בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שני, 18 במאי 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
המאבק על "פאץ' המשיח": למה הפיקוד העליון רועד מחתיכת בד קטנה?
המאבק
על "פאץ' המשיח": למה הפיקוד העליון רועד מחתיכת בד קטנה?
במשך
עשרות שנים, המדים של צה"ל היו הקודש של "הדת הישראלית" החדשה.
הבגד שסימל את כוחו ועוצם ידו של האדם, את הריבונות המנותקת מן השורש, ואת האמונה
היוקדת כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אך בשנים האחרונות,
וביתר שאת מאז הטבח הנורא של השבעה באוקטובר, משהו נסדק בלוחות הברית של הציונות
החילונית. על זרועותיהם של אלפי לוחמים – דתיים, מסורתיים ואפילו חילוניים – הופיע
סמל קטן, צהוב ובוהק: פאץ' המשיח.
התגובה
של צמרת צה"ל, מהרמטכ"ל ועד אחרון קציני המשטרה הצבאית, נראית כמעט
כריצת אמוק. רמטכ"לים מסירים את התג בידיהם, חיילים נשלחים למחבוש, ופקודות
מטכ"ל נשלפות כאילו מדובר בנשק יום הדין. השאלה המתבקשת היא: למה? למה חתיכת
בד קטנה, שמבטאת אמונה עתיקת יומין של העם היהודי, מעוררת חמה כזו בקרב מי שאמורים
להוביל את הצבא לניצחון?
התשובה
אינה נעוצה ב"משמעת" או ב"אחידות המדים". אלו הם תירוצים
טכניים בלבד. השנאה והפחד מהפאץ' נובעים מכך שהוא מהווה איום קיומי על השקר שעליו
נבנתה התפיסה הביטחונית והמדינית בישראל בעשורים האחרונים.
המדינה,
עבור הפיקוד הבכיר, הפכה לתחליף לגאולה האמיתית. במשך שנים מכרו לציבור את האשליה
שהמבנה הממלכתי, הצבא החזק וההתבטלות בפני ערכי המערב ואומות העולם הם-הם חזות
הכל. הם ניסו לשכנע את עם ישראל שהגאולה היא פוליטית, שהביטחון תלוי בהסכמים עם
אויבים, וששיאו של העם היהודי הוא להיות "ככל הגויים". אך המציאות המרה
טפחה על פניהם.
ההתנתקות
וגירוש גוש קטיף היו הרגע שבו הציבור החל להבין שהצבא, תחת פיקוד שאימץ תפיסות
זרות, עלול להפוך לכלי נשק נגד עמו שלו במקום נגד אויביו. השבעה באוקטובר היה המפץ
הגדול של השקר הזה. באותו יום נורא, כל ה"כוחי ועוצם ידי", כל
הטכנולוגיה, כל המודיעין וכל הרהב של הפיקוד העליון קרסו ברגע אחד. הציבור ראה
רמטכ"לים ואלופים "חלשדים", רפוסים, שמתנצלים בפני אומות העולם
ומנהלים מלחמה עם כבלים על הידיים, בעוד בנינו מחרפים את נפשם בשדה הקרב.
כאן
נכנס פאץ' המשיח. הוא אינו סתם סמל דתי; הוא אלטרנטיבה חיה. הוא צועק את מה
שהציבור מרגיש בתוך תוכו: "לא בנו בטחנו, אלא באבינו שבשמיים". הפאץ'
הזה מסמל את המעבר מהסתמכות על מערכת כושלת להסתמכות על הגאולה האמיתית והשלמה.
הוא מזכיר לכל לוחם שהמטרה היא לא "שקט תעשייתי" או "הסדרה
מדינית", אלא ניצחון יהודי אמיתי ובניין המלכות.
מה
שמרתיח את דמם של הרמטכ"לים הוא הידיעה שהציבור מאס בהם. הם מבינים
שה"סמכות" שלהם נשענת על פירמידה שמתפוררת. כשהם רואים לוחם עם פאץ'
משיח, הם לא רואים "עבירת משמעת". הם רואים מראה שמטיחה בהם את האמת:
העם אינו מאמין עוד בדת ה"ביטחוניזם" המערבי שלכם. העם חוזר לשורשים.
השנאה
למשיח היא השנאה לאמונה שהישועה אינה תלויה באישור מהבית הלבן או בחוות דעת של
הפרקליטות הצבאית. הפיקוד העליון, שרואה בצבא לעיתים כלי לקידום אג'נדות חברתיות
רחוקות מהמסורת, נחרד לגלות שהחיילים בשטח דווקא מתחזקים. האמונה בביאת המשיח
מחברת בין מסורתיים, חילונים ודתיים סביב נקודת אמת אחת: יש בעל הבית לבירה, והוא
אינו יושב בקריה בתל אביב.
המלחמה
בפאץ' המשיח היא הניסיון האחרון של ממסד רופס לשמר אחיזה בשקר שמתרסק. אך ככל
שינסו לדכא את האמונה הזו, כך היא תפרח. כי מול חולשה ואובדן דרך, עם ישראל בוחר
בנצח. מול רמטכ"לים שחוששים מאומות העולם, הלוחמים בשטח נושאים את דגל הגאולה
– דגל שאומר שאין עוד מלבדו, ושמשיח צדקנו הוא התקווה היחידה והאמיתית של העם הזה.
זמיר כאחרון סוחרי הבאסטות: הרמטכ"ל שנתפס בקלקלתו במלחמה נגד המשיח
זמיר
כאחרון סוחרי הבאסטות: הרמטכ"ל שנתפס בקלקלתו במלחמה נגד המשיח
מאת: איתן
אמונים
האירוע
המביש שבו בחר הרמטכ"ל, אייל זמיר, להשליך לוחם גיבור ל-30 ימי מחבוש בשל
ענידת סמל "משיח", אינו רק סיפור על משמעת צבאית יבשה. זהו רגע של חשיפת
מסיכות, שבו התגלתה תהום תרבותית עמוקה שפעורה בין הפיקוד הבכיר לבין הלוחמים
בשטח. בעוד שחיילינו יוצאים לקרב עם תפילה על שפתיהם ואמונה בלבם, נדמה כי בלשכת
הרמטכ"ל מנשבת רוח אחרת לגמרי – רוח שמנסה למחוק כל זכר לזהות יהודית שורשית
ולהפוך את צה"ל לצבא אתאיסטי, קר ומנותק.
הזעם
שאחז בזמיר למראה הפאץ' הקטן לא נבע מצורך בסדר וארגון. הרי כולנו יודעים
שבצה"ל של היום, "אחידות" היא מושג גמיש מאוד כשזה נוגע לאג'נדות
פרוגרסיביות. כאשר מדובר בקידום ערכים המנוגדים לתורה, או בשילוב תפיסות עולם
חילוניות קיצוניות, המערכת יודעת להכיל, לחבק ולתקצב. אך כשמדובר באמונה פשוטה
בבורא עולם, בציפייה לגאולה או בסמל שמזכיר לנו לשם מה אנחנו נלחמים כאן – פתאום
הופך הרמטכ"ל ל"שומר חומות האחידות" הקשוח ביותר.
התנהלותו
של זמיר במקרה זה חשפה דפוס מדאיג. זהו רמטכ"ל ששמו של בבורא עולם נפקד
מנאומיו, שביטויים כמו "בעזרת השם" נראים כזרים לשפתו. תחת הנהגתו,
הלוחם הדתי מוצא את עצמו תחת מתקפה שקטה: הצרת צעדים בנושאי כשרות, קשיים בשמירת
שבת כהלכתה, וניסיון מתמיד להפוך את בני הישיבות והחיילים המאמינים ל"ליגה
נמוכה" שחייבת להתיישר לפי קו חילוני נוקשה. המטרה הסמויה נראית ברורה: הנדסת
תודעה שתהפוך את הצבא למעבדה של חילון, תוך זלזול בערכים שבעבורם מסרו יהודים את
נפשם לאורך הדורות.
ההשוואה
לעולם המערבי רק מעצימה את החרפה. בצבאות ארצות הברית או מדינות אירופה, חייל
שעונד סמל דתי או מחזיק בפריט אמונה זוכה לכבוד ולהגנה תחת חופש הדת. רק כאן,
במדינת היהודים, ענידת סמל המשיח נתפסת כעבירה חמורה הדורשת כליאה. זוהי אנטישמיות
מבית, המוסווית כ"פקודות מטכ"ל". כשזמיר עמד מול הלוחם ודרש להסיר
את הפאץ', הוא לא נראה כמו מנהיג צבאי שקול, אלא כאחרון הפקידים המבוהלים שמא
האמונה היהודית תנצח את הניכור הליברלי שלו.
זמיר
נתפס בפרשה הזו, כפי שנאמר, "עם המכנסיים למטה", כאחרון סוחרי הבאסטות
בשוק מחנה יהודה שנתפסים בקלקלתם ובשעת כעסם מאבדים כל רסן. הניסיון שלו לצייר את
עצמו כמגן הסדר הצבאי התרסק מול גל של שאט נפש ציבורי. הציבור בישראל, שמחובר
למסורת הרבה יותר מחבורת הגנרלים בקריה, מבין היטב: מי שמתעב את סמל המשיח, סופו
שיאבד את הקשר לזכותנו על הארץ הזו. צבא שלא מכבד את אמונת חייליו, צבא שמנסה
להילחם ביהדותו – הוא צבא שמחליש את עצמו מבפנים.
אייל
זמיר, אתה תיזכר לדראון עולם כמי שבחר להילחם בלוחמיו המאמינים במקום לחבק את רוח
הגבורה היהודית. ההיסטוריה של עם ישראל לא שוכחת את אלו שניסו להצר את צעדיה של
התורה והאמונה. בסופו של יום, הפאץ' על מדי הלוחם מייצג נצח, בעוד שהקדנציה שלך
היא רק הערת שוליים חולפת בסיפור הגדול של עם הנצח בארצו. הבושה היא כולה שלך.
התעללות נוראה של הצבא בחסידי חב"ד בגלל שאינם מסתפרים בספירת העומר
הועמדו למשפט - המפקד התעלל בהם מפני שהם שומרים על מסורת אבותיהם שאינם מסתפרים בכל ימי ספירת העומר
חשבון הנפש החרדי: האם האסטרטגיה של דרעי וגפני קרסה?
חשבון
הנפש החרדי: האם האסטרטגיה של דרעי וגפני קרסה?
במשך
עשורים הובלה הנציגות החרדית, בראשות אריה דרעי ומשה גפני, תחת קו ברור שהתווה הרב
שך: התרחקות ממאבקים על שטחי ארץ ישראל בשם העיקרון של "פיקוח נפש".
התפיסה גרסה כי ויתורים מדיניים הם מחיר ראוי לשלם כדי למנוע שפיכות דמים וכדי
להבטיח את המשך קיומו של עולם התורה ללא הפרעות חיצוניות. אולם כעת, אל מול
המציאות המדממת והאיומים הקיומיים על הישיבות, עולה השאלה הכואבת: האם המדיניות
הזו השיגה את ההפך הגמור?
הבסיס
לכל המהלכים הפוליטיים של ש"ס ויהדות התורה היה ההנחה שברית עם השמאל
והימנעות מעימות עם דרישות בינלאומיות יצילו חיים. גפני ודרעי הטיפו לכך שאין לנו
עניין במלחמות על ריבונות, וכי השמאל, בתמורה לשקט מדיני, יאפשר לציבור החרדי לשמר
את אורח חייו ולהגן על בני הישיבות מגיוס. הם ראו בזה מסלול בטוח לפיקוח נפש רוחני
וגשמי כאחד.
אולם
היום, המציאות טופחת על פנינו. אותם ויתורים שנעשו בשם "פיקוח נפש" –
החל מהסכמי קעמפ דויד ובהמשכם הסכמי אוסלו ועד לשתיקה אל מול מהלכים מדיניים
מסוכנים – לא הביאו את השלום המיוחל. נהפוך הוא, הם הובילו למצב ביטחוני רעוע שבו
דם יהודי נשפך כמים. התברר כי התיאוריה שוויתור על שטחים ימנע פיקוח נפש הייתה
טעות אסטרטגית שעלתה בחיי אדם רבים.
חמור
מכך, הבטחת ה"הגנה" על עולם התורה התבררה כמשענת קנה רצוץ. אותם כוחות
בשמאל ובמערכת המשפט, שעבורם הקריבו הנציגים החרדיים את עמדותיהם המדיניות, הם אלו
שמובילים כיום את המערכה לסגירת עולם הישיבות. התברר כי ביום פקודה, השמאל לא רק
שאינו מגן על לומדי התורה, אלא הוא המנוע המרכזי לביטול מעמדם.
הציבור
החרדי מוצא עצמו כיום במבוי סתום. הנהגת דרעי וגפני מכרה את עמדותיה בנושאי ביטחון
ושלמות הארץ עבור הבטחה לביטחון שלא הגיעה, ועבור הגנה על הישיבות שמתפוררת כעת
לחלוטין. במקום להבטיח את "פיקוח הנפש", המדיניות הזו השאירה את הציבור
חשוף גם במישור הביטחוני וגם במישור הרוחני.
זהו
הזמן להוקיע את הקו המדיני שהובילו גפני ודרעי בגרסתם הפוליטית הנוכחית. הנזק
שנגרם לכל דבר שבקדושה הוא עצום: הישיבות בסכנה, והביטחון האישי של כל יהודי
מעורער. היהדות החרדית צריכה לשאול את עצמה: האם ניתן להמשיך לסמוך על הנהגה שכשלה
בכל תחזיותיה, ושהקריבה ערכים יסודיים עבור בריתות פוליטיות שהתבררו כבוגדניות?
התיקון חייב להתחיל בהכרה בכישלון האסטרטגי ובחיפוש דרך חדשה שתגן באמת על חיי עם
ישראל ועל תורת ישראל.
החרדים בירושלים מממנים חילול שבת נוראים בעיר
עוד ועוד חילולי שבת במרחב הציבורי בירושלים במימון עיריית ירושלים.
כמובן שהכל תודות לתמיכתן של המפלגות החרדיות במועצת עיריית ירושלים.
חובה להפיץ בקרב הציבור החרדי, חייבים שידע הציבור החרדי,כמה השבת לא מעניינת את נבחריו.
בישיבת חזון מרדכי בהרצליה, נערך מעמד קבלת פנים לתלמידי הישיבה נתנאל יהודה ונהוראי בכר, שנעצרו ע"י המשטרה הצבאית
בישיבת חזון מרדכי בהרצליה, נערך מעמד קבלת פנים לתלמידי הישיבה נתנאל יהודה ונהוראי בכר, שנעצרו ע"י המשטרה הצבאית בעוון לימוד תורה. צילום: דוד קשת.
הסיכוי להעביר את חוק הגיוס במהלך השבועיים-שלושה הקרובים הוא נמוך
השר אלי כהן ליוני קמפינסקי באולפן ערוץ 7: "הסיכוי להעביר את חוק הגיוס במהלך השבועיים-שלושה הקרובים הוא נמוך ולכן ההערכה שלי שהבחירות תתקיימו בראשון ספטמבר"
הסיכוי שהחלטת המפכ"ל תיושם - נמוך
חילוקי הדעות בצמרת המשטרה על החלטת המפכ"ל להסגיר עריקים חרדים למשטרה הצבאית: "אין לנו מספיק כוח אדם להתמודד מול הפגנות יומיומיות של חרדים, הסיכוי שההחלטה הזו תיושם - נמוך" (יואלי ברים)
ח״כ אביחי בוארון: ״אני קורא לראש הממשלה להביא את חוק הגיוס לאישור המליאה ולהפוך אותו להצבעת אמון בראש הממשלה ובממשלה
ח״כ אביחי בוארון: ״אני קורא לראש הממשלה להביא את חוק הגיוס לאישור המליאה ולהפוך אותו להצבעת אמון בראש הממשלה ובממשלה. מי שירים את ידו נגד ממשלת המחנה הלאומי ונגד ראש הממשלה נתניהו יזכר לדיראון עולם״
לפיד מאיים על ח״כים בליכוד שיתלו אותם ברחובות אם יצביעו למען 'חוק הגיוס'
לפיד מאיים על ח״כים בליכוד:
נתלה ״בכל פינה במדינה״ שלטים עם הפרצוף של מי שיתמוך בחוק הגיוס
שתי תרומות כליה ביום
עמית סגל זועם באולפן: גלי בהרב מיארה רשמה היום שפל חדש
עמית סגל זועם באולפן: גלי בהרב מיארה רשמה היום שפל חדש
אלפי לוחמים מבקשים ביטול העונש
סערת פאצ׳ משיח | כ-5,000 מילואימניקים דורשים מהרמטכ"ל לחזור בו משליחת הלוחם ל-30 ימי מחבוש • במכתב שיזמה תנועת "דור הניצחון" נטען לאכיפה בררנית ופגיעה בלוחמים: "לא ייתכן שעל עבירה פעוטה תינקט יד קשה כזו, בזמן שאירועים חמורים יותר זוכים להקלה. אנו דורשים צדק ללוחם ולמפקד שנשפטו".
*הלל ביטון רוזן
הצבא נגד התורה: רדיפת חסידי חב"ד בצה"ל והאות האחרון להורי החסידות – אל תפקירו את בניכם!
הצבא נגד התורה: רדיפת חסידי חב"ד
בצה"ל והאות האחרון להורי החסידות – אל תפקירו את בניכם!
השבוע נחשפה שוב ערוותו של צבא ההגנה
לישראל, שהפך לצבא המלחמה ביהדות. שני חסידי חב"ד, נשפטו ונענשו בחומרה רק
משום שסירבו לעבור על פסק הלכה מפורש וסירבו להסתפר בימי ספירת העומר. המעשה
המחפיר הזה אינו מקרי; הוא חלק ממסע רדיפה מכוון, קר ומחושב נגד כל מה שריח של
חסידות ויהדות שורשית נודף ממנו.
מטחנת בשר לזהות החסידית
המקרה המזעזע של הלוחמים שנשפטו בגלל
תספורת בספירת העומר הוא איתות אזהרה בוער לכל הורה חב"די: הצבא אינו בית
לחסידות. עבור הפיקוד העליון, המדים קודמים להלכה, ופקודת המפקד קודמת לרצונו של
הרבי. כאשר מפקד בצה"ל דורש מחייל חסידי להסתפר בניגוד להלכה, הוא אינו דורש
"משמעת" – הוא דורש כניעה רוחנית. הוא דורש מהחייל להצהיר שצבא המדינה
הוא בעל הבית על נשמתו, ולא הקדוש ברוך הוא.
המציאות בשטח מוכיחה שצה"ל פועל
כ"מטחנת בשר" חילונית. מי שנכנס למערכת הזו כחסיד ירא שמיים, מוצא את
עצמו תחת מכבש של שחיקה יומיומית. הרדיפה אחרי התספורת היא רק קצה הקרחון של מערכת
שמדירה את חב"ד מהבסיסים, אוסרת על ענידת פאצ'ים של "משיח" ומקדשת
ערכים זרים ומחלנים.
הנתונים המדממים: הכתובת על הקיר
הנתונים המוכחים זועקים לשמיים: אחוזים
מבהילים של חסידי חב"ד שהתגייסו לצבא איבדו את זהותם החסידית. חלקם עזבו את
הדת לחלוטין, ואחרים נשארו "דתיים על הנייר" אך איבדו את הלהט החסידי,
את ההתקשרות לרבי ואת הדיוק במצוות. השירות הצבאי שואב את ה"חיות"
החסידית ומחליף אותה בלאומנות חילונית קרה.
הורים יקרים, הביטו למציאות בעיניים:
מי ששולח את בנו לצבא במתכונתו הנוכחית, מהמר על נשמתו. המספרים לא משקרים. הצבא
אינו מאפשר לשמר חסידות. הוא נועד למחוק אותה בשיטת כור ההיתוך.
הניסיון המר: מסכת של הפרת הבטחות
ההיסטוריה של "הסדרי הגיוס"
בחב"ד רצופה בבגידות של המערכת. כל הבטחה שניתנה בעבר על "מסלולים
חרדיים" או "התחשבות בצרכי החסיד" הופרה ברגל גסה. המקרה הנוכחי של
השפיטה על תספורת בספירת העומר מוכיח שגם לוחמים מצטיינים אינם חסינים מפני רדיפה
דתית. הצבא מחפש "צייתנות חילונית", לא "חסידות לוחמת".
מנהיגי הדור ורבני חב"ד כבר פסקו
את פסקם: אסור להתגייס. פסק
הדין של בית דין רבני חב"ד אינו המלצה, אלא זעקת הצלה. הרבנים זיהו שהצבא הפך
למלכודת דבש שסופה איבוד הדור.
צבא השליחות מול צבא המשמד
לכל חסיד חב"ד יש צבא אחד שבו הוא
חייב לשרת: "צבא השלוחים" של הרבי מלך המשיח. המשימה העליונה היא להפיץ
יהדות, להכין את העולם לגאולה ולהגן על עם ישראל בכוח התורה והמצוות. החלפת
"צבא השלוחים" בצה"ל היא טעות אסטרטגית ורוחנית.
כאשר חסיד נמצא בשליחות, הוא מוגן.
כאשר הוא נמצא בצבא, הוא חשוף לרוחות זרות. המקרה של השפיטה בספירת העומר הוא רק
פרומו למה שמחכה לכל בחור חסידי שיעז להיכנס למערכת הזו. המערכת תנסה לשבור את
רוחו, לספר את שערותיו ולמחוק את אמונתו.
קריאת קודש: הצילו את הילדים!
התגובה למעשי הרדיפה בצה"ל חייבת
להיות ברורה: ניתוק מוחלט. לא
"מסלולים", לא "יעדים" ולא "מכסות". חסיד חב"ד
אינו יכול ואינו רשאי להפקיד את נשמתו בידי מי שנלחם בהלכה.
אל תתפתו להבטחות שווא על "שירות
משמעותי". השירות המשמעותי ביותר הוא לימוד התורה ועבודת השם. מי שחפץ בעתיד
ילדיו, מי שרוצה לראות נכדים חסידיים ויראי שמיים, חייב לשמור את בניו בתוך היכלי
הישיבות ובשדה השליחות. הצבא הוא סכנה רוחנית ודאית, והמקרים האחרונים הם ההוכחה
הסופית לכך.
הרמטכ''ל בחיילים חסידי חב''ד
יו"ר מפלגת נעם, ח"כ אבי מעוז, מגיב לחשיפת ערוץ 14, על חיילים שהועמדו לדין לאחר שלא הסתפרו בספירת העומר.
מפגינים מחר נגד הרמטכ"ל שלוחם ב'משיח'
הזעם נגד הרמטכ״ל אייל זמיר נמשך: מחר מתוכננת הפגנה גדולה מחוץ לכלא בו נמצא לוחם הנח״ל אור, שנכלא בהוראת הרמטכ״ל ל-30 יום על פאצ׳ משיח.
"היום בתניא" יום ב', ב' סיון
"היום בתניא" יום ב', ב' סיון
תניא "ליקוטי אמרים"
המשך פרק נ"ג (עמוד 148)
שנה פשוטה
⛳
השכינה בבית שני:
נקדים שבבית שני, לא היו בקדש הקדשים הארון והלוחות (שכן, לפני חורבן בית ראשון הם נגנזו במקום המטמוניות למטה, שהכין שלמה המלך בעת שבנה את המקדש).
לאור מצב זה, אמרו רז"ל, כי בבית שני לא שרתה השכינה - ומבהיר אדמו"ר הזקן, שאין הפירוש שלא שרתה בו כלל השכינה, אלא שהיא לא היתה בו כפי שהיא שרתה בבית ראשון.
שכן, אף שאותה מדרגה עליונה של השכינה שנמשכה בבית ראשון, נמשכה גם בבית שני. הנה, בבית הראשון, ירדה השכינה למטה "שלא כדרך ההשתלשלות" (כמבואר לעיל). ואילו בבית שני, היא ירדה ממקורה "בדרך ההשתלשלות" (כתהליך שמפורט כאן בתניא).
...
"ומשחרב בית המקדש":
לאור המבואר עד כה, שהשכינה הנמשכת לכל עולם, היא על ידי התלבשותה ב"היכל קדש הקדשים" שבעולם. צריך להבין: לאחר שחרב בית המקדש ו"קדש הקדשים" שבו, כיצד איפוא נמשכת כיום השכינה לעולם?
הנה, חז"ל אמרו "משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד".
ומשמעות פתגם זה לדעת אדמו"ר הזקן: שמאז שנחרב המקדש, קיבל לימוד התורה תוקף מיוחד, שבו הוא מהוה "היכל קדש הקדשים" ו"לבוש" לשכינה העוברת דרכו לעולמינו כאן למטה.
ורבנו מוסיף, שדבר זה אמור, לא רק בלימוד הקבוע לרבים, אלא גם בלימוד שהיחיד קובע לעצמו, וכמאמר רז"ל ש"אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עימו".
נכון שמסלול ירידת השכינה כיום, שונה מעט ממסלולו בזמן הבית (כפי שניתן לדיק מלשון התניא). הרי כידוע, בגלויי השכינה בחינות רבות. וכפי שמתברר, המשכת השכינה שעם לימוד התורה כיום, היא למטה מטה, עד בחינת המלכות דעשיה (יותר מההמשכה שהיתה בקדש הקדשים שבמקדש).
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
הרב הקדוש רבי דב קוק שליט״א מתגלה בחלום לתלמידו מקורבו הרב יקותיאל אוהב ציון שליט״א ומעביר את רצונו לציבור הקדוש
הרב הקדוש רבי דב קוק שליט״א מתגלה בחלום לתלמידו מקורבו הרב יקותיאל אוהב ציון שליט״א ומעביר את רצונו לציבור הקדוש
תפילה מיוחדת בפתח חדרו של הגאון הצדיק רבי דב קוק בבית החולים פוריה בטבריה
בחסדי שמים חל שיפור ניכר במצבו של רבי דב קוק המאושפז בעקבות דלקת ריאות חריפה, מקורביו ערכו תפילה מיוחדת בפתח חדרו בבית החולים פוריה בטבריה.
לאור מצבו של רבינו הגדול רבי דב הכהן [בן שושנה] קוק שליט"א, נתאספנו מנין אנשים בסמוך לחדרו לתפלה מיוחדת הידועה בספרי הסליחות בשם "ענינן".
ידוע שרבינו שליט"א הוסיף בתפלה זו תוספת מרובה על העיקר, והכל על פי סדר הדורות ותמצות העובדות שיש בהם כח עליון להזכיר ענינים של סנגוריא בעבור ישראל.
תפלה זו היא בבחי' מה שאמרו חז"ל "יפה תפלת החולה על על עצמו" (הובא ברש"י בבראשית כא, כז), והנני מצרף בזה את התפלה מסודרת עם מקורות חלקיים לע"ע.
בסוף תפלה זו הצגתי ג' תיקונים נוספים שרגיל רבינו שליט"א לומר עם הציבור על כל צרה שלא תבא.
אין ספק שבצירוף תפלות הרבים עם תשובה וקבלות נכונות, יחזור רבינו שליט"א לאיתנו הראשון בבריות גופא ונהורא מעליא.
מצוה לפרסם תפלה זו בכל אתר ואתר לזיכוי הרבים ולרפואת מרן אור העולם הי"ו.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
הרב דב קוק שליט"א בביאור סוד ועומק ברכת "שככה לו בעולמו" - אל נא רפא נא לו
מרן הגר"ד קוק שליט"א
סוד ועומק ברכת "שככה לו בעולמו"
מרן הגר"ד קוק שליט"א נשאל בנוסח ברכת "שככה לו בעולמו" על בריות ואילנות נאות (ברכות חן ע"ב), דבחשבון האותיות "שככה" עולה בגי' "משה" - האם מזה נלמד שכל היופי והנוי שיש בעולם מתקשר למשה רבינו שנאמר בו "כי קרן עור פניו".
וכה השיב רבינו שליט"א:
כתיב (תהלים קמד, טו) "אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֶׁה' אֱלֹהָֽיו"
"אשרי העם שככה לו" כנגד "ומשה עלה אל האלהים" [שככה גי' משה]
"אשרי העם שה' אלהיו" כנגד "אנכי ה' אלהיך"
משה רבינו אמר (במדבר יא, טו) "וְאִם כָּ֣כָה אַתְּ עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג".
"ככה" בגימטריא "אדם"
משה רבינו טוען להשי"ת, אני אדם העיקרי במעשה בראשית [אד"ם ר"ת אדם דוד משה כנודע], אני א' - מ"ה - הוי"ה דמ"ה [היינו מילוי הוי"ה דאלפין שעולה "מה" - "יוד הא ואו הא"]...
ואם ככה אתה עושה לי - שהוי"ה דא' שבי היא משמשת כ"נושא" כביכול אני "מאן דאמר" שקובע מה קורה בעולם, אם כן, "הרגני נא הרוג", אני לא רוצה את זה... אם אני נעשה נושא להסתכלות בזוית מסויימת שאני קובע... אז בטל כל ה"ונחנו מה"... [ועמש"כ רבינו שליט"א בס' "ומשם עתידין להגאל" (עמ' רפז) עה"פ "מה ה' אלהיך שואל מעמך" וכו', ולהגריא"ז מרגליות בס' כחו דרשב"י (דף לא ע"א). ע"ש].
ובמרדכי היהודי כתיב (אסתר ו, ט, יא) "ככה יעשה לאיש" וכו', והרי ידוע שהוא המשך של משה רבינו ושקול כמותו, [וכמבואר במדרש אסתר רבה (פרשה ב פ"ה), וב"פרי עץ חיים" (שער הפורים), ובס' "יערת דבש" ח"א (דרוש ג), ובס' "מדרש תלפיות" (ענף אחשורוש), ובמש"כ רב אחא"י שליט"א בס' "עתה באתי" (קונ' "עטרת מרדכי" ענין שלישי). ומשם בארה], וזה גופא החידוש שבא להחזיר העטרה לישנה... [וראה זה פלא כי "לאיש" עם ד' אותיות עולה "משה"].
אמור מעתה, זה הכונה בנוסח "שככה לו בעולמו", כיון שמשה רבינו הוא "אדם שבמרכבה", וכל הצורות הנראות בעולם - הם מכח משה דקוב"ה, שהרי הקב"ה "מופשט" ואין לו צורה, והצורות הנראות כאן נמשכות מן הדעות האלהיות האינסופיות שמתבטאות בעוה"ז בצורות, "כשם שפרצופיהן שונין כך דעותיהן שונים" - הדעת בעוה"ז מתבטא בפרצופים, הרי הפרצוף זה לא הדעת, רק שזה מתבטא למטה כך...
נפק"ל מכל הלין מילי דמשה רבינו הוא ראש לכל ה"דעות" ולכל ה"פרצופין". [וראה מש"כ במקום אחר דברכת "אתה חונן לאדם דעת" שייכא במשה רבינו שבו נאמר "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם", שזה בחי' "חונן הדעת". ודו"ק].
נ"ב. שלחתי את הדברים לכבוד חדב"נ ידיד נפשי מהר"ן בקר שליט"א שירחיב קצת את דברי רבינו שליט"א, וכה כתב אלי:
העיתוי שמשה רבנו אומר אם ככה אתה עושה לי וגו', נאמר בבקשת ישראל ממשה רבנו להביא להם בשר. ואומר משה רבנו להשי"ת שאינו חפץ להיות 'הנושא' שהוא זה שמביא לעם ישראל את מה שהם צריכים. כי ברגע שהפניה היא אליו והוא כביכול צריך לדאוג לזה, א"כ הריהו 'משהו' ובטל מעלת 'ונחנו מה', שהיא מדרגת משה כידוע 'מה' דמ'שה' הם סוד שם מ"ה.
[והשי"ן הוא סוד הביטול של משה בג' דברים שדרך בנ"א להתגדל בהם, חכמה גבורה ועשירות, שכולם היו במשה כנזכר בגמ' לתנאי הנבואה, ועי"ז נעשה מג' ביטולי מ"ה ג' מאה שהוא סוד השי"ן וכמבואר בלקו"מ בסוף תורה ד ע"ש].
וזהו שמשה הוא בחינת 'שככה' בחינת שם מ"ה העולה למנין 'ככה', והיא מעלת 'אדם' דמשה, בחינת 'אדם דמרכבה'. וזוהי טענת משה להשי"ת 'אם ככה אתה עושה לי' שאני יחשב למשהו 'הרגני נא הרג' כיון שבטל מדרגתי מדרגת אדם מדרגת ונחנו מה.
ומבאר ענין "שככה לו בעולמו", שכל הציורים שבעולם נמשכים מהתורה בחינת דעת, ומתבטא בפרצופים היינו הציור של כל דבר, והוא ביטוי לנמשל הפנימי היינו שורשו שבתורה. וכיון שהתורה היא בחינת אדם כידוע 'זאת התורה אדם' שהיא שורש כל הנבראים, והתורה היא בחינת משה שהוא אדם דמעשה בראשית, ממילא מצא מין את מינו וניעור שהברכה על דברים נאים היא 'שככה' לו בעולמו, שזה נמשך מהתורה בחינת משה שבו אשרי העם 'שככה' לו. עכ"ד מהרנ"ב שליט"א ויישר כחו.
הדברים קצרים ועמוקים וכתבתים למשמרת ולחיזוק
לרפואתו השלמה של הרב דב הכהן בן שושנה בתושכח"י אכי"ר.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה












.jpg)














