בעולמם של חרדים
הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שלישי, 28 באפריל 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
מוסד בחטא: מדוע התנגד הרבי מליובאוויטש לעצם קיומה של הרבנות הראשית?
"עצם היחס שלי לכל
המוסד... הריהו מבוסס על יסוד יחס כל גדולי ישראל שקדמונו – דענין כהנ"ל
שלילי הוא". במילים חריפות אלו, משרטט הרבי מליובאוויטש קו גבול ברור בין
"רבנות אמיתית" לבין מוסד דתי המוכפף למערכת שלטונית. ניתוח איגרתו של
הרבי לרב ניסן טלושקין חושף את החשש העמוק מהפיכת התורה לכלי שרת פוליטי.
בשיח הציבורי הישראלי, חב"ד נתפסת לעיתים
כגשר בין עולמות, תנועה שמשתלבת בממסד הדתי ומשפיעה עליו מבפנים. אך עיון מעמיק
באיגרותיו של הרבי מגלה תמונה מורכבת ושונה לחלוטין: שלילה עקרונית של מוסד הרבנות
הראשית, לא רק מצד זהות הרבנים המכהנים בו, אלא מצד עצם מבנהו ויצירתו
כ"רבנות מטעם" השלטון.
1. השורשים ההיסטוריים: המלחמה ברוסיה הצארית
במכתבו המטלטל המופיע באגרות קודש (כרך כ',
איגרת ז'תעד) שנשלח אל הרב ניסן טלושקין, מחזיר הרבי את הקורא אל המאבק
העיקש של גדולי ישראל ברוסיה הצארית. הממשל הצארי ניסה בזמנו להקים מוסד של
"רבנות מטעם" – רבנים שתפקידם היה לשמש כזרוע ביצועית של המדינה בתוך
הקהילה היהודית.
הרבי מציין כי גדולי ישראל "התנגדו בכל עוז
ועד כדי מלחמה" בתוכנית זו. הסיבה הייתה עקרונית: רבנות ששואבת את סמכותה
מהחוק האזרחי ולא מההלכה הצרופה, מהממשלה ולא מהמסורת, סופה שתהיה מחויבת
לאינטרסים של השלטון לפני מחויבותה לאמת התורנית. הרבי ראה ברבנות הראשית לישראל
המשך ישיר של אותו מודל בעייתי ומסוכן.
2. "החששות צדקו במילואם": הכשל
המובנה של המוסד
הרבי כותב בדם ליבו: "המציאות דשנות הרבנות
הראשית דאה"ק ת"ו הוכיחה, אשר החששות צדקו במילואם ועוד יותר".
החשש העיקרי היה התלות הפוליטית. ברגע שרב נבחר על ידי גוף פוליטי ותקציבו מגיע
מקופת המדינה, חופש הפעולה ההלכתי שלו הופך מוגבל ונתון ללחצים של קואליציות
ואינטרסים משתנים.
הרבי רומז כי המוסד הביא "היזק לדת
ולענייניה". כאשר הרבנות נתפסת כחלק מהמנגנון הממשלתי, היא נאלצת לעיתים
להתפשר על פסיקות הלכתיות או על עמדות ציבוריות כדי להתאים לאג'נדה הלאומית של
הרוב החילוני, ובכך היא מאבדת את מעמדה כמצפן רוחני עצמאי.
3. בין הכוונה למעשה: "לא תמיד עמדו
בניסיון"
נקודה מרתקת במכתב היא ההבחנה של הרבי בין
האנשים לבין המוסד. הרבי מציין כי אלו שכיהנו במשרה "כוונתם הייתה
רצויה", ואולי מעשיהם היו טובים לו יכלו לפעול כרצונם. אך המציאות הממסדית
כבלה אותם והעמידה אותם בניסיונות קשים.
במשפט נוקב וישיר, הרבי קובע: "ובינינו
לבין עצמינו, לא תמיד עמדו בניסיון". זוהי ביקורת נדירה על האישים המכהנים,
שלדברי הרבי, לעיתים נכנעו לתכתיבים חיצוניים וקיבלו החלטות שלא על פי רוח התורה,
מתוך הצורך לרצות את הגוף הממנה אותם.
4. הריאליזם של הרבי: מדוע לא לבטל את המוסד?
למרות השלילה המוחלטת, הרבי מפגין ריאליזם
פוליטי. הוא מודה כי "ביטול כל העניין... בגדר הטוב הוא", אך
"לע"ע (לעת עתה) לא בגדר האפשרי". הוא הבין כי במבנה הפוליטי
בישראל, ביטול המוסד לא ייענה על ידי המערכת הפוליטית ("השמאליים ואפילו אלו
שמימין להם").
נספח: הציטוט המלא מאיגרת הקודש (כרך כ', איגרת
ז'תתע"ד)
האיגרת המלאה, שנכתבה לרב ניסן טלושקין, מובאת
להלן (על פי המקור באגרות קודש, כרך כ', עמ' כז):
חיל הרוח מול חיל הצבא: מדוע התנגד הרבי מליובאוויטש לגיוס בני ישיבות?
חיל הרוח מול חיל הצבא: מדוע התנגד הרבי
מליובאוויטש לגיוס בני ישיבות?
מדוע התעקש הרבי שגם "בחור חלש" מקומו
בישיבה, מה עמד מאחורי המחאה נגד שימוש בחיילים לפינוי יהודים, ואיך מתיישבת האהבה
העצומה לחיילים עם חוסר הנכונות לשלוח אברכים להתגייס? מבט מעמיק על דוקטרינת
הביטחון והרוח של חב"ד.
מאת יעקב נ. מומחה לתורת הרבי מליובאוויש
יחסו של הרבי מליובאוויטש לצבא הגנה לישראל הוא
מהנושאים המרתקים והמורכבים ביותר בהגותו. מצד אחד, הערצה חסרת תקדים לחיילים
המוסרים נפשם, ומצד שני, עמידה כחומה בצורה נגד כל ניסיון לגייס בחורי ישיבות. כדי
להבין את העמדה הזו, יש לצלול אל תפיסת הביטחון הרוחנית שלו.
"תורתו אומנותו" כצורך ביטחוני קיומי
עבור הרבי, לימוד התורה בישיבות לא היה רק
"זכות" או "שימור מסורת", אלא מרכיב קריטי במערך ההגנה
האקטיבי של עם ישראל. הרבי נהג לצטט שהחיילים כל קיומם בזכות התורה שלומדים בני
הישיבות והם מעניקים חיות לחיילים בקרב. על הטענה לגייס בחורי ישיבות הוא אמר שזה
בדיוק כמו שיבואו בטענות שאנשים המתכננים את המלחמה יצאו לקרב ולא ישבו במשרדיהם,
שכל אחד מבין שהיא טענת סרק.
לשיטתו, בחור ישיבה אינו "משתמט"
מהגנה על המדינה, אלא הוא חייל ב"יחידה מובחרת" של הגנה רוחנית. הוצאת
בחורים מהישיבה נתפסה בעיניו כפגיעה ישירה בביטחון המדינה, לא פחות מהשבתת טייסת
קרב.
גם "הבחור החלש" – מקומו בקודש
אחת הנקודות הייחודיות של הרבי הייתה היחס
לבחורים שאינם "עילוים". בעוד שרבים סברו כי מי שאינו מצליח בלימודו
עדיף שיתגייס, הרבי שלל זאת בתוקף. הוא טען שכל עוד בחור נמצא במסגרת הישיבה, הוא
נבנה כיהודי ירא שמים. הצבא, במתכונתו החילונית, היווה בעיניו סכנה רוחנית גדולה
מדי עבור בחור צעיר. הרבי האמין שגם בחור שמתקשה בלימוד יכול לצמוח בישיבה ולהפוך
לאדם ערכי ודתי, בעוד שהגיוס עלול לקטוע את עמוד השדרה הרוחני שלו בגיל קריטי.
הביקורת על "חורבן ימית" וזיהום המוסר
הצבאי
הרבי מתח ביקורת חריפה על הנהגת המדינה כאשר זו
השתמשה בחיילים לפינוי יישובים יהודיים, כמו בחבל ימית. הוא ראה בכך עיוות מוחלט
של מושג ה"צבא": צבא הגנה לישראל נועד להגן על העם מפני אויביו, ולא
להיות כלי פוליטי לגירוש יהודים מאדמתם. הרבי כאב את הפיכת החיילים
ל"שוטרים" של משימות פוליטיות, דבר שפגע בעיניו בלכידות של הצבא ובצדקת
הדרך שלו.
אהבה לחיילים – ברוח ובחומר
למרות התנגדותו לגיוס, הרבי הרעיף אהבה על
החיילים. הוא היה מהיחידים שכינו את חללי צה"ל בתואר "קדושים",
משום שמסרו נפשם על הגנת יהודים. הוא הניע את "מבצע תפילין" המפורסם
בבסיסים ודאג רבות לחיילים ולרווחתם באין ספור מבצעים, לא כדי לגייס את החיילים
לחסידות, אלא כדי לתת להם הגנה רוחנית ("תפילין – להכניע אויבים"). הוא
רצה שכל חייל ירגיש שהוא אינו רק "בורג" במערכת, אלא חוליה בשרשרת
הדורות של עם ישראל.
מדוע אין מכתבי עידוד לגיוס?
השאלה המהדהדת היא מדוע אין שום מכתב מהרבי
המעודד אפילו אברכים (שכבר אינם תלמידי ישיבה מן המניין) להתגייס. התשובה נעוצה
באחריות הרוחנית: הרבי סבר שצה"ל הוא מערכת חילונית שאינה כפופה להלכה, לא
ניתן לתת גושפנקה דתית ליהודי להיכנס למקום שבו יצטרך להתפשר על אמונתו.
עבור חסידיו, הוא הגדיר "צבא" חלופי:
צבא השלוחים. לדידו, חסיד חב"ד הוא חייל שנמצא בחזית של קירוב לבבות והפצת
יהדות, משימה שהיא לדעתו הדרך היחידה להבטיח את עתידו של העם היהודי בארץ ובעולם.
איתות משמים – להבין את מה שעובר עלינו
טור דעה: איתות משמים – להבין את מה שעובר עלינו
קשה
להתעלם ממה שמתרחש בשנים האחרונות בארץ ישראל. מי שיש לו עיניים לראות – רואה שלא
מדובר בעוד תקופה “רגילה”, אלא ברצף אירועים חריגים, מבית ומבחוץ, שמצביעים על
מציאות עמוקה יותר. לא רק מציאות פוליטית או ביטחונית, אלא מהלך שמיימי של הנהגה
והשגחה.
מבחוץ
– עם ישראל מוקף אויבים מכל עבר. מלחמות מול חמאס, חיזבאללה, האיום האיראני ההולך
ומחריף, והתחושה שאנו עומדים בפני מערכה רחבה יותר. חז"ל כבר תיארו מציאות
כזו כשלב לקראת הגאולה, עד שאמרו: “ייתי
ולא אחמיניה” – יבוא,
אך קשה יהיה לשאת את עוצמת התקופה. נדמה שאנו חווים את הדברים הלכה למעשה.
אך
לא פחות מכך – מה שקורה מבפנים. רדיפת הדת ועולם התורה, צעדים וגזרות שלא נראו מאז
קום המדינה, התערבות גוברת של גורמים משפטיים כמו היועמ"שית והבג"ץ
בעניינים הנוגעים לציבור החרדי וללומדי התורה. התחושה היא ברורה: יש כאן ניסיון
שיטתי לפגוע בעולם התורה, לערער את יסודותיו, ולכפות סדר יום זר.
והדבר
המפליא ביותר – כל זה קורה דווקא עכשיו. דווקא בזמן שיש ממשלת ימין “מלא מלא”,
ממשלה שאמורה הייתה להיות משענת לציבור שומרי התורה. והנה, דווקא בתקופה זו
מתגברות הרדיפות והלחצים, באופן שלא הורגש אפילו בתקופות של ממשלות אחרות, כמו זו
של בנט-לפיד. הלא דבר הוא.
אם
כן, קשה להימלט מן המסקנה: אין זה מקרה. יש כאן מסר. הקב"ה מדבר אלינו דרך
המציאות.
ייתכן
שהמסר נוגע למצב הפנימי שלנו. בשנים האחרונות חלה, לצערנו, תזוזה מסוימת. נוצרה
קרבה – רגשית ומעשית – אל המדינה, אל הציונות, אל מושגים שבעבר היו רחוקים מעולם
התורה. לצד זאת, חדרו גם מרדפים אחרי נוחות, מותרות, וטכנולוגיה, שהשפעתם על חיי
בן תורה אינה תמיד חיובית.
כאשר
הגבולות מיטשטשים – מגיעה התגובה מלמעלה. לא מתוך ענישה גרידא, אלא כאיתות ברור:
חזרו למקום שלכם. חזרו לזהות הצלולה של בן תורה. אל תבנו את עתידכם על הישענות על
מערכות חיצוניות, על פוליטיקה או על הבטחות שלטוניות. כי בסופו של דבר, יש כיוון
אחד ברור – ניסיון לפרק את עולם התורה ולחלן את הציבור החרדי.
דווקא
משום כך, התקופה הזו היא “עת בירור”. זמן שבו כל אחד נדרש לשאול את עצמו: היכן אני
עומד? האם אני באמת שייך ל“מי לה' אלי”, או שאני נסחף אחרי רוחות הזמן?
הקריאה
אינה רק להיזהר – אלא להתחדד. להתרחק מהשפעות זרות, לחזק את עולם התורה, לשוב
לחיים של בן תורה ללא פשרות, בלי לפזול ימינה או שמאלה. לא מתוך פחד, אלא מתוך
הבנה שזהו היסוד שמחזיק אותנו לאורך כל הדורות.
בעקבתא
דמשיחא אין מקום לטשטוש. זהו זמן של הכרעה. והמציאות סביבנו – עם כל הקושי שבה –
אינה אלא תזכורת חדה וברורה: לבחור נכון.
*על ה"ניצחון" המעוות שחוגג על גבם של תינוקות*
*על ה"ניצחון" המעוות שחוגג על גבם
של תינוקות*
בימים האחרונים מתהדרת "התנועה לאיכות
השלטון" ב"הישג ענק" וביום "היסטורי". הם חוגגים את
החלטת בג"ץ לשלול ממשפחות חרדיות סבסוד למעונות יום, הנחות בארנונה וסיוע
בדיור. אך מאחורי המילים המכובדות על "שוויון בנטל" ו"שלטון
החוק", מסתתרת הודאה מחרידה: הניצחון שלהם מושג דרך פגיעה בתינוקות והענשת
ילדים. כאשר תנועה המתיימרת לייצג "איכות" ו"ערכים" רואה
בביטול סבסוד למעון יום עבור פעוט "הישג מעורר תקווה", עלינו לשאול:
איזו תקווה זו? ואיזה מן צדק הוא זה שמשתמש בילדים קטנים כבני ערובה בוויכוח
פוליטי?
האבסורד המוסרי כאן זועק לשמיים, במיוחד
כשצוללים לפרטים הקטנים של מערכת התרומות. בעוד שהמדינה מבטלת את הסבסוד לצרכים
הבסיסיים ביותר של הילד החרדי, היא מעניקה "פרס" בדמות החזרי מס לפי
סעיף 46 לכל מי שתורם למאבק של התנועה לאיכות השלטון. נוצר כאן מצב בלתי נתפס שבו
הקופה הציבורית מסבסדת בעקיפין את המאמץ לשלול סיוע חיוני מפעוטות. הכסף שנגרע
מהמעונות עובר, בדרך עקלקלה, למימון מאבקים משפטיים שמטרתם הענשת חלשים. זוהי אינה
איכות שלטון; זוהי פשיטת רגל ערכית הממומנת על ידי משלם המסים.
הרי העיקרון הבסיסי ביותר של צדק, המעוגן
בתורת ישראל ובכל מערכת מוסרית אנושית, הוא שכל אדם אחראי למעשיו שלו בלבד. בתורה
נאמר במפורש בספר דברים: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא
יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ". הילד במעון לא בחר את
אורח חיי הוריו ולא בחר היכן להיוולד. כאשר ארגון "חברתי" חוגג את מניעת
המסגרת הבטוחה מאותו ילד, הוא רומס ברגל גסה את דברי הנביא יחזקאל: "הַנֶּפֶשׁ
הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת, בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב".
חז"ל לימדונו כי "אֵין
הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית
רַבָּן". הם קבעו שאפילו למען בניית בית המקדש אין מבטלים תינוקות של בית
רבן. והנה, התנועה לאיכות השלטון סבורה שהמאבק המשפטי שלה חשוב יותר מחינוכם ושגרת
חייהם של הילדים הרכים הללו. התורה בספר שמות מזהירה בחומרה: "כָּל
אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן... כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי — שָׁמֹעַ
אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ".
חז"ל הבהירו במכילתא שהאיסור "לא
תענון" חל על כל אדם, והוא כולל כל פגיעה המסבה צער ומצוקה – גם אם היא נעשית
תחת כסות כלכלית או משפטית. כאשר דוחפים להטלת גזירות כלכליות על ילד בשל השקפת
עולמם של הוריו, הופכים אותו ל"יתום חברתי" – ילד שהמדינה והארגונים
הפנו לו עורף. במדרש איכה רבה נאמר: "אין לך חומה שיכולה לעמוד בפני צעקתו
של ילד". האם ה"איכות" שהתנועה מתגאה בה מסוגלת בכלל לשמוע את
הצעקה הזו?
הדיבורים על שוויון הם במקרה הטוב סלקטיביות
מהודרת, ובמקרה הפחות טוב – אפליה במסווה של שוויון. התנועה לאיכות השלטון אינה
נאבקת באותה נחישות ובאותם כלים דורסניים נגד קבוצות אחרות בחברה שאינן משרתות אך
נהנות מתקציבי עתק. הם בחרו מטרה – הציבור החרדי – והם מוכנים להרעיב ילדים ולשלול
מהם פת לחם כדי לכפות שינוי באורח חיים. בית המשפט עשוי להצהיר שהוא כל-יכול ומעל
לכל ביקורת, אך אין לו זכות מוסרית לפגוע בתזונה ובחינוך של חסרי ישע. סבסוד
מעונות אינו "מתנה"; הוא חבל הצלה אנושי. להפוך מצוקה של פעוטות לכלי
לגיוס תרומות ולקבלת החזרי מס זוהי תחתית מוסרית שקשה לעכל.
המקרה הזה משמש תזכורת כואבת עד כמה עקומה
יכולה להיות המחשבה האנושית כאשר האידיאולוגיה דוחקת את האנושיות. כיצד הגענו למצב
שבו אנשים המדברים גבוהה-גבוהה על "ערכים" ו"זכויות אזרח",
מסוגלים לחגוג סביב ביטול צלחת מרק של תינוק? זהו שיבוש דעת עמוק: היכולת להתבונן
בעיניו של ילד חף מפשע ולראות בו "כלי פוליטי" או "אמצעי
לחץ", היא עדות לעיוורון מוסרי מוחלט.
כאשר השנאה למגזר או הוויכוח על חלוקת הנטל
משכיחים מאיתנו את החובה הבסיסית להגן על החלשים ביותר – הרי שאיבדנו לא רק את
הדרך, אלא את צלם האדם. בסופו של יום, חברה אינה נמדדת ב"שוויון" קר
ויבש שנכפה בכוח ובסנקציות, אלא במידת הרחמים והצדק שהיא מגלה כלפי מי שאינו יכול
להגן על עצמו. צדק שדורס ילדים בדרכו אל ה"צדק" – הוא אולי מהודר בלבושו
המשפטי, אך הוא רקוב בליבתו המוסרית.
*הרב אליעזר שמחה ווייס*
עימות חריף בין יעקב וידר חבר מועצת העיר בני ברק ליועץ המשפטי העירוני הנבחר: "העסקנים מינו אותו כדי שיגן על ההתנהלות הרקובה שלהם"
מדינת ישראל וצה"ל מובילים את הציונות הדתית לשמד ולבעל פעור
הרמטכ"ל מכריז כי לא יאפשר הדרת נשים בצבא שפירושו החרדים ייאלצו להשלים על התמודדות עם 'בעל פעור'
״נשים הן חלק בלתי נפרד מצה״ל ומעוצמתו המבצעית. לא תהיה הדרת נשים בצה״ל. שילובן הוא ערכי, שוויוני ומהווה צורך מבצעי עליו להיעשות ללא משוא פנים״
עשרות מפגינים מהפלג הירושלמי נכנסו לתוך ביתו של מפקד המשטרה הצבאית תת אלוף יובל יאמין והתבצרו שם
עשרות מפגינים מהפלג הירושלמי נכנסו לתוך ביתו של מפקד המשטרה הצבאית תת אלוף יובל יאמין והתבצרו שם (יואלי ברים)
פריצה מכוונת לביתו של קצין משטרה צבאית ראשי
דובר צה"ל: לפני זמן קצר התקבל דיווח על פריצה מכוונת לביתו של קצין משטרה צבאית ראשי, תת-אלוף יובל יאמין, בעוד משפחתו בבית. כוחות הביטחון הוזנקו למקום ופועלים לאיתור החשודים
מפגינים חסמו רכב משטרתי
מפגינים חסמו רכב שנסע בליווי שוטרים על רחוב ז'בוטינסקי, והמשטרה עם הבלשים והפרשים ניסו לפזר את המפגינים. צילום: דוד קשת. (ידיעות בני ברק)
נמות כחרדי ולא כציוני
מפגין מהפלג הירושלמי במסר לציבור הכללי בהפגנה כעת בבני ברק: "מעדיפים למות כחרדי, ולא לחיות כחייל צה"ל, נמות ולא נתגייס". (יואלי ברים
יוסי דייטש לא רוצה להיות השוטר המגרש יהודים ממירון
עוד מפרויקטור מירון לשעבר יוסי דייטש ליעקב גרודקה במהדורה המרכזית ב'קול ברמה': "התפטרתי מתפקידי כי אמרתי מהתחלה שאני לא יודע לעשות אירוע קטן וסגור, אני יודע לעשות אירוע שמח, לא מצומצם. אני יודע שיש אנשים שיגיעו באש ובמים לרשב"י, אני לא רוצה להיות קשור לתמונות ולמחזות שיצאו בעבר עם המשטרה ובתקווה שלא יקרו השנה".
בחיפה נפלו יותר טילים ממירון
"בחיפה נפלו יותר טילים ממירון, פקע"ר הגבילו רק את מירון לא את כל קו העימות" | פרויקטור מירון יוסי דייטש ליעקב גרודקה במהדורה המרכזית ב'קול ברמה': "חגיגות של דרוזים ומשחק בסמי עופר מתירים לקיים למרות שבחיפה נפלו יותר טילים ממירון, עד אתמול פיקוד העורף לא הודיע על סכנה במירון, פתאום שמו הגבלות ורק על מירון והיישובים הסמוכים, קו העימות מחוץ למגבלות".
"קיבלו את ההחלטה לסגור את מירון לפני שדיברו איתנו"
"קיבלו את ההחלטה לסגור את מירון לפני שדיברו איתנו" | פרויקטור מירון יוסי דייטש ליעקב גרודקה במהדורה המרכזית ב'קול ברמה': "אני עצוב מאוד, התכוננו המון לל"ג בעומר, במקום שיהיה אירוע שמח מודיעים לנו שיהיה סגור, המוני ילדים ומבוגרים ממתינים ליום הגדול הזה משנה שעברה. שמעו את הקול שלנו רק אחרי שקיבלו את ההחלטה לסגור".
יום יוצא דופן עם שלוש השתלות!
רן ירחמיאל בן מזל אפרת
והתורם היקר, תושב המרכז
יחזקאל גבריאל בן לאה
יקותיאל יהודה בן רחל
והתורם היקר, אביו של יהודה
יעקב בן נחמה
אנג'לה בת מירה
והתורמת היקרה, תושבת המרכז
טלי בת חנה
וצוות מתנת חיים
זעקת רבני הציונות הדתית נגד שילוב נשים במערך המתמרן בשריון ויורו לתלמידהם לא ישרתו בסביבה מעורבת
שילה פריד: עשרות רבנים בציונות הדתית התכנסו לדון בשילוב נשים במערך המתמרן בשריון והסכימו כי ״תלמידים לא יוכלו לשלוח בסביבה קרבית מעורבת״. בכינוס החריג השתתפו רבנים ממגוון רחב מישיבת מעלה גלבוע, הר עציון וארגון בית הלל ועד מכינת עלי וישיבת בית אל, כולם ישבו בביתו של הרב דרוקמן.
במסגרת ביקורו בקזחסטן: נשיא המדינה נפגש עם ראשי הקהילה היהודית והרב הראשי של קזחסטן
במסגרת ביקורו בקזחסטן: נשיא המדינה נפגש עם ראשי הקהילה היהודית והרב הראשי של קזחסטן (צילום ישי ירושלמי)
הרמטכ"ל: פאץ' משיח הוא מרד ערכי בצה"ל - תוקף קשות את המשיחיסטים
הכנס התמקד בסיכום הישגי המערכה באיראן במסגרת מבצע 'שאגת הארי' ובהמשך הפעילות בדרום לבנון. במהלך היום קיימו המפקדים שיחות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ.
בבחירות לרבנות הר נוף ניצחון לחב"ד אריה דרעי הפסיד
החב"דניקים: כישלון צורב ליו"ר ש"ס אריה דרעי ולמנכ"ל המשרד לשירותי דת יהודה אבידן: מועמדם בבחירות לרבנות העיר נוף הגליל שנתמך על ידם לאורך כל החודשים האחרונים זכה בקול אחד בלבד. לעומתו, הרב מנחם מענדל נחשון שזכה לתמיכת הליכוד וראש העיר זכה ב-29 קולות ונבחר לכהן כרב העיר נוף הגליל, והוא יחליף בתפקידו את רב העיר וחבר בי"ד רבני חב"ד בארה"ק הרב ישעיה הרצל שהופרש לגמלאות. בנו, ר' מנדי הרצל שהתמודד זכה ב-6 קולות
יחידות לרבנים הראשיים — בחדרו הק׳; י״א אייר תשמ״ט | 1989 - מדוע הרב שפירא נרדם?
בהמשך לתמונה שפורסם אודות יחידות שהיה בחדר הקדוש של הרבי י"א אייר תשמ"ט עם הרבנים הראשיים
הרב אליהו זצ"ל והרב שפירא זצ"ל
שמעתי את זה מכלי ראשון אדם שהיה נוכח בחדר בעת היחידות הרבי ביקש מהרב אליהו שיעשה פסק דין אודות הגאולה לאחר כמה פעמיים שהרבי עורר את העניין הרב שפירא התחיל קצת לקרר את העניין לא עכשיו וכו כמדומני שומעים את זה בהקלטה היחידות לפתע הרבי הביט מבט חודר בהרב שפירא והוא לאחר מכן נרדם כמעט עד סוף היחידות ואז הרבי המשיך לעורר את עניין פסק דין באין מפריע...
בסוף יחידות הרב שפירא מתנצל שנרדם וכו שומעים בקלטת.
ויהי הדבר לפלא...
לועג לרש
לר' חיים
שי'
שלום וברכה,
אני מבין
שהכתבות שלך בנושא גיוס ובכלל ההשקפה של הרבי על הציונות ומדינת ישראל, פועלות את
פעולתם, ואתרי הגיוס בחב"ד (COL
ואינפו) שוברים את הראש מה לעשות.
ובשבוע
האחרון התחילו להפציץ את האתרים, כל יום עם כתבות על חיילים בצבא, וכל מיני דברים הזויים
(מה שחסר, זה רק שיפרסמו ילדים בחיידר שהתחפשו בפורים לחיילים)
שלשום
התפרסמה כתבה ב COL
עם הכותרת "החב"דניקים זיכו את באי 'הר
הרצל' בתפילין לזכר הקדושים",
וכל מי שראה את הכתבה לא הבין מה הקשר, הרי יום הזיכרון היה ביום שלישי שעבר, אז
למה עכשיו מפרסמים את זה?
כידוע
שהרבי בהרבה הזדמנויות דיבר על מעלת החיילים שנהרגו על קידוש השם בעת מלוי תפקידם.
אבל הרבי אף פעם לא הזכיר או ציין את יום הזיכרון לחללי צה"ל, וזאת לא משום
זלזול ח"ו בחיילים (להפך הרבי העריך וכיבד אותם מאוד), אלא מתוך אי רצון
להיות חלק מהטקסים של המדינה, שכידוע מציינים פטירת אדם לא לפי מנהגי היהדות, אלא
לפי מנהגי נצרות וכד' (זרים, צפירה, שירת התקוה, שירת נשים ועוד)
משום מה
אותם סוכני שינוי בחב"ד החליטו להכניס כל מיני מבצעים חדשים באנ"ש שלא
היו לפני ג' תמוז, כמו מבצע חלוקת נרות נשמה, או מבצע תפילין ביום הזכרון בבתי
עלמין, שנראה שאלו העומדים מאחורי קמפיין זה, כוונתם לא כ"כ תמימה של זיכוי
יהודים להניח תפילין, אלא כפי הנראה הוא זיכוי אנ"ש לציין את יום הזיכרון
(ולחבר את אנ"ש למדינה)
אין ספק
שנושא זה, של חללי צה"ל הוא מאוד רגיש, ביחוד שבחורי ישיבות חב"ד לא
מתגייסים לצבא, כמו כל הציבור החרדי, והשלוחים תמיד היו מעדיפים לברוח מהרדאר בזמן
הזה, כדי לא להגיע לשאלות מיותרות.
השליח
לצבא (כפי שהגדיר את עצמו) מנדי אופן, לא שירת בצבא, ויש לו פטור 21 כמו אלפי
תמימים השמורים על עם ישראל דרך לימוד התורה, ומתנדבים בעשרת המבצעים של הרבי למען
עם ישראל, לא רק 3 שנים אלא כל החיים.
הייתי
מצפה מאחד שלא עשה צבא, לא לעמוד ולעשות סלפי ליד קברי הקדושים בהר הרצל, אבל היות
ו'עוילם גוילם', והיום אפשר למכור לאנ"ש (וביחוד לתורמים שלו בחו"ל) מה
שרוצים, זה הולך טוב.
רק כדאי
שמנדי היקר, יזהר שמישהו מ'אחים לנשק' או 'התנועה לאיכות השלטון' לא ידלק עליו,
ואז כל הסלפי הזה, יעשה נזק לחב"ד יותר מהתועלת.
אז עם כל
הצער, לכל יחצני הגיוס באנ"ש, שחייבים כל שעה לעלות ברשתות של חב"ד משהו
עם הצבא, תחשבו פעמיים לפני שאתם מפרסמים, שלא תעשו נזק למפעל השליחות של הרבי.
"היום בתניא" יום ג', י"א אייר
"היום בתניא" יום ג', י"א אייר
תניא "ליקוטי אמרים"
פרק מ"ו (עמוד 130)
שנה פשוטה
⛳
"אשר קדשנו במצוותיו":
לעיל בנמשל למדנו, שהקב"ה ירד למצרים להוציא משם את ישראל, בקירוב ויחוד אמיתי, בלימוד התורה (בבחינת נשיקין) ובקיום רמ"ח מצוות עשה (בבחינת חיבוק ).
ורבנו מוסיף, שזו גם משמעות ברכת המצוות "אשר קדשנו במצוותיו" - "קדשנו" מלשון קידושין ואירוסין. וכאדם המקדש את האשה (בטבעת), במטרה להיות עמו (על ידי החופה והנישואין) ביחוד גמור כנאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ככה ממש יש לראות את היחוד בין הנפש האלוקית והחיונית עם אור אין סוף, הנפעל עם עסק התורה והמצוות.
...
הנשמה מתעלית:
עם קיום המצוות, מתעלה הנשמה למדרגה הגבוהה של הקדושה המוגדרת "קודש העליון", שהיא קדושתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו.
בעליה זו לנפש, הנפש לא רק עולה למקום שבו שורה קדושה העליונה. אלא היא אף משתנית ומתעלה "במעלת ומדרגת קדושת אין סוף ברוך הוא ממש".
...
לעמוד לפני העוסקים במצוה:
עם התעלות הנפש והתכללותה ב"אור אין סוף", אומר הקב"ה שגם "אני ה' אלקיכם" - גם אני מצידי "הריני אלוקה שלכם" (מיוחד וקשור רק עימכם). וזאת באותו התוקף, שאני רואה את עצמי כאלוקי אברהם אלוקי יצחק ויעקב (שהיו בבחינת "מרכבה" לאלוקות).
לאור עובדה זו, ששם ה' שוכן בנפש בעת קיום המצוות. נקבעה ההלכה "שיש לקום מפני כל עוסק במצוה, אף אם הוא בור ועם הארץ" - שכן, כאמור, קימה ועמידה זו, היא מפני ה' השוכן ומתלבש בנפשו כעת בשעת קיום המצוה (כגון בעת הבאת התינוק בברית, או העמידה בעת עריכת חופה קידושין).
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
הרב דב קוק שליט"א בסיפורים נדירים על מרן בעל "שבט הלוי" הגרש"ה וואזנר זצ"ל
מרן ר' דב קוק שליט"א
סיפורים ועובדות
על רבינו ה"שבט הלוי" זצ"ל
בשבוע שעבר הגיע הגר"י קראוס שליט"א, אחיינו של מרן בעל "שבט הלוי" מהרש"ה וואזנר זצ"ל, למעונו של מרן הגר"ד קוק שליט"א. [רבינו שליט"א אמר לי שהרב קראוס ידיד ותיק עמו עוד מלפני כ-30 שנה].
לפנינו חלק מהשיחה המופלאה שנסובה על הגר"ש וואזנר.
הזכרנו קמיה רבינו שלי ט"א מה שסיפר פעם שבא לביתו של ה"שבט הלוי" באמצע הלילה [היה זה לפני מעל 40 שנה], ונכנס לדבר עם הרב בעניני הלכה, כיון שהיה צורך לברר משהו בעניני טהרה, והשבט הלוי הורה שבענינים אלו אין זמני יום ולילה.
עוד הזכרנו מה ששמענו מפי רבינו שליט"א שהגאון שבט הלוי לא הגיע לשמחת הבר מצוה שלו, אך לחבת הקדש הגיע במיוחד לביתו של רבינו שליט"א ב"רמת גן", ובידו מתנה לחתן בר המצוה.
ואמר רבינו שליט"א, אבא שלי היה ידיד חזק מאד עם הרב וואזנר, כל עניני הלכה של בתי החולים וכו', אבי היה מברר עם הרב וואזנר, ותמיד היה נכנס אצלו בבחי' "עייל בלא בר"... [נכנס בחפשיות לאן שרוצה ומתי שרוצה בלי שיוציאוהו ויגבילוהו], וכך היה גם עם הגר"ח גריינמן שמר אבי היה מברר עמו עניני טומאה וטהרה השייכים לבתי החולים וכו', שגם אצלו היה "עייל בלא בר"...
רבינו שליט"א סיפר שלפני כשבוע הגיע הגר"מ בלומינג שליט"א, [מח"ס "אהל משה"] שהוא נכדו של מהרש"ה וואזנר זצ"ל, וסיפר:
כאשר הגיע הרב וואזנר לגיל 100!!
אמרו לו בני הבית...
"ברוך ה' הכל ממשיך בטוב"...
אמר להם הגרש"ה:
"אבל אין לי כח לחדש, וזה עיקר חיותי"...
ולחיבת הקדש כתב רבינו שליט"א את הסיפור הנ"ל על הנייר, ונתן בידו של הרב קראוס שביקש לקבל הסיפור למשמרת בכתב ידו של רבינו שליט"א.
מידי עסקינו באהבת התורה נביא כאן רושם קדוש מביקורו של הגאון ר' רפאל הכהן קוק שליט"א [ראש הישיבה ב"תל ציון"] במעונו של מרן שליט"א לאחרונה, שבסיום הביקור נתן רבינו שליט"א בידו פתקא לפרסם בקרב בני הישיבה, וכך כתוב בה:
"שיעור לימוד התורה
לא יפחות מעשרים וחמש שעות ביממה
ויבדוק עצמו אם חולם על דברים בטלים או בתורה"
רבים לא מבינים את נוסחתו של רבינו שליט"א ללמוד 25 שעות ביממה, שהוא דבר שאינו בנמצא, ורבינו שליט"א מרמז שעל ידי עומק השקיעות בתורה יכול להכניס מחשבות של תורה בתוך כל היממה וגם באופן של הכפלה שעוסק בב' ענינים יחד, וכן בחלום ידובר בו בעסקי תורה, וידוע שבחלום אפשר להשיג זמן של מאה שעות בכמה שניות וכו'. והדברים עצומים ועתיקים רק שהכותב שלפניכם אינו ראוי להביאם גם לא בתורת "מלצר".
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה































