החרדים אינם לומדים משגיאות - חוזרים לתמוך בממשלה מבלי שיקבלו כלום לפני כן

הזעם היה גדול על הטעויות שעשינו בכמה קדנציות אחרונות. בכל אחת מהם הבטחנו כי לא נחזור על השגיאה וכי חוק הגיוס חייבים לחוקק לפני שמצטרפים לקואליציה, ועתה 'מבינים' את מה שהיו צריכים להבין קודם לכן, כי חוקית זה בלתי אפשרי, במיוחד כאשר היועצת המשפטית של 'ועדת החוץ והבטחון' היא אותה יועצת שתתנגד לכל חוק שיציעו אם אין שם לפחות חמישים אחוז של חרדים שיתגייסו

הדברים מרחיקים כל כך שמקבלים בקלות את הגישה שאין יכולת לקבל מעשית שום דבר לפני הקמת ממשלה, מה שנשאר אלו 'הבטחות' שהכל יודעים מה ערכן יום אחרי שמרכיבים ממשלה. ברגע שאיזנקוט ראש ממשלה, החרדים ימתינו חדשים על גבי חדשים במיוחד כאשר הוא אומר במפורש כי צריכים בין שנה מינימום לשנה וחצי להכין חוק כזה, שפירושו הוא מכהן כראש ממשלה שנה וחצי לפחות מבלי שהוא נתן לחרדים כלום ב'חוק הגיוס'

מדוע עושים חיים קלים לאיזנקוט מסתפקים בהבטחות מבלי שהוא חייב קודם ולפני הכל להצהיר ולהתחייב על נוסח של חוק, ולחייב את כל נציגיו בקואליציה לחתום כי הם יתמכו בנוסח החוק כפי שמתחייבים לחרדים ולא יוכלו לחזור בהם. איזנקוט רוצה שיאמינו למילה שלו מבלי שהוא מוכיח יכולת להביא את הקולות בכנסת. עברנו סיפור כזה עם נתניהו ועל כך יצאו הגדולים בקול זעקה גדולה ומרה. איזנקוט אומר במפורש כי הוא הולך לעשות את אותו סיבוב, להכין חוק ואחר כך יאמר כי אנשי בנט ולפיד מתנגדים לנוסח הזה ואין לו 61 קולות להעברת החוק

אין כל ערך למילים בלבד, חייבים מעשים לפני הקמת ממשלה, היועצת המשפטית חייבת לעשות ברור כי מקובל עליה לעצור מיד את המעצרים והסנקציות, ואם היא לא מוכנה לעשות זאת, על איזנקוט לשבור את הראש מה לעשות כאן. החרדים כולם מקצה לקצה אסור להם לתת יד להבטחות, אין ערך למילים של פוליטיקאי כלשהו, במיוחד כאשר עוסקים עם מי שלמרות שיושבים עם החרדים אומרים כי יעשו הכל לגייס חרדים לצבא המחלן

כאשר ביקשו את קולות החרדים התחייבו בשם הגדולים כי לא יצטרפו ולא יתמכו בקואליציה כלשהי מבלי שפתרו את בעיית חוק הגיוס. אחד מן הגדולים הסכים כי אם יחוקקו חוק מעמד בני הישיבות גם טוב מפני שזה ימנע את המעצרים. והנה יש לאופוזיציה 4 חוקים אפשריים לפני הקמת ממשלה, ואינה בוחרת שזה יהיה אחד החוקים וככה לפתוח את הדלת לחרדים להצטרף לקואליציה. הם מעדיפים חוקים שיעסקו בנישואין אזרחיים וחוק הזוגיות ודומיהם. מדוע החוק הזה אינו יכול להיות כזה שמחוקקים לפני שמקימים ממשלה וככה לפתור לפחות את בעיית המעצרים

אין מינימום של ספק כי מתכוונים להונאה, לרמות את החרדים לפני הרכבת ממשלה ויום אחרי זה ישחקו עימם כפי שקרה בכל קואליציה בעבר. הנימוק שהשמאל מקיים הבטחות היא הרמאות וההונאה הכי גדולה. אחד המרכזיים בקואליציה כזו הוא נפתלי בנט, האם שכחתם עם מי יש לכם עסק? בקואליציה יושבים מי שנשבעו שילחמו בחרדים עד שכולם ילכו לצבא, האם הללו יתנו את ידם לחוק גיוס שיאפשר לכל מי שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד

עד לרגע זה לא יצאה הצהרה כלשהי מאיזנקוט כי הוא בעד חוק שיאפשר לכל חרדי שרוצה ללמוד שיוכל ללמוד וידחו לו את גיוסו כל עוד שהוא לומד. ממה שנודע לנו, במו"מ המתקיים בערוצים הסמויים איזנקוט לא מסכים למתווה ליברמן הוא רוצה חוק קשוח שיבטיח כי רוב החרדים מתגייסים. הוא לא מקבל את הגישה שכל מי שלומד ילמד ומי שלא לומד יתגייס. הוא רוצה לצמצם את מספר הישיבות בארץ, הוא נגד הקמת עוד ישיבות, הוא רוצה להקטינם מדי שנה עד אשר רוב החרדים ילכו לצבא המחלן

ועדיין לא עסקנו ב'סטטוס קוו' האם הם מוכנים לשמוע על כך? מי שישמע יצורים מן הסוג של יאיר גולן, הם מדברים על נוסח של חוק גיוס פשרני אבל בשום אופן לא מוכנים לשמוע על סטטוס קוו בענייני דת. יעקב אשר התחייב לפני כמה ימים כי בלי 'סטטוס קוו' לא תומכים בקואליציה כלשהי גם לא על ידי הימנעות, אז בואו נראה אם הוא יכול להביא לנו את ה'סטטוס קוו' כאשר כל מפלגות האופוזיציה התחייבו כי יעשו מהפכה בכל הקשור לדת ומדינה, האם יכריזו כי הם מפירים את התחייבותם גם בעניין הזה?

הציבור לא ימחל ולא יסלח לכל מי שיתן יד לממשלה כלשהי מימין ומשמאל שלא יהיה בו תנאי קודם למעשה כי ישמרו על ה'סטטוס קוו' בכל תחום דתי. קשה להאמין כי מי מן הגדולים יקבע כי אפשר לוותר על ה'סטטוס קוו' ולתמוך בממשלה תמורת מילים בלבד בלי מעשים

חיים שאולזון

בלי שהמערכת המשפטית תאמר כן להצעות חוק גיוס והפסקת המעצרים והסנקציות אין כל ערך למו"מ

הם זועקים כי הם עושים כל מה שאומרים להם הגדולים, האם הם אמרו להם תעבדו על הציבור תעסקו בהונאה אל תגידו להם את האמת כי בלי שהמערכת המשפטית נותנת את הסכמתה להסכם עם השמאל אין כל ערך להסכמים? בהחלט שלא. גדולי התורה רוצים מהנציגות הישגים בתחום שחשוב להם, אבל אלו עובדים עליהם ועל הציבור לא אומרים את האמת, כי לפני הכל חייבת לבא קריצה מן הצד המשפטי כי הם יתמכו בכל הסכם שיעשו עם איזנקוט

במשך שנים למדנו שכל מה שסיכמנו עם ראשי הקואליציה בענין חוק הגיוס בסוף זה נפל בסיבוב המשפטי. מגישים עתירה נגד החוק והשופטים לטובת השמאל והאנטי חרדים והישיבות, זה אוטומטי ככה הרבה שנים. ולכן בכל עסקה שעושים עם ממשלה כלשהי, חייבים לקבל קודם ולפני הכל את הקריצה של היועצת המשפטית ושל השופט סולברג לפחות, וטוב יהיה שגם יצחק עמית יסכים לכך, שמה שמסכמים עם איזנקוט מקובל עליהם

האם המערכת המשפטית תעשה זאת? הם עדיין לא נפלו על הראש לומר כי אנו בצד של השמאל - למרות שהם - וכל מה שמבטיחים נאמר כן. הם חייבים לשחק את המשחק, כמו שלא הסכמנו בממשלת ימין, ככה גם לא נסכים בממשלת שמאל. ואם כך, איך חושבים נציגי החרדים ששייך להגיע להסכמים בתחום הזה, במיוחד כאשר תכנית השמאל למנות שופטים שיהיו שמאלנים קיצונים ויהיה קשה פי כמה בעתיד לעשות משהו

בכל מה שמספרים לכם אודות שיחות ומו"מ על חוק הגיוס ובעיקר על מעמד בני הישיבות, קודם ולפני הכל תשאלו אותם, היכן המערכת המשפטית האם הם מסכימים לכך. אם אין הסכמה שלהם, אז בבקשה שיעבדו על אחרים ולא על הציבור החרדי ששבע מההתנהגות של הנציגות החרדית הסבורה כי הציבור מטומטם ואפשר לעבוד עליו כאשר בין כה וכה בסופו של דבר יאמרו שככה רוצים הגדולים גם אם אין הסכמת המערכת המשפטית, דבר שקשה להאמין שהגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש יתנו יד לדבר כזה

השבוע הודיעה היועצת המשפטית כי היא לא משתפת פעולה בעניין הרכבת הקואליציה ומעולם לא הסכימה לוותר על 'חוק הגיוס' כפי שהיא רוצה. כל הסיפורים של השמאל שיש להם את המערכת המשפטית בכיס מתבררים כלא נכונים. במיוחד השופט עם הכיפה הסרוגה שעבורו חרדי גרוע מן הערבי ולעולם לא יסכים לתת לחרדים את האפשרות ללמוד, הוא רוצה לראות את כל החרדים בצבא המחלן

אנא נציגים חרדים בכנסת, אל תעבדו עלינו. בטרם אין לכם הודעה בטוחה מצד המערכת המשפטית שיתנו יד לאפשרות שכל חרדי יוכל ללמוד וכל עוד הוא לומד השירות שלו נדחה, אל תספרו לנו סיפורים. שבענו מן השקרים שלכם

חיים שאולזון

צירוף החרדים לקואליציה בדרך לא כשרה - מטרתה להכשיר את הערבים

היה זה בשנחאי, בישיבת מיר, בצהריים בין הסדרים הבחורים יצאו לרחוב ואחד הבחורים קנה עיתון, הבחורים הסתכלו עליו ושאלו מה הוא עושה האם הוא יודע לקרא סינית? והבחור ענה להם כי המשגיח אמר, כי עיתון צריך לדעת לקרא בין השורות. כאשר שומעים על מה שקורה במו"מ בין הערוצים השונים לחרדים, אל תתייחסו למה שמפרסמים, תתייחסו למה שלא מספרים לכם, שם מונח העוקץ הגדול

מעולם עד לרגע זה, איזנקוט בנט ולפיד לא אמרו כי הם לא יתמכו בממשלה שתקום על קולות הערבים. הם ממתינים ומשחקים את המשחק כפי שקבעו. לסיים קודם עם החרדים, ואז כאשר הדברים סגורים יודיעו כי מצרפים גם את הערבים. לליברמן כבר הכינו את ההסבר, מאחר ויש 61 יהודים בלי הערבים אז אין זה משנה שהם תומכים בממשלה, הממשלה בנויה על יהודים. בנט ולפיד שיחקו את אותו משחק כפי שעשו בשעתו עם רע"מ, אבל הפעם הם יסכימו כי יצרפו לממשלה 2 שרים, האחד סגלוביץ היהודי ברשימה, והשני יהיה מנסור עבאס שרוצה להיות שר למרות שאינו מוכן לומר כי הוא מכיר בישראל כמדינה יהודית

החרדים הם כלי המשחק בהעלמת המו"מ שמתנהל מאחורי הקלעים עם הערבים, שגם הם יודעים בשביל להכשיר אותם זקוקים לחרדים, ולכן הם שמחים שהתקשורת עסוקה בחרדים ופחות בהם. ככל שיעסקו יותר בערבים תגבר ההתנגדות הכללית נגדם, שישפיע גם על חלק ממועמדי 'ישר' ו'ביחד' ובוודאי על ליברמן, הם מפיצים שמועות על דיונים סגורים עם החרדים וכי הדברים מתקדמים וככה הם מקווים להצליח בענק

עבאס שרוצה להיות שר ומבין מה קורה כאן קורה להרכיב ממשלה הכי מהר שאפשר, ברור לו שככל שעובר זמן ויעסקו בערבים הסיכוי שלו להיות שר קטן יותר. הוא רוצה שיגמרו מהר את המו"מ עם החרדים ואז 'המשותפת' בחוץ הם אולי יתמכו מבחוץ אבל לא יהיו חלק מהממשלה, רע"מ תצטרף רשמית לקואליציה, וזה יקרה רק אם ימהרו את המו"מ עם החרדים

גם ברע"ם יודעים כי החרדים לא יכולים להצטרף בקלות מפני שלא נותנים להם את העיקר 'סטטוס קוו' בענייני דת. לערבים זה לא מפריע מפני שמדובר בעניינים יהודיים. אבל 48 חברי כנסת חילונים לא רוצים 'סטטוס קוו' הם הבטיחו שינויים בנושאים דתיים, ולכן הסיכויים להקמת ממשלה עם החרדים קטן יחסית, אבל בשביל להסיח את הדעת ולמנוע עיסוק מצירוף הערבים החרדים עושים לאיזנקוט שירות מצוין

יאיר גולן הוא היחיד שאומר כי יש לצרף את הערבים לקואליציה והשתיקו אותו ביקשו שלא ידבר על כך בקול רם מפני שהוא מבריח את הימניים מן הקואליציה. ולכן גולן יצא בהודעה שאפשר להגיע לנוסח מוסכם עם החרדים בעניין הגיוס, בתקווה שהחרדים יסגרו קואליציה עם איזנקוט

אבל בנוסף לכל אלו קיימת בעיה אחרת והיא ש"ס שעומדת מן הצד והודיעה לנציגי 'יהדות התורה' שרק אם יגיעו להסכמות שהרבנים לנדו והירש יסכימו עליהם אז הם מצטרפים להסכם. אבל אינם רוצים שהערבים יהיו חלק מן ההסכם הקואליציוני מפני שאז הם בצרות הם יאבדו הרבה ממצביעיהם. והשאלה האם איזנקוט יקים ממשלה רק עם המפלגות היהודיות, ורק מאוחר יותר יצרף את הערבים. ממשלת 61 פירושו שכל ח"כ מחזיק את איזנקוט בגרון והוא זקוק לערבים מבחוץ. אבל בניגוד לעבר שרע"מ תמכה מבחוץ, לא עוד, הם רוצים להיות חלק מן הממשלה, ואיזנקוט רוצה בכך, יש לו בעיה עם חכי"ם במפלגתו ובמפלגתו של ליברמן שלא רוצים זאת

האם תקום ממשלה עם החרדים ועם הערבים? קשה להאמין מפני שזו תיצור התנגדות חרדית פנימית גדולה. ולכן יש מי שאומרים כי איזנקוט משתמש בחרדים מתוך מטרה, דקה לפני הקמת ממשלה הוא יזרוק את החרדים ויקים ממשלת מיעוט עם הערבים שלא יחזיק מעמד זמן רב, ויצור לחצים פנימיים בכמה ממפלגות השינוי

בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכל צפוי, ולכן אי אפשר לקבוע בצורה חד משמעית אם תקום ממשלה. כרגע קשה להאמין שהאופוזיציה תסכים לתביעות החרדים במיוחד בענייני דת. אבל הפתעות תמיד קרו. אנשי איזנקוט עושים את כל התחבולות שבעולם להפיל בפח את החרדים מבלי שיקלטו כי מבטיחים להם הבטחות שלא יקויימו. ישנם מבין החרדים יצורים בסיעת גור ובבית אחד הגדולים שרוצים בכל מאודם שזה יקרה גם אם לא יקיימו את מה שיבטיחו, העיקר שהפילו את נתניהו. התקווה היא כי הגדולים יבקשו התחייבויות כאלו שכולם כל החכי"ם מן האופוזיציה חתומים על הסכמתם לתת לחרדים חוק גיוס שיאפשר לכל בן ישיבה ללמוד, וגם זה לא מובטח, מפני שמהנסיון למדנו שתמיד ימצא מי שימרוד יאמר כי הוא לא מוכן לאפשר לחרדים ללמוד תורה ולדחות את הגיוס, זה קרה בליכוד ויקרה גם כאן. 'חוק גיוס' שיאפשר לימוד תורה לכל מי שרוצה ללמוד, לא יעבור בקואליציה כלשהי, גם אם ימצא רוב, בג"ץ לא יתן יד לכך

הדרך היחידה הפתוחה עדיין, על החרדים להגיש לאיזנקוט רשימה שבה, מה הוא חייב להבטיח לא רק במילים אלא בהתחייבות של כל החכי"ם שיחתמו עליהם שזה יכלול 'סטטוס קוו', ובלי אלו לא מצטרפים. לא לנהל שום מו"מ, הם צריכים להגיש לחרדים את המתווה איך מבצעים בפועל את ההתחייבויות שלהם. אנו החרדים לא רודפים יותר אחריהם, שהם ירדפו אחרינו

חיים שאולזון

שיתוף פעולה עם המתיוונים - איך יושבים חרדים עם רפורמים?

במשך שנים בארצות הברית אורטודוקסים לא ישבו עם רפורמים אפילו לא בעסקים, זה היה מוקצה מחמת מיאוס. כל רב שפתח בשבת את הדרשה שלו הדבר הראשן שעשה דיבר והסביר עד להיכן הרחיקו הרפורמים. והנה אנו שומעים דברים מחרידים ממש, יושבים ומנהלים מו"מ עם מי שאומרים במפורש כי הכל צריך לעבור את הרפורמים ולהסכים עימם מפני שהם חלק מן הקואליציה וכי ניאלץ לעבוד עימם יחד ולא עוד החרמת הרפורמים. החרדים מרוב להיטות ל'חוק הגיוס' לא שומעים על מה מדברים, חשוב להם להשיג משהו בענין הזה ועל חשבון זה מוכנים להעלים עין מכל היתר

בכל הדורות כאשר היה לנו עסק עם מתיוונים לחמנו בהם מלחמת חורמה ולא היו פשרות. מעולם לא שמענו שרבני ארצות הברית בשנות המלחמה הגדולה ברפורמים היו מוכנים לשבת עימם ולהגיע לפשרות והסכמות, התרחקו מהם הרבה יותר מאשר מנוצרים ודומיהם, והנה עלה במחשבה ובהסכמה כי אם נותנים לחרדים את 'חוק הגיוס' מוכנים יהיו לעבוד יחד עם הרפורמים האומרים בצורה הכי ברורה כי הם לא רוצים למחוק את האורטודוקסים, הם רק רוצים שיכירו בהם שפירושו שהם יהיו חלק ממשרד הדתות, ובכל חלוקה עמדתית רבנית יקחו גם אותם בחשבון ויכירו בגיורי רבניהם, ויאפשרו להם לתת הכשרי כשרות משלהם

אם שמתם לב, הרפורמים יושבים עתה בשקט, הורו להם לשתוק, ממתינים לרגע המתאים מתי שיחברו בין הרפורמים לחרדים. אי אפשר להקים קואליציה כפי שמנסים ליצור בלי 'הדמוקרטים' שהרפורמים חלק מהם, ומבלי שיתנו ל'דמוקרטים' חוקים בענייני נישואין אזרחיים והכרה בגיור הרפורמי. לכאורה מראש צריך היה להיות ברור כי החרדים והרפורמים אינם יושבים יחד ולא יהיו באותה קואליציה. אבל יוזמי הקואליציה של איזנקוט אומרים שלזה יש להם פתרון, יבטיחו לחרדים תקציבי ענק ובתמורה יעלימו עין. התדמית החרדית הייתה מאז ומתמיד שקונים אותם בתקציבים וג'ובים וככה מתכוון איזנקוט לקנות אותם

יעקב אשר לעג לציבור כאשר אמר כי בלי 'סטטוס קוו' בענייני דת לא מצטרפים לקואליציה הזו, למרות שברור לו כי הרפורמים לא יתנו יד לחוק גיוס וכל מה שהחרדים מעוניינים בהם מבלי שיעשו עימם פשרות. הראביי הרפורמי שהוא חבר כנסת מטעם 'הדמוקרטים' הצהיר כי הוא מוכן לפשרות שפירושו שיתחלקו או יכירו ברפורמי, לפיו האורטודוקסים ישמרו על מעמדם אבל יפתחו את הפתח לרפורמים לנהל את קהילותיהם בכספי משרד הדתות ולהכיר ברבניותיהם כ'רבני עיר'

אין כל כוונה לראשי השמאל לתת הכל לחרדים. הם אומרים כי הם מוותרים מספיק ב'חוק הגיוס' ועתה על החרדים לוותר להם בענייני דת. האם רב אחד מראשי החרדים מתיר זאת? או שמא משחקים פה משחק שכל כולו הונאה

עצם העובדה שמנהלים מו"מ עם רפורמים כבר חמור. האם מי מן הנציגים החרדים שאל את הגדולים ואת הרבנים האם מותר לנהל מו"מ עם רפורמים? מציאות היא שאי אפשר להצטרף לקואליציה כזו בלי הרפורמים

חיים שאולזון

סמוטריץ' המיסיונר החילוני שגרם למצב שאנו בו

הוא כל כך שבוי באמונה המטופשת שלו עד שאינו קולט שאם רבו הרב קוק זצ"ל היה חי היום היה אוסר על תלמידיו לשרת בצבא המחלן. יותר מחמישים אחוז מן הדתיים לאומיים ששירתו בצבא המחלן ירדו מן הדרך והיום הם חילונים וחלקם אף נשואים לנכריות, הטירוף שלו הגיע לכך שאינו קולט ומבין מה הפירוש של 'בנין נערים סתירה', במשך שנים הוא עובד כמיסיונר מבלי שהוא בכלל קולט כי הוא המיסיונר החילוני שתפקידו לחלן חרדים ומזרחניקים, הם הנותנים לו את הכוח להאמין בחינוך המטופש שקיבל שמצוה לחלן חרדים ומזרחניקים, וכאשר ניסו להביא חוק שיסדיר את מעמד הישיבות ויבטיח שכל חרדי יוכל ללמוד בישיבה כפי שהיה מאז כל השנים ובכל הדורות מאז קיבלנו תורה מסיני ואף קודם לכן, סמוטריץ המיסיונר הפעיל את כל כוחו להשמיץ את החרדים, עד כדי שהעיז לומר כי הגר"ד לנדו צריך לשוב בתשובה

ככה זה כאשר מיסיונר כבר לא יודע כי הוא מיסיונר הוא מטיף ל'חזרה בתשובה', אינו קולט כי הוא ירד לתחתית שבתחתית שאין תחתית הימנה, והוא בטוח שהוא מקיים מצוה. ככה זה כאשר נופלים לפח, בטוחים כי הם הצדיקים. השמאלנים עוכרי ישראל מחללי שבת אוכלי נבלות וטריפות בועלי נידות משוכנעים כי הם השפויים והטובים ואילו אנו מקיימי המצוות שומרי שבת מניחים תפילין ושומרים על קלה בחמורה הפאנאטים המפגרים בשלשת אלפים שנה

סמוטריץ' אוהב להגיע לישיבת 'מרכב הזב' - כך היו קוראים לישיבה הזו ששלחה אלפים לאבדון בצבא המחלן - ולא קולט כי מקורם של ראשי הישיבה הם מישיבות אחרות לא מהיכן שנפלו לשאול תחתית, הם לא הבינו היכן צריך לעצור. השקפת הרב קוק הייתה השקפה טובה ומצויינת כל עוד יכלו לעבור את הצבא בלי להיפגע רוחנית. ברגע שראיתם כמה אתם שורפים בצבא המחלן, במקום לעצור ולומר שכל עוד שהצבא מחלן לא שולחים לצבא כזה, המשכתם ושלחתם את בניכם ובנותיכם עוד ועוד שישרפו רוחנית בצבא המחלן

עד כמה שטוף סמוטריץ' בציונות המטונפת והמטמאה שכל עניינה הוא לחלן את עם ישראל ראו בהתנהגותו. במקום שיפקח את עיניו ויעשה הכל שהחרדים לפחות יוכלו לשמור על בניהם שחלילה לא יפלו לרשת המחלנת של הצבא, הוא לחם בכל כוחו שהחרדים ישרפו את ילדיהם בכבשונות הצבא המחלן. וגרם בכך שעתה הימין כולו סובל בגלל הטירוף של המיסיונר ששמו בצלאל סמוטריץ'

שימו לב, השמאל כולו הפך את עורו, עד כדי שהם מוכנים להלביש שטריימל בשביל שהחרדים יצטרפו אליהם, ועד כדי שהם מוכנים לתת יד לחוק גיוס מקל, הם מסכימים שכל החרדים יוכלו ללמוד, הם מקבלים את העיקרון שכל מי שלומד תורה יוכל ללמוד ויקבל דיחוי, ואילו סמוטריץ' בטירופו הציוניסטי המיסיונרי ביקש לחלן את כל החרדים רצה שכולם ילכו לצבא המחלן. ובשביל שלא יראה לגמרי כמיסיונר הוא מוכן היה לעשות טובה שכמה מאות ילמדו וכל היתר ילכו לצבא מחלן

מי שגרם לשנאת מסורתיים את החרדים זה סמוטריץ' וחבריו בכנסת שדיברו כגדולי מתועבי הציונות המחלנת. הם גרמו שכל כך הרבה ימנים הצביעו למפלגות שעשו מגיוס בני הישיבות סמל, בגללם ש"ס נפלה, היא איבדה את אלו ששירתו בצבא ושמעו יום יום את המיסיונרים מתנועתו של סמוטריץ' שהסית והבריח אותם לידי השמאל

אין מחילה למיסיונר שגרם למצב הזה. במשך שנים רבות הוא ממלא את תפקיד המיסיונר של החילונים, הוא מטיף לחזרה בתשובה כאשר הוא כמיסיונר חטא והחטיא את הרבים שחולנו בצבא המחלן וזקוק לתשובה אמיתית. הוא לעולם לא ייצא מהגהנום  על החטאת כל כך הרבה שבגללו שירתו בצבא המחלן ויצאו משם בלי תורה ומצוות

לחרדים היום בעיה כפולה. לשבת עם השמאל זו בעיה מפני שהם לא יאפשרו סטטוס קוו בענייני דת. ולשבת עם הימין עם מיסיונרים ממפלגת סמוטריץ' גם אי אפשר, לא נותר לנו אלא להתבדל מן החילונים והמזרחניקים המבקשים לחלן את עתידנו בצבא המחלן, ובטענות שיבואו לעצמם בלבד

חיים שאולזון

מי שמך אהרונוב להכריע בשאלה שרק רבנים יכולים להכריע בה

הוא חושב שהוא מעל כולם ומותר לו לעשות כל מה שבא לו, אז נעמיד אותו במקומו שיזכור כי הוא בסך הכל עסקן, הוא לא רב ומתערב בתחומים שהם לא לו, הוא לא הסמכות לקבוע האם יש או אין דין רודף למי שנותן יד להקמת ממשלה בעזרת הערבים. הנושא שייך לרבנים  בלבד, וכל עוד רבני חב"ד לא התכנסו והכריעו בנושא, יוסף יצחק אהרונוב הוא האחרון שמותר לו להתערב בעניינים האלו ואין לו כל סמכות לפרסם הודעות כי הרב אקסלרוד מביע את דעתו הפרטית ולא דעת חב"ד

הרב אקסלרוד הוא מוותיקי רבני חב"ד, הוא מן המיוחדים שבין רבני חב"ד, וזכותו המלאה להביע דעתו, מפני שהוא רב ודיין וזו חובתו בשעה כזו. לעומת זאת יוסף יצחק אהרונוב אינו מגיע לקרסולי קרסוליו בענייני הלכה, והוא האחרון לשלוח לפרסם הודעות על מהי עמדת חב"ד. אם יש לו בעיה עם זה, הוא רוצה להתחנף לשמאלנים, עליו לפנות לרבני חב"ד שיתכנסו ויכריעו, אבל הוא לא עשה זאת, מפני שברור לו שרוב רבני חב"ד בישראל הם נגד ממשלה בשליטה ערבית. במצב שנוצר אם החרדים אינם מצטרפים לממשלה הזו, והיא חלילה תקום בעזרת הערבים בלבד, הערבים הם אלו שישלטו ועם ישראל יהיה סכנה נוראית כפי שלמדנו משיחות הרבי כמה וכמה פעמים

רק רבני חב"ד מכריעים בשאלות כאלו ולא מי שחושב שהוא מעל הרבנים. יוסף יצחק אהרונוב שליח שהרבי זעם עליו הרבה פעמים ולא כאן המקום לעסוק בהם, הוא לא יכול להתעסק עם ענייני הלכה זה לא התחום שלו ואין לו גם כח לשלוח דובר לפרסם הודעות בשם חב"ד בעניינים שרק הרבנים יכולים להכריע בהם, ולא יחיד, אלא כל רבני חב"ד

אנחנו שאלנו הרבה רבנים מחב"ד מה דעתם והם אמרו בצורה הכי ברורה כי הרב אקסלרוד צודק ואילו אהרונוב פרא אדם שעושה מעשים נגד ההלכה. דעת רבני חב"ד ברובם הגדול שכל מי שנותן יד לממשלה עם הערבים יש לו דין רודף. ואם זה לא מוצא חן בעיני אהרונוב אף אחד מן הרבנים לא חייב לו כלום ולא יעשה בניגוד להלכה. אהרונוב ודובריו מבקשים לרמוס את ההלכה למען היחצנו"ת, היה לא תהיה

חיים שאולזון

ממשלה עם הערבים הוא ניצחון אדיר לנתניהו

רבים חוששים שמא חלילה יצליח גדי איזנקוט להקים ממשלה. כפי הנראה כרגע הרבה מוקשים בדרך להקים ממשלה עם החרדים, המערכת המשפטית לא תתחייב להסכים להסכם עמם, ולכן הרבנים לא יתנו את ידם לממשלת שמאל שתביא חורבן על כלל ישראל בענייני הדת. מה שיקרה, אם יתנו אימון באיזנקוט עלולים לאכול דגים סרוחים וישלמו ביוקר. לכן הברירה האחרת היא של ממשלת אחדות שכרגע לא נראה שיש מי בגוש של איזנקוט שיסכים לכך, פרט אם איזנקוט יחליט בעצמו כי הוא בעד ממשלה כזו, ואז הסיפור משתנה. אבל אם גם זה לא ילך, הדבר היחיד שנותר לו, להקים ממשלת מיעוט עם הערבים

החשש מהמצב הזה הוא נוראי, מפני שזה מפחיד את מי שרוצים לחיות בארץ ישראל מבלי שיצטרכו לפחד שהערבי מאחוריו עם סכין. ברגע שמקימים ממשלה עם הערבים מאות אלפי מחבלים יסתובבו ברחובות ודם רב ישפך. נקווה שזה לא יקרה מפני שאז תהיה סכנה לחיות בארץ ישראל. אני מקווה שישנם בגוש של האופוזיציה מי שימנעו זאת, ולא רק מפני שהם דואגים לחיי אדם אלא בגלל סיבה אחרת שמפחידה אותם

הקמת ממשלה עם הערבים זה הניצחון הכי גדול של נתניהו, הוא צריך להמתין תקופה קצרה שהממשלה הזו תתמוטט היא לא תוכל להעביר חוקים והחלטות, הוא ייאלץ לרצות את 'המשותפת' שתתבע דברים בנושאים לאומיים, ואין טוב יותר מזה לימין. בבחירות הבאות, נתניהו מנצח בקלות עם 70 מנדטים בגוש שלו

אביגדור ליברמן אומר זאת בצורה הכי ברורה. הסיבה שהוא נכנע לחרדים ומוכן לחוק גיוס מקל מפני שהאלטרנטיבה זו ממשלה עם הערבים שישרת את הימין, זו תהיה התעמולה הכי טובה שלהם בבחירות הבאות. מי ששכח, איזנקוט בנט וליברמן התחייבו כי לא יקימו ממשלה עם הערבים. הם לא יוכלו יותר לומר זאת אחרי שרימו את הציבור. ליברמן עלול לאבד לפחות מחצית מאנשיו שהזהירו אותו לא להקים ממשלה עם הערבים

הקמת ממשלה עם הערבים יהיה צעד לא טוב לממשלת שמאל, הם הבטיחו 'ממשלה ציונית' ומתברר כי מדובר ב'ממשלה פלשתינית'. איזנקוט יודע כי במצב הזה יהיו הפגנות במשך כל תקופת כהונתו, ולא אישית אלא ערכית וכאן הוא בבעיה, הוא זקוק לאנשי ימין שיכנסו לממשלה הזו ולכן הוא עובד חזק על החרדים שיצטרפו. זה לא יקרה מפני שגם החרדים בבעיה אם מקימים ממשלה עם הערבים

במצב הגרוע, מי שירוויח מן העניין זה הימין ונתניהו. אל דאגה, תנו לליברמן לבנות את נתניהו על ידי ממשלה עם הערבים

חיים שאולזון

"תקעתם סכין בגַּבֵּינוּ": זועק הרב נויגרשל - האם בשל כך מותר לאכול דבר אחר? לוותר על עיקרי הדת?

אפשר להיות נואם מרשים ולעסוק בעקמומיות נוראה. כאשר יש לך טענות למישהו וצודקות, האם בשל כך מותר מעתה לעשות מעשים אסורים וחמורים? על הרב נויגרשל להסביר, האם מפני שהליכוד לא נתן את 'חוק הגיוס' אז מותר לחוקק את 'חוק הזוגיות' את 'חוק נישואין אזרחיים' האם מעתה מותרים חילולי שבת לפתוח חנויות בשבת ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבת? האם בשל כך מעתה נכיר ברפורמים. האם מעתה ניתן יד לרפורמה בכשרות והרבניות הרפורמיות יתנו הכשרים וימנו אותם לרבניות?

דבריך חשובים וטובים אבל רעים וחמורים. מפני שאתה לא מסביר איך 'חוק הגיוס' הפך להיות כל התורה כולה? האם מפני שעוצרים בחורים אז מותר יהיה מעתה להתחתן בנישואין אזרחיים יהודים עם נכריות?

אין כל דרך שתקום ממשלת שמאל ושהדמוקרטים לא יעבירו חוקים שיהרסו את הדת בישראל, ייאלצו לתת להם את הפרדת הדת מהמדינה, ואם לא הכל לפחות חלק, האם אתה זה שמתיר זאת? האם מצאת רב אחד גדול בתורה שמתיר זאת?

גם אם תטען שמדובר בהצגה בשביל להפיל בפח את השמאל שיסכימו שחרדים ילמדו תורה, האם לא עדיף היה שתשתוק ולא תקלקל. האם חסרים לנו שונאים מן השמאל ואתה מבקש שגם הציבור המסורתי ישנא את החרדים?

מאוד מעניין כאשר ישבת עם המזרחניקים - ראיתי אותך עם הרב המזרחניק - ליקקת למזרחניקעס, לא היה לך את האומץ לומר כי הציונות היא מקור הרע מדובר במי שמבקשים למחוק תורה מישראל, וכל מי שמשתמש במילה 'ציונות' מכריז כי הוא משלים עם עקירת התורה. 'הציונות הדתית' מודה כי 'הציונות' לא טובה, מפני שאם היא טובה לשם מה הוסיפו 'הדתית' - הם עשו כך מפני שה'ציונות' אינה דתית. מדוע לא זעקת לאנשי הכיפות הסרוגות כי הם מיסיונרים בשירות הציונות האנטי דתית ומסייעים לה לחלן את כלל ישראל?

חיים שאולזון

הלזה יקרא חינוך חסידי? לאן התדרדר החינוך החרדי

הויכוח על ספורט בחינוך החרדי הוא ישן בן הרבה שנים. בתקופתי בחיידר ספורט היה בתכלית האיסור, אסור היה לנגוע בכדור, מפני שזה סימל 'כדורגל' והחשש היה שצעירים ירוצו למשחקי כדורגל. כל ענין הספורט נוצר מאוחר יותר כאשר מחנכים טענו כי ספורט טוב ובריא לחינוך, וזה גם עוזר להתרכזות של הילדים והבחורים בלימוד

עד היום נמצא את המחלוקת הזו חזקה בין סוגי הישיבות, במיוחד אצל הליטאים שמה יש מי שממיינים את סוגי הספורט, כאשר למשל כדורסל מתירים בהרבה מקומות למרות שזה עלול לגרום שהתלמידים ירוצו לאיצטדיונים לראות משחקים כאלו

הנושא הזה שנוי במחלוקת קשה ונשאיר אותה להזדמנות אחרת. כאן נעסוק בספורט של אגרופנים, האם זה טוב שצעירים יעסקו בספורט הזה, או שמא מרחיקים. לאחרונה מצאנו מקומות היכן שילדים ונערים מן החינוך החרדי עוסקים באיגרוף, כאשר חלילה אין הכוונה לפגוע באחר, מדובר בספורט בלבד, ולכן יש מן המחנכים הטוענים שאין בכך פסול

אבל האם החינוך הזה טוב? או שמא הרחיקו מאוד. נכון שקיימת נטיה להכניס לחינוך החרדי ספורט שחדר חזק בעולם הנכרי בשביל למנוע מן הנוער לרוץ למקומות אחרים. אבל האם הכל מותר?

משאיר זאת למשפט הציבור!!!

חיים שאולזון

השמאל משתיק את אנשי הימין - הוא ישתיק גם את החרדים

במשך השנים פחות ופחות אנשי ימין בתקשורת הרשמית, ולא מפני שהם ביקשו ללכת, דחקו אותם הצידה לא איפשרו להם לשדר עשו הכל שילכו. לאחרונה הם עושים צעד קדימה הם מענישים את מי שאומרים ועושים לא כפי שרוצה השמאל. ועיתונאית חשובה ומוערצת מצליחה מאוד בתחום התחקירים היא חושפת עוד ועוד מפשעי המערכת המשפטית והצבאית נפסלה לשידור רק מפני מי שעומד בראש התאגיד לא אוהב את עבודתה. ישנם כל כך הרבה עיתונאים שהתבטאו במסגרת התפקיד בדברים קשים ובניגוד לתקנון ולא נגעו בהם. אבל כאשר מדובר במי שחושפת את האמת שאינם רוצים שיידעו מענישים אותה, ואין זה פלא שהיא החליטה לומר להם שלום ולא להתראות, זה מה שהם רצו

ישנם האומרים מה ענייננו מן הקורה בתקשורת החילונית. לכאורה אנחנו לא עוסקים בקורה שם. ובכל זאת מדובר במשהו שחייב להדליק נורה אדומה אצלנו החרדים. אם יש מי שחושב שהוא יוכל לומר את מה שהוא חושב מבלי שיסתמו לו את הפה, אז אספר לכם היסטוריה חרדית ונגיע למה שעושה היום השמאל

לפני יותר מחמישים שנה התמודדתי עם הבעיה של אי יכולת לפרסם דברים העוסקים ברבנים וצדיקים מן הדורות הקודמים. היו אז ב'המודיע' שלשה שהיה להם זכות וטו, אחד איש גור, השני איש שלומי אמונים, והשלישי איש צעירי אגודת ישראל, כל אחד מהם יכל לפסול כל מה שרצה, וככה תמיד נמצא מישהו שיפסול ידיעות וכתבות. במקרה שלי היה זה איש צעירי אגודת ישראל למרות שהיה חסיד צ'ורטקוב הוא עבד בשביל הליטאים פסל לי כתבה על יארצייט של מאה וחמישים שנה לאחד מגדולי מנהיגי החסידים דאז. אמרתי לו שהוא ישלם על זה מחיר כבד, והקמתי עיתון משלי שתפקידו היה לפרסם את מה שהם פוסלים

הם פתחו במלחמה בי בצורה הכי קשה, הם חשבו שישברו אותי פיננסית ובכל צורה אחרת. אבל הם לא ידעו עם מי הם התחילו, מטבעי הייתי ערוך למלחמות ארוכות, ואהבתי להילחם דווקא כאשר זה זה קשה והם לא הצליחו לשבור אותי. ככל שהם לחמו יותר, לחמתי פי כמה והצלחתי, העיתונים שלי פרחו והצליחו, עד לאחר שלש שנים הצליחו 'כפר חב"ד' ו'המחנה החרדי' של בעלזא לצאת לאור, הם לא יכלו קודם עד שלא סללתי את הדרך לעיתונות חרדית שאינה מפלגתית, ברור היה להם כי ישימו להם רגליים. כאשר ראיתי אותם יוצאים לאור רקדתי משמחה ידעתי כי פרצתי את הדרך לעיתונות חרדית לא מפלגתית, הם לא יצליחו יותר לסתום פיות

עתה מתמודדים עם המצב הזה בארץ ישראל. השמאל מבקש לסתום את פיות הימין, עד כדי שהם מבקשים לפסול ערוצים וכלי תקשורת ימניים, כאשר מטרתם להבטיח כי בארץ ישראל יש רק תקשורת שמאלנית כפי שהיה בעבר במשך עשרות השנים הראשונות של מה שמכונה 'מדינת ישראל', הם אמרו כי הם בעד דמוקרטיה, אבל אצלם עד היום הזה דמוקרטיה היא רק אם אתה שמאלני, אם אתה איש ימין אתה כבר לא דמוקרטי

אם חלילה הם יצליחו לסתום את פיות הימין, ולדעתי לא יצליחו מפני שהיום המדיה כל כך התרחבה ואפשר להגיע לכל אחד בכל כך הרבה דרכים ואי אפשר למנוע זאת. אבל הם יעשו הכל לסתום כל ערוץ חדשותי והסברה לציבור שהוא ימני ולא שמאלני, וככה יגיעו גם לחרדים, יעשו הכל לסתום פיות של חרדים של מי שמבקשים לדווח ולהעלות נושאים שהשמאל לא אוהב

חייבים למחות נגד סתימת פיות ולהלחם במצב הזה, ואין זה משנה במי מדובר, 'דמוקרטיה' פירושו שכולם יכולים להתבטאות ולא רק שמאלנים. אם נשתוק ולא נביע את מחאתנו על מה שהם עושים, בסופו של דבר הם יגיעו גם לחרדים

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

האחים מסאטמאר יפגשו ביום ראשון - ימות המשיח

היו צריכים בשביל זה את הנשיא טראמפ שיפגיש ביניהם בעל כרחם, חשבו שזה חד פעמי ולא יחזור על עצמו. מתברר כי בשני הצדדים של סאטמאר מבינים כי לסכסוך הזה צריך לעשות סוף, אין עוד כל סיבה מדוע לריב. ב"ה שני האחים מצליחים ולשניהם לא חסר כלום, לשניהם יש אלפי גושי בשר, והרבה נגידים, לא חסר להם עשירי למנין. המריבה הייתה בזמנה וחבל שהייתה, הם היו חכמים פי כמה אם היו יודעים להתעלות ברגע האמת. אבל זה לא קרה. עתה לאחר כל כך הרבה שנים הם יפגשו יהיו באותו מקום יחד, והשאלה שהכל שואלים האם הם ידברו זה עם זה, או מקסימום ינדנדו את הראש זה לזה מבלי שילחצו יד, וגם אם כן לא יחליפו יותר מכמה מילים. - נמתין ונראה

אם אדמור"י סאטמאר חכמים - בחתונות הבאות, על האדמו"ר המחתן להזמין את האח ולכבדו בסידור קידושין וכך יעשו סוף למחלוקת

זה קרה במקומות אחרים, שם ניסו לפייס, ולדוגמא היה זה האדמו"ר מצאנז שהיה בסכסוך של שנים עם גיסו מירושלים, עד שסוף סוף הבינו כי צריך לעשות סוף למחלוקת. האדמו"ר הזמין את גיסו לחתונה בקרית צאנז וכיבדו בסידור קידושין וככה עשו סוף למחלוקת. זה קרה בעוד מקומות בצורות דומות. חכם יהיה בסאטמאר אם שני האחים בחתונה הבאה אצלם יזמינו זה את זה ויכבדו אחד את השני ובזה הם מכריזים במילים אחרות עד כאן מחלוקת, ומכאן ואילך שלום בסאטמאר

מדוע הרב פנחס אבוחצירא מתבייש בתואר 'באבא' - לאבא שלו, סבא וסבא רבא זה היה טוב ובשבילו זה לא טוב, הוא רוצה שיכנו אותו אדמו"ר?

מדובר בענין כללי ספרדי ולכן אני מעיר וחלילה אין הכוונה אליו דווקא אלא לעוד רבים בעולם הספרדי שמשום מה מתביישים בתוארים הקדושים של מקורותיהם. הכל יודעים כי לאביו של הרב פנחס אבוחצירא קראו 'באבא אלעזר'. לאבא שלו שזה הסבא של רבי פנחס קראו 'באבא מאיר'. ולאבא של באבא מאיר קראו באבא סאלי', שבמשך של ארבע שנים הכרתי אותו אישית. זכיתי לראות את באבא מאיר בא לבקרו ואת האח באבא ברוך שהיה לו אז סיטרואן ארוכה, והיה סגן ראש עירית אשקלון, אני מדבר כאן על סוף שנות הכ' ותחילת שנות הל' עד שהתחתנתי, כל אלו לא התביישו בתואר של 'באבא', אבל היום רואים משהו מאוד מעניין צאצאיהם כולם כמעט מתביישים בתואר 'באבא' הם מכנים עצמם אדמורי"ם. מה רע בתואר 'באבא' כשמדובר במי שהם בנשקי"ם וכל כוחם יונק מאותם מי שכינו אותם 'באבא' - האם אינם פוגעים בקדושי עליון של הדורות ההם?

הנחיתות הספרדית כלפי האשכנזית

צריך להאריך בנושא, לדעתי כל מה שקורה לספרדים זה בגלל הנחיתות שלהם, הם מתביישים במקורותיהם, בזמן שמדובר בגדולים וקדושים. כמי שהכיר את באבא סאלי ואת באבא מאיר הם לא התביישו בתואר שלהם כ'באבא', לא ראיתי שהם ביקשו שיכנו אותם אדמו"ר או משהו דומה. במשך שנים קורה משהו ליהדות הספרדית הם מתביישים בתוארים המקוריים של גדוליהם, עד כדי שהצאצאים שלהם כבר קוראים לעצמם אדמורי"ם, חושבים שככה יכירו בגדלותם. זה קורה גם אצל אנשים פשוטים שמחליפים את שמות משפחותיהם שישמע בצליל אשכנזי, עליהם אני כאן לא כותב מפני שזה כבר ענין אחר. מה שצריך הסבר ועיון רב, מדוע מי שאמורים להיות המנהיגים הבנשקי"ם של הבאבות עושים כך. אולי אם היו ממשיכים לקרא לעצמם 'באבות' לא הייתה סיבה לציבור הספרדי להחליף לשמות אשכנזים

פעילות בבצ'יק בגלל התיק בפרקליטות נגדו

בין אלו שמאוד רוצה שתקום ממשלת שמאל הוא מוטי בבצ'יק מגור. ולא רק הוא עוד כאלו שלהם תיקים פתוחים בפרקליטות. הם מחפשים כל דרך איך למצא חן בעיניהם בשביל שלא ידחפו את התיקים שלהם קדימה אלא ישאירו אותם למטה שיעלו אבק. שיטת הפרקליטות הוא לפתוח תיקים נגד כל מי שהם רק יכולים, וכאשר הם רוצים ללחוץ על האיש מזמינים אותו לחקירה, ואחר כך מכינים כתב אישום, אבל לא ממהרים סוחבים כמה שרק אפשר בשביל להפחיד את מי שצריך. אלו רוצים עתה לסייע לשלטון שמאלני בתקוה כי בשל כך יסגרו להם את התיקים, או שיסיימו את הדברים בעסקה קלה וייצאו מן הצרות שלהם

בעלי הכיפות הסרוגות הגרועים מכל הם מוכרים את נשמתם לשטן משרתים את הלוחמים בתורה ומצוות

מי ששם לב, את כל הצרות יש לנו מיצורים בעלי כיפות סרוגות, הם האויבים הכי גדולים של החרדים, ביניהם מי שמשרתים את השמאל, ובעיקר את מי שלוחמים בתורה ומצוות. הם יודעים כי יש להם עסק עם מי שמבקשים לחיות חיי גויים, מי שלא רוצים לשמור שבת ולקיים מצוות, ביניהם מי שמבקשים להתיר להם להינשא לנכריות ולאכול דבר אחר, ובכל זאת הם משרתים אותם. שימו לב מה קורה עם מתן כהנא שבעבר שלו הוא היה נגד כל שיתוף פעולה עם הערבים ועתה הוא מבקש להיבחר לתפקיד יו"ר הכנסת על ידי הערבים. השופט סולברג בעל כיפה סרוגה הלוחם הכי גדול בישיבות ובלימוד התורה הוא מבקש למחוק את הישיבות בישראל, כל כך הרבה שחבשו כיפות סרוגות היום כבר הולכים בלי כיפות, זה התחיל הכל מאידיאה פשרנית כזו שעשתה מן הציונות המחלנת עיקר, הם הפכו למיסיונרים של החילונים נגד החרדים והדתיים, הם לא רוצים לעצור לרגע לחשוב מה קרה לדור הכיפות הסרוגות שבעבר היו לו 12 מנדטים בכנסת והיום בקושי עוברים את אחוז החסימה, מפני שילדיהם כבר אינם דתיים יותר

ולמרות הכל - העליה להר הבית אסורה

אני מבין לליבם של מי שהר הבית הוא חייהם והם כל כך רוצים לעלות להר עושים הכל בשביל שעוד יהודים יגיעו להר. יהודי אמיתי קשור להר הבית זה שלנו ולא של הגויים. ובכל זאת, יש לנו בעיה עם זה, מפני שרוב גדולי ישראל פסקו כי מסתכנים באיסור כרת, ולכן אין ברירה ולהימנע מכך. ולא מפני שאנו מוותרים על הר הבית, חלילה וחלילה, ליבנו בהר הבית, אבל כל עוד שהעליה למקום בטהרה מפוקפקת. נכון שישנם מי שכתבו אחרת, ונכון שישנם רבנים שסבורים שטוב להתפלל בהר הבית, אבל מאחר ורוב גדולי ישראל סבורים כי מסתכנים באיסור כרת, אין ברירה ואסור לעלות

לא רק חסיד בעלזא גם חסיד ויזניץ מביא אנשים להר הבית

היוזם הגדול האיש שעומד בראש הנאבקים למען הר הבית  וקורא לציבור לעלות להר הבית בטענה שהוא יודע עד היכן מותר לעלות ללא כל חשש של איסור כרת הוא חסיד בעלזא. והשבוע נודע שיש גם חסיד ויזניץ שמארגן אוטובוסים אחת לחודש להביא חסידי ויזניץ מבני ברק ועוד מקומות להר הבית בטענה כי הרבה פוסקים קבעו שזה חובה ומצוה. ראשי ויזניץ שנבהלו מיהרו לפרסם כי אסור לעלות להר הבית וכי המארגן משפחתו מויזניץ. מדובר במי שרק לאחרונה החל בפעילות הזו, ומה שאמת, יותר ויותר חרדים עולים להר הבית למרות שפרסמו איסור לעלות להר. משום מה בנושא הזה הציבור חלוק, הכמיהה הרצון לעלות להר חזקה, ממתינים כבר כמעט אלפיים שנה ורוצים לשוב למקום, ונקוה שזה יקרה במהרה. אבל נזכיר לכל אלו, כי למרות שכולנו כל כך רוצים לזכות ולעלות להר הבית, כל עוד רוב הרבנים סבורים שיש כאן חשש של איסור כרת, עדיף להיזהר ולא להכשיל את מי שאינם קולטים עם מה הם מתמודדים

המסורתיים מתחילים לשנוא את החרדי בגלל הניסיון להצטרף לקואליציה עם השמאל - בסופו של דבר השמאל והימין ישנאו את החרדים

היהודים המסורתיים היו תמיד קרובים לחרדים, הם מכבדים תורה ומצוות והם אינם נגד הישיבות, מדובר בציבור גדול שלא חדר בו השנאה המזרחיסטית לחרדים, מי שתמכו בש"ס ובמפלגות אחרות ולא נתנו יד להסתה נגד החרדים. מאז שהם מדווחים על נסיונות של ראשי החרדים לסייע להקמת ממשלת שמאל זה מטריף אותם. הם מבינים שבימין לא העבירו חוק גיוס, ולטענתם זה לא בגלל הליכוד אלא בגלל הייעוץ המשפטי שעושים את הבעיות. אבל ללא קשר לזה, הם אומרים לעצמם אם חרדים מרשים לעצמם לעשות את מה שהם שאינם חרדים לא היו מעיזים לעשות להקים קואליציה יחד עם ערבים, החרדים הופכים להיות בעיניהם שנואים כמי שהם לא רוצים יותר עימם כל קשר

ההסברה החרדית לקויה אנו מאבדים אהדה אצל מי שלא שנאו אותנו

אני מקוה שבסופו של דבר  לא ייצא שום דבר מהמו"מ עם השמאל, כפי שזה נראה כרגע כל כך הרבה מוקשים בדרך וקשה להאמין שיצליחו לעבור אותם בשלום. ובכל זאת צריך לקחת בחשבון שיהיה עלינו להתמודד עם ציבור שמעולם לא שנא אותנו ואף כיבד את החרדים שישאלו שאלות קשות, ירצו להבין איך בכלל העלו על הדעת לחשוב ששייך לסייע לממשלה שמאלנית מי שמבקשים למחוק תורה ומצוות. הציבור החרדי לוקה בהסברה, וגם כאשר יש מי שמסבירים הם מדברים לחרדים ולא לציבור הכללי. אי אפשר לדבר למסורתי באותו סגנון כמו לחרדי. זה שהימין לא סיפק את הסחורה לא אומר שבשל כך מותר לאכול דבר אחר. לטעון כי 'חוק הגיוס' זה כל התורה כולה היא טפשית. חייב להיות מי שתפקידו יהיה הסברה כללית, איך להיאבק במעצרי בני הישיבות ולא חלילה שמבקשים לסייע להקמת ממשלת שמאל ועוד בסיוע הערבים. לא חסרים לנו שונאים בארץ ישראל ואנו לא צריכים עוד במיוחד מי שמכבדים תורה ומצוות שהם לא ירצו עוד חלק עמנו, זה טעות. אנו יורים לעצמנו ברגל מבלי שאנו קולטים מה אנו עושים

החרדים משחקים חולשה ופוגעים בעצמם

כל מטרת מעצר בחורי הישיבות, להכניע את החרדים. במצב כזה חובה היא להוכיח כי אף אחד לא מפחיד אותנו ואנו ערוכים למלחמה. ומה קורה עתה, אנו מנהלים מו"מ עם מי שמבקשים את נפשינו, אנו מתחננים תפסיקו לעצור בחורי ישיבה ובזה אנו מוכיחים כי הצליחו להכניע אותנו. דבר שיעודד בעתיד להמשיך במעצרים ובהיקף גדול יותר. ההגיון אומר שבמצב שנוצר אנו חייבים לומר למי שזקוק לעזרתנו, כי המעצרים לא מפחידים אותנו, הישיבות ימשיכו להתקיים עם כסף ובלי כסף מן הממשלה, הסנקציות לא ישברו אותנו, וכך לנהל מו"מ שהם יבקשו מאיתנו עזרה כאשר אנו במעמד חזק יותר, כזה שערוך למלחמה ולא מפחד ממעצרים וסנקציות. מה שקורה בעיצומם של ימים אלה אנו מראים לרודפינו כי אנו חלשים רוצים שיפסיקו את המעצרים ואת הסנקציות, והם רוקדים ושמחים הצליחו להשיג את מה שהם ביקשו

רווח של רגע והפסד לטווח ארוך

החשש הגדול הוא שהשמאל יתן את 'חוק הגיוס' לחרדים בכל דרך בעיקר להקים ממשלה, כאשר הם לא יעלו במו"מ נושאים שיועלו מאוחר יותר בממשלה והם לא יצטרכו יותר את החרדים, הערבים בכל מקרה יקפצו על העגלה לסייע להם מאחור. גם אם נצליח לקבל מהם משהו, יהיה במחיר של רווח רגעי וכזה שבעתיד נצטער על כך. אם ניתן להם כח לשלוט למנות שופטים שמאלנים קיצוניים, למנות במערכת המשפט 'יועץ משפטי' מאוייבי החרדים, וכאשר נזעק יהיה מאוחר מדי. אני מציע למקבלי ההחלטות להחליט עם המוח הארוך ולא הקצר שהוא טוב לרגע אבל רע לעתיד. העתיד הרבה יותר חשוב מרווח של רגע

בסופו של דבר השמאל הפסיד בבחירות

עוד דבר שחשוב לזכור, כי השמאל הפסיד בענק, קיבלו פחות ממה שהיה להם בעבר. ליברמן אנשיו ימניים, וכאשר מורידים את ה-7 שלו יש להם רק 41 מנדטים שפירושו הפסד ענק. הם היו משוכנעים שמלחמת שמחת תורה תביא להם מנדטים ולמדו כי אין זה כך. ולולא הנהירה הערבית במספרים כאלו גדולים לקלפי, היה לליכוד כ-30 מנדטים לפחות, ש"ס הייתה על 7 והשמאל לא יכל להרכיב ממשלה בדרך כלשהי. אין כל ביטחון שאיזנקוט יצליח להרכיב ממשלה שתוכל להתקיים ארבע שנים, הסבירות אומרת שאם זה יקרה זה יהיה קצר מאוד כמו ממשלת בנט-לפיד, ואז נצטער על הרגע שאפשרנו להם להקים ממשלה. נכון שכרגע אין פתרון לבעיית הגיוס, הברירה שלנו היא להכריז כי איננו מכירים עוד בשיתוף פעולה עם החילונים והמזרחניקים נתארגן כלכלית ובכל ענין אפשרי אחר לבד בלעדיהם עד אשר ימצא פתרון

אוחנה מתועב - זעקתי ארבע שנים ועכשיו שלא היה לכם סייעתא דשמיא נזכרתם?

איני מאלה שאוהבים לומר 'אמרתי לכם', כאשר מינו אותו זעקתי נורא נגד המינוי, במשך כל השנים מחיתי נגד כל מי שכיבד אותו, זעקתי כי מדובר ב'תועבה'. אין זה ענין של אף אחד להתערב בחטאיו הפרטיים של השני במיוחד כאשר זה בינו לבין קונו. אבל יש דבר שהקב"ה מכנה תועבה, וכאשר הוא מכריז כי הוא עושה מעשה תועבה, לא רק שהוא מתועב הוא מחלל את ה' שציווה לא לעשות כך. נכון שישנם הרבה מאוד אנשים כולל חרדים שבסתר עושים מעשה תועבה, אבל הם לא מכריזים על כך. התורה מסתיימת עם המילים 'לעיני כל ישראל' לומר לנו שכל מה שהוא 'לעיני כל ישראל' זה הסוף של התורה. ולכן אסור היה מראש להסכים למינוי הזה. עכשיו הם אומרים כי בגללו לא היה סייעתא דשמיא. החכם מקבל את האמת ממי שאומרו, אבל לצערנו החרדים של ימינו בטרם שהם שומעים הם שואלים מי אומר, היפך מן החכמה

פרשת הלפרין - אם היה פוגש את האשה ב'זום' לא יכלה לטעון את הטענות נגדו

מדובר בחורבן גדול ואצל הרבה רבנים שמקבלים נשים הבאות לייעוץ בנושאים עדינים ואישיים, ולעיתים השיחה מתפתחת עד לאישית וקרובה ממש. בעבר הדברים האלו גרמו לקשרים שהביאו חורבן על משפחות ועל הרבנים. אבל זה שנים שהטכנולוגיה פיתחה משהו כל כך טוב שקוראים לו 'זום' ואין צורך יותר לשבת פנים אל פנים ובאותו חדר. ב'זום' יש פרטיות מדובר בשני אנשים שרואים זה את זה ומדברים, ואי אפשר להאשים כי נגעו במישהו, ומי שרוצה להבטיח את עצמו מקליט את השיחה. אפשר לעשות זאת גם פנים אל פנים אם יש מצלמה בחדר של אודיו ווידאו שגם אז אף אחד לא יעיז לעשות משהו לא ראוי. יש היום מספיק דרכים איך למנוע מצבים כאלו, וחבל שממשיכים להיפגש בדרכים שגורמים לבעיות כאלו עד כדי שמפטרים אותך מבית הכנסת ובית המשפט מרשיע אותך בצורה כל כך בוטה ולא נעימה. הרבנים צריכים לקבוע תקנות לכל העוסקים בייעוץ, להיפגש רק דרך 'זום' ולא באותו חדר

הסערה סביב פסיקתו של הרב גדליהו אקסלרוד והמאבק על דמותה של חב"ד

 

הסערה סביב פסיקתו של הרב גדליהו אקסלרוד והמאבק על דמותה של חב"ד

המערכת הפוליטית והציבורית בישראל סוערת בימים האחרונים בעקבות מכתבו החריף של הרב גדליהו אקסלרוד, רב קהילת חב"ד בחיפה ולשעבר אב בית הדין הרבני בעיר. במכתבו יצא הרב נגד האפשרות של הקמת ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות, תוך שימוש בביטוי ההלכתי הטעון "דין רודף". בעוד שבמערכת הפוליטית ובקרב בכירים לשעבר במערכת הביטחון נשמעות קריאות נמרצות לפתוח בחקירה פלילית נגד הרב בן ה-85 בחשד להסתה, בקרב חסידים רבים בחב"ד מתעוררת קריאה הפוכה: התייצבות מוחלטת לצידו של מי שלדבריהם מהווה את קולו האותנטי והבלתי מתפשר של הרבי מליובאוויטש.

שליחות של 66 שנים ללא פשרות

כדי להבין את עומק התמיכה לה זוכה הרב אקסלרוד בקרב חסידים, יש לחזור אחורה בזמן – 66 שנים לאחור. לאחר פטירת אביו, פנה  הרבי מליובאוויטש לבכירי הרבנים, לדאוג למנותו לרב והורה לו במפורש לשמש כרב. הוראה קדושה זו, המתועדת ומופיעה בסדרת הספרים "אגרות קודש", התוותה את דרכו מאז ועד היום. הרבי הבהיר לו אז כי מתוקף תפקידו כרב, מוטלת עליו החובה להיאבק ללא מורא בנושאים העומדים ברומו של עולם, ובראשם המאבק נגד "גיורים מזויפים" וההגנה על שלמות הארץ.

מאז אותו מינוי, ניצב הרב אקסלרוד בחזית כל מאבקיו הציבוריים של הרבי. הרב אקסלרוד היחיד שהביא כעת במדויק ובאומץ את דעתו של הרבי מליובאוויטש על הסכנה הקיומית שבהישענות פוליטית על גורמים הנתפסים כתומכי טרור, קל וחומר במציאות הביטחונית המורכבת שלאחר אירועי השבעה באוקטובר.

על פי תפיסתו של הרבי, סוגיות של שלמות הארץ וביטחון תושביה אינן עניין פוליטי גרידא, אלא שאלה הלכתית מובהקת של "פיקוח נפש". הרבי התבטא לא פעם בחריפות נגד רבנים הנמנעים מלהביע את דעתם בסוגיות אלו מחשש לתגובות הציבור או הממסד, וקבע כי רב הכובש את פניו בקרקע בשעה שמתעוררת סכנת נפשות – הרי הוא בבחינת "שופך דמים" רוחני וציבורי. עבור חסידים רבים, דבריו של הרב אקסלרוד אינם פרובוקציה, אלא קיום פשוט וישיר של ציווי הרבי ו"דעת תורה" צרופה.

השאלה הקשה והקרע מול הממסד החב"די

התייצבותו של הרב אקסלרוד מעלה שאלה נוקבת בקרב הציבור החב"די והדתי כאחד: מדוע שאר הרבנים אינם מצטרפים ברגעים קשים אלו לקריאה ברורה שתמנע מהלך שלדעתם מסכן את ביטחון המדינה?

הביקורת החריפה ביותר מופנית כלפי הממסד הרשמי של חב"ד בישראל, ובראשו יו"ר צעירי אגודת חב"ד, הרב יוסף יצחק אהרונוב. זמן קצר לאחר פרסום המכתב והגשת התלונות למשטרה, מיהר הממסד החב"די לפרסם הודעת התנערות רשמית, בה נטען כי דבריו של הרב אקסלרוד הם על דעתו האישית בלבד ואינם מייצגים את תנועת חב"ד.

הודעה זו התקבלה בזעם רב ובשאט נפש. מדובר בהמשך ישיר לקו שמוביל הממסד החב"די מזה עשרות שנים,  שפעם אחר פעם בוגדים במאבקיו העקרוניים של הרבי ונוטים לשתף פעולה עם גורמי שמאל וממסד פוליטי.

"חב"ד זה הרבי מליובאוויטש והוראותיו, ולא המגלומניה העסקנית של אהרונוב", ההיסטוריה מוכיחה שכל מי שעבד בעבר לצד ההנהגה הנוכחית נטש אותה בסופו של דבר לאחר שהבין את אופן התנהלותה, ועל הפעילים הנוכחיים לעזוב את המערכת כעת לפני שזו תרוקן אותם מתוכן ומערכים.

מול רשויות החוק: "לא ניתן לחקור את הרב"

עבור רבבות חסידים ויהודים בארץ ובעולם הנהנים מפסקי ההלכה שלו ומספריו, הרב אקסלרוד הוא סמל למסירות נפש על האמת. המסר הוא חד וברור: אם רשויות האכיפה ינסו לזמן את הרב הדגול לחקירה, אלפי חסידי חב"ד יגיעו ללוות אותו אל שערי חדרי החקירות ולא יאפשרו לפגוע בכבודו ובחופש הביטוי ההלכתי של רב בישראל. לא יסתמו לרב את פיו רב שרחוק מזרח כמערב מאלימות ופרובוקציה. מי שרואה את עשרות ספריו בהלכה מבין שהוא נפל למלכודת של הערבים והשמאל הקיצוני לזמן רב על פסק הלכה לחקירות. הרב אקסלרוד אינו כהנא חי ולא ימין קיצוני הרב אקסלרוד הוא איש הלכה מובהק וכך נוהג 66 שנים ברציפות מי שינסה לפגוע בו  יגרום שהמדינה תרעד. סתימת פיות  לא תעבוד כאן יותר.  מותר לרב להביע את דעתו שהליכה עם הערבים זה חיסול המדינה מה שנקרא בעגה ההלכתית רודף שבא להורגו זה בדיוק מה שעושים בקואליציה עם הערבים תומכי הטרור. איך בכלל עולה על דעתכם להזמין רב ישיש לחקירה על דברים כאלו. 

המערכת הפוליטית והציבורית בישראל סוערת בימים האחרונים בעקבות מכתבו החריף של הרב גדליהו אקסלרוד, רב קהילת חב"ד בחיפה ולשעבר אב בית הדין הרבני בעיר. במכתבו יצא הרב נגד האפשרות של הקמת ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות, תוך שימוש בביטוי ההלכתי הטעון "דין רודף". בעוד שבמערכת הפוליטית ובקרב בכירים לשעבר במערכת הביטחון נשמעות קריאות נמרצות לפתוח בחקירה פלילית נגד הרב בן ה-85 בחשד להסתה, בקרב חסידים רבים בחב"ד מתעוררת קריאה הפוכה: התייצבות מוחלטת לצידו של מי שלדבריהם מהווה את קולו האותנטי והבלתי מתפשר של הרבי מליובאוויטש.

שליחות של 66 שנים ללא פשרות

כדי להבין את עומק התמיכה לה זוכה הרב אקסלרוד בקרב חסידים, יש לחזור אחורה בזמן – 66 שנים לאחור. לאחר פטירת אביו, פנה  הרבי מליובאוויטש לבכירי הרבנים, לדאוג למנותו לרב והורה לו במפורש לשמש כרב. הוראה קדושה זו, המתועדת ומופיעה בסדרת הספרים "אגרות קודש", התוותה את דרכו מאז ועד היום. הרבי הבהיר לו אז כי מתוקף תפקידו כרב, מוטלת עליו החובה להיאבק ללא מורא בנושאים העומדים ברומו של עולם, ובראשם המאבק נגד "גיורים מזויפים" וההגנה על שלמות הארץ.

מאז אותו מינוי, ניצב הרב אקסלרוד בחזית כל מאבקיו הציבוריים של הרבי. הרב אקסלרוד היחיד שהביא כעת במדויק ובאומץ את דעתו של הרבי מליובאוויטש על הסכנה הקיומית שבהישענות פוליטית על גורמים הנתפסים כתומכי טרור, קל וחומר במציאות הביטחונית המורכבת שלאחר אירועי השבעה באוקטובר.

על פי תפיסתו של הרבי, סוגיות של שלמות הארץ וביטחון תושביה אינן עניין פוליטי גרידא, אלא שאלה הלכתית מובהקת של "פיקוח נפש". הרבי התבטא לא פעם בחריפות נגד רבנים הנמנעים מלהביע את דעתם בסוגיות אלו מחשש לתגובות הציבור או הממסד, וקבע כי רב הכובש את פניו בקרקע בשעה שמתעוררת סכנת נפשות – הרי הוא בבחינת "שופך דמים" רוחני וציבורי. עבור חסידים רבים, דבריו של הרב אקסלרוד אינם פרובוקציה, אלא קיום פשוט וישיר של ציווי הרבי ו"דעת תורה" צרופה.

השאלה הקשה והקרע מול הממסד החב"די

התייצבותו של הרב אקסלרוד מעלה שאלה נוקבת בקרב הציבור החב"די והדתי כאחד: מדוע שאר הרבנים אינם מצטרפים ברגעים קשים אלו לקריאה ברורה שתמנע מהלך שלדעתם מסכן את ביטחון המדינה?

הביקורת החריפה ביותר מופנית כלפי הממסד הרשמי של חב"ד בישראל, ובראשו יו"ר צעירי אגודת חב"ד, הרב יוסף יצחק אהרונוב. זמן קצר לאחר פרסום המכתב והגשת התלונות למשטרה, מיהר הממסד החב"די לפרסם הודעת התנערות רשמית, בה נטען כי דבריו של הרב אקסלרוד הם על דעתו האישית בלבד ואינם מייצגים את תנועת חב"ד.

הודעה זו התקבלה בזעם רב ובשאט נפש. מדובר בהמשך ישיר לקו שמוביל הממסד החב"די מזה עשרות שנים,  שפעם אחר פעם בוגדים במאבקיו העקרוניים של הרבי ונוטים לשתף פעולה עם גורמי שמאל וממסד פוליטי.

"חב"ד זה הרבי מליובאוויטש והוראותיו, ולא המגלומניה העסקנית של אהרונוב", ההיסטוריה מוכיחה שכל מי שעבד בעבר לצד ההנהגה הנוכחית נטש אותה בסופו של דבר לאחר שהבין את אופן התנהלותה, ועל הפעילים הנוכחיים לעזוב את המערכת כעת לפני שזו תרוקן אותם מתוכן ומערכים.

מול רשויות החוק: "לא ניתן לחקור את הרב"

עבור רבבות חסידים ויהודים בארץ ובעולם הנהנים מפסקי ההלכה שלו ומספריו, הרב אקסלרוד הוא סמל למסירות נפש על האמת. המסר הוא חד וברור: אם רשויות האכיפה ינסו לזמן את הרב הדגול לחקירה, אלפי חסידי חב"ד יגיעו ללוות אותו אל שערי חדרי החקירות ולא יאפשרו לפגוע בכבודו ובחופש הביטוי ההלכתי של רב בישראל. לא יסתמו לרב את פיו רב שרחוק מזרח כמערב מאלימות ופרובוקציה. מי שרואה את עשרות ספריו בהלכה מבין שהוא נפל למלכודת של הערבים והשמאל הקיצוני לזמן רב על פסק הלכה לחקירות. הרב אקסלרוד אינו כהנא חי ולא ימין קיצוני הרב אקסלרוד הוא איש הלכה מובהק וכך נוהג 66 שנים ברציפות מי שינסה לפגוע בו  יגרום שהמדינה תרעד. סתימת פיות  לא תעבוד כאן יותר.  מותר לרב להביע את דעתו שהליכה עם הערבים זה חיסול המדינה מה שנקרא בעגה ההלכתית רודף שבא להורגו זה בדיוק מה שעושים בקואליציה עם הערבים תומכי הטרור. איך בכלל עולה על דעתכם להזמין רב ישיש לחקירה על דברים כאלו.

לא מוכרים את הבכורה תמורת נזיד עדשים

 מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

לא מוכרים את הבכורה תמורת נזיד עדשים
לקח מפרשת תולדות על עקרונות התורה ועל האחריות לדורות הבאים

פרשת תולדות מלמדת אותנו שיש דברים שאדם עושה ברגע אחד, והוא עלול להצטער עליהם כל ימיו. בשעת מעשה נדמה לו שהוא מרוויח, ושאם ירצה, יוכל לשנות את דעתו ולתקן את שעשה. אך כאשר מתבררת לו משמעות מעשיו, הוא מגלה שלא תמיד אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

כך היה במכירת הבכורה של עשו ליעקב אבינו.

התורה מספרת שעשו חוזר מן השדה עייף ורעב ורואה את יעקב מבשל נזיד עדשים. הוא מבקש ממנו: ״הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה״. יעקב משיב: ״מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי״.

עשו אומר: ״הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה״. הוא נשבע ליעקב, מוכר לו את בכורתו, אוכל ושותה, קם והולך. התורה חותמת את הדברים במילים הקשות: ״וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה״.

חז״ל מלמדים אותנו שאין מדובר רק באדם שמכר דבר בעל ערך תמורת ארוחה. לבכורה הייתה משמעות רוחנית גדולה, הקשורה לעבודת ה׳ ולמעמדו המיוחד של הבכור. עשו לא רצה לשאת באחריות הזאת ולא הכיר בגודל הזכות שניתנה לו.

באותה שעה היה הנזיד חשוב בעיניו יותר מן הבכורה. הוא ראה את מה שהיה מונח לפניו, אך לא נתן את דעתו על מה שהוא מוסר ועל משמעות הוויתור לדורות הבאים. זהו ניסיון שאדם עשוי לעמוד בו גם בחייו: צורך דחוף עלול להשכיח ממנו דברים החשובים הרבה יותר מצורכי השעה.

בהמשך הפרשה אנו רואים את צערו של עשו כאשר הוא מגלה שהברכה ניתנה ליעקב. הוא פורץ בצעקה גדולה ומרה ומתחנן לפני אביו: ״הֲבָרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי״. בדבריו הוא קושר בין הבכורה לברכה: ״אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי״.

הרשב״ם מסביר שהתורה הקדימה לספר כיצד ביזה עשו את הבכורה כדי שנבין את דבריו בהמשך, כשהוא מתחרט ואומר: ״אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח״. בשעת המכירה לא הכיר בערכה, ורק לאחר מכן הבין מה הפסיד.

עשו בוכה, מצטער ומבקש לשנות את המצב, אך אין בכוחה של החרטה לבטל את המעשה. מכאן שעל האדם לחשוב היטב לפני שהוא מוותר על דבר בעל ערך. לא די לומר לאחר מעשה: התכוונתי אחרת, לא שיערתי שאלו יהיו התוצאות, לא ידעתי עד כמה הדבר חשוב. לפעמים המעשה יוצר מציאות חדשה שקשה מאוד לשנותה.

בסוף הפרשה מופיע פרט נוסף בדמותו של עשו. הוא רואה שבנות כנען רעות בעיני יצחק אביו, ולוקח לו לאישה את מחלת בת ישמעאל, נכדת אברהם. לכאורה, הוא מבין את רצון אביו ומנסה לתקן את דרכו. אלא שהתורה מדגישה שלקח אותה ״עַל נָשָׁיו״. רש״י מביא את דברי חז״ל שעשו הוסיף את מחלת על נשיו הקודמות ולא גירש אותן.

עשו עשה אפוא צעד שנראה כתיקון, אך הותיר את הבעיה במקומה. הוא נשא אישה ממשפחת אברהם, בלי לשנות את המצב שהסב צער להוריו.

גם מכאן יש מה ללמוד. לא כל פעולה חדשה מתקנת את מה שקדם לה. אדם עשוי לעשות מעשה המעיד לכאורה על שינוי בדרכו, ובכל זאת להשאיר את הטעון תיקון כפי שהיה. לכן צריך לבחון את התוצאה: האם הבעיה נפתרה, או שרק נוספה פעולה לצדה?

בחיים הציבוריים יש להבחנה הזאת חשיבות רבה. אין די בהצהרות על כוונות טובות, בהסכמה חדשה או בהבטחה נוספת. צריך לראות מה נעשה בפועל, מה נותר בעינו ואיזו מציאות נוצרה.

הדברים נוגעים גם לעניינים העומדים על הפרק בימים אלה.

החיים הציבוריים מחייבים הידברות ומשא ומתן. התורה אינה דורשת מאיתנו להתעלם מן המציאות. אדרבה, עלינו לפעול בחוכמה, לחשוב מראש, להתייעץ ולחפש דרכים מעשיות לפתרון בעיות. שלמה המלך אומר: ״כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ״.

אלא שיש הבדל יסודי בין משא ומתן על דרך הפעולה לבין ויתור על העיקרון עצמו. אפשר להגיע להסדרים מעשיים, לקבוע לוחות זמנים ולבחון פתרונות שונים. אך אין להפוך את יסודות התורה לסעיפים שאפשר לוותר עליהם תמורת הישג אחר.

הדברים אמורים במיוחד בעולם התורה, בבני הישיבות ובלומדי התורה. החובה לפעול למענם גדולה. אין להתעלם מקשייהם או להניח למשפחותיהם לחיות בחוסר ודאות. יש לעשות כל מאמץ למצוא פתרונות שיאפשרו את המשך לימוד התורה וקיום התורה והמצוות בארץ ישראל.

דווקא משום שהמשימה חשובה כל כך, אסור לשכוח את שאר יסודות התורה. האם השגת הישג חשוב בתחום אחד מתירה ויתור על עיקרון אחר? האם אפשר להגן על לומדי התורה ובה בעת להסכים לפגיעה ביסודות אחרים של חיי תורה ומצוות?

עקרונות התורה אינם רכושם הפרטי של נציגי הציבור. הנציגים קיבלו שליחות, והיא מחייבת אותם לשמור על כל מה שהתורה מחייבת.

יש גם מי שסבורים שאפשר להיכנס למשא ומתן על עניין עקרוני בלי להתכוון לוותר עליו. לדבריהם, עצם הדיון נועד להשיג מטרה מסוימת, ובסופו לא יסכימו לדבר שאסור להסכים לו.

אלא שלא הכול תלוי בכוונתם של המשתתפים במשא ומתן. גם הצד השני מסיק מסקנות מעצם הנכונות לדון. אם נושא שעד היום לא היה נתון למשא ומתן עולה על שולחן הדיונים, הוא עלול להבין שהעמדה כלפיו אינה נחרצת כפי שסבר, ושבאמצעות לחץ נוסף אפשר יהיה להשיג ויתורים.

ייתכן שהנציגים היושבים היום למשא ומתן בטוחים ביכולתם לעמוד בלחצים ולשמור על עקרונות התורה. אך מי יכול להבטיח שגם הבאים אחריהם יעמדו באותה נחישות?

הדור הבא לא תמיד יכיר את הנסיבות שבהן התקבלו ההחלטות. הוא יראה את המציאות שהותירו לו קודמיו, ועלול להסיק שאם נושא מסוים כבר נדון בעבר, אפשר לשוב ולדון בו ואף להתפשר עליו. כך נוצר תקדים: היום אין כוונה לוותר, מחר חוזרים לדון, ובעתיד עלולים להגיע לוויתורים שאיש לא העלה בדעתו בתחילה.

האחריות אינה מסתיימת אפוא בתוצאה המיידית. היא כוללת גם את המציאות שאנו משאירים לילדינו ולדורות הבאים.

אין בכך כדי לשלול שיחה עם מי שחולק עלינו. צריך לדבר, להסביר, לשכנע ולחפש פתרונות. עם זאת, יש להקפיד שההידברות לא תיצור רושם שעקרונות התורה עצמם נתונים למיקוח. לצד הכוונה הטובה, עלינו לבחון מה נוצר בפועל בעקבות מעשינו.

זהו הלקח העולה ממכירת הבכורה. עשו חשב על רעבונו באותה שעה, בלי לתת את דעתו על היום שבו יצטער על מה שמסר. כשהגיע אותו יום, כבר לא היה די בחרטה. המכירה נעשתה והמציאות השתנתה.

חז״ל אמרו: ״איזהו חכם? הרואה את הנולד״. החכם שוקל את השלכות מעשיו ואת הדרך שהוא משאיר לבאים אחריו. משה רבנו אומר לישראל: ״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע״, ומצווה: ״וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״. הבחירה בחיים מחייבת אותנו גם לדעת על מה עלינו לשמור. לא כל רווח הוא רווח אמיתי, ולא כל הישג מצדיק את המחיר המשולם תמורתו.

נציג ציבור של שומרי תורה ומצוות צריך לזכור לשם מה נשלח. הוא נמדד בראש ובראשונה בנאמנותו לתורה ולשליחות שקיבל. אין לו רשות למכור את עקרונות התורה תמורת הישג זמני או נזיד עדשים פוליטי.

אפשר להתפשר בעניינים מעשיים, לשנות דרכי פעולה ולחפש פתרונות בחוכמה. אך עקרונות התורה אינם נתונים למסחר.

עשו לא הכיר בשעת מעשה בערכה של הבכורה שהייתה בידו. לאחר מכן בכה וביקש להשיב את שאיבד. אל לנו להמתין עד לאחר מעשה כדי להבין את מחיר הוויתור.

חובתנו לפעול למען לומדי התורה, למען עולם התורה ולמען קיום התורה והמצוות בארץ ישראל. חובה זו אינה מתירה לנו לוותר על יסודות אחרים של התורה; היא מחייבת אותנו לשמור על כולם.

אחריותנו היא שלא למכור היום את הבכורה תמורת נזיד עדשים, וגם שלא להשאיר לדור הבא מציאות שבה יהיה קל יותר למכור אותה.

הרב אליעזר שמחה ווייס

האכזיות הגוראית

 

בחוץ מחייך כמו אדם נפלא ומכובד

בתוך המשפחה מחרים ורודף כמו אחרון השהידים האכזריים

מי אתה באמת ישראל גינצבורג?

בואו נדבר רגע על מנהל מוסדות חידושי הרי"ם ישראל גינצבורג

אתם הגבירים היקרים תורמי המוסדות

או סתם כל אדם שמכיר ותומך

אתם שמתפעלים מהשקט הפנימי והעדינות החיצונית של המנהל הנכבד ישראל גינזבורג ועל כן ודאי גם תורמים לו הרבה יותר ממוסדות אחרים

הידעתם?

באותו שקט פנימי, ובאותו חיוך תחת השפם, הוא מחרים באופן טוטאלי את בתו ואת חתנו היקר ממשפחת כהנא שפירא, ואת כל נכדיו כמובן,

רק כי הם עברו לקהילת פני מנחם.

כבר כמה שנים שלא מחליף איתם מילה, לא מרימים להם לטלפונים (האמא לפעמים עונה לבת כשבעלה לא יודע מכך).

והנה גם עכשיו לחתונה הזאת - שהוא שלח לכם את ההזמנה ‘האישית‘,

החתונה של בנו שתתקיים בשבוע הבא

אפילו לחתונה זאת עצמה - הוא לא הזמין את הבת שלו, פרי בטנו, ואת בעלה האברך החשוב ואת ילדיהם - נכדיו אנשי ביתו.

ורק לאחרונה,

התקיימה חתונה במשפחת גינזבורג, (בן גיסו ר' יוסי שלסר) הדוד כן הזמין את האחיין כמובן.

ישב שם אדון גינזבורג, עם החיוך השקט, סמוך אליו ישב חתנו, אך הוא לא החליף

איתו מילה.

ישבה הגב‘ שפירא בעזרת הנשים, קרוב אליה ישבה אמה, ולא החליפה איתה כמעט מילה.

לא יאומן כי יסופר

האיש המחייך והמכובד הזה מתנהג לילדיו כמו אחרון האכזרים באופן מרושע

אז עכשיו כשאתם מקבלים ממנו את ההזמנה האישית,

תחשבו כאילו אתם ממש ילדים שלו!

עד כדי כך היא אישית!

כמו שלא איכפת לו מילדיו עצמו, צאצאיו הפרטיים היקרים,

לא מצער אותו דמעותיה של בתו וכאב משפחתו,

כך תענו לו להזמנות ‘האישיות‘ שהוא משגר.

אנחנו אוהבים אותך כמו שאתה אוהב את ילדיך.

אנחנו מתרגשים ומגיעים לחתונה, כשם שהזמנת את חתנך ובתך.

מילימטר לא יותר

הגיע הזמן להפסיק לנרמל את התופעה המרושעת והאכזרית הזו של החרמת ילדים או בני משפחה רק כי עברו לקהילה אחרת

די להחרמות

רגעי השבוע - פרשת תולדות

 רגעי השבוע - פרשת תולדות

 

ההבדל בין 'אמצעי' ל'מטרה' בגישה וביחס כלפי זיכוי במצווה הכי גדולה / הצהרת השכן על הצערת הרב בעשר שנים / המכתב שהמתין ארבעים ושבע שנים / בין חריצי הגומי לגלגל החיים

 

א. עולה על כולנה

 

בדומה להרבה קהילות בעולם, בהן ישנם מספר שלוחים בתפקידים שונים ולא לכולם מתאפשרת הטיסה להשתתף בכינוס השלוחים העולמי בארה"ב, גם כאן במוסקבה מתאספים אלו שנשארו ל'שבת אחים גם יחד', במקביל לאירוע ה'באנקעט' הנודע הנועל את ימי הכינוס ומהווה את אחד מאירועי השיא המרשימים, תוך כדי צפייה בשידור חי בחלק מהתוכנית הנערכת באותה שעה שם בארה"ב.

 

השנה ארגן ואירח זאת הרב דוד ברדה, השליח בשכונת 'סקולקובא', וכמו ליבו הרחב, כך גם השולחן היה ערוך בטוב טעם ובשפע רב. ישבנו מספר שלוחים באווירה מרוממת מתוך אחדות ושמחה להתוועדות חסידית עם פודיום ומיקרופון לנאומים, כדי להרגיש מעט אווירה רשמית של כינוס שלוחים.

 

'לחיים ברידער, לחיים שלוחים' - פתחתי, לאחר שר' דוד ביקשני לשאת דברים בפני המשתתפים. שיתפתי בשיחה קצרה שהייתה לי בשנה שעברה, שבה כן זכיתי להשתתף בכינוס העולמי, ופגשתי שם בן-דוד צעיר, שליח נמרץ באחת המושבות בארץ ישראל. הוא תיאר לי את הבית ששכר, את המוסך והחנייה לרכב הקיימים בחצרו, ששיפץ ושדרג למועדון לנוער, ואת פעילות אשתו עם נשות האזור.

 

מאוד התפעלתי מכל מה שתיאר. בחשבון מהיר שעשיתי במוחי תוך כדי שיחה, הבנתי שהוא צריך תקציב חודשי לא מבוטל, במיוחד שהוא ורעייתו עסוקים כל היום רק בשליחות עם בני המקום ואין להם עבודה צדדית עם משכורת חודשית מבוססת. שאלתי אותו את השאלה המפורסמת: "כסף מנלן?"

 

תשובתו המנומקת הפתיעה אותי מאוד: "אני חי רק על תרומות, שאת רובן אני משיג בין התושבים עצמם". ומיד המשיך לפרוש את משנתו הסדורה על לשונו, בביטחון עצמי אמיתי ורגוע. הוא ציטט בעל-פה מדברי רבנו הזקן נ"ע המסביר באיגרת הקודש, שעיקר העבודה בדורות הללו של עקבתא דמשיחא היא עבודת הצדקה. היו דורות נעלים שהיו כנגד הראש, כמו התנאים והאמוראים, ולכן עיקר עסקם היה בתורה, אך בדורות האחרונים והנמוכים שהם כנגד הרגליים - העבודה היא במעשה ובפרט בנתינת צדקה.

 

הוא הסביר לי שיותר ממה שאנו משקיעים לקרב יהודים לתפילות ולשיעורי תורה ולקיום מצוות שונות - מוטלת עלינו החובה לזכות את היהודים במצוות הצדקה.

 

יצאתי אז לרחוב, והרהרתי בדבריו של שליח צעיר זה, להבין שתרומות שאנו מציעים ליהודים שונים לתת לנו - הן לא אמצעי שנוכל בכסף זה לשלם שכירות למקום לבית כנסת, תשלום למגידי שיעורים, או קניית מזון לנצרכים, אלא שהצדקה שבה אנו מזכים את התורמים - זוהי בפני עצמה מטרה קדושה ונעלה מאין כמוה. בדיוק כמו שאנו פוגשים יהודי בלתי מוכר ומציעים לו להניח תפילין, שזו מטרה בפני עצמה, גם אם אין לנו שום קשר פיזי בהמשך - כך בכל פעם שהצענו ליהודי לתת לנו תרומה, זאת המטרה הקדושה העומדת לעצמה.

 

"מה שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה במאד מאד במעלת הצדקה, ואמרו ש'שקולה כנגד כל המצוות'... מפני שהיא - עיקר המצוות מעשיות, ועולה על כולנה... ואין לך מצווה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצוות הצדקה... לפי שבצדקה אחת, מעלה הרבה מנפש החיונית, מה שלא היה יכול להעלות ממנה כל כך כוחות ובחינות בכמה מצוות מעשיות אחרות" - אלו כמה מילים מתוך הסבר ארוך ומפורט שכותב רבנו הזקן בפרק ל"ז בספר התניא, להסביר שבקיום הרבה מצוות מעשיות אחרות לא היה 'מעלה' כל כך הרבה 'כוחות ובחינות של הנפש החיונית', כמו בקיום מצוות הצדקה פעם אחת. וככל שמבררים ומעלים יותר את הנפש החיונית - מקרבים יותר את הגאולה, כפי שכבר למדנו, שתכלית ימות המשיח קשורה בהעלאת הנפש החיונית להקב"ה. על כל פנים מבואר שבצדקה יש מעלה לגבי כל שאר המצוות, כולל גם מצוות לימוד תורה.

 

אלפי השלוחים הפזורים בכל העולם, צריכים ברובם להיות בתפקידים שונים בד בבד ותוך כדי. כל אחד בתחומו ובשטח העבודה שההשגחה העליונה הביאה אותו אליו. המשותף כמעט לכולם הוא כסף, שאיתו אפשר וצריכים להניע את הפעילות המסועפת והמתפתחת. כסף זה מגיע ברובו מתרומות של אנשים עם לב חם ואוהד. והדרך להגיע לליבם של אותם אנשים מגוונת ושונה מאדם לאדם.

 

לא חונכתי על גיוס כספים, אך אין מנוס, וכשרוצים להתפתח ולפעול יותר, צריכים לפחות להציע לאנשים מסביבנו את האפשרות לקחת שותפות בקיום הפעילות. הגישה לכך צריכה להיות ברורה: אני מזכה את התורם במצווה הכי חשובה ונעלה שיש בדורנו. הוא לא עושה לי טובה אישית. זאת טובה בעבורו, שפירותיה בעולם הזה והקרן קיימת בעולם הבא.

 

 

ב. עשר בשביל שתתעשר

 

"הרב אשי, נעשית צעיר בעשר שנים" - משפט זה, שנזרק לחלל האוויר בבוקר יום שני שגרתי בנתניה, בעוד המזוודות נפרקות מתא המטען של המונית שהגיעה מנמל התעופה 'לוד', לא היה סתם מחמאה אגבית של שכן לבבי. בעבור הרב אשי רבינוביץ, הייתה זו חותמת שמימית מהדהדת להחלטה גורלית שהתקבלה שעות ספורות קודם לכן, במרחק אלפי קילומטרים משם, בשכונת 'קראון הייטס' שבניו יורק.

 

ביום רביעי הזה, מוצאי "יום הבהיר ראש חודש כסלו", ישבנו מסביב לשולחן בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" להתוועדות חסידית. ראיתי בבית הכנסת את רב העיר 'טיומן' בסיביר, השליח הרב ירחמיאל גורליק, שחזר מכינוס השלוחים בארה"ב לעירו, דרך מוסקבה הבירה, והזמנתי אותו לשבת עימנו ולספר מחוויותיו בכינוס. כמו אחיו גם הוא פה מפיק מרגליות, ומרתק היה לשמוע ממנו את תיאור השבת:

 

"מראה ההתוועדויות בשבת הזו של כינוס השלוחים הוא מחזה שקשה לתאר במילים: אלפי שלוחים מכל קצוות תבל גודשים את האולם, ובהם המוני שלוחים צעירים שפניהם קורנות מאש של עשייה. משנה לשנה המספרים רק הולכים וגדלים בדרך הטבע ומעבר לטבע, וצבא השלוחים מתרחב ללא הרף. הצפיפות בהתוועדות קדושה שכזו היא מבורכת; אתה יושב, מתוועד מעט כאן ומעט שם, ואם קמת מכיסאך ולו לרגע קט - מקומך כבר נתפס בידי שליח אחר, ואתה מוצא את עצמך נודד בשמחה אל חבורה סמוכה.

 

באחת הנדידות הללו זימנה לי ההשגחה הפרטית ישיבה משותפת עם ידידי מהישיבה, הרב אשי רבינוביץ. אף שהוא צעיר ממני בשנתיים או בשלוש, זכינו לחבוש יחד את ספסלי הישיבה. כיום הוא מכהן כרב ושליח בשכונת גלי ים בנתניה - עיר ואם בישראל שבה פועלים לא פחות משלושים ושניים בתי חב"ד, שבכל אחד מהם מכהנים לעיתים כמה רבנים ושלוחים, המפריחים יחד את השממה הרוחנית בכל שכונה ושכונה בהצלחה כבירה.

 

וכך, בתוך המולת ההתוועדות, גולל בפניי הרב אשי את הסיפור המופלא. הוא נמצא בשדה השליחות כבר חמש עשרה שנה, אולם הסיפור התרחש לפני חמש שנים, עת ציין עשור ליציאתו לשליחות. 'הגעתי אז לכינוס השלוחים', הוא מספר לי בעיניים בורקות, 'וישבתי עם החברים. פתאום חלפה בי מחשבה מטרידה: נו, שוב נוסעים לכינוס? הרי כבר חלפו עשר שנים. עשור בשליחות הוא ציון דרך משמעותי, מעין יובל קטן, והרגשתי שאי אפשר להמשיך כך מכוח האינרציה. אמרתי לעצמי שאם נוסעים לרבי אחרי עשר שנים, חייבים להתחיל הכול מחדש, כאילו היום ממש יצאנו טריים לשליחות'.

 

במשך כל השבת ההיא הם ליבנו את הסוגיה הזו בינם לבין עצמם. הרי מצד אחד, השליח צובר עם השנים ניסיון יקר מפז, יציבות ותבונה מעשית שאין לזלזל בהם; אך מנגד, אורבת הסכנה לאבד את הרעננות הראשונית, את אותה חיות בוערת של השנים הראשונות. דווקא כאשר הכול כבר דופק כמו שעון, הקהילה מבוססת והמוסדות מתפקדים למישרין, מתגנבת לה תחושת נוחות מרגיעה. האדם הופך מחושב ושקול יותר, וכבר אינו אותו 'משוגע לדבר' שהיה בצאתו מכותלי הישיבה והכולל.

 

באותה שבת הם קיבלו החלטה נחושה: מוחקים מהתודעה את עייפות העשור שחלף, ויוצאים לשליחות מחדש בלהט של בחורים צעירים. השבת חלפה, יום ראשון עבר ברוממות רוח, וביום שני נחת הרב אשי בארץ ישראל ונסע במונית לביתו שבנתניה. ברגע שיצא מהמונית עם מזוודותיו, צעד לעברו עידו - השכן המסור האחראי על תחזוקת הבניין וטיפוח הגינה, אדם שהוא פוגש מדי בוקר וערב ומקיים עימו קשרי ידידות חמים. עידו הביט בו בפליאה וקרא: 'הרב אשי, נעשית צעיר בעשר שנים!'

 

לרב אשי, לא היה זה מקרה. כששליח יושב בהתוועדות אצל הרבי ומקבל החלטה אמיתית מפנימיות הלב, הרבי מעניק לו כוחות חדשים ומוחשיים כל כך, עד שהרעננות הזו קורנת מפניו החוצה, עד שאפילו השכן, שלא שמע דבר וחצי דבר על ההתוועדות בניו יורק, נוקב במספר המדויק של השנים שהתאפסו".

 

 

ג. להיוולד מחדש

 

והרב ירחמיאל גורליק המשיך: "הסיפור הזה הזכיר לי מעשה מופלא לא פחות, כזה שלא שמעתי מכלי שני אלא ראיתי במו עיניי בכינוס השלוחים לפני שנתיים. גולת הכותרת של ימי הכינוס היא מעמד ה'באנקעט' האדיר המתקיים ביום ראשון. באולם עצום ממדים מתכנסים כששת אלפים איש - שלוחים ורבנים, ולצידם תומכים, ידידים וראשי קהילות. בים האדם הזה כמעט בלתי אפשרי לאתר מכרים, אלא אם כן נפגשים באקראי במעגלי הריקודים. באותה שנה לא נותרו מקומות פנויים לצד אחיי, ומצאתי את עצמי יושב בשולחן עם שלוחים לא מוכרים.

 

בעודי יושב באולם ההומה, רטט הטלפון שבכיסי. על הצג הופיעה הודעה מגיסי היקר, הרב זלמן וישצקי, שהוא ואחותי משמשים שלוחי הרבי בעיר 'באזל' שבשווייץ זה עשרים וחמש שנה. בחסדי שמיים הם הקימו שם אימפריה של ממש: בניין רחב ידיים, שיעורי תורה תוססים ופעילות ענפה בימי חול ובשבתות בהיקף של מיליונים.

 

ואולם, מתברר שדווקא הפסגה הזו הולידה אצלם תחושה מוכרת. לאחר רבע מאה של עשייה מבורכת, כשהכול מתנהל על מי מנוחות ובשלמות מעוררת השתאות, החל לקנן בליבם חשש פנימי של דריכה במקום. לפני צאתו לכינוס השלוחים ישבו גיסי ואחותי לשיחה מלב אל לב, ובמהלכה פלטה אחותי משפט שהדהד בחלל החדר: 'אני מרגישה שאני צריכה להיוולד מחדש!'

 

ביום ראשון, שעות אחדות לפני מעמד ה'באנקעט', נכנס הרב זלמן אל האוהל הקדוש. ב'פ"נ' שכתב לרבי הוא שטח את רחשי ליבם הכנים: הודיה עמוקה על כל הברכות וההצלחה המופלגת, לצד תחינה נרגשת לזכות להיוולד מחדש בשליחות, לקבל כוחות רעננים ולהתחיל הכול באנרגיה של התחלה.

 

מכאן הוא נסע אל האולם והתיישב במקומו. והנה, בעודו יושב שם, הוא מקבל הודעה מהרב לוי גרליק, מרבני שכונת 'קראון הייטס': 'זלמן, היכן אתה יושב? אני מגיע אליך כעת'.

 

דקות ספורות לאחר מכן ניצב הרב גרליק מולו והושיט לו מעטפה. כל חסיד שמעטפה כזו נגלית לעיניו אוחזת בו צמרמורת קדושה; הייתה זו המעטפה הרשמית שבה נשלחו מכתביו של הרבי. 'הקשב נא', אמר לו הרב גרליק, 'מאז הסתלקותו של מזכיר הרבי, חמי הרב בנימין קליין ז"ל, מסדרים את הארכיון במשרדו ומוצאים שם מעת לעת מסמכים ומכתבים. השבוע איתרנו מעטפה סגורה שעליה מתנוססת כתובתו של חמיך. ידעתי שתגיע לכינוס, והחלטתי למסור לך אותה אישית'.

 

גיסי, שכמובן טבל במקווה טהרה באותו יום, אחז במעטפה בידיים רועדות. הוא מיהר לשלוח הודעה לאבי היקר - חמיו של גיסי - ושאל בחרדת קודש אם הוא רשאי לפתוח את המכתב שם, בעיצומו של הכינוס. אבי שיחי' נתן את רשותו.

 

גיסי פתח את המעטפה בזהירות, ושלף מתוכה מכתב מקורי משנת תשל"ז. כאשר קרא את השורות, אחזה בו רעדה של התרגשות עצומה: היה זה מכתב ברכה מהרבי לרגל הולדת בתו של אבי - הלוא היא אחותי, רעייתו של הרב זלמן!

 

הוא מיהר לחייג אל אבי נסער כולו: 'מה פשר הדבר?' אבי התפלא גם הוא, שכן בזמן לידתה הם כבר זכו לקבל את ברכת הרבי. לאחר בירור התחוורה התמונה המלאה: מיד כשנולדה אחותי, שיגרו הוריי הודעה לרבי, והרבי הכין וחתם על מכתב ברכה להולדת הבת. כעבור ימים אחדים, לאחר שניתן לה שמה בישראל, נשלחה הודעה נוספת, והרבי שיגר מכתב שני שבו שולב שמה הפרטי. במזכירות החליטו אפוא שלא לשלוח את המכתב הראשון, חסר השם, והוא נותר מונח במעטפה חתומה וסגורה.

 

ארבעים ושבע שנים המתין המכתב הזה בפינה חבויה, עד ליום המדויק שבו ביקשו השליח והשליחה 'להיוולד מחדש'! גיסי הראה לי את המכתב באולם, ועיניי ראו ולא זר: הדיו של חתימת יד קודשו נראה טרי וחי כאילו נחתם זה עתה, מעניק לאחותי ולגיסי לידה מחודשת, כפשוטה ממש". עד כאן סיפוריו המופלאים של האורח הרב ירחמיאל גורליק. 

 

תופעה פלאית זו, שבה הרבי מרעיף טללי תחייה מוחשיים בדיוק ברגעים הנדרשים, אלו הם פירותיו של כינוס השלוחים. ההבנה המוחשית הזו, שהרבי רואה ללבבנו, שומע את תפילותינו וממשיך להזרים כוחות - לא רק בהשפעה רוחנית נעלמת, אלא באותות גשמיים, במכתבים ובדולרים המגיעים ליעדם בתזמון שמימי מדויק - היא ההוכחה החיה לכך שדבר לא השתנה מאז ג' בתמוז. הרועה הנאמן אינו עוזב את צאנו, ומכוחו אנו שבים אל שדה השליחות חדשים, רעננים ומלאי חיות.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: צנים פחים בדרך

 

פטיש האוויר הפנאומטי השמיע טרטור חד ומתכתי שהדהד בין קירות הפח של מוסך הצמיגים, קוטע באחת את שטף המחשבות שנדדו איתי מהמשרד. מבעד לפתח המוסך הפעור אל הרחוב המוסקבאי הרטוב והצונן, יכולתי לראות את רכבי תלוי באוויר על גבי המגבהים ההידראוליים האדומים, משולל ארבעת גלגליו, כמו ממתין בסבלנות להוראה מלמעלה כדי לשוב ולנוע. בפנים, סמוך למכונת האיזון הכחולה, רכן המכונאי הצעיר בריכוז רב מעל הגלגל הכבד. מבטי נחת לרגע בחיוך סמוי על הניגוד המשעשע שבהופעתו: לגופו כבר לבש מעיל חורף עבה וירוק וידיו היו עטויות כפפות עבודה גסות מפני הצינה החודרת, אך לרגליו עדיין היו נעולות נעלי גומי קיציות וקלות, כאילו גם הוא עצמו טרם השלים לחלוטין את המעבר התודעתי מעונה לעונה.

 

השהות הכפויה הזו במוסך, בין ריח הגומי השחוק לצינורות לחץ האוויר, הגיעה לאחר ימים שבהם עסקתי לא מעט בנושא הזה מהזווית הציבורית שלו. בערוץ החדשות "מבשר טוב מוסקבה" פרסמנו בשבועות האחרונים שורה של תזכורות והתראות דחופות לנהגים בבירה הרוסית. כאן, במדינה שבה החורף אינו בגדר המלצה סימפטית אלא מציאות קשוחה ובלתי מתפשרת, החלפת הצמיגים איננה רק עניין של נוחות או זהירות וולונטרית, אלא חובה חוקית מוגדרת היטב. החל מראשית חודש דצמבר, המקביל השנה לימי חודש כסלו, ועד שלהי חודש פברואר בחודש אדר, חל איסור מוחלט לנוע בכבישי רוסיה עם צמיגי קיץ.

 

רק באביב האחרון עוד פרסמנו את אזהרות מרכז ניהול התנועה העירוני בכיוון ההפוך, אז הפצירו הרשויות בנהגים שלא למהר ולהשיל את צמיגי החורף בטרם תתייצב הטמפרטורה היומית הממוצעת מעל חמש או שש מעלות צלזיוס, מחשש לקיפאון לילי פתאומי. והנה, הגלגל שב והסתובב לו. כעת קורא משרד התחבורה להזדרז ולהחליף לסט חורפי בטרם יכסה הקרח השחור והחמקמק את האספלט בשעות הבוקר והערב. החוק הרוסי בעניין זה אינו סלחן: לצד הקנס הכספי, משפטנים מזהירים כי נהג שיתעלם מדרישה כתובה של פקח תנועה להחליף את צמיגיו עלול למצוא את עצמו מואשם באי-ציות להוראה חוקית של המשטרה, עבירה שהעונש עליה עשוי להגיע עד לחמישה עשר ימי מעצר.

 

אולם הנתון שמשך את ליבי יותר מכול בעת עריכת הידיעות הללו, וששב והדהד במוחי בעודי מביט במכונאי המהדק את הצמיג החורפי אל החישוק, הוא הסעיף המשפטי הנוגע לתאונות דרכים. על פי הנהלים במוסקבה, נהג המעורב בתאונת דרכים בחודשי החורף כאשר ברכבו מותקנים עדיין צמיגי קיץ, מוכרז ברוב המוחלט של המקרים כאשם בתאונה. הקביעה הזו תקפה ללא כל קשר להתנהלותם של שאר הנהגים המעורבים באירוע. גם אם הנהג שמולך סטה מנתיבו, וגם אם תנאי השטח היו קשים מנשוא, ברגע שיצאת אל הכפור הרוסי עם ציוד המותאם לימי שמש חמימים, האחריות מוטלת לפתחך.

 

בעודי ממתין שהגלגלים ישובו למקומם, חשבתי לעצמי עד כמה עמוקה התובנה הזו לחייו של כל אדם, ויהודי בפרט. רש"י הקדוש בפרשת השבוע שלנו, פרשת תולדות, מזכיר לנו בפירושו על נזיד העדשים העגולות שבישל יעקב אבינו כי העולם כולו מתנהל בתנועה מתמדת, שכן גלגל הוא שחוזר בעולם. החיים אינם עומדים על שמריהם. ישנן תקופות של קיץ מואר, ימים שבהם השמש זורחת, הדרכים סלולות והנסיעה בשבילי החיים, הפרנסה וחינוך הילדים מתנהלת על מי מנוחות. בימים כאלו, גם אחיזה שטחית וקלילה בכביש מספיקה כדי להתקדם בבטחה.

 

אבל גלגל הזמן סובב, ולעיתים יורד על האדם או על הסביבה כולה חורף רוחני או גשמי. הטמפרטורות בחוץ צונחות, רוחות זרות וקרות מנשבות ברחוב, והכביש הופך חלקלק ומסוכן. במצבים כאלו, הנטייה האנושית הטבעית בעת החלקה או התנגשות היא להפנות אצבע מאשימה כלפי חוץ: להאשים את תנאי מזג האוויר, את הרוחות הקשות של הדור או את התנהגותם של עוברי האורח האחרים שבדרך. אך כאן באה האמת הפנימית ומציבה בפנינו מראה נוקבת, ממש כפי שקובע חוק התנועה המוסקבאי: אינך יכול לשלוט במזג האוויר השורר בחוץ, וגם לא תמיד בהתנהלותם של הסובבים אותך, אך אתה נושא באחריות מלאה לשאלה עם אילו צמיגים בחרת לצאת לדרך.

 

מהו, בעצם, ההבדל המהותי שבין צמיג קיץ לצמיג חורף? צמיג החורף עשוי מתרכובת גומי שאינה מתקשה ומתאבנת כאשר הקור גובר, עם סיכות בולטות. הוא גם מתאפיין בחריצים עמוקים ומשוננים הרבה יותר. החריצים הללו נועדו לחדור מבעד לשכבת הקרח והשלג שעל פני השטח, לנקז את המים הקפואים ולהשיג אחיזה איתנה בקרקע היציבה שמתחת.

 

זוהי בדיוק העבודה הנדרשת מאיתנו בפרשת תולדות. יצחק אבינו מוצא את עצמו בארץ פלשתים, בסביבה עוינת וקרה שבה סתמו פלשתים את הבארות שחפרו בימי אברהם אביו ומילאו אותן עפר. פני השטח חסומים וקפואים. יצחק אינו מתייאש ואינו מאשים את תנאי השטח, אלא שב וחופר לעומק, מעמיק את החריצים באדמה הקשה עד שהוא מגלה מחדש את באר המים החיים. ובהמשך הפרשה אנו שומעים את ההבחנה הנצחית שבין הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. כאשר הקול של יעקב, קול התורה והתפילה, נשמע בעוז ובחמימות פנימית שאינה קופאת, אין לידי עשיו ולצינה שבחוץ שום שליטה עליו.

 

לעיתים, בתוך מרוץ החיים והשליחות, אנו חשים שהעצירה במוסך גוזלת מאיתנו זמן יקר. הרכב מונף באוויר, הגלגלים מפורקים, ונדמה שהעשייה כולה נעצרה מלכת. אולם בתורת החסידות מוסבר כי דווקא העצירה הזו להתבוננות, לאיזון הגלגלים ולהעמקת החריצים הרוחניים, היא שמבטיחה כי הנסיעה כולה תוביל אל היעד בשלום. כשמוסיפים עוד שעה של לימוד תורה בעיון, עוד התוועדות חסידית שמחממת את הלב ומונעת ממנו להתקשות בקור של העולם, ועוד הידור במצווה שמעניק אחיזה יציבה בקרקע הקדושה, אפשר לצאת אל הכבישים הקפואים של החורף בראש שקט ובביטחון גמור שהמרכבה תגיע למחוז חפצה בבטחה.

 

 

גוט שבת!

שייע