בתוך ימים יוצאים לדרך - ההכרעות עד ליום שלישי

איזה שבוע, התחיל בהבטחות לחיבורים וזיווגים שיצליחו לעבור אחוז חסימה ומסתיימת בפרישה של הרבה מאלו שחלמו להיות בכנסת הבאה. גלעד אלדן למשל ויולי אדלשטיין שהיו משוכנעים שהם הולכים לכבוש את העולם הודיעו היום כי הם פורשים מפני שלא יכלו לחבור לגנץ שעדיין לא פורש יש לו עוד כמה ימים להחליט. האגו לא נותן לו לפרוש ויתכן שימשיך מתוך תקווה שהוא ישאר התקווה האחרונה אצל מי שחלמו להצביע למי שכבר לא רצים

בכל המפלגות מהפכות, ואין עדיין הכרעות של ממש. אפילו בעוצמה יהודית חשבו בשבוע שעבר שהכל סגור הכל התהפך וטלי גוטליב תהיה מספר שתיים של בן גביר, ויתכן שיצורפו עוד מהליכוד. בציונות הדתית עשו את הכי חכם בצירוף פייגלין, עושה רושם כי יכנסו במספר מכובד של מנדטים יותר מארבעה בקושי שהסקרים ניבאו להם, וגם בהפרשים שבין איזנקוט לבנט מהפך. איזנקוט נופל במנדטים ובנט עלה השבוע כנראה על חשבונו של איזנקוט, ובקיצור עד ליום שלישי בלילה הדברים לא סגורים

מה שחשוב לנו החרדים מה קורה ב'יהדות התורה' ומה יקרה בש"ס. זו האחרונה מרכיב הרשימה הוא אריה דרעי שכבר הרכיב רשימה הוא אמר השבוע כי יהיו הפתעות לכאן ולכאן שפירושו חלק הולכים הביתה וחלק חדשים, עד ליום שני או שלישי הכי מאוחר נדע מה קורה שם

הבעיה הכי קשה היא 'דגל התורה'. בעוד שבאגודת ישראל כבר קבעו מי הם המתמודדים אין שינוי, הרבי מבעלזא השבוע הודיע לאייכלר שהוא נציגו, אז כנראה גם בויזניץ לא ישנו. גולדקנופף ופרוש ראשונים באגודת ישראל, הליטאים מתכוננים לשבת שחורה מפני שלא ברור כרגע האם משה גפני ואורי מקלב הולכים הביתה, או שהם ממשיכים בעקבות הלחצים

כאן נספר על חילוקי הדיעות שהיו ושהשתנו כרגע ובצורה אחרת. הגרמ"ה הירש היה בעד לשלוח את כל ארבעת החכי"ם הביתה בשל כשלון חוק הגיוס ולמנות חדשים. הגר"ד לנדו לא הסכים בטענה כי זו מהפכה ממש וגם טען שזה לא אשמת החכי"ם, ולכן הציע כי השניים הותיקים הראשונים גפני ומקלב ילכו יקדימו את השניים הבאים אחריהם יעקב אשר ויצחק פינדרוס וימנו שניים חדשים שיבואו אחריהם. הסיכום בין הגדולים מסלבודקא היה כי ימתינו יום יומיים ואז יחליטו

כאשר שמע משה גפני כי כל הגדולים מסכימים לשלוח אותו הביתה הוא התחיל לעבוד קשה הפעיל את כל התותחים האפשריים להשפיע להשאיר אותו בכנסת. וברור שאם הוא נשאר גם מקלב נשאר לא יבזו אותו. הנימוק להחלפתם של גפני ומקלב ריענון להכשיר דור חדש, אבל כאשר גפני הותיק נשאר אי אפשר לומר למקלב לך הביתה

לקראת סוף השבוע הכינו חתימות של ליטאים נגד החלפת גפני ומקלב והפעילו את הרב אפרתי ועוד אחרים שיפעילו לחצים על בית הגדולים של סלבודקא, אבל שם עושה רושם נחושים בהחלטה לרענן את הרשימה לפחות בשניים, ואם לא יהיו שינויים עד יום ראשון, כנראה גפני ומקלב יסיימו את תפקידם בכנסת

מן הניסיון למדנו, עד שהדברים לא סגורים ממש, שפירושו הודעה בעיתונות הליטאית הרשמית, הכל פתוח, ולכן עד שלא נקרא את הדברים שחור על גבי לבן רשמית, הכל צפוי להחלפה

חיים שאולזון

אגודת ישראל נכנעה - 'דגל התורה' תקבל מנדט נוסף בנורווגים

הם הגיעו עם רשימה ארוכה של תביעות מאגודת ישראל, הם משוכנעים היו כי יצליחו לפחות לקבל את המקום השמיני, ואם לא לפחות לחלק לחצי שפירושו חצי קדנציה לדגל התורה במקרה של 8 מנדטים ואז יהיו 5 של 'דגל התורה' נגד 3 של אגודת ישראל, אבל הכל עמד להתפוצץ, ואנו כבר ימים לסגירת הרשימות, לכן הלכו צעד קדימה והצליחו לשבור את אגודת ישראל לפחות במועמד השביעי והעשירי ושם ניצחו, המועמד יהיה כולו שלהם

צריך לזכור כי משה גפני זועק כבר הרבה זמן כי לא יסכים יותר לרשימה משותפת אם 'דגל התורה' לא תקבל בשמנת המקומות הראשונים לפחות חמשה מקומות, זו הסיבה מדוע אגודת ישראל לא מיהרו לפתוח במו"מ. ב'דגל התורה' קיוו כי אגודת ישראל תתחנן אליהם ויבואו על ארבע, וכאשר זה לא קרה הבינו כי עליהם להוריד קצת ממה שביקשו, והמאבק היה על ביטול הרוטציה במקום השביעי כפי שהיה, ואת זה קיבלו, החשבון של 'דגל התורה' היה שאם נכנסים רק 7 יהיו להם ארבעה ולאגודת ישראל שלשה בכל הקדנציה, וזה השיגו. לעומת זאת סוכם כי אם נכנסים 8 אין רוטציה, לאגודת ישראל יהיה נציג רביעי בקדנציה שלימה. אבל באשר למקום התשיעי, אגודת ישראל לא תקבל רוטציה, ולא רק שלא תקבל, המקום העשירי גם יהיה של 'דגל התורה' מבחינה זו המכה היא כולה של אגודת ישראל, אם כי בינתיים ישמחו אם יקבלו 8 מנדטים, ואם יהיה תשיעי בקדנציה זו זה מגיע ל'דגל התורה' בין כה וכה. רק אם יקרה נס ויקבלו 10 מנדטים כאן אגודת ישראל מפסידה לא יהיה לה חמישי

'דגל התורה' ניצחה בנקודות אבל לא בייצוג, מפני שאם יכניסו 8 החלוקה תהיה ארבע מול ארבע ואין כל שינוי. אם יהיו 9 לא תהיה רוטציה עם אגודת ישראל והעשירי כבר לא יהיה נציג אגודת ישראל. גור נכנעה מפני שהיא חייבת היתה לפצות את ויזניץ שהציל חצי קדנציה במקרה של 8 מנדטים

באגודת ישראל מרוצים וביום שני הקרוב המועצה הארצית תאשר את הרשימה לכנסת

חיים שאולזון

טראמפ גדול עושי השלום בעולם החרדי - הסכמי השלום 'ברית אברהם' אפס לעומת מה שעשה השבוע עם האחים מסאטמאר בבית הלבן

כל כהונתו של טראמפ בבית הלבן נוצר למען ענין אחד לעשות שלום בעולם, ולא סתם בעולם, אלא בעולם האמיתי בעולמנו זה והוא העולם היהודי בכלל והחרדי בפרט, מה שהוא הוכיח השבוע לא הצליחו רבנים חסידים ואנשי מעשה, ואף לא ההגיון והשכל הישר. היחיד בעולם שהצליח לעשות את מה שלא הצליחו אחרים הוא הנשיא דונלד טראמפ נשיא ארצות הברית שבחצי שעה עשה מה שלא הצליחו אחרים לעשות במשך של עשרים וחמש שנה לפחות

מי היה מאמין שיראו אי פעם מחזה איך ששני האחים מסאטמאר לוחצים זה ידי זה ואף שואלים אחד בשלום השני ומאחלים מזל טוב לרגל שמחה משפחתית, כל הניסיונות שנעשו במשך שנים להביא שלום בין האחים מסאטמאר לא צלח, תמיד בשל סיבה אחרת. גם חלוקת הירושה לא הביאה שלום של ממש ובודאי שלא מפגש בין האחים. המקום היחידי היכן שהושיבו את שניהם זה לצד זה ובכוונה תחילה, למרות שסוכם שר' מלכיאל קוטלר יפריד ביניהם במקומות הישיבה, הנשיא טראמפ בעצת יועציו וחתנו היהודי הושיב את שני האחים מולו ואף עשה טריק יפה, שאל את השניים האם הם תאומים, והאח ר' אהרן אמר לא, אנחנו 'אחים', מילים שלא יצאו מפי של ר' אהרן הרבה שנים, אני זוכר איך דיבר עליו לפני שנים בעת המלחמה הגדולה ביניהם, עד כדי שחסידיו הכריזו כי ר' זלמן לייב אינו מזרע היהודים, ואחרים קראו לו עמלק, ולא קלטו כי הם מקללים את רבם שמגיע מאותו מקור ומקום

הנשיא טראמפ הסתפק אם להזמין את האדמורי"ם מסאטמאר, היו עליו לחצים גדולים שלא להזמינם בגלל שהם נגד ישראל, אבל כאשר ידע כי הוא יכול לעשות את מה שאחרים לא יצליחו הוא הזמין את שניהם יחד, ולא כמו בבאבוב ששם אחד האדמורי"ם איים שאם השני בא הוא לא בא, בסאטמאר הוא עמד על כך שהשניים יוזמנו למרות שחסידי ר' זלמן לייב תמכו במועמדת הדמוקרטית בבחירות, הוא ביקש לעשות את מה שאחרים לא הצליחו ולהירשם בהיסטוריה היהודית כמי שהצליח היכן שאחרים לא הצליחו

הנשיא טראמפ ובמיוחד בני משפחתו היהודים חוגגים שמחה גדולה, ומי שראה כיצד זרחו פניו של חתנו היהודי הבין כי מה שהם ביקשו להשיג השיגו, לא רק מפגש לכבוד השנה היהודית החדשה, אלא הרבה יותר להביא לכך ששני אחים שלא לחצו ידיים כל כך הרבה שנים ילחצו ידיים לעיני העולם כולו

חיים שאולזון

האם לחיצת ידיים חד פעמית או הזדמנות להחזיר את השלום בסאטמאר?

העולם החרדי היה המום כששמע מה קרה בבית הלבן, ידעו כי שני האחים יהיו, אבל גם שמעו כי סידרו שראש ישיבה יישב ביניהם על מנת להפריד שלא יצטרכו להסתכל אחד על השני. המציאות היתה שבכוונה הושיבו את שני האחים יחד ומולו של הנשיא טראמפ והם לא לחצו ידיים זה לזה ואף לא דיברו זה עם זה, עד שהנשיא טראמפ שאל אותם האם הם תאומים, ור' אהרן השיב כי הם אחים ולחצו ידיים ואף התעניינו בשלום המשפחה ואיחלו מזל טוב לרגל שמחה משפחתית. המעמד הזה אצל הנשיא טראמפ יכל לעבור מבלי ששני האחים ידברו זה עם זה ואף יסתכלו זה על זה, לולא הנשיא טראמפ עשה צעד שהביא ללחיצת ידיים

אסור לשכוח, כי שני האחים היו כבר במקום שעה קודם לכן למפגש עם הצוות של הנשיא טראמפ לצד שולחן ארוך עם הרבה עוזרים ואחרים, ושם לא מצאו שני האחים לנכון ללחוץ ידיים ולשאול אחד לשלום השני עד שהנשיא טראמפ הפגיש ביניהם. זה בא בהפתעה ולא היה מתוכנן, ועתה לאחר שזה קרה השאלה שבסאטמאר ובעולם החרדי שואלים, האם יהיה לזה המשך, או שמדובר במפגש חד פעמי שלא יחזור על עצמו כל כך מהר. האם האחים ילכו זה לשמחות של השני, או שימשיכו כדאשתקד שפירושו מה שהיה בעבר הפרדה מוחלטת בין האחים ימשך גם בעתיד

האמת היא, כי היו מי שהאמינו לאחר שהסכימו לחלק את הירושה ביניהם, כי זה יוביל לשלום. נפגשו שני הצדדים כולל בני משפחה שקודם לכן כל אחד היה בצד אחר במשפחה, אבל האחים בעצמם לא עשו מאמץ כלשהו להיפגש או לצלצל זה לזה, ההרגשה הייתה כי יהיה שלום קר שפירושו האדמורי"ם לא יהיו חלק מזה

עתה אילץ אותם הנשיא טראמפ ללחוץ ידיים ולדבר זה עם זה לאחר עשרות שנים שלא נפגשו, וזו הזדמנות פז לעשות כמה צעדים קדימה לעשות סוף למחלוקת. שני האחים הצליחו בענק, לשניהם עשרות אלפי חסידים, ואין כל סיבה לריב, לשניהם לא חסר מנין וכסף - כלשון אחד האדמורי"ם שדאג לבנו - הם ובניהם ובני בניהם מסודרים לכל חייהם. מה שצריך זה צעד של אחד האדמורי"ם שיגיע לבית האח, ומתאים יותר שהאח הקטן יהיה הראשון לבא לאחיו הגדול שיחזיר ביקור, ובכך יפתחו בסאטמאר פרק חדש בתולדותיה

חיים שאולזון

באבוב - סמל לשנאת ישראל ובחודש אלול בערב ראש השנה - האדמו''ר מ-48 איים שאם יביאו את האדמו''ר מ-45 הוא יחרים ולא יבא לוושינגטון

עד להיכן מגיעה השנאה הזו לומדים בימים אלה שוב עם מי יש לנו עסק. כבר עברו הרבה שנים מהפילוג בבאבוב כמו בסאטמאר, וכאשר בסאטמאר הצליחו להביא את שני האחים לוושינגטון למפגש עם הנשיא, בבאבוב הרבי מ-48 איים כי אם יגיע האדמו''ר מ-45 הוא יחרים ולא יגיע. הפוליטיקאים שלא ידעו את נפשם, הם רצו שכולם יהיו ויוכיחו אחדות יהודית נאלצו להיכנע ולא הזמינו את האדמו''ר מ-45 לפגישה עם הנשיא טראמפ

נער הייתי וגם זקנתי ומכיר אני טוב את השנאות של האדמורי"ם לאחים בני משפחה ואחרים, ובכל מקום שנאות קשות. בסאטמאר השנאה נמשכה הרבה זמן, בגור ה' ישמור ויציל עוד מזמן ה'בית ישראל' השנאה בין בית ילדיו של ה'לב שמחה' לילדיו של ה'פני מנחם' הייתה קשה, ובניגוד 'ללב שמחה' שידע והבין ועשה הכל שה'פני מנחם' יהיה חלק מן החסידות ומינה אותו להיות הדובר שלו וככה החזיק את החסידות שלימה, בנו החליט להעמיק את המחלוקת הפנימית ובסופו של דבר נפרדו, והשנאה שם היא מן הקשות שידעה היהדות החרדית

אבל, באבוב באיזשהו מקום היא סמל לשנאה נוראית ואיומה שאי אפשר לתאר. בניגוד לסאטמאר שסוף סוף התחלקו בירושה, בבאבוב הבן הקטן מבקש לכלות את משפחת אחיו בצורה  הכי נבזית, וכאשר ביקשו כמה פעמים להסדיר ביניהם את העניינים ולהחזיר את השלום למשפחה, האדמו''ר בן ציון מ-48 מתנגד לכל שלום עם משפחת אחיו ואוייב אותם כפי שלא ראו בתולדות השנאות בין החסידים

לא אשכח לעולם, איך שרבי נפתלי זצ"ל הבן של האדמו"ר ר' שלמה מבאבוב כשהיה בא לבית אביו נאלץ להמתין בחוץ ואביו ירד אליו בגלל מה שעשו לו בבית אביו. האח הצעיר השתולל כשראה את אחיו ולא רצה לראותו בבית אביו. שנאה נוראה שהתפתחה - השניים נולדו מנשים אחרות. האדמו"ר רבי נפתלי נולד מאשתו הראשונה של רבי שלמה זצ"ל, ובן ציון מהאשה השניה

שימו לב מה קורה בסאטמאר וויזניץ, בימים אלה עושים שם הכל להשכין שלום עד כדי שסאשא הרבנית של ר' אהרן הגיעה לישראל ובאה לבקר את אחיה ר' מנדלי ובשבת היא הולכת לאחיה ר' ישראל שחולה להיות עמו כל השבת, בבאבוב האדמו''ר מ-48 הנחת הכי גדול שלו בשבת של ערב ראש השנה שהצליח למנוע מחתן אחיו האדמו''ר מבאבוב 45 להגיע יחד עם האדמורי''ם לוושינגטון

ואלו יטיפו מוסר לציבור על אלול אחדות ושלום וכל העניינים שמטיפים בימים אלה. האדמורי"ם מן הסוג של באבוב וגור ועוד כמותם הם השטן של דורנו, הם המקטרגים הכי גדולים על כלל ישראל, בגלל יצורים כאלה הגאולה נדחית ונדחית

לכל זמן ועת, ולאחר שנים בודאי שצריך להשכין שלום במיוחד במשפחות שצריכות להוות דוגמא לציבור ולכלל ישראל. כאשר רואים התנהגות כזו אצל אדמורי"ם, מדוע שאדם פשוט ירצה להתנהג אחרת כאשר את זה הוא רואה אצל רבותיו

חיים שאולזון

משה גפני הוא סמל השחיתות שבה לחם ה'לב שמחה' מגור

הויכוח ישן נושן מה עדיף בעל נוסיון או כח צעיר וחדש, נקבע בשעתו ב'מועצת גדולי התורה' ברוב קולות גדולי ישראל כי חייבים לקיים את ה'רוטציה' לא יושבים בכנסת יותר משתי קדנציות. הנימוק של המתנגדים היה שעדיף אדם עם ניסיון מאשר להחליף בכל פעם לחדשים, הנימוק של ה'לב שמחה' מגור שהוא זה שהעלה את הנושא לדיון היה, שברגע שיושבים יותר מדי שנים הופכים למושחתים ובמקום לשרת את הציבור משרתים את עצמם, עד כדי שהציבור הופך להיות נכס שלהם

הדוגמא של אז היה שלמה לורנץ מי ששנים ישב על הכסא של הליטאים, הוא השתלט על הציבור הזה באמצעות כמה גדולים ובעיקר על ידי הרב שך ולא הסכים בשום אופן לקבל את תביעת הרבי ה'לב שמחה' שמכהנים רק שתי קדנציות, הוא העלה הרבה נימוקים מדוע הוא חייב להמשיך, כשבעיקרו הניסיון שיש לו לא יהיה לאנשים חדשים, שעל זה השיב ה'לב שמחה' שלצד חברי הכנסת קיימת הנהלה של מי שבקיאים בכל הנושאים והם המומחים, ואילו החכי"ם הם שלוחי דרחמנא מבצעים את מה שמורים להם המומחים בהסכמת הגדולים. גדולי ישראל ששמעו את שני הצדדים, ולמרות שהרב שך ביקש שלא יוציאו את לורנץ מן הכנסת, הרוב ביניהם ראשי ישיבת חברון הצביעו על 'רוטציה' לפיו אסור לח"כ חרדי לכהן יותר משתי קדנציות

ואז באה הפצצה הגדולה, שלמה לורנץ הכריז 'לכל אחד הגדול שלו' והגדול שלו הרב שך סבור אחרת ולכן לא יקיים את החלטת 'מועצת'. יצויין מי שאמור היה גם לעזוב את הכנסת בגלל ההחלטה הזו היה מנחם פרוש, הוא ניצל בזכות מלחמתו של שלמה לורנץ נגד ההחלטה הזו

משה גפני חדר לכנסת כמספר שתיים, לפניו הראשון אברהם רביץ, ולאט לאט השתלט על 'דגל התורה' וזו הפכה להיות כאילו מפלגה פרטית שלו, עד היום הזה הוא מנהל אותה ועומד בראשה, וזה לא היה נורא אם היה מעביר את הכסא בכנסת לאחרים. גפני רצה את הכל, גם את הכסא בכנסת וגם את ראשות המפלגה וזה מה שמוביל לשחיתות. הוא זה שהשתיק מעשים חמורים ומחרידים כמו הצטרפות ל'הסתדרות הציונית' ועוד דברים כאלו, דאג למשרה בכירה לבנו במוסדות הללו, הוא זה שהרס את ה'השקפה' הליטאית המקורית, 'דגל התורה' היא היום המזרחי של פעם, לא נשאר בה מן האידיאה החרדית כמעט כלום, לא רק שלא מתבדלים הפכו להיות החברים הכי קרובים לחילונים ומוסדותיהם

אסור לשכוח, כי גדולי ישראל אסרו לשבת בקואליציה ובממשלה לאחר ניסיון של כמה שנים בקום המדינה עזבו את הממשלה, והודיעו כי לא יישבו עוד בקואליציה ובממשלה כלשהי, בתשל"ז עסקנים שרצו לשבת על כסאות בכנסת שכנעו את הגדולים שהישיבה בקואליציה אין בה נשיאה באחריות וכי זה לא ממשלה והתירו רק תפקידים בכנסת. אבל לא עבר הרבה זמן, אגודת ישראל התפלגה וכאשר אברהם רביץ נכנס לכנסת הוא עשה מהפכה אידיאולוגית ביקש להתיר לקחת מאה אחוז מן הממשלה לצרכי חינוך ולא עוד 65 אחוז כפי שהיה, הוא תבע להתיר סגנות שר, וככה יחד עם משה גפני הם התדרדרו, אם כי משה גפני מאז שקיבל את ראשות ועדת כספים העדיף את המשרה הזו על פני סגן שר, אבל לא איפשר למקלב להיות שר אלא סגן שר, ולאחרונה הם כבר מדברים על העתיד וכי 'דגל התורה' תבקש תפקידי שר

מפלגה אינה נכס פרטי ואין דבר כזה שיחיד משתלט עליה. אלו שעשו כך נכשלו ונפלו, אבל 'דגל התורה' בכח של הגדולים מי שמכהן בראש המפלגה עשה ממנה עסק פרטי שלו הוא המושל בה, וכאשר יש מי שמעיז להעלות אצל הגדולים כי זה עובר כל גבול הוא משתלט על מה ששייך לציבור ולא שלו פרטי, הוא משתולל ומפעיל את כל כוחו למנוע אז הזזתו למרות שהוא יושב בכנסת יותר מכל ח"כ אחר, אין ח"כ במפלגה כלשהי שישב כל כך הרבה שנים כמוהו, זה לכשעצמו ההוכחה כי מדובר בשחיתות

מי שלא הבינו אז ולחמו ב'לב שמחה' בענין ה'רוטציה' היום קולטים ומבינים שהישיבה בכנסת הרבה שנים מובילה לשחיתות. 'דגל התורה' חייבת לנקות עצמה מן השחיתות הזו, ועתה זה אפשרי. אבל האם זה יקרה? אם השחיתות תגבר משה גפני ימשיך לשבת בכנסת, ואם גדולי התורה יגברו, משה גפני יילך ויפנה מקום לדור הבא

כאן יש לזכור שדור הולך ודור בא, חייבים לחנך מנהיגות חדשה, וזה אפשרי כאשר משחררים שניים, ממנים שניים נוספים שלומדים מקודמיהם, יחד עם הממשיכים, ולאחר כל קדנציה או שניים עושים סיבוב של שניים נוספים, ככה שומרים שכל מי שמכהן בכנסת יידע איך לנהל דברים, כאשר בנוסף אלו שהיו בכנסת משמשים כיועצים במצבים מסובכים. אדם שיישב עד שמוציאים אותו עם אלונקה זה השחיתות בהתגלמותה

חיים שאולזון

גפני צעק שהוא מתגעגע ל'כולל' הנה נותנים לו את האפשרות והוא מנהל מלחמת עולם שזה לא יקרה

צבוע ושקרן בסוף נתפס ובגדול, מה שקורה בימים אלה מוכיח שוב מה זה שקרן וצבוע, ברגע האמת מתמודדים עם מצב שאי אפשר לברוח ממנו, אם באמת אוהבים את ה'כולל' וכל כך רוצים ללמוד שם, הנה נותנים לך הזדמנות מצויינת ובדרך שאתה מקבל פנסיה ענקית שמספיקה לעשרה כוללניקים, והוא זועק על גופתי הוא נלחם בכל כוחו שלא יסלקו אותו מהרשימה לכנסת

בעבר הוא שיחק את המשחק כי הוא בכלל לא רוצה את הכנסת הוא מעדיף את ה'כולל', כבר אז השקר היה כל כך בולט, מפני שהוא היה בכולל והקים את מפלגת אב"ת (ארגון בני תורה) רצה לרוץ לכנסת עוד לפני שהליטאים התפלגו מאגודת ישראל, אבל כך הוא שיחק את המשחק במשך שנים כשישב בכנסת שהוא מתגעגע לכולל

והנה בימים אלה עושים הכל שהוא יוכל ללכת ללמוד בכולל ובכבוד גדול ועם הרבה כסף פיצויים מהכנסת, והוא לא מוכן לשמוע על כך, עד כדי שהוא מגייס ראשי ישיבות ורבנים שישפיעו על ראשי ישיבת סלבודקא שלא יסלקו אותו למרות שהוא בגיל 74 וחצי הוא רוצה להמשיך ולכהן קדנציה נוספת לפחות

על משה גפני להשיב היכן טוב לו יותר, ב'כולל' כפי שטען בעבר, או בכנסת. אם 'בכולל' הנה נותנים לך הזדמנות לשוב לכולל, ואם בכנסת, מדוע שיקרת במשך שנים ואמרת כי אתה מעדיף את ה'כולל' על הכנסת?

חיים שאולזון

דרעי זועם על החרדים הפונים לממ"ח - למה ומדוע? הוא רוצה את המעשר לעצמו כלשון הקלויזנבורגער זצ"ל

שמעתי אותו זועם ותוקף את כל מי שרק יכל מי שפונים לממ"ח, וטוען כי בדרך הזו בסופו של דבר החינוך החילוני ישתלטו על החינוך החרדי וזה דבר חמור, כאילו שהחינוך החרדי לא נכנע לכל כך הרבה תביעות של משרד החינוך. אבל לא על זה אני מבקש כאן לעסוק, אלא על משהו שחשוב מאוד שהציבור יידע קצת היסטוריה ומדוע בענין הזה אריה דרעי קיצוני. הוא מוכן שמחצית מן החרדים יילכו לצבא וזה לא מפריע לו, אבל על חינוך ממ"ח (ממלכתי חרדי) הוא נאבק נגד ובכל הכח

בטרם אגש לנושא אקדים כי אני נגד ממ"ח לא פחות ממנו ועוד הרבה יותר, ובנוסף אני נגד הכניעה של החינוך החרדי כולל של ש"ס בענין לימוד הליבה ועוד. אני מבקש כאן להוכיח כי מה שקרה לפני 70 שנה ויותר קורה עתה, והשאלה היא אחת ולא יותר, למי יגיע המעשר

בקום המדינה, החרדים הקימו חינוך משלהם, ורצו שכל החרדים יהיו שותפים בה. כמובן שלא הקנאים ו'העדה החרדית' שהם לא לקחו מן המדינה, אבל האגודאים עבדו יחד במסגרת אחת, ושילמו למורים הרבה פחות ממה ששילמו במקומות האחרים. היו אלו שתי קהילות שלא שיתפו פעולה עימם והם רשמו את מוסדותיהם ב'חינוך הממלכתי דתי', שם שילמו מחיר מלא למורים ולכל העובדים בניגוד לחינוך החרדי שקיבל הרבה כסף מן המדינה אבל שילם פחות

הקהילות שהצטרפו ל'ממלכתי דתי', היו קלויזנבורג וחב"ד, ואז שלחו החרדים האגודאים משלחת לרבי מקלויזנבורג זצ"ל ושאלו מדוע שלא ירשום את מוסדותיו במסגרת של החינוך החרדי, והרבי מקלויזנבורג השיב להם במתיקות לשונו בהאי לישנא: "אני לא מבין? אם איצ'ה מאיר לוין לא מעשר את זה, האם זה טבל?"

גם אז כמו היום הבעיה היתה שראשי 'החינוך החרדי' היו לוקחים לעצמם מעשר מן הכספים ואת הנשאר חילקו לצרכי החינוך, זה גרם שהמורים בחינוך החרדי היו עניים בקושי התפרנסו, ומי שהיו ב'ממלכתי דתי' שאז היה פתוח מאוד כל מוסד חינוכי יכל ללמד בדרך שלו, זה היה עדיין לפני הגזירות הקשות שבאו מאוחר יותר, קיבלו משכורות טובות והתפרנסו בכבוד

זה מה שמרתיח את אריה דרעי, שבמסגרת המערכת החינוכית של ש"ס מיליונים נשארים אי שם, ומופנים לצרכים מפלגתיים ואחרים, ולכן הוא בסכסוך עם הרב אברג'ל מנתיבות שעזב אותם בשל הטענה שהוא גוזל מהם כספים לא נותנים למוסדותיו מה שמגיע להם באמת, ולכן לא רוצה דרעי שיפנו לממ"ח מפני שאז הוא יקבל הרבה פחות וישאר לו הרבה פחות

חיים שאולזון

אשרינו!!! - דתיים לאומיים מפגינים יחד עם חרדים נגד החילון בצבא

לקח להם הרבה זמן לתפוס ולהבין את מה שהחרדים הבינו לפני שבעים שנה ויותר כי הצבא מסוכן, וכי המטרה שם היא חילון העם כולו. החרדים בשנות המדינה הראשונות היו בצבא ושמחו לשרת, והם פרשו לאחר שהכריחו אותם לחלל שבת. מי שילמד את ההיסטוריה של יחסי החרדים עם הצבא ימצא כי הבעיה החלה כאשר החילוניות השתלטה על הצבא וביקשה לחלן את כולם. הם הצליחו לחלן 54 אחוז מן הדתיים לאומיים. החרדים קלטו בזמן מה שקורה ולא התגייסו יותר

הדתיים לאומיים שהיו דתיים באמת, הקימו ישיבות הסדר וקיוו כי המציאות הזו תגרום לצבא לכבד אותם ויתחשבו בהם. אבל הם למדו במשך השנים כי הצבא עושה הכל, לחלן אותם על ידי שהם דוחפים בנות לקבוצות של תלמידי ישיבות הסדר וככה גוררים 'שידוכים' של דתיים עם חילוניות וזה סופם

מאז שהחרדים זועקים על החילון של הצבא התעוררו גם הדתיים לאומיים, והחילונים בצבא עושים הכל לדחוף חיילות לתוך טנקים ששם משרתים חיילים דתיים וחרדים, ועתה מתקוממים הדתיים לאומיים ומשתתפים יחד עם חרדים בהפגנות נגד הצבא

טוב מאוחר מלא כלום, חבל שהם לא קלטו לפני חמישים שנה ויותר את מה שעושים החילונים איך הם מחלנים את הדתיים לאומיים בצבא, קם ב"ה דור חדש של דתיים הרבה יותר, והם נאבקים נגד הדברים האלו. מאחל להם הצלחה. אבל שיזכרו שיש להם עסק עם מי שכל עניינם הוא לחלן את העם כולו, ועל כך המאבק

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

האדמו"ר מסקווירא החרים את המפגש אין זה לפי כבודו לנסוע עם עוד אדמורי"ם

למען הדיוק הוא שלח את בנו במקומו, הוא לא הסכים להיות יחד עם עוד אמורי"ם כאילו שהוא שווה להם, כאשר שמע כי יהיו עוד אדמורי"ם למרות שאחד מהם גיסו, הוא הודיע שאינו מגיע, ובודאי שלא יעמוד בתור כמו האחרים. בשביל שחלילה לא יראה כי הוא חחרים את המפגש הוא שלח את בנו במקומו. יצויין כי גם לכינוס הגדול נגד הטכנולוגיה האדמו"ר מסקווירא לא הסכים להשתתף בשל השתתפות עוד אדמורי"ם. היו אז מי שהציעו שיביאו את כסאו ויישב עליו בכינוס ולא הסכים. האדמו"ר מסקווירא מאמין כי הוא במעמד אחר מיתר האדמורי"ם ואין זה מתאים בשבילו להיות יחד עימם

האחים האדמורי"ם לחצו ידיים וזה עשה את הכותרות

על הכל חשבו רק לא על המראה הזה, במקום לעסוק בעצם המפגש של אדמורי"ם וראש ישיבה עם הנשיא טראמפ לכבוד השנה היהודית החדשה, עסוקים באיך שהנשיא הצליח להביא לכך ששני אדמורי"ם אחים שזה 25 שנה לא לחצו ידיים הנשיא טראמפ הצליח לגרום לכך. בחדשות בעולם ובישראל היו עסוקים בלחיצת הידיים האלו יותר מעצם המפגש, ככה זה כאשר אחים לא מוכנים לחיות בשלום ובמיוחד כאשר הם אדמורי"ם. מה שהעולם לא יודע כי הם לא היחידים, רשימת האחים ששנאו ואוייבים זה לזה בעולם האדמורו"ת וראשי הישיבות היא ארוכה מאוד, ואוי לנו על כך

הראש ישיבה היחיד במפגש נראה שם כמו יתום

רבים במיוחד ליטאים שואלים היתכן וטראמפ הזמין אדמורי"ם ולא ראשי ישיבות, הלא הם רבים יותר באגודת ישראל בארצות הברית שהפכה לליטאית. ממה השם מתעלמים שבבחירות לנשיאות אגודת ישראל תמכה בנציגת הדמוקרטים עוכרת ישראל שביקשה להשמידנו, לכן הוא לא חש כל חובה כלפיהם. תאמרו בודאי כי גם סאטמאר היתה מפוצלת, ואכן כמעט והמפגש כולו בוטל בגלל העניין הזה. אבל כאשר הבינו כי טראמפ הולך לעשות היסטוריה יהודית ובמיוחד חרדית, הוא ויתר על הנימוקים הפוליטיים למען ההיסטוריה שהוא יזכר כאחד הגדולים בה

החרמת האדמו''ר מביאלה-אוסטרובה ב'המודיע' וב'המבשר'

בבחירות הם רוצים שכולם יצביעו להם, אבל כאשר הולך לעולמו אדמו"ר ואחד כזה שעבר את הגהינום בעולם הזה, 'המודיע' ו'המבשר' התעלמו ולא כתבו עליו כלום, מפני שהמתחרה מביאלה המרכזית לא מאפשר זאת, ולכן מבזים אותו בצורה של התעלמות ממנו. לא רק הוא, ככה עושים לעוד קהילות במשחק הפוליטי פנימי באגודת ישראל. מדובר בפשע, מפני שכאן לא מדובר ביחצנו"ת, אלא באדמו"ר שהלך לעולמו, מבזים בכך את חסידיו וציבור גדול נפגע מכך. אתם האחרונים לבקש מן הציבור להצביע לכם אם זו ההתנהגות שלכם. הגיע הזמן שתלמדו מתי להתעלות

קפידא על האדמו''ר כי השתדך פעמיים עם אותו מחותן - האם יש בכך משהו?

הנושא עדין אבל אמרתי כי אשתף את הציבור בענין ונשמע מה יש לכם לומר כאן. מדובר באדמו"ר שהלך לעולמו לאחר יסורים נוראים, עבר את הגהינום עלי אדמות, אשתו הלכה לעולה איבד בן והוא היה חולה ובמצב שרצה למות, עד כדי שחשדו כי הוא מבקש להתאבד כאשר היה בבית החולים, ולאחר כמה שבועות בלבד נפטר, העבירו אותו מבית חולים לבית חולים, ורבים רצו להבין מדוע הוא סבל סבל כזה שהוא מעל היחסי אצל אחרים שגם סובלים, ואחד מן המבינים בעניינים האלו אומר לי, כי מדובר במי שלא נזהר מהקפידא של רבי יהודה החסיד שהזהיר שלא להשתדך עם אותו אדם פעמיים, ולכן הוא סבל. לא אתן יותר מדי פרטים מפני שאני לא עוסק כאן באיש אלא בנושא, האם אכן יש ענין בכך, רואה אני אצל אדמורי"ם שלא נזהרים בעניין ומשתדכים פעמיים עם אותם מחותנים

מי התיר לשלם מאה אלף שקל השכרת דירה לא הרחק מן האדמו"ר?

מי שקורא ורואה את המודעות הללו - אני לא, אבל שלחו לי שאראה - לא רוצה להאמין כמה משלמים בשביל לשהות לא הרחק מבית הכנסת של האדמו"ר, ואחרים ישלמו מחיר גבוה לא פחות גם אם זה רחוק, הגיעו הדברים לידי כך שאין מה לאכול בבית, אבל בשביל להיות בראש השנה אצל האדמו"ר הוא יקח הלוואות שלדעתי זה דבר אסור וחמור. אבל לא על כך אני כותב כאן אלא על מי שיש להם כסף, הם אלו שבגללם לוקחים כל כך הרבה כסף, ותראו מודעה: למהירי החלטה. דירה גדולה מאוד ומפוארת ליד בית המדרש ויזניץ. מיום שישי הקרוב ועד אחרי שמחת תורה. במאה אלף שקל בסך הכל - שמתם לב, הוא כותב כאילו שזה מחיר הנחה. מאה אלף שקל לחודש ימים, יותר משלשים אלף דולר לדירה לחודש ימים בויזניץ, אדם שמשלם זאת - ואני שומע שחטפו את הדירה במהירות ושילמו - גם אם הוא מיליונר לדעתי הוא פושע. ראשית בכסף הזה הוא יכול לעשות צדקות ודברים טובים שיועילו לו יותר מאשר לשהות בבית הכנסת של האדמו''ר בראש השנה. והענין האחר והכי חשוב שהוא גורם להפקעת שערים כל מי שיכול יוצא מן הבית לחודש הולך לגור אצל הורים על מנת להשכיר במחירים שהם עד לשמים ומקשים על מי שמבקשים להשכיר לא הרחק מן האדמו"ר שיוכלו לעמוד בזה. האדמורי"ם חייבים לאסור על מי שמשלמים מחירים כאלו לבא אליהם לימים נוראים, חייבים לקבוע מחיר שאסור לעבור אותו

היכן הייתם כאשר הנכדים ניהלו את בית הרב שך והרב אלישיב?

המצב הזה שנכדים מנהלים את בתי הרבנים מנהיגי 'דגל התורה' לא התחיל אתמול וגם לא שלשום, ואם נקבל את מה שהרב שך השיב למי ששאל אותו, כך היה אצל רבי חיים עוזר ואצל החפץ חיים וכנראה אצל עוד. אנשי בית משתלטים על הסבא שבקושי מתפקד הם מטפלים בו, ויחד עם זאת הופכים להיות המכריעים בשאלות ציבוריות מרכזיות. באים בטענה לנכד שמנהל בית אחד הגדולים כאשר אותו דבר קורה בארץ ישראל עשרות שנים בבתי הגדולים ולא הזיז להם כשזה היה נוח להם. כאשר הנכד השולט עתה רוצה אחרת מכפי שהם רוצים אז זה הופך להיות בלתי נסבל. מי שהנהיגו את המצב הזה, שיבואו בטענות לעצמם בלבד. שכחתם מהנכד של ר' חיים קנייבסקי איך הוא התל בציבור וצפצף עליהם ולא שמענו אותכם באים בטענות

המשחק הכפול של ש"ס - הרס עצמי

כאשר אריה דרעי מעיז לומר משהו שלא מתאים לקבוצה מסויימת בש"ס מתנפלים עליו למה הוא דיבר כך זה מזיק להם, וכך הוא צריך בכל שני וחמישי להחליף כיוון מפני שהוא צריך לרצות את כולם. כאשר הוא מדבר לחרדים הוא מדבר בשפה כזו, וכשהוא מדבר בכלי תקשורת חילונים או כלליים הוא מדבר אחרת, ככה זה כאשר בנויים על ציבורים שהם שונים זה מזה עד כדי מרחקי ענק. בעבר כאשר הקימו את ש"ס המסורתיים והחרדים של ש"ס היו קרובים זה לזה בכל תחום ויכלו לרקוד יחד, וקל היה להרב עובדיה יוסף לדבר וכולם ינשקו אותו על מה שאמר. במשך השנים המצב השתנה. הספרדים מגדלים דור חדש של מי שמבקשים להיות חרדים באמת עד כדי הקצנה נגד המדינה נגד הצבא ונגד הציונות, ומבקשים שהדברים יתבטאו על ידי נציג ש"ס והם שומעים את ההיפך ממה שהם מבקשים. לעומת זאת אצל המסורתיים קם דור חדש שמבקש לשמוע כי ש"ס היא ציונית וקוראת לציבור להתגייס לצבא. במצב הזה מה עושים, אז אספר כאן לאריה דרעי וחבריו סיפור אמיתי של רב באמריקה שהגיע לבית כנסת ונשיא בית הכנסת הזהיר אותו שלא יעסוק יותר מדי בשבת, אמר לו הרב שהוא ידבר על כשרות, אמר לו הנשיא גם זה לא טוב, ככה הרב העלה עוד נושא ועוד נושא והכל דוחה הנשיא. שאל הרב את נשיא בית הכנסת אז על מה אני כן יכול לדבר ונשיא בית הכנסת אומר לו: 'על אידישקייט'

להיכן נעלמו המפלגות החרדיות החדשות?

הם השיקו קמפיינים יצאו בקול רעש גדול, הבטיחו להביא מאות אלפים לקלפי, אבל משום מה עושה רושם כי הם נעלמים, לא ראינו שהם מתאחדים, למרות שאולי עם אח"י "הציבור החרדי" ו'הקהל' יחד עם נעם יתאחדו אולי יעברו את אחוז החסימה, אבל כל עוד לא שמענו על איחוד כזה לא נתייחס עד שנדע ברור מי ומי ההולכים. ביום שני או שלישי הקרובים אלו הימים האחרונים להגשת רשימות ולא צריך לחכות עוד הרבה זמן בשביל לדעת האם הצליחו להרכיב רשימה מבטיחה. יש מי שאומרים כי 'הציבור החרדי' יתמודדו עם וינטר המבקש למחוק את היהדות החרדית בדרכו שלו, אם הם מתחברים אליו נבין עם מי יש לנו עסק, אמור לי מי החבר שלך ואדע מי אתה. חרדים לא יצביעו למפלגתו של וינטר שאומר במפורש כי ילחם למען גיוס חרדים, שפירושו הוא מצטרף למבקשים למחוק את עולם התורה בישראל

לפיד משלם את מחיר השלילה - ריסק את מפלגתו

בהיסטוריה כל מי שעסק רק בשלילה הפסיד ונפל. אתה חייב להיאבק על מה שאתה מבקש להשיג, על אידיאה או על כל נושא שיש לך ענין בו, אבל בצורה ודרך של בניה. אתה לא חייב להסכים עם השני אתה יכול להיות נגדו, אבל רק לדבר נגדו בשלילה וביקורת לא תשיג דבר. שימו לב, הקמתם תנועה של 'רק לא ביבי' הפגנתם בבלפור הבאתם אלפים, והפסדתם בענק. יאיר לפיד במקום ללמוד מכך ששלילה לא תבנה אותו, הוא המשיך בדרך הזו, והלך ונפל עד כדי שאף אחד לא ראה בו מועמד לראשות הממשלה, הוא נאלץ להיכנע לסיעה בת ששה מנדטים לתת לבנט ראשות הממשלה מפני שהוא לא יכל לעשות זאת לבד. מי שעקב אחר כל הקדנציה, לפיד וחבריו ב'יש עתיד' היו עסוקים רק בשלילה ואין זה פלא שהתרסקו, הציבור לא אוהב זאת

בית דין רבני חב"ד באזהרה: אסור להתגייס לצבא עד אחרי החתונה והלימוד בכולל וגם אז רק למקומות שאין בעיות הלכתיות

בית דין רבני חב"ד במכתב אזהרה בעקבות גזירת הגיוס שאסור להתגייס לצבא השמד עד אחרי הלימוד בכולל אחרי החתונה שזו ההוראה המפורשת של הרבי.

 המכתב יצא לאור ריבוי באסונות שפוקדים את יוזמי הסכם חב"ד צה"ל והמתגייסים, ביניהם  סיפורים מסמרי שיער. 

האזהרה של הרבנים הגיעה בעקבות בכיות של הורים כל ההרס שהסכם צה"ל הביא לחב"ד  והנסיונות של גייסים משת"פים לחלן את כל התמימים של חב"ד. בכיר בהית הדין אמר השבוע כי הוחלט בקרב בית הדין לפרסם בשבועות הקרובים את כל שמות הגייסים, כדי להזהיר את אנוש ובפרט את שמות הגייסים המחפשים לעיתונאים ומטעים את ציבור אנש בהודעות כזב וממריצים נגד הרבי ועובדים עם הצבא למסור את התמימים לשלטונות. 

בכיר בבית הדין אמר השבוע בישיבת בית הדין  כי יש בחב"ד תופעה של אנשים רשעים ארורים כלשונו,  בבחינת מהרסייך ומחריבייך שתמורת כסף החליטו לחרב את כל חב"ד.

קול דמי אחינו צועקים מן האדמה: זעקת האמת של עולם התורה מול אשליית המנהיגות

בין קודש לחול: המשבר הרוחני והפוליטי של הדור

מדינת ישראל ניצבת באחת השעות המתוחות והרגישות ביותר בתולדותיה. מעבר לאיומים הביטחוניים המוחשיים המקיפים אותנו מכל עבר, מתחולל בפנים מאבק תרבותי ורוחני עמוק על עצם דמותה וזהותה של המדינה היהודית. בלבו של המאבק הזה עומד פך השמן הטהור – עולם הישיבות, לומדי התורה ובני העלייה, אשר בדמם וברוחם מחזיקים את זכות הקיום של העם בארץ הקודש.

אולם, דווקא בעת הזו, מתברר כי הסכנה הגדולה ביותר למפעל החיים המקודש הזה אינה מגיעה רק מחוגים אנטי-דתיים מוצהרים, אלא דווקא מתוך הבית פנימה. נציגים פוליטיים המתעטפים באידיאולוגיות דתיות מפותלות ומציגים חזות של שומרי החומות, מתגלים ברגעי האמת כמי שמוכנים להקריב את לומדי התורה על מזבח הפוליטיקה, הכותרות וההכרה הציבורית.

אשליית הייצוג: מנפתולי העבר אל מציאות ההווה

ההיסטוריה הפוליטית הקרובה רוויה בשיעורים כואבים שמלמדים כי הבטחות לחוד ומעשים לחוד. הציבור החרדי והדתי המחובר למסורת האמיתית חווה פעם אחר פעם אכזבות קשות מצד גורמים בציונות הדתית, אשר בשם פשרות פוליטיות או תפיסות לאומיות קיצוניות, דחקו את ערך לימוד התורה לקרן זווית.

שבירת הבריתות ההיסטוריות: ראינו בעבר כיצד מנהיגים פוליטיים שהתיימרו לייצג את הציבור השומר מצוות בחרו להקים קואליציות שפגעו ישירות בעולם הישיבות ובקצבאות האברכים. המהלכים הללו הוכחו כפגיעה קשה ביסודות המוסדות התורניים, תוך מתן יד להסתה מתמשכת כנגד אלו שתורתם אומנותם.

העמדת פנים ושתיקה טקטית: המנהיגות הפוליטית הנוכחית של זרמים אלו מנסה לעיתים קרובות להלך בין הטיפות. מצד אחד, הם מפזרים הצהרות נאמנות חמות לעולם התורה בעתות בחירות, ומאידך, ברגעי מבחן מהותיים – כגון חוקי הגיוס, תקציבי החינוך התורני ומעמד הדיין והרב – הם בוחרים לשתוק או לשתף פעולה עם יוזמות הפוגעות באוטונומיה של הציבור החרדי. השתיקה הזו אינה מעידה על חוכמה, אלא על חוסר מחויבות עמוק לערך העליון של לימוד התורה.

ההתגייסות להגנת המבצר האחרון

כאשר בוחנים את תמונת המצב הגיאו-פוליטית והפנימית, מבינים כי אין לנו עוד פריבילגיה להתפזר או להמר על עתידנו הרוחני. המענה הברור והיחיד מול מגמות הכרסום הללו הוא ריכוז כוח פוליטי במקומות שבהם המחויבות לעולם התורה אינה נתונה למשא ומתן, לפרשנויות או למשחקי כוחות פנימיים.

המפלגות החרדיות כחומת מגן: הנציגות החרדית האותנטית אינה זקוקה להתנצלויות או לאיזונים מול ציבורים ליברליים. עבורה, לומד התורה הוא חזות הכל, ועמידתם של בני הישיבות היא המנוע המרכזי של קיום העם. המפלגות החרדיות הוכיחו עקביות מוחלטת לאורך עשרות שנים בהגנה על התקציבים, המעמד המוסדר והעצמאות החינוכית של המוסדות.

הליכוד כשותף אסטרטגי יציב: כמפלגת שלטון רחבה, הליכוד הוכיח לאורך השנים כי הוא מכבד את המסורת ואת הברית ההיסטורית עם המחנה הדתי והחרדי. מנהיגות פוליטית חזקה ויציבה בראשות הליכוד, הנשענת על גוש אמוני מוצק, היא הדרך היחידה להבטיח את כושר העמידה של המדינה מול לחצים מבית ומחוץ, מבלי למכור את נכסי הרוח של העם היהודי.

קריאת השכמה: הזמן לפעול בנחישות

הבחירות הבאות לא יהיו עוד מאבק על הרכב קואליציה כזה או אחר, אלא על עצם היכולת של המוסדות התורניים להמשיך ולהתקיים בגאון בארץ ישראל. מי שמאמין כי הצהרותיהם של פוליטיקאים המנסים לרצות את המיינסטרים התקשורתי יגנו על עולם התורה, משלה את עצמו אשליית שווא.

ברגע האמת, חובתנו המוסרית וההיסטורית היא להסיר את המסכות, להכיר במציאות כפי שהיא, ולהעניק את הכוח אך ורק למי שנאמנותם לתורה וללומדיה הוכחה במעשים ולא בדיבורים. רק חזית מאוחדת, חזקה ובלתי מתפשרת של המפלגות החרדיות והליכוד תעמוד כסכר בצור מול רוחות התקופה ותבטיח כי אור התורה לא יכבה לעולם.

אשליית הנייטרליות והסכנה שבאדישות מי ינצח בבחירות מוגתבא חמינאי או ביבי נתניהו?

 

אשליית הנייטרליות והסכנה שבאדישות מי ינצח בבחירות מוגתבא חמינאי או ביבי נתניהו? 

אחת הרעות החולות של הדמוקרטיה המודרנית היא התחושה המוטעית שהצבעה היא זכות בלבד, ולא חובה אזרחית ומוסרית מן המעלה הראשונה. הנוטשים את הקלפיות נוטים להאמין כי אי-השתתפותם משאירה אותם נקיים מאחריות, כאילו אמרו "ידנו לא שפכו את הדם הזה". אך האמת היא הפוכה לחלוטין: בפוליטיקה ובביטחון לאומי אין חלל ריק. כל פתק שלא הוכנס למעטפה הוא פתק שניתן בפועל לצד שכנגד.

ההימנעות מהצבעה בעת משבר קיומי מביאה עמה השלכות הרסניות:

 ממשלות מיעוט חלשות:

כאשר ציבורים נרחבים נותרים בבית, התוצאה היא עלייתן של ממשלות המבוססות על שברים פוליטיים ואינטרסים צרים. ממשלה כזו, החסרה מנדט ציבורי רחב ומוצק, תתקשה לקבל החלטות אסטרטגיות קשות – בין אם מדובר ביציאה למבצע צבאי נרחב ובין אם מדובר ברפורמות כלכליות כואבות הנדרשות למימון המאמץ המלחמתי.

כרסום בלגיטימיות הבינלאומית: מנהיגי העולם, הן ידידינו והן יריבינו, בוחנים את עוצמת המשטר הישראלי דרך מידת המעורבות של אזרחיו. מנהיג ישראלי שמגיע לבירות העולם כשהוא מייצג רק שבריר מהאוכלוסייה, נתפס כחלש וכמי שניתן להפעיל עליו לחצים כבדים ולוותר על אינטרסים חיוניים.

הפקרת הניהול בידי גורמים לא מנוסים: הזירה המדינית-ביטחונית אינה מקום לניסוי וטעייה. מי שמפנה את גבו למערכת הפוליטית מאפשר לגורמים פופוליסטיים, חסרי אחריות או נטולי הבנה אסטרטגית עמוקה, לתפוס את הגה השלטון ולהוביל את הספינה הישראלית ישירות אל תוך הסערה.

המנהיגות הנדרשת מול בובות על חוט בעת הזו, הציבור הישראלי אינו יכול להרשות לעצמו מנהיגות הססנית, כזו המונעת מתכתיבים חיצוניים או מיועצי תקשורת המנסים לרצות את כולם. 

המאבק מול מנהיגים פנאטיים ואכזריים בצד השני דורש עמידה איתנה, ניסיון מוכח, הבנה עמוקה של הדינמיקה הכוחנית במזרח התיכון ויכולת לקבל החלטות גורליות תחת אש.דמויות פוליטיות הפועלות ללא חזון ברור, או כאלו המצטיירות כבובות על חוט המובלות על ידי מגמות חולפות או לחצים בינלאומיים, מהוות סכנה מוחשית ליציבות המדינה. 

במזרח התיכון אין רחמים לחלשים או להססנים. מי שאינו מסוגל להביט לאויב בעיניים ולהקרין עוצמה נחרצת, ימצא את עצמו מהר מאוד נרמס תחת גלגלי האסטרטגיה של הציר הרדיקלי.

 המנהיגות הנדרשת היא מנהיגות של פלדה, כזו המבינה כי המשחק האזורי אינו על פופולריות, אלא על הישרדות.קריאה לפעולה: הריבונות בידינו 

מדינת ישראל עברה משברים קשים בעבר, אך תמיד ידענו למצוא את תעצומות הנפש, להתאחד סביב המטרה המשותפת ולהדוף את המבקשים את רעתנו. הכוח לשנות, להשפיע ולהציב חומה בצורה מול האיומים החיצוניים אינו נמצא רק בידי הצבא או המערכת המדינית – הוא נמצא קודם כל בידיו של כל אזרח ואזרח הפוסע אל מאחורי הפרגוד.אל לנו להקל ראש במצב. מדינות ערב והציר האזורי בוחנים אותנו בכל רגע נתון. ההתגייסות שלהם מחייבת התגייסות נגדית, מוחלטת וטוטאלית של הציבור הישראלי. 

יום הבחירות אינו יום חופש או הזדמנות לניתוק; הוא יום פקודה אזרחי. צאו להצביע, קחו אחריות על עתיד המדינה, ואל תתנו לאדישות להמיט אסון על המפעל הציוני היקר שדורות לחמו והקריבו למען קיומו.

מי באמת עומד מאחורי עיכוב מאות תמימים מלהגיע לתשרי לרבי?

 השבוע הייתי במשרדו של עורך דין שלמה חדד, על מנת לעזור לבחור מאנ"ש שלמד בתורת אמת, ויושב זמן רב בכלא הצבאי, באמצע הפגישה, העו"ד חדד מקבל טלפון בהול, מאברך בשם אריה מישיבת גרודנא באשדוד (ישיבת אולטרה – פלג ירושלמי) ומבקש עזרה לא פחות ולא יותר, לבחור מישיבת חב"ד בצפת שפנה אל המערכת שלהם בטלפון, וחשוב לו לעזור לו בהקדם כדי שיוכל להצליח לנסוע לתשרי ל 770.

השיחה הייתה על רמקול, ואני מקשיב לשיחה, וזה נשמע כמו חלום, בחור מישיבת גרודנא מתחנן לעו"ד שיעזור לבחור בצפת לצאת ל 770 לתשרי.

הרי מדובר בבחור ליטאי ועוד מהפלג הירושלמי, שאצלנו זה נחשב 'מתנגד חזק', שלא יודע מה זה רבי, ומה החשיבות של נסיעה בחגים לשם, ולמרות הכל הוא מבקש עזרה לאותו בחור מחב"ד.

ברור לי שאותו ליטאי לא נהיה חב"דניק מקושר, ויש לו אינטרסים אחרים לעזור לאותו בחור, אבל בפועל הוא עושה דבר שנראה מהצד, כנוגד את כל ההשקפה שלהם (מבחינת חב"ד).

יצאתי מהעו"ד באופוריה ותחושת אושר עמוקה, תראה מי עוזר לתמימים להגיע לרבי, אין, עכשיו המשיח חייב לבא, פשוט ימות המשיח.

חזרתי לכפר, ואני נכנס להתפלל מנחה בבית מנחם, ואני שומע בחדר שני, שיחה בין שני תושבי הכפר, ע"כ שאביגדור דיקשטיין, טרפד לבנים שלהם אישור יציאה לחו"ל. והם רותחים מזעם, איזה משיחיסט הוא?! איך הוא לא מתבייש?!

ואז הבנתי שלצערי הרב המשיח עוד לא הגיע, יש כמה שמעכבים אותו.

ואלה שמעכבים אותו, דווקא 'נראים' כאילו מאנ"ש, ועוד הולכים עם סימלי משיח על הבגדים, זה הכוונה של 'עלמא דשיקרא'.

אבל השקר היותר כואב כאן, שבזמנו, טענו המשיחיסטים שר' יואל קאהן ומנחם לרר, ועוד שמות סגרו את קבוצה, ובגללם בחורים לא יכולים לנסוע, ולכן היתה תקופה שאותם משיחיסטים נהגו בטרור כלפי ר' יואל ועוד.

ואני לא מבין, למה את אביגדור דיקשטיין, שנעמד מול מצלמה בוועדת חוץ וביטחון, ואומר כלפי עם ועדה, "רבותי אתם רוצים בחורי ישיבות? רק דרך מעצרים בנתב"ג", באותו רגע הוא דפק תחילה את חב"ד וברסלב. ובגלל הרעיון שלו וחוות דעתו, היועמש"ית נתנה הוראה למשטרה ולצבא, להגביר את המעצרים בנתב"ג.

למה אותו לא זורקים מ 770 כמו שעשיתם לכל מי שטענתם שפגע בקבוצה??? אלא צריך לדעת להיות בצד הנכון, מי שנמצא במפלגה שלכם, יכול הכל, גם לדפוק את הילדים שלכם.

השנה שישבו בחגים במשפחות רבות באנ"ש באה"ק, עשרות תלמידי תמימים שלא יכלו להגיע לרבי, תדעו את האמת, ואל תשקרו את עצמכם, הכל בגלל אותו מוסר רשע, אביגדור דיקשטיין. שאנו תפילה שיעשה תשובה מיד, ויעזוב את עבודתו בציד נשמות.

ואם יש כמה אנשים שאכפת להם מהמצב המטורף, שמשהו מתוכנו שמסתובב בחב"ד באין מפריע, ושולח צווי מעצר לתלמידי התמימים. יתחילו לנהל מולו מאבק ומחאות, עד שיחדל ממעשיו

ממתי בחב"ד עיתונאי נהיה איש חינוך?

 

בליובאוויטש היה נהוג בהגיע חודש אלול, מתועדים ומעוררים המשפיעים על גודל החשיבות בנסיעה לרבי. בעקבות המצב הקשה באה"ק, שיש צו איסור יצאה מאה"ק לכל בחורי הישיבות. המשפיעים נזהרים מדיבור יתר בעניין זה כבעבר ופחות מפעילים לחץ על התמימים לנסוע לרבי, כי יודעים שזה לא אפשרי היום, ולא רוצים לצער את התמימים או שלא רוצים לגרום לבחורים לעשות שטויות כמו חתימה לצבא על כל מיני מסמכים שלבסוף מגיסים את הבחורים.

למרות זאת, השבוע ראינו משהו מוזר בנוף החב"די, עיתונאי (מנדי ריזל) שעובד כפרשן צבאי, החליט ללבוש כובע של משפיע ואיש חינוך. והופיע בפודקאסט 'לב אבות' (פודקאסט העוסק בענייני חינוך), ומדבר על הנסיעה לקבוצה ולתשרי, מתוך "שיח חינוכי חב"די ואכפתי".

כששמעתי את השיח, לא שמעתי שום עניין חינוכי, ולא אכפתי ורחוק כמטחווי קשת משיח חב"די.

מה כן שמעתי?

שמעתי אוסף של שטויות, של אדם שחרב עליו עולמו מאז שבוטל ההסכם הארור של הצבא עם חב"ד.

הוא לא מציע שום פתרון למצב, אלא משדר לחץ, ומצוקה, ומנסה לעורר רצון אצל אנ"ש לאותו הסכם ארור שהפיל מאות בחורים בחב"ד בצבא עד ירידה לגמרי מקיום תורה ומצוות.

כחלק מהשקרים שאמר שם, הוא שיש רבנים מבית הדין שנמצאים אתו בקשר.

איך הוא לא מתבייש לספר שקרים כאלו, לאחר שקיבל טלפון עם צעקות מבית דין רבני חב"ד ע"כ שאמר בתקשורת "חב"ד יכולים למלא את היעדים של הציבור החרדי".

ואדון ריזיל לא מתבייש לומר בפה מלא, שהסכם חב"ד צה"ל, היה שבחור חותם לצבא, ונכנס תחת 'הסדר תורת חיים' שזה רשת ישיבות הסדר חרדיות. ועל זה כתב הרבי (באגרות קודש חלק לא עמ' כ'): "ישיבת הסדר ע"י חב"ד – מופרך בהחלט, ומבהילה השאלה עד"ז ."  

אם אתה באמת חסיד חב"ד וכואב לך שא"א להגיע לרבי, הרבי קבע בצורה ברורה מה מותר לעשות כדי להגיע אליו ומה אסור לעשות, ואתה בלי בושה אומר ללכת נגד הוראה של הרבי, ועוד לזה אתה קורא "שיח חב"די"?!

ריזל, תפסיק להתעסק עם נשמות התמימים, אתה מחלל את קודש הקודשים, ואתה נלחם ברבותינו נשיאנו מיסדי תומכי תמימים, שקבעו שמי שנכנס לתומכי תמימים, נשאר תמים לכל החיים. ואתה במעשך, מוריד תמימים מתורה ומצות ומהקשר לתומכי תמימים. איך אתה לא מפחד מאלקים!!!!

תמצא לך מקורות פרנסה אחרים, ותעזוב את ילדינו מיד!

בתפילה שתעשה תשובה

החותמים בצער

הורים מאנ"ש – נפגעי הסכם חב"ד צה"ל.

המפגש עם טראמפ

 

תמונה היסטורית

 מעט פרטים על הפגישה בבית הלבן :

1. לפני הפגישה הכללית פגש הנשיא באופן פרטי את האדמו"ר רבי אהרן מסאטמר. במהלך הפגישה העלה האדמו"ר בפני הנשיא את סוגיית הגיוס בארץ ישראל, וכן את עניינו של האברך ליברמן, מחסידי סאטמר, הנאשם בעבירות צווארון לבן וביקש עבורו חנינה.

2. לאחר מכן נכנסו לפגישה חמשת האדמו"רים - האחים מסאטמר, והאדמו"רים מבאבוב, ויז'ניץ מונסי ובן האדמו"ר מסקווירא וראש ישיבת לייקווד הגאון רבי מלכיאל קוטלר. 

3. בתחילת הפגישה הכללית נכח גם ג'ארד קושנר. האדמו"ר רבי אהרן מסאטמר אמר בפני הנשיא את נוסח "הנותן תשועה למלכים" - התפילה שנאמרת לשלום המלכות והמלך. 

4. האדמו"ר מסאטמר רבי זלמן לייב הקריא מכתב שבו קרא לנשיא להתערב למען האסירים, והודה לו על פועלו למען תקצוב טיפולים למשפחות חשוכות ילדים. בנוסף הודה לנשיא על דאגתו ל"אחינו בארץ ישראל".

5. בנו של האדמו"ר מסקווירא הקריא מכתב שכלל דברי תודה לצד בקשות שהופנו לנשיא. בהמשך הודו לנשיא בשם נציגי פדיון שבויים על פעילותו וסיועו.

6. הנשיא טראמפ הודה למשתתפים והשיב בדברי נימוס והערכה. הפגישה ארכה כחצי שעה.

רגעי השבוע - פרשת נצבים וילך, שבת סליחות

רגעי השבוע - פרשת נצבים וילך, שבת סליחות

 

המוזיקאי והספורטאי שפגשו את האיש שהבעיר בלבם את הנקודה היהודית / הניגון על עם הנבחר בין מלונות הבוטיק בהריביירה הצרפתית / היצירה שבוצעה שוב לאחר 130 שנה ברוסיה והקשר לשכונת מאה שערים / המלך בשדה

 

 

א.  אתה בחרתנו

 

"איפה אני יכול לפגוש את מוטי? יש לי סיפור חיים לספר לו, סיפור שלי!" - כך פנה אליי ביום שישי שעבר ר' פינחס קוך, המשמש כמשגיח כשרות במפעלי מזון שונים במוסקבה. "אתה מוזמן לביתנו במוצאי שבת, לסעודת מלוה מלכה" - עניתי. הוא התייצב, נרגש ושמח.

 

חיכינו לא מעט זמן לאורח, עד שהמלווה שלו הסביר לי ש"מוטי מוציא את השבת, רק לאחר שהוא מסיים את כל ספר התהלים. עוד כמה דקות יסיים ואנו נגיע אליך". הם אכן באו, מוטי ערך הבדלה, שניהם נטלו ידיים והצטרפו לסעודה עם שאר המסובים, אמרו 'לחיים' ופינחס סיפר את סיפורו:

 

"עד גיל 18 מעודי לא הייתי בבית כנסת, באותה תקופה הרגשתי צורך למצוא משמעות לחיי וחקרתי להבין מה זה יהודי דתי. כאחד שסיים בית ספר למוזיקה, חיפשתי את היהדות דרך שירה יהודית'. את השיר היהודי הראשון שמצאתי בחיפושיי היה, של הזמר מוטי שטיינמץ. הקשבתי לקולו, שוב ושוב, והרגשתי ש'אַ פינטאלע איד' שבי נדלק באותם רגעים"!

 

לפני כעשור וחצי של שנים, דרך כוכבו של ר' מוטי שטיינמץ בשמי השירה החסידית. מהר מאוד הוא הגיע אל הבמות הגדולות בעולם. אברך חסיד ויז'ניץ במלוא מובן המילה, המקפיד על לבושו ודיבורו החסידי בכל מחיר, ואינו מתפשר על קלה כבחמורה. בעייני ראיתי לפני מספר שנים, עת הגיע לשיר בהתנדבות באירוע הצדעה יוקרתי למתנדבים בארגון צדקה גדול בישראל, בו השתתפתי אישית, וכאשר שם לב באמצע שירתו, שישיבת הקהל לא לגמרי בהפרדה של נשים וגברים כפי שהובטח לו מראש, מיהר לסיים את השיר וירד מהבמה.

 

למוסקבה הזמנתי אותו לפני 11 שנים, לשיר באירוע המרכזי לכבוד חג הגאולה י"ט כסלו. השבוע ביקר כאן בפעם השנייה. משפחת ידידי הרב גרשון לישוש ערכו חגיגת בר-מצוה לבנם, והם בחרו להביא את מוטי שטיינמץ שישמח את האירוע. חגיגה שנערכה השבוע ביום ראשון בבית הכנסת 'בלשוי ברוניא', בו הרב לישוש עושה את שליחותו המסורה, אירוע שהיה מלא מפה לפה בידידים רבים, מכל גווני הקשת היהודית המוסקבאית, אנשים שאוהבים אותו ואת משפחתו ומעריכים את פועלו המסור לכל אחד ולכל עניין, בכל זמן ודבר.

 

היה זה גם ערב של הודיה לקב"ה. רק חמש שנים חלפו, אבל עדיין זכורים לכולנו אותם ימי מתח וחרדה, בהם כולנו הרבינו בתפילה למען ר' גרשון, שהיה מאושפז במצב קשה מאוד לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. התפילות קרעו שערי שמים, ור' גרשון חזר לחיים ב"ה, ואחר תהליך החלמה שנמשך חודשים ארוכים, הוא שב לתפקוד מלא ואף יותר. כעת הודינו עוד פעם לרופא כל בשר על הנס הרפואי שמול עינינו.

 

"זה שכרי מכל עמלי" הגיב ר' מוטי על סיפורו של ר' פינחס, ששמע מעשה זה ונזכר במעשה דומה ונפלא:

 

"בחג הפורים לפני שנתיים, טלפן אליי ידיד שברצונו למסור לי אישית 'משלוח מנות', הבאתי לו את כתובת המגורים של הוריי שיחיו, בשיכון ויז'ניץ בבני-ברק. כשטלפן וביקש שאצא אליו לקבל את המשלוח, עבר שם בחור צעיר, ומיד כשזיהה אותי התנפל עליי בחיבוק כשכל גופו רועד. לאחר שנרגע מעט, אמר לי 'אתה לא יודע מה עשית לי! איך ה' אוהב אותי שאני רואה אותך עכשיו!'...

 

אבי שמע את ההתרחשות מחוץ לבית, והזמין את הבחור להיכנס הביתה. האורח התיישב ליד השולחן, ולאחר שלגם מהכיבוד שהוגש בפניו החל לספר: "משפחתי גרה בהרצליה, וגדלתי להיות איש ספורט מצליח. לפני כשנתיים נסעתי למחנה אימונים ברומניה, ולפתע עברתי שם טלטלה נפשית. פניתי להירגע ליד שפת-הים הקרוב והתחלתי לרוץ לאורכו. ידעתי שיש בורא לעולם, נזכרתי שאנו העם הנבחר ודיברתי מעומק לבי אל ה' שיעזור לי. נעצרתי לאחר דקות ארוכות של דיבור שלראשונה בחיי יוצא מלבי, פתחתי את הטלפון וחיפשתי את המילים 'אתה בחרתנו', ועלה לי שיר בשם זה. רואים בו בין השאר אנשים רוקדים עם ספר תורה. התבוננתי בזה עשרות פעמים. אנשים שמחים ומאושרים, אנשים של עם ששמח במעמדו ובחייו. החלטתי שאני רוצה להיות נמנה על אנשים כאלו...

 

נכנסתי לישיבה של בעלי תשובה בבני-ברק, ואני כבר לומד בה כמעט שנה. שמעתי שאתה גר כאן בעיר והתפללתי לה', היום - בחג הפורים לפגוש אותך אישית, להכיר אותך ולהודות לך על השיר הנפלא שגרם לי להיות אדם מאושר, לומד, מתפלל ושומר תורה ומצוות"!

 

"הוא התארח מאז אצל הוריי מספר פעמים לסעודות שבת וחג, והיום הוא בחור עם נפש בוערת לתפילה ולימוד" - מסיים מוטי את חלקו הראשון של הסיפור, לא לפני שאני מציין, שראוי להפליא את הרגע המיוחד, שהחבר הזמין אותו לרחוב לקבל מידיו את משלוח המנות...

 

 

ב. אדם נוקף אצבע 

 

ר' מוטי שטיינמץ, הינו כאמור מגדולי הזמרים החסידיים כיום. שירתו מתאפיינת בשילוב ייחודי של רגש עמוק, שמרנות עם איכות קולית יוצאת דופן, בקול טנור לירי, צלול וייחודי, בעל מנעד רחב המאפשר לו לבצע קטעים מורכבים לצד שירים קצביים, תוך שמירה על צליל זך ומלא בחן יהודי חסידי אותנטי.

 

זכה מוטי מה שכל יוצר צריך: מנהל אומנותי מומחה ומסור ובעיקר מקצועי. כזה הוא ר' רובי בנט, בנו של המלחין האגדי ר' חיים בנט מחיפה. רובי הינו מעבד מוזיקאלי מפורסם בפני עצמו, והוא שפרסם את שמו הטוב של מוטי לעולם. השילוב של העיבודים העשירים והקלאסיים עם שירה פועמת בסגנון דרמטי - כל אלו מצליחים לגעת בלבם של שומעים שונים מכל קצוות הקשת, השמעות שהגיעו לעשרות מיליונים בכל העולם!

 

במשך הזמן התוודעתי להרבה שירים שלו, המורכבים מטקסטים שנלקחו כמעט תמיד מן המקורות, פסוקים מהתנ"ך, תפילות וסליחות. בעיקר נזכר אני כעת בשיר הראשון ששמעתי ממנו שהיה להיט לפני כחמש עשרה שנה, על המילים: "אל הנער הזה התפללתי", ואילו את השיר "אתה בחרתנו", אותו שמע הבחור על שפת הים ברומניה - אינני מכיר.

 

מוטי שמח לספר עליו: "בליל חג השבועות לאחר הסעודה, אני ממהר לבית הכנסת להתחיל לומר את ה'תיקון', היות ואני אומר לאט וזה לוקח לי הרבה שעות. לפני ארבע שנים, בדרכי לבית הכנסת הגדול של ויז'ננץ, שמעתי שירה אדירה ונלהבת. כמו מגנט נמשכתי אל המקום, נכנסתי לאולם בו הרבי שלי ערך 'טיש' לכבוד החג, שכפי שהוא נוהג לערוך בכל ליל שבועות. טיש קצר של שעה בין הסעודה לאמירת התיקון.

 

המקום היה מלא וגדוש בחסידים, ובקושי רק פילסתי לעצמי מקום לטפס על אחד הפארענצ'עס והצטרפתי אל השירה הגדולה. זה היה מעמד שלא זכור לחסידים עד אז ומאז. חצי שעה רקד הרבי על מקומו ושר עם הציבור את הניגון 'אתה בחרתנו', שיר קצבי וחזק. היה רעד בציבור, הרגשנו התרוממות הרוח, שזכינו להיות עם נבחר ומיוחד שקיבל את התורה הקדושה על הר סיני באותו יום - חג השבועות, חג מתן תורה.

 

שבועיים אחר-כך הוזמנתי להופיע בעיר הקיט 'קאן' בדרום-מזרח צרפת השוכנת בהריביירה הצרפתית, בחתונה שנערכה ביום ראשון. הייתי שם כבר בשבת, לבוש בבגדי שבת החסידיים שלי, עברתי בעיר מפורסמת זו, ליד מלונות יוקרה, בוטיקים של מעצבים וחופים חוליים, התבוננתי לנפשי, ודווקא כאן במקום הגשמי כל-כך, נזכרתי בשירת הרבי שלי באותו ליל חג השבועות, הרגשתי יותר מכל פעם וחזק מכל רגע את ה'אתה בחרתנו'. לא הפסקתי לנגן את זה באותה שבת. חזרתי לארץ, הישר לאולפן הקלטות. לא התפשרתי על איכות וכסף. השתדלתי להביא את אותה תבערה חסידית בליל שבועות בבני ברק, אשר אכן הדליקה ניצוץ יהודי של הספורטאי היהודי על חוף הים ברומניה שהיום יושב ולומד בבני ברק.

 

לצדה של הצלחות, מגיעות לא פעם קנאה. שבוע לפני שמוטי ורובי הגיעו למוסקבה, הם הוזמנו להופעה יוקרתית, גדולה ומתוקשרת במבצר עתיק בפורטופינו שבאיטליה. זה כבר היה מדי הרבה לאותם קנאים, שלא התאפקו וכתבו דברי לעז שקריים על אופי והתנהלות האירוע, בפלטפורמות שונות ברשתות האינטרנט. "ביטחוני בהקב"ה חזקה וגדולה, ואינני מרגיש צורך לחקור מי עשה זאת נגדי" - אומר לי מוטי על אותם אנשים, מתוך אמונה חזקה המלווה אותו לאורך כל הדרך, אמונה שגורמת לו להישאר בצניעות ובענווה ולדעת שכל הכישורים שלו, אך ורק מתנת שמים.

 

למחרת כשהגיעו לבקר במרכז החסד היהודי, אמרתי למוטי שפשט חדש עלה לי בדברי חז"ל במסכת חולין: "ואמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבע מלמטה עד אשר גוזרים עליו מלמעלה". הפירוש הידוע הוא, שאדם לא מקבל מכה באצבעו שיוצא ממנה דם, אלא אם כן גזרו עליו בשמים שכך יקרה לו.

 

בעידן של היום, כאשר אצבעות האדם עוברות במהירות על מסך הטלפון הנייד, ויכולות ברגעים אחדים ממש, להעביר חלילה לשון הרע על השני, להמציא סיפורי בדיה נגד האחר - על הנפגע לזכור, שאין אדם נוקף אצבע, האצבע של הפוגע לא זזה לבד, אלא גזרו על-כך משמים. זו עבודת האמונה והביטחון שלנו לדעת ולהאמין כי הפוגע הוא רק "גרזן ביד החוצב", הכול מאת השם יתברך. לזכור ששום אדם אינו יכול להרע או להיטיב לנו, אלא אם כן הדבר נגזר עליו מלמעלה. 

 

וכך כותב רבנו בחיי ב'שער הבטחון': "אבל עניין אויביו ומקנאיו ושונאיו, יבטח בעניינם על ה', ויסבול את איבתם, ואל ישלם להם כמעשיהם, אלא ייטיב להם ויגמול חסד עמהם בכל מה שיכול לגמול עמהם" - דברים נפלאים שכל אחד כדאי וחייב לשנן לעצמו, וזה גורם למנוחת הנפש, ומשחררת אותו מכעס, רצון לנקמה או נטירת טינה כלפי האדם שפגע בו, מתוך הבנה שהנזק היה מגיע אליו בכל מקרה בדרך זו או אחרת.

 

 

ג. בין מאה שערים לקלינינגרד

 

מכתב לא שיגרתי הגיע השבוע לעיר 'קלינינגרד' ובשמה ההיסטורי הקודם 'קניגסברג' במזרח רוסיה, לכבוד ציון  מאה ושלושים שנה להקמת בית הכנסת הגדול והמפואר בעיר. המבנה המרשים, שהיה בית הכנסת היחיד בשטחי רוסיה של היום שנחרב כליל בלהבות ליל הבדולח, הוקם מחדש מאפרו בחלוף שמונים שנה בדיוק על אותם יסודות היסטוריים.

 

רגע היסטורי התרחש במהלך האירוע שנערך שם ביום שלישי, כאשר מקהלת בית הכנסת החלה לשיר את היצירה "שאו שערים ראשיכם". יצירה זו הולחנה על ידי המלחין אדוארד בירנבאום, ששימש כחזן הראשי בקניגסברג, במיוחד לרגל פתיחת בית הכנסת לפני מאה ושלושים שנה בדיוק. השמעתה מחדש והביצוע התיאטראלי המדויק באותו היכל, הדהדו את נצח ישראל ועוררו התרגשות עזה בקרב הקהל. צלילים אלו התמזגו עם נגינת הכינור המרטיטה של היצירות "כל נדרי" ו"א אידישע מאמע", שהכניסו את המשתתפים לאווירת ההתעוררות של ירח האתנים.

 

בפתיחת האירוע הוקראה איגרת מיוחדת ששיגר לרגל המאורע, הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, בה עמד על ההשגחה הפרטית שבחשיפת היסודות המקוריים עליהם נבנתה הקהילה כיום, בה ציין את שמחתו: "השינוי הרוחני שעבר המקום - מבית כנסת שהיה בעבר ליברלי לבית כנסת המנהיג כיום קהילה אורתודוקסית, הוא ההוכחה העמוקה ביותר לכך, שהלב היהודי תמיד שואף אל המקור הטהור".

 

התרגשות נוספת נרשמה לקראת האירוע, בפתיחת תצוגה מרהיבה במוזיאון שבבניין, עם תמונות היסטוריות מבית הכנסת "בעל התניא שול" בירושלים, בשילוב מכתב ששוגר לכבוד המאורע על-ידי אאמו"ר שליט"א, סבו של השליח בעיר, בני היקר הרב אברהם ברוך שיחי'. המכתב חשף סגירת מעגל היסטורית: לפני מאה ושלושים שנה, נגיד נכבד מעיר זו 'קניגסברג' בשם ר' יצחק שו"ב, תרם להקמת בית הכנסת חב"ד "אהל יצחק" בשכונת מאה שערים בירושלים. כעת, נכדו של צאצא של מי שהיה ממייסדי אותו בית כנסת ירושלמי, משמש בעיר זו, כשליח חב"ד להפריח את החיים היהודיים בעיר מוצאו של התורם!

 

וכך כותב אבי מורי שיחי' במכתבו לכבוד ראשי וחברי הקהילה היהודית המעטירה בקלינינגרד:

 

בשם הנהלת ארגון החסד הוותיק "כולל חב"ד", יסודתו בהררי קודש על ידי הוד כ"ק האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע זי"ע, הנני משגר אליכם את ברכותינו החמות והלבביות לרגל המאורע ההיסטורי והמרגש - חגיגות 130 שנה להקמת בית הכנסת המפואר בעירכם. סמלי הדבר שציון דרך מרשים זה נחגג סמוך ליום הסגולה ח"י באלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים, מרן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ורבנו הוד כ"ק האדמו"ר הזקן זי"ע. זוהי עת רצון והזדמנות מיוחדת להעלות על נס את הקשר המופלא שנרקם בין עירכם לעיר הקודש ירושלים.

 

כאשר מתבוננים בהיסטוריה המפוארת של עירכם, נחשפת לעינינו השגחה פרטית מדהימה הקושרת בין 'קלינינגרד' - 'קניגסברג' דאז, לבין עיה"ק ירושלים תובב"א: בלב שכונת מאה שערים, בצמוד למשרדי כולל חב"ד ובית התבשיל הוותיק "אשל חב"ד", ניצב על תילו בית הכנסת דחסידי חב"ד-ליובאוויטש "אהל יצחק". בית כנסת זה נבנה גם הוא בדיוק לפני 130 שנה, בעזרתו של גביר יהודי יקר מקניגסברג בשם ר' יצחק שו"ב ז"ל, שתרם את רוב הוצאות הבנייה, ועל-שמו נקרא המקום. על הקיר המערבי של בית הכנסת קבוע לוח שיש המנציח את התורם הנכבד וכאשר הגיעה השמועה מקניגסברג לירושלים, כי ר' יצחק התורם נפטר לבית עולמו, הזמינו הגבאים המסורים, בעלי מידת הכרת הטוב, לוח שיש נוסף כדי לציין את יום פטירתו - ט"ז בטבת, ואנו נמצאים כעת בשנת המאה לפטירתו.

 

כמה מופלאה היא ההשגחה העליונה: כיצד רבה הראשי של רוסיה, הגאון החסיד רבי בערל לאזאר שליט"א, השיב כגמולו הטוב לאותו תורם ולעירו, בכך שהביא לעירכם קלינינגרד אברך צעיר ונמרץ לשמש כשליח הרבי מליובאוויטש. אברך זה הוא נכדי היקר, הרב אברהם ברוך דייטש שיחי', אשר יחד עם משפחתו שיחיו מסורים לכל ולכל בני הקהילה היקרה. נכדי השליח, הינו צאצא של מייסד בית הכנסת חב"ד במאה שערים, סב-סבי הרה"ח רבי ישראל שמעון שיין ע"ה, שהיה מחשובי חסידי הרבי ה"צמח צדק" זי"ע.

 

כמה נפלאים דרכי ה': קניגסברג תרמה לבניית בית תפילה בירושלים, וירושלים מחזירה אהבה בדמות שלוחי הרבי המאירים את קלינינגרד! כעת, בעומדכם יחדיו ביום ח"י אלול לציין 130 שנה לבית הכנסת, יביט לבטח ממרומים התורם ר' יצחק ז"ל. בוודאי תגל נפשו לראות את האברך הצעיר, נכדי היקר הרב אברהם-ברוך ומשפחתו שיחיו - שלוחי הרבי בעיר שלכם, שהם צאצאיו של היהודי הירושלמי שהקים את בית הכנסת כאן בירושלים - סגירת מעגל שמימית היא שהם זוכים להפיץ אור ותורה בעיר קלינינגרד, בעוד בית הכנסת "אהל יצחק" ממשיך לעמוד על תילו להאיר ולהשפיע בירושלים הקדושה.

 

יהי רצון שתמשיכו להגדיל תורה ולהאדירה, תזכו לראות בהמשך שגשוגה של הקהילה, ומתוך הבית המפואר והחי הזה, נזכה בקרוב ממש לבניית בית מקדשנו ותפארתנו בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו.

 

הקהילה בקלינינגרד, שעדיין נתונה תחת רשמיו העזים של המעמד ההיסטורי, מתכוננת כעת בהתרגשות רבה לקראת חודש חגי תשרי. שרשרת האירועים המרוממים צפויה להגיע לשיאה בקרוב, עם הכנסת ספר תורה חדש ומהודר אל היכל בית הכנסת, באירוע גדול שיערך בע״ה בין כסה לעשור. 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: המלך בשדה

 

יום שני, עם תאריך כל כך חשוב ומשמעותי: ח"י באלול, בדיוק 12 יום לפני ראש השנה. 12 ימים כנגד 12 חודשי השנה החולפת, וכל יום הוא הזדמנות להתבונן ולתקן חודש אחד. היום הזה הוא תאריך שקשה עד בלתי אפשר לחשוב איך העולם היה נראה אם יום זה היה רגיל. זכינו ויום זה נקרא "יום ההולדת של שני המאורות הגדולים".

 

זהו יום הולדתו של הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות שחולל מהפכה בעולם היהודי בתקופה של גזירות ורדיפות. חידושו היה בהענקת אהבה ושמחה ליהודי הפשוט, לימוד תורה ותפילה וכל עשיית מצווה מתוך התלהבות ותקווה להמונים. כחמישים שנה אחר כך, באותו יום, נולד רבי שניאור זלמן מלאדי, שייסד מתוך תנועת החסידות - את חסידות חב"ד. אלה שני ימי הולדת שהשפיעו על העולם היהודי כולו, ואולי כאן במוסקבה בפרט וברוסיה בכלל - רואים וחשים זאת כל יום מחדש. 

 

הזמנתי את ידידי רבה של קאזאן השליח הרב יצחק גורליק, שיבוא לשבת בראש ההתוועדות מטעם בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה". למזלנו הטוב, הוא הסכים, ואף חפץ בכך, ולו בכדי שיוכל להשתתף בהתוועדות יום הולדת שנערכה יום לפני, לר' אברהם קשאייב, עוד בוגר קאזאן במוסקבה, שהרב גורליק מטפח מרחוק ומשתדל להשתתף אישית בכל אירוע משמח של אחד מתלמידיו שגרים במוסקבה. 

 

"הרבי אומר שהיצר הרע הכי מסוכן, זה היצר הרע שאומר לנו לטעון 'מי אני ומה אני'! המחשבה הזו היא, אֵם כל ההפרעות המפריעות לנו להתקרב לקדוש ברוך הוא. ולפני שמתחילים איזו התוועדות ואיזה דיבורים, חייבים להיות באמונה טהורה 'נאיבית' של ילד, ולקלוט שאני כמו שאני שייך לכל העניינים. כי התורה והחסידות וההתוועדויות של הרבי הכל נאמר לאנשים כמונו"!

 

הוא דיבר בלהט, הכל מוחשי וישר, ברור וחד, הוא לעולם לא הולך מסביב, ולא פלא שהציבור ישב שעות ארוכות והקשיב מתוך צמאון לדבריו. 

 

התבוננתי במשתתפים המתוועדים הרבים שישבו סביב השולחן. שרובם בעלי תשובה ורבים מהם נראים ושלמים והגיעו לדרגות מאוד גבוהות בחסידישקייט. "אתה שם לב לציבור פה?" שואל אותי הרב גורליק, ומיד מוסיף: "זה רק בגלל שהורדנו מהם את המחיצה של 'מי אני ומה אני' והשלוחים כאן ברוסיה מעבירים להם את המסר, שכל אחד יכול להגיע הכי גבוה. כל אחד שישב שם זה הסיפור הכי מרתק. לפעמים אנחנו רואים אותם רק כשהם חזרו, אבל כשאתה רואה אותם בכל התהליך, אתה מתעודד ואומר גם אני יכול להגיע לגבהים". 

 

הפסקנו לתפילת ערבית, ומיד אחריה כבר המשיכה ההתוועדות בלשון הקודש. הרב גורליק שיתף אותנו ב"תשריי'ס" שלו עם הרבי. בימי בחרותו, כשהגיע שנה אחר שנה לרבי לחודש תשרי בזכות הוריו היקרים שעזרו ודחפו אותו ואת אחיו. 

 

חלקם מהסיפורים מוכרים, אבל באווירת ח"י אלול, הדברים גרמו לכך, שאני ועוד משתתפים חשבו כבר לחפש כרטיס טיסה ולטוס לסוכות או שמחת תורה. 

 

חזרתי שעת ליל מאוחרת לבית, עם מחשבות עמוקות, שאכן לטוס לתשרי לא מתאפשר, אבל לחיות את תשרי אצל הרבי, זה כל אחד יכול. לאור רעיונו של הרב גורליק, ללמוד ושוב ללמוד, שיחות, מאמרים וכל מה שקשור לחג הבא עלינו לטובה, כי באמצעות לימוד, החיבור הוא חזק מכל דבר. 

 

 

גוט שבת!

שייע

האחים והאוכל

 

יום חמישי לפרשת נצבים וילך, כ"א אלול תשפ"ו.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

יש דברים שנצרבו בנפש מגיל אפס והם מלוים אותך לכל החיים, יש שזה פועל ישר ויש שזה פועל הפוך.

 

2 אחים גדלו אצל אבא נרקומן, שכל חייו היה מתהולל ושותה ומשתכר ואלים ומידי תקופה היה גם יוצא ונכנס בבתי הסוהר, לרצות עונשו על מעשיו הפליליים וכמובן שלא החזיק מעמד במקום עבודה קבוע ותמיד היה מחסור בבית והילדים חיו בפחד ובלחץ.

 

ימים חלפו, ואחד האחים הצליח מאוד ועשה חיל בלימודיו ורכש ידע והשכלה והפך לאיש עסקים מצליח, הקים משפחה נפלאה והפך למודל ושם נרדף להצלחה.

 

אחיו, הלך בדרכי אביו ואין צריך להסביר לאן הוא הגיע.

 

עיתונאי אחד, החליט לראיין את שניהם, כל אחד בנפרד, לבדוק איך 2 אחים, כל כך הקצינו לשני הקצוות.

 

הוא התחיל את הראיון של שניהם עם אותה שאלה: איך הגעת לאן שהגעת?

שניהם ענו אותה תשובה: 'עם אבא כזה, מה רצית שיקרה'?

 

כל כך חד, האחד חי בלי מחשבה והתעוררות ומה שראה בחיים זה הוא המשיך. והשני, התבונן בתוצאות, הסיק מסקנות ובעקבות כך פנה לדרך האחרת.

 

זהו לא מוסר דרשה לקראת הסליחות, זה מציאות החיים ונתעוררתי לזה השבוע בעקבות מעשה שהיה.

 

בבית הוריי ב"ה לא היה מחסור, אמנם גדלנו י"ז נפשות בבית בן 3 חדרים, דהיינו סלון ו-2 חדרי שינה, כאשר אחד מהם הוא של ההורים ומטבח 'שלום בית', כי יותר מבן אדם אחד לא יכול להיכנס לשם, אז אי אפשר להעיר ולריב.

 

אוכל לא היה חסר בבית, אבי היה מנגן בחתונות, ובסוף האירוע, בעלי הקייטרינג היו נותנים לו את כל מה שנשאר בסירים, וזה היה די והותר, עד כדי כך, שילדים היו מקנאים בי בחיידר, שהייתי מגיע עם בולקאלע ושניצל לחיידר, מה שילדים אחרים יכלו רק לחלום על זה.

 

לא מזמן, פוגש אותי יהודי בלייקווד ואומר לי בהתלהבות: אתה בנו של רבי בן ציון? לעולם לא אשכח את אביך. הוא מספר לי שהם היו משפחה קשת יום שהתגוררו בסמיכות להוריי, האבא עלה ממרוקו ועבד בפרך מצאת החמה עד צאת הנשמה והמשכורת לא הספיקה להוצאות המינימליות והם רעבו ללחם, ומפעם לפעם היה אבי ז"ל מגיע ומביא להם שקיות מלאות כל טוב ממה שקיבל מבעלי השמחות ובבית היתה אורה ושמחה.

 

מכיון שהוריי גדלו בילדותם בימי המלחמה ובתקופת הצנע, אך טבעי הדבר, שבליבם נצרב החשיבות של פיסת אוכל, לא היה כזה מושג להשליך אוכל לפח, גם השאריות נשמרו, רק כשהתקלקל זרקו, אמי סיפרה, שילדים בדרך מבית הספר, המחשבה היתה, אם היום יהיה אוכל או שילכו לישון רעבים, לך תסביר את זה לילדים בימינו.

 

ולכן, גם לי קשה לראות אוכל נזרק, אני מגיע לשמחות ורואה ערימות של אוכל, לחמניות ומנות וסלטים ובשרים, הכל לסל וחסל וזה מעיק לי, אבל מה אעשה? חשבתי פעם לגייס מתנדבים ולאסוף האוכל הנקי ולשלוח למשפחות, אך אז אמרו לי שכבר קיים ארגון כזה.

 

תכלית, השבוע סיימתי בדחנות בחתונה מאוחר בלילה, הבר היה מלא באוכל טרי ומהביל ואני רואה את האחראי מתקדם עם פח זבל ענק על גלגלים, מוכן ומזומן להטות את הכלים על צידם ולשפוך את כל תכולתם פנימה, זו לא פעם ראשונה שאני רואה מחזות כאלו, אך מה בידי לעשות?

 

הפעם היה שונה, ראשית, המחותן חבר טוב שלי, ירושלמי מבטן ומלידה ועמדנו יחד ליד הבר ואני אומר למחותן: תארוז את זה ויהיה לך לשבע ברכות מחר. הוא הסתכל לי בעיניים והפטיר: השתגעת? אשתי תזרוק אותי מהבית עם האוכל ביחד.

 

שתקתי, אבל ידעתי שהוא לא היחיד, אשתי לא תזרוק אותי עם האוכל, אבל גם לא תאכל מזה.

 

אבל ליבי לא נתן לי להמשיך הלאה, משום מה, הפעם הרגשתי צורך לעשות משהו, שאלתי את האחראי אם יש לו קונטיינר גדול, הוא נכנס מיד למטבח והריץ לי מגש אלומיניום ענק והתחיל למלאות, עוף סיני עם שומשום, אורז מאודה עם ירקות, איטריות עם רצועות עוף ופטריות ושניצלים. והוא מפטיר לעברי: אני כל כך שמח כל פעם שמחותן או מישהו לוקח את האוכל מכאן, קשה לי כל יום לבצע את המשימה הזאת, לזרוק את האוכל.

 

לא ידעתי מה לעשות עם המגש, הכנסתי לרכב, נסעתי הביתה ופיניתי מקום במקרר והכנסתיו אחר כבוד, בידיעה שיתכן ומחר זה ייזרק.

 

בבוקר, ביקשתי מאשתי להרים טלפון לידידתה העגונה המטופלת בארבעה יתומים חיים העובדת לפרנסתה ושתציע לה ארוחת ערב בשרית למשפחה, האשה שמחה ואני הייתי השליח, באתי עם המגש, הילדים שמחו, כל אחד מילא צלחת, חצי המגש התרוקן וליבי התרונן משמחה שלא יגעתי לריק.

 

יצאתי משם עם המגש המלא למחצה וחזרתי לרכב והטלפון מצלצל ובתי על הקו להתעניין בשלומי, סיפרתי לה מה שיש לי ושאלתי אם רוצה את מה שנשאר, ידעתי שהיא מסתמא כבר בישלה וגם לא תאכל את זה, אבל ידעתי גם, שמפני מצוות כיבוד אב, היא לא תגיד 'לא', והיא אמרה: תביא ונראה.

 

בדרך, מתקשר אלי הגבאי של בית מדרשנו, ומספר שאביו של אחד מחשובי הקהילה, איש גלמוד, נפטר, ושארים טלפון לעודד אותו ולעזור לו, התקשרתי אליו והוא מספר לי שהוא בבית הלויות בשמירה על הנפטר, שאלתי אותו אם הוא אכל כבר? 'לא' הוא ענה, אבל מי צריך ויכול לאכול במצב כזה? הרמתי טלפון להרב ושאלתי אם מותר לי לתת לו אוכל אורז ואיטריות שהיו ליד הבשר? (אונן אסור בבשר ויין), הרב פסק שאין שום בעיה, ואפילו מותר לו לשתות ולאכול חלבי מיד, אבל לא ביחד. מילאתי לו צלחת וחיממתי אצל בתי, נסעתי אליו לשם והוא חיבק אותי והודה בחום.

 

כעבור שעה בתי מתקשרת אלי ומספרת בשמחה: יצאתי עם הילדים לגן העיר הצמוד לביתי ושכנה שזה עתה חזרה מבית ההחלמה ליולדות, מתיישבת לידי והיא ככה מתאנחת ואומרת: 'קשה לי לחזור לבישולים, עדיין אין לי כח'. מיד נזכרתי מה שהבאת לי, לא סיפרתי לה כלום, רק אמרתי שיש לי הרבה אוכל מיותר ואשמח לתת לה את זה והיום לפחות היא תחסוך לבשל. טאטי, אין לך מושג איך היא שמחה, הכנסתי לה את המגש הביתה, היא מסיימת. ושמחתי על הזכות שזיכני השי"ת לעזור ליולדת וילדיה, והתקשרתי להגיד לך, כי ידעתי שתשמח לשמוע  את זה.

 

הלכתי למנחה ובתפילת הלחש הודיתי להקב"ה מקירות ליבי, לכאורה, פעולה כל כך פשוטה וכל כך מועילה, אבל הוא שלח לי את זה, ואין שיעור לשכר שהוא ישלם על מה שהוא עצמו מזמן לידינו, רק להודות ולהלל. וחשבתי פשט חדש במשנה 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה לנו תורה ומצוות', כלומר, הוא דואג להמציא לנו מצוות, שנצבור זכויות ונקבל שכר, בפרט בימים אלו של הכנה לימי  הרחמים והסליחות.

 

 

נ.ב. בן 120 שנה היה משה רבינו בפטירתו. 40 שנה קודם לכן, בגיל 80 הוציאנו ממצרים, אז איך יתכן, ששנה לפני יציאת מצרים, התורה מעידה, שהיה בן 80 שנה בעמדו לפני פרעה, הוא היה אז בן 79?

 

'תפילה למשה', זהו פרק צ' בתהילים, מה המילה ה'שמונים' בפרק? ומה המילה ה-120 בפרק? ואיך שלושת המספרים האלו והרמזים, קשורים למשה רבינו?

 

מתחילים סליחות עם י"ג מידות של רחמים, מה מיוחד במספר י"ג?

 

מה הר"ת של 'מי יעלה לנו השמימה' ומה הסופי תיבות, איך הם קשורים זה לזה ומה הקשר בין זה לעלייה לשמים?

 

 הדפיסו ותזכו הרבים, maadoney@gmail.comכל זה ועוד בתוככי הגליון מעדני הפרשה המצו"ב.

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

ישראל אהרן קלצקין