בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שני, 7 בספטמבר 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
זעקת כבוד התורה: בין אמונת חכמים צרופה לעסקנות מתחזה
צביעותו של רפי וולף וחבר מרעיו בהתנפלותם על מנהיג הדור
זקנתו מביישת את שחרורו: התסכול, התדרוכים וההתמרדות מול הנהגת התורה
קול הדממה
קול
הדממה
מה
מלמד אותנו ראש השנה השקט בתקופה רועשת?
אחת
לכמה שנים חל ראש השנה בתקופת בחירות. בזמן שאנחנו עסוקים בשמיעת החדשות, בקריאת
הכותרות ובשיחות עם חברים, מכל עבר נשמעות דעות. לכל אחד יש מה לומר, כל אחד בטוח
שהוא צודק, וכל אחד רוצה שישמעו אותו.
ואז
מגיע ראש השנה.
השופר
הוא אחד הסימנים הבולטים של ראש השנה. אנחנו מצפים לשמוע את קולו. הוא מעורר את
הלב לתשובה ומזכיר לנו שאנו עומדים בדין לפני הקב"ה.
ובכל
זאת, יש שנה שבה ראש השנה מגיע — והשופר שותק.
כאשר
היום הראשון של ראש השנה חל בשבת, אין תוקעים בשופר.
מדוע?
הגמרא
במסכת ראש השנה (כט ע"ב) מבארת שחז"ל חששו שמא אדם שאינו בקי בתקיעה ילך
אצל מי שיודע לתקוע כדי ללמוד ממנו. מתוך כך הוא עלול לטלטל את השופר ברשות הרבים
ולחלל את השבת. לכן גזרו חז"ל שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת.
כאן
ראוי לעצור ולהתבונן.
תקיעת
שופר היא מצווה מרכזית של ראש השנה. ובכל זאת, כאשר יש חשש שיהודי יבוא לידי חילול
שבת, השופר אינו נשמע.
השופר,
שכל עניינו לעורר את האדם לעבודת ה', אינו נשמע כאשר יש חשש שיהודי ייכשל בשמירת
שבת.
יש כאן
מסר שהוא מעבר להלכות שופר.
חז"ל
אומרים: "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות
ג, יד). כל אדם נברא בצלם אלוקים. ועל אחת כמה וכמה שעלינו להכיר במעלתו וביקרו של
כל יהודי.
אנו
חיים בתקופה שבה כל אחד רוצה להשמיע את דעתו. במיוחד בעניינים ציבוריים ופוליטיים,
מחלוקת יכולה להפוך במהירות לוויכוח, והוויכוח למריבה. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים
בלהוכיח שאנחנו צודקים, עד שאנחנו שוכחים מי עומד מולנו.
ראש
השנה בא להזכיר לנו לעצור ולחשוב.
לא כל
דבר צריך לומר. לא לכל אמירה צריך לענות. לא בכל ויכוח מוכרחים לנצח. וגם כשאנחנו
בטוחים שאנחנו צודקים, אין פירוש הדבר שאנחנו חייבים לומר את המילה האחרונה.
כי
האדם שמולנו אינו רק אדם שחושב אחרת.
הוא
יהודי.
הוא
נברא בצלם אלוקים.
והדבר
הזה צריך להשפיע על הדרך שבה אנחנו מדברים אליו.
האדם
שיושב לידנו בבית הכנסת, השכן שחושב אחרת מאיתנו, בן המשפחה שאנחנו חלוקים איתו —
גם כשאיננו מסכימים איתו, וגם כשאנחנו בטוחים שהוא טועה, הוא עדיין יהודי ויש לנו
אחריות כלפיו.
אם
חז"ל היו זהירים כל כך שלא ייכשל יהודי בשמירת שבת, עד שתיקנו שלא לתקוע
בשופר, כמה אנחנו צריכים להיזהר שלא לפגוע ולא לבייש יהודי שנמצא ממש לידנו.
אפשר
לנצח בוויכוח ולהפסיד הרבה יותר.
את
הוויכוח אולי ישכחו. מי צדק ומי טעה כבר לא יהיה חשוב. אבל מילה שפגעה באדם יכולה
להישאר בלבו זמן רב.
לפעמים
עבודת ה' שלנו היא דווקא במה שאנחנו בוחרים שלא לעשות.
לא
לומר את המילה הפוגעת. לא להשיב מיד. לתת לשני לדבר. לוותר על הצורך להוכיח שאנחנו
צודקים. לבקש מחילה. לעשות שלום.
אלה
דברים שקטים. אולי אף אחד לא ידע שעשינו אותם.
אבל
הקב"ה יודע.
והם
חלק מעבודת ה' שלנו.
עבודת
ה' אינה מסתיימת בבית הכנסת. היא נבחנת גם בדרך שבה יהודי מדבר עם יהודי אחר.
לפעמים
עבודת ה' הגדולה יותר היא דווקא לדעת לשתוק.
הבחירות
יעברו. הכותרות יתחלפו. גם הוויכוחים הגדולים של היום יהפכו עם הזמן לזיכרון.
אבל
יהודי שנפגע מאיתנו עלול לזכור את הפגיעה עוד זמן רב.
לכן
אולי זו אחת השאלות שעלינו לקחת איתנו לראש השנה:
על מה
אני מוכן לוותר למען יהודי אחר?
על
מילה?
על
ויכוח?
על
הכבוד שלי?
על
הצורך להיות צודק עד הסוף?
ראש
השנה הוא זמן לקבל על עצמנו קבלה מעשית. כל אחד יכול לבחור קבלה אחת קטנה: לפני
שאני עונה בכעס — אעצור. לפני שאני אומר מילה שעלולה לפגוע — אחשוב. ואם יש יהודי
שאני חלוק איתו, אשתדל לדבר אליו בכבוד.
כי גם
כשאיננו מסכימים עם יהודי אחר, אסור לנו לשכוח מי עומד מולנו — בן אברהם, יצחק
ויעקב, שנברא בצלם אלוקים.
זהו
חלק מחשבון הנפש של ראש השנה: לא רק מה אני צריך לתקן ביני לבין הקב"ה, אלא
גם כיצד אני נוהג ביהודי העומד לפניי.
אם
חז"ל תיקנו שלא יישמע קול השופר כדי שלא יבוא יהודי לידי חילול שבת, על מה
אנחנו מוכנים לוותר כדי שיהודי אחר לא ייפגע ולא יתבייש?
על
מילה?
על
ויכוח?
על
הצורך לומר את המילה האחרונה?
בראש
השנה, כשאנחנו עומדים לפני הקב"ה, אולי זו אחת הקבלות שעלינו לקבל על עצמנו:
להיזהר יותר בכבודו של יהודי אחר, גם כשאנחנו חלוקים עליו, גם כשאנחנו בטוחים
שאנחנו צודקים.
כי
לפעמים עבודת ה' הגדולה ביותר אינה במה שאנחנו אומרים, אלא במה שאנחנו בוחרים שלא
לומר.
ובראש
השנה שבו השופר שותק, אולי אנחנו צריכים להקשיב למה שהשקט הזה אומר לנו.
הרב
אליעזר שמחה ווייס
הודעת בעלזא על הדחתו של ישראל אייכלר מן הכנסת
הודעה לתקשורת: בברכת כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא הרב ישראל אייכלר יכהן כיו"ר תנועת מחזיקי הדת, הרב אליקים שטארק יהיה נציג התנועה בכנסת
עדינה בר שלום הבת של הרב עובדיה יוסף אשת שמאל הצטרפה לאיזנקוט
ינון מגל: מתברר שעדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה שיצאה נגד ש"ס בערוצי התבהלה היא אשת שמאל שהצטרפה לאיזנקוט.
מפגינים בבר אילן
שוטרי מחוז ירושלים ולוחמי מג"ב פועלים בשעה זו בהפרת סדר באזור בר אילן.
מפרי הסדר מנסים לגרום נזקים ולפגוע בשגרת החיים במקום תוך ניסיון לחסום צירי תנועה לסירוגין ולגרום נזק במתחם עבודות הרכבת הקלה.
קצין משטרה הכריז על הפרת סדר בלתי חוקית והודיע למפרי הסדר להתפנות מהציר משלא נענו החלו הכוחות להשתמש בכוח לפיזורם.
שוטרי המחוז ממשיכים לפעול במקום להשבת הסדר הציבורי.
מצ"ב תיעוד
קרדיט: דוברות המשטרה
רבנים בדגל התורה מסרבים לחתום על מסמך ההדחה של גפני ומקלב
פרסום ראשון: מאיר צבי ברגמן, זקן רבני המפלגה, והרב בערל פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז', מסרבים לחתום על מסמך ההדחה של חברי הכנסת גפני ומקלב כדי לא לתת לעסקן דוד שפירא "אור ירוק" להשתלטות על המפלגה.
רגע לפני סגירת הרשימות: יו"ר מפלגת דגל התורה הודח - מי באמת שולט במפלגה הזו?
טלטלה בדגל התורה: יושב ראש המפלגה משה גפני וחבר הכנסת אורי מקלב הודחו - שלושה ימים לפני סגירת הרשימות. ההכרזה שנחשבת למשפילה, מאבקי הכוחות שמאחוריה והדמות האלמונית שמושכת בחוטים.
שלומי אמונים מינתה 14 חברים חדשים למוסדות אגודת ישראל
הסיעה של הציבור: שלומי אמונים מינתה 14 חברים חדשים למוסדות אגודת ישראל
המועצה הארצית של אגודת ישראל אישרה מינוי חברים חדשים במוסדות המפלגה מטעם סיעת שלומי אמונים, בהתאם להצעת ההחלטה שהגיש יו"ר שלומי אמונים, ח"כ מאיר פרוש. המינויים כוללים רשימה רחבה של נציגי הסיעה ברשויות המקומיות ברחבי הארץ, המייצגים את הפסיפס המגוון של קהילות אגודת ישראל.
אייכלר ושטארק נכנסים לישיבה של הנהלת אגודת ישראל
הנהלת אגודת ישראל מתכנסת לאשרר את רשימת אגודת ישראל, גם אייכלר נוכח
גור זועמת על הח"כ המיועד של בעלזא שנפגש עם ראש הישיבה מרן הגר"ש אלתר
בסיעה המרכזית זועמים הערב על בעלזא בעקבות התמונה הזאת של הח"כ המיועד של בעלזא עם ראש הישיבה הגר"ש אלתר בשבע ברכות לנכדתו
תפילה לדוד": פרויקט הדגל המוזיקלי של 'מארינה רושצ'ה' לקראת הימים הנוראים
החזן הראשי של בית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה' במוסקבה
משיק את האלבום "תפילה לדוד" | הפקת הענק המוזיקלית יוצאת לאור ביוזמת
רבה הראשי של רוסיה במלאת מאה שנים לקהילה | הפרויקט שנוצר בשיתוף המוזיקאי ר'
אלאור ולנר יעניק למתפללים חיבור עוצמתי לתפילות הימים הנוראים
חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, מורגש היטב ברחובות
הבירה הרוסית. ניגוני ההכנה לימים הנוראים בוקעים מבעד לחלונות הבתים היהודיים,
מוסדות החינוך, בתי העסק ובתי המדרש. השנה, מקבלת האווירה המרוממת משמעות היסטורית
ומוזיקלית מיוחדת במינה, עם ציון מאה שנים להיווסדה של קהילת 'מארינה רושצ'ה'
המפוארת. לקראת השנה החדשה, הוחלט להעניק לציבור מתנה רוחנית ואמנותית יוצאת דופן,
כזו שתלווה את המתפללים אל תוך רגעי השיא של תפילות ראש השנה ויום הכיפורים.
ביוזמתו של רבה הראשי של רוסיה, הגאון רבי בערל לאזאר
שליט"א, רואה אור בימים אלו פרויקט מוזיקלי מושקע ויוקרתי: האלבום
"תפילה לדוד". על הפקת האלבום הופקד החזן הראשי של בית הכנסת המרכזי הרב
דוד קייטק, אשר איגד אל תוך היצירה את מיטב קטעי התפילה, הנוסחים והניגונים הנהוגים
מזה שנים רבות בבית הכנסת המרכזי. המלאכה המוזיקלית העשירה הופקדה בידיו האמונות,
של בעל המנגן והמוזיקאי ר' אלאור ולנר, שהעניק לרצועות עיבוד הרמוני, מוקפד ונוגע
ללב, המותאם לאוזן חסידית ולחובבי מוזיקה כאחד.
המטרה המרכזית שעמדה לנגד עיניו של הרב הראשי
שליט"א בהפקת הפרויקט, הייתה לאפשר לציבור הרחב להגיע מוכן לימים הנוראים
ולחוש חיבור עוצמתי ועמוק יותר לתפילה. עבור יהודים רבים ברחבי המדינה, אשר לא זכו
ל'גירסא דינקותא' ולא ספגו את אווירת בתי הכנסת בילדותם, מיזם זה מהווה עוגן של
ממש. ההאזנה המוקדמת לניגונים, בביצועו המרטיט של הרב קייטק, מנגישה עבורם את
התפילות הארוכות והופכת אותן מחוויה לא מוכרת - למסע רוחני מרומם ומובן.
האלבום הייחודי כולל שתים עשרה רצועות של קטעי תפילה
נבחרים, המהווים את פסקול הימים הנוראים של יהדות רוסיה. בין הרצועות ניתן למצוא
את "אבינו מלכנו" שהלחין רבנו הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות
חב"ד, שהוא מהלחנים המוכרים ביותר ואחד מ'הניגונים המכוונים', מחרוזת תפילות סוחפת
ויצירות מופת כמו: "הנני עני ממעש", "כל נדרי", "כי הנה
כחומר", "הבן יקיר לי" ו"טיהר רבי ישמעאל". לצד אלו
בולטים ביצועים מרגשים לקטעים "ועל ידי עבדיך", "יעלה",
"כי אנו עמיך" ו"אתה הבדלת". כל רצועה באלבום נוצרה בקפידה
כדי לשקף את ההדר והקדושה האופפים את היכל בית הכנסת במוסקבה בימי הדין.
לקראת פרוס השנה החדשה, מסתמן האלבום "תפילה
לדוד" לא רק כפרויקט חזנות יפהפה שמוצא את מקומו הטבעי במדף המוזיקה החסידית,
אלא ככלי שליחות של ממש. בקהילת 'מארינה רושצ'ה' בטוחים כי הניגונים הקדושים יבקעו
שערי שמיים, יעוררו את הלבבות לתשובה מתוך שמחה, ויביאו על כלל ישראל – ועל יהודי
רוסיה בפרט – שנת אורה, ברכה והצלחה, וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
בתמונה: עטיפת האלבום
"היום בתניא" יום ב', כ"ה אלול
"היום בתניא" יום ב', כ"ה אלול
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק י"ז (עמוד 250)
שנה פשוטה
⛳
"וזהו שאמרו רז"ל" (הראשון):
לאור ההבהרה, שמעלת עולם התחיה מתבטאת בגילוי האור שמבחינת ה"סובב כל עלמין". מוסיף רבנו שיש גם לומר, שעל מצב זה גם התכוונו רז"ל (בין השאר) באומרם, שבעולם הבא הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.
העולם הבא עליו מדובר במאמר זה, מוסב על עולם התחיה. והעטרה היא בחינת מקיף וסובב - והיא רומזת לבחינת אור עונג העליון שיאיר ויתגלה בבחינת מקיף לכל הצדיקים שיקומו בתחיית המתים.
שכר נעלה זה, לא ניתן לנשמה בהיותה בגן עדן, אלא דווקא לאחר התלבשותה בגוף לאחר התחיה - שאז יהיה תכלית ושלמות בריאת העולם שלכך נברא בתחילתו, להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
...
"וזה שאמרו רז"ל" (השני):
גם מה שאמרו רז"ל ש"עתידים הצדיקים שיאמרו (המלאכים) לפניהם קדוש" מוסב על תקופה זו שלאחר התחיה. בהביעם, שהגילוי הנראה לצדיקים בתקופה זו הוא "קדוש ומובדל", בהיותו למעלה מעלה מבחינת החכמה והדעת שבגן עדן.
יוצא איפוא, שהגילוי שבעולם התחיה נעלה מהגילוי שבגן עדן. ולמעשה מוסיף רבנו, שגם "אי אפשר להגיע למדרגה זו (שבתחיה) עד שיהיה בגן עדן תחילה" (וישיג בה את החכמה העילאה כפי כח השגתו)
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
בש"ס נבחרה הרשימה פה אחד וללא מתנגדים
מרן החד"ה קוק שליט"א בשיחה גלויית לב על ההרגשות והפחדים לקראת ר"ה, ואיך להתמודד עם זה....
יום הדין של ראש השנה הוא מפחיד, ואני עצמי כבר...
הפחד אצלי מהדין של ראש השנה קצת משתק אותי, כל אחד מרגיש את הפחד....
אבל הפחד הזה הוא כבר... אני לא יכול כבר לשאת אותו, זה עושה לי כמו קצת דיכאון...
מה זה דכאון... אסור להגיד דיכאון... זה עושה לי משבר...
למה? כי אין שום סיכוי...
אי אפשר ללכת ככה, אם תלך עם "פחד הדין", זה משתק.
אני מעיד על עצמי שזה עושה לי משבר, עד כדי שזה משבש לי...
אני לא יכול... זה עושה לי משבר נפשי...
פשיטא שאני הולך קדורנית כל יום, "הלכנו קדורנית לפני ה' צבאות" כמו שכתוב בהפטרת שבת הגדול (מלאכי ג).
אני כל הזמן הולך קדורנית, אין לך רגע ב24/7 שלא הולך קדורנית אצלי, בפרט לפני ראש השנה...
לא זו הדרך ולא זו העיר...
וכי ללכת קדורנית זה טוב?
הפוך, כתוב בפסוק "וכי הלכנו קדורנית לפני ה' צבאות" ולפני זה כתוב, "מה בצע כי שמרנו משמרתו", ששם מבואר שאומרים שהולכים קדורנית ולא רוצים את זה.
והנביא מוכיח אותם – למה אתה הולך קדורנית?? הקב"ה זה קדורנית?
נכון, הדין הוא קשה, זה פחד, אין סיכוי טבעי לזכות, אני לא רואה סיכוי. למה?
"אתם נצבים היום... לאהבה את ה'... ולעובדו בכל לבבכם", אם אתה לא אוהב את ה', אז כבר ההתחלה לא קיימת... תפסתי אותך כבר ברישא, ואני לא מדבר על הפרטים...
הלב חסר, המח חסר, לא ירא את ה', לא אוהב את ה', אז תשקר על משהו אחר... אתה לא דבק בה'...
אם האל"ף חסר פה, אז מה הסיכוי לזכות בדין פה, זה הרי כמעט ... ואני לא רוצה להגיד את זה...
אל תלך ככה!!
אם תלך כה זה ייאש, ולא זו הדרך, זה שובר כל לב.
בשביל להחזיק מעמד בשבר הזה, צריכים להיות הרב שך, או בסגנון החזון איש, ואם אתה לא חזון איש או הסטייפלר ולא בבא סאלי, פשוט לא תעמוד בזה.
צריך גיבוי... אני לא הסטייפלר, אני לא שייך אליו, ואם אני לא הסטייפלר, אי אפשר לעמוד בזה, כי רק הגיבור הזה יכול – הוא וכיוצא בו.
אם אתה לא הסטייפלר זה ישבור, לא תהיה עמיד, אין לך במה לעמוד, ולכן "לך על השמחה" ואל תלך על הפחד.
אם אני ראש השנה, וביום הזה "רבי מאיר אומר יום אחד בשנה חשוב כשנה" (ר"ה י ע"א), והוא מתכוין בעיקר על ראש השנה, הוא אומר את זה על כל יום אבל מתכוון בעיקר על ראש השנה.
"יום אחד בשנה חשוב כשנה" רבי מאיר אומר, והוא שייך ל"כותנות אור", והיום הזה עיקר כוונתו על ראש השנה.
ביום הזה אתה יכול לזכות להשגת "ראש", שאינך יכול לזכות לזאת לעולם במשך השנה כולה.
"השגת ראש" זה בעיקר ביום הזה של ראש השנה.
יש את יום כיפור, לכל זמן יש את הכוח שלו, אבל "השגת ראש" – "ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך", "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון" – זה נקרא ראש.
ההתחלה של הכל זה הראש, זה האל"ף של האל"ף של האל"ף.
ביום הזה אתה מקבל "השגת ראש" אם תרצה בכך.
לא לבכות מהדין כל כך, וכן צריך לפחד, אבל אני עכשיו מקבל "השגת ראש" ודבק ברצון הזה לקבל "השגת ראש", ואני עכשיו נהיה אדם אחר, והופך מ"השגת גוף" ל"השגת ראש".
ולא רק "השגת ראש", אלא ראש של כל השנה כולה ואין ראש יותר גדול ממנו, גם בזמנים יותר מקודשים ממנו כמו יום כיפור, שאכן החלק הזה של "השגת ראש" שייך רק אל ראש השנה, ואפילו שיום כיפור יותר קדוש ממנו, שבת יותר קדוש ממנו.
החלק הזה של "השגת ראש", זה רק ביום הזה המצומצם שהוא ראש. וזה יום אחד בשנה ששקול כמו שנה, ואני יכול ביום הזה לקבל השגות כמו שנה שלמה.
אדם עבר על כל הש"ס במשך שנה שלמה, הלואי... אבל ביום אחד אתה יכול לעבור על הש"ס?
גם במשך שנה זה קשה מאוד, היה עושה את זה מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי ועוד כמה גדולי תורה שעושים את זה, כמו הרב משה מרדכי קארפ, ועוד כמה כמו הרב זילבר, ואמרנו עכשיו כמה וכמה שעושים סיום ש"ס כל שנה, ויש מעטים כאלה.
אבל כל יום סיום ש"ס, זה כבר הולך עם אביי ורבא כבר...
פחות מאביי ורבא, לא יהיה כל יום סיום ש"ס.
והנה יום ראש השנה, זה לא סיום ש"ס בשנה, אתה יכול לסיים ש"ס במשך השנה כמו האנשים שאמרתי עכשיו?
אבל בראש השנה אתה יכול לסיים ש"ס על כל המשתמע מכך.
כל מה שאתה משיג השגות במשך שנה שלמה, ביום הזה – "יום אחד", אתה משיג מה שאתה משיג בשנה שלמה, איזה עוצמה יש פה?!
איזה פרוז'קטור יש פה, לא עצמה של ידיעות, אלא פרוז'קטור אין סופי אלוהי ביום הזה, שהוא נותן לך כח להכיל ביום אחד השגה של שנה שלמה, ולא שנה שלמה של ספורטאי, או שחקן... או מישהו בישיבה קטנה... אלא שנה שלמה של אנשים גדולים כמו הסטייפלר והרב שך...
הרב שך לומד תורה שנה שלמה, אתה יודע מה הוא השיג באותה שנה? זה הרב שך, והוא שנה שלמה לומד תורה...
וביום הזה של ראש השנה אני יכול להיות הרב שך, ולהשיג כל מה שבשנה שלמה הייתי לומד ביום אחד, כי זה אור כזה גדול.
קח את האור הזה ותתייחס אליו, ותגיד: עכשיו אני רוצה לקבל את האור האלוהי האין סופי הזה של בריאת האדם.
ביום הזה "ויפח באדם נשמת חיים" – והנה השופר שיש בו נפיחה, שזה "ויפח באפיו" שהקב"ה נופח בך ברגע זה שאתה תוקע בשופר או שומע קול שופר.
ברגע זה של תקיעת שופר הקב"ה נופח בך נשמת חיים שלו חדשה ברגע זה.
וזה נקרא השגה אין סופית של השגת יום אחד מה שיש בשנה שלמה, כי הקב"ה נופח בך ברגע זה, הוא מנפח בך ביום ראש השנה כל היום ומקיים בך "מאן דנפח מדיליה נפח". [ע' בספרי פ' בהעלותך, ובס' שם משמואל לימי ר"ה].
זה כל יום ככה – "מאן דנפח מדיליה נפח", ומי שלא מאמין בזה הוא אפיקורס, אבל כאן זה באיתגליא, באיכות כזאת של יחס בין יום לשנה.
ביום הזה הנפיחה של הקב"ה היא בכזו עוצמתיות של "הכלת" שנה שלמה, להכיל שנה שלמה בתוך יום אחד. תראה איזה אור עוצמתי.
"כל העם רואים את הקולות" נאמר במתן תורה.
ותקיעת שופר נקרא "רואים את הקולות".
בשופר אמנם שומעים את הקולות, אבל גם רואים את הקולות, שהרי שופר של ראש השנה הוא שופר של מתן תורה, אתה יכול ביום הזה לראות קול, שהרי שופר של ראש השנה הוא שופר של מתן תורה שעליו נאמר "רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר" – רואים את קול השופר ולא שומעים את קול השופר.
ובחז"ל רואים שלומדים את השופר של ראש השנה, מהשופר של מתן תורה, ובמתן תורה כתוב שרואים את הקולות, וזה אומר שבכל ראש השנה אתה יכול לראות את הקולות שיוצאים מהשופר.
ואומרים את זה ב"יהי רצון" שקודם התקיעות, יהי רצון שכל המלאכים... ואפילו הפשטנים שלא... כולם מבינים שיש כאן "רואים את הקולות".
רק אנחנו, אני על כל פנים לא זוכה לראות רק לשמוע.
המטרה היא, דרגת "רואים את הקולות".
תראה איזה עוצמתיות יש פה, לאן יהודי יכול להגיע לדרגת "רואים את הקולות" – בדרגה שלו כמובן, ביחסיות אין סופית כמובן, כל אחד בחוט שערה שלו.
תלך ככה... וממילא אתה כבר חוזר בתשובה ומתקרב להקב"ה. אתה מתרומם מעל העבירות. אתה ממילא כבר בוכה על העוונות שלך, אתה רואה את הניגוד, את היחסיות, ואת הקיצוניות הזו, את הסתירה הקיצונית והנוראית הזאת, שאין לך סתירה קיצונית יתרה מזו, וממילא אני כבר לא שייך לעבירות האלה, אני שואף למעלה, אני נוסק לגבהים, אני נשר גדול.
ככה ללכת... יש לך כנפי רוח – אני נשר גדול.
תלך עם השמחה, לא שמחה מופרזה, אלא ללכת עם ה"לב שמח", ואין לך יותר גדול מזה, השמחה מרחיבה את הכלים.
וכאן בהזדמנות הזאת נוסיף דבר נוסיף.
יש אנשים שמתפללים בנץ אז להם אין להם בעיה, אבל אלה שמתפללים יותר מאוחר והולכים ועושים קידוש לפני שופר...
יש כאלה ישיבות שמתחילים תפילה רק בשבע, ומגיעים לשופר רק בעשר וחצי... אז אם מתחילים בנץ אני לא חושב שיש בעיה, אבל אלה שלא מתפללים בנץ, אני מזהיר אותם, זה מופרך שאם אחד יעשה קידוש לפני שופר ויורד לחדר אוכל בישיבה והוא פורש מבית המדרש כמו שעושים בכמה ישיבות... והולכים לחדר האוכל באותו רגע ועוזבים את בית המדרש – אין לך סתירה גמורה לקול השופר כמו זה.
אני מזהיר אתכם, אני לא צריך להזהיר, זה פשוט לא מתקבל ... שהרי השופר הזה לא יציל בכזו צורה, אני מפחד ולא רוצה להגיד... [א"ה, עמש"כ רבינו שליט"א בהקדמות לספריו האחרונים, ובס' אילנא דחיי עמ' מ].
כתוב שיש מצוה לצום בראש השנה (ולא נהגו בזה, וע' טור ושו"ע סי' תקצז), ומי שצם כל היום לא יקופח כלום, ויש אומרים שאפילו עדיף, [א"ה, והרחבנו בזה במק"א בס"ד], אז אתה תעצור ותאכל בצהרים.
תפסיקו עם זה – זה נורא!
זה הורס ומקלקל את כל המורא.
חזק ונתחזק בחלק הזה של "השגת ראש" עלינו ועל כל ישראל, אמן.
האדמו"ר מויזניץ קובע מזוזה הבוקר במחלקת המטולוגיה החדשה בהדסה עין כרם עם הגיעו לטיפול במקום
מתפללים לרפואתו: האדמו"ר מויזניץ קובע מזוזה הבוקר במחלקת המטולוגיה החדשה בהדסה עין כרם עם הגיעו לטיפול במקום.
