לקראת ההכרעה ורגע האמת

לא זוכר מתי היינו במצב כזה, בכל מערכות הבחירות התמודדנו עם שאלות חשובות, אבל הכרעה שבה אין אמצע רק חיים או מוות, המערכה הנוכחית היא זו שתכריע האם אנו לקראת חיים של תורה ומצוות בדרך אפשרית מבלי שיפריעו ליהודים שומרי תורה ומצוות לחיות כפי שהם צריכים לחיות, או שניצבים אנו בפני גזירות קשות וכאלו שכל עניינם להכחיד את היהדות, למנוע משומרי תורה ומצוות לחיות כפי שהתורה מחייבת אותם, ועד כדי השמדה ממש, הם יעשו הכל לחלן כל יהודי על מנת למחוק כל זכר של יהדות בארץ ישראל

לכן, איננו ניצבים בכלל כלפי השאלה למי מצביעים. אין לנו ברירה, חייבים להצביע למען מי שימנע זאת על ידי שנשיג את הרוב הדרוש לעצור בעד הגזירות. מי שעוקב אחרי הסקרים, גם אם ישנם כאלו המעודדים, רובם הגדול ובעיקר מצד השמאל טוענים כי תיווצר אפשרות של הקמת ממשלת 61 יחד עם הערבים שכבר התנו תמיכה בממשלה כזו תמורת ביטול היהדות בישראל, תוך הכרזה כי ארץ ישראל שייכת לערבים

אי אפשר ואסור להפריד, אבל עלינו לגשת לנושא בכמה דרכים, הראשונה היהודית, והיא המציאות של קיום התורה בארץ ישראל, האפשרות ללמוד תורה ולחיות על פי תורה ולא על ידי חוקים הסותרים את תורתנו הקדושה. נכון שמצב זה קיים גם היום, אבל יהודי שומר תורה עושה כפי שהתורה מחייבת ולא על פי חוקים שהם נגד התורה. המציאות שעדיין קיימות ישיבות כוללים בתי כנסת ובתי מדרש, והתורה פורחת בארץ ישראל למרות שמתעללים בהם, היא ההוכחה שכל עוד שולט שלטון ימני זה אפשרי גם אם גורמים עוינים בעיקר שמאלנים מבקשים למנוע זאת מן החרדים על ידי סנקציות כלכליות. הם לא יודעים שחרדי אמיתי יאמר להם מוותר על הכסף שלכם נסתדר בעצמנו, אל תעשו לנו טובות

הצד האחר השלטון בארץ ישראל, האם אנו רוצים שערבים ישלטו שפירושו החדרת מאות אלפי ערבים לארץ ישראל וניאלץ לסבול שפיכות דמים נוראה פיגועים, ומערכת שלמה של ריגול כפי שהיה עד לפני יותר משלש שנים, היו מי שהאמינו כי אם יאפשרו לערבים לעבוד בארץ זה ירגיע אותם, והתברר כי הללו היו מרגלים הכינו מלחמה נוראה של שחיטת יותר מאלף בבתיהם. האם אנו רוצים עוד סיבובים כאלו. הדרך היחידה למנוע זאת, היא ידי הפרדה מוחלטת בינינו ובינם, אין דרך אחרת טובה ממנה בשביל להבטיח פחות פיגועים ופחות סכנות

וכאן אני מגיע לעיקר העיקרים, רצונם של השמאל להפוך את ארץ ישראל למדינה ככל הגויים, כזו שמי שרוצה לשאת נכריה יוכל לעשות זאת חוקית, ולא עם גיור כהלכה אלא גיור רפורמי מספיק בשביל שיכירו בנכרית שהיא יהודיה. הם רוצים שיאפשרו להם למכור דבר אחר בדרך חוקית, הם רוצים למחוק את השבת, ועל כולם לסגור את כל הישיבות בארץ ישראל, כדברי הראש שלהם גדי איזנקוט, שהוא לא יאפשר יותר מ-450 בחורים שילמדו בכל הישיבות בארץ, שפירושו סגירת הישיבות כולם כי לא יהיו תלמידים, הוא רוצה את כל בחורי החרדים בצבא מחלן היכן שיהפכו אותם לחילונים ממש

הם מבקשים לאסור כל ענין דתי במרחב הציבורי, הם לא יאפשרו לדתי וחרדי להוציא את הציצית החוצה, הם ילחמו בהנחת תפילין, ויקצצו תקציבים לבתי כנסת וכל ארגון דתי, הם רוצים שארץ ישראל תראה כמו פריז ותאילנד ודומיהם, ולא עוד קדושת ארץ ישראל. מצידם הם יעבירו את הר הבית לערבים, ואת הכותל יהפכו למוזיאון, ואם לא יצליחו, הם יעשו הכל שלא תהיה הפרדה או שיפתחו חלק שלישי של תפילות מעורבות

בידינו, על ידי השתתפות בהצבעה למפלגות שעוברות את אחוז החסימה שלא יתמכו בשמאל בשום דרך. טעות היא לעסוק רק בישיבות, חייבים להילחם על אידישקייט בכל תחום ולא לוותר על גיור כשרות ושבת למען קיום הישיבות. אנו כחרדים חייבים להילחם על כל סעיף אפילו הקטן ביותר אין לנו פריווילגיה של וויתור על חלק מן התורה, זה מה שמפריד בינינו לבין המזרחי בשעתו שעשו פשרות כאילו ששייך יהודי בלי תורה ומצוות ויהודי עם תורה ומצוות. הגישה הזו שנדאג רק לישיבות ונוותר על כל היתר היא מזרחיסטית ואף גרוע מהם

רק דרך אחת נותרה לנו, להצביע ביום הבחירות, לעשות בטוח מה שיותר חרדים ודתיים מצביעים, כמובן שחשוב שאנשי ימין יצביעו למפלגות ימניות במיוחד הליכוד, מפני שאלו פחות שונאים אותנו ויחסם לתורה ומצוות שונים משל השמאל המבקש למחוק את התורה, ונקווה שנצליח לפחות למנוע את היכולת מן השמאל לבצע את זממם. זה בידינו אם תהיה השתתפות מקסימלית של מצביעים

ניצבים אנו בפני שעת חיים או מוות, מתפללים אנו שנזכה לחיים, וזה בידינו אם נשתדל ונעשה את מה שאנו צריכים לעשות בשעה כזו. אלו שמונעים את ההשתתפות בבחירות ובמיוחד אלו שהקימו מפלגות שאינן עוברות אחוז הסימה ומטרתם לסייע לשמאל על ידי שריפת קולות של חרדים, אלו גרועים מן השמאלנים, הם המהרסייך ומחריבייך, ויזכרו לדראון עולם

בשעה זו חייבים להזיז הצידה את כל החשבונות הפוליטיים, מפני שאנו מתמודדים עם חיים ומוות. את ההתחשבנות הפוליטית נעשה עימם בהזדמנות אחרת. היום החובה היא להציל את העם היהודי החי בגלות בין יהודים שהיא הגלות הכי קשה, ואין לנו אלא להישען על אבינו שבשמים שיצילנו מידיהם של עושי רשעה המבקשים להילחם בה' ובתורתו

אנו משתתפים בבחירות ומצביעים למען ה' אלוקינו ה' אחד

חיים שאולזון

אלו הם הרבנים הראשיים מטעם - קלמן בר מתיר נישואי זכרים רח"ל

זה הרבה יותר ממזעזע, רב ראשי בישראל מתיר נישואי זכרים. הרב שחיתן אותם הרב הראשי לבריטניה מאשר שקיבל את אישור הרב קלמן בר לנישואין של הזכרים, הנה המסמכים

איני רוצה חלילה לערב עניינים אישיים, אחד הרבנים הראשיים מספרים שיש לו בן המאוהב בזכרים ואף התחתן עם גבר אחר, אולי זו הסיבה שהרשה לעצמו חתונת זכרים?

ומי עמד מאחורי מינויו לא אחר מאשר הגרמ"צ ברגמן חתנו של הרב שך שהשבוע היארצייט שלו

לא בחינם זעקו גדולי ישראל האמיתיים כי אסור להכיר ברבנות הראשית וכי הרבנות הזו היא רבנות מטעם, כדברי רבה של בריסק בשעתו שאפילו רב עם שטריימל אסור לקבל את רבנותו במקום כזה

חיים שאולזון

הכאת אדמורי"ם למדו מגור וסאטמאר

 

עברנו שבוע של אלימות שאסור לעבור עליה למרות שאנו בימים של ערב בחירות, ולא רק מפני שמדובר באדמורי"ם, אלא מפני שמדובר באלימות שהיא בעיני ערך עליון יותר ובראש סדר העדיפות. האלימות החרדית מרחיקה, ולא מפני שלא היו כדברים האלו, אין זו הפעם הראשונה שמתנהגים באלימות לרבי מקרלין, מדובר במשהו עמוק בהרבה הטמון בחינוך החרדי שהוא חינוך לאלימות. ולא מפני שרוצים שככה זה יהיה, לא שמים לב, כי שיטת החינוך מעודדת אלימות

הבעיה הכי קשה בחינוך החרדי שאין מקום למישהו אחר. מה שלימדו אותך, זה מה שיש ואסור שיהיה משהו אחר, לא מחנכים שיש הרבה דרכים בעבודת ה', היו 12 שבטים 12 נשיאים 12 דגלים ו-12 ימים בחנוכת המזבח לשבטים אחרים, נוסחאות ודרכים אחרות, וכולם נחוצים, אי אפשר לקיים צבא בלי כל החילות, עבודת ה' הוא בהרבה אופנים וכל קהילה בדרך שלה, ואין בכך כל פסול. זה כמו שיאמרו שכל המקצועות חייבות להיות אחידות. יש סנדלר ויש חייט ויש בעל עגלה, יש עובדים פקידים וסוחרים ויש הרבה סוגי מקצועות אחרים וזקוקים לכל המקצועות בשביל שנוכל לחיות כמו שצריך, ככה בעבודת ה', יש הרבה עבודות ומקצועות, וכל קהילה בנתה את הדרך שלה ומשרתת חלק בגלגל הגדול במרכבתו של הקב"ה

מותר לכל אדמו"ר ולא רק לו להאמין בדרך אחרת איך שהוא רואה את הדברים. ישנם קנאים, וישנם מי שחושבים וישנם מי שמיישמים בפועל את מה שצריך. אלימות היא יצירה שהתורה מגנה, עד כדי שהיא מכנה את כל מי שנוהג באלימות רשע. המרים יד על חברו אפילו לא הכהו רק הרים יד נקרא רשע, וזה לא חד צדדי, כולם כולל המוכים שיבואו בטענות לעצמם כאשר הם האלימים והרשימה ארוכה

בידי רשימה של אלימות חרדית של לפחות שישים שנה ויותר והיא מזעזעת, מי הם האלימים ועל איזה רקע, אין פינה שאין בה אלימות, וההבדל ביניהם במי שחשו לא נעים כשזה קורה הבינו שזה לא יפה, לבין מי שראו בה דרך ושיטה. קחו למשל את סאטמאר שם האלימות 'שיטה', ורואים בכך 'מצוה'. נעבור לגור, האלימות היא דרך, הם מאמינים ב'כל דאלים גבר' ולכן הכל הולך דרך האלימות, רשימת האלימות של גור בתוכה ומחוצה לה מפחידה

אין כמעט מי שנקי מאלימות, והבעיה כאן היא שלא שואלים את שאלת השאלות מהיכן זה מגיע. והתשובה על כך היא 'החינוך החרדי', המחנך כי אין דרך אחרת. בנטורי קרתא מאמינים שחוץ מהם כולם רשעים. אותו דבר בסאטמאר שם מי שאינו סאטמאר הוא 'שייגעץ', בגור המצב חמור עוד יותר אצלם אין מושג של צדיקים שווים. הם אומרים לכל קהילה יש צדיק משלה, אבל בגור יש 'צדיק יסוד עולם' שהוא מעל כולם, וכולם חייבים להתכופף אליו ולקבל את פקודותיו

הקנאים שזרקו השבוע אבנים על הרבי מקרלין מאמינים כי הם עשו את המצוה הכי גדולה ועוד יותר הם מסרו נפשם על המצוה הזו. אותו דבר נמצא אצל הקנאים המאמינים בהפגנות לשם הפגנות ולא לשם תועלת, ואותו דבר אצל חסידים שוטים המאמינים כי הם מגינים על כבוד רבם

כאן החורבן החרדי, ומכאן נובעת האלימות. נציין שבעבר הקנאים היו שונים ואחרים. נער הייתי וגם זקנתי, כאשר הייתי צעיר חיינו אלו לצד אלו בשלום ואחדות למרות שחלקנו השקפתית. במשפחתי דודים אחים וגיסים מכל הצדדים. אתן לכם דוגמא, ראש ישיבת נטורי קרתא מן הקיצונים מ'אהל שרה' רבי שמעון אלי' קרישבסקי ז"ל היה דודי אח אימי ע"ה, כאשר אבי ז"ל היה סגן ראש העיר מטעם אגודת ישראל וחסיד חב"ד וחיו בשלום ואחוה. דוד אחר היה מתפלל ב'תפארת בחורים' המזרחיסטית במאה שערים שם הרב אלישיב היה הרב כאשר עדיין היה ברבנות הראשית ובמאה שערים ולא זרקו עליו אבנים, דוד אחר ב'תולדות אהרן', דוד אחר בשערי חסד הוא הסתובב אצל כולם, ושני דודים מחסידי סלונים, וכולם אהבו את כולם וחיו בשלום. היום כאשר זה מתנגד וזה חסיד בכל כך הרבה מקומות מחלוקות שאי אפשר לתאר. במיוחד כאשר עוסקים בין פארביסענע כאלו שמאמינים שכל מי שאינו חי כדרכם הוא גוי גמור

בשל המצב הזה, אני מתקשה להאמין שיש פתרון למצב הזה ולכן אכתוב, כי אשרי מי שעובר אלימות, בימינו אין זו קללה אלא ברכה, טיפשים הם הנוהגים באלימות, כי בסופו של דבר הם המפסידים. שימו לב לנטורי קרתא והקנאים של ימינו, הם אמורים היו להיות היום הרוב ביהדות החרדית והם מעטים בגלל שהציבור שלהם פקח עיניים ועזב אותם. מי שיש לו את הכח לא להגיב כפי שעשה אדמו"ר מקרלין, אלו הגדולים האמיתיים של דורנו

חיים שאולזון

הרבי מגור לא משתתף בכינוס בחירות - המזכ''ל זייברט מחרים את הבחירות אבל מקימים מטות על הנייר בשביל לקבל כספי בחירות

מדובר באחד הסקנדלים הגדולים ביותר, בעבר בכל בחירות הרבי מגור השתתף בכינוסי בחירות, ובמיוחד בבית מדרשו. בינתיים אפילו בבית מדרשו לא הודיעו על כינוס בחירות למרות שהרבי יוצא לתפילות. אם חלילה היה במצב שלא יכול לצאת אפשר להבינו, אבל כאשר הוא יוצא לתפילות מדוע שלא יערוך כינוס בבית המדרש וייצא לעשר דקות יתן ברכה ויחזור לביתו. גם את זה אינו עושה הפעם. הגר"ד לנדו הציע לו שיערכו כינוס בחירות בירושלים והוא יגיע לעיר ויחד עם הרבי יכנסו לכינוס, והוא לא רצה

ואם חשבתם שזה רק הרבי, אז תראו מה קורה עם מזכ"ל אגודת ישראל חנוך זייברט, האיש שעל פי החוק חייב לנהל את הבחירות של אגודת ישראל, והוא יושב בביתו ולא עושה דבר. אבל מאחר ואגודת ישראל תקבל כספי בחירות, והוא לא רוצה להפסיד אותם, אז גור הכריזו כאילו על מטות וכינוס בבני ברק בשטיבלאך שלהם פה ושם בשביל שיוכלו להגיש חשבונות ולקבל כסף, על זה הם לא מוותרים, אבל כאשר עוסקים בעבודת בחירות הם נעלמים

למה זייברט משחק משחק כזה, מגיעים אנו לסכסוך קשה בבית הרבי מגור בין האחים. חנוך זייברט הוא מתומכיו של ישראל מנחם מי שרוצה להיות בעתיד הרבי של גור בבני ברק, הוא הסתכסך עם הבן נחמיה, והוא מסובך עם עוזריו לשעבר שהם מאנשי נחמיה, אז הוא משחק ברוגז

ואם חושבים אתם שכאן זה נגמר. הבן של הרבי שלמה צבי נסע עם יתומים לפולין, שאל את הרבי האם עליו לשוב על מנת להשתתף בבחירות, והרבי אמר לו שהוא יכול להישאר בפולין. נמתין ונראה האם ישוב להשתתף בבחירות

גור משחקת משחק בבחירות האלו, וכל זה רק מפני שאינם יכולים עוד לשלוט על אחרים רק על עצמם. בעבר הם החזיקו ארבעה מנדטים בגרונם, הכסף המפלגתי של הארבעה הגיע לכיס של גור, עד כדי שאגודת ישראל מעולם לא הסכימה להקים סניפי מפלגה בערים שיש שם רוב לשלומי אמונים. לדוגמא בעיר ביתר שיש שם את מספר הבוחרים הכי גדול לאגודת ישראל, אבל מאחר והם אנשי שלומי אמונים אז לא מממנים סניף במקום

בעבר גור עמדה מאחורי הקמפיין לעבוד למען הבחירות, והיום הם נאבקים ב'יהדות התורה' רק מפני שאמרו להם בפנים, אתם רוצים לגנוב בבקשה, אבל מהכיס שלכם ולא מהכיס הכללי. 'דגל התורה' כבר הרבה שנים לא תלויה בהם, אבל באגודת ישראל הם שלטו על הקופה ועשו בה מה שרצו, עד כדי דברים שלא כאן נרחיב בהם מפני שחלקם עלולים לגרום לחקירות לאן הגיע הכסף. עתה כאשר הם נשארו עם הכסף של גור וויזניץ בלבד, הם בוכים על שלא מאפשרים להם לשלוט ולגנוב

תוצאות הבחירות איך שיהיו יוכיחו אחת מן השניים. האם הזיקו באמת, ואם בכל זאת תהיה הצלחה ובלעדיהם, הם יהיו המפסידים הכי גדולים. יש לנו עוד כמה ימים בלבד לדעת מה קורה באמת ביהדות החרדית

חיים שאולזון

האדמו"ר זועם על שלא מאפשרים לגור לגנוב מקופת אחרים - הכל שייך לו

במקום שאין איש אין ברירה אלא לדבר ולכתוב ברחל בתך הקטנה על מה המחלוקת עם גור, מה קרה שגור משתוללת ממש זועמת. עשו לה תרגיל, התפלגו ברשימה לכנסת, וכל ציבור ינהל את עניינו לבד. עד כה גור שלטה על הקופה כולה, מעתה גור תמשיך לקבל את שלה ושל ויזניץ, והכסף האחר ילך לקופה אחרת של מפלגה שקמה להגן על כספה מידי מי שבמשך כל כך הרבה שנים גוזלת את כספה, כאילו שהכל שייך לגור

קורה משהו שחייב היה להקפיץ את הציבור כולו. גור מונה היום בישראל, בסביבות ה-22 אלף בעלי זכות בחירה. השקר הגדול של גור הוא להכניס לרשימה את כל גור שרובם אינם תושבי הארץ. הם הגישו רשימה של 32 אלף איש, כאשר מדובר במי שרובם תושבי חו"ל ואינם בעלי זכות בחירה. וכאשר לוקחים בחשבון את המאגר הענק של החרדים, ישנן קהילות גדולות מגור בארץ שלהם יותר בעלי זכות בחירה והם חב"ד וברסלב, כאשר לצידם מי שנמנים על קהילות שאינן משתתפות בבחירות, 'העדה החרדית' 'סאטמאר' והרבה ירושלמים ואחרים, וכאן נוסיף את 'דגל התורה' הטוענים כי הם יותר מכל אגודת ישראל' כך שבכללי, מתוך הציבור החרדי כולו הם מונים בקושי 5 אחוזים

כאשר ניקח בחשבון את ציבור המשתתפים בבחירות, וגם כאשר ניקח בחשבון רק את החסידים שחלקם לא מצביעים ל'יהדות התורה' בגלל שגור השתלטו על הקופה ולא מאפשרים לאחרים להיות שותפים שווים, גור יחד עם ויזניץ - לא כל ויזניץ, חלקם נמנים על 'שלומי אמונים' ואחרים שהם לא כאן ולא כאן. גור וויזניץ בקושי מגיעים לכ-30 אלף בעלי זכות בחירה, כאשר מקום בכנסת בבחירות הקרובות יעלה במצב טוב 44 אלף, ואם ההשתתפות תהיה באמת גדולה יותר מן העבר נזקק ל-45 אלף קולות לכל מנדט, כך שגור וויזניץ שיכון יחד מונים שני שליש מנדט, אפילו לא מנדט אחד

אבל כאשר באים לחלק את המקומות בכנסת, הם טוענים כי להם מגיע המקום החמישי. למה ומדוע? הם גוזלים מן הציבור מנדט ושליש, ורוצים לגזול עוד. בשעתו הקימו קול זעקה ונאלצו לאפשר לנציג צאנז להיות חמישי וממשיכים לטעון שזה מקום שלהם עד כדי שביקשו להחליף את צאנז בביאלה על מנת לשלוט על ביאלה

במשך ארבעים שנה לפחות גור לא מאפשרת לעשות בחירות פנימיות על מנת שלא יידעו כמה מונה כל קהילה והחלוקה תהיה שווה וצודקת. והסיבה מפני שבקלפי תתגלה האמת שגור יושבת שנים על מקומות בכנסת ששייכות לאחרים

במשך כל השנים גור השתלטה על הקופה של אגודת ישראל ועושה בה כבתוך שלה. מתנהלות מלחמות פנימיות ובכל פעם מגיעים להסדר שלאחר ימים מתבררת תרמית אחרת שעשו, עד כדי שבאו מים עד נפש, ובשלומי אמונים ובעלזא החליטו כי עושים סוף לזה, וביום הגשת הרשימות הם הגישו רשימה משלהם והותירו את גור עם ויזניץ לבד, הם ממשיכים לגנוב מקומות של מנדט ושליש ששייכים לציבורים אחרים של החסידים, אבל לפחות את הכסף הצילו בחלקו. לא עוד כל הקופה שלה, חצי עובר ל'שלומי אמונים' ובעלזא

ועל זה זועמים בגור, הם לא יוכלו לשלוט עוד על כספם של אחרים. בגור אומרים כי הכל שלהם. היהדות החרדית אינה יכולה להתקיים בלעדיהם, הם לא מאמינים בגדולי תורה אחרים, אצלם חברי 'מועצת גדולי התורה' לא שווים בכלל, אצלם הרבי שלהם הוא כל 'ה'מועצת' וההוכחה יצחק גולדקנופף שטוען כי הוא עושה על פי 'מועצת' שמעולם לא התכנסה ודנה בשאלה, הרבי שלו אמר לו ועבורו זה כל ה'מועצת'

ועל כך המערכה, האם יש 'מועצת' או שהרבי מגור הוא כל ה'מועצת'. כאשר הרוב ב'מועצת' נגד דעת הרבי מגור הוא לא מאפשר לכנס אותה וממשיך לעשות  לבד נגד דעת האחרים. ולזה חייבים לעשות סוף, והצעד הראשון נעשה כאשר התפלגו ברשימה לכנסת, ומעתה המתינו לעוד צעדים עד שיהיה להם ברור, כי לא עוד גניבות מקופת הציבור, ולא עוד יושבים בכנסת על חשבון קהילות אחרות שגם להם מגיע לפחות חצי קדנציה או חלוקה של קדנציות, אין דבר כזה שהכל שייך לגור

הרבי מגור לא מוכן לקבל זאת ולכן הוא מנהל את המלחמה כפי שאנו רואים וחשים בה בימים אלה. נעבור את הבחירות נראה מה תהיה התוצאה ואז נדע מה עושים הלאה. בינתיים זועמים בגור הם משחקים ברוגז, עליהם ללמוד ולהבין כי התקופה שבה יכלו לגנוב ולגזול מן הציבור הסתיים, ההנהגה של בעלזא היום חזקה מאוד במטרה לעשות סוף להשתלטות של גור, יחד עם 'שלומי אמונים' מקוים להכריח אותם לעשות בחירות פנימיות ולחלק את הנציגות והכספים באופן שווה נכון וצודק. ואם גור לא רוצה בכך מפני שלא יוכלו לגנוב עוד, הבעיה היא שלה בלבד

חיים שאולזון

מרנן הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש שלחו מסר לרבי מגור שלעולם לא יצליח למחות את מרן ראש הישיבה רבי שאול אלתר הם לצידו

 בכל העולם בערב בחירות מעלימים עין רוצים ומחפשים יותר ויותר תמיכה, ולכן ההצעה לצרף עוד שמות אדמורי"ם לרשימת 'מועצת גדולי התורה' כפי שעשו בעבר בערב בחירות היה עוזר להשיג תמיכה מעוד קהילות. אבל יש מי שאצלו השנאה והאינטרס האישי קודם לטובת היהדות בכלל. הצלחה בבחירות לחרדים זה טובת היהדות, אבל בגור כאשר שמעו שמות של אדמורי"ם שהם לא אוהבים או יש להם עימם חשבונות פוליטיים, וביניהם הגר"ש אלתר שיש לו קהילה גדולה וחשובה שהציבור שלו יצביע ל'יהדות התורה' הרבי מגור הכריז כי הוא מתנגד, ורוצה שלא יהיו שמות בכלל, רק מודעה בלי שמות

הגר"ש אלתר מצידו כששמע על הקורה הציע להסיר את שמו, אבל היו מן האדמורי"ם שטענו כי אסור לעשות דבר כזה. הרבי מגור התעקש, וכאשר שמעו זאת גדולי ישראל מרנן הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש הם ביקשו שיבא אליהם לחזקו ולעודדו ולשלוח את המסר לרבי מגור כי הוא לעולם לא יצליח למחוק אותו. הרצון שהיה, עדיין קיים, אבל המציאות התחזקה כי הגר"ש אלתר הקים קהילה גדולה ויפה שמתפתחת ובעתיד יהיה מגדולי האדמורי"ם בדורנו

עוד קורה, גור לא יכולה להכריז כי גור פורשת מ'מועצת גדולי התורה', לא צריכים אותם, הגר"ש אלתר הוא לא פחות נכד של אדמור"י גור, והוא אף בן של אדמו"ר מגור ויכול להמשיך את שושלת גור ב'מועצת גדולי התורה' בלי הרבי מגור ירמיהו. נזכיר שאביו ה'פני מנחם' היה ב'מועצת גדולי התורה' עשרות שנים

הדבר הטוב שבבחירות מגלים את האמת, למי איכפת הצלחת היהדות החרדית למי חשוב ניצחון של היהדות על החילוניות, ולמי האינטרס הפוליטי חשוב לו יותר, ועד כדי חיזוקו של מי ש-35 שנה לא רצה לראותו, אבל כאשר זה משרת פוליטי הוא הפך להיות כשר בעיניו

הגר"ש אלתר הורה לציבור שלו להצביע ג, בניגוד לבחירות הקודמות שהם הצביעו ש"ס. הקולות של אנשיו עוברים ל'יהדות התורה' ומדובר במספר של כמה אלפים לפחות

חיים שאולזון

גולדקנופף עושה פיגועים לימין - גורם רעה לחרדים בהתנהגותו

כבר מזמן היו מי שהציעו לו שלא יתראיין במיוחד בזמנים קריטיים, אין לו ניסיון פוליטי מספיק לדעת איך לדבר, וכאשר גור ניהלה מלחמה נגד כולם הוא נדחק הצידה על ידי עוזרו בבצ'יק שהפך לדובר הראשי מתוך חשבון שאם גולדקנופף ידבר יהיה בושות. ועתה כאשר אנו בערב בחירות והחילונים מחפשים חומר  נגד החרדים הם מצאו דרך מצויינת, מראיינים את יצחק גולדקנופף, ואין טוב מזה לקלקל לחרדים ולימין, וגולדקנופף עושה זאת בשמחה

השמאל לקח את הראיון הזה ועושה עמו צימעס נגד החרדים. והשאלה היא כאן אחת, האם גולדקנופף עושה זאת בכוונה או שמדובר במסכן או מדוייק יותר בשוטה שחושב שהוא חכם. רשימת הראיונות שלו שהוא ירה בהם בעצמו שם עצמו ללעג וקלס בעיני הציבור היא גדולה, והוא עדיין לא מבין כי אין מקומו במקומות כאלו במיוחד בתקופת בחירות, ומזל שאינו עומד בראש הרשימה יותר, כי אחרת כולם היו ללעג מדבריו

היו מי שניסו להסביר לרבי שצריך להחליף את גולדקנופף בגלל הפיגועים מן הסוג הזה, אבל הרבי לא הסכים בשום אופן, מפני שגולדקנופף נאמן לו יותר מבבצ'יק, והוא מעדיף שוטה נאמן מאשר פוליטיקאי שלוקח בחשבון קודם את השיקולים שלו, הוא רוצה להחליט בשביל הרבי. ככה זה היה הרבה שנים, עתה הרבי לא מאפשר זאת עוד

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

היום יב חשון 18 שנה ליום שבו גור פרשה מהיהדות החרדית והמליכה את החילוני ברקת לראש עיריית ירושלים

רק בכדי להזכיר שכבר היה לעולמים. המשחק שעושה עתה גור הם עשו לפני 18 שנה בירושלים, למרות שהמועמד של אגודת ישראל התמודד על ראשות עירית ירושלים, הם בגדו והמליכו חילוני שהבטיח להם את השטחים שהיום גור שם, הם הפקירו את ירושלים לחילונים, מפני שהכל שייך להם. מי ששכח נזכיר, יענקל ליצמן ביקש מראש העיר אהוד אולמרט כסף לגור, ואולמרט אמר לו שצריכים לחלק את הכסף לכל המוסדות החרדים, והוא אמר לאולמרט שכולם ישרפו הכסף יעבור לגור - את הדברים שומעים בקלטת איך שאולמרט מספר את הדברים

משה גפני עובד בבחירות יעקב ליצמן לא

קורה עוד משהו שחשוב לציין, משה גפני למרות שהוא כבר לא יהיה בכנסת הבאה מסתובב יום יום ברחבי הארץ נואם למען 'יהדות התורה', ואילו יעקב ליצמן שישב כל כך הרבה שנים בכנסת, לא מופיע בשום מקום. ככה זה בגור, ברגע שלהם אין מזה טובת הנאה מפקירים את האחרים

אם גור לא עובדים על גולדקנופף להתפטר

זה לא רק שאינם עובדים הם מסתובבים וקורעים מודעות של 'יהדות התורה', הם עושים הכל לקלקל כל אירוע. הם ב"ה לא מצליחים. אבל יום אחרי הבחירות נבא עימם חשבון בכל מצב. אם לא יצליחו זו תהיה אשמתם, ואם יצליחו בלעדיהם נזכור שהם לא הצליחו לקלקל ובעתיד לא צריך אותם. נמתין עוד כמה ימים ונהיה חכמים יותר האם הם הצליחו לקלקל

יהדות התורה בלי גור וגפני תהפוך לרשימה שאפשר להצביע בשבילה

יתכן שמלחמת גור באגודת ישראל זה רק לטובה. אסור לשכוח כי במשך מערכות בחירות רבים לא רצו להצביע ל'יהדות התורה' בגלל גור, ראו בהם כאלו שמאמינים שהכל שלהם ואין אחרים בעולם שגם להם מגיע משהו. בעיה אחרת הייתה משה גפני שמאלן שהרחיק הרבה ימנים מלהצביע ל'יהדות התורה'. מתפטרים עתה משתי הצרות האלו, הצלחה בבחירות תרחיק את גור יסתדרו בעתיד בלעדיהם. ומשה גפני כבר יהיה מחוץ לכנסת וצריך לתת צ'אנס לחדשים שיתנהגו טוב ונכון יותר

החרדים שעומדים מאחורי שריפת קולות משרתי השמאל

לאחר שברור להם שלא יעברו את אחוז החסימה ובכל זאת רצים, פירושו לקלקל. איני מקבל טענת לייטנר שהוא רוצה ללכת עד הסוף ולהוכיח שהצליח להביא הרבה קולות. ההיפך הוא הנכון. הגדיר זאת היום הרב אברג'יל כשביטל את רשימתו, הוא אומר שהצליח לגרוף 12 מנדטים ובכל זאת הסכים לבטל, שיחק אותה יפה שלפחות יאמינו שיש לו ציבור. אם לייטנר יילך עד הסוף ויגמור עם כמה אלפי מצביעים בודדים, הוא ייצא קרח מכאן ומכאן

לטעון שיש לך רבנים מאחוריך ולא לציין לפחות אחד או שניים מהם לא מוכיח על אמינות

נכון שרוב הרבנים פחדנים, ובכל זאת אם אין לך כמה רבנים שאינם פחדנים ומוכנים לפרסם את שמותיהם, סימן שאין לך רבנים בכלל. והנה רמזת על הרב ווייס הוא מיהר להכחיש לטעון שלא היו דברים מעולם ולא תומך ברשימה של 'הציבור החרדי'. מי שרוצה שהציבור יאמין שיש רבנים מאחוריו עליך לציין את שמותיהם ושהם לא יפחדו לאשר זאת. אפילו הרב דוד לייבל לא מוכן לעשות זאת והאיש שלו פרש מן הרשימה עוד בהתחלת הדרך כאשר צירפתם אשה למפלגה

עד היום לא ציינו שם של רב אחד המתיר הצבת אשה ברשימה חרדית

הציבור ממתין ורוצה לשמוע מיהו הרב שמתיר לאשה לשבת ברשימה חרדית בכנסת. 'הציבור החרדי' הציב אשה חרדית בטענה כי הרבנים מאשרים זאת. אנו רוצים לדעת מיהו אותו רב שמתיר זאת, והאם הרב דוד לייבל מתיר זאת. הרב ווייס בוודאי שלא. אז על מי אתם עובדים לטעון שרבנים מאחוריכם? תדברו אמת, אתם עסקנים שרוצים לקבוע סדר חדש ברחוב החרדי להפוך למזרחיסטים בלבוש חרדי שהעסקנים קובעים ולא הרבנים. זו זכותכם המלאה אבל אנא אל תקראו לעצמכם חרדים

המעצרים בחב"ד בעייתית - אבל ההתחייבות לשרת חמורה יותר

היו מי שהתקשו להבין מדוע ש'יתד נאמן' לא כתב על המעצר כלום, נאמר לאלו שבאים בטענה כי אינם קולטים מה גרמו למערכה. ברגע שהתחייבו לשרת הם נתנו כח ועידוד לרשעים השמאלנים ולגייסים להמשיך ולרדוף בני ישיבות. עד כה יחידים נכנעו הרוב לא, עתה במכה אחת הם קיבלו כל כך הרבה מתגייסים, זו יריה בבני הישיבות, ואסור היה לעשות זאת. אני מבין שלא רוצים לשבת בכלא, אבל אסור היה להיכנע להם, היו צריכים להכריז אנו חסידי חב"ד רבותינו על דברים כאלו ישיבו בכלא ונלך בעקבותם נשב בכלא ולא נכנע

הסקרים יוכחו כשקרים

מה שאפשר כבר לקבוע לאחר שפורסמו הסקרים האחרונים שרובם יאכלו את הכובע. לא יתכן הבדלים גדולים כאלו, ובהפרש של עשרה מנדטים לפחות. התוצאות הפעם יהיו הפתעה רצינית, מפני שלא תתאים לסקרים. כן כל סקר יבא עם התירוץ שלו שהדברים השתנו ברגע האחרון, וכי מספר המשתתפים בבחירות שינה את הדברים, הכל טוב ויפה, אבל בבקשה אל תעבדו על הציבור להאמין במה שלא יהיה. מניסיון העבר היה מי הכי קרוב לאמת, והשמאל בודאי לא שש לקרא את הסקר הזה

יבוא הג' ויכריע ביניהם – מאמר חובה לכל חסיד חב"ד שאוהב את הרבי ורוצה ג' שלמויות

 

יבוא הג' ויכריע ביניהם – מאמר חובה לכל חסיד חב"ד שאוהב את הרבי ורוצה ג' שלמויות

הקלפי ניצבת בחדר, מאחורי הפרגוד המורם, ועליה מונחות ערמות של פתקי נייר קטנים. עבור האזרח מן השורה, הבחירה היא שאלה של אינטרס, של הזדהות פוליטית או של נטיית לב רגעית. אך עבור האדם המאמין, ובפרט עבור מי שגדל ומתחנך על ברכי תורתו והדרכותיו של הרבי מליובאוויטש, הכניסה אל מאחורי הפרגוד אינה אירוע פוליטי גרידא – היא רגע של בירור רוחני, של חשבון נפש עמוק, ומעל לכל, של העמדת ה"ביטול" והציות להוראותיו של נשיא הדור במבחן המעשה.

במערכת הבחירות הנוכחית, הדילמה המנסרת בחלל עולמם של חסידים ותומכים רבים אינה פשוטה. היא מורכבת משלושה וקטורים רוחניים ונפשיים המשכים לכיוונים שונים. ישנו הלב, הפועם בעוז ונוטה אל עבר פתקה של "עוצמה יהודית"; ישנו המוח, השוקל ומנתח את פועלה של "הציונות הדתית"; ומעל שניהם ניצב הציווי המוחלט, ההוראה הברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, המורה לפנות אל המפלגות החרדיות לדבר ה'. התוצאה היא מאבק פנימי עז, המזכיר את הכלל התלמודי המוכר: "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". במקרה זה, יבוא ה-ג' ויכריע.

 

הלב אומר בן גביר? יותר הצהרות ממעשים

אי אפשר להתעלם מהמשיכה הטבעית הראשונית של הרגש לרוח שמביא עמו איתמר בן גביר. משנתו של הרבי בנוגע לשלמות הארץ אינה סוד; היא נכתבה בדם ליבו ובשיחות קודש מיוסרות. אולם במבט מעמיק ואמיתי, מתברר כי מדובר בתעתוע. המפלגה הזו אינה מייצגת ימין אמיתי על פי דעת התורה, אלא אידיאולוגיה של ציונות ולאומנות – גישות שהרבי התנגד אליהן בתוקף משום שהן שמות את כוחם של פוליטיקאים ויסודות חילוניים במרכז, במקום את ריבונו של עולם ותורתו. כאשר בוחנים את המציאות בשטח, מגלים אצל בן גביר בעיקר הצהרות תקשורתיות ופחות מעשים בפועל.

חמור מכך, דרכו של בן גביר רצופה במעשים העומדים בסתירה מוחלטת להלכה הפסוקה ולדעת הקודש. עלייתו התקשורתית להר הבית מהווה עבירה חמורה על איסור כרת, כפי שפסקו גדולי ישראל מכל החוגים לאורך הדורות. מעבר לפן ההלכתי, בן גביר מייצג  "התגרות באומות" – קו פעולה קיצוני ומסוכן שהרבי יצא נגדו פעם אחר פעם, בהדגישו שאין לנהל מאבקים פוליטיים מיותרים שרק מגבירים את חמתם של הגויים ומסכנים חיי יהודים בבחינת פיקוח נפש. הרבי דרש התיישבות פעולות אמיתיות ללא הצהרות. אצל בן גביר כפי שאמר פטרונו לשעבר מיכאל בן ארי  100 אחוז רעש 0 אחוז מעשים

הריחוק מרוח החסידות התבטא לאחרונה באופן הפגנתי במיוחד: בעוד שאישים מהעולם כמו מייק האקבי ואפילו נשיא ארגנטינה מצאו לנכון להגיע, לכבד ולעודד את הישיבות החרדיות הקדושות, בן גביר נמנע מכך בהפגנתיות. במקום לחזק את מבצרי התורה האמיתיים, הוא בחר ללכת דווקא השבוע  לישיבה חרדית-הסדר, כחלק מאותו קו המנסה לטשטש את הגבולות שבין עולם התורה הצרוף לבין הממסד. חוסר הרצון שלו להתחבר לגרעין התורני הקשה זועק לשמים. איננו שוכחים שדווקא רבותיו וסביבתו הפוליטית החזיקו לא פעם בשנאה כבושה לחב"ד. זכורה היטב העובדה כי רבו המובהק, דב ליאור, סירב בשעתו לגייר אדם שהסתובב עם כיפת 'יחי' משיחיסטית, וזאת בניגוד גמור לדעתו ההלכתית של הפוסק החרדי הליטאי מנהיג דגל התורה הרב אלישיב שאחז שכן צריך לגייר וזעם על הרב דב ליאור המזרוחניק שפגע במתגייר חב"דניק שמבטא את אמונתו בביאת משיח  בכיפת יחי. וזכור שהרב אלישיב אמר שאותם אנשי מזרחי ספק אם הם מאמינים בביאת משיח לאחר שהפכו את המדינה למשיח.  השנאה הזו קיימת ומבעבעת, ורק לפני הבחירות הם מנסים לעבוד עלינו ולמכור לנו מצג שווא של אהבת חסידות.

 

המוח אומר סמוטריץ'? פתיחת החזית מול עולם התורה

מנגד, השכל התורני עשוי היה להביט אל עבר בצלאל סמוטריץ' וסיעת הציונות הדתית, מתוך מחשבה שמדובר בגישה ריאלית המפתחת נקודות יישוב ומקימה חוות ברחבי יהודה ושומרון. אך מה שוות כל אותן חוות חקלאיות ונקודות התיישבות שהוא פתח, כאשר בידו השמאלית הוא סוגר ומקצץ את צינור החמצן הרוחני של עם ישראל כולו?

בתקופה האחרונה חירף וגידף סמוטריץ' את הישיבות הקדושות וקרא בפומבי לגיוסם של בני הישיבות לצבא. הרבי מליובאוויטש הסביר באינספור שיחות כי לומדי התורה הם המגינים האמיתיים על ביטחון הארץ, וכי פגיעה במעמדם של בני הישיבות או ניסיון לגייסם פירושם פתיחת החזית הפנימית לפני האויב. המחשבה שניתן להחזיק את ארץ ישראל באמצעות כלי נשק בלבד, תוך פגיעה בלומדי התורה, היא טעות אסטרטגית ורוחנית קשה. מי שמאיים על עולם התורה שמחזיק את המדינה, שומט את הקרקע מתחת לכל הישג התיישבותי אחר.

 

הכתוב השלישי: יהדות התורה – הכי קרובה לדעת הרבי

וכאן אנו מגיעים אל נקודת האמת. נכון, נציגי יהדות התורה (ג') הם בהחלט לא כוס התה הטבעית שלנו, ואדרבה – ישנם משקעים, חילוקי דעות פנימיים והיסטוריה מורכבת שאין צורך להסתיר. אולם, כשבוחנים את המפה הפוליטית מתוך משקפיים של תורה והלכה, פשוט וברור שזו הדעה והמפלגה הכי קרובה לרבי מכל הבחינות האפשריות.

אל לנו לשפוך את התינוק עם המים ולהפקיר את הציבור החרדי. אסור לשכוח את דפי ההיסטוריה: הנציגים החסידים  היו היחידים שצעדו יד ביד עם הרבי ועם חב"ד בתקופות הכי קשות והכי חשוכות, כמו במערכת הבחירות הסוערת של שנת תשמ"ט ובמאבקים הגדולים על החסידות הם מסרו את הנפש נגד כל הפלגנים, כולל הרב מנחם פרוש ז"ל שהתנתק מהרב שך למען כבודו של הרבי. בעוד שאחרים הפנו עורף, הממסד התורני החרדי שמר על החיבור והערכה לרבי. תראו את העיתונות החרדית היומית כיום – עיתונים כמו 'המבשר' ו'המודיע' מקפידים השכם והערב להביא דיווחים מחב"ד, להזכיר את שיחותיו של הרבי ולהעניק לו את הכבוד המלכותי הראוי לנשיא הדור. מנגד תראו באיזה זלזול בעיתוני המזרחי וגרורותיו היחס לרבי ולחב"ד וכיצד הם מקדמים אג'נדות מסווכנות ליהדות כמו גיוס בחורי ישיבה גיורים מזוייפים עירוב בין בנים ובנות שמים וארץ. לא לחינם 70 אחוז מהנוער שלהם עוזב את הדת ובשבילם זה שום דבר העיקר שהבן משרת בצבא כמובן עם בנות בתוך הטנק ה' יצילנו.

גם במישור המעשי של השמירה על ארץ ישראל, העובדות מדברות בעד עצמן. כיום, למעלה ממחצית מתושבי יהודה ושומרון נאחזים בקרקע דווקא בערים וביישובים חרדיים. העשייה האמיתית לביצור ההתיישבות נעשית בשקט ובמסדרונות השלטון על ידי הנציגים החרדים. זוהי עובדה מוצקת: אפילו נציגי 'דגל התורה' העבירו לאורך השנים מיליארדי שקלים לטובת פיתוח ובנייה ביהודה ושומרון, ומרבית הבעיות התקציביות והתשתיתיות ביו"ש נפתרות בפועל בזכות כוחם הפוליטי והשתדלנות של הנציגים החרדים בוועדות הכנסת ובמשרדי הממשלה. כן סמוטריץ עושה מזה קמפיין בעזרת הגייסים שרוצים שסמוטריץ יעלה ויהפוך את כל חב"ד לישיבות הסדר.

הקריטריון שהציב הרבי הוא חד וברור: יש להצביע עבור המפלגה החרדית ביותר לדבר ה'. הרבי הדגיש שוב ושוב את הצורך בחיזוק הנציגות התורנית המובהקת, זו שכל מהותה היא כפיפות מוחלטת לגדולי התורה ודאגה לביצור חומות הדת, החינוך הטהור וקדושת עם ישראל. במיוחד היום שסיעת יהדות התורה היא בלוק טכני חרדי לכל דבר. לאחר שמאיר פרוש עזב בטריקת דלת את אגודת ישראל אין סיבה לא להצביע לג'. כל הצבעה אחרת היא תקיעת סכן בגבו של הרבי רח"ל.

 

יבוא הג' ויכריע ביניהם

ההכרעה הפוליטית אינה עימות בין הלב למוח, אלא התעלות מעל שניהם אל עבר הציות להוראותיו של הרבי מליובאוויטש. הציות להוראה להצביע למפלגה חרדית כדוגמת יהדות התורה (ג') הוא זה שמיישב את הסתירה הפנימית.

הביטול להוראת הרבי דורש מהחסיד לפעול לפעמים בניגוד לנטיית הלב התר אחרי פתרונות הצהרתיים וסיסמאות לאומניות, ובניגוד לניתוח השכלי המשלים עם פגיעה בלומדי התורה בשם ההתיישבות המעשית. זוהי ההכרעה האמיתית: ההבנה שהברכה וההצלחה של עם ישראל ושל ארץ ישראל אינן תלויות במהלכים כוחניים או צבאיים לבדם, אלא בראש ובראשונה בנאמנותנו לתורה, למצוותיה ולמנהיגי הדור.

בסופו של דבר, מאחורי הפרגוד, הלב והמוח מפנים את מקומם לטובת האמונה הפשוטה והתמימה. כאשר היד מושיטה את פתק ה-ג' אל תוך המעטפה, זו אינה רק פעולה אזרחית; זוהי הצהרת נאמנות והכרה בכך שדעת התורה היא המצפן היחיד המנחה אותנו. יבוא הג' – ויכריע ביניהם.

הרבי מזהיר מפני מפלגות שהם נגד לימוד התורה בישיבות

 שבת לפני הבחירות שבה היה גם מפלגה שתבעו גזירת גיוס בני ישיבות, הרבי התוועד שהתוועדות חסידית תפעל שיהיה בטוב הנראה והנגלה

מפלגות הציונות הדתית בזות לרבי ולחב"ד ולהשקפתנו - הם צריכים אותנו לקולות בלבד

 

מפלגות הציונות הדתית בזות לרבי ולחב"ד ולהשקפתנו -  הם צריכים אותנו לקולות בלבד

בשעה שמערכת הבחירות מתחממת והרחוב החרדי גועש, שוב צפים ועולים הקולות המנסים להטות את לבבם של חסידי חב"ד לעבר מחוזות זרים. מפלגות המכנות את עצמן "הציונות הדתית" או עוטות איצטלה של שמירת הארץ, מנסות לצוד נפשות בתוך חסידות מפוארת זו, תוך שימוש בסיסמאות נבובות ובסילוף שיטתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. אך האמת צריכה להיאמר בצורה חדה וברורה, ללא כחל וללא שרק: חסיד חב"ד המחויב להוראות רבו, אינו יכול בשום אופן לתת את ידו ומצאתו למפלגות אלו, ומקומו הטבעי והיחיד הוא אך ורק ברשימת יהדות התורה ג' – לאור קריאת הרבי להצביע  ל"מפלגה החרדית ביותר".

כדי להבין את עומק השבר והסכנה הטמונה בהצבעה למפלגות הציונות הדתית, יש לצלול אל שורש ההשקפה. מפלגות אלו אינות מייצגות רק עמדה ביטחונית או פוליטית כזו או אחרת; הן מושתתות על תפיסה אידיאולוגית הרואה במדינת ישראל ובמוסדותיה החילוניים משום "אתחלתא דגאולה". עבורן, עצם קיומו של השלטון, גם כשהוא מתנהל בניגוד מוחלט לחוקי התורה, מהווה חלק מתהליך רוחני מקודש. כולל שה/שלטון נלחם בארץ ישראל, וראינו כיצד ר' חיים דרוקמן וכל הסובבים אותו נתנו למדינה לבצע גירוש של 25 יישובים יהודים ועוד הר' דרוקמן היה האדמו"ר של הציונות הדתית.

השקפה זו עומדת בסתירה מוחלטת לקו התקיף שהוביל הרבי מליובאוויטש לאורך כל שנות הנהגתו. הרבי שלל לחלוטין כל ניסיון לייחס קדושה דתית או אופי של גאולה למוסדות השלטון החילוני, וראה בציונות עצמה סכנה רוחנית וגשמית לקיום היהודי. ההיסטוריה והעובדות מוכיחות כי הרבי נקט בקו שמרני וקנאי מובהק: הוא נמנע בעקביות מלהוציא מפיו את צמד המילים "מדינת ישראל" ובחר להשתמש במונחים כמו "ארץ הקודש" או "יושבי ארץ הקודש". הרבי אף התנגד לשימוש בתארים ממלכתיים כגון "נשיא המדינה" ובחר בביטוי "פרזידנט" לא לחינם גדולי התורה, ראשי הישיבות והאדמו"רים החרדים הגדולים ביותר הם אלו שנהרו ל-770 וראו ברבי מגדלור של השקפה טהורה; הציונות הדתית, לעומת זאת, ראתה בהשקפה זו איום ישיר על האידיאולוגיה שלה.

העדות הברורה ביותר לפער התהומי הזה היא היחס לכבוד ליובאוויטש. היחידים שכותבים על הרבי בחרדת קודש אמיתית ומופלאה, מידי שבוע בשבוע, הם אנשי העיתונות החרדית הממסדית, ובראשם "המודיע" ו"המבשר" שמפיצים את מעיינות החסידות והרבי תופס מקום בראש. לעומת זאת, בציונות הדתית מנשבת לא פעם רוח של זלזול ברבי ובתורתו, שורשיה מגיעים עוד מהעבר, כאשר ר' צבי יהודה קוק דיבר והתבטא נגד הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו. אותה תנועה שנלחמת כיום בעד הגיורים המזויפים והרס חומות ההלכה, אינה יכולה להתיימר לייצג את דעת הקודש של מי שלחם מלחמת חורמה על תיקון חוק "מיהו יהודי".

כאן טמון גם עיוות החינוך המושרש בדתי-לאומי. המערכת שלהם חינכה לשנאת החרדי "בטעם של פעם", תוך מתן עדיפות מעוותת לפיה עדיף ילד שמחלל שבת רחמנא ליצלן, ובלבד ששירת בצבא והשתלב במערכת הממלכתית. דרך זו הובילה, דא עקא, חלקים נרחבים מהנוער שלהם לחילון מוחלט – וכעת הם פועלים בצורה הגלויה ביותר לנסות ולגרור גם את בחורי חב"ד אל תוך כור ההיתוך הזה.

מעבר לסכנה הרוחנית, קיימת כאן סכנה קיומית מוחשית של פיקוח נפש. זעקותיו המפורסמות של הרבי על שלמות הארץ לא נבעו ממניעים לאומניים או ציוניים, אלא מתוך פסק הלכה ברור בשולחן ערוך (סימן שכ"ט) העוסק בהלכות שבת ופיקוח נפש: "גוים שצרו על עיירות ישראל". הרבי הסביר בנהמת ליבו כי כל דיבור על מסירת שטחים, כל ויתור וכל חולשה מדינית מול אומות העולם, מביאים באופן ישיר לשפיכות דמים ולסכנת חיים עבור מיליוני יהודים היושבים בארץ הקודש.

בניגוד למצג השווא של המפלגות הסרוגות, הציבור החרדי הוא זה שמיישב את מרחבי יהודה ושומרון לא פחות מהציבור הדתי-לאומי, ואף הרבה יותר מכך – אלא שהוא עושה זאת בדרכו השקטה, בלי רעש וצלצולים תקשורתיים ובלי התגרות שהרבי דיבר בחריפות מאד נגד זה. לולי היהדות החרדית והתמיכה החרדית המסיבית ביו"ש, עם ישראל כבר לא היה שם מזמן. ראוי לזכור לטוב את נציג אגודת ישראל, הרב מאיר פרוש, שבזכות פעילותו הכבירה והמסורה פורחת ההתיישבות ביהודה ושומרון זה שנים רבות ועד עצם היום הזה.

והנה, דווקא מפלגות הציונות הדתית, בשל מחויבותן למשחק הפוליטי הכלל-ישראלי ובשל היותן כבולות לקונספציות ממלכתיות, נסחפו לא אחת לשותפויות פוליטיות שהובילו לפשרות הרסניות. הנציגים החרדים של יהדות התורה, לעומת זאת, אינם שותפים לאותה "דת ממלכתית". הם אינם רואים בשלטון ערך מקודש, אלא כלי בלבד. משום כך, עמדתם בנושאי ביטחון ושלמות הארץ נובעת אך ורק מתוך הציות לדעת התורה ולחובת השמירה על חיי אדם, ללא שום מורא מפני "מה יאמרו" בתקשורת או באקדמיה החילונית. הם השותפים הטבעיים והנאמנים ביותר לקו הבלתי מתפשר של הרבי בנושאי פיקוח נפש.

אי אפשר להתעלם גם מחומת האש של החינוך, ומעל הכל – מהשנאה התהומית שהם מגלים לעיתים קרובות כלפי עולם התורה והישיבות. ראשי הציונות הדתית מצהירים במפורש ובגלוי על רצונם לגייס את כל בחורי חב"ד, רחמנא ליצלן, ולסגור את רשת ישיבות "תומכי תמימים" הקדושה. חסידות חב"ד חרטה על דגלה את החינוך הטהור, ללא פשרות וללא תערובת של תכנים זרים. מוסדות חב"ד ובתי חב"ד ברחבי הארץ והעולם זקוקים למשענת פוליטית איתנה, כזו שתילחם על עצמאות החינוך החרדי ותמנע כל ניסיון של משרדי הממשלה להתערב בתכני הלימוד או להכניס רוחות זרות לתוככי כותלי התלמודי תורה והישיבות. בעוד שמפלגות הציונות הדתית דוגלות מטבען בשילוב ובפתיחות למערכות הממלכתיות, הרי שיהדות התורה רואה בשמירת התורה והמצוות ובביצור עולם הישיבות את חזות הכל. הנציגות החרדית של אגודת ישראל היא היחידה שתעמוד כחומה בצורה מול הגזירות הרוחניות ומול הניסיונות לפגוע בתקציבי עולם התורה.

בסופו של דבר, חסיד חב"ד אינו צריך להמציא את הגלגל מחדש בכל מערכת בחירות או להיסחף אחר גלי פופוליזם חולפים. ההוראה שניתנה על ידי הרבי ברורה וקבועה: יש להצביע עבור הרשימה החרדית ביותר, המחויבת לגדולי התורה וליראת שמיים צרופה. הניסיונות להציג מפלגות סרוגות כאילו הן מייצגות את דעת הרבי טוב יותר, הם מעשה רמייה רוחני. רק חיזוק של יהדות התורה (ג') יבטיח את המשך קיומו ושגשוגו של הציבור החרדי כולו, ישמור על ביטחון יושבי הארץ מתוך פסק ההלכה של פיקוח נפש, ויעמיד קו ברור וחריף מול השקפות לאומניות מסוכנות המאיימות על טהרת הקודש.

כל חסיד חב"ד שמצביע ג' מקיים א הוראת הרבי בפשטות ובפרט כיום שכל העתיד של ליובאוויטש בסכנה מבית ומחוץ שהציונות הדתית פועלת לחסל לרבי את כל תומכי תמימים ולהפוך לישיבות הסדר כפי שכבר הצליחו רח"ל בכמה מקומות. תתעוררו ולא תקנו את הפייק חב"ד בסכנה ארץ ישראל בסכנה ולא סמוטריץ ובן גביר יצילו אותנו.

המאמר נכתב בהוראת רבנים בכירים באנ"ש ומשפיעים לנוכח הסכנה האיומה

*בל תשחית — אל תבזבז את קולך בבחירות: עתיד עולם התורה מונח על הכף*

 

הרב אליעזר שמחה ווייס

*בל תשחית — אל תבזבז את קולך בבחירות: עתיד עולם התורה מונח על הכף*

בפרשת לך לך אנו קוראים על המחלוקת שהתעוררה בין רועי אברהם לרועי לוט. אברהם אבינו פונה אל לוט ואומר: ״אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ״ (בראשית י״ג, ח׳).

אברהם אבינו אינו מתעלם מן המחלוקת ואינו טוען שאין הבדלים בין הצדדים. הוא מזכיר ללוט עיקרון חשוב: גם כאשר יש חילוקי דעות, האחריות המשותפת אינה נעלמת. לפני שנפרדים, צריך לעשות כל מאמץ כדי למצוא דרך להמשיך יחד.

המסר הזה חשוב במיוחד לקראת הבחירות בישראל, שייערכו ביום שלישי, כ״ו בתשרי תשפ״ז, 27 באוקטובר 2026. השאלה העומדת לפנינו אינה רק כמה קולות יקבל כל צד, אלא האם הציבור שומר התורה והמצוות ישמור על כוחו בשעה שבה עתיד עולם התורה בארץ ישראל עומד בפני אתגרים כבדים.

בשנים האחרונות מתרבים הקשיים והמגבלות המכבידים על משפחות בני תורה. הפגיעה בתמיכות ובסיוע למשפחות, ובכלל זה בכל הנוגע למעונות היום, אינה עניין של מה בכך. מאחורי ההחלטות עומדים הורים המבקשים לפרנס את משפחותיהם, ילדים הזקוקים למסגרות חינוכיות ומשפחות הרוצות לגדל את ילדיהן בדרך התורה.

כאשר משפחות חוששות לעתידן וליכולתן לחיות בארץ ישראל ולחנך בה את ילדיהן, אין מדובר בעוד ויכוח פוליטי. יש חשש שמשפחות צעירות יתקשו לבנות כאן את עתידן ויחפשו אפשרויות בחוץ לארץ, לרבות שליחת ילדיהן ללמוד שם. מי שרוצה שעולם התורה יוסיף לפרוח בארץ ישראל חייב לדאוג לכך שמשפחות בני תורה יוכלו להמשיך לחיות כאן ולגדל כאן את הדורות הבאים.

דווקא בשעה כזאת, כוחו הציבורי של עולם התורה הוא צורך חיוני. הוא מאפשר להשמיע קול, להשפיע על החלטות ולפעול למען צורכי המשפחות והחינוך התורני. משום כך, הפיצול בין מסגרות המתחרות על קולותיו של אותו ציבור מחייב חשבון נפש רציני.

אין הכוונה לבטל הבדלים בין קהילות או להתעלם ממסורות ומצרכים ייחודיים. חילוקי דעות הם דבר טבעי, ולעיתים יש להם הצדקה. אבל *ההבדלים בין הקהילות אינם פוטרים את מנהיגיהן מן האחריות המשותפת לתוצאות החלטותיהם.*כאשר עתיד עולם התורה מונח על הכף, אין די בכך שכל מפלגה תסביר מדוע דרכה צודקת. עליה לבחון גם מה המחיר שהציבור כולו עלול לשלם.

מנהיגות נבחנת לא רק בנאמנות לדרך, אלא גם ביכולת לראות את התמונה הרחבה. כאשר התמודדות נפרדת עלולה להביא לאובדן קולות, להחלשת הכוח הציבורי ולפגיעה באינטרסים המשותפים, חובה לבדוק אם אפשר להגיע להבנה.

*אין זה הזמן לפיצולים מיותרים. אין די לשמור על כוחו של כל צד בנפרד, אם התוצאה היא החלשת עולם התורה כולו.* דווקא כאשר הלחצים על הציבור שומר התורה והמצוות גוברים, נדרשת אחדות מעשית במקום שבו היא אפשרית. אין זו קריאה לוותר על עקרונות, אלא דרישה שלא להפוך מחלוקות פנימיות למכשול בפני הגנה על צורכי הציבור כולו.

חז״ל אמרו: ״איזהו חכם? הרואה את הנולד״ (אבות ב׳, ט׳). החכמה מחייבת לחשוב לא רק על הכוונות של היום, אלא גם על התוצאות של מחר. קולות שאובדים בגלל פיצול אינם חוזרים לאחר הבחירות. אם יתברר שכוח שהיה יכול לסייע לעולם התורה אבד, לא יהיה אפשר לתקן את הדבר בדיעבד. ההשלכות עלולות ללוות את הציבור שנים רבות, בנושאים הנוגעים לחינוך הילדים, לתמיכה במשפחות ולהמשך קיומו של עולם התורה בארץ ישראל.

כאן ראוי להזכיר גם את מצוות בל תשחית. אין הכוונה לקבוע שאובדן קולות הוא בהכרח איסור הלכתי של בל תשחית. אולם המצווה מלמדת אותנו שאין לבזבז דבר שיש בו תועלת כאשר אפשר לשמור עליו. אם כוח ציבורי נחוץ כל כך לשמירת עולם התורה, האם אין חובה לעשות כל מאמץ כדי שלא לאבד אותו ללא צורך?

 

בפרשתנו אברהם אבינו אומר: ״אל נא תהי מריבה״. אמנם בהמשך אברהם ולוט נפרדים, ואין ללמוד מכאן שכל פרידה פסולה. אבל יש הבדל בין פרידה לאחר שמוצו האפשרויות להגיע להסכמה לבין פיצול שמתרחש בלי שנעשה די כדי למנוע אותו. אברהם אבינו ממלמד אותנו שלפני שנפרדים, צריך לזכור את האחווה ולנסות למנוע את המריבה.

לקראת יום הבחירות הקרוב, ביום שלישי, כ״ו בתשרי תשפ״ז, אין עוד מקום לדחות את ההחלטות. החשבון צריך להיעשות עכשיו, ולא לאחר שיתברר המחיר. על ההנהגה לבחון אם אפשר להגיע להבנות ולמנוע אובדן קולות. גם הציבור צריך לשאול את עצמו כיצד הצבעתו תשפיע על כוחו של עולם התורה, ולא להסתפק בשיקולים של השתייכות והעדפה אישית. בבחירות, לכל קול עשויה להיות משמעות, ופיצול מיותר עלול לעלות לציבור ביוקר.

אין צורך שכולם יסכימו על הכול. אבל כאשר עומד על הפרק עתידם של ילדינו והמשך קיומו של עולם התורה בארץ ישראל, אסור להניח למחלוקות למנוע הסכמה שאפשר להשיג. האחריות המוטלת על מנהיגי הציבור אינה רק לדאוג למסגרת שהם עומדים בראשה, אלא גם לשקול את טובת הכלל ואת המחיר שהציבור כולו עלול לשלם.

״כי אנשים אחים אנחנו״. זהו המסר של אברהם אבינו, וזו גם התביעה העומדת לפנינו לקראת הבחירות. האחריות אינה מסתיימת בהצדקת דרכנו; היא מחייבת אותנו לחשוב על כלל הציבור ועל התוצאות של מעשינו.

*עתיד עולם התורה חשוב מכדי להפקירו בידי פיצולים שאפשר למנוע. בל תשחית — אל תבזבז את קולך, ואל תיתן למחלוקת להחליש את הכוח שכולנו זקוקים לו*.

 

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

זעזוע - הרב הראשי מטעם קלמן בר אישר נישואים לשני זכרים

 2 בפברואר 2025 | ד׳ בשבט תשפ״ה

לכל המעוניין,

לאחר שבחנו את המקרה והצגנו אותו בפני הרב הראשי לישראל, הרב קלמן מאיר בר, ולאחר שקיבלנו את ברכתו ואת אישורו, החלטנו לאשר את החופה שלכם, אשר תתקיים ביום ח׳ בשבט תשפ״ה, בשעה 14:00.

בהוראת הרב גולדשמיט, אנו מבקשים כי תציגו את תעודת הרווקות של מנדי לוי ושל בן זוגו ויליאם ראוז (אבדיל בן אברהם אבינו), וכן תשלים את תשלום הסך של 34,000 ליש״ט לחשבון שנמסר בתחילת התהליך.

בברכת התורה,

הרב אפרים מירוויס

הרב הראשי של בריטניה

הרב קלמן בר מתיר נישואי זכרים רח"ל

 בס״ד

יום שלישי, 7 בינואר 2025

ז׳ בטבת תשפ״ה

לכל המעוניין,

אני מאשר את גיורו של סבסטיאן קונור, מספר תעודת זהות 210091812, (צבי בן אברהם אבינו), בהתאם להוראתו של הרב הראשי לישראל, הגאון הרב קלמן מאיר בר שליט״א.

כמו כן, אני מסמיך את הרב מתיו טורצ׳ין לערוך את החופה עם יצחק אלעזר זגורי.

בברכה,

הרב אפרים מירוויס

הרב הראשי של בריטניה

רגעי השבוע - פרשת לך-לך

 רגעי השבוע - פרשת לך-לך

 

ויכוח בליל שבת על מגורי היהודים בחוץ לארץ / המפגש המטלטל עם ניצולת מחנה אושוויץ / שבע ברכות מתוך האמבולנס במפעל השמחה של איש אחד / המכתב המיוחד לאחיות ליד מיטת המאושפז

 

 

א. אורות בחושך הגלות

 

בשבת שעברה, שהיתי במושב 'חזון יחזקאל' בדרומה של ארץ הקדוש, לכבוד שמחת ה'אופרוף' של בן אחותי וגיסי היקרים הרב פינחס ואשתו שיחיו. זו לי פעם שנייה ששובת אני במקום זה. הפעם הקודמת הייתה לפני כ-28 שנים, בשבת העלייה לתורה של גיסי עצמו. והנה ב״ה הגיע עת דודים ועוד בן נכנס השבוע לחופה, מתוך שמחה גדולה ומרגשת. 

 

בסעודת ליל שבת קודש לקחנו 'לחיים' כדבעי, יחד עם אביו של גיסי, הרה"ח ר' שמואל מלוביצקי, מחשובי חסידי סלונים ומתושביה הוותיקים במקום. לאחר הדברים שנשא הוא ועניתי כנגדו, נשארתי בעיצומו של ויכוח לוהט אך ידידותי. 

 

הוא עצמו נולד ביום יו"ד בשבט תש"י, קרוב מאד ל'קראון הייטס', שעות ספורות לאחר הסתלקות הרבי הקודם. זכות שהוא נושא בלבו ברגש ובכבוד. 

 

בדבריו בסעודה שנהפכה להתוועדות חסידית מרוממת, טען באוזניי בלהט, כי חובתו הקדושה של כל יהודי היא לעלות לארץ ישראל לאלתר, שכן בה בלבד מקומו של יהודי. ניסיתי להשיב לו על דבריו, אך לא הייתה זו שעת כושר, בהיותנו בין המעדנים שהוגשו בשפע, לזמירות השבת ששוררנו בנעימה ועוד ועוד 'לחיים' שלקחנו, מתוך שמחה ואחווה. 

 

בכניסה לחתונה שנערכה ביום שלישי, המשכנו במעט את הנושא, שחשוב מפעם לפעם לתת את הדעה אליו ולהפנות תשומת לב לעניין חשוב זה, הנוגע בכל דור ולכל יהודי באשר הוא, במיוחד מי שאינו גר בארץ הקודש וסיבותיו עמו יהיו אשר יהיו. 

 

רואים אנו מקומות שונים בעולם, שבדורות קודמים אכלסו את רוב בני ישראל. כגון סוריה בזמן הגמרא, וגאוני עולם שגרו בחוץ לארץ במדינות שונות, ובהמשך הדורות התרוקנו מיהודים. וזאת אפשר להבין, לפי הגמרא על דברי הפסוק בתורה: "וינצלו את מצרים" - "אמר רבי אמי, מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. וריש לקיש אמר, עשאוה כמצולה שאין בה דגים". ומסביר על כך האר"י ז"ל, כי סיבת גלויות ישראל היא, לברר את ניצוצות הקדושה אשר שם, ולכן כאשר בני ישראל סיימו את בירור הניצוצות, יצאו ממצרים ואף נאסר על בני ישראל לשוב למצרים, כנאמר: "כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם".

 

מול טענותיו הנחרצות, מצאתי את עצמי חוזר לעיין באחת השיחות המופלאות של הרבי, שנאמרו ב'אחרון של פסח' בשנת תשי''ב, שבה מבואר באור יקרות עניין עמוק ומרתק, על מעלתם המיוחדת של בני חוץ-לארץ והעלאת הניצוצות באותן מקומות.

 

הרבי מבאר יסוד חשוב: בני ארץ ישראל, הגם שהם יודעים את האמת, הרי משום היותם יושבים בארץ הקודש, אינם יכולים להכיר את מציאות הגלות לאשורו ולאמיתו, שכן 'אין חבוש מתיר עצמו ממאסרו'. משום כך, דווקא בני חוץ-לארץ הנמצאים בחשכת הגלות, הם הזקוקים ונושאים את כוח ההוספה בחיזוק האמונה והציפייה לגאולה האמיתית.

 

מכאן שופך הרבי אור חדש ומפתיע, על עצם נסיעתם של יהודים מארץ ישראל לאמריקה. לכאורה, נדמה לאדם כי סיבת נסיעתו היא הרווחה הגשמית הצפויה לו שם, אך האמת הפנימית והעמוקה היא, כי נפשו האלוקית משתוקקת לאותם עניינים רוחניים שאי אפשר להשיגם בארץ ישראל מצד הכלל שאין חבוש מתיר עצמו.

 

הרבי מצטט מכתב של הרבי הקודם, המסביר עם משל, כי סיבת רעבונו של האדם למאכל גשמי, נובעת בעצם מרעבונה של נפשו האלוקית, לברר את הניצוץ האלוקי הגנוז באותו מאכל; כך בדיוק הוא בנדון דידן, ההשתוקקות אל המרחבים הגשמיים בחוץ לארץ, אינה אלא תוצאה ישירה של השתוקקותה הפנימית של הנפש, אל האורות הרוחניים המיוחדים שניתן לחשוף ולהשיג דווקא שם, בצד ההכרה העמוקה בחסרונה של הגאולה.

 

זאת ועוד, הרבי מוסיף ומציין, כי מעלה זו של חוץ-לארץ באה לידי ביטוי גם בתורה עצמה. החל מיום טוב שני של גלויות, דרך תלמוד בבלי, וכלה בעומק תורת החסידות שנתגלתה על ידי רבותינו נשיאינו, דווקא במרחבי ארץ העמים.

 

כך הפך ויכוח אקראי בשבת סביב שולחן השבת, למבט מחודש ומרטיט על שליחותו המיוחדת של יהודי באשר הוא שם. פה, בחוץ-לארץ דווקא.

 

 

ב. למען תזכור 

 

"אניו, אורחים הגיעו, הם רוצים לראותך" - שמעתי את הבת המסורה אומרת לאם הקשישה מעבר לדלת חדרה. לאחר מספר דקות, גברת אניו ('אמא' בהונגרית) הופיעה במלוא הדרה, נשענת על הליכון, ופוסעת מעדנות אל חדר הסלון, המעוטר בתמונות יפות, וארון ספרים יהודי גדוש בספרי לימוד. 

 

במהלך השיחה הגנבתי מבט אל פניו של בני הצעיר שיחי', שעמד מרותק, ושתה בצמא כל מילה שיצאה מפיה של האישה המבוגרת שמולנו. בדור שבו הולכים ומתמעטים העדים החיים שהילכו בתוך גיא צלמוות, חשתי חובה קדושה, לנצל את ההזמנה של בן משפחתי, לבקר את סבתו הקשישה והנכבדה שתחי', יחד עם בני היקר, כדי שיראה במו עיניו וישמע מכלי ראשון מה עוללו לנו הצוררים הנאצים ימ"ש וכיצד קם עמנו מן האפר, למען יוכל בבוא העת לקיים בעצמו את ציווי הדורות של "והגדת לבנך" מתוך עדות חיה ומוחשית ולזכור "את אשר עשה לך עמלק"!

 

מבין זכרונותיה ולצד עדותה המטלטלת של אחותה הקטנה, שקראתי בהמשך השבוע, נפרש לעינינו סיפורן המופלא של שבע אחיות מהעיירה מרגיטה שברומניה, הידועה בפי היהודים בשם "מארגארעטן'. הן גדלו בבית רחב ידיים סמוך לבית הכנסת, שבו ישב אביהן ר' צבי הרש'ל ז"ל והגה בתורה כל השבוע למעט ימי חמישי שבהם מכר דגים לפרנסתו, והנהיג בקדושה ששפת הדיבור היחידה סביב שולחן השבת תהיה לשון הקודש. 

 

לאחר שהאם מירל ע"ה נפטרה בלידת בנה השמיני, וכעבור שנים אחדות נפטר גם האב ממחלה קשה, נותרו שבע הבנות יתומות מאב ומאם, ופוזרו בין משפחות מאמצות ופנימיות. במוצאי שביעי של פסח בשנת תש"ד, כשכלי החג עודם על השולחן, גורשו אל הגטו בעיר נאג'ווארד, היא אוראדיה, ומשם הובלו בקרונות בהמות אל מחנה ההשמדה אושוויץ.

 

יחד עם בני שיחי', האזנו בדממה לתיאור מסירות הנפש העילאית שהחזיקה את האחיות בתוך התופת, לאחר שהאחות הבכורה בלומה, בעלה ובתם הקטנה הי"ד נלקחו מיד עם הגעתם אל תאי הגזים ונהרגו שם על קידוש השם.

 

אל מול זוועות מסדרי הבוקר באשמורת, הקרויים "צייל-אפל", שבהם פינו עגלות שטוחות את גופות הנספים אל המשרפות, עמדו האחיות כחומה בצורה זו למען זו. האחות רבקה סיכנה את חייה במטבח המחנה כדי להגניב לאחיותיה מעט מזון ומרק דלוח, ואילו לאה הופקדה על חלוקת מנת רבע כיכר הלחם היומית לחמש האחיות, מתוך ידיעה, שהיא תמשול ברוחה ותותיר לעצמה תמיד את הפרוסה הקטנה ביותר.

 

כאשר פשטה השמועה כי עומדים לשלוח את בלוק הילדים אל המוות, חירפה לאה את נפשה והבריחה משם את אחותה הקטנה מלכה אל הבלוק שלהן. גם לאחר שהקאפו היהודייה חיפשה אחרי "הילדה עם העיניים הגדולות" והשיבה אותה אל בלוק הילדים, לא אמרה לאה נואש, איתרה נערה שביקשה לעבור לשם, ערכה ביניהן החלפה חשאית מתחת לאפם של הגרמנים, והצילה את חיי אחותה רגי לפני ששוכני הבלוק ההוא נשלחו להשמדה. מנגד, כשאחזה בלאה עצמה קדחת חום גבוהה והיתה נתונה בסכנה להילקח אל בית החולים שממנו היו קוברים את החולים חיים בתוך שקים, תמכו בה שתיים מאחיותיה משני צדדיה והעמידו אותה בכוחות על-אנושיים במסדר, עד שהבריאה בסייעתא דשמיא. 

 

ערבות זו ליוותה אותן גם כשהועברו בחודש אלול תש"ד, ספטמבר 1944, אל מחנה העבודה אובר-אלטשטאדט שבחבל הסודטים בצ'כיה, שם עבדו בבית חרושת לאריגים לצד מכונות טווייה במים, עד שהעור התקלף מכפות ידיה של מלכה ומשקלה צנח לעשרים ושמונה קילוגרמים בלבד. בתוך הרעב הכבד ידעה האשה שמולנו ליטול שני תפוחי אדמה, לרסקם בפומפייה ולצקת עליהם מים רותחים כדי להעמיד קערת תבשיל משביעה לאחיותיה.

 

לאחר השחרור בחודש מאי 1945 ומסע התלאות ברכבות דרך העיר קרקוב שבפולין, תוך התגוננות מפני חיילים רוסים שיכורים שניסו לפרוץ לחדרן או לפגוע באחותן פירי, זכו האחיות לעלות מן האפר אל ארץ ישראל. 

 

אחותה הגדולה עלתה באוניית מעפילים מנמל קונסטנצה שברומניה דרך מחנה המעצר בעתלית, למדה בסמינר "בית יעקב" בעיר ירושלים ובעיר תל אביב, ובסגירת מעגל מופלאה פתחה את דרכה החינוכית במעברת תחנת הרכבת של העיר לוד, שם לימדה כיתה רב-גילאית של ילדי חסידי חב"ד בטרם הקימה עם בעלה ז"ל בית לתפארת בעיר אשקלון. 

 

ואילו המארחת החשובה שלנו, שבה תחילה לבית המשפחה שאימצה אותה בעיירה מרגיטה, ומיריעות הבד הבודדות שהוציאו לה הפולשים הרומנים, תפרה את הקיטל של חתנה ואת שמלת הכלולות שלה עצמה. יחד עם בעלה גידלה בביתם ילדה יתומה כבתם ממש, ולאחר שעלו ארצה קבעו את משכנם במושב צעיר ובישלה באהבה אימהית לקבוצת חיילים חרדים משוחררים, אודים מוצלים מאש שנותרו בודדים בעולם.

 

האשה המדהימה שישבה מולנו, הרימה מעט את שרוולה, ומעל כף ידה התגלה "המספר", שחרטו הרשעים של מחנה אושוויץ.  

 

כשיצאנו מן הביקור המרגש, הנחתי את ידי על כתפו של בני שיחי' וידעתי כי הניצחון היהודי הטהור ביותר, אינו טמון רק בהישרדות הפיזית, אלא ביכולת להפוך שרידי בדים מבית חרב, לשמלת כלה ולקיטל של קדושה, ולהפקיד את לפיד האמונה החי הזה בידיו של דור צעיר שימשיך לשאת אותו בגאון אל נצח ישראל.

 

 

ג. משמח אלוקים ואדם

 

"הקשב לי היטב, אפילו שאני נמצא כעת בתוך אמבולנס, אתה חתן, אתה מלך! תנצל את המעמד הזה, תחווה אותו ותשמח בכל ליבך". את המילים הללו, שנאמרו בקול נרגש מתוך ניידת טיפול נמרץ הדוהרת ברחובות ירושלים, לא השמיע בדחן ותיק מבעד למיקרופון באולם שמחות מואר, אלא יהודי יקר, שהיה באותם רגעים ממש בעיצומו של אירוע לבבי.

 

פגשתי אותו לשיחה מרתקת שהותירה בי רושם עז. הוא בירר אם שמי אכן שייע, ומיד ציין על-שם מי אני קרוי, מי הסבים מכל הצדדים, מיהו חותני, ועוד כמה פרטים משפחתיים היסטוריים. זהו ישעיהו בלוי, מדמויות הירושלמיות של דורנו, שבמוחו וזכרונו החריף אצור מידע 'משפחתלוגי' רב ומגוון. 

 

בציבור הרחב הוא מוכר כדמות ססגונית וכובשת מתוך סרטוני הווידאו והקליפים המפורסמים של טובי הזמרים החסידיים, אלו המבקשים להחיות את השירה האותנטית והעתיקה. במצלמות הוא נראה תמיד בעל חזות ירושלמית שורשית, אף שבחיי היומיום הוא אינו חובש את הכובע הירושלמי המסורתי הנקרא 'סופער', אלא עוטה אותו במיוחד לצורך הצילומים כדי להוסיף צבע וחן של ירושלים של מעלה. 

 

ואולם, בשיחתנו גיליתי כי מאחורי הדמות המוכרת מן המסכים מסתתרת נשמה גבוהה, איש אשכולות של שמחה, שלצד ריקודיו הסוחפים ניחן גם בכישרון נדיר לשאת נאומים חוצבי להבות ולשמח חתנים וכלות בסעודות שבע ברכות.

 

הכול צמח אצלו באופן טבעי לחלוטין, בלי בניית תוכניות וללא פרסום עצמי מעולם. מאז היותו נער כבן שלוש עשרה בקהילת ה'מתמידים' בירושלים, שבה גדל והתחנך, בערה בו אש השמחה. כל ימות השנה היה מצפה בכיסופים לחג הסוכות ולשמחת בית השואבה, ולצידם להילולת רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר במירון.

 

מאז גיל ארבע עשרה לא החסירו רגליו אף שנה בחצר הציון הקדוש, ובשנים האחרונות אימץ לעצמו מנהג חסידי מופלא, לשהות במירון ימים ארוכים לפני ההילולא ואחריה, או כפי שהוא מגדיר זאת בעגה החסידית הציורית: "איך קום פון שבת אופרוף ביז נאך שבת שבע ברכות" - אני מגיע לרבי שמעון משבת ה'עלייה לתורה' שלפני החתונה ועד אחרי 'שבת שבע ברכות'...

 

קשור הוא בנימי נפשו אל התנא האלוקי. ועד היום, בכל עת שהוא נכנס לחתונה, התזמורת המזהה אותו פוצחת מיד בניגוני מירון הסוערים המזוהים עימו כל-כך. החודש לדוגמה, פקד את מירון שלוש פעמים בתוך שבוע אחד: פעם אחת כדי לשמח במסגרת ארגון של יתומים שהוא מלווה בקביעות, פעם שנייה לשבת התוועדות, ובדרכו חזרה לירושלים קיבל שיחת טלפון בה התבקש לבוא ולשמח את יהודי שהיה זקוק לישועה ולחיזוק, וישעיהו לא היסס לרגע.

 

במהלך השנים נטל ישעי' את ריקוד ה"קאדאצ'קע" המסורתי, והפך אותו למפעל חסד של איש אחד. כדי להבין את היקף המסירות שלו, די לשמוע את תיאור קורותיו בלילה אחד בלבד בחג הסוכות האחרון. את הערב הוא פתח במרכז לבריאות הנפש 'איתנים', לשם נקרא על ידי העסקן הירושלמי ר' אבי וייסוויץ', המתמסר כל השנה לנשמות הללו שאין להן דורש. יחד עם שאר בשרי וידידי איש החסד ר' חונא דייטש, הם רקדו שם והפיחו רוח חיים במקום. משם המשיך לעוד אירועים, בהם עמד במרכז המעגלים והפליא בריקודיו שהרימו את הציבור טפח מעל. 

 

אדם מן השורה היה פורש לביתו לאחר ערב כזה, אך אצל ישעי' הלילה רק החל. משם הוא מיהר אל שמחת בית השואבה של חסידות 'תולדות אהרן', חדר אל לב המעגלים הצפופים ורקד קאדאצ'קע עם בנו של האדמו"ר ועם הגבאים. לאחר מכן המשיך אל חסידות קרלין, שם רקד לאורך הלילה עם כל יהודי שביקש לשמוח עימו, ומשם עוד אצו רגליו אל בית המדרש של קהילת המתמידים, ולריקודי הקפות שניות שנמשכו עד אור הבוקר.

 

מסירות הנפש הזו לשמחתם של ישראל עמדה למבחן מרגש בקיץ שחלף. בעודו עושה את דרכו לשמח חתן בסעודת שבע ברכות, חש ברע ופונה בבהילות לבית הרפואה, שם התברר כי לקה בליבו ונזקק לצנתור דחוף. בעודו שוכב באמבולנס בהכרה מלאה, צלצל הטלפון שלו. על הקו היה קרוב משפחתו של החתן ששאל בדאגה: "ישעי', היכן אתה?". ישעיהו הרגיע אותו מיד ואמר: "אל תיבהל, הכול בסדר, אני באמבולנס ובהכרה מלאה, רק תן לי לומר מילה לחתן". כשקיבל החתן את הטלפון, התנצל ישעי' על שאינו יכול להגיע ולשזור עבורו דברי בדחנות ופלפולים כדרכו בקודש, ובירך אותו מעומק ליבו מתוך האמבולנס. היה זה מעמד של שבע ברכות שטרם נראה כמותו. לאחר שהחלים במרכז הרפואי שערי צדק - שאותו הוא מכנה בחיוך אופייני "מלון שערי צדק" - הורו לו הרופאים במחלקת השיקום להקפיד על פעילות גופנית מאומצת. כשסיפר להם כי הפעילות הקבועה שלו היא לרקוד בכל לילה בחתונות ובאירועים, עמדו הרופאים נפעמים ואישרו כי אין התעמלות טובה מזו לבריאות הגוף והנפש גם יחד.

 

כוחו הגדול של ישעיהו מתגלה דווקא באירועים שקטים ומאתגרים, שבהם הנוכחים מבוגרים או מכובדים מאוד, והרחבה נותרת מיותמת. הוא אינו מתרגש ממבטים בוחנים, אלא משליך מנגד את הבושה, מכריז בחרוזים משעשעים שהוא הוגה על אתר: "זהירות, חתן בשטח, אף אחד לא להיות במתח!", אוחז בידיו של הסב המופתע, ומחולל סערה קדושה שממיסה את הקרח ומאחדת סביבו חסידי גור, בעלזא, ליטאים וירושלמים. כך עשה גם בחתונת אחותו בחודש אלול שחלף, לשמחת ליבם של אביו ואימו שמעריכים את פועלו ונוסכים בו כוחות; ובימים שבהם אין נישואין, כגון בימי ספירת העומר ובין המצרים, הוא מכתת את רגליו לבתי רפואה, לחגיגות בר מצווה ולכל מקום שבו יהודי זקוק למילה טובה.

 

לקראת סיום שיחתנו, לא יכולתי שלא לשאול אותו בזהירות על הנקודה האישית ביותר. הוא עצמו טרם זכה להקים בית בישראל, וכשחבריו מתחתנים זה אחר זה והוא רוקד לפניהם בכל כוחו, האם אין רגע שבו הלב נחמץ בקרבו? תשובתו של ישעיהו הייתה שיעור מאלף באמונה פשוטה וזכה. "לפעמים זה אכן יכול לצרום", הודה בגילוי לב, "אבל אדם צריך לזכור שהחבר אינו לוקח ממנו דבר, שהרי הכול ניתן מאת השם יתברך מלמעלה. לכן אני עושה בדיוק את ההפך - אני ממנף את הקושי הזה לעשייה. ברגע שאני נכנס למעגל ורוקד, אני תורם לעצמי לא פחות משאני תורם לחתן. העשייה הזו לבדה ממלאת אותי בשמחה עצומה".

 

התבוננתי בו והרהרתי בליבי, כי יהודי שבוחר לשמח את בניו של הקדוש ברוך הוא מתוך אמונה כה שלמה, בוודאי יזכה בקרוב ממש שהשמחה תשכון במעונו שלו, מידה כנגד מידה.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: כוח מחשבה טובה

 

טרם חזרתי אמש למוסקבה, הגעתי לבית הרפואה 'הדסה' בשכונת עין כרם הירושלמית, לקיים מצוות ביקור חולים אצל בן משפחתי. כשנכנסתי אל חדרו מצאתיו ישן, ואי לכך יצאתי לשוטט מעט בין המסדרונות עד שיתעורר מעצמו. 

 

לפתע מצאתי ידיד קרוב, השוהה במקום לצדו של אביו החולה. נכנסתי אל חדרו כדי לדרוש בשלום אביו, ולעודד את ידידי המתמסר במצוות כיבוד אב באופן מופלא ועקבי. 

 

על הקיר גיליתי מכתב קצר בכתב יד, שנגע ללבי ולמדתי מזה רבות. הדברים נכתבו על ידי ידידי והוא מיועד לצוות הרפואי, המטפל באביו החולה, השוכב ללא הכרה מספר כשבוע ימים. 

 

ואלו הן המילים: "אחיות יקרות! שמי אליעזר, להלן מספר דברים שחשוב לי שתדעו עליי, כשאתן מטפלות בי במסירות שכזו:

1. אני צמא מאוד. הקפידו להרטיב לי את השפתיים בכל הזדמנות אפשרית.

2. את אשתי לאה אני מאד אוהב, ולכן אזכור השם שלה ירגש אותי מאוד, ויגרום לי לבצע פעולות ולשתף פעולה.

3. יש לי גם משפחה גדולה ויקרה. בעבורם אני מוכן להפוך את העולם, ולשתף פעולה במקסימום, הזכירו לי את השמות שלהם: חיים ודודי, ליבי ושרי, מוטי ואסתי.

4. אני מודע למצב שלי כרגע, כבדו אותי, והסבירו לי לפני כל פעולה מה אתם עומדים לבצע.

עם הרבה סבלנות ואהבה שלכם, אחזור בעזרת ה' אל המשפחה שלי שמחכה לי באהבה גדולה. תודה רבה, אליעזר".

 

חברי הסביר לי, כי הוא שם לב שהיחס של האחיות השתנה מאד לטובה, לאחר שכתב את הדברים ותלה את הדף במקום בולט. ולא רק זאת, אלא שאחת האחיות ביקשה להעתיק זאת ולתת דוגמה כזו לשאר המשפחות המלוות את יקיריהן שאושפז, ובכך הצוות יידע טוב יותר את הצרכים של החולה ואיך לטפל בו. 

 

ביציאתי מבית הרפואה  לאחר שישבתי זמן מה אצל קרוב משפחתי, עלה בי בס"ד הסבר על דברי הפסוק בחומש שלמדנו אתמול "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה".

 

וזאת על פי הגמרא במסכת קידושין: "מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

 

ידוע הפתגם החסידי, בשם הרבי הצמח צדק: "טראַכט גוט, וועט זיין גוט " (חשוב טוב ויהיה טוב), כי בכוחה של מחשבה טובה, לשנות כל מצב לא טוב ל-כן טוב. 

 

וכך חשבתי לפרש: "מחשבה טובה" - כאשר האדם חושב טוב וחיובי, "הקב"ה מצרפה למעשה" - ה' יתברך מביא את הדבר לידי מעשה בפועל, שאכן יתקיימו ויתגשמו באדם זה, החשיבה הטובה. 

 

ומכאן לדברי הפסוק פרשתנו: "והאמין בה'" - האמונה במחשבה הטובה של אברהם בקב"ה, גרם לכך, שבורא עולם "חשבה לטובה", וכפירוש רש"י: הקב"ה חישב זאת לזכות וצדקה בזכות אמונה זו. 

 

נאמר בתהלים: "האמנתי כי אדבר", כשמדברים אודות אמונה, זוכים לאמונה. ייתן הקב"ה ובזכות האמונה האיתנה, יזכו כל החולים לרפואה שלמה ונזכה בקרוב לישועת עולמים. 

 

 

גוט שבת!

שייע