רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 13 בפברואר 2026

לא לומדים את הלקח - פדופילים 'רוחניים' אסור לאפשר להם להמשיך 'ולחנך'


לומר על החרדים כי הם מטומטמים קשה, אבל מעשיהם, אין ספק כי הם מטומטמים, אם הם באמת מבקשים לתקן. בנושא הפדופילי בישיבות ובבתי הספר לבנות קורה משהו שמוכיח כי יש לנו עסק עם מטומטמים. מפני שאם היה להם רק קצת שכל בראש היו יודעים כי הם לא פותרים את הבעיה רק מעבירים אותה ממקום למקום. השבוע למדנו עוד פרק בנושא הזה וחייבים לפקוח שוב עיני עוורים או מטומטמים שככל הנראה לא קולטים כי הם עושים מעשה מטומטם

היה זה משגיח בישיבה ידועה בבני ברק, תפסו אותו עם מעשים חמורים, ובמקום לסלק אותו מחינוך בכלל, להפנות אותו למקום שלא יהיה עם צעירים, שלחו אותו לחו"ל לחנך בישיבה שם. לאחר תקופה הוא נתפס גם שם עם מעשה דומה, ולא תאמינו, גם הם נהגו כאותם מטומטמים והעבירו אותו למדינה אחרת שיחנך שם, ועתה תפסו אותו שם. והשאלה הנשאלת, האם לא היה מספיק ללמוד ממה שקרה בבני ברק שאסור לו לעסוק בחינוך? ואם כבר נתתם לו עוד צ'אנס, איך זה שמצרפת שלחו אותו לאנגליה, האם לא למדתם מפעמיים שנתפס ושולחים אותו למקום שלישי

לא רק אצל הבנים, גם אצל הנשים קיים מצב כזה, וכאשר נתפסה אחת המחנכות הידועות בבני ברק בבית ספר של אלו שהם טוענים כי הם הגדולים ביותר בארץ, שלחו אותה לאוסטרליה, ומה קרה שם? כל העולם כבר יודע. היא ברחה חזרה לישראל ונאלצו להסגיר אותה והכל בשל אותו טמטום. במקום להוציא אותה לגמרי ממסגרות חינוכיות ושלא תהיה יותר עם צעירות, העבירו את הבעיה למדינה אחרת

מדובר בניסיון של עשרות שנים, האם אלו לא מספיקים בשביל להגיע למסקנה כי מי שנופל עם ענין כזה חייבים להוציאו מכל מסגרת חינוכית? המציאות היא, שמי שחולה בתחום הזה, בלי טיפול רציני, והפעולה הראשונה להרחיק אותו מסכנות, אסור לאפשר לו לחנך במקום אחר. כך בישיבות וכך בבתי הספר של הבנות. ואם חשבנו כי סוף סוף מתחילים לקלוט את הדברים, אנו לומדים שוב ושוב כי לא לומדים וחוזרים על אותן טעויות

אין זה סוד כי הפדופיליה חדרה חזק במוסדות החינוך החרדים, נאבקים נגד ראשי המוסדות הללו שחלקם לא מוכנים לשתף פעולה ומשאירים אותם במקומותיהם או שמעבירים אותם לעיר אחרת, ולא פותרים כך את הבעיה, מפני שהיא לא עוצרת. מה חייבים לעשות ראשי מערכות החינוך החרדי לעניין הזה, שכל מי שנתפס במעשים האלו שמים עליו חותמת שאסור לו לעסוק בחינוך, חייבים להרחיקו מילדים ובחורים ושלא יוכל לעשות את המעשים הללו. ישנם הטוענים כי אלו יעשו זאת בבית כנסת אם יוכלו, אז נכון שצריך לשים גם שם עין. אבל היכן שמצאו ויודעים במי מדובר איך מאפשרים להם להמשיך בחינוך

האם יש רצון למצוא פתרון לבעיה או ששומעים על פלוני, ממתינים שישכחו ושוב עוד סיבוב על מישהו אחר ולא פותרים דבר. חייבים לנקות את כל מוסדות החינוך מיצורים כאלו. מי שנגוע בנושא שילך לטיפולים, ומי שלא עושה זאת חייבים להרחיקו מכל מקום ציבורי מפני שהוא מסוכן לציבור גם אם הוא משגיח בישיבה וגם אם מדובר במנהלת מוסדות חינוך לבנות. יצורים כאלו מאמללים את העתיד של כל כך הרבה צעירים וחובת ראשי הציבור לעשות סוף לטמטום הזה

חיים שאולזון

עדיף בלי 'חוק גיוס' אם חלילה יחוקקו חוק יווצר מצב של אל-חזור בעתיד


אין ויכוח בין גדולי ישראל והעסקנים החכי"ם החרדים כי מדובר בחוק רע, לא שמענו מאחד ויחיד שיאמר כי החוק טוב לחרדים, הנוסח כמות שהוא מכניס הרבה מקלות לגלגלי הישיבות, ובעתיד השליטה תעבור לצבא ולא עוד לראשי הישיבות. הסיבה מדוע בכל זאת מחפשים נוסח שבדלית ברירה יצביעו בעדו, לפתור כמה בעיות בו זמנית. ראשי ש"ס יוכלו לשוב מיידית לממשלה, זה מה שבוער לאריה דרעי יותר מכל, הוא לא אוהב את ש"ס מחוץ למשרדי הממשלה. העניין השני שזה חשוב גם ל'דגל התורה' להחזיר את התקציבים לישיבות, הם מוכנים להסכים לסנקציות העיקר שהכספים ישובו לזרום לקופת הישיבות, ועם כל זאת אין כל ביטחון שחוק כלשהו שיעבור בכנסת יעבור גם את בג"ץ, כאן המקום הכי מסוכן, מפני שאם בג"ץ פוסל את החוק אנחנו נקלעים למצב קשה. מצד אחד חייבים יהיו לתקן שפירושו שהחוק יהיה רע עוד יותר לחרדים. והענין השני והכי חמור לא יוכלו בעתיד לתקן את החוק

בכל מצב לוקחים סיכון, אם היינו משוכנעים שנוסח חוק יקבל את גיבוי בג"ץ יוכלו אולי לחשוב על כך, אבל רק אם מדובר יהיה בחוק שקשה יהיה לחיות עם זה כזה שלפחות לא יסגור את הישיבות. לא נראה כרגע שבג"ץ יתן יד לחוק כפי שהוא מנוסח, במיוחד כאשר יש מסיתים ומדיחים מי שעושים הכל נגד החוק ומבטיחים כי יגישו עתירה לבג"ץ אם החוק יעבור, הסיכויים שהחוק יעבור את בג"ץ קלושים, פרט אם יקרה משהו בימים הקרובים, החרדים יוותרו עוד ואז אנו בצרות ממש

ישנם מי שמרמים את עצמם כי בעתיד יוכלו החרדים לתמוך בהקמת ממשלת מרכז או אפילו ממשלה שמאלנית עם סטטוס קוו והתחייבות על הנושאים הדתיים הקיימים, וזו תתקן את החוק. זה כבר לא יוכל לקרות מפני מה שכבר חוקק לא ילכו אחורנית בג"ץ כולו מקצה לקצה תובע את גיוס החרדים והם ירצו הרבה יותר, ואז אנו בבעיה רצינית שפירושו ניאלץ לצאת לרחובות להילחם לא יהיה דרך כלשהו איך לצאת מזה דרך חקיקה בכנסת

לכן צריכים לעשות חכם עתה ולמנוע מצב שלא יוכלו לחזור ממנו. אם לא יחוקקו חוק גיוס, החרדים יצביעו נגד בכל מצב שפירושו שזה מעולם לא היה מוסכם על החרדים, יהיה מקום בעתיד לעשות משהו. עדיף לצאת למאבק ממקום טוב מאשר לצאת למערכה לאחר שהחוק כבר שובש ובמצב שאין דרך חזור, ומה שהצבענו עליו ניאלץ לחיות עם זה

עדיף עתה לשוב אחורנית לנקודת ההתחלה ולפתוח במערכה קואליציונית ואחרת גם אם יקח עוד הרבה זמן, מאשר להצביע על חוק שנסבול ממנו לעתיד. נכון שאנו מאמינים כי הנה המשיח בא ונפתר מן הצרה הזו, ובכל זאת אסור לנו לקחת את זה בחשבון בהכרעות כאלו, ולהבטיח את עצמנו עתה גם אם המשיח יבא מחר, ואולי דווקא ומפני שלא ניכנע למי שמבקשים למחוק אותנו, בזכות זה משיח יבא ובמהרה

חיים שאולזון

כל ח"כ חרדי שיצביע ל'חוק גיוס' שיאפשר להמשיך לעצור בני ישיבות פושע


את המינימום הזה הם לא השיגו, להבטיח כי ברגע שמחוקקים חוק גיוס, לא עוצרים עוד חרדים כלשהם, מתחילים הכל מהתחלה. לאחר כל כך הרבה ויתורים של החרדים, ולמרות זאת ימשיכו לעצור את מי שקיבלו כבר צו גיוס, עליהם החוק לא יחול, מה הועלנו, האם בשביל שיחזירו את התקציבים לישיבות מותר יהיה לאפשר להמשיך ולעצור מאות ואולי אלפי חרדים?

החוק כפי שהוא מנוסח כרגע הוא בניגוד גמור לכפי שסיכמו עם מרנן הגאונים ראשי ישיבת סלבודקא, השבוע הגרמ"ה הירש מאשר בדברים ברורים כי הנוסח שונה ממה שהם ראו, ולא די בכך, החוק יאשר להמשיך ולעצור את כל מי שקיבל צו גיוס ולא התייצב, עליהם החוק לא יחול, איך זה שהחכי"ם החרדים לא אומרים בצורה הכי ברורה, כי אם החוק יאפשר לצבא להמשיך לעצור חרדים אינם שותפים לחוק ויצביעו נגדו. רק כאשר העניין הזה מסודר יש על מה לדבר. ויתרו גם ככה הרבה מאוד, ומוכנים יהיו להידבר על סעיפים אחרים, אבל חייבת להיות התחייבות שמהרגע שיש חוק הכל מתחיל מהתחלה ולא יקרה שום דבר למי שקיבלו צווי גיוס בעבר

שורות אלו אינן עוסקות בגדולי התורה מפני שלא שמענו מהם כי הסכימו שימשיכו לעצור בני ישיבות. אסור לשכוח כי מי שקיבלו צווי גיוס וימשיכו להיות בסכנת מעצר הם גם כל מי שיושבים בישיבות במשך שנים. אבל העסקנים שהם עובדים על החוק, איך זה שהם לא מצהירים כולם יחד, שאם לא מתחייבים בחוק שהכל מתחיל מהתחלה וכי אף אחד לא יותר בסכנת מעצר, החרדים כולם מקצה לקצה יצביעו נגד החוק

תשכחו מהויכוח על הסנקציות שזה נושא בפני עצמו. הבעיה שנוצרה בשבוע האחרון, חששו שזה הולך לקרות אבל קיוו כי הם יירדו מן העץ שעלו עליו. בנושא הזה של המעצרים חייבת להיות אחדות של כל החרדים מקצה לקצה, כי לא נותנים יד לחוק גיוס כלשהו מבלי שהעניין הזה מסודר, וזה יכול להיעשות רק על ידי החוק. בכל דרך אחרת הם יכולים להכחיש ולהונות ולהמשיך לעצור אברכים ובחורי ישיבות

אין זה פלא מדוע אריה דרעי הסתגר לאחרונה ולא עוסק בפומבי בחוק הגיוס, הוא לא רואה איך יוצאים מן הפלונטר הזה. משה גפני מסתובב עם פנים מצוברחות בגלל העניין הזה. הם הבטיחו לרבנים הרים וגבעות בחוק הזה ועל סמך הבטחותיהם הרבנים נתנו את האור הירוק לחוק. ומה אנו לומדים שנוסח החוק שונה לרעה, ועל כולם בעיית המעצרים. הם לא מוכנים בשום אופן להתחיל הכל מבראשית, הם רוצים שרק מי שלא קיבל עדיין צו מרגע כניסת החוק לתוקף אותם לא יעצרו מפני שהם יהיו מסודרים במסגרת החוק, עשרות אלפים אחרים שרובם הגדול מי שלומדים בישיבות יהיו בסכנת מעצר, ועליהם יחולו סנקציות אחרות שלא יהיו במסגרת החוק

שתיקת החכי"ם החרדים בענין הזה חמורה. חובתם לזעוק. בשיחות אישיות הם אומרים כי הם עושים כל מה שהם יכולים, אבל חוששים שלא יצליחו מפני שהייעוץ המשפטי מתנגד שזה יהיה רטרואקטיבי, הם רוצים שהחוק יחול רק מן הרגע שזה יכנס לתוקף שפירושו שלפחות שישים אלף חרדים יהיו בסכנת מעצר

חייבת להיות הכרזה ברורה ופומבית, שאם לא מבטיחים את כל החרדים מרגע כניסת החוק לתוקף, יצביעו נגד החוק ומעדיפים מאבק כללי על חוק גיוס שבין כה וכה הוא רע לחרדים. להפסיד גם את זה וגם את זה החרדים לא ירחיקו כל כך. ישנם מי שמבינים זאת, אבל רק כאשר הדברים ייאמרו בצורה ברורה הם ייאלצו לעשות כאן משהו

חיים שאולזון

זורקים ביצים ועגבניות על אדמו''ר לקהילה ענקית ושותקים - שלא ישכחו יגיע תורם!


אפשר מותר וחייבים להתווכח, לא חייבים להסכים זה עם זה, מותר למישהו אחר לחשוב אחרת, במיוחד כאשר עול הציבור עליו, אבל אסור לנהוג באלימות עם מי שסבור אחרת. קל מאוד למי שעול הציבור לא עליהם למחות נגד האחר, אבל קשה מאוד להבין את מי שנושא על שכמו את כל הציבור שלו. ולדוגמא כאשר עוסקים באדמו"ר של קהילה ענקית שיש לו שם חסידים עובדי ה' ויש מי שהם באמצע ויש גם מי שהם על גבול הנשירה והאדמו"ר חש חובה להצילם ומאמין שמסגרת חרדית בצבא תציל אותם. מותר לחלוק עליו, אבל לזרוק על מכוניתו ביצים ועגבניות זה מעשה אשר לא ייעשה

זוכר אני כאשר מישהו לכלך את המכונית של הרב שך ערכו יום תפילה יצאו בקול זעקה גדולה ומרה היתכן שעשו כך. והנה אותם אלו אשר זעקו אז כי פגעו ב'כבוד התורה' הם אלו שעושים זאת עתה לאדמורי"ם ואחרים, ופתאום זה מותר. גם אם יטענו כי מעולם לא התירו זאת, המציאות שהם שותקים כאשר אנשים שלהם עושים זאת, הם הופכים לצבועים. כאשר פגעו בגדול שלכם זה היה אסור וכשעושים זאת לאחר מותר, אז שלא ישכחו שהיו כבר אז מי שידעו במי מדובר, הם זועקים רק כאשר פוגעים בהם ושותקים כאשר אנשיהם עושים כך לגדולים אחרים

שורות אלו אינן מופנות למחבלים הליטאים והקנאים, הם היו צבועים ונשארו צבועים ואיני מצפה שיהיה אחרת. מאז מלחמות הרב שך עם החסידים הם זעקו אם חלילה מי יפגע בגדוליהם וחגגו כאשר פגעו בגדולי החסידים והספרדים. השאלה שלי כאן הוא לאותם אדמורי"ם ששתקו לאחר שעשו מעשה שכזה. לא מצאנו אחד שיקום יזעק ויפרסם מחאה נגד אותם מחבלים ליטאים

אני מוחה כאן נגד כל האדמורי"ם ששתקו, מדשתקי שמע מינה דניחא להו, הם יטענו כי הם שותקים כי הם לא מחפשים צרות מן הקנאים והסיקריקים, לאלו אשיב, כי אתם גרועים מהם. עצם העובדה שאתם מפחדים מיצורים כאלו, אתם לא שווים את התואר והתפקיד שלכם. מנהיג אמיתי מוחה ומדבר מקיים את ה'לא תגורו' היכן שצריכים לקיים זאת

אני את שלי עושה כאן, מפני שמדובר באדמו''ר שמעולם לא פגע בזבוב, לא מתערב בפוליטיקה, ודעתו אובייקטיבית בנושא הגיוס לצבא, הוא רוצה להציל את מי שהוא מאמין שיצילם דרך הצבא. נציין כי מרן הגראי"ל שטיינמן בשעתו ניסה את הדרך הזו למען אלו שאם בין כה וכה הולכים לצבא שיהיה להם מסגרת דתית שנכשלה מפני שהצבא תפקידו לחלן וזה לא קלטו. היום זה ברור הם אומרים בצורה הכי ברורה כי הצבא 'מחנך'. אבל כאשר עוסקים במי שהם על גבול הנשירה, מסגרת כזו אולי תצילם ודוקא מפני שהם כאלו שהם נגד המסגרת. בצבא מצאנו חרדים שנשרו ובצבא הם חזרו בתשובה מפני שבמסגרת החילונית של הצבא הם לחמו נגד

שלא ישכחו אותם אדמורי"ם ורבנים ששתקו, שבסופו של דבר השתיקה שלהם תגרום שהביצים והעגבניות יעופו בכמה כיוונים. חייבים להיאבק באלימות הזו ובכל הכח, ללא כל קשר לדעות. כותב שורות אלו נאבק נגד המטשטשים בנושא הציוני והחילון בצבא, ובכל זאת רואה לחובה למחות על מעשים כאלו

חיים שאולזון

עם 'צינור השפע' בונים עבודה זרה


זו הפכה למחלה חרדית, נולדת לאבא אדמו"ר אתה יכול לעבוד על אנשים שיאמינו בך כאילו שאתה סגנו של אלוקים וכי 'השפע' יורד דרכך. לא שמעתי עדיין מחסידיו אם השפע יורד דרכו לעולם כולו כמו שמאמינים בגור או שרק לחסידיו, איך שלא יהיה מדובר בסילוף גדול כזה שמטרתו להחדיר אמונות טפלות שמובילות בסופו של דבר לעבודה זרה ממש

אם הרבי הזה החדש היה משחק ראביסטעווע, שיהיה לו לבריאות כמו כל אחד אחר שיתפוס מלאכים בתפילות ובטישים. מי שאוהבים את זה בבקשה, בעיני זה תיאטרון חרדי ולא יותר מזה. אבל כאשר מנסים להחדיר אמונות שמובילות לכפירה בה' חובתנו למחות. צעיר אחר בנה חצר ורוצה שיאמינו כי הוא משיח, ועתה בא איזה רבי צעיר חדש ורוצה שיאמינו כי דרכו בא השפע לעולם

בהרבה חצרות נמצא דברים שמרחיקים ומסוכנים. חייב להיות ברור כי לא זו הייתה מטרת החסידות, תפקידו של אדמו''ר הוא ללמד ולייעץ ואף לברך את מי שצריך אבל עד כאן, כאשר עוסקים באמונה ובמה שבא רק מהקב''ה ולא מאף אחד אחר, חייבים להיזהר שלא להאמין אפילו לא במשהו שזה דרכו של בשר ודם

כן, הרבה מאוד בירכו וזה הצליח להם, והיו הרבה מאוד שבירכו והתחייבו ולא הצליח להם, מפני שלא הם הקובעים מה יקרה לפלוני או אלמוני, לא הם ולא דרכם יורד השפע לעולם

סיפרתי זאת הרבה פעמים מפני שהייתי עד לזה, על אחד מן המברכים הגדולים שהאמינו בו בצורה עיוורת ומטורפת. נכנס אליו יהודי שבתו הייתה חולה והרופאים אמרו כי אין לה יותר משבועיים לחיות, ואותו מברך שעמדו בתור אצלו והניחו סכומי עתק אצלו אמר לאותו אבא שהיה עשיר, כי אם הוא נותן לו מיד מיליון דולר הוא מבטיח לו כי בתו תחיה. האבא במקום כתב לו צ'ק על מיליון דולר ונתן לו, ולא עבר יותר משבוע ובתו הלכה לעולמה, וכאשר חזר לאותו מי שכל כך הרבה האמינו בו ותבע את הכסף בחזרה הוא לא החזיר בטענה כי אין לזה קשר, וכי הכסף שנתן זה לצדקה ולא חוזר. למרות שטען כי בגלל הבטחתו נתן את הכסף וזו לא התקיימה לא עזר לו דבר, הוא את הכסף לא קיבל, ופנה למקורות משפטיים בנושא, אבל קרה מה שקרה לאותו מברך ואותו זה שהאמין באותו מברך הפסיד את הבת ואת הכסף

אמרתי לאותו יהודי, כי הוא איבד את בתו ואת הכסף בגלל שהאמין בכאלו. אם לא היה מאמין בבשר ודם כלשהו אלא רק בה' אחד וכי רק הוא יכול להושיעו סיכוייו היו טובים פי אלף שהיא תבריא ותצא מן הבעיה

מי שמחפשים הצגות ויודעים כי מדובר בהצגה בבקשה תהנו. אבל אם יש מי שחלילה מאמין בשטויות האלו, שלא יבואו בטענות כאשר יפלו חזק כי הקב"ה לא מוחל למי שמאמינים בבשר ודם, אלו ארורים

חיים שאולזון

רע בנים בשירות החילון והשמד


הרצון טוב אבל הראיה לרחוק אומרת אחרת, ישנם רבנים שהם ישבעו כי אינם תמימים, ואם אכן כך פני הדברים אקבע כאן כי הם רשעים. אני דן אותם לכף זכות שהם מאמינים כי הם מסוגלים לתקן ולהשתדל הכי טוב שאפשר להציל עד כמה שאפשר, והם חיים בטעות, אינם קולטים את עומק העניין, השוני האוטומטי מן הרגע שחרדי שהיה נקי מהשפעה ציונית ברגע שהוא מלביש מדי צבא הוא לא עוד אותו אדם. אותם 'תמימים' מאמינים כי לא הבגדים משפיעים אלא המעשים, אבל שוכחים כי אינם מסוגלים לשלוט על המחשבות והמזימות, מדובר בצעד שמשנה את חייך מן הקצה אל הקצה

מי שילמד את המזימה שבפקודות המטכ"ל ימצא כי בסופו של דבר המטרה היא לשנות את חייך, למחוק את ה'חרדיות' מתוכך ולהפוך אותך להעתק הדבק של מזרחיסט בשם 'חרדי', לימוד 'הדף היומי' לא עושה אותך חרדי, ללמוד שלשה סדרים כל יום לא עושה אותך חרדי, ולהתפלל בדבקות ובכוונה אינה עושה אותך חרדי, את כל אלו יש לך גם אצל המזרחיסטים, 'חרדיות' זו האפשרות שתוכל לומר מבלי שתצטרך להעלים זאת כי אתה אנטי ציוני ואינך מכיר בלאומיות של ישראל עד לביאת המשיח, מי שלא יכול לעשות זאת בצבא, פירושו כי אינו חרדי עוד

בין הרבנים כאלו שמקורם מחו"ל, אלו לא נולדו על ברכי המאבק האידיאולוגי החרדי. עבורם אם לומדים בפונוביז' אתה חרדי. אז נספר לכם כאן, שטובי המזרחיסטים למדו בישיבות כאלו והשקפתם עקומה. ההתמקדות בנשירה דתית היא טובה ורעה. טובה מפני שצריכים למנוע זאת עד כמה שאפשר, אבל גם רעה, מפני שזו מתעלמת מן ה'אידיאה החרדית' שבלעדיה אינך חרדי

למי שאינו יודע, הבסיס החרדי ויסודה הוא ה'התבדלות' לא רק מחילוני הרבה יותר ממזרחניק. ברגע שאתה בא לחטיבה חרדית והמפקד הוא מזרחניק ומאמין בציונות, אתה כבר לא חרדי יותר. החטיבה החרדית 'חשמונאים' מחקה הרבה מאוד חרדים ממקורם, הם הפכו להיות גרועים מן המזרחניקים תחת התואר 'חרדי' שזה לא יותר מכסות עיניים, מפני שאם אתה בצבא ולא אומר כל בוקר לפחות לעצמך 'ברוך אתה וכו' שלא עשני ציוני' אתה לא חרדי

מי ששומע את אותם רבנים שמונו לטפל כאילו בחיילים החרדים, שואל את עצמו והיכן 'האידיאה', אתם עסוקים בהכל רק לא בעיקר. היום בכל ישיבה שרים 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים', דבר שחודש מלפני עשרות שנים וטוב שכך. בזכות רדיפת הישיבות חזרנו למקור, מבדילים בין ציוני לאנטי ציוני זה נרדם הרבה שנים ועתה אנו חוזרים למקורות ב"ה. בצבא עושים אותם רבנים הכל שזה לא יהיה עוד, במשך של שנים מדברים עימם על הכל רק לא על האידיאה החרדית ומוחקים אותה מן החרדים

מצוה להלחם באותם רבנים מפני שהם עושים את העבודה המיסיונרית של הציונים, הם משרתים את השטן ממש. המזרחניקים לא הצליחו אז לקחו כאלו המכונים רבנים חרדים והם עושים את העבודה המיסיונרית, את אלו חייבים להוקיע ולדראון עולם מפני שהם מוחקים את האידיאה החרדית מן החרדים

חיים שאולזון

תפסיקו להחרים קהילות - כולכם אשמים!!!


שיטות הכתיבה הפרבדאית ידועות, המציאות הפוליטית שינתה סדרי עולם. גור האמינה כי לעולם חוסן וכי תמיד תשלוט, ועתה הדברים השתנו. על מי שהם לא הזיזו את הראש לכיוונם היום הם משתחווים להם רק שיבואו, הרבי מגור מתייחס היום למי שבעבר האמין כי הם לא שווים שניה עימו, המצב הפוליטי הפנימי שינה את הדברים, במיוחד מאז ששלומי אמונים ובעלזא עשו יד אחת, גור רודפת אחרי כל קהילה וגם הקטנה ביותר, ומשרתת את אוייבי אגודת ישראל על מנת להכות בכלל החסידים כפי שראינו בבחירות האחרונות לעיריות

הפרסומים בכל העיתונים החרדים היו על בסיס של החרמות. בכל מקום מחלוקות ופילוגים ולא מצאנו עיתון חרדי אחד ויחיד שזעק כי חייבים לכסות את כולם. מודעות בתשלום לא קיבלו ממי שהיו מוחרמים על מנת לשרת את מי שהיה להם אינטרס בהם. כך היה בויזניץ בסלונים וסלאנים, בביאלה ובעוד מקומות. 'המבשר' לא היה יותר טוב בענין למרות שהתחייבו שאצלם יהיה פתוח לכולם. המצב הפוליטי החדש משנה סדרי בראשית ב'המודיע' וב'המבשר' וטוב שכך, אבל אנא אל תספרו סיפורים כי אינכם מחרימים חרדים כלשהם, ישנם הרבה שמוחרמים אצלכם וגם ב'המודיע' וככה גם בעיתונים חרדים אחרים, כל אחד על פי האינטרס שלו, את המצב הזה קשה יהיה לתקן במאת האחוזים, אבל מה שנכון שהיום הרבה פחות מחרימים לא מפני שמבקשים לתקן את אשר קלקלו, אלא מפני שהמצב הפוליטי החדש תובע זאת. ברגע שהמצב הפוליטי הפנימי ישתנה תשמעו זמירות חדשות

חיים שאולזון

אהוד ברק אומר את כל האמת כי מטרתו להפוך את ישראל עם ככל העמים מבקש לסלק מישראל את הספרדים ואת התורה היהודית


עבורנו זה לא סוד כתבנו על כך עשרות שנים, מן הפעולות שלהם אתה רואה מה הם מחפשים ורוצים. אבל עתה הדברים התפרסמו רשמית. הקלטות של שיחות שהיה לאהוד ברק השמאלן הראשי בישראל עם ג'פרי אפשטיין פדופיל יהודי שהשקיע מיליונים בלחלן את ישראל ולהעבירו לשמאל, ושם אהוד ברק אומר כי הבעיה של ישראל שאפשרו עליה של יהודים מעדות המזרח, הם לא רצויים, בעיניו הספרדים מן הליגה הנמוכה, צריכים היו להשקיע יותר בעליה מרוסיה שהם אשכנזים, ועימם לבנות יהדות אחרת, למחוק את הרבנות הראשית ולהכשיר כל גיור כולל רפורמי, לקבוע מסגרות חדשות שהאשכנזים הלא מאמינים והשמאלנים ישלטו בישראל

אהוד ברק עושה ברור מה כוונותיו ואיך הוא רוצה לראות את ישראל, ומה יעשה אם השלטון יהיה בידיו, הדברים כל כך ברורים. אבל במקום למחות על מאבקו במסורת ובתורת ישראל אריה דרעי יצא נגדו על שהוא נגד המזרחיים, זה משרת אותו אולי בקלפי אבל כחרדי הוא מתעלם מעיקר העיקרים שהשמאל אסור לו להיות בשלטון אפילו יום אחד, וכי בגלל הדברים האלו החרדים בכל מצב ילכן עם הימין ולא עם השמאל

הפלא הכי גדול הוא יצורים מן הסוג של הרב יצחק יוסף משה גפני ואחרים המכונים שמאלנים. הם שומעים דברים ברורים כי השמאל מבקש למחוק את תורת ישראל והם בעד שיפילו את ממשלת הימין ויעדיפו ממשלת שמאל. לאחר דבריו של אהוד ברק לא שמענו את השמאלנים החרדים תוקפים את אהוד ברק וכוונותיו, וקוראים למלחמה נגד דעות כאלו, שאת עיקרן ממליץ יאיר גולן ומפלגתו ועוד כמותו

חובתנו להעתיק את ההקלטות הללו במיוחד את אותה שיחה בעשרות אלפי עותקים ולשלוח זאת למסורתיים ובעיקר לחרדים השמאלנים על מנת שיבינו ויידעו כי הציבור החרדי לעולם לא יתמוך במפלגה שזו רצונה. השפעת אהוד ברק על כל ממשלה היא אנטי יהודית, ואם אנו מבקשים להבטיח את עתידנו היהודי בארץ ישראל, לעולם לא נתמוך בהם בשום דרך

חיים שאולזון

הרב אברהם מנחם אייזנבאך בשיחת זום מיוחדת עם עסקני הישיבות מארה"ב:


 

רגעי השבוע - פרשת משפטים - שקלים, מברכים אדר

 


רגעי השבוע - פרשת משפטים - שקלים, מברכים אדר

 

"די זעלטענע פריינטשאפט צווישן העכסטן אויטאריטעט אין דער רוסישער פעדעראציע און דער רב שליט"א" / הדירה שנמכרה בתנאי מוזר ונמסרה בדרך מופלאה ביותר / הקצין היהודי שישב מוכן עם טיל מכוון לניו יורק / מעגל מוזיקאלי שנסגר בין קראקא ירושלים ומוסקבה

 

 

א. די זעלטענע פריינטשאפט

 

"אַ שמועס מיט דער הויפט רב פון רוסלאנד, הגאון רבי בערל לאַזאַר שליט"א, איבער זיין לעצטיגער אויפנאַמע ביים רוסישער פרעזידענט וולאדימיר פוטין"...

 

ובתרגום לעברית: "שיחה עם הרב הראשי של רוסיה, הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א, על קבלת הפנים האחרונה שלו אצל נשיא רוסיה וולאדימיר פוטין". והמשכו בכותרת משנה: "התופעה הנדירה והידידות המדהימה בין הסמכות העליונה בפדרציה הרוסית, ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, לבין הרב הראשי, הרב לאזאר שליט"א, המבקר בקרמלין באופן קבוע, ונהנה מהערכה וכבוד בדרגות הגבוהות ביותר של ההנהגה הרוסית".

 

העיתון "דער איד", הוקם בשנת תשי"ג. יחסית לעיתוני היידיש באותה תקופה, היה העיתון נקרא ביותר אצל הציבור החרדי בארצות הברית. העורך הראשון היה הוגה הדעות ר' אוריאל צימר ע"ה, שהתקרב בהמשך דרכו לחסידות חב"ד ועם כישרונותיו הנדירים סייע רבות לרבי.

 

העיתון מזוהה מזה שנים רבות עם חסידות סאטמאר שמרכזה בשכונת וויליאמסבורג, ובשל כך מאפיין העיתון את ההתנגדות הקיצונית נגד הציונות. בתקופות שונות יצא העיתון בחריפות רבה נגד דרכה של חסידות חב"ד, וליבה את המחלוקת באופן קשה של פגיעה קשה אף נגד הרבי. 

 

מאז הפך העולם לכפר גלובאלי קטן, ופעילותו חובקת העולם של הרבי נודעה יותר ויותר לציבור הרחב, שאף נחשף לכך בעצמו במסעות ברחבי תבל ועם תחלופתם של הכותבים וההוגים בעיתון - פחתה ב"ה השנאה, וכבוד והערכה לחסידות חב"ד, באים כיום ליד ביטוי בחצרות של סאטמאר. ראיתי זאת במיוחד, כאשר הרב הראשי לרוסיה הרב בערל לאזאר שליט"א הוזמן לבקרם, ואף שהופעתו ודיבוריו הם של חסיד חב"ד במלוא מובן המילה, הוא התקבל בכבוד מלכים. 

 

לפני שבוע קיבלתי פנייה מפתיעה מעיתון "דער איד": "אנו רוצים לשוחח עם הרב הראשי של רוסיה. במיוחד לאחר הפגישה שהייתה לו לפני כמה ימים עם נשיא רוסיה". 

 

חיכיתי להזדמנות מתאימה, והרב שליט"א ניאות להפנות מזמנו מספר דקות ולהשיב לרשימת השאלות באידיש שהצגתי בפניו בשם עורכי העיתון. 

 

כשקיבלתי שלשום את צילום העיתון, שפשפתי את עיניי בתדהמה. שער המוסף הוקדש כולו באופן מכובד ביותר לשיחה עם הרב הראשי, וכל השיחה מובאת באופן מעוררת כבוד והערצה, מלוות בתמונות מכובדות ביותר.  

 

השאלות היו מגוונות, על חיי היהדות ותחיית היהודים במדינת רוסיה הגדולה, היחס של ראשי השלטון אל הרב הראשי, ועד החזון שלו להמשך פיתוח הקהילות, באמצעות שלוחי הרבי הפזורים במרחבי רוסיה. 

 

"היה רגע מיוחד בפגישה שממש נגע בך?" - הייתה אחת השאלות, והרב שליט"א שיתף מתוך הפגישה שלא תועדה ולא פורסמה עד עתה. וכה סיפר:

 

"אני יכול להגיד שכן, היה רגע כזה. פגישתנו שנערכה לפני כשבועיים, הייתה למחרת של יום השואה הבינלאומי. פוטין אומר לי, כי בעצם כל סיפור טרגדיית השואה, בעבורו זה ממש סיפור שהוא לא שוכח מזה והוא חושב על זה כל הזמן - איך הגיעו הנאצים לעשות כזה דבר, וכמה קורבנות נפלו מזה, ואיך זה הגיע למצב כזה בעולם. זה מאוד מאוד נוגע לו ללב.

 

לפתע שיתף פוטין, כי יום לפני כן הוא צפה בסרט על ילד אחד, ילד קטן. אף שמדובר על שישה מיליון יהודים קדושים שנהרגו - בשבילו סיפור היהודי האחד הזה נגע בו במיוחד. הוא תיאר לי את הסיפור כולו לפרטי פרטים. 

 

הוא ראה איך אוספים את כל היהודים, ומעמידים אותם בשורה. יש גויים שרוצים לפרוץ לעזור ליהודים ולא נותנים להם. אבל בסוף רואים שהשורה הופכת לתהלוכה בדרך למקום שהולכים להרוג אותם, ורואים שם אבא ואמא וילד קטן, וכל הנאצים מסביב עם הנשקים לא נותנים לאף אחד לזוז.

 

ולפתע האם לוקחת את הבן שלה שהלך לידה ברגל, ודוחפת אותו, זורקת אותו, והוא נופל בידיים של מקומי שעמד בצד וראה מה שקורה. הילד רוצה לצרוח וללכת לאמא, אבל הגוי שתפס אותו אומר לו "לא, לא, הכל בסדר". הוא עוזר לילד ומביאו הביתה. רואים את הילד עומד שם ליד החלון ומסתכל החוצה ואומר: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". וככה בעל פה הוא חוזר על כל התפילה.

 

וזה מאוד-מאוד מרגש לראות את הילד ככה מסתכל בחלון וחושב על אמו. והגוי שמציל אותו אומר לו: "כן, כן, אני מבין", ופתאום אומר לו: "אתה יודע מה? עוד יותר טוב, תפסיק לדבר בכלל, אתה תהיה מרגע זה חירש. עדיף שלא ישמעו בכלל את הקול שלך". והילד ככה מהנהן בראשו ואומר כן. אז הנשיא עצר ואומר לי: "כמובן יש עוד המשך לסרט, הסתכלתי על זה אתמול, אבל הרגע הזה - לחשוב על הילד הזה, על המשפחה הזאת, על ההורים האלה ועל איך שהאנשים האלה הצילו את הילד"...

 

הנשיא המשיך ורצה לדעת אם התפילה הזאת, "שמע ישראל", זה משהו שילדים באמת קטנים יודעים. בתשובה סיפרתי לו את הסיפור על איך שהצילו ילדים אחרי המלחמה על ידי זה שקראו "שמע ישראל" - סיפור ארוך עם רבנים שנכנסו למקומות שהיו שם ילדים יהודים ולא ידעו מי יהודי, ועל ידי "שמע ישראל" הם הכירו בהם.

 

הסברתי לו שזו כל הנקודה של יהודי - "שמע ישראל" זו התפילה שאומרים כל יום, בוקר וערב, וגם התפילה שאומרים כשיוצאים למסירות נפש, כי זו האמונה בקדוש ברוך הוא. מגיל קטן ילד כבר אומר "שמע ישראל". ומובן שהילד שנראה בסרט, זה היה הקשר שלו להורים - המילים של "שמע ישראל".

 

הדברים עשו על הנשיא רושם חזק מאוד, כאשר ילד בן שלוש כבר מבין את העניין הזה של אחדות השם ואמונה בשם ומסירות נפש. הוא אמר שעכשיו הוא מבין עוד יותר כמה הסיפור הזה נגע לו, והיה לו מאוד חשוב שאנחנו נראה ביחד את הסרט על שולחן לשכתו.

 

 

ב. דירה נאה

 

השבוע נערכה במרקש שמדינת מרוקו שמחת נישואי בת הנגיד ר' לואי שיינר, תומך תורה ובעל צדקה גדול, אשר בתבונתו הגדולה יוזם הוא פרויקטים מעיינים לסייע לציבור הנזקק. פרט מעניין ששמעתי הוא, שהחתן הוא בן של הרב מרדכי רחמים מרדכי חודייטוב, יליד נחלת הר חב"ד בעיר קרית מלאכי בארה"ק, ונכד החסיד הרב רפאל חודייטוב המוכר מהווידיאו מפורסם איך הוא שר אצל הרבי את הניגון הבוכרי 'אתם שלום'.

 

לחתונה הוזמנו והגיעו אורחים מכל העולם, בהם רבנים וראשי ישיבות, אנשי ציבור ובעלי עסקים גדולים. 

 

בשולחן המזרח בלט בנוכחותו הרב הראשי הרב לאזאר, שבהכרת הטוב לפועלו של אב הכלה, נעתר להזמנה והגיע לביקור קצר של מספר שעות בלבד במרוקו. 

 

אתמול סיפר לי הרב שליט"א סיפור מפעים ששמע מאחד האורחים בחתונה הגדולה, איש עסקים גדול חסיד סאטמאר, שניגש לספר לו דבר שקרה עמו עצמו, כשהוא מקדים ואומר לרב: "אתם חושבים שאתם יודעים מי הרבי שלכם, אני אספר לרב מי הוא הרבי!":

 

"לפני מספר שנים נקלעתי לתסבוכת מאד קשה, והגעתי למצב שהיה עליי לעזוב תוך תקופה קצרה את הבית בו גרתי עם אשתי וילדיי. השקענו רבות לחפש מקום חילופי, בדקנו כל אפשרות, ושום דבר לא התאים לצרכים והיכולות שהתאפשרו לנו באותה תקופה קשה. 

 

כשקצו כל הקיצים ושום תקווה לא נראתה באופק, החלטתי לצאת להתבודד ביער סמוך, להתפלל ולצעוק אל ה' 'מאין יבוא עזרי'. רק התחלתי לפסוע בין העצים, ולפתע, כמו מתוך חזיון, אני רואה מול עיניי את הרבי מליובאוויטש. לא ראיתיו לצערי לפני זה, אני לא לומד את תורותיו ואין לי שום קשר אליו. אך, הנה הוא מולי עם הדרת פניו המרגיעות. 

 

שבתי על עקבותיי, חזרתי לביתי ואמרתי לזוגתי שאני מרגיש שיש לנו ישועה. סיפרתי לה את החוויה המטלטלת שעברתי זה עתה, והצעתי לה לפתוח שוב את העיתון, לבדוק במדורי הדירות ולטלפן למספר הראשון שהיא תראה. איש מבוגר השיב מהצד השני באפרכסת ויצאנו מיד לדרך, לכתובת שהוא מסר לנו להגיע. 

 

כשנכנסנו, קיבלנו את ההלם הראשון: הבית היה מלא בתמונות שונות של דיוקנו של הרבי! עברנו על הבית והוא נמצא מתאים בדיוק לדרישות של משפחתנו. התבקשנו לשבת, ובעל הבית מספר לנו שהוא מוכן למכור לנו את הבית במחיר זול במיוחד משוויו המלא. אך יש לו תנאי מוזר מאוד.

 

'אשתי מתה עלי לפני תקופה, אני בודד, ורוצה להישאר לחיות בדירה זו, עד סוף ימי חיי עלי אדמות. אני מוכר לכם את הדירה, אך תקבלו זאת רק לאחר מותי' - אמר לנו בעל הבית. 

 

אם לא ההיתקלות עם תמונת הרבי, היינו מוותרים ועוזבים את המקום מיד, אך מחוסר ברירה ולאור הרמז השמימי, החלטנו ללכת על זה, כשבתוך תוכנו אנו לא יודעים למה לצפות ועל מה להתפלל. וכי לחכות חלילה שהוא ימות כמה שיותר מהר בכדי שנוכל כבר לעבור לדירה?! או להתפלל שיאריך ימים ושנים והקב"ה ימציא לנו דירה אחרת בינתיים...

 

אבל מה שקרה כמה שבועות אחר כך, על-כך לא ציפינו ולא חלמנו: המוכר מטלפן ומבשר לנו שאנו יכולים להיכנס מיד לדירה! מתברר שהוצע לו שידוך... הם מצאו חן אחד אצל השני, ובקרוב, לאחר החתונה עם אשתו החדשה, הוא עובר לגור בדירתה הגדולה...

 

אומנם אנו לא חסידי חב"ד, אך תמונת הרבי תלויה במקום כבוד אצלנו בבית"! - כך סיים האיש את סיפורו הבלתי רגיל, אותו סיפר השבוע במרוקו, בדרך לחופת בתו של ידידו מר שיינר. 

 

 

ג. ניסן ונפלאות  

 

השבוע פגשתי את ידידי רב העיר קאסטראמא הרב ניסן רופו, שחזר לרוסיה מביקור קצר בארץ הקודש, והוא בירר אצלי מה נעשה לבסוף עם הסיפור שסיפר לי. 

 

הראיתי לו מיד: שער וכתבה גדולה במוסף "קהילות" של עיתון "המבשר", לאחר ששלחתי את עיקרי הסיפור לידידי הסופר המוכשר הרב אשר קליין, והוא השיג פרטים, הצליב מידע, ועל גבי ארבעה עמודים, הביא את השבוע את מלוא הסיפור המופלא. וכשמחברים את כל הקצוות יחד, מבינים שאין כאן רק סיפור משפחתי. יש כאן מסע שלם. מֵאִי קפוא בקצה העולם, דרך יערות קאסטראמא והפירים העמוקים, דרך בית כנסת קטן בקרית מלאכי, נכד בשם סאשא שהפך לחיים ובנה את חייו בארץ ישראל ומפגש שקט באיכילוב:

 

לפני 70 שנה, באי סאחאלין שנמצא צפונית ליפן, קצין צעיר בצבא הסובייטי בשם סאשא, הכיר צעירה שגם היא נשלחה מחלק האירופאי של רוסיא לשרת במקום נידח זה. זה היה רק 3 שנים לאחר משפט הרופאים היהודים, ו-11 שנים אחרי השואה.

 

להיות יהודי שם בתקופה ההיא, היה לא משהו פשוט. שניהם רצו להתחתן, אבל לפני זה רצו להתוודות שהם יהודים, אולי אז השני או השנייה לא ירצו להתחתן, וככה סיפר סאשא בגילוי לב, כי הוא באמת 'שמואל'; אבל אז הפתיעה סימה וסיפרה כי גם יהודיה. לא היו אז זמנים קלים לארגן חתונה, בני משפחתם היו רחוקים מאוד, הם לא ידעו הרבה, פשוט הלכו למשרד רישום ממשלתי בהפסקת צהריים וחתמו על מסמך שהם מעכשיו נשואים. 

 

כמה שנים אחרי זה, בנו בסיס תת קרקעי לטילים גרעיניים ביער העבות והכמעט אין-סופי במחוז קאסטראמא, היו נדרשים לכך קצינים שיישבו ימים ולילות בפיר העמוק, ויחכו, אולי תגיע פקודה שצריך לשגר את הטיל מעבר לים. סאשה ישב עם טיל מכוון לניו יורק...

 

עברו שנים, נולדו לזוג ילדים ונכדים, סאשא יצא לפנסיה, אבל כמובן נשאר לגור בקאסטראמא כי שם הייתה לו דירה שקיבל מהצבא. ברית המועצות התפרקה, בסיס טילים נסגר, בפירים העמוקים קברו שטרות כסף של ברית המועצות שכבר לא היה בהם צורך. לקאסטארמא הגיעו שלוחי הרבי, סאשא נזכר שהוא בעצם שמואל, והתחיל ללכת יחד עם סימה לבית הכנסת, וכשנפתח בעיר כולל 'תפארת זקנים' הוא נהיה אחראי לרשום מי הגיע, ובכלל היה מראשונים לכל דבר שבקדושה.

 

אחד מנכדים שלו, גם הוא סאשא, התחיל להשתתף בפעילות של הקהילה לילדים, אחרי זה עלה לארץ ישראל, המשיך שם את דרכו ליהדות, וכמובן שכשהיה מגיע לחופשות בקאסטראמא היה בקשר עם השליח הרב רופו. 

 

ובשלב הבא גם השם השתנה. סאשא כבר לא היה סאשא. הוא הפך לחיים. הוא בנה את ביתו עם בוגרת מוסדות חב"ד מחבר העמים. ובנו בית נאמן בישראל. אברך מן השורה. חיים של תורה, של משפחה כשרה למהדרין, של שגרה קדושה.

 

אבל יש עוד חוט דק, כמעט נסתר, שמתחבר אל כל מה שסופר עד כה, ומשלים את המעגל.

 

בהשגחה פרטית, באחת הפעמים, הגיע הרב ניסן רופו לארץ ישראל. אמו הייתה מאושפזת בבית הרפואה איכילוב, והם שהו שם, במסדרונות הלבנים, בין תפילה להמתנה. ואז, כמעט באגביות גמורה, קרה דבר שאי אפשר היה לתכנן. לאותו חדר ממש הוכנס גם סבא שמואל.

 

אותו איש מאי סאחאלין. הקצין שישב בפיר העמוק והמתין לפקודה שלא תבוא. היהודי שנשא את יהדותו בלחישה עשרות שנים, ושעם בואם של הרב ניסן ואשתו לקאסטראמא הפך לאחד הראשונים לכל דבר שבקדושה. המפגש היה שקט.

 

מבט אחד, חיוך דק, הנהון. לא היה צורך במילים. לא בהסברים. שני עולמות שנפגשו שוב, לא בקאסטראמא ולא סביב שולחן שבת, אלא בין מיטות אשפוז ואור ניאון. רגע שנשמר בלב יותר מאשר סופר בקול.

 

השנה שמואל בן תשעים ושתיים. רעייתו, סימה, בת תשעים. והם עומדים לחגוג שבעים שנות נישואין. שבעים שנה של דרך ארוכה, של שתיקה, של נאמנות שקטה, של זיכרון שנשמר עד שיכול היה להיאמר בקול.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: זמירות מבית אבא

 

במרחק 10 דקות נסיעה מהקרמלין, שוכן פארק "אי החלומות" על גדות נהר מוסקבה. הוא נחשב לפארק המקורה הגדול ביותר באירופה, ובמרכזו אולם קונצרטים מפואר ל-3,500 איש. לראשונה מאז נבנה לפני כשבע שנים, נערך בו אירוע יהודי על טהרת הקודש, שגרם לקידוש שם שמים גדול, כאשר אלפים נהרו למקום ב'מטרו' ושאר כלי התחבורה, מתוך שמחה של מצווה לרגל גומרה של תורה - שמחת סיום לימוד היומי בספר הי"ד החזקה של הרמב"ם בפעם ה-45, כתקנתו הקדושה של הרבי ובכך זוכים רבבות יהודים בכל העולם, לעבור על כל הלכות התורה כולה, בכל שנה ושנה. 

 

שעה קלה לפני שעלה לבמה, פגשתי מאחורי הפרגוד את האורח המיוחד שהובא לאירוע: הזמר החסידי הנודע ר' אברהם פריד. "וואס מאכ'ן די עלטערן?" בירר אצלי על שלום הוריי היקרים שיחיו, ולדקות נוסטלגיות בני עשרות שנים - שבנו שנינו יחד. 

 

בעבורו זה היה ביקור בפעם הראשונה בארץ הקודש, לכבוד סיום הרמב"ם הראשון שנערך בירושלים לפני 41 שנה, בחודש ניסן תשמ"ה, בהשתתפות גדולי האדמו"רים והרבנים. 

 

הוא היה אז בחור בגיל 25, כמעט ללא מכרים ומשפחה בארץ הקודש. ובכל זאת, בן דוד מסור בשם הרב אברהם הכהן הולנדר חיכה לו בירושלים. איש יקר ובעל נשמה גדולה שהיה סמוך על שולחן הוריי שיחיו מאז תחילת חייהם המשותפים. וכשהרב הולנדר רצה לארח את בן דודו בהגיעו לירושלים, היה מביא אותו לסעודת שבת בביתנו.

 

ילד צעיר הייתי, ועד היום חקוקים בזכרוני הביקורים האלו. בחור צעיר וביישן, בתחילת הקריירה המוזיקאלית הגדולה שלו, נוגע בתהילת עולם, אך לא נכווה בה. שומר על צניעותו וחסידותו, ועד היום מקפיד להכניס צדקה לפני ואחרי כל הופעה - כהוראת הרבי, ומקדש ליובאוויטש בכל העולם, כפי שגם עשה שלשום, בהופעתו המוצלחת מאד באי החלומות, לכבוד סיום הרמב"ם, באירוע גדול ומפואר מאוד. 

 

"גם כאן במוסקבה, אנו שרים בכל ליל שבת את ניגון 'מה ידידות' שלימד אותנו הרב הולנדר" - סיפרתי לו ועיניו של פריד ברקו מאושר. "זה ניגון שהסבא שלנו שמע בקראקא והוא לא מוכר מחוץ למשפחתנו", סיפר לי פריד על מקורו של הניגון אותו שרים משפחתם מזה דורות על הפיוט "מה ידידות", ניגון מעורר, מפותל מעט אך עמוק, שבן דודו הרב הולנדר הביא לביתנו, ומאז ועד היום, מושר הוא אצל הוריי שיחיו ואצל בני משפחתנו שיחיו בכל מקום שהם גרים. 

 

הצדיק הרב אברהם הכהן הולנדר ע"ה הלך לעולמו לפני מספר שנים, דמותו עומדת מול עייני בכל ליל שבת קודש, עת אנו משוררים בבית את ה'מה ידידות' של בית אבותיו משפחת פרידמן מקראקא ושאר ניגונים שלימד אותנו בקולו הערב והחזק. ריח המאכלים המופלאים של אמי מורתי שתחי' והדמויות המיוחדות שאבי מורי שליט"א היה אוסף ומקרבם מסביב לשולחן - כל אלו צופים בזיכרוני ובס"ד משתדל אני ולו במעט, לפסוע בעקבותיהם המופלאים לאורך ימים ושנים טובות.

 

לפני כ- 35 שנה הגיע פריד לשיר כאן במוסקבה. השבוע הפתיעו אותו עם קטעי ווידיאו שנמצאו מאותו ביקור. מעגל היסטורי נסגר מעל הבמה, עת עלו לשיר עמו אלו שעשו זאת לפני 35 שנה, משפחת קורבסקי וקליינבערג, שגם נראים בקטעי הווידיאו ההיסטורי. גדיים נעשו תיישים, ועדרים עדרים של תלמידים ממלאים כיום בחסדי שמים, את מוסדות החינוך הרבים במוסקבה - חזון נבואת תחיית העצמות היבשות.

 

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע