בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שלישי, 22 בספטמבר 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
אחרי יום הכיפורים – הכותל ואחריותנו
מאת הרב אליעזר שמחה ווייס
אחרי
יום הכיפורים – הכותל ואחריותנו - י"א תשרי
התשפ"ז
זה
עתה יצאנו מיום הכיפורים. שעות ארוכות עמדנו בתפילה ובצום לפני הקב"ה. בבתי
הכנסת ברחבי הארץ והעולם אמרנו את סדר עבודת הכהן הגדול ביום הקדוש: כניסתו לקודש
הקודשים, הקטרת הקטורת, הזאת הדמים והרגע שבו יצא בשלום מן הקודש.
אך
השנה איננו יכולים להתעלם גם ממה שקדם ליום הכיפורים. במשך שבועות הגיעו המוני
יהודים לאמירת סליחות. לילה אחר לילה התמלאו בתי הכנסת, בתי המדרש והכותל המערבי
במתפללים. אנשים מכל רחבי הארץ הגיעו לירושלים כדי לומר יחד: "לך ה' הצדקה
ולנו בושת הפנים", ולבקש: "סלח לנו אבינו כי חטאנו".
זהו
מראה שאי אפשר להישאר אדישים אליו. עם ישראל מבקש את קרבת ה'. אנו מבקשים תשובה,
סליחה וכפרה, ירושלים ובית המקדש.
וכאשר
אנו אומרים ביום הכיפורים את סדר העבודה, אין אנו רק קוראים על דבר שהיה בעבר. אנו
מבטאים את געגועי הדורות. אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, על הפסקת עבודתו ועל
חסרון השראת השכינה בישראל. אנו מבקשים: "השב העבודה לדביר ביתך",
ומייחלים ליום שבו תשוב עבודת בית המקדש למקומה.
הגעגועים
הללו אינם רק זיכרון של העבר. הם חלק מעבודת ה' שלנו.
וכאן
מתעוררת שאלה שאיננו יכולים להתעלם ממנה.
כיצד
אנו יכולים לצאת מיום הכיפורים, לאחר שהתאבלנו על חורבן בית המקדש והתפללנו על
בניין ירושלים, ולעמוד מנגד כאשר מקום הקשור כל כך למקום המקדש מוצג כמקום לקיומו
של אירוע תפילה נוצרי בינלאומי?
השאלה
איננה רק מה אחרים עושים. השאלה הראשונה היא מה אנחנו עושים.
האם
אנו באמת מאמינים במה שאנו אומרים בתפילותינו?
האירוע
המדובר אינו רק הצעה או שמועה. המארגנים מקדמים אירוע תפילה נוצרי עולמי המתוכנן
ליום 7 באוקטובר 2026. באתר הרשמי הוא מתואר כאירוע תפילה בן 24 שעות, המשודר
מירושלים ומוצג כ־"Live from the Western Wall (Kotel),
Jerusalem, Israel". המארגנים מזמינים כנסיות,
מנהיגי קהילות, רשתות תפילה וארגונים נוצריים ברחבי העולם להשתתף.
אין
מדובר אפוא באדם פרטי המגיע לירושלים ומתפלל לעצמו. מדובר באירוע המאורגן ומוצג על
ידי מארגניו כאירוע תפילה נוצרי עולמי, כשהכותל המערבי מוצג כמקום שממנו האירוע
ישודר.
השאלה
היא אפוא פשוטה: האם הכותל המערבי, המקום שבו יהודים מכל קצוות תבל שופכים את לבם
לפני אביהם שבשמים, ראוי לשמש מוקד לאירוע תפילה נוצרי עולמי?
הכותל
המערבי אינו רק אבנים. חומות הר הבית אינן רק שרידים מן העבר. אלו מקומות הקשורים
לבית המקדש, לירושלים ולגעגוע של דורות לשוב ולראות את השכינה בישראל.
חז"ל
אמרו: "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי".
במשך
דורות שפכו יהודים את לבם שם לפני אביהם שבשמים, בעת צרה ובעת שמחה, בדמעות,
בתפילה ובגעגועים.
מי
שעמד זה עתה ביום הכיפורים והתאבל על חורבן בית המקדש אינו יכול לראות בכותל
המערבי עוד מקום ציבורי, כאילו אין לו משמעות מיוחדת.
יש
מקומות בעלי חשיבות היסטורית. יש מקומות בעלי חשיבות לאומית. ויש מקומות הקשורים
בקדושת ישראל, בבית המקדש ובשכינה.
הכותל
המערבי הוא מקום כזה.
לכן
איננו יכולים להשאיר את תפילות יום הכיפורים בבית הכנסת ולנהוג למחרת כאילו אין
להן משמעות.
חז"ל
אמרו: "רחמנא ליבא בעי" – הקב"ה חפץ בלב. כאשר יהודי מתפלל על
ירושלים ועל בית המקדש, הדברים צריכים להיכנס ללב ולהשפיע גם על יחסו למקומות
המבטאים את הגעגועים הללו.
מדוע
אנו חוזרים בכל שנה על סדר עבודת הכהן הגדול?
מפני
שהחורבן איננו רק מאורע מן העבר. חסרון בית המקדש הוא חסרון שאנו נושאים עמנו בכל
דור ודור. משום כך אנו מתפללים על מה שחסר לנו ומבקשים על מה שאנו מייחלים לראות
חוזר ונבנה.
"אם
אשכחך ירושלים תשכח ימיני" אינו פסוק השייך רק לטקס הנישואין. הוא מבטא את
חובתו של יהודי לזכור את ירושלים במשך כל חייו.
ואחרי
יום הכיפורים עלינו לשאול את עצמנו: האם התפילות שלנו משפיעות על הדרך שבה אנו
מתייחסים לירושלים ולמקומות הקשורים לבית המקדש?
אם
אנו מתפללים על בניין ירושלים, עלינו לחוש את הקשר העמוק אליה. אם אנו מתאבלים על
חורבן בית המקדש, עלינו להבין את משמעותם של המקומות הקשורים אליו. ואם אנו
מתפללים על חזרת השכינה לציון, עלינו להתייחס בכבוד וביראה למקום שאליו נשאו
יהודים את עיניהם במשך דורות.
אין
פירוש הדבר שאנו מבקשים לפגוע באדם אחר או להעליב את אמונתו.
להיפך.
יש לנו ידידים נוצרים רבים ברחבי העולם, ורבים מהם עמדו לצד ישראל בתקופות קשות,
יצאו נגד האנטישמיות והביעו ידידות ותמיכה בעם היהודי. על כך עלינו להכיר תודה.
אך
הכרת תודה אינה מחייבת אותנו לטשטש גבולות.
נוצרי
יכול לבוא אל הכותל המערבי ולכבד את המקום ואת חשיבותו לעם היהודי. אך דבר זה שונה
מהפיכת הכותל למקום או למוקד של אירוע תפילה נוצרי בינלאומי.
אפשר
לכבד, בלי לשתף את מקום התפילה שלנו.
אין
בכך עוינות ואין בכך כפיות טובה. זוהי שמירה על אופיו של הכותל המערבי ועל ייעודו
כמקום תפילה יהודי.
איננו
הולכים לכנסיות או למסגדים ומבקשים להפוך אותם למקומות לתפילה יהודית. אנו מבינים
שלכל מקום יש את אופיו ואת ייעודו.
כך
גם לגבי הכותל המערבי.
יש
מי שחוששים שעלינו להיזהר שלא לפגוע בידידינו הנוצרים, במיוחד בשל התמיכה שהם
מעניקים למדינת ישראל. אכן, עלינו להכיר טובה לידידינו. אך הכרת טובה אינה צריכה
להתערבב עם שאלות הנוגעות לקדושת המקום ולזהותו היהודית של הכותל המערבי.
גם
השימוש במושג "פיקוח נפש" בהקשר הזה מחייב זהירות. פיקוח נפש הוא
מיסודות התורה, ובמקום שיש סכנה אמיתית לחיי אדם הוא דוחה כמעט את כל התורה. אין
ראוי להשתמש במושג זה בכל מצב שבו קיים חשש שמא אמירת "לא" תגרום
לאי־נעימות מדינית או תפגע ברגשותיו של ידיד.
אפשר
לומר תודה מכל הלב לידיד, ובאותה נשימה לומר בכבוד:
זהו
הכותל המערבי. זהו מקום תפילה יהודי. אנו מבקשים לכבד זאת.
יום
הכיפורים הסתיים, אך משמעותו אינה מסתיימת עם הצום. התפילות שהתפללנו צריכות לצאת
איתנו מבית הכנסת.
התפללנו
על ירושלים. התאבלנו על החורבן. הזכרנו את עבודת הכהן הגדול. אמרנו: "ותחזינה
עינינו בשובך לציון ברחמים".
גם
השנה ראינו עד כמה עם ישראל קשור לירושלים. המוני יהודים הגיעו בלילות הסליחות,
צעירים ומבוגרים, מכל חלקי הארץ, כדי להתפלל ולבקש רחמים. אי אפשר לראות מראה כזה
ולא להבין את הקשר העמוק של עם ישראל לכותל.
אם
בית המקדש יקר לנו, עלינו להוקיר את המקומות הקשורים אליו. אם ירושלים יקרה לנו,
עלינו לשמור על אופייה היהודי.
אין
זו דחייה של מי שאינו יהודי. זוהי נאמנות למה שאנו עצמנו אומרים לפני הקב"ה.
ואולי
זהו אחד המסרים שעלינו לקחת איתנו מיום הכיפורים: תפילה אמיתית אינה מסתיימת
במילים. היא צריכה לבוא לידי ביטוי גם בדרך שבה אנו עומדים על קדושת ירושלים ועל
אופיו היהודי של הכותל המערבי.
פיתקא
טבא.
הגאון רבי דוד כהן, בהתבטאות פומבית נגד תופעת הפגיעות החמורות בבנים ובנות בחברה החרדית
זה רצח חבר מועצת גדולי התורה, ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן, בהתבטאות פומבית נגד תופעת הפגיעות החמורות בחברה החרדית ומציג עמדה ברורה - להגביר את המודעות לנושא ולהפסיק את הטיוח וההשתקה
ח"כים דורשים מצה"ל הבהרות על היקף מעצרי חייבי הגיוס מקרב תלמידי הישיבות
בעקבות ביטול חוק הקפאת המעצרים בבג"ץ: ח"כים דורשים מצה"ל הבהרות על היקף מעצרי חייבי הגיוס מקרב תלמידי הישיבות. (קלמן)
שינוי עמדת האדמורי"ם על גיוס לצבא למסלולים חרדים
מרדכי הלפרין: העסקן חיים אלעזר לודמיר מספר איך עמל חודשים על מכתב האדמו"רים נגד מסלולי הטכנולוגיה בצה"ל, וכיצד הצליח לשנות את עמדת האדמו"רים מבעלז וצאנז בין היתר כנגד גיוס החסידים למסלול קודקוד היוקרתי, כך שלדבריו הפסיקו לשלוח להם צעירים מהחסידויות: "האדמו"ר מצאנז העלים עין - עכשיו הוא אוסר בנחרצות"
האופנה החרדית
שילה פריד במוסף ידיעות אחרונות על בגדי הרבנים: הבגד המוזהב של הראשון לציון הוא מדים של פקידי מטעם השלטון התורכי שהשתרשו לעולם הרבנות. הפראק של הרב האשכנזי הוא כזה שלבש צ'רצ'יל, עם השסע שיתאים לרכיבה על סוסים. מי שמשמרים בגדים עתיקים מהמשכן הם הקסים האתיופים. הסיפור מאחורי הבגדים שמעטרים את בכירי עולם הרבנות.
עשייה בשניים: מאיר פרוש מארח את נחמן גלבך • צפו בפרק המלא
בפרק השלישי של הפודקאסט "עשייה בשניים", משוחחים יו"ר שלומי אמונים, ח"כ מאיר פרוש, והמשנה לראש העיר צפת, נחמן גלבך, על התפתחות הקהילות החסידיות בפריפריה, הקריאה לעזרה לערי הצפון בצל המלחמה, והמאמצים סביב הקיבוץ באומן • על השולחן: ההתמודדות המשותפת עם ההפסד בבחירות לראשות העיר, והאמירה הכואבת של פרוש על מצוקת הילדים המיוחדים.
שלוש שנים אחרי התפילות שהסתיימו בעימותים: למעלה מ-2000 בני אדם השתתפו בתפילת ענק בתל אביב
שלוש שנים אחרי התפילות שהסתיימו בעימותים: למעלה מ-2000 בני אדם השתתפו בתפילת ענק בתל אביב
שיא של כל הזמנים: כ-2 מיליון איש פקדו את הכותל במהלך חודש הרחמים והסליחות
שיא של כל הזמנים: כ-2 מיליון איש פקדו את הכותל במהלך חודש הרחמים והסליחות | יהודה אהרוני
בערב יום הכיפורים הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, אופיר אקוניס הגיע יחד עם רעייתו להתפלל באוהל הרבי
החב"דניקים: בערב יום הכיפורים הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, אופיר אקוניס הגיע יחד עם רעייתו להתפלל באוהל הרבי. את הביקור ליווה שליח הרבי לקהילה הדיפלומטית בניו יורק, הרב יוסף יצחק נוימן.
המונים גדשו את בתי הכנסת בתפילות יום הכיפורים בבירת רוסיה
דיבור בתפילה וקריאת התורה זה סכנה
בעקבות האסונות הקשים בחב"ד של פטירת צעירים רח"ל הננו לפרסם את דברי קודשו של הרבי הריי"צ נ"ע על הסכנה בדיבורים בקריאת התורה והתפילה שמביא לפטירת צעירים ועניות רח"ל. חובה לפרסם בכל מקום שלא יהיה חלילה מקום אחד באנ"ש שידברו בתפילה. זה מתוך מאמר של הרבי הריי"צ בשנת תרצ"ז
"היום בתניא" יום ג', י"א תשרי
"היום בתניא" יום ג', י"א תשרי
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ' (עמ' 262)
שנה פשוטה
⛳
מישור נוסף שבו מתהוים "יש מאין":
בפיסקה הקודמת למדנו, כיצד מזיווג הספירות שבעולמות "בריאה יציה ועשיה" (שהם בגדר של נבראים), נבראו דרכם "יש מאין" "כל הנבראים נוצרים ונעשים" בעולמות אלו.
ובפיסקה שלפנינו נלמד, אודות שילוב האורות האלוקיים המביא להתהוות "יש מאין" על ידי כח הצומח שבארץ - התהוות שהיא מתוך "יסוד העפר הגשמי", שהוא עצמו (אינו ספירה אלא) נברא ממש, ואף הנמוך מכל היסודות האחרים (שהם "אש מים רוח ועפר").
...
כח ה"אין סוף" המתגלה בצומח דוקא:
הסיבה שביסוד העפר דוקא נפעל הענין של התגלות "יש מאין" ולא ביסודות הגבוהים יותר?
שכן, כמבואר לעיל, "נעוץ תחילתן בסופן", כך שכח ה"אין סוף" המהוה "יש מאין" נמשך ומתגלה מהכתר במלכות דוקא (ולא בספירות שמעליה) - וכשם שהוא מתגלה במלכות דאצילות, כך הוא מתגלה במלכות דמלכות דעשיה, כמבואר כאן.
והנה, כשם שבשלשת היסודות העליונים, אין לאחר התהוותם בששת ימי בראשית התחדשות נוספת בדרך של "מאין ליש". כך הוא גם בצבא השמים, שאינם נכללים בארבעת היסודות ואף נמצאים למעלה מהם - שמאז הבריאה לא התחדש כוכב אחד או מזל אחד בצבא השמים, נוסף על המספר הקצוב להם מתחילת בריאתם.
...
הצמחים הגדלים מכח הצומח שבארץ, נחשבים כגילוי של "יש מאין"?:
כמבואר לעיל, בריאת "יש מאין" אינה מבטאת התהוות דבר מ"לא דבר". אלא היא מבטאת את המצב שבו הדבר המתהוה אינו בערכו של הדבר המהוה כלל.
הנה כך הוא גם לעניננו: היות שהעשבים והאילנות הם גשמיים, ולעומתם, המציאות של כח הצומח היא רוחנית (והמציאות של הפירות המתחדשים לא היתה בתוך כח הצומח), יש לראות את התהוותם כהתהוות שהיא "יש מאין".
...
להרחבת הבאור -המאמר "תדשא הארץ" לעומת "ישרצו המים" ו"תוצא הארץ":
לעיל למדנו אודות התהוות של "יש מאין" שהוא מתוך "יסוד העפר הגשמי" (שהוא נברא ממש) - שזוהי בעצם גם המעלה המאפינת את המאמר "תדשא הארץ דשא, עשב מזריע זרע וגו'".
וצריך להבין: במה שונה מאמר זה, משני מאמרות אחרים (מהעשרה מאמרות) הדומים לו שבהם נאמר "ישרצו המים שרץ נפש חיה וגו'" ו"תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו'".
מדוע איפוא יש לראות את התהוות הצמחים שהיתה מיסוד העפר הגשמי, כמעלה גדולה יותר מהתהוותם של הדגים מהמים, או מהתהוותם של החיות והבהמות שגם הם התהוו מהארץ?!
...
להרחבת הבאור - "תדשא הארץ דשא" ציווי נצחי!:
מסביר אדמו"ר הזקן, שיש הבדל רציני בין המאמרות הללו:
שכן, ב"ישרצו המים" ו"תוצא הארץ", היתה השפעת המאמרות רק בעת בריאת העולם - שרק אז הדגים התהוו מהמים והבהמות והחיות התהוו ויצאו מהארץ. אבל אחר כך, הם כבר מתהוים ומתרבים בדרך אחרת.
ולעומת זה, במאמר "תדשא הארץ דשא", גזר הקב"ה שכח הצומח יהיה ויפעל בארץ תמיד "ולא בששת ימי בראשית בלבד" - אלא שיהיה בארץ את הכח "להצמיח עשבים ואילנות ופירות מאין ליש תמיד מידי שנה בשנה".
...
הזריעה והנטיעה כמשל להמשכת האורות העליונים:
בסיום נושא זה מוסיף רבנו: כי אף שכל סוגי הצמחים (בין הנזרעים בידי אדם ובין הצומחים מעצמם), כולם מתהוים מכח הצומח שבמאמר "תדשא הארץ דשא". הנה, מהעובדה, שפירות הצמחים הניטעים והנזרעים בידי אדם, משובחים יותר באין ערוך מהצומחים מאליהם. ניתן ללמוד על ערכם הנעלה של האורות העליונים, הנמשכים לעולמות "אצילות בריאה יצירה ועשיה" על ידי עבודת האדם.
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
מרן החד"ה קוק שליט"א לכבוד י"א בתשרי - ביאור מנהג בני תונס חב"ד וברסלב ביום זה
לפני כמה שנים אמר לן רבינו אור העולם החד"ה קוק שליט"א במוצאי יום הכיפורים, שנהוג בקרב חסידי חב"ד לומר ולכנות את יום י"א בתשרי "גאט נומן", [תרגום: "שם השם"], ה"גוט שאבעס" שלהם ביום הזה - הוא "גאט נומן", וכוונתם על מה שכתוב במשנה דיומא (סו ע"א) "והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו".
עוד הוסיף רבינו שליט"א: ה"תונסים" קורין ליום הזה "שמחת כהן", ע"ש מה שכתוב במשנה דיומא (ע ע"א) "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש". מכיון שהכל צמים לא נתפס היכולת לעשות יום טוב עד ליל י"א בתשרי, כמו שאם יש ברית בכיפור, עושים את הסעודה במוצאי כיפור, [ובעיתוי כזה מוגדר הדבר שזהו הזמן המקורי ולא בתורת "תשלומין" גרידא, והבן], לך לקהלת התונסים בשיכון א' בטבריה ותראה איך חוגגים את "שמחת כהן" ביום הזה... ואע"פ שאין לנו כהן גדול, מ"מ השמחה הרוחנית המופשטת קיימת בכל מצב...
וביאר רבינו שליט"א: בחב"ד מדברים על ה"חותמת" של היום הקדוש שהיא "שם ה'", ואילו התונסים מדברים על ה"פעולה" שעשו במוצאי כיפור, ולכאורה מה שעושים בחב"ד לא ברור כ"כ, שהרי החותמת שייכת לעצם יום הכיפורים, ומנהג התונסים עדיף טפי שמדברים על המציאות שהיה עושה בפועל במוצאי כיפור, וצ"ל כהנ"ל [בהדרגה] דכיון שאנוסים מלעשות השמחה בכיפור עצמו עבדי' "תשלומין" במוצאי כיפור.
ואמר מרן שליט"א: דהענין יומתק טפי לפי הידוע [כמדומה שמעתי מרבינו שליט"א שאמר כן בשם הגר"א זיע"א] דד' ימים שבין כיפור לסוכות הם כנגד ד' אותיות הוי"ה, וא"כ מצא מין את מינו וניעור לא רק בתורת תשלומין, ונמצא דב"ארבעת" הימים האלו מאירים ד' אותיות של שם הוי"ה שהיה יוצא מפורש - וחותמים ל"ארבעים" יום הללו. [ושמא יש להוסיף דע"י המשכה זו מן הכח הרוחני שהיה יוצא מפי כה"ג ביוה"כ, ומאיר באורו הגדול עד "ראשון לחשבון עוונות" (כלשון התנחומא הידוע בפ' אמות פכ"ב), ממילא לא "נתפס" עוון בזמן הופעת שם הוי"ה, ולא לחנם אין בהם תחנון. ודו"ק במה שיש להרחיב כאן כי קצר המצע מהשתרע].
וידידינו ר"ד שדה שליט"א אמר למרן שליט"א דמה שנהגו בחב"ד ותונס מצאנו לו מקור גם בסה"ק ליקוטי מהר"ן זיע"א (תניינא, תורה סו) וז"ל קדשו: וזה שקורין העולם את מחרת יוה"כ – "שם ה'". כי אחר יוה"כ אז נתגלה בחי' שם ה', וזה שנצטוו תיכף למחרת יוה"כ על שבת, כי למחרת יוה"כ נתרצה השי"ת לישראל, והזהירם על מלאכת המשכן, ואזי הקהילם משה והזהירם על שבת, כדי שלא יטעו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת (כמובא בפירש"י פ' ויקהל). נמצא שתיכף למחרת יוה"כ הוזהרו על שבת, ושבת שמא דקוב"ה (זוהר יתרו, דפ"ח ע"ב), כי אז אחרי יוה"כ נתגלה בחי' שם ה'. [וע"ש מה שהפליג עוד בענין זה ותוצאותיו וסיים בזה"ל] נמצא, כשנתרצה הקב"ה לישראל ביוה"כ ואמר סלחתי כדבריך, אזי כביכול נגדל שמו יתברך המשותף בשמינו כנ"ל. ועל כן נצטוו תיכף אחר יוה"כ על שבת כנ"ל, כי שבת שמא דקוב"ה כנ"ל. ועל כן קורין מחרת יוה"כ, שם ה'. כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביוה"כ, נגדל שם ה' כנ"ל. עכ"ל.
ושאלתי את רבינו שליט"א אודות צירוף ההוי"ה של חדש תשרי [והי"ה] היוצא מס"ת של הפס' "ויהללו אתה שרי פרעה", האם נקשר הענין בזה ששורש "ושמחת בחגך" נאמר בתורה על ימי חג הסוכות, ואמר רבינו שליט"א "זה פלא של דבר"...
והשנה הזאת "תשפ"ז" עולה בגי' "ושמחת בחגך", ויה"ר שיקויים בנו "שמחנו כימות עניתנו" בפרטות ובכללות בחיי מרן עטרו"ת יצ"ו בראשינו, אכי"ר.
נספח
שם המפורש יוצא
א. ידוע לשון המשנה ביומא (סו ע"א) "והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו".
ב. ומטו מרבינו האריז"ל שהשם המפורש היה יוצא מאליו, ["פרי עץ חיים" (שער יום הכיפורים פ"ב). וראה להלן יריעה ארוכה בזה למקורות הענין ופלפוליו].
ג. ולכאורה צ"ב דא"כ יש כאן חסרון במעשה המצוה של הכהן, דהא בעינן "דיבור", ואיהו לא עביד מידי, וכעין פסול ד"תעשה ולא מן העשוי".
ד. ומרן החד"ה קוק שליט"א אמר לי [בעשי"ת תשפ"ו] שאמנם לגבי דידן כגון דא דיוצא מאליו חשיב חסרון במעשה המצוה, אבל לגבי כה"ג המקודש בעשר קדושות בפרישות וטהרה, דהיא הנותנת לו כח קדושה לזכות להיות שם המפורש יוצא מאליו, א"כ אדרבה, זהו מעשה המתייחס אליו, וכמעשה דידיה חשיב, ואדרבה אם לא זוכה להגיע לזה, זהו חסרון ב"עבודת הגברא". וכעי"ז מתבאר מלשונו של מהר"ם חאגיז בס' שפת אמת (דף יז) והוב"ד בהגהות "שאר ציון" למתני' דיומא הנ"ל.
ה. והגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר על הערה הנ"ל דמסתמא נעו שפתותיו של הכהן ויצא דיבור קל בקוך נמוך, והנס היה שיצא הקול בברירות ובחוזק עצום שהיו כל העומדים בעזרה שומעים את קולו וכו'. והביא דבריו הג"ר חיים מינץ שליט"א בס' הנחמד "זקניך ויאמרו לך" (עמ' מח). וע"ש מה שכתב לפלפל עפ"ז. וראה עוד ביומא (לט ע"א) שהיו שומעין אותו עד יריחו. וכעין ד' הגרמ"פ מצאתי למהר"ר אברהם סאבע זיע"א בס' "צרור המור" (פ' יתרו). ע"ש לשונו [ודבריו בפנ"ע נאמרו ולא משם האר"י].
ו. אכן לאור האמור בד' מרן שליט"א אין הכרח לתנאי זה. ואדרבה דברי האר"י יש לפרש כפשוטן, כי הן הן גבורותיו ושבחו של כהן גדול. ומשמע שנקשר הענין בגדר "ואני תפלה" שאמר דוד המלך, ועמש"כ בזה בס"ד בהגהות לספר בן בוזי הכהן שיראה אור בקרוב.
& & &
הנה כ' ה"תוספות יום טוב" (יומא פ"ו מ"ב), "משמע דאלו כשהיו שומעין מפי שאר כהנים, וא"נ מפי כה"ג ודלא בהני דתנינן, לא היו עושין כל אלה. ואע"פ שבמקדש מברכין ככתבו בברכת כהנים כדתנן במשנה ו' פ"ז דסוטה. ואולי טעם הדבר כמ"ש החכם מהר"ר משה קרדואירו בסוף עבודת יה"כ, שבכל יום היו מזכירין הכהנים אותו בברכת הכהנים בנקוד אל"ף דלי"ת דהיינו וכו', וביום זה היה מזכיר בנקוד חול"ם סגו"ל קמ"ץ סגו"ל". עכ"ד.
והגאון יעב"ץ בס' "לחם שמים" (יומא שם) כתב ע"ד התויו"ט, "ואין נראה מ"ש שלא היו עושין כל אלה, דודאי בשכמל"ו היו עונין גם בברכת כהנים, דהא ילפינן (יומא לז ע"א) מקרא דכי שם ה' אקרא הבו גודל, שנראה דבכל פעם ששומעין הזכרת שם המיוחד מחוייבין לענות כן. אבל ודאי נראה שלא היו נופלין על פניהם כי אם דוקא כשמזכירו הכה"ג ביוה"כ, ולא מהטעם שזכר בתי"ט, גם קבלה מהרמ"ק אם קבלה היתה בידו טוב.
אמנם דבר זה מתורת רבינו משה קורדואירו לא למדנו, מתורת האלהי ריא"ל ז"ל למדנו, שדקדק עוד במשנתינו זאת שהי"ל לומר כשהיו שומעין הכה"ג מזכיר את השם, ומדתני בהך לישנא שם המפורש יוצא מפי כה"ג, לכן פירש האר"י ז"ל שר"ל השם יוצא מאליו מפיו של כה"ג, וכן אמרו רז"ל שהיה השם יוצא מתוך גרונו של כה"ג, וזה סוד הכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי ולא כתיב תזכיר, והוא הטעם ג"כ שהיו נופלין על פניהם כששומעין השם יוצא מעצמו מפיו של כה"ג, משא"כ בהזכרת הכהנים בברכתם את העם שלא היה בה זה הפלא הנורא. כנלע"ד נכון מאד". עכ"ל היעב"ץ. וכבר כ"כ בקיצור בתפא"י שם, וכ"ה ב"הון עשיר" לרע"ח ריקי הי"ד, וב"זרע יצחק" חיות, ובחי' "שפת אמת" מגור. ע"ש.
וכעי"ז כתב הרה"ק ר' שלמה מראדאמסק זיע"א בס' "תפארת שלמה" (בחי' ליום כפורים) ע"ד התויו"ט, וז"ל: "אך הנ"ל עפ"י האר"י ז"ל שביו"כ היה השם המפורש יוצא מעצמו מפי הכה"ג בגודל קדושתו של הכה"ג, מה שלא הי' כזה בכל השנה, הנה לכך היו כורעים ומשתחוים וכו' ואומרים בשכמל"ו, שהיו מהללים ומשתחוים על שם כבוד מלכותו ואלקותו ית"ש שנמשך לעולם הזה ע"י איש צדיק כזה שהוא הכה"ג בקדושה וטהרה, וכמ"ש אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שכל אחד מהאבות המשיך בחי' אלקות שלו בעולם הזה להתגלות כבוד מלכותו ית"ש בעולם". עכ"ל.
וכדברי הגיעב"ץ בשם האריז"ל כן נמצא בספר "פרי עץ חיים" (שער יום הכיפורים פ"ב) שכתב בשם רבנו האר"י וז"ל, "דע כשהיה מזכיר כהן גדול שם המפורש היה יוצא מאליו מפיו ולא אמר (ביומא סו ע"א) כשהיה מזכיר רק יוצא מפי כהן גדול, כי מאליו יוצא והיו הכל שומעים אותו". עכ"ל. ומה שכתב שכן אמרו רז"ל ציינו בלחם שמים החדש שכוונתו לספרי פרשת מטות פיסקא קנג. ולעת עתה לא מצאתי שם מזה. ויש בספרי במק"א דברים אחרים אך לא כהנ"ל.
וכבר ביארו ביסוד זה של האר"י את לשון הפס' (שמות כ, כד) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" וכו', דהיינו ביוה"כ שהיה שם המפורש מוזכר מאליו בפי הכה"ג. וכ"כ בס' "חמדת ימים", ובס' "ימי דוד" מסאלוניקי (בביאורו לסדר העבודה, דפו"ח דקע"ד ע"א). ובשו"ת חתם סופר ח"ה (השמטות, סימן קצב). ובס' פדה את אברהם פאלאג'י (דרוש א' לשבת תשובה, דף ג סע"א). וע"ע בס' אבות עולם ויטאלי (פ"ג דאבות מ"ז).
ויש לציין לד' הזוהר (פרשת פנחס, דרל"ט ע"א) "תא חזי ברזין סתימין במדות דקודשא בריך הוא ההיא מדה דמשתדלין בה ודכרין בה עלה אתמר במדה שאדם מודד בה מודדין לו ושבעין אנפין לאורייתא והאי איהו בכל המקום אשר אזכיר את שמי, תזכיר את שמי מבעי ליה אלא בההיא מדה דאזכיר את שמי בההיא מדה אבא אליך וברכתיך". ע"כ. וע"ע בירושלמי ברכות (פ"ד ה"ד). ובבבלי ברכות (ו ע"א). ודו"ק.
וב"גבורת ארי" (יומא שם) כתב, דמכאן ראיה לדברי רבינו האי גאון שהביא הרא"ש (פ"ח דיומא סי' יט) דשם המפורש שהיה אומר ביוהכ"פ הוא שם בן מ"ב אותיות, משא"כ שם המפורש שהיו הכהנים אומרים בכל יום הי' שם בן ד' אותיות. וכל מה שהבאתי כאן הוא ליקוט קצר והרבה פרטים ועיונים יש בהאי שמעתתא, תן לחכם ויחכם עוד.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
החד"ה קוק משיב: האם יש בגויים גדר "בינוניים תלויים ועומדים עד יוה"כ"?! ועוד...
חידושים נפלאים
בגדרי הדין דראש השנה ויוה"כ
מאת מרן אור העולם רבינו החד"ה קוק שליט"א
בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ויש לנו לדעת, מאי עבדי בשמיא בענינו של גוי שיצא "בינוני" בדין, האם ממתינים לו עד יוה"כ, או שכלפי הגויים ישנה הנהגה אחרת.
בינוניים תלויים בתשובה
א. איתא בר"ה (טז סע"א), א"ר כרוספדאי, א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יוה"כ, זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה.
ומבואר ברמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ג), דמה שכתוב בגמ' לגבי בינוניים שאם "זכו" נחתמין לחיים, היינו שעשו תשובה. וכ"כ רבינו חננאל שם. ועפרש"י לסוטה (יז ע"א, ד"ה זכו). וע"ע בפיהמ"ש להרמב"ם (ספ"ק דברכות) בביאור "ולא זכיתי", שהוא לשון נצחון, וה"נ י"ל דלשיטתיה אזיל, ד"זכו" של בינוניים היינו שנצחו את יצה"ר, וכלישנא דגמ' בברכות (ה ע"א) "נצחו מוטב".
עשי"ת - מתנה טובה
ב. והנה "זמן בית דין" של מעלה לבינוניים הוא עד יוה"כ, ולכאו' לא מסתבר כלל שיום הכיפורים יהיה גם נחלת הגויים, שהרי הוא "ים של רחמים" כלשון הגר"י סלאנטר זיע"א, ואינו שייך אלא לבנים אהובים ולא לגויי הארצות.
ומטו עוד משמיה דהגרי"ס זיע"א, שאילו היה ניתן לנו יוה"כ פעם בשבעים שנה היה זה אושר עצום עבורינו, וכמה נשמח ונעלוז שאנו זוכים ליום אדיר זה מידי שנה בשנה. וכולי האי לא יתכן כלל שיקבלו בני השפחה, והרי זה בכלל מאמרם ז"ל (שבת י ע"ב) א"ל הקב"ה למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה [ויוה"כ נמי איקרי "שבת שבתון"], ואני מבקש ליתנה לישראל.
אין "תשובה" לגויים
ג. מה גם שיוה"כ הוא "יום תשובה", וכן כל עבודת עשי"ת היא בתשובה, כמ"ש ר"ח והרמב"ם הנ"ל, וקיי"ל דאין תשובה מועילה לגויים כמבואר בתנחומא (האזינו סי' ד), וכן מבואר בתקוני הזהר (תיקון כד, דנ"ד ע"ב), ובירושלמי (רפ"ט דנזיר), וקרא כתיב, "שובה ישראל עד ה"א" וכו' - ולא גויים. וכבר חשפו זרועם בנושא זה מרן הגרי"ח סופר שליט"א בס' "שובי השולמית" (ח"ב סי' טו) ורב אחאי כמהר"ר יוסף חיים אוהב ציון שליט"א בס' "סמי דחיי" (קונטרס "ישראל לסגולתו", עמ' קלה והלאה) לברר נושא זה מכל הקושיות שיש בו, ורב אחאי שם, אסף כעמיר גורנה ל"ו טעמים מפי סו"ס בטעם שלא שייכת תשובה בגויים. [וראה מה הביאו בס' שערי יחזקאל על שע"ת לר"י ריש שער א בשם המשגיח זצ"ל. וצע"ע].
יוה"כ - מתן תורה
ד. עוד יש לציין, שיוה"כ הוא יום מתן תורה, וגוי שעוסק בתורה חייב מיתה (סנהדרין נט ע"א), ותשובה ותורה חדא אינון, וכמ"ש בנוסח התפלה "השיבנו אבינו לתורתך". ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. וע' מנחות (קי ע"א). ואכמ"ל.
וידועים ד' הגר"א מוילנא זיע"א בביאור דברי הגמ' בפסחים (סח ע"ב) דמר בריה דרבינא היה צם כל השנה חוץ מערב כיפור וחג שבועות ופורים, דכולהו חוט המשולש אית בהו דקשורים לקבלת אורייתא קדישתא בראשונה ובשניה ומאהבה. ואכמ"ל.
גם הגויים בדין דר"ה
ה. אכן, לשון המשנה בר"ה (טז ריש ע"א) "בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון", והוא שלב ראשון בדין [ובודאי דגויים בכלל, וכמבואר בירושלמי (פ"ק דר"ה ה"ג), וכן הוא בנוסח התפלה. וע' להלן בנספח אם הם גם ב"דינא רפיא" דיום שני של ר"ה], ושלב שני הוא המבואר בברייתא הנ"ל - בינונים תלויים ועומדים מר"ה עד יוה"כ, ולכאו' פשטות הענין משמע, דכולם שייכים גם בשלב השני כולל גויי הארצות, וזה לא כפי שמבואר לעיל בכמה טעמי תריצי. וצ"ב.
דעת הגרא"ב פינקל זצ"ל
יש לגויים י' ימים בלא סגולת הימים
ו. והגאון המקורי מהר"ר אליהו ברוך פינקל זצ"ל בס' "פותח שער" על הלכות תשובה (פ"ג ה"ג, סי' טז, עמ' קכז) כתב, דלגויים יש זמן המתנה במשך עשרה ימים עד יוה"כ, ואין להם שום דבר מהסגולות השייכות לעשי"ת ומכ"ש ליוה"כ, שלא נתנו אלא לבני ישראל עם קרובו, ורק בהם נאמר "קראוהו בהיותו קרוב". ושוין נינהו לישראל בשיעור ה"זמן" של עשרה ימים, ולא בתכלית הזמן דהיינו יוה"כ, וגם לא באיכות הזמן של עשי"ת. עכת"ד. וע"ש בדברים הנחמדים.
המלך הקדוש – המשפט, כנגד ר"ה ויוה"כ
ז. ויש לציין כאן הערה נחמדה בענין זה, כי בעשי"ת יש שינוי בנוסח התפלה, שאומרים "המלך הקדוש", ו"המלך המשפט", ומשמע דהשינוי דוקא בהני תרי ברכות, כי המלך המשפט הוא כנגד יום ר"ה שבו יעמיד במשפט כל יצורי עולם, והיא ברכה מהאמצעיות של בקשות צרכיו של אדם, ושייכי גם בגוי שבא לבקש. לא כן ברכת המלך הקדוש, שהיא כנגד יוה"כ, [וברכה זו נמצאת גם ביוה"כ דג' ראשונות לעולם פותחות], שבו נאמר "לקדוש ה' מכובד", וזה שייך רק לעם ישראל שעליהם שייך לומר "וקדושים בכל יום יהללוך סלה".
דעת החד"ה קוק שליט"א
הגויים נידונים בדין "בינוני"
ח. אמנם מרן פלא הדורות רבינו החד"ה קוק שליט"א אמר לי בזה [ערב שבת שובה תשפ"ב] דבר חדש, ובהקדים שיש לשאול, אמאי בינונים תלויים ועומדים, ולמה לא יהיה דין מיוחד ל"בינונים", כמו צדיקים לחיים ורשעים למיתה, בינונים יתנו להם דין "אפור". וכמו שמצינו בדיני התורה דין "אשם תלוי" ו"תרומה תלויה", ואם כי יש מקום לומר דבמעשים שייך טפי גדרי בינוני, משא"כ ב"דין" של ר"ה, אבל אכתי צ"ב אמאי לא קבעו בשמיא דין מוכרע לבינונים, ומה ההכרח להותירם במבחן עד יוה"כ.
וביאר רבינו שליט"א, כי מצב של "ספק" הוא משורש עשו שהוא בית אב לספיקות, [כידוע "עמלק" שהוא מזרע עשו, עולה בגימטריא "ספק"], וגם בלימוד התורה כל אמירת הסברות שאינן ברורות, יש בהן שייכות לשורש עשו, והלמדן הטהור דוחה כל סברא שאינה מבוררת, ומצינו (סנהדרין קג ע"א) דהמוצא אשתו ספק נדה קשה יותר ממוצאה ודאי נדה, וענין של משיח בן דוד הוא לסלק ספיקות מהעולם, וכבר ידוע מהגר"א דענינו של יצר הרע, הוא הטלת ספיקות ומורה היתרא מפוקפק באדם, ובלא זה לא היה עבירות בעולם.
ט. ומעתה דעת לנבון נקל כי ביום ראש השנה שהוא בירור מלכות ה' בעולם, עבודת היום היא לדחות את כל הספיקות, וכדמצינו בזמן גילוי מלכות ה' כאשר כל ישראל על אדמתן, שאין היובל נוהג כל זמן שלא הכיר כל אחד את שבטו, אכן כל זה דוקא בבני ישראל שנאמר בהם "לתקן עולם במלכות שדי", ולהם הזכות והחובה הקדושה לברר כל הספיקות, ולברר את שליטת ה' בעולם, לא כן גויי הארצות דל"ש בהם האי מילתא, ולכן ב"גוי בינוני" יש "דין של בינונים", ואין ממתינים לו עד יוה"כ.
י. והוסיף הגר"ד קוק שליט"א, כי הדין של חיים ומות לצדיקים ורשעים הוא ברור, [וכבר הרחיבו בזה הראשו' כל אחד לפי דרכו כידוע שיטת התוס' והרמב"ן והראב"ד והחינוך וכו' זיל קרי בי רב], אך דין "אפור" של "בינונים" לא מצאנו מהי הגדרתו, ונראה שנקשר הדבר בדין "חציו עבד וחציו בן חורין", שנחלקו הבבלי והירושלמי בצורת עבודתו, דלבבלי הוא כעין אנדרוגינוס ותמיד הוא כלול מזה ומזה [וכעין גדר "כל דאלים גבר"], ולירושלמי "עובד את עצמו יום אחד ואת רבו יום אחד" [כעין גדר "יחלוקו"], ויתכן דדינו של הבינוני תלוי בפלוגתא הנ"ל. עכת"ד הפלאיים של רבינו שליט"א.
נמצינו למדים פלוגתא דרבנן בתראי, בענין גוי בינוני אי ממתינין לו עד יוה"כ, שלדעת מרנא הגר"ד קוק שליט"א, אין לו המתנה, ומיד פוסקין לו חיים של "בינוני", ולדעת הגרא"ב פינקל זצ"ל ממתינים לו עד יוה"כ, ואין לו את סגולת עשרת הימים ומכ"ש שאין לו כלל את מתנת הקדושה שביוה"כ, וגורלו נחרץ ביוה"כ.
