בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שלישי, 10 בנובמבר 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
הערות והארות
לעורך 'יתד נאמן' - 'הונאה' היא דאורייתא אם אינך יודע - היהדות החרדית אינה קנין הליטאים
היהדות החרדית אינה קניינם של כמה עסקנים ובני בית בבתי הגדולים הליטאים. היא בנויה מכל כך הרבה קהילות חסידים ליטאים ספרדים ואחרים, ואין לכם כל יכולת להכריע עבור כולם. מדובר בענין השייך ליהדות החרדית מקצה לקצה, ובטרם הכותב הנכבד לוקח את עטו לכתוב עליו לזכור כי הנושא הזה אינו קניינכם בלבד, הוא שייך לכלל החרדים
אם היית כותב לציבור הליטאי בלבד לא הייתי כותב שורות אלו, מפני שהם מחוייבים לקבל דעת גדולי התורה הליטאים. אבל כאשר מתמודדים בבחירות וקוראים לכל הציבורים ביהדות החרדית בלי יוצא מהכלל להצביע ג', ומתחייבים כי לא יישבו בקואליציה כלשהי בלי שיחוקקו את 'חוק השבות' בנוסח החרדי לפני הקמת הממשלה, מה שכתבת היא 'הונאה' וחוצפה. 'יהדות התורה' הוא מרחב של הרבה חלקים ביהדות החרדית, ודבריך הם מפיונריות ואף גרוע מכך
הייתה התחייבות שנתנו לציבור החרדי הכללי ועל סמך זה כולם עבדו ובכל הכח למען 'יהדות התורה'. המצביעים היו חסידים וספרדים ואחרים שאינם חלק מן הליטאים. ולכן בנושא הזה אתם מחוייבים לכלל הציבור ואי אפשר להכריע בעניין זה לבד, לאחר שהתחייבו לציבור כולו כי לא יכנסו לקואליציה כלשהי ואף לא יתמכו בה מבחוץ כל עוד אין חוק גיוס, עליכם לעמוד בהתחייבותכם
צריך שפעם הדברים ייאמרו בצורה הכי ברורה. היהדות החרדית אינה קנין הליטאים, היא מורכבת מכל כך הרבה חוגים וקהילות, ואין בימינו גדול אחד שהוא מנהיג של כולם. אנו מכבדים כל גדול בישראל, אבל אזכיר לליטאים מפני שהם אלו שקבעו זאת בשעתו כי 'לכל אחד הגדול שלו' והוא יכריע בשבילו. הנציגות בכנסת מורכבת מכמה וכמה חוגים וקהילות ואפילו בין הליטאים זה מחולק בין בתי הגדולים. אז בבקשה קצת דרך ארץ לגדולי ישראל שאינם חלק מן הישיבות הליטאיות
זה כמה שנים שאנו נלחמים ובכל הכח נגד גיוס לצבא המחלן נגד המזרחניקעס ונגד כל אלו שמבקשים לעשות סוף לעתיד היהדות החרדית. ועליכם לעמוד בדיבורכם והתחייבותכם, ואם אתם מבקשים לשנות, צריכים את הסכמת כל הגדולים לדבר, בלי זה מדובר בהונאת הציבור וזה לא יסלח לכם לעולם
חיים שאולזון
כשהם יורדים אז עד לתהום - יעקב אשר מתחבק עם עוכר ישראל ששמו כסיף
כך ריסקו סמוטריץ' ובן גביר את גוש הימין
כך ריסקו סמוטריץ' ובן גביר את גוש הימין
במשך שנים סיפרו לנו על בלוק הימין. מכרו לנו לוקשים על שותפות גורל, על אחים לצרה, על חזית שמרנית מאוחדת שתעמוד כחומה בצורה מול מזימות השמאל ומערכת המשפט. הציבור החרדי, בתומו ובנאמנותו הבלתי מתפשרת, נתן את הנשמה ואת הקולות בקלפי בשביל להביא את ממשלת הימין על מלא. הלכנו באש ובמים אחרי ההנהגה הזו, דחינו פשרות פוליטיות קורצות מהצד השני, והאמנו שכאשר בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר ישבו על כורסאות עור הצבי – עולם התורה יוכל לנשום לרווחה.
איזו טעות מרה. שנתיים של ממשלת כביכול-ימין התבררו כקטסטרופה הגדולה ביותר שידע עולם הישיבות מאז קום המדינה. לא שמאלנים מוצהרים ולא אנשי גוש השינוי המקוריים חתומים על ריסוק עולם התורה, אלא דווקא אלו שמתהדרים בכיפות גדולות ובציציות מתנפנפות. אותה ציונות דתית, שבעבר עוד נשאה עיניים אל גדולי התורה, הפכה את פניה. התנהגותם לבני הישיבות בשנתיים האחרונות היא לא פחות מאנטישמיות במסווה של לאומיות. אפס גיבוי, אפס לויאליות, והפקרה מוחלטת של השותפים הכי נאמנים והכי ימנים במפה.
התיאטרון של בן גביר וההתנשאות של סמוטריץ'
בואו נדבר על העובדות הכואבות. כשהחרדים היו צריכים הגנה מול הגזירות הכלכליות, מול שלילת תקציבי המעונות לאברכים, מול הקיצוץ האכזרי בקרן הישיבות – מה קיבלנו מהשותפים הסרוגים?
מצד אחד, בצלאל סמוטריץ'. האיש שיושב על ברז התקציב, האיש שמסביר לכולם כמה הוא דוס וכמה התורה חשובה לו. בפועל, סמוטריץ' ניהל את המדיניות הכלכלית בדיוק לפי הספר של פקידי האוצר העוינים ביותר. במקום לדפוק על השולחן ולהודיע שאין ממשלה בלי הסדרה מוחלטת של מעמד בני הישיבות, הוא העדיף להתעסק בחלוקת תקציבים למגזר הסרוג שלו. הישיבות החרדיות? שיישבקו חיים. מבחינתו, מי שלא לובש מדים – אינו שווה הגנה מלאה. זוהי התנשאות ציונית דתית צרופה, קרירה ומחושבת, המבקשת לחנך מחדש את הציבור החרדי ולהכתיב דעות ודרכי פעולה לרבנים ולראשי הישיבות.
ומן העבר השני – איתמר בן גביר. כאן מדובר בטרגדיה של שתיקה. בן גביר, שיודע לצעוק על כל עוולה תקשורתית ולהקים מהומות על כל סנטימטר, פתאום קיבל שכל והחליט לשתוק. כשהחרדים נרדפו, כשהבחורים הטובים ביותר שלנו הוגדרו כמשתמטים ונרדפו ברחובות על ידי צווי מעצר ועיקולים, בן גביר גזר על עצמו תענית דיבור. הוא לא רצה ללכלך את הידיים בנושא החרדי. הוא הרי צריך לשמור על הבייס החילוני והמסורתי שלו. שתיקה כזו היא לא חכמה פוליטית; היא פחדנות ואפס נאמנות לשותפים שהעלו אותו לשלטון. שתיקה כזו היא הסכמה בשתיקה להרס עולם התורה.
הפכתם לפיונים בקמפיין השמאל
הדבר המגוחך והאבסורדי ביותר בכל הסיפור הזה הוא, שאותה ציונות דתית – על כל שלוחותיה ורבניה – ניהלה הלכה למעשה את הקמפיין של השמאל.
הביטו בשמות: בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, עמיחי אליהו, צבי סוכות. כולם, בלי יוצא מן הכלל, השתמשו ברטוריקה המורעלת של שוויון בנטל ונשיאה בנטל. הם דיברו על צורך השעה ועל מכסות ויעדים, ובכך נתנו הכשר הלכתי וציבורי לכל חצי ההסתה של השמאל הקיצוני. אפילו דמויות תורניות מהמגזר שלהם, כמו הרב שמואל אליהו, לא חסכו את שבט לשונם והסבירו לנו ברדיו ובמאמרים איך החרדים צריכים להשתנות.
הם לא הבינו שהם משחקים לידיהם של שונאי הדת. בשביל לרצות את התקשורת החילונית ובשביל להיראות הימין הממלכתי והלוחם, הם הקריבו את השותף החרדי על מזבח יחסי הציבור. הם אימצו את הדף מסרים של גוש השינוי מילה במילה. יצאתם פשוט מפגרים! חשבתם שאם תזרקו את החרדים לכלבים, התקשורת תאהב אתכם? חשבתם שגוש השינוי יחבק אתכם? כעת אתם משלמים את המחיר המר. הציבור שלכם עצמו רואה את הצביעות, והמפה הפוליטית מתרסקת לכם בפנים.
אצלכם אין ישיבות – אצלכם יש פוליטיקה
האמת צריכה להיאמר, והיא כואבת: השבר הזה נובע מכך שאצל הציונות הדתית התפיסה כלפי לימוד התורה היא שונה בתכלית. אצלם תורה היא פוליטיקה, היא כלי, היא שלב בדרך לקריירה או לצבא. אצלם אין מושג של תורתו אומנותו במובן הטהור והמוחלט של המילה. אין אצלם את ההבנה שחורבן של שעת לימוד אחת של בחור ישיבה בבני ברק או בירושלים ממוטט את ההגנה הרוחנית של מעמד עם ישראל כולו.
בגלל שאצלכם אין ישיבות אמיתיות במתכונת של מסירות נפש טוטאלית, ובגלל שאתם מפקירים את ילדיכם לחילוניות התרבותית של הצבא – אתם מרשים לעצמכם לבוא ולהטיף מוסר. אתם, שרואים איך אחוזים נרחבים מהנוער שלכם מורידים את הכיפה במהלך השירות הצבאי או הופכים לדתיים לייט, מעיזים להגיד דעות לרבנים שלנו? אתם תכתיבו לראש הישיבה מתי בחור צריך לצאת ומתי הוא צריך להישאר? המחשבה שאתם יכולים לנהל את עולם התורה החרדי כמו שמנהלים מתנ"ס היא שורש כל חטא.
שנתיים של התעללות – החרדים לא אשמים
במשך שנתיים ימים סבל הציבור החרדי התעללות בלתי פוסקת. התקציבים נחתכו, מוסדות הגיעו אל סף פשיטת רגל, אברכים נאלצו לבחור בין פת לחם לבין המשך הלימוד, וההסתה ברחובות הגיעה לשיאים מפחידים. ומי ישב בממשלה? מי החזיק בתיקי המפתח? סמוטריץ' ובן גביר.
החרדים אינם אשמים במצב. הציבור החרדי הפגין משמעת קואליציונית ללא דופי. הצביעו בעד כל חוק ימני, תמכנו בכל ענייני ביטחון או התיישבות, ושמרנו על גוש הימין מאוחד גם כשזה עלה לנו במחיר ציבורי כבד. קיבלנו אפס נאמנות בתמורה. פירוק וריסוק הימין רשום באותיות שחורות, גדולות ומדממות על שמם של סמוטריץ' ובן גביר.
ההיסטוריה הפוליטית של היהדות החרדית לא תשכח את השנתיים האלו. הגלגל הפוליטי הוא עגול, והתוצאה המרה כבר נראית באופק. סמוטריץ' ובן גביר – לא נסלח ולא נשכח שריסקתם את גוש הימין ועזרתם לשמאל בקמפיין המשרתים ואנחנו כולנו משלמים את המחיר.
*אל תמכרו את הבכורה!*
*אל תמכרו את הבכורה!*
מאת הרב אליעזר שמחה ווייס
בפרשת תולדות אנו קוראים על מכירת הבכורה של עשו ליעקב תמורת נזיד עדשים. עשו חוזר מן השדה עייף ורעב, רואה את התבשיל שהכין יעקב, ומוכן לוותר על דבר יקר וחשוב כל כך תמורת סיפוק מיידי של רעבונו.
עשו מסביר את מעשיו במילים: "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (בראשית כה, לב). באותו רגע הוא רואה לנגד עיניו רק את הצורך המיידי. הוא אינו חושב על העתיד, על משמעות הבכורה ועל מה שהוא מאבד. הוא מוכן לוותר על נכס גדול וקבוע תמורת דבר קטן וחולף.
הסיפור הזה אינו רק סיפור על עשו ויעקב. הוא מלמד אותנו לקח חשוב על אחריות ועל מנהיגות, ובייחוד על האחריות המוטלת על מי שמייצג ציבור של שומרי תורה ומצוות.
המצב שבו נמצאים כיום בני הישיבות ומשפחותיהם הוא בלתי נסבל. אי אפשר להשלים עם המצוקה, עם חוסר הוודאות ועם הפגיעה המתמשכת בלומדי התורה ובמשפחותיהם. חובה למצוא פתרון אמיתי שיאפשר את המשך לימוד התורה ויגן על מעמדם של בני הישיבות.
אבל דווקא משום שהמצב קשה כל כך, אסור להסתפק בסיסמאות או לחזור שוב ושוב על דרכים שכבר לא הוכיחו את עצמן. המאמצים שנעשו עד כה לא הצליחו להביא לפתרון המיוחל, ולעיתים אף הובילו לתוצאות הפוכות. אין פירוש הדבר שצריך להתייאש, אלא שצריך לחשוב מחדש, לבחון את הדרך ולמצוא דרכי פעולה אחרות.
"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ" (משלי כד, ו). הפסוק מלמד אותנו שלא די ברצון טוב. דרושים חכמה, שיקול דעת, עצה ותכנון. אין שום מצווה לחזור על דרך שנכשלה רק מפני שכבר התרגלנו ללכת בה.
לשם כך דרושה הנהגה אמיתית. הנהגה שמבינה את גודל השעה, שמכירה במצוקת בני הישיבות ומשפחותיהם ושאינה מוכנה להשלים עם מצב בלתי נסבל. סבלנות כלפי מצב כזה אינה בהכרח מעלה או מידה טובה. היא עלולה להפוך לחולשה. הציבור זקוק למנהיגים שידעו לפעול באחריות, באומץ ובתבונה.
כמובן, מותר וצריך לנהל משא ומתן. אפשר לדון בהסדרים הנוגעים לשירות הצבאי, לתמיכה במוסדות התורה, לשמירת השבת ולענייני כשרות. אלה נושאים מעשיים שבהם נציגי הציבור צריכים לפעול כדי להגן על צורכי הציבור ועל האפשרות לקיים חיי תורה ומצוות.
אבל יש גבול ברור למשא ומתן. אסור שהרצון להשיג פתרון בנושא אחד יגרום לנו להתעלם ממחיר כבד בנושאים אחרים. יש מפלגות שהציגו בפומבי עמדות ותוכניות לשינויים מרחיקי לכת בענייני שבת, כשרות, נישואין, גיור ומעמדם של מוסדות הדת. אלה אינם עניינים שוליים, אלא יסודות הנוגעים לאופייה היהודי של מדינת ישראל וליכולתו של כל יהודי לחיות כאן חיים של תורה ומצוות.
אי אפשר להתייחס לעמדות כאלה כאילו נעלמו. אין די בכך שבשעת משא ומתן נאמרות מילים מרגיעות או ניתנות הבטחות. אדם אינו משנה את השקפת עולמו מן הקצה אל הקצה רק מפני שהדבר מועיל לו באותו רגע.
*כאשר בעבר נשמעו מפי אנשים מסוימים אמירות קשות, שלפיהן בני הישיבות נושאים באחריות למותם של חיילים, עלינו לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: האם אותם אנשים שינו באמת את השקפת עולמם*?
*יש כאן שתי אפשרויות, ושתיהן מחייבות זהירות. אם הם אכן האמינו בדברים שאמרו, מדוע שנניח שדעתם השתנתה לפתע? ואם לא האמינו בהם, אלא השתמשו בכאבם של החיילים ובצערן של המשפחות השכולות לצורך מאבק פוליטי, הרי שמדובר בדבר חמור לא פחות. כאבם של החיילים ומשפחותיהם אינו כלי לניגוח פוליטי*.
על כך נאמר: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" (ירמיהו יג, כג). אין פירוש הדבר שאדם אינו יכול להשתנות. אדם יכול לתקן את דרכיו ולשנות את דעותיו. אבל אין לנו רשות לבנות את עתידנו על ההנחה הנוחה לנו שאנשים שינו את השקפת עולמם, כאשר לא ראינו לכך הוכחה ממשית.
יש הבדל גדול בין הבטחה לבין ערבות, ויש הבדל גדול עוד יותר בין ערבות לבין יכולת אמיתית לקיים את הדברים. גם אדם שרוצה לעזור אינו בהכרח שולט בכל הגורמים. הוא יכול להבטיח, אך האם הוא שולט בכל חברי הקואליציה? האם הוא יכול להבטיח כיצד יצביעו כל חברי הכנסת? האם הוא שולט במערכת המשפט, בבתי המשפט ובכל הגורמים שיכולים להשפיע על התוצאה?
צריך לשאול לא רק מי מבטיח לנו, אלא גם על מה בדיוק הוא יכול להתחייב, ומה יקרה אם לא יצליח לקיים את הבטחתו. הבטחה שאין מאחוריה יכולת ממשית לקיים אותה אינה ערובה לדבר.
יש גם סכנה נוספת שאסור להתעלם ממנה. כאשר נציגי ציבור נכנסים לממשלה ומקבלים תפקידים והשפעה, עלול להיווצר מצב שבו עצם השמירה על המעמד הפוליטי הופכת למטרה בפני עצמה. הרצון לשמור על תפקיד, על כוח ועל מקום סביב שולחן קבלת ההחלטות עלול להשפיע על שיקול הדעת. לפעמים אדם משכנע את עצמו שהוא חייב להתפשר מעט היום כדי שיוכל להשיג יותר מחר. אבל כשהמחר מגיע, הוויתור הזמני כבר עלול להפוך לעובדה קיימת.
כאשר לממשלה יש רוב של שישים ואחד חברי כנסת, יחסי הכוחות עלולים להשתנות. מי שזקוק לקולות כדי להקים ממשלה עשוי להיות מוכן להבטיח הרבה לפני הקמתה. אבל לאחר שהממשלה קמה ויש לה רוב, כוח המיקוח של מי שקיבלו את ההבטחות עלול להיחלש מאוד. ואז עלולה להתממש הסכנה האמיתית: חוק הגיוס לא יעבור, מצוקתם של בני הישיבות תימשך, אבל חוקים אחרים, הפוגעים בשבת, בכשרות, בנישואין, בגיור ובחיי התורה בארץ ישראל, דווקא יעברו.
זהו חשש שאסור לזלזל בו. אין די בשאלה מה מבטיחים לנו לפני הקמת הממשלה. צריך לחשוב גם מה יקרה לאחר הקמתה, כאשר יחסי הכוחות ישתנו וכאשר מי שנתן את הבטחותיו כבר לא יהיה זקוק לאותם קולות.
מי שזכה לייצג ציבור של שומרי תורה ומצוות חייב לזכור שאין לו רשות למכור את עקרונות התורה תמורת נזיד עדשים פוליטי.
הבכורה אינה רכושו הפרטי של נציג ציבור. הוא אינו רשאי לוותר על עקרונות יסוד של התורה בשם הציבור רק מפני שהדבר עשוי להביא הישג פוליטי זמני. הוא נבחר כדי לייצג את הציבור ולדאוג לצרכיו, ולא כדי לסחור בערכים שעליהם מושתתים חייו.
אין פירוש הדבר שאסור להתפשר בעניינים מעשיים. בחיים הציבוריים יש צורך בפשרות, במשא ומתן ובהסכמות. אבל צריך לדעת להבחין בין פשרה מעשית לבין ויתור על עקרונות. אפשר לדון בדרך שבה משיגים מטרה, אך אסור לוותר על המטרה עצמה. אי אפשר להכשיר כל דרך בטענה שהתוצאה הרצויה מצדיקה אותה.
חז"ל במסכת עבודה זרה (כה ע"א) מכנים את ספר בראשית בשם "ספר הישר". הנצי"ב, בהקדמתו לפירושו "העמק דבר", מסביר שספר בראשית נקרא כך משום שהוא מספר על האבות הקדושים, שהיו ישרים בהליכותיהם וביחסם גם כלפי מי שלא חשבו כמותם. הישרות הזאת הייתה יסוד גדול בבניין האומה.
מנהיגות אמיתית נבחנת לא רק ביכולת להשיג הישגים, אלא גם ביכולת לעמוד על עקרונות ולא לוותר עליהם בשעת לחץ. לא כל הצעה מפתה היא הצעה טובה, ולא כל הישג פוליטי הוא הישג אמיתי. לפעמים מה שנראה כהצלחה באותו יום עלול להתברר כהפסד לדורות.
המאבק למען בני הישיבות הוא חשוב וחיוני. צריך למצוא לו פתרון, וצריך לפעול בכל דרך נכונה וחכמה כדי להקל על המצוקה. אבל אסור שבדרך לפתרון נאבד דברים שאי אפשר יהיה להשיב. אסור שנמצא את עצמנו במצב שבו לא השגנו את מה שביקשנו, ובינתיים ויתרנו על דברים חשובים הרבה יותר.
הבכורה שלנו היא התורה, קיום המצוות והאחריות להעביר את דרך התורה לדורות הבאים. אלה אינם קלפי מיקוח. אין למכור אותם ואין להחליף אותם בהבטחות שייתכן שלא יתקיימו.
עשו ראה את הרעב של אותה שעה ושכח את ערכה של הבכורה. עלינו ללמוד מן הטעות הזאת. מנהיגות אינה נמדדת רק במה שהיא מצליחה להשיג היום, אלא גם במה שהיא מסרבת למכור למען הישג חולף.
*אל תמכרו את הבכורה תמורת נזיד עדשים*
מכה לדרעי בבג"ץ
מכה לדרעי: בגץ מוציא צו על תנאי נגד המינוי של נאמנו של הרב סלים חננאל שם טוב ליושב ראש המועצה הדתית בירושלים בעתירה של בתיה כהנא דרור נגדו
המסורתיים והספרדים זועמים נגד החרדים - אנו מפתחים שנאה חדשה בישראל נגד החרדים
"השמאל ישתמש ויזרוק": העימות הסוער בין ינון מגל, יותם זמרי והרב שלמה בניזרי על ההשלכות ארוכות הטווח של חבירת המפלגות החרדיות לגוש השינוי
יעקב אשר עומד בשירת 'התקווה' רח"ל
חברי הכנסת הערבים נטשו את המליאה בזמן שירת התקווה פרט לעבאס שרוצה להיות שר בממשלת איזנקוט
התינוקות החרדים שמתו בעשור החולף
׳ווינט׳ בתחקיר: יותר מ-40 תינוקות חרדים נפטרו ועוד יותר מ-30 פונו במצב אנוש לאורך עשור, אבל כמעט אף אחד מהמקרים לא הגיע לכדי חקירה של המשטרה. בזמן שהמדינה מעלימה עין מאלפי מעונות פיראטיים האמת על מות התינוקות לא מתגלה.
'המבשר': שבים ומזכירים כי ללא הסדרת מעמד בני הישיבות, אין לנו מה לחפש בשום ממשלה
'המבשר': שבים ומזכירים כי ללא הסדרת מעמד בני הישיבות, אין לנו מה לחפש בשום ממשלה, והפעם לא נסתפק בהבטחות או ערבויות - אלא הסדרה של מעמד בני הישיבות והפסקה מיידית של רדיפתם.
ליברמן מכריז על הערכה מחדש הוא מוכן לוותר לחרדים על חוק מקל
ליברמן אומר בהצהרה לתקשורת בכנסת, שהיעדים שלו היו להקים ממשלה ללא נתניהו, ללא רע"מ, הרשימה המשותפת, ש"ס ויהדות התורה, עם חוק גיוס לכולם, אבל הבוחרים חשבו אחרת, ועשינו הערכה מחדש.
יאיר גולן מצהיר כי הממשלה תחזיר את המדינה לחילוניות תוך מחיקת הדת מישראל
יאיר גולן בכניסה לכנסת: ״מתכננים לחולל שינוי בכיוון שאליו הלכה המדינה״
ליברמן נשאל בכנסת מתי הוא יזרוק את החרדים למזבלה?
לא ברית ולא משרתים: ליברמן מגיע להשבעת הכנסת נינוח ולא נראה מוטרד מהפרת ההבטחות שלו
ליברמן ליעקב אשר: ״בא תשב ביני לבין בנט, נתחיל משא ומתן״. אשר: ״לא הספיקה לך הלחיצת יד?״
אבי מוסקוב: ליברמן ליעקב אשר: ״בא תשב ביני לבין בנט, נתחיל משא ומתן״. אשר: ״לא הספיקה לך הלחיצת יד?״
רה"מ נתניהו בנאומו בכנסת: בזמן הקרוב נעמוד בפני לחצים בינלאומיים להשלים עם איראן גרעינית. מול האיומים האלה, אנחנו חייבים להקים ממשלת אחדות לאומית
רה"מ נתניהו בנאומו בכנסת: בזמן הקרוב נעמוד בפני לחצים בינלאומיים להשלים עם איראן גרעינית. מול האיומים האלה, אנחנו חייבים להקים ממשלת אחדות לאומית. רק היא תוכל להתמודד עם אתגרים כבירים כאלה, בלתי אפשרי להתמודד עם האתגרים בממשלה צרה. מספר חברי כנסת יצאו.
יואלי לאנדא מסאטמאר עם הרב לאזאר מחב"ד
הרב הראשי לרוסיה, הגאון רבי בערל לאזאר, בפגישה אמש עם הנגידים יואלי לנדא ושותפו דייוויד גפנר. את ההיכרות בין הצדדים יזם אריה ארליך שאחיו הוא שליח חב"ד במוסקבה ואיש אמונו של הרב לאזאר
מפקדי חשמונאים ונצח יהודה הגיעו לכינוס השלוחים מי מימן להם את הטיסות?
תואר יקיר העיר של הבירה הרפובליקה 'בשקורטוסטן' הוענק לרב העיר הרב דן הלוי קריצ'בסקי
בית הנבחרים בעיר 'אופה' העניק את אות
הכבוד היוקרתי לרבה הראשי של הרפובליקה / ההחלטה התקבלה כהוקרה על עשרים ושבע שנות
עשייה חינוכית וחסד לצד קידום דו-שיח בין העמים / השליח הרב קריצ'בסקי הקדיש את
התואר לבני הקהילה והכריז ברוח פרשת לך-לך כי הפנים נשואות תמיד קדימה
בימים שבהם רוחות הסתיו עוטפות את
רחובותיה של העיר אופה, בירת הרפובליקה המוסלמית בשקורטוסטן שברוסיה, וקריאת התורה
בפרשת "לך-לך" הדהדה בבתי הכנסת כקריאה נצחית לתנועה מתמדת של שליחות
וצמיחה, רשמה הקהילה היהודית המקומית נקודת ציון היסטורית. עשרים ושבע שנים חלפו
מאז הונחו היסודות הראשונים לתחיית החיים היהודיים באזור, שנים שבהן הפכה שממה
רוחנית לאימפריה תוססת של תורה, חינוך וחסד. השבוע הגיעה תנופת העשייה הזו להכרה
ממלכתית מן המעלה הראשונה, כאשר מועצת העיר אופה התכנסה לישיבה מיוחדת והחליטה
להעניק לרבה של הרפובליקה המוסלמית בשקורטוסטן והעיר אופה, השליח הרב דן הלוי קריצ'בסקי,
את התואר הרם "יקיר העיר אופה" – אזרח כבוד של הבירה.
המעמד הממלכתי בבית הנבחרים העירוני
התאפיין באווירה של כבוד והערכה עמוקה כלפי הקהילה היהודית ומוסדותיה. חברי מועצת
העיר וראשי השלטון המקומי עמדו בדבריהם על התרומה הייחודית של הרב קריצ'בסקי למרקם
החיים בעיר, המהווה בית למיליוני תושבים בני דתות ולאומים שונים. בנימוקי ההחלטה
הרשמית הודגש כי תרומתו של הרב לביסוס הדו-שיח הבין-דתי, לטיפוח אחוות העמים
ולקידום פרויקטים חברתיים רחבי היקף בבירה היא אדירה ואינה ניתנת לשיעור. הבחירה
להעניק לשליח חב"ד את אות הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בעיר התקבלה בברכה נרגשת
בקרב בני הקהילה היהודית, הרואים בכך קידוש השם גדול וביטוי למעמדה האיתן של
היהדות באזור הרי אורל הדרומיים.
מאחורי התואר המכובד עומדים קרוב
לשלושה עשורים של עבודה מאומצת ומסירות נפש, שבמהלכם נבנתה קהילה לתפארת יש מאין,
בעידודו ובברכתו של רבה הראשי של רוסיה הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א. כאשר
הגיע הרב קריצ'בסקי לאופה בשליחות הרבי מליובאוויטש, פעלה הקהילה מתוך מבנים
ארעיים. כיום ניצב בלב העיר המרכז הקהילתי המפואר ובו בית הכנסת המרכזי, השוקק
חיים מדי יום ביומו בתפילות, בשיעורי תורה ובהתוועדויות חסידיות. לצד בית הכנסת
פועלת קריית חינוך ענפה הכוללת בית ספר יהודי וגני ילדים מבית רשת "אור
אבנר" ומרכז חינוכי 'בית שווידלער' שבהם מתחנכים ילדי הקהילה על ברכי המסורת
והערכים היהודיים, לצד מערך כשרות מוקפד, מקווה טהרה ופעילות ענפה לנוער ולמשפחות
צעירות.
תשומת לב מיוחדת של הפעילות באופה,
שזכתה לתהודה עצומה גם בקרב הרשויות והאוכלוסייה הכללית, היא מערכת החסד והשיקום
פורצת הדרך שהקים השליח. מתוך תפיסה חסידית הרואה בכל אדם עולם ומלואו, ייסד הרב
את הפנסיונט - בית אבות וקריית הנופש "שלום", המעניקים מעטפת חמה
לקשישים ולנזקקים.
בתוך מתחם המרכז הקהילתי הוקמה בריכה
טיפולית משוכללת המיועדת לילדים בעלי צרכים מיוחדים ומגבלות בריאותיות, המעניקה
להם טיפולי הידרותרפיה מתקדמים, מרפאת שיניים טיפולית וכדו. בימים אלו ממש נשלמות
העבודות להקמתו של פרויקט הדגל החדש - מרכז שיקום רחב ממדים לילדים בעלי
מוגבלויות, שישרת ברוחב לב את ילדי האזור. בנוסף לכך, קרנות הצדקה והחסד שהקים הרב
קריצ'בסקי מספקות סיוע שוטף, סלי מזון ותמיכה רפואית למאות קשישים, למשפחות מעוטות
יכולת ולילדים יתומים.
עם היוודע דבר ההחלטה הרשמית, זרמו אל
לשכתו של הרב קריצ'בסקי הודעות ברכה רבות מאת אישי ציבור, שלוחים וידידים. בדברים
נרגשים שנשא בפני ראשי הקהילה והעסקנים, ביקש השליח להביע תודה עמוקה לעיריית אופה
ולחברי בית הנבחרים על האמון וההערכה, אך מיהר להבהיר למי שייכת הזכות האמיתית. "ההכרה
המכובדת הזו אינה שייכת לי באופן אישי", הדגיש הרב קריצ'בסקי, "אלא היא
תעודת כבוד לקהילה היהודית כולה ולכל אחד ואחת מן השותפים, הצוותים המסורים
והתורמים הנכבדים שעמלים לילות כימים ועומדים מאחורי מפעלי התורה והחסד שלנו,
בליווי ובגיבוי של הרב הראשי שליט"א".
את דבריו חתם המרא דאתרא בחיבור מעורר
השראה לפרשת השבוע: "אנו עומדים בפתחה של שבת קודש פרשת 'לך-לך'. המשמעות
החסידית של ציווי זה היא לעולם לא לדרוך במקום ולא להסתפק במה שכבר הושג. למרות
ההישגים המרשימים כביכול שנצברו במשך עשרים ושבע שנות שליחות, המבט שלנו מופנה אך
ורק קדימה - להשלמת מרכז השיקום, להרחבת גבולות הקדושה ולהבאת האור היהודי לכל
נשמה". ברוח מרוממת זו מתכוננים בני הקהילה באופה לשבת של התעלות והודיה,
מתוך החלטה נחושה להמשיך ולהצעיד את המוסדות לפסגות חדשות של עשייה ואחדות.
צילום: דוברות הקהילה
"היום בתניא" יום ג', ל' חשון
"היום בתניא" יום ג', ל' חשון
תניא "קונטרס אחרון"
המשך פרק ג' ( עמוד 308)
שנה פשוטה
⛳
המלאכים שהאדם בורא בתפילה:
המגיע בתפילתו, למצב שבו האהבה המסותרת באה לידי התגלות הלב. הנה, עם הבירור הנפעל בזה ב"נוגה" נבראים מלאכים בעולם הבריאה (כפי שהם נבראים אצל לומד התורה בכח אהבה זו).
אולם, אם הוא מתפלל רק בכח האהבה המסותרת כפי שנמצאת בו טרם בואה לידי גילוי בלב. הנה, עם אהבה זו, אינו פועל עדין "בירור" במידות הנפש הבהמית, ואין כאן שום "בירור בנוגה" שממנו מתהוים מלאכים. (ולא כפי שהוא בתורה, שגם אם לומד בכח אהבה זו, אף שאינו פועל בירור במידות, הוא פועל על כל פנים "בירור" בשכל).
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
החד"ה קוק שליט"א משיב לשאלות הדיינים בענין סמכות "חוקי מדינה" נגד התורה
מרן החד"ה קוק שליט"א
חקירה הלכתית מחודשת מהגר"ד קוק: האם יש ענין להלביש ילד שלא הגיע לחינוך ב"בגדי שבת"?!
שיעור בתורת מרן החד"ה קוק שליט"א
האם יש להלביש ילד שלא הגיע לחינוך בבגדי שבת
מורי ורבותי, יש פה שאלה מאוד מעניינת שלא נשאלה מאות שנים בשום ספר, הראשון ששאל אותה זה מורנו הרב חזקיהו דב הכהן קוק, שהשם יתן לו רפואה שלמה אמן.
הוא שאל את השאלה בספר שלו מלפני שנים רבות, לפני שלושים שנה בערך. אתם רואים, זה הספר "ממדבר מתנה", זה פלפולים על כל הש"ס.
אנחנו יודעים שבשבת צריך ללבוש בגדי שבת, חליפה, חולצה, מכנסיים כתוב בפסוק בישעיה "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", חז"ל דורשים בשבת (קיג סע"א) "וכבדתו - שלא יהיה מלבושך של שבת כמלבושך של חול". יש בגדי שבת: כתוב במגלת רות (ג, ג) "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך". מה זה "ושמת שמלותיך"? חז"ל אומרים (שבת שם ע"ב) אלו בגדי שבת.
קודם כל, לפני שאני אגיד לכם את השאלה המעניינת של הרב קוק, נאמר עובדא מעניינת עם הרב על בגדי שבת: פעם אחת הייתי אצל הרב קוק ביום שני, אני רואה אותו עם בגדי שבת, הסתכלתי עליו ככה, אמרתי בלבי: "תלמיד חכם נקרא שבת", כך אומר הזוהר, אבל עדיין לא ברור לי, הרי הרב מחליף את בגדיו בדרך כלל, "כלבוש תחליפם ויחלופו".
אומר לי הרב קוק: "בגדי שבת קדושים, אני לא מסוגל להוציא אותם". הרב קוק בספר שלו "שלום שבת" אומר: בגדי שבת זה כמו בגדי כהן גדול, שבת מכפילה תמיד - הכל כפול, לחם משנה וכן על זה הדרך, כהן גדול הוא גם בחינת "כפול" – ארבע בגדים לכהן הדיוט, שמונה בגדים לכהן גדול, שמונה זה מעל הטבע, שבת זה מעל הטבע, מעין עולם הבא, "תן חלק לשבעה" – זה שבת – "וגם לשמונה" שזה התוצאה של שבת קדש.
הוא לא יכול להוציא את הבגדי שבת. איזה הרגשים יש לצדיקים! צדיקים היו מחליפים הכל בשבת, אפילו גרביים מיוחדות היו להם לשבת, עושים הכל בדקי דקויות, אנחנו בכלל לא נמצאים שם, אבל לפחות הבגדים החיצוניים צריך להחליף אותם, שיהיה בגדים של שבת לכבוד ולתפארת.
יש אומרים: מספיק שלא יהיה מלוכלך, העיקר שהחליפה מכובסת לשבת, הכוונה היא, ביום חול הוא לא מקפיד לכבס כל פעם, אז שלא יהיה מלבושך בשבת כמו בחול, שיהיה מכובס זה העיקר, ואפילו אם אתה לובש בשבת את אותו בגד של חול. אבל האמת היא שיש ענין גם לייחד בגד לשבת, זאת החליפה של שבת בלבד, "זאת חליפתי" מוקדשת אך ורק ליום השבת. מי שיכול גם בחולצה לעשות את זה, זה קצת קשה, ומי שיכול יעשה את זה גם בחולצה. יש אנשים שאפילו בבית - במנורות, עושים איזה "לוסטרה", איזה נברשת, מדליקים אותה רק בשבת קדש. יש בזה ענין גדול, כמו שכתוב בספרים "זכרון יעקב" ו"ציץ אליעזר", וזה על פי דברי חז"ל והראשונים.
עכשיו, אנחנו, ברוך השם, יש לנו בגדי שבת, וגם הילדים שהגיעו לחינוך – ילד בגיל שש שבע אנחנו מחנכים אותו, כמו שמחנכים אותו בכל המצוות, צריך גם לחנך אותו לשים בגדי שבת.
שואל הרב קוק בספר "ממדבר מתנה" (עמ' כז - כח): מה הדין ילד בגיל ארבע? הוא לא הגיע לחינוך, האם גם צריך לשים לו בגדי שבת? לכאורה, זו לא שאלה, אם הוא לא הגיע לחינוך, שילבש מה שהוא רוצה, ותלביש אותו מה שאתה רוצה, כמו שאם הוא לא הגיע לחינוך, הוא אוכל גבינה שעה אחרי שהוא אכל בשר, אתה לא אומר לו כלום, אז הוא הדין בגדי שבת, כל שכן שהוא לא צריך.
אומר הרב קוק, אמנם הילד הזה לא בגיל "חינוך", אבל אני מצווה בשבת שהאטמוספירה שלי תראה אחרת, והראיה שאפילו את המצעים של המטה הגמרא אומרת שהיו מחליפים לכבוד שבת, בזמנם היו יושבים לאכול על גבי מטה, המטה היתה הכסא עבורם, והכסא צריך להיות מוצע משום כבוד שבת, צריך לשים מצעות מיוחדות לכבוד שבת, ככה הגמרא בשבת (קיט ע"ב) אומרת: המלאך הטוב והמלאך הרע באים בליל שבת, אם השולחן ערוך והמיטה מוצעת, אז המלאך הטוב אומר "יהי רצון שיהיה ככה לשנה הבאה", והמלאך הרע עונה בעל כרחו "אמן".
רואים שיש ענין במטה מוצעת לכבוד שבת, כך כתוב ברמב"ם בהלכות שבת פרק ל הלכה ה, וכך כתוב בשולחן ערוך בתחילת סימן רסב: "יכין את שולחנו ויציע את מיטתו" – את המיטות, הטור והשולחן ערוך והמשנה ברורה כותב, שהכוונה המטה שאוכלים עליה, ואם יכול, גם המיטות שישנים עליהם בחדרים, גם כן יכין להם מצעים מיוחדים לכבוד שבת. תראה מה זה, "מצעים"!
אז אומר הרב קוק: וכי ילד בגיל ארבע הוא פחות ממצעים של מיטה? אם את המצעים של המיטה משנים לכבוד שבת, כי שבת צריך להיראות שינוי, אז נכון שאנחנו לא מצווים לחנך אותו, הוא רק בגיל ארבע, אבל כאן הבגדים הם מצב שעל גבי הילד ולא בתורת לחנך אותו, הוא כמו "נוף" של הבית. [מצד שני הרב שם כותב לדחות את ההצעה הזו, שאולי דוקא מטה שהיא חלק אינטגרלי ממצב של בית מסודר, לכן יש בה דין הצעה לשבת, ובפרט שהשלחן והמטה הם משמשי הסעודה בפועל, משא"כ ילד שהוא גוף לעצמו ואינו בתורת הכנת הבית].
יש למישהו פה תשובה? צריך להביא ראיה, לא להגיד "נראה לי", מי שאומר "נראה לי", הרב קוק אמר לי שזה גאווה! מה "נראה לי"? מי אתה? אתה הרמב"ם? מי אתה שנראה לך? אתה רואה כך, ההוא יאמר שנראה לו אחרת, אין לדבר סוף, בשביל לדבר בעניני תורה והלכה, צריך גיבוי! ראיה! תן ראיה מפסוקי התורה, נביאים, כתובים, משניות, תלמוד בבלי, ירושלמי. אומרת התוספתא בריש מסכת זבים: "אמר רבי עקיבא, לא כל הקופץ משתבח, אלא המביא ראיה לדבריו משתבח".
אומר הרב קוק: הרא"ש במסכת מועד קטן פרק שלישי אומר: למה מותר לגלח קטן במועד? הרי אנחנו אסור לנו להסתפר במועד, ולמה לנו אסור? כי אם יתירו לנו להסתפר בחול המועד, אז אדם יכנס ליום טוב הראשון כשהוא מנוול, ויגיד לעצמו, לא נורא, "אני אסתפר בחול המועד", ומפסיד בזה שנכנס ליום טוב כשהוא לא נאה, אומרים לו רבנן, אדוני, אסור להסתפר במועד, ואז הוא יודע שיש לו איסור, וממילא כבר בערב יום טוב הוא בא מתוקתק. [יש תשובה ב"נודע ביהודה" שאומר קולות לגבי גילוח בגלל הדבר הזה לגבי מי שרגיל לגלח בכל יום, יש על זה המון מחלוקות, זה נושא בפני עצמו, לא נכנס עכשיו להלכות חול המועד].
אומר הרא"ש, אדם גדול שהגיע לבר מצוה, הוא מצווה לא להכנס מנוול ליום טוב, אז עשו לו קנס – אל תתגלח במועד, אבל ילד קטן הרי הוא לא מצווה בכלל על הדבר הזה, הוא לא בר חיובא, גם אם הוא יבוא מנוול ליום טוב, לא קרה כלום, ומכיון שילד קטן לא שייך עליו גזירה שמה יכנס מנוול ליום טוב, לכן הדין הוא שבחול המועד מותר לספר אותו. [וע' בשו"ע או"ח סי' תקלא ס"ו].
אומר הרב קוק: אם נגיד שאף על פי שילד קטן לא מצווה, אבל אני צריך לשים לו בגדי שבת - כי הוא לא גרע ממטה שצריכה להיות מוצעת, אז גם ביום טוב צריך שהוא לא יכנס מנוול, כי אני מצווה עליו שהוא לא יהיה מנוול ביום טוב!!
רואים מכאן שאני צריך לבוא עם בגדי שבת, אני צריך לא לבוא מנוול ליום טוב. הילד יעשה מה שהוא רוצה, הוא לא הגיע לחינוך, אין בזה בעיה. ככה אומר הרב קוק.
אבל הרב כותב לדחות את הראיה, אומר הרב, הנימוקי יוסף במועד קטן דף יד אומר, מה הסיבה שאין איסור גילוח לקטן בחול המועד, מפני שקטן שלא מסתפר זה מציק לו ויש לו צער, כיון שיש לו צער - לא גזרו עליו.
לפי זה אומר הרב קוק: אפשר לדחות ולהגיד שבאמת אני מצווה גם על הקטן שהוא לא יבוא מנוול ליום טוב, וגם לענין שלנו אני מצווה לשום לו בגדי שבת, אלא שלגבי גילוח במועד אם כי יש ענין שאני יביא אותו מפואר לחג, אבל זה לא חזק עד כדי כך שהוא יקבל קנס בגלל שלא דאגתי לו, או שהוא לא דאג לעצמו, סוף סוף יש לו צער ועליו לא גזרו בכגון דא.
בא תלמיד חכם אחד בבני ברק, הרב משה חליווה שליט"א, הוא חיבר ספר "ענפי משה", הוא ראה את השאלה הזאת בספר של הרב קוק, אמר, זו שאלה יפה, הלך אתה לשני רבנים גדולים, לרבי שריה דבליצקי עליו השלום, ולרבי חיים קניבסקי עליו השלום, שאל אותם את זה, [הוא מביא את הדברים בחידושיו שבקובץ "אליבא דהלכתא" חלק ס"ד עמ' קיד].
הרב שריה דבליצקי אמר לו, אם אפשר, ישימו גם לילד שלא הגיע לחינוך בגדי שבת. אמר לו: כבוד הרב, אם אפשר, לא מספיק לי, אני רוצה לדעת האם זה חיוב? אמר לו: אולי זה חיוב, אני לא יודע. תראה מה זה, זה גם עוד גדול בישראל, הוא יודע להגיד שהוא לא יודע!
הלך לרבי חיים קניבסקי, שאל אותו את השאלה הזאת. אמר לו רבי חיים קניבסקי: כבר נהגו לשים בגדי שבת גם לילדים שלא הגיעו לחינוך. אמר לו: ולמה? אמר: זה כבוד שבת של ההורים.
בתחילה לא הבנתי מה כוונת הגר"ח קניבסקי שזה כבוד שבת של ההורים, רבי חיים קניבסקי מדבר כאן, גברא רבה אמר מילתא, צריך להסביר את דבריו. עלה לי דבר נאה, כתוב במועד קטן דף יד עמוד ב, ובדף כו עמוד ב, בר מינן אם נפטר אבא של ילדים, הם צריכים לעשות קריעה. מה הדין אם יש שם ילד קטן, "מקרעין לקטן מפני עוגמת נפש", לא רק קטן שהגיע לחינוך. [בכלל, יש שאלה אם יש חינוך לאבילות בקטן, הרי"צ גיאת שהובא בטור בסימן ש"מ ביורה דעה אומר שכן, הרבה אומרים שאין חינוך לקטן בכלל בשום הלכות אבלות, אין חינוך, מה אתה מחנך אותו? זה דבר שלא ברור שיבוא לו, ולא מחנכים לדבר כזה של פתיחת פה לשטן, הט"ז והנקודות הכסף והמנחת חינוך מדברים בזה].
אז פה יש משהו מיוחד, מי שרואה בדף יד את הסוגיא במועד קטן, רואה שאפילו תינוק בן שנה עושים לו קריעה, למה? "משום עוגמת נפש", זה עושה אוירה של עוגמת נפש וזה כבוד הנפטר. אז זה דין מיוחד בקריעה, וממילא יש לומר שאם בשעת אבלות מקרעים לקטן מפני עגמת נפש וזה יוצר אוירה, כל שכן בשעת שמחה, מרובה מידה טובה ממידת פורענות, ששמים לילד בגדי שבת, אז מה אם הוא בן ארבע? אבל זה אוירת שבת, "מלבישין לקטן בגדי שבת מפני שמחת הנפש", "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג", לא אמרתי שזה ראיה, אבל אני מתכוון להגיד שיש פה כבר פתח לדבר הזה, כמו שאומרים "זכר לדבר".
עוד דבר אני רוצה להגיד: היום בזמננו כשיש במשפחה חתונה, כמה משתגעים לקראת החתונה, איזה שגעונות! היא תתפור שמלה, ואחרי זה כל האחיות צריכות ללכת לתופרת לעשות אותו דבר, כולם בורדו וכולם בז' וכולם סגול, וצריך בשביל זה הרבה כסף, ואז צריך "צדקות" ו"קרנות", ולא נגמר, הרבה שטויות עושים, אבל זה המנהג... בקיצור, ילד קטן בן שלוש – יש לו "פפיון" - "עניבת פרפר" היו קוראים לזה פעם, וכיפה ומכנסיים הכל אותו צבע, ונעליים וגרביים הכל אותו צבע, עושים אותו "בונבון" בכל התמונות! פוק חזי...
אני לא מבין, שבת מגיעה, נגיד שלא ילבש בגדי שבת, כיון שהוא לא הגיע לחינוך, שיהיה עם האוברול המסריח שלו מיום שישי, אבל כשיש חתונה כולם מקפידים, מה קרה, בחתונה יש חינוך ללבוש בגדים? אדם יבא לשמים, אומרים לו כאן עשית כך וכך וכאן אחרת, זה יכול להיות תביעה מסויימת בכבוד שבת, כיוון שאנחנו רואים שאנשים יש להם נטיה לכבד מעמד גם ע"י הופעת הקטן במלבושים יפים, אף על פי שהוא לא פרטנר במעמד של החתונה, אבל זה "אוירה", אז גם בשבת צריך להיות האוירה.
לא אמרתי פה הלכה למעשה, אבל זה נוטה להגיד שכך ראוי ונכון לעשות. [וע' תוס' ב"ק (לז ע"א) בשם הירושלמי בענין שור המועד לשבתות, שזה מפני שרואה בגדים אחרים של שבת, ומשמע שם דכולם לובשים בגדי שבת כולל הקטנים שלא הגיעו לחינוך, שהרי אין חילוק שם בין קטנים לגדולים. וי"ל].
ונפקא מינה לפי כל מה שאמרנו, שזה יהיה בכלל הוצאות שבת שחוזרות. [וע"ע בס' "חינוך הבנים כהלכתו" עמ' תצו].
לסיום נאמר רמז נאה על "בגדי שבת", בגדים מלשון בוגדים של מעשה עבירות, כמו שכתוב בפרשתינו (בראשית כז, כז) "וירח את ריח בגדיו", ודרשו חז"ל בסנהדרין (לז ע"א) "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו", ו"שבת" זה התיקון של הבוגדים, כי כבר אמר רבינו האר"י, ש"שבת" אותיות של "ושבת עד ה' אלהיך" וכו' שזה מצות התשובה, נמצא שבגדי שבת היינו גדר חוזר בתשובה.
ונוסיף על גבי זה עוד רמז נאה, שבת היא כנגד יוסף הצדיק בסוד תפלת מוסף כידוע מזהר חדש (פרשת תולדות) דשבעה מוספין כנגד שבעת הרועים, ומוסף דשבת כנגד יוסף, ומה כתוב ביוסף הצדיק (בראשית לט, יב) "ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה", יוסף שהוא שבת עוזב את הבוגדים אצל חלק הטומאה ומתנתק ממנה לגמרי, בבחי' (ישעיהו נה, ז) "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח".
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה






























