רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 20 בנובמבר 2026

מי שסומך על שקרנים סופו שיפול בידיהם


פוליטיקה ושקר הם בני זוג, ולכן כאשר עוסקים עם פוליטיקאים, גם אם הוא נשבע לך, אין ערך לשבועה. ידועה אימרתו של סמל הפוליטיקה בישראל שמעון פרס, שהיה מבטיח בערב הבחירות את כל מה שרק היו מבקשים, יום אחרי הבחירות כאשר שאלו מה עם קיום ההבטחות שלך? היה אומר, נכון שהבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים. ולכן כל מי שסומך על מילים של פוליטיקאי הוא טיפש וסופו שיפול בידיהם. מי שילמד את ההיסטוריה הפוליטית בעולם ובמיוחד בישראל, אין מי שלא איכזב, כל הפוליטיקאים מקצה לקצה למחרת הבחירות אמרו כי נכון רצינו לעשות את מה שהבטחנו אבל תוצאות הבחירות מחייבות אותנו הקמת קואליציה כזו שאינה מאפשרת קיום ההבטחות

אין מי מבין הפוליטיקאים השמאלנים שרוצה בטובתינו, הם עושים בשל אינטרסים פוליטיים. הימנים ביניהם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט להם יש בעיה עם תמיכה ערבית מפני שזה יפגע בהם בבחירות, יאמרו עליהם כי הם שיקרו את הציבור הימני הבטיחו שלא יקימו ממשלה עם קולות הערבים. ואפילו נפתלי בנט שלא מתרגש לשקר, במיוחד אחרי מה שעשה, יודע כי מדובר בהרחקת לכת, ואינו יכול להפר שתי הבטחות, לא ללכת עם החרדים ולא עם הערבים, אז הוא מחפש דרך אחרת קואליציית אחדות זה יוציא אותו מן הסבך ואולי אף יכשיר אותו בחזרה אצל הימין. פזיזות של נפילה לידי הערבים תמחק אותו מן המפה הפוליטית בימין בודאי

אביגדור ליברמן אכול שנאה לבנימין נתניהו, והוא מוכן להתאהב על שנואי נפשו החרדים, הברירה בין החרדים לערבים, המצביעים שלו יסלחו לו על הפרת ההבטחה בעניין החרדים אבל לא יסלחו לו על הפרת הבטחה אם יתן יד להקמת ממשלה ערבית. תראו מה קורה לו, כבר עתה כאשר נבחר על ידי הערבים לראשות ועדת החוץ והביטחון, הוא סופג ביקורת קשה מתומכיו

לכן, מה שיכריע בסופו של דבר אצל כולם הוא האינטרס הפוליטי, ולכן ינסו למכור לחרדים הרבה לוקשים, במיוחד מצידו של ליברמן שכבר הזמין את נציג אכ"א לוועדה לדון בגיוס החרדים, אבל האם יוכל למכור את מתווה הגיוס שהציג לפני שבע שנים? קשה להאמין שזה יעבור את הייעוץ המשפטי. אבל לא נטעה אם נקבע שהוא ינסה, למרות שהיה רוצה חוק גיוס מלא לחרדים

עד לשעת כתיבת שורות אלו לא הציגו מתווה שאפשר יהיה לחיות עם זה. איזנקוט מצידו הגיש מתווה שברור היה מראש שלא יעבור את הרבנים, הוא הרחיק הרבה יותר מחוק ביסמוט, הוא רוצה לסגור לפחות את מחצית הישיבות בארץ, חבל על כל רגע שמתעסקים עמו. נכון שישנם עסקנים שמונו לנושא משני הצדדים, אבל לומר כי ייצא משם משהו שיעבור את הייעוץ המשפטי והמערכת המשפטית קשה מאוד להאמין, פרט אם מערכת המשפט תתגלה בצביעותה המלאה תאמר לימין אסור ולשמאל מותר כפי שעשו בדברים אחרים

בעיה נוספת והרבה יותר חמורה, גם אם נניח יאמינו שאפשר להעביר חוק טוב, מדובר בהבטחה בלבד מפני שאי אפשר לחוקק את החוק לפני הבחירות כפי שהתחייבה 'יהדות התורה' לפני הבחירות שלא תצטרף לקואליציה כלשהי בלי שהחוק יחוקק. כל ילד שלמד אל"ף בי"ת בפוליטיקה יודע איזה ערך יש להבטחות, וכי תמיד יהיה להם דרך איך לחמוק, הדברים או המצבים השתנו, ולכן אין רוב מספיק לחוק, מתחת לאדמה ימצאו הסברים שזה לא אשמתם, ואנו החרדים ניפול בפח שלהם, ובסיבוב הבא נהיה באותו מצב

מה לכם יותר מן המעצרים של הימים האחרונים. אם איזנקוט היה רציני ורוצה את החרדים הוא יודע איך לשלוח את הקריצה ליועצת המשפטית שתעצור בינתיים את המעצרים להקל על המו"מ עם החרדים וזה לא קורה. היועצת מבקשת לסייע לאיזנקוט להקים ממשלה, אבל אינה רוצה את החרדים היא מעדיפה את הערבים, ולכן היא עושה הכל להכשיל כל נסיון של קואליציה עם החרדים

כל מי שמגיע לשולחן המו"מ מבלי שיש לו התחייבות וחתימה מהיועצת המשפטית ולפחות מהשופט סולברג שזה יעבור אצלם, עובד על החרדים, וטיפש מי שיושב איתם. לפני שלא שומעים כי הם מוכנים להתפשר ולעצור את המעצרים לדחות את הסנקציות לפחות לשנה וחצי, המערכת המשפטית עד לשעה זו לא מגלה רצון לאפשר זאת, ההיפך, שומעים מהם דברים קשים כי הם לא זזים בסנטימטר מעמדתם וימשיכו להיאבק על גיוס החרדים

כאשר יושבים מול אנשי איזנקוט או ליברמן צריך לזכור כי מתעסקים עם שקרנים מי שלא מתכוונים לקיים. וגם אם כן, ישימו להם מקלות בגלגלים. בקואליציה שהם מבקשים להקים לפחות שליש מהם נבחרו על חשבון המאבק בחרדים ובעיקר בגיוס החרדים ואלו אינם יכולים להראות את פניהם ברחוב בגלל שהם חשודים כי יתמכו בחוק כזה. כל עוד שכל ה-48 היהודים חכ"י השמאל בכנסת חותמים כי יתמכו בכל חוק שיסוכם עליו בין ליברמן לחרדים, חבל על כל דקה עימם, זה בזבוז זמן, לא ייצא מזה דבר

עבר עוד שבוע, במקום שנהיה בכמה שלבים קדימה, אנו הולכים לאחור שפירושו הם מושכים את הזמן, כאשר בו זמנית הם יושבים עם הערבים ומבטיחים להם הבטחות קשות על חשבון העם היהודי, זה נוח להם הרבה יותר מאשר הכרה במעמד בני הישיבות שימנע את המעצרים והסנקציות, אפילו את המינימום הזה אי אפשר לקבל מהם

חיים שאולזון

השמאל מבקש להשמיד את 'יבנה וחכמיה'

לא אכנס כאן לויכוח מה קודם למה, נתמקד מסביב הגישה של 'תנו לנו יבנה וחכמיה' ומכאן ואילך לא מעניין אותנו יותר. לצערנו ישנם מי שמוכנים לוותר על כל התורה כולה למען תיקון חוק שאפשר בכל יום לבטל ולשנות אותו, לוחמים על מה שהוא לא יותר מבלון נפוח, מפני שמספיק חור קטן בבלון והכל מתפוצץ. הממשלה הנוכחית במשך של ארבע שנים חוקקו חוקים, והנה השמאל ברגע הראשון שתפסו את השלטון בכנסת מבטלים עתה את החוקים. האם מישהו יכול לתת לנו ערבות שזה לא יקרה ל'חוק הגיוס' אם יצליחו להגיע להסכם על חוק שטוב לנו?

הציבור בישראל למד, שכל מי שרוצה להגיע לכנסת, צריך להכות בחרדים, וכאשר חוק כזה עובר, תרשמו מה שאני כותב לכם כאן, ימצאו מי שיעלו על זה ויעשו מזה מערכת תעמולה לסיבוב הבא של הבחירות, ואז מה הועלנו? חוק כזה טוב זמנית ובמקרה שלנו אם מקימים קואליציה עם הערבים הממשלה לא תחזיק מעמד הרבה זמן, ואז שוב נהיה באותו מצב


עדיף במצב שנקלענו אליו לעבוד על קואליציית אחדות שהחרדים חלק ממנה, מפני שכך קצת נרגיע את השמאל ובעיקר את התקשורת השמאלנית ויש לזה סיכוי להתקיים ליותר שנים, ואולי בגלל שתהיה פחות הסתה נגד בני הישיבות לא יפגעו בחוק. במצב הנוכחי, אם מצטרפים לממשלת שמאל בימין לא חסרים מי שיעשו מזה מטעמי פוליטיקה ובמשך של כל זמן שלטון השמאל יכו בחרדים ולא ירדו מן הנושא

חייבים להיות כאן חכמים איך לעבוד, למכור את כל התורה כולה נישואין אזרחיים גיור רפורמי השתלטות רפורמים על משרד הדתות והכותל ועוד דברים כאלו, נפסיד בעתיד גם את זה וגם את זה, מפני ש'סטטוס קוו' אז יהיה אחרי שהכל נמחק. עלינו להפעיל את כל כוחנו על מנת לשמור על התורה באמת, על ידי צעדים שבאים מתוך ראיה לטווח ארוך. כל מי שמלא שנאה ונקמה על זה או אחר אסור לו לעסוק בעניין הזה, מפני שהלב שולט אצלו ולא המח

לא ראיתי שבשבועיים האחרונים ישבו ראשים גדולים מומחים ומבינים לשקול איך להתמודד עם המצב הזה ומה טוב לנו. נכון שהגדולים מכריעים, אבל אסור לשכוח כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וחובתנו להציג להם את הצדדים והשיקולים בצורה שהתמונה כולה תהיה ברורה להכרעה. במצב הנוכחי שישנם עסקנים שכל עניינם להינצל מתיקים ומשפטים התלויים נגדם הם אלו שמובילים את הענין, האינטרס האישי שלהם הוא שדוחף אותם ולא מה שטוב לציבור החרדי

חייבים להושיב צוות של מומחים באמת, מבינים גדולים שיהיו שם מכל המקצועות כולל עורכי דין פסיכולוגים המבינים איך לשחק את המשחק נכון, ופוליטיקאים מומחים מי שיש להם ניסיון רב במצבים כאלו. היהדות החרדית התמודדה עם מצבים קשים בכל שנות קיום מה שמכונה אצלם 'מדינה', נקלענו למצב הזה לא מפני שרצינו. חייבים לחזור למה שהיה לפני תשל"ז יהיה הרבה יותר קל לטפל בנושא מפני שלא נהיה חשודים שאנו מבקשים ג'ובים וטובות הנאה עקיפים. הם אלו שצריכים להציג תכנית רצינית של איך להתמודד עם המצב הזה, ולא ליפול לפח של מי שיציג לנו חוק כל כך טוב שיום אחרי הבחירות יציע מי מן האופוזיציה לשנות אותו ולא יחסרו בשמאל מי שיתנו את ידם לכך או שימנעו והחוק יבוטל

בינתיים החרדים עובדים בלי מח ובלי ראיה לטווח ארוך, מחפשים פתרון זמני שלא פותר את הבעיה שאנו מתמודדים עימה מאז שנות הי'. זוכר אני כבר בשנים ההם הייתי ילד וצעיר והנושא לא ירד מסדר היום, ובמיוחד מאוחר יותר בשנות הכ' והל'. מעולם לא חיפשו פתרון לטווח ארוך, היו הסכמים קואליציונים שהם טובים לארבע שנים מקסימום, ובמצב שאנו נמצאים היום קשה להאמין שיחזיק מעמד שנה. ראינו מה קרה בממשלת בנט-לפיד. עלינו להבטיח את הכל 'יבנה וחכמיה' אבל לא לשכוח מנישואין על פי הלכה, גיור כהלכה, שמירת השבת, כשרות  ועוד הרבה עניינים המבטיח את עתידנו היהודי בארץ ישראל

חיים שאולזון

הכיפות הסרוגות המיסיונרים של הציונית החילונית שמבקשת למחוק תורה ומצוות מכלל ישראל


ההיסטוריה שלנו החרדים עם בעלי הכיפות הסרוגות ארוכה, ספרים על גבי ספרים לא יספיקו בשביל לגולל את כל מה שהם עשו לכלל ישראל איזה חורבן הם הביאו עלינו. אין כמעט ענין כלשהו בכל תחום דתי ומשפטי שבעלי הכיפות הסרוגות עשו את מה שהחילוני לא העז להרחיק כל כך. הנה השבוע למדנו על עוד כיפה סרוגה שלחם בשמאל בכל כוחו, התראיין בכל כך הרבה מקומות ואמר כי להיבחר על ידי הערבים זו בושה, והנה בעל כיפה סרוגה נבחר השבוע לראשות הכנסת בעזרת קולות הערבים. וזאת, למרות שהדתיים והרבה מן הימין הציעו לו שיתמכו בו אם ימנע את תמיכת הערבים בו, והוא יכל לעשות זאת על ידי שהיה מודיע כי אינו ממנה ערבים לסגני יו"ר הכנסת והיה נבחר במספיק קולות, ולא הסכים, הוא העדיף את הערבים על פני הדתיים

עברנו תקופה של בחירות, שניים מהכיפות הסרוגות המיטו חורבן על הימין, חברי כנסת שהתמודדו בשתי מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, וידעו שלא יעברו, זה היה כל כך ברור, שירתו את השמאל חיזקו אותם. אם הקולות שלהם היו בצד ימין של המפה הפוליטית, לפחות שלשה מנדטים נוספים היו לימין ולשמאל שלשה פחות שזה הפרש של ששה מנדטים בחישוב של ידיים מול ידיים בכנסת. הזהירו אותם, הדברים היו כל כך ברורים, אבל כמו בעלי כיפות סרוגות, האגו האישי בא לפני האינטרס היהודי והדתי

במשך של שנים, הלוחמים הכי גדולים בקיום הישיבות היו בעלי כיפות סרוגות, הרשימה היא ארוכה מאוד ביניהם עיתונאים דתיים בעלי כיפות סרוגות ששנאתם לחרדים נוראית. הם מעדיפים את טובת השמאל וערבים על פני טובת היהדות. עובדה היא שמי שלחמו ב'חוק הגיוס' היו בעלי הכיפות הסרוגות שביקשו להיבנות על חשבון השנאה לחרדים, וסיימו רע, בקושי 6 מנדטים הם לא היו רחוקים מאחוז החסימה

בשביל להבין מדוע הם אכולי שנאה לחרדים וליהדות למרות שהם אומרים כי הם דתיים, צריכים ללמוד את ההיסטוריה במחלוקת הקשה שבין החרדים למזרחי, שהכירו ב'ציונות' שמקורה לא דתי. מדובר בתנועה שקמה על מנת לקבוע, כי בשביל להיות יהודי לא צריכים לקיים תורה ומצוות. אתה יכול לחלל שבת, לאכול דבר אחר, ולחיות בלי טהרת המשפחה ולהיות 'יהודי טוב'. המזרחניקעס שהבינו כי מדובר בהרחקה 'גיירו' את הציונות הזו על ידי שהכירו בה תוך כדי שהם הפכו עבדים שלה בדמות 'ציונות דתית' ולא קלטו כי מאז הם המיסיונרים של הציונות המקורית זו שביקשה למחוק תורה ומצוות מכלל ישראל

בואו וראו מה קרה לבעלי הכיפות הסרוגות. אני מלווה אותם כשבעה עשורים מאז שהייתי צעיר מאוד, הכרתי את חברי הכנסת שלהם מן הדורות ההם חיים משה שפירא ועוד לפניו. הכרתי טוב את יוס'ל בורג את ד"ר יצחק רפאל שהם דווקא חבשו כיפות שחורות, עד שהגיעו מנהיגי דור 'הכיפות הסרוגות' זבולון המר ויהודה בן מאיר שאבא שלו עוד היה בכנסת, הם היו אז 12 מנדטים בכנסת, הילודה אצלהם הייתה גבוהה יותר מן החילונים. הם אמורים היו להיות היום לפחות 25 מנדטים ויותר, והם בקושי עוברים את אחוז החסימה, אם לא היו מצרפים את פייגלין בעל כיפה סרוגה אחרת מי יודע אם היו עוברים את אחוז החסימה

איך זה קרה, שהם איבדו כל כך הרבה מבניהם. הם לא קלטו כי הם בידי הציונות החילונית ומעבירים את ילדיהם לשמד של הצבא המחלן. הם אמורים היו להיות היום בעלי מספר הישיבות הגדול ביותר בארץ ישראל, ותלמדו היסטוריה מה קרה לישיבות התיכוניות ולישיבות שלהם מאז כמו כפר הרואה, הדור ההוא נמחק כולו. חלק עבר לישיבות החרדיות אלו ניצלו ורוב האחרים שהלכו לצבא הפכו לחילונים

עד היום הזה הם לא קולטים כי הם המיסיון החילוני, הם משרתים את מי שמבקשים למחוק תורה ומצוות מכלל ישראל, ולכן לא התפלאתי שמתן כהנא מי שהיה שר הדתות מוכן היה בין לילה להפוך לחצי ערבי. הוא זעק כל הזמן שזו בושה שחברי כנסת ערבים יושבים בכנסת, ועתה הוא מתחבק עימם רוצה אותם לצידו על מנת להיבחר לתפקיד שהוא מכהן בו

הכיפות הסרוגות הם אלו שהביאו עלינו את החורבן היהודי, הם אלו שגרמו לשמד של כל כך הרבה צעירים שאמורים היו להמשיך את מסורת אבותיהם בשמירה על תורה ומצוות לפחות, והם נעלמו ואינם. ומי שעדיין עם הכיפה על ראשו, הפך אותה ל'כיפת בנט' קטנטנה נגד ההלכה הקובעת שאת הכיפה על הראש צריך לראות, וגם אלו שעדיין עם כיפה גדולה על ראשם אין כל ביטחון שזרעם אחריהם ימשיכו לשמור תורה ומצוות. מי שהולך לצבא מחלן, הסיכויים שלו שישאר דתי קטן מאוד

חיים שאולזון 

הרבי מויזניץ שיכון קלט איזה חורבן מביא בנו יעקב מרדכי על עתיד ויזניץ והגלה אותו לאמריקה


חכם עיניו בראשו ובטרם הוא מחליט לחלק את ויזניץ לוקח בחשבון את העתיד האם בניו יוכלו לחיות בשלום באותה מדינה, או שמא התחרות והמחלוקת ביניהם על חסידים תוריד את ויזניץ שיכון מטה מטה. הוא התפתה למהלכי בנו הצעיר כאילו שהוא מבקש לפתח את ויזניץ שיכון שתהיה 'מעצמה' חסידית, ולא קלט כי כל מה שהוא עושה בשביל להבטיח את כוחו לעתיד לגבור על אחיו הבכור מי שאמור להיות ממלא מקום אביו, ויחד עם הגבאי שטנגר יעשו הכל להקטין אותו ואת עוצמתו והוא יבנה לעצמו אימפריה באלעד

הבן הצעיר הכניס את הרבי מויזניץ לצרה צרורה כשהסתכסך עם כל כך הרבה כאשר הכריז כי הוא משנה את הניגון מהיותו איש שלום הוא הופך לאיש מחלוקת, הוא חשב שויזניץ כובשת את העיר ולא קלט כי אריה דרעי דרך גור מתכוון להשתלט על העיר ולאחר שאלו יעשו לו את המלאכה הוא יסלק אותם מן העיר. ויזניץ באלעד היו משוכנעים כי ישלטו יחד עם ש"ס, אבל מהר מאוד למדו כי ניצלו אותם, והיחסים בין ויזניץ לראש העיר מש"ס עלו על שרטון ומלחמה קשה פרצה בין חסידי ויזניץ שיכון באלעד שהגיע למצב שיעקב מרדכי הסתכסך עם הרבה מחסידי ויזניץ תושבי המקום

היו עוד הרבה דברים אחרים שגרמו לאבא להבין כי הבן הצעיר הוא מוקש של ויזניץ. אפילו מחלתו הקשה לאחר מה שקרה באלעד מקורביו תולים בבן הצעיר שגרם לו את זה מן הקפידא של מרן הגר"ד לנדו, הרבי מיהר לבקש מחילה אבל מאוחר מדי, מצבו הולך ומתדרדר, והחשש מן העתיד גובר

בשביל שלא יראה רע כי הוא מגלה את יעקב מרדכי לאמריקה ולא מזיז את האחרים, הרבי מויזניץ שיכון הציע לבנו השני ששובץ באשדוד לעבור לבית שמש, ונראה אם זה ייצא לפועל. מה שטוב בבן השני שהוא לא רב עם אף אחד הוא צריך רק כסף וכבוד וכל היתר שהחסידים יעשו מה שבא להם. הבעיה הקשה היא התחרות בין יעקב מרדכי לחיים מאיר, שכבר עתה ההסתה של יעקב מרדכי נגד חיים מאיר גדולה, וכל זאת מפני שחיים מאיר רוצה לחיות עם כולם בשלום, הוא רוצה להחזיר את ויזניץ למצב כפי שהייתה לפני הבחירות המוניציפליות, הוא לא רוצה שויזניץ תהיה סמל של מחלוקת

השבוע זה קרה רשמית. הרבי ציווה על בנו יעקב מרדכי לעבור לגור בארצות הברית, הוא כנראה יגור במונסי, ויהיה הרבי של ויזניץ שיכון שם. לטענתו, יעקב מרדכי טס המון לאמריקה, הוא אוהב עשירים והרבה כסף, ובאמריקה הוא יצליח יותר מאשר בארץ וימנע ככה מריבות בין האחים. חיים מאיר ינהל את שיכון ויזניץ בלי הפרעות, למרות שיודעי דבר אומרים שיעקב מרדכי כבר הספיק להכניס הרבה שנאה לחיים מאיר הסובל מקבוצת חסידים הרודפת אותו בשליחותו של יעקב מרדכי

הצעד הזה של להגלות את יעקב מרדכי לאמריקה זעזע את ויזניץ. אמנם מדברים על זה כבר כמה שבועות, אבל רק עכשיו היא יצאה לפועל רשמית, ההוראה יצאה מבית הרבי, וחיים מאיר מתכנן לתפוס את המושכות ולנהל את ויזניץ שיכון ביד רמה מבלי שנחשים ועקרבים מבית יפריעו לו

בויזניץ שיכון אומרים לי כי יהיו עוד הרבה התפתחויות בעקבות הגליית יעקב מרדכי הרוצה שהאבא יודיע כי אסור לחיים מאיר לדרוך בתחומו, חיים מאיר אינו מסכים לכך, הוא היה בבורו פארק במשך שנים, והוא עדיין גר שם רשמית. זו כנראה הסיבה מדוע ההוראה שניתנה ליעקב מרדכי לגור במונסי ולא בבורו פארק. מדובר כאן על מאבק שליטה בחסידים ובכסף שהולך ומתפתח עוד בחייו של הרבי שחולה מאוד, השבוע ערכו תפילות עליו במערת המכפלה, במירון בקבר יוסף, ואפילו בארצות הברית התפללו ב'אהל' של הרבי מחב"ד

רק עכשיו מבין הרבי מויזניץ שיכון כי אין שני מלכים ובודאי שלא שלשה מושלים בכתר אחד, ובמיוחד כאשר המרחק בין בני ברק לאלעד זו פסיעה, והוא חייב להרחיק את האח מאלעד שלא יפריע לאחיו, ועם טיל העיף אותו לאמריקה, בתקווה שויזניץ תחזור לימיה היפים, לפני שהתחברה לאנשי המחלוקת מגור

חיים שאולזון

גור - הם המהרסייך ומחריבייך של הדור


בעולם הליטאי מתפכחים מבינים כי המחיר גבוה מדי, צריכים לוותר על נישואין אזרחיים, גיור רפורמי מנכלי"ת רפורמית במשרד הדתות, ולא ממהרים לתת לשמאל שלטון. רק אם יתנו לחרדים חוק שיאפשר לכל החרדים ללמוד בישיבה וגיוסם ידחה, ויבטיחו את מעמד הישיבות בישראל שיהיה חוקי וימנע מעצרים, ויחוקקו חוק רטרואקטיבי שכל מי שעתה בבעיה החוק החדש יוציא אותו ממנה, ישנם מי שמוכנים לוותר על הכל למען העניין הזה. גם כאן לא הכל שווים ישנם מי שלא מוכנים לתת הכשר לחורבן הדת בישראל בשביל שיחזירו את סנקציית המעונות, גם אם יצטרכו להמשיך ולהיאבק בשלטון הציוני המבקש למחוק תורה מישראל. אבל בגור הסיפור אחר לגמרי, מאז שנתניהו לקח את המכונית מבבצ'יק מנו וגמרו כי מפילים אותו בכל מחיר גם אם ימחקו את כל התורה כולה, הם עושים הכל שאיזנקוט יקים ממשלה עם הערבים אפילו בלי החרדים, ואז הדמוקרטים עוכרי הדת ישלטו שלטון מלא במשרד הדתות, והעיקר לנקום בנתניהו שלקח את המכונית מבבצ'יק

הויכוח כרגע בין הליטאים לגור הוא על האימון בגוש השינוי השמאלני, האם לסגור עסקה על סמך הבטחות בלבד בלי ערבויות כלשהן אפילו לא בקשת חתימת 48 נציגי הגוש הזה, או שאם איזנקוט אינו מגיש בטחונות ובעיקר מן המערכת המשפטית שהחוק יעבור לא הולכים עמו. גור רוצה שיאמינו לשמאל גם אם לא יקיימו והעיקר שפגעו בנתניהו על המכונית שלקח מבבצ'יק, בעולם הליטאי מבינים כי גור מונעת מתוך שנאה נוראה שנוצרה מאז שמשרד השיכון לקח מבבצ'יק את המכונית שהשתמש בה על חשבון המדינה למרות שכבר לא עבד במשרד השיכון

כאשר נפגשו גולדקנופף ובבצ'יק עם נתניהו, הטענה שלהם לנתניהו הייתה למה לקחת את המכונית מבבצ'יק. נתניהו טען שהוא בכלל לא התעסק עם זה, השר כץ הוא זה שלקח את המכונית אחרי שהדבר התפרסם בתקשורת ולא חיפש צרות. אבל בגור לא מוכנים לסלוח לנתניהו מפני שהם מאמינים כי נתניהו הורה לכץ לקחת את המכונית מבבצ'יק לאחר שהם פרשו מן הממשלה ובבצ'יק המשיך להשמיץ את נתניהו והממשלה ונסע במכונית של משרד השיכון

בימים האחרונים קרה עוד משהו ומזעזע. נודע כי הייתה אסיפה בבית ראש ישיבת סלונים הרב ברזובסקי ודנו בהסכם עם השמאל על חוק הגיוס, הם החליטו לתבוע שורת תביעות מפני שבלעדיהם ימשיכו לעשות צרות לחרדים. וכאשר הדבר נודע לגולדקנופף ובבצ'יק הם מיהרו להודיע כי האסיפה ההיא אין להם דבר עימה, הם נגד להחמיר על ההסכם, הם בעד להקל למכור את כל היהדות והעיקר שיוכלו לנקום בנתניהו. ההוראה שיצאה מבית הרב ברזובסקי לעמוד על דברים שבגור חוששים שזה יקשה על חתימת הסכם, וזה מפחיד אותם נורא שהחרדים לא יצטרפו לממשלת איזנקוט

עסקני גור מנצלים את מצבו הבריאותי של הרבי מגור, ועושים הכל שתקום ממשלת שמאל למרות שברור שממשלה כזו תפגע קשות ביהדות. חשוב להם להראות לשמאל כי הם אלו שהצליחו להעביר את 'יהדות התורה' מן הצד הימני לשמאלי של המפה הפוליטית. זו הסיבה מדוע השבוע הזהירו את בתי הגרמ"ה הירש והגר"ד לנדו להיזהר מכל קשר עם גור בנושא הזה, הם יפילו אותם, ובסופו של דבר דבר ייצאו קרחים מכאן ומכאן. לא יקבלו חוק גיוס, ולא יקבלו 'סטטוס קוו' בענייני דת

ככה זה כשהשנאה היא זו שמנווטת את גור בימינו. הם מתנהגים כך גם בעוד תחומים, ולכן רבים בורחים מהם. אפילו בויזניץ לא אוהבים מה שהם עושים, והבן מאלעד שגרם לכל הסכסוך הפנימי באגודת ישראל, הרבי מגלה אותו לחוץ לארץ (ראה פוסט אחר). גור תישאר בסופו של דבר לבד בלי הכלל חסידי, שלא מוכן למכור את היהדות כולה למען נקמה על מכונית שלקחו מבבצ'יק לאחר שגור פרשה מן הממשלה והקואליציה

חיים שאולזון

איזנקוט ושנאתו לחרדים

 


שנאתו לחרדים אינה יודעת גבולות. הוא יודע כי יושבים עם החרדים מנהלים מו"מ על קואליציה אפשרית, ובמקום שיסייע לאוירה הטובה הוא יוצא בהתקפות על החרדים, כאשר הוא יודע את סיבת ההפגנה. כאן לא מדובר רק במעצר בן ישיבה, עצרו חתן שמתחתן בעוד כמה ימים, האם אינו קולט כי זה חורג וכי אסור לעשות דבר כזה, ולכן ההפגנות סוערות? הוא יודע ועוד איך. אבל הוא מבקש להביע את שנאתו לחרדים בכלל בשביל לקנות אהדה אצל חבריו אנשי השמאל

רוב החרדים נגד הפגנות מן הסוג הזה, המפגינים הם פלג מתוך הפלג הליטאי-מחבלי, ובכל זאת אפשר להבין אותם כאשר עושים מעשים אשר לא יעשו. עוצרים חתן בשבע הברכות שלו, חתן שעומד השבוע להתחתן, הם אורבים למי שהם יודעים כי הם לקראת שמחה, ההתנהגות הזו מתאימה לאנטישמים ולא ליהודים, ואם איזנקוט רוצה את החרדים בממשלתו, איך הוא תוקף מבלי שהוא קודם כל לא מביע זעזוע מהתנהגות המשטרה שעצרה חתן ימים לפני חתונתו

הוא זה שגורם שבסופו של דבר לחרדים כולם לא תהיה ברירה אלא לצאת ולהפגין. כאשר מי רוצה להיות ראש ממשלה מתנהג ככה, ברור כי בעתיד ייאלצו להילחם אם חלילה הוא יתפוס את השלטון. בדרך כלל ראש ממשלה עושה להרגעת הרוחות, איזנקוט לעומת זאת עושה להתלהטות הרוחות. בשל תגובה כזו בלבד החרדים היו צריכים לומר לו שלום ולא להתראות. אבל יתכן גם שהוא רוצה זאת וככה לטרפד את אביגדור ליברמן. כל מצב לא טוב, אבל מה שכן חשוב שנדע כי איזנקוט הוא אויב החרדים

חיים שאולזון

סוף סוף אריה דרעי שובר את הגאוה ויורד אל העם


רק כאשר חוטפים מכה מתחילים להבין. אדם בריא לא מבין מה זה להיות חולה, ואריה דרעי בשל ההצלחה בכל השנים של ש"ס בכנסת לא הבין מה זה לחטוף מכה כפי שחטף בבחירות לפני כמה שבועות, עכשיו הוא קולט מה הגאווה גרמה לו, למפלה מן הקשות בתולדות ש"ס, והחל לרדת אל העם. לא עוד רחוק מן הציבור מתפלל בביתו חליחה לא עם כולם בבית הכנסת, מסתובב רק סביב ראשי ממשלה, עד כדי שאפילו רבנים היו אצלו דרגה מתחתיו, עכשיו הוא עושה את הלא ייאמן, את מה שהיה צריך לעשות בשנים האחרונות במיוחד מאז שהחלו לעצור ספרדים, הוא נפגש עם מי שלא האמינו שהוא ידרך בביתם או בסמוך להם

לא בחינם אריה דרעי הסתגר בביתו למשך של כמה ימים לפחות להחליט האם הוא ממשיך לעמוד בראש ש"ס, או שמא עדיף לפרוש. ברור היה לו כי מה שהיה לא יהיה עוד, ובשבילו לשבור את הגאוה לא היה קל. רבנים עלו לביתו לתת לו את ההרגשה שלמרות הכל עדיין עולים אליו ולא הוא עולה אליהם, והבין כי אם הוא נשאר בש"ס הוא חייב יהיה לבנות את הכל מחדש. הוא פרש מן הכנסת בשביל שיוכל להשקיע זמן וכוח להחזיר את בוחרי ש"ס, איש לא יודע כרגע מתי יהיו הבחירות הבאות, זה יכול לקרות בעוד כמה חדשים ובמצב גרוע יותר בעוד שנה. והוא חייב להתחיל לעבוד מיד, אחרת בבחירות הבאות המכה תהיה קשה עוד יותר

בימים אלה מספרים כי רואים את אריה דרעי בין הציבור במקומות שלא ראו אותו בעבר, הוא מתייחס לאנשים בפחות גאוה מדבר עם מי שרוצה לדבר עמו, מה שלא יכלו לעשות עד לבחירות האחרונות הכל משתנה, דרעי מבין כי אם הוא ימשיך להתרחק מן הציבור, הציבור יתרחק מש"ס גם בבחירות הבאות. ולכן, הוא משנה כיוון בתקוה כי זה יחזיר את הספרדים למפלגתו

בעיית אריה דרעי כבעל גאווה מן הסוג הגרוע ביותר הייתה במשך שנים אבל הצליחו לגבור עליה, בעוד הציבור שלו עני, הוא חי כמיליונר עם כמה דירות. כשהוא הגיע לש"ס הוא היה גר בקראוואן, והיום הוא גר בפנטהאוז. הציבור של ש"ס לא הצליח להתעשר כפי שהוא התעשר, וזה לא מוסיף לו נקודות כאשר הוא מבקש לשכנע אותם להצביע ש"ס, שם רוצים לראות אנשים פשוטים שחיים על משכורת מייצגים אותם, ולא מי שנוסעים עם נהגים צמודים ומגלגלים מיליונים בבנקים

לא אופתע אם נראה את אריה דרעי יותר בין הציבור ובמקומות שבעבר לא ראו אותו. אם הוא חכם הוא יעשה הכל להיות בין העם, וכאשר עוצרים ספרדי הוא מטפל בעניין מיד. חבל שעדיין לא קלט שעליו לעשות כל מה שהוא יכול כאשר עוצרים בני ישיבות. ספרדים אוהבים שמסייעים ועוזרים לכל מי שעצור ונמצא בבית הסוהר. משום מה דרעי חשב בעבר כי עדיף שלא יראו אותו לצד בית הסוהר שלח אחרים שלא עשו רושם על הציבור הספרדי. יועציו הכשילו אותו, או אולי הוא בעצמו הכשיל את עצמו לא רצה לשמוע להם

דרעי חייב חשבון נפש לבחון היכן כשל. אין ספק כי הוא לא עוד אהוב הספרדים כפי שהיה. מציאות היא שמאה אלף מצביעי ש"ס פרשו. קל מאוד להאשים יועצים ועוזרים ואחרים, והשאלה הכי קשה האם דרעי בעצמו אשם בגלל שהגאווה שלו הרחיקה ממנו כל כך הרבה במיוחד בתקופה של מלחמה כאשר פרצה מלחמת החילונים בחרדים על רקע הגיוס, הוא חייב היה לשחק את המשחק אחרת מכפי שעשה. הוא בטוח היה שהספרדים בכיסו בכל מצב, ולמד שאין זה כך, הוא טעה כשלא הציג את ש"ס באורות המתאימים למפלגה זו שהיא מעורבת בין חרדים למסורתיים

נכון שלא רק הוא אשם במצב שנוצר, להרב יצחק יוסף חלק גדול מאוד במכת ש"ס, כאשר יצא לרחוב והכריז כי הוא בעד ממשלת שמאל זה הרחיק עשרות אלפים אין בזה ספק, ש"ס היא מפלגת ימין וכאשר שומעים כי אחד המנהיגים הבכירים בעד ממשלת שמאל, הם אומרים שלום למפלגה כזו. הרב יצחק יוסף ממשיך גם עתה בטעותו שוכח שעדיין לא ברור מתי הבחירות הבאות. עדיף שישמור על פיו ולא ידבר שטויות, הוא מזיק לש"ס יותר מכל אחד אחר. אבל גם כאן האשמה היא של דרעי כשלא ידע להשתיק את הרב יצחק יוסף בזמן כאשר התחיל לדבר על ממשלת שמאל, היה עליו לשלוח אליו רבנים או כל מי שיש לו השפעה עליו ולומר לו כי הוא הורס את ש"ס הוא מבריח ממנה מצביעים. יתכן והסיבה מדוע אריה דרעי חוזר כל שבוע לבית הרב יצחק יוסף לשמור עליו שלא ידבר שטויות. אבל מה שבטוח, אם הרב יצחק יוסף לא יקלוט כי הוא מזיק לש"ס, המכה בבחירות הבאות תהיה קשה יותר

חיים שאולזון

צביעותה של 'דגל התורה' - זה מה שאיזנקוט מבטיח קניונים פתוחים בשבת


הם זועקים נגד חילולי שבת וטוב שכך, אבל כאשר עושים זאת בצביעות אסור לשתוק. מצד אחד הם זועקים נגד פתיחת קניון בפתח תקוה ומן העבר האחר הם מוכנים להצטרף לקואליציה כזו שמכריזה כי יפתחו הרבה קניונים בארץ והחרדים לא יוכלו לעשות דבר. הם לא מוכנים להסכים ל'סטטוס קוו' הם מסכימים שלחרדים יהיה זכות וטו על כמה דברים אבל אומרים במפורש כי הם יעשו שינויים גדולים באידישקייט בארץ, הם רוצים נישואין אזרחיים וגיור רפורמי ומינוי רבניות בכל רחבי הארץ ועוד עניינים כאלו, וזה לא מפריע ל'דגל התורה'

מציאות היא שהם מנהלים מו"מ על 'חוק הגיוס' ומעמד בני הישיבות אבל לא שואלים קודם האם יסכימו על 'סטטוס קוו' כפי שהיה בכל הקואליציות הקודמות שהחרדים היו חלק ממנה. הם הניחו את זה לסוף, כאשר השמאל מקדים עוד בטרם פתחו במו"מ ואומרים כי הם מוכנים להתפשר בעניין גיוס החרדים אבל לא מתפשרים בענייני גיור רפורמי ונישואין אזרחיים שאת זה הם הבטיחו למצביעים שלהם

הסיבה מדוע איזנקוט נגד מו"מ עם החרדים מפני שהוא מאמין שיצטרכו לתת לחרדים הרבה יותר ממה שהוא מסוגל ויכול. הבת שלו התחתנה בליל שבת בזמן שאסור להתחתן, הוא לא רוצה שרבנים יחתנו אלא שופטים או ממונים מטעם המדינה, הוא רוצה מדינה חילונית ולא דתית, ולא שומעים שזה מזיז מישהו בעולם הליטאי. אם זה היה מפריע היינו שומעים קול זעקה גדולה ומרה ב'יתד נאמן', את זה לא תקראו שם, כי יש ביניהם מי שימכרו את כל האידישקייט למען כמה שקלים למעונות, זה חשוב להם יותר מהצביון היהודי בארץ ישראל

צר לי שאני כותב כך, אין ברירה מפני שישנם מי מבין מנהלי המו"מ שלמען אינטרסים שפלים הם מוכנים למכור הכל, ולא כאן אמנה אותם. נעשה זאת בהזדמנות אחרת. המו"מ החרדי מתנהל עם אינטרסים אישיים ולא ערכיים. גדולי ישראל בעבר הזהירו מכל ממשלה עם השמאל, מפני שסופם להזיק בענייני תורה ומצוות, הם מבקשים לקיים את ה'ציונות' המקורית של מחיקת תורה ומצוות מכלל ישראל, ולבושתנו ישנם בגור ואצל כמה מן הליטאים שמוכנים להרוס את הכל בגלל שלקחו רכב מאיזה עסקן שפרש מהקואליציה אבל רצה להמשיך לקבל את כל התפנוקים ונתניהו לקח זאת ממנו. גדולי ישראל אמיתיים הצביון היהודי קודם אצלם ממכונית לבבצ'יק ולשכה ליעקב אשר

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון



הוציאו את ההכרעה באלגנטיות מידי יעקב אשר ודוד שפירא

השבוע התבשרנו כי לא עוד דוד שפירא ויעקב אשר יכריעו בשאלת ההסכם עם השמאל בענין חוק הגיוס, אלא מינו את הדיין הרב נדל שהוא יהיה זה שישמע ויכריע האם הולכים על ההסכם שמציעים כן או לא. הרבה סיבות היו למינוי הזה - ראה הערות בהמשך - אבל מה שחשוב יותר מכל, הם לא יוכלו לעשות עיסקאות סגורות עם השמאל או מי מהם. בימים כאלו הפיתוי מאוד גדול לעסקנים, מבטיחים להם כל כך הרבה בשביל לגמור את הענין ולהבטיח כי 'יהדות התורה' מצטרפת לקואליציה. במצב החדש הם לא בעלי בתים הם זקוקים להסכמת הרב נדל שלא יכריע לבד, הכח בידו להביא את ההצעה לגדולי התורה כאשר יהיה בהם משהו סביר, ובנוסף, הסכם שאפשר להיות בטוחים שיתקיים.

המטרה למנוע ריב בין בתי הגרמ"ה הירש והגר"ד לנדו

אין זה עוד סוד שבין בתי הגר"ד לנדו ובית הגרמ"ה הירש מחלוקת באיך לגשת לענין. בבית הגר"ד לנדו ישנם מי שטוענים כי החזון איש בשעתו ציוה שבמצבים כאלו מוותרים על הכל ומבקשים רק את יבנה וחכמיה, שפירושו שיאכלו דבר אחר ויחתנו בנישואין אזרחיים ויגיירו בגיור רפורמי ויחלקו את הכותל לשלשה חלק אחד לרפורמים, ושימנו רבניות, והעיקר שמאפשרים לבחורים ללמוד בישיבה ודוחים את גיוסם עד שיסיימו את הלימודים אם בכלל, במילים אחרות מי שחפץ ללמוד כל חייו הדבר יהיה חוקי. לעומתם בבית הגרמ"ה הירש לא מוכנים בשום אופן להתיר נישואין אזרחיים וגיורים רפורמים למען 'חוק גיוס' שטוב לחרדים. גם בבית הגר"ד לנדו ישנם מי שסבורים שאי אפשר לטעון כי אנו רוצים רק את יבנה וחכמיה על חשבון הרס הדת בישראל. במצב שהיה לאחרונה, כאשר הביאו כל הצעה לשני הגדולים, זה גרם לריב ומחלוקת פנימית. אמנם לא בין הגדולים אלא בין בתי הגדולים, ובשביל למנוע זאת, העבירו זאת להרב נדל שהוא יטפל בענין עד שיגיע משהו שיהיה מקובל על כולם ואז להביא זאת לגדולים

למנוע מהגדולים כאבי ראש

מדובר בשניים שהם ראשי ישיבה עסוקים מאוד. מרן הגר"ד לנדו משקיע זמן בלחזק את הישיבות. מרן הגרמ"ה הירש מסתובב בעולם להביא כסף להבטיח את קיומם, ואין להם זמן להיות עסוקים עם הצעות שיש בהם כל כך הרבה פרטים ואף אחד לא רוצה לקחת אחריות שאכן בדקו הכל לפני שמאשרים הסכם כזה. מעתה הם מביאים זאת להרב נדל, ועמו מתווכחים בנושא הוא עסוק בכל יום עם הענין, ולא הגדולים. צריך לזכור כי הנושא נידון בכמה מקומות, מצד אחד אנשי ליברמן מצד אחר אנשי איזנקוט שלכאורה כבר התייאשו מפני שאיזנקוט לא מוכן לזוז מהצעתו הראשונה, הוא מוכן להגדיל קצת את המספר אבל על פי גישתו יצטרכו לסגור לפחות את מחצית הישיבות. אם קיים סיכוי זה אצל אביגדור ליברמן שמאוד רוצה שיקבלו את המתווה שלו וככה הוא יזכה להרבה נקודות וגם יקים ממשלה שיהיו חייבים לו הרבה, ושם בינתיים זה תקוע בגלל הייעוץ המשפטי של וועדת החוץ והביטחון

איזנקוט עושה הכל להכשיל את ליברמן הוא חושש שיתבע את ראשות הממשלה

הנושא של החרדים ו'חוק הגיוס' יצר מחלוקת אחרת ומעניינת בין איזנקוט לליברמן. החשש של איזנקוט שאם הוא מצליח להביא את החרדים לקואליציה ולהקמת ממשלה הוא יתבע מחיר גבוה. הוא יטען כי בלעדיו אין ממשלה, ולכן מגיע לו להיות ראש הממשלה, וגם אם יוותר על ראשות הממשלה הוא יתבע מחיר כפול שמנה ממה שאיזנקוט מתכנן לתת לו בממשלתו. זו הסיבה שלכתחילה הוא אמר לליברמן אל תתעסק עם החרדים תעביר אותם אלי, ושם למדו כי הוא עושה צחוק מן החרדים, הוא לא מתכוון לתת חוק שיאפשר לכל בחור חרדי ללמוד בישיבה

ליברמן עדיין טוען כי הוא יצליח לחולל מהפכה בייעוץ המשפטי ויארגן לחרדים 'חוק גיוס' טוב

השבוע נראה היה כי המו"מ קורס. ליברמן שחשב כי יהיה לו קל כיו"ר הועדה להציע חוק שהחרדים יוכלו לחיות עמו למד כי הייעוץ המשטי של הוועדה מתנגד לחוק כלשהו שלא יהיה בו מינימום של חמישים אחוז מן החרדים שיתגייסו, והיא תובעת יותר סנקציות על בני הישיבות. ליברמן שובר את הראש איך לשנות את הנוסח ואת החוק. הוא לוחם שיאשרו את המתווה שלו מלפני שבע שנים, וקשה להאמין שיסכימו

איך עוצרים את המעצרים והסנקציות

לא רק שאי אפשר לסמוך שיעבור 'חוק גיוס', גם אם יסכימו עליו זה לא בכיס, מפני שזה יצטרך לעבור את התהליכים שיקח לא פחות משמנה חדשים, והסבירות אומרת שזה יקח שנה וחצי, ובינתיים אין חוק, שאלת השאלות איך עוצרים את מעצרי בני הישיבות. הגרמ"ה הירש בהוראות שנתן ליעקב אשר ואחרים שעוסקים בענין, חייבים לחוקק חוק לפני הקמת הממשלה שמכיר בישיבות, ועל סמך החוק הזה לא יוכלו יותר לעצור בני ישיבות. איזנקוט עד לרגע זה לא נתן אישור לכך. וגם אם זה יעבור, השאלה היא האם אפשר יהיה לחוקק חוק כזה רטרואקטיבית, או שזה יהיה אולי אפשרי רק מיום החקיקה ואילך שפירושו המעצרים ימשכו, יש כמאה אלף שהם במצב משפטי מסובך אפ לא מחוקקים חוק רטרואקטיבי בנושא הזה. גם ליברמן כאן בבעיה, כי ברור לו שכל עוד לא מפסיקים את המעצרים לא עשינו כלום 

אין ערבויות שהבטחות אם תהיינה יקויימו - לא יחתימו את 48 חברי גוש השינוי

מה שכבר למדנו, שגם אם מסכימים על חוק שפחות או יותר יעבור את הגדולים, אין כל ביטחון שימצאו לכך מספיק מצביעים. החרדים רוצים שכל ה-48 חברי הכנסת של גוש השינוי יחתמו ויתחייבו כי יתמכו בחוק כזה, אבל אין כל כוונה לעשות זאת מחשש שישמעו כבר עתה כי אין מספיק קולות לחוק כלשהו בענין גיוס החרדים. ישנם כמה שלא יחתמו לעולם ואף יצביעו נגד. הם שותקים בינתיים מתוך תקוה שזה יכשל עם החרדים, ואם עושים עסקה עם השמאל, אין לך ערבויות כלשהן שזה יעבור, נותנים להם ממשלה אבל אנו החרדים לא נקבל 'חוק גיוס' כמו שרצינו

הגוראים זעמו וליברמן תיקן והודיע כי החוק יעבור עוד רבנים לא רק הרב לנדו

בגור זעמו עליו, אמרו אנחנו עושים הכל להפיל את נתניהו ומביאים לך את 'יהדות התורה' ואז אתה מכריז שצריך אישור מהרב לנדו? ומה עם הרבי מגור? ליברמן כשאמר מה שאמר לא קלט כי הוא מסתבך בפוליטיקה פנים חרדית, 'יהדות התורה' מורכבת משלשה מפלגות. ולכן הוא מיהר השבוע להודיע, כי החוק צריך לעבור את הרמטכ"ל, בג"ץ, ורבנים בלשון רבים, לא רק הרב לנדו כפי שאמר לפני כן. גורמים בבית הרב הירש מספרים כי שלחו מסר לליברמן שלא מספיקה החלטת הרב לנדו צריכה להיות גם הסכמת הרב הירש

בנט לא רוצה את 'חוק הגיוס' לכן הוא מנסה להקים 'ממשלת אחדות'

כמו ליברמן גם בנט מחפש שלטון ונקודות שבזכותו קמה ממשלה. ברור לו כי אם ליברמן מביא את החרדים הוא מעליו ואיזנקוט חייב לו. לכן מיהר בנט ונפגש עם ראש הממשלה נתניהו בתקוה לצאת ממנו עם מסר לאיזנקוט שהוא יכול להביא את נתניהו למו"מ וכי הוא אף מוכן להגיע להסדר על ראשות הממשלה שלא תהווה בעיה. איזנקוט טען כי ממשלה מאוחדת רק אם הוא ראשון, אמר לו בנט שכנעתי את נתניהו והוא מסכים, וככה נפל איזנקוט בפח, עכשיו מה עוד יטען? הנה יש לך אפשרות להקים ממשלה ללא הערבים והוא רוצה את הערבים הוא מעדיף אותם על פני הימין והחרדים

לא עוד 'סטטוס קוו' אלא וטו חרדי

ב'יהדות התורה' מבינים כי אם מגיעים להסכמות עם השמאל על תמיכה בממשלתם, הם לא יקבלו 'סטטוס קוו'. הבהירו לחרדים שזה לא בא בחשבון בכלל, מפני שחייבים לעשות שינויים בענייני דת. הם הציעו הצעה אחרת, לפיו יתנו לחרדים 'זכות וטו' בכל נושא דתי. הבעיה היא כאן, שלא הכל זקוק לחוק, ישנם הרבה דברים שנעשים בעזרת תקנות של השר או ראש הממשלה, וככה יעקפו את החרדים. למשל אם השמאל יצליח למנות רבנית רפורמית כמנכלי"ת משרד הדתות, היא תעשה חורבן בכל תחום שרק תוכל. הרפורמים חזקים בממשלת שמאל אם זו תקום, ווטו של החרדים לא יועיל הם יעשו מה שהם רוצים 

הצעת הרצוג להוציא את נתניהו מהפוליטיקה על ידי הקפצתו לנשיא

ההצעה הכי הגיונית אם אכן מי רוצה לראות את נתניהו מחוץ לפוליטיקה היא הצעת הנשיא הרצוג. להקים ממשלת אחדות, נתניהו יהיה ראש ממשלה בשנתיים הראשונות, כאשר בעוד שנה יבחרו בו לנשיא הבא של ישראל, ואז אוטומטית הוא כבר לא ראש ממשלה ואיזנקוט יהיה ראש ממשלה בשנתיים שאחריהם. אם לא מקבלים את הצעת הרצוג בכל מצב נתניהו ימשיך עוד ארבע או חמש שנים לפחות בתפקידים פוליטיים

עושה רושם כי איזנקוט מנהל מערכת בחירות ולא מתכנן להקים ממשלה

בדרך כלל מי שמאמין כי יש בידו היכולת להקים ממשלה מתנהג כמנצח ומכין את ממשלתו, הוא עסוק בעתיד ולא מחרף ומגדף את היריב כאילו שאנו בקמפיין בחירות. עושה רושם כי איזנקוט עד לרגע זה לא השלים שהוא ראש הממשלה הבא, הוא חושש מאוד שהולכים לבחירות ולכן הוא ממשיך בקמפיין. אין כל הסבר אחר, מפני שאם יש לו את הקולות להקמת ממשלה הוא היה משחק אותה בגדול. 'המשותפת' היא הנטורי קרתא של הערבים שאינם מכירים בממשלה, ולכן הם לא יצביעו בעד ממשלה, המקסימום שהם יכולים לעשות זה להימנע או לא להיות בכנסת כשממנים ממשלה. וכאשר לוקחים בחשבון את הצהרות ליברמן ובנט כי הם לא יתמכו בממשלה התלויה בערבים, מהיכן יקח איזנקוט קולות להרכבת ממשלה?

אם הערבים כל כך שונאים את נתניהו זו סיבה לאהוב אותו

לא צריך להיות אוהד של נתניהו או לחשוב שהוא טוב או רע בתפקידו. קורה משהו שחייבים לקחת אותו בחשבון, הערבים שונאים אותו ומוכנים לתת את קולם למה שלא היו נותנים רק בשביל להיפטר ממנו. הם רוצים איש שמאל או כל אחד אחר שיתפוס את מקומו העיקר להיפטר ממנו. למה ומדוע? מפני שהוא יודע איך לטפל בהם כמו שצריך, הם רואים בו את האוייב הכי גדול. עזה נראית כעת כפי שנראית בגללו בגלל שהתעקש להכות בהם. אם היה איזנקוט שולט החטופים היו עדיין בעזה וישראל היתה מחוץ למקום. זה מה שמשכנע אותי מדע לתמוך בנתניהו, אם הערבים אוייבים אותו, אז אנו היהודים חייבים לעמוד לצידו

אחמד טיבי מעיד כי יעקב אשר רוצה להפיל את נתניהו

שמעתי את הראיון עם אחמד טיבי והוא חושף: דיברתי עם יעקב אשר. אני לא יכול לומר שהוא יחצה את הקווים. אבל בכיר חרדי אמר לי שהוא לא רוצה את נתניהו שוב ראש הממשלה. הוא עדיין לא יודע מה יתן איזנקוט לחרדים, הוא עדיין לא קיבל הבטחה כלשהי שלא יפגעו בצביון היהודי של ארץ ישראל, וכבר הוא הוא לא רוצה את נתניהו שפירושו גדי איזנקוט ראש הממשלה. כרגע זה או זה או זה, אין מועמד אחר. לכן אם יעקב אשר יגיע להסכמות עם השמאל, אני לא יאמין לו שהוא עושה זאת מתוך רצון לסייע לחרדים ולעשות את טובתם, אלא בגלל סיבות אחרות, בין היתר בשל אגו של מישהו בבני ברק שכאן לא נעסוק בו כרגע, יגיעו ימים שיצטרכו לגלות את כל האמת מה הוא מחפש אצל השמאל

תאריך התפוגה של השותפות: כך הפקירו סמוטריץ' ובן גביר את עולם התורה וריסקו את גוש הימין

 

תאריך התפוגה של השותפות: כך הפקירו סמוטריץ' ובן גביר את עולם התורה וריסקו את גוש הימין

במשך עשורים ארוכים נשענה הפוליטיקה הישראלית על הבנה פשוטה, יסודית ובלתי כתובה: שומרי המסורת והמצוות, על כל גווניהם, ניצבים יחד בחזית אחת מול ניסיונות לערער על צביונה היהודי של המדינה ועל מעמדו של עולם התורה. זו הייתה ברית היסטורית שנבנתה מתוך הכרה הדדית וכבוד בסיסי למסורת ישראל. אלא שבתקופה האחרונה התרסק המבנה הזה לרסיסים, ולא בידי מתנגדי הדת המובהקים, אלא דווקא בידי מי שמציגים עצמם כנושאי דגל השותפות: הנהגת הציונות הדתית וראשי מפלגות הימין, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.

הבעיה השורשית בהנהגת הציונות הדתית היא שלא ניתן לסמוך על יציבותה האידיאולוגית לאורך זמן. ההיסטוריה הפוליטית, רצופה בדוגמאות של נציגים חובשי כיפה סרוגה ששינו את עורם ברגע המבחן: מזבולון אורלב שלא מנע את פינוי גוש קטיף, דרך אפי איתם שישב בממשלה אחת עם טומי לפיד, ועד נפתלי בנט ומתן כהנא שהקימו קואליציה בניגוד להבטחותיהם המפורשות לפני הבחירות. גם בזירה המשפטית, השופט נעם סולברג, שנתפס בעבר כנציג המחנה השמרני אך פסיקותיו אכזבו את הימין, והלבין את זיופי הבחירות של הערבים.

סמוטריץ' ובן גביר אינם שונים מקודמיהם. כיום רווחת ההכרה  כי לכל נציג של הציונות הדתית יש מעין "תאריך תפוגה" פוליטי, שבסופו הוא נכנע לתכתיבי הממסד הישראלי. התפיסה האידיאולוגית של הציונות הדתית המקדשת את מוסדות המדינה – תפיסה הבאה לידי ביטוי גם בתפילה לשלום המדינה הנאמרת בבתי הכנסת הדתיים-לאומיים מדי שבת, הכוללת ברכה ל"שריה ויועציה" של המדינה. נאמנות זו למנגנוני המדינה – כולל למערכת המשפט וליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה – גוברת בסופו של דבר על המחויבות לברית עם עולם התורה, והופכת את נציגי הציונות הדתית למי שמשרתים בפועל את סדר היום של יריביהם הפוליטיים.

התוצאה בשטח, היא שפל חסר תקדים של הפקרות פוליטית וערכית. במקום לעמוד כחומה בצורה מול המסע התקשורתי והפוליטי שמובילה האופוזיציה נגד לומדי התורה, בחרו נציגי הציונות הדתית – ובהם סמוטריץ', אורית סטרוק ועמיחי אליהו – לאמץ בהתלהבות את הסיסמה "שוויון בנטל", שנוצרה במעבדות האסטרטגיה של מפלגות המרכז-שמאל ככלי ניגוח שמטרתו לפרק את גוש הימין.

הניגוד בין יחסם של מנהיגים בינלאומיים לבין אטימותם של שרי הימין בישראל רק מעמיק את תחושת הבגידה. בעוד שנשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי, מצא לנכון להגיע לביקור מכבד בישיבת חברון, ובעוד ששגריר ארצות הברית, מייק האקבי, הצהיר באופן ברור על חשיבות לימודם של תלמידי הישיבות – דווקא השרים סמוטריץ' ובן גביר נעדרו לחלוטין מהיכלי הישיבות. כאשר בחורי ישיבות נעצרו וכאשר עולם התורה היה נתון תחת מתקפה חסרת תקדים, נרשמה דממה מוחלטת מצדם.

ההתמקדות הבלעדית של הציונות הדתית בשיח המילואים, תוך הפגנת אפס סימפטיה לצער של עולם התורה והצגת בני הישיבות כנטל, ליבתה שנאה והסתה חסרת תקדים נגד הציבור החרדי. שילוב זה של מגלומניה וקוצר ראות פוליטי מוביל את ראשי הציונות הדתית לפעול נגד עצמם, לפרק במו ידיהם את גוש הימין, ולהותיר את עולם התורה בתחושה שהברית ההיסטורית ספגה מהלומה שקשה לראות כיצד תשתקם.

מדברי בני לבן ועד פני לבן – מתי הגיעה השעה לשוב הביתה?

 

מדברי בני לבן ועד פני לבן – מתי הגיעה השעה לשוב הביתה?

בפרשת ויצא אנו קוראים על שינוי שחל ביחסו של לבן ליעקב אבינו.

"וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה" (בראשית ל"א, א').

בני לבן החלו לדבר נגד יעקב, להאשים אותו שלקח את כל אשר לאביהם ולייחס את הצלחתו לעושרו של לבן.

מיד לאחר מכן נאמר:

"וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (שם, ב').

ורק בפסוק הבא בא הציווי מאת הקב"ה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (שם, ג').

מדוע לא נצטווה יעקב לשוב לארץ אבותיו מיד כששמע את דברי בני לבן? מה נתחדש כאשר ראה גם את פני לבן שאינם כתמול שלשום?

מרן החפץ חיים זצ"ל מבאר בספרו חפץ חיים על התורה את ההבדל שבין שני הדברים. כל עוד הדברים נשמעים מפי בני לבן, עדיין מדובר בדברי בני המשפחה ובהאשמותיהם. אולם כאשר יעקב רואה שגם פני לבן השתנו, מתברר לו שהדברים לא נשארו אצל הבנים בלבד, אלא התקבלו גם אצל אביהם והשפיעו על יחסו אליו.

גם הספורנו עומד על נקודה זו, וכותב על הפסוק "וירא יעקב את פני לבן": "ראה שקיבל לשון הרע". כלומר, דברי בני לבן התקבלו בלבו של לבן עצמו.

יש כאן לימוד גדול. יש הבדל בין דברים הנאמרים בפי אנשים מן השורה לבין מצב שבו אותם דברים מתקבלים גם אצל העומדים בראש. כאשר דברי הסתה והשמצה אינם נשארים בגדר דיבורים בלבד, אלא משפיעים על יחסו של השלטון, יש בכך סימן לשינוי במצב.

דברי מרן החפץ חיים זצ"ל מקבלים משמעות מיוחדת לנוכח מה שאנו רואים בדורנו. האנטישמיות מתגברת במדינות רבות בעולם. אין מדובר עוד רק בדברי שנאה הנשמעים ברחובות או בהסתה מצד קבוצות קיצוניות. גם במדינות המתפארות במסורת ליברלית ובערכים דמוקרטיים אנו רואים לעיתים גילויי עוינות כלפי יהודים וכלפי ישראל מצד אנשים העומדים בראש מערכות השלטון.

אין פירוש הדבר שכל ביקורת על ישראל היא אנטישמיות. אולם כאשר שנאת ישראל מקבלת ביטוי גם בקרב בעלי השפעה וסמכות, אסור לנו להתעלם מן המציאות ולחשוב שהכול יישאר כפי שהיה.

יעקב אבינו ראה את השינוי שחל ביחסו של לבן, אך לא עשה מעצמו את ההחלטה לעזוב. הקב"ה הוא שציווה עליו: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ", והוסיף לו את ההבטחה: "וְאֶהְיֶה עִמָּךְ".

ארץ ישראל אינה רק מקום מקלט בשעה שצר לנו בגלות. היא ארץ אבותינו, הארץ שהקב"ה נתן לאבותינו, ובה מקומו של עם ישראל. דברי התורה בפרשתנו, יחד עם דברי מרן החפץ חיים זצ"ל, מזכירים לנו שלא לשכוח היכן ביתנו, ולא להמתין עד  שח"ו המציאות תכריח אותנו להבין זאת.

אליעזר שמחה ווייס

מאבק אדמו"ר האמצעי בגזרת הקנטוניסטים והקשר לגזירת הגיוס הנוכחית


 בתחילת הקיץ של שנת תקפ"ז, פרסם הממשל ברוסיה את גזירתו החדשה של הצאר, המחייבת צעירים יהודיים להתגייס לצבא הצאר.

יחד עם גזירת הגיוס, שהתפרסמה, אישר הצאר ניקולאי לגייס ילדים החל מגיל 12, והאריך את תקופת השירות של החיילים הקנטוניסטים עד גיל 43 (חייל שגויס בגיל 12, היה מחויב לשרת 31 שנה בצבא הצארי).

בתחילה לא חויבו הילדים שהתגייסו להתנצר ואף הובטח להם כי יורשו לקיים את דתם, אולם החל משנת תר"ג, בעקבות הוראה מהצאר ניקולאי, הופעל לחץ כבד על הילדים להיתנצר ואלו שמרדו ולא הסכימו נענשו בעונשים קשים, והופלו לרעה בין החיילים. במקביל להתעללות בילדים שסירבו, הוענקו מענקים והקלות כתמריץ לאלו שהסכימו לכך.

לאורך שנות הגזירה, חלו תמורות רבות בחיובי הקהילה וההתגייסות, עד שבשנת תרט"ז בכ"ה מנחם אב בוטלה הגזירה בפקודת הצאר אלכסנדר השני.

החוטפים

על פי הפקודה הממשלתית, חלה חובת הגיוס על הנהלת הקהילות ביישובים היהודיים, והם היו צריכים לגייס את הנערים היהודים, ולשלוח לצבא הרוסי את המכסה שנקבעה לאותה קהילה.

מכיוון שההורים היהודים התנגדו לשלוח את בניהם לצבא, והחביאו אותם במועדי הגיוס, הוצרכו ראשי הקהילה לחטוף ילדים יהודיים, על מנת להשלים את מכסת המתגייסים. לצורך כך שכרה הקהילה אנשים מתוך הקהילה שכונו באידיש 'חאפערס'(="חטפנים"), שתפקידם היה לחטוף ילדים נגד רצון הוריהם, ולמוסרם לידי הצבא הרוסי. כאשר לא הצליחו החוטפים להניח את ידם על נערים צעירים המיועדים לגיוס, היו חוטפים ומוסרים לשלטונות גם ילדים מתחת ל-12, ומצהירים שהינם בגיל מבוגר יותר. על מנת שלא לפגוע בתרומתם של אנשיה העשירים של הקהילה היהודית, הורו ראשי הקהילה במקומות רבים לחוטפים ששכרו לא לחטוף את בניהם של העשירים ובעלי המעמד.

בנוסף לכך, השתמשו ראשי הקהילה בפקודה זו על מנת להרחיק מהקהילה נערים לא רצויים, שהזיקו לקהילה.

פעילות החוטפים הייתה מנוגדת לדעת הרבנים, ובראשם רבותינו נשיאנו. הרב אליהו שיק במהלך ביקורו בעיר הורודנו פעל להברחתם של הילדים החטופים מבית הקהילה, ופסק שהחוטפים חייבים מיתה מדין "וגנב איש ומכרו". בעיירה אושיץ, נרצחו שני "מוסרים" שהלשינו לשלטונות על החבאתם של הילדים, על ידי הקהילה המקומית, לאחר שרבי ישראל מרוז'ין פסק כי יש להם דין מוות. לאחר הרצח, נעצרו שמונים יהודים מהקהילה על ידי השלטונות, ומתוכם עשרים נרצחו באשמת רצח.

הפטורים מהגזירה

בתקנון המפורט של פקודת הצאר, מופיעים מספר פטורים מהגיוס:

סוחרים משלמי מס.

רבנים בעלי תעודה מוכרת ('רבנים מטעם').

סטודנטים במוסדות ממלכתיים.

על פי רוב, הסעיפים הנזכרים הפוטרים מגיוס, אינם רלוונטיים לצעירים בני 12–18.

הממשלה הרוסית העניקה פריבילגיות רבות לחיילים הקנטוניסטים שסיימו את שירותם הצבאי, והתירה להם לעסוק במסחר, לגור בערים מחוץ לתחום המושב, ולהנות משירותים ממשלתיים נוספים, שיהודים אחרים לא זכו להם.

הגזירה החלה בתקופת נשיאותו של אדמו"ר האמצעי, אך עד שהתפרסמה והחלה בפועל, הסתלק אדמו"ר האמצעי, ולא הספיק לבצע פעולות ממשיות לביטול הגזירה ולהסרת האיום על החינוך היהודי של ילדי ישראל, מלבד נסיעה לציונו של אדמו"ר הזקן בהאדיטש, שם השתטח על ציון אביו והתפלל לביטול הגזירה.

הרקע למאמר

בתחילת חודש כסלו תקפ"ח בשבוע שלפני הסתלקותו, אמר מאמר חסידות שעסק בענין "להבין עניין לקיחת אנשי חיל מישראל ביד נוכרים", וביאר כיצד ייתכן שההשגחה האלוקית תזמן לאדם מכשולים בדרכו בקיום התורה והמצוות.                                                                     קודם לאמירת המאמר התבטא: "אני ידעתי זה עוד שבע שנים מקודם כשהייתי על קבר אאמו"ר שראיתי אז קטרוג גדול על בחורי שונאי ישראל (בסוד שבע יפול צדיק וקם הגזירה), ונשברה רוחי בקרבי כי הבנתי וידעתי שבוודאי יהיה זה במשך הזמן, ואחר כך בעת חתונת בתי נתקבצו אלי אנשים רבים זקנים ונערים יודעים ומבינים לשמוע דא"ח, והייתי שמח בהם שמחה גדולה מאוד עד אור הבוקר, וכסבור הייתי שנתבטלה הגזירה; ואחר כך כשהלכתי להתנמנם קצת בא אלי אאמו"ר ויאמר לי: מה אתה שמח בנערים הללו שנתקבצו אליך, האם לא ידעת מהקטרוג שהולך ומתגבר? ותיכף נשברה רוחי בקרבי, שבוודאי הוא מלקיחת בני ישראל לאנשי חיל".

במאמר זה מבאר, שדווקא כאשר ישנן גזירות, ואף-על-פי-כן מקיים היהודי את המצוות במסירות-נפש, הרי ישנו בשמים יוקר נעלה לאותן מצוות מועטות שמצליח לקיים למרות כל הנסיונות, ועד שבשביל זה כדאי כל הגזירות, ואפילו כדאיות כל המצוות הרבות שהוא מפסיד, מצד גודל הנחת-רוח שישנו בשמים מקיום מצוות אלו הנעשות מתוך מסירות-נפש.

הקורא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובתו

ידועה תורת הבעש"ט הק' לגבי ההלכה שהקורא את המגילה למפרע לא יצא ידי חובתו, ולכאורה גם היום רואים איך רודפים שלטונות הצבא אחרי נערים יהודים לומדי תורה לגייסם בכח לצבא,  אלא שבכל זאת אפשר לבא ולומר שכל סיפור הקנטונסטים היה ברוסיה בין גוים ליהודים, ואיך אפשר לדמות את זה למצב היום?

בהשגחה פרטית בשבת פר' דברים (שבת חזון) תשט"ו, בתחילת השיחה הסביר הרבי, שהסיבה שהוא מתוועד (למרות שזה היה נדיר בשנים הללו) היא מפני שבאה"ק אמורות להיות בחירות ביום שלישי, ובין הרשימות ישנם המנגדים לה' ולתורתו.

בסעיף ז' הסביר הרבי, שמדובר ב'גזרת הגיוס', ובאמת באותה מערכת בחירות חזר לשלטון מר דוד בן גוריון, ורצה לבטל את הסכם 'תורתו אומנותו' , ולבסוף מי שאישר את הפטור לתלמידי הישיבות, היה מר שמעון פרס מנכ"ל משרד הביטחון דאז. להלן קטע מהשיחה אודות הקשר בין המאמר לבין גזרת הגיוס באה"ק.

" א. התוועדות זו מיוסדת על דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם אדמו"ר הזקן, אודות ה"פתקא אשר משמי שמיא נחיתא", שבכחה של התועדות חסידית לפעול יותר מפעולתו של המלאך מיכאל ("וואס א חסיד'ישע פארבריינגען קען אויפטאן, קען מלאך מיכאל ניט אויפטאן").

ומכיון שבשבוע זה צריך להיות ענין הנוגע לציבור גדול של בני ישראל – הרי אם יצליח המלאך מיכאל לפעול זאת, תהיה ההתוועדות בבחינת תוספת; ואם, מאיזה טעם שיהיה לא יפעל זאת המלאך מיכאל – תפעל זאת ההתוועדות, ויהיה הכל בטוב הנראה והנגלה.

ז. כ"ק מו"ח אדמו"ר נהג לומר, שאין צריכים להתערב ב"בעל-הבית'שקייט".

ונוסף לזה, הרי ישנו מאמר מאדמו"ר האמצעי ד"ה להבין ענין לקיחת אנשי חיל כו', ותוכנו הוא בביאור התכלית שבענין לקיחת בני ישראל לצבא – דלכאורה, מכיון שבצבא ישנן גזירות על קיום המצוות כו', איזו תכלית יש בזה? ומבאר שם בהמאמר, שדוקא כאשר ישנן גזירות, ואעפ"כ מקיימים כמה מצוות במסירות-נפש, הרי אותן מצוות מועטות שמקיימים במס"נ יקרות הן ביותר למעלה, ועד שבשביל זה כדאי כל הגזירות, וכדאי כל המצוות הרבות שאין מקיימים כלל, מצד גודל הנחת-רוח במצוות אלו שמקיימים במס"נ.

אמנם אעפ"כ, הרי המוזכר לעיל (ס"א) אינו ענין של טוב הנראה והנגלה, והרי רוצים אנו שהעניינים יהיו בטוב הנראה והנגלה.

ונוסף לזה: המדובר במאמר האדמו"ר האמצעי הנ"ל הוא בנוגע לגזירות של הגויים, שבזה אין חילול השם, כיון שהגויים הם "כגרזן ביד החוצב"; משא"כ כשמדובר בגזירות של בני ישראל, שבזה ישנו חילול השם – אין הדבר כדאי כו'.

והעיקר הוא – שרוצים אנו, ומובטחים שכן יהיה, שבעקבתא דעקבתא דמשיחא, שהוא הזמן שבו אנו עומדים עתה, יהיה טוב הנראה והנגלה, וטוב הנראה והנגלה פירושו – שלא יהיו שום גזירות כלל, וילמדו תורה ויקיימו מצוות מתוך מנוחה והרחבת הדעת."   (תורת מנחם, ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם אב, ה'תשט"ו.)

למי שלא הבין למה הרבי מתכוון לפני כארבע חודשים בדיון בבג"צ בנושא אכיפת גיוס בחורי הישיבות, אמר עו"ד חגי קלעי (המייצג את עמותת 'עם חופשי') בבית המשפט העליון: "אנחנו נפרק את עולם התורה". לא אנחנו נגדיל את כמות החיילים בצה"ל, אלא נפרק את עולם התורה. זה הסיפור האמיתי של כל קמפיין הגיוס, והרבי נשיא דורנו, ברוח קודשו לפני 72 שנים, ראה את הדברים, ולכן ראה לנכון לקשר בין גזרת הקנטוניסטים לבין גזרת הגיוס באה"ק, ואף הוסיף שהיות ובאה"ק הגזרה היא ע"י יהודים יש פה גם מרכיב של חילול השם.

בשבועות האחרונים נעצרו יותר משלושה מניינים של תלמידי התמימים מישיבות חב"ד באה"ק, בעוון 'לימוד תורה', הבחורים הללו, לא הסכימו להתפשר על דבקותם בדברי הרבי "שבן ישיבה אסור להתגייס לצבא" (אג"ק ח"כ עמ' שיז), וע"כ הם נעצרו, ובמסירות נפש הם יושבים במעצר.

לא להאמין שבזמן הזה, קורים דברים שכאלו, המזכירים לחסידים תקופות קשות בהיסטוריה היהודית, לצערנו הרב קולם של התמימים מוסרי הנפש, לא נשמע בקרב אנ"ש, כל אחד יעשה כל שביכולתו למען תלמידי התמימים להשמיע בכל מקום את קולם, ולהצילם מגזרת הגיוס.

דברי רשכבה"ג רבינו מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו אמש לאחר שיעורו בישיבת קמניץ:


 דברי רשכבה"ג רבינו מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו אמש לאחר שיעורו בישיבת קמניץ:

"כולנו זכינו ללמוד תורה, תורת השם, ולחפש את האמת שבתורה. אפשר דעה כזו וכזו, וכל הוויכוחים וכל המשא ומתן הוא רק חיפוש האמת שבתורה. וזה מה שאנחנו מקווים לעשות. יש ויכוחים, כל מיני דרכים, הכל, כולם לדבר אחד התכוונו, לדעת מה האמת שבתורה. כמו שהחזון איש כתב בגיליון: "הכסף משנה לא חידש חידושים, הכסף משנה ידע שיש אמת בתורה ואת האמת הזאת ביקש". 

השם יעזור שנלמד לחפש, לפי הדרכים שמלמדים הרבנים, כל הדרכים, כולם מחפשים את האמת. יש ויכוחים זה דבר פשוט מאוד, כך היא דרכה של תורה.

עכשיו אנחנו נמצאים במצב לא פשוט, מצב לא פשוט. רודפים אותנו, מרשיעי הברית רודפים אותנו, לא נותנים ללמוד תורה, רוצים לעשות כל מיני גזירות רעות.

ואנחנו צריכים להתחזק כולנו בלימוד התורה עוד ועוד, רק זה כי הם חיינו ואורך ימינו.
רק זה, רק הלימוד הזה שלומדים ומחפשים כמו שרבותינו לימדו אותנו, כל אחד לפי הדרך והמהלך שלימדו אותו, ללכת בדרכים שלהם בלימוד התורה וביראת שמיים, בכל ההנהגות. 

והשם יעזור שכל הגזירות וכל מה שהמשטינים עושים נגדנו, הכל יהיה כחלום יעוף, כענן כלה כרוח נושבת, לא יועיל שום דבר. ואנחנו נמשיך ונלמד תורה מתוך התמסרות ללימוד, אין לנו אלא לימוד התורה. והשם יעזור לנו וכל הגזירות יתבטלו בקרוב, ואנחנו נוכל להמשיך וללמוד עד ביאת משיח צדקנו, אמן.

רגעי השבוע - פרשת ויצא


 רגעי השבוע - פרשת ויצא

דיינקען, לויב'ן, און בעטען אויף ווייטער / בין זרועות הפלדה בטקסס למרחבי האינסוף / לבד בקפריסין ללא מסמכים ומשען ועד חלוקה יומית של תה וקפה בברלין / לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין

א. הפעם אודה

בכל שנה מחדש, בהגיע יום שלישי בשבוע שקוראים בו פרשת ויצא, אני נזכר בפתגם עתיק שאותו אני זוכה תמידין לשמוע מאימי מורתי שתחי': "דיינקען, לויב'ן, און בעטען אויף ווייטער" ("להודות ולהלל ולבקש הלאה")!

זכיתי ב"ה לגדול על אמונה זו, ואותה אני משתדל בסייעתא דשמיא להנחיל לדור הבא, וחוזר על זה בהזדמנויות שונות במשך השנה. אך בלומדי את החומש היומי עם דברי לאה אימנו "הפעם אודה את ה' ותעמוד מלדת" - צפות ועולות בי מחדש המילים שעליהן חונכתי.

לאה יולדת את הבן הרביעי ושמו יהודה, על שם ההודיה שלה לקב"ה בלדתה בן רביעי ליעקב אבינו. כאן מסתיימות מילותיה, והתורה הקדושה אומרת: "ותעמוד מלדת". אך אצל אחותה רחל, לאחר שילדה את יוסף, בנה הראשון, היא כבר חושבת על העתיד. היא קוראת לו יוסף, כי היא מיד מבקשת: "יוסף ה' לי בן אחר", ואכן זכתה ללידת בנה בנימין, שהיה הצעיר מבין השבטים.

כולנו מכירים את ברכת "הגומל" שמברכים אנשים שעברו דרך ארוכה או נס אחר, ומברכים: "הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב", והציבור עונה אחריהם בתשובה חריגה לעומת שאר הברכות: "מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה". מענה ברכה מהציבור שלא מצאנו דוגמתו בברכות.

על שאלה זו עונה רבי ברוך אפשטיין, מחבר "תורה תמימה", מפרשתנו: "ואפשר לומר על פי מה שדייקתי בפרשת ויצא שאמרה לאה 'הפעם אודה' ומיד 'ותעמוד מלדת'. ויש לפרש שאחרי שהודתה לאה על לידת יהודה, לא ביקשה עוד על להבא וניכר שמסתפקת במה שעד עכשיו, ולכן ותעמוד מלדת. ועל כן, זה המברך ברכת הגומל ואינו מבקש על להבא, יש חשש שמא מסתפק הוא בחסד זה, ולכן מברך אותו הציבור: 'מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה'".

מובן מזה שיחד עם ההודאה על העבר, נדרשת ומתבקשת מיד גם בקשה לעתיד. כי כשנתבונן בעומק הדברים נבין שהודיה אמיתית ומלאה היא כאשר היא באה בליווי בקשה.

בקורסים של מיומנויות ותקשורת בין-אישית המתמקדים בפיתוח יכולות תקשורת מילולית ולא-מילולית, הקשבה פעילה, אסרטיביות ופתרון קונפליקטים במסגרות אישיות ומקצועיות, מקובל מאוד בשלב הראשון של הלימודים להסביר לצד הלומד שבמהלך ויכוח או שיחה קשה - עליו לפנות באופן פתאומי אל הצד שכנגדו ולבקש לקבל בהשאלה לרגעים מספר עט כתיבה. מהלך קטן הגורם לנותן לפתע לראות את המבקש באור חיובי ואף להתחבר אליו, ובשל כך גם לוותר.

את החיוב להודות כראוי באמצעות הוספת בקשה רואים בתפילת שמונה עשרה - שלוש פעמים ביום. חלקה הראשון של תפילה זו הוא שבח, הברכות באמצע הן בקשה, ושלוש הברכות בסוף התפילה הן הודיה: ברכת "מודים", ברכת "וכל החיים יודוך", ואז מגיעה הברכה השלישית שמתחילה במילים "שים שלום", שהן מילים של בקשה ולא הודיה. אלא שאכן להודות, להלל ולבקש - זו הודיה מושלמת ונכונה.


ב. צבא השמים לך משתחווים

"לרוב האנשים, הדיווחים הללו פשוט עוברים מעל הראש", שח לי השבוע ידיד קרוב מעבר לים, "אבל אצלי, עצם המחשבה שהדברים הללו אכן חולפים לנו ממש מעל הראש, אי שם בחלל, ממלאת את הלב בהתפעלות". ידידי כיוון לידיעה המרעישה בימים אלו: בארבעה עשר בנובמבר, במסגרת טיסת הניסוי החמש עשרה של החללית "סטארשיפ", רשמה חברת "ספייס אקס" הישג היסטורי. לאחר שהחללית שהתה בחלל למעלה מ-22 שעות, השלימה 14 הקפות סביב כדור הארץ ופרסה 26 לווייני תקשורת שתיעדו את תקינות מגן החום שלה, היא חדרה לאטמוספרה במהירות של כ-27 אלף קילומטרים בשעה. בעוד שהמאיץ הראשון חווה תקלה והוסט למפרץ מקסיקו, השלב העליון של החללית ביצע בלימה אנכית ונלכד לראשונה בתולדות האנושות באוויר, בין הזרועות המכניות של מגדל השיגור בבסיס "סטארבייס" שבמדינת טקסס - הישג מורכב המקדם מאוד את היכולת לשימוש חוזר בחלליות.

אלא שידידי לקח אותי רחוק הרבה יותר. "הגשושית 'וויאג'ר 1' של נאס"א", הוסיף בהתרגשות, "שוגרה בשנת תשל"ז (1977). כבר קרוב לחמישים שנה שהיא טסה במהירות של 61 אלף קילומטרים בשעה. היא חלפה על פני מאדים ושבתאי, יצאה מגבולות מערכת השמש, ורק כעת, אחרי כמעט 26 מיליארד קילומטרים, היא משלימה מרחק של יממת אור אחת בלבד! מעתה יידרשו יותר מעשרים וארבע שעות לכל שדר מנאס"א להגיע אליה, ועוד יממה לתשובתה".

המספרים הללו מעוררים השתאות מול היקום הבלתי נתפס שברא הקדוש ברוך הוא: בעוד לאור השמש נדרשות כשמונה דקות להגיע אלינו, וגשושית הטסה יובל שנים גומאת יממת אור אחת בלבד, הרי הכוכב הקרוב ביותר אלינו נמצא במרחק של יותר מארבע שנות אור. וזוהי רק נקודה אחת מתוך מיליוני כוכבים בגלקסיה שלנו, לצד גלקסיות שלמות הנראות ככתמי אור בשמיים ומרוחקות מאיתנו מיליוני שנות אור. מול מרחבים אלו מתעוררות לחיים מילות התפילה: "אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם... וצבא השמים לך משתחווים".

במחשבת החסידות, התבוננות זו אינה מובילה לתחושת אפסיות, אלא להכרה בגדלות הבורא ובשליחות האדם. כך נהג הרבי עם פרופסור זאב (וולוול) גרין ע"ה, מדען שעבד בנאס"א משנת תש"כ בחיפוש אחר חיים על מאדים. הרבי הזכיר לו את תורת הבעל שם טוב הקדוש, שלפיה כל מה שיהודי רואה או שומע נועד לקרבו לעבודת השם, ועודד אותו לרשום ביומן את השגחת הבורא המתגלה במחקריו.

כאשר יהודים יראי שמיים טענו באוזני המדען כי חיפוש חיים בחלל מנוגד לתורה, פסק לו הרבי נחרצות: "עליך לחפש חיים על מאדים ולהמשיך לחפש! לשבת כאן ולומר שאין חיים במקום אחר, פירושו להציב גבול ליכולתו של הבורא - ואת זאת איש אינו יכול לעשות". הרבי אף ביקש מהמדען לשלוח אליו את דוחות המחקר הבלתי מסווגים שלו, ולימים הדהים אותו כשמצא סתירה מדעית בין שני דוחות שונים מתוך אלפי עמודים. כשהתברר שמדובר בטעות דפוס, אמר הרבי בחיוך: "הוקל לי, אינני אוהב סתירות במדע". וכששאל המדען בבדיחות הדעת מדוע הרבי זקוק לדוחות אם יש לו רוח הקודש, השיב הרבי ביידיש: "מה שאומרים - שיאמרו; ממך אני רוצה דוח".

אותה ראייה חסידית באה לידי ביטוי גם בשבת ז' בטבת תשכ"ט, ימים ספורים לאחר שהחללית המאוישת "אפולו 8" הקיפה לראשונה את הירח. בהתוועדות באותה שבת התייחס הרבי לשאלתו של צעיר יהודי, שתהה מדוע התורה מתערבת בחייו הפרטיים של האדם ומענישה במלקות על אכילת מאכלות אסורים, בעוד שאינו מזיק בכך לחברה. הרבי הסביר כי על פי קביעת הרמב"ם כל אדם מכריע במעשה אחד את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות או לכף חובה, ולכן אין במעשי האדם דבר שהוא "עניין פרטי".

כהמחשה חיה לכך הצביע הרבי על שלושת האסטרונאוטים בחללית: אנשים בוגרים שוויתרו מרצונם על כל הרגל אישי וצייתו להוראות קפדניות שהכתיבו להם מה לאכול, מתי לישון ואילו נעליים לנעול. איש מהם לא התלונן על פגיעה בחופש הפרט, משום שידעו כי במשימתם הושקע מיליארד דולר, וכל חריגה קלה עלולה לסכן את המסע כולו. ואם למען פרויקט מדעי מוכן האדם לדקדק בכל תנועה, על אחת כמה וכמה שעלינו לדקדק בכל מצווה בחיינו הפרטיים, שכן על כף המאזניים מונחת התכלית הרוחנית של הבריאה כולה.

כאשר אנו מרימים השבוע עיניים אל השמיים - אל החללית שנלכדה בין זרועות הפלדה בטקסס ואל הגשושית שחצתה לאחר חמישים שנה מרחק של יממת אור אחת בלבד במרחבי האינסוף - אנו מבינים כי כולנו אסטרונאוטים על גבי ספינת חלל אדירה שברא הקדוש ברוך הוא. ואם למען פרויקט מדעי הנאמד במיליארדי דולרים מוכן האדם לדקדק בכל תנועה ופעולה, על אחת כמה וכמה שעלינו לדקדק בכל מצווה, בכל ברכה ובכל הנהגה בחיי היומיום שלנו, כאשר על כף המאזניים מונחת התכלית הרוחנית של השמיים, שמי השמיים וכל צבאם.


ג. כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים

"תפסתי ביד אחת את ידי השנייה ואמרתי לעצמי: כך בדיוק רוצה השטן לתפוס אותי? לא יעלה ולא יבוא! האלוקים אוהב את העם הזה עם כל השטויות שלהם, ולכן גם אני אמשיך לאהוב אותם".

את המילים המטלטלות הללו, שמאחוריהן מסתתר סיפור מופלא של השגחה פרטית והכרת הטוב שאינה יודעת גבולות, שמעתי לפני מספר ימים מפי ידידי הרב יהושע רסקין, כאשר ראיתיו משוחח עם חכם אברהם אלשווילי, השליח והרב לקהילה הגרוזינית במוסקבה.

"סיפרתי לחכם אברהם שהבן שלי מקפריסין מבקר השבוע במדינת גאורגיה. ולך אגלה במיוחד משהו מופלא ומעניין שקשור לבן זה עם מדינת גאורגיה", אומר לי הרב רסקין. נטלתי כוס קפה ונעמדתי להקשיב לו.

הכול התחיל משיחת טלפון שגרתית לכאורה שקיבל מבנו, הרב אריה זאב רסקין - חתנו של הפוסק הנודע הגאון רבי יקותיאל פרקש שליט"א מירושלים - המכהן כרבה הראשי של קפריסין וכשליח חב"ד באי.

בשיחה סיפר הבן לאביו כי הוא יוצא למסע קצר בן יומיים במדינת גאורגיה. מטרת הנסיעה הייתה כפולה: לבקר ידידים ותומכים המסייעים למוסדות התורה והחינוך בקפריסין, ובהזדמנות זו לפקוד גם את העיר כותאיסי שבגאורגיה, כור מחצבתה של המשפחה, שבה חיו ופעלו במסירות נפש סבו וסבתו ממשפחת ליפסקר כשלוחיו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע. במהלך השיחה שאל הבן את אביו אם הוא מכיר ידידים בגאורגיה שראוי לבקרם ולזכותם בשותפות ובתמיכה ביהודי קפריסין.

הרב יהושע רסקין הרהר לרגע ואמר לבנו: "נזכרתי במישהו שאתה עצמך קשור אליו קשר אמיץ. אבדוק איתו".

כדי להבין במי מדובר, יש לחזור שנים רבות לאחור, אל בית הכנסת המרכזי בקפריסין. יום אחד נפתחה הדלת, ואל ההיכל נכנס אדם זר, שאינו יהודי, כשכל גופו רועד. היה זה יליד גאורגיה שנקלע לקפריסין ונתקע בה בחוסר כול - ללא ניירות, ללא תעודה מזהה כלשהי ובלי להכיר נפש חיה במקום. בצר לו, מתוך אהבתו הטבעית ליהודים ומההבנה שרק יהודים רחמנים יוכלו להושיט לו יד בעת צרה, שאל עוברים ושבים היכן שוכן בית הכנסת המקומי, וכך מצא את דרכו לשם.

בעודו עומד נבוך ורועד, ניגש אליו יהודי גבוה, חסון ומרשים בדמותו. היה זה הרב אריה זאב רסקין. הרב הבחין במצוקתו של האורח הזר ופנה אליו במאור פנים: "במה אוכל לעזור לך?" האיש שפך את ליבו וסיפר כי נותר חסר אונים וללא שום מסמך או מכר, וכי לא ידע למי לפנות. אף שידע הרב כי העומד מולו אינו בן העם היהודי, הוא לא היסס לרגע; הוא פתח את זרועותיו החסונות, חיבק אותו בחום, אימץ אותו אל ליבו ואמר לו ברוך: "כאן הבית שלך, אין לך ממה לדאוג. אשתדל לעזור ולסייע לך ככל שאפשר".

אותו חיבוק חם ברגעי השפל שינה את חייו של האיש. מקפריסין התגלגלו דרכיו לטורקיה ולמדינות נוספות, עד שקבע את מושבו בעיר ברלין שבגרמניה, שם ראה ברכה במעשה ידיו והפך לאיש אמיד ובעל מעמד. ואולם את החסד שעשה עמו הרב רסקין בקפריסין הוא לא שכח מעולם.

הכרת הטוב שלו באה לידי ביטוי מעשי ומרגש מדי יום ביומו: בכל בוקר הוא יוצא מביתו בברלין ברכב השרד שלו יחד עם נהגו האישי. בדרכם הם עוצרים בחנות קבועה ורוכשים מכל טוב - שתייה מתוקה, פירות משובחים, סוכר, קפה, תה וכלים חד-פעמיים. משם הם נוסעים ישירות אל בית הכנסת של השליח ורבה של ברלין, הרב יהודה טייכטל, מחותנו של הרב הראשי הרב לאזאר. את כל הכיבוד העשיר הם מניחים בבית הכנסת, כדי שכל מתפלל ועובר אורח יוכל לאכול ולשתות להנאתו ללא כל תמורה. ולא זו בלבד, אלא שהוא עצמו נשאר מדי יום בבית הכנסת כדי לשפוך שיח לפני בורא עולם - כמובן בלא טלית ותפילין, בהיותו גוי - מתוך אמונה תמימה וחיבור עמוק לקדוש ברוך הוא.

כאשר התקשר השבוע הרב יהושע רסקין אל אותו ידיד בברלין וסיפר לו שבנו - אותו רב שקירב וחיבק אותו בקפריסין - מגיע לביקור במולדתו גאורגיה, התרגש האיש עד עמקי נשמתו. "הרב שלי מגיע?" קרא בהתלהבות, "אין שום בעיה! שלח לי מיד את צילום הדרכון ואת כרטיס הטיסה שלו". ואכן, ברגע שנחת הרב רסקין בשדה התעופה בגאורגיה, כבר המתין לו צוות מיוחד שקיבל את פניו בשירות אח"מים מפואר. במשך יומיים תמימים ליוו אותו אנשיו של האיש בכבוד מלכים, שיכנו אותו במלון חמישה כוכבים ודאגו לכל מחסורו ברמה הגבוהה ביותר - והכול כאות הוקרה על אותו רגע של חסד טהור בבית הכנסת בקפריסין.

אך השיא המרגש מכול טמון בסיפור אישי שגולל אותו חסיד אומות העולם בפני הרב יהושע רסקין, סיפור המעיד על גדלות נפש נדירה. האיש תיאר כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא אהבה עזה, ומאחר שהוא יודע עד כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל, הרי גם הוא אוהב את העם היהודי בכל ליבו.

ואולם אהבה זו עמדה פעם בפני ניסיון קשה מנשוא. לפני תקופה פנו אליו שני יהודים שנקלעו למצוקה איומה. הם הסתבכו בחוב כבד של רבע מיליון דולר, וחייהם היו בסכנה מוחשית ומיידית מצד הנושים שביקשו להורגם. בצר להם פנו אליו, בהכירם אותו כבעל השפעה ויכולות לא שגרתיות. מתוך אהבתו לעם ישראל הוא נרתם מיד לעזרתם: הוא הפעיל את קשריו, הציל את חייהם ממוות בטוח, ואף שילם מכיסו הפרטי את מלוא החוב בסך מאתיים וחמישים אלף דולר.

"נחזיר לך את הכסף בתוך שבוע או חודש", הבטיחו השניים בהתרגשות. אלא שחלף חודש, חלפו חודשיים, חלפה חצי שנה - והם לא החזירו ולו פרוטה אחת. כשפנה אליהם ואמר: "רבותיי, הרי הבטחתם לי! המצב שלי היום אינו מאפשר לי לחלק סכומים כאלו במתנה", השיבו לו השניים באין אונים: "אין לנו כסף, הפסדנו הכול. הרי מדוע נכנסנו לצרה הזו מלכתחילה? משום שלא היה לנו כסף".

כששמע זאת, הציע להם הצעה נדיבה מאין כמותה: "אתם יודעים מה? שלמו לי רק את מחצית הסכום, ועל החצי השני אני מוחל לכם בלב שלם". אך למרבה הכאב, גם לאחר ההנחה המופלגת הזו, הם לא השיבו לו אפילו דולר אחד.

אז, כך סיפר בכנות, החלו להתגנב לליבו הרהורים קשים: "הרי אני גוי, והנה שני יהודים שהצלתי את חייהם וגאלתי את חובם מתנהגים אליי בכפיות טובה שכזו? כיצד עליי לנהוג מעתה?" באותו רגע ממש הוא אחז בידו האחת את ידו השנייה בחוזקה, עצר את שטף מחשבותיו והכריז באוזני עצמו כי לא ייתן ליצר הרע להפיל אותו ברשתו ולהשניא עליו את העם הנבחר. אם בורא עולם אוהב את בניו אהבה שאינה תלויה בדבר, על אף חולשותיהם וטעויותיהם, מי הוא שיפסיק לאהוב אותם?

איזה שיעור מאלף בלימוד זכות ובאהבת ישראל אמיתית, המהדהד את דברי הנביא ישעיהו: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" - מחיבוק אחד של שליח בקפריסין, דרך תפילה יומיומית בברלין, ועד ללב רחב שמסרב להיכנע לכעס ובוחר שוב ושוב באהבת הבורא ובאהבת עמו.


ולתמונת השבוע שלי: עד ארבעין שנין

כדרכם של יהודים באשר הם, שעה נקובה המופיעה על הזמנה לכל אירוע שיהיה מהווה המלצה בלבד. בפועל אנו יודעים שרוב רובם של האורחים מגיעים כשנוח ומסתדר להם.

אמש זה היה שונה. היא הייתה חייבת להיות מדויקת: 7 בערב!

השעה הייתה אכן שבע בערב בדיוק, מוצאי יום חמישי, ט' בכסלו, כשפתחתי את הדלת ונכנסתי להתוועדות החסידית המצומצמת שערך רבי יצחק קוגן. על השולחן לפניו היה מונח ספר פתוח, ומולו ישבו כמה ידידים מקורבים. עוד בטרם הספקתי להתיישב, הרים הרב קוגן את הכוסית ובירך בלבביות, כשעיניו נוצצות מהתרגשות עמוקה.

מוקדם יותר השבוע טלפן אליי הרב קוגן וסיפר כי הוא מבקש לכנס מניין מצומצם של מקורבים כדי לציין מועד שאין דומה לו בחייו: ארבעים שנה בדיוק - מיום ליום, באותו יום בחודש ואף בשבוע ואף באותה שעה ממש - מאז זכה להיכנס לראשונה ל"יחידות" אצל הרבי, יחד עם רעייתו המנוחה, הרבנית סופה ע"ה.

הייתה זו תקופה שבה הרבי כבר לא קיבל אנשים ל"יחידות" פרטית, ואף על פי כן, עם הגעתו של הרב קוגן מברית המועצות לשעבר לארץ הקודש וממנה אל הרבי, נפתחה לפניו הדלת לשעתיים ועשר דקות תמימות. "החיים שלפני אותו ערב והחיים שאחריו הם שני עולמות שונים לחלוטין", אמר לי בקול רועד מעט.

כשנכנסתי, היה הרב קוגן שקוע בלימוד שיחתו של הרבי מאותה שבת, שבה ביאר הרבי את עבודתו של יצחק בן אברהם, אשר שב וחפר את בארות המים שסתמו הפלשתים וקרא להן בשמות אשר קרא להן אברהם אבינו. התבוננתי בדמותו של הרב יצחק שיחי' בן ר' אברהם ע"ה, ואי אפשר היה שלא לראות את הקשר המופלא: הרי זוהי בדיוק שליחות חייו כאן ברוסיה, שאליה נשלח בכוחו של הרבי - להסיר את שכבות העפר של עשרות שנות גלות וקומוניזם, ולחשוף מחדש את המים החיים המפכים בנשמתו של כל יהודי ויהודי.

במהלך הערב הפליג הרב קוגן בזיכרונותיו, וכל מילה שיצאה מפיו הייתה שיעור חי באמונה, במסירות נפש ובראיית הנולד של נשיא הדור. הוא תיאר כיצד לפני הכניסה אל חדר הרבי הזהירו אותו ואת רעייתו בתוקף שבשום פנים ואופן לא יישבו, כפי שנוהגים חסידים מאז ולתמיד. "נכנסנו ועמדנו מול שולחן ושלושה כיסאות", סיפר. "הרבי ביקש שנשב, אך אנו הוספנו לעמוד. אז הביט בנו הרבי ואמר בחיוך: 'אני יודע שאמרו לכם שלא לשבת, אך יהיה לי נוח יותר אם תשבו, שכן סבורני ששיחתנו תהיה ממושכת'. אחרי דברים כאלה כבר אי אפשר היה לסרב".

והשאלה הראשונה ששאל הרבי מיד כשישבו, מספר הרב קוגן בקול נרגש, הייתה: "מדוע לא הבאתם עמכם את הילדים?" "מי מסוגל לפתוח שיחה בשאלה כזו?" תהה הרב קוגן בקול רם מולנו, "רק סבא אוהב שמתגעגע בכל ליבו לראות את נכדיו". הרבי לא הסתפק בדברים ושלח מתנות לכל אחד מילדיהם, וכן לבתם שעמדה אז להינשא.

השעתיים ועשר הדקות חלפו כהרף עין. הרבי ביקש לשמוע בפרוטרוט על ניסי היציאה מברית המועצות בשנת תשמ"ו - שנה שבה הייתה משפחת קוגן המשפחה היחידה שיצאה מן המדינה במשך ארבעה חודשים. הוא סיפר לרבי על העמידה האיתנה על שמירת השבת במכס התעופתי, ועל המראה שקרע את ליבו בנמל התעופה, כאשר מאה גברים ובחורים עמדו ושרו להם שיר פרידה, משוכנעים כי לא ייפגשו עוד לעולם.

כאן עצר הרב קוגן לרגע, והחדר כולו דמם. "כשסיימתי לספר, הביט בי הרבי בעיניו הקורנות, חייך ואמר: 'השלטונות רוצים להשתנות, רק שלא יפריעו להם'. מיד לאחר מכן הוסיף הרבי כי היהודים ייצאו מן המדינה הזו ללא שום הגבלות, וכי יש להכין עבורם בארץ ישראל שלושה דברים: מגורים, תעסוקה והתעלות רוחנית. עוד הדגיש הרבי כי יש לעשות מאמץ מרבי כדי שכמה שיותר יהודים יגיעו דווקא לירושלים".

הקשבתי לדברים והצטמררתי. חצי שנה בלבד לאחר אותה "יחידות" החלו החומות להיסדק, וכיום, במבט של ארבעים שנה לאחור - כשאנו רואים את גלי העלייה העצומים ואת התמונה הדמוגרפית של ירושלים שהרבי צפה לפרטי פרטים - מהדהדים מאליהם דברי חז"ל: "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין". רק לאחר ארבעים שנה מתחיל החסיד לתפוס קצה-קצהו של עומק דעתו וראייתו של רבו.

אחד הסיפורים שריגשו אותי במיוחד נגע לנס הקמת שכונת העולים בירושלים - שכונה שגם הוריי שיחיו היו מראשוני המתיישבים בה. הרב קוגן סיפר כי לאחר שגייס תרומה נכבדת, נותרו עדיין עשר משפחות שהיה חסר להן סכום כסף גדול כדי להשלים את רכישת הבתים. הוא החליט להניח את הבושה בצד, וטס אל הרבי בניו יורק כדי לבקש עצה למי לפנות. ביום חמישי, כשנסע הרבי אל האוהל, קיבל הרב קוגן את התשובה הקצרה: "אזכיר על הציון". הוא תמה היכן ההכוונה לגיוס הכסף, אך המזכיר הבהיר לו שזוהי התשובה ועליו לשוב ארצה. לאחר טלטלת דרכים ושבת בלתי צפויה בפריז אצל השליח הרב אזימוב, נחת בארץ ביום ראשון בערב בתחושה שהנסיעה לא צלחה.

"ביום שני בבוקר פתחתי את הרדיו", חייך הרב קוגן, "והשדרן הכריז על ירידה חסרת תקדים בתולדות ישראל בשער הדולר - משקל ושישים וחמש אגורות לשקל וחמישים ושתיים אגורות. את המספרים הללו אזכור כל חיי. המשכנתאות שלנו היו בשקלים, ואילו מחיר הבתים נקבע בדולרים. ההפרש הזה כיסה בדיוק את הסכום שחסר לעשר המשפחות! השער הנמוך החזיק מעמד למעלה משמונה חודשים, עד שהדייר האחרון נכנס לביתו - ומיד למחרת קפץ הדולר לשני שקלים".

מן הנס ההוא עבר הרב קוגן אל פרק מופלא אחר בשליחותו - מבצע הצלת ילדי צ'רנוביל בשנת תש"ן. כאשר פנה אליו ניצול אושוויץ וביקש להציל 226 ילדים יהודים מאזור הקרינה, העביר הרב קוגן את הפנייה אל הרבי וקיבל את התשובה הנוקבת: "אי אפשר לקבל החלטות הנוגעות למדינה זו בלי להיות שם". אף שחרדה גדולה לפתה את ליבו בעת ששב אל המדינה שלקח לו 14 שנה להשתחרר ממנה, הוא יצא לדרך, נסע שלושת אלפים קילומטרים בתוך 36 שעות במונית מוסקבאית כדי לראות את הילדים שפניהם היו צהובות-ירוקות מן הקרינה, וקיבל מן הרבי את ההוראה הברורה: "קחו על עצמכם את כל האחריות והביאו אותם לישראל".

מכאן ואילך נגללה לפנינו שרשרת של ניסים גלויים. ישבנו סביב השולחן עד שעה מאוחרת, מאזינים לסיפורים שכל אחד מהם ראוי לספר בפני עצמו, ומרגישים כיצד אותן שעתיים ועשר דקות של ט' בכסלו לפני ארבעים שנה בדיוק אינן זיכרון מן העבר, אלא מעיין חי ומפכה שמימיו משקים אלפי נשמות גם היום. הרמנו כוסית "לחיים" נוספת, ובליבי מתנגן הנוסח בתפילת ליל שבת הלקוח מתוך ספר התהילים: "ארבעים שנה אקוט בדור", וכפירוש רש"י בגמרא בסנהדרין: בדור קטן של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו, ומסתמא היינו משיח ששינויין גדולים יהיו בדורו.

אשרינו שאנו זוכים לראות במו עינינו את פירותיה המתוקים של אותה שליחות, ולהתחזק ממי שממשיך לחפור את הבארות ולחשוף את אור הנשמה היהודית בלב רוסיה, לתקן עולם במלכות ש-ד-י.


גוט שבת!
שייע