מי התיר להלבין כספים בשביל לתת להרב שך ולהרב עובדיה יוסף כדברי המספיד על קברו של ח"כ ש"ס

שמעתי את הדברים וזועזעתי, המספיד התכוון להלבין את המציאות שישב בכלא שנים בשל הלבנת כספים רבים ולספר כי מדובר היה בכספים שניתנו לגדולי תורה, ולמרות שיכל לספר את האמת למי נתן לא עשה כך, העדיף לשבת ולא להלבין פני גדולי תורה, אותו מספיד לא קלט מה הוא עושה, הוא מלבין את פני גדולי ישראל הליטאים והספרדים, ויחד עם זאת מתיר הלבנת כספים למען 'גדולי ישראל' שיהיה להם כסף 'לחלוקה' כפי שסיפר שם

השבוע הלך לעולמו ח"כ מטעם ש"ס מבני ברק שישב בכלא שלש שנים בשל הלבנת כספים, בכל השנים הסתכלו עליו כאדם שניצל את מעמדו והלבין כספים ואיש לא ידע לאן הלך הכסף. עמד שם המספיד בנו של הגאון רבי חיים גריינימן זצ"ל וסיפר את הסיפור הבא

כאשר נעצר אותו ח"כ מש"ס - הוא הלך לעולמו ולכן איני מזכיר את שמו משום כבודו - הוא יכל לצאת מהעניין בקלות אם היה מספר מה עשה באמת עם הכסף, וכי אלו הועברו לרבנים הרב שך המנהיג הליטאי והרב עובדיה יוסף המנהיג הספרדי. אם היה אומר את שמם הוא היה משתחרר. הוא לא ידע מה לעשות והלך להיוועץ עם שנים מגדולי הדור באותו זמן רבי חיים גריינימן זצ"ל ומרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, שניהם אמרו לו שחלילה לא להעביר את שמות הגדולים למשטרה, ולכן לקח על עצמו את העניין וישב בכלא שלש שנים וכמובן הפסיד את מקומו בכנסת ובפוליטיקה, וגם את פעילותו במערכת החינוך של ש"ס שהיה אז בניהולו

מטרת המספיד בסיפור הזה היה להוכיח כי הוא היה אדם ישר וכל מה שעשה היה בשביל גדולי התורה. הוא הוסיף כי הוא היה עד לכך כאשר אותו ח"כ היה אצל אביו להיוועץ בענין הזה וכך הוא מכיר את הפרטים

וכאן נשאלו הרבה שאלות. לא אשאל את השאלה הכי קשה מפני שהוא זקוק עתה למליצי יושר בשמים. אבל על מה שהמספיד פירט בהספדו אני לא מוסיף שום דבר נוסף, אני מבקש להבין, האם מותר להלבין כספים על מנת לתת אותם לגדולי ישראל בשביל שיחלקו ל'קמחא דפסחא'

אותו מספיד סיפר עוד, כי הדבר נודע להרב עובדיה יוסף ואמר כי הוא לא מפחד ואדרבה שימסור את שמו למשטרה ושיזמינו אותו לחקירה. ואילו להרב שך לא סיפרו כי הוא קשור בעניין ועד יום מותו לא ידע ממה שקרה בשל אותם כספים שקיבל

מה שמזעזע כאן, השומעים והמספיד הבינו כי להלבין כספים לרמות את המדינה ואת הממשלה מותר אם הם מיועדים למסור אותם לגדולי התורה, ואם הוא היה מוסר זאת לעסקנים העוסקים בצרכי ציבור זה גם גם היה טוב? או שמא אם לא היה מדובר בגדולי תורה היה מוסר את שמותיהם למשטרה

המספיד ורבנים אחרים שקפצו על המציאה הזו לנקות את העסקן שהלך לעולמו על מה שעשה לא הבהירו במילה אחת האם הלכתית מותר לעשות מעשים כאלו. מדבריהם נשמע היה כי אותו אדם זך ונקי, מפני שעשה טוב נתן את הכסף להרב עובדיה יוסף ולהרב שך

איני רוצה לפגוע במספיד וברבנים שאחר כך דיברו על כך, הם ביקשו לנקות את מי שנכתם בחייו במעשה חמור מאוד ובסכומים גדולים וישב על כך בכלא, אבל האם ככה מחנכים ציבור שלהלבין כספים על מנת לחלקם דרכם של רבנים חשובים הדברים מותרים? האם הרב עובדיה יוסף בספריו מתיר זאת? האם הרב שך פעם בחייו אמר כי מותר להלבין כספים אם נותנים לו את הכסף?

בכל מצב שנקבל את הדברים אם הם אמיתיים כפי שמסר המספיד בעדותו, אין לנו מענה על השאלה הכי קשה, מי התיר לעשות מעשים כאלו? והאם המציאו עתה דין חדש, לעסקנים ועמך זה אסור אבל כאשר מלבינים כספים למען רבנים גדולים זה מותר?

אם המספיד ביקש לנקות את העסקן אני חושש שהוא גרר שאלות קשות על המעשים הללו, ועשה את העניין מסובך פי כמה. במיוחד הרב עובדיה יוסף שידע כי מדובר בכספים שנלקחו בדרכים אסורות, איך הוא לא מחה והחזיר את הכסף או עשה הכל שחלילה לא ידבק בו שמץ של חלוקת כספים שנלקחו בדרכי גניבה מן המדינה?

אני מבין את גדולי ישראל הרבנים אהרן לייב שטיינמן וחיים גריינימן זכר צדיקים לברכה שביקשו למנוע חילול ה' אם חלילה יידעו שהכסף הולבן על מנת לתת להם את הכסף. אבל לא שמענו שהם התירו מעשים כאלו. לאחר שאותו עסקן נתפס והיו צריכים למעט כמה שאפשר בחילול ה' הם הציעו לו שלא לומר מה עשה בכסף. אבל המעשה כשלעצמו זועק לשמים, איך עושים דבר כזה מבלי שיש קודם היתר של רבנים פוסקים שמתירים זאת. ואם היו לו רבנים שהתירו, אדרבה בואו ונשמע מי הם הרבנים המתירים מעשים כאלו?

חיים שאולזון

לסמוך על דברי גדולים כי לא יפלו טילים במקום פלוני - אמונה מטופשת

דברי גדולי ישראל רציניים וחשובים אבל לא תמיד אפשר להבינם נכון, כאשר גדול בישראל אומר כי בעירו לא יפלו טילים, הוא לא אמר כי לעולם ועד לא יפלו טילים. יתכן וכוונתו הייתה לשעתו ולמצב העיר כמות שהיא באותו זמן, אבל כאשר ישתנו העיתים ולאו דוקא לטובה מבחינה רוחנית, הוא לא הבטיח כי גם אם העיר תהיה מושחתת וראשיה יהיו מי שרחוקים מללכת בדרכים ישרות לא יפלו טילים. כוונת גדולי ישראל אינם ברורים, מפני שמדובר בדברים שנאמרו מבלי שניתנו נימוקים ומקורות שעל פיהם יוכלו לשפוט מה כוונתם. בדרך כלל דברים שנאמרים על ידי גדולי ישראל בשעתם מבלי שציינו כי מדובר לפחות עד שמשיח יבא, או רק במצב מסויים, הכל יכול להשתנות וכאשר עוסקים בנפשות אסור לאיש לסמוך על הדברים ולא ללכת למקלטים בעת שיורים טילים על ערי ישראל

השאלה הבסיסית היא, האם גם היום החזון איש זצ"ל היה אומר את מה שאמר אז. האם היום העיר באותו מצב פי שהיה אז, או שמא העיר השתנתה והתהפכה ב-180 מעלות בתחום המחלוקת הפנים חרדית, ובכל כך הרבה עניינים, האם כל זה היה טוב לו לקבוע כי בבני ברק לא יפלו טילים? נכון שתורה מגנא ומצלא, אבל האם בכל מצב, או שמא ישנם דברים רעים שקורים ברחוב החרדי שמונעים מאיתנו את ההבטחה הזו?

לי אישית ההרגשה כי החזון איש ורבים מן הגדולים בדורות הקודמים לא היו אומרים היום מה שאמרו אז, מפני שהיהדות החרדית של אז אינה של היום. המזרחיסטיות חדרה עמוק ל'השקפה' והמציאות החרדית, נכון שהתרבו הישיבות ויחד עם זאת הזוהמה הפוליטית אצל כל חלקי החרדים. מעולם לא היה בזיון של תלמידי חכמים וגדולי תורה כפי שיש היום ברחוב החרדי בשל חילוקי דעות השקפתיים קהילתיים ופוליטיים

עוברים אנו לאחרונה ימים שבכמה מקומות סמכו על דברי גדולי ישראל שאמרו מה שאמרו לפני הרבה מאוד שנים, ורבים שואלים היתכן שכך קרה, הלא זה בסתירה מוחלטת למה שסיפרו בשמם. נכון שהיו רבנים חשובים שהאמינו בדבריהם גם לפני לא הרבה שנים ואמרו כי אין מה לפחד, ההסבר לכך הוא כי להם אין מה לפחד וזה לא אומר שלאף אחד אחר אין מה לפחד. וגם אם נניח שאין מה לפחד, לא מצאנו היתר כלשהו בהלכה שעל סמך דברים כאלו מותר להסתכן בנטילת החיים

רבים נפצעו בפציעות קשות ומסוכנות, ויתכן מאוד כי הם סמכו על דברי גדולי ישראל מלפני הרבה שנים. מי שהחדיר בראשם שאין מה לפחד וכי אין צורך בלעשות השתדלות לפחות להיות במקום שהוא פחות מסוכן, פושע פשוטו כמשמעו. אדם הגון חייב היה לומר, כי גם אם נכון שגדול פלוני אמר כך, איננו במדרגתם ולאדם הפשוט אין כל יכולת לסמוך על פי דברים אלו ולא לעשות השתדלות מינימלית. כאשר בשמים עושים הכל שהאזורים החרדים יהיו מלאים ברסיסי טילים ופגיעות קשות של טילים. הדברים פשוטים וברורים שאסור לסמוך על דברים שנאמרו על ידי גדולי תורה חשובים מאוד למרות מעמדם. במצבם גם אם היה זה נכון בשעתם, אבל לא בזמננו

אמונת חכמים אינו הפירוש להסתכן בנפשות. מי שאינו משתדל ונפגע חייב בנפשו ואינו יכול לבא בטענות לאף אחד. האדם חייב להשתדל ולהאמין שזכותו של אותו גדול בתורה תגן על העיר אבל לא יותר מזה. איננו יודעים חשבונות שמים, ועובדה היא כי נפלו רסיסים המסוגלים להמית בריכוזי החרדים בכמה ערים, וזה מספיק בשביל שנדע כי אין סומכים על הנס וגם לא על דברי גדול זה או אחר

קיימת אמונה מטופשת אחרת האומרת כי לכל רסיס או כדור של רובה או אקדח יש כתובת ויש הרבה אמת בכך, אז האם בשל כך תעמוד מול האקדח ושירו בך? האדם חייב להשתדל בכל מצב ובכל מקום, ואסור להסתכן במצבים כאלו, והדיונים בדברי רבנים בערים מסוימות בקשר לערים הללו הם טיפשיים, מפני שמדובר בדברים שאמרו כשהעולם והעיר היו במעמד ומצב אחר ואין להשוות לימינו. היום זקוקים לרחמי שמים מרובים בכל מקום ואסור להסתמך על דברים שגם אם הם נכונים אבל לשעתם ולא בזמננו

חיים שאולזון

הגוראים מצאו דרך לעבוד על הציבור ולעשות הרבה כסף על האסון בערד

כואב הלב לראות כל יהודי ואין זה משנה היכן ולמי הוא משתייך כאשר הוא נפגע או נפצע, אנחנו יהודים וזה מה שמחייב אותנו להרגיש את הכאב של היהודי, והיכן שאפשר לעזור לו חייבים לעשות זאת. ולכן אם אחרי האסון בערד הם היו נשארים בלי כלום וללא עזרה כלשהי, חובת הציבור כולו לעשות הכל לסייע להם. ככה לא רק להם גם אחרים שנפגעו במקומות אחרים, במלחמה הזו יש הרבה פצועים יהודים ביניהם חרדים

אבל שימו לב, במקומות האחרים לא הקימו קרנות ולא עשו אסיפות של עשירים ולא פנו לציבור לתת להם כסף. האם הם לא צריכים כסף? והתשובה על כך היא, כי נפגעי מלחמה מקבלים מן הממשלה הכל ועוד יותר, מסדרים להם תחלופה לדיור עד שימצאו להם מקום של קבע, ישפצו ואם אי אפשר יבנו להם דירה חדשה. לא שמענו נפגעים שבאים בטענות שלא קיבלו פרוטה, ואם יש כאלו צריך לבדוק למה. בכל מקום, אחרי שביררנו, הממשלה מעבירה כספים ראשונים מיד ואחר כך הם מקבלים כסף עד שיסתדרו ויקבלו פיצויים על מה שקרה להם

כאשר עוסקים בערד, כאן חסידי גור מצאו דרך איך לעשות קופה רצינית של מיליונים בצד למי שיעסקו בנושא. הם הקימו ועדה וקרן וקוראים לציבור לתרום, לשם מה? נניח שזקוקים לכסף עתה לפני שמקבלים מן הממשלה, האם איחוד מוסדות גור הם עניים ולא יכולים להלוות להם את הכסף עד שיקבלו? בהחלט שהם יכולים, אבל לא צריך כאן הלוואות. הם מנצלים מצב שרבים ירחמו ויתנו למרות שמדובר בכסף שבסופו של דבר חלקו הגדול לפחות ישאר בידיים אחרות

אם כבר בעיה וזקוקים לכסף זה בבני ברק, שם חרגו מן הבניה, יש חדרים ומרפסות לא חוקיות שעל זה לא ישלמו להם, מפני שזה נבנה בלי אישורים מתאימים, הם צריכים כסף בשביל לבנות מחדש אם יאשרו להם לשוב לאותו מצב כפי שהיו, אבל בערד, עליהם להציג איזה נזק כספי יש להם שלא יקבלו מן הממשלה. לטענת הממשלה הם משלמים פיצויי מלחמה ונזקים לכל מי שנפגע במלחמה, מדובר בתשלומים גדולים מפני שהם נפגעי מלחמה

חיים שאולזון

הרבי איש ההלכה וגדול הלוחמים בציונות

מי שרוצה ללמוד מה זה 'חכמה בינה דעת' צריך ללמוד את הרבי, היה בו את כל השלשה ועוד הרבה יותר מכך, הוא היה גדול החכמים שבדורו, היה בקי ואצור בכל אוצרות התורה, כל חייו ומעשיו היו בנויים על העתיד, ופעל מבלי שקלטו מה הוא מבקש, הוא השיג את מה ששם לו כתפקיד מיומו הראשון בהנהגה, והוא להמשיך את חב"ד המקורית החל מהרבי הזקן איש ההלכה, דרך כל אדמו''ר בעבודתו החסידית, ובעיקר מן הרבי'ס שהרבי חי עימם מן הרבי הרש"ב שממנו ינק את המלחמה בציונות בכל הכח ועל כולם השגת המטרה, דרך חמיו שהשקיע את כוחו וזמנו בהפצת המעיינות, ועד לבניית חב"ד בהיקפים שלא היו כדוגמתם מאז קמה חב"ד, היא הפכה למקורה, המרכז של כלל ישראל, שם מוצאים את כולם. אין זו קהילה בלבד, אלא מקורה של היהדות הבנויה על שבטים, בחב"ד מוצאים את כולם מכל המקורות והשבטים כולל ממי שכבר היו פסיעה  לפני החילוניות ועד לקנאי אמת מי שהבינו את העניין והמטרה במציאותה של חב"ד מאז הקמתה על ידי האדמו"ר הזקן

רבים כתבו על הרבי, אבל מעטים חדרו לתוכו של הרבי במה עסק, במה נלחם ומה השיג, היו מי שחשבו שעדיף שלא לעסוק בנושאים האלו על מנת לקרב עוד ועוד, והיו מי שביצעו בפועל את עבודתו מבלי שהם קולטים את המטרה והענין בעבודתם, ההיקף הגדול שלו היה משהו שרק ליחידים הייתה היכולת להבין ולהשיג, ורק עתה כאשר חוזרים אחורנית לכל שנות נשיאותו קולטים כי לא היה בדור האחרון קנאי אמת מי שלחם את מלחמתה של תורה יותר ממנו

כאשר פרצה מגיפת הציונות גדולי ישראל קראו למלחמה עליה. גדול הלוחמים בהם היה הרבי הרש"ב מליובאוויטש, קמה תנועה חדשה שחרתה על דגלה יהדות ללא תורה ומצוות, הם נתנו לזה שם חדש בשם 'ציונות' שפירושו שאתה יהודי בלי תורה ומצוות, הם ביקשו ככה להשלים עם הנצרות מפני שלא ישמעו עוד את השם יהדות וגם לא יעסקו במצוות זה יאפשר לחיות עימם בשלום

קם דור אשר שם לו את ה'ציונות' לפני היהדות, הם האמינו כי אם אתה בן לעם היהודי זה מספיק אין צורך לעסוק בתורה ומצוותיה. המזרחי באותה תקופה נקלעה לבעיה קשה, אז הם ניסו 'לגייר' את הציונות על ידי הקמת 'ציונות דתית' שזו הייתה מן של פשרה, כל יהודי יבחר בדרכו. הציבור החרדי ובמיוחד החסידי, קראו למלחמה בפשרנות הזאת, והכריזו כי הציונות היא נצרות, יהודי אמיתי שומר תורה ומצוות, וכי אין דבר כזה יהדות ללא מצוות

כאשר הרבי תפס את ההנהגה הוא עשה צעד חכם, לא הכריז מלחמה בציונות מפני שאז הוא הופך להיות סאטמאר, שיטה ודרך שחוץ ממחאה אין בה כלום לא מועילים דבר. הרבי ניגש לנקודה העיקרית שבציונות, מחיקת המצוות מעם ישראל, הם ביקשו להיות יהודים ללא מצוות, הלך הרבי הקים מאות בתי חב"ד שכל מטרתם הייתה להרבות במצוות עם כל יהודי, בכל מקום היכן שמחקו את המצוות הגיעו החב"דניקים והביאו להם את המצוות על מגש של כסף בצורת בתי חב"ד ואירועים שמשכו המונים

הרבי השקיע במבצעים כל כך הרבה על מנת להכות בציונות שביקשה למחוק את המצוות. הרבי הכריז על מבצע תפילין במטרה ברורה שכל יהודי יניח תפילין, כל כך הרבה מבצעים שהרבי תיקן מטרתם הייתה אחת להבטיח את קיום המצוות בכל יהודי לא לאפשר מצב כזה שיהודי נולד ומת בלי מצוות. זו הייתה מטרת הציונות והרבי עשה הכל שזה לא יקרה וכי כל יהודי כשילך מן העולם ילך עם הרבה מצוות ומה שיותר יותר טוב

כאשר אנו הולכים אחורנית ובודקים בשיטות המלחמה בציונות מי הצליחו ומי לא השיגו דבר וחיים בסגנון של קללות שלא מחזיר יהודי כלשהו ליהדות. הרבי הצליח בענק, מיליוני יהודים מקיימים מצוות, ואילו השיטה האחרת מפגינה מוחה ובזה היא נשארת. הציונים יכולים לחיות עם לוחמים כאלו, עם המציאות החבדי"ת אינם יכולים מפני שזה הרס להם את כל מה שביקשו, למחוק מצוות מן היהדות

כאיש הלכה הרבי בכל חייו עשה הכל לקרב כל יהודי בכל מצב, אבל יחד עם זאת נזהר שמעולם לא הוציא מפיו את המילים 'מדינת ישראל' ותמיד אמר וכתב 'ארץ ישראל', לא הכיר בלאומיות הישראלית מפני שזה בלתי אפשרי לפני משיח. בכל נושא וענין הרבי לחם שכל צעיר יהודי ובמיוחד חסיד חב"ד ילמד בישיבות ואסר לשרת בצבא כל עוד שלומדים. הרבי עודד כל חסיד צעיר להמשיך וללמוד עד שיצאו לשליחות ולעיתים גם שם במסגרת של מוסדות חינוך וישיבות שהקימו המשיכו בלימודם

קם דור חדש אשר לא ידע את הרבי, הם חושבים כי אם הם לובשים כיפה עם 'יחי' הם חסידים ועושים את רצונו של הרבי. בהחלט לא. מה שחשוב לרבי זו מלחמה בציונות בדרך של להרבות תלמידים בישיבות ולהרבות מצוות בכל יהודי

הרבי היה הלוחם הכי גדול בפשרנות, הוא מעולם לא הסכים לאידיאה המזרחיסטית שעשתה פשרות והכירה בציונות בלי יהדות כחלק מהעם היהודי הרשמי. גם אם אמת שכל מי שנולד לאם יהודיה הוא יהודי, אבל החינוך הציוני מחנך שמצוות זה דבר מיושן, אין כל דרך להתפשר עם אנשים כאלו כל עוד שאינם מסכימים כי יהדות ומצוות הולך יחד

כאשר עוברים על דבר דבר בחייו של הרבי נמצא את ההלכה ואת האידיאה ובעיקר את המטרה שהיא מצוות ויהדות. ועל כולם למנוע כפירה ביהדות ולהבין כי לאומיות בלי משיח לא הולך יחד. הרבי כל כך השקיע בלהביא את המשיח בשביל לפתור את בעיית הלאומיות בישראל. וכל עוד משיח לא בא הלאומיות הישראלית היא פסולה ואסורה

לכתוב על דרכיו של הרבי זקוקים לשנים, מי שילמד את שיחותיו כתביו ומכתביו ויכנס לעומקם למה ששומעים בין הדברים ובין המילים, ימצא אוצר גלום בכל דרכי התורה והאידיאה החסידית והחרדית, במסגרת של פוסט אצטרך לעצור כאן, אבל בל"נ נמשיך לעסוק בעניינים של הרבי להסבירם ולהוכיח לעולם כולו כי הרבי היה גדול הקנאים של דורו במלחמה בציונות, לא היה אף אחד שהצליח יותר ממנו. היו וישנם מי שעסוקים בהפגנות מחאות וקללות, וישנם מי שמבטיחים שעוד יהודי יקיים מצוות ואין מכה קשה יותר מזו לציונות

חיים שאולזון

'רבנות מטעם' פשוטו כמשמעו - הרבנים הראשיים מאפשרים לנשים להתייצב למבחני רבנות

ישנם מי שהיו 'רבנים ראשיים מטעם' הטוענים כי בעת שהם היו הרבנים הראשיים הכל התנהל כמו שצריך אבל מוסיפים שמזמן שאינם שם, אינם לוקחים אחריות כלשהי על מה שנעשה שם, הם מודים בחצי פה כי מדובר במקום שבכל יום הכל יכול להשתנות, ככה בכשרות וככה בעניינים אחרים, והנה יש לנו דוגמא שמוכיחה כי 'הרבנות הראשית' היא רבנות מטעם והיא פסולה ואסורה כפי שקבע רבה של בריסק בשעתו, שאין זה משנה מי הרב הראשי, שיהיה הצדיק הכי גדול וילבש שטריימל - כלשונו - התפקיד הזה פסול ואסור וכינויו של רב כזה הוא 'רב מטעם'

מדוע רבה של בריסק לחם ברבנות הזו? לא רק מפני שזה מטעם הרבנות הראשית שהוקמה על ידי הרב קוק ז"ל. אם הם היו רבנים באמת הוא היה חולק על האידיאה שלהם אבל לא היה טוען כי הם 'רבנים מטעם'. גדולי ישראל דייקו בלשונם בנושאים אלו. בשביל זה צריך להבין מה זה 'רבנות מטעם', רב שמונה על ידי הפריץ של המדינה או העיר והוא תחתיו, שפירושו, המילה האחרונה היא של הפריץ או המושל ולא של הרב

זה מה שקורה ברבנות הראשית. הרבנים הראשיים לדורותיהם קבעו כי נשים אסור להם לכהן בתפקידי רבנות, אבל בית המשפט העליון המכונה בג"ץ קבע כי נשים מותר להם להתמודד לתפקידי רבנות וחייבים לאפשר להם לעבור את הבחינות, ועל פי חוקי המדינה הציונית הבג"ץ קובע ולא הרבנים הראשיים, ולכן קיווינו שהרבנים הראשיים של ימינו יתקוממו לא רק יערערו כפי שעשו אלא יודיעו כי לא יקיימו פסק של בג"ץ שנוגד את ההלכה. אבל הם במקום להלחם בהם מלחמת חורמה, הם נכנעו ופתחו את המבחנים גם לנשים ורבנים רבים כתבו מכתב לרבנים הראשיים שם הם מוחים נגד המעשה אשר עשו

בשבילנו הוכחה נוספת מדוע צדקו גדולי ישראל שלחמו ברבנות הראשית וברבניהם. כאשר רב אינו המכריע, אלא יש כח מעליו שיכול לשנות את הכרעתו, זו אינה רבנות. הרבנים הראשיים הנוכחים עשו מעשה נבלה, גם אם אין להם ברירה מפני שבג"ץ מחייב אותם. המציאות שאינם קוראים למיליון איש לצאת לרחוב להפגין נגד בג"ץ שמכריח אותם לאפשר לנשים להתמודד במבחני רבנות, מוכיח כי אינם שווים את תפקידם ומעמדם, וכי אינם ראויים לרבנות בכלל. רבנים אמיתיים היו קוראים למלחמה גדולה מכניסים לענין את כל שומרי התורה ולוחמים בבג"ץ הרומס את תורת ישראל

חיים שאולזון

אל תקרי 'קמחא דפסחא' אלא 'קמחא דשנוררים'

המחזות האלו הם שנתיים, ישנם מי שמבקשים משכנים ומחברים אם יש להם מחסנים היכן לאכסן ארגזי ביצים ותפוחי אדמה ועוד דברים כאלו, רצים מארגון זה לארגון אחר ולוקחים כל מה שרק אפשר ולאו דווקא בשביל פסח, מפני שאם תבדקו כמה מקבלים, זה מספיק לחדשים אחרי פסח, וישנם המתבדחים ואומרים, מדוע בערב ט' באב משתמשים באפר על הביצה בסעודה מפסקת, מפני שמתאבלים על הביצה האחרונה שנשארה מ'קמחא דפסחא'

המנהג של נתינת 'קמחא דפסחא' חשוב ולעיתים גם נחוץ. אבל האם כל מי שלוקחים 'קמחא דפסחא' הם במצב שזקוקים לכך? גם על כך בירושלים מספרים, שמישהו שהיה לוקח 'קמחא' הרוויח בלוטו כמה מיליונים ונשאל האם ימשיך לקחת 'קמחא דפסחא', ואמר כי בהבדל אחד. עד כה הוא היה צריך לסחוב בעצמו את תפוחי האדמה והביצים הביתה, עכשיו הוא ישלם למי שיעזור לו לסחוב

בענין הזה ישנם כמה דברים שצריכים לטפל בהם. ראשית האם החלוקה היא למי שזקוקים לכך, והאחרת האם יש עוד טעם לחלק בדרך כפי שעושים זאת שנים או שצריכים לעבור לשיטות אחרות ופחות לבזות את מי שנזקקים באמת ל'קמחא דפסחא'. בימינו הכל משתנה. במשך שנים השתמשו במזומנים ובצ'קים, היום הכל בכרטיסי אשראי וחשבונות בנקים. אולי עדיף לעבור לסדר מסודר של שמות המקבלים כל מי שאכן זקוק לכך יקבל כרטיסי אשראי בבתי עסק לאוכל ועוד מצרכים שזקוקים להם לפסח. זה יראה הרבה יותר מכובד ואולי אף יותר מצוה, מאשר המחזות שרואים בחוץ ובבית

נכון שהמחזות האלו מסייעים לאוספי הכספים בכל השנה למטרה הזו. אבל הגיע הזמן להתקדם בתחום הזה ולעשות טובה לכולם. אף אחד לא צריך לראות מי לוקח 'קמחא דפסחא' והבית לא צריך להיראות כפי שהוא נראה, ואסור לתת כל כך הרבה שחלק גדול מתקלקל אחרי פסח פרט אם מאכסנים את המצרכים בפריזר, והיכן יש פריזרים עם כל כך הרבה מקום. בבית בודאי שלא, צריך לחפש למי יש פריזרים כאלו

בימינו גם בריאותית לכל אחד דיאטה אחרת, באמצעות כרטיסי אשראי בחנויות כל אחד יקנה את מה שהוא צריך באמת, וכולם ירוויחו מכך. כמה קהילות וארגונים הפסיקו עם שיטת החלוקה שעדיין קיימת ונותנים כרטיסי אשראי לקניה בחנויות ידועות, הגיע הזמן שכולם יעברו לשיטה הזו, זה מכובד יותר

חיים שאולזון

רבי'ס או תיאטרון?

במשך של מאות שנים הרחיקו את העם היהודי מתיאטרון, המקור שלו הוא של הגויים מדובר בחכמתו של יפת מבניו של נח, אבל במאות האחרונות נוצרו תיאטרונים ברחוב היהודי ובמיוחד בחרדי בצורות אחרות, הלבישו לזה שמות 'קדושים' כאילו שהולכים למקור הקדושה, כאשר מעשית מדובר במה שבא לספק צורך אצל רבים שזה מחיה אותם. נמצא כאלו שרצים לרבי'ס ששם הטיש הוא משחק שלם, ישנם מי שאוהבים לשיר ולרקוד ומה שיותר מעניין בצורה בלבוש ומי שיושבים שם, יושבים למטה ומסתכלים למעלה, המראה ובמיוחד התלבושת מושך אותם

במשך של שנים הדברים החליפו צורות, לכל חסידות תיאטרון משלו בשם של רבי וטיש ושמות אחרים, ובעשרות השנים האחרונות חלקם הפכו לשחקנים המציגים במשחקים שרבים מן החרדים נוהרים לשם ונהנים, יש להם כמה שעות של 'עונג' תיאטרוני בשם קדוש של משפיע רבי ו'טיש'

לאחרונה התפרסם רבי שקורא לעצמו 'צינור השפע', הוא סוחף המונים בשל המחזות שלו בטישים, אבא שלו לא הצליח לסחוף כל כך הרבה כמו שהוא עושה זאת, ועתה קם לו מתחרה אחד המשפיעים, הטוען כי יש מקום לכולם וגם הוא משחק 'טיש' ועושה הצגות סוחפות המונים הנהנים כל כך. לא צריך לשלם סכום עתק לכרטיס בתיאטרון, מקבלים זאת חינם

לא אכנס כאן למי שאשם במעשים האלו מפני שלא היה הראשון שמציג בטישים, אבל רשמית הוא היה זה שהחדיר את המשחקים הללו בכל מיני צורות, והיום ישנם מי שמנסים לכבוש את הקהל על ידי הופעות מטורפות המושכות המונים שהופכים את השחקנים הללו 'לקדושים וטהורים' עד כדי שמכנים אותם בכינויים כאילו שהם סגניו של אלוקים

לכאורה למי זה צריך להפריע, אם מישהו זקוק לזה וזה נותן לו סיפוק שילך לשם. הבעיה היא שמסרסים את המושג המקורי של רבי. אין עוד רצינות, אין עוד תוכן ועומק, יש שם תיאטרון מלא וזו הבעיה. הדור החדש חושב שכך צריך להיראות ראש של קהילה חסידית וטעות בידם. אלו שחקני תיאטרון ואינם רבי'ס

חיים שאולזון

החייל החרדי וטעותו

חלילה לשנאה, וההתנהגות של אותם בחורי ישיבה בבית הכנסת היא אסורה ואין עליה מחילה. נכון הם חונכו לדרך כזו, אבל הם כבר בגיל שישנם דברים שנושאים בה באחריות אישית וזה לא מספיק שהמשגיח בישיבה או הראש ישיבה אמר כך או כך. הראש ישיבה והמשגיח צריכים לומר בשביל להחדיר את ההשקפה בתוך הבחורים, אבל כשזה מגיע למעשים כאן עליך לקחת אחריות אישית ואי אפשר לומר המשגיח או הראש ישיבה אמר. אדם הראשון אמר כי חוה נתנה לו, והיא אמרה כי הנחש דחף אותה וזה לא עזר להם הקב"ה לא מחל להם בשל האחריות האישית שלא נשאו בה

ומכאן אני עובר לחייל החרדי. רואים שהחינוך שלך היה ריק מתוכן אידיאי, מפני שאם היית חרדי באמת היית יודע כי לשרת בצבא 'לאומי' זו כפירה במשיח צדקנו. גם אם תטען שאינן מכיר בציונות איך תסביר שבצבא אתה חייב לשיר שירי כפירה באמונה כמו 'התקוה' ודומיהם. הבחורים הללו מתמודדים עם מצב קשה, רואים חייל חרדי נותן יד לכפירה באלוקי ישראל ובעיקר באמונה, כי 'לאומיות' אסורה ולא שייכת לפני ביאת המשיח וזה כואב להם

אם היית אומר אני לא חרדי עוד, אני רק לבוש כמו חרדי ובא מאזור חרדי הייתי מבין אותך. אבל לטעון כי 'התפכחת' בהחלט לא, מדבריך רואים כי אתה חי בחושך כפול ומכופל ואינך חרדי, אם היית חרדי היית יודע כי כל רגע שלך בצבא שבנוי על כפירה באלוקי ישראל, הוא מקום שאסור לחרדי להיות שם

חיים שאולזון

מה מחפש אייזנקוט אצל הרב דוד סתיו?

כך דווח בתקשורת: יו"ר מפלגת 'ישר', הרמטכ״ל לשעבר גדי איזנקוט יחד עם חבר מפלגתו, מתן כהנא נפגשו עם הרב דוד סתיו, יו״ר ארגון רבני צהר. הפגישה עסקה באתגרי השעה בישראל בזמן מלחמה ובחשיבות קידום חוק שירות לכל כבסיס לחיזוק הסולידריות וקירוב חלקי העם - עד כאן

אפשר להסביר זאת בהרבה כיוונים, הראשון הוא מבקש להכות בנפתלי בנט להראות כי אפילו הרבנים שתמכו בבנט תומכים עתה בו ובחברו מי שהיה שר הדתות בתקופת ממשלת השמאל-ערבים, אבל שימו לב במה השתמשו בשיחה ב'שירות לכל' כאשר הכוונה לחרדים וכמובן לא לערבים, מעולם לא שמענו מהם שייאבקו על שירות האזרחים הערבים, להם מוותרים למרות שהחוק מחייב כל אזרח לשרת בצבא

קורה משהו שחייבים לקחת בחשבון, כי הבחירות הקרובות יתרכזו הרבה יותר בחוק הגיוס והחרדים שאינם משרתים מאשר בנתניהו, מפני שברור להם כי נתניהו ישוב מן המלחמה כגיבור והם ייאלצו לחפש נושאים אחרים. שימו לב, השבוע נפתלי בנט התראיין, והנושא המרכזי שלו היה גיוס החרדים, מפני שאנחנו החרדים נהיה הקרבן שלהם בתעמולת הבחירות במיוחד כאשר נתניהו יתמוך בחוק הגיוס, ולמרות שהשמאל הציע חוק הרבה יותר טוב בעבר, הם יסיתו ככל שרק אפשר נגד חוק הגיוס

עדיף שחוק הגיוס לא יעבור בכלל, אבל אחרי דברי הרמטכ"ל הם יעשו ככל הנראה הכל שהחוק יעבור ושלא יוכלו להאשים את הימין כי הם מנעו את החוק למרות שזקוקים לחיילים חרדים

חיים שאולזון 

טומי לפיד על הפרקליטות

בימים אלה עוסקים בכן או לא חנינה לנתניהו. חשוב לשמוע את מה שאמר טומי לפיד אביו של יאיר, הוא הזהיר מפני המצב הזה שפקידים יפילו ראשי ממשלה בדרך כפי שהם מנסים לעשות לבנימין נתניהו, הוא הזהיר אז מן הכח שמעבירים לידי פקידים, הוא התנגד שהפרקליטות היא תחליט האם אפשר להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה

בנו ששמע את הדברים מתחמק מפני שמדובר באביו, אבל את האמת אי אפשר להכחיש. הם התנגדו לחוק כל עוד שחששו שזה יפגע בהם. ברגע שמדובר בראש ממשלה איש ימין אז מה שאסור היה לדור הקודם שלהם מותר להם

מה שמעניין, בעבר, גם כאשר מדובר היה במי שלחמו בחרדים בשל היותם חרדים ושומרי מצוות הם היו לפחות ישרים אמרו את האמת. הם לא אהבו את שומרי המצוות מפני שזו הציונות הטיפה להם 'יהדות ללא תורה ומצוות'. אבל כאשר עסקו בחוקים ואפשרויות ובעיקר סמכויות לפקידים, הם לחמו נגד מגמות כאלו למרות שזה מחזק את האפשרויות להילחם בימין

חיים שאולזון

העולם היהודי מבין שבלי הרבי מליובאוויטש הוא היה במקום אחר לגמרי

 

העולם היהודי מבין שבלי הרבי מליובאוויטש הוא היה במקום אחר לגמרי

מאת הרב יעקב לוינטל

במוצאי שבת קודש העולם היהודי כולו יציין 124 שנים להולדתו של הרבי מליובאוויטש. לרגל אירועי התקופה ומה שעברנו בעשורים האחרונים, זה בדיוק הזמן להבין את גודל המהפכה שחולל הרבי מליובאוויטש בעולם היהודי.

מהפכה שספק אם הייתה אי פעם בעולם היהודי. ומאידך גודל ההחמצה שלא שמעו לדבריו בנושאים הציבוריים בנושאי יהדות וביטחון. היום אין ספק בכך שהרבי מליובאוויטש ניחן בראיה נבואית וראייה קדימה של מאות שנים, תורתו והוראותיו רלוונטיות היום יותר מתמיד. ככל שמעמיקים היום בתורתו ובהנהגתו הפלאית של הרבי מליובאוויטש ובאין ספור אנשים שהוא נגע בהם, הרי מדובר באדם שלא חי בגשמיות 92 שנים, אלא אדם שחי אלפי שנים לפי קצב ההספקה של הרבי מליובאוויטש, שגם ענקי הדורות הקודמים לא הגיעו לאן שהוא הגיע.

התופעה המדהימה הזאת שמשמיים הנחיתו על דור מושפל אחרי השואה האיומה והרפורמה והניסיון להכחיד את היהדות, והצרות שכמעט הצליחו לכלות את הכל, הרבי מליובאוויטש מחולל מהפך שעדיין אי אפשר לאמוד את גודלה בגלל ההיקף הבלתי נתפס. בעשרות השנים הצליח לחולל מהפך חשיבתי על היהדות, הוא שינה את ההסתכלות על הדת, החזיר את האמונה בענק, הוציא את היהדות לרחובות, נלחם ברפורמה בכל כוחו, והביא לידי כך שיהודים מתגאים ביהדותם.

תנועת התשובה התחוללה בגללו ובזכותו, מליוני היהודים ששבו לצור מחצבתם בשבעים שנים האחרונות חבים זאת לרבי מליובאוויטש שהמציא את המושג של "חזרה בתשובה" של מלחמת תנופה, וכל זאת בשיטות לא קונבנציונליות, שרק מפרספקטיבה של שבעים שנה מבינים איך הייתה נראית חלילה היהדות, ללא כל מה שיזם ופיתח בעולם היהודי כולו.

מיהדות מתנוונת שנלחמת על הישרדות הפך הרבי מליובאוויטש את היהדות לתוססת נעימה מקבלת ומושכת. דבר שלא היה לפני 70 שנה. אבל הרבי מליובאוויטש האמין ביהדות וביהודים גם הרחוקים ביותר, והם החזירו לרבי מליובאוויטש בכפליים. המלחמה שניהל האדמו"ר במקביל במאות גזרות וביבשות על העתיד היהודי מיד בעלותו על כס נשיאות חב"ד, ועוד קודם 9 שנים תחת מנהיגות חותנו הרבי הריי"צ, הייתה דבר שהיהדות האורתודוקסית לא ראתה מאז ומעולם. מיהדות שברחו ממנה והפכו אותה למיושן, הרבי מליובאוויטש בתחכום אדיר הפך את היהודות למצרך מבוקש ופופלארי.

ושימו לב כיצד עשה זאת בכל התחומים שהדהימו את העולם היהודי ניתן כמשל את  מבצע תפילין שבזכותו מליונים הניחו תפילין וזה מה שהביא מאות אלפים לצעד הראשון לחזור לחיק היהדות. לפתע האיש המסורתי שהתבייש מהיהדות גם כשהלך לבית הכנסת בשבת, אבל השתדל מאד להסתיר את יהדותו, בזכות הרבי מליובאוויטש מבין שהיהדות זה משהו חי נושם ובועט. כך למשל הביא לפריחה חסר תקדים בנושא הסת"ם. שבזכותו מליונים עם מזוזות ותפילין  מהודרות (זוכרים את המזוזות הקטנות?), הפריחה בשוק והתחרות. הרבי המציא פיתח ושכלל את "בדיקת המזוזות והתפילין". כל יהודי ולו הרחוק ביותר יודע שיש לו בעיה כלשהי הוא צריך לבדוק מזוזות ותפילין. שלא לדבר על מבצע נרות שבת קודש שלפי כל סקר 85 אחוז מנשות ישראל מדליקות נרות, מבצע שהביא למודעות של שמירת שבת בצורה הכי חכמה, מה לא הצליחו לעשות רבים וטובים מהרבנים,  עשה הרבי במבצע האדיר של נרות שבת קודש גם לילדות קטנות להביא את אור השבת גם מגיל קטן. הרבי מליובאוויטש הבין שהמהפכה מתחיל מהילדים והם כבר יחזירו את ההורים וזה עבד. והשיב לב אבות על בנים אומר רש"י במקום אמר רבי מנחם  על ידי בנים. 

וזה עוד לפני מוסדות החינוך שפתח בכל נקודה בגלובוס אלפי השלוחים, הפיכת אנשים לאקטיביים ביהדות. תופעה שאי אפשר בכלל לעמוד על היקפה. אבל גם בתחום העסקנותי והנושאים הציבורים היום אין ספק שבניגוד לרבנים אחרים שלא ראו מטר קדימה, הכוח הנבואי של הרבי מליובאוויטש צופה ומביט עד סוף כל הדורות. זאת עובדה שכיום אחרי מה שעם ישראל עבר אין בכך ספק. מאבקו בנושא גיור כהלכה וההתתבוללות  הוכיחו מי צדק.  מאבקו נגד מסירת שטחים וויתורים לערבים ומלחמתו בהסכמי קעמפ דוייד מוכיחים את ראייתו הנבואית.

לא לחינם ראש הממשלה נתניהו שנפגש עם חביר מיילי נשיא ארגנטינה 48 שעות לפני מלחמת 12 הימים באיראן הוא אמר פעמיים על הרבי מליובאוויטש הוא ניחן בראייה נבואית. גם בנושא החזית הדתית הטכנית עליה זעק ונלחם הרבי מליובאוויטש כיום רואים כולם עד כמה צדק. אין ספק שהיהדות הדתית הייתה רוב בכנסת וממילא בעם ובחינוך, אילו היו נשמעים לתחינותיו של הרבי. מול עיניים צרות אופק וחוסר הבנה בסיסי של רבנים מסוימים שלא ראו מעבר לאף. הרבי מליובאוויטש ראה מאה שנים קדימה. שיהיה ברור: החילוניות שקיימת לצערנו, רשומה על שמם של אלו שלחמו ברבי מליובאוויטש שבכה והזדעק על חזית דתית טכנית. והדגש על טכנית כי הרבי מליובאוייטש גם התנגד למזרחי אבל הסתכל במאקרו להביס את החילוניות, ואלו שנאבקו בשיטתו עזרו גם עזרו לשמאל ולחילוניות לשלוט.

אין ספק היום ששיטתו של הרבי מליובאוויטש ניצחה בכל תחום בעולם היהודי. הוא הצליח לחולל מהפכות של פעם בעולם. ואם מותר לומר שעדיין לא מאוחר היהדות החרדית והדתית חייבת כהשקפת עולם לאמץ את שיטת הרבי מליובאוויטש בכל הקשור למאבק הציבורי.  שכל יהודי חייב להיות שליח ולהשפיע על יהודי שני ברוחניות ובעשיית מצוות. זאת השיטה היחידה הבלעדית לנצח את הרוע ולהביא את הגאולה. זאת המתנה שכל חלקי היהדות הנאמנה לה' ולתורתו יכולה להעניק לרבי מליובאוויטש ליום הולדתו ה-124

מכחיש השואה נחמיה אלתר אצלו הפני מנחם לא היה לא קיים

 מכחיש השואה נחמיה אלתר אצלו הפני מנחם לא היה לא קיים. ובטח לא שומר על חסידי גור.  

אוֹי לְאוֹזְנַיִים שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

רגעי השבוע - פרשת צו, שבת הגדול

 

רגעי השבוע - פרשת צו, שבת הגדול

 

 

מוישל'ה מלנינגרד במשעולי סמטאות ירושלים / הילדה מפולין שהתחבאה בסיביר וניצלה בעוטף עזה / הרב שיודע לענות על שאלת ארבע כוסות עם חלב / יארצייט ראשון של ה׳שמש׳ האגדי והבלתי נשכח

 

 

א. למען תספר 

 

ההכרות בינינו היא פחות משני עשורים. פער הגילאים גם משמעותי יחסית, מעט שיחות ניהלנו בכל התקופות, ובכל זאת נקשרנו בקשר ידידותי הבא לידי ביטוי בכל בוקר בלחיצת יד חמה, עת אני מגיע לתפילת שחרית במניין המרכזי, ואריאל ידידי כבר מקפל את הטלית ותפילין בסיימו את התפילה במניין הראשון והוא אץ-רץ ממהר לדרכו. 

 

לפני שבוע הגיע לבקש עלייה בשבת, לקראת יום הולדתו. לאחריה עשיתי "מי שבירך" לר' אריאל בן יחיאל מאיר, "בעבור שזכה לעלות לתורה לרגל הגיעו לגיל גבורות". יצאנו על הבימה במחול בשירת מזל טוב משמחת. 

 

בצהרי יום ראשון, התאספנו מספר ידידים בבית הקפה הקטן שליד חנות 'עליון' כאן בשכונת מארינה רושצ'ה - ידידיו מהמניין הראשון בו הוא מקפיד להתפלל מזה טו"ב שנים, מאז הגיעו להתפלל כאן בבית הכנסת המרכזי מארינה רושצ'ה, וישבנו לשתות 'לחיים' ולאחל לו את מיטב הברכות לאורך ימים ושנים טובות. 

 

עד היום לא הצלחתי להבין את סיפור חייו. גם כשהוא מיסב בביתנו בליל הסדר ואני מכבדו במהלך 'שולחן עורך' לומר כמה מילים, הוא ממעט לספר על עצמו ועל משפחתו. לבו בוער תמיד. חיוכו לא מש מפיו, ידיו איתנות; בכל מפגש עמו הוא לוחץ את הידיים בחביבות ומחבק מתוך התרגשות. 

 

אריאל שופנברג הוא מסוג הנשמות היהודיות, שבית הכנסת הוא בית של ממש בעבורם, המתפללים הם המשפחה, הקהילה היא החיות, האירועים הם המרץ לחיים והחגים - טעם החיים. ורק מלראות באיזו חביבות הוא מסיים את התפילה או מקבל את השבת - היא דוגמה לכל אחד איך לחיות חיים יהודים, גם כשהוא גילה אותם במרומי שנותיו. 

 

יומיים אחר-כך שוב התוועדות ויום הולדת, הפעם יובל החמישים של ידידי הרב משה רוכלין, שמשפחתו המסורה והאוהבת הכינה בעבורו, אצלנו באולם בית התבשיל שב"מרכז החסד היהודי שערי צדק".

 

הרב רוכלין משמש בקביעות מזה שנים כמרצה ומורה במכון חמ"ש, ובמקביל במגוון מקומות בהם נצרך נואם מוכשר כמוהו אשר יגרום ערך נוסף בכל התאספות או אירוע, של איש בעל ידע אינטלקטואלי עשיר שלא מבייש את מקום הולדתו: לנינגרד. 

 

עם הכוסית 'לחיים' ביד, נעמדתי לומר כמה מילות ברכה לכבוד בעל יום ההולדת. הפתעתי את המשתתפים הרבים מתוך הידידים הרבים שהוא צבר כאן במהלך השנים - כי אני כאן היחיד שמכיר את ר' מוישה כשעוד כינו אותו 'מוישל'ה'...

 

כמיטב המנהג הרוסי הוא לא נשאר חייב, וכאשר סיימתי את דבריי, נעמד בעל השמחה לדבר. מתוך רגש רב הוא העלה את זיכרונותיו מימי קדם: "בגיל 9 עלינו לארץ ישראל. באותה תקופה הגיעו מעט עולים מרוסיה, ובשל כך לא היו לי חברים בגילי דוברי רוסית. מה שגרם שחברי הכיתה שלי לעגו על הרוסית שלי, ומטבע הדברים זה לא הוסיף לביטחון העצמי ולמצב הרוח שלי. 

 

ר' ישעי'הו גיסער הוא ידיד המשפחה שלנו. הוא עלה מספר שנים לפני כן מלנינגרד לישראל, והכיר לנו את מורו ומדריכו באותן שנים, הביא אותנו אל בית המשפחה הזו בשכונת גאולה בירושלים ושם ראיתי לראשונה בחיי בית כמו באגדות, ריח כמו בסיפורים, אווירה כמו בתיאורים ששמעתי על צורתו של בית יהודי חסידי, משפחה שורשית מזה דורות רבים בירושלים. 

 

טעמתי את המאכלים הנפלאים של אם הבית, ואב המשפחה קירב אותי אליו כמו את בנו שייע, כשעוד כינו אותו שייעל׳ה. הוא הכיר לי את הווי ירושלים, יחד עם הרב גיסער התקבלנו בחדרו של האדמו"ר מבאיאן שהעריף עליי אהבה עצומה, גם אל האדמו"ר מגור הוא לקח אותי, ובשמחת בית השואבה המפורסמת ב'תולדות אהרן', עמדתי בצמוד לאדמו"ר הקשיש - תשומת הלב הזו שנמשכה תקופה ארוכה, היא זאת שהחזירה לי את הביטחון העצמי שלי, והתחושות הנפלאות מאותן שנות ילדות בצל אותו צדיק ירושלמי, שיאריך ימים בטוב ובנעימים, מלוות אותי עד עצם היום הזה"!

 

 

ב. בכל דור ודור

 

לאור המציאות המטלטלת של עם ישראל בדורנו, ובייחוד בשנתיים וחצי שחלפו, קיבלו המילים העתיקות של ההגדה משמעות כה עכשווית ומוחשית. כשאנו אומרים "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", אנחנו כבר לא מדמיינים שליט עריץ במצרים הרחוקה; אלא רואים לנגד עינינו את המערכה הקשה והמאבק מול אויבינו מכל עבר.

 

דווקא מתוך החושך וההסתר, אנו נקראים למצוא את נקודת הנס הפרטי והכללי. היכולת המופלאה של עם ישראל לקום מתוך האפר, לנער את האבק, ולהמשיך לבנות חיים של חסד ואמונה היא הנס הגדול מכולם.

 

המחשה חיה ועוצמתית לשילוב הבלתי ייאמן שבין התופת לנס - שמעתי השבוע מאמי מורתי שתחי' בסיפורה המפעים של אשה בשם רחל, איתה יש לה הכרות במסגרת התנדבותית הקבועה של אמי למען קשישים וגלמודים.

 

רחל נולדה בשנת תרצ"ו (1936) בלב ליבה של אירופה הבוערת, בעיר התעשייה המפורסמת לודז' שבפולין. בתקופת תחילת המלחמה הם שהו ברוסיה, ומכיוון שלא יכלו לנבא עתידות ולא העלו על דעתם את הגזרה השמימית שנגזרה על השמדת יהדות פולין, ביקשו לשוב לעיר מגוריהם, אך השלטונות הרוסיים סירבו לאשר להם את היציאה מרוסיה. הם היו משוכנעים כי זו צרה צרורה מאין כמוה, אבל בעתיד הם גילו עד כמה זה נס הצלתם, חוליה מתוך שרשרת הניסים שלהם שנמשכת עד ימינו אלה.

 

חודשים לא רבים לאחר פרוץ המלחמה העולמית הארורה, נלקח אביה מהבית באכזריות בידי חיילים רוסיים, ונשלח לכלא למשך שנים ארוכות. רחל, אמה ואחיה נותרו לבדם, חסרי הגנה, מול אימת מכונת המלחמה הנאצית. בצעד של ייאוש מהול בתקווה עילאית, הם נמלטו לעבר היערות הקפואים ברוסיה.

 

"חיינו בתוך קור מקפיא שלא הכרנו כמותו, קור שחודר לעצמות ומקפיא את הדמעות; מרוב רעב, היינו חופרים באדמה בידיים חשופות, מדממות מהקור, כדי למצוא שורשים מרים - רק כדי לשאוב מהם מעט לחלוחית של חיים. אחי הקטן כבר היה נפוח מרעב, הגוף הצנום שלו לא יכול היה לעכל דבר. הייתי מלקטת קליפות עצים וחותכת אותן לחתיכות זעירות, מרככת אותן באמצעות מים, כדי שיוכל לבלוע משהו ולשוב לכוחותיו" - כך היא מתארת את אותה תקופה. 

 

במשך שלוש שנים וחצי הם חיו כניצודים. השיער הג'ינג'י הבולט שלהם הפך לסימן זיהוי מסוכן; אנטישמים מקומיים היו זועקים לעברם "ז'ידים!" ומשליכים עליהם אבנים. אך בתוך התופת, התרחש הנס הראשון כאמור, נס שהיה נראה בזמן אמת כטרגדיה: דווקא העובדה שהאב נותר בכלא הרוסי ולא הצליח להוכיח את נתינותו הפולנית כדי לחזור לפולין - היא שהצילה אותם. לוּ היו חוזרים לפולין בתחילת המלחמה, היו נשלחים בוודאות למחנות ההשמדה.

 

עם סיום המלחמה, התאחדה המשפחה באורח פלא ועלתה לארץ ישראל. הם חוו את קשיי המעברה, את הקיפוח והתלאות בראשית ימי המדינה, עד שהתיישבו בקיבוץ רעים שבנגב. שם, מול המרחבים הירוקים, בנתה רחל בית של תפארת, גידלה ילדים וזכתה לראות נכדים - עד לאותו בוקר מר ונמהר של שמחת תורה תשפ"ד.

 

כשהמרצחים הארורים חדרו לקיבוץ, רחל ובעלה - שניהם נושקים לגיל תשעים - מצאו את עצמם שוב נרדפים. הצליל המוכר של יריות וצעקות שנאה החזיר אותם באחת ליערות רוסיה. הם הסתגרו בממ"ד במשך שעות ארוכות, כף ידם לחוצה על ידית הדלת, רועדים מפחד בזמן שהמוות משתולל מעבר לקיר. ושוב, יד ההשגחה הגנה עליהם: המרצחים פסחו באורח נס על ביתם, והם ניצלו בנס גלוי, בפעם המי-יודע-כמה בחייהם.

 

ביתם בקיבוץ נחרב, והטראומה לא אפשרה להם לשוב למקום שהיה להם לחוף מבטחים. הם עקרו לירושלים, זוג קשישים בעשור העשירי לחייהם, פליטים בארצם, בודדים בעיר הגדולה ללא מטבח, ללא כוח לבשל וללא עוגן קיומי.

 

כעת הם מקבלים מדי יום אוכל של ארגון "אשל חב"ד" בהתרגשות. וכך אמרה לפני מספר ימים רחל לאמי תחי', המתנדבת בארגון נפלא זה: "קיבלנו עוד סימן לכך שהקב"ה לא עזב אותנו ועם ישראל לא שכח אותנו. המתנדבים מטים לנו אוזן קשבת, דואגים לכל פרט קטן כאילו היינו ההורים שלהם. בזכותכם, אחרי חיים שלמים של בריחה מרעב ומתופת, אנחנו יכולים לשבת ליד השולחן בכבוד כבני חורין". 

 

 

ג. את פתח לו 

 

אם כל ימות השנה לא מפסיק קו הטלפון לצלצל, ובדלת 'לשכת ההוראה' שלו נכנסים ויוצאים אנשים ונשים ללא הרף, על אחת כמה וכמה בימים שלפני ערב חג הפסח, שמרובים הם השאלות והבירורים ההלכתיים שאנשים רוצים לדעת עליהם מענה הלכתי ברור וחד.

 

אמרתי לעצמי שמא יתמזל מזלי והרב יענה לטלפון, ואוכל לשוחח עמו דקות מספר מזמנו היקר. ואכן, ברקע נשמעים קולות של אנשים, ובין השורות גם להבין שכמו אותו רב שנשאל על ידי אלמנה אם אפשר לעשות ד' כוסות על חלב בליל פסח, ובמקום לענות תשובה שיגר לה הרב כסף לצורכי החג - כך גם הפוסק הירושלמי הנודע הגאון רבי יקותיאל פרקש, לא מסתפק בעניית תשובות הלכתיות, אלא תומך בסתר בנזקקים רבים לקראת החג, באמצעות תרומות שהוא מקבל מיהודים טובים, היודעים שהרב פרקש ימצא לנכון למי שזקוק באמת לכספי הצדקה שלהם. 

 

אמרה עמוקה שמעתי השבוע מידידי המשפיע הרב אלעזר מרדכי גרוסמן: "לפעמים צריכים לענות לאדם, ולא על השאלה". זה הרב פרקש!

 

"טייערער מחותן! אני רוצה לספר לך סיפור מפעים ששמעתי זה עתה מזוגתי" - כך פתחתי את דבריי. היה זה כששיתפתי בבית חוויה מאירוע שמחה של משפחה בקהילה בה השתתפתי באחד הבקרים לפני כמה ימים, ואשתי מספרת לי, כי הילד של אותה משפחה נולד בזכות הרב פרקש. זאת לאחר שהמשפחה שהחלה להתקרב לשמירת תורה ומצוות גילו איזו בעיה מורכבת, ובעצת הרב הראשי הרב לאזאר הם פנו להרב פרקש בירושלים, שהדריך אותם צעד אחר צעד, עד שהילד נולד. וזאת היא יודעת מאם הילד, שלפני מספר שנים סיפרה לה בעצמה את העובדה המופלאה.

 

גם כשנקבתי בשם המשפחה, הרב פרקש לא זיהה במי המדובר. מתברר שהרבה מאוד ילדים חיים בעולמנו בזכותו. "אני לא עושה נפלאות חלילה" מצטנע מיד הרב פרקש, "הכל זה סייעתא דשמיא, למצוא את הפתרונות ההלכתיים, כשלפעמים זוגות צעירים מתמודדים עם חוסר ידע, או הדרכה לא נכונה, ובעצות טובות מוצאים פתרונות טובים ורואים את ברכת ה' יתברך".

 

לא פלא שרבים הגיעו אליו, לאחר מענה שקיבלו מהרבי, אם זו תשובה ישירה לפנות להרב פרקש, או באמצעות המזכיר הרב גרונר: "כעצת הרב"!

 

כשרוחו טובה עליו ובכדי שאבין עד כמה זה לא הוא, אלא כוחו של רב, הזוכה לסיוע ממעל, שיתף אותי הרב פרקש במעשה מדהים שקרה אצלו אי שם בשנת תשמ"ט:

 

"אב ואם הגיעו אליי עם ילד קטן, כל כולו בצבע כחול, במצב רפואי מסובך ביותר. הוא נולד עם מום בתוך הגוף וחייבים לנתחו בדחיפות. הם פירטו ואמרו כי יש שתי אופציות שיש כעת על השולחן: נסיעה לבית הרפואה "הרצפלד" באנגליה, המתמחה בניתוחים מעין אלו, או לעשות זאת בבית הרפואה "אסף הרופא" כאן בארץ ישראל. 

 

לכל מקום המעלות והחסרונות שלו, והשאלה היא בהחלט קשה. ואז אני שומע את עצמי עונה להם 'תעשו כאן ושיהיה בהצלחה'. ידעתי והבנתי שזה מה שה' יתברך שם בפי. כעבור מספר שנים, הוזמנתי לחגיגת ה'אפשערניש' שלו בגיל 3, בהמשך - לבר המצווה של הנער, ואף סידרתי קידושין בחופתו"!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: 'דעד גרישא'

 

"כיצד צולין את הפסח? מביאים שפוד של רימון, תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו...". המפרשים מסבירים, שהשפוד לא יכול להיות מברזל, כי קרבן הפסח חייב להיות רק צלי אש ולא מחמת דבר אחר, כגון מהברזל שמתלבן, או בישול ממים היוצאים מתוך עץ. לכן לוקחים רק ענף רימון, היות וכשהוא יבש בחוץ, הוא יבש גם בפנים, וכך הפסח יהיה מוכן לאכילה רק מתוך הצלי. 

 

לרגל היארצייט הראשון של ה'שמש' הבלתי נשכח ר' גרישא ע"ה, למדתי לעילוי נשמתו את מסכת פסחים, והתבוננתי בדברי המשנה הללו הבאים ללמד אותנו דבר חשוב לחיים. 

 

על הפסוק בשיר השירים 'כפלח הרימון רקתך' דורשת הגמרא 'שאפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרימון'. והרי את קרבן פסח, שהרבה פרטי דינים נאמרו בו, נצטווינו לאכול 'למשפחות לבית אבותם'. מלמדת אותנו המשנה, איך צולים את הקרבן, רק עם ענף 'רימון'. כדי להזכיר לנו שיש להתבונן לכל יהודי באשר הוא, שהוא מלא וגדוש במצוות ומעשים טובים כמו רימון, לצרפו לסעודה, לשבת יחד ללא הבדל בהתנהגותו ובלבושו!

 

במקום בו שימש כשני עשורים בתפקידו הגדול כ'שמש' בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", התיישבנו ביום רביעי בערב לשבת אחים גם יחד, בלימוד משניות כנהוג ביום יארצייט, והתוועדות חסידית עם אמירת לחיים לעילוי נשמת ר' צבי הירש בן ישראל ע"ה. האיש והאגדה. האדם שראה רק מעלות אצל כל אדם שפגש, לא הבדיל בין אדם לחבריו, קירב כל אחד באשר הוא, התנהג וכיבד ילד ומבוגר, עשיר או עני - באותה רמה!

 

היחיד שהרשה לעצמו להעיר ולהאיר באמצע דיבורו של הרב הראשי, היה זה גרישא. הערות שהרב שליט"א אהב לשמוע והתייחס אליהן בכבוד הראוי. כעת גרישא לצערנו איננו איתנו, והרב יכול לדבר בשבחו ללא הפרעה...

 

"מה שהוא שמע כאן בשבת בדרשות או בשיעורים, הוא הפנים בכדי ללמד אחרים. הוא קיים את הנאמר "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות". הרבי אומר: 'גם אם אתה יודע רק אותיות אל"ף ובי"ת - תלמד אותם למי שלא יודע'. וזה היה גרישא. הוא למד פה, ואם לא הבין הוא לא ויתר, הכל בכדי שיוכל יהיה אחר כך למסור את דברי התורה, בשיעורים היומיים שלו שמסר בבית הכנסת "תפילה למשה" שבמרכז החסד. 

 

עוד אומר הרבי: בשנים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן אנו קוראים את פרשיות הנשיא - קורבנות שהביאו נשיאי השבטים לחנוכת המשכן. יש בזה שתי תמיהות. הראשונה: למה לקרוא כל שנה את מה שקרה רק פעם אחת בהיסטוריה, בזמן חנוכת המשכן? והשנייה: אחרי קריאת פרשת הנשיא אומרים את הנוסח: "אם אני משבט פלוני, יאירו עליי את ההארות של קרבן נשיא זה, ועל זרעי ועל זרע זרעי לעולם". את המנהג הזה קבע השל"ה הקדוש, ואפילו כהן ולוי אומרים זאת, אף על פי שהוא יודע שהוא בא משבט לוי ולא משבט אחר. תחשבו: בעקבות זה שאני קראתי כמה פסוקים יאירו עליי הארות, ועל זרעי ועל זרע זרעי לעולם!

 

והרבי מסביר: הסיבה לכך היא כי זו הייתה חנוכת המשכן. התחלת פעילות המשכן. ולכן השפעתה - לעולם. גם אנחנו, כאשר אנחנו מחנכים אנשים, אנחנו מתווים להם דרך חיים, וזה משפיע עליהם לכל החיים. 

 

גרישא נתן דוגמה לכולנו, איך אדם צריך להיות מסור לעבודתו. ועבודתו הייתה - הכנת בית הכנסת לפעילות. הוא ערך נרות, הוא שם סידורים במקומם, הכין תה וקפה ועוד הרבה. וההכנה למעשה יכולה להיות חשובה מהמעשה עצמו. כך, למשל, כל אדם רשאי להדליק את המנורה שבבית המקדש. אבל 'להיטיב את הנרות' - את זה רשאי לעשות רק הכהן. גרישא, הכין במשך עשרים שנה את עבודת בית הכנסת שלנו, וחלקו בפעילות בית הכנסת גדול מאוד. 

 

גרישא נפטר ב-ח' בניסן. החודש ניסן קשור למסורת חב"ד קשר בל יינתק: ביום ב' בניסן הסתלק הרבי הרש"ב, בי"ג בניסן הסתלק הרבי ה'צמח צדק'. גרישא רצה להגיע ליום ההולדת ה-77 שלו, שחל ביום השביעי, ובחודש השביעי - וזכה בכך.

 

עוד דוגמה אחת השאיר לנו גרישא. הוא התחיל את עבודתו בקודש בגיל שבו אחרים יוצאים לגמלאות; אף אחד לא יכול להצטדק ולומר 'אני מבוגר מדיי כדי להתקרב ליהדות, כדי לשמור מסורת'. אין מבוגר מדיי, תלמדו זאת מגרישא".

 

אתמול בבוקר, לאחר תפילת שחרית, שוב עשינו 'לחיים' לעילוי נשמתו. וכפי ששמעתי אמרה חסידית: ה'לחיים' יותר חשוב מהקדיש יתום. ומשמעותו: "והחי ייתן אל לבו"...

 

ארגנתי הסעה לקברו בבית החיים, אליה הצטרפה גם רעייתו שתחי', ואף הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א טרח והגיע אישית בהמשך היום לפקוד את קברו של גרישא היקר. 

 

קשה היה לעמוד מול מצבתו הפשוטה, המסכמת את מסכת חייו המופלאה, שהחלה בצל רבו הגדול והקדוש מרימניץ, עלותו לכהן כשר התרבות במולדבה, נפילתו הגדולה ושיקום חייו הרוחניים והגשמיים בין כותלי בית הכנסת, אליו היה מסור בכל נפשו וכוחו - זכרו לא ימוש מלבנו.

 

"דעד גרישא" - כפי שאהבו לקרוא לך הילדים, תהא נשמתך המופלאה צרורה בצרור החיים ותקום במהרה בתחיית המתים. מחכים לך!

 

 

גוט שבת!

שייע