רגעי השבוע - פרשת תרומה
קרשים שנשלחו לרוסיה מארזים שניטעו
בירושלים / הדברים ששמע השוחט הצעיר בדרכו לעלות לרכב הדואר / ווארט על הפרשה לילד
קטן ליד לוח המודעות / מפגש תלמידי הרב וואזנר במוסקבה
א. יעקב הלך לדרכו
איש יהודי היה בירושלים, ושמו ר' יעקב
ברגמן, שכונה בפי כל 'ר' יענק'ל'. כל ימיו עבד לפרנסתו ונהנה מיגיע כפיו, כשהוא
מסייע לכל מבקש ונצרך. המשיך את מסורת אביו בעבודתו בחברא קדישא וגמל חסד של אמת
עם המתים, באופן מכובד ומעורר כבוד.
בלימוד השבוע ביום רביעי בפסוק הראשון
של החומש, על המילה "הקרשים" שואל רש"י: "'ועשית את הקרשים' -
הוי ליה לומר ועשית 'קרשים' כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו 'הקרשים'?" ועונה
על-כך: "מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת
ציוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן
לעשות משכן במדבר מעצי שטים ראו שיהיו מזומנים בידכם"...
באותו בוקר של יום רביעי, קמו בשכונת
רמות שבירושלים בני משפחת ברגמן מה'שבעה' על אביהם ר' יעקב ע"ה, ששבק חיים
לכל חי בשבוע שעבר, בעיר הולדתו ירושלים, אותה אהב וייקר, ואותה ייצג בכבוד בכל
מקום שכף רגליו דרכו במשך כשמונים ימי חייו עלי אדמות.
ר' יעקב נטע אומנם את ארזיו בירושלים,
אך את הקרשים מהם פיזר לכל העולם כולו. הוא זכה ורבים מילדיו וצאצאיו יצאו לשליחות
בעולם, כי השריש בלבות ילדיו את ההכרה הפנימית ש'שליחות' היא מטרת ושאיפת החיים,
ועם חינוך זה מסורים הם מאוד להקמת משכן לה', מתוך נתינה וחסד ומתוך התמסרות
לזולת.
הראשונה היא בתו מרת דינה, שהאב הדגול
ותבלחט"א האם החשובה מרת מרים שתחי', שלחוה למוסקבה כמדריכה בבית הספר, כשעוד
המצב פה היה ממש בבחינת 'ארץ לא זרועה'. הם הגיעו כדי לעזור לה להתמודד ולסייע
לקהילה בכל מה שניתן, ובהמשך, כשהקימה את ביתה עם הרב מרדכי ויסברג, מנהל הקהילה
כאן במוסקבה ובשל כך, במשך שנים רבות, היה ר' יענק'ל ע"ה ואשתו שתחי', מגיעים
לשמחות ואף חגגו את חג הפסח כאן במוסקבה.
יעקב אבינו הרי ידע ברוח קדשו, שנסים
ונפלאות יהיו מנת חלקם של בניו בצאתם ממצרים בבוא היום, והם יזכו מן שמיא גם
לקריעת ים סוף, וירידת המן משמים, והרי לבטח תימצא הדרך השמימית גם להשגת קרשים
למשכן, ואם-כן, מדוע טרח לנטוע את הארזים בעבור הקרשים למשכן? אלא, מלמד אותנו
יעקב, שכל מה שאנו יכולים להשתדל בעבורו, אין לנו לסמוך על הנס וחובה מוטלת על
האדם לעשות את תפקידו. וכל מה שאינו בר השגתו - ישליך האדם את יהבו על ה'.
כזה היה ר' יענק'ל דנן, איש מלא חזון
ומעש, לצד אמונה יוקדת ועקבית, וכמו יעקב אבינו, גם הוא היה אסטרטג מוצלח. דבר
שניתן לתכנן מראש באופן מסודר, עשה זאת לפרטי פרטים ככל שידו משגת, ולא פלא שרוגע
ושלווה היו נסוכות על פניו תמיד, והשרו אווירה נינוחה לכל מי שבסביבתו. בקולו
העמוק, הסמכותי והבטוח, ידע תמיד לומר את המילה הנכונה והחכמה.
כשהיה נכנס לבית הכנסת בערבי פסחים,
הביא עמו הישר מירושלים את רוח ההכנות והניקיונות ברוח ובגשם. תמיד לבוש מסודר
ונקי, ניגש למקום תפילתו הקבוע, ממשיך באמירת תהלים ולימוד השיעורים הקבועים זמן
רב לאחר התפילה.
נהניתי תדיר מחכמתו ואמרותיו, ועל כוס
קפה חם, היה לי העונג להתעדכן אצלו על החדשות בירושלים עיר הולדתנו. זכורני שנה
אחת, כשראה אותי יוצא מרכב חדש, ובחושיו המחודדים ידע לקלוע אל השערה ואמר לי:
"שייע! הרכב אמור לשרת אותך ולא אתה את הרכב"... ומשמעותו: אל תיקח ללב
כל שריטה או לכלוך ברכב...
ב. האימרה שנאמרה ב'פַארְטָאגְס'
בכל שנה ביום הראשון של חג הפסח, הורה
לי הרב שליט"א להעביר את עליית 'מפטיר' - ממנו אל האורח הדגול, וכך בעומדי
לידיו הייתה לי הזדמנות לבקש ממנו לגשת למוסף ו'תפילת טל'. לא תמיד הסכים, אך
כשהתרצה, התפילה הייתה נשמעת ברגש ובחן מיוחד. כשהגיע למילים "קומם עיר בה
חפצך", אמר זאת ברגש מיוחד ואנחה חרישית נשמעה מפיו. הרי מי כמוהו יודע כמה
עם ישראל זקוק לישועה וגאולה. בעבודתו הקדושה בחברה קדישא, עמד סמוך ליד יתומים
צעירים המתייפחים בקדיש יתום ליד אביהם או אימם הצעירים השוכבים עטופים, שמע מקרוב
צרות והתמודדויות של יהודים שפנו אליו לעזרה - "איֻמה אשר הסעת כצאן"
אמר, כשקולו כמעט נשנק מבכי.
בשנה שעברה הגיע לעירנו מוקדם יותר,
לרגל שמחת חתונת נכדתו עם החתן הרב חיים משה ובר, באותם ימים נלקח מאיתנו ה'שמש'
האהוב ר' גרישא ע"ה, ר' יענק'ל טרח להגיע להלוויה ואף הקדים להשתתף בטהרה.
בסבלנות הראה לנו שיטות נוחות להלבשת התכריכים, כהמשך לעיצות המחכימות שהעניק מפעם
לפעם.
הוא לא הִרבה לספר על עצמו, וזעיר פה
וזעיר שם, ממנו ומפי משפחתו, שמעתי את דרך התקרבותו ממשפחת ברגמן הליטאית אל אורו
הגדול של הרבי, הלימודים בחצר הרבי, יחידות שזכה, והשקעתו במשך שנים רבות בהכשרת
מטבחים למשפחות שהחלו לשמור טהרה וכשרות.
דרכו לליובאוויטש פלאית היתה, וזה קרה
בצעירותו. בהיותו בן כחמש-עשרה, קבע לו עם חברותא בישיבת 'תורת אמת' כדי ללמוד
הלכות שחיטה. יום אחד איחר החברותא להגיע, ובאותה שעה החל בישיבה שיעור בספר
ה'תניא', ר' יענק'ל הצעיר החליט להצטרף לשיעור. הוא טעם אז לראשונה את טעמו הטוב
של חסידות, וירא כי טוב מאוד הוא.
וכמו הרבה ירושלמיים שהיו צעירים
באותו הדור, נתקל גם הוא בהרה"ק ה'בית ישראל' מגור זצ"ל, שיום הסתלקותו
היה אתמול ב' באדר, לפני 49 שנים. רבי שידוע היה בהנהגתו המיוחדת 'פַארְטָאגְס' -
הליכות בסמטאות ירושלים בשעות של לפנות בוקר. כשמקלו בידו עובר ובודק, מהרהר
ומגיב. על סיפורים רבים מאותן שעות טמירות ונעלות, מתענגים צעירי אותו הדור שזכו
להתחקות ולראות זאת במו עיניהם, ואף לקבל ממנו הערות מעודדות, גערות עמוקות, מבטים
חדורים או תשומת לב שראה לנכון.
ומעשה שהיה, כך היה: כשהיה ר' יענק'ל
בן 16, הוא כבר סיים ללמוד שחיטה וקיבל 'קבלה' לשחוט, על אף גילו הצעיר. לילה
אחד בשעה 2 לפנות בוקר הלך ל'כיכר השבת', לשם היה מגיע הרכב של הדואר,
ולאחר שסיים לפרוק את החבילות, היה לוקח אנשים לעיר 'בית שאן' תמורת תשלום, בה
היתה המשחטה בה עבד.
לפני כן הלך לטבול במקווה הסמוך ב'בתי
הורנשטיין'. ביציאה עבר שם ה'בית ישראל' מגור, ראה אותו ואמר לו: "אם אין אני
לי מי לי". אחר כך הוא ראה אותו שוב במקום אחר, ואמר לו: "וכשאני לעצמי
מה אני". וכשהוא עמד בכיכר השבת וחיכה לרכב הדואר, שוב עבר הרבי מגור
וראה אותו בפעם שלישית, וממשיך ואמר לו: "ואם לא עכשיו אימתי"... יחס
טמיר ונעלם, כדרכו בקודש.
ג. נח איש צדיק
רחוב מקביל ל'בתי הורנשטיין'
הנ"ל הוא רחוב שטראוס. במעלה אותו רחוב ניצב לו שנים רבות 'לוח מודעות' גדול.
ומלוח זה נזכרתי בתחילת השבוע. ולאו דווקא מהלוח עצמו, כי מה לי עם לוח עץ הנשען
על גבי מוטות ברזל מחלידות, עם מודעות המתחלפות חדשים לבקרים?
אלא שאורח ירושלמי הגיע לקהילתנו,
שמקור הורתו ולידתו ניכרת גם בהליכתו ודיבורו, שרגועים ומדודים וחיוך משוך על פניו
בכל רגע נתון. 'שלום עליכם ומזל טוב ר' יוחנן', אמרתי למיודענו ר' יוחנן לוי, אותו
אני מכיר שנים רבות מבית הכנסת 'היכל לוי יצחק' במרגלות 'שיכון חב"ד' בירושלים.
הוא הגיע לראשונה למוסקבה, למרות
שצאצאיו גרים פה הרבה שנים: בתו וחתנו השליח הרב ישעי' גרוס, עם ילדיהם היקרים
שיחיו. וכעת, לכבוד שמחת הולדת הבן אצלם - נכד נוסף אצלו, טרח ועשה כל הדרך
מירושלים החמימה למוסקבה המושלגת בימים אלו, שגם זקניה כבר לא זוכרים סופת שלגים
כה גדולה.
וכשנפגשים שני ירושלמיים ב'גרישא'ס
צימער' עם כוס קפה מהביל, עולים וצופים היסטוריה וסיפורים שלא מעלמא הדין.
"אנו בכלל במקור משפחה ליטאית, ומי שקירב את אבי לחסידות קארלין בירושלים היה
ר' יוס'ל ציינווירט" - מספר לי ר' יוחנן, שבעצמו נקרא על ידי אביו על-שמו של
הרה"ק ר' יוחנן מקארלין. "ר' יוס'ל היה דודי-זקני" אני עונה לר'
יוחנן מניה וביה, מתגאה על הדוד הצדיק שזכיתי. 'ומי היה אבי אביך?', אני מוסיף
וחוקר בסקרנות. או אז הפתיע אותי בתשובתו: "ר' נח קְלֶפֶּר"!
ר' נח, איש נוח ותלמיד חכם אמיתי היה.
לפרנסתו היה מדביק מודעות ומכריז על הלוויות בקולו הרם מרחוב לרחוב, ולא החשיב את
עצמו לכלום. באותם ימים לא היו רמקולים כדי להודיע לציבור הודעות. נח קלפר
היה מצמיד את המודעות, ובמקום רמקול היה משתמש בשתי ידיו ובפיו, ו'ירושלים נתנה
קולה'.
עניו אמיתי כדוגמה לדורות היה הצדיק
ר' נח לוי ע"ה, שבפי כל נקרא 'נח קלפר' על-שם עיסוקו (= נח המדביק), ועם כל
גדולתו בתורה קיים את מאמר חז"ל 'פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות'. פיו היה
מפיק תדיר מרגליות ופנינים, ובאחד הימים בהם קראו פרשת 'בא', בעודי שב מלימודיי
בתלמוד תורה הסמוך יחד עם אחי שיחי', ראיתי את ר' נח מדביק מודעות על אותו לוח
גדול ברחוב הנ"ל. 'ר' נח, אפשר קען מען עהרן עפעס אַ ווארט אויף די פרשה?'
העזתי לנסות לשאול. ר' להפתעתנו, הניח ר' נח את המברשת הגדולה בתוך דלי הדבק
שבעגלתו, ושלף מפיו פנינה יפה על הפרשה, אותה לצערי איני זוכר כעת, אך נחקקה בלבי
ענוותנותו והתנהגותו הפשוטה, גם לילדים צעירים באמצע עבודתו.
אלו הם אנשי ירושלים של מעלה, וכמה
שמחתי לגלות כי זכה ר' נח זה, ומבני בניו מלמדים ולומדים תורה במוסקבה, ונמנים עם
חשובי משפחות השלוחים המחנכים בבירת רוסיה.
ולתמונת השבוע שלי: גאון וחסיד
מי שהגיע למול את הרך הנולד, נכד לר'
יוחנן לוי הנ"ל, הוא המוהל המפורסם הרב שלמה גלבר מארץ ישראל, שדרכונו גדוש
בחותמות מעברי גבולות במקומות רבים בעולם. "אם הבן שלי משמש כמוהל למעלה
משלושים שנה, אתה מבין שכבר עברתי את הארבעים אלף בריתות", אמר לי תוך כדי
שיחתנו, שעה קלה לפני הברית לבן משפחת גרוס.
אומנם מבורכת רוסיה במוהלים טובים
ומומחים, אך חזקה על תלמידי מרן פוסק הדור הגאון המפורסם רבי שמואל הלוי וואזנר
זצוק"ל, שהם מאוחדים אחד עם השני; והסב מהצד השני, הרב אברהם חיים גרוס מ'בית
חלקיה', עמד על-כך שהרב גלבר ימול גם את נכד זה, כמו שמל אותו ואת בניו ורוב
נכדיו.
לא עברו מספר ימים, ולמוסקבה הגיע
אורח נוסף, והתברר לי שגם הוא מתלמידיו של הרב וואזנר. ראיתי את השמחה על פניו של
ידידי הסופר הרב אשר קליין, עת פגש בהפתעה את הרב גרוס. שניהם העלו זיכרונות
מהתקופה שזכו להסתופף בצל קורתו של הגר"ש וואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי'
בבני ברק. אומנם מאז כל אחד מהם פרש לדרכו, הרב גרוס לחצר נדבורנה בירושלים והרב
קליין לחסידות סערט ויז'ניץ בחיפה - אך עבותות האהבה בין תלמידיו של הרב וואזנר
נפלאים הם מאוד.
כשישבתי בהמשך עם הרב קליין, וסיפרתי
לו שגם הרב גלבר היה כאן בראשית השבוע, והוא לא רק תלמיד אלא גם אחיינו של הרב
וואזנר - שיתף אותי הרב קליין על מפגש מעניין שהיה לו בעיירת 'האדיטש', שם פגש את
הרב גלבר המוהל, עת שניהם הגיעו למקום לרגל יום הילולת רבנו הזקן בעל התניא
והשו"ע נ"ע.
לכבוד האכסניה - מייסד חסידות
חב"ד, סיפר הרב גלבר לרב קליין באותו מפגש, כי רבם הגאון הרב וואזנר, היה
מקורב מאוד לרבי הריי"צ מליובאוויטש נ"ע, ומתוך קרבתו המשפחתית ידע לצטט
בפניו מכתבים שדודו הגדול קיבל מהרבי והיחס המיוחד שזכה, עד שהרבי כינהו באחד
המכתבים: "התלמיד החשוב והכי נעלה", ואף הוסיף לספר לו על השתלשלות
מרתקת של קשריו.
כשהופתע הרב קליין מפרק היסטורי זה,
עשה אוזנו כאפרכסת, המשיך ללקט שביבים נוספים מקשר נפלא זה, ובמאמר מכובד ומרתק
פרש את תוצאותיו בעיתון 'המבשר' לפני כשנה. ותמצית הדברים הם כדלהלן:
בתקופת שהותו של הרבי הריי"צ
בווינה בחורף תרצ"ה, היה אז הרב וואזנר בחור כבן עשרים ואחת, ובדרך חזרתו
מהישיבה בלובלין לביתו בווינה, פגש את הרבי וספג רבות מאורו והשפעתו ועל פי בקשתו
החל לומר שיעור תניא לקבוצת אברכים ובחורים ב'פרשבורג'.
גם בהמשך הזמן ביקר הרב וואזנר אצל
הרבי הריי"צ, יחד עם זוגתו הרבנית לבית גלבר, בהיותו במקום המרפא
בפרכטלסדורף.
היחס המיוחד והקרבה היתירה לה זכה הרב
וואזנר מהרבי הריי"צ, באו לידי ביטוי בדבריו במשך השנים, כאשר דיבר אודות
הרבי בהערצה גדולה, והעלה דברים ששמע וראה במחיצתו.
הקשר הזה נמשך הלאה, ובשנת תשל"ו
הגיע מרן הרב וואזנר לארה"ב, וזכה להתקבל ליחידות אצל חתנו - הרבי נשיא
דורנו. כשנכנס, נעמד הרבי לכבודו והראה לו חיבה מיוחדת.
בסיום היחידות, יצא הרב וואזנר
בהתרגשות גדולה ואמר: "זה שבקיאותו של הרבי בכל התורה היא באופן נפלא -
ידעתי, אך לא ידעתי עד כמה נפלאה עמקותו". עוד סיפר, שאמר לרבי דבר מסוים בשם
המהרש"א, והרבי אמר שהמהרש"א לא אומר זאת. לאחר-מכן כשחיפש דבר זה, מצא
אותו, אך ראה שהכוונה שם אחרת לגמרי, וכמו תמיד ראה שגם הפעם הרבי צדק. עוד אמר:
"כשיצאתי מחדרו, הרגשתי שאני יוצא מחדרו של גדול שבענקים". כאשר נכנס
לרכב שהחזירו למעונו, היה נראה אחוז התפעלות. "זה שהבקיאות שלו היא באופן שלא
ייאמן כי יסופר, זה הרי מפורסם לכל, אבל את העמקות הנפלאה שלו, זאת לא
שיערתי"...
גוט שבת!
שייע