תקשורת השמאל
אתמול התנצל דני קושמרו ב"אולפן שישי" על הביקורת שלו נגד תושבי שכונת מישור הגפן באופקים - שכונה ש-33 מתושביה נרצחו על ידי חמאס בשבעה באוקטובר - על שבחרו להצביע לליכוד. ביום רביעי שודרה "סאטירה" ב"ארץ נהדרת" על ערוץ 14 שתומך, לשיטתם, ברצח רבין. באותו יום פרסמה איילה חסון את אותו פוסט שהסעיר את המדינה, שבו היא חושפת כיצד קברניטי תאגיד השידור הציבורי דורשים להשפיל אותה ולהכתיב לה נוסח של התנצלות על דבריה בנוגע לנשים הבדואיות, למרות שכבר התנצלה ולמרות שהדברים נאמרו לא בתאגיד, ובניגוד לנהוג במקרים אחרים בתאגיד.
תקשורת השמאל הולכת ומקצינה. ייתכן שתוצאות הבחירות נותנות להם עוד רוח גבית להתנהג בצורה מופקרת ולהסיר לגמרי את כל המסכות. התקשורת הזו לא יכולה להכיל קולות שונים. היא מתיימרת להציג את עצמה כ"אובייקטיבית", "מקצועית" ו"ניטרלית" - אבל כל ייעודה הוא לשמר את מבנה הכוח של ישראל. ולא רק כוח, אלא גם כסף, והרבה.
נשיאת העליון מרים נאור אמרה על משפט נתניהו שהוא המשפט של מנדלבליט עצמו. אבל האמת היא שזה משפט על התקשורת עצמה. כי כל תיקי נתניהו הם בעצם תיקי תקשורת. בן כספית, כך עולה מהעדויות, היה גורם מפתח בהעברת "מידע" מהדס קליין לחוקרי המשטרה בתיק 1000. תיק 2000, שהוא בעיניי תיק וירטואלי שאין לו כל ביסוס משפטי – הוא תיק ידיעות אחרונות–ישראל היום. ותיק 4000, שקרס כבר מזמן, עוסק ברגולציה של שוק התקשורת, ומי שיזם את התחקיר שהוביל אליו הוא גידי וייץ מעיתון "הארץ". זה הכול התקשורת, שעשתה כל מה שהיא יכולה כדי להדיח ראש ממשלה מכהן ופופולרי, שמשויך למחנה היריב. ומבחינתם של הבן כספיתים, הגיא פלגים והגידי וייצים – כל האמצעים כשרים כדי לשמר את הכוח שלהם ואת הכוח של התקשורת בשמאל.
והתקשורת לא לבד. יצחק עמית והיוריסטוקרטיה עשו כל מה שהם יכולים כדי לשמר את מבנה הכוח המושחת הזה בתקשורת. היוריסטוקרטיה חסמה את השופט בדימוס משה דרורי מלהקים מועצת תאגיד חדשה בתקופת ממשלת הימין, והוא נאלץ להתפטר בתסכול רב. יצחק עמית אפשר לגולן יוכפז להמשיך לנהל את התאגיד, למרות שהחוזה שלו פג כבר מזמן. עמית גם פסל את מועצת הרשות השנייה שהקימה ממשלת הימין והעלה מהאוב את המועצה שהוקמה בתקופת ממשלת השינוי, ואפשר לה לכהן בניגוד גמור ללשון החוק. וכמובן, בג"ץ הוציא גם צו על תנאי ואותת שהוא עומד לפסול את רפורמת השידורים של ממשלת הימין, רפורמה שנועדה להגביר את התחרות בשוק התקשורת, בגלל "כשלים בהליך" (זכרו: היוריסטוקרטיה מקפידה על ההליך רק כשזה נוגע לנושאים שהימין מקדם. ההליך הוא המהות החדשה).
אבל לא לעולם חוסן, כי בסוף התקשורת צריכה את הרייטינג, את צפיית הקהל. והנתונים האחרונים מלמדים על שינויים מעניינים בהרגלי הצפייה של הישראלים. כי הציבור איננו אידיוט והוא מצביע בשלט.
ערוץ 13 התרסק לגמרי לאחרונה. הרצועה האקטואלית היחידה שלעיתים הייתה מנצחת את ערוץ 14 נחלשת. התוכנית של שלזינגר גוברת לאחרונה על התוכנית של דרוקר בשעה שבע, וב-4 בנובמבר רשמה "שבע עם שלזינגר" 6.5% לעומת 5.6% ל"אזור מלחמה". על המהדורה של 13 אין על מה לדבר. היא מזמן כבר נמצאת ברמות רייטינג נמוכות. ב-4 בנובמבר רשמה המהדורה 5.2%, לעומת 13% לחדשות 12 ו-6.9% לחדשות 14. וב-1 בנובמבר היא הסתפקה ב-3.8% בלבד, אפילו פחות מחדשות כאן 11, שרשמה 4%.
אבל מה שמפתיע הוא המשבר ברצועת הפריים טיים, עם תוכניות הריאליטי המושקעות, שמושכות גם ימנים רבים. חצי הגמר של "דה וויס אולסטארס" הסתפק ב-3% בלבד, עם כ-89 אלף צופים. פרק הגמר, ששודר ב-3 בנובמבר, אמנם עלה ל-4.9%, עם כ-151 אלף צופים, אבל גם זה נתון נמוך במיוחד לגמר של תוכנית ריאליטי מושקעת כזו. מנגד, תוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 השיגה באותו ערב 6.9% וכ-187 אלף צופים, ואותה תכנית מצליחה להתמודד בהצלחה מול תכנית ריאליטי מושקעות ועתירות משאבים ומתקרבת אט אט לרייטינג דו ספרתי. כל זה מלמד משהו על השינויים בטעמי הקהל.
על כאן 11 אין על מה לדבר. לתאגיד יש תקציב ציבורי עצום, והתוצאות ברייטינג, במיוחד ברצועות החדשות והאקטואליה, מחפירות. היעדרותה של איילה חסון הובילה את רצועת השידור הזו, בהגשת אליאור לוי, לרייטינג מחפיר של 1.2% בלבד ב-4 בנובמבר. באותה שעה השיגה שלזינגר בערוץ 14 6.5% – יותר מפי חמישה. אפילו מהדורת החדשות המרכזית של כאן 11 הסתפקה באותו ערב ב-2.8%, לעומת 6.9% בערוץ 14. וצריך לזכור: כל זה ממומן מכספי הציבור.
וזה לא נגמר שם. גם קשת 12 מציגה בחלק מרצועות השידור סימני שחיקה והדרדרות חריגה בנתוני הצפיה. "אולפן שישי", ספינת הדגל של חדשות 12, רשמה ב-23 באוקטובר רייטינג של 10.2%, בעוד שבשנים עברו היא השיגה נתוני צפיה סביב 16 אחוזים. וגם המהדורה המרכזית של חדשות 12, שהייתה רגילה בעבר לנתונים גבוהים בהרבה ב-4 בנובמבר היא הסתפקה ב-13%, ובחודשי הקיץ היא אף צנחה אל נתון חד ספרתי. המצוקה בערוץ כה ניכרת, עד שבניגוד לנהלי מדידת הרייטינג, הם מפצלים באופן מלאכותי את המהדורה, רק כדי להראות שהיא עברה את קו השבר של 10 אחוזים רייטינג.
וגולת הכותרת היא תוכנית הסאטירה המושקעת של קשת 12, "ארץ נהדרת". פרק ההשקה של העונה ה-24, ששודר ב-13 באוקטובר, רשם 16.7% רייטינג ו-471 אלף צופים, לעומת 21.8% בהשקת העונה הקודמת בפברואר 2025 ו-28.6% בהשקת העונה בשנת 2023. מדובר בירידה של כ-42% ברייטינג של פרקי ההשקה בתוך שלוש שנים. הפרק הרביעי, זה ששודר ביום רביעי ושבו לעגו לערוץ המתחרה, צנח ל-15.2% בלבד, נתון נמוך אפילו מפרק ההשקה.
ההקצנה בתקשורת השמאל מלמדת על הפאניקה שאוחזת בקברניטיה שלא יודעים איך להגיב לשינויים בדעת הקהל. הנתונים מצביעים על כך שהנאמנות של הציבור לערוצי הטלוויזיה הוותיקים כבר איננה מובנת מאליה. וכשאתה פותח את "אולפן שישי" ושומע שוב את אמנון אברמוביץ' מטנף על הימין בשפה "כאילו מתוחכמת", אתה פשוט לוחץ על השלט וזוכה לצפות בתוכנית טובה הרבה יותר בערוץ 15, "קבינט שישי" עם נווה דרומי. שם לפחות יש ויכוחים (גם אם לעיתים יוצאים משליטה), שם יש מגוון דעות, גם אם הקו הוא יותר ימני. אולפן שישי הוא העבר, וקבינט שישי הוא העתיד של שעת השידור הזו.
מורתי, הפרופ' רות גביזון ז"ל, נהגה לומר שמבנה הכוח המושחת של ישראל הוא של התקשורת-הפרקליטות-המשטרה. והיא כמובן צדקה.
את מבנה הכוח המשחית הזה צריך לפורר, ויפה שעה אחת קודם.
