מינוי גופמן כראש המוסד היה אירוע מכונן. זה לא רק תבוסת היועהמ"שית (ניטרול בג"ץ) ונצחון הליכוד, זה רגע השלמת ההשתלטות ההיסטורית של נתניהו על מערכת הבטחון, שהיתה המעוז המרכזי של השמאל (אפילו יותר מבג"ץ). בגין, שמיר, שרון ונתניהו, חיו בסוג של "הסדר" עם "המערכת": אנחנו נטפל במדיניות, בכלכלה, אפילו בהתנחלויות ואתם תמשיכו לשלוט במדינה, בעיקר באמצעות גופי הבטחון. הליכוד וראשי הממשלה מטעמו העדיפו לממש את האידיאולוגיה שלהם ולא להיכנס לעימות מדמם -שאחריתו מי ישורנה- עם הדיפ-סטייט.
ההסדר הגיע לקיצו, כן, ב-7.10 (ומה שקדם לו). נתניהו הבין סוף סוף את מה שהליכוד לא הבין 45 שנה, ש"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", וזיהה כי מה שעשתה -ובעיקר מה שלא עשתה- "מערכת הבטחון", כולה, היה כפסע מחיסול המדינה, ואז גמלה בליבו ההחלטה להשתלט על המערכת, כולה, והוא גם זיהה הזדמנות של החלשות הצמרת הביטחונית בעקבות הטבח והכשלון.
כדרכו פעל בשיטתיות (כמו במלחמה, קודם עזה, אח"כ לבנון, סוריה, איראן), והדיח את נציגי הדיפ-סטייט (שבטעות נקרא "שמאל"). הראשונים להדחה היו, כמתבקש, ראשי הצבא, חליווה, פינקלמן, בסיוק, ואחריהם הרצי, רמטכ"ל הטבח.
המהלך הראשון היה המהפך במשרד הבטחון, נתניהו הדיח את איש הדיפ-סטייט והמימסד הצבאי הישן, ה"גנראל" גלאנט, ממשיך המסורת של אלופים בראש משרד הבטחון, ובמקומו מינה איש ליכוד נאמן, ישראל כץ. איומי הדיפסטייט והתקשורת להפיל את הממשלה התגלו כעורבא פרח, וזו היתה הלבינה הראשונה בשינוי שאיפשר את המהפך הגדול.
אחרי משרד הבטחון הגיע תור המטכ"ל.
זמיר אמנם אינו זיני, אבל הד.נ.א. שלו שונה בעליל מקודמיו. אמו חלאבית, אביו תימני, סבו היה איש אצ"ל וותיק. הוא היה מזכ"צ -נאמן- של ביבי, וגם לא איכזב. בניגוד לקודמיו ביצע את החלטות הממשלה (גם אלה שלא אהב), בכל החזיתות: עזה, לבנון, סוריה ואיראן ('הארץ' לא מפסיק להאשים אותו..).
מה שחשוב יותר הפך את המטכ"ל.
אלוף פיקוד דרום יניב עשור, דתי, מכפר הרואה, התקפי.
אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט, דתי, אלוף הפיקוד הראשון מאז גנדי שמסייע להתנחלויות.
ראש אגף מבצעים (המרכזי בצבא) איציק כהן, התקפי, ימני.
מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש - התפקיד המדיני החשוב בצבא), יורם הלוי, מפקד מחוז ירושלים הזכור לטוב שהדביר את הטירור. מאז כניסתו לתפקיד המתפ"ש חדל לתפקד כמטה השמאל.
סגן הרמטכ"ל תמיר ידע. תימני, התקפי (אם כי למד בארה"ב בחסות "וקסנר"), מבקר חריף של צמרת המטכ"ל.
ראש אט"ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה) רמי אבודרהם בוגר ישיבה תיכונית (אם כי היה ב'וקסנר').
ראש אכ"א ואלוף פיקוד מרכז המיועד, דדו בר כליפא, דתי, גר בכפר פינס, ימני, התקפי.
מפקד פיקוד העורף (סגן הרמטכ"ל דהיום היה מפקד העורף הקודם), דתי, בוגר ישיבת 'שבי חברון' מ'ישיבות הקו' של הרב טאו.
הפצ"ר החדש איתי אופיר. דתי, בתפקידו הקודם במשרד הבטחון סייע דרמאטית לבניית התנחלויות, והצדיק מינויו בביטול משפט 'כוח 100'.
המזכ"צ המיועד, ברק חירם, חוזר בתשובה, ידוע בהתקפיות.
ס"ה: רוב אלופי הצבא התקפיים, חלקם הגדול דתיים. מה שהביא לשינוי הגדול ולהישגים הצבאיים.
במקביל התחוללה מהפיכה במשטרה, בסיס מרכזי של הדיפסטייט.
המפכ"ל, דני לוי, דמות חיובית (גם מבחינת החרדים), שונה מרוב קודמיו, גם אם נמצא תחת לחצים ואיומים מהדיפ-סטייט/"שמאל". דני לוי סייע מאד לשר בן גביר לחולל מהפיכה בקרב מפקדי המחוזות של המשטרה, עד כדי שכאשר הוא נכנע פה ושם לסחיטת השמאל, הניצבים בולמים אותו.
אחרי "טיפול עשרת אלפים" בצבא ובמשטרה, עבר נתניהו לקרב הגדול באמת, השב"כ, שהוא הלבינה המרכזית בדיפ-סטייט, ונשמר תמיד בידיים שמאלניות קיצוניות, ולא לחינם ראשי השב"כ לדורותיהם היו חותמי העצומות הקיצוניות ביותר נגד כל ממשלות הימין.
נתניהו התעקש בכל הכוח על מינוי דוד זיני, שהוא לא רק דתי וימני, אלא אנטי תיזה קיצונית לכל מה שגילם השב"כ בזירה הפנימית (תפקידו בזירה הפוליטית לא פחות משמעותי מתפקידו הבטחוני).
הדיפ סטייט נלחם בכל כוחותיו (ועל הדרך חשף כמה נסתרות אפילות, מה שיפגע בו בהמשך). המלחמה היתה מדממת, השמאל הפך את העולם, "מערכת המשפט" התייצבה על "הרגליים האחוריות", התקשורת ניהלה קרב מאסף שכמוהו לא היה.
אבל נתניהו עמד בכל הכח, ותחת איומיו כי זיני ימונה בכל מקרה נאלץ בג"ץ להכנע. לראשונה בתולדות ארגון המפתח עומד בראשו דתי מובהק שהוא גם ימני מובהק, ונראה עשוי ללא חת. היום ראש השב"כ וסגנו -החדש- אנשי ימין. ראש השב"כ הפך את "היועץ המשפטי" לעציץ, ויודעי דבר אומרים כי השינוי עמוק ועדיין מחלחל.
המהפך בשב"כ היסטורי, עמוד התמך המרכזי של הדיפסטייט נפל, מאז הכל יותר קל.
השבוע מינה נתניהו ראש מל"ל חרדי-דתי, חובש כיפה שחורה, וישראל כץ מינה ראש מלמ"ב חדש, את גיל רייך, ימני ומקורב לנתניהו. המלב"מ מוסד פחות ידוע אבל מרכזי מאד. הוא האחראי לבטחון בתוך מערכת הבטחון, ובין השאר מטפל במרגלים וכו'.
שני חלקים שמשלימים את פאזל המהפך ההיסטורי.
הדובדבן כמובן מינוי גופמן, שהשמאל ניהל נגדו קרב בלימה עקוב מדם, היועהמ"שיט שמה את נפשה בכפה, שיקרה, הסיתה וחשפה סופית את דמותה האמיתית.
לא עזר, לחיצת הידיים המאושרת נתניהו-גופמן, היתה תמונת השנה שביטאה את תבוסת הדיפסטייט.
מה שנשאר זה מערכת המשפט, שגם היא הוחלשה, כפי שהדבר בא לביטוי בשורת כניעות בבג"ץ, כמעט בכל הנושאים בהם הדיפסטייט ניהל קרבות בלימה: 1. מינוי זיני. 2. ועדת חקירה ממלכתית. 3. פיטורי בן גביר. 4. מינוי גופמן.
הכל תלוי בתוצאות הבחירות. נצחון הימין משמעותו ייבוש סופי של הביצה וחיסול המעוז האחרון שנותר לדיפסטייט, והשלמת המהפך מ-77.
