החילונים רומסי החוק היהודי מטיפים לחרדים שומרי החוק היהודי

 

אלימים חייהם אלימות

בכל עת שראשי גור מתלוננים על אלימות זה מזכיר את מי שהרג את הוריו ובוכה שהוא יתום, סמל האלימות החרדית בארץ ישראל הם חסידי גור, ולכן הם האחרונים להטיף למי שלא יהיה אפילו כשמדובר בחילונים על אלימות. הם לימדו את העולם החרדי שהכל הולך בכוח ובאלימות זו שיטתם מאז ומתמיד, ולכן צורם לשמוע אותם מדברים נגד אלימות, גם כאשר הם צודקים בעניין עצמו, החילונים הללו נהגו באלימות והמשטרה לא מטפלת בהם משחררים אותם לאחר חקירה קצרה. ובכל זאת חסידי גור הם האחרונים לבא בטענות בתחום הזה

והנה ראו מה קורה השבוע בערד מרכז גדול של חסידי גור, האלימות שם חוגגת כל השבוע, ומשום מה זו הולכת ומתרבה. הרב שלהם בעיר יצא במכתב שלא להיגרר אחר האלימות, הוא חייב לעשות זאת בשביל שלא יבואו מאוחר יותר בטענה כי מדשתקי שמע מינא דניחא להו, אבל מיד כאשר הוא פרסם מכתב כבר הופיעה מודעה של חסידי גור שם הם מארגנים אלימות נגד האלימים. הם כותבים כי הם עושים זאת פרטי ולא שייכים לארגון כלשהו אבל מעשית מדובר באלימות שתכה במי שיפעל באלימות נגדם

חלילה להגן על אלימים גם כאשר זה בערד, ולמרות שחסידי גור בתחום הזה אינם צדיקים. ובכל זאת, האם אפשר להטיף לאחרים על אלימות כאשר הם מארגנים אלימות. מדוע שלא יפנו למשטרה? נכון שהמשטרה לא עוזרת הרבה בתחום הזה, ובכל זאת הדרך הזו עדיפה, ראשית מפני שנהגתם נכון, והשניה ולא פחות חשובה להוכיח כי המשטרה לא מגינה על חרדים כאשר החילונים הם האלימים

מן המודעה עושה רושם כי הם נערכים לאלימות קשה בעיר. והשאלה היא האם הם מבקשים לפתח אלימות בעיר שהם עתידים לשלוט בה? מודעה כזו לא מבשרת טובות למקום הזה, מפני שלא חסרים חילונים אלימים, ואז לא הועלתם כלום

עם אלימות לא מגרשים אלימות!!!

חיים שאולזון

ראשי ישיבות ההסדר דואגים לבני ישיבתם ולא איכפת להם שצה"ל מכשיל את הרבים באיסורים חמורים

היחצני"ם שלהם מנסים להסביר כי הרמטכ"ל הבטיח כי יעשה משהו בעניין הנשים בטנקים, אבל לא מספרים את החלק האחר שמדובר בעניין ספציפי בלבד ולא בכלל השירות שעוברים שם על איסורים חמורים. כל מי ששירת בצבא יודע כי לא שייך לשרת בצבא במתכונתו מבלי להיכשל בדברים שהם אסורים על פי תורה, מעולם לא שמענו לפני הסיפור עם החיילות בטנקים שהם ידברו על כך. גם עכשיו הם מוכנים היו להיפגש ולהבטיח לעצמם ענין אחד שגם זה לא מיידית הרמטכ"ל הבטיח להשתדל, אבל על כל היתר על כך שהצבא צריך להתנהל בדרך ששומרי מצוות לא יכשלו בכל תחום ולא רק בטנקים על זה לא דיברו

המפגש הזה מחריד ממש, מפני שהשאלה הכי ערכית היא, האם הם רואים עצמם כאלו שעליהם לדאוג רק לבני ישיבותיהם או שעליהם לדאוג לכל הציבור שלהם הדתיים הלאומיים המשרתים שאינם בני ישיבות ההסדר, האם להם מותר לעבור על איסורים חמורים, רק מפני שאינם בני ישיבות ההסדר, או שכל מי שהוא שומר תורה ומצוות חייב להיזהר מכל מכשול הלכתי. לא שמענו שהרבנים הלאומיים אמרו לרמטכ"ל שרוב הצבא היום דתי שומר תורה ומצוות ועליו להתאים את הצבא לחיילים הדתיים ולאו דווקא רק אצל החרדים שזה ענין בפני עצמו, מדוע הם מאפשרים לו לנהל צבא חילוני על כל משמעותו שפירושו דריסה על הלכות ומצוות דאורייתא

זה מה שמפריד בין חרדים למזרחניקים. החרדים דואגים לכלל החרדים לא רק למי שלומד בישיבה, ולכן נאבקים שאף חרדי לא ישרת בצבא. ואילו הרבנים המזרחניקים מפקירים את הציבור שלהם, למרות שהם יודעים כי בצבא מחללים שבת ועוברים כל כך הרבה מכשולים הלכתיים, וזה לא מזיז להם

מה שמזעזע ממש, הרמטכ"ל ציוה שלא להזמין את הרב לוינשטיין מפני שהוא היה זה שתבע להוציא את החיילות מן הטנקים, ובכל זאת ראשי ישיבות ההסדר הלכו להיפגש עם הרמטכ"ל, במקום להגן על הרב לוינשטיין ולומר לרמטכ"ל כי הוא עשה את הדבר הכי נכון כאשר מכניסים חיילות לטנקים וכי על כל ראשי הישיבות והמכינות להכריז כי לא יאפשרו לשרת בצבא אם לא עושים כאן תיקון גדול, הם הפקירו את מי שפעל בתחום, והם מסכימים לכל מיני פשרות שגם אם נניח שזה יועיל לתלמידים זה לא יועיל לשומרי המצוות, מפני שהיכן שהם משרתים הם עוברים יום יום על מראות אסורות ועל מצבים שהם איסורים חמורים במיוחד בתחומים שאי אפשר לעסוק בהם בפרהסיה

ההתנהגות הזו ממחישה את ההבדלים האידיאולוגיים בין החרדי למזרחניק שמוכן להפקיר את הכלל כולו למען קבוצה קטנה, בעוד שהחרדי ילחם עד הסוף למען כל יהודי במיוחד לשומרי מצוות שלא יכשילו אותם בצבא בדברים האסורים על פי הלכה, הרבנים הדתיים לאומיים מפקירים את הציבור שלהם לחילון ממש, ואין זה פלא מדוע הנשירה אצלהם כל כך גדולה

חיים שאולזון

ראשי ישיבות הסדר מטומטמים לא תפסו איך הרמטכ"ל עבד עליהם

כל ילד יודע כי רמטכ"ל שולט בצבא ארבע שנים ואם מוסיפים לו, אז עוד שנה ואחר כך בא אחר ועושה כפי שהוא רוצה. אין ערך להבטחות רמטכלי"ם גם אם ידברו אמת, אסור לשכוח שהוא נמצא תקופה ולא יותר מזה. ולכן מה שחשוב שהבטחות כאלו יכנסו לפקודות מטכ"ל, ואת זה הוא לא הבטיח, על מנת שהוא יוכל לשחק, ולאו דווקא לקיים, הרמטכ"ל הבא יעשה בין כה וכה כפי שהוא רוצה לעשות

כל כך הרבה דברים הבטיחו לדתיים לאומיים ולחרדים בצבא והם לא קיימו בטענה כי 'משפטית' זה בלתי אפשרי. גם השיחה הזו השבוע בין ראשי ישיבות ההסדר עם הרמטכ"ל סופה לעבור מבחני בג"ץ ודומיהם, והרמטכ"ל יוכל להתחמק בטענה כי הוא רצה אבל משפטית זה בלתי אפשרי. האם ראשי ישיבות ההסדר באמת ראשים קטנים עד כדי שאפשר יהיה לכנותם מטומטמים? האינם מכירים את הטריקים שטיקים שלהם להבטיח ואחר כך לומר כי 'משפטית' זה לא מסתדר?

האם עתה במבחן המעשי, אם חלילה שוב ייאלצו בני ישיבות ההסדר לעבור מצבים של חיילות בטנקים, וחדרי שינה מעורבים, מקלחות מעורבים כפי שזה קורה בצבא, הם ימשיכו לשרת או שאז יקומו ויאמרו כי מאחר ורימו אותם לא יאפשרו יותר לבני ישיבות ההסדר לשרת

חיים שאולזון

הרב מאיה זקן 'מועצת החכמים' הורה להשתתף במחאת הרכבים דרעי היה נגד ומי הכריע? דרעי!!!

הם נקלעו למבוכה, הרב משה מאיה זקן מועצת חכמי התורה העמיד אותם במבוכה קשה. מצד אחד דובר ש"ס מכריז כי ש"ס לא משתתפת במחאה ואומר במפורש את הדברים על סמך החלטת ש"ס, ומאידך הרב של ש"ס מי שעומד בראש מועצת החכמים אומר לגמרי הפוך הוא רואה במחאה הזו דבר טוב. הבעיה כאן כפולה, מפני שתמיד הם טוענים כי מה שהם עושים ומחליטים זה על דעת 'מועצת החכמים', והנה זקן מועצת החכמים אומר את ההיפך, והם לא עושים כפי שאמר בפומבי

להורות לצאת למחאת הרכבים הם לא רצו כי חששו שזה יזיק להם בבחירות, המסורתיים שהם בעד גיוס בני הישיבות או לפחות מי שאינם לומדים שישרתו, לא יאהבו שיתוף פעולה כזה, אז הם שלחו את החכי"ם של ש"ס למקום ריכוז המכוניות בירושלים לפני היציאה, אחד מהם משה אבוטבול הצטרף לנסיעה ולא ברור אם עשה את כל הסיבוב או שרק הצטלם ואחר כך נסע הבייתה, ורצו בכך לרקוד על שתי החתונות

מה שמזעזע, הם צועקים כי הם עושים כפי שאומרים להם 'מועצת חכמי התורה' והנה שומעים את הרב מאיה ואף אחד מחכמי התורה לא חלק על דבריו, וש"ס לא הורו לאנשיהם להשתתף במחאת הרכבים. עליהם להחליט מי הקובע בש"ס דרעי והדובר שלו מדינה או שזקן מועצת החכמים הרב משה מאיה

למדנו שוב, כי דרעי הוא המחליט ולא הרב מאיה, את זה אי אפשר עוד להכחיש, כי שמעו את הודעת דרעי דרכו של אשר מדינה כי אין להשתתף במחאה הזו, ומאידך את הרב מאיה שמעודד להשתתף במחאה, ומי הכריע? הרב מאיה או אריה דרעי? ככה בכל ענין, הרבנים אין להם שום כח בש"ס, אריה דרעי הוא מעל הרבנים ועל פיו ישק בש"ס

חיים שאולזון

מדוע רק דרייברים? ומה עם נהגי מוניות? ומה עם טרעמפים?

 

הנושא הזה אינו חדש, במשך של עשרות שנים היו מי שהזהירו נגד נסיעות עם נהגי מוניות במיוחד כאשר אותו נהג מסיע את אותן נשים, היו מי שתבעו להקים תחנת מוניות של נשים בלבד עם 'נהגות' וקמה זעקה על שנשים נוהגות, הבעיה הזו של הדרייברים אינה רק שלהם, זה קורה בטרמפים, וזה קורה בכל מונית, ובכל מקום שנוסעים עם אותם נהגים הרבה

הבעיה היא לא תמיד הנהג, לעיתים פיננסית, ויש עוד סיבות למה שקורה. אולי עדיף שלכל אחד ואחת יהיה רכב משלהם ומי שאין שיסעו בתחבורה ציבורית. הבעיה הזו של קשר שמרחיקים מקדושה, נוצרה בבריאת העולם, והדרך היחידה להתגבר עליה הוא חינוך נכון איך להתמודד עם מצבים שמובילים לפגיעה בקדושה, פיקוח לא יועיל מפני שאין דבר כזה דרייבר עם משגיח צמוד. מצאנו מי שמשחקים צדיקים ראשי ישיבות משגיחים ואדמורי"ם והם מנובלים בתחום הזה

חיים שאולזון

נפתלי בנט בור ועם הארץ באידיאה אם היה לומד היה קולט כי החרדים המקוריים לא לוקחים פרוטה מן המדינה ומתפללים שכל החרדים לא יקחו מן המדינה כסף

הוא מאיים על החרדים שלא יתן להם כסף, הלוואי שיגיע היום הזה. גדולי ישראל בקום המדינה הזהירו שלא לקחת מן המדינה, וכאשר התירו אז רק 45 אחוז בשביל שידאגו בכוחות עצמם ולא יאפשרו לציונים להשתלט על החרדים. האידיאים החרדים רוצים ומתפללים לשוב ללפני תשל"ז -1977 כאשר היינו מבחוץ לכל קואליציה, מי שרצה את קולות החרדים שילם עבור הקולות. למדנו אז לממן את עצמנו, וחייבים לשוב למצב הזה, מפני שאז הכח יהיה בידי החרדים ולא בידי הציונים

החרדים טעו כאשר הסכימו להיכנס לקואליציה ולממשלה, זה מה שגרם לחורבן הגדול במדינה בכל מה שקשור לתורתנו הקדושה. אם נשוב למקור כפי שהורו לנו גדולי ישראל האמיתיים, נפתלי בנט וחבר מרעיו לא יוכלו לאיים עלינו

ישנם בישראל מי שחיים בה ולא לוקחים מן המדינה פרוטה, הם גם לא משתתפים בבחירות. כאן אני חלוק עליהם. עדיף כן להשתתף בבחירות ונחזיק אותם בגרון ולא שהם יחזיקו אותנו בגרון. הדבר הכי טוב שיקרה לחרדים, שלא יקחו פרוטה מן המדינה, אבל ישתתפו בבחירות, נכניס עוד כמה מנדטים ואתם תהיו תלויים בחרדים ולא החרדים ביצורים מתועבים

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

סורוצקין הזהיר את הבחורים בישיבתו שחלילה לא ייצאו למחאת הרכבים והכריז שהמחאה הזו היא נגד דעת תורה - והאם דעת הגרמ"ה הירש אינה 'דעת תורה'?

הוא השאיר להם הודעה מוקלטת - שמעתי את כולה - שם הוא מזהיר את בני הישיבה שלו בראשון לציון, כי מחאת הרכבים עוברת קרוב אליהם וחלילה שלא ייצאו החוצה לחזקם, מאחר והמחאה הזו היא מחאה נגד 'דעת תורה', וזאת למרות שהגרמ"ה הירש אמר כי דעתו שצריך לתת יד למחאה הזו. כנראה מבית הגר"ד לנדו אמרו לו למנוע זאת, ולכן עשה מה שעשה, הוא לא הסביר כי מדובר במחלוקת בין הגדולים הליטאים, אלא קבע כי זה נגד 'דעת תורה', האם דעת הגרמ"ה הירש אינה דעת תורה?

האם לראשי ישיבות החסידים אין 'דעת תורה'?

מי שישמע את ראשי הישיבות הליטאים שהחרימו את מחאת הרכבים מדברים כאילו שיש 'דעת תורה' אחת והיא של גדולי הליטאים, וזאת למרות המחלוקת שבין הגדולים שלהם, השאלה היא האם לראשי הישיבות החסידים אין 'דעת תורה'? מה הפירוש כי המחאה היא נגד דעת תורה. אם הם היו אומרים כי זה נגד דעת הגר"ד לנדו אפשר להבין וזכותו של כל גדול בישראל להחזיק בדעתו, אבל לומר כי מדובר במחאה בניגוד ל'דעת תורה' פירושו כי מכריזים שדעת גדולי החסידים אינה 'דעת תורה'. האם הם יאהבו אם החסידים יכריזו כי דעת גדולי הליטאים אינה 'דעת תורה'?

בעיית המקוואות הפכה לבעיית הבריכות הכשרות

היו מי שחשבו שבכל מקום שיש הרבה אנשים הסכנה קטנה יותר ומתברר כי אין לזה קשר, מספיק שמי יוצר קשר עם דיבורים והם מוצאים מקומות היכן לעשות את המעשים המכוערים. בימים אלה יצאה קריאה מראשי סאטמאר שלא לאפשר לילדים ובחורים ללכת לבריכות הכשרות של גברים בלבד מבלי שהאבא עימם, והסיבה מפני ששם קורים דברים חמורים ואסורים. מצב כפי שהיה בעבר במקוואות שם נוצרו הקשרים הנוראים, ובחדשי הקיץ זה קורה בבריכות הכשרות. הורים בטוחים כי מאחר והצעירים בבריכות כשרות של גברים בלבד אין בעיה, ולא קולטים כי שם זה מתחיל. מודעת סאטמאר באה לאחר שורת מקרים כאלו שפגעו בין היתר במשפחות מכובדות ביניהם. הם לא רוצים לאסור את הבריכות לגברים בשל חשש שאז יחפשו בריכות לא כשרות עירוניות יחד עם גויים ושם יקרו דברים חמורים פי כמה. לכן, הם מזהירים את ההורים לשמור על ילדיהם בבריכות הכשרות ושלא יהיו שם בלעדי האבא

האלימות בערד ההוכחה שגור בעייתיים לא רק בקרב חרדים

זו לא הפעם הראשונה הרבה פעמים עברנו זאת בעיר הזו, חשבנו כי לאחר שגור כמעט שולטת בעיר הם יעשו הכל על מנת שתושבי העיר יאהבו אותם, או לפחות יכבדו אותם, ומתברר כי הם לא מצליחים למצא דרך איך לשלוט בעיר ולהוכיח כי החרדים מסוגלים ויכולים להיות שותף בעיר מבלי לפגוע אחד בשני. גם אם יהיו לחסידי גור טענות מצויינות נגד החילונים, אבל ברגע שאתה הכוח החזק בעיר אתה חייב למצוא דרך איך שהעיר תהיה רגועה ותרגיש טוב ולא לארגן אלימות נגד אלימות. זה לא פתרון, זה רק מגביר את הבעיה. - החילונים לא יעזבו כל כך מהר את העיר, ועל פי המצב היום פירושם של דבר שהעיר הזו תחיה על אלימות, זה לא עושה טוב לאף אחד. חבל שאין בגור מי שיחנכו וילמדו את מי שצריך איך לחיות בעיר בלי אלימות

גיוס הכספים בחו''ל ברכה כך מוכיחים לחילונים כי איננו צריכים אותם

זו השנה השלישית ומבורכת, לא כל כך בשל כמה שאספו למרות שאספו יותר משנים קודמות, אלא בשל ההוכחה כי אפשר להסתדר לבד בלעדי תקציבי הממשלה. בשנה הראשונה הם חשבו כי מדובר בהרבה כסף זה אפשרי שנה אחת אבל שנה שניה ושלישית זה יגמר ולא יהיה עוד מהיכן לקחת כסף. אז הנה שנה שלישית, ולא רק שמצליחים מביאים הרבה יותר. החילונים לא מכירים את ההיסטוריה היהודית שככה חיינו בעבר לפני שהחילונים השתלטו על תקציבי החרדים. ככה יש לעשות בכל תחום, להתארגן לבד בלעדיהם וזה אפשרי

להתנתק פיננסית מן המדינה רק ככה נוכל להילחם בהם

כל כוחם הוא בתקציבים עם זה הם מבקשים לחנוק אותנו. שימו לב הם משקיעים כל כך הרבה בסנקציות מתוך תקוה כי ימצאו חלשים שיתגייסו בגלל שלא יוכלו לעמוד בסנקציות. חובתנו להקים קרנות למי שאינם מסוגלים להתמודד עם הסנקציות הללו מדובר יחסית בסכומים קטנים ואפשר לעשות זאת. בעבר כשלא קיבלו מן המדינה חיו טוב ב"ה, והחיים היו שמחים יותר. היום אתה תחת שלטון שמבקש למחוק את יהדותך, מבטיח לך כסף תמורת השמדה, וחייבים להראות להם שלא מפחדים מהם וכי נסתדר בלעדיהם

התלות בתקציבי מדינה סגולה לחילוניות!!!

בעל המאה בעל הדעה, זה היה ככה בכל הזמנים, ולכן פלא הוא שהמגידים והמטיפים החרדים לא מרבים לדבר על הסכנה של חיים על תקציבי מדינה, ברגע שאתה מתרגל לחיות עם כסף כזה קשה אחר כך לחפש דרכים אחרות, ואז מכתיבים לך דרך חיים, ואתה אומר לעצמך אעשה זאת והעיקר שימשיכו לתת לנו כסף. כאן החורבן והסכנה. יהודי חרדי אסור שיהיה תלוי בתקציבים שבאים ממקורות לא דתיים וכאלו שהם מסוכנים לעתידך היהודי. בארץ ישראל מאבק קשה על העתיד היהודי, החילונים והמזרחיסטים מבקשים למחוק את מקוריותך יתנו לך תקציבים תמורת חילון, הם עושים זאת בהרבה דרכים. מחייבים אותך לשרת בצבא מחלן, וכאשר עברת את הגיל הזה מסדרים לך ג'וב היכן שהכסף יעוור אותך ותיפול בידיהם

להזהיר את הדור הבא אם חפצי חיים אתם אל תקחו מן המדינה פרוטה

אסור לאבד זמן כל יום שעובר אנו מאבדים עוד נשמות, חייבים להזהיר את הדור הבא לעשות הכל שלא להיות תלויים בכספי ממשלה גם ולמרות שמשלמים מיסים. ברגע שאתה תלוי בהם, הם שולטים עליך ואז אתה בצרות. להתארגן לבד, לבנות כלכלה עצמאית כזו שאינה תלויה בשלטון ובכח השפעה מסוכן 

לעשות הסכם עם הקנאים, אנחנו לא ניקח כסף מן המדינה והם שישתתפו בבחירות על מנת להחזיק את החילונים בגרון

בתחבולות תעשה מלחמה, נוצר מצב מצויין כזה שנוכל להתגבר על החילונים. יש לפחות 2 מנדטים חרדים שאינם משתתפים בבחירות ויש הטוענים שיש יותר מכך. אולי הגיע הזמן לעשות את הצעד הנכון, פעם אחת כן להשתתף בבחירות על מנת להחזיק את החילונים בגרון. ברגע שיש לנו חברי כנסת וכח הצבעה בכנסת אפשר לסגור אותם חזק ולמנוע מהם יכולת של ניהול ממשלה, הם ייאלצו לעשות את מה שאנו רוצים ולא נהיה תלויים בהם. לא נשב בקואליציה כלשהי נשב בחוץ ונעשה הכל שיבינו כי בלעדי שהם מאפשרים לחרדים לחיות את חייהם הם לא יוכלו לחיות. בגלל שהקנאים אינם משתתפים בבחירות החילונים חושבים כי אנו מעטים ואפשר יהיה להשמידנו בקלות. כאשר יבינו כי לחרדים כח חזק, הם ישלימו את עם המציאות ויגיעו להבנות עמנו, שאנו לא ציונים, לא לאומיים, ולא נשרת בצבא ציוני מחלן

מדוע ראשי ישיבות ההסדר הלכו למפגש עם הרמטכ''ל אם הוא מחרים את ראש מכינת עלי

הרמטכ"ל אינו קדוש, וכאשר הוא רואה שראשי ישיבות ההסדר נכנעים לו גם כשרש הוא מחרים את מי שקרא למלחמה נגד החדרת חיילות לטנקים, הוא יודע כי אתם בכיסו. וכך היה, הבטיח לכם שיעשה קצת סדר בעניין דבר שכלל לא בטוח, מספיק שמישהו יפנה לבג"ץ נגד בטענה כי פוגעים בחיילות ולא עשיתם דבר. הוא א אהבטיח לכם שזה יכנס לפקודות מטכ"ל כי אין חיילות היכן שבני ישיבות ההסדר משרתים, מדובר בהבטחות של מילים ולא מעשים, וימים ידברו

סמוטריץ' כנראה לא למד כי תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו

הוא מתגאה ואומר כי לו יש הרבה יותר תלמידי חכמים משל החרדים, מפני שהוא מעריך את התלמידי חכמים של המזרחי ושל החרדים ואילו החרדים מעריכים רק את תלמידי החכמים החרדים. זה מזכיר את הנוצרים אוהבי ישראל האומרים כי להם עולם כפול גם היהודים וגם הנוצרים. מה שסמוטריץ' אינו קולט כי ראשי הישיבות של המזרחי הם בבחינת תלמיד חכם שאין בו דעת, שעליהם נאמר: נבלה טובה הימנו. הם מודים כי בני ישיבות ההסדר בצבא עוברים מצבים קשים, נאלצים להתמודד עם ירידה גדולה באידישקייט, השירות עם נשים ועם מצבים הפוגעים קשות בהלכה, ובכל זאת ראשי הישיבות הללו ממשיכים לשלוח את התלמידים לצבא מחלן. הבחורים שעוברים מהישיבה לצבא, חוזרים לישיבה עם ירידה נוראה בפנימיות היהודית שלהם, הם נמצאים תקופה באווירה חילונית ולא שייך שלא להיפגע רוחנית. הם לא מלאכים, והשהייה כל כך הרבה זמן עם חילונים וחיילות הורס את כל ההשקעה שהשקיעו בהם בזמנם בישיבה. אם היה בהם דעת, הם היו הופכים עולמות ולא מאפשרים גיוס לצבא עד שהצבא ישמור להם במסגרת סגורה מכל הניסיונות שמתנסים בהם במצבים כאלו. אנו מתפללים ומבקשים כל יום שלא נעמוד בניסיונות כאלו, וראשי הישיבות של ההסדר שולחים אותם למקום שמלא בזימה ופריצות ועניינים אחרים. האם לראשי ישיבות כאלו יש דעת? בהחלט לא

54 אחוז נשירה אצל המזרחניקעס

בימים אלה התפרסם סקר שמוכיח כי הנשירה אצל המזרחיסטים הוא של 54 אחוז, מספר שחייב להחריד כל מי שרואה ושומע זאת. הסיבות לכך ברורות, חיים יחד עם החילונים, משרתים בצבא מחלן, נכנסים לצבא עם כיפה, ובמצב טוב יוצאים משם עם כיפה בנט, ככה מאבדים המזרחיסטים את בניהם בצבא וכך שהם לומדים ועובדים יחד עם חילונים. גם אצל החרדים יש נשירה אבל קטנה מאוד, בשנים הצעירות בגילאי 16-21 בקושי מגיע ל-2 אחוז, ואילו אצל המזרחניקעס בגילאים האלו אחוזים מזעזעים ממש, מפני שהם מבקשים לחיות כמו חילונים. ברגע שאתה שולח את הבן שלך לצבא מחלן, אין סיכוי שייצא משם שלם, וזו הסיבה מדוע אנו החרדים מתנגדים שישרתו בצבא כזה

פנחס של דורנו

 

חיים שאולזון עם מרן הגאון רבי שמחה עלבערג זצ"ל יו"ר אגודת הרבנים ביציאה מ-770

פנחס של דורנו: קטעי הווידאו המרעישים שחשפו את הערכתו הנדירה של הרבי מליובאוויטש ללוחם האמת חיים שאולזון

מאת חסיד חב"ד תושב קראון הייטס

בעקבות חשיפת קטעי הווידאו הנדירים וההיסטוריים עוררו גלי הדף אדירים ועוצמתיים והותירו רבבות מחסידי חב"ד והציבור החרדי כולו המומים ונרגשים. התיעוד המרעיש, המציג בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כיצד זכה הבלוגר והעיתונאי חיים שאולזון להערכה פומבית נדירה וגלויה מפי קודש הקודשים מלאך ה', כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, הפך מייד לשיחת היום בכל בתי המדרש. גם האויבים המרים של שאולזון (ויש כאלו לא מעט) נותרו המומים  כאשר ראו במו עיניהם עד כמה הרבי העריך, חיבק וגיבה את מלחמתו האישית, את אומץ ליבו הבלתי נתפס ואת קנאתו הבוערת למען כבוד התורה ולמען ביצור חומות היהדות האותנטית.

https://bshch.blogspot.com/2026/06/blog-post_23.html

מילות הקודש של הרבי, המבטיח לשאולזון ללא הפסקה כי "לפי גודל הצער שלך – כך יהיה גודל השכר", וביחידויות "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" , שופכות אור בהיר ומטלטל על מסכת הייסורים, הרדיפות והחרמות שספג הלוחם האגדי לאורך עשרות שנות עמידתו בחזית המערכה. התיעוד מוכיח כי כל צעד ושעל של הקנאי הגדול לכבוד הרבי נעשה מתוך מסירות נפש עילאית שהוכרה וגובתה במבט קודשו של נשיא הדור.

הלוחם הבודד שעמד לימין המלך

כדי להבין את עוצמת הברכות וההערכה השמורה לשאולזון, חובה לחזור לימים האפלים והמתוחים שבהם עולם התורה וחסידות חב"ד עמדו תחת מתקפה פרועה וחסרת תקדים. באותם ימים נוראים, כשהרבי הושמץ על ידי גורמים קיצוניים וכבוד חב"ד נרמס בראש כל חוצות, פחד ואימה נפלו על הציבור. הכל שתקו, התחבאו או קיטרו בחדרי חדרים ובקרנות בתי הכנסת. איש לא העז להרים את ראשו, לעמוד מול המון משולהב ומסית, ולהשיב את כבוד חב"ד ולתת ביטוי פומבי למאבקים הקשים שהרבי ניהל בכל החזיתות בשלימות הארץ נגד כספי הייחודים שנועדו להשתיק את המפלגות לא לעלות את חוק מיהו יהודי ולמכור את הציבור החסידי ולהפוך את כולם לליטאים.

היחיד שעשה מעשה היה חיים שאולזון. הוא לא חיכה, הוא לא שאל שאלות מיותרות את הרבי (כמו הרבה טיפשים שחשבו שהם חכמים בעיניהם וגרמו נזק יותר מתועלת ולכן גם לא זכו לגיבוי מהרבי) אלא קם ועשה מעשה קנאות כמעשה פנחס בן אלעזר בשעתו. שאולזון, שחי אז בכבוד מלכים וברווחה כלכלית וציבורית כדמות מרכזית באגודת ישראל וכעוזרו האישי ואיש סודו של מנחם פרוש, בחר להשליך את כל כבודו, מעמדו ופרנסתו מנגד. הוא פתח עיתון לוחם, הציב את שמו המלא בחזית וקיבל על עצמו את הבליסטראות, החרמות והרדיפות של הציבור הליטאי ואנשי סאטמר. הליטאים נישלו אותו מפרנסתו ורדפו אותו עד חורמה, ואילו אנשי סאטמר הקיצוניים אף ניסו לפגוע בחייו באופן פיזי ושכרו את יהודה משי זהב הקמב"ץ שלהם להורגו נפש, ודקרו בטעות את אליעזר זילבר, אך הוא לא נרתע, לא נכנע, אלא הגביר את עוצמת המתקפה נגד סטמאר והליטאים (ששניהם היו שותפים לרצוח אותו והושקעו בכך סכומי עתק) , הוסיף עיתון באידיש והמשיך לחשוף ללא מורא את פרצופם האמיתי.

גדולי הדור באותה תקופה שהעריכו את שאולזון והוא זכה אצלם לאימון בלתי מסוייג, היה הרבי מליובאוויטש בברוקלין וכ"ק האדמו"ר בעל הלב שמחה מגור, צדיקי אמת אלו שמורא של בשם ודם לא היה עליהם כשמואל הנביא,  ורק כבוד שמיים וכבוד החסידות ותורת הבעש"ט,  ולכן הם הכירו בסגולות הנדירות של חיים שאולזון וסמכו עליו בעיניים עצומות.

עדות המזכירים והתעניינות הקודש בעיתונות האמת

הראיה המוחצת לעניין העמוק והמתמיד שהביע הרבי בפעילותו של שאולזון עולה מתוך דברים מפורשים שאמר הרבי לחסיד לייבל זייאנץ. כאשר זייאנץ סיפר לרבי שהוא כותב טור בעיתונו של שאולזון, הרבי התרעם עליו מייד ושאלו בכאב: "ואת הצרות שהוא עובר על העיתון אתה יודע?". הרבי ידע בדיוק איזה מחיר כבד – משפחתי, כלכלי ואישי – משלם הלוחם הגדול על הגנת כבוד חב"ד וכבוד השכינה, וביקש להבהיר כי המערכה הזו דורשת השתתפות בצער וסיוע ולא רק שותפות בכתיבה.

יתרה מכך, עדותו האישית והישירה של מזכיר הרבי, הרב בנימין  קליין ע"ה, חושפת מציאות מדהימה לחלוטין. הרב קליין העיד וסיפר את זה בפומבי, כי בכל פעם שעיתון "פנים חדשות" של חיים שאולזון היה מתעכב ולא מגיע לשולחנו של הרבי בזמן, הרבי בעצמו היה פונה למזכירים בחדרו הקדוש  ותובע לדעת באדיקות: "למה העיתון של שאולזון עדיין לא הגיע?". הרבי ייחל לקרוא את דברי האמת, את הלוחמה המהדהדת של חייל הנאמן לצבא ה', הלוחם ללא פשרות וללא פחד מאדם, המביא את דופק החיים האמיתי של עולם התורה ללא כחל וסרק.

קריסת עגל הזהב של זייפני המנהיגות

החשיפה ההיסטורית הזו, המרעידה את עולם החסידות, מהווה סטירת לחי מצלצלת ואזהרה חריפה ואחרונה לכל אותם רשעים ארורים, שבאו מבתים של המזרחי וינקו זוהמה של טומאה ושנאת חב"ד, עסקנים ואינטרסנטים, שמתמשים ללא בושה בשמו הקדוש של הרבי לחלן את חב"ד לבנות לעצמם דמות של רבי חדש שלא קיים במציאות, ושוכרים סופרים בסכומי עתק כדי להסביר לנו מי זה הרבי ולהנדס לנו רבי חדש שלא קיים במציאות...  הם באמת חושבים שאנחנו מטומטמים.

האמת ההיסטורית שיצאה לאור מוכיחה כי הכל עומד להתרסק על ראשיהם. כל אותם ליצנים ופחדנים, שלא רק שלא שמרו על כבודו של הרבי אלא גרמו לו צער נוראי בימי חייו בגלל רדיפת השררה שלהם, ושכל פועלם היה אך ורק למען האדרת שמם והפקת רווחים אישיים,– ייראו כעת בקלונם ברבים. הכבוד בורח מהזייפנים, בשעה שחיים שאולזון, שכל ימיו ברח מהכבוד וביקש רק את האמת, מוכר כיום על ידי העולם כולו כלוחם האגדי ללא מורא של בשר ודם, החושף את כל האמת ומגן בגאון על תורת ה' וקדושת ישראל ולא מתחבא מאחורי מקלדת אלא שמו מופיע וניצב בחזית המאבק.  ככה נראה לוחם של הרבי.

סילוף תורת הרבי והולכת השולל של אברכי חב"ד: האמת הבוערת מאחורי שקר ה"שנה אחת" בכולל

 

סילוף תורת הרבי והולכת השולל של אברכי חב"ד: האמת הבוערת מאחורי שקר ה"שנה אחת" בכולל

ודברי הרבי עצמו מבהירים את זה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה מדאיגה של עיוות מכוון, שקרים גסים וסילוף שיטתי של תורת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח. סלפנים אינטרסנטיים, המנסים להצדיק מהלכים פוליטיים ופשרות אידיאולוגיות – ובראשם מובילי הוויתורים ומנסחי ההסכמים הפסולים של "חב"ד-צה"ל" – שבים ומפיצים שקרים במסגרתם הם מנסים לקבוע כי הסטנדרט החב"די הרשמי לאברך לאחר חתונתו הוא שנת לימוד אחת בלבד בכולל. הם שכנעו את עצמם, ומנסים לשכנע את הציבור, שזוהי העמדה הליובאוויטשית האמיתית. זה פשוט לא נכון. מדובר בשקר מוחלט ובליקוט סלקטיבי שנועד להכשיר את השרץ.

כדי להבין את גודל הסילוף, יש לחזור להיסטוריה המדויקת של הוראות הרבי ולבחון את הדברים כפי שנאמרו ונכתבו במקורם, ללא פילטרים של פשרנות מודרנית.

עידן הצלת הנפשות: למה לא היה כולל לפני תשכ"ב?

לפני שנת תשכ"ב, לא הייתה בחב"ד מערכת לימוד רחבה וממוסדת בכולל אברכים. מכתביו של הרבי מאותן שנים – שנות היש"ת, התשי"ז והתש"כ – היו חדים, תובעניים ובוערים. הרבי זעק את צעקתם של ישראל הצעירה והתפוצות הרוחניות שהיו רעבות לחיי תורה, ודחק מיד ברבנים, מחנכים, משפיעים ומנהיגים שיצאו לשטח.

באגרות קודש (כרך י"ד, עמ' 30-31), הרבי הציב שאלה נוקבת ויצא בחריפות נגד אלו המבקשים להסתגר בד' אמות של לימוד בזמן שהעולם בחוץ קורס מבחינה רוחנית. הרבי תמה באופן פתוח:

כיצד יכולים אברכים מוכשרים לשבת וללמוד בזמן שקהילות שלמות עומדות בפני הצלת נפשות רוחנית?

באותם ימים, השאלה בכלל לא הייתה כמה שנים יש לשהות בכולל. השאלה המרכזית הייתה האם מותר בכלל להקים מסגרת של כולל שעלולה לעכב את האברכים מלצאת לחזית השליחות והצלת עם ישראל. חובת השעה דרשה יציאה מיידית לשטח.

המהפך של י"א ניסן תשכ"ב

הכל השתנה ביום הבהיר – י"א ניסן תשכ"ב.  בשיחתו הפומבית, הרבי חולל תפנית תפיסתית ומיסד את מסגרת ה"כולל" בליובאוויטש. הרבי לא המציא סדר חדש, אלא קרא וביסס את המהלך כולו על פסק ההלכה המפורש של רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה (פרק ג', סעיף א'):

"כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג' שנים בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה".

באותה שנה ממש הוקם הכולל הליובאוויטשער הראשון ("כולל אברכים" שעל יד המזכירות). המסגרת הזו לא הוקמה לשנה אחת. התשתית, היסוד והבסיס שנקבעו על פי שולחן ערוך הרב היו ברורים לחלוטין: שנתיים עד שלוש שנים של לימוד תורה רציני, רצוף ומעמיק לאחר הנישואין, בטרם ייקח האדם על עצמו את אחריות ועול ענייני העולם.

עקביות מוחלטת לאורך עשרות שנים

עמדת הרבי לא השתנתה ולא זזה כמלוא הנימה מאז ועד סוף שנות האור. היא חזרה והושנתה בעקביות מדהימה הן בשיחות פומביות והן במענים פרטיים.

כך, למשל, בשיחת ראש חודש ניסן תש"מ, הרבי הביא שוב את פסק אדמו"ר הזקן במישרין וקרא לאברכים לחיות לפיו וללמוד ללא טרדות. הרבי הסביר באותה שיחה כי ההבדל המהותי בין ישיבה לכולל הוא שלאחר הנישואין, כאשר "חשקה נפשו ללמוד תורה במשך ריבוי זמן", יש לאפשר לו ללמוד ללא בלבולים, בבחינת "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן".

במענים פרטיים וביחידויות לאורך השנים, הרבי הורה שוב ושוב לאברכים ללמוד שנתיים או שלוש שנים, ואף יותר מכך למי שרואה ברכה בלימודו.

• במענה אחד בכתב יד קדשו, ציין הרבי במפורש: "לערך שנתיים".
• במכתב אחר כתב במישרין: שככל שיותר זמן שוהים בכולל, כך טוב יותר, ושלכל הפחות צריך לשהות שם שנתיים או שלוש שנים.

הסטנדרט הליובאוויטשי המקורי והאמיתי מעולם לא היה שנה אחת. שנתיים הן הרצפה המינימלית, שלוש שנים הן הסטנדרט לאברך שבאמת רוצה להתפתח ולבנות בית חסידי איתן, ויותר מכך למי שבאמת מצליח בלימודו ומיועד להוראה ורבנות.

שקר ה"שנה אחת" והסלפנות של אנשי הפשרות

אם כן, מניין צצה "נורמת השנה האחת" שבה מנופפים אותם סלפנים רשעים?

ישנו מכתב אחד, מפורסם וידוע, שבו הרבי כותב לאברך מסוים לשהות בכולל במשך שנה אחת בלבד. מכתב זה נשלף שוב ושוב על ידי גורמים אינטרסנטיים המבקשים להצדיק את קיצור זמן הלימוד, את היציאה המוקדמת ואת ההתפשרות מול לחצים חיצוניים ומסגרות צבאיות במסגרת "הסכמי חב"ד-צה"ל".

אולם הקונטקסט של המכתב הזה מספר סיפור שונה בתכלית, והתעלמותו של הציבור ממנו היא פשע למדני וחסידי. מכתב זה נכתב באופן פרטני לאדם ספציפי שלא הייתה לו כל כוונה או רצון להגיע לכולל בכלל. הוא לא רצה ללמוד, לא ראה את עצמו בתוך בית המדרש וביקש לצאת מיד לעולם העשייה והעסקים.

הרבי לא קבע שם סטנדרט גורף לחב"ד. הרבי פעל כרועה נאמן המנסה לשדל אברך שנמצא בשפל רוחני, והציב בפניו את הרף הנמוך ביותר האפשרי – שנה אחת בלבד – כדי להציל את המעט ולגרום לו לטעום טעם של תורה וחסידות לפני שהוא עוזר לעולם התעסוקה.

לקחת את המכתב הפרטני הזה, שנועד להוות קרש הצלה לאדם בודד, ולהפוך אותו לפסק גורף ותקנה מחייבת לכלל אנ"ש והתמימים בליובאוויטש – זו אינה למידה מהרבי. זהו ליקוט סלקטיבי חסר בושה, שנועד לאשש בדיעבד החלטות שנקבעו מראש מתוך נוחות, עצלנות רוחנית או כניעה לתכתיבים זרים.

מי שרוצה לדעת מהי "דעת הרבי" האמיתית, אינו יכול ללקט משפטים פזורים שנאמרו למקרים חריגים. דעת הרבי מעוגנת בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן: אברך זקוק לשנתיים עד שלוש שנים של התנתקות מוחלטת מעול העולם וישיבה על התורה והעבודה כדי לבנות את אישיותו החסידית. כל ניסיון לקצר רף זה בשם "הוראות מהרבי" הוא שקר, סילוף והולכת שולל של הדור הצעיר.

מזעזע: נחשף הקשר בין קהילת הסוטים ליחידת קודקוד

 

צה"ל נחשב לאחד הצבאות הפתוחים יחסית לשירות של להט"בים. בחלק מגופי צה"ל, קיימות פעילויות תמיכה לחיילים להט"בים.

בצה"ל קיים אגף המודיעין (בראשי תיבות: אמ"ן), שאחראי על החומר המודיעיני. תחת אגף זה פועל חיל המודיעין (בראשי תיבות: חמ"ן) שאחראי על העניינים הארגוניים. בראש החיל עומד קצין מודיעין ראשי (קמנ"ר). יחידת המודיעין 8200 שייכת לאגף המודיעין.

משום מה, יש קשר ונוכחות להטבי"ת דווקא בחלק מיחידות המודיעין של צה"ל, בהן משרתים גם חרדים.

ראו למטה דוגמאות לכך.

קודקוד היא תוכנית לגברים חרדים, שמטרתה להכשיר גברים חרדים לתפקידי תוכנה ומקצועות טכנולוגיים, ולשלבם במערכת הביטחון. משתתפי התוכנית עוברים גיוס מלא לצה"ל, אך בשל הרגישות הם מקבלים פטור ממדים.

לפי פרסומים רשמיים של תוכנית קודקוד, החרדים משתתפי התוכנית נשלחים לשרת ביחידות המודיעין השונות של צה"ל, כולל 8200 (ראו מצורף). אמנם עם הפרדה מסויימת, אבל כל מי שמכיר את הצבא יודע שיש בו אילוצים ביטחוניים רבים שיגרמו בהכרח לעבודה מעורבת.

מלבד זאת למעלה ממחצית ממתגייסי קדקוד חותמים קבע במשך השירות כאשר השירות בקבע הינו בחלק גדול של המקרים ביחידות הרגילות של 8200 וכדומה

להלן דוגמאות לקשר ונוכחות להטבי"ת בחלק מיחידות המודיעין של צה"ל:

בשנת 2021 פורסם כי יש "הפורום הלהט"בי של 8200", אשר הזמין חיילים וחיילות להצטרף לפעילות, ביקש לקדם קהילה פנימית, ודיבר על שילוב תכנים בנושא במערכי הדרכה.

משנת 2022, באגף המודיעין פועל פורום להט"בי שהקים תוכנית חונכות בשם "אח בוגר – אחות בוגרת", שבה חיילים ותיקים ואנשי קבע מלווים חיילים להט"בים במהלך שירותם.

בשנת 2023 דווח על הקמת "בורד להט"בי" במפקדת קצין מודיעין ראשי, שנועד לעסוק בתכנים ובפעילויות בנושא עבור חיילי חיל המודיעין.

יש דיווחים על הזמנות לאירועים ותוכניות חונכות מטעם "הקהילה הלהט"בית" באמ"ן, שנשלחו לחיילים ביחידות המודיעין.

הארגון הדת"ל תורת לחימה פרסם מסמך בו נכתב בין היתר על סיוע חטיבתי נדיב לפורום הלהט"בי בחט"מ, כאשר במסמך נכתב במודגש כי "ישנו צורך מקצועי עמוק לגיוון באנשים ובדעות כדי להימנע מזהות מחשבתית".

ועוד – ראו תיעודים במצורף.

לא מובן כיצד ראשי "קודקוד", המבטיחים למתגייסים סביבת עבודה שמורה

מבחינת צניעות ואופי חרדי

שולחים צעירים חרדים לעבוד במקומות כאלה, ובכך חושפים אותם, לפחות חלקית,

למה שהתורה מגדירה תועבה.

כמו כן אם אכן הדברים מוגדרים בחט"מ כצורך מקצועי הרי שאין בכח שום פקודה מחמירה ככל שתהיה למנוע את החשיפה של מתגייסי קדקוד להנ"ל. חלק מהצעירים הללו אינם נשואים, דבר המגביר את הסכנה.

רגעי השבוע - פרשת חוקת ובלק

 רגעי השבוע - פרשת חוקת ובלק

 

מאמר אנשי אמת שאין לך קליפה בעולם שאין בה ניצוץ מהקדושה / הסופר שגילה את אליהו הנביא שהציל אותו בשמחת תורה / אסטרטגיית חיים מודעת וחכמה לבחור בשתיקה והפסד / ברכה על נרות שבת קודש בכנסייה

 

 

א. הניצוץ ההוא הטוב

 

האור החיים הק' מביא השבוע בפרשתנו בשם המקובלים, כי נפשו של בלעם שבא לקלל את עם ישראל, התגלגלה בחמורו של רבי פינחס בן יאיר, וכך באה על תיקונה.

 

אומנם אנו ערב יום ההילולא של ה"אור החיים" הקדוש בט"ו בתמוז הבא עלינו לטובה, ודבר בעתו מה טוב להתבונן בדברות קדשו. אך ייתכן ובימים אלו גם באה לתיקונה עוד נשמה של אדם, שנראה היה שבא לקלל ונמצא מברך, ומיד אחר כך סיים את תיקונו בעלמא הדין, במקרה מסתורי ובלתי פתור.

 

בשבוע שעבר התבקשתי לנהל את סעודת ליל שבת קודש, הנערכת בכל שבוע באולם האירועים במרכז היהודי מארינה רושצ'ה, לידידי ותומכי הקהילה, הנערכת במקביל לסעודות נוספות באגפים שונים בבניין.

 

כיבדתי סועדים שונים לומר דברי תורה וברכה, ואחד מהם, רכן לעברי בסיימו את דבריו, פניו שידרו סערת רגשות עצורה, והוא לחש לי כי הוא חש חובה פנימית עמוקה, לשתף אותי עם מאורע פלאי שהתרחש אך שבוע קודם לכן.

 

באותה שבת שלפני כן, נחגג בעיירה ליובאוויטש המשך ציון יום ההולדת השמונים של הצדיק מלנינגרד רבי יצחק הכהן קוגן שיחי'. למרות שהייתי אמור להשתתף בשבת היסטורית זו, ההשגחה העליונה הובילה אותי בסופו של דבר לנסיעה לפנמה עם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, אך הסיפור שהתגלגל לאוזניי באותם רגעים, החזיר אותי באחת אל אותם רחובות ספוגי הוד וקדושה של עיירת רבותינו נשיאינו נ"ע.

 

האיש מספר, כי בעיצומה של סעודת השבת שנערכה ב'זאל' הישיבה ששוחזר ב'חצר רבותינו נשיאנו בליובאוויטש', עת הלבבות היו פתוחים והשמחה פרצה גדר, הופיע בפתח הלך בלתי קרוי, תושב מקומי שאינו יהודי. לא היה זה אדם בא בימים, אלא תושב העיירה שביקש לפתע להרים כוסית של לחיים עם היהודים החוגגים. הוא ישב קרוב לפתח, ויחד עם הנוכחים מסביב לשולחנו, ידידים שרוח של קירוב פיעמה בהם, מיהר למזוג לאורח הלא צפוי מן הבקבוק שעמד על השולחן ומילא לעצמו וגם לשאר מאותו בקבוק.

 

באווירה המרוממת שנוצרה, האיש ששמחה גדולה ניכרה על פניו מעצם תשומת הלב וכוסית הלחיים שזכה לה, בירך בחום את הנוכחים ואת המשתתפים הנוספים שהסבו לשולחן, את כל הקהל ואת כלל האורחים הפוקדים את העיירה ובזכותם הם גם מתפרנסים על הדרך, ונדמה היה כי רגע של אחווה אנושית נרקם שם, מואר באור יקרות של השבת קודש.

 

הסעודה הסתיימה, והחבורה פנתה למנוחת צהריים. אולם כאשר פנו אל המתחם, המתינה להם בשורה מטלטלת. קבוצת ילדים מקומיים שאינם יהודים, ניגשה אליהם בדרך וסיפרה, כי אותו תושב ששתה עמם לחיים אך שעות ספורות קודם לכן, חזר לביתו, הניח את ראשו על הכרית, נרדם ונפח מיד את נשמתו.

 

שתיקה השתררה סביב שולחני כשסיים את סיפורו. מחשבותיי נשאו אותי מיד אל המובא בספרי הקבלה על השגחה פרטית ועל הסוד העמוק של בירור ניצוצות. הרי אדם לא יורד לעולם הזה אלא כדי לתקן ולברר. איזו מסכת חיים שלמה נרקמה מבראשית, רק כדי שאותו אדם ישלים את ייעודו ואת משימתו בעולמנו דווקא ביום זה, במיוחד בערש חסידות ליובאוויטש, דקות לא ארוכות לאחר שבירך יהודים מתוך שמחה אמיתית. הניצוץ האחרון שלו התברר, כוסית הלחיים נלגמה, ומשימתו עלי אדמות הגיעה אל סיומה המדויק.

 

בדרך זו נעלה להתבונן במה שמפרש ה'אור החיים' הק' בדרך סוד דברי בלעם: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו", שלפי פירושו, לא אמרו בלעם מדעת עצמו אלא ברוח הקודש, כי הניצוץ הטוב שהיה טמון בו (שמצידו זכה לנבואה) השתוקק: "תמות נפשי מות ישרים", שיזכה למות לא על ידי מלאך המוות, אלא על ידי ישרים שהם בני ישראל שיהרגו אותו, ועל ידי זה יזכה "ותהי אחריתי כמוהו", שהניצוץ - הטוב שבו יהיה לו תיקון ויתדבק עם ישראל, והנה הדברים הנשגבים בלשון קדשו: "על פי מה שקדם לנו ממאמרי אנשי אמת, שאין לך קליפה בעולם שאין בה ניצוץ מהקדושה, סוד המחיה אותה... ואותו ניצוץ כשבעליו נהרג על ידי ישראל מתברר הניצוץ ההוא הטוב"...

 

ומוסיף על כך ה'אור החיים' הק': ומצינו בדברי המקובלים כי נפשו של בלעם באה בחמורו של רבי פינחס בן יאיר, וזה יורה שנתקן באחריתו, והגם שמת (בלעם) על ידי ישראל (פינחס בן אלעזר, ואם כן מדוע לא נתקן מיד אחרי שנהרג. הסיבה לכך היא כי) היה הניצוץ (הטוב של בלעם מאוד) משוקץ, והוצרך להתלבן בגלגולים וליבונים, עד שבא לאתונו של רבי פינחס בן יאיר, ומשם עלה למקומו הראשון".

 

ואולי ניתן לומר, שגם כאן מעין כל זאת, בא ניצוץ טוב על תיקונו לאחר 'לגימה המקרבת', באופן מופלא ומסתורי זה.

 

 

ב. הסופר שניצל

 

ביום שני זכיתי להשתתף בקהילת 'גאולה', בטקס סיום כתיבת האותיות לספר תורה חדש שהוכנס לבית הכנסת שבמתחם, בראשות ידידי רב הקהילה השליח הרב אברהם איליאגוייב והמנהל ר' זבולון יעקובוב.

 

בעודי מתיישב לכתוב את אחת האותיות, מתבונן ביופי הכתב, פתחתי בשיחה עם סופר הסת"ם, שפנים חדשות היה כאן והתגלה כאיש שיחה מרתק. 'אני גר בעיר שדרות' אמר. ומישהו בהמשך לחש לי, כי הסופר שהוא גם רב בית כנסת בעיר זו, ניצול מטבח הנורא שעשו הרוצחים השפלים ימ"ש, שחדרו בשמחת תורה לפני כשלוש שנים מעזה אל היישובים והעיירות הסמוכים לגדר, ובהם גם אל העיר שדרות.

 

"קודם כל אני חייב לומר, שהתרשמתי מאוד מהקהילה כאן, מנייני תפילות, שיעורי תורה ואווירה מכבדת ומיוחדת, שעושה הרב איליאגוייב וכל אנשיו המסורים, כמו כל שלוחי חב"ד בעולם" - פתח הסופר הרב אורן מלכה את דבריו. ולבקשתי, סיפר את התרחשות הנסים שלו ושל בנו באותו שמחת תורה בלתי נשכח.

 

"דוד המלך ע"ה אומר בתהלים 'אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה', הסיפור התפרסם רק בתוך העיר שלנו שדרות, ועל-כן, אשמח לספר זאת כעת ולהודות שוב להקב"ה על נס הצלת חיינו" - המשיך הרב מלכה את דבריו וסיפר את סיפורו המדהים:

 

"בבית הכנסת שלנו 'דרך החיים', ישנו מניין ראשון עם 'הנץ החמה', ומיד אחריו מניין נוסף בו אני מתפלל קבוע. בבוקר יום שמחת תורה, יצאתי מביתי יחד עם בני יוסף חיים לכיוון בית הכנסת. על-אף שברקע שמענו ירי רקטות, המשכתי הלאה, כפי שאני תמיד ממשיך בסדר יומי הרגיל. לצערנו כבר הורגלנו לחיים כאלו וזה לא מרתיע אותי.

 

כלל לא הייתי מודע לעובדה שמחבלים חדרו אל העיר שלנו שדרות. לפתע התקרב אלינו רכב לבן, ומישהו מתוכו צעק לעברי 'הרב אורן תחזרו מהר הביתה, יש מחבלים'! לא הכרתי את הבחור, ועל אף שחילל את החג בנסיעה ברכב בעודו גם עם טלפון נייד ביד - משהו בקולו שכנע אותי בצורה שאין לי כלל הסבר, ושבתי עם בני מיד על עקבותינו ורצנו הביתה.

 

חלפו שתי דקות, ורכב מחבלים חלף במקום, כאשר הרוצחים השפלים שבו, יורים והורגים את כל מי שפגשו בדרכם.

 

במשך יותר משנה חיפשתי מי הוא הבחור שהציל את חיי וחיי בני, וחשבתי לתומי שזה כנראה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. עד שלאחר תקופה ארוכה, בעודי מתהלך האמצע הרחוב, מישהו קרא לעברי: 'הרב אורן! אתה לא זוכר אותי? זה אני שהצלתי אותך ואת בנך בשביעי באוקטובר!'.

התברר ששמו של הבחור הוא אייל, אביו נהרג ביום הזה, ובזיכרוני עלה מיד שאייל עצמו בילדותו היה גר בשכנות לבית הוריי. אמי שתחי' טיפלה בו במעון, ואבי ז"ל היה מושיב את אייל על ברכיו ומשוחח איתו המון. הצטמררתי ממה שגילתי בפתיחת המצלמות, ובמיוחד לאחר שנפגשתי עם אנשי שב"כ, התברר כי אייל ניצל מהמרצחים הארורים שש פעמים עד שהגיע אלינו!

 

התרגשתי מאוד, באתי לבית הוריו עם תשורה ומכתב בו כתבתי בין השאר: "עליך נאמר 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא'. במילים שלך הבאת להצלתנו, כי לולא היית שם, יתכן ולא היינו כאן היום. מטרים ספורים משם, היכן שהיינו אמורים לצעוד לכיוון בית הכנסת, נרצחו רבים מתושבי שדרות הי"ד. אם לא אתה, היינו נפגשים איתם בעוד רגעים מספר...

 

בורא העולם סיבב כך שלכל כיוון שנסעת, החזירו אותך לכיוון שלנו, כדי להגיד לנו לחזור. אין לי ספק כי מגלגלים זכות על ידי זכאי, ועל כך אתה ראוי להערצה מיוחדת על יכולתך המופלאה להיחלץ מהם. ה' בחר בך לחיים ואיש לא יוכל לך"!

 

 

ג. שמעו נא המורים

 

זה נושא שגדולים ומומחים יכולים וצריכים לדבר עליו, אך היות ובהשגחה פרטית בימים אלו נקלעו אליי שני סיפורים עם רקע דומה, וכאשר למדתי השבוע את פרשת 'מי מריבה' והתחברו לי הדברים, אמרתי בלבי, שכדאי ונכון להשמיע את הדברים הבאים. בחרתי להיתלות באילנות גבוהים ושלחתי את הדברים לשני ברי סמכא ובעלי ניסיון, ועל פיהם ובהדרכתם, חידדתי את הדברים עד לאישורם המלא והמקצועי.

 

ידועה שמסכת גיטין בסדר הש"ס מגיעה לפני מסכת קידושין, למרות שעל פי דרך הטבע זה היה אמור להיות הפוך. אלא שהיות וענייני קידושין לומדים מפסוקי התורה הק' הנאמרים רק לאחר הדברים על גט בין איש לאשתו, לכן מסדר המשניות העמיד את המסכתות באופן כזה. אמרה שנונה ישנה וכאובה אומרת: 'הקדימה התורה תרופה למכה'...

 

מפורסמת היא גישתו של הרבי לעודד בני הזוג שנקלעו למצב של היפך השלום בביתם - שכל אחד מהם יעשה "השתדלות הכי גדולה" כלשונו, לגרום לכך, גם כאשר הדבר נראה לכאורה כבלתי אפשרי - שהשלום יחזור לשכון אצלם ולהימנע מגירושין, בפרט כאשר מדובר בהורים לילדים שעדיין לא כולם הקימו את בתיהם.

 

לצערנו, במיוחד בדור שלנו, דברים שהיו בעבר מושג רחוק, מוכר כיום במשפחות קרובות, והלב נקרע מול ההתמודדות והקשיים המלווים אותם, לצד התנפצות תקווה עליה שטה לה אוניית המשפחה מתחילת הקשר, עד שנשברה מול גלי החיים הסוערים.

 

לפני מספר ימים, סיפר לי ידיד קרוב את העובר על בנו בעקבות שלום הבית שהופר בבית בנו וכלתו, ושיתף את המאבק שהוא והבן מנהלים על הילדים שהם נכדיו. כאב לבי על המקרה וצרמו אוזניי לשמיעת הדרכים שהם פועלים. לאחר שהוא נרגע ושאל לדעתי, אמרתי לו בקצרה שכדאי לו להתייעץ עם אנשים מומחים, ואני בטוח שהם יורו לו להפסיק מיד מדרך זו. "אם ברצונך באמת לעזור לבנך, תן לו כוח להשקיע בעצמו בלבד. לא בילדים ובטח לא במאבקים. אם העולם אומר 'היה חכם ולא צודק' - הרי כאן זה נכון שבעתיים"! אמרתי לו בנחרצות.

 

הוא הופתע מהתגובה, כי יש לו הרבה חברים שמעודדים ומגבים את המאבק שלו. "מחברים כאלו עליך להתרחק כמה שיותר, כי לא טובת משפחתך מול עיניהם, כי אם השמחה לאיד על חורבן משפחתך" - הוספתי לומר לו בכאב.

 

בהתבוננות רחבה רואים בחוש, כי במלחמה בתוך המשפחה, בסופו של דבר המנצח תמיד יפסיד. המציאות המדממת של מקרים רבים, מוכיחה מעל כל ספק שהבחירה לשתוק, לוותר על קרבות ולהפסיד את מה שפחות חשוב, היא אסטרטגיית חיים מודעת וחכמה. הוויתור מפנה אנרגיה עצומה להתמקדות בעיקר, ומאפשר לאדם להשתקם במהירות מתוך שלווה נפשית, להשקיע במטרות הבאות של החיים, ובעיקר היכולת להגיע בע"ה למערכת יחסים בריאה וחדשה ולא לשוב על אותן טעויות.

 

הסיפור השני שנחשף בפניי, כואב אף יותר. כספים רבים מושקעים לצד הפעלת עולמו ומלואו, והלוואי והיה בי את האומץ להישיר מבט לאותו אדם צעיר ולומר לו: כלך מדרך זו, שלא תביא לך לא נחת ולא שמחה! אין כאן דאגה לחינוך ולא ליהדות, אלא הכל נובע מאגו המתנפח כל העת בידי הוריך הקשים וידידיך הרעים...

 

ומכאן לפרשת מי מריבה: הקב"ה הורה למשה רבנו לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים לבני ישראל. משה, הרועה הנאמן, הכה בסלע, פעם ופעמיים, והסלע הוציא מים. ומאחר ולא דיבר אל הסלע אלא הכהו, קיבל את העונש הקשה שלא להיכנס לארץ ישראל. הקב"ה אומר לו: "יען לא האמנתם בי להקדישני", וכפי שמסביר רש"י, שאילו היו מדברים אל הסלע היה שמו יתברך מתקדש. עכשיו שהכו ולא דיברו, יגיע העונש המר.

 

כאן נזעקת השאלה: וכי פחות נס על-טבעי בכך שסלע מוציא מים בהכאה, מאשר באמצעות דיבור? והרי גם כשרואים סלע מוכה ומוציא מים, נפעמת הנפש ממראה הנס האלוקי והמוחשי? אם-כן, על מה חרון האף הגדול?

 

והתשובה נוקבת עד עומק שבנפש: אם בהכאה על אבן לא יוצא דבר טוב, הרי בלהכות את השני הדבר חמור שבעתיים. 'מים חיים' מוצאים רק באמצעות דיבור, מתוך דרכי נועם. אך מלחמות ומאבקים - זו לא דרכו של יהודי, יהיה אשר יהיה. ההפסד בהמשך הדרך, לא שווה את הניצחון הזמני והחולף!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: יתרון האור מן החושך

 

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת". המילים הקדושות והמוכרות הללו, שהדהדו לפתע בקולה הרך והבוטח של ילדה קטנה, דווקא בתוך מקום זר והיפך היהדות לחלוטין, היו הרבה יותר מברכה תמימה. הן היוו את נקודת המפנה, את הניצוץ שהצית שלהבת גדולה של אמונה בקרב משפחה שלמה.

 

סיפור מפעים זה, הממחיש בצורה כה עוצמתית את הכוח הטמון בפנימיות הנשמה היהודית ואת דברי חז"ל על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, שמעתי מידידי, רבה של קאזאן השליח הרב יצחק גורליק, אמש, בעומדנו יחד בחופה שהועמדה בחצר מתחם הקהילה היהודית בשכונת ז'וקובקא.

 

הרב גורליק שנחת אתמול במוסקבה במיוחד לכבוד החתונה, עמד מצד משפחת הכלה, שנישאה אמש לידידי והחברותא שלי זלמי רטנר, בנם של ר' יעקב ואשת החסד מרת לאה רטנר, נשיאת 'מרכז החסד היהודי שערי צדק'. 

 

"שורשיה של משפחת וויינשטיין בעיר ז'יטומיר, אך דרכיהם הובילו אותם לקאזאן", סיפר לי הרב גורליק את הרקע למשפחת הכלה. והמשיך לשתף: "כאשר פתחנו בקאזאן את גן הילדים היהודי הראשון, בתם הגדולה של משפחת וויינשטיין נמנתה עם קבוצת הילדים המייסדת. בת משפחה שאינה יהודייה לא ראתה בעין יפה את התקרבותה המהירה של הילדה למסורת ישראל. באחד הימים, בניסיון למשוך אותה לכיוון אחר, החליטה אותה אשה לקחת את הילדה הקטנה עמה לבית התיפלה שלה, ושם נתנו לילדה נר כדי שתדליק אותו".

 

אך "נר ה' נשמת אדם". הילדה, שכבר ספגה אל תוך נשמתה הטהורה את החום והקדושה של הגן היהודי, אחזה בנר, נעמדה בגאון ובתמימות יהודית גדולה, ובירכה בקול רם לעיני כל הנוכחים את ברכת הדלקת נרות שבת קודש. האשה, המומה ונכלמת מן המעמד, הצהירה כי לעולם לא תיקח עמה שוב את הילדה!

 

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. מאותו רגע, המשיכה הילדה וגדלה בדרך התורה והחסידות, ובעקבותיה נמשכה המשפחה כולה אל האור. אמה ואחותה התקרבו אף הן ליהדות, קיבלו על עצמן עול מלכות שמים, וכיום הן שומרות שבת וכשרות בהקפדה רבה.

 

אך לא מכבר זכתה גם האחות הגדולה, להקים בית נאמן בישראל, בחופה וקידושין כדת משה וישראל. היא הגיעה במיוחד למוסקבה כדי להשתתף בחתונת אחותה, ובעלה אף כובד באחת הברכות מתחת לחופה, שסודרה ונוהלה בידי הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א.

 

כשאנו עומדים ומביטים בבניין בחדש שהוקם אמש, קשה שלא להתרגש מן ההשגחה הפרטית המופלאה, ומאותו ניצוץ קטן שניצת אי אז בגן הילדים, הפך את הקערה על פיה של הסבתא וגדל לאבוקה של תורה ומצוות המאירה את סביבתה כולה.

 

 

גוט שבת!

שייע