היהדות החרדית בישראל בפני תקופה חדשה

עתה כאשר המספרים ברורים ומה מתכוונים לעשות השמאל והימין, היהדות החרדית ניצבת בפני תקופה חדשה וכזו שמסוגלת להיות מן הקשים ביותר בהיסטוריה החרדית. אם חלילה תקום ממשלת שמאל, ניאלץ לעבור ימים קשים וכאלו שלא תהיה לנו עוד ברירה אלא לצאת למלחמה על חיינו. איש לא חלם שניקלע למצב שהחרדים בכנסת יאבדו חמשה מנדטים שפירושו הקטנת הכח החרדי בצורה רצינית

במצב הנוכחי בשעת כתיבת שורות אלו קשה לראות הקמת ממשלה שמאלנית עם הערבים ונגד הימין והחרדים. אבל עלינו להיות ערוכים למה שיכול לקרות. טוב יהיה אם נלך שוב לבחירות ולחזק את כוחנו. למדנו במערכת בחירות הנוכחית שיש לחרדים כח אדיר אבל אינו מגיע לקלפי. גם אם נכון ששמרנו על הריבוי הטבעי פחות או יותר, אבל המציאות שהיו מי שעשו הכל לקלקל ולמנוע את היכולת של 'יהדות התורה' להצליח עוד יותר, זה אומר על העתיד החרדי שייאלץ להתמודד עם אוייבים מבית ומחוץ

השאלה הראשונה שנשאלת מה יקרה עם חוק הגיוס, האם יש סיכוי להעביר חוק שיהיה טוב לחרדים. כרגע זה לא נראה. לימין אין מספיק קולות, ולשמאל חשוב להכות בחרדים בשביל להצדיק מדוע הם נשענים על הערבים. המצב הזה של לשבת בקואליציה ויכולנו לתבוע ולתבוע, לא עוד, ניאלץ להתמודד עם מצבים חדשים ודרכים אחרות, עד כדי לבנות קהילה חרדית חדשה בארץ שתבדיל אותנו מן החילונים והמזרחניקים

לשבת באופוזיציה זו מעלה מפי שזה מאפשר להילחם למען האינטרסים החרדם ונגד פגיעה בענייני הדת. אבל את הכח שהיה לא יהיה עוד, ניאלץ לחפש דרכים אחרות איך להתמודד עם קיום הישיבות

עושה רושם  כי נעשה כסף ממי שישלוט מפני שיזקק לקולות של החרדים, אבל באשר להכרה בלימוד התורה ובקיום הישיבות לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד, ישנם נחשים ועקרבים שיעשו הכל להילחם בחרדים מתוך אמונה שזה יבנה אותם בעולם החילוני

יתכן ולא תהיה ברירה אלא לומר לחילונים איננו רוצים את הכסף שלכם ונסתדר לבד. עלינו לבנות כלכלה חרדית שיגרום לחילונים לחשוב אלף פעם אם זה כדאי להם. יש הרבה דרכים איך להילחם ברודפינו, אבל משום מה אף פעם לא נסינו. דיברו על כל כך הרבה פעמים, וברגע האחרון זה נדחק לצד

האבסורד הכי גדול שעלול להיווצר שהערבים יהיו אלו שיתנו את ידם לרדוף את החרדים ולגייסם לצבא. נקווה שהם יבינו כי הם אינם משרתים אז אל להם להתערב בנושא. ואם כך יהיה יתכן מאוד שמכאן תבא הישועה, אבל המערכת המשפטית תהיה בידי השמאל וכאן הבעיה, הם יעשו הכל לרדוף את החרדים, להמשיך את המעצרים וירבו סנקציות כלכליות

בשבועות הקרובים הדברים יהיו ברורים יותר, ובינתיים אין לנו אלא להיערך לימים אחרים ממה שהיינו רגילים להם, ניאלץ להתמודד עם מערכה ציבורית שתהיה כלכלית ואחרת, כאשר יחד עם זאת נכריז כי אנו מתבדלים מן החילונים וננהל את ענייננו לבד

התקווה הגדולה שלא תקום ממשלת שמאל, כרגע זה לא נראה אפשרי בשל הרכב האופוזיציה הנוכחית, וילכו כנראה שוב לבחירות, יהיה עלינו לעבור חצי שנה קשה, אבל אין ברירה, עדיף שלא תקום ממשלת שמאל שתגזור גזירות גם בעוד תחומים הקשורים בצביון היהודי של ישראל

חיים שאולזון

לא תקום ממשלת שמאל - זה בלתי אפשרי רק בחירות חדשות או ממשלת אחדות של איזנקוט עם נתניהו

בדרך כלל אחרי בחירות 'שוכחים' את ההבטחות של ערב בחירות, אבל הפעם יהיה זה מוגזם שכל מה שהצהירו לא יקיימו. הם הבטיחו ממשלה בלי חרדים, בלי ערבים, ועתה האפשרות היחידה להקמת ממשלה שמאל הוא על ידי קואליציה עם החרדים ורע"ם בלי אחמד טיבי. אבל זה בלתי אפשרי מבחינת החרדים שלא מצטרפים בלי חוק גיוס על פי הנוסח החרדי וחוק שיבטיח את מעמד לימוד התורה בישראל

מה שהם כן יכולים לעשות למנות יו"ר כנסת, אבל זה עניין לכמה חדשים בלבד, מפני שעד אז ילכו לבחירות חדשות. הדבר היחיד שימנע זאת זה שגדי איזנקוט יפרד משותפיו בשמאל ויסכים להצעת הנשיא לחלק את הקדנציה לשנתיים ראשונות לנתניהו, ואז ימונה לנשיא המדינה, ואיזנקוט יהיה ראש ממשלה בשנתיים שלאחריהם

מי שטורף להם עתה את הקלפים זה אביגדור ליברמן שהכריז כי לא יישב עם ביבי או עם טיבי, כך שאפילו הערבים כבר לא יכולים לעזור להקמת ממשלה. איזנקוט ייאלץ לקבל החלטה קשה, ואם יחליט כי הוא נותן יד לממשלת אחדות שזה סיכוי קלוש ביותר תקום ממשלת אחדות

החלומות על צירוף החרדים על ידי תמיכה מבחוץ הם לא מעשיים, מפני ש'יהדות התורה' מורכבת עתה מ-4 דגל התורה, 2 שלומי אמונים ובעלזא, ו-1 גור. פרוש לעולם לא יתן יד להקמת ממשלת שמאל, כך שאין להם 7 חרדים, כאשר לוקחים גם בחשבון את המחלוקת הפנים ליטאית, הרב הירש השולט על 2 חכי"ם נגד ממשלת שמאל

נתניהו ימשיך לשבת בראשות הממשלה עד לבחירות הבאות, ואם יהיו בחירות הפעם כאשר יודעים מה קרה והיכן הבעיה הסיכוי של הליכוד להצליח גדול יותר והסיכוי רב שהימין ישוב לנצח. מי שהאמינו כי יש להם 15 מנדטים למדו כי יש להם בקושי 7 ומי שחשבו כי אם ירדפו את החרדים ירבו קולות של דתיים לאומיים למדו שהם בקושי קיבלו 6 מנדטים, והפעם ייאלצו לצרף את 'נועם' מספר קולות שהיה נותן לסמוטריץ' מנדט נוסף

נעבור כמה חדשים מעניינים עד לבחירות חדשות פרט אם תקום ממשלת אחדות שהסיכוי שלו קטן מאוד

חיים שאולזון

גור המפסידה הגדולה בבחירות - פעלו בכח ולא במוח

מאז ומתמיד שיטת גור הייתה כח, מעולם לא הבינו כי יש משהו חזק וחכם יותר וזה לעבוד עם המח. הם החליטו לבד כי הם פורשים מן הממשלה בלי תיאום עם יתר חברי 'יהדות התורה' הם ביקשו לנהל את הדברים לבד, חשבו שיצליחו, ומה למדו, שלא רק שלא הצליחו הם עשו לעצמם נזק שאין עוד דרך לתקן אותו. מלעמוד בראש סיעה בת ארבעה חברים שהם בראש, הם הפכו עצמם לסיעת יחיד שאין לו יותר השפעה כלשהי, הם היום הסיעה הכי קטנה בכנסת

ואם זה לא היה מספיק הם המשיכו בשיטת ה'כח' לא שיתפו פעולה עם מערכת הבחירות, בשביל שלא להפסיד את כספי מימון הבחירות הם הכריזו על כמה אסיפות בשטיבלאך של גור, לא עשו דבר לשכנע עוד אחרים להצביע ל'יהדות התורה',ואם זה לא מספיק הם הסתובבו ברחובות וקרעו את מודעות 'יהדות התורה', ואם חשבתם שכאן זה נגמר, בגור הייתה הוראה שמצביעים על פי איזורים. היכן שאפשר לזהות שגור לא הצביעו ל'יהדות התורה' מצביעים ג, ובכל מקום שקשה יהיה לזהות, ההוראה היתה להצביע ב, וחלילה לא ליהדות התורה

חשוב היה לגור שהבחירות יעברו בכישלון גדול ל'יהדות התורה' וככה 'להוכיח' כי בלעדיהם אי אפשר לנהל בחירות. ומה קרה בפועל, בלעדי גור הצלחה שאיש לא האמין שיצליחו, שנואי נפשם שלומי אמונים ובעלזא הוכיחו כי הם יכולים לעשות עבודה הרבה יותר טובה, ומספר המצביעים עלה דרמטית בלי גור. למדנו שוב, כי ה'כלל חסידי' גדול בהרבה מגור ומסוגל ויכול לעשות הרבה יותר מהם

אסור לשכוח, כי הגר"ד לנדו הציע לרבי מגור לארגן כינוס גדול בירושלים וכי הוא יבא יחד עמו לכינוס, והרבי מגור לא הסכים מתוך חשבון שבלי גור 'יהדות התורה' נופלת חזק. עד היום ישנם בגור מי שהאמינו שגור זה הכח וכל האחרים אינם מסוגלים ויכולים לארגן בחירות. אז הנה הם למדו שזה אחרת, ומה שהיכה בהם יותר מכל, כל השנים הציבור חשב שהם הכח ולמדו עתה כי גור במשך כל השנים עשתה קריירה על חשבון אחרים, כאילו שהם אלו שמביאים קולות

כאשר ארגנו כינוס בחירות בבני ברק, גור החרימה, הם אמרו כי מדובר בכינוס ליטאי, המציאות הייתה השתתפות של כמאה אלף איש בלי גור, המחזה היה אדיר,  וההנאה הייתה כפולה שהצליחו לעשות זאת בלי גור

ומה שהיכה בגור יותר מכל, זו ההצלחה של 'שלומי אמונים' הם עובדים קשה במשך שנים להוכיח כי אין ל'שלומי אמונים' כח, והוכח שוב כי הם הכח באגודת ישראל התנועתית ולא גור שיש לה את אנשיה בלבד ואינם מסוגלים להביא ציבור חדש. 'שלומי אמונים' שמה לעצמה יעד להוכיח כי יהיו יותר קולות ממה שהיה בעבר ובלי גור וזה הוכח ובענק

ואם כל אלו לא מספיקים, הם היכו בעצמם חזק ופי כמה, הנציג השמיני חסיד ויזניץ איש שלהם לא נכנס, וגולדקנופף נשאר סיעת יחיד וגרם שבויזניץ מתחילים לחשוב על האם כדאי להם להמשיך לסייע לגור להילחם ב'שלומי אמונים' ובעלזא, בינתיים הם אלו שמשלמים את המחיר. הם שירתו את גור באלעד סילקו את ישראל פרוש מראשות העיר, ועתה 'שלומי אמונים' סילקו את נציג ויזניץ מהכנסת

ככה זה כאשר חיים עם שיטת ה'כח', זה התחיל עם בבצ'יק שמסר לרבי מגור נתונים שהכשילו אותו, כאילו שהשמאל ממתין לאגודת ישראל ויתן את חוק הגיוס על מגש של כסף. עתה הם משלמים את מחיר הכישלון הכפול, גם בבחירות וגם ב'חוק הגיוס'

חיים שאולזון

אריה דרעי המיט חורבן ושואה על היהדות החרדית ועל הימין

הוא היה משוכנע כי יש לו את כולם בכיסו וכי הספרדים משתחווים לו ולעולם לא יעזבו אותו, עד כדי שהוא בכלל לא העלה על דעתו כאשר עצרו בחורים ספרדים שהוא צריך אישית להגיע לכלא ולטפל בעניין, הוא היה מתעלם מן המעצרים במיוחד בתקופה הראשונה, מתוך אמונה כי הספרדים כולם אוהבים אותו. הוא לא רצה להאמין שיתכן שיגיע לבני ברק וספרדים יכנו אותו בכינויים הכי קשים

שרשרת הצלחות של בחירות נתן לדרעי את הרגשה שכל הספרדים בכיסו, הוא היה מגיע לכל כינוס ספרדי בגאוה שקשה לתאר, האמין שהוא טוב וחזק יותר מרבני ש"ס, ולכן גם בבחירות הנוכחיות הוא לא רצה להאמין שהוא הולך לחטוף את מכת חייו, הוא התווכח כי על פי החשבונות שלו מקסימום יפסיד מנדט אבל לא יותר מזה, וכאשר החלו לספור וראה כי הוא נשאר עם 6 מנדטים בלבד לא היה זה פלא שהוא הסתגר בביתו אינו יודע איך להתייצב בפני הציבור ולהסביר היכן טעה ואיך הגענו למצב שש"ס איבדה יותר ממאה אלף מצביעים בבחירות האלו

אסור לשכוח, כי התוצאה של ירידת ש"ס היא מכה קשה לימין שהפסידה חמשה מנדטים לקואליציה, ומכה קשה עוד יותר לעולם החרדי. מ-18 מנדטים שהיו לחרדים בכנסת, ירדנו ל-13 בלבד, שפירושו שהכח החרדי ירד בצורה דרסטית

מי אשם במצב הזה, אריה דרעי יזרוק זאת על אחרים ויתכן גם על אחד הרבנים שרוצה להנהיג את ש"ס, אבל האמת היא כי הוא לא פחות אשם מאחרים. הוא ידע בכל השנים שש"ס בנויה משתי חלקים החלק המסורתי והחלק החרדי והוא חייב ללכת בין הטיפות. אבל משום מה בארבעת השנים האחרונות במיוחד מאז פרצה המלחמה על גיוס בני הישיבות, הוא לא ידע לנווט נכון את הציבור שלו והפסיד את כל העולמות. המסורתיים לא אהבו את הטיפול של ש"ס בענין הגיוס, הוא חשש שכל מילה שלו תפגע באחת הזירות

וכך קרה שהוא הפסיד את כולם, המסורתיים עזבו אותו, והחרדים לא רוצים לראות אותו יותר. שימו לב את ירידת ש"ס בערים החרדיות, זה מוכיח כי החרדים התאכזבו ממנו. דרעי ואנשי ש"ס הובילו את הקו של גיוס 50 אחוז של החרדים דבר שגרם שיפסיד כל כך הרבה חרדים, כאשר לצידם משפחות ספרדיות שאינם רוצים לסלוח לו על שהפקיר אותם כאשר עצרו את ילדיהם

המספרים הם ההוכחה הטובה ביותר היכן הוא הפסיד, אצל חרדים הוא נפל בצורה דרסטית, ואצל המסורתיים לא פחות. ליפול בחמשה מנדטים  כמעט חצי ממה שהיו לו בעבר, זה הרבה יותר מכשלון, הציבור אמר לדרעי כי אינם רוצים אותו יותר, הוא דואג לעצמו ובני משפחתו ולא לציבור הספרדי

בנוסף המציאות שש"ס עכשיו קטנה יותר מ'יהדות התורה' זה עבורו מכת המכות, בזיון שאין כמותו. בכל השנים התגאה כי הוא המפלגה החרדית הגדולה בכנסת, והנה הוא הקטן לא רחוק מאחוז החסימה בסך הכל 6 מנדטים, בזיון שקשה לו להתמודד עם זה

חיים שאולזון

הרב יצחק יוסף גרם לחורבנה של ש"ס - הציבור הספרדי בגד בו ולא הצביע לש"ס

הוא חשב שאפשר להחליף ניגונים בכל שני וחמישי ולא קלט כאשר הוא זעק כי צריכים לעבוד עם השמאל ולא עם הימין, הוא הרחיק את כל המסורתיים אלו שאינם חרדים ומצביעי ש"ס, הוא החדיר פחד באנשי ימין שחששו שהוא יקח את הקול שלהם ויתן אותם לשמאל. רק לאחרונה הוא שינה כיווון כאשר אמרו לו שהוא מביא חורבן על ש"ס, אבל היה זה מאוחר מדי, הוא יצר לעצמו תדמית של שמאלן

עוד דבר קרה, אריה דרעי חשש ממחלוקת קשה נכנע ולא קלט, שאם הרב יצחק יוסף הופך למנהיגה של ש"ס הוא מאבד עשרות אלפי מצביעים. הוא קיווה כי לפחות את המצביעים החרדים יביא לו הרב יצחק יוסף, ומה למדנו, שבערים החרדיות ש"ס חטפה את מכת המכות, הרב יצחק יוסף הבריח את כל ה'ישיבישע' מש"ס

להבין את הדברים צריך לזכור מה הייתה המחלוקת בין הרב סאלים להרב יצחק יוסף, הרב סאלים טען כי יצחק יוסף אינו 'ישיבישער' ואינו הדמות שתבטיח את תמיכת הישיבישע החרדים. ומה קרה באמת, הישיבישע לא הצביעו לש"ס מפני שהרב יצחק יוסף אינו המנהיג המתאים להם. הרב יוסף מתאים לבעלי בתים וגם שם באופן מוגבל, אך כאשר עוסקים בחרדים אמיתיים, הרב יצחק יוסף דחה אותם הצידה והם לא הצביעו לש"ס

אתמול עלה הרב סאלים לביתו של אריה דרעי לנחם אותו, ושם הוא רמז לדרעי, שכל עוד ש"ס תבנה עצמה עם רבנים מן הסוג של הרב יצחק יוסף לא יהיה להם לא את אלו ולא את אלו. חייבים להבטיח הנהגה רבנית חרדית כזו שתחזיר את המצביעים החרדים הספרדים לש"ס

מאז שהכריזו על הרב יצחק יוסף כמנהיג ש"ס זו החלה להידרדר בצורה שלא ראינו דוגמתה בהיסטוריה של ש"ס. עתה מבקש הרב יצחק יוסף שיחליפו את דרעי או לשנות את הנהגת ש"ס, אז קודם ולפני הכל על הרב יצחק יוסף להבין שבשביל להציל את ש"ס בעולם החרדי עליו לחפש רבנים מנהיגים מ'מועצת החכמים' שאותם הוא לא אוהב. הרבנים הגדולים הספרדים האמיתיים הם קרובים יותר לציבור החרדי הספרדי

הכשלון של ש"ס בבחירות הנוכחיות, הוא כמעט כולו של הרב יצחק יוסף. הוא אמור היה להחזיר את הציבור לש"ס, ולא רק שלא הצליח, הוא הבריח יותר ממאה אלף מצביעים מש"ס

חיים שאולזון

יש דין ויש דיין - הציר שפעלו נגד הגר"ד לנדו באלעד דרעי ויזניץ בבצ'יק גפני כולם חטפו את מפלתם

הם היו בטוחים שהצליחו העיפו את ישראל פרוש מראשות עירית אלעד, ולא האמינו כי יחטפו על כך וחזק. איננו מנהלים חשבונות שמים, אבל הכל יודעים מי חלה מיד אחרי העניין הזה ויתכן מאוד שזה קרה בשל קפידא של הגר"ד לנדו, ואין זה פלא מדוע הוא ביקש לעלות אליו לבקש מחילה. אבל היו מי שבישלו זאת עמדו מאחוריו לגייס כוחות לגרום שויזניץ תצביע בעד איש ש"ס נגד איש שלומי אמונים, ואלו היו דרעי, עסקני ויזניץ, בבצ'יק מגור, ומשה גפני שהפעיל את הרב ברגמן שיכתוב מכתב נגד הגר"ד לנדו 

עתה לאחר סיום ספירת הקולות אפשר לקבוע בוודאות גמורה, כי ויזניץ שילמה מחיר כבד איבדה את נציגה בכנסת, הוא גם לא יקבל רוטציה מפני שהוא נמנה על מפלגת גולדקנופף ולא מפלגת שלומי אמונים ובעלזא, ומי שחטף את מכת המכות ובצורה הכי קשה ואכזרית זה נציג גור יצחק גולדקנופף שלמרות שאין לגור חסידים באלעד הוא ובבצ'יק עשו הכל להפיל את 'שלומי אמונים' הם העדיפו את ש"ס על פני שלומי אמונים, עתה הוא נשאר בחוץ, וגם אם היינו נכנסים לקואליציה הוא היה בקושי יו"ר ועדה ולא יותר מזה, הוא יכול לחלום על משרד השיכון לשם הוא לא חוזר

גם למשה גפני חלק גדול בסיפור של אלעד. כאשר הגר"ד לנדו כתב מכתב לתמוך בישראל פרוש, משה גפני עלה להרב ברגמן וביקש ממנו שיכתוב מכתב נגד הגר"ד לנדו ויבקש לתמוך בנציג ש"ס. גם הוא עף מן הכנסת

גם דרעי חטף את מפלתו, כאשר לחם במרן הגר"ד לנדו על ראשות אלעד, הוא זה שקרא לראשי גור למרוד בהגר"ד לנדו ולסייע לו להפיל את ישראל פרוש, הוא חשב כי לעולם חוסן, אז עתה הוא מרגיש את מה שלא חשב אז כי זה עלול לקרות. כל השלשה גור ויזניץ ודרעי, כשלצידם משה גפני שילמו את המחיר

כל מי שלחמו ב'שלומי אמונים' באלעד פגעו קשות במרן הגר"ד לנדו, משלמים עתה את המחיר

חיים שאולזון

הדחת גפני הביאה ברכה גדולה ל'יהדות התורה'

מי שילמד את הנתונים מן העבר ובבחירות הנוכחיות ימצא כמה דברים בולטים ששינו את פני הרשימה. תחילה נכנסו פנים חדשות ביניהם צעיר ויו"ר רשימה פעיל ומצליח, לא עוד אותן פרצופים שהיינו רגילים אליהם כל כך הרבה שנים. אבל לא רק זאת, קרה עוד משהו וחשוב, לא עמד עוד בראש הרשימה מי שדחה אלפים מלהצביע ל'יהדות התורה', הוא היה סמל של שמאלניות והירבה מחלוקת בתוככי הציבור החרדי בטענה כי רבו אמר כי מחלוקת זה טוב ובונה

ייאמר לשבחו של משה גפני למרות שהודח מן הרשימה הוא הגיע להרבה כינוסים וסייע, אבל בעיקר ב'דגל התורה' ולא במקומות אחרים היכן שהוא גרם לדחיית כל כך הרבה שבגלל עמדותיו לא רצו בעבר להצביע ל'יהדות התורה'. כאשר הדיחו אותו היו מי שטענו כי בגלל זה 'דגל התרה' תיכשל בבחירות, ומה קרה באמת, ההצלחה הייתה אדירה  ובמצב של מי שרדפו את הרשימה, ביניהם מסיתים ומדיחים שבגלל חשבונות פוליטיים לא עשו דבר להביא מצביעים, הם הסתפקו בחלק מאנשיהם שהצביעו וחלק אחר שהסתובב ברחובות וקרעו את מודעות 'יהדות התורה'

משה גפני היה סמל מתקופת המחלוקת הגדולה בין חסידים ומתנגדים, והוא המשיך אותה למרות שזה הרחיק כל כך הרבה שרצו להצביע ל'יהדות התורה' אבל בגללו לא יכלו לעשות זאת. הפעם רבים ממצביעי 'יהדות התורה' בפעם הראשונה בחייהם עשו זאת בלב רגוע, אויב החסידים לא עוד שמה

למי שהספיק לשכוח, בעבר משה גפני אמר כי הוא ממתין ליום שהוא יוכל לשוב לכולל, אז הנה עכשיו הוא יכול לשוב לכולל, אבל הוא מעדיף, להיות יו"ר 'דגל התורה' הארצית, זה מעניין אותו יותר מאשר לשבת בכולל

חיים שאולזון

הרב מאיה מצהיר אני אנטי ציוני - סוף סוף קיבל אומץ לומר את המ שפחד בכל השנים

דבר אחד טוב כבר יצא ממפלתה של ש"ס הרב משה מאיה יכול להתבטאות ולומר את מה שהוא חושב ומאמין, בניגוד לעבר שנזהר לא לומר את האמת בשביל שלא להפסיד קולות של המסורתיים ומי שאינם חרדים, עתה הוא אומר בפה מלא, אני חרדי ולא חצי חרדי, אני אנטי ציוני

אריה דרעי מעולם לא העיז לומר זאת, הוא חשש שיפסיד קולות. עתה לאחר שבין כה וכה הפסיד, הוא עדיין לא אומר את הדברים בתקווה שאולי בסיבוב הבא יחזיר לעצמו כמה קולות מן המגזר הלא חרדי. אבל מה שטוב, את הקול החרדי מתחילים לשמוע בש"ס ולא כפי שהיה עד כה חכי"ם של ש"ס הצהירו שהם ציונים ולא קלטו כי זו סתירה לחרדיות. או שאתה חרדי או שאתה ציוני מדובר בתרתי דסתרי

אשרינו שזוכים אנו לשמוע את רבני ש"ס בדברים ברורים, מה שלא יאהבו רבים בש"ס, אבל רק כך ש"ס תהפוך להיות חרדית באמת. עד כה היא לא הייתה חרדית באמת. יש בה רבנים חרדים אבל פחדנים. היום סוף סוף שומעים קול חרדי באמת

חיים שאולזון

בעבר בשל שוחד וזיופים עשו בחירות חוזרות

אני מביא את הדברים למען מטרות אחרות. הראשונה שאם היה מדובר בחרדים או ימניים השמאל היה משתולל ותובע בחירות חוזרות, והאחרת להוכיח כי יש לנו עסק עם שופט שהוא עם כיפה סרוגה שימכור את נפשו לשמאל ומשרת אותם, אם לא יפסול קלפיות ששם אין מינימום של ספק שחילקו כרטיסי דלק, ובמקומות אחרים היכן שחילקו כסף

יצויין כי משה גפני נכנס לכנסת בגלל בחירות חוזרות, המאבק היה בינו לבין נציג התחיה. עשו בחירות חוזרות ומשה גפני נכנס לכנסת

והנה קטע ממה שפורסם בשעתו:

עם השנים נראה כי שיטות הזיוף והמרמה השתכללו. בבחירות לכנסת ה-12 בשנת 1989 עלו טענות קשות נגד מפלגת "דגל התורה" וכתבי אישום הוגשו נגד פעילי המפלגה בטענה לקניית קולות המגזר הערבי. טענות נוספות עלו מצד מפלגת "התחיה" שטענה לזיופי קולות שגזלו מהמפלגה את חבר הכנסת הרביעי והעניקו לדגל התורה מושב שני שלא הגיע לה. 34 קולות בלבד חסרו כדי שבני קצובר מ"התחיה" יהיה הח"כ הרביעי של המפלגה על חשבונו של משה גפני, השני ברשימת "דגל התורה". בדיקות העלו כי ברשימת המצביעים היו אנשים שמתו כבר ואזרחים שהיו בחו"ל ביום הבחירות.מזכ"ל התחיה, דני דיין, לא ויתר והמאבק המשפטי נמשך זמן רב, עד שבית המשפט העליון קבע כי בשתי קלפיות בבני ברק יערכו בחירות חוזרות. הבחירות החוזרות בשתי הקלפיות, בהן היו רשומים 1,400 בעלי זכות בחירה, נערכו שנתיים וחצי אחרי הבחירות לכנסת, ובסיומן לא הצליחה "התחיה" לקבל את הקולות החסרים והרכב הכנסת לא השתנה.

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו

אלו שטענו כי הם ימין, מתברר כי הם אנשים בלתי אחראיים, הסקרים למיניהם בישרו כי הימין בצרות, ובמקום שיסייעו הם עשו הכל להזיק ועתה ברור כי הימין הפסיד מהרשימות שלא עברו את אחוז החסימה לפחות חמשה מנדטים. זה היה מונע מן השמאל כל יכולת להחליף את יו"ר הכנסת. להקים ממשלה הם יצליחו רק אם יצרפו את הערבים כולם, וקשה להאמין שזה יקרה. ובכל זאת אנשים אחראים כאשר הסקרים קובעים כי אין להם סיכוי לעבור את אחוז החסימה, ומנסיון השנים למדנו כי אף מפלגה חדשה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה אם לא הצטרפה למפלגה אחרת בבחירות - הפלא הכי גדול על 'נעם' הם ביקשו להוכיח שיש להם ציבור ומעשית הם הוכיחו כי אינם שווים רבע מנדט

הניצחון הוא כולו של 'שלומי אמונים' למרות כל מה שעשתה גור להכשילם

מעטים יודעים מה שהתנהל מאחורי הקלעים, מטה הבחירות של 'שלומי אמונים' הוא הטוב והחזק של אגודת ישראל, וכאשר יוצאים לבחירות הם עושים בדרך כלל את העבודה הקשה. אבל הפעם הם היו צריכים לעשות עבודה כפולה, להדוף את מי שעשו הכל להכשילם. ראשי גור עשו הכל שלא ישתתפו בכינוסים של 'שלומי אמונים' הם איימו על מי שהכו לכינוסים הללו, וקיוו כי 'שלומי אמונים' לא יצליחו לארגן מערכת בחירות כפי שהם עשו בעבר. ומעשית, למרות העבודה הכפולה של להדוף את גור, הם הצליחו בענק עוד יותר מבעבר, 'שלומי אמונים' כשלצידה בעלזא ניהלו מערכה שלא זכורה כמותה בעבר, הם חדרו רחוק ולמקומות שבעבר לא הצליחו לעשות זאת. עתה בגלל שגור נהדפה הצידה רבים התייצבו ואת התוצאה ראינו בבחירות

גור לחמה ב'יהדות התורה' ההוראה הייתה בכל מקום שאי אפשר לזהות מצביעים ב

אם הם היו יכולים היו אומרים לציבור שלהם לא להצביע ל'יהדות התורה', אבל לאחר שיחה שהייתה ליעקב אשר עם יצחק גולדקנופף, הבינו בגור שאם הם לא מצביעים ל'יהדות התורה' יזמינו אותם לדין תורה וייאלצו לפנות את מקומם בכנסת. לכן הם ניסו להתחכם, והורו לאנשיהם בערים היכן שיוכלו לזהות את הצבעת גור מצביעים 'יהדות התורה', והיכן שלא מזהים שיצביעו ב להבטיח מה שפחות קולות ל'יהדות התורה' מתוך תקווה כי 'יהדות התורה' תסיים עם כשלון, ואז יטענו כי בלי גור אי אפשר להצליח. ואכן חלק גדול מחסידי גור לא הצביעו ל'יהדות התורה'

'המודיע' לא שיתף פעולה עם קמפיין הבחירות

לקח להם זמן להתעורר, כאשר 'יתד נאמן' ו'המבשר' הקדישו עמודים שלמים ואת העמוד הראשון לבחירות ב'המודיע' בקושי ראית כמה שורות בעמודים הפנימיים. רק מאוחר יותר כשכבר לא הייתה להם ברירה הם בהכרח פרסמו הודעות בענין הבחירות, ראית שהפעם לא כבעבר, הם פרסמו מה שפרסמו בכפיה ולא מפני שרצו. הם שלחו בכך מסר לחסידי גור שהם מעדיפים כשלון על פני הצלחה

הרבי מגור לא הכריז להצביע ג

בניגוד לעבר שהיו מכריזים שבועיים לפני הבחירות בנוכחות הרבי להצביע ג, הפעם הרבי לא הכריז, ואפילו לא בשבוע האחרון. ברגע האחרון ממש פרסמו הודעה ב'המודיע' ולא יותר מזה, הם שלחו בכך את המסר כי אין להם ענין בהצלחת 'יהדות התורה' עבורם יהיה טוב אם 'יהדות התורה' תספוג מכה ומפלה, הם יוכלו לחגוג ובגדול. עכשיו לאחר הבחירות אין ספק שהם מצטערים מפני שזה מוכיח כי הם לא שווים הרבה בלעדיהם אפשר להשיג הצלחה גדולה

המאבק על מודעת 'מועצת גדולי התורה' הרבי מגור פסל את שמות האדמורי"ם

בכל בחירות מתפרסמת מודעצת 'מועצת גדולי התורה' כשאליהם מצרפים שמות אדמורי"ם נוספים על מנת לעודד עוד קהילות שיצביעו ל'יהדות התורה'. גם הפעם הכינו מודעה עם שמות האדמורי"ם, אבל הרבי מגור הטיל וטו. ולא רק על השמות, הוא לא רצה שיהיה כתוב שחייבים להצביע אך ורק ל-ג, הוא טען שבכך אוסרים להצביע לש"ס. האדמורי"ם ששמעו מה רוצה האדמו"ר מגור יצאו נגדו ולא הסכימו, הם ביקשו שיעשו כמו שעשו תמיד, ועד ליום האחרון של ערב הבחירות לא הצליחו להגיע לידי הסכמה. הרבי מויזניץ ששמע על הקורה שלח שליחים לרבי מגור וביקש שלא יעשה בעיות ויאפשר לפרסם את המודעה, הוא טען כי הרבי מגור פוגע בו, הנציג שלו לא יכנס בכנסת בגלל משחקים כאלו. במצב הזה לא הייתה ברירה ועשו פשרה. משאירים את הנוסח כמו שהיה תמיד, אבל בלי שמות אדמורי"ם

אבל בגור כאשר שמעו כי 'יהדות התורה' קיבלו 7 מנדטים הם התפללו שלא יכניסו יותר מ-5 מנדטים

הם היו בטוחים כי 'יהדות התורה' הפעם מסיימת רע, והיו סקרים שניבאו של'יהדות התורה' יש רק 6 מנדטים חייכו בגור אמרו זו ההוכחה שבלעדינו נופלים. אבל כאשר שמעו כי המספרים האמיתיים נותנים ל'יהדות התורה' 7 מנדטים הם התאבלו. וכאשר הגיעו למספר הסופי ושם התברר ש'יהדות התורה' קיבלו 330 אלף קולות חמישים אלף יותר, הם ביקשו לקבור את עצמם על הטעות שעשו שלא שיתפו פעולה עם הקמפיין. אם הם היו עובדים יחד עם כולם יכלו לטעון שלהם חלק בהצלחה, עכשיו לאחר שהם לחמו ב'יהדות התורה' קרעו את המודעות וניסו להשפיע לא ללכת לכינוסי בחירות, ובכל זאת הצליחו בענק, עבורם זו מפלת המפלות

תואר חדש לגולדקנופף ראש רשימת אגודת ישראל

תואר חדש העניקו מהשבוע ליצחק גולדקנופף 'ראש רשימת אגודת ישראל' כאילו שמדובר ברשימה עם חברי כנסת. יצחק גולדקנופף עתה סיעת יחיד, הוא לבד אין לו את נציג ויזניץ שנפלט החוצה בגלל התנהגות גור בבחירות. 'המודיע' מזכיר לכולם את שיטת הכתיבה ב'פראבדה', כותבים אמת אבל מתוך שיטה הונאה. גולדקנופף מתוך עמדה כל כך חזקה שהיה לו בקדנציה הקומת מגיע לכנסת עם אפס של מעמד וכח. הוא חשב שהוא יציל את השמאל והם יתגמלו אותו על כך. עתה הדברים ברורים, הוא לא יכול לעזור להם, הוא לא שווה יותר מיד אחת בכנסת

גור מפילוג לפילוג לפילוג

בסופו של דבר כאשר אנו עוברים על ההיסטוריה של גור, לצערנו הם הובילו את היהדות החרדית לפילוג אחר פילוג. אני מדלג כאן על מה שהיה בפולין, נזכיר את מה שקרה באגודת ישראל כאשר זו הייתה מאוחדת חסידים ומתנגדים. ועתה גם בתוך אגודת ישראל מפלגות אחרות בכנסת, וככל הנראה בעתיד נראה פילוגים בעוד כמה תחומים. אי אפשר לחיות עם מי שמאמינים שהכל שלהם רק הם קיימים בעולם ואין אחרים. גור מאז ומתמיד האמינה כי הכל שלהם כדברי יענקל ליצמן לראש עירית ירושלים דאז אהוד אולמרט, שכל החרדים ישרפו, הכסף הוא של גור. אולמרט ניסה לשכנע אותו שצריכים כסף גם למוסדות החרדים האחרים כמו ויזניץ ועוד, וליצמן אומר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים 'שהם ישרפו' הכסף הוא של גור. כל עוד גור תמשיך בדרך הזו אף אחד כולל ויזניץ שיכון לא יוכלו לחיות עימם

המחלוקת בין בתי הרבנים לנדו והירש מסוכנת לעתיד היהדות החרדית

מדובר ביועצים שחושבים שהם חכמים ולא קולטים כי מפילים אותם בפח. הרעיון לתמוך בשמאל הוא טיפשי מפני שאינם יכולים לספק את הסחורה אין להם 61 קולות לכך, לפחות חצי מנציגי השמאל לעולם לא יצביעו למען חוק גיוס שיאפשר לכל בחור ללמוד בישיבה ולקבל דיחוי כל עוד שהוא לומד. ליברמן ואנשיו לעולם לא יצביעו לחוק כזה, רשימת מי שלחמו בחרדים בנושא הזה גדולה, ולכן צריך להיות טיפש לחשוב כי זה אפשרי

השמאל יעבוד על החרדים יבטיח את 'חוק הגיס' וימשוך קדנציה כמו שקרה בקדנציה האחרונה

השבוע כאשר ישבו ראשי השמאל ודנו בנושא 'חוק הגיוס' מה אפשר להציע לחרדים העלו שם רעיון להבטיח כל מה שיבקשו החרדים אבל יתבעו שקודם יצביעו למען ממשלה שמאלנית ואחר כך יטפלו בחוק. שיטה ידועה איך להונות לטעון כי הם רוצים אבל אין להם 61 קולות בשביל החוק הזה. אסור לשכוח כי ההתחייבות החרדית הייתה בבחירות כי לא מצטרפים לקואליציה כלשהי בטרם לא חוקקו את החוק, דבר שהוא בלתי אפשרי במצב הנוכחי

דרעי מצא טריק ביקש מהרב מאיה שיכתוב מכתב והרבנים יחתמו ויאמר כי הוא רוצה להתפטר אבל הרבנים לא מאפשרים לו

מי שחשב לרגע כי אריה דרעי מתפטר מש"ס מעביר את ההנהגה להרב יצחק יוסף חי בהונולולו, מספיק שרק יאמר שזה מה שהוא עושה ורבני ש"ס יעשו הכל שזה לא יקרה. הרבנים מאיה וסאלים לעולם לא ישארו בש"ס אם הרב יצחק יוסף הופך להיות מנהיגה של ש"ס. מה עשה אריה דרעי אמר לרבנים אני מתפטר והם מתחננים שלא יעשה זאת, כתבו מכתב ועכשיו אומרים להרב יצחק יוסף כי אין מה לעשות הרבנים רוצים שאריה דרעי ימשיך

מפלת דרעי היא הגאוה המסריחה שלו - זו הכשילה אותו לא קרא נכון את המפה

הוא כל כך האמין בעצמו עד כדי שהאמין כי מצביעים בשביל הפרצוף היפה שלו, הוא לא העלה לרגע במחשבה כי אף אחד לא בכיס שלו וכי הוא יכול לאבד את כולם ברגע כפי שקרה בשנתיים האחרונות כשלא ידע לנווט נכון את אנשיו שהתבטאו בדרך שהפסידו את החרדים, ואת הרב יצחק יוסף שעשה כל כך הרבה טעויות, תחילה כשטען שצריך ללכת עם עם השמאל ומאוחר יותר כשהצטרף לקנאים וכך איבד את שתי העולמות. דרעי לא השקיע זמן ומחשבה איך לטפל בבעיות בצורה נכונה. כאשר עצרו בחורים ספרדים הוא חייב היה להראות לספרדים בעיקר שהוא אישית מטפל בנושא, ובאשר לחוק הגיוס הוא היה צריך לנסח נוסח שיתאים לכולם, בזה הוא טעה טעות מרה והפסיד את כולם

חומת ברזל תורנית ההתחייבות של פרוש שטורפת את הקלפים הפוליטיים

 

חומת ברזל תורנית ההתחייבות של פרוש שטורפת את הקלפים הפוליטיים

במערכת הפוליטית הסוערת שלאחר הבחירות, הטיל יו"ר סיעת חומת תורת ישראל, הרב מאיר פרוש, פצצה פוליטית שמהדהדת מקצה לקצה. בהצהרה נחרצת ובלתי מתפשרת, הבהיר פרוש כי מפלגתו לא תיתן את ידה בשום מחיר ובשום תנאי להקמת ממשלה בהשתתפותו של גדי איזנקוט. מבחינתה של יהדות התורה והזרם  שאותו הוא מייצג, מדובר בקו אדום בל יחצה, המשנה לחלוטין את מרחב התמרון של מפיקי המזימות הפוליטיות ומחזירי המנדטים משני צידי המתרס.

ההתנגדות העזה לשותפות עם גדי איזנקוט אינה נובעת רק משיקולים פרסונליים, אלא מייצגת תהום אידיאולוגית עמוקה. עבור הציבור החרדי השמרני, איזנקוט מסמל את תמצית הממסד הביטחוני והחילוני-ליברלי, אשר לא פעם הוביל קו נוקשה בסוגיות ליבה הרגישות ביותר לעולם התורה ובראשן סוגיית גיוס בני הישיבות והשמירה על מעמדם העצמאי של ממוסדות החינוך התורניים.

בכירי חומת תורת ישראל מבהירים כי איזנקוט אינו יכול לתת כלום לחרדים. האמירה הזו משקפת הבנה ריאליסטית מפוכחת פוליטיקאי שנשען על בסיס תמיכה חילוני-מרכזי ומחויב לאג'נדה של שוויון בנטל ושינוי הסטטוס קוו, לא יוכל ולו ברמה ההצהרתית לאפשר את המשך שגשוגו של עולם התורה ללא הפרעה. כל ניסיון לרקוח ממשלת אחדות או ממשלה רחבה בהשתתפותו, דינו להוביל לפשרות כואבות שבעולם החרדי השמרני מסרבים לשקול.

הנדר הפוליטי לא לשמאל ולא למפלגות הערביות

מעבר לפסילתו של איזנקוט, הרב פרוש סיפק התחייבות רחבה בהרבה, שנועלת את הדלת בפני כל תרחיש של ממשלת מרכז-שמאל. פרוש חזר והדגיש כי לא ייתן יד להליכה עם השמאל ועם המפלגות הערביות. הבטחה זו מהווה עוגן איתן לגוש הימין, ומבהירה כי למרות הלחצים הפוליטיים והפיתויים שעשויים להגיע בדמות תקציבים או תפקידים, הנאמנות לזהות היהודית של המדינה ולברית ההיסטורית עם המחנה הלאומי נותרת יציבה כתמיד.

הצהרה זו מנפצת את האשליות של אדריכלי הקואליציות בשמאל, שקיוו למצוא בקרב המפלגות החרדיות שותף גמיש שיסכים להכשיר ממשלה שנשענת על קולות המפלגות הערביות או על אלמנטים אנטי-דתיים במחנה השמאל. בחומת תורת ישראל מבינים כי שותפות כזו תהיה בגדר בכייה לדורות, ותפגע אנושות בציביון היהודי של המרחב הציבורי במדינת ישראל.

הברירה היחידה בחירות חוזרות ויישור השורות

האלטרנטיבה שמציב הרב פרוש למבוי הסתום הנוכחי היא חדה וברורה הליכה לקלפיות ובחירות חוזרות. בעוד שפוליטיקאים רבים חוששים מהתשה של הציבור ומחוסר יציבות שלטונית, בזרם השמרני רואים בבחירות חוזרות הזדמנות פז לתיקון היסטורי ולניקוי האורוות הפוליטיות.

על פי הניתוח של פרוש ואנשיו, מערכת בחירות נוספת תוביל לתוצאה ברורה ומובהקת גוש ימין חזק ויציב של 64 מנדטים. האופטימיות הזו אינה מנותקת מהמציאות, אלא נשענת על ההנחה שהציבור הימני והמסורתי יתעורר ויבין את גודל השעה, לאחר שייחשף לניסיונות של גורמי המרכז-שמאל להקים ממשלה שאינה משקפת את הרוב היהודי במדינה.

במאמר מוסגר, הנהגת חומת תורת ישראל תוקפת בחריפות את מה שהיא מכנה מפלגות הפייק שהשמאל הריץ. הכוונה היא לכל אותן התארגנויות פוליטיות קיקיוניות ומפלגות אווירה, אשר כל מטרתן הייתה לפצל את גוש הימין, לבלבל את הבוחרים ולנגוס במנדטים של המחנה האמוני. ההערכה בקרב האסטרטגים של התנועה היא שבמערכת בחירות חוזרת, מפלגות אלו יתנדפו עם הרוח כלא היו, והבוחרים יחזרו הביתה למפלגות השורשיות והאותנטיות.

הקו התקיף שמציגה סיעת חומת תורת ישראל מוכיח כי ישנם עדיין עקרונות שאינם עומדים למכירה פומבית. בעולם פוליטי המאופיין בזגזוגים ובהבטחות שנשברות חדשות לבקרים, העמידה האיתנה של הרב מאיר פרוש על משמר התורה והמסורת מהווה מגדלור של יציבות עבור בוחריו ועבור גוש הימין כולו. המסר שיצא מירושלים הוא חד, ברור ומהדהד אין פשרות על חשבון עולם התורה, ואין שותפות עם מי שמבקש להחליש את הזהות היהודית של המדינה.

אמש החלו הבחירות הסוערות והגורליות ביותר בקרב הליטאים בעשורים האחרונים

 

עמית סגל: עם סיום הבחירות הסוערות והגורליות ביותר בישראל בעשורים האחרונים.

אמש החלו הבחירות הסוערות והגורליות ביותר בקרב הליטאים בעשורים האחרונים.

דוד שפירא (חפשו מי זה), נשלח להביא טיוטת חוק גיוס מרוכך מאייזנקוט. קרי פטורים בהיקף של רוב החרדים, והמשך ההטבות הכלכליות מלא מלא. זה הגביע הקדוש שיתן לו את המלוכה.

כל דוברי הליטאים הרהוטים נשלחו לתקשורת השמאל לרפד ולשווק את המהלך.

הסיכויים למהלך אפסיים.

מהסיבות הבאות:

1. בית הרב לנדאו יודע להביא כרגע 2 אצבעות בלבד. יתקשה לשכנע את בית הרב הלל הירש, והחסידים למעט גור, שס עוד פחות.

2. הסכם כזה צריך לכלול התחייבות מלאה לחקיקה ויישום של חוק גיוס שיאושר בידי הגורמים הבאים:

א. חברי מפלגת ישר (מה הטלפון של חילי?).

ב. הסכמה של השותפות - בנט לפיד, ליברמן, ובעיקר הדמוקרטים.

ג. אישור היועמש"ית של ועדת חוקה וגלי בהרב מיארה וגיל למון. (יש יותר מידיי מסמכים חתומים ואמירות שפסלו את חוק ביסמוט-אריאל אטיאס)

ד. התחייבות שחוק כזה לא יפסל בבג"צ, לא בטוח שיש מי שיודע להביא עסקה אפילה כזו עם שופטי בג"ץ ובעיקר לא עם סולברג שיש בראש ההרכב שדחה ופסל את כל החוקים בעניין בשנה האחרונה. כזכור בגלל הבעיה הזו אסר הרב לנדאו להצביע בקריאה שניה ושלישית על חוק ביסמוט.

ה. דרישה כי החוק יעבור בשלוש קריאות עוד לפני השבעת ממשלה כלשהיא. החרדים יצטרכו לתמוך במקביל בחוק ועדת חקירה ובחוק הנאשם.

ובעיקר המחיר שיגישו אחמד טיבי ומנסור עבאס לקואליציית אייזנקוט ולחרדים לתמיכה במהלך יהיה בלתי עביר בציבוריות הישראלית ויהפוך את חוק הגיוס הנ"ל לבעיה היותר קטנה שלהם. 

בהצלחה לכל הצדדים.

המפה הפוליטית החדשה: המרוויחים והמפסידים הגדולים של מערכת הבחירות

 

המפה הפוליטית החדשה: המרוויחים והמפסידים הגדולים של מערכת הבחירות

מערכת הבחירות האחרונה תיזכר כאחת הסוערות והמפתיעות ביותר בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל. כאשר שכך אבק הקרבות של יום הבוחר והקולות נספרו, התברר כי המציאות בקלפיות שונה לחלוטין מכל מה שניבאו הפרשנים והסוקרים בימוני המערכת. זו הייתה מערכת בחירות של הכרעות חדות, שבה גושים פוליטיים התעצבו מחדש, מנהיגויות ותיקות הועמדו למבחן, וכוחות חדשים שינו את מאזן האימה הפנים-מגזרי.

להלן ניתוח מקיף של המנצחים הגדולים שהפתיעו את המערכת, והמפסידים שנותרו להתמודד עם השברים ביום שאחרי.

המרוויחים הגדולים

בנימין נתניהו: הניצחון על הסקרים והשמירה על הבסיס

בנימין נתניהו רושם את אחד מהישגיו הפוליטיים המרשימים ביותר, כאשר מפלגת הליכוד ניצבת על 27 מנדטים.

לאורך כל חודשי מערכת הבחירות, הבטיחו סקרי השמאל וכלי התקשורת המרכזיים כי הליכוד נמצא במגמת התרסקות וצפו למפלגה נתון של כ-18 מנדטים בלבד. הפרשנים העריכו כי השותפים מימין, ובראשם איתמר בן גביר, יצליחו "לשתות" את קולות הליכוד הליבתיים ולהותיר את נתניהו מוחלש.

אולם, בפועל הוכח פעם נוספת כי נתניהו מיטיב לקרוא את השטח מכל סוקר. הציבור הליכודי הציג נאמנות גבוהה, חזר הביתה בהמוניו ביום הפקודה, וסירב לנהור אחר הבטחות אלטרנטיביות מימין. נתניהו ידע למקד את הקמפיין בשמירה על שלטון הימין, בלם את הזליגה למפלגות הלוויין, וביסס מחדש את מעמדו כמנהיג הבלתי מעורער של המחנה הלאומי.

מהפכת מרן הגר"ד לנדו: חיים חדשים ביהדות התורה

המרוויח השני, ואולי המפתיע ביותר בעוצמתו בזירה החרדית, הוא מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדאו. בצעד מנהיגותי תקיף ונחוש, הצליח הרב לנדאו להפיח חיים חדשים ביהדות התורה ולהוביל אותה להישג חסר תקדים, תוך קבלת אמון מוחלט מהציבור החרדי לגווניו.

הרב דב לנדאו זיהה את הצורך ברענון פנימי עמוק ובניקוי השורות. במסגרת זו, הובל מהלך דרמטי של הדחת חבר הכנסת הוותיק משה גפני – צעד שרבים במערכת הפוליטית חזו שיביא לשבר ולקריסה בקלפיות. בפועל, המהלך התברר כהצלחה מטאורית. הציבור החרדי ראה את מסירות נפשו של ראש הישיבה, שמע את קריאתו האותנטית למען עולם התורה, והגיב בנהירה אל הקלפיות. הרב לנדאו הצליח לרסק את קבוצות "צבע שחור" ולייטנר הפנים-מגזריות, והוכיח כי השטח הליטאי והתורני נאמן לחלוטין לגדולי הדור ואינו מושפע מעסקנות ישנה.

 

המפסידים הגדולים

חסידות גור: המפץ של מאיר פרוש וחומת תורת ישראל

בצד המפסיד של המגזר החרדי, המכה הקשה ביותר ניחתה על חסידות גור. החסידות הגדולה והחזקה, שנחשבה במשך עשרות שנים לציר המרכזי והחזק ביותר באגודת ישראל, מצאה את עצמה ערומה לחלוטין מבחינה פוליטית בעקבות מהלך מבריק ובלתי צפוי של שלומי אמונים.

השר מאיר פרוש הוביל "תרגיל גדול" ששינה את כללי המשחק הפנים-חסידיים. פרוש הקים ופתח את מפלגת "חומת תורת ישראל", ריכז סביבו כוחות פוליטיים וחסידויות נוספות שחשו מקופחות לאורך השנים, ופיצל את כוחה המסורתי של אגודת ישראל. המהלך הזה ריסק את ההגמוניה ההיסטורית של חסידות גור, הותיר אותה מבודדת במערכה, והוכיח כי המפתח האלקטורלי כבר אינו נמצא בידיהם בלבד.

אריה דרעי: תום עידן ש"ס

מפסיד כואב נוסף הוא יו"ר ש"ס, אריה דרעי. מערכת הבחירות הנוכחית סימנה באופן מובהק את מה שנראה כסוף דרכו הפוליטית המובילה, וכשתולדה מכך – תם עידן ש"ס במתכונתה ההיסטורית.

הציבור הספרדי הרחב, ובמיוחד קהל המסורתיים ובני התורה, הביע אכזבה עמוקה מהתנהלותה של המפלגה בשנים האחרונות ומהתמקדותה בעסקנות פוליטית על פני דאגה אמיתית לשכבות החלשות ולזהות היהודית. הציבור החליט להיפרד מדרעי לשלום ובז לעסקנות הישנה. קולות רבים מש"ס זלגו לליכוד ולרשימות תורניות אחרות, מה שהוביל לקריסה חסרת תקדים של המפלגה שהקימו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

איתמר בן גביר: הבטחות לחוד ומציאות לחוד

יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, התגלה במערכת הבחירות הזו כמי שהציבור מאס בהצהרותיו הבומבסטיות. בן גביר, שפיזר הבטחות רבות על "ביטחון מוחלט" ועל מינויה של טלי גוטליב לתפקיד שרת המשפטים, גילה כי הבוחר הימני אינו קונה מילים ללא כיסוי.

הציבור הליכודי והימני שם לו "אצבע בעין" והבהיר לו כי ניהול מדינה וביטחון אינם משחק ילדים. המסר מהשטח לבן גביר היה חד וברור: "תמשיך לשחק דאונטות בכהנא חי, אנחנו הליכודניקים קצת יותר חכמים ומתוחכמים ממך". הבוחרים הבינו כי בעתות משבר נדרשת מנהיגות שקולה ואחראית, ונטשו את עוצמה יהודית לטובת חזרה לבית הטבעי והבטוח תחת הנהגת נתניהו.

 

סיכום

מערכת בחירות זו שרטטה מחדש את קווי המתאר של הפוליטיקה הישראלית. היא הוכיחה כי הבסיס הליכודי נותר איתן ומתוחכם מכדי ליפול במלכודות של הצהרות פופוליסטיות, וכי ברחוב החרדי – המנהיגות הרוחנית האותנטית של גדולי הדור עדיין חזקה מכל מנגנון עסקני ותיק. הנוף הפוליטי של היום שאחרי מציג קואליציה פוטנציאלית עם יחסי כוחות חדשים, שבה המנצחים הגדולים ינווטו את המדינה, בעוד שהמפסידים יאלצו לבצע חשבון נפש עמוק על הטעויות שהובילו לנפילתם.

הרבי מגור משלם כפול שמנהעל הפגיעה בכבודו של בעל הישועות משה מויזניץ

 

המחלוקת שלא התחילה היום

עשרים ושמונה שנים לאחור: כשויז'ניץ הכריזה מלחמה על ההגמוניה של גור.

זה התחיל בהחלטות שהתקבלו בלי לשתף אז כמו היום, המשיך במאבקים על מוסדות חינוך ובטענות להלשנות נגד נציגי ויז'ניץ, והגיע עד לפרישה דרמטית מאגודת ישראל. בקיץ תשנ"ח החליט בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ כי הגיעו מים עד נפש. המכתב שנשלח למנחם פרוש טלטל את אגודת ישראל, והברית המפתיעה שנרקמה עם ש"ס הפכה את המשבר למאבק פוליטי של ממש. כמעט שלושה עשורים חלפו, ושאלות הכוח, הכבוד והעצמאות הפוליטית שבות ומעסיקות את החצרות החסידיות.

שיחת הטלפון שלא נענתה

קיץ תשנ"ח. כ"ק מרן האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ עומד לצאת לחו"ל למנוחתו השנתית. כמקובל בין שני האדמו"רים, הוא מבקש להיפרד טלפונית מהאדמו"ר מגור, הצעיר בהרבה ממנו רבי יעקב אריה אלתר.

אלא שהפעם, כך דווח בעיתונות באותם ימים, השיחה לא התקיימה.

האדמו"ר מויז'ניץ המתין על הקו דקות ארוכות, אך האדמו"ר מגור לא ניגש לטלפון. בסופו של דבר הונחה השפופרת, בלי שהשניים החליפו מילה.

האם הייתה זו התעלמות מכוונת, או שמא נסיבות אחרות מנעו את השיחה? אין בידינו לקבוע. אולם עצם פרסום התקרית מלמד עד כמה הידרדרו היחסים בין שתי החצרות.

שכן מאחורי שיחת הטלפון שלא נענתה עמד באותם ימים אחד המשברים החריפים שידעה אגודת ישראל: מאבק בין שתי החסידויות הגדולות על השאלה מי מנהל את התנועה, מי מחליט בשמה, ומה מקומה של ויז'ניץ לצד גור.

מנשיאות מועצת גדולי התורה אל מחוץ לאגודת ישראל

כדי להבין את עוצמת המשבר, צריך לחזור כמה שנים לאחור.

בעל ה'ישועות משה' לא היה דמות שולית במערכת האגודאית. עוד בשנות חולשתו של האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' מגור, התמנה לנשיאות מועצת גדולי התורה. לאחר פטירת ה'לב שמחה' כיהן לצד אחיו וממלא מקומו, בעל ה'פני מנחם', ולאחר פטירתו בשנת תשנ"ו המשיך לכהן לצד האדמו"ר הנוכחי מגור.

אלא שהתואר הרם לא הבטיח, לפחות בעיני אנשי ויז'ניץ, השפעה של ממש על התנהלות המערכת.

כבר בשנת תשנ"ד התעוררה מחלוקת, כאשר ה'ישועות משה' החרים את ישיבות מועצת גדולי התורה, במחאה על מה שתואר כמינוי חד־צדדי של נציגים מצד האדמו"ר מגור.

המשבר ההוא שכך בהמשך, אולם המתיחות לא נעלמה.

עם השנים גברה בקרב אנשי ויז'ניץ התחושה שגור מקבלת החלטות הנוגעות לכלל הציבור האגודאי, מבלי להעניק לשותפותיה מעמד מתאים בתהליך קבלת ההחלטות.

אחד האירועים שעוררו תרעומת היה מסעו של האדמו"ר מגור לארצות הברית לצד הגראי"ל שטיינמן, מבלי לשתף קודם לכן את ויז'ניץ. לכך הצטרפה מחלוקת על הקמת הנהגה חדשה בחינוך העצמאי, שגם היא נעשתה, לטענת אנשי ויז'ניץ, ללא תיאום ראוי.

מבחינת גור ניתן היה לראות בצעדים הללו מהלכי הנהגה במסגרת אחריותה לתנועה. אבל בוויז'ניץ ראו בהם חלק מדפוס מתמשך: הכרעות מתקבלות במקום אחד, ושאר השותפים נדרשים לקבל אותן.

ואולם, מה שהחל בשאלות של מעמד והשפעה בצמרת אגודת ישראל, גלש עד מהרה אל הזירה המקומית, ושם הפך המאבק לאישי ומוחשי הרבה יותר.

ירושלים בוערת: המאבק על דב זיידא

מוקד העימות החריף ביותר היה בירושלים.

באותה תקופה כיהן דב זיידא ז"ל , נציגה של ויז'ניץ, כמשנה למנהל האגף לחינוך חרדי בעיריית ירושלים. מבחינת החסידות, היה מדובר בתפקיד בעל חשיבות עצומה, שהעניק לה אפשרות לדאוג למוסדות החינוך ולצרכיה של הקהילה.

מנגד ניצבו נציגי גור בעירייה, ובראשם חיים מילר.

אנשי ויז'ניץ טענו כי לאורך הקדנציה ניהלו נציגי גור מאבק נגד מעמדו של זיידא, וכי מוסדות החסידות נפגעו מהחלטות שהתקבלו בעירייה. בין היתר עלו טענות על צמצום מספר הכיתות שהוקצו לתלמוד תורה ויז'ניץ.

השיא הגיע כאשר נפתחה חקירת משטרה בעניינו של זיידא.

לפי הדיווחים התגבשה בקרב אנשי ויז'ניץ הטענה כי החקירה נולדה בעקבות הלשנה מצד גור, ועבור ויז'ניץ הפכה הפרשה לנקודת מפנה.

כאן כבר לא דובר רק על הזכות להיות שותפים להחלטות באגודת ישראל. התחושה הייתה שנציגי התנועה עצמה פועלים נגד מוסדותיה ונציגיה של אחת החסידויות המרכזיות המרכיבות אותה.

על פי המסופר בקרב חסידי ויז'ניץ, כששמע ה'ישועות משה' את פרטי הפרשה, התבטא בחריפות כי אביו, בעל ה'אמרי חיים', לא היה חבר באגודת ישראל שיש בה הלשנות ומסירות, ואף הוא אינו מוכן להיות חבר באגודת ישראל שכזאת.

המסר היה ברור: לשיתוף הפעולה הפוליטי יש גבול.

גם בבני ברק הצטברו באותה תקופה טענות מצד אנשי ויז'ניץ, בעקבות מחלוקת סביב התפקיד שהובטח, לדבריהם, לנציגם הר' בייגל בעירייה.

הפגישה שהתפוצצה והמכתב שטלטל את אגודת ישראל

עוד לפני הפרישה נעשו ניסיונות ליישב את המחלוקת.

נציגי ויז'ניץ ביקשו להידבר עם אנשי גור, ונערכה פגישה בהשתתפות נציגי גור בראשות יעקב ליצמן, שהיה אז מהדמויות המרכזיות במנגנון הפוליטי של החסידות.

אלא שגם הפגישה הזאת לא הניבה הסכמ, לנוכח הזלזול המחפיר מצד גור לויזניץ.

לפי גרסת אנשי ויז'ניץ, גור ביקשה להשפיע לא רק על מדיניות אגודת ישראל, אלא אפילו על זהות הנציגים שויז'ניץ עצמה תשלח לפגישות בינהם, הדרישה נתפסה כהתערבות בענייניה הפנימיים של החסידות, והמפגש הסתיים ללא פתרון.

במקביל נעשו ניסיונות להביא לפגישת פסגה בין שני האדמו"רים. הרב מנחם פרוש, מן הדמויות הוותיקות באגודת ישראל, פעל לתיווך.

אולם לפי הדיווחים מאותה תקופה, ה'ישועות משה' עמד על כך שלא ניתן להמשיך במצב הקיים ללא שינוי ממשי בהתנהלות הנציגים.

בסופו של דבר, ביום רביעי, ז' בתמוז תשנ"ח, נשלח המכתב.

באמצעות בעריש לבין ז"ל, מנכ"ל מוסדות ויז'ניץ, הועבר למנחם פרוש מכתבו של ה'ישועות משה', ובו ההודעה:

"עקב האירועים בתנועת אגודת ישראל, אני מתפטר מחברותי באגודת ישראל בארץ ישראל".

כמה שורות בלבד, אבל משמעותן הייתה מרחיקת לכת.

נשיא מועצת גדולי התורה, אחד האדמו"רים הבכירים ביותר בתנועה, מודיע כי אינו מוכן עוד להימנות עם חבריה.

העיתונות החרדית והכללית דיווחה בהרחבה על המשבר. נציגי ויז'ניץ חדלו להשתתף בחלק מפעילויות אגודת ישראל, ובתנועה החלו לחשוש שהפרישה תשליך גם על הרכבת הרשימות לבחירות הבאות.

ליצמן נותר במעמדו, וניסיונות הפיוס לא הביאו לפתרון מיידי.

אבל את התגובה המשמעותית ביותר הכינו בוויז'ניץ דווקא לקראת הבחירות המקומיות.

הברית המפתיעה: ויז'ניץ הולכת עם ש"ס

חודש חשוון תשנ"ט.

מערכת הבחירות לרשויות המקומיות מתקרבת, ובמקום להתייצב לצד שותפותיה המסורתיות באגודת ישראל, בוחרת ויז'ניץ בדרך עצמאית.

בירושלים ובאשדוד נחתמים הסכמי שיתוף פעולה עם תנועת ש"ס בראשות הגר"ע יוסף.

לראשונה מאז פרוץ המשבר מקבלת הפרישה משמעות אלקטורלית מעשית.

בירושלים כלל ההסכם, לפי פרטי התיעוד, התחייבויות לפעול להמשך מעמדו של נציג ויז'ניץ באגף לחינוך חרדי, וכן לסייע בהקצאת מגרשים למוסדות החסידות, ובהם מגרש במתחם שנלר.

באשדוד התחייבה ש"ס לסייע לצורכי הקהילה, ובין היתר לקדם את מינוי רב קהילת ויז'ניץ לרב שכונה ברובע ז', ולסייע בצרכים מוסדיים ותקציביים.

אלא שהשותפות לא נעצרה בגבולות המוניציפליים.

ב־23 באוקטובר 1998 כבר הופיע בעיתונות דיווח על האפשרות ששיתוף הפעולה יתרחב גם לבחירות לכנסת. בין ההצעות שעלו הייתה הצבת נציג ויז'ניץ במקום החמישי ברשימת ש"ס.

ההצעה לא הבשילה בסופו של דבר לריצה משותפת לכנסת, אבל עצם העלאתה המחישה עד כמה השתנתה מפת האפשרויות הפוליטיות.

ויז'ניץ ביקשה להראות שהיא אינה תלויה בהכרח במסגרת אחת כדי לדאוג למוסדותיה ולקהילתה.

וש"ס, מצדה, ראתה בשותפות הזדמנות להרחיב את בסיס התמיכה שלה ולהעמיק את אחיזתה בריכוזים חרדיים.

הגר"ע יוסף מגיע לקריית ויז'ניץ

אחד הרגעים הסמליים של אותה מערכה התרחש ביום שני, ערב הבחירות המקומיות.

הגר"ע יוסף הגיע לביקור אצל ה'ישועות משה' בקריית ויז'ניץ בבני ברק.

לא הייתה זו רק פגישה של נימוסים.

על פי התיעוד הפנימי של החסידות, נערכה קבלת פנים מיוחדת לכבודו של מנהיג ש"ס, שבמהלכה קיבלו שני האישים זה את זה בחום ובברכה.

המפגש ביטא בפומבי את השותפות החדשה.

יום לאחר מכן, ביום שלישי של פרשת חיי שרה תשנ"ט, יצאו חסידי ויז'ניץ בירושלים ובאשדוד לפעול למען הרשימות שבהן השתתפו במסגרת ההסכמים עם ש"ס.

הפעילות הייתה נמרצת. אברכים יצאו לשטח, פעלו במטות ובקלפיות והתגייסו למערכה מתוך תחושה כי הם אינם פועלים רק למען רשימה מקומית, אלא למען מעמדה של החסידות.

עדות מעניינת במיוחד לאווירה שנותרה לאחר הבחירות מופיעה בגליון הפנימי של ויז'ניץ, המתעד את דברי ה'ישועות משה' בראש חודש כסלו תשנ"ט.

האדמו"ר הביע סיפוק מיוחד מפעילות האברכים, וציין את מסירותם למען כבודה של ויז'ניץ. בדבריו הדגיש את ערכה של האחדות הפנימית ואת הברכה הנובעת ממנה.

זו הייתה אולי התוצאה המשמעותית ביותר של המערכה בעיני החסידים: לא רק הישגים פוליטיים, אלא תחושת התלכדות סביב הנהגת החסידות, מתוך נכונות לפעול גם מחוץ למסגרת הפוליטית המוכרת.

ומה קרה בסוף?

אלא שבפוליטיקה החסידית, גם פרישות דרמטיות אינן בהכרח סוף הסיפור.

לקראת הבחירות לכנסת בשנת תשנ"ט, החליט ה'ישועות משה' כי יש לעשות כל מה שאפשר למען השלום,

אך במקום שהאדמו"ר הצעיר של גוק רבי יענקלה הוא יגיע כמתבקש לבית הישועות משה, לא ולא הוא לא התכופף לרגע, הישועות משה מרום גילו וחשיבתו הוצרך להגיע לביקור במעונו של האדמו"ר מגור,

עד היום חסידי ויזניץ לא  מסוגלים למחול על חוצפה זו, וירבים הסוברים שכל מה שעובר על גור בשנים האחרונות הכל תשלום אחד גדול על הפגיעה בכבודו של הישועות משה.

 בגור מצידם אשר לא רואים אחר ממטר, ורק הם תדיר צודקים קיבלו את ביקורו כסוג של התנצלות על עזיבתו את 'אגודת ישראל'. ולאחר מגעים והסדרים בין הצדדים חזרה ויז'ניץ למסגרת אגודת ישראל. במסגרת ההסדרים הפנימיים הובטח לחסידות ייצוג ברשימת יהדות התורה, והשותפות הפוליטית עם גור חודשה.

המשבר הסתיים אפוא בחזרה לשיתוף פעולה, אף שהמחלוקות שעמדו ביסודו לא נעלמו בהכרח מן הזיכרון הפוליטי.

האם ההיסטוריה חוזרת? ימים ידברו.