פונוביז' מפאר הישיבות למרכזה של פוליטיקה ואלימות

אם היינו חיים בזמנה של וולוז'ין אין ספק כי ישיבה זו הייתה נסגרת לפני הרבה שנים, מי שלמד את היסטוריית וולוז'ין על מחלוקת שהייתה פחות מעשירית ממה שקרה וקורה בפונוביז' סגרו את הישיבה. בדורנו זה, ככל שהמחלוקת סוערת ובוערת וככל שהאלימות גדולה וחזקה יותר היא הופכת למרכז העולם הישיבתי, אין מי שיעלה על דעתו כי במצב הזה סוגרים את הישיבה, במיוחד כאשר ישיבה זו פילגה את היהדות החרדית כולה, תחילה בין חסידים למתנגדים ואחר כך בין מחבלים לשונאים, התרגלנו למושגים אחרים

כמה חכם היה מייסד הישיבה הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל שעשה הכל למנוע כל זכר של פוליטיקה בישיבה, הוא דחה כל הצעה וכל אירוע פוליטי, עד כדי שכאשר הציעו לו לכהן כחבר כנסת מטעם החרדים הוא לא הסכים בשום אופן מפני שהוא חשש שהוא יהפוך לדמות פוליטית וזה יהרוס את הישיבה, הוא רצה את קיום הישיבה ודחה את ההצעה, וכאשר לחצו עליו טענו כי צריכים דמות כמותו שתייצג את היהדות החרדית בכנסת, הוא התחמק בטענה כי אין לו כל כך הרבה חולצות בשביל לקרוע קריעה בכנסת על כל דבר כפירה שמשמיעים שם

גם בנו שירש את הישיבה והפך לנשיא הישיבה לא אהב את הפיכת הישיבה למרכז פוליטי, הוא ניסה למנוע זאת אבל לא יכל מפני שב'ירחי כלה' השנתי הרב שך היה נואם נאום פוליטי, כינה את החילונים אוכלי חזירים ושפנים, העיתונות המתינה לשמוע את נאומו כי ידעו שיהיו כותרות, כאשר בנוסף לכך, היה זה שלמה לורנץ שהפך את ביתו של הרב שך למרכז ומוקד פוליטי, במיוחד מאז שהרב שך מונה ליו"ר מועצת גדולי התורה יחד עם ה'לב שמחה' מגור, פונוביז' הפך למרכז פוליטי לצד הישיבה, כאשר בכל נושא פוליטי מזכירים את הרב שך כראש ישיבת פונוביז' וזה המיט חורבן על צביון הישיבה

הייתה גם משפחה שאב המשפחה היה מזכיר הישיבה, הם ביקשו לבנות את הרב שך לגדול פוליטי, הם עודדו אותו, כאשר לצידם קבוצה מכולל חזון איש שבנו מעין 'השקפה' חדשה ובעיקר פוליטית בנושאים ציבוריים בראשם עמד ר' אהרן ישעי' רוטר, דברים שבעבר טיפלו בהם במסגרת תנועתית-בלתי-מפלגתית, העבירו לביתו של הרב שך, כאילו שהכל יוצא משם והם המכריעים ומחליטים עבור כל בני התורה באותו זמן

וכאן כאשר עוסקים בנושא חייבים לחלק בין מה שהוביל למצבה של הישיבה, הפוליטיקה מצד אחד ובעיית הירושה מן העבר האחר. נקדיש כאן את השורות לפוליטיקה ומה זה גרם ליהדות החרדית בכלל ולעולם הליטאי בפרט, ופוסט מיוחד (הפוסט הבא) לחלק האחר שיחד עם המצב הפוליטי של הישיבה המיטו עליה שואה, הפכו אותה מפאר הישיבות לפאר האלימות והברבריות ולסניף מפלגה

הרב שך במשך השנים פיתח כמה מחלוקות שעליהן בנה את כוחו. - הרב שך ב'השקפתו' האמין כי מחלוקת בונה - תחילה בישיבה, שעליה תקרא בפוסט הבא, ואחר כך כאשר הפך את פונוביז' למוקד פוליטי וכזה שמוביל את היהדות החרדית הליטאית. רוב רובם של גדולי התורה הליטאים לא אהבו את מה שהוא עושה, גדולי ישראל דאז כמו רבי אהרן לייב שטיינמן רבי חיים גריינימן ועוד אחרים התנגדו לפילוג החרדים. רבי אהרן לייב שטיינמן טען אז, שאם להרב שך כל כך חשוב כל פרוטה ששייכת לליטאים יגיעו לצד הזה ולא לחסידים - גם אז היו טענות לגור שהיא גוזלת את הכסף - שיעשו את זה בפנים. לריב אפשר בפנים ולא צריכים לפלג את היהדות החרדית כולה. כאשר רבי חיים גריינימן דיבר דברים נגד השיטה הזו, הרב שך יצא בהכרזה כי דעתו של רבי חיים גריינימן טריפה

היה זה אז מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א שכתב מכתב קשה בתקופת הבחירות לעיריות כאשר ראה כי הולכים להתפלג גם בעיריות הוא שאל לשם מה עושים זאת, זה יוביל למחלוקת מיותרת והורסת את היהדות החרדית - מכתבו התפרסם אצלנו כמה פעמים - משגיחי הישיבות לא אהבו שהישיבות הפכו לסניפי מפלגה, מאז שהרב שך הקים את 'יתד נאמן' המשגיחים זעקו וזעמו, במיוחד אחרי שהרב שך אמר כי חייבים לחתום על מנוי ולשלם ממעשר כספים. במשך של שנים המשגיחים עמלו שבחורים לא יקראו עיתונים בישיבות, והרב שך הרס להם את כל העבודה. כשלמדתי בישיבה סידרתי לעצמי מנוי על 'המודיע', המשגיח רבי חיים פרידלנדר זצ"ל ביקש ממני לבטל את המנוי מפני שבחור בישיבה לא צריך לקרא עיתון הוא צריך להיות מונח בלימוד ומוסר. ופתאום מהפכה שכזו, העיתון החליף את ספרי המוסר בהרבה ישיבות, ובמיוחד בזמן שסערו המחלוקות שהרב שך פיתח בין 'דגל' ו'אגודה' ואחר כך עם חב"ד ואחרים, הבחורים קמו בבוקר עוד לפני נטילת ידים ביקשו לקרא מה כתוב בעיתון, הבחורים במקום להיות מונחים בלימוד היו מונחים בפוליטיקה הפנים חרדית

כאשר אני עובר על שנות חיי הרבה לפני המחלוקות שהרב שך פיתח ועוד לפני שהוא הגיע לפונוביז', בני הישיבות חיו בשלום עסקו בהרבה נושאים אבל לא בפוליטיקה שטינפה את הישיבות. בימי בישיבה לא שמעתי מילה אחת של פוליטיקה בין חרדית לא מראשי הישיבה לא מהמשגיחים ולא מהרמי"ם, ומאז המחלוקת ובעיקר הפילוג בין החרדים, הכל השתנה ומקצה לקצה

המצב הפוליטי הזה  פיתח גם מחלוקת בין גדולים וראשי ישיבות, קבוצה אחת חמדה את ר' שמואל אויערבך והחלק הארי ראו בהגראי"ל שטיינמן את הגדול האמיתי, פרצה מלחמה של ממש בין מחבלים ושונאים, ואחר כך פילוג ב'יתד' המחבלים הקימו עיתון משלהם, וגם הם התפלגו תוך תקופה קצרה והיום הם כמה חלקים

עברנו כבר כמה סריות של גדולים, ועוד הרבה לפני הרב שך. הכרתי גדולים מן הדורות הקודמים בילדותי ובבחרותי, תמיד היו נושאים ציבוריים ששמעו את דברי גדולי התורה, אבל הם נזהרו מאוד שאת הישיבות לא להפוך לסניפי מפלגות, עד כדי שאפילו לקראת הבחירות היו ראשי ישיבות שלא התירו לבחורים לסייע בבחירות עד ימים בודדים לפני הבחירות. נזהרו כל כך שהישיבות לא יהיו פוליטיות, זה גם איפשר לבחורים שהגיעו מכמה חוגים ללמוד יחד ולא לשנוא זה את זה בגלל השתייכות פוליטית. הרב שך שינה את הדברים, ומאז הישיבות אינן עוד אותן ישיבות, ופונוביז' שאמורה הייתה להיות סמל הישיבות, הפכה לסמל פוליטי שיש בה מחבלים ושונאים. עתה בעקבות הכרעת בית המשפט מקווים כי המחבלים יבנו לעצמם מקום משלהם וישאירו את השונאים לבד

התקווה הגדולה שזה יביא סוף לאלימות בפונוביז' ואולי ימצא החכם שיוציא את הפוליטיקה מן הישיבה, יחזיר אותה לכפי שהייתה לפני הרב שך אם זה שייך עוד. מקימה של פונוביז' רצה ישיבה בלי פוליטיקה הוא עשה הכל להסיר כל כתם פוליטי מן הישיבה. קשה למצוא היום ישיבה שהיא על טהרת הישיבתיות הנקיה מפוליטיקה, זקוקים לישיבות כאלה

חיים שאולזון

מלחמת ירושה שהרסה את פונוביז' והעולם הליטאי

קרה עוד משהו שגרר את הישיבה לחורבן והרס וזו הירושה. לר' יוסף כהנמן זצ"ל היה בן יחיד ולא היו מחלוקות, אבל לר' אברהם כהנמן זצ"ל היו בן ובת, ואת הבת הוא חיתן עם שמואליק מרקוביץ שחלם כי הוא יהיה ראש ישיבת פונוביז' בעתיד, הוא בנה בדמיונותיו בניינים שלמים איך הוא כובש את הישיבה ומשתלט עליה ודוחק את גיסו לצד, הוא ביקש להיכנס לכל עמותה ולכל מקום שהוא רק יכל, ובשביל להשיג זאת הוא היה צריך הרבה עזרה מהרב שך. חמיו מאוד לא אהב את מה שהוא עושה, במיוחד כאשר מינו את רבי בערל פוברסקי לר"מ בישיבה, זה הקפיץ את שמואליק מרקוביץ מחשש שהוא יאלץ להתחלק בראשות הישיבה עמו. באותו זמן כבר היו שלשה  ראשי ישיבות, הגאון רבי דוד פוברסקי שהיה ראש הישיבה הרשמי לאחר פטירת הגר"י כהנמן, השני היה רבי שמואל רוזובסקי, ומאוחר יותר צירפו את הרב שך כשלישי. מרקוביץ הסית את הרב שך כי אסור לצרף לישיבה רמי"ם שהם בני משפחה, וככה התפתחה מלחמה בין הרב שך לרבי דוד פוברסקי נגד מינויו של רבי בערל כר"מ, כאשר מן העבר האחר נשיא הישיבה רבי אברהם רצה אותו, מדובר באחד מגדולי וטובי הרמי"ם שהיו באותו זמן, ולא היה מוכן לקבל את דעת הרב שך כי אין לצרף בני משפחה

ר' אברהם אז הציע להרב שך לצרף את בנו אם ירצה, אבל בנו של הרב שך היה פרופסור באמריקה ולא ראש ישיבה, והוא לא הסכים להצעה, והתפתחה מלחמה, וזאת בנוסף למחלוקות מאז הרב שך הגיע לישיבה, שלשת ראשי הישיבה לא יכלו להסכים כמעט בדבר כלשהו, ובכל ענין כמעט היו שנים נגד אחד, רבי דוד ורבי שמואל אמרו כך, והרב שך אחרת, וכך התפלגה הישיבה בין ראשי הישיבה התלמידים כל אחד ניצב לצד אחר עד כדי שהמחלוקת בערה כל כך, שהשחירו את ראשי הישיבות שם, כל פעם שהרב שך היה נגד רבי דוד תלמידיו חירפו וגידפו את רבי דוד, הדברים הגיעו עד לכדי מעשים מכוערים, הוציאו מן הישיבה את כל הכסאות והסטנדרים והשאירו את רבי דוד לבד בישיבה. במקרה אחר, תלמידי הרב שך פגעו בשמחת תורה ברבי דוד פיזית, והוא צעק עליהם 'מחבלים' מאז תלמידי הרב שך מכונים מחבלים

להבין את המחלוקת הפנימית בשנים ההם, כאשר רבי שמואל רוזובסקי חלה ונסע לחו"ל לטיפולים, וכשהוא חזר ביקשו תלמידיו לנסוע ללוד לקבלו, והרב שך הזהיר כי מי שיסע לקבלו יסלקו אותו מן הישיבה

בין הרב שך לרבי דוד היה קרע נורא לא דיברו זה עם זה, עד שפייסו ביניהם ורבי דוד הזמין את הרב שך לשמחה משפחתית בשידוך עם משפחה מבריסק, כשהרב שך הגיע לשם וראה את שנואי נפשו שם, שלא מוכנים היו ללחוץ את ידו, הוא עזב את המקום. צריך לזכור שהרב שך הסתכסך קשות עם משפחת רבה של בריסק בשל ההיתר מאה רבנים שהוא סידר לראש ישיבת לייקוואוד שהיה נשוי לנכדת רבה של בריסק, היא לא רצתה לקחת גט, הרב שך סידר את ההיתר מאה רבנים והוא התחתן עם אחרת. הסיבה שהיא לא רצתה לקחת את הגט, מפני שהיה תנאי קודם למעשה לפני החתונה שהיא לעולם לא תצא מארץ ישראל כי זה אסור על פי הלכה, ורק  כשרבי שניאור זצ"ל ורעייתו הרבנית הסכימו שלא תבא אליהם ללייקוואוד התחתנו, ועתה בעלה רצה לעבור לגור ללייקוואוד והיא לא הסכימה - הפרשה הזו יש לה הרבה פרטים - נשאיר זאת להזדמנות אחרת כשנעסוק בפרשת ההיתר מאה רבנים. כאן אנו עוסקים במחלוקת הקשה בפונוביז' ורדיפות הרב שך את משפחת פוברסקי בשירות שמואליק מרקוביץ שרצה שרבי בערל יעזוב את הישיבה וישאיר אותה לו בלבד, הוא רצה להיות ראש ישיבה יחיד בישיבה. זו הייתה התכנית המקורית שלו

על רדיפות הרב שך את רבי דוד ואת בנו רבי בערל רק ומפני שהוא בנו של רבי דוד כתבתי במשך שנים, וקיבצתי אותם בספר שייצא אי"ה, זה אחד מן הספרים שמוכנים ב"ה להדפסה, המצב הזה גרר את הישיבה למחלוקת כפולה, בין תלמידי הישיבה ובתוך המשפחה בין הגיסים. ההורים היו קרועים אבל כתבו בבירור שהיורש הוא הבן אליעזר והוא ינהל את הישיבה. שמואליק מרקוביץ ביקש להשתלט על הכל גם על הישיבה וגם על הכספים במטרה לדחוק את הגיס אליעזר מן הישיבה. הוא בטוח היה שברגע שהוא יהיה ראש ישיבה יהיה לו קל לעשות זאת, מפני שהבחורים יהיו עמו, וזו הסיבה מדוע הגיס אליעזר לא נתן לו להתמנות כראש ישיבה ובודאי שלא כשליט יחיד למנוע ממנו את היכולת לסלק אותו מהישיבה ששייכת למשפחת כהנמן ולא לשמואליק מרקוביץ שאינו יורש על פי הלכה. אליעזר הציע לגיסו לבנות לו מכספי פונוביז' ישיבה חדשה גדולה ויפה ואף יחזיק לו את הישיבה כמה שנים, והוא לא רצה, הוא רוצה את פונוביז' ולזרוק את גיסו אליעזר לכלבים

שמואליק מרקוביץ במחלוקת הפנימית גייס לצידו את צד המחבלים מתוך אמונה כי הם ינהיגו בעתיד את העולם הליטאי. ואכן מנהיגי המחבלים עמדו לצידו, הנושא הגיע להכרעת הרב אלישיב שהורה לעשות זבל"א אבל לא יכלו להגיע להסכמה על שליש. הרב אלישיב הציע את הרב צימבליסט, וכאן אליעזר כהנמן עשה טעות פטלית. משפחת פוברסקי ובמיוחד רבי בערל הזהירו אותו שלא יסכים מפני שהרב צימבליסט לא יוכל לעמוד מול טרור מחבלי ויכנע להם, אליעזר כהנמן ברגע של חולשה הסכים, וכאן התחילה המהומה הגדולה, וכדברי הרב פוברסקי שהרב צימבליסט פחדן ולא יעמוד בלחץ כך קרה, והנושא עבר לבית המשפט, ומאז זה התגלגל עד לשבוע הזה, שההוראה היא שעל מרקוביץ לעזוב תוך 45 יום את המקום. יש לציין שהוא קיבל חצי שנה למצוא מקום אחר הוא לא מיהר מתוך תקוה שיוכל לדחות את הגזירה עוד ועוד

כאן צריך לזכור שהמחלוקת הזו פילגה הרבה משפחות. ראשית את משפחת כהנמן, והדברים הגיעו לידי כך שכאשר נפטרה האמא של הרב כהנמן ושמואליק מרקוביץ הגיס שאשתו גם ישבה שבעה הסתפק אם לנחם את גיסו, הוא נכנס לכמה דקות ויצא. המשפחה הזו קרועה מאז מלחמות הירושה בפונוביז'. ולא רק משפחת כהנמן, משפחת פוברסקי סבלה סבל בל יתואר, מפני שירדו לחיי כל מי שקשור אליה למרות שהם קשורים למשפחת כהנמן. קחו לדוגמא את הרב חיים פרץ ברמן שהקשר שלו לפונוביז' הוא משולש, הוא בנו של אביו רבי שלמה ברמן זצ"ל שהיה מרמ"י וראשי הישיבה, הוא גיסו של רבי אליעזר כהנמן הנשוי לאחותו, והוא חתן רבי בערל פוברסקי. כאשר מינו אותו לר''מ, מרקוביץ קרא למלחמה נגד המינוי

מי שיעבור על כל השנים כל מינוי וכל צעד שנעשה בפונוביז' היו עם מחלוקות בלי סוף, וכל נסיון של פשרה נדחתה על ידי מרקוביץ מפני שהוא חלם להיות ראש ישיבה יחיד בפונוביז' ושהוא יהיה בעל השליטה המלאה בה כראש ישיבה וזה לא הלך. ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין לא מוכן היה לתת יד למרקוביץ הוא היה חברו הטוב של רבי בערל שעמו התחלק בשיעורים כל אחד שבוע באותו שיעור, ולא שכח את מה שהרב שך עשה לו כאשר העביר לרבי בערל את ה'קדיש דרבנן'

למי שלא יודע במה מדובר. בפונוביז' נהוג ש'קדיש דרבנן' אומר הראש ישיבה, ולאחר פטירת רבי דוד פוברסקי זה עבר להרב שך. וכאשר הרב שך חלה וכבר לא יכל לעלות יותר לישיבה הוא העביר זאת לרבי גרשון אדלשטיין שלא רצה זאת בטענה כי זו ירושה מרבי דוד וזה צריך לעבור לבנו, והוא ביקש מרבי בערל שמעתה יאמר הוא את ה'קדיש דרבנן'. - מרקוביץ מיהר לספר להרב שך כי רבי גרשון העביר את ה'קדיש דרבנן' לרבי בערל פוברסקי, הרב שך קרא לרבי גרשון וצעק שה'קדיש דרבנן' שייך לו והוא לא נתן לו רשות להעביר זאת לרבי בערל. לא הייתה ברירה לרבי גרשון והוא אמר את ה'קדיש דרבנן'

אני מדלג כאן על עשרות סיפורים כאלו בפונוביז', אזכיר בקיצור מה שהיה עם ה'שלישי' שאמור היה לקבל רבי בערל פוברסקי כשחזר מאירופה בשליחות הישיבה. והרב שך ביקש להענישו מפני שאיחר בכמה ימים על פי הוראת נשיא הישיבה רבי אברהם שבשבילו הוא נסע ל'ירחי כלה' של פונוביז' באירופה ונסע אחר כך ליומיים בשליחותו של רבי אברהם כהנמן. הרב שך קרא לגבאי של הישיבה והורה לו שבשבת לא יתן לרבי בערל שלישי כעונש על שאיחר ביומיים לשוב לישיבה. הגבאי לא רצה לעשות זאת, ואמר להרב שך כי הוא לא יהיה בשבת וכי מישהו אחר יהיה הגבאי. הרב שך ראה שהבחורים לא רוצים לעשות זאת, הוא קרא לגבאי ואמר לו כי בשבת יתפלל בישיבה רבי חיים שאול קרליץ הוא יהיה אורח וממילא לתת לו את ההעליה 'שלישי'. רבי חיים שאול קרליץ לא ידע כי הרב שך ביקש ממנו שיבא להתפלל בפונוביז' בשבת לשם איזו מטרה, והבטיח להגיע

הדבר נודע לרבי בערל, שהחליט לא לבא לישיבה באותו שבת, וכאשר נודע הדבר לרבי חיים שאול קרליץ שהרב שך השתמש בו נגד רבי בערל פוברסקי הוא הסתובב שבור ימים וביקש לבקש מחילה מרבי בערל, אבל חשש מהרב שך שמינה אותו כרב של הליטאים בבני ברק, בפרשה הזו יש עוד חלקים אבל על כך תקראו אי"ה בספרי שם ליקטתי עשרות מחלוקות שהיו בפונוביז' בשנות הרב שך בישיבה

המחלוקות האלו הרסו לא רק את הישיבה הרבה יותר את היהדות החרדית שסבלה ממנה נורא. מרקוביץ שהקים ישיבה מחבלית משלו בישיבה חינך את תלמידיו להכות את השונאים, ובמשך שנים באלול היו זורקים סטנדרים אלו על אלו, המלחמות בישיבה הפכו להיות חלק מצביון הישיבה, ועתה התקוה היא שהמחבלים ייצאו ויחפשו מקום אחר, ולפחות האלימות תיפסק. רבני המחבלים עלו לנחם את שמואליק מרקוביץ על שהפסיד במלחמתו בגיסו, ולא יוכל יותר להשתמש בשם ובסמל של פונוביז'. יצויין כי שם ישיבתו 'מסורת התורה' על שם העמותה שהקים במאבקו בגיסו על ישיבת פונוביז'

פונוביז' עשתה היסטוריה תורנית מצד אחד ופוליטית מצד האחר, כשאליה מתחברת מלחמת ירושה שתזכר בהיסטוריה היהודית כאחת שגרמה הרס וחורבן בעולם הליטאי שמצד אחד התפתח הקימו הרבה ישיבות, אבל מן העבר האחר, הצד המכוער שנמשך שנים וגם עתה לא ברור אם זו הסתיימה, ימים ידברו

חיים שאולזון

מעשה הנבלה בויזניץ שלא יסלח - הגבאי שטנגר תמורת כסף מוכר את ויזניץ לצבא המחלן מכניסים לויזניץ 'ישיבת הסדר' רח"ל

כאשר אמרו בכל השנים כי ויזניץ זו מכונת כסף וזה כל עניינה מתברר עתה שיש בה הרבה אמת. לא רק הרבי'ס ביקשו כסף ועשו מגביות אחת אחרי השניה עד כדי שהרבי הנוכחי מויזניץ שיכון כאשר הוא חולה קרא לחסידים וציווה עליהם לתת לו מינימום של לפחות 4200 כל אחד, הגבאים היה להם ממי ללמוד ואין זה פלא שויזניץ עשתה את אחת מן התועבות הכי גדולות ביהדות החרדית טיהרה 'ישיבת הסדר' את מה שגדולי ישראל אסרו בכל דרך, ויזניץ שיכון היא הראשונה לפרוץ גדר בתועבה המזעזעת המחריבה את היהדות בכלל ואת החרדית בפרט

מתברר כי מי שעומד מאחורי זה הוא הגבאי שטנגר שמריץ את בנו לבנות את הישיבה הם מצאו מקום והשכירו למנהלי ישיבת ההסדר בשיכון, וכאשר נמצאו מי שמחו וזעקו כי פוגעים ברבי וזה אסור, אמרו להם אין ברירה צריך להשלים עימה כי זה בהכשר של שטנגר, מעשה שזעזע את חסידי ויזניץ עד כדי שחסידי ויזניץ יצאו במודעה נגד המעשה

אין זה פלא שהבן הרב חיים מאיר הגר יחד עם עוד איזה רב מויזניץ יצאו במכתב נגד המעשה. מדובר במי שהם מאנשי יעקב מרדכי הבן מאלעד שכל כולו כסף העלים עין מן המעשה למרות שידע מה שעושים. ר' חיים מאיר החליט לקרא למלחמה, ואינו מקבל את הנימוק כי זה יהיה הפסד כספי גדול אם יבטלו את החוזה עימם

המעשה הזה מזעזע, איך בכלל העלו על הדעת לאפשר דבר כזה. חסידים אמיתיים היו מסלקים את מי שמעלה רעיון כזה, אבל מתברר שוב כי הכסף זה מה שקובע בויזניץ, לא תורה ולא אידישקייט, אם אפשר לעשות כאן כסף מוכרים את הנשמה. מצד אחד מנהלים מאבק נגד הגיוס, ומן העבר האחר עושים עסקים עם אלו שמובילים את החרדים לצבא מחלן

לזכותה של ויזניץ ייאמר שעדיין יש להם שריד הבן הגדול של הרבי ממשיך דרכו בבני ברק בעתיד שיש בו עדיין יראת שמים והוא לא יאפשר מעשים כאלו. הבעיה היא עם הבן הצעיר שעובד יחד עם הגבאי שטנגר ששתק ושותק מפני שאינו רוצה לפגוע בהכנסות של שטנגר הטוען כי זה מעשה של הבן שלו, ולא מסביר איך זה שהוא לא אמר לבן כי מעשה שכזה אסור בתכלית האיסור ובוודאי שלא בקרית ויזניץ בבני ברק

מה שחמור כאן, כאשר עושים מעשה כזה בויזניץ שיכון, בטוחים כי זה בהיתר הרבי חבר מועצת גדולי התורה, ויעשו כך גם אחרים בטענה כי אם לויזניץ זה מותר מדוע שיהיה אסור לאחרים. מדובר בפירצה נוראה שחייבים להילחם בה בחרב ובחנית ולהכריז כי מדובר במעשה נבלה ובתועבה שאין דומה לה, להחרים את המקום בכל סוגי החרמות, ולהפגין נגד המקום יום ולילה עד שיסתלקו מויזניץ. חייבים להודיע את הדברים לרבי - אם אינו יודע - על מנת שייצא נגד המעשה הזה, ואף לגנות את הגבאי שטנגר שנתן יד למעשה הזה

חיים שאולזון

'דגל התורה' עובדת בשיטת הפרד ומשול!

רבים מתפלאים, נותרו בקושי שבועיים וכמה ימים לסגירת הרשימות ועדיין לא ישבו 'דגל התורה' ו'אגודת ישראל' לסגור דברים. אין הרבה זמן. היו מי שחשבו כי האסטרטגיה של 'דגל התורה' הוא לחכות לרגע האחרון כאשר אגודת ישראל לא תהיה מוכנה ואף יכתיבו את התנאים של 'דגל התורה' ולא תהיה לאגודת ישראל ברירה. מתברר כי ב'דגל התורה' החליטו לעבוד הפעם בשיטה אחרת, והיא 'הפרד ומשול' הם יושבים בנפרד עם גור וויזניץ, ועם שלומי אמונים ובעלזא, לבדוק האם שייך לקחת רק חלק ולזרוק את החלק האחר וככה להשתלט על 'יהדות התורה'

באגודת ישראל קלטו זאת ולא היה זה פלא שלמרות המחלוקת הכל כך קשה בין חלקי אגודת ישראל עד שאינם מדברים זה עם זה, נפגשו חנוך זייברט מטעם גור ומאיר פרוש מטעם שלומי אמונים ודנו בשאלה מה עושים עם 'דגל התורה' האם עומדים על כך שההסכם יבוצע כפי שהם מחוייבים לה מן העבר ומן הבחירות בבית שמש ששמה הם הבטיחו כי אם כל חלקי אגודת ישראל יתמכו במועמד שלהם לראשות העיר ירוצו יחד גם בבחירות האלו לכנסת, או שהגיע זמן לחשוב על אסטרטגיה חדשה כזו שתכניס את 'דגל התורה' בלחץ

שיהיה ברור, 'דגל התורה' מדברת גבוהה כאילו שיש להם מספיק קולות לעבור את אחוז החסימה, אבל המבינים במפלגה חוששים שלא יעברו ומספיק שאחוז ההצבעה הפעם יהיה גבוה שיצטרכו הרבה יותר קולות בשביל אחוז החסימה' ואז 'דגל התורה' ו'אגודת ישראל' ישארו בבית שניהם לא יעברו. ישנם, במיוחד גפני, שאומרים ששווה לעשות צעד כזה, מפני שהוא מאמין שדגל התורה תעבור ואגודת ישראל לא תעבור ואז הם השליטים היחידים ברחוב החרדי האשכנזי, אבל הבעיה שלו הם גדולי התורה הליטאים שלא יתנו יד להרפתקה של לאבד שלשה מנדטים לפחות של החרדים, זה מעשה בלתי אחראי במיוחד כאשר זקוקים לכוח חרדי חזק יותר להבטיח את המאבק על חוק הגיוס

לכן, העסקנים ב'דגל התורה' מנסים לראות האם אפשר לפלג את אגודת ישראל ולקחת רק חלק מהם ולהבטיח את 'אחוז החסימה'. הם ניסו לדבר עם גור שתשמח לעשות זאת אבל יש להם בעיה עם אגודת ישראל שאינם בעלים לבד, 'שלומי אמונים' שותפים, ולכן ייאלצו לעשות טריק של כאילו שאגודת ישראל מתמודדת לבד ואילו גור וויזניץ הולכים עם 'דגל התורה'. הבעיה שלהם היא, כי במצב כזה 'שלומי אמונים' ירוצו ככלל חסידי יחד עם עוד מפלגה וקבוצות שאינם מיוצגות היום וינסו לעבור את אחוז החסימה

ב'דגל התורה' אנשי המספרים טוענים כי עדיף הסכם עם 'שלומי אמונים ובעלזא, מפני שהם שני שליש של קולות אגודת ישראל, וזה מבטיח 6 מנדטים לפחות ויתכן אף 7. גור וויזניץ יחד הם שלשת רבעי מנדט ואם אחוז ההצבעה יהיה גבוה, אף פחות מזה. אבל שאלת השאלות היא, האם יצליחו לפלג את אגודת ישראל, דבר שכרגע לא נראה בגלל שאף אחד לא רוצה לוותר על חלקו באגודת ישראל וזה מחייב את גור ושלומי אמונים להמשיך ללכת יחד בכל מצב

 בשבוע הקרוב כנראה יזוזו הדברים, אם כי ב'דגל התורה' בינתיים לא מוכנים להיפגש עם אגודת ישראל. הם לא החליטו איך לשחק את המשחק ולסחוט מאגודת ישראל יותר כח והבטחה כי 'דגל התורה' תהיה תמיד יותר מאגודת ישראל. מעשית כרגע יש ל'דגל התורה' 4 נציגים בכנסת ולאגודת ישראל רק 3, ובסדר הרשימה בבחירות הקרובות אם ימשיכו באותו הסכם השמיני יהיה נציג ויזניץ כך שהנציג הרביעי של 'דגל התורה' יכנס גם אם יקבלו רק 7 מנדטים

מה ש'דגל התורה' כן תעשה, הם לא יחתמו עוד על העתיד אלא יתבעו להשאיר את ההסכם פתוח ובכל בחירות לשנות את הדברים, הם לא יסכימו להתחייב כי בבחירות הבאות אגודת ישראל יהיו ראשונים כפי שהיה עד כה שבכל קדנציה החליפו את מי בראש. 'דגל התורה' מבקשת מעתה להיות בראש בכל מצב, וקשה להאמין שאגודת ישראל תסכים לכך, היא תתבע שימשיכו את אותו סדר כפי שהיה. האם 'דגל' תתקפל? ימים ידברו

חיים שאולזון

המשתתפים בפריימריז' של הליכוד הארחי פרחי או מחשובי רבני ויזניץ?

בדרך כלל ברישומים כאלה מוצאים את מי שהם בתחתית של הקהילות, אותם מנצלים לעבודה המלוכלכת, ובגור היינו בטוחים כי שלחו את התחתית בשביל שיוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם שלא עשו זאת חלילה חשובי האברכים אלו שומעים לרבי ומצביעים ג, שלחו את מי שאפשר לומר עליהם כי הם לא ממושמעים ועושים בלי לשאול. כך רצינו להאמין שזה בויזניץ ובמקומות אחרים. אבל כאשר עברנו על התמונות מצאנו אנשים שבציבור נחשבים ל'מכובדים', והשאלה היא, האם הם עשו זאת בהוראה מגבוה, או שמא מישהו שילם או הבטיח למוסדות סכומים גדולים ולכן עשו זאת

בין היתר מצאנו דומ"ץ של קהילה מאוד חשובה בחיפה, הוא עמד בתור יחד עם כולם להצביע למי שהצביע. כאלו שהיו לא הרחק ממנו שנשאלו למה הם משתתפים בהצבעה בליכוד בו בזמן שהרבי שלהם מורה להצביע ל'יהדות התורה' אמרו כי שילמו להם, נתנו להם רשימה, הם אינם מכירים את מי שהם מצביעים בשבילם הם לא יותר ממשרתים מטרה. האם הדומ"ץ גם עשה ככה, או שמא הוא כן יודע למי הוא הצביע?

על החרדים שנרשמו במפקד אנו מכירים ויודעים הרבה זמן, עשו זאת בקול רעש גדול ולא בהסתר. אני זוכר לפני הרבה שנים נרשמו למפקדים כאלו בסודי סודות בשקט שלא יידעו. אבל בשנים האחרונות חרדים מנהלים קמפיין כזה בקול רעש גדול, ולא שמענו שימצאו מי מראשי קהילותיהם שימחו על מה שהם עושים, או לפחות יפרסמו גילוי דעת שזה בניגוד לדעתם

גם עתה כאשר הכל רואים במי מדובר לא שומעים דברי מחאה של אדמורי"ם ורבנים נגד הצעד הזה, ובמיוחד כאשר מדובר בהונאה. מצביעים למפלגות אחרות לא מתערבים בנעשה במפלגה שלא מצביעים לה, האם זה מותר?

אסור לשכוח כי היה מי שהצהיר כי הוא שלח אלף מחסידי גור להתפקד למען מטרה אחת לעודד ביניהם אויבי נתניהו. מי שראה את הדף שלהם הראשון שתמכו בו הוא הלוחם הכי גדול בנתניהו בליכוד ובמי שעשו לפני כמה שנים מאחורי גבו של נתניהו להחליפו. אלו בסופו של דבר, הסיוע של אלף מצביעי גור לא עזרו להם ונותרו מרחוק

חיים שאולזון

פורשי ש"ס שלא יצביעו מחזקים את הלוחמים בקיום הישיבות!

הם מכריזים כי לא יצביעו עוד ש"ס אבל לא אומרים למי הם כן יצביעו. יש מתוכם שאומרים כי הפעם אין להם בשביל מי להצביע אז לא יצביעו בכלל, אבל האם הם עושים בכך טובה למאבק לקיום הישיבות או שמא זה בדיוק מה שחיפש השמאל שלא תשתתפו בבחירות וכך להקטין את הימין ולחזק את השמאל. אסור לשכוח כי הבחירות הקרובות יוכרעו על חודם של מנדטים בודדים, ומספיק שהימין יפסיד כמה מנדטים שיאפשר לשמאל להקים ממשלה בעזרת הערבים

לא להצביע בבחירות הקרובות זה לא פתרון, ההיפך, זה משרת את אויבי הישיבות, אלו רוצים להחליש את הימין על מנת שהשמאל בסיוע הערבים ישתלטו על המדינה, ואז יחוקקו חוקים שיחייבו גיוס לכולם, וימחקו כל זכר של תורה ומצוות. הם אומרים במפורש כי ימנו נשים לרבניות, יחלקו את הכותל לשלשה חלקים אחד מהם למעורב גברים ונשים יחד, הם ישנו את חוקי הכשרות והגיוס, ירבו בחילולי שבת, האם מותר למי מפורשי ש"ס לא להצביע ולגרום לכך?

איני בא כאן להטיף שתשובו להצביע לש"ס, זכותכם לבחור ברשימה אחרת. אבל לא להצביע בכלל פירושו חיזוק השמאל. כל מי שהצביע בעבר לש"ס ולא מצביע, אוטומטית נותן את קולו מתנה לצד האחר, ובמקום להשיג את המטרה מחלישים אותה

דבר אחד חייב להיות ברור לכולם ואין זה משנה ממורמרי 'יהדות התורה' וממורמרי ש"ס, לא להצביע אינו פתרון, פרט אם יש לך מפלגה ימנית אחרת שאתה רוצה לתמוך בה. אי ההצבעה היא הסכנה הכי גדולה לעתיד היהדות בארץ ישראל, וזה לא פחות חשוב מכל ענין אחר, כאשר בנוסף הסיכוי להמשיך ללמוד בישיבות בארץ הוא רק על  ידי החלשת בג"ץ וזה יקרה רק אם הימין ינצח. חייבים למנות שופטים חדשים מפני שהנוכחים בקרוב מסיימים ומחליפים אותם, וזה יקרה רק כאשר שר המשפטים יהיה איש הימין

אני מבין מדוע יש לכם לב כבד על אריה דרעי וש"ס, הם הפקירו אותכם, הם לא היו לצידכם בשעות הקשות כשנעצרתם. תענישו אותם על ידי שאתם לא מצביעים להם, אבל תבחרו במפלגה חרדית אחרת כזו שתעשה הכל שיעבור חוק בנוסח החרדי, או שלא יעבור חוק בכלל ונמשיך כך עד שיבינו כי זה לא פתרון, ייאלצו להשיג פתרון שיהיה מקובל על גדולי התורה

חיים שאולזון

הרשימות החרדיות החדשות - מטרתן שריפת קולות

עדיין לא שמענו מי הם אלו שיעמדו בראש הרשימות, אבל מה שאנו כן יודעים שבתקופה כל כך קצרה שנותרה עד הבחירות אי אפשר לבנות מפלגה חדשה, צריך הרבה יותר מזה. פרט אם מדובר במי שיש להם עניין לבנות מפלגה חרדית תומכת גיוס צבאי, הם בודאי בונים על מי שהם תומכי הרב דוד לייבל ואחרים שהם החטיבות החרדיות, קשה להאמין שיש להם ציבור כזה גדול, לעבור את אחוז החסימה זקוקים ל-160 אלף קולות מינימום וזה מספר לא קטן

ברור שנמתין לשמוע מי ומי ההולכים עם הרשימות הללו, שבינתיים הם בנפרד, פרט אם תכניתם להתאחד, מפני שמדובר באשכנזים וספרדים יחד, אבל מה שאנו כבר יודעים כי מי שעומדים מאחוריהם מטרתם שריפת קולות לחרדים ולימין וזה הם ישיגו. השאלה היא האם בגדול או רק בעשרת אלפים קולות שגם זה יכול להזיק אם חסרים כמה אלפים למנדט חרדי

קשה להאמין שמי מהם מאמינים כי בכוחם לעבור את אחוז החסימה, בסקרים שנעשו הם מקבלים בקושי עשרת אלפים קולות. אבל אם יש להם עוד קבוצות שיילכו עימם יוכלו להשיג יותר. השאלה הבסיסית היא, האם הם יכולים להביא 160 אלף קולות לעבור את אחוז החסימה, ואם לא, פירושם שריפת קולות

הרשימה של הרב החיד"א מנתיבות ככל הנראה לוקחים בחשבון את ההתמרמרות שיש בש"ס והמלחמות הפנימיות אלו יובילו לכיוונם כמה אלפי קולות. אבל הם שוכחים כי מדובר במי שהם נגד גיוס של חרדים לצבא, בעוד שהמפלגה כפי שהושקה לפני כמה שבועות בנתיבות הכריזו כי הם בעד שכל מי שלא לומד שיילך לצבא, והלוחמים נגד דרעי הם נגד גיוס חרדים בכלל

קשה להאמין כי רשימת לייטנר לבד תעבור את אחוז החסימה, אם הוא יצליח לעשות זאת זה יהיה מעל הטבע, ולכן אני נוטה להאמין לאותם מי שטענו כי מי עומד מאחוריו שכל מטרתו לשרוף קולות לחרדים ואת זה הוא יעשה, השאלה בכמה קולות זה יסתיים

יתכן מאוד ויש להם הסכם עם מפלגה אחרת כמו של הרב מעוז ועוד קבוצות ויחד אולי יעברו את אחוז החסימה, לשם כך אנו צריכים את התמונה כולה מי ומי ההולכים ואז נדע אם הם עוברים את אחוז החסימה, כל עוד שהפרטים האלו לא ברורים, קשה להאמין כי יצליחו לבד להביא 160 אלף קולות

צריך גם לקחת בחשבון שלייטנר איים על אגודת ישראל וש"ס כי אם לא יצרפו אותו הוא יקים מפלגה, אם הוא האמין שהוא יכול לעשות זאת לבד לשם מה איים, הוא יכל להכריז כי הוא מקים מפלגה מפני שהוא מאמין שיש לו מספיק קולות לעבור את אחוז החסימה. הסיבה שאיים מפני שברור לו כי לבד הוא לא יכול לעשות את זה

ועוד משהו שעולה לי תוך כדי כתיבה, כי מטרתו היה לאיים ושיתנו לו מקום ריאלי על מנת שאחרי הבחירות יוכל להעביר את קולו לשמאל, ומאחר וזה לא הלך ככה, אז הוא תורם לשמאל על ידי שריפת קולות ימין

חיים שאולזון

 

הרב יצחק יוסף ללא שמץ של בושה סוחט את דרעי

דברים כאלו כבר נשמעו בעבר, מלחמות מלוכלכות על מינוייים, חלק לא מבוטל של מי שהיום מכנים אותם גדולי ישראל נלחמו ונאבקו בכל כוחותם ולאו דווקא בדרכים מקובלות על מנת לזכות בראשות ישיבה רבנות ואדמורו"ת, לצערנו ובושתנו נבחרו ראויים ומי שאינם ראויים, היו מי שחשבו שאצל הספרדים זה אחרת, אז למדנו שוב כי אצל הספרדים אותו דבר, ולעיתים בצורה הרבה יותר מלוכלכת, לא רק שמבקשים להיבנות ישנם מי שלא מפרגנים ויעשו הכל להשפיל את האח ובני המשפחה כפי שראינו במשפחת יוסף

מה שעברנו השבוע הוא מעשה מכוער ומלוכלך. הרב יצחק יוסף שיודע כי אנו ערב בחירות החליט לנצל זאת בשביל שימנו אותו למשרה גבוהה מעל כל הרבנים הספרדים האחרים, דבר שאריה דרעי לא יכול לעשות זאת מפני שאז הוא מקים לעצמו אופוזיציה של רבנים גדולי תורה אמיתיים ולא קרייריסטים מן הסוג המדובר. הוא שלח שליחים לתווך, הרב יצחק יוסף הגיש רשימה שבמילים בודדות אומרות 'אני ואפסי' וכולם מתחתי, המילה שלי היא האחרונה ולי זכות וטו על הכל, ברור שדרעי לא יקבל, ועוד יותר כאשר הוא ביקש כי דרעי יכריז שלאחר הבחירות ישקלו קואליציה עם השמאל דבר שמבריח מש"ס לפחות בין שניים לשלשה מנדטים. בסופו של דבר נערך מפגש בין דרעי והרב יצחק יוסף, דרעי הבטיח לו תוארים סינטטיים כאלו שאינם מחייבים בפועל. הוא לא מינה אותו ל'נשיא מועצת החכמים' אבל הבטיח לו התחשבות בו ובפסיקותיו, הבטיחו לו כי יכנסו את 'מועצת החכמים' בכל כמה שבועות, ואף נשא דברים לעשות ממנו כאילו ממשיכו של אביו דבר שהוא נגד משפחת יוסף שלא רואים בו ממשיך האבא, הם מאמינים כי במשפחה יש מי שמתאימים יותר ממנו

כל פרט נעשה בקול רעש גדול ובדיווח בכל רשתות התקשורת כאשר בישראל ובעולם לומדים כולם איך שהרב יצחק יוסף יושב עם רובה מול דרעי ואומר לו או שאתה ממנה אותי או שאני יוצא נגד ההצבעה לש"ס לא אשתף פעולה בבחירות ויורה להצביע למפלגה אחרת. דרעי שחיפש כל דרך איך לצאת מן המבוכה הזו, הורה לא להזמין רבנים לכינוס של פתיחת הקמפיין של הבחירות, הרב יצחק יוסף הגיע, כיבד אותו, אבל דרעי לא שכח לעשות ברור כי הוא עם הימין עד הסוף בשביל למנוע מהרב יצחק יוסף יכולת לומר כי ש"ס תלך עם השמאל

ברור שהדברים גרמו לזעם אצל רבני הספרדים הטוענים כי הוא מבקש את מה שלא מגיע לו. הרבנים סאלים בצלאל ומאיה מבוגרים וגדולים ממנו בתורה ובהנהגה, הם לא יסכימו לעולם לשבת תחת מי שהוא קרייריסט ולא יותר מזה אדם שאין לו דעת תורה, הוא מתאים בקושי לבעלי בתים ולא לבני תורה, וכפי שאמר הרב סלים כי יצחק יוסף אינו ישיבישער הכוונה שאינו בן תורה, ואינו יכול לעמוד בראש ש"ס

דרעי בדלית ברירה נסחט, וכמובן שישחק את המשחק עד למחרת הבחירות כאשר לא יצטרך אותו יותר ואז יאמר כי יש 'מועצת חכמים' והם החליטו אחרת ממנו. הוא ככה הרגיע את הרבנים ואמר להם כי מה שעשה זה לצרכי בחירות, ובשביל לתת ליצחק יוסף את ההרגשה כי הוא עמו, הוא קבע כי בכל יום שישי הוא יעלה לביתו ללמוד עמו הלכות שבת, ואף להצטלם איך שהם לומדים יחד

חיים שאולזון

האם הרב יצחק יוסף ממשיך דרכו של אביו? נשאל את אחיו!!!

לאחר חדשים של מלחמות בינו לבין אריה דרעי השבוע השיג הרב יצחק יוסף 'הכשר' שהוא ממשיך דרכו של אביו. הגיע לביתו אריה דרעי שלא קיבל את תכתיביו של הרב יצחק יוסף, הוא רצה הכרזה שאחר הבחירות ישקלו הקמת ממשלה עם איזנקוט ודומיו, ודרעי בשביל לעשות ברור שזה לא יקרה הכריז כבר בהשקת הקמפיין שש"ס תלך עם הימין ורק עם הימין ולא עם השמאל שמבקש לרמוס את התורה. מה שדרעי כן הסכים לתת לו, שיוכרז כי הוא ממשיך את אביו, נוסח פושר ולא כפי שהוא רצה לכתחילה שהוא מנהיג ש"ס וכי בכל נושא הוא המכריע. במילים אחרות דרעי הסכים לתת לו 'תוארי כבוד' אבל לא תוארים מעשיים, הוא לא רוצה להסתבך עם יתר הרבנים ב'מועצת החכמים' ובנוסף הוא מכיר את שגעונותיו של מי שהיה חבר שלו עוד מן השנים צעירות, ולא מחפש צרות

השאלה שרבים שואלים האם הרב יצחק יוסף הוא ממשיכו של אביו או שמא יש לו כמה אחים ביניהם גם גדול ממנו, שמתאימים יותר, והאם אחיו חושבים שהוא המתאים למלא את מקום אביו? והאם אינו זוכר את הטענות במשפחתו כי האבא רצה את האח דוד שיהיה רב ראשי לפניו?

מדוע זועמים עליו במשפחתו שלו אחיו ואחיותיו, מפני שהתנהג בדרך אסורה ופסולה על מנת להיות רב ראשי וראשון לציון, הוא עשה הכל לרמוס את אחיו הגדול ממנו שהיה רבה של חולון. והם לא שכחו מי הסית את האבא נגד האח הגדול שהיה תלמיד חכם אמיתי גדול יותר מכל אחיו שהלך לעולמו. יצחק יוסף מאז היה צעיר חמד את תפקידיו של אביו, למרות שלא הגיע לקרסולי הקרסול של אביו, הוא כתב ספרים שהם העתק הדבק, עשה קצת סדר פה ושם על מנת שיאמינו כי יש בו משהו, לא מצאנו גדול בתורה אמיתי שמתפעל ממנו ואומר כי הוא משהו שלא ראו קודם. ההיפך, שומעים מגדולי התורה הספרדים כי הוא לא מתאים להנהיג את ש"ס

היחסים של הרב יצחק יוסף ובני משפחתו לא טובים עד כדי שהחרים את אחיו בשמחותיו, הוא חולה במחלת הכבוד, הוא רוצה שיכריזו עליו כי הוא 'מרן' ו'פוסק הדור' למרות שאינו כזה, רבים חולקים עליו ועל פסקיו, האם לא היה לו יותר כבוד אם לא היה משחק גאוה, היה חי בשלום עם בני משפחתו ומאחר וכבר היה ראשון לציון היה חודר לאט לאט יחד עם בני משפחתו שלא היו פוגעים בו. מספיק לראות מה קרה עם אחיו הרב דוד לאחר מה שעשה לאחיו הרב אברהם, הם רצו לעשות שלום במשפחה, אבל יצחק אומר רק אם תכירו שאני מעליכם

מי לחם בהרב דוד יוסף שלא יהיה ראשון לציון? מי עמד מאחורי מועמדותו של הרב דרעי מבאר שבע לרשת את התפקידים שבהם כיהן, מן השמים גלגלו שהרב דרעי ילך לעולמו וכך פונה הדרך לאחיו הרב דוד שניצח בענק אותו ואת אריה דרעי שנאלץ לסייע לחברו יצחק לתמוך באחר על מנת לקלקל לאחיו, האם חושב יצחק יוסף שהציבור שכח את המלחמה הכל כך מכוערת שהתנהלה אז

אריה דרעי הכריז מה שהכריז בשביל להרגיע את הרוחות בערב בחירות, אבל האם זה הופך את יצחק יוסף ל'פוסק הדור' ולמי שיכריע בש"ס בכל ענין? ימים ידברו, יום אחרי הבחירות יקלוט יצחק יוסף כי גדולי התורה של ש"ס מעולם לא התחייבו ולא הבטיחו להכיר בו במעמד הזה, לא הייתה ישיבת 'מועצת החכמים' להכתיר אותו בתואר כלשהו, וכשנגיע לרגע האמת הוא יבין כי אי אפשר להיות מה שאתה לא

חיים שאולזון

שאלה גלויה להרב יצחק יוסף - האם בשמאל אין בעלי תועבה?

אף אחד לא בא להצדיק מעשי תועבה וחייבים להביע עמדה ברורה ובמיוחד כאשר מכהנים כרב ראשי. בשעתו היית אתה זה שכיבדת את מר אוחנה ואתה זה שלא מחית היכן שהיית צריך למחות, ועתה בשביל לנגח את הימין אתה טוען שבגלל בעל התועבה מהימין יש את כל הצרות של חוק הגיוס כאילו שאצל השמאל כולם צדיקים מעולם לא עסקו בתועבה

אז נגלה להרב יצחק יוסף, שמספר בעלי התועבה בשמאל הוא פי כמה וכמה גדול יותר. כאשר עוברים על רשימת המכנים עצמם 'גאים' ואף צועדים במצעדים ברחבי הארץ רובם ככולם הם מאנשי השמאל ושונאים את תורת ישראל. על סמך מה הרב יצחק יוסף קובע כי הקב"ה כועס רק על אנשי ימין בעלי תועבה ואם אתה איש שמאל בודאי תשוב בתשובה, אפילו שאתה בעל תועבה, ואם אתה איש ימין אין סיכוי שיחזור בתשובה

אזכיר להרב יצחק יוסף שאוחנה הוא ספרדי, ולטענת כב' מי שספרדי יש סיכוי שישוב בתשובה, במה ספרדיותו של איזנקוט טובה יותר מספרדיותו של אוחנה?

אם הרב יצחק יוסף היה יוצא נגד כל בעלי התועבה הייתי מצטרף אליו, אבל לקבוע כי בעל תועבה איש ימין הוא הרע ובעל תועבה איש שמאל זה לא נורא כי בודאי ישוב בתשובה, רק מי שהשכלתו תת רמה ידבר כך

חיים שאולזון

הסקרים והקלפיות - הוכח שוב כי הסקרים שקרים

הפריימריז של הליכוד עשה שירות גדול בתחום שאנשים לא שמים לב אליו אם כי היו מי ששאלו את השאלה, איך זה שהתוצאות לא תאמו לסקרים, השמאל ערך סקרים על מי שיקבלו את מרבית הקולות בליכוד, ובסופו של דבר הם איכזבו שוב כמו תמיד המספרים שלהם והמציאות הייתה הפוכה, אותו דבר קרה בעבר בהרבה בחירות ובמיוחד לפני ארבע שנים הם ניבאו תיקו ונתניהו ניצח בגדול, גם עתה הם משחקים את המשחק של כאילו השמאל מנצח ובכל מצב יחד עם הערבים הם רוב בכנסת מה שלא קרה בפעם קודמת, ומדוע שזה יקרה עתה

הם מנסים לטעון כי בגלל מה שקרה בשמחת תורה כאשר נשחטו אלף יהודים על ידי הערבים לא יצביעו יותר לממשלת הליכוד כאשר הכל יודעים שקרה ההיפך, הרבה מאוד עזבו את השמאל ולא רוצים לשמוע יותר על שלום עם הערבים, ואצל הרבה האמונה גברה, כאשר הזמן עשה את שלו היום הכל יודעים כי היו בוגדים שמאלנים שביקשו להפיל את נתניהו ועבדו יחד עם החמאס, ואלו לא יחזקו יותר את בעלי הקונספציה ומי שדוחפים לה. כששומעים את איזנקוט ויאיר גולן איך שהם מרחמים על הסורים על החמאס ועל איראן קוראים להיכנע להם, לא כולם מטומטמים - אם כי יש כאלו - וההגיון אומר כי המספר שעבר לשמאל מספר העוברים לימין גדול יותר

עוד קורה שיש לחשוב על כך, שני שליש מן הצעירים שיצביעו זו הפעם הראשונה הם אנשי ימין ואומרים בצורה הכי ברורה כי יצביעו לימין, אז איך השמאל מנצח? אבל לא עולה כסף לעבוד על הציבור למרות שהם נכשלו פעם אחר פעם, וגם בשבוע האחרון כאשר ניבאו מה יהיו תוצאות הבחירות וקרה אחרת

לכן, אל תתייחסו לסקרים האלו, הם שקרים פשוטו כמשמעו, הם לא מתביישים להמשיך ולעבוד על הציבור גם כאשר הוכח כי אין להם מינימום ידע בהצבעת הציבור, ההצבעה בימין הוכיחה זאת

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

לשם מה 'ישיבת הסדר' דווקא בויזניץ'?

הם עובדים בשיטות ודרכים הכי אפלות, הם מבקשים 'להוכיח' כי 'ישיבת הסדר' זה דבר שמקובל על חוגי היהדות החרדית, ובשביל לעשות זאת, הם זקוקים ל'הכשר' שיוכיח כי 'ישיבת הסדר' עובד אצל חרדים. לשם כך ויזניץ נראה להם מקום מצויין, מהם ילמדו ואחרים יעשו כך. רבים שואלים האם חסרים מקומות היכן להקים 'ישיבת הסדר' לשם מה הם צריכים את שיכון ויזניץ, בני ברק גדולה ויש כל כך הרבה מקומות. העניין הוא שהם צריכים לסחוב בחורים מן החברה החרדית וזה קל לעשות כאשר ישיבה כזו נמצאת בשכונה חרדית

האם בן ציון שטנגר הוא כל יכול בויזניץ?

בדרך כלל ברוב החסידויות כאשר עושים צעד כזה שואלים את הרבי האם הוא בעד או נגד. קשה לדעת במצבו של הרבי מויזניץ שיכון אם בכלל הוא יודע מכך. מה שכן, הגבאי שטנגר בטוח יודע מכך, מפני שבנו עוסק בעניין והוא לא היה עושה זאת בלי רשות של אבא שלו. וכאן השאלה היא האם שטנגר הוא המחליט בויזניץ או שהרבי שלו? ואולי הוא יאמר כי שאל את אחד מבני הרבי, אולי יאמר מי זה? מה שבטוח זה לא היה ר' חיים מאיר, מפני שהוא היה הראשון לזעוק נגד המעשה הזה

אשריך ר' חיים מאיר שלא נכנעת לשטן!!!

בעבר הוא היה רחוק מבני ברק והבן הצעיר השתלט על ויזניץ, עד כדי שהגבאי של הרבי עבד אצלו שעות נוספות הוא זה שהחליט והרבי אמר אמן, ישנן כמה דוגמאות בולטות שהבן הצעיר יעקב מרדכי סיבך את אביו. גם עתה ר' חיים מאיר עדיין רשמית גר בבורו פארק, אבל משום מה בהפתעה הוא מיהר להגיע לכינוס שעשה אביו למרות שמדובר היה שהוא לא יהיה שם. הסיבה האמיתית למה הוא בא, הוא שמע כי עושים מעשה אשר לא ייעשה בשיכון בויזניץ ורצה לבדוק את הדברים מקרוב. הוא לא רצה לקלקל את המגבית אז הוא המתין כמה ימים ועתה יצא במכתב נגד היוזמה להקים 'ישיבת הסדר' בשיכון ויזניץ. הזהירו אותו כי הוא משחק באש מפני ששטנגר בעד הצעד הזה, אבל הוא החליט כי הוא ילחם בכל כוחו נגד המעשה הזה, ועל כך מגיע לו יישר כח גדול הוא זה שמציל את ויזניץ מכתם נורא אם חלילה יקימו 'ישיבת הסדר' בשיכון ויזניץ בבני ברק

איך זה שאף רב חרדי לא יצא נגד ההתפקדות ההמונית של חרדים בליכוד?

לא שמענו קול מחאה מגדולי ישראל נגד ההתפקדות, ועוד יותר ראינו המונים מקהילות מסויימות שלא מצביעים לליכוד בבחירות לכנסת מתפקדים, ולא שמענו קול מחאה מאף אחד מן הרבנים, לא מקהילותיהם ולא מקהילות אחרות. הדיווחים היו כי מטות הליכוד במיוחד בירושלים ובני ברק הפכו ל'חור לבן' כינוי לחרדים, והכל ביקשו להבין מה לחרדים עם הליכוד, האם מעתה החרדים יצביעו לליכוד? ועל כולם האם הרבנים בעד התפקדות כזו, האם שאלו, או שמא העדיפו שלא לשאול מפני שידעו כי התשובה תהיה שאסור להונות. מחאה חייבת להיות, מפני שמדובר כאן בהונאה, מתפקדים במפלגה שלא מתכוונים להצביע לה בבחירות

האם הליכוד יקבל התפקדות של שמאלנים שישפיעו על עיצוב רשימתם לכנסת?

בארצות הברית נהוג שאתה מתפקד במפלגה, וזכותך להצביע בעד איזה מועמד שאתה רוצה, וכאשר נבחר מי שאינך אוהב אתה לא חייב לבחור בו אתה יכול לבחור באחר. בארץ אין זה כך, מפני שרק בליכוד מתפקדים. בעבר לפני חמישים שנה ויותר היו מתפקדים במפא"י של אז, היו חברים ב'הסתדרות' והיה לך 'פנקס אדום', היה דרך של התפקדות מסוג קצת שונה. במשך השנים הליכוד היא המפלגה היחידה שמתפקדים בה, אבל זה נעשה בשביל מי שמצביעים ליכוד, וכאן לא שייך הצבעה בעד זה או אחר, מדובר ברשימה המורכבת מכל החברים, וטבעי שיבחרו גם מי שלא היית בוחר בהם. החרדים שהתפקדו עשו זאת מתוך מטרה ברורה לא להצביע בבחירות לליכוד, אלא רק להשפיע שם מי שיבחר למרות שהליכוד לא יזכה בקולך בבחירות. האם לשם כך נפקדים, או שמא בליכוד ייאלצו לעשת חושבים אם מותר לאפשר לחיצונים להחליט על המועמדים. השמאל ישלח אלפים להתפקד בליכוד ויצביע למען מועמדים שיפילו את הליכוד, האם זה טוב?

למי בעולם החרדי יש אינטרס להקטין את כוחה הפוליטי?

אפשר להבין מדוע שירצו מפלגה אחרת, במיוחד כזו שיש בה התפקדות ובחירות לנציגות, אבל את זה צריך לבנות במשך תקופה ארוכה, להכין אותה לבחירות. זה לא דבר שאפשר לעשות ברגעים האחרונים, אפשר בקלות להקים רשימה זה לא עולה כל כך הרבה כסף, אבל להיכנס לכנסת הסיכוי קלוש, צריכים 160 אלף קולות לפחות במצב שההצבעה תהיה כפי שהייתה, ואם תהיה נהירה הפעם לקלפיות המספר יהיה גדול יותר. מה שאפשר להשיג במירוץ כזה הוא לקלקל, את זה יעשה רק מי שמבקש להקטין את הכח החרדי. יכול מי להסביר לשם מה הם מתמודדים לכנסת כאשר אין סיכוי שישיגו מספר כזה של קולות?

מי שרוצה שינוי המבנה החרדי בבחירות עליו להילחם על מפקד ובחירות פנימיות

אצל החרדים בעבר היו בחירות אחת לארבעים שנה, ועכשיו כבר עברנו יותר שנים ואין בחירות, מפני שזה לא כדאי למי שיושבים בראש, גדל דור חדש שיזרוק אותם החוצה, למרות שקהילותיהם גדולות, בתשל"ד גור קיבלה 27 אחוז, האם יש להם סיכוי לקבל מספר כזה בבחירות פנימיות אם יהיה מפקד? בהחלט לא, נצא לרחוב ונבדוק האם כל רביעי הוא חסיד גור? המפקד של אז לא קיים היום הכל השתנה. מי שמעוניין באמת בשינוי צריך להיאבק קודם בבתי הדין, ואם זה לא ילך לפנות לבית המשפט שיחייב מפקד ובחירות פנימיות. מי שלא עשה זאת במשך שנות הקדנציה האחרונה שלא יבא בטענות. אם רצית שינוי יכולת לעשות זאת ולא עשית

 

עשרת אלפים חרדים השתתפו בפריימריז של הליכוד ואפילו חרדי אחד לא הצליחו להכניס

ישנם מי שמזלזלים במפקד החרדים במיוחד כאשר הם לא הצליחו. אבל האמת היא אם הם היו מתאחדים כולם סביב מועמד חרדי, אולי היו מצליחים להכניס אותו לרשימה. העניין הוא שלקבוצות כל אחת מהם היו מטרות אחרות וביקשו לסייע לאחרים. לגור למשל היה ענין לפגוע בנתניהו ולא הצליחו, ולאחרים שהיה להם ענין להתקדם בליכוד עבדו בדרך שאולי תסייע להם אישית אבל לא לציבור החרדי. - אם היו מי שחשבו כי הנה עם כל כך הרבה מתפקדים חרדים יכיסו חרדי לרשימה, הם התאכזבו

דוד ביטן המפסיד הגדול - בוועדה מסדרת היה מקבל מקום גבוה יותר

הוא לחם נגד ועדה מסדרת הוא היה בטוח שבמפקד הוא ינצח ובגדול ומתברר כי אחרים שכלל לא ניהלו קמפיין הצליחו יותר ממנו. אם היה חכם, בוועדה מסדרת היו נותנים לו מקום גבוה יותר בשביל להרגיעו ולקרבו. אבל הוא העדיף דרך אחרת ונבחרו כאלו שהיה מעדיף שלא יהיו בראש הרשימה. הנבחרת הותיקה חזרה לראש, יש כמה חדשים וזה טוב, אבל האם דוד ביטן היה בוחר בהם? ספק

השמאל רוצה את איזנקוט חסר ההשכלה בשביל לשלוט עליו

מי שעוקב אחריו במיוחד בשנותיו בצבא ואחר כך בפוליטיקה מדובר באדם שיש לו בקושי השכלה צבאית, ורחוק מאוד בהבנת ההיסטוריה ועם מי מתעסקים. אין לו השכלה כללית בכלל, רואים זאת על פי התנהגותו ועל פי דיבוריו. היום כאשר יודעים עם מי יש לנו עסק, אנו מבינים כי הקב"ה שמר על עם ישראל מפניו, היינו בסכנה אמיתית. והשאלה היא האם השמאל אינו יודע במי מדובר? וההסבר הוא מאוד פשוט, השמאל רוצה אנשים כמו אייזנקוט שיעמדו בראש בשביל שיוכלו לשלוט עליהם. הדיפ סטייט צריך כאלו שיוכלו לומר לו סתום את הפה אתה האחרון להבין בנושאים כאלו ותן לנו לעשות את העבודה

איש צבא לא מתאים לפוליטיקה ומדיניות בינלאומית

מי שיעבור על כל אנשי הצבא שהתברגו בפוליטיקה כמעט כולם איכזבו והוכיחו כי הם לא מבינים בפוליטיקה ולא במדיניות בינלאומית, הם עובדים בשיטה צבאית ששונה לגמרי מאיך שמנהלים קשרים עם מנהיגי העולם. כל הבטחוניסטים בליכוד סיימו רע, וככה גם מי שהתמודדו ברשימות משלהם. ראו איך גומר גנץ עם הפוליטיקה, כמה סבלו מיעלון וגלנט ואחרים כמותם. האוייבים הכי גדולים של ישראל הם מי שיצאו מן הצבא, הם מבקשים להרוס את העולם היהודי, תעברו על הרשימה מאז אהוד ברק ותבינו כי איש צבא לא מתאים לפוליטיקה. זו הסיבה מדוע השמאל לא הצליח לבנות מועמד רציני אחד, הם לוקחים אנשי צבא וחושבים שהם יידעו איך להנהיג, המציאות הוכיחה כי בעבר כאשר בראש עמדו פוליטיקאים מקוריים הצליחו, וכאשר הכניסו אנשי צבא יצחק רבין גמר רע, ואחריו אין לשמאל מועמד רציני אחד שיתאים לתפקיד של ראש ממשלה

המערכה על הבית: משחקים באש בדרך לאבדון

 המערכה על הבית: משחקים באש בדרך לאבדון 

אנו עומדים בעיצומה של אחת התקופות המתוחות והקריטיות ביותר שידע הציבור החרדי והדתי מאז הקמת המדינה. מכל עבר מנשבות רוחות מלחמה, לא רק בגבולות הפיזיים של ארץ ישראל, אלא בעיקר בתוככי אולמות המערכת הפוליטית. האווירה ברחוב החרדי סוערת, ובצדק; ישנן טענות, ישנם כעסים, וישנה תחושה של אכזבה אצל לא מעט מאחינו בני ישראל. 

אך דווקא ברגעים כאלה, כשהרגש מאיים לגבור על השכל, חובה עלינו לעצור, להביט למציאות בעיניים ולהבין: הפעם מדובר במשחק באש. מי שלא מצביע במערכה הזו – מצביע בפועל לאויבים שלו.

המארב של איראן והשמאל: מטרה אחת על הכוונת

הבה לא נשלה את עצמנו. האויבים שלנו, הן מבחוץ והן מבפנים, אינם עסוקים בזוטות. בטהרן יושב ציר הרשע וממתין בקוצר רוח לתוצאות הבחירות בישראל. בלשכות השמאל הקיצוני ובתקשורת המגויסת לא מחפשים פשרות ולא רוצים הידברות. 

המטרה שלהם ברורה, חדה וממוקדת: שהנהגת הימין, ובראשה בנימין נתניהו, תיפול.

 עבור השמאל הקיצוני ואויבי המדינה, נפילת נתניהו היא מפתח הזהב לפתיחת עידן חדש של הרס. הם מייחלים ליום שבו יוכלו להקים ממשלה שתשען על שונאי הדת והערבים, ממשלה שתקצץ את תקציבי עולם התורה, שתחוקק חוקי גיוס דרקוניים בכפייה, ותהפוך את המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה. 

כל גרזן הקיצוצים והרדיפה המשפטית מחכה במגירה ליום שאחרי הבחירות. האם אנחנו, במו ידינו, נעניק להם את מבוקשם בגלל אדישות או פנקסנות קטנונית?

מלכודת האדישות: מי שלא בקלפי, עוזר לאייזנקוט ולערבים

הסכנה הגדולה ביותר אינה כוחו של השמאל, אלא הרפיון בתוכנו.

 יש מי שחושב לעצמו בטעות: "אני הפעם נשאר בבית, המפלגות החרדיות לא סיפקו לי את כל הסחורה, אני רוצה להעניש אותן". זוהי טעות אופטית פטאלית. במערכת הבחירות הנוכחית, המושג "קול מבוזבז" קיבל משמעות של פיקוח נפש ממש.

כל אדם שלא מגיע לקלפי ומטיל את אותה פיסת נייר קטנה, מוריד את אחוז החסימה של גוש הימין ומעלה ישירות את כוחם של אנשי השמאל כמו גדי אייזנקוט והמפלגות הערביות. אי-הצבעה היא לא "מחאה שקטה"; היא הצבעה אקטיבית בקולות חסרים לטובת אלו שרוצים לראות את עולם התורה מרוסק ואת זהותה היהודית של המדינה מחוקה. אם השמאל יעלה לשלטון בזכות האדישות שלנו, הדמעות שנבכה אחר כך לא יחזירו את הגלגל לאחור.

יש לכם כעס? נתבו אותו נכון בתוך הגוש הלאומי!

מותר לכעוס, מותר לבקר, אבל אסור להתאבד פוליטית. הציבור החרדי והדתי מורכב מגוונים שונים, ולא כולם חשים שביעות רצון מלאה מהנציגים הנוכחיים שלהם. אולם, הפתרון אינו הרמת ידיים, אלא ניתוח פוליטי קר ורציונלי:

מי שכועס על ש"ס – שיצביע ג': אם הלב שלך לא שלם עם נציגי  ש"ס, אל תישאר בבית. עבור ליהדות התורה (ג'). שם תמצא נציגות חרדית איתנה, שתישאר נאמנה לכל קודשי ישראל ותשמור על עולם הישיבות והכוללים.

מי שמרגיש פגוע מהמפלגות החרדיות – שיצביע בן גביר או ליכוד: יש מי שחש שהמפלגות החרדיות לא הגנו מספיק על האינטרסים הביטחוניים או הלאומיים של עמנו, או שמאס בממסדיות שלהן. עבור אנשים אלו יש אלטרנטיבות ברורות, חזקות וימניות בתוך הגוש. קול לאיתמר בן גביר או לבנימין נתניהו הוא קול שנשאר בתוך המחנה, שומר על קואליציית הימין ומונע את הקמת ממשלת השמאל.

העיקר הוא לא לצאת אל מחוץ לגדר. הגוש חייב להישאר מלוכד וחזק.

 אזהרה חמורה לימין המטומטם: הזהרו לנפשותיכם! 

וכאן מגיעה הקריאה הנוקבת והכואבת ביותר, המופנית לאותם אנשים בעלי אגו מנופח בימין המטומטם, שמקימים מפלגות קיקיוניות שאין להן שום סיכוי ריאלי לעבור את אחוז החסימה. 

כמה פעמים בהיסטוריה הקרובה של המדינה נשרפו מאות אלפי קולות של הימין בגלל גחמות אישיות של ראשי מפלגות שחשבו שהם יצילו את המולדת?

רבותי, זהו חוסר אחריות משווע, פשע לאומי ודתי ממדרגה ראשונה! כל מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה לוקחת קולות קדושים של יהודים יראי שמיים ואוהבי הארץ וזורקת אותם לפח האשפה של ההיסטוריה – ומשם היישר לידיים של השמאל. 

אנו קוראים לראשי המפלגות הללו ולתומכיהם: הזהרו לנפשותיכם! אל תעזו לשחק בגורל העם והארץ בשביל כבוד או גאווה עצמית. אם אין לכם מפלגה בטוחה עם בסיס מצביעים מוכח – הסרו את המועמדות שלכם והשתלבו במפלגות הגדולות והבטוחות. אל תהיו אלו שעל ידיהם יישפך הדם הפוליטי של מחנה הימין.

הצו השעה: לרסק את השמאל ולהצביע רק למפלגה בטוחה

אין לנו את הפריבילגיה לניסויים. המשחק הפעם הוא על כל הקופה – על תקציבי הישיבות, על קדושת השבת, על עתיד ההתיישבות ועל עצם הקיום של המדינה מול איומים קיומיים מבית ומחוץ. 

 המטרה הברורה שלנו במערכת הבחירות הזו היא אחת: לרסק את השמאל בקלפיות ולהביא להכרעה ימנית מובהקת. 

כדי לעשות זאת, כל אחד ואחד מאיתנו חייב להפוך לשגריר. 

עלינו לעבור בית-בית, להסביר לחברים, לשכנים ולבני המשפחה שהאדישות היא האויב הגדול ביותר שלנו. בקלפי שמים רק מפלגה בטוחה, כזו שעוברת את אחוז החסימה ללא צל של ספק, ומחויבת באופן מלא לערכי התורה, העם והארץ.

נצא כולנו כאיש אחד בלב אחד, נסיר את הכעסים והמחלוקות הצידה, ונעמוד כחומה בצורה מול מבקשי רעתנו. כי הפעם, חובה לזכור: מי שלא מצביע – נותן את כוחו ישירות לאויביו.

תקנה חדשה בבעלזא להוסיף נר למען הנשמות הנידחות

 

רגעי השבוע - פרשת כי תצא

 רגעי השבוע - פרשת כי תצא

 

הטבח הבלתי ידוע של המפקד האמריקאי על סף שחרור מחנה הריכוז / בית הדין לזיהוי הנעדר השלישי מקרב סולטן יעקוב / ממכבש הדפוס: מבט על 3 רגעים ותמונה אחת / סודות הטבילה בין הרי האלפים בצפון איטליה

 

 

א. גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר

 

מחנה הריכוז 'מאוטהאוזן', היה מהאחרונים ששוחררו בסיום מלחמת העולם השנייה. בתאריך ה-5 במאי 1945, הגיעו אל המחנה חיילים אמריקאים מיחידת איסוף המידע ה-41 של הדיוויזיה המשוריינת האמריקאית ה-11. בזמן השחרור, ברחו כבר רוב אנשי האס-אס של מאוטהאוזן. אסירים מהמחנה חיסלו בעצמם כ-30 אנשי אס-אס שנותרו, והיהודים סוף-סוף החלו לברוח לחופש. אך את הנורא שקרה באותן דקות, כנראה לא סופר, כי מי ידבר סרה כנגד האמריקאים?!

 

השמש של שבת קודש בשבוע שעבר, החלה כבר לשקוע מעל הרי הדולומיטים, ודמדומי החמה של רעווא דרעווין עטפו את כולנו בהוד מיוחד של חודש הרחמים והסליחות. קולו של הרב צבי אריה הכהן בינדר פילח את השקט. הוא נשא דברים חוצבים להבות על מהותו של חודש אלול, אך הרגע שבו הלבבות של כולנו החסירו פעימה היה, כאשר החל לשתף בזיכרון מטלטל ששמע מאביו עליו השלום.

 

אביו, יליד הונגריה, עבר את שבעת מדורי הגיהינום של השואה האיומה. הוא נכנס אל התופת כאב למשפחה, ואיבד שם את אשתו הראשונה ואת שני ילדיו הרכים. משם, בגפו ובשברונו, נשלח אל גיא צלמוות במחנה העבודה מאוטהאוזן. במשך כל השנים, האב לא דיבר, לא שיתף ולא סיפר. ילדיו מהאשה החדשה שנשא לאחר המלחמה רק ידעו שאביהם היקר גם 'היה שם', הוא עבר את מאורעות המלחמה הנוראה, אך מאומה לא גילה. 

 

חצי שנה לפני פטירתו הוא פתח לפתע את סגור לבו, ושיתף את בנו בהרפתקאות הנוראיות שחווה על גופו ונפשו באותם שנים קשות, והדרך הנסית שעבר כשהוא נשאר יחיד ממשפחתו, משאיר 'שם' את אפר הגופות הקדושות של אשת נעוריו ושני ילדיו הי"ד. 

 

בנו הרב צבי אריה, הינו תלמיד חכם שהרביץ תורה בתלמידיו שנים רבות, וגם כעת ממרומי שנותיו, הוא מקדיש את רוב שעותיו ללימוד התורה. "אני גר בסמיכות לבית הכנסת 770 בשכונת רמת שלמה בירושלים" - אמר לי בשמחה, בשיחה שהייתה לנו לאחר הדברים שנשא בפני הציבור. 

 

"אבא ע"ה סיפר לנו, איך בתוך חושך החיים המוחלט במחנה הריכוז, האיר לפתע אור גנוז. יהודי אלמוני הצליח להבריח אל תוך המחנה ספר תורה. כדי שיוכלו להסתירו מעיני הצוררים הנאצים יימח שמם, נאלצו האסירים להפריד את גוויל הקלף מעצי החיים.

 

כך, בתורנות חשאית של מסירות נפש, היה בכל יומיים יהודי אחר כורך את גוויל ספר התורה סביב גופו, מתחת לבגדי האסיר הדלים, וכך שמרו על קדושת ישראל בלב הטומאה. עד שהגיעה באחד הימים הלשנה לגרמנים. 

 

בעוד ספר התורה כרוך על גופו של אחד האסירים, נשמעה לפתע פקודה למפקד פתע. הגרמנים הארורים דרשו מכל האסירים להתפשט כליל. אותו יהודי עמד שם, ביודעו שגילוי הספר משמעותו מוות מיידי ובייסורים. בדרך נס מופלא, כאשר הפשיל את מכנסיו, הקלף התקפל ונשמט יחד עם הבד בדיוק מושלם, נסתר לחלוטין מעיניהם הבולשות של הרשעים. אבא עמד קרוב לאותו יהודי ואמר לי, שאם היו מספרים לו את זה, הוא לא היה מאמין, ורק אודות שראה זאת במו עיניו הוא יודע ומבין את גודל המאורע הנסי. 

 

אך הסיפור לא הסתיים בכך, וסופו קורע לב ובלתי נתפס במושגים אנושיים. הגיע יום השחרור. הכוחות האמריקאיים נכנסו למחנה, והאסירים, ששרדו את התופת באורח פלא, פרצו החוצה בבכי של חופש. בתוך הכאוס וההמולה, נפתחה אש מקלעים כבדה אל עבר הניצולים. 

 

מפקד או חייל מכוחות השחרור האמריקאים, עלה על גבעה משקיפה וירה בחופשיות במשך דקות ארוכות לעבר היהודים הנמלטים. מתוך אלפי האסירים ששרדו עד לאותו רגע, רבים נטבחו על סף השחרור. ביניהם, כך סיפר האב, נהרג גם אותו יהודי קדוש שגופו שימש כארון קודש חי לספר התורה. הוא נפל כהרוג מלכות, עטוף בגווילים שהציל"! 

 

השתיקה בבית המדרש במלון "מיי כשר הוטל" בקנזאי שבצפון איטליה, הייתה מקפיאת דם. סיפורו של האב הותיר אותנו המומים מול חשבונות שמים שאין לנו כל השגה בהם, אך יותר מכך, הוא השאיר אותנו עם תביעה פנימית עצומה. בחודש אלול, כשהמלך בשדה, עלינו לזכור את אותם יהודים קדושים שמסרו את גופם תרתי משמע כדי לחבק את התורה בתוך גיא ההריגה. הלוואי שנזכה אנו לחבק את התורה באותה אהבה ומסירות, אך מתוך הרחבה, שלווה וגאולה שלמה.

 

 

ב. בסוד קדושים וחסד של אמת

 

ארבעים וארבע שנים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר, כ' בסיוון תשמ"ב, עת נפל לוחם השריון יהודה יקותיאל כץ הי"ד, בקרב סולטאן יעקוב במהלך מלחמת לבנון הראשונה. ארבעים וארבע שנים של חוסר ודאות משווע, של ציפייה ותפילות. ההורים היקרים, ששרדו שניהם את השואה, עלו לארץ הקודש והקימו את ביתם מחדש - יוסף ושרה כץ עליהם השלום, חיכו, ציפו ופעלו רבות, אך לא זכו בחייהם להשתתף בהלוויית בנם הנערכת בשעה זו בהר-הזיתים שבירושלים. 

 

בקרב שנערך מספר שעות לפני הפסקת האש של אותה מלחמה, נהרגו 20 חיילים ורבים נפצעו, לאחר שכוח צה"ל נקלע לתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע ארטילרי כבד. בסיום הקרב, נחשבו כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן הי"ד במשך שנים רבות כ'נעדרי קרב סולטאן יעקוב'. בשנת 2019 אותרה גופתו של באומל והובאה לישראל, ובמאי 2025 אותרה גם גופתו של צבי פלדמן.

 

כהמשך למאמץ האדיר הצליחו בס"ד למצוא השבוע את הנעדר השלישי החייל יהודה כץ הי"ד, ועצמותיו הקדושות הובאו לארץ הקודש, כשעדיין פרטי המבצע לא ידועים.

 

"אכן", הוא ענה לי, בהתייחס לשאלתי, "אתמול בבוקר הייתי חבר בבית הדין שזיהה את השרידים שנמצאו", סתם ולא פירש, כדרכו הקדושה מאז ולתמיד של המומחה הגדול בדורנו לזיהוי חללים הרב יעקב רוז'ה. 

 

היה זה למחרת מעמד כבודה של תורה לרגל צאת ספרו החדש "בדרכי חסד ואמת". שוחחתי עם הרב רוז'ה הנכבד, המשמש בין היתר כרב החברה קדישא של תל אביב, חבר מועצת הרבנות הראשית בישראל ויושב ראש ועד רבני זק"א - לשמוע על האירוע שהוזמנתי על-ידו, אך נבצר ממני להשתתף פיזית בהיותי במוסקבה.  

 

"הנאום היה קצר ביותר וכלל בעיקר דברי תודה לכל הגורמים", כך, בפשטות אופיינית ובענווה שאין כדוגמתה, סיכם איש מסירות הנפש לחסד של אמת, את האירוע שנערך לכבודו במרכז העיר תל-אביב, במעמד הרבנים הראשיים של ישראל, אישי ציבור, אנשי חברות קדישא, מנהלי ומתנדבי ארגוני חסד וקהל ידידים רב. 

 

הוא שיתף אותי כי במהלך הנאום התייחס על החיבור העמוק שלו עם שלוחי חב"ד בעולם: "סיפרתי כיצד הדרכתי פעם בטלפון, צעד אחר צעד, שליח רחוק אי-שם ביפן, איך לעשות טהרה והלבשת התכריכים לנפטר יהודי בודד". סיפור אחד מני רבות. כשאני עצמי פניתי אליו אין ספור פעמים, בשאלות דחופות וקריטיות, ועל כולן השיב בחדות ובמהירות. 

 

עם צאת ספרו החדש והחשוב, שיגרתי אליו אגרת ברכה שכתב לו ידידו הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, לכבוד הוצאת הספר. 

 

באיגרת זו, בשמם של מאות השלוחים ברחבי רוסיה והמדינות הסמוכות, הביע הרב לאזאר הוקרה עמוקה על עשרות שנים של עבודת קודש משותפת. עבודת השליחות במדינות אלו מזמנת לא פעם שאלות הלכתיות סבוכות בענייני רפואה וכבוד המת, והרב רוז'ה עומד לימיננו בכל עת ומצוא. כפי שכתב הרב הראשי שליט"א, הוא מעניק מניסיונו העשיר ופוסק בכל שאלה בבהירות וביעילות, ותמיד במאור פנים ובסבלנות אין קץ, בעתות שגרה וחירום כאחד.

 

קשה שלא להתרגש מההשגחה הפרטית המופלאה ומחוט השני של אהבת ישראל השזור בין המקרים. אותו אדם, אוצר בלום של ידע הלכתי ורפואי, שיודע להנחות בסבלנות אין קץ כיצד לעטוף יהודי גלמוד בקצה יפן, הוא זה שיושב בחרדת קודש בבית הדין כדי להעניק פסיקה סופית וודאית, ולהשיב את שמו וזהותו של לוחם קדוש לאחר כמעט יובל שנים.

 

ספרו החדש, המנגיש את ההלכה בצורה כה ברורה, הוא נדבך נוסף בפועלו למען זיכוי הרבים, אך פועל חייו האמיתי של הרב רוז'ה הוא מסכת בלתי פוסקת של חסד של אמת. יהי רצון שיזכה להמשיך להאיר את עולם ההלכה מתוך בריאות איתנה ושנים נעימות, ויקויים בנו בקרוב ממש הייעוד של הקיצו ורננו שוכני עפר.

 

 

ג. מבט על 3 רגעים ותמונה אחת

 

אי-אפשר לתאר את גודל התחושה המרוממת שרבים חשים, בהחזיקם ספר חדש שזכו לכתוב, וסוף-סוף הגיע ממכבש הדפוס, חדש וריחני. 

 

כך הרגשתי ביום שלישי עת הגעתי למשרדי הוצאה לאור "קניז'נקי", והוגש לי ספרי החדש שיצא לאור בסייעתא דשמיא, ספר עם מאסף של 119 פרקי 'רגעי השבוע'. בכל פרק שלושה נושאים ותמונה אחת ועל מה שעומד מאחורי תמונה זו. שם הספר החדש: "מבט על 3 רגעים ותמונה - אנקדוטות מכוננות בשבוע של שליח בבירת רוסיה", מתוך מה שכתבתי בס"ד בשנים תשפ"ב-ג. ועם הצטברותם של פרקים רבים במסגרת זו, של תיעוד רגעים שבועיים שעברו עליי, נעניתי לבקשת רבים, אספתי אותם לכרך אחד, מעוצב ונוח לקריאה מהנה ורציפה.

 

במשך חודשים ארוכים עברו אנשי ההוצאה לאור "קניז'נקי" על הטקסטים שלב אחר שלב, לא נותנים הנחות ולא מוותרים על קוצו של יו"ד, הכל חייב להיות הכי מדויק וברור, והתוצאה הנפלאה הייתה שווה את כל הדרך הארוכה וההשקעה המרובה: כרך א' בשפה הרוסית עומד למכירה. בימים הקרובים צפויה להגיע בע"ה גם המהדורה בלשה"ק. הכרך השני בסדרה זו, כבר בעיצומן של בדיקת והגהת המומחים ב"קניז'ניקי" - ההוצאה לאור היהודית בשפה הרוסית הכי גדולה היום, בראשות ידידי הסופר והחוקר הדגול הרב ברוך גורין, ולצדו עוזרו הנאמן והמסור ידידי ר' יעקב רטנר.

 

כמדי שבוע בליל שישי, בסיום ההכנות הקבועות בבית לקראת שבת המלכה, אני פותח את הדף בטלפון הנייד, עליו שרבטתי במהלך השבוע תזכורות שונות, בהם נושאים שעליהם אתמקד הפעם בכתיבתי השבועית. אם זו פגישה מעניינת, ביקור מרתק, סיפור מכלי ראשון, ובמיוחד - השגחה פרטית מופלאה. וכמובן, תמונה אחת מתוך מה שיצא לי לתעד במהלך חמשת הימים שחלפו.

 

הכתיבה היא עם מטרה ברורה: להשפיע וללמד, מתוך זווית ראייה שונה ומהרגשים פנימיים וחוויות אישיות. אין עניין חלילה בהתפארות או רק הנצחת היסטוריה לדורות. ההשקעה בשעה מאוחרת זו, עם בחירת נושאים וקפידה על מילים ואזכורים שונים - מטרה גדולה וחשובה יש בה: לנצל את האפשרות להצגת והנגשת היופי הרוחני של המקומות בהם ביקרתי, ללמוד להביט לעומקם של דברים, ולגרום לחיים של הקוראים לצמוח ולוּ במעט, והיה זה שכרי.

 

משכימי קום הם שני שותפיי למלאכה הגדולה, אחי המסור הסופר הרב מתתיהו, וידידי היקר ד"ר ארי' אולמן. כל אחד מהם, מדי שבוע, במסירות גדולה ועקביות נפלאה, מקבלים ממני בדואר האלקטרוני את הטקסטים בסיום הכתיבה. וכעת - זה עובד על הגהה ועריכה, והשני על תרגום מושקע, והם ממהרים להשיב לי את הכל, מוכן לקריאה נעימה, ולהפצה בעוד שעות מספר.

 

מטבע הדברים, בכתיבה בשעות לילה מאוחרת - יש בה אומנם השראה רבה, השקט השורר וכאמור גם כשההכנות לשבת הקרבה בשלבים מתקדמים, הרי שהדברים נכתבים מעומק הלב וטוהר המחשבה. אך אליה וקוץ בה: קשה לדייק לגמרי בפרטים ולהתנסח במדויק - ושני אנשים יקרים אלו, משלימים את הפרויקט כל אחד בדרכו המסורה, ללטש, לחדד ולסדר את הדברים דבר דבור על אופניו. וזכות הרבים תלויה בהם.

 

דקות ספורות לפני חצות היום, הטלפון הנייד מאותת את התזכורת השבועית: 'לשלוח את רגעי השבוע'. ובכל פעם מחדש, חש אני תודה גדולה להקב"ה שזימן לי גם השבוע נושאים מגוונים, ונתן לי עט לדעת ולשון לימודים, כוח ומוח להעלות עלי כתב את הרגעים. צפים ועולים בי יחד רטט של התרגשות - מחד, עם סקרנות על תגובות הקוראים - מאידך. 

 

הטקסטים והתמונה מוכנים. באמצעות רשימות התפוצה השונות, ובפלטפורמות המגוונות הקיימות ברשתות - אני פותח בשליחת המאמר השבועי בזה אחר זה. ראשית בשפה הרוסית - לקוראים בשפה זו, כי לשם כך, כל המטרה העיקרית והנעלית בכתיבה השבועית. ובהמשך משגר גם בלשון הקודש, לבני משפחה וידידים שונים בעולם כולו, ולעורכים בכמה אתרים חשובים. וכך אני זוכה מדי שבוע להביא את הדברים לאלפי קוראים, שרבים בהם מאירים ומעירים, ובזכותם אני מקפיד על כתיבה ובירור כל עניין לעומק.

 

ויהי רצון, שנשכיל לנצל נכון את הבמה והכשרונות שהעניק לי הקב"ה, להרבות פעלים לתורה ומעשים טובים, ובקרוב ממש לתעד בכתב ובצילום, את הגאולה האמיתית והשלמה!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: הרבה שלוחים למקום

 

בבוקרו של יום שני, הגעתי שוב למקווה הטהרה שבקומת המרתף במלון "מיי כשר הוטל", לטבול לפני תפילת שחרית במניין הקבוע מדי בוקר. הארכתי והערכתי יותר את השהות שלי שם, הבנתי יותר כמה כוחות וכספים הושקעו במקום, ובעיקר, כמה נצרך הדבר.

 

ערב לפני כן, באתי להיפרד מבעל המלון ידידי החדש ר' אבי נצר. ישבתי במשרדו הצנוע, להודות לו על האירוח המופלא, ולהביע במעט את הוקרתי העמוקה ליחסו הנפלא לכל אורח, והשקעתו יחד עם זוגתו המסורה, לאפשר לכל אדם הרוצה להירגע בצל הרי הדולומיטים המרהיבים ליד 'קנזאי' בצפון איטליה, באווירה יהודית ובכשרות מהודרת. 

 

לאור דברי הרבי ש"לאמיתו של דבר, כולם שלוחים של הקב"ה, כל יהודי הוא שלוחו של הקב"ה, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" - הרי שר' אבי הוא שליח נעלה מאוד. אכן, הוא מנהל את המלון בשביל עסקיו, אך השקעתו היא הרבה מעבר לזה. המקווה טהרה היא דוגמה מובהקת לכך. 

 

"המקווה כאן בנוי גם בשיטת 'בור על גבי בור', כפי שמקפידים בחב"ד", פתח ר' אבי בתיאור שלבי תכנון ובניית המקווה, שהייתה מלווה בנסים לאורך כל הדרך. "26 קוב של בטון בתרכובת מיוחדת הזמנתי לפי הוראת המתכנן, לפתע נוצר חשש כבד שהכמות לא תספיק ליציקה, אך הכל הסתדר בדיוק מופלא ביותר. לזכר זה, הרכבנו 26 נורות במקווה" - הוא מספר עם חיוך רחב, לא לפני שנותן לי להבין, שהמקווה הכי קרוב, נמצא שעות רבות של נסיעה מאזור זה, ובזכות המקווה, נשמרת טהרת המשפחה אצל משפחות יהודיות רבות, המטיילות בתקופות שונות בכל האתרים הרבים מסביב. 

 

אכן המקווה לכתחילה יועד למען טהרת המשפחה, אך חסידים ואנשי מעשה הרוצים, יכולים לטבול בו בכל בוקר.

 

באחת השיחות השבוע עם גיסי מארחי הרב משה צבי ויינר, המפקח הראשי על המשגיחים וההשגחה במלון, סיפר לי על חוויות שונות להן זכה במשך שנים רבות, עת עמד לשמש בקודש את רבו האדמו"ר מביאלא זצ"ל במנוחתו במלון זה, ובהם סודות הטבילה במקווה שגילה לו רבו. היה זה באחד הימים שרבו לא הרגיש בטוב, וגיסי ששמר מכל משמר על בריאות רבו, ביקש ממנו שלא יטבול במקווה כמדי יום, אלא הוא יטבול בעבורו, שכן ידוע על צדיקים קדמונים שהטילו לעתים את השליחות על אדם אחר לטבול בעבורם, ואכן רבו הסכים לכך. גיסי קפץ על המציאה וניצל ההזדמנות לברר שאלות ובירורים שונים לגבי טבילת גברים במקווה. 

 

ענה לו רבו, שראשית כל, את הטבילה יש לעשות עם הרכנת הראש לתוך המים (ולא כמו אלו המוצאים את היד הלוך ושוב), כי עניין הטבילה הוא ענווה, כאשר יורדים לתוך הבור ומרכינים את הראש לתוך המים. ומספר הטבילות הוא 26, העולה פעמיים י"ג, כנגד י"ג מידות הרחמים. 

 

כשהגיע בנו ממלא מקומו האדמו"ר שליט"א, סיפר לו גיסי הרב ויינר את העובדה הנ"ל, והיה זה חידוש לבן, שלראשונה נחשף לדברים אלו. 

 

 

גוט שבת!

שייע

הנסיעה לאוקראינה

הרב ישראל אהרן קלצקין

 בס"ד, יום חמישי לפרשת כי תצא, ז' אלול תשפ"ו.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

קוראים התלוננו על שמתחתי אותם שבוע שלם, בצפייה לסיפור עם הנסיעה לאוקראינה.

 

אין זה סיפור מתח, רק כמה חוויות עם 'השגחה פרטית' של ליטופים ממרום, אין כאן ענין של סכנה מוחשית שעברתי, כמו הסיפור של הילדה שניצלה, שסיפרתי לפני שבועיים, אבל בהחלט נותן מקום להתבונן בחסדים שנראים קטנים ובפרט בסיפור הזה, שיכול להיות לתועלת להמונים הטסים לאומן.

 

זקני, הגה"ח רבי שמואל גפנר זצ"ל היה דור חמישי בן אחר בן להרה"ק ר' דוד לאה'קס זי"ע, מגדולי תלמידי מרן הבעש"ט והוא גם שימש כבעל תוקע אצלו וידוע הסיפור שהבעש"ט לימדו קודם ר"ה את סודות וכוונות התקיעות, אך כאשר נטל את השופר לידו לתקוע והבעש"ט הכריז 'תקיעה', תפס אותו פחד ואימה גדולה ומרוב יראה לא הצליח להיזכר ולכוון דבר ממה שלימדו רבו, ליבו נשבר בקרבו אך בלית ברירה תקע בלי הכוונות, לאחר התפילה אמר לו הבעש"ט, פעלת בתקיעותיך הרבה יותר מהמצופה, כי הכוונות שלימדתיך הם מפתחות, יש והם מצליחים, אבל לא מוכרח, משא"כ לב נשבר הוא כמו פטיש אדיר שבוקע את כל הדלתות וזה תמיד עובד.

 

במשפחתנו רווחת ההבטחה, שר' דוד לאה'קעס הבטיח, שמי מצאצאיו שיבוא לבקר על קברו בער"ח אלול שיחול להיות ביום רביעי בשבת, יענו לו מן השמים על מה שיבקש ולאחרונה התפרסם הסיפור על מנין מצאצאיו שנסעו אליו לפני מספר שנים בער"ח אלול שחל ביום רביעי בשבוע, קודם לכן, השתטחו על ציון הבעש"ט ושם פגשו 2 יהודים נגידים שסיפרו שבאו להעתיר על קרובת משפחה שזקוקה לרפואה שלימה והם סיפרו לו לאן הם נוסעים, האיש ביקש להצטרף עמהם ושיתפללו עבור יקירתם והבטיח לתגמלם כהוגן, הם הסכימו והוא ביקש את פרטי הבנק שלהם וכעבור מס' ימים העביר 400 אלף ₪ שיתחלק בין כל המשתתפים.

 

לי נודע כל הענין של ההבטחה, רק לפני מספר שנים ובדקתי שזה יקרה שוב השנה תשפ"ו ושקלתי בעצמי אם לנסוע אם לאו, בעיקר בגלל שאין טיסות לאוקראינה וצריך להיטלטל שעות רבות בדרכים, ברכבות או רכבים וטיסות קונקשן, אולם יומיים קודם לתאריך, בני הפתיע אותי והודיע לי שרכש עבורי כרטיס טיסה לאור ליום שלישי, יום לפני ער"ח אלול, שיהיה לי מספיק זמן להגיע גם לציון הבעש"ט הק' שזה מרחק כשעה נסיעה ממקום קברי תלמידיו.

 

הדרך הקרובה ביותר לשם, היא לנחות במולדובה ומשם לקחת מונית לנסיעה של כ-3 שעות עד לגבול של אוקראינה ובגבול, אין גבול לכמות הסבלנות שצריך להתאזר ואחרי חציית הגבול יש עוד כשעתיים עד העיר 'באר', שם טמון הרה"ק זיע"א.

 

כתבתי בקבוצות המשפחתיות על הנסיעה והשמות התחילו לזרום, כולם זקוקים לישועות והאימיילים זרמו לעשרות ובכל אחד עשרות עד מאות שמות להזכיר על הציון, (כמעט הרגשתי אדמו"ר עד שקלטתי שזה רק קוויטלאך בלי פדיונות). הקדמתי את היציאה לשדה התעופה כדי להספיק להיכנס לבורו פארק לנחם את אחיי ואחיות אמי ע"ה שישבו שבעה על פטירת אחותם מרת ערבליך ע"ה וכששמעו על הנסיעה, מילאו גם הם את אמתחתי ב'קוויטלאך' להתפלל על בני המשפחה.

 

כיון שאין כלל טיסות מארה"ב למולדובה, נאלצתי לעשות סטופ איפשהו באירופה, התחנה היתה נחיתה בוינא אוסטריה בערך בשעה 1 בצהרים ובשעה 1.50 טיסת המשך למולדובה, אך בפועל, היה איחור של כשעה ביציאה מניו יורק וכאשר נחתתי בוינא בשעה 1.35, רצתי מהר לשער המיועד אבל הדלפק כבר היה ריק, פניתי לדלפק השירות והם בישרו לי שהטיסה הבאה למולדובה היא בעשר בלילה, כלומר, 8 שעות המתנה, לפחות שמחתי שיהיה לי מנין למנחה מעריב.

 

אחד מקוראינו החשובים מתגורר בוינא וכבר מזמן הוא מתכתב איתי ומביע את הערכתו, עד כדי כך, שהוא מבקש שאשלח לו את כל המאמרים והוא רוצה לברור מתוכם את המיטב ולערוך מזה ספר, כתבתי לו שאני שוהה בוינא למספר שעות וביקשתי ממנו שידריך אותי איפה יש מנין ואיך הכי קל להגיע מהשדה לאזור החרדי?

 

'תמתין ליד שער היציאה, אני אצלך עוד 20 דקות' הוא ענה, הוא קיים מצוות הכנסת אורחים כדבעי, הביא אותי למשרדו ודאג לי למצע למנוחה לזמן מה, הזמין אותי למסעדה וכמובן מנחה מעריב ב'אהל משה' וגם החזיר אותי לשדה התעופה.

 

בשדה התעופה עשיתי חשבון פשוט, שלא אספיק את מעזיבוז', כי הטיסה חזור נועדה ליום רביעי בשעה 4 אחה"צ ואם מחשבים את שעות הנסיעה, הוי אומר, ב-9 בבוקר אני חייב לצאת חזרה לשדה.

 

נחתתי בחצות הלילה במולדובה, כאן הרגשתי בבית, בבליל הקולות בלטה העברית, יארמולקעס עם כיתוב של ברסלב, משפחות שלימות שכבר מקיימים את 'שלושים יום קודם לחג' באים אל רבינו לאומאן, לא לוקחים סיכון של הרגע האחרון.

 

יצאתי החוצה, המתין לי רכב שהיה אמור להיות צמוד אלי כל הדרך, הלוך וחזור, יצאנו לדרך והגענו לגבול, הנהג לא דיבר אנגלית אבל נעזרנו בבינה המלאכותית שתירגמה בינינו והוא אמר לי, שאם אני רוצה למנוע עיכובים, הוא יכול להחליק 5 דולר לידי הפקיד שבגבול וזו סגולה בדוקה ומנוסה לחסוך הרבה זמן.

 

למזלי, בגבול היה רק רכב אחד לפנינו, הפקיד המולדובי קיבל את הפספורט שבתוכו מקופל השטר, הוא בדק את הרכב ברפרוף ושחרר אותנו לצאת ממולדובה ולעבור פנימה, אבל אז התברר לי שיש כאן דין של 'זה יוצא וזה נכנס', כלומר, כעת הפקיד האוקראיני צריך לאשר את הכניסה לאוקראינה וזה מצריך שטר נוסף לתוך הפספורט, כאן הבדיקה כבר היתה יותר יסודית, פתיחת המזוודת יד וחיטוט במטלטלין, אבל זה היה סביל, פחות מחצי שעה והחלקנו לאוקראינה, הדרך היתה ריקה, יש עוצר לילי, פה ושם מחסום צבאי אבל ללא עיכובים מיוחדים.

 

מבדיקות שערכתי מראש, הבנתי כי לפני כשלושים שנה, האוקראינים ימ"ש שטחו את כל בית הקברות העתיק ב'באר' ובנו שם בנייני מגורים והצדיק רבי ישראל מאיר גבאי שליט"א, אשר ידיו רב לו בשימור והנצחת קברי צדיקים, דאג לתלות שם על קיר אחד הבניינים, שלט זהוב עם כיתוב, שכאן מקום מנוחת הצדיקים תלמידי הבעש"ט הרה"ק רבי דוד לאה'קעס והרה"ק המגיד מ'באר' רבי זאב וואלף הכהן זי"ע ושלט נוסף עם הכיתוב שהבטיח שמי מצאצאיו שיבא על קברו בער"ח אלול שיחול ביום רביעי בשבוע, יענו לו לבקשתו מן השמים.

 

הבנתי גם, שזה קצת מסובך למצוא את המיקום המדוייק, כי יש שם מבוך של בניינים, אמנם שלחו לי תמונה עם צורת הבנין והשלט הנ"ל, אבל עדיין, לך תחפש מחט בערמת שחת.

 

בשלב זה ציפתה לי הפתעה, באמצע הדרך, אחי הצעיר מארץ ישראל, כותב לי שהוא בדרך לשם והוא הקדים אותי בשעה וחיפש ויגע עד שמצא, כך, שכאשר הגעתי לשם, בערך בשעת נץ החמה, הוא הדריך אותי לא להיכנס לסמטאות שהווייז מורה, רק להמשיך בדרך הראשית וכיוון אותי ככל האפשר ואף יצא לצומת הקרובה כדי שאראה אותו, בהגיעי לשם הכינו לנו 'קבלת פנים', כאשר 'זכינו' לשמוע כמה אזעקות, אבל לא היה נראה שמישהו מתרגש מזה.

 

נתקיים בנו דברי הכתוב 'הנה אחיך יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו' אינו דומה תפילת יחיד לתפילת רבים ומיעוט רבים שנים, וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו: 'טובים השנים מן האחד', אחי הראה לי את הבנין עם השלטים, ובסמוך לבנין יש 'גן העיר' עם ספסלים ונדנדות ואחי היקר אומר לי בפשטות: 'אני מרגיש שזה כאן בגן העיר סמוך אלינו', לצערי, אני לא מרגיש בעניינים האלו, כנראה נשמת אחי זכה ונקיה, אבל שמחתי בהרגשתו, כי ליד הבנין שהשלט תלוי, אין איפה לשבת, וכאן יש שולחן וספסל, הודעתי לנהג שילך לנוח ויחזור בשעה 9, הוצאתי הטלית ותפילין והתפללנו תפילת שחרית ופת שחרית אחריה, והתכוננו להתחיל לומר תהילים.

 

ואז חיכתה לנו הפתעה נוספת, אני רואה רכב נעצר ואיש הדור פנים חבוש בכובע ירושלמי רחב תיתורא יוצא ממנו והנה לפנינו האיש והאגדה, הרב ישראל מאיר גבאי בכבודו ובעצמו, והפתעתנו גדלה, כאשר הוא מחווה לנו באצבעו על עץ עבות העומד בכניסה לגן העיר, ואומר לנו כי 2 הצדיקים טמונים למרגלות העץ והוא אף מראה לנו, שהוא צבע את גזע העץ בצבע לבן לסימן שעושים על הקברות.

 

שאלנו אותו מהיכן הוא שאב את הידע הזה? והוא סיפר לנו, כי בעבר התגורר באזור, יהודי ישיש בשם 'אנשין', חסיד ברסלב, והוא הראה לו בדיוק את המקום, שהוא עוד זוכר מהתקופה שהיו שם המצבות וזה היה מקום תפילה ידוע ומפורסם והרב גבאי אף עדכן אותנו שהעירייה אישרה לו להציב במקום אוהל על קבריהם וכבר הזמין במפעל אוהל שמנחיתים אותו מוכן עם מנוף, אך השכנים מתנגדים. לפי דבריו, 500 דולר דמי 'לא יחרץ' לכל אחד מ-60 הדיירים פותר את הבעיה (מי מרים את הכפפה?).

 

הכל היה שווה לי, להיווכח שאחי אכן מרגיש נכון, כי העץ היה בדיוק ליד המקום שאחי אמר שהוא מרגיש שזה שם.

 

התפללנו פרקי תהילים מתחילה על פרק ל' וכן כל פרקי יום רביעי, גם אמרנו פרק שירה ועוד והקדשנו זמן רב להזכיר כל השמות שקיבלנו, ויש בזה גם סגולה שחז"ל הבטיחו 'המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה', ויה"ר שיתקבלו כל התפילות ברחמים וברצון.

 

תוך כדי תפילה, חשבתי, מה הענין של יום רביעי דוקא? באמרי פרקי התהילים הבחנתי חידוש נחמד, יום רביעי הוא היום האמצעי בשבוע ויש לו השפעות מהשבת שעברה, שהרי 'כל שבעה יומין מיניה מתברכין', וביום רביעי גם מתחיל ההשפעות של השבת הבעל"ט, לכן כידוע מסיימים את שיר של יום רביעי בפסוקי 'לכו נרננה' של קבלת שבת ומה נפלא הדבר, שהפרק שהיו אומרים בבית המקדש, שיר של יום רביעי (צ"ד) מושתל בין הפרקים של 'קבלת שבת' בפועל – צ"ב צ"ג 'מזמור שיר ליום השבת, ה' מלך', לבין הפרקים של הכנה לקבלת שבת 'לכו נרננה וכו' – צ"ה.

 

המחוג הראה על השעה 9, הרב גבאי שלף מכיסו כמה מפיונים ומצית טורבו והדליק מדורה קטנה, יצאנו בריקוד סוער באמצע הגן, שרנו בר יוחאי, וימלא משאלותנו, זאלט האבן געפועלט אלעס גוטס, לשנה הבאה בירושלים הבנויה ויצאנו לעבר המונית חזרה לשדה התעופה.

 

הרכב מתחיל לנסוע על שביל עפר וחצץ, ממש דרך חתחתים ואני תוהה עם אחי, מדוע אינו נוסע על דרך המלך? כעבור כחצי שעה אני שואל אותו, כמה זמן יש עוד עד הגבול? והוא עונה לי: עוד חצי שעה למעזיבוז', ואנחנו קולטים ששכחנו לעדכן אותו ששינינו את התוכנית ולא נספיק מעזיבוז', וזה אומר שהתרחקנו חצי שעה ויש לחזור חצי שעה וזה ממש מצמצם אותנו בזמן להספיק את הטיסה שלי (לאחי היה מספיק זמן), ביקשתי ממנו שיעשה פרסה, אבל הוא התעקש שיש דרך גם מהצד הזה, ונצא מגבול אחר, לא זה שנכנסנו בו.

 

לו ידעתי את המצפה לנו, הייתי מתעקש שיפרסס, אבל אינני מכיר את גבולות אוקראינה, בסביבות 12 הגענו לגבול והנהג רואה מרחוק את המצב ופוכר את ידיו, כאומר: תשכחו מהטיסה, כ-50 רכבים לפנינו, כולל אוטובוסים ואף אחד לא ממהר לאף מקום, הנהגים עומדים מחוץ לרכבים ומעשנים, הם רגילים לזה, ואני מבין שאני בבעיה, לפחות שעתיים המתנה (זה גבול הרבה יותר פעיל מהגבול של אמש).

 

הרמתי טלפון לבני שסידר לי את הכרטיס, שיבדוק לי מתי הטיסה הבאה, אך בני לא איבד את העשתונות ואמר לי 'טאטי, קח את חפציך, צא רגלית אל ביקורת הדרכונים ותקח מונית מהעבר השני של הגבול, כפרה ה-200 דולר שכבר שילמתי לנהג'.

 

עשיתי כדבריו, כאן דוקא הלך די מהר, תוך 20 דקות עברתי את 2 הביקורות כולל בדיקת החפצים ובחוץ עמדו נהגים הכן, אך כולם הסבירו לי שזה 3 שעות נסיעה והדרך פקוקה ואין סיכוי שאגיע לשדה לפני 4, לפתע ראיתי נהג אחד, בעל פנים נועזות, לחשתי תפילה אל הקב"ה ואמרתי לנהג, בוא נצא, הלא בין כה אנחנו צריכים להגיע לשדה, הנהג ביקש שאראה לו שאכן יש לי 200 דולר עלי, הראיתי לו וגם נפנפתי לו בשטר של 20 והבטחתי לו שאם נגיע בשדה בזמן, הוא מקבל את השטר הזה.

 

הנהג לא איכזב, הוא שעט כמו נהג מירוצים, אמנם לא עשה סכנות מוחשיות, אבל עקיפות (בשדה ראייה), שוליים, שבילים, והכל עם חלון פתוח, כי אין מזגן והוא גם עישן וגם עצר למלאות דלק ובשעה 3.20 נכנסנו לכביש המוביל אל שדה"ת, כאשר הווייז אומר 5 מייל – 8 ק"מ וכאן נתקענו בפקק מזדחל עקב עבודות בכביש, נזכרתי ששמעתי מאחי ר' דוד שיש סגולה להיפטר מפקק, לשיר את התנועה הידועה והמרגשת של הריבניצ'ער זי"ע (אני שר את זה בראש השנה על 'כבקרת רועה עדרו'), אחי ואני שרנו יחד את התנועה מספר פעמים והפקק השתחרר.

 

שעטתי אל הנמל, לא ראיתי אף אחד ממטר, נפנפתי בידיי והראיתי לכולם את הבורדינג ועקפתי את כולם ישירות לשיקוף ומשם אל ביקורת הדרכונים וכשהגעתי אל השער כולי מתנשף שמעתי את הכרוז 'נוסעים אחרונים מתבקשים להגיע לשער...' ונכנסתי אל האוטובוס המוביל את הנוסעים אל מדרגות המטוס (אולד פעשן).

 

קיבלתי על עצמי, שבעזהי"ת אזכה לראות את הישועה שלמענה נסעתי, אסע שוב לשנה הבאה, שיחול שוב פעם יום רביעי ער"ח אלול, בתקווה שכבר לא נצטרך, כי הצדיקים כבר יהיה איתנו בירושלים וכדברי הזוה"ק שבשנת תשפ"ו יתחיל תחיית המתים לצדיקים.

 

נ.ב. הגליון עצמו מלא וגדוש בכל טוב, הקשר בין 'כי תצא למלחמה' ל'אם תקום עלי מלחמה' שבמזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'.

      מה מיוחד ב'נעל' שבחליצה? מדוע דוקא הוזכר 'כרם וקמה' לגבי דין 'ואל כליך לא תתן'. למה אין לתעב אדומי שטבח בנו כל הדורות?

 

כל זה ועוד בתוככי הגליון מעדני הפרשה המצו"ב. הדפיסו ותזכו הרבים 

 

בברכת שבת שלום ומבורך: 

ישראל אהרן קלצקין