בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שלישי, 3 בנובמבר 2026
יום שני, 2 בנובמבר 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
דרמה פוליטית וביטחונית: בכיר המקורב לממשל טראמפ מזהיר בשיחה חסרת תקדים – "לא נשתף פעולה עם ממשלה שתכלול את גוש השינוי"
דרמה
פוליטית וביטחונית: בכיר המקורב לממשל טראמפ מזהיר בשיחה חסרת תקדים – "לא
נשתף פעולה עם ממשלה שתכלול את גוש השינוי"
רעידת
אדמה של ממש במערכת הפוליטית והביטחונית בישראל, בעקבות דברים דרמטיים שמסר בכיר
המקורב לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בשיחה מיוחדת שהגיעה לידי "בעולמם של
חרדים". על פי המידע, בסביבתו הקרובה של טראמפ מביעים חשש עמוק ומפנים אצבע
מאשימה ישירה כלפי גורמים מרכזיים בגוש השינוי, תוך קביעה נחרצת כי הממשל
בוושינגטון לא יוכל לקיים שיתוף פעולה ביטחוני או מודיעיני הדוק עם ממשלה שבה הם
ייקחו חלק.
הצהרה
זו, המגיעה מאחד האנשים המשפיעים ביותר בסביבתו של הנשיא האמריקני, מעוררת סערה
רבת-עוצמה. "בגוש השינוי ישנם אנשים המסוכנים באופן ישיר לביטחונה של מדינת
ישראל, ואי אפשר לסמוך עליהם בשום אופן", הבהיר הבכיר בשיחה סגורה. לדבריו,
בוושינגטון קיימת דאגה עמוקה לגבי רמת האמינות והדיסקרטיות של דמויות מרכזיות בגוש
זה, עד כדי חשש ממשי מפני זליגת מידע רגיש.
החשש
בוושינגטון: הדלפות ופגיעה בביטחון המדינה
הציר
המרכזי של האזהרה האמריקנית נוגע ליכולת לשמור על סודות מדינה כמוסים ועל שיתוף
הפעולה האסטרטגי הרגיש בין המדינות. הבכיר האמריקני ציין מפורשות כי הממשל מחזיק
במידע המעלה תהיות קשות לגבי חוסר היכולת של אישים מסוימים בגוש השינוי לשמור על
סודיות. "ישנם אנשים שם המסוגלים להדליף דברים חסוים ביותר", הדגיש
המקור, והוסיף כי הנשיא טראמפ לא יסכים לחלוק מידע מודיעיני רגיש או אסטרטגי עם
גורמים אלו.
לדברי
הגורם המקורב, לא מדובר רק בהערכות כלליות, אלא במידע ממשי שהצטבר. הוא רמז כי
קיימים "מידעים חמורים מאוד" בנוגע לאישים הקרובים לגוש השינוי
ולפעילותם, דבר שמגביר את החשדנות בוושינגטון ומציב סימן שאלה גדול מעל עתיד
היחסים המודיעיניים אם ההנהגה בישראל תשתנה בכיוון זה. בסביבת טראמפ מבהירים כי
שיתוף הפעולה המלא והאמון המוחלט שהיו קיימים בעבר מול הנהגה יציבה ואמינה
בירושלים עלולים להפגע באופן אנוש.
השלכות
על המערכת הפוליטית
הפרסום
ב"בעולמם של חרדים" מכה גלים ברחבי המפה הפוליטית. בקרב המפלגות החרדיות
וימין המפה הפוליטית רואים בדיווח זה הוכחה ניצחת לטענה כי יציבות ביטחונית ויחסים
בינלאומיים אסטרטגיים אפשריים רק תחת הנהגה לאומית מובהקת. חברי כנסת ואישי ציבור
ציינו כי הדברים מוכיחים שבעלות הברית הגדולות ביותר של ישראל רואות בגורמים
מסוימים בגוש הנגדי סיכון ממשי ולא שותפים לגיטימיים לניהול ענייני המדינה הרגישים
ביותר.
מנגד,
במערכת הפוליטית מעריכים כי הפרסום יגביר את הלחץ הציבורי סביב סוגיית האמינות
והאחריות הביטחונית של המועמדים השונים. בעידן שבו האיומים האזוריים הולכים
וגוברים, השאלה מי מסוגל לנהל את הקשר המורכב והחיוני עם הבית הלבן מבלי לסכן את
האינטרסים הביטחוניים של ישראל הופכת למרכזית מתמיד.
האמירה
הנחרצת כי "טראמפ לא ישתף שום מידע עם אנשים מגוש השינוי" מהווה תמרור
אזהרה חסר תקדים עבור הבוחר הישראלי, וממחישה את כובד המשקל שנושאים היחסים
הבינלאומיים של ישראל בתוך מערכת השיקולים הפוליטית הפנימית.
החטא ועונשו
החטא
ועונשו: כיצד הפכו סמוטריץ' וסטרוק ל"אידיוטים השימושיים" של השמאל
ההיסטוריה
הפוליטית של מדינת ישראל תיזכר כנראה כסדרה של החטאות קולוסאליות, אך ספק אם היה
מהלך פוליטי כה עיוור, כה מתאבד וכה מנותק מהמציאות כמו התנהלותם של בצלאל
סמוטריץ' ואורית סטרוק בשנה האחרונה. מי שהתיימרו להיות המבוגרים האחראים של המחנה
הלאומי, שומרי החומות של הזהות היהודית ומגיני ארץ ישראל, התגלו פעם נוספת כפי
שכינו זאת פרשנים פוליטיים בכירים כמו עמית סגל ושלמה פילבר בקונטקסטים שונים –
כ"אידיוטים שימושיים" בשירות האגף השמאלי של המפה הפוליטית.
הכתובת
לא רק שהייתה על הקיר; היא נכתבה באותיות קידוש לבנה, בדם, ביזע ובאזהרות חוזרות
ונשנות. לפני כשנה, כאשר החל גל העכור והמתוזמן של ההסתה נגד הציבור החרדי ולומדי
התורה, התריעו רבים בתוך גוש הימין: אל תיגררו למלכודת הדבש הזו. הזהרנו אתכם
שהקמפיין נגד עולם התורה אינו קמפיין ענייני על שוויון בנטל, אלא כלי נשק פוליטי
מתוחכם שנועד לפרק את הברית ההיסטורית של הימין, להפיל את הממשלה ולהעלות את השמאל
לשלטון. אך סמוטריץ' וסטרוק, ביהירות מגזרית אופיינית, בחרו להצטרף למקהלת
המקטרגים.
העיוורון
הפוליטי וההצטרפות למקהלה
החטא
הגדול של הנהגת הציונות הדתית הנוכחית הוא חוסר היכולת לקרוא את המפה האסטרטגית.
הם ראו בביקורת על הציבור החרדי הזדמנות לקרוץ לבייס הליברלי יותר, להוכיח
"ממלכתיות" מזויפת ולרכוב על גלי פופוליזם זמניים. סטרוק וסמוטריץ' לא
הבינו – או סירבו להבין – שכל מסע ההסתה הזה מעולם לא נוהל מתוך דאגה כנה
לצה"ל, אלא מתוך מטרה ברורה להביא לנפילתם שלהם עצמם.
השמאל
הישראלי, חמוש במערכי תקשורת משומנים, זיהה את נקודת התורפה: הקנאה המגזרית הישנה
והטובה. ברגע שראשי הציונות הדתית נתנו לגיטימציה לשיח המוקצה נגד עולם הישיבות,
הם שמטו את הקרקע מתחת ללגיטימיות של הימין כולו. הם הפכו את לומדי התורה לשעיר
לעזאזל, ובכך העניקו תעודת הכשר לקמפיין שלם שמטרתו הסופית היא עקירת ההתיישבות,
חלוקת הארץ ומחיקת כל סממן יהודי מהמרחב הציבורי.
המלכודת
שהפכה למציאות
מה
שהתרחש בפועל הוא ביטוי מובהק של "החטא ועונשו". השמאל השתמש בסמוטריץ'
ובסטרוק כדי לערער את היציבות הפנימית של הקואליציה, וכאשר המשימה הושלמה – הגרזן
הפוליטי הופנה כלפיהם. הציבור החרדי, שחש נבגד בצדק על ידי שותפיו הטבעיים, לא
יכול היה עוד לשאת את השותפות הזו. הברית הפוליטית האיתנה שהחזיקה את המחנה הלאומי
במשך עשורים התרסקה לאלפי רסיסים, בדיוק לפי התוכנית ששורטטה במעבדות הפוליטיות של
האופוזיציה.
אותם
"מפגרים פוליטיים", כפי שהם מצטיירים בעיני מי שראה את הנולד, שיחקו
לידי האויב הפוליטי המר ביותר שלהם. הם הזינו את מכונת הרעל שהופנתה נגד החרדים,
מבלי להבין שהחוליה הבאה בשרשרת המזון היא הם עצמם. השמאל מעולם לא הבחין בין
דתי-לאומי לחרדי; עבורם, שניהם מייצגים את המכשול בפני מדינת כל אזרחיה. השימוש
בסמוטריץ' היה זמני וטקטי בלבד.
הלקח
המר לימין
התוצאה
ההרסנית של העיוורון הזה ברורה לכל: עליית השמאל, חוסר יציבות משווע ופגיעה אנושה
במרקם הדתי והלאומי של המדינה. הנהגת הציונות הדתית הוכיחה שהיא חסרה את הגדלות
הנדרשת כדי להוביל מחנה. במקום לגלות אחריות, להרגיע את הרוחות ולשמור על הלכידות,
הם העדיפו כותרות רגעיות וטפיחות על השכם מהתקשורת הממסדית.
ההיסטוריה
לא תסלח למי שהיה חתום על פירוק גוש הימין מבפנים. האזהרות שנשמעו לפני שנה
מהדהדות כעת כנבואת זעם שהתגשמה במלואה. אם הימין חפץ חיים, הוא חייב להקיא מתוכו
את אותה פוליטיקה קטנונית ומגזרית שהביאה לאסון הזה, ולהבין שההגנה על התורה ועל
הארץ היא מקשה אחת שאינה ניתנת להפרדה.
משא ומתן – כן, פשרה על יסודות התורה – לא
משא
ומתן – כן, פשרה על יסודות התורה – לא
פרשת
חיי שרה מלמדת אותנו מה מוטל על כל דור לשמור ולהעביר לדור הבא
מאת
הרב אליעזר שמחה ווייס
אחד
היסודות שעליהם עומד קיומו של עם ישראל הוא ההמשכיות. דור אחר דור, מאב לבן ומרב
לתלמיד, עוברת אלינו אותה תורה, אותה אמונה ואותה דרך חיים שהנחילו לנו אבותינו.
אין אנו מתחילים את דרכנו מחדש בכל דור, ואין אנו רשאים לראות בתורה דרך חיים
שהייתה יפה לשעתה, אך כביכול אינה מתאימה למציאות המשתנה.
העולם
משתנה, התנאים משתנים והניסיונות העומדים בפני כל דור שונים מקודמיהם. אולם יסודות
התורה אינם משתנים. מה שהיה נכון ונצחי בדורם של אברהם, יצחק ויעקב, נכון ונצחי גם
בדורנו.
פרשת
חיי שרה מעמידה בפנינו שלושה יסודות גדולים הנוגעים להמשכיות עם ישראל: עמידתו של
אברהם אבינו על הבטחת הקב"ה, המשכיות הברית אצל יצחק אבינו, והעברת דרכה של
שרה אמנו אל רבקה. שלושת המאורעות הללו מלמדים אותנו מהי האחריות המוטלת על כל דור.
חז"ל
קבעו את הכלל: ״מעשה אבות סימן לבנים״. מעשיהם
של אבותינו אינם רק סיפורים על מה שהיה. הם מלמדים אותנו כיצד עלינו לחיות, על מה
עלינו לעמוד ומה מוטל עלינו לשמור ולהעביר לבנינו ולבני בנינו.
לאחר
פטירת שרה אמנו פונה אברהם אבינו אל בני חת בבקשה לרכוש מקום קבורה עבורה. בדבריו
אליהם הוא אומר:
״גֵּר
וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם״ [בראשית
כ"ג, ד']
רש"י
מביא את דברי חז"ל ומבאר שאברהם אמר להם: אם תרצו, הריני גר ביניכם; ואם לאו,
הריני תושב ואטלנה מן הדין, שהרי הקב"ה אמר לי: ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״.
אברהם
אבינו ידע היטב מהו מקור זכותו על הארץ. לא הסכמתם של בני חת היא שהעניקה לו את
הקשר לארץ ישראל, ולא רצונם הטוב הוא שקבע את זכותו. זכות זו נבעה מהבטחת
הקב"ה.
אולם
כאן מתגלה יסוד נוסף. אברהם אבינו אינו מסתפק בידיעת ההבטחה. הוא פועל כדי לרכוש
את מערת המכפלה, מנהל משא ומתן עם עפרון ומשלם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.
התורה מאריכה בתיאור המשא ומתן ובפרטי הקניין, כדי להראות לנו עד כמה הקפיד אברהם
שהקניין יהיה ברור ושלם.
לכאורה,
אם הקב"ה כבר הבטיח את הארץ לאברהם ולזרעו, מדוע היה צורך בכל המשא ומתן הזה?
אלא
שאברהם אבינו מלמד אותנו כי אמונה בהבטחת הקב"ה אינה פוטרת את האדם מן החובה
לעשות את המוטל עליו. אדרבה, דווקא מתוך אמונתו השלמה בהבטחה הוא פועל כדי לבסס את
אחיזתו בארץ. ההבטחה האלוקית אינה באה במקום האחריות המעשית, אלא מעניקה לה את
יסודה.
מערת
המכפלה הייתה הקניין הראשון של אחוזת קבר בארץ ישראל. לא הייתה זו רק רכישת מקום
קבורה לשרה אמנו, אלא מעשה בעל משמעות לדורות. אברהם אבינו עמד על זכותו ולא ויתר
על היסוד שעליו נבנה הקשר שבין עם ישראל לארצו.
אולם
יש כאן גם לימוד הנוגע להתנהלותו של אדם העומד על עקרונותיו. אברהם אבינו ידע לנהל
משא ומתן. הוא ידע לדבר עם בני חת, להידבר עם עפרון ולפעול להשגת מטרתו. הוא לא
נמנע מלנהל שיחה ולא ראה בכל משא ומתן פגיעה בעקרונותיו. אבל הוא ידע היטב מהי
מטרתו ועל מה אינו מוכן לוותר.
הבחנה
זו חשובה במיוחד גם בחיי הציבור. בכל דור יש צורך במשא ומתן, בדיונים ובהשגת
הסכמות. לעיתים יש מטרות ציבוריות חשובות שיש לפעול להשגתן, ויש מקום לחפש דרכים
שיביאו תועלת לציבור התורה ולכלל ישראל. אולם דווקא בשעה שמבקשים להשיג הישגים
חשובים, אסור לשכוח היכן עובר הגבול שאין לעבור אותו.
אפשר
לנהל משא ומתן על עניינים מעשיים, אך אין להפוך את יסודות התורה לנושא למשא ומתן.
התורה, קיום המצוות והמשך קיומו של עולם התורה אינם סעיפים שאפשר להחליף תמורת
הישג ציבורי או מדיני.
יש
להיזהר במיוחד כאשר השגת תועלת מסוימת כרוכה בהישענות על גורמים שתפיסת עולמם
רחוקה מיסודות התורה ומדרך ישראל סבא. אין די לבחון מה אפשר לקבל היום ומה ניתן
להשיג מחר. יש לבחון גם מה עלול להיות המחיר הרוחני של אותה הסכמה, ומה יהיו
השלכותיה על הדורות הבאים.
לפעמים
נדמה כי ויתור מסוים יאפשר להשיג דבר חשוב יותר. אולי יתקבל יתרון ציבורי, אולי
תושג הקלה בעניינים מסוימים ואולי ייפתחו דרכים להישגים נוספים. אולם לא כל הישג
הוא רווח, ולא כל הסכמה היא הצלחה. אם בדרך להשגת תועלת זמנית נחלשת הנאמנות
ליסודות התורה, הרי שהרווח של היום עלול להפוך להפסד של מחר.
אחריותם
של העומדים בראש הציבור אינה נמדדת רק במה שהצליחו להשיג, אלא גם במה שלא הסכימו
לוותר עליו. יש דברים שאפשר לדון בפרטיהם, אך לעולם אין להתפשר על עצם יסודותיהם.
את דרך התורה אין משנים כדי לזכות בהסכמה, ואין מחליפים נאמנות של דורות ביתרון של
שעה.
בהמשך
הפרשה אנו מוצאים יסוד נוסף, הנוגע לעצם המשכיותו של עם ישראל.
לאחר
פטירת אברהם אבינו נאמר:
״וַיִּקְבְּרוּ
אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו״ [בראשית כ"ה, ט']
רש"י
מעיר שהתורה הקדימה את יצחק לישמעאל, אף שישמעאל היה הבכור, ומביא את דברי
חז"ל שעשה ישמעאל תשובה והניח ליצחק ללכת לפניו.
שני
בנים היו לאברהם אבינו, אך המשכיות הברית שהקב"ה כרת עמו נמסרה ליצחק.
הקב"ה אמר לאברהם: ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״. לא עצם הייחוס
המשפחתי הוא שקבע את המשך הברית, אלא הבחירה האלוקית ביצחק אבינו.
יש כאן
לימוד עמוק. עם ישראל אינו רק משפחה הממשיכה את זכרם של אבותיה. הוא עם הנושא ברית
ותורה. אין די בכך שאנו יודעים מי היו אבותינו ומה הייתה דרכם. מוטלת עלינו החובה
להמשיך את דרכם בפועל.
התורה
אינה מנהג שהתקבל במשך הדורות ואפשר לשנותו בהתאם לרוח התקופה. היא תורת ה',
שניתנה לנו ונשארת אמת ונצחית בכל דור ודור.
אין
פירוש הדבר שאין מקום לשיקול דעת בהתמודדות עם שאלות חדשות. כל דור מתמודד עם
מצבים שלא היו מוכרים לדורות הקודמים, ויש צורך בתלמידי חכמים שיבררו את ההלכה
ויורו כיצד לנהוג בכל מצב. אולם יש הבדל ברור בין בירור הדרך הנכונה לקיום התורה
במציאות חדשה לבין שינוי יסודות התורה כדי להתאימם לרוח הזמן.
אין
לנו רשות לוותר על עקרונות התורה מפני שלעתים נדמה לנו שהדבר יביא תועלת, יקל
עלינו או יעניק לנו יתרון מסוים.
ואת
היסוד העמוק ביותר של המשכיות הדורות אנו מוצאים בתיאור חזרתה של הברכה לאוהלה של
שרה אמנו.
לאחר
פטירת שרה שולח אברהם את אליעזר למצוא אישה ליצחק. כאשר רבקה מגיעה, נאמר:
״וַיְבִאֶהָ
יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ... וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ״ [בראשית כ"ד, ס"ז]
רש"י
מביא את דברי חז"ל ומפרט את שלוש הברכות שהיו מצויות באוהלה של שרה: נר דולק
מערב שבת לערב שבת, ברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האוהל. כאשר נכנסה רבקה לאוהל,
חזרו אותן ברכות.
יש כאן
גילוי נפלא של המשכיות. שרה אמנו הסתלקה מן העולם, אך הבית שבנתה ודרכה המיוחדת לא
נעלמו. רבקה נכנסה לאותו אוהל והמשיכה את הדרך. הברכות שחיו באוהלה של שרה חזרו
והופיעו באוהלה של רבקה.
יצחק
אבינו מצא נחמה בכך שדרכה של אמו ממשיכה להתקיים. לא רק זכרה של שרה נשאר, אלא גם
אורח חייה, קדושת ביתה והברכה שהייתה שרויה בו.
מכאן
אנו למדים מהי המשמעות האמיתית של מסירת התורה מדור לדור. אין די בכך שנלמד את
ילדינו מה כתוב בספרים. עלינו להכניס את התורה לתוך חיי הבית, עד שתהיה חלק בלתי
נפרד מכל מעשינו.
הבית
היהודי אינו נבנה רק מקירות ומריהוט. יסודו בתורה, ביראת שמים, בקדושת השבת
ובחינוך הילדים. בבית לומד הילד לראשונה מהי תפילה, מהי אמונה, מהי שבת ומה פירושם
של חיים יהודיים על פי התורה.
שלוש
הברכות הללו מלמדות אותנו כי קדושת הבית אינה מתבטאת רק בשעות שבהן האדם יושב
ולומד תורה. היא צריכה ללוות אותו בכל תחומי החיים.
וזוהי
אחריות המוטלת על כל אחד מאתנו.
בחור
ישיבה צריך לשאול את עצמו: האם אני מנצל את שנותיי בישיבה כדי לבנות את עולמי
הרוחני? האם אני קובע לעצמי סדרי לימוד ועומד בהם? האם אני מבין שהתורה אינה רק מה
שאני לומד בין כותלי הישיבה, אלא היא הדרך שבה עליי לנהל את כל חיי?
הורים
צריכים לשאול את עצמם: איזה בית אנו בונים לילדינו? האם הם רואים אצלנו קביעות
לתורה, תפילה, הקפדה על המצוות ומידות טובות? האם השבת היא באמת מרכז הבית? האם הם
רואים שהתורה עומדת בראש סדר העדיפויות שלנו?
אין די
בכך שנאמר לילדינו שהתורה חשובה. הם צריכים לראות זאת בחיי היום־יום. הם צריכים
לראות שאנו עומדים על עקרונותינו גם כאשר הדבר אינו נוח, שאיננו מחפשים קיצורי דרך
ושאיננו מוותרים על קיום המצוות כדי להשיג נוחות או יתרון חולף.
כך
נבנה בית של תורה. כך נמשכת דרכה של שרה אמנו. וכך מעבירים את דרך האבות לדור הבא.
המשכיות
הדורות אינה מתרחשת מאליה. היא דורשת מאמץ, עמל והקפדה בכל יום מחדש. היא נבנית
בדף הגמרא שנלמד, בתפילה הנאמרת בכוונה, בשבת הנשמרת כהלכתה, במצווה המקוימת
בהידור ובמידות הטובות שהילדים רואים בבית.
אנו
חיים בתקופה שבה נשמעות שאלות רבות על זהותו של עם ישראל ועל דרכו. יש המבקשים
להפריד בין העם לבין התורה, בין הקשר לארץ ישראל לבין הברית שכרת הקב"ה עם
אבותינו, ובין החיים היהודיים לבין קיום התורה והמצוות.
דווקא
בשעה זו עלינו להתחזק בידיעה כי אין קיומנו נשען על כוחנו בלבד. דוד המלך אומר:
״הִנֵּה
לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל״ [תהילים קכ"א, ד']
אנו
מאמינים בהשגחת הקב"ה ובשמירתו על עמו. אולם אמונה זו מחייבת אותנו גם למלא
את חובתנו. עלינו להרבות בלימוד התורה, להקפיד על קיום המצוות, לחזק את בתי ישראל
ולגדל דורות של יהודים הנאמנים לתורה ולדרך אבותינו.
שלושת
המאורעות שבפרשתנו משלימים זה את זה. אברהם אבינו מלמד אותנו לעמוד על היסודות
שהקב"ה הניח לנו ולא לוותר עליהם. יצחק אבינו מלמד אותנו כי הברית נמשכת בדרך
שהקב"ה קבע. רבקה אמנו מלמדת אותנו כיצד המשכיות זו מתגשמת בתוך הבית היהודי,
כאשר הדור הבא מקבל את דרך קודמיו וממשיך אותה בחייו.
זוהי
גם חובתנו.
אין
אנו נדרשים לחיות את חייהם של אבותינו בתנאים שבהם הם חיו. המציאות השתנתה,
האתגרים שונים, ויש צורך להתמודד עם כל דור לפי עניינו. אבל אין פירוש הדבר שעלינו
להחליף את הדרך. אפשר וצריך למצוא פתרונות לשאלות חדשות, אך את יסודות התורה עלינו
לשמור בשלמותם.
אסור
לנו לטעות ולחשוב שוויתור על עקרונות התורה הוא מחיר שכדאי לשלם כדי להשיג הישג
כלשהו. מה שנראה כהצלחה זמנית עלול להתברר כהפסד רוחני לדורות. חובתנו אינה להתאים
את התורה לרוח הזמן, אלא לחיות על פי התורה בכל זמן ובכל מצב.
אין
אנו צריכים להמציא דרך חדשה בכל דור. אנו צריכים להיות ראויים לדרך שקיבלנו
מאבותינו.
זוהי
האחריות המוטלת עלינו: לא רק לזכור את אברהם ושרה, יצחק ורבקה, אלא להמשיך את
דרכם. לא רק לדבר על התורה, אלא לחיות על פיה. לא רק לקבל את אשר הנחילו לנו
אבותינו, אלא להעבירו לבנינו ולבני בנינו בשלמותו, בלי לגרוע מיסודותיו ובלי
להתפשר עליהם.
כך
נשמרת שרשרת הדורות של עם ישראל. כך ממשיכה הברכה מאוהלה של שרה אל בתי ישראל בכל
דור ודור. וכך נזכה שגם הדורות הבאים יוכלו לומר עלינו כי שמרנו על הפיקדון
שקיבלנו מאבותינו והעברנו אותו הלאה בשלמותו.
מיליון אשמים, נרדף אחד - ההורים, הישיבה, המחנך וההנהלה במרדף אחר האשם. מי מחפש את הילד?
מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש השוהה בלונדון עבור קרן עולם התורה, שוחח לפני שעה קלה עם הכלה שבעלה הטרי נעצר באכזריות באמצע השבע ברכות
"מהניסיון הקשה הזה יהיה לך ברכה והצלחה וחיים מאושרים עם החתן": מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש השוהה בלונדון עבור קרן עולם התורה, שוחח לפני שעה קלה עם הכלה שבעלה הטרי נעצר באכזריות באמצע השבע ברכות
רבני ש"ס לאחר מפלתם בבחירות מוכנים ללכת עם השמאל
יואלי ברים במהדורה: זקן רבני ש"ס הרב משה מאיה אומר בשיחות סגורות בימים האחרונים: "אין בעיה עקרונית ללכת לממשלה בראשות אייזנקוט או כל אחד אחר מהשמאל, הם תמיד היו פרטנרים טובים"
יותם זמרי טוען שמפלגת יהדות התורה מבצעת תרגיל פוליטי: "הם מוציאים עכשיו את כל האמת מהשמאל, בשתיקה, בחכמה, בענווה
יותם זמרי טוען שמפלגת יהדות התורה מבצעת תרגיל פוליטי: "הם מוציאים עכשיו את כל האמת מהשמאל, בשתיקה, בחכמה, בענווה. אני לא מאמין לרגע שיהדות התורה ילכו עם הגוש הזה"
גולדקנופף מכריז רשמית על התנאים שלו למו״מ עם איזנקוט. פטור מגיוס מלא מלא. ללא סנקציות. ללא יעדים
ישי כהן: גולדקנופף מכריז רשמית על התנאים שלו למו״מ עם איזנקוט. פטור מגיוס מלא מלא. ללא סנקציות. ללא יעדים
האכזריות של משטרת דני לוי הכושל עוברת כל גבול
האכזריות של משטרת דני לוי הכושל עוברת כל גבול. אישה בהיריון נפצעה בינוני מרימון משטרתי, אדם שנקטעו אצבעות רגליו מבטונדה שהופלה, בחור בן 15 שנפגע בחזה מרימון ועוד כמה פצועים ברמות שונות ועוד.
המדינה בוערת: מאבק רב חזיתי לשחרור החתן שנעצר לעיני כלתו הטרייה תוך כדי ימי השבע ברכות
המדינה בוערת: מאבק רב חזיתי לשחרור החתן שנעצר לעיני כלתו הטרייה תוך כדי ימי השבע ברכות
מחאה בישיבה בצפת נגד הגייס דיקשטיין
"היום בתניא" יום ב', כ"ב חשון
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ"ט (עמוד ק"נ)
שנה פשוטה
⛳
"וזהו שכתוב בזוהר פרשת פקודי":
כנאמר לעיל, שעל ידי המצוות נעשים הלבושים לקליטת הגילויים שבעולם התחיה. הנה כך מובא בזהר דף רכט, ב אודות המעשים הטובים (=המצוות) שבהם ועל ידם נמשך הלבוש לקליטת התענוג שבגן עדן.
להרחבת הבאור נציין, כי אף שמדובר כאן בשתי בחינות שונות של תענוג. שכן, בעולם התחיה התענוג הוא מגילוי האור ה"סובב כל עלמין", ואילו בגן עדן התענוג הוא מגילוי האור ה"ממלא כל עלמין". בכל זאת אין מצוות כאלו שמהם מתהוה הלבוש לקליטת התענוג שבזמן התחיה, ומצוות אחרות שמהם מתהוה הלבוש לקליטת האור בגן עדן. אלא מאותה המצוה, מאותו הרצון העליון (לקיים את המצוה), מתהוה בעצם "לבוש" רב תכליתי - "לבוש" הכולל בתוכו את ההארה התחתונה מגילוי התענוג שבעולם התחיה, וכן את ההארה התחתונה מגילוי התענוג שבגן עדן. ובכל מקום בו תהיה הנשמה (אם בגן עדן ואם בעולם התחיה), יסיע לה הלבוש לקלוט את התענוג המתאים המתגלה במקום זה.
...
הלבושים בגן עדן התחתון ובגן עדן העליון:
נכון, שלבושי הצדיקים בגן עדן התחתון הם מהמעשים הטובים של התורה והמצוות. ובהגיע הנשמה לגן עדן העליון מזדמנים לה שם לבושים אחרים נכבדים עליונים מהרצון שבלב והכונה שהוא שילב בתורתו בתפילתו, כנאמר בזהר (פרשת ויקהל דף רי).
הנה גם כאן, אין לומר שיש לבושים שמתהוים ממעשה המצוות, ויש לבושים שמתהוים מהכונה שמצווים לשלב בעת קיום המצוות.
האמת היא שגם הלבושים שבגן עדן העליון מתהוים מעצם מעשה המצוות. אלא היות שבשתי בחינות גן העדן ישנן גילויי אורות ברמה אחרת. הנה, מהבחינה התחתונה המתגלית בגן עדן התחתון נמשך הלבוש לגן עדן זה. ומהבחינה התחתונה של הגילוי בגן עדן העליון נמשך הלבוש לגן עדן זה - אולם כאמור, כל הלבושים הללו מתהוים באותו מעשה (על דרך החילוק המבואר לעיל בין הלבושים לעולם התחיה ללבושים של גן עדן).
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
מרן הגר"ד קוק שליט"א מבאר בשיחה נוקבת עד חללי הלב - "מה זה היטלר"?!
מרן אור העולם הגר"ד קוק שליט"א
"אני יותר רגוע מהיטלר"
מבט נוקב על פעלולי יצר הרע בלב האדם
הנני להביא כאן שיחה נוקבת מאד ששמעתי מפי קדשו של מרן הגר"ד קוק שליט"א.
הדברים הנוקבים נאמרו כלפי, אך רבינו שליט"א כדרכו מדבר רק אל עצמו, ומבייש את עצמו כאחרון רשעי הדור.
הדברים מובאים כאן כהוייתם ממש לפי רוב החיזוק שיש בהם, ובודאי כל שומע שיעמיק בדברים הנוראים הללו יחזור בתשובה, ויה"ר שיהיו הדברים לרפואתו השלמה של מרן שליט"א.
וזה לשון קדשו של רבינו שליט"א:
נסביר מה זה היטלר, היטלר זה לא "אדם" שהוא "אדם רשע", אלא כמו שאמרו על כמה גדולים שאם ישרטו אותם בבשר, אז לא יצא מהם דם אלא יצא "אביי ורבא", הביולוגיה שלהם זה אביי ורבא, ככה היה ידוע על כמה גדולי עולם, יש להם רשב"א בדם, יש להם דרושי תורה עמוקים, כך מצולם בדם שלהם אביי ורבא, זה מה שמחיה את הדם שלהם, זה ה"פלסטמה" [הנוזל הצהוב שמחיה את הדם] של הדם שלהם, הדם הוא הנפש – הנפש שלהם זה אביי ורבא, כך אמרו על כמה גדולי ישראל, חלקם בדור הזה ורובם בדור הקודם.
וכשם ששמענו כך על הגדולים הללו, זה הסיפור כאן, אם תחתוך וריד של היטלר, לא יצא דם, אלא יצא חומר ששמו אכזריות, הביולוגיה תצלם פה אכזריות, היא לא תצלם דם, היא תצלם חפצא של דם, אבל הדם הזה הנוף שלו זה אכזריות, זה לא חפצא של דם, זה חפצא של אכזריות, זה לא חפצא מוחשי ששמו דם, אלא "מופשט" ששמו אכזריות.
הנה היטלר... הנה היטלר... מי יאמר נקיתי לבי, על עצמי אני מעיד, עליכם אני לא יכול להעיד, על עצמי אני מעיד כמאה עדים, אני יותר גרוע מהיטלר, אני רוצה את הרע "בגלל שהוא רע", לא "אע"פ שהוא רע - אני לא מתגבר על עצמי", אלא בגלל שהוא רע!! אני רוצה להיות אכזרי בגלל שאני נהנה מהאכזריות עצמה, לא שיש לי איזה משהו לקבל - ואני מסכים באילוץ להיות אכזרי כדי לקבל אותו, לא!! אלא שאני נהנה מהאכזריות, פרוייקט לשם יחוד מיוחד לשם אכזריות... כמה שיותר אכזריות אני יותר נהנה... זה המעין שלי... הנה היטלר...
אדוני... אני אומר הנה היטלר... הנה הלב של כל אחד ואחד, מי שלא מכיר ולא מזהה את זה בעצמו אז הוא "לא נחית", כל הסיבה שאני רוצה אותו [את הרע] זה לא בגלל שהוא טעים - אלא בגלל שהוא רע זה כל הסיבה שאני רוצה אותו ושמח בו, זה כל ההנאה שלי, יותר טעים וכשר לא קונה אותי, פחות טעים ואסור ו"רע" - זה קונה אותי... הנה היטלר, הנה "אשכנז וריפת ותגרמה"...
מי יאמר נקיתי לבי... אני רואה סביב הלב שלי כ"כ "היטלר", הלואי רק היטלר, מי שאוחז מה זה עבירה יבין מה שאני אומר, אני לא יכול לומר בדיוק הכל, יש פה כבוד האדם, אני לא יכול לחשוף כ"כ וגם לא להחשף, אני בכל זאת בשר ודם, אני לא משה רבינו, יש לי את הכבוד שלי, וידוע לי שאין בעולם בעל גאוה גדול ממני, אז ממילא אני לא יכול להחשף, אבל מי שהוא "נחית" הוא מבין אותי...
מי שהוא נחית לפגם הברית... תנחות לעבירה של פגם ברית, זה אבא של היטלר, זה לא "טעים", זה "רע", היטלר לא נהנה בדיוק ככה, זה היה חצי מזה חצי מזה, היה לו גם "פרוייקט" [שגעון] להרוג יהודים, לא "רק" אכזריות, היה "גם" אכזריות בתוך זה...
כאן אין לי שום פרוייקט אחר, רק אכזריות בלבד, רק לטבול באוקינוס של האכזריות, כמה שאני טובל בו יותר עמוק כך אני נהנה, רק כך אני נהנה...
הנה היצר הרע שלי, אני מעיד על זה... מי שרגיש בלב שלו קצת, מי שמבין מה זה חטא...
אמרתי עכשיו למישהו שהמשפחה שלו "שטרייכר", אני לא מקבל את המשפחה הזו, "דער שטרימר" זה שטרייכר, אמרתי לו אני לא מדבר אתך, הוא התבייש, על המקום הוא החליף ל"שכטר", לאן הגעת ב"אשכנז" שלך, תפסיקו למען ה', וכי זה קדוש להיות אשכנזי, תפסיקו את הקללה הזאת, אל תגיד אני אשכנזי, תגיד "אני יהודי"...























