לא לעולם חוסן ועל דאטפך אטפוך - גור היו בטוחים שרק הם יכולים להכות ב'שלומי אמונים' אז הם למדו שהם יכולים לחטוף בחזרה

הם בוכים שמכים אותם, הקימו מפלגה חדשה, הקטינו אותם, הם לא עוד בראש מפלגה בת ארבעה חברים הם בקושי סיעת יחיד אם לא יכנס שמיני, וחושבים כי הציבור שכח מה הם עשו בירושלים הצביעו לברקת נגד פרוש, מה הם עשו ליוסי דייטש העדיפו חילוני עליו, ומה הם עשו לישראל פרוש באלעד, הם היו בטוחים כי רק הם יכולים ואחרים אינם יכולים. אז הם לומדים עתה, כי יש מי שיכולים להכות בהם ובענק. מה שקרה להם ביום הגשת הרשימות הספיק בשביל שיקלטו ויבינו כי מה שהיה לא יהיה עוד. הם יכלו לגנוב שנים את כספי המפלגות ולעשות בהם כרצונם, לא עוד, מעתה הם יקבלו חצי ו'שלומי אמונים' ובעלזא חצי, ונגמר הסיפור של שליטה על כולם

קורה משהו מהפכני כזה שעושה סוף לכוח של גור. הם שלטו חשבו כי הם מעל כולם, ולומדים כי לא עוד. אפילו מי שהיו עימם עד לאחרונה פורשים מהם מתוך הבנה שלא יוכלו יותר לספק את הסחורה. הציבור רוצה בחירות פנימיות, חלוקה שווה בין כל חלקי הקהילות ולא עוד שליטה של יחידים על כל הציבור החרדי. גולדקנופף לא יוכל עוד לנצל את קולות כלל החסידים ולתת אותם לשמאל, אם הוא רוצה שיתן את קולות גור וויזניץ שיכון, אבל לא יותר מזה

קורה משהו נורא לגור. הם שבורים מבפנים, סכסוכים קשים, תביעות משפטיות על הקלטות ועל מעשים פליליים, הם עוברים את מה שלא עברו קודם כאשר הרבי שלט והיום בשל מצבו הדברים מסתבכים מפני שבני הרבי בסכסוכים קשים על עתיד הראביסטעווע בגור. הציבור בגור מתחיל להבין כי יהיה על כל אחד מהחסידים להכריע מי הרבי שלו בעתיד, והכוח של גור על אגודת ישראל וכלל החסידים שהיה לא עוד, הם ייאלצו להשלים עם העובדה שיש עוד חסידים וקהילות בישראל וגם להם זכות לחיות ולא רק לגור

ישנם רבים ששמחים על המצב הזה, שיבינו כי לא לעולם חוסן. המעשה שעשו באלעד הוא מעשה עמלק ממש, מי שאין להם שם מנין של חסידים, גור לא חלק מאלעד, אבל הגיעו על מנת לפגוע בנציג 'שלומי אמונים' איש אגודת ישראל. ומה גרמו? שעתה האיש של ויזניץ שסייע לפגוע באנשי 'שלומי אמונים' המקום שלו לא בטוח כלל, על פי המצב הנוכחי שמיני כנראה לא יכנס, יכנסו שבעה בלבד, ונציג ויזניץ ילך הביתה. הוא אולי יכנס כנורווגי אבל לא כחבר כנסת מכוח בחירתו. ואם אכן כדברי נציגי המפלגה שלא נכנסים לקואליציה כלשהי עד שיפתרו את חקיקת 'חוק הגיוס' אז אפשר כבר לקבוע כי בקדנציה הבאה יישבו נציגי 'יהדות התורה' בחוץ ולא יהיה נורווגי, ונציג ויזניץ ישלם את המחיר

האמונה של גור כי להם מותר הכל ולאחרים אסור, מתבררת כטעות, הניסיון שלהם לפגוע ברבי מצאנז נכשל, הם קיוו להעיף את איש צאנז ולהחליפו בנציג ביאלה ולא הלך להם, ועתה גם 'שלומי אמונים' ובעלזא הם חברי מפלגה אחרת ב'יהדות התורה' ואין לגור כח כלשהו לכפות עליהם דבר

גור משחקים ברוגז, הלואי והם לא יצביעו ל'יהדות התורה' זה יהיה סופם, והסוף של ויזניץ ב'יהדות התורה', וסוף סוף החסידים יתפלגו, הכלל חסידי קולט את כל מי שרק רוצה להיות חלק מהם במפלגה אחת, וגור וויזיניץ שיכון במפלגה משלהם, אבל מחוץ ל'יהדות התורה'. אין דבר כזה להיות חלק מן הרשימה לכנסת ולא להצביע לה. זה פשע שלא ישכח לעולם. נכון שבגור לא מתרגשים מלגנוב, זו לא תהיה הגניבה הראשונה שלהם פוליטית, אבל הם ישאו כתם בל ימחה

אלפי חרדים מתפללים ליום שיפרדו מהם, שהם ינהלו את ביתם שלהם לבד, נשוב לחיות כמו בני אדם ולא כחיות טרף אלימות, שאלו חיי החרדים בגללם עשרות שנים

חיים שאולזון

כך הכריז יאיר גולן: "נפעל לסילוק הדת מהמרחב הציבורי"

כל כך קשה להבין מי שמעלה על דעתו אפשרות של קשר אפילו עקיף עם השמאל, כאשר אלו מכריזים השכם והערב כי הם ילחמו בדת, בכל תחום. יאיר גולן לאחר הסערה על דבריו כתב עוד הרבה יותר גרוע כשפירט כל מה שהוא מבקש לשנות במדינה הוא כותב בצורה ברורה שיעשה הכל שיוכלו להתחתן עם נכריות בארץ ישראל, שיוכלו לאכול טריפות, שיחללו שבת בכל מקום בארץ, ושהכותל יהפוך להיות מוזיאון ולא עוד מקום תפילה לשומרי מצוות, הוא רוצה שיוכלו להגיע לשם גם מי שהם פרוצים בלבוש ועוד עניינים כאלו מי שרוצים לראות את הכותל מעורב בגברים ונשים יחד. הוא רוצה רבניות ולא רבנים, איך יכול יהודי חרדי לחשוב בכיוון הזה

אם היינו חיים בעולם אמת, מי שאינם מתחזים כחרדים אלא חרדים באמת, היו קוראים למלחמה על השמאל ובכל הכח. הבעיה היא, שישנם כאלו שמכונים חרדים אבל ג'ובים ותקציבים הרבה יותר חשוב להם, ויוותרו על היהדות כולה בשביל שלבבצ'יק יהיה גו'ב במשרד ממשלתי, וגולדקנופף יסע ברכב ממשלתי

המאבק היום ברור, שמאל פירושו וויתור על היהדות כולה בארץ ישראל, וימין לפחות לא יהיה גרוע יותר. אין לחרדי ברירה, המצב שנוצר במערכת בחירות אלו לא מאפשר לשומר מצוות לתת יד למפלגות תומכות שמאל

חיים שאולזון

ממתי סאטמאר מתירה השתתפות בבחירות?

אין עוד אפילו מינימום של ספק מי עומד ועומדים מאחורי מפלגת 'צבע שחור', מתברר כי אנשי סאטמאר הם מאחורי הענין בנימוקים משונים שכאילו לשיטת רבי יואל מותר להשתתף בבחירות במקרה הזה. מדובר בשקר, וכבר העידו על כך ראשי 'העדה החרדית' כולל רבני 'העדה החרדית' שאסרו את ההשתתפות בבחירות ל'צבע שחור' מפני שעצם ההשתתפות בבחירות היא הכרה במדינה

נכון ש'העדה החרדית' פרסמה הודעה כי אסור להם לרוץ ברשימה משלהם וכי אסור לתמוך בהם. אבל לא נראה אף אחד מ'העדה החרדית' שקורא למלחמה נגד המפלגה הזו שפוגעת ברבי יואל מסאטמאר יותר מכל האחרים שמעולם לא היו חלק מסאטמאר או משיטתו של רבי יואל, ההיפך, הם השתתפו בבחירות. במקרה הזה מדובר במי שמעולם לא השתתפו בבחירות מי שטענו כי הם חיים על פי שיטתו של רבי יואל. ההיגיון אומר ש'העדה החרדית' היא זו שחייבת להילחם ברשימה הזו מפני שהעומדים בראש אומרים במפורש כי הם פועלים על פי רבי יואל מסאטמאר. אם הם משקרים מדוע לא שומעים אותכם מספיק, ואם זה מותר מדוע יצאתם נגדם. תפסיקו לשחק צביעות. נגד אחרים ידעתם להילחם ופה פתאום מסתפקים באיזו מודעה ב'העדה' ובכך זה נגמר

לא ארחיק אם אקבע כי יש ב'עדה החרדית' מי שמרוצים שקמה רשימה שתקלקל ל'יהדות התורה'. אז נספר להם כאן שהם בכלל לא מקלקלים, מפני שהתומכים בהם מעולם לא השתתפו בבחירות, והאחרים שהם מן המחבלים הליטאים, לא השתתפו בבחירות הקודמות ואף גם בכמה שלפני כן, כך שיהדות התורה' לא מפסידה מהם קולות והם גם לא מקלקלים לימין. טעות השמאל וסאטמאר שמחזיקים אותם, הם בטוחים שאלו השתתפו בעבר בבחירות ותמכו ב'יהדות התורה'. אז נספר להם כאן כי מדובר במי שלא השתתפו בבחירות כלל במערכות הבחירות האחרונות

סאטמאר משחקת צביעות, מפני שהיא שותקת. 'העדה החרדית' הגיבה אבל לא מצאנו את ראשי סאטמאר יוצאים נגד המרידה בשיטת רבי יואל בהקמת מפלגה לכנסת. להילחם במערכת הגיוס כולם שותפים לכך, אבל לרוץ ברשימה לכנסת בזמן שרבי יואל נלחם נגד המציאות הזו כל כך הרבה שנים, וסאטמאר שותקת, הם מתגלים שוב כצבועים

חיים שאולזון

סמוטריץ' שקרן ונוכל - מחדיר סכין בלבו של הרבי ורוצה את קולות חב"ד

הוא משחק עם מילים, במעשים הוא האחרון שעושה למען חב"ד ולמען הרצון של הרבי, אין אויב גדול יותר לרבי מאשר מיסיונר שעובד למען הציונות החילונית להרוס את כל אשר בנה הרבי, אין מי אשר עשה הכל להרוס את הגיור בארץ ישראל ביקש למנות את מי שהרבי היה לוחם שלא לאפשר זאת, הרבי לחם בכל כוחו למען גיור על פי הלכה בלי מעשים שהם אסורים ונגד ההלכה, הוא רצה דווקא את מי שכל כך הרבה זעקו כי הוא לא טוב בשביל להבטיח גיור כהלכה

הרבי לחם בכל כוחו שכל בחור ילמד בישיבה ולא ישרת בצבא, הרבי כותב בצורה הכי ברורה שכל  בחור ישיבה שמשרת בצבא פוגע ביכולת הצבא, רק לימוד התורה היא זו שמבטיחה שהצבא יצליח. והנה סמוטריץ' במשך שנים נאבק בחרדים ובחסידי חב"ד הלומדים בישיבות, הוא מבקש לחלן את החרדים ואת חב"ד, בגללו כל כך הרבה מחסידי חב"ד כבר אינם מקיימים מצוות חתכו את זקניהם בגלל ששירתו בצבא, ומספר הגרושים מי שנאלצו להתגרש בגלל מה שהם עשו בצבא מזעזע ממש

סמוטריץ' משחק אותה שהוא עושה את רצון הרבי, הוא זה שלוחם ברבי בצורה הכי מסוכנת, מראה פנים יפות ושוחקות ומאידך עושה הכל נגד הוראות הרבי. הלוחם הכי גדול בבני הישיבות בדור האחרון הוא סמוטריץ' הוא רוצה לראות את כולם בצבא המחלן והמטמא היכן שעוברים על ג' העבירות, הוא זה שמעודד מעצר בחורי ישיבות כולל מחב"ד, הוא האחרון שהיה מקבל מהרבי הסכמה כלשהי. בימינו הרבי היה נלחם בו מלחמת חרמה כפי שנלחם ביוס'ל בורג מהמזרחי בשעתו בפרשת מיהו יהודי ובעוד מגדולי המזרחי דאז שגרמו לחורבן בעניין חוק השבות והתרת ממזרים

שיטת סמוטריץ' היא כשיטת מתיר הממזרים שהרבי מאז לא קיבל אותו ולא רצה לראותו יותר למרות שלפני שעשה זאת היה מקבל אותו. רבני המזרחי השיגו משרותיהם תמורת התרת האסור. פרשת הממזרים היא ההוכחה הכי טובה, מינו רב למען התרת ממזרים וסמוטריץ' גאה ברבנים כאלו. חסיד חב"ד המצביע לסמוטריץ' מצביע נגד הרבי ומחדיר סכין בלבו של הרבי

חיים שאולזון

אובמה במלוא רשעותו - גילה את פרצופו האמיתי

אי אפשר להסתיר את האמת הרבה זמן, הנשיא אובמה ניסה בכל כוחו להסתיר את האמת שלו שהוא מוסלמי שונא יהודים, רצה שיאמינו שהוא כאילו אובייקטיבי, וכי הוא רק רוצה להגן על הפלשתינים. אז הנה סוף סוף הוא נשא נאום ואמר את כל האמת שלו, לפיה למרות שרצחו את היהודים בשואה באירופה אסור היה לישראל לחזור לאדמתם בישראל, הוא צעק כי היהודים מגזימים, מדובר במדינה ששייכת לפלשתינים והם לוקחים מהם את אדמתם

היו אז מי שלא הבינו את בנימין נתניהו שקלט מיד כאשר דיבר עמו מה הן דעותיו האמיתיות ולא הסכים עמו עד כדי חיכוך הידוע שהיה בבית הלבן. אובמה רצה לחלק את הארץ ולתת לערבים מדינה עם נשק בשביל שיוכלו להילחם  ביהודים. הוא אמנם אמר כי הוא מבטיח בטחון לישראל וחשב כי נתניהו מטומטם ולא יודע כי בארצות הברית בכל ארבע או שמנה שנים מתחלף נשיא שיכול להחליט כי אינו נותן יותר ביטחון. ברור היה כי ייאלצו לחיות במלחמה כל החיים אם תהיה לפלשתינים מדינה, אבל לאובמה לא היה איכפת שישפך דם יהודי

טוב עשה בנימין נתניהו היום שיצא בוידאו מיוחד להשיב לו כי האדמה שייכת לעם היהודי וכי היינו שם אלפי שנים לפני שהגיעו כמה פלשתינים שרובם הגדול כלל לא נולדו בישראל. ערפאת נולד במצרים, והצוות שלו הגיעו מסעודיה ומקומות אחרים. הם באו להילחם ביהודים, למען המוסלמים המבקשים לגרש את היהודים מארץ ישראל בגלל שגעון של נביא מוסלמי שביקש למנוע מן היהודים לחזור לבית מקדשנו

עלינו לזכור ולדעת, כי הנשיא חוסיין אובמה היה והינו מוסלמי שלא אוהב לראות יהודים בארץ ישראל, ולהיערך שגם בעתיד עלול לקרות שיכנס לבית הלבן יצור שירצה לראות דם יהודי שפוך. אסור לנו לסמוך על אף אחד ולהיערך שנהיה לבדנו מול עולם ששונא יהודים. דבריו של אובמה השבוע מוכיחים שוב, כי ארצות הברית למרות שהיא עובדת עם ישראל וזקוקה לה במזרח התיכון בגלל סיבות ביטחוניות אינך יודע מי ישלוט בה. ראו מה קורה עתה בניו יורק, ראש עיר שמסית וגורם לאנטישמיות שמתגברת בעיר בגלל דבריו ונאומיו

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

זייברט - "מקליטים אותי שלא כהלכה ובניגוד לחוק במטרה להפליל אותי"

הוא בוכה על שחבריו עשו לו מה שהוא בישל לאחרים. מי שילמד את תולדות המחלוקות של גור עם כמעט כל חלקי היהדות החרדית בתקופות אחרות, זייברט היה מאלו שלחם בגדולי תורה ראשי ישיבות תלמידי חכמים וכמובן גם בעסקנים ואחרים. כאשר היו צריכים טרוריסטים לשלוח לארצות הברית להלחם ברבי שאול אלתר ותומכיו בבורו פארק, זייברט הוא זה שהגיע ואיים על רבנים על כל מי שיקבל אותו, חלק פחדו וחלק לא פחדו ממנו, הוא הפעיל את כל מי שרק יכל ובדרכים לא כשרות לפגוע במי שלא נכנעו לגור, הוא האחרון שיכול לבא בטענות. הוא זה שלימד אותם לעשות את המעשים הללו, הוא אוכל עתה את מה שהוא בישל שנים

יואלי לאנדא קנה את גור - הם פועלים על פי הוראותיו הוא היום הרבי בפועל של גור

בכל השנים גור הייתה נגד הקנאים ובמיוחד בתקופת בחירות, אבל מאז שיואלי לאנדא העמיד את מטוסו הפרטי לרבי מגור ומאז שנתן להם כמה גרושים, הם הפכו להיות חסידיו עד כדי שהם מכבדים אותו או יותר נכון את הכסף שלו, הוא נותן הוראות לרבי מגור, נתן לו מכתב מלא מוסר על שדרכי גור כשלו וכי דרכי סאטמאר הם הדרך אשר גור תלך בה, ומאז גור הפכה לקנאית מתחברת עם הקנאים ודומיהם, ועד כדי שהם מוכנים לשמוע על קבלת 200 דולר על כל חסיד גור שלא ישתתף בבחירות. בגור אהבו תמיד כסף וכאשר יש מי שמוכן לתת כסף עבור לא להצביע בבחירות, הם מקבלים אותו בזרועות פתוחות, הם רק מתפלאים היכן הוא היה בכל השנים. הם כנראה לא יודעים שאז הוא לא בא, כי לא היה לו כסף

לא עוד חסידות גור אלא חסידות יואלי לאנדא

יודעי דבר בגור מספרים כי יואלי לאנדא עושה מאמצים רבים בגור שהפעם יורו שלא להשתתף בבחירות בכלל, הוא זקוק לכך להוכיח כי הוא זה שמנהיג היום את גור. הוא מוכן לתת כמה מיליונים לגור תמורת המתנה הזו שיתנו לו, ואף מבטיח לתמוך בגור לפחות קדנציה מלאה של ארבע שנים אם לא משתתפים בבחירות. ובאשר לנציג של גור בכנסת, הוא יכול לחיות עם זה אם הוא ישרת את השמאל במטרה להוכיח כי מדובר ב'מדינה' שהיא אנטי דת היא תהרוס כל מה שקשור באידישקייט, וככה להוכיח כי רבי יואל צדק כשטען כי זה מה שיקרה במדינה הזו. בגור לא יודעים איך להסביר מדוע במשך כל השנים ההשתתפות בבחירות הייתה המצוה הכי גדולה שלהם, ופתאום זו תהפוך לאיסור הכי גדול

גפני הטעה את הגר''ד לנדו בענין יחס איזנקוט לגיוס

צדק יעקב אשר כשאמר כי אם איזנקוט היה אומר למשה גפני את מה שהוא אמר השבוע, אחרי ארבע דקות הוא היה קם ועוזב. איזנקוט ניסה לעבוד על גפני כי הוא ישנה את היחס, ומוכן יהיה להגדיל את מספר בני הישיבות, הוא שיחק אותה שאם החרדים יהיו המכריעים בבחירות הוא אף יציע שבני הישיבות כמה שנים לא ישרתו על מנת לדון בנושא מחדש לראות איך משבצים חרדים בצבא, הוא פיתח המצאה של איך להסביר לשופטים שזקוקים לכמה שנים של זמן להכין את הגיוס של החרדים. משה גפני כששמע שהוא ימשוך זמן אז אין טוב מכך ומכר להגר"ד לנדו כי עם איזנקוט אפשר יהיה לדחות את גזירת הגיוס בכמה שנים לפחות. ומה מתברר כי הוא עבד עליו, רצה לפתוח פתח בתקוה ששותפיו לשמאל יסכימו לאפשר לחרדים להצטרף לשמאל בתמורה לדחיית גיוס החרדים, אבל זה בלתי אפשרי עוד כי השותפים שלו התחייבו להילחם בחרדים עד טיפת הדם האחרונה

נקמות בדגל התורה על בכיר שהלך למקום שתקפו יצרו

פלא על מי שפתח בצד המלוכלך הזה, מפני שאם לבא חשבון הרשימה של 'הצדיקים' האלו ב'דגל התורה' לא קטנה. היה להם נציג שתמיד רצה את השמאל, וצעק כי הוא תלמיד הרב שך, ולא סיפר את האמת מי מאים עליו ועל מה. פרשיות כאלו היו לא רק ב'דגל התורה' אין מקום שלא תמצאו יצורים בעייתיים בתחום הזה. מה שמעיק בסיפור הזה, מדובר בדברים ישנים, היכן הייתם בכל השנים, מדוע נזכרתם עתה, בשביל לנקום? כאשר זה לא היה טוב לכם שתקתם ועכשיו אתם מתנהגים בצורה שמוכיחה את צביעותכם. למי שזה היה טוב בכל השנים ושתק, עדיף שישתוק בטרם יפתחו את הכל גם על אחרים, וזה לא יהיה נעים

איזנקוט בהצהרה כי יחייב נשים חרדיות לשרת בצבא

הוא לא מסתפק רק בגיוס בני ישיבות הוא רוצה שכל הבנות החרדיות ישרתו בצבא והודיע כי אחד הדברם הראשונים שיעשה אם יתפוס את השלטון, יחייב לגייס את כל הנשים החרדיות לצבא, הוא גוזר גזירה נוספת על גזירת בני הישיבות, דבר שיחייב את החרדים לקרוא למלחמה על כל מי שיתן יד לדבר כזה של גיוס נשים. אסור לשכוח כי לפני שנים נאבקו בענין, החילונים רצו לגייס חרדיות, אבל ברור היה להם כי ייצאו לרחובות ורבבות ילחמו, מפני שמודבר באחת מג' העבירות, הם ירדו מזה כי הבינו שמרחיקים לכת. עתה איזנקוט רוצה 'להוכיח' כי הוא יכול לעשות את מה שאחרים לא יכלו, הוא מבטיח לחלן את הנשים החרדיות ולהכשיר את הדרך לחרדים לחיות חיים חילוניים

גולדקנופף משקר הוא לא בצד של 'מועצת גדולי התורה' - הוא בצד של עסקני גור

הוא חושב שהציבור החרדי מטומטם. הוא הגיב על דבריו של נתניהו שגולדקנופף ככל הנראה לא בצד שלו, באומרו כי הוא בצד של 'מועצת גדולי התורה' דבר שכל כך רחוק מן האמת. בהרבה נושאים דעת 'מועצת גדולי התורה' שונה מעמדתו של הרבי מגור והוא עשה כפי שהורה לו הרבי מגור בטענה שהוא ה'מועצת' שלו. כאן המקום לומר לו כי הוא וחבריו לא רוצים להעלות נושאים לדיון במועצת גדולי התורה מפני שהם יודעים כי דעת הרוב שונה. אז בבקשה אל תרמה את הציבור כי אתה שומע ל'מועצת גדולי התורה' שמעולם לא התיר לך לומר כי אתה בצד של השמאל על מנת להפיל את נתניהו. בבצ'יק הוא הרבי שלך ועשית על פי הוראתו ובמקרה הטוב אחרי מה שבבצ'יק מכר לרבי מגור הכרזת כי זו 'מועצת' וזה לא נכון זו החלטת עסקן בגור בלבד

גור מפנה מקום לאנשי ר' שאול להצביע ג

דבר אחד טוב כבר יצא מהתנהגות של גור ומשחקה שלא לעבוד הפעם לבחירות, עדיין  לא החליטו אם להצביע ל'יהדות התורה' או למפלגות אחרות. ישנם בגור שאומרים שיתכן שיצביעו לערבים, בשביל שלא יטענו מאוחר יותר כי הם הצביעו לשמאל. בקהילתו של ר' שאול אלתר שהם בבעיה למי להצביע נשמו לרווחה. בעבר הצביעו לש"ס כי לא יצביעו לאוייבים שלהם שרודפים אותם. עתה כאשר גור נדל"ן משחק ברוגז מקומה של גור תורה להכריז כי הם תומכים ב'יהדות התורה' ומכניסים בכך את גור נדל"ן לבעיה

מנדלבליט המתנה הטובה ביותר לנתניהו לבחירות

תקוותם הייתה כאשר הגישו את כתב האישום שהמציאות שהוא נאשם בסעיפים חמורים הציבור לא ירצה עוד בו ולא יצביעו למפלגה שהוא עומד בראשה. אבל המציאות הוכיחה שלמרות שישנם מי שלא הצביעו לו בגלל האישומים היו מספיק מי שסברו כי מדובר בתיקים תפורים והצביעו לו, ועתה לא מתחרטים רואים כמה צדקו. מי שמתחרטים הם אלו שעכשיו קולטים כי מדובר בתיקים שכל עניינם פוליטי להרחיקו מכהונתו כראש ממשלה. הם הגישו את כתב האישום ברגעים הפוליטיים הכי עדינים, האמינו כי זו תהיה הצלחתם, ומה מתברר כי דווקא התיקים האלו מסייעים לבנימין נתניהו, מאז שההגנה החלה לעבוד מתבררים פרטים שנוכיחים עד להיכן הרחיקה הפרקליטות, ומה שהיכה בהם מכה קשה ואנושה ויותר מכל זו עדותו של מנדלבליט מי שהגיש את כתב האישום כשהוכח שהוא בכלל לא ראה את כתב האשום וכי הוא חתם על כתב האישום השני, העדות הזו עשתה לנתניהו את הטובה הכי גדולה ודוקא בערב בחירות

האם להפסיק את משפט נתניהו עדיף שלא, ככה מגלים את שחיתות הפרקליטות

כואב לכתוב זאת כי בסופו של דבר זה בא על חשבון דמו של בנימין נתניהו, אבל מן הצד האחר אין מי שעשה טובה גדולה יותר לעם ישראל מאשר נתניהו שהחליט ללכת עד הסוף ולא להיכנע, ככה הוא מגלה את פרצופה של הפרקליטות, בכל שבוע שומעים דברים חדשים ומזעזעים, המפריכים את הטענות נגדו ומוכיחים באילו דרכים נעשו החקירות הלא חוקיות ואיך בישלו דברים איימו על אנשים הרסו את חייהם של מי שנפלו כאן קרבנות רק בגלל שביקשו להעיף את נתניהו מתפקידו כראש ממשלה. עתה כאשר ברור כי הפרקליטות עשתה מעשים קשים ונוראים, השאלה היא האם לעצור פה או שעדיף שהמשפט ימשך, אם זה עוצר כאן הפרקליטות תעשה הכל לשפר תדמיתה. אם המשפט ימשיך הם ימשיכו לאבד אימון והכל ייחשף, ולכן נתניהו יעשה טובה לעם אם ימשיך במאבק המשפטי, הוא משרת בכך את עם ישראל

לרונן בר לא היה את הטלפון של נתניהו - מישהו קונה את הנימוק השקרי הזה?

הייתם מאמינים אם מישהו היה אומר על רונן בר מי שעמד בראש השב"כ שנים שהוא טמבל, היום לא צריכים עוד להוכיח זאת, הוא בעצמו מכריז כי הוא טמבל. מי שמכהן כראש שב"כ טוען כי לא יכל למצא את הטלפון של ראש הממשלה הוא טמבל טמבל, מי יקנה זאת. ועוד בפרט כאשר יש לו את מספר הטלפון האדום של ראש הממשלה, מי מנע ממנו לטלפן ישירות לראש הממשלה ולא דרך המזכיר הצבאי על מנת להרוויח זמן לאפשר לחמאס לרצוח יהודים בעוטף עזה ובמקומות נוספים. אם רונן בר חשב שהציבור מטומטם, כן ישנם כאלו, אבל החלק הארי של הציבור לא מטומטם

רונן בר עובד בשיטת המתאבדים

מנוסח הגשת כתב התביעה של רונן בר נגד ראש הממשלה ברור דבר אחד כי מצבו רע, הוא מרגיש כי תיכף הוא ייאלץ לעמוד לדין, ועובד בשיטת המתאבדים. זה לא מתאים לאדם חזק, הוא זה שנתן יד לכל מי שביקש להשמיץ את ראש הממשלה, וכאשר העלילו עליו עלילות לא מצא לנכון להגן על ראש הממשלה. עתה כאשר העלילו כאילו הוא נפגש עם ראש המודיעין המצרי דבר שמתברר כשקר מוחלט, מדוע רונן בר לא יצא בהודעה כי מדובר בידיעה שקרית. הענין הוא שרונן בר קיווה כי זה יעבוד להעליל עוד עלילה על נתניהו וזה לא עבד אז הוא מגיש כתב תביעה לשחק אותה שהוא הצדיק, והוא בהחלט לא על פי מה שהוא כותב

הרפתקנות מגזרית, הפקרות לאומית: כך שורפות המפלגות הקטנות את שלטון הימין

 

הרפתקנות מגזרית, הפקרות לאומית: כך שורפות המפלגות הקטנות את שלטון הימין

 מצבם של החיד"א אברג'ל והרב טאו במשטרה זה הסיבה להפלת שלטון הימין על ידיהם 

התעקשותן של מפלגות ימין זעירות לרוץ בנפרד מעמידה בסכנה ממשית את יציבותו של המחנה הלאומי כולו. במציאות הפוליטית הישראלית, שבה כל מנדט מכריע את גורל הממשלה, ההרפתקנות המגזרית של מפלגות ותנועות קטנות אינה ביטוי של נאמנות אידיאולוגית, אלא חוסר אחריות לאומי. המבקרים מזהירים כבר תקופה ארוכה כי שריפת עשרות אלפי קולות מתחת לאחוז החסימה היא מתנה ישירה למחנה הנגדי, שמצליח לנצל את הפיצול בימין כדי לעלות לשלטון.

הטיעון המרכזי של הביקורת הציבורית מתמקד בכך שהמניע האמיתי מאחורי הריצה העצמאית אינו דאגה לעתיד המדינה, אלא כניעה לאינטרסים מגזריים צרים ושיקולי הישרדות של מנהיגות פוליטית ורוחנית המצויה בעצמה בטלטלה. בעוד המערכת הפוליטית נלחמת על חייה, מנהיגים רוחניים משפיעים כמו הרב צבי טאו והרב אברג'ל נקשרים לחקירות משטרה ולפרשיות מורכבות. במקום לגלות אחריות ציבורית, נדמה כי ההתבצרות הפוליטית משמשת כלי להצלת מעמדה של המנהיגות הרוחנית, תוך התעלמות מוחלטת מהנזק הנגרם לכלל המחנה.

כאשר ראשי התנועות הללו מתבצרים בעמדותיהם, הם מפקירים את התמונה הכוללת: פגיעה במפלגות הגדולות של הגוש מובילה בהכרח לחיסול כוחו של הימין. בעיני המבקרים, ההצדקות האידיאולוגיות בדבר שמירה על הפיקדון הערכי אינן אלא כסות לעסקנות פוליטית המעדיפה את טובת התנועה המצומצמת על פני האינטרס הלאומי הרחב.

בסופו של דבר, ההיסטוריה הפוליטית מוכיחה שוב ושוב כי הפיצול הזה גובה מחיר כבד. אנו קוראים לראשי המפלגות הללו להתעורר, להכיר במציאות המספרית של אחוז החסימה, ולהבין שמי ששורף קולות בימין ומחליש את המנהיגות – מסייע בפועל להעלאת השמאל. הציפייה הציבורית היא לגלות אחריות, להניח את האינטרסים האישיים והמגזריים בצד, ולמנוע פגיעה בעם היהודי. אנו מזהירים בסופו של דבר מצבכם יהיה חמור הרבה יותר. אבי מעוז אל תשרוף את השם שלך אתה תעמוד על עמוד הקלון כמשת"פ ובוגד בעם ישראל.

*לא די להפגין — צריך לדאוג שלא להזיק ולא להינזק*

 

מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

*לא די להפגין — צריך לדאוג שלא להזיק ולא להינזק*

בפרשת נח אנו פוגשים את נח, שעליו מעידה התורה: ״איש צדיק תמים היה בדורותיו״. חז״ל נחלקו אם ״בדורותיו״ נאמר לשבחו או שיש בו גם צד של גנאי, בהשוואה לאברהם אבינו. נח מתואר כצדיק ששמר על דרכו בתוך דור מושחת. בהמשך בתורה  מתגלה דמותו של אברהם אבינו, שאינו מסתפק בעבודת ה׳ שלו. הוא פותח את אוהלו בפני העוברים והשבים, דואג לצורכיהם, וכאשר נגזרת כליה על סדום הוא עומד ומתפלל על אנשיה.

אין פירוש הדבר שנח לא עשה דבר למען בני דורו, אך התורה מדגישה אצל אברהם את האחריות כלפי אחרים. אברהם אינו מוותר על אמונתו ואינו מטשטש את ההבדל בין דרכו לדרכם של בני דורו, ובכל זאת הוא יוצא לקראתם, מבקש את טובתם ונושא באחריות גם כלפי מי שאינם הולכים בדרכו.

זהו לימוד הנוגע גם אלינו. כאשר אנו מבקשים להגן על התורה ועל אורח חיינו, אין די שנשאל כיצד לשמור על עולמנו. עלינו לשאול גם כיצד ננהג כלפי אחינו, האם הדרך שבה אנו נאבקים על התורה מבטאת גם את האחריות שהטילה עלינו התורה כלפי הזולת האם מעשינו מקרבים אותם או  ח"ו מרחיקים אותם.

חובתנו לשמור על השבת, על חינוך ילדינו ועל קיום התורה והמצוות אינה מוטלת בספק. כאשר הדברים עומדים בסכנה, יש מקום למחות ולפעול. אולם לא כל דרך מחאה ראויה, ולא כל מעשה הנעשה לשם שמים מביא בהכרח תועלת. צריך לבחון אם הדרך שבה אנו פועלים אכן מסייעת למטרה, או שמא היא גורמת נזק ומרחיקה את מי שאנו מבקשים להשפיע עליו.

כאשר חוסמים כבישים, מי שמשלם את המחיר הם לעיתים קרובות אנשים שאין להם כל קשר למחלוקת. אדם עלול להפסיד יום עבודה ואת פרנסתו; הורים עלולים להתעכב בדרך לאסוף את ילדיהם; ואדם הזקוק לטיפול רפואי עלול להחמיץ תור שנקבע לו זמן רב מראש. אין זו פגיעה של מה בכך. גם אם המטרה חשובה, אין להתעלם מצערו ומנזקו של יהודי אחר.

האם אדם שנאלץ לעמוד שעות בפקק, להפסיד את עבודתו או לדאוג לילדיו בגלל חסימת כביש, יתקרב בשל כך לתורה? האם הוא יראה במחאה ביטוי לאהבת התורה, או שירגיש שכופים עליו לשאת במחירו של מאבק שאינו שלו? במקום לעורר הבנה, דרך כזאת עלולה לעורר כעס ולהעמיק את הריחוק. מי שמבקש ללכת בדרכו של אברהם אבינו צריך לראות גם את האדם שנפגע ממעשיו, ולא רק את המטרה שלשמה יצא לרחוב.

ויש לחשוב גם על המפגינים עצמם. כאשר הפגנות מתלהטות ועלולות להגיע לעימותים אלימים, המשתתפים עלולים להיקלע לסכנה, להיפגע בגופם או להיגרר למעשים שתוצאותיהם עלולות ללוות אותם זמן רב לאחר שההפגנה הסתיימה. האחריות לשלומם מחייבת להביא בחשבון מראש את הסכנות ואת ההשלכות ארוכות הטווח, ולא להסתפק בשאלה מה מבקשים להשיג באותו יום.

נוסף על כך, כאשר מעשים הנעשים בשם התורה גורמים סבל לציבור ומעוררים כעס, קיים חשש לחילול השם. רבים אינם מבחינים בין התורה לבין התנהגותם של מי שמצהירים שהם פועלים בשמה. במקום שהמחאה תוסיף כבוד לתורה, היא עלולה לגרום לאנשים להתרחק ממנה. עלינו לתת את הדעת לכך בכובד ראש.

אך מעבר לנזק ולחשש לחילול השם, יש לברר גם שאלה פשוטה: האם המחאה מועילה, אם היא מועילה בכלל? עצם העובדה שאלפים יוצאים לרחובות אינה מוכיחה שהושגה המטרה. אפשר להרעיש ולמלא רחובות, ובכל זאת לא לשכנע איש. לעיתים התוצאה היא דווקא התגברות ההתנגדות והעמקת הניכור כלפי הציבור החרדי. אם המחיר כבד והתועלת אינה ברורה, אין די לומר שהמחאה מבטאת נחישות. צריך לבדוק אם היא אכן משיגה את מבוקשה.

לדעתי, השאלה אם מותר להפגין, ובאילו תנאים ובאיזו דרך, אינה רק שאלה ציבורית, אלא גם שאלה הלכתית שיש לברר כראוי. כאשר חסימת כבישים עלולה לסכן חיי אדם, יש לדון בשאלת פיקוח נפש; כאשר הפגנות גורמות לביטול תורה בהיקף נרחב, יש לבחון גם את משמעותו; וכאשר מעשים הנעשים בשם התורה עלולים לגרום לחילול השם, גם עניין זה מחייב בירור.

אין ראוי להכריע בשאלות כאלה על סמך תחושות או סיסמאות. מן הראוי שבית דין מוסמך יבחן את הדברים, ישמע מומחים בתחומים הנוגעים בדבר, יברר את הסיכונים ואת היקף הפגיעה בציבור, ועל יסוד הנתונים והמקורות ההלכתיים יכריע אם ההפגנות מוצדקות מבחינה הלכתית ובאילו תנאים ניתן לקיימן. שאלות הנוגעות לפיקוח נפש, לביטול תורה ולחשש חילול השם מחייבות בירור רציני ואחריות הלכתית.

אין פירוש הדבר שעלינו לשתוק כאשר התורה עומדת בסכנה או לוותר על מאבק עקרוני. אפשר למחות ולהשמיע עמדה ברורה גם בלי לחסום כבישים ולפגוע באנשים שאינם צד למחלוקת. אפשר לצאת אל הציבור, לדבר עם יהודים, להקשיב לשאלותיהם ולהסביר בנחת מדוע השבת, לימוד התורה וחינוך הילדים הם יסודות שאין אנו יכולים לוותר עליהם.

יהודים רבים שאינם שומרים תורה ומצוות לא בהכרח מתנגדים לתורה. יש בהם מי שגדלו בלי להכיר את עולמה מקרוב, ומעולם לא זכו לשיחה אישית ומכבדת עם אדם שומר תורה ומצוות. אם אנו מבקשים לקרבם, עלינו לצאת לקראתם ולהראות בהתנהגותנו את היושר, האחריות וההתחשבות שהתורה דורשת מאתנו.

שמירת התורה והעמידה על עקרונותיה הן חובתנו, אך אין די בכך. אברהם אבינו מלמד אותנו שנאמנות לה׳ אינה פוטרת אותנו מן האחריות כלפי אחינו. אדרבה, עלינו לעמוד על האמת ובו בזמן להתחשב בזולת, לדאוג שלא ייפגע שלא לצורך ולחפש דרכים לקרבו. כאשר אנו יוצאים למאבק בשם התורה, עלינו לבחון לא רק על מה אנו נאבקים, אלא גם כיצד אנו עושים זאת ומה נותר בלבם של מי שפגשו אותנו בדרך.

לפני כל הפגנה, ובוודאי לפני חסימת כבישים, עלינו לשאול אם הדרך מועילה, אם התועלת מצדיקה את המחיר, ואם אין בה חשש לפיקוח נפש, לביטול תורה או לחילול השם.

לא די להפגין — צריך לדאוג שלא להזיק ולא להינזק. ולא די לשמור על דרכנו — צריך גם ללכת בדרכו של אברהם ולקרב את אחינו.

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

"הדור הצעיר השתנה. השאלה היא אם אנחנו מסוגלים להודות שגם אנחנו צריכים להשתנות."

 

"הדור הצעיר השתנה. השאלה היא אם אנחנו מסוגלים להודות שגם אנחנו צריכים להשתנות."

מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א מייסד "מגדלור" לחינוך ונפש

בואו נדבר רגע על הדור הצעיר. לא בסיסמאות. לא בנאומים. לא בעוד דיון שבו אנשים מבוגרים מסבירים, בביטחון מעורר השתאות, מדוע הצעירים של היום הם הבעיה הגדולה ביותר של האנושות.

הצעירים של היום מפונקים. אין להם סבלנות. הם לא מכבדים סמכות. הם רוצים הכול מהר. הם לא מוכנים להתאמץ. הם שואלים יותר מדי שאלות.

שמענו את זה? מצוין. עכשיו אני רוצה לשאול שאלה אחת: מי גידל אותם?

מי לימד אותם כיצד להתמודד עם תסכול? מי הראה להם שאפשר להיכשל בלי להתפרק? מי הסביר להם שכבוד לסמכות אינו מחייב ויתור על המחשבה העצמאית? מי ישב איתם כשהיה קשה, לא כדי לתת הרצאה, אלא כדי להקשיב?

כי יש כאן תופעה מעניינת. אנחנו מגדלים דור בתוך עולם שמשתנה במהירות מסחררת, ואז דורשים ממנו להתנהג כאילו שום דבר לא השתנה.

אנחנו חיים בעולם של גירויים בלתי פוסקים, של השוואות חברתיות, של מידע אינסופי ושל ציפיות בלתי אפשריות. כל ילד יכול לראות בתוך דקות את ההצלחות של אלפי אנשים, אבל לא תמיד יודע כיצד להתמודד עם הכישלון הפרטי שלו.

ואנחנו אומרים לו: ״מה הבעיה שלך? בתקופה שלנו לא היו דברים כאלה!״

נכון. בתקופה שלכם לא היו דברים כאלה. בדיוק משום כך, אולי כדאי להקשיב לפני שמסבירים.

אבל אל תטעו. אני לא מציע לוותר לדור הצעיר. אני לא מציע לבטל גבולות, לפרק סמכויות או להפוך כל דרישה חינוכית למשא ומתן מתיש.

להפך.

ילדים זקוקים לגבולות. בחורים זקוקים להכוונה. בני נוער זקוקים למבוגרים שיודעים לומר ״לא״, גם כשזה לא פופולרי.

אלא שיש הבדל בין סמכות לבין כוחנות, בין חינוך לבין השפלה, ובין הצבת גבול לבין סגירת דלת.

אפשר לדרוש מילד להתאמץ, בלי לגרום לו להרגיש שהוא כישלון. אפשר להציב לבחור גבולות, בלי לשדר לו שאין לו מקום. ואפשר לשמור על מסורת מפוארת, בלי להפוך כל שאלה של צעיר למלחמה נגד המסורת.

זאת אינה חולשה. זאת מנהיגות.

וכאן נמצא הכשל הגדול שלנו: לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בניסיון להחזיר את הדור הצעיר להיות מה שאנחנו היינו, שאנחנו שוכחים לבדוק מה הוא צריך כדי להיות האדם שהוא מסוגל להיות.

אנחנו דורשים ממנו להיפתח, אבל לא תמיד מוכנים לשמוע את מה שייפתח.

אנחנו מבקשים ממנו לספר לנו מה עובר עליו, אבל כשהוא מספר, אנחנו ממהרים לתקן אותו.

אנחנו רוצים שיבטח בנו, אבל לפעמים מענישים אותו על הכנות שלו.

ואחר כך אנחנו מתפלאים שהוא מפסיק לדבר.

חינוך אינו מבחן שבו המבוגר צריך להוכיח שהוא צודק. חינוך הוא אחריות של המבוגר לעזור לצעיר למצוא את הדרך הנכונה, גם כשהדרך הזאת דורשת מהמבוגר עצמו ללמוד משהו חדש.

ולפעמים, הדבר האמיץ ביותר שמחנך יכול לומר הוא: ״אני מבין שעד עכשיו ראיתי את הדברים בצורה מסוימת. עכשיו אני רוצה לשמוע אותך מחדש״.

לא מפני שהילד תמיד צודק. הוא לא. גם אנחנו לא תמיד צודקים.

אלא מפני שמי שמפסיק ללמוד, מפסיק גם להיות מסוגל ללמד.

אז לפני שאנחנו מכריזים שהדור הצעיר התקלקל, בואו נבדוק מה קורה במערכות החינוך שלנו, בבתים שלנו, בשיחות שלנו עם הילדים ובדרך שבה אנחנו מגיבים כשהם מתקשים.

לפני שאנחנו דורשים מהם להשתנות, בואו נשאל את עצמנו אם אנחנו מוכנים להשתנות בדרך שבה אנחנו מחנכים אותם.

כי המבחן האמיתי של דור המבוגרים אינו האם הוא הצליח לייצר צעירים שמתנהגים בדיוק כמוהו. המבחן הוא האם הוא הצליח לגדל צעירים שיודעים להתמודד עם עולם שהמבוגרים עצמם עדיין מנסים להבין.

והדור הצעיר?

הוא לא זקוק לעוד מבוגר שיסביר לו כמה הוא לא בסדר.

הוא זקוק למבוגר חזק מספיק כדי להציב לו גבולות, חכם מספיק כדי להבין אותו, ואמיץ מספיק כדי לבדוק מדי פעם גם את עצמו.

כי בסופו של דבר, הדור הבא לא ייבנה מהנאומים שלנו על מה לא בסדר אצלו. הוא ייבנה מהדוגמה האישית שנעניק לו, ומהיכולת שלנו להיות המבוגרים שאנחנו כל כך מצפים שהוא יפגוש

רגעי השבוע - פרשת נח

 רגעי השבוע - פרשת נח

 

בעל בית קפה בקצה העולם מחפש מסעדת דגים בעיצומו של ראש השנה / ביטול שידוך וטיסה שבוטלה הובילו להקמת מסעדה מפוארת למהדרין במדינה מוסלמית / איך אבן אחת האירה את כל התיבה של נח / הגנה על חקר וגילוי נדיר בפולמוס חריף בן למעלה ממאתיים שנה

 

 

א. בית חב"ד לארבעים ושמונה שעות

 

במוצאי השבת שעברה, הכרזתי כפי הנהוג שהגבאי בבית הכנסת אומר בפני עם ועדה במוצאי שבת בראשית: "ויעקב הלך לדרכו". 

 

אנו יוצאים כעת מימי החגים המרוממים אל שגרת השנה החדשה עם הקריאה הנצחית: "ויעקב הלך לדרכו". כאשר יהודי יוצא לדרכו בעולם, עליו לזכור תמיד כי הקדוש ברוך הוא הפקיד בידינו את הבריאה, כדי שנהיה בה "בעלי הבית" לכל דבר שבקדושה. אין מקום נידח מדי, ואין מציאות חומרית היכולה לעמוד בפני רצון יהודי נחוש. כאשר אנו מוכנים להשקיע מליבנו ומממוננו ברוחב לב וללא צמצום, בכוחנו להעמיד מניין, להכשיר לבבות ולהאיר את העולם כולו באור התורה והמצוות - אפילו בקצה תבל, על שפת ימת לאדוגה.

 

ידידי הרב שמואל קופרמן, רב בית חב"ד בשכונת צ'יסטי פרודי שבמרכז מוסקבה, שיתף אותי במעשה מופלא שחווה על בשרו בראש השנה השתא. מעשה המלמד עד היכן מגיעה מסירותו של יהודי, המבקש לעמוד לפני קונו בעשרה, גם כשהדבר כרוך בהקמת מקום של קדושה יש מאין, למשך ארבעים ושמונה שעות בלבד.

 

גיבור הסיפור הוא יהודי יקר ואמיד, ידיד מסור לקהילה בשם וואדים ז'ארוב. האיש תכנן חודשים מראש מסע דיג בן כמה ימים עם חבריו, בחופי ימת לאדוגה העצומה. התוכנית הייתה לצאת לדרך לפני שבת, לשהות בטבע הפראי במהלך סוף השבוע, ולשוב לאחר מכן. בחבורה שגיבש מבין חבריו אנשי עסקים גדולים, היה רק חבר יהודי אחד בלבד. הכל כבר היה ערוך ומוכן - מחופשות שסידרו בעבודה ועד לציוד המוקפד ביותר.

 

והנה, תוך כדי שיחה אקראית שניהל עם הרב ישראל לאזאר, רב "נובי מוסקבה" ובנו של הרב הראשי הרב לאזאר, נשאל וואדים כבדרך אגב: "איפה אתה עושה השנה את ראש השנה?". באותו רגע נפל לו האסימון. מתברר שראש השנה חל בדיוק באותם ימים שבהם הוא עתיד לשהות באותה נקודה מרוחקת - קצה העולם ממש, שלוש מאות קילומטרים צפונית לעיר פטרבורג. מבוהל מעט, שאל אם יש באזור בית כנסת. אך התברר לו כי השממה הרוחנית שם מוחלטת: אין בית כנסת, אין קהילה ואין מניין.

 

כאן בדיוק נמדד האדם. יש מי שהיהדות קרובה לליבו, אך כאשר היא מתנגשת עם נוחות או עם ממון, הכיס מכריע את הכף; ויש מי שהיידישקייט שלו יקר לו מכל הון שבעולם. וואדים ז'ארוב לא ביטל את הנסיעה, אך גם לא ויתר על קוצו של יו"ד מקדושת החג: הוא החליט להביא את ראש השנה אל קצה העולם, בלי לחסוך במאומה.

 

מקום פעילותו של הרב קופרמן עובר בקרוב בעזרת ה' ממקום ישן וקטן, למקום רחב ידיים ומפואר, ובשל כך, בראש השנה עצמו לא ערך מניין כבכל שנה. הרב ישראל פנה אליו בהצעה: "אולי תרצה לנסוע לעיר סורטוואלה?". השם המצלצל והקסום עורר את סקרנותו של הרב קופרמן, הוא נענה לאתגר, ויצא לדרך עם זוגתו ושלושה מילדיו. כשהגיעו לסורטוואלה, השוכנת ברפובליקת קרליה, נעתקה נשימתם; יופי בראשיתי כזה של טבע ומים לא ראו עיניהם מעולם.

 

אלא שהיופי האמיתי התגלה ברוחב ליבו של ז'ארוב. כדי להבטיח מניין כהלכתו, עם תקיעת שופר וקריאת התורה, הוא דאג להביא מהישיבה פטרבורג שבעה בחורים, שיחד איתו, עם החבר היהודי שלו ועם הרב האורח - הרכיבו מניין מדויק של עשרה מתפללים. ישנם אנשים שיודעים להעניק לעצמם תנאי פאר, אך בעבור הרב והבחורים יסתפקו ברכב מיושן ובאכסניה דלה. וואדים, לעומתם, נהג כנסיך של כבוד התורה: הוא שכר למען האורחים את המלון המפואר ביותר באזור, הכשיר מסעדה שלמה מן היסוד, שינע למקום כמויות אדירות של אוכל כשר כיד המלך ואף ארגן טיולים למשפחה ולבחורים. במו ידיו וממונו פתח בעיר הנידחת בית כנסת, בית חב"ד ומסעדה כשרה למהדרין.

 

בעיצומו של החג, מתוך התפעלות עצומה מן המחזה הסוריאליסטי, נשא הרב קופרמן תפילה חרישית לריבונו של עולם: "אבא שבשמיים, תן לנו איזה סימן של השגחה פרטית שמאיר על כל ההשקעה הזו". והתשובה מן השמיים לא איחרה לבוא, אם כי המתינה לרגע האחרון ממש.

 

בחמש הדקות האחרונות של היום השני של ראש השנה, רגעים ספורים לפני שקיעת החמה, ישבה החבורה במסעדה שהוכשרה לחג. על דלת הכניסה מבחוץ התנוסס שלט ברור המודיע כי המסעדה סגורה לרגל אירוע פרטי. לפתע נשמעו נקישות, והדלת נפתחה. בפתח עמדו בני זוג מופתעים שהביטו בקהל החוגגים. מתברר שבעיירה המרוחקת הזו מתגורר יהודי מקומי, בעל בית קפה, שדווקא באותה שעה תקף אותו חשק עז לסעוד באותה מסעדה ספציפית, הנודעת בדגים המעושנים המשובחים שלה.

 

"הנה הסימן שלנו מן השמיים!", קרא ידידי בהתרגשות לעבר הנוכחים. חמש דקות לפני צאת החג, שלח הקדוש ברוך הוא יהודי מקומי, אל תוך בית חב"ד שהוקם לכבודו לארבעים ושמונה שעות. ולא זו בלבד, אלא שחברו של ז'ארוב למסע הדיג - יהודי שלא רגיל לתפילות ארוכות בכלל ובראש השנה בפרט - עמד לצידו במשך שני ימי החג והתפלל מתוך המחזור את כל התפילות כולן, מראשיתן ועד סופן, בדבקות ובכוונה.

 

 

ב. ממעמקים לבראשית

 

"למקום הבא שלנו יקראו 'ויקרא', או אולי 'דברים', ובעזרת השם נשלים סדרה על שם כל חמשת חומשי התורה", מחייך לעברי לייבה אדלשטיין, בעודנו יושבים תחת תקרת האבן המקומרת. סביבנו ניחוחות של תבשילים יהודיים מהבילים, הממלאים את חלל האבן העתיק שמזכיר להפליא את סמטאות ירושלים, אלא שאנחנו נמצאים בכלל בלב מדינה מוסלמית, ברחוב "העשרים ושמונה במאי" היוקרתי והסואן שבמרכז העיר באקו, בירת רפובליקת אזרבייג'ן.

 

אל הפינה היהודית המפתיעה הזו התגלגלתי בהשגחה פרטית מופלאה. לקראת שמחת נישואי אחייני יצאתי ביום רביעי בטיסה ממוסקבה לארץ הקודש, אך היא התעכבה שעות ארוכות בשל המצב הביטחוני ברוסיה, וכך מצאתי את עצמי נוחת בבאקו לחניית ביניים בלתי מתוכננת, בציפייה לטיסת ההמשך שתצא רק למחרת בצהריים.

 

זו אינה הפעם הראשונה שלי בעיר באקו, העיר הגדולה במדינה השוכנת לאורך חופי הים הכספי. בעבר כבר זכיתי לפקוד אותה, לשבות בה ולחוש מקרוב את תחיית הקהילה היהודית המפוארת. עוד זכור לי היטב המעמד הכביר של חנוכת מתחם החינוך הגדול "אור אבנר" בעיר לפני קרוב לעשרים שנה, בהשתתפות הרבנים הראשיים של ישראל ורוסיה, הנגיד ר' לוי לבייב ולהבדיל נשיא אזרבייג'ן המנוח. גם בביקוריי הקודמים התפעלתי מתנופת הפיתוח המואצת של המדינה העשירה במאגרי נפט וגז, ומסמלה המובהק של הבירה המודרנית - "מגדלי הלהבה המלכותיים", הנישאים בגאווה מול נופי הים הכספי ומבטאים את שאיפתה של באקו להפוך למרכז עולמי של עסקים, חדשנות ותיירות. ואכן, המוני מטיילים מישראל פוקדים את המקום מדי יום ביומו ברכבת אווירית בלתי פוסקת. בעבר הייתה טיסה אחת בלבד מישראל, וכיום מעל 20 טיסות שבועיות.

 

אולם הפעם, כשנחתתי בעיר בשעת ערב מאוחרת, לא חיפשתי פלאים אדריכליים. לא טעמתי מאומה מאז שעות הבוקר, ובטני אותתה על רעב. פניתי אל ידידי, השליח והרב הראשי של אזרבייג'ן, הרב שניאור הלוי סגל, המנהל במסירות את הקהילה האשכנזית הפורחת, ובפיו הייתה בשורה מרנינה: "לפני מספר ימים נפתחה כאן מסעדה חדשה, כשרה למהדרין".

 

חמש דקות הליכה בלבד מבית חב"ד ומבית הכנסת המרכזי, פסעתי ברחובותיה המטופחים והמתוכננים להפליא של באקו, והנה ניצבת מולי מזוזה מהודרת וגדולה הקבועה בפתח היכל מפואר. מעל הפתח מתנוסס השם "בראשית". מתברר כי לצד מגדלי הלהבה הגשמיים, הוצתה כאן להבה יהודית חמה, המעניקה מענה גשמי ורוחני מן המעלה הראשונה לתיירים הרבים, לעוברי אורח שנתקעו בדרכם כמוני, ולבני הקהילה המקומית תחת השגחתו הקפדנית של הרב סגל. והעיתוי? מצמרר ומרגש כאחד: המסעדה פתחה את שעריה בשבוע של פרשת בראשית, בדיוק ביום השביעי באוקטובר.

 

אך הסיפור האמיתי, זה שגרם לי לשבת מרותק מול לייבה אדלשטיין, תושב קריית אונו, אינו טמון רק בקירות האבן המרהיבים, אלא בשורש הרוחני שהוביל להקמת המקום. 

 

בסיום הארוחה המשביעה הזמינו אותי לייבה ובנו אליעד, לשבת באוויר הצח שנשב מהים הסמוך ולשמוע על הקמת המקום החדש. 

 

שם משפחתם אומנם אדלשטיין, אך הם בכלל בוכרים. יש לו ללייבה שלושה בנים יקרים, ושלושתם התקרבו מאוד ליהדות ושומרים תורה ומצוות. שניים מהם חובשים את ספסלי לימודי הרפואה, ואילו הבן השלישי, אליעד, בחר לתעל את כישוריו לעולם הקולינריה היהודית, וכבר הקים בהצלחה מסעדה. 

 

לפני תקופה לא ארוכה בא אליעד בברית האירוסין בשעה טובה ומוצלחת. אולם, רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום; לאחר האירוסין התברר כי קיימים פערים שאינם ניתנים לגישור, והמשפחות הגיעו להבנה כואבת כי השידוך אינו מתאים. ביטול שידוך הוא מאורע קורע לב, ואליעד שב לביתו כשרוחו שפופה ומצב רוחו ירוד עד מאוד.

 

ליבו של האב נכמר על בנו, והוא גמר אומר לעודד את רוחו ולהוציאו להתאווררות מעבר לים. היעד היה מוסקבה, אך בדיוק באותם ימים החליטה מדינת ישראל לעצור את הטיסות הישירות למוסקבה עקב המצב הביטחוני. בחיפוש אחר מקום חלופי, שיזכיר ולו במעט את האווירה המוכרת של רוסיה, נפלה ההחלטה לטוס לבאקו.

 

כשהגיעו האב ובנו לבאקו ונכנסו לבית חב"ד, חיפש אליעד, המקפיד לאכול אך ורק אוכל כשר למהדרין, מקום להשביע בו את רעבונו. עד מהרה התברר להם כי ההיצע הקיים בעיר אינו עונה על דרישות הכשרות המחמירות שלו. בו במקום פנה לב אל הרב סגל והכריז: "אני רוצה לפתוח כאן מסעדה כשרה".

 

הרב סגל, למוד ניסיון מאורחים נלהבים המפזרים הבטחות באוויר ושוכחים מהן עם המראת המטוס חזרה, הגיב בספקנות מהולה בחיוך. אלא שלייב ואליעד לא היו מאלו שמדברים בעלמא. בתוך שבוע ימים הם שבו לבאקו, ובמשך שבוע תמים כיתתו את רגליהם ברחבי העיר ובחנו כחמישים נכסים שונים. בסייעתא דשמיא עצומה הם איתרו נכס נדיר ביופיו בנקודה המרכזית ביותר בעיר, מקום שבדרך הטבע אינו מוצע כלל למכירה או להשכרה. רק לאחר שהסכימו לשלם טבין ותקילין, סכום הגבוה בהרבה מן המקובל, נפתחו בפניהם הדלתות.

 

מכאן ואילך התרחשו הדברים בקצב מסחרר של ניסים גלויים. בתוך חודש וחצי בלבד הם השלימו שיפוץ מן היסוד, גייסו את השפים המובחרים ביותר והעמידו צוות מלצרים מיומן. המקום פתוח שבוע ימים בלבד, וכבר הוא מלא מפה לפה מבוקר ועד ליל.

 

אני יושב מול לייבה, מביט באליעד המנצח על המלאכה במאור פנים, ומהרהר בדרכיו המופלאות של הבורא. מתוך שברון הלב האישי של חתן צעיר, מתוך טיסה לרוסיה שבוטלה ברגע האחרון, ומתוך רצון פשוט של אב לשמח את בנו ורצון של בן לשמור על קדושת המאכלים בפיו - צמחה לה "בראשית" חדשה. כמה מדויקים הם דברי רבותינו הקדושים, שלפיהם כל ירידה אינה אלא לצורך עלייה גדולה הימנה, ומה שנראה לעיני בשר ודם כעיכוב או כביטול, מתגלה לבסוף כנקודת הפתיחה של בניין מפואר המאיר את העולם כולו.

 

 

ג. אבן טובה

 

בתחילת פרשתנו - פרשת נח, הקב"ה מצווה את נח: "צֹהַר תעשה לתיבה". רש"י מביא שני פירושים לבאר מהו אותו צוהר; יש אומרים שהכוונה לחלון, ויש שמבארים שהכוונה היא ל"אבן טובה המאירה להם". הרבי בשיחתו מקשה שאלה פשוטה: כיצד שייך שאיזה שהוא חלון, או אבן טובה אחת, יצליח להאיר את כל התיבה, והרי בתיבה היו שלוש קומות, ובכל אחת ממנה כמה וכמה מדורים וחדרים, ואין שייך להאיר את כולה עם אותו 'צוהר'?

 

שמונה פרטים של בניית התיבה מפורטים בתורה, אך הנה לקראת סיום המבול, כתוב "ויסר נח את 'מכסה' התיבה", 'מכסה' שלא פורט לקראת הבנייה. מניין לקח נח הרעיון להוסיף דבר שלא צווה עליו?

 

הרבי בדבריו מבאר, שהקב"ה לא הוצרך לצוות את נח על פרטים שההגיון הפשוט אומר שכך צריך לעשות, אלא על דברים שיש בהם חידוש ציווה הקב"ה בפרטות. דהיינו, נח בנה את התיבה באופן כזה שיהיה אפשר לשהות שם הרבה זמן, ולכן הוא דאג לתאורה מתאימה, על ידי נרות ושמן למאור, ועל כך כלל לא היה צריך ציווי. מלבד זאת ציווה הקב"ה את נח בפרטות על עוד ציווי - "צוהר תעשה לתיבה", שיש לו לדאוג לעוד מקור של אור, על ידי אבן טובה או על ידי חלון מיוחד, שיהיה מיוחד להאיר להם, אור ייחודי במטרה.

 

חשבתי להוסיף על-כך, לכאורה מה צורך יש בתוספת אור מיוחד, הרי אם יש תאורה מספקת בתיבה, מדוע יש להוסיף עוד אור מיוחד. בדומה לכך יש לשאול, בבית המקדש שהדליקו בו את המנורה, שואלת הגמרא "וכי לאורה הוא צריך?", וכפשוט שהאור של המנורה לא היה נצרך להאיר את בית המקדש, אלא היו שם אמצעי תאורה אחרים, כפי שנאמר בתפילת 'על הנסים': "והדליקו נרות בחצרות קדשך". וגם כאן יש לשאול, מה היה העניין המיוחד באור של המנורה?

 

אמש השתתפתי בשמחת ה'שבע ברכות' בבית מחותני הרה"ח ר' דוד בק, לרגל נישואי בנו, שערך הסבא הדגול הרה"ח ר' צבי בק בביתו בירושלים. בדברים שנשאתי לכבוד החתן והכלה, קיימתי את הנלמד השבוע ביום שלישי ב"היום יום", בו הובא המאמר של רבנו הזקן, אשר יש לכל אחד 'לחיות עם הזמן'. וכידוע שבאמצעות אחיו, גילו זקני החסידים כי כוונת הרבי היא, שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע, לא רק ללמוד אותה בכל יום אלא 'לחיות' עמה ממש, עם ההוראה בעבודת ה' הנמצאת באותה פרשה.

 

וכך עלה בדעתי בס"ד לפרש את עניין תוספת האור המיוחד בתיבה, ובהמשך בבית המקדש: שעניין זה בא לנו להורות הוראה נפלא לכל אדם, בבית המקדש הפרטי שלו ובתיבת נח האישית שלו; שיחד עם הדברים המובנים, היסודיים והטבעיים שמשקעים בבית ובמשפחה - צריכים שתמיד יהיה את האור הפנימי שלנו, אור מיוחד וקבוע שיאיר לנו, אור ייחודי - אם זה לימוד קבוע בבית עם האישה והילדים, או סדר לימוד אישי, מעשה חסד קבוע שנעשה על ידי בני המשפחה וכדומה. ומובן שבכוחו של אותו אור קבוע ויציב שמאיר לנו, אנו מקבלים כוח להמשיך את העבודה שלנו ולהוסיף להאיר החוצה. כל האור הפנימי שלנו נותן 'תוספת אורה' לכל העבודה שלנו, ולכל הטוב שאנחנו משפיעים על אחרים.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: הספר שמתחת לכר

 

לפני מספר ימים זכיתי לשיחה מרתקת עם דודי הנכבד, חוקר החסידות הרב אברהם אביש שור שליט"א, ששיתף אותי בתגלית היסטורית שגילה, על מהפך רעיוני שחל אצל מחותנו של רבנו הזקן, מרבני העיר שקלוב מעוז ההתנגדות לחסידות, במהלך מחקר מעמיק שכתב על המאבק בלימוד הספר 'ראשית חכמה', הקשור לפולמוס על 'תורה לשמה' ולהוראות אדמו"ר הזקן בעל התניא. 

 

במהלך הדברים בשיחתנו, הבנתי בין השיטים שקמו מעוררים על המחקר, מתוך כאלו המתנגדים גם בימינו לשיטת החסידות, כאשר הם רוצים למחוק את ההיסטוריה ולשנות את הפולמוס הסוער שאבות אבותיהם נלחמו נגד הלימוד בספר קודש זה, שכיום הוא מקובל על כל אחד ואחד. 

 

שינסתי מותניים, עברתי בעיון על המחקר, סיכמתי אותו באופן קצר ומובן למען ירוץ בו הקורא ופרסמתי אותו מעל כמה במות מכובדות. לשמר את ההיסטוריה ולכבד את מחקריו המושקעים והמקצועיים של דודי היקר שיחי'.

 

להלן הדברים שכתבתי ופרסמתי, בשילוב תמונתו, עת זכה לעבור ב"כוס של ברכה" באחת השנים שביקר בחג בארה"ב אצל אחיו הצעיר להבמחל"ח ר' דוד אריה ע"ה, יחד עם אביהם - סבי היקר והבלתי נשכח הרה"ח ר' שמואל חיים שור ע"ה: 

 

החסיד רבי אברהם שיינעס, לימים חתנו של אדמו"ר הזקן, היה תחילה בעצמו מן המתנגדים בעיר שקלוב. על פי המסופר בספר 'בית רבי', הוא הבחין בחיות מיוחדת אצל חברו ללימוד. החבר סיפר לו כי שמע את ה'תיקון חצות' של החסיד רבי יוסף משקלוב, והשניים הלכו לשמוע אותו מבעד לחלון. רבי אברהם התפעל וביקש להתקרב לחסידות, אך חשש מאביו ומאנשי עירו. בינתיים החל ללמוד בספר 'ראשית חכמה'. כששכח את הספר מתחת לכר ואביו מצאו, הכה אותו האב עד שנשבר המקל. המתנגדים - כך מסופר שם, הזהירו שלא ללמוד בספר, "כי אמרו שזוהי התחלה ללימוד החסידות".

 

מה היה בו, בספר המוסר הזה, שחובר בצפת דורות לפני הופעת החסידות, שעורר התנגדות כזאת?

 

חוקר החסידות הנודע הרב אברהם אביש שור, פרסם החודש ב"קובץ בית אהרן וישראל" מאמר ושמו: "ספר ראשית חכמה בחצרות החסידים". במאמר מוצע הסבר, כי היחס לספר קשור למחלוקת על משמעות 'תורה לשמה'. מחבר ה'ראשית חכמה', המקובל רבי אליהו די וידאש, מדגיש, שעיקר עסק התורה הוא, להביאה לידי מעשה. הלימוד צריך להוליך ליראת שמים ולקיום המצוות, ולא להישאר בגדר חכמה בלבד. צדיקי החסידות קבעו את הספר בסדר לימודם, ולצד היראה והמעשה הדגישו את הדבקות בה' כתכלית הלימוד.

 

אצל אדמו"ר הזקן הדברים מקבלים ביטוי מעשי. באיגרתו הוא מורה ללמוד קודם התפילה ב'שער התשובה', ובסוף 'שער היראה' ו'שער הקדושה' שב'ראשית חכמה', ומבטיח למי שירגיל עצמו בדרך זו: "יתהפך לבריה חדשה וה' יהיה בעזרו". הרב שור מביא גם מסורת שמסר רבי שניאור זלמן מקאפוסט, בעל 'מגן אבות', בשם זקנו אדמו"ר הזקן: "כל מי שלא ילמד ספר ראשית חכמה, לא ילמד גם את ספר התניא". ובסיפור שב'בית רבי' נאמר, שאדמו"ר הזקן ציווה ללמוד בספר, ושמי שלא ילמד בו לא ילמדו עמו דברי חסידות. בתניא, פרק ה', מבואר היסוד: "לשמה - היינו כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה, איש כפי שכלו".

 

מנגד מעמיד הרב שור את שיטת רבי חיים מוולוז'ין ב'נפש החיים': 'לשמה' אינו דבקות, אלא לימוד לשם התורה עצמה. רבי חיים מדגיש את מעלת העיון והיגיעה ואת ערך הלימוד גם כשאינו לשמה. המחבר רואה בהבדל הזה את שורש התנגדותם של גדולי המתנגדים ל'ראשית חכמה', עד שנמנעו מללמוד בו ומלהסכים להדפסתו. עם זאת, הוא מביא גם מדברי צדיקי החסידות שאין להמתין לכוונה שלמה: יש ללמוד, ומתוך שלא לשמה לבוא לשמה.

 

בסיום המאמר המרתק חוזר לשקלוב. הרב שור מצא תגלית מיוחדת, ומזהה את אביו של רבי אברהם שיינעס עם "רבי צבי הירש בן רבי מאיר" מרבני שקלוב, שחתם עם רבי חנוך העניך שיק (אביו של החסיד רבי פינחס רייזעס) על התקנה נגד החסידים בשנת תקמ"ז. בהמשך נתנו שניהם הסכמות ל'הלכות תלמוד תורה' של אדמו"ר הזקן, ובשנת תקנ"ז היו שני המסכימים להדפסת 'ראשית חכמה' בעירם. המחבר רואה בכך עדות למהפך דרמטי ביחסם לחסידות ולספר: מה שנאסר על הבן לקרוא, נדפס לבסוף בהסכמת האב.

 

הרה"ח ר' אברהם אביש שור הוא מגדולי חוקרי תולדות החסידות בכלל, וחצר חסידות קרלין-סטולין בפרט שעל שורותיה הוא נמנה, וקרוב ליובל שנים הוא עוסק בתחום זה ועומד בקשר קבוע עם גדולי חוקרי חסידות חב"ד. מחקריו של הרב שור מבוססים על עבודת ארכיון ועיון במקורות החסידיים, ועוסקים בין השאר בראשית החסידות, בתולדות קרלין-סטולין ובמשנתם של אבות החסידות. מאמריו נאספו בספרו "כתבים: פרקי תולדה ועיון במשנת קרלין-סטולין", שיצא בהוצאת 'מכון בית אהרן וישראל', ובקובץ הקבוע של המכון הוא מפרסם את מחקריו הנודעים לתהילה.

 

 

גוט שבת!

שייע

פלשתים ממזרים

 

בס"ד, יום חמישי ערש"ק נח - חשון תשפ"ז.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

זה עתה שמתי לב, כי המילה חשון, מחבקת את המילה נח, כלומר, האות הראשונה והאחרונה של חשון היא נח, ותמיד הפרשה הראשונה שקוראים בחשון היא פרשת נח, והיא גם קשורה בתוך הפרשה עצמה, שהרי המבול התחיל בחודש חשון, וזה גם חודש של תחילת הגשמים שאנו מבקשים שלא יבואו בזעף, כי אם בנחת.

 ההקדמה אינה אמורה להיות במקום הגליון, ששם נמצאים הרמזים והדרשות על הפרשה, אבל בימי נעוריי, כאשר הייתי הולך בליל שבת לביהכנ"ס 'זכרון משה' לשמוע את דרשתו של המגיד הירושלמי רבי שלום שוודרון זצ"ל, הייתי שומע ממנו הרבה הגיגים ומעשיות. והרבה פעמים, באמצע הדרשה, היה מתחיל סיפור או דרש מסויים, שלא קשור לפרשה או לענין שדיבר מקודם והיה מסביר את עצמו ואומר: שמעתי ממורי ורבי ר' אלי'נקה (איני יודע אם הכוונה לרבו הרה"צ רבי אליהו דושניצר או הרה"צ ר' אליהו לופיאן זצ"ל), כי כאשר מישהו דורש ברבים ולפתע נזכר במעשה מסויים או דרשה מסויימת, או שעולה לו חידוש פתאום, זה מעין נבואה וכנראה יש מי שצריך לשמוע זאת, ומכיון שזה עתה נזכרתי בדבר זה, אספרנו. ע"כ מדברי המגיד.

 אם כך הם הדברים, והלא יש איסור חמור 'לכבוש נבואתו', אז איך שהתחלתי לכתוב המאמר דנן וכתבתי 'נח – חשון', קפץ לי חידוש נוסף, ואני רואה בזה נבואה קטנה, וכיון שהגליון כבר נעול וחתום, אכתבנו כאן (ואם תאמרו: נבואה ניתנה לשוטים? מוטב איקרא שוטה ואל אעבור...).

 המבול התחיל בחודש חשון, וארבעת האותיות של המילה 'חשון' מרמזות על התיבה באופן נפלא, ח' בני אדם נכנסו לתיבה, ש' אמה ארכה, נ' אמה רחבה, ו' ציווים נוספים נצטווה בענין התיבה: א. גובהה, ב. שיפוע הגג עד אמה, ג. מדורים, ד. צהר, ה. פתח, ו. זפת.

 ולענייני דיומא: זה עתה היה יום השנה של המתקפה העזה תרתי משמע, שעשו אלו המכנים את עצמם פלשתים ופלשו למקומות לא להם, בחוצפה ובעזות ואכזריות.

 לפי מספרם, יום השנה היה השבוע של פרשת נח, גם זה מרומז בפרשתנו: הם קראו למתקפה 'מבול', ובהמשך הפרשה מסופר על 'פלשתים' ורש"י מבאר שפלשתים זה היה ממזר, והגמ' אומרת 'מדחציף כולי האי, שמע מינא ממזר הוא'.

 אגב כך, נזכרתי בסיפור משעשע: היה פעם מחוצף אחד שנכנס אל הרבי ה'בית ישראל' מגור זצ"ל ודיבר קצת בחוצפה, הבית ישראל עוד הכיר את אביו מפולין שלפני המלחמה והבין שהתפוח לא נפל רחוק מן העץ, אמר הרבי: מדחציף כולי האי, שמע מינא לאו ממזר הוא'...

 אכן, חוצפתם של אלו המכנים עצמם 'פלשתים', משתלבת עם דברי רש"י על מקורם המכוער ולבי אומר לי, כי שמם מוכיח על יחוסם המפוקפק הנזכר, שהרי 'פלשתים' זה כמו שתי מילים 'פה לשתים' (ראה רש"י על הפסוק בפרשתנו י' י"ד).

 דבר אחד מרכזי אירע בשנים שאחר אותו טבח נורא, הבירור הגדול שאנו יודעים שיהיה סמוך לגאולה, נתחדד מאוד מאז, אין מרכז במפה הפוליטית בארץ. או גוש אמוני בצד זה, או כפרני ופרוגרסיבי בצד האחר, שהם מצהירים מפורש שהם מעדיפים את העזתים והאיראנים על פני האמונים, וזה קשור לדברי חז"ל שמשיח יבוא בדור ש'כולו חייב או כולו זכאי', דהיינו, כל אחד יצטרך לברור צד, אם הוא בצד של 'כולו זכאי' או בצד של 'כולו חייב'.

 ובעוד שבועיים, ביום ט"ז חשון, יכריזו תושבי ארץ ישראל, כי אנו רוצים ממשלה של 'ומלכותו בכל משלה' וכל אחד יעשה כציווי רבותיו, אך כל אחד גם יזכור את מה שזה עתה ביקשנו ועדיין מרחשין (מרחשון) שפתותינו: 'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ'.

 והטוב האמיתי כתוב בגליון המצורף בזה:

 * 'עד יבשת המים' אותיות 'תשבי', מה הקשר ביניהם? ומדוע מזכירים 'תשבי יתרץ' ולא אליהו או גלעדי?

* הנחש קלקל ונח תיקן, איך זה מרומז בשמותיהם?

 * המים גברו 'חמישים ומאת יום', המים חסרו מקצה 'חמישים ומאת יום', כמה אותיות יש בין ה-150 הראשון ל-150 השני?

 * מה מקור המנהג להפשיל הטלית על הכתף כדי לבדוק הציצית לפני העיטוף?

 * שם בן נח קיבל שכר של ציצית וחם קיבל עונש של עבדות, מתי והיכן שכרו של שם ועונשו של חם יתחברו יחד?

  הדפיסו ותזכו הרבים. maadoney@gmail.comובתוככי הגליון 'מעדני הפרשה' המצו"ב תמצאו תשובות ועוד הרבה חידושים.

בברכת חורף בריא ושבת שלום ומבורך:

ישראל אהרן קלצקין

ההקלטות חושפות: עמרם טייטלבוים מנטורי קרתא הוא המושך בחוטים של אליהו בוימרינד יו"ר מפלגת צבע שחור

 בוימרינד יו"ר מפלגת 'צבע שחור': תשאל את עמרם טייטלבוים הוא יסביר ...ההקלטות במערכת

הקלטה מספר 1: 

מנכ"ל מפלגת 'צבע שחור' יעקב חיים מילר חושף מי עומד מאחורי המפלגה וטוען שאפשר לחוקק חוק גיוס יותר טוב:  

 "אנשי המפלגה שלנו יודעים לטפל בבעיה, הם אלו שנכנסו ממש בדקה ה-99, בסייעתא דשמיא גדולה הצליחו להיכנס מהדלת האחורית אצל ביתו של הרב הגאון הרב הצדיק רב משה הלל הירש. ורב משה הלל הירש שמע את הדברים, והבין שיש גם פתרון לדברים האלה. קודם כל הוא הבין את חומרת העניין של חוק ביסמוס,  והבן אדם הזה הלך ועצר בדקה ה-99 את חברי הכנסת החרדים מלאשר את החוק. הם אלו שעומדים מאחורי המפלגה שלנו, ויש להם כן פתרון לבוא ולפעול. כמובן שלא הכל אפשר לפרט, כי יש דברים שהשתיקה יפה להם, אבל יש פתרונות משפטיים איך לפתור את הבעיה, ואני מאמין שהרב הצדיק רב משה הלל הירש כשהוא ראה את זה, האמין בזה ולכן הוא עצר את החוק."

הקלטה מספר 2:

יו"ר מפלגת 'צבע שחור' אליהו בוימרינד :

אני הייתי יחד עם עמרם (טייטלבוים) אצל ר' משה הלל הירש במשך 3/4 שעה להראות איך אפשר לסדר את המצב מבחינה חוקית, כדי שנגיע לזה צריך תהליך ציבורי יחד עם זה.

הרי לכו"ע אם אפשר להעביר חוק, צריך להעביר חוק אע"פ שזה בכנסת המינים, הסאטמר רבה אחז שצריך להעביר חוקים, הסאטמר רבה אחז שאיפה שאפשר לעשות בחוק חייבים להעביר חוק גם בכנסת המינים ככה אחז הסאטמר רבה, תשאל את עמרם הוא יסביר לך....

 הקול קול בוימרינד, והידיים ידי עמרם טייטלבוים

חסיד גור במכתב פנימי על ההתנהגות הטיפשית של עסקני גור

 אל אנ"ש חסידי גור, בני החבורה, 

 ה' עליהם יחיו

לאן אנחנו מדרדרים את כבודנו הנרמס בראש חוצות עקב מלחמת עסקנים פנימית בתוכנו?

ההיסטוריה חוזרת ומכה בנו.

 בשנת תשמ"ט התפצלה אגודת ישראל לשתיים,

 וכל זאת עקב הרצון שלנו לשלוט באופן בלעדי על כלל הציבור החרדי.

 לא השכלנו אז לחלק את מנעמי השלטון והתקציבים לשותפינו – לא לספרדים, לא לליטאים, ולא לחסידויות האחרות ובהן בעלזא. עד אותה שנה, חסידי בעלזא הצביעו באדיקות לאגודת ישראל, אך לא זכו לקבל חבר כנסת מטעמם ואף לא חלוקה הוגנת בתקציבים. כתוצאה מכך, כשהגיעו מים עד נפש, 

נתן כ"ק האדמו"ר מבעלזא הוראה לחסידיו להצביע ל'דגל התורה', 

ובלבד שלא להמשיך בדרך זו.

באותם ימים יצאנו במערכה מלוכלכת וקשה נגד בעלזא שהם נגד הבעל שם טוב . 

ואני, הטיפש והצעיר  שהייתי אז בחור צעיר והשתמשו בי  ,

 האמנתי באמת ובתמים

שבלז מחריבי הדת ולא מחזיקי הדת.

שטפו את מוחנו התמים  במלחמות שלא לנו.

והנה היום, ההיסטוריה חוזרת על עצמה בצורה מעוותת עוד יותר. הפעם חלילה לא לקחו לנו חבר כנסת.

 כל מה שקרה הוא שנפגע כבודנו המדומה, משום שפתחו עוד סיעה בתוך אגודת ישראל, 

כדי שחברי הכנסת יהיו כפופים לדעתם של אדמורים נוספים. האם בשל כך נשפיל את כבוד חצר הקודש גור ונתרסק מרצון?

 האם נצהיר שלא נצביע לאגודת ישראל – המפלגה הקדושה שנלחמנו כל השנים לבצר את מעמדנו בה?

האם שכחנו את לקחי העבר? 

האם אנו רוצים לחזור לימי הבושה של בחירת ברקת בירושלים, אז שילמנו מחיר כבד בגלל מלחמות עסקנים?

אחים יקרים, תתעוררו! עצרו את ההידרדרות האיומה שקורה לנו בשנים האחרונות. איבדנו את הדרך, איבדנו את הרוח, ואנו שורפים את ביתנו במו ידינו.

הכותב מתוך כאב עמוק,

אחד מבני החבורה.

הגיט שבת.

גור-דגל התורה - מי שהולך לישון עם פשפשים שלא יתפלא שעקצו אותו

מאת לייבלה וינברג

מי שהולך לישון עם פישפשים לא צריך להתפלא בבוקר לגלות  שעקצו אותו.

מי שהכניס את גור הנוכחית לרשימת יהדות התורה, לא אמור להתפלא שגור עוקצת אותו ולוקחת מקום בכנסת, אבל לא חושבת שהיא גם אמורה להצביע בעד הרשימה שמכניסה אותה לכנסת.

אמרו את זה מראש למובילים, הצביעו על הבגידה הגדולה של תמיכה בברקת נגד מועמד חרדי ואגודאי.

הזכירו את סיפור הבחירות האחרונות לעיריות, כשגור לקחה מקום ברשימה האגודאית לעיריה, אבל הצביעה למפלגה אחרת.

הזכירו את האלימות הקשה נגד חסידי ראש הישיבה.

אבל היו מובילים שהתעקשו, "למען השלום", ולא הבינו ששלום עם גורם אלים הוא הדרך הקצרה ל..מלחמה, וגם הונאה ועוקץ.

זה לא רק "אמרנו לכם", כי מי  שלא מבין מה זו גור הנוכחית וממילא לא מפעיל את הכלל הבסיסי שלמדנו: "עם עיקש תתפתל", ועם מי שפועל באלימות מדברים בדרך היחידה שהוא מבין, שפת הכח, ויש דברים שהם חוששים.

הרב ברלנד: על ציונו של הרב עובדיה יוסף מתכפרות כל העוונות

 

הרב אורי זוהר: מי היה הרצל ומה הקשר שלו לנצרות

 

האדמו''ר האהרוני בבגדים לבנים והגבאי בבגדים שחורים

 

הערות והארות

 

אם גור לא רוצים להצביע ליהדות התורה, זו זכותם המלאה. 

מה שלא ברור הוא מדוע גולדקנופף נשאר ביהדות התורה? אם הציבור של גור לא מצביע למפלגה, אז מה הטעם בהישארותו בה? שיצטרף למפלגת צבע שחור או לכל מפלגה אחרת שהוא מזדהה עם דרכה.

בכל מקרה, ברור שדגל התורה ושלומי אמונים עוברות יחד את אחוז החסימה. גם אם יחסרו כ־30 אלף קולות.

==================

האם אנחנו חוזרים לבחירות בשנת 84 תשמ"ד-שקיבלנו 2-הציבור הליטאי הצביע ש"ס שהתמודדה בפעם הראשונה.ואז הפר הרב שך את ההבטחה שנתן לרבי מגור הלב שמחה זצוק"ל, שיתן מכתב מפורש להצביע רק ג',ובבוקרו של יום הבחירות נתלה פתק בדלת בית הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל. אני מצביע ש"ס. וכעת גור חוזרת על התרגיל... אך יזכרו שבחירות אחרי זה הוקם דגל התורה. וגם אז בצדק חסידי גור לא פעלו ולא עבדו למען ג' בטיעון שהם לא יכניסו נציג של הליטאים במקום השלישי.

==================

שומע שהיה בגור שדרשו ואף הלכו להיפגש עם ש"ס כדי להורות להצביע להם,ושהוראה יהיה להצביע למפלגות החרדיות(כעין משהיה בשעתו בתשמ"א שיש שהצביעו לפא"י)

==================
כיצד ניתן לצפות מהציבור שלנו להמשיך להצביע ליהדות התורה, כאשר בתוך המפלגה עצמה יושב נציג שלכאורה פועל בניגוד לאינטרסים שלה, ובמקביל זוכה למקום ריאלי ברשימה?
כיצד ייתכן שמי שמשתייך לחסידות ולקהילה שאינן מצביעות למפלגה, ואף נמנעות מכך במכוון, זוכה למקום ריאלי ולהשפעה פוליטית?
היכן ההיגיון, היכן ההגינות והיכן האחריות כלפי ציבור הבוחרים? האם אין זה מתבקש שמקום ריאלי יינתן למי שמייצג ציבור שתומך במפלגה, ולא למי שקהילתו אינה תומכת בה? וכיצד אפשר לדרוש נאמנות מהבוחרים, כאשר תחושת ההוגנות והייצוג שלהם נפגעת מבפנים?

==================

להעיר על הטעיה חמורה בכתב התחייבות שסמוטריץ פרסם לאנש בו הוא כותב שהם פעלו במרץ לחוקק חוק מיהו יהודי כרצונו של הרבי

והאמת שכמו שנחתם בהסכם הקואליציוני שלהם במקום לבקש שיתקנו את המילה כהלכה (שזה גם המפלגות החרדיות לא עשו) הם ניסו לחוקק חוק להכיר בגיורים של מערך הגיור הממשלתי המזויף (שחמור פי כמה מגיורי וינה בשעתו) ולהוסיף תקציבים וכו' לעליה (כולל המכונים בני מנשה וכדו') ולהרחבת מערך הגיור ההמוני ולהוספת "מגיירים" ומתעקש שיהיו דווקא מהציונות הדתית וד"ל