חשבון
הדמים של מרן ראש הישיבה רבינו הגדול ר' דוד פוברסקי זצ"ל נסגר סופית בגבעת הישיבה
מאת:
תלמיד פוניבז' – בלעדי ומיוחד ל"בעולמם של חרדים"
הבוקר, כאשר השמש החלה לטפס מעל קברי הצדיקים
בבית החיים בבני ברק, עמדתי מול ציון מצבתו של מורי ורבי, עמוד האמת והישרות, ענק
העיון והשקידה, מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל. לא עליתי לשם כדי לבכות, לא
באתי לבקש ישועות, ולא באתי לשפוך שיח כפי שעושים בימי משבר. באתי כדי לעשות דבר
אחד שחיכיתי לו ארבעים שנה: באתי לסגור את החשבון ההיסטורי. עמדתי שם, הבטתי
באותיות החקוקות באבן הקרה, ולחשתי בדם לבי: "רבינו, הסטנדרים חזרו להיכל!
הבריונים המנוולים שהוציאו אותך מהבית שלך, אלו שרדפו אותך ללא רחם וללא הפוגה,
אלו שחיללו את שמך ואת כבוד תורתך – נזרקים היום מהגבעה בבושת פנים, בחרפה,
ובקנסות של מיליוני שקלים! הצדק הגיע, האמת ניצחה, והאימפריה המדומה של הטרור
והבריונות התרסקה לאלפי רסיסים מול עינינו המשתאות!".
כדי להבין את גודל הרעידה המתחוללת כעת בעולם
החרדי בכלל, ובתוככי הציבור הליטאי בפרט, חובה לקרוע את מסכות הצביעות
וההתייפייפות. מי שלא חווה את ישיבת פוניבז' של שנות ה-80 וה-90, לא מסוגל אפילו
לדמיין את עומק הרשעות, הסדיזם הציבורי, והטרור הרוחני המאורגן שהתחולל על הגבעה.
הציבור החרדי של אותם ימים היה שבוי בידי עסקונה חרד"קית, כוחנית ואכזרית,
שניהלה מערכות השמדה נגד כל גדול בישראל שלא כרע ברך בפני התכתיבים הפוליטיים של
הגרא"מ שך. מכונת המלחמה ההיא, שפעלה בגיבוי מלא ובסיוע של גדודי פורעים
מוסתים, סימנה לעצמה מטרה אחת מרכזית, מטרה שהייתה לצנינים בעיניהם בגלל ישרותה
הבלתי מתפשרת: מרן רבי דוד פוברסקי. רבי דוד, שכל מהותו הייתה אך ורק שקידת התורה,
בהירות העיון, ואמת צרופה המנותקת לחלוטין מאינטרסים פוליטיים ומכיסאות, הפך ליעד
לרדיפה קבועה, אכזרית, ויומיומית שלא ידעה שום קו אדום. וכמובן גם בנו הגדול מרן ראש הישיבה
שליט"א
פשע הסטנדרים: הרגע שבו הטרור עקר את כבוד התורה
הזקנים שבתלמידי פוניבז', אלו שזוכרים את הימים
שבהם היכל הישיבה הפך לזירת קרב פוליטית, אינם מסוגלים לעצור את דמעותיהם ואת זעמם
עד היום כשהם נזכרים בפרק האפל ההוא. באותם ימים, הקנאות הפוליטית הכוחנית גברה על
כל שמץ של יראת שמיים. השיא המזעזע והבלתי נתפס של אותה רדיפה, הכתם השחור והנצחי
שיירשם לדיראון עולם בדפי ההיסטוריה של היהדות החרדית, היה פרשת ביזוי הסטנדרים. פלוגות
של בחורים בריונים, חמושים בגאוות יחידה סדיסטית ובטוחים בחסינותם הממסדית, נכנסו
בצהרי היום אל תוך קודש הקודשים – היכל הישיבה המפואר. הם העזו לשלוח ידיים
מזוהמות ומלאות שנאה, ועקרו פיזית את הסטנדרים של ראש הישיבה מרן רבי דוד פוברסקי
ושל מקורביו, והשליכו אותם בביזיון מחוץ לבית המדרש.
הם רצו לשבור את רוחו. הם רצו שהוא יגיע להיכל
הלימוד, למקום שבו הרביץ תורה במשך יובל שנים, וימצא ששמו נמחק, שמקומו נגזל,
ושהוא אינו רצוי עוד בביתו שלו. הייתה זו רדיפה שלא ידעה גבולות, מערכה מתוזמרת
היטב שנועדה להשפיל את אחד מגדולי מעתיקי השמועה של הדור. אך רבי דוד, בעדינותו
העילאית, באצילותו ובקדושתו, סבל את הביזיונות הנוראיים האלו ושתק. הוא לא שלח
גדודי פורעים להחזיר מלחמה בשער, הוא לא גייס עסקנים, ולא פתח במערכות נגד. הוא רק
הסתכל על אותה חבורה אלימה, ובדם לבו השותת טבע משפט אחד, הגדרה נבואית ומדויקת שהפכה
מאז למושג קבוע בהיסטוריה החרדית: הוא כינה את קבוצת הפורעים שרדפה אותו בשם "מחבלים". כמה
צדק רבינו הגדול ברוח קודשו! הוא ראה כבר אז, לפני עשרות שנים, כיצד אותה קבוצה
עתידה לחבל, להרוס, ולנתץ כל חלקה טובה בכרם בית ה'.
הנוקאאוט הסופי: קריסתה של ממלכת הרשע והלבן של
שמואל מרקוביץ'
במשך קרוב לשלושים שנה, נדמה היה שהבריונות מנצחת
את העולם. פלג "המחבלים", בהנהגתו הבלתי חוקית של שמואל מרקוביץ', הצליח
להיאחז בגבעת פוניבז' בכוח הזרוע, באלימות פיזית ובטרור משפטי. הם חילקו את בית
המדרש המפואר, הקימו ישיבה פיראטית בתוך הישיבה הקיימת, וניהלו מערכות אלימות
ומחפירות שכללו השלכת גביעי לבן, שפיכת אשלגן, ביזוי תלמידי חכמים ופגיעה פיזית
קשה במרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל. הם הציגו את עצמם בכל
מקום כממשיכי הדרך הבלעדיים, חסו תחת כנפי "השקפת הרשע" של הפלג
הירושלמי, והיו בטוחים שהם חסינים מכל פגע, מוגנים לנצח תחת מורשתו הכוחנית של הרב
שך.
אבל הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, וגלגל
ההיסטוריה אינו מרחם על הרשעים. השבוע הגיע הקץ המוחלט והסופי לשקר של עמותת
"מסורת התורה"! פסק הדין החריף של השופטת יהודית שבח בבית המשפט המחוזי,
אשר אישרר במלואו את פסק הבורר של השופט חשין, הנחית מכת מוות, נוקאאוט מטורף, על
כל מפעל חייהם הפוליטי של המחבלים. בית המשפט לא סתם דחה את בקשתם, הוא רמס את כל
הטיעונים שלהם וקבע פה אחד: עד ל-30 בספטמבר, פלג המחבלים חייב לפנות לחלוטין
את גבעת פוניבז'!
המשמעות של פסק הדין המזעזע הזה עבורם היא חורבן
מוחלט. שמואל מרקוביץ' ואנשיו מושלכים מכל מתחמי הישיבה: הם נזרקים מהיכלי הלימוד,
מהפנימיות, מהמטבחים ומהספריות. לא נשאר להם זכר על הגבעה. יתרה מכך, בית המשפט
הטיל עליהם חורבן מותגי מוחלט – נאסר עליהם לעשות כל שימוש בשם "ישיבת
פוניבז'" או בלוגו ההיסטורי של הישיבה, ונקבע חד-משמעית כי זכויותיו של שמואל
מרקוביץ' כ"ראש ישיבה" פקעו לחלוטין ונמחקו עקב התנהלותו הבריונית והקמת
הישיבה המתחרה. ואם לא די בגירוש המשפיל, בית המשפט השית עליהם עונש כספי חסר
תקדים, קנס מטורף של 10 מיליון שקלים פלוס מע"מ כדמי
שימוש והוצאות! הם יוצאים מהגבעה כשהם מושפלים, מנודים, ופוסעים היישר אל תוך שוקת
שבורה של פשיטת רגל מוחלטת.
הצדק ההיסטורי: התורה הישרה מנצחת את העסקנות
המזוהמת
זהו אינו סכסוך נדל"ן על מגרשים בבני ברק,
ומי שמנסה להציג זאת כך משקר לעצמו ולציבור. זהו מאבק רוחני אדיר, מערכת איתנים
בין שתי תפיסות עולם: בין הכוחניות הפוליטית המזוהמת שביקשה למחוק את כל מי שאינו
מיישר קו, לבין התורה הישרה, האמיתית והעמוקה שייצג מרן רבי דוד פוברסקי ובנו
ממשיך דרכו גדול ראשי הישיבות בדורמו מרן רבי בערל פוברסקי שליט"א. עשרות
שנים חלפו, השקר חגג, הבריונים הרגישו כמלכים, אך בסופו של דבר האמת הרימה ראש
והעמידה אותם במקומם הראוי – מחוץ לגדר.
המחבלים, שהשתמשו בכוח, באלימות, ובגיבוי פוליטי
כדי לבזות את רבי דוד ולהוציא את הסטנדרים שלו מההיכל, נאלצים היום לארוז את
המזוודות שלהם ולעזוב את הגבעה בבושת פנים ובחרפה שאין לה כפרה. המפעל הפוליטי
הכוחני שהתחיל ברדיפת רבי דוד, מסתיים היום בקריסה טוטאלית ובגירוש משפיל מכל
השטחים שנגזלו.
היום, כאשר אנחנו מביטים על גבעת פוניבז', התמונה
ברורה מתמיד: מי שממשיך להוביל את הישיבה המפואר, הלגיטימית, והיחידה שנושאת את
השם פוניבז', הוא בנו של רבי דוד – מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך דב פוברסקי
שליט"א, שעומד בגאון ובראש מורם וממשיך להרביץ תורה לתלמידים בהיכל שטוהר סוף
סוף מחבלתם של המחבלים. הבריונות של העבר מתה ונקברה, הפוליטיקה המזוהמת שהוציאה
את הסטנדרים נמחקה, והתורה של רבי דוד מנצחת בענק, בנצחיות ובהוד מטורף. החשבון
ההיסטורי נסגר, והצדק נעשה בדם, באש, ובמשפט צדק בלתי מתפשר! גלגל ההיסטוריה מחץ
את הרשע, והאמת ניצחה!