהם טוענים כל השנים כי הם ממשיכי 'השקפתו' של הרב שך ולא השונאים, אז מה להם כי ילינו שזרקו את משה גפני מן הכנסת. במשך שנים הם מבקשים להוכיח כי הרב שך שייך להם ולא לאחרים, וכי דרכה של 'דגל התורה' מעוותת ולכן אינם חלק ממנה. והנה פתאום שומעים זמירות חדשות כי מורשת הרב שך היא ב'דגל התורה' 

השונאים ממשיכי הרב שך שזעק 'אן אלימות'

אחד האבסורדים הכי גדולים של תלמידי הרב שך, הטוענים כי הם ממשיכים את השקפתו, הוא היה צועק 'אן אלימות' בלי אלימות, אבל דווקא תלמידיו הם האלימים הם אלו שמפגינים בדרכים אלימות והם אלו שעשו ועושים מעשים שכל כולם אלימות, כאשר הם מגבים את מעשיהם בהשקפתו של הרב שך. דווקא השונאים הם אלו המתנגדים לאלימות ואוסרים את ההשתתפות בהפגנות בטענה כי הרב שך היה נגד אלימות

 היכן הציות לגדולי ישראל?

ב'דגל התורה' מתגאים בכל השנים כי הם מצייתים לגדוליהם, וכי דבריהם היא המילה האחרונה ככה הם הודפים טענות נגדם. והנה, גדולי התורה שיגרו מכתב לחכי"ם משה גפני ואורי מקלב כי היו מספיק שנים ויבואו אחרים במקומם, ואלו שזעקו כל השנים שחייבים לציית לגדולי תורה פתחו את פיהם נגד גדולי התורה, האם 'ציות' הוא רק למצביעים ולעסקנים ואחרים מותר שלא לציית? מדובר בהכרעה של גדולי ישראל שלפחות חצי שנה היו עסוקים בנושא, מדובר במה שמתכונן הרבה מאוד זמן, וההכרעה הייתה לאחר הרבה מחשבה ושיקול דעת, מי התיר לכם לתקוף גדולי התורה, ובשביל שלא לתקוף ישירות תוקפים את הנכדים והעוזרים כאילו שאצל הגדולים שקדמו להם זה לא היה כך? האם שכחתם מה היה אצל הרב שך הרב אלישיב וממשיכיהם? - ההתנהגות הזו זעקה לשמים כי צבועים אתם

מי התיר נשים ברשימה חרדית?

מי שעומד בראש רשימת 'הציבור החרדי' טוען כי מפלגתו חרדית, והנה שומעים אנו כי הוא הציב אשה חרדית ברשימה, האם למפלגה כזו אפשר להקרא רשימה חרדית? לא עוסקים אנו כאן באנשים, עוסקים בהלכה, האם מותר לנשים לייצג את הציבור החרדי? אם זה היה מותר האם כל כך הרבה שנים לא היו מציבים לפחות אשה אחת ברשימה חרדית? גדולי התורה ופוסקי הדור קבעו בצורה הכי ברורה כי זה אסור על פי הלכה, האם רב פוסק מוכר כזה שסומכים עליו בציבור החרדי התיר זאת? ואם כן האם אפשר לדעת מיהו? - כל הכבוד לאיש של הרב דוד לייבל שהתפטר בשל כך מהרשימה, אחרת המעשה הזה היה מכתים את הרב לייבל

האתר שהעז לנפץ את שקר העסקנים ולעמוד לבדו לימין גדולי ישראל

 

האתר שהעז לנפץ את שקר העסקנים ולעמוד לבדו לימין גדולי ישראל

האתר של השנה: המהפכה התודעתית והמלחמה הבלתי מתפשרת של "בעולמם של חרדים"

קו פרשת המים ברחוב החרדי הגיע בשנה החולפת לשיא רותח. בעוד המערכת התקשורתית כולה זימרה מנגינה שקרית, מבוהלת ומגוייסת של שופרות הממסד הפוליטי הישן, קול אחד ויחיד עמד בפרץ וקרע את מסכת הצביעות מעל פני העסקנים. אתר "בעולמם של חרדים" בהנהגתו של חיים שאולזון הוכיח השנה מהי עיתונות לוחמת אמיתית – ללא מורא, ללא פשרות וללא חשבונות זרים – והפך בצדק מוחלט לאתר של השנה במגזר החרדי כולו.

השנה הזו עמדה כולה בסימן המלחמה האיומה נגד חוק הגיוס, שעה שהמערכה על עצם קיומו של עולם התורה הגיעה לנקודת רתיחה. מנהיגי הדור, גדולי ישראל שליט"א, נאלצו לנווט את הספינה מול גזירות קשות ומול סכנות קיומיות מרחפות. אך במקום שבו כל האתרים הממוסדים, העיתונים המפלגתיים והברגים המשומנים בלשכות הפוליטיות יישרו קו עם האינטרסים הצרים של חברי הכנסת ובראשם משה גפני, בחר שאולזון לנתץ את הכלים ולא לפחד מאיש. הוא הפך לשופר היחיד של האמת הצרופה ושל דעת תורה הטהורה.

השיא המהדהד הגיע בפרשה האחרונה, כאשר ההחלטה הדרמטית והאמיצה של מרן מנהיג הדור הגר"ד לנדו שליט"א על הדחתו של משה גפני נפלה כרעם ביום בהיר. באותו רגע גורלי, כל האתרים החרדיים הממוסדים נכנסו לפאניקה מוחלטת, גמגמו בבהלה, וניסו להציל את עורם של הפוליטיקאים באמצעות ספינים, שקרים וטיוחים עלובים. רק חיים שאולזון לא ספר את המערכת. הוא התייצב בטוטאליות מוחלטת לצד גדולי ישראל, היכה שוק על ירך את המנגנון הפוליטי, והסביר לציבור הרחב בעטו המושחז את מה שהעסקנים פחדו לשמוע בקול: ההדחה הזו היא מהלך מחוייב המציאות כדי לנקות את האורוות ולהציל את כבוד התורה מהאינטרסים האישיים של עסקנים מועדים.

האומץ הנדיר והחריף הזה לא נעלם מעיניו של הציבור. הרחוב החרדי, ששבע מרעל, משקרים וממניפולציות של תקשורת משועבדת לבעלי השררה, נהר בהמוניו אל "בעולמם של חרדים". האתר שבר שיאים היסטוריים וחסרי תקדים של צפיות, השפעה ויצירת סדר יום, והוכיח שדעת הקהל האמיתית שייכת אך ורק למי שמוסר נפש למען האמת – ולא למי שמוכר את נשמתו לח"כים. במערכה הגדולה הזו, חיים שאולזון קידש שם שמים ברבים והוכיח כי עיתונאי אמיתי כפוף אך ורק לגדולי הדור, ובשל כך הוא מוכתר היום בצדק גמור כגדול הלוחמים למען היהדות החרדית האותנטית.

מדהים: הסגולה שהרבי מליובאוויטש מביא לפני 90 שנה להנצל מגזירת הגיוס

לא יאומן: ברשימות היומן של הרבי מליובאוויטש מחודש תשרי תרצ"ז בדיוק לפני 90 שנה, הוא מביא ששמע בשם חמיו האדמו"ר הריי"צ שאלו שצריכים ללכת ללשכת גיוס שיאמרו חמישה פעמים את ספר התהילים בשני ימי ראש השנה ובשבת שובה. (מתוך הספר רשימות היומן עמוד  שפט)

מזימת "הרק-לא-ביבי": כיצד עופר וינטר הפך לסוס הטרויאני שנועד לחסל את ממשלת הימין

 

מזימת "הרק-לא-ביבי": כיצד עופר וינטר הפך לסוס הטרויאני שנועד לחסל את ממשלת הימין

מערכת בעולמם של חרדים

עופר וינטר עומד לחסל את הימין הישראלי במודע. סכנה איומה שכמותה לא חווה הימין מעולם. תרגיל הבגידה של בנט תחוויר לעומת מה שוינטר מתכנן לנו. והוא לא היחיד אותה משימה מוטל על לייטנר ואחרים כאשר המטרה ש250 אלף קול שרופים יעלו את אייזקונט לשלטון. תשמרו את הכתבה הזאת לסוף הבחירות.

במשך חודשים ארוכים ניסינו להזהיר. מעל במה זו, עוד לפני למעלה מחודשיים, התרענו והדלקנו את כל הנורות האדומות האפשריות מפני התופעה המסוכנת הזו שנקראת עופר וינטר. בשבועות האחרונים, ככל שמערכת הבחירות לכנסת ה-26 הולכת ומדרדרת לישורת האחרונה, המידעים הזורמים אל מערכת "בעולמם של חרדים" הולכים ונערמים לכדי תמונה אחת ברורה, מבהילה ומוכחת: ריצתו של תת-אלוף במיל' עופר וינטר אינה ניסיון תמים להביא "קול חדש" לימין, אלא מבצע מתוכנן היטב שנועד למטרה אחת בלבד – שריפת קולות שיטתית שתמנע מבנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה.

אנו מתבססים כאן על נתונים חזקים, מבוטנים ומאומתים ברמת ודאות של מאה אחוזים. מסיבות של חיסיון עיתונאי והגנה על מקורות בכירים ביותר במערכת הפוליטית ומחוצה לה, איננו יכולים לחשוף בשלב זה את מלוא המידע הדרמטי שנמצא בידינו, אך השורה התחתונה זועקת לשמים: עופר וינטר עצמו יודע, בתוך תוכו ומתוך הסקרים האמיתיים שמראים לו את האמת המרה, שהוא אינו עובר את אחוז החסימה. אין לו שום סיכוי לעבור, והוא לא האיש שיצליח להדליק את השטח.

אז מדוע הוא ממשיך לרוץ בכל הכוח, תוך הפגנת מגלומניה חסרת תקדים? התשובה פשוטה: הוא מיועד לכך על ידי כוחות פוליטיים חזקים מצד "הרק לא ביבי", שזיהו את הפוטנציאל ההרסני שלו ומפעילים אותו ככלי שחמט מתוחכם.

תרגיל הונאה במסווה של "גבורה ודת"

עופר וינטר בנה לעצמו לאורך השנים תדמית של גיבור מלחמה, מפקד נערץ ששילם מחיר אישי על אמונתו היוקדת ועל דבקותו בערכי הנצח של עם ישראל. הציבור האמוני, ובמיוחד חלקים מסוימים מהציבור הדתי-לאומי והמסורתי, נטו לראות בו קדוש מעונה של המערכת המשפטית והצבאית הליברלית. המגלומניה האישית שלו ניזונה מהתמיכה הזו, והוא החל להאמין שהוא מושיע ישראל, המנהיג האולטימטיבי שיכול לאחד את השורות.

אך הנתונים שבידינו מראים מציאות שונה לחלוטין. במקום מנהיג אחראי שמבין את גודל השעה ואת הסכנה הקיומית המרחפת מעל שלטון הימין, התגלה אדם שמונע מאגו פגוע ומיוהרה עיוורת. הוא מציג רשימה שמורכבת משמות נוצצים, דמויות תקשורתיות כמו יוסף חדאד ונטעלי שם טוב, בניסיון נואש לייצר מצג שווא של מפלגת המונים. אולם בפועל, השטח מסרב להידלק. אין שום מומנטום אמיתי, אין התלהבות אותנטית בקרב מצביעי הימין השפויים, והמספרים הפנימיים מנבאים קריסה מוחלטת ביום הפקודה.

ההערכות המקצועיות והמאומתות ביותר קובעות כי וינטר מסוגל לשרוף בקלות עד כמאה אלף קולות של אנשי ימין תמימים. מאה אלף קולות שיילכו ישירות לפח האשפה ההיסטורי. בפוליטיקה הישראלית הנוכחית, שבה כל מנדט קובע את גורל המדינה, מדובר בלא פחות מפיגוע פוליטי מתוכנן. הקולות הללו הם בדיוק, אבל בדיוק, מה שימנע מנתניהו להשיג את 61 המנדטים הדרושים להרכבת ממשלת ימין ויפתח את הדלת לעליית ממשלת שמאל-מרכז קיצונית.

מדוע נתניהו מוטרד באופן אישי?

בימים האחרונים, בחדרים הסגורים ברחוב בלפור ובמטה הליכוד, שוררת דאגה עמוקה. נתניהו מוטרד מאד, ובצדק. הוא מבין היטב את המתמטיקה של הבחירות. הוא יודע שכל הניסיונות לשלב את וינטר, לחבר אותו למפלגות קיימות או להגיע איתו להבנות על פרישה תמורת תפקיד בכיר, נתקלו בחומה בצורה של סירוב מצד וינטר.

העקשנות הזו של וינטר אינה נובעת מאידיאולוגיה צרופה. המידע המאומת שבידינו מצביע על כך שההתנהלות של וינטר מתואמת בעקיפין עם גורמים שרוצים לראות את נתניהו מחוץ ללשכת ראש הממשלה. הם מבינים שאי אפשר לנצח את נתניהו בקלפי בצורה ישירה, ולכן הדרך היחידה היא "לשתות" לו מנדטים מימין באמצעות סוסים טרויאניים במסווה דתי וימני. וינטר נפל למלכודת הזו בעיניים פקוחות, כשהוא מונע מהרצון לנקום במערכת ובנתניהו שלא מנע את שחרורו מצה"ל.

יתרה מכך, המצע שהציג וינטר, ובמיוחד האולטימטום התוקפני שלו בנושא חוק הגיוס – לפיו לא ייכנס לשום ממשלה שלא תעביר חוק גיוס חובה מלא לחרדים – מוכיח מעבר לכל ספק שכל מטרתו היא לתקוע טריז בין מרכיבי גוש הימין. הוא מסמן את הציבור החרדי כאויב, משתמש ברטוריקה שמזכירה את הגרועים שבאנשי השמאל, ובכך חושף את פרצופו האמיתי: הוא אינו מעוניין בהקמת ממשלת ימין-חרדים, אלא בפירוקה מראש.

אין זו הפעם הראשונה שהימין הישראלי סובל מתסמונת "הרסיסי מפלגות" שמחריבות את הגוש. ההיסטוריה הפוליטית שלנו רוויה בדמויות מגלומניות שחשבו שהשמש זורחת להן מהכיס, רצו לבד, שרפו עשרות אלפי קולות והעלו את השמאל לשלטון (מיותר להזכיר את בחירות 1992 או את התרגילים של השנים האחרונות). עופר וינטר הוא הגרסה הנוכחית והמסוכנת ביותר של התופעה הזו, כיוון שהוא מתעטף באיצטלה של יראת שמיים ופטריוטיות.

הנתונים העובדתיים מראים שווינטר עצמו מודע לכך שאין לו היתכנות אלקטורלית. הוא ניזון מסקרים מוזמנים ומלוחמה פסיכולוגית ברשתות החברתיות שמטרתה להשאיר אותו בתמונה כדי להמשיך ולמשוך קולות מתלבטים. הסכנה היא עצומה, והזמן הולך ואוזל.

אנו פונים מכאן לכל קוראינו, לכל אנשי המחנה התורני, המסורתי והימני: אל תתפתו למצגי שווא. אל תתנו למילים היפות להטעות אתכם. כל קול שניתן לעופר וינטר הוא קול שניתן ישירות למחנה ה"רק לא ביבי", קול שמקרב את קץ שלטון הימין ואת הקמתה של ממשלה שתפגע בציבור החרדי וביסודות הדת.

העובדות מדויקות, המידע מבוסס, והאחריות כעת היא עלינו לחשוף את האמת ברבים לפני שיהיה מאוחר מדי. וינטר לא עובר – ואסור לתת לו לשרוף את העתיד של כולנו.

 

 

השופר הדומם והמסר של אהבת ישראל

*השופר הדומם והמסר של אהבת ישראל*

ראש השנה הוא יום הדין. אנו עומדים לפני ריבונו של עולם ומבקשים ממנו שידון אותנו ברחמים וייתן לנו שנה טובה ומתוקה. במרכזו של היום עומדת מצוות השופר. קול השופר מעורר את האדם לתשובה ומזכיר לו שהוא עומד לפני המלך.

אולם ישנו מצב אחד שבו השופר שותק.

כאשר היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, אין תוקעים בשופר.

הגמרא במסכת ראש השנה (כט ע"ב) מבארת שאף על פי שתקיעת שופר היא מצווה מן התורה, תיקנו חכמים שלא לתקוע בשופר כאשר ראש השנה חל בשבת. הטעם הוא החשש שמא אדם שאינו בקי בתקיעה ייטול את השופר וילך אצל מי שבקי בתקיעה כדי ללמוד ממנו, ובדרך יעביר אותו ברשות הרבים ויעבור על איסור שבת.

ולכאורה קשה: מדוע שכל עם ישראל יוותר על קול השופר בגלל החשש שאדם אחד עלול להיכשל?

הבני יששכר, רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מבאר שיש כאן עומק נוסף. ב"מאמרי השבתות" (מאמר א, אות ו) הוא כותב:

"והנה שופר בראש השנה הוא להמתיק הב' דינים, ובשבת נדחה השופר (בתקנת חכמים) כי נמתקים הדינים בקדושת יום שבת, עיצומו של יום השבת ממתיק קשיא רפיא."

השופר פועל להמתקת הדין. אולם כאשר ראש השנה חל בשבת, קדושת השבת עצמה באה במקום השופר. עצם קדושת יום השבת יש בה כוח להמתיק את הדין.

הערוך לנר, רבי יעקב עטלינגר, מרחיב את הרעיון הזה בספרו "מנחת עני" על פרשת האזינו. הוא מביא דוגמאות לכך שהיו שנים שבהן ראש השנה חל בשבת והיו שנים גדולות בתולדות ישראל, ומאידך היו שנים שבהן ראש השנה חל בשבת והיו מן השנים הקשות ביותר בתולדותינו. בין הדוגמאות שהוא מביא נמצאות השנים שבהן חרבו בתי המקדש, ולעומתן שנים הקשורות למחילת עוון העגל, להקמת המשכן ולכניסת ישראל לארץ ישראל.

כיצד ייתכן שאותו מצב בלוח השנה קשור גם לשנים של ברכה וגם לשנים של חורבן?

מבאר הערוך לנר שכאשר ראש השנה חל ביום חול, השופר עומד לזכותנו לפני ריבונו של עולם. אבל כאשר ראש השנה חל בשבת, השופר שותק. צריך דבר אחר שיעמוד בעדנו:

"אכן לזה בא השבת שהיא בת זוגה לישראל להיות סניגור בעדינו לפני מלך מלכי המלכים."

השבת עצמה יכולה לעמוד בעד כלל ישראל לפני ריבונו של עולם. הערוך לנר מוסיף שהדבר תלוי בשמירת השבת: כאשר ישראל שומרים את השבת כראוי, היא יכולה לעמוד לזכותם. אבל אם אין אנו שומרים ומכבדים את השבת כראוי, כיצד תוכל השבת לעמוד בעדנו?

הערוך לנר מביא על כך משל.

שר אחד חטא לפני המלך. הוא ידע שהמלך כועס עליו ושאין לו דרך פשוטה להינצל מן הדין. אשתו, שהייתה קרובה למלך, באה לפניו כדי לבקש רחמים על בעלה. אך כאשר המלך ראה את הסימנים על גופה של האישה, הוא הבין שהשר עצמו פגע בה. במקום שתוכל לדבר לטובתו, היא נעשתה עדות נגדו.

כך גם בראש השנה.

כאשר ראש השנה חל ביום חול, קול השופר יכול לעמוד לזכותנו. אך כאשר ראש השנה חל בשבת, השופר שותק, והשבת עצמה באה לעמוד בעד כלל ישראל. אם אנו מכבדים את השבת ושומרים עליה כראוי, היא יכולה להיות לזכותנו. אבל אם איננו שומרים עליה כראוי, אותה שבת שעליה אנו מבקשים שתעמוד בעדנו עלולה, חלילה, לעמוד נגדנו.

ויש כאן דבר מרגש במיוחד.

אנו מוותרים על קול השופר כדי להגן על יהודי אחד שלא ייכשל, והשבת שעליה אנו מגינים היא זו שיכולה לעמוד אחר כך בעדנו לפני ריבונו של עולם.

בשנת תשפ"ד חל היום הראשון של ראש השנה בשבת. אין לנו רשות להתיימר לדעת את דרכיו של ריבונו של עולם, ואין אנו יכולים לומר שאירועי אותה שנה מוכיחים את דברי הערוך לנר. אבל לאחר מה שעברנו בתשפ"ד, דבריו מקבלים עבורנו משמעות מיוחדת ומעוררים אותנו לחשבון נפש.

ויש כאן מסר נוסף שראוי לתת עליו את הדעת.

מדוע השופר שותק?

בגלל יהודי אחד.

השופר שותק כדי שיהודי אחד לא ייכשל.

חז"ל ידעו עד כמה חשובה מצוות שופר. הם ידעו שראש השנה הוא יום הדין. ובכל זאת תיקנו שכל עם ישראל יוותר על קול השופר, כדי שלא יבוא יהודי אחד לידי חילול שבת.

זהו שיעור גדול באהבת ישראל.

היהודי שעלול לטלטל את השופר אינו בהכרח אדם שרוצה לעשות דבר אסור. להפך. ייתכן שהוא מבקש לקיים מצווה. הוא רוצה לשמוע שופר, והוא רוצה ללמוד כיצד לתקוע כראוי. אבל גם כוונה טובה עלולה להביא את האדם לידי עבירה.

לכן אמרו חז"ל: השופר יישאר בשתיקה.

כל עם ישראל מוותר על קול השופר כדי שיהודי אחד לא ייכשל.

מכאן אנו לומדים שאהבת ישראל אינה רק לעזור ליהודי לאחר שנפל. היא גם לדאוג לו ולנסות למנוע ממנו ליפול מלכתחילה.

המסר הזה מתאים במיוחד לראש השנה.

אנו באים לפני ריבונו של עולם ומבקשים ממנו שיסלח לנו, שייתן לנו בריאות, פרנסה, נחת, שלום וברכה. אנו מבקשים ממנו שיראה אותנו ברחמים וידון אותנו לכף זכות.

השופר הדומם מלמד אותנו שעלינו להתכונן לדין גם בדרך אחרת.

לפני שאנו מבקשים מהקב"ה שידון אותנו לכף זכות, עלינו להשתדל לדון יהודי אחר לכף זכות.

לפני שאנו מבקשים רחמים, עלינו לנהוג ברחמים כלפי יהודי אחר.

ולפני שאנו מבקשים מהקב"ה שידאג לצרכים שלנו, עלינו לזכור שגם צרכיו של יהודי אחר צריכים להיות חשובים לנו.

אהבת ישראל אינה מחייבת אותנו להסכים עם כל אדם או לאשר כל דבר שהוא עושה. אבל היא מחייבת אותנו שלא לשכוח שהוא חלק מכלל ישראל. כבודו חשוב. מצבו חשוב. הקשיים שלו חשובים.

הקשר בין המסר הזה לבין השבת אף הוא משמעותי.

התורה אומרת על השבת:

"ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם"

(שמות לא, יז).

השבת היא אות לקשר המיוחד שבין הקב"ה לבין עם ישראל. כאשר ראש השנה חל בשבת, הקשר הזה מקבל ביטוי מיוחד. השופר שותק, וקדושת השבת באה במקומו.

אך הדבר מטיל עלינו גם אחריות.

אם אנו רוצים שהשבת תעמוד בעדנו, עלינו לכבד את השבת.

ואם אנו רוצים שיהודי אחר יעמוד בעדנו, עלינו לעמוד לצדו.

אנו חיים בתקופה שבה אחדות ישראל אינה רק סיסמה. היא צורך אמיתי. איננו יכולים לשלוט בכל מה שקורה סביבנו, ואיננו יכולים לדעת מה יביא עמו השנה הקרובה. אבל אנו יכולים לשלוט בדרך שבה אנו מתייחסים זה לזה.

אנו יכולים לדבר בכבוד רב יותר. אנו יכולים למהר פחות לשפוט. אנו יכולים להימנע מלפגוע ביהודי אחר. אנו יכולים לעזור לפני שמבקשים מאיתנו. אנו יכולים לשים לב כאשר יהודי אחר מתקשה. אנו יכולים לזכור שהקושי של יהודי אחר אינו רק הבעיה שלו. הוא גם הבעיה שלנו.

השופר הדומם מלמד אותנו יסוד גדול.

כל עם ישראל מוותר על דבר חשוב כל כך כמו קול השופר בגלל יהודי אחד. כך נראית דאגה אמיתית ליהודי אחר.

ואולי זהו אחד המסרים של השופר הדומם בראש השנה. כאשר השופר אינו נשמע, אנו נקראים להקשיב לדבר אחר: לאחריות שיש לנו זה כלפי זה, לחשיבותה של השבת, ולקשר המאחד כל יהודי עם כלל ישראל.

לקראת ראש השנה עלינו לעצור ולשאול את עצמנו:

איזו שנה תהיה זו, ומה אנו יכולים לעשות כדי להיות ראויים לכך שהשבת תעמוד בעדנו?

יהי רצון שקדושת השבת וזכות הדאגה שלנו זה לזה יעמדו לזכות כלל ישראל. שהקב"ה יראה את המאמצים שאנו עושים לחזק את הקשרים בינינו, וייתן לכולנו כתיבה וחתימה טובה, שנה של שלום, שמירה, בריאות וברכה לכלל ישראל.

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

רגעי השבוע – שבת קודש ראש השנה

 

רגעי השבוע – שבת קודש ראש השנה

הגילוי המצמרר של החתן המוכשר / בעליו של מפעל פורמייקה ברוסיה שהתגלה בארה"ב / חופה תמורת בר מצווה בעיירה ציורית באיטליה / רקמת האם על תיק התפילין של בנה חתן בר המצווה לפני 130 שנה

א. 'וירד יהודה מאת אחיו'

קולות השירה שבקעו בסיום החתונה באולם 'רז"ג' בקראון הייטס לא היו שגרתיים. קבוצה גדולה של בחורים חסידים דוברי רוסית עמדו יחד, שכם אל שכם, ושרו בהתרגשות גלויה. אלו לא היו ניגונים חסידיים מוכרים, אלא דווקא שירים סובייטיים ישנים, כאלו שטמנו בחובם משמעות עמוקה וכיסופים של ימים אחרים, שירים שהיהודים מהדור הקודם ידעו להפיק מהם תועלת למשמעות החיים היהודיים. המעמד הזה, שבו שפתה של האימפריה שביקשה לעקור את האמונה מהדהדת בקדושה בתוככי השכונה החסידית בברוקלין, היה מרטיט ומעורר השתאות.

לא הייתי שם פיזית, אבל את תיאורו שמעתי אמש כאשר פגשתי את ידידי, רב הקהילה בשכונת 'סוקול', השליח הרב ברוך קליינבערג, עם רעייתו הרבנית גולדה. הם שבו לפני מספר ימים מארה"ב לאחר נישואי בנם, הרב משה היקר. איחלתי להם מזל טוב, ושיחתנו נסובה סביב יצירת מופת היסטורית ומרגשת במיוחד, קובץ תשורה ייחודי שהוציא לאור בנם, שהגשים את חלומו הגדול לפרסם יום אחד את הסיפור המלא של 'יהודה הקטן'. התשורה הזו היא הפרסום הראשון והמלא של המסכת כולה, ללא קיצורים.

כבר בלילה של החתונה שנערכה לפני כשלושה שבועות קיבלתי את קובץ התשורה, פרסמתי אותו בבמות שונות, והתגובות היו מידיות ונלהבות ביותר. בחוברת מגולל סיפורו העלום של ר' יהודה בן ר' זלמן יורייעו עליו השלום, דמות הוד אגדית מראשי המחתרת היהודית בברית המועצות, אשר כונה בפי כל 'יודא הקטן'. יודא היה דמות מופת של מסירות נפש מאחורי מסך הברזל של סוף שנות השבעים ושנות השמונים. הוא היה בחור בעל כישרון נדיר, שתוך שנה אחת בלבד קנה שליטה מוחלטת בלשון הקודש וביידיש, הפך לבקיא עצום בנגלה ובחסידות, וריכז סביבו את כל פעילות השלוחים שהגיעו בחשאי לרוסיה.

למרבה הכאב, גלגולי החיים, הניסיונות הקשים וחילוקי דעות פנימיים הובילו לכך שבשנותיו המאוחרות, לאחר שעבר להתגורר בארצות הברית, התרחק יודא מסביבתו הטבעית ומאורח החיים שהיה כה מזוהה עימו. אך ההשגחה הפרטית טוותה חוטים נסתרים של חסד. משה קליינבערג הצעיר, שנחשף לדמותו של יודא כבדרך אגב, מתוך צפייה בקטע וידאו על חיי היהדות ברוסיה בדור הקודם, יצא למסע תחקיר חובק עולם. הוא נבר בארכיונים נשכחים של ארגון 'עזרת אחים', דלה זיכרונות מאביו ומסבו שפעלו יחד במחתרת, ולא שקט עד שהצליח לאתר את יודא בעצמו, ממש בשנת חייו האחרונה.

התכתובת, יחד עם שאר החומרים, נפרסת על פני 172 עמודים. באחד מהם ר' משה מעתיק פ"נ שיהודה ביקש לשלוח לאוהל הרבי, מכתב קצר אך מטלטל כל אחד שמבין דבר מתוך דבר, במה ובמי מדובר: "פ"נ, אנא לעורר רחמים רבים בעבור נר"נ של יהודה בן יענטע. רבי יקר, יקר, יקר, הרבי שלי שאותו עזבתי לפני כמעט 40 שנה, ואשר אעז לומר שמצאתי אותו שוב. אני יודא הקטן ממוסקבה, אני מבקש מהקב"ה שיקל על סבלי ויקל על כאבי הנורא. אני מצפה מאוד לרפואה שלמה בקרוב ממש, כדי שאוכל לעשות עוד מעשים טובים, לסייע לפנימיות שלי ולעזור גם לאחרים".

באורח פלא, יודא הקטן, שהסתגר במשך שנים ארוכות, נפתח בפני הבחור הצעיר שניגש אליו באהבת ישראל טהורה. הוא שיתף אותו בזיכרונותיו מבית הכנסת ההיסטורי בשכונת 'מארינה רושצ'ה', והעביר לידיו את אותן התכתבויות אישיות נדירות, שרואות כעת אור לראשונה בתשורה המדוברת. לפני חודש, בכ"ח במנחם אב, ציינו את יום השנה השני להסתלקותו של ר' יהודה עליו השלום, לאחר שנזדכך בייסורים קשים ונפטר בשנת ה'תשפ"ד.

סיפור חייו, שמתגלה כעת במלוא הדרו בזכות עקשנותו של תמים צעיר, מזכיר לנו שוב כי נצח ישראל לא ישקר, ושורשיה של נשמה יהודית נותרים איתנים ושלמים לנצח. שום פירוד לא יכול לעמעם את הקשר הנצחי שבין חסיד לרבו.

ב. תורה מחזרת על האכסניה

לפני כשבועיים פנה אליי ידידי, רב העיר 'קוסטרמה' השליח הרב ניסן רופו, וביקש שאנסח לו שלט לאירוע. ביררתי את הפרטים, והשבתי לו במייל את הנוסח כדלהלן: "ערב שבת קודש נצבים-וילך, שבת סליחות ה'תשפ"ו, מעמד התחלת כתיבת ספר תורה סמוך ונראה לאוהל הק', שנכתב לכבוד שנת המאה לגאולת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ויוכנס בע"ה בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשפ"ז הבעל"ט לעיר קוסטרמה ברוסיא, אליה נשלח לגלות ובה התבשר על בשורת הגאולה. ספר התורה נתרם לע"נ מרת מרגריטה איזריילבנה ברקוביץ ע"ה".

זהו אומנם טקסט ארוך יחסית לשלט של אירוע, במיוחד כשהוא צריך להיות מתורגם גם לאנגלית ולרוסית, אך לא מצאתי דרך לקצר. המיקום, התאריך, הסיבות והנסיבות - כל אחד מהם חשוב מאוד ואי אפשר להתעלם ממנו.

השבוע שיתף אותי הרב רופו בשרשרת של סיפורים הנראים לקוחים מעולם דמיוני מפותח. אך מי שמכיר את הרב רופו בכלל, ומי שחי חיים של שליחות בפרט, יודע ורואה שהכול מתנהל בהשגחה פרטית מופלאה, וכל צעד הוא פנינה נוספת בעטרת הברכות שזוכים להן, בבחינת 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'.

"לפני מספר ימים קיבלתי מכתב מידיד, יהודי דתי שעובד הרבה עם חב"ד בתור מתורגמן, שכותב שאומנם יש הרבה סיפורים על ניסים באוהל, אבל אלו לא ניסים אמיתיים, כי זה רק שמישהו פגש מישהו ויצא מזה משהו"... והרב רופו ממשיך במתק לשונו: "אישה יהודייה שהייתה כבר 30 שנה בישראל עברה לגור במחוז קוסטרמה, בכפר נידח מאות ק"מ מאיתנו. בנה שנשאר לגור בארץ מתעסק בעסקי 'פורמייקה'. לאחר תקופה ארוכה של מגורי האם כאן, התברר שקרוב אליה יש שלושה מפעלים גדולים לייצור פורמייקה. הבן, שהגיע לבקר מדי פעם את אימו, ניצל את ההזדמנות וניסה לפתח איתם קשרי מסחר, אך הדבר לא עלה בידו.

בצר לו פנה אליי לפני כמה ימים כדי שאעזור לו למצוא את האנשים הרלוונטיים ולדבר על ליבם. התחלתי לחפש קשרים במחוז שלנו, לגלות מי מכיר את מנהלי המפעלים האלו, ובינתיים נסעתי אל הרבי ל'שבת סליחות'. בהיותי שם נזכרתי באותו מכתב של ידידי על ההשגחה הפרטית המיוחדת שיש ב'אוהל הרבי', והרהרתי איך הרבה זוכים לכך ורק אני עדיין לא ראיתי וחשתי זאת על בשרי".

היה זה לפני שבועיים בערב שבת קודש פרשיות נצבים-וילך, עת קוראים בתורה "ויכתוב משה את התורה". בסמוך לאוהל הקדוש נערך מעמד התחלת כתיבת ספר תורה היסטורי, בידי הרב הראשי הרב לאזאר ובהשתתפות אורחי 'קרן התורה והחינוך של רוסיה', שהגיעו למסע השנתי של "שבת סליחות עם הרבי". על השלט שפיאר את המעמד היה כתוב בשלוש שפות שהספר המהודר יוכנס בעזרת השם בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשפ"ז הבעל"ט - ביום שבו כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש נ"ע התבשר על גאולתו - וזאת לקראת שנת המאה למאורע.

שרשרת החסד של התומכים שזורה בהשגחה פרטית מפעימה: אחד מתורמי השיפוץ הוא בנו של יהודי שנימול על ידי השוחט החסידי ר' ירחמיאל קוגל ע"ה, שבביתו התארח הרבי הריי"צ נ"ע; ותורם נוסף הוא מנהל בנק וכהן במקורו, שסייע בעקבות תמונת ברכת כוהנים, והגיע לקהילה דרך חיבור מקצועי עם מר נתנאל ברקוביץ', המשמש כנשיא ועד תומכי הקהילה, שבעצמו גם תרם חלק מהספר.

ממשיך הרב רופו לשתף אותי בהתרחשויות המעניינות: "לאחר הטקס ניגש אליי יהודי מהקבוצה המוסקבאית ושאל אם אני זוכר אותו מהשנה שעברה. הוא סיפר שיש לו עסקים במחוז העיר שלי, וכי יש לו מפעל גדול המייצר פורמייקה... בעודי מעכל את המידע, אמרתי לו שאני בדיוק מחפש אותו. 'מדוע מעניינים אותך המוצרים שלי?' שאל אותי, וסיפרתי לו על האיש מישראל, בן לאישה שגרה באזור המפעל שלו, שמחפש לייבא מרוסיה לארץ ישראל בדיוק את מה שהוא מייצר! בתגובה הוא אומר לי שהוא תר אחר אדם כזה, כי הוא לא מצליח לצאת לשוק הישראלי"...

זה לא נגמר בזה. בימים אלו עורך הרב רופו עבודות שיפוץ חיצוניות בבית החינוך היהודי שלו. לפתע קיבל הודעה מהפועלים שגילו אוצר היסטורי מרגש: סידורי תפילה וספרי קודש שהוסלקו במבנה, כשאחד מהם כרוך בכריכה של ספר חולין נוכרי - עדות אילמת לפחד ששרר אז ולרצון העז להסתיר את הזיקה ליהדות. הספר נמצא כשהוא פתוח בדיוק בפרקי מסכת אבות!

המבנה ההיסטורי שהוקם בשנת תר"ם נרכש בשנת תרנ"ב בעבור רב העיר דאז, הגאון רבי צבי הירש שניידרמן, ולאחר מכן בשנת תרס"ג הוקם בחצרו בית הכנסת המרכזי. באורח פלא, נכדתו של הרב שניידרמן, המתגוררת כיום בסמיכות לרב ניסן רופו, העבירה לפני זמן קצר באופן סמלי את הזכויות הרוחניות של הבניין לידי הקהילה, הממשיכה בגאון את מורשת סבה.

הדרך להשבת המבנים לידי הקהילה הייתה רצופה בהתמדה והשקעה מרובה. לפני עשרים וארבע שנים, בשנה מעוברת ושלמה שמתחילה בשבת בדיוק כמו השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הגיע הרב רופו לעיר וקיבל לידיו את מבנה בית הכנסת, אך בית הרב נותר בידי הרשויות. לאחר מאמצים אדירים הוחזר המבנה בהדרגה, עד שבעזרתו הנדיבה של הנגיד מר דוד אמינוב הוא הוענק לקהילה ללא תמורה לארבעים שנה.

השלב הפנימי של השיפוץ כבר הושלם בעבר, ומי שכיבד בנוכחותו את חנוכת הבית של המקווה וגן הילדים היה רבה הראשי הרב לאזאר שליט"א. פעולות אלו מהדהדות את פועלו של החסיד רבי מיכאל דבורקין ע"ה שהגיע לעיר, שיפץ את המקווה והקים חדר לילדי ישראל, כדי להכין את הדרך לכ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש נ"ע, שהוגלה לעיר זו לאחר נס הצלתו מהמאסר הידוע בעיר פטרבורג.

ג. עשירי קודש

"אתה מבין את גודל ההשגחה הפרטית? הכול התגלגל מן השמיים רק כדי להשלים מניין לחתן בר המצווה", כך אמר לי השבוע בהתרגשות מכר, שבחר לשתף אותי בסיפור מרתק, לו היה עד.

היה זה בעודנו עומדים תחת רושם החתונה המרוממת, שמחה גדולה שנערכה בחצר המרכז היהודי ב'ז'וקובקה', עת בא בברית הנישואין בנו של נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, הרב אלכסנדר לייב ברדה, עם כלתו. החופה שניצבה במלוא הדרה, הניגונים החסידיים שהרעידו את נימי הנפש, עם קטעים מתפילת מוסף של ראש השנה, כל אלו הותירו חותם עמוק בלב כל המשתתפים.

למחרת ערכה הקהילה חגיגת 'שבע ברכות' מרכזית בהיכל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", כהוקרה והערכה בשם כלל משפחות הקהילה בכלל, ולרגל סיום שיפוץ בית הכנסת בפרט, הודות להתמסרותו של הרב ברדה. רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר הרב הראשי שליט"א העניק לרב ברדה מתנה יקרת ערך - צ'ק נדיר בחתימת יד קודשו של הרבי, שהרבי רשם בצידו שזה עבור בית הכנסת!

אך בעוד קולות השמחה מהדהדים, לקח אותי הידיד חודש אחורה, אל יום בר המצווה של גיס החתן, שהיה עם משפחתו בקיץ שחלף באזור הפסטורלי 'סורנטו' שבאיטליה. השמחה הייתה שלמה, אך דבר אחד ויחיד העיב עליה: המניין היה חסר. התברר שהם ארבעה יהודים בלבד, ונדרשו עוד שישה כדי שחתן בר המצווה יוכל לעלות לתורה כדת וכדין ואף לקרוא בתורה, לאחר שהכין את עצמו מראש.

במקביל, במרחק לא רב יחסית מאיטליה, השליח הרב מנחם לאזאר ממילאנו הוזמן מראש לערוך חופה לזוג יהודים שהגיעו מווינה שבאוסטריה. חופה שאמורה הייתה להתקיים בקרבת המקום שבו שוהה משפחת חתן בר המצווה - אלא שעונת החגים הלכה והתקרבה, והוא, הרב מנחם, היה טרוד עד מעל לראשו בקטיף אתרוגי 'קאלבריה' בדיוק באותם ימים.

כאן נכנסה לתמונה מסירותו של האח הגדול הרב הראשי הרב בערל לאזאר, שבמשך שבועות ארוכים בחודשי הקיץ שוהה אצל הוריו היקרים באיטליה כדי לעמוד לצידם ולימינם, מתוך מצוות כיבוד הורים במסירות מופלאה. זה קרה כאשר נודע לו מפי הרב ברדה על כך שמחותנו מתמודד עם קושי לארגן מניין לכבוד בר המצווה של בנו. הרב לאזאר הציע לאחיו הצעיר עסקת חילופין של חסד: "אני אערוך את החופה במקומך", אמר לו, "ובתמורה אביא עימי את החתן וחבריו אל האזור שבו נמצאת המשפחה שבנה חוגג בר מצווה, וכך נשלים את המניין". וכך אכן היה.

הרב הראשי שליט"א הופיע לפתע במקום אירוח משפחות החתן והכלה של הזוג מאוסטריה. האורחים, שלא חלמו כי רבה של רוסיה יטריח את עצמו לקדש אותם, היו כחולמים. ההתרגשות בקרב המשתתפים הייתה בשיאה. אך בשביל הרב בערל לאזאר המטרה האמיתית הייתה אחת ויחידה: לאסוף יהודים למניין בשביל נער צעיר הממתין בסבלנות לקרוא בתורה.

יום לפני החופה האורחים, ובהם החתן עצמו, נדדו יחד אל חגיגת בר המצווה. כעת עמדו שם תשעה יהודים. עיניים נישאו אל השעון, המתח ניכר באוויר, והדקות חלפו. האיש העשירי והאחרון בושש לבוא. כשכבר היה נדמה שההמתנה מתארכת מדי ואי אפשר עוד לעכב את הקריאה, הוא הופיע. ולא סתם הופיע. להפתעת כולם התברר כי מדובר בבחור ירא שמיים, אחיינו של יהודי בוכרי יקר ומוכר במוסקבה בשם טוביה אוסטוניאזוב ע"ה שנפטר לא מזמן, אשר מהדר במצוות ואף מניח תפילין של רבנו תם. כולם הניחו תפילין, מניין קדוש הושלם, חתן החופה בעלייה לתורה לפני החופה, חתן בר המצווה עלה לתורה, וקול הקריאה בתורה נשמע ברמה מפיו ברגש ובחן.

מתוך סיפורו המופלא של הרב הראשי שליט"א ראיתי שוב בחוש כיצד מסובב כל הסיבות מניע עולמות שלמים, מפגיש שמחות, חתונות ואתרוגים, והכול כדי שיהודי אחד יזכה לעלות לתורה מתוך רוב עם והדרת מלך.

ולתמונת השבוע שלי: מענדל

"יש לי משהו מיוחד להראות לך", אמר לי. הלכתי עימו אל קיטונו הצר, שממנו הוא מנהל את ספריית בית הכנסת המרכזי ודואג לשלמותם של אלפי ספרים, לטובתם ולנוחותם של המתפללים והלומדים. בדחילו ורחימו הציג בפניי שני נרתיקים מבד ישן. באחד מהם הייתה טלית ישנה מקופלת, ובשני תפילין קטנות ועתיקות. על הנרתיקים רקום השם: 'מענדל'.

פעמים רבות מביאים אלי אנשים תשמישי קדושה ישנים שמצאו בביתם, אך פה ניכרת ייחודיות. אישה יהודייה, שלפני כשלושים שנה עבדה בבית הספר היהודי הראשון בברית המועצות שנפתח במוסקבה על ידי הרב זאב קורבסקי, הגיעה השבוע לקבל לוח שנה חדש כאן, והביאה עימה את הנרתיקים האלו, תוך שהיא מציינת שאלו שייכים לסבה, ואת הבד תפרה אימו, שאף רקמה לצד שם בנה חתן בר המצווה את ציון השנה 1893, דהיינו לפני למעלה מ-130 שנה. "כעת החליטה להביאם לבית הכנסת, כי פה ממשיכים להניח תפילין כמו סבה", מסביר לי הרב שמחה גרפונקל, תוך שהוא מקפל בחזרה את הטלית והתפילין בזהירות הנדרשת.

בימים אלו, שבהם המונים מגיעים אל המרכז היהודי ובית הכנסת המרכזי, אם לקבל לוח שנה חדש ואם לשמוע שופר ובעיקר להתחבר לנקודה היהודית שמתעוררת בחודש זה - פינה הרב גרפונקל מזמנו, ובין ניהול הספרים ומסירת שיעורים הוא עומד בלובי הכניסה של בניין בית הכנסת כדי לפגוש אנשים ולזכותם במצוות תפילין. "כל שעה יש לי כאן כמה סיפורים בעבורך", הוא אומר לי עם ניצוץ בעיניים.

"הגיעו לכאן השבוע זוג. הבעל אומר לי שהרב רסקין מקייפטאון שלח אותו לכאן, אך לא הבנתי במה דברים אמורים. לאחר שהניח תפילין, החלה בשיחתנו להתרקם מסכת מופלאה של השגחה פרטית", הוא פותח בסיפור טרי.

במרחק אלפי קילומטרים מכאן, באפריקה הרחוקה, השליח באוגנדה הרב משה רסקין, בנו של השליח במוסקבה הרב יהושע רסקין - נסע לבקר בקייפטאון, בירת דרום אפריקה, ושם פגש באקראי יהודי באזור של מסעדות כשרות. הוא החל לשוחח עימו, והתברר כי הלה מתגורר במוסקבה אך מעולם לא זכה להניח תפילין. באותה פגישה בקצה היבשת השחורה הוא קשר את האות למול עיניו בפעם הראשונה בחייו. השליח בחושיו החסידיים מיהר לרשום את פרטיו והעבירם לידידו במוסקבה, הרב גרפונקל, שמצידו לא המתין רגע ויצר עימו קשר טלפוני בעודו שוהה באפריקה, כדי להבטיח שייפגשו מיד עם שובו לרוסיה.

ואכן, ההבטחה קוימה וכעת הם התייצבו, והאיש הניח בפעם השנייה תפילין. הרב שמחה שוחח עימם ארוכות. הם דיברו על יהדות, שמעו יחד את קול השופר של חודש הרחמים והסליחות, והתעמקו במשמעות מצוות התפילין. כאשר הצביע הרב שמחה על המזוזה הקבועה בפתח, אורו פניו של האורח; הוא שיתף בהתרגשות כי לאימו מרים, המתגוררת בשכונת 'צ'יסטי-פרודי' הסמוכה אלינו, יש קלף דומה ממש על משקוף דלתה.

כאשר השיחה התגלגלה על הרבי, הופתע ר' שמחה לגמרי. האיש, שהתברר כפקיד במשרה ממשלתית שאפילו מכשיר טלפון חכם אינו נושא בכליו בגלל רגישות תפקידו - שלח לפתע את ידו אל כיסו ושלף משם תמונה של הרבי. "את זה", אמר בפשטות תהומית, "אני לוקח איתי לכל מקום"! הנה עומד פה יהודי שמעולם לא ראה תפילין עד שהגיע לדרום אפריקה, אך נושא בחיקו את תמונתו של רועה ישראל כדבר המובן מאליו.

כאשר הסביר לו הרב שמחה כי תנועת חב"ד החלה את דרכה כאן ברוסיה, בעיירה קטנה בשם 'ליובאוויטש', הפתיע האורח בשנית. התברר כי באחד מביקוריו בעיר 'סמולנסק' הוא שמע על אותה עיירה יהודית היסטורית, נסע לשם במיוחד וסייר בין המבנים החדשים שנבנו במקום. כששמעתי את הדברים, הרהרתי בכוחו העצום של הניצוץ היהודי. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ואפילו שנות דור של מסך ברזל סובייטי לא יכלו לעמעם את הקשר הנצחי שבין כל יהודי לבוראו, קשר שמתגלה לעיתים דווקא במקומות הבלתי צפויים ביותר.

גוט שבת
ושנה טובה ומתוקה!
שייע