סוכות והשמחה - חג שכולו חיים

בכל שבת וחג אני נוהג לשאת דברים בבית הכנסת לפני מוסף, ביום הראשון של חג הסוכות אני לא מדבר והסיבה בשביל לקיים את 'זמן שמחתנו', מתי הציבור נהנה ושמח בבית הכנסת כשהרב לא אומר דרשה, כולם מחייכים ואני ממשיך, למרות שאני נוהג לא לסחוב בדרשות שלי, אני נזהר לא לעבור את ה-18 דקות בטרם הדרשה הופכת לחמץ, צריך לדבר ולתת לציבור ליהנות ובעיקר ללמוד, אבל אסור לסחוב, ובחג הסוכות התפילות ארוכות מאוד

החגים הם החיים שלי אני אוהב אותם. בניגוד לרבים שלא אוהבים יומיים יום טוב, מעדיפים יום אחד, אני מאוהב ביום טוב שני של גלויות זו המתנה הכי טובה, יש לי יום בשביל עצמי ללמוד ולקרא ביום שאני לא עייף ביום שהראש עובד מצויין, היום שאני מחדש בו הרבה יותר מכל יום אחר בשנה. יום טוב שני היא מתנה שהקב"ה נתן למי שמבין במתנות כאלו

חג הסוכות הוא החג שכל היהודים מאוחדים לא רק בד' מינים שהם מחזיקים בידיים, הם מגיעים באותו מצב. זהו היום הראשון לחשבון עוונות כך שמיום כיפור עד לסוכות כשעסוקים בכל כך הרבה מצוות וכאלו שכולם עסוקים באו תם המצוות לא רק יחידי סגולה או מיוחדים בדור, בניית הסוכה לחפש ד' מינים וכל ההכנות לחג כולם שווים, כל אחד במדרגתו ולעיתים דווקא האדם הפשוט בעניינים האלה מגיע למדרגות גבוהות יותר, ככה שכולם מגיעים שמחים לחג

ערב החג עובדים קשה להכין את החג, ואין זה פלא שביום הראשון של החג עדיין מרגישים את העייפות, אבל היום השני הוא במלוא הכוח ובמלוא ההנאה של החג, ואני מחכה לחג הרבה זמן. בין חג לחג, והשנה יותר מתמיד מפני שהחג הבא יהיה רק בעוד שבעה חדשים. אנו בשנה מעוברת ועד פסח צריך לצבור בחג הזה הרבה כח של שמחה בשביל להגיע לפסח עם אנרגיות שרק מושגי החג יכולים לתת לך, ובזה אני מסביר מדוע החג הזה מלא מצוות. בכל החגים המצוות הן חשובות ומיוחדות אבל לא בכמות  כזו. חג הסוכות שהוא בחודש השביעי שממנו שואבים את הכח לכל השנה צריכה להספיק השנה לפחות לשבעה חדשים עד שנגיע לפסח שממנו נשאב כוחות אחרים לכל השנה אבל כח של חג לחמישים יום ואז בשבועות שוב יום טוב שני עם כוחות לארבע חדשים עד לחודש תשרי שכל כולו מבורך על ידי הקב"ה שהוא בירך את החודש הזה. ואנחנו עתה רק בהתחלה של חג הסוכות שנמשך לחול המועד ומשם להושענא רבה שמיני עצרת ושמחת תורה, זמני שמחה שרק בעם היהודי זוכים לו באמת למי שמבינים בשמחה אמיתית ופנימית

אין לדמות את החגים של ארץ ישראל לחוץ לארץ, אין ספק כי מדרגת ואוירת ארץ ישראל ובמיוחד ירושלים היא עליונה יותר מכל מקום אחר בעולם, אבל יום טוב שני של גלויות יש רק בחוץ לארץ להשלים את מה שהחסירו בחוץ לארץ בימי החג הראשון

מאחל אני כאן לכל אחד ואחד חג שיתקיים בו הזמן שמחתנו במובניו האמיתיים, ונזכה שכבר בשנה זו נזכה לגאולה האמיתית, כבר שבענו מגלות, הגיע הזמן לחרות וזה יקרה רק כאשר נבין כי אין עוד מלבדו, וכי רק הקב"ה יכול להוציא אותנו מעבדות לחרות כפי שעשה במצרים יעשה גם לגלות הזו שנמשכת יותר מדי זמן. ברגע של הגאולה האמיתית תתברר למי שעדיין לא קולטים את האמת האמיתית, ונזכה לאור של היום הראשון, שיפתח לנו את הכל בכל העניינים והמובנים, ונזכה לחיות חיים אמיתיים כזו שאנו מתפללים ושואפים אליה

לא רק בניסן אומרים חג כשר ושמח, גם בחודש תשרי ובמיוחד בחג הסוכות החג צריך להיות כשר ושמח, ונזכה כולנו להפיק מן החג את מה שצריך להגיע לשמחה אמיתית ושלימה, ובזכות החג נזכה לשנה טובה ומתוקה ולפתקא טבא

חיים שאולזון

הזבל של בית הרבי מגור יוצא החוצה על ידי ילדי ונכדי האדמו"ר

במשך שנים הם האשימו אחרים שמחפשים מה קורה בבית הרבי ובמשפחתו, בשנים ההם איש לא העלה על דעתו כי החומר כולו מגיע מתוך בית הרבי, חלק על ידי ילדיו ונכדיו וחלק על ידי הכי קרובים לרבי, בשנים האחרונות ברור לרבים בגור שהמלחמה הפנים משפחתית גורמת שהלכלוך ייצא, אבל לא העיזו לדבר על כך, מחשש שישלמו מחיר ממי בבית הרבי. היום לא רק שברור כי הזוהמה הכי גסה וקשה מגיעה מבית הרבי על ידי ילדיו ונכדיו, כשלצידם מערכת מפיונרית שמבקשת לשרת את מי מן הילדים

זו כבר תקופה ארוכה שבני הרבי מגור מפעילים חוקרים ואחרים שכל תפקידם לחפש לכלוך על ילדי הרבי, כמעט כל אחד מהם אוסף חומר נגד האח האחר, ומי שילמד טוב מה שקרה בשלש השנים האחרונות לפחות, לכל בן חמולה משלו, כאשר בין חלק מן הבנים קואליציות שמטרתן אחת לחפש חומר על האח האחר, להיות מוכנים לקרב. וככל שמתקרבים לימים האלו במיוחד כאשר רואים איך שהרבי מאבד כוחות הוא כבר לא עוד כפי שהיה, עד כדי שישנם במשפחה שמכנים את הרבי 'עובר בטל' הוא יושן הרבה ובקושי מתפקד, מאפיא של ממש מופעלת במטרה לשרת את האחים שלהם יש ענין לפגוע במי שיש לו את הסיכויים הגדולים להיות הרבי הבא

אחת השאלות הכי קשות בגור, האם ימשיכו עם רבי אחד או שיהיו כמה רבי'ס. במצב שנוצר בבית הרבי מתחוללת מלחמת אחים במיוחד בין שלשה שכל אחד מהם רוצה להיות רבי כאשר הרביעי עומד מן הצד ומקווה שבזכות המלחמה הכל כך מכוערת הוא זה שירוויח מן הענין. כמובן שאיננו עוסקים באח האחר שנולד מפגר, וחלילה לא נרחיב על ההיסטוריה שלו בתחום כלשהו, הוא אינו רוצה להיות הרבי, את זה הוא מבין שלו נותנים תואר כבוד של 'מורנו' רק מפני שהוא הבן של הרבי, ומשאיר את המלחמה העתידית לאחיו

האיש הכי חזק מי שהתברג במוסדות והמפתחות בידיו הוא הבן השני נחמיה שהוא הגדול מהאחרים המועמדים לתפקיד יורש העצר, כאשר ממולו האח הצעיר דודי שמנהל קמפיין של צעירים וכמה אחרים על מנת להכתירו בעתיד לרבי. לצד השניים הבן הבריון שלא מוותר על הראביסטעווע, ועובד עם האח הקטן נגד האח הגדול, בתקוה שהוא יהיה הפשרה בין נחמיה לדודי

עד כאן אין כל חידוש, כבר שנים מריחים את האש הפנימית, אבל מה שהם עשו ועושים התחיל רק לאחרונה להתגלות, הפעלת אנשי מאפיא שכל עניינם ותפקידם לחפש לכלוך במשפחות ילדי הרבי הבנים והבנות, ועם החומר הזה להחזיק את האחרים בגרון. הדברים הגיעו לכך, שבניגוד לטענה כיצד שכח את הטלפון ומי לקח אותו הוציא את כל האנפרומציה שם שומעים שיחות מאוד לא נעימות, מדובר במי שעקבו אחר מי מן הילדים וברגע שהוא לא שם לב הוציאו מן הטלפון את כל החומר שהיה בו, ופתחו בסחיטת מי שקיוו שאם אינם רוצים שיידעו על החומר, עליהם להתייצב לצידו של האח הבריון

בניגוד לפרסומים שכאילו עסקו שם בירושה, מדובר בחומר אחר ומאוד לא נעים, זה יכול למוטט משפחות בבית הרבי, מדובר בדברים משפחתיים ולא נעימים, דבר שגרם שהרבי והרבנית זועמים ורוצים להכניס לבית הסוהר מי שהוציא את החומר מן הטלפון של אחד הנכדים והפיץ אותו בתוך המשפחה, וככה הגיע גם לגורמים מבחוץ, עד כדי שמי שנחשבו למחנכים של גור, מי שעומדים בראשי הועדות הפנימיות ובעלי הכח, השתמשו בחומר הזה בתקוה שיוכלו להבטיח את מינוי האח הבריון, שם מובטח להם כי ימשיכו לעמוד בראש גור ולנהל אותה לצידו של מי משני האחים הקטן או הבריון

השבוע סילקו כמה מהם מהעמדות הכי מרכזיות בגור, החליפו מנעולים וקודים למנוע מהם יכולת להסתובב במקומות שלא רוצים אותם שם עוד. כאשר בו זמנית הבן הקטן דודי זועק כי אין לו כל קשר לענין, מדובר בעבודה של האח הבריון, הוא או מי מאנשיו הפעיל את המפיונרים

בגור מכנים את הפרשה הזו רעידת אדמה מפני שהם לא חלמו שיעיזו ללכת כל כך רחוק עד כדי הכפשת חלקים במשפחה בצורה אכזרית. מי שעובד עתה קשה ומסלק את כל מי שהוא רק יכול מבית הרבי הוא האח נחמיה שזועם על מה שהאחים שלו מבשלים לו, במטרה להכפישו אצל אביו ולפנות לעצמם את הדרך. הם למדו את זה ממקומות אחרים, איך הכפישו אחים על מנת לכבוש את המלוכה

אנו בראשיתה של מלחמת ירושה בגור, אחד האחים רוצה מאוד שיחלקו את גור ושכל הבנים יהיו רבי'ס וכל אחד מן החסידים יבחר למי הוא רוצה ללכת, כבר שנים שהם בונים לעצמם חמולות ומסדרים פרנסות למקורביהם בעמותות שהוקמו על מנת לשמור את החזקים לצידם. הסיפור הזה של הקלטות שהפיצו היא התיפתח של חומר שייצא בקרוב לרחוב. מדובר בחומר שיש בו הרחק מן הכיעור, וזו הסיבה שכרגע לא נפרט, אנו מציינים זאת בשביל להבין מדע הזעם שם כל כך גדול

חיים שאולזון

שלמה צבי מאיים שיקים ראביסטעווע משלו בגור אם לא מחזירים את כל אנשיו לעמדות הכח - המלחמה הקשה על האדמורו"ת בגור

גור כמרקחה ממה ששומעים לאחרונה ובמיוחד ההקלטות וההתפתחויות בעקבותיהם, כאשר המרכיב המרכזי בפרשה הזו הוא הבן שלמה צבי שהרבה שנים רוצה להיות הרבי הבא של גור וטוען כי הוא העתק הדבק של אביו במיוחד במידות, ולכן הוא צריך להיות הרבי, הוא ניצב לצד אחיו דודי הקטן שמאז שהתחתן הצהיר כי הוא הרבי הבא, מפני שכל האחרים לא מתאימים במטרה להדוף את נחמיה שהוא המועמד הכי חזק כרגע, הוא שולט על המוסדות ועל עמדות הכח, כאשר שלמה צבי הקים לעצמו חמולה ענקית בגור שהם מאנשיו ורוצים בו כאדמו"ר להבטיח לעצמם עמדות כח במקום, אבל מתחרים חזק בדודי שהקים לעצמו חמולה ענקית של צעירים, בתקווה שכך יגבר על נחמיה

ההתפתחויות האחרונות הכניסה את שלמה צבי לבעיה קשה, אנשיו סולקו מעמדות הכח והם מאיימים שהם ישברו את האחרים, לטענתם הם המובילים בגור ואף אחד לא יכול לסלק אותם. אחד מהם גוטסמן מבטיח כי ילחם לשוב לעמדותיו למרות שפיטרו אותו מהעמותה ומעוד מקומות, מרחיקים אותו מהרבי. הוא חשוד בבית של הרבי שהוא עומד מאחורי הסחיטה נגד נחמיה ואנשיו, וכי היה לו יד בגניבת הטלפון של טרויבע החתן של רוטשטיין והעתקת כל החומר שיש שם, והפצת החומר. אותו גוטסמן הוא זה שהביא את ההקלטות לרבי במטרה לפגוע בנחמיה וככה להכתיר את שלמה צבי כמועמד לרבי, אבל הדברים התהפכו בבית הרבי לאחר שהרבי והרבנית שמעו באלו דרכים מאפיונריים עשו את המעשה, זה הפחיד אותם יותר מכל

שאלת השאלות שמסביב לענין הזה מתחולל הכל, האם יהיה בעתיד רבי אחד או שיהיו כמה רבי'ס, אז כאן נגלה לכם את הסוד הגדול שהרבי כבר החליט כי יהיו כמה רבי'ס הוא רוצה שבהיסטוריה של גור ירשם כי לו היו את המספר הכי גדול של חסידים בתולדות ההיסטוריה של גור, וממנו גור התפצלה לכמה ממשיכים. הרבנית כבר החליטה מזמן שיהיו כמה רבי'ס אבל לא הצליחה להגיע עם הרבי להסכמות ברורות בעניין. הבן הקטן דודי מסתובב אצל האמא בתקווה שהיא תבטיח שהוא יהיה רבי, בעוד נחמיה חזק יותר בבית הרבי שעושה הכל עמו והוא הכוח החזק שם

מי שעתה בבעיה רצינית זה שלמה צבי שהחליט כי הוא רבי בכל מחיר, ואם ימשיכו לרדוף את אנשיו הוא מאיים שהוא יקים ראביסטעווע עוד בחיי אביו, ויכריז על עצמו כרבי לאחר המאה ועשרים של אביו. הוא עובד הרבה מאוד שנים, בנה חמולה גדולה של אוהדים ובעיקר כמה מן המחנכים של גור כמו זילברברג ועוד כמה כאלו התומכים בו. יצויין כי שלמה צבי הוא הבן אחרי נחמיה, ומה שהוא צריך זה רק לשרוף את נחמיה בשביל לפנות לעצמו את הדרך

מה שקורה בעיצומם של ימים אלה, כל אחד מפעיל את הכוחות שלו בבית הרבי ואצל הרבנית להבטיח כי הוא יהיה הממשיך, נחמיה שולט ועושה הכל לשלוט בכל פינה ומסלק את אנשי האחרים מעמדות כח חוקיות. האחים האחרים טוענים כי להם חתימות והתחייבויות עתידיות שיקשו על נחמיה שליטה מלאה. שלמה צבי החליט כי הוא רבי, ואם ימנו אחר הוא יהיה רבי לעצמו עם אנשיו שלו. דודי הקטן כבר מזמן מאמין כי הוא הרבי הבא, ומקרב את הצעירים אליו בתקווה כי הם ילכו עמו

הבן מבני ברק ישראל מנחם ממתין בצד נותן לאחים שלמה צבי ונחמיה לריב בתקוה שהוא יזכה במלוכה למרות שהוא הבן הרביעי, שלמה צבי לפניו החותר נגד נחמיה, עושה בשבילו את העבודה, הוא מקווה כי ההורים הרבי והרבנית יאמרו כי כל מי שרב יישב בבית ואילו הוא שישב יחסית בשקט הוא יהיה הרבי, וגם אם לא רבי על כל גור, בני ברק תהיה שלו, הוא בנה לעצמו בנין ומוסדות ומקווה להיות רבי

האמת היא כי המאבק הזה מתחולל כבר כמה שנים אבל במשפחה עשו הכל שיעסקו בעניין פחות. לאחרונה הדברים יצאו החוצה, ועתה לאחר ההקלטות שנעשו בשיטות מאפיונריות, המלחמה פתוחה כל צד מבטיח להפשיל שרוולים ולחגור נשק בקריאה למלחמה על האחים האחרים לפנות להם מקום. בגור אומרים כי בשביל להרגיע הרבי והרבנית יודיעו לבנים כי כולם יהיו בעתיד רבי'ס, וכנראה יחלקו מי יהיה והיכן, אבל זה לא פשוט כלל, מפני שהקטן דודי חולם שיהיו לו חסידים יותר מאבא שלו, שלמה צבי אומר כי הוא הכי מתאים לגור, נחמיה מבטיח לעצמו את הכח הפנימי והחוקי, וישראל מנחם אומר כי הוא נשאר בבני ברק לשמור על העיר בשביל גור

בבית הרבי נכנסים לחג הסוכות עם מלחמת אחים קשה בגור, מדובר בעבודה מלוכלכת מאוד, האחים מפעילים עבודות מאפיא ממש, מקליטים ומעבירים לרבי בתקוה כי יחליט לפסול את מי ולפנות דרך לאחרים. כרגע איך שזה נראה, בגור יהיו כמה אדמורי"ם, בכל דרך אחרת תפרוץ מלחמה ממש. שלמה צבי לא יוותר הוא רוצה להיות רבי, ודודי כבר לא יכול בלי זה

החלק הכי מכוער בפרשה, כל אחד מבני הרבי נתפסו במעשים חמורים ואסורים בתחומים שבגור זו ההרחקה הגדולה ביותר. נחמיה לא צדיק, שלמה צבי לא צדיק, כאשר כל צד מוכיח מדוע המעשים שלו פחות חמורים משל האחר, מדובר בכיעורים קשים, שממתינים לכל מי שיהפוך לרבי בגור

בתקופה הקרובה הכל ייצא לרחוב, ואין זה פלא מדוע שבורים בבית הרבי מכך שהילדים שלהם הם הגורמים שכל הכיעור ייצא החוצה

חיים שאולזון

צביעותם של חסידי ויזניץ שיכון - אם המנדליסטים היו עושים פלאקאט כזה לסוכה הם היו מזעיקים את החיד"א ווייס להחרימו

יש להם תירוץ הוא כבר כמעט גוסס ולכן לא נורא לעשות פלאקאטים כאלו לסוכה, אבל מתעלמים שמשך שנים הם נלחמים באחיו של הרבי שלהם על מעשים דומים, שעושים ממנו אלוקים, פונים לרבנים להחרימו, ועתה הם בעצמם עושים את מה שהם זעקו כי זה אסור וכי הוא מבזה את ויזניץ

לא צריך הרבה, מספיק שנדמה לעצמנו אם המנדליסטים היו עושים פלאקאט כזה לסוכה עם הרבי שלהם, האם זה היה עובר בשתיקה, או שבני האדמור ממונסי היו קוראים למלחמה עליו. והנה חסידי ויזניץ שיכון עושים זאת ובני הרבי ממונסי זצ"ל זה  לא מזיז להם, ולא נראה את הרב החיד"א מאנטוורפן מגיע למחות נגד הרבי מויזניץ שיכון על מה שעושים ממנו בסוכה

בשורות אלו איננו באים להצדיק מעשים כאלו, אנו באים כאן להוכיח צביעות. אסור לעשות פלאקאטים כאלו על אף אחד, זו הסיבה מדוע שהגאולה נדחית, אנו עושים מבשר ודם את מה שאסור לעשות בשום מצב. אבל כאשר מתגלה פניהם של כל כך הרבה צבועים, כל אלו שזעקו נגד המנדליסטים, ועתה הם שותקים כי מדובר בישראלצ'ע מויזניץ שיכון, זו ההוכחה הכי טובה כי לא המעשים שלהם מפריעים להם, אלא חשבונות אחרים מנחים אותם. מדובר במי שרבים כבר חמישים שנה, ומחפשים להם עבירות

אלו ואלו עושים מעשים אשר לא ייעשו, ובטענות נבא לכולם, ומי שלא מסוגל שישתוק ולא יפגע בצד אחד. הבעיה של ויזניץ זו הצביעות, פוגעים במי שטוב להם פוליטית וקהילתית, ושותקים כאשר מדובר בחבר שלהם ומי שלא רוצים לפגוע בו ובחסידיו

חיים שאולזון

8 דורות ירושלמים פירושו שמנה דורות של שנוררים - יואלי לאנדא למד זאת

באים בטענות מיושנות, הוא לא הראשון שחילק כסף או מצרכים ברוב עם, שיתף את כל העולם שיראה, לכל אחד הסבר משלו מדוע הוא עושה כך, ובמקרה שלפנינו יואלי לאנדא יודע שירושלמי פירושו שנורר, אתה יכול להיות מיליונר והשנור חרוט בלב בכל מצב. מספרים שאדם שהיה לוקח מדי שנה קמחא דפסחא זכה בלוטו מיליונים, ושאלו אותו האם תמשיך לקחת קמחא דפסחא, הוא אמר שכן אבל בהבדל אחד, קודם הוא סחב בעצמו מעתה הוא יביא עמו מי שיסחוב בשבילו. לכן אני לא מתרגש מן הטענה שעברו על פניו של יואלי מי שאינם זקוקים לארבע מאות דולר, הם באים לקחת כי אם לא יקחו הם לא ישנו בלילה יאמינו כי פספסו איזה 'חלוקה'

ירושלים במאות האחרונות בנויה על שנור, אוספים כסף מכל מקום שמחלקים, 'חלוקה' וירושלמי הולך יחד, ועדיין לא מצאנו מי שמחלק שבשנה מאוחר יותר יבואו פחות, תמיד יש מספיק מי שיעמדו בתור שעות וימים גם אם הם יכולים לחיות בלי זה

מי שצריך את התמונות זה יואלי לאנדא להראות לעולם שהוא מחלק, וכדרך החרדים, כאשר מחלקים מאה מעטפות אומרים אלף, וכאשר מחלקים באמת אלף אומרים מאה אלף, אסור להתרגש ממספרים, כמו בהפגנות כשמשתתפים שלש מאות איש יכתבו רבבות, כך גם בעניינים האלו

עבור יואלי לאנדא זה חשוב זה מאדיר את שמו כבעל צדקה מחלק כאילו 'לנצרכים' כאשר למעשה הנצרכים האמיתיים לא נמצאים שם, הם מתביישים הם אביונים להם צריך להביא את הכסף בסתר, ומי שלא מבין זאת לא יודע מהי צדקה באמת בירושלים. מי שילמד את החלוקות לקמחא דפסחא, ישנם מי שלוקחים מכל מקום שמחלקים והכמות מספיקה לחצי שנה כמעט, בירושלים מתבדחים מדוע שמים אפר על הביצה בערב ט' באב מפני שזו הביצה האחרונה שנשארה מקמחא דפסחא

להבין את עומק ה'חלוקה' בירושלים, זו ה'חלוקה' למי שלא מצביע בבחירות. אם אתה חסיד של רבי יואל ומאמין בו ובדרכיו, איך אתה הולך לקחת כסף בשביל שלא להצביע. המציאות היא שמחלקים כסף למי שלכאורה אסור להם להצביע על פי הוראות רבם. וגם אם ימצאו כמה אחרים שזקוקים לכמה דולרים הללו, הם לא יצביעו לא בגלל שהם מאמינים בדבריו של רבי יואל אלא מפני שקיבלו כסף וזה שווה להם יותר מלהצביע בבחירות

בירושלים כל 'חלוקה' מקובלת ואין זה משנה אם אתה סאטמארי או חב"דניק, מי שמחלק יעשו לו כבוד רק שיביא כסף או מצרכים, מי שלא קולט זאת אינו ירושלמי מקורי

חיים שאולזון

צביעות סאטמארית - מממנת את מפלגת 'צבע שחור' אבל גם משלמת שלא ישתתפו בבחירות

בדרך כלל, מי שמאמין ב'שיטה' או 'השקפה' נוהג וחי לפיו, אבל נמצא מי שלמען אינטרסים פוליטיים יעשו את ההיפך ממה שרבם ציוה עליהם, ועד כדי שבו זמנית הם משחקים משחק הפוך, מצד אחד משלמים לכל מי שחותם שלא ישתתף בבחירות, ומאידך מממנים מפלגה שתרוץ בבחירות ותגרוף מה שיותר קולות. האם רבם ר' יואל מסאטמאר התיר דבר כזה, או שהתנגד לכל צורה של השתתפות בחירות גם אם המטרה לקלקל לחרדים ולשרת את שונאי ישראל השמאל האנטי דתי וחרדי. מי שילמד את הסיבות מדוע רבי יואל מסאטמאר היה נגד ההשתתפות בבחירות ישאל איך זה מסתדר שמריצים מפלגה ומביאים אלפים לקלפיות הציוניות היכן שאסור להשתתף בבחירות כאלו, וזועקים כי רבם אסר את הבחירות לכנסת

נער הייתי וגם זקנתי נולדתי לתוך המחלוקת הקשה הזו של כן או לא להשתתף בבחירות לכנסת, ותמיד ההסברה הסאטמארית ושל 'העדה החרדית' הייתה כי אסור 'להשתתף' בבחירות, רבי יואל לא דיבר על לשבת בכנסת, אלא על 'להשתתף בבחירות' זה מעשה חמור מפני שבהשתתפות בבחירות מכירים במדינה, אם רבי יואל רק רצה לפגוע במפלגות, הוא יכל להורות שיריצו חמשה מפלגות חרדיות ולהורות בכל אזור שיצביעו למפלגה אחרת וככה להבטיח כי מקלקלים עשרות אלפי קולות. רבי יואל לא הציע הצעות כאלו, מה שהוא אמר וטען כי אסור להשתתף בבחירות, 'ההשתתפות' זו הבעיה, והנה חסידיו בימים אלה מממנים מפלגה שרצה בבחירות לכנסת המינים בשם 'צבע שחור', שאם תצליח היא תפגע ב'יהדות התורה' מדובר במי שאם היו משתתפים בבחירות הם היו תומכים במפלגה חרדית

מה שחמור עוד יותר, מי שמנהלים את המעשים האלו הם לא הרבנים אלא עסקנים שמחליטים בעצמם לממן מפלגה חרדית שאין לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה ורק תקלקל ל'יהדות התורה' ואולי אף לש"ס אלפי קולות ויתכן כי אף יקבלו פחות מנדטים. מעולם לא שמענו את בית הדין של 'העדה החרדית' מתכנסת לדון בשאלה הזו, ומורה מה לעשות. השתיקה שלהם רועמת למרות שהם יודעים כי מצביעי 'צבע שחור' ברובו הגדול הם אנשיהם. החלק האחר של המחבלים הליטאים הסיקריקים והקנאים, מי שאמורים היו לחיות על פי שיטתו של רבי יואל הם אלו שעושים הכל ש'צבע שחור' תצליח, ולא חלילה שיעברו את אחוז החסימה מפני שאז הם בצרות, הריצו מפלגה לכנסת. הם רוצים לשמוע כי 'יהדות התורה' או ש"ס קיבלו מנדט פחות בגללם

סאטמאר במשך שנים לחמה ב'יהדות התורה' לפני הבחירות הם מפרסמים איסור חמור של השתתפות בבחירות. האם הם יכתבו כי אסור להצביע ל'צבע שחור' או שמא יעלימו עין על מנת שיצליחו במשימתם לקלקל לחרדים ולהזיק למאבק נגד גיוס החרדים. הקטנת הכח החרדי פירושו אור ירוק לחילונים להוביל אלפי חרדים לכלא

חיים שאולזון

סמוטריץ' שקרן רמאי ונוכל - את כל שלשת השלמויות הוא מבקש למחוק במעשיו

קשה לדון אותו לכף זכות ולומר כי הוא פשוט סתום ולא מבין מה הן שלשת השלמויות, מפני מה שאצלנו תורה אצלו זה חילון, כשהוא צריך לשקול מה עדיף שיהודי ישמור על אמונתו וחלילה לא יחלל שבת ויניח תפילין בכל יום או שישרת בצבא ושם יפסיק להניח תפילין ולא ישמור יותר שבת, זה עדיף אצלו על שמירת התורה והמצוות, אז מדובר באדם סתום, ורחמנות עליו צריך לשלוח אותו לאשפוז. אבל אם הוא אכן יודע טוב מאוד ששלמות התורה פירושו שאסור לפגוע בתורה אפילו לא בפסיק קטן, איך הוא יכול להצהיר כי הוא בעד שלמות התורה, כאשר הוא נלחם בכל כוחו בקדנציה האחרונה למחוק תורה מישראל. הוא זה שעשה הכל לגייס חרדים לצבא מחלן. מציאות היא של 78 שנים לפחות שמאות שנכנסו לצבא חרדים יצאו משם בלי תורה ומצוות, וזה לא מזיז לו, וההוכחה תראו מה קורה לישיבות ההסדר, מי שהולכים בדרכי המזרחי מגיעים לצבא ומתענגים עם חילות לבד בטנקים ובעוד מקומות כאלו, חיים בפנימיות יחדיו, ומי שרוצה לברר שישמע את מה שאומרים ראשי ישיבות ההסדר איזה חורבן גורם הצבא לבחורים שמגיעים מהישיבות ומתקלקלים בצבא

מי שלוחם שחרדים שחונכו על ברכי שמירת המצוות והחינוך שמפריד בין גברים לנשים גם לאחר החתונה, ישרתו בצבא ששם סיכוייו להתקלקל, לוחם נגד קיום התורה. הבעיה עמו שהוא מזרחניק שהם אידיאה של פשרות שלא מפריע לו שמחצית מהחרדים יפסיקו לשמור תורה ומצוות, אז נאמר לו כאן, אנחנו נאבקים על כל נפש מישראל שתשמור מצוות, וחלילה לא לשרת במקום שהסיכוי לצאת משם שלם בנפש הרוחנית קשה, אין לכך כמעט סיכוי

ועתה נעבור לשלימות הארץ, דבר כל כך חשוב ונחוץ. אבל האם זה הולך בלי תורה? האם נחלן את החיילים בצבא ונצעק 'שלמות הארץ', שלשת השלמויות קשורות זו בזו, אם שומרים על תורה ומצוות יש משמעות לשלימות הארץ, אבל ללכת לצבא ושם לפגוש נכרית, הרבה חיילות נכריות בצבא להתאהב בהם ואז לעסוק בשלימות הארץ לא לזה הכוונה. שלשת השלמויות מטרתן אחת, שלימות התורה והמצוות בכל פרט בלי פשרות מזרחיסטיות שמכירים במי שטוען כי הוא יהודי אבל אינו שומר מצוות. בעיניכם זה מקובל אצלנו לא

והחורבן הכי גדול בשלימות העם, המזרחניקעס הם אלו שהתירו את הממזרים, הם אלו שהכירו בגיורים רפורמיים, והם אלו שמונעים את תיקון חוק השבות שיקבע כי אין דבר כזה נכד של יהודי, חייבים להיות יהודים על פי הלכה. מי שישב בכנסת שנים ולא עשה כלום לתיקון חוק השבות ולהבטיח כי יהודי הוא  רק מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה, הוא האחרון לטעון כי הוא בעד שלימות העם

הקדנציה האחרונה כאשר סמוטריץ' היה במלא כוחו במשרד האוצר ובמשרד הביטחון לא עשה כלום בתחום הזה, המצב נותר כפי שהוא נכנס למשרדים הללו, עובדה היא ישראל מלאה בנכריות ובגיורים פיקטיביים ואחרים, ואתה האחרון לטעון כי  עשית בעד שלושת השלמויות. אם היית בעד באמת היה לך מה להציג בתחום הזה. לעשות למען יהודה ושומרון על חשבון התורה הארץ והעם, לא לזה כוונת שלושת השלמויות

חיים שאולזון

וינטר הוא הסכנה הכי גדולה לחרדים

אם מי מבקש הוכחה נוספת כי מזרחניק ואיש צבא מסוכן יותר מכולם, שילמד את וינטר, האיש משחק אותה דתי ולאומי וכאילו איש ימין, השפעתו בצבא היא אוטומטית לעשות צרות לימין ולחרדים. שימו לב מה קרה עם כל אנשי הצבא שהיו בליכוד, כולם עשו צרות ובצורה הכי גרועה עד שהפכו לאוייבים ממש. וינטר אפילו עוד לא היה בליכוד ולמרות ששריינו לו מקום, הוא מעדיף לשחק כאילו עצמאי שכל מטרתו הוא להזיק לימין, ואם עוד היה ספק בכך היום קיבלנו עוד הוכחה לכך

מבחינתנו החרדים, מדובר באוייב ממש, כמו כל מזרחניק אחר שמבקש להשמידנו. נכון שהחילונים שמו להם מטרה לחלן את החרדי דרך הצבא, המזרחניק מבקש לכלותינו בכל מקום כולל בישיבות, הם רוצים 'לחנך' אותנו מחדש למחוק את האידיאה החרדית, כאשר לצידם וינטר האומר במפורש כי הוא רוצה את כל החרדים בצבא למרות שהוא יודע כי מכל הדתיים שהיו בצבא 54 אחוז הסירו את הכיפות ואינם דתיים יותר, ומה שקרה לחרדים ששירתו בצבא אוי לנו אם ימשיכו חרדים ללכת לצבא המחלן. לוינטר יותר חשוב לחלן את החרדי מכל ענין אחר, עד כדי שהוא אומר כי הדבר הראשון שיעשה אם יכנס לכנסת הוא יעשה הכל שיכריחו חרדים לשרת בצבא המחלן

תקראו ותשמעו טוב מה שאומרים נציגיו, כי הם יתמכו בממשלת שמאל אם זו תבטיח להילחם בחרדים. הם משחקים את המשחק של ליברמן, קודם כל נמחוק את הדת, ואחר כך נדבר ימין. אז הנה, בראיונות של החג אתם שומעים דברים ברורים כי מפלגת וינטר היא אנטי חרדית והם מקווים להיבנות על השנאה לחרדים

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

מהפכה של ממש - יום כיפור בקיבוצים

הם מציגים את הדברים כאילו מה שקרה בשמחת תורה לפני שלש שנים שינה את המצב הימין הפך לשמאל, ושפחות יהודים מאמינים והולכים לבתי כנסיות. האמת היא הפוכה, המלחמה הזו החדירה הרבה אמונה ברבים שהאמינו לפני כן כי הערבים רוצים שלום ואין להם ענין בלראות דם יהודי נשפך. היום המצב השתנה, והרבה שמאלנים במיוחד מי שסבלו מן העניין שינו דעותיהם. והשנה ראינו שוב את הדברים בקיבוצים היכן שלא היו בתי כנסת בעבר הרשו לפתוח בתי כנסת, והשנה כאשר כל כך הרבה ביקשו בימים הנוראים ובמיוחד ביום כיפור להיות בבית הכנסת נאלצו למצוא מקום גדול שיוכל להכיל כל כך הרבה. בקיבוצים מהפכה של ממש, מאתאיסטיות מוחלטת לאמונה, אני מאמין שזה יתבטא גם בקלפי

רק טיפשים מוכרים את עצמם עבור 200 דולר

נכון הוא ששנורר לא משנה מצבו הפיננסי אם הוא יכול לשנורר הוא יעשה זאת גם כשבדובר במאתיים דולר, ובכל זאת כאשר עוסקים בכן או לא להצביע בבחירות שהענין עד כה לפחות היה נתון ל'השקפה' ו'שיטה' כל אחד על פי דרכו, אנשים מסכימים למכור את 'השקפתם למען הסכום הקטן הזה, ולהתחייב לא להצביע בבחירות בשביל סכום כזה פעוט. אם היו מציעים סכומים שאפשר עימם להקל על החיים מילא, אבל 200 דולר אפשר לקבל תמורת הצבעה בבחירות, אני זוכר את השנים שהיו משלמים תמורת השתתפות בהצבעה וכמובן עבור הצבעה למפלגה מסוימת. סכום כל כך פעוט עבור לא להצביע, יקח רק טיפש

עיתונאים חרדים בערוצים המטנפים את החרדים הישיבות והמצוות

מצד אחד הם אומרים כי הם חרדים ומן העבר האחר הם משרתים את המטנפים נגד התורה והמצוות ונגד בני הישיבות. ההיגיון אומר כי ערוץ שמטנף על לומדי תורה חרדים חייבים להחרימם, כי לא מחפשים אצלם את הטובה של החרדים אלא את הטובה של רודפי התורה. הגיעו הדברים לידי כך, שעיתונאים חרדים בערוצי השמאל מסייעים להם נגד החרדים. גם אם מדובר במי שאינם באותה השקפה ואתה חולק עליהם, לסייע לחילוני נגד חרדי אסור בכל מצב, גם אם אתה חושב שדברים צריכים להיות אחרת לא מסייעים למי שכל עניינו הוא אנטי תורה ומצוות ואנטי חרדיות ללא כל קשר להשקפה. שמאלן רוצה לחלן את החרדי, זו מציאות שאנו מתמודדים עימה 78 שנים לפחות, ואסור לסייע להם

גור מתפצלת לסיעות פנימיות במאבק הפנימי

כבר הרבה זמן שאתה חש בשיחות עם חסידי גור שהם נוטים למי מן הבנים. ישנם מי שאומרים כי הם לא עסוקים בנושא אבל אין זה אמת מפני שנוצר מצב שהבנים של הרבי בונים לעצמם חמולות. היו מי שעשו זאת שנים כאילו למען מוסדות שהקימו, אבל האמת היא כי לא המוסדות עיקר אלא החמולה עיקר מי יעמוד לצד מי בעתיד. עתה כאשר כל הלכלוך יוצא החוצה לא נופתע אם יקומו קבוצות שיביעו תמיכה במי מן הבנים גם אם לא בפומבי ממש, אבל בעקיפין נראה זאת

מכירת הכיסאות בגור בהסכם על הבעלות לעתיד

שילמו הרבה כסף לקנות כסאות בבית המדרש של גור, ורבים מן הקונים החתימו על התחייבות כי הם הבעלים גם בעתיד ויוכלו למכור את מקומותיהם למי שירצו, מתוך חשבון שאינם יודעים מה יקרה בעתיד האם ימשיכו להתפלל במקום הזה או שיאלצו ללכת למקום אחר. אם גור מתפצלת לכמה רבי'ס ישלוט בירושלים אחד הבנים ואינך יודע מיהו. הנושא הזה מעסיק רבים בגור כאשר הם משקיעים כסף הם מבקשים להבטיח את עצמם

האם יהיה בעתיד בגור רבי אחד או כמה?

הם לא ידברו בקול רם ובודאי שלא כאשר שומעים ואולי מקליטים, אבל מדובר בנושא כבד כזה שלכל אחד השקפה אחרת, לוקחים בחשבון כי יתכן וגור תתפצל. מה שבטוח כי יהיה יותר מרבי אחד, מפני שגור של ר' שאול אלתר יכריזו עליו כאדמו"ר מגור, כך שאפילו אם רק בן אחד יהיה רבי יהיו שניים רשמיים. אבל האם גור תייצר עוד רבי'ס? בימים אלה התחושה היא כי לא תהיה עוד ברירה, פרט אם הרבי ישאיר צוואה ברורה בנושא ויקריאו אותה, שגם אז יצטרכו רבים להחליט אם הם נשארים בגור של רחוב ירמיהו או יחפשו מקומות אחרים

כמה יפרשו מגור הנוכחית ביום שאחרי?

מאחלים לכולם אריכות ימים ושנים אבל אף אחד לא יודע מה יקרה מחר, ולכן השאלה הנשאלת בגור היא, האם יפרשו מגור נדל"ן רבים מהחסידים הנוכחים, כשחלקם ילכו לגור תורה, ואחרים יחפשו מקומות אחרים. אם גור מתפצלת לכמה אדמורי"ם אז יהיה קל יותר לפרוש, אבל גם יהיה קל להישאר וכל אחד יבחר את הרבי שהוא רוצה. זו השאלה הכי פתוחה וקשה לדעת עתה באלו מספרים זה יקרה, אבל לא נופתע אם יהיו הרבה שיפרשו מגור

הרבי מגור התחיל בענק וזקוק לניסים בשביל לגמור טוב

הוא רצה להיות הגדול מכולם, עד כדי שאנשיו החדירו כי יש ב"ה הרבה צדיקים בדור, אבל יש אחד שהוא צדיק יסוד עולם וזה הרבי שלהם. הרבי הנוכחי מגור מאוד אהב את הדברים והאמין כי הוא הצדיק יסוד עולם, מה שהוא כנראה לא האמין כי בבעלזא למשל ה'צדיק יסוד עולם' זה הרבי מבעלזא, ובויזניץ מאמינים כי הרבי שלהם הוא הצדיק יסוד עולם. הוא לא אפשר למועצת גודלי התורה להחליט החלטות שאינן רצויות לו, הוא רצה תמיד להוכיח כי הוא המכריע בסופו של דבר, הוא השתלט על אגודת ישראל חשב כי לעולם חוסן, אבל הכל נגמר. אגודת ישראל מתפצלת, והקהילה שלו נשברת מבפנים במלחמות הפנימיות שלא ניתן להחזירן, הם עברו את הקו האדום והשאלה שנשארת פתוחה איך יסיים הרבי מגור את הסיבוב שלו, ואיזה רושם הוא ישאיר

הרבי'ס החכמים חילקו את הקהילה לכל הבנים

מי שילמד את מה שקרה וקורה בחסידויות ברחבי העולם, מחלוקות קשות כאשר הורים ניסו לחלק את החסידות, במיוחד בסאטמאר ודומיה, האבא והאמא רצו לחלק בין הבנים אבל הגדול שבין הבנים התנגד וקרא למלחמה על אחיו וחסידיו. נראה במקומות אחרים צוואות מטורפות שהובילו למלחמת אחים עד כדי שהאדמו"ר נלחם באמא, ודווקא בויזניץ זה הצליח. הרבי במונסי חילק את העולם בין 8 בניו, והרבי ר' ישראל כבר חילק את האדמורו"ת בין בניו, הבן הגדול בבני ברק והשניים האחרים באשדוד ואלעד. האם ככה יקרה גם בגור? אם הרבי מגור יורה לחלק את גור סביר שזה יעבור בשלום, אבל אם יכריע מי יהיה רבי, צפוי פרישה גדולה מגור, חלק ילכו

המאושרים בעלזא וויניץ של הקדוש והטהור להם בנים יחידים

כאשר אתה מבקש לאחל למישהו אריכות ימים, אצה מאחל שתזכה למחלוקת בבעלזא, ובויזניץ אומרים תזכה למחלוקת בויזניץ של הקדוש והטהור המכונים מנדליסטים, שם הבנים הם יחידים ולא יצטרכו לריב עם אף אחד. אבל אם ניקח את הדור השלישי בבעלזא, שם כבר יש ליורש העצר הרבה בנים, וככל הנראה הוא יחלק בקרוב את הרבנות של הקהילה בהרבה מקומות בעולם ובארץ להבטיח כי לא תהיה מחלוקת בעתיד

מאגרא רמא לבירא עמיקתא - לאן הגיעו חסידי ומשפחת גור

 

רעש, צלצולים והתאבדות פוליטית בשידור חי: למה איתמר בן גביר חייב פשוט לשתוק

 

רעש, צלצולים והתאבדות פוליטית בשידור חי: למה איתמר בן גביר חייב פשוט לשתוק

מערכת בעולמם של חרדים במערכה להצלת עולם התורה וארץ ישראל

יש רגע שבו המגלומניה מפסיקה להיות כלי שיווקי יעיל והופכת למטען חבלה פוליטי שמאיים להחריב את הבית כולו. עבור איתמר בן גביר, הרגע הזה לא סתם הגיע – הוא מתפוצץ לו ולמחנה הימין כולו בפרצוף. מי שהחל את דרכו הפוליטית כהבטחה הגדולה של הימין האידיאולוגי, כמי שהעז לומר את מה שאחרים גמגמו, מתנהל בשבועות האחרונים כאילו הוא עדיין מנהל קמפיין פרובוקציות בימי "כהנא חי" או בארגון "אייל". החובבנות, הצעקנות והרדיפה האובססיבית אחר כותרות ממיסות את האשראי הציבורי שלו ומבריחות קולות בהמוניהם. המסר לבן גביר ברור, חד ובלתי מתפשר: חלאס. תתאפס על עצמך. אם אתה רוצה להציל את עוצמה יהודית ואת גוש הימין, המעשה הפטריוטי ביותר שאתה יכול לעשות מהיום ועד הבחירות הוא פשוט לסתום את הפה.

האירוע האחרון, שבו הציב בן גביר אולטימטום מגלומני לקבלת תיק הביטחון לידיו ותיק המשפטים לח"כ טלי גוטליב, הוא דוגמה קלאסית ל"תסמונת בנט" בגרסתה הקיצונית ביותר. הציבור הרי לא טיפש. הוא זוכר היטב כיצד נפתלי בנט, עם שישה מנדטים בקושי, סחט את המערכת וקפץ מעל הפופיק אל כס ראש הממשלה – מהלך שהוביל לקריסתו הפוליטית וליצירת ממשלה שנשענה על גורמים אנטי-ציוניים. בן גביר משחזר את אותה טעות בדיוק. הדרישה לקבל את המפתחות לשני המשרדים הרגישים והחשובים ביותר במדינת ישראל, שעה שמפלגתו רחוקה מלהיות מפלגת שלטון, אינה מעידה על עוצמה. היא מעידה על ניתוק מוחלט מהמציאות ועל אגו נפוח שמסכן את יכולת הקמתה של ממשלת ימין יציבה.

ההתנהלות הזו מביאה את מערכת היחסים שלו עם בנימין נתניהו לשפל חסר תקדים, ומי שמשלם את המחיר הוא בן גביר עצמו. העובדה שנתניהו מסרב להצטלם איתו בפומבי במהלך קמפיין הבחירות, ואפילו מונע ממנו לעלות איתו יחד לכותל המערבי, צריכה הייתה להדליק אצל שר לביטחון לאומי נורה אדומה בוהקת. במקום להבין את הרמז ולשנות כיוון, בן גביר ממשיך לנהל את הקמפיין כאילו נתניהו עובד אצלו. הוא מתרוצץ מאולפן לאולפן, מתרעם על החרם התקשורתי של ראש הממשלה, ומייצר מלחמות אגו בלתי פוסקות בתוך הגוש. עבור הבוחר הימני הממוצע – זה שרוצה לראות שלטון יציב, מתפקד ואחראי, ולא סאגה יומיומית של עלבונות וכיפופי ידיים – המופע הזה הפך למאוס. התוצאה היא בריחה מסיבית של קולות. הבוחרים הממלכתיים והדתיים-לאומיים שאטמו את האף והצביעו לבן גביר בעבר, מבינים כעת שהרעש גדול מהמעש, ונוטשים בהמוניהם לטובת בצלאל סמוטריץ', הליכוד או המפלגות החרדיות. אלו האחרונות מצטיירות כשותפות שקטות, רציניות ואחראיות שמביאות קבלות בלי לצווח באולפנים.

ואם כבר מדברים על צווחנות, אי אפשר שלא להתייחס לסיפורה של ח"כ טלי גוטליב. מעברה של גוטליב מהליכוד לעוצמה יהודית נחגג בסביבתו של בן גביר כהישג אסטרטגי כביר, אך המציאות מראה תמונה הפוכה לחלוטין. כעת מתברר שנתניהו עשה לבן גביר תרגיל פוליטי של בית ספר לעסקנות. נתניהו צוחק כל הדרך אל הקלפי: הוא נפטר מהנזק האלקטורלי והפרלמנטרי של גוטליב, שמכרה את עצמה בחצי שקל, ומכר אותה לבן גביר כמוצר פגום במסווה של נכס. בן גביר, בעיניים עצומות ובלהיטות אחר כותרות, בלע את הפיתיון. הוא חיבק את מי שנחשבה לגורם המפלג והאנרכיסטי ביותר בליכוד, ועכשיו הוא תקוע עם פצצה מתקתקת שתתפוצץ לו בתוך הנגמ"ש הפנימי שלו ברגע האמת.

הטרגדיה הגדולה ביותר בכל הסיפור הזה היא שההצהרות הטיפשיות והפרובוקציות של בן גביר מחפות על הישגים אדירים וקונקרטיים שיש לו בשטח. לראשונה מזה שנים, קם שר לביטחון לאומי שביצע שינויים מבניים עמוקים. מהפכת חלוקת הנשק לאזרחים, שהובילה להקמת מאות כיתות כוננות ברחבי הארץ והצילה חיים הלכה למעשה, היא הישג היסטורי. החמרת תנאי האסירים הביטחוניים בבתי הכלא ושבירת הקונספציה של פינוק מחבלי חמאס ופתח הן פעולות שבוחרי הימין ייחלו להן עשרות שנים. אבל במקום למנף את ההישגים המעשיים הללו, במקום להופיע בפני הציבור כרפורמטור שקול ומנהיג ביצועיסט, בן גביר בוחר לחזור למגרש המשחקים המוכר לו מהנוער: מגרש הצעקות, הגידופים והפקת הכותרות הריקות.

הציבור מתחיל להבין שסביב בן גביר הכל רעש וצלצולים. הפער בין ה"פוזה" הלעומתית לבין הצורך הממלכתי לנהל מדינה בזמן מלחמה הופך לבלתי נסבל. ההתנהלות שלו לא רק מזיקה למפלגתו שלו, אלא מהווה סכנה ברורה ומיידית לסיכויי הגוש כולו להגיע ל-61 מנדטים. כל כותרת מתלהמת שלו בקשר לתיק המשפטים או הביטחון מרחיקה מנדטים פוטנציאליים של אנשי מרכז-ימין מתלבטים, ודוחפת אותם לזרועות האופוזיציה.

איתמר, בשבילך, למענך, ולמען עתיד מחנה הימין כולו – הגיע הזמן לרדת מהבמה התקשורתית. שחרר את האולפנים, פטר את יועצי האחיתופל  שלך שמחפשים עוד לייק בטיקטוק, ותן למעשים שלך לדבר בעד עצמם. אם לא תלמד לסתום את הפה מהיום ועד לסיום הבחירות, אתה תגלה מאוחר מדי שביום שאחרי, לא רק שלא תקבל את תיק הביטחון או המשפטים – אתה תישאר מחוץ לכנסת, ותיזכר כמי שהחריב במו ידיו את ממשלת הימין האותנטית ביותר שידעה המדינה. חלאס, תתאפס על עצמך. פשוט תשתוק.

כיצד התיר הרב אברהם שפירא זצ"ל עגונה לאחר 10 שנים? | הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב באולפן ערוץ 7

 

רגעי השבוע - שבת חג הסוכות

 

רגעי השבוע - שבת חג הסוכות

 

מקור כוח הזריזות של אברהם אבינו בעקידת יצחק / הסיבה לשינוי השם הרשמי לשם הכינוי /  הספר שנמצא בגניזה במוסקבה במקום ספר דומה שניתן לעזרה להכנסת כלה / הברכה המיוחדת של הרבנית הדואגת בלילה דרמטי בווינה

 

 

א. וישכם אברהם

 

אור חדש עלה בס"ד ברעיוני אתמול, בעת הלימוד ב'תניא היומי', בו מופיע אגרת קודש של רבנו הזקן, לעורר את אלה שקיבלו על עצמם לתת סכום כספי צדקה במשך השנה ל"כולל חב"ד", במטרה לתמוך בלומדי תורה ועוסקים בעבודת ה' בארץ הקודש. בין הדברים כתב רבנו הזקן על ה"זריזות" בדבר, וכך הוא בלשונו הזהב:

 

"אל המתנדבים בעם, לעשות צדקת ה' עם ארצו הקדושה, לתת מדי שנה בשנה חוק הקצוב מעות ארץ הקדש... 'לזרז לזריזים'... כי הנה, מלבד הידוע לכל גדל מעלת הזריזות בכל המצות, הנאמר ונשנה בדברי רז"ל לעולם יקדים אדם לדבר מצוה כו', 'וזריזותיה דאברהם אבינו' עליו השלום היא העומדת לעד, לנו ולבנינו עד עולם. כי העקדה עצמה אינה נחשבה כל כך לנסיון גדול לערך מעלת אברהם אבינו עליו השלום, בשגם כי ה' דבר בו: קח נא את בנך כו' והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדשת ה' גם כי לא דבר ה' בם; רק שאברהם אבינו עליו השלום עשה זאת ב'זריזות' נפלאה, וישכם להראות שמחתו וחפצו"...

 

מסירותו הגדולה של אברהם אבינו לציווי הקב"ה, ליוותה אותו כל ימיו, אך מניין הגיעה אליו לפתע זריזות מיוחדת זו?!

 

הנה ידוע הכלל ההלכתי לפיו "כהנים זריזים הם", שהם זהירים וזריזים לקיים את מצוותיהם, ואין לחשוש לעצלות ושכחה מצידם, כי הם חרוצים ומהירים, זהירים ומדקדקים במעשיהם. המושג מוזכר בתלמוד פעמים רבות. המפרשים מסבירים שאופי זה של הכהנים, אינו קשור בתכונה הטבעית שלהם, אלא שמצוות הכהונה הן הגורמות לזריזות זו. יוצא מכך, שרמת זריזות הכהנים, היא על-פי מדרגת הכהונה, ואם-כן, הרי שזריזותו של הכהן גדול היא הגדולה ביותר!

 

איתא ב'ילקוט שמעוני' וב'פסיקתא רבתי', שבבוא אברהם להר המוריה, נתקדש לכהונה גדולה, ונעשה כהן גדול תמורת שם בן נח. ויש להבין: מדוע לצורך העקידה היה אברהם צריך להיות דווקא כהן גדול, ולא היה די שיהיה כהן הדיוט?

 

בשאלה זו עסקו שני הגאונים המפורסמים רבני העיר 'דווינסק' - הגאון הרוגצ'ובר, רבי יוסף רוז'ין, בעל ה'צפנת פענח'; והגאון רבי מאיר שמחה הכהן בעל ה'אור שמח'.

 

הרוגצ'ובר מבאר בשיטה הלכתית: אילו היה אברהם שוחט את יצחק, היה נעשה על-פי הדין 'אונן', וכהן הדיוט אונן פסול לעבודה; אולם כהן גדול מקריב אף כשהוא אונן. לכן היה אברהם צריך להיות כהן גדול כדי שיוכל להשלים את עבודת הקרבן.

 

ה'אור שמח' בספרו 'משך חכמה' מבאר, שהעקידה נחשבת כעבודה הנעשית לפני ולפנים, בקודש הקודשים, שהרי היא עומדת לזיכרון לפני הקב"ה לדורות, עד שאמרו חז"ל: "רואין אפרו של יצחק כאילו הוא צבור על גבי המזבח". ומאחר שעבודת קודש הקודשים מסורה לכהן גדול דווקא, נתקדש אברהם בכהונה גדולה.

 

מחתני היקר הרב ישראל רוזן שמעתי הסבר שלישי ונפלא, על פי המבואר בדברי רבנו הזקן ב'ליקוטי תורה', בדרושים על יום הכיפורים, במהותה הפנימית של מדרגת כהן גדול:

 

"ענין בחי' כהן גדול למטה בעבודת ה' הוא בחינת 'אהבה רבה'. כי כהן (הדיוט) זהו בחינת חסד, שהוא 'אהבה', אבל כהן גדול היינו 'אהבה רבה', שהוא בחינת 'ורב חסד' ועמ"ש בד"ה 'בהעלותך את הנרות' מענין אהבה רבה דאהרן, שהוא למעלה מבחינת אהבה הטבעית שמבחינת חסד לאברהם".

 

כלומר, כהן רגיל, עניינו אהבת ה' טבעית, השייכת למדרגת האדם, ואילו כהן גדול מורה, על "אהבה רבה", אהבה שלמעלה מן האהבה הטבעית.

 

ועל-פי זה יש לבאר בעומק, מדוע דווקא בשעת העקידה נעשה אברהם כהן גדול: אברהם הוא מידת החסד והאהבה, אך ניסיון העקידה דרש ממנו לצאת ולהתעלות אף ממידתו הטבעית. הציווי להעלות את יצחק בנו לעולה היה דבר שלמעלה מכל רגש וכוח טבעי של אב. ולכן דווקא אז נתקדש אברהם לכהן גדול, כי עבודת העקידה לא הייתה רק עבודת האהבה של "כהן", אלא גילוי של "אהבה רבה", אהבה ומסירות לה' שלמעלה מן הכוחות וההגבלות הטבעיים של האדם.

 

ולפי דברי רבנו הזקן בראשית הדברים, מתוך אגרת הקודש שלמדנו אתמול, מובנת עניין הזריזות הנפלאה, זריזות שיש רק בדרגת כהן גדול. ואולי אפשר לומר, שמכוחו של אברהם אבינו ע"ה בניסיון העקידה, קיבלו הכהנים בכלל, וכל מי שעוסק במצוות בפרט, את הכוח למהר ולעשות כל מצווה בזריזות גדולה.

 

 

ב. דנפיק מפומיה דרבי

 

על נייר המכתבים הרשמי ובחותמת הכשרות של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, מופיע השם המלא: "שלמה דובער פינחס לאזאר". אך באורח חריג, בחתימתו ובכל הזדמנות אחרת, מתנוסס דווקא שם החיבה שלו: "הרב בערל לאזאר".

 

שנים רבות תהיתי לפשר רעיון זה, ורק השבוע הובן לי הדבר: היה זה בתאריך יום ראשון ד' בתמוז בשנת תנש"א, עת עבר הרב בחלוקת הדולרים אצל הרבי. ה'מזכיר' אמר לרבי, כי הרב מתעתד לחזור באותו יום למוסקבה, שאל הרבי: "דאָס איז בערל לאזאר?" (זהו בערל לאזאר?). וכיון דנפיק מפומיה דרבי' שם חיבה זה - הוא הפך באחת לשמו הרשמי, ולעצם מהותו. תוך שאיפתו להישאר עם הרוח של אותו בחור חסידי ושקדן ב-770; חסיד הדבק בכל מאודו ברבי ושואף למלא את רצונו ולממש את הייעוד לעשות מהעולם דירה לקב"ה, בלי להחזיק טיבותא לנפשיה.

גילוי זה היה במסגרת שיחת חג המעשירה את הדעת שהתקיימה לפני כחודש, לקראת חג הסוכות, שהוקדשו לילדותו וימי הבחרות של הרב הראשי שליט"א. במהלכה שיתף הרב בזכרונות חיים, תיאר חוויות אישיות במחיצת הרבי, עולם נעלה של שליחות והתמסרות, עם תובנות חסידיות עמוקות ועדינות.

 

ראשית תיאר את חודש תשרי: "הזמן שבו ראינו את הרבי, בריבוי יותר זמן משאר ימות השנה. חודש תשרי הראשון שאני זוכר היטב היה בשנת תשל"ט. נערכו אז שינויים רבים בעקבות מאורע הלב שאירע בשנה הקודמת, וניסו ליצור מגבלות שונות, אך ראו במוחש שהרבי פורץ את כל הגדרים. היו שחששו שלא תהיינה 'יחידויות' ושבעת ה'הקפות' הרבי לא ירקוד כבכל שנה - אך הרבי דווקא הרבה בשמחה ובהשפעה לחסידים, במרץ גדול.

בימים הנוראים, כבר מאמירת הסליחות הראשונות, ניכרה על הרבי רצינות תהומית שלא ראינו כדוגמתה בשאר ימות השנה. אין ספק שמעמד תקיעת שופר היה המשמעותי ביותר עבורנו, ובו נוכחנו לנגד עינינו בגילוי אלקות במוחש".

 

בהמשך שיתף את מה שגם שמעתי ממנו בהתוועדות לפני כמה: "בערב יום הכיפורים בירך הרבי את תלמידי הישיבה ב'ברכת הבנים'. הצלחתי להיכנס ל'ועד המסדר' - תפקיד שהקנה לי את האפשרות לשהות בתוך ה'זאל', גם בטרם הגעתי לגיל 23. הרבי נכנס ברצינות גדולה, במהלך הברכה טליתו הק' היתה על פניו, קולו היה שונה מהרגיל, והברכות שהרעיף על הבחורים היו נפלאות. חשנו 'ברכת הבנים' כפשוטו - לאחר תפילת מנחה מברך הרבי את כל עם ישראל בבית הכנסת הגדול, וטרם התקדש היום - מברך ממש את ילדיו. בשנים המאוחרות יותר הרבי כבר אמר בפני הבחורים שיחה של ממש, אך בשנים מוקדמות, זו הייתה ברכה קצרה יחסית. אלה היו רגעים של התקשרות מיוחדת, עומדים ליד אבא שנותן לנו ברכה".

 

מכאן עבר לתאר את 'שמחת תורה': "התוועדויות שמחת תורה היו מיוחדות מאוד, ראו במוחש שזהו יום של הרבי, שכבר בהתוועדות השפיע גילויים מופלאים על קהל חסידים - ועמד לרקוד. בשנת תשמ"ו אמר ששליח בתוספת י' בגימטריא 'משיח'. השמיע את הביאור הנפלא על צורת הגביעים במנורה, והורה לכולם להפוך את הכוסות. בשנת תשמ"ז אמר את השיחה המרטיטה על שבירת הלוחות 'לעיני כל ישראל', וכך מדי שנה בשנה זה היה יום של גילויים מיוחדים".

 

השיחה המתפרסמת בחג סוכות זה בשבועון "כפר חב"ד", מסתיימת בתיאור הריקודים ב'הקפות'. הרב שליט"א מתאר בפרט את שנת תשמ"ח - כאשר  הרבי רקד לבדו. כיצד הרבי היה מסתובב ומעודד בידו - התחושה הייתה שהרבי מרומם את כולם לעולם אחר. 770 כולו געש. ואז - הרבי מביט ממש על כל אחד ואחד מהנוכחים. עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. פשוט הביט על כל חסיד וחסיד. זו הייתה חוויה נפלאה של לרקוד ולשמוח עם הרבי שלא הייתה בזמנים אחרים בשנה, שכן בהתוועדויות - גם בעת שירה סוערת - הראש עסוק בלזכור את השיחה שנאמרה זה עתה, ועתה - כל כוחות הנפש הופנו לרבי, לריקוד, לשמחה ולהתרוממות.

 

אלו מקצת החוויות הנפלאות, אותו אנו זוכים ב"ה לשמוע בעתות שמחה והתעוררות, ביומא דפגרא או תאריכים חסידיים במהלך השנה ובמיוחד בחודש תשרי - הנותנות לנו השומעים, להבין ולייקר, ובעיקר לדעת, "מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש".

 

 

ג. החי יתן אל לבו

 

יום כיפור השתא, היכל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" מלא וגדוש במתפללים רבים. קריאת התורה הסתיימה, רבים מחכים לאמירת 'יזכור'. כעת דרשתו השנייה מתוך שלוש, שנושא הרב הראשי הרב לאזאר בכל שנה ביום הקדוש. כל אחת מהן מושקעת, מחושבת ומדויקת לרגעים הנעלים. לא הרי הרצינות בדרשה לפני 'כל נדרי', כהרי ההתעלות והשמחה בדבריו בסיום תפילת 'נעילה'. אך מיוחד הוא המשא לקראת 'יזכור'. כולו אפוף זכרון לאנשים קרובים בקהילה, שהלכו לעולם בשנה זו. אחד-אחד מזכיר להבלחט"א הרב שליט"א את שמותיהם, כשהוא מוסיף סיפור או שניים, כך שגם אלו שלא הכירו אותם, מתחברים לדמות ובעיקר מפנימים את הלקח והמוסר, כיצד אמורים חייו של יהודי להתנהל.

 

בחודש תשרי בשנה שעברה, נפטר בעיר 'מגדל העמק' הגה"ח ר' מנחם בן-ציון גרוסמן ע"ה. הרב שליט"א סיפר מה ששמע מבנו היקר משפיע הישיבה גדולה כאן במוסקבה, הרב אלעזר מרדכי שיחי' - בעת שהגיע לנחם ב'שבעה':

 

"יום אחד עברתי ליד מתקן ה'גניזה' בבית הכנסת 'בלשוי ברוניא', ומתוך סקרנות נברתי מעט בין הספרים ועלונים שונים. לפתע מצאתי את ספר ישן מאוד, 'תיקון ליל שבועות'. פתחתי, לא הופיע עליו שם, אך בראותי את מקום ההדפסה 'ז'יטומיר', הבנתי את גודל ויוקר המציאה. החלטתי לשגר זאת לאבי היקר, מומחה בספרים עתיקים, שלבטח יעריך את המתנה הזו.

 

טלפנתי אליו, וסיפרתי לו מה מצאתי ומה ברצוני לעשות עם הספר. הוא התרגש וסיפר לי דבר מפליא ביותר. באותו יום הגיע אליו יהודי בבקשה לעזרה, היות והוא עומד לפני חתונת בנו והוא זקוק לכסף רב. הרב גרוסמן ניגש לארון הספרים, שלף משם ספר 'תיקון ליל שבועות' עתיק ומסרו לאיש, והסביר לו שלצערו אין לו כסף מזומן כעת לתת לו, אך במקום זה, הוא מעניק לו במתנה זה זה שנדפס בז'יטומיר, ויש לו ערך מיוחד ויקר, ובאמצעות מומחה בתחום, הוא יוכל לקבל סכום נאה שיעזור לו לחתונת בנו".

 

זה היה האיש המיוחד, שסיפורים רבים על חסדו ורוב טובו התגלו לבני משפחתו, רק לאחר מותו.

 

גם הרה"ח ר' יעקב ברגמן ע"ה נלב"ע השנה, ובכך נעקרה דמות מיוחדת שליוותה במסירות ונתינה רבה את התפתחות הקהילה בכל שלביה. אבידה היא לא רק למשפחתו הגרעינית, אלא גם לנו - חברי הקהילה שזכו לראותו מגיע למשפחת בתו וחתנו מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג בכל חג הפסח, כשהוא מביא עמו את רוחה של ירושלים, בה נולד, גדל וגידל את משפחתו הנפלאה.

 

בהגיעו לנחם את המשפחה, סיפרו לו דבר שהתגלה להם רק לאחר פטירתו. היה זה כאשר הגיע נציג של ארגון 'דרכי מרים', והיו בטוחים שהוא להתרים את האבלים, אך הם הופתעו כשהוא הוציא פנקס ובו רשימה מפורטת לפרטי פרטים - ימים, שעות, כתובות ושמות...

 

התברר שר' יענקל ע"ה התנדב שנים רבות בארגון, להסיע חולים לבתי רפואה, לבדיקות, לאשפוז או למעקב. הוא עשה זאת מתוך התמסרות עקבית מדהימה. הכל רשום, הכל מתועד. אלפי כתובות מהם נלקחו או הוחזרו אנשים, שחסכו בזכותו כספים וטרחה רבה.

 

מנחים רבים הגיעו וסיפרו איך אצלו ברכב, תוך מאבק על הבריאות, הם זכו להקשבה אמיתית, הם הרגישו בנוח לשתף בלבטים, בפחדים או בסיפורי הגבורה שלהם, ואם ראה את אלו שפשוט זקוקים לשקט, למזגן נעים ולמוזיקה רגועה - העניק להם הכל. בעיקר אופטימיות, כוח הרצון והכרת תודה על הקיים.

 

הוא ידע לגרום לשתיקה משותפת ומנחמת בדרך חזרה מטיפול כימותרפי מתיש, או לשיחה קולחת ומלאת צחוק, עם ילד חולה שפשוט רצה לדבר על משחקים ולא על טיפולים.

 

הכל עשה בשקט ומתוך תחושת שותפות וערבות הדדית, בידיעה שהזמן והרכב שלו חסכו מהחולה נסיעה מתישה באוטובוסים או הוצאה כספית כבדה על מוניות. נתינה נקייה שלא על מנת לקבל פרס.

 

שני אלו זכיתי והכרתי אישית הרבה שנים, ודברי הרב שליט"א, עוררו בכל השומעים את ההבנה וההבחנה, שבמסירות ליהודי שני, בנתינה ללא תנאי, בעשיית חסד וריבוי אהבה - זוכים להקים דור המשך יקר וחשוב, שהגיעו לשליחות במוסקבה, ומאירים את העולם בדרכי אבותיהם.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: למען יאריכון ימיך

 

הבטתי על השעון הגדול, וראיתי כי ארבעים וחמש דקות חלפו כיעף. אף אחד לא נרדם, לא היה אחד שקם ויצא, והציבור היה מרותק כולו, מביט ומקשיב. כעת, לקראת סוף הרשימה, הזכיר את דודתו מרת לילי מנדלוביץ ע"ה, שנפטרה לפני שבוע. ואת שיחת הטלפון שערך בערב החג עם בני הדודים לנחמם, מהם שמע לראשונה, את הסיפור המפעים על אותו ליל שבת דרמטי לפני 87 שנה בעיר וינה, עיר הולדת אביו שיחי':

 

זה קרה באחת השבתות החורפיות בעיר וינה בירת אוסטריה, בשנת תרח"צ אבי המשפחה חזר אל ביתו בליל שבת קודש מהתפילה בבית הכנסת, כשהוא נרעש ונפחד. "אמרו שמשהו יקרה הלילה ואני לא רגוע" -  אמר לאשתו והילדים. הסעודה נערכה במהירות יחסית לכל שבוע, ולאחר ברכת המזון התעטף בשנית במעילו החורפי, ויצא לבדוק ולעקוב מה קורה לבית הכנסת האהוב שלו. 

 

הוא לא היה לבד, גם הרב ועוד מספר יהודים הגיעו לאור השמועות והפחד לשלמות מבנה בית הכנסת. בהגיעו הוא נתפס מיד בידי חיילים נאצים שכבר הסתובבו והשליטו סדר בעיר, לאחר ה'אנשלוס' - סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית. בנס הצליח להסביר למפקד הכלא, שהוא מחזיק בעיטור מהצבא האוסטרי על חלקו בלחימה במלחמת העולם הראשונה; הוא שוחרר לנפשו ומיהר לביתו ולמשפחתו. 

 

בהיכנסו לדירתו, סידר הסב ר' ישעי' לאזאר את נשימתו, וסיפר לאשתו פראדל שדאגה עקב היעדרותו, את מה שעבר עליו. בין הדברים אמר שיחד עמו נעצרו עוד מספר יהודים ובהם הרב ד"ר שלמה שונפלד, שהיה רק בן 26, כשהגיע במסירות נפש מבריטניה לאוסטריה, כדי לארגן את הצלתם של ילדים יהודים רבים, במהלך המוכר בשם "מבצע קינדר-טרנספורט".

 

ר' ישעי' הצליח בחוכמתו לפעול למען שיחוררו של הרב שוינפלד ושאר היהודים מבני הקהילה - וששמעה רעייתו את הדברים, הורתה לילדיהם ללכת לבית משפחת שונפלד, ולהודיע לרבנית שלא תדאג, ולמסור בשם אביהם, שבעלה הרב אמור לחזור בקרוב לביתו, וכן לבשר למשפחות הנוספות כי אבותיהם בתהליכי שחרור ומחר ישובו לביתם. 

 

חיילים נאצים ברחובות, ריח המלחמה הנוראה כבר מכה באף, ואשה צעירה אחת, שרק כעת נרגעה ושבה אל נפשה לאחר שבעלה חזר ממאסר פתאומי ושחרור נסי - בזמן זה אכפת לה מדאגתן של נשים אחרות. ובעבור זה היא מוכנה לשלוח את ילדיה הקטנים בסמטאות העיר, במזג אוויר חורפי ובפחד גדול - וכל זאת על מנת להרגיע נשים, שהן ישמעו את הבשורה על הגעת בעליהן, אף שייתכן ולאחר כמה דקות הם כבר יגיעו בעצמם!

 

לא כל הילדים הסכימו, במיוחד הגדולים יותר. הם הבינו בחושיהן את החרדה והאווירה השוררת בחוץ. מחלון בית משפחת לאזאר ראו מספר פעמים את המצעדים הידועים לשמצה שערך בגאווה ובשחצנות הצורר היטלר ימ"ש; הקולות חדרו את החלונות והפחד חלחל אל הלבבות. 

 

שלושה ילדים רצו לקיים את מצוות כיבוד הורים בכל מחיר. לילי, פיילע ומוישי התלבשו במעילים, ויצאו בחירוף נפש לקיים את הבקשה. בין גרמנים ששרצו ברחובות, הם עברו מדלת לדלת. מסרו את ההודעה והפיחו תקווה ורוגע במשפחות. לאחר שמסרו את הדברים לרבנית שונפלד, היא התרגשה ביותר וברגעים נעלים אלו בירכה הרבנית את הילדים באריכות ימים מופלגה ושנים טובות. 

 

ברכת הרבנית באותו לילה דרמטי התקיימה במלואה באופן פלאי. בשבוע שעבר, נפטרה בעיר וויליאמסבורג שבברוקלין הבת מרת לילי מנדלוביץ. בת 101 הייתה, כשהיא משאירה אחריה דור ישרים מבורך, מאות צאצאים ההולכים בדרך התורה ויראת שמים. אחותה בעיירת מונסי מרת פיילע לאוב שתחי', ואחיה מזקני ורבני העיר מילאנו השליח הרב החסיד ר' משה שיחי' לאזאר, שיזכו לאורך ימים ושנים טובות.

 

'שעת נעילה' הגיעה, שוב עלה הרב שליט"א על הבימה שלפני ארון הקודש, נשא דברים מעוררים, עליהם הוסיף עוד דברי שמחה מרוממים, תוך כדי הריקודים החזקים ב"מארש נפוליון" בסיום התפילה - שירה המסמלת יותר מכל, את המשך הדורות וכוח התפילות והברכות.

 

 

גוט שבת

וחג שמח!

שייע

מטפטפים ומטפטפים עד שזה חודר

 יום חמישי ערב חג הסוכות תשפ"ז.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

ידועה הבדיחה על קמצן שנכנס עם רכבו לתחנת דלק ושאל: כמה עולה טיפת דלק?

המתדלק ענה: טיפה זה בחינם! 'טפטף לי פול' ביקש הקמצן.

 

אנחנו חיים בדור של חד פעמי, אינסטנט, רוצים חדש כל הזמן, לא חזרה על מה שכבר שמענו.

 

אולי זה נכון לגבי ענייני העולם הזה, אבל ביהדות זה לא כך, אנו חוזרים על אותה נוסח תפילה 3 פעמים ביום, חוזרים על גמרא ומשניות שוב ושוב, קוראים בתורה כל שנה אותם פרשיות ואותו חומש רש"י ותרגום אונקלוס.

 

מטפטפים ומטפטפים עד שזה חודר, כמו רבי עקיבא והמים שטפטפו וחוררו את האבן.

 

אנשים שואלים אותי מאיפה הכוחות לקבל כל דבר באמונה בלי אנחה, הרי לא נולדים ככה.

 

התשובה: כ-18 שנה ישבתי בשיעורו של המגיד רבי מרדכי דרוק זצ"ל והוא היה מטפטף ללא הרף 'אלעס מאכט בורא עולם' שוב ושוב, 'אין עוד מלבדו' עוד פעם ועוד פעם, יום יום בלי גיוון, וזה טפטף פול, אני מכיר כמה וכמה אנשים שישבו בשיעוריו וכולנו חיים את הגישה הזאת שהשפיעה עמוק לתוך מציאות החיים.

 

גם אנשים שהם לא בדרגה כזו, זה השפיעה עליהם, בחינת 'האמנתי כי אדבר' שפירשו צדיקים, שדיבורי אמונה גורמים אמונה, גם אם זה מתחיל בדיבור בלבד, מן השפה ולחוץ, בלי התעמקות המחשבה.

 

לפני כמה שבועות, ניגש אלי יהודי בביהמ"ד ואומר לי בסגנון חז"ל: 'אתה יושב בלייקווד ומצודתך פרוסה בביתר עילית'.

 

מה הסיפור? שאלתי.

 

האיש מספר: מאז שכתבת על הסיפור עם היהודי שקיבל על עצמו שלא לדבר כשהולך לטבול במקווה, בעקבות ברכת הרבי מטאש זיע"א, קיבלתי על עצמי את הקבלה, קרה לי יום אחד, שנכנסתי למקווה הורדתי את החליפה ויהודי שואל אותי איפה המגבות? ועניתי לו ואז נזכרתי בקבלה והתלבטתי מה לעשות? מיד עלה לי הרעיון, הלבשתי את החליפה, יצאתי מהמקווה, חזרתי שוב פנימה והתברר למפרע שהכניסה הקודמת לא היתה הכניסה לטבול במקווה.

 

הוא אשר אמרתי: מטפטפים, מטפטפים ואין לי מושג איפה זה תופס.

 

חג הסוכות הוא החג האהוב עלי, יתכן שזה קשור לעובדה, שלאבי היה מנהג, מדי לילה בחצות, הבית היה ננעל מבפנים וכל הילדים היו צריכים להיות כבר בבית, למעט חג הסוכות, שזה היה השבוע היחיד בשנה שיכולתי להסתובב בלילות ולחזור הביתה מאוחר, הלכנו לשמחות בית השואבה, אבא היה גם הוא חוזר מאוחר משמחות בית השואבה שהיה מנגן שם וגם אז הלך לסוכה לישון.

 

ואולי זה בכלל משהו בגנים שאבי החדיר לנו, אבא ז"ל כמעט לא היה יוצא מהסוכה כל שבעת הימים, בבית הכנסת היה יושב בסוכה, כשניגן בשמחת בית השואבה והיה הפסקה, היה מיד הולך לסוכה, כאן נתגלתה אהבתו העצומה למצוות, בחוה"מ ידענו שאין מצב לבקש שיסע איתנו לטיול, בפסח כן בסוכות לא, וכנראה זה השתרש בי ומידי שנה אני כבר מחכה לחג החביב הזה.

 

ואת כל זה אני מטפטף לכם, שתדעו ותזכרו: מה שאתם עושים, אתם משדרים לילדים שלכם בתת מודע וזה משפיע, לפעמים בכיוון הזה ולפעמים בהיפך הקיצוני, על כן, נשתדל לשמש דוגמא אישית טובה ובעיקר נינוחה ושלווה.

 

חידה אשאל מענייני דיומא:

5 ימי שני בשבוע, בזה אחר זה, בכל אחד מהם קוראים בחומש אחר, כל חמשת החומשים, בלי לחזור על אחד מהם פעמיים. בגליון יש רמזים לתשובה.

 

נ.ב. איך יש לקיים את ה'ושמחתם' בארבעת המינים, איך זה גורם שמחה, מה מיוחד דוקא באלו (כפשוטו)?

      א' דסוכות הוא ראשון לחשבון עוונות, או לחשבון עונות?

      לכבוד יארצייט הגר"א, ווארט נפלא שמרמז הלכות סוכה בפסוק בתהילים.

 

 הדפיסו ותזכו הרבים, maadoney@gmail.comכל זה בעוד בתוככי הגליון מעדני הפרשה המצו"ב.

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

ישראל אהרן קלצקין

תולדות הסקרים

 מאת פישל קדוש

תולדות הסקרים

הסקרים הפציעו לחיינו בבחירות 77 , בהחלטה פה אחד שהליכוד הוא המפלגה השלישית בגודלה, אחרי ד"ש ו'העבודה', עם 22 מנדטים.

התוצאה מוכרת: הליכוד 43, העבודה 32, ד"ש 15.

זה היה "מהפך 77", שעם כמה הפסקות מתקיים עד היום.

בחירות 81, התחילו כשהסקרים נותנים ל"עבודה בראשות פרס"  יותר מ-50, ולליכוד 12.

גם במידגמים העבודה ניצחה, ורק ב-2 בלילה בגין כינה את פרס "ראש ממשלת המידגם"..

בחירות 84. פרס ראה סקרים ("פנימיים"!) שנתנו לו רוב 20 מנדטים, אבל גוש ימין ניצח.

בחירות 96. הסקרים נותנים לפרס רוב של 40 אחוז על נתניהו. הנתונים התכווצו במהירות, אבל גם הסקרים האחרונים נתנו לפרס רוב מכריע של 7 אחוז. גם המידגם נתן לו ניצחון.

רק לפנות בוקר, אחרי ספירת קולות האמת, התברר כי נתניהו הביס את פרס, וכל השאר כבר היסטוריה (שנמשכת עד היום).

בחירות 2001. הסקרים נותנים למצנע רוב גדול על מועמד הליכוד, אריק שרון, ש"מסתפק" ב-23. גם הסקר האחרון נותן לליכוד 27.

תוצאת הבחירות: הליכוד 38...

בחירות 2015. סיפור קרוב. הסקרים -האחרונים!- נותנים לנתניהו 22 עד 18 (מספר מוכר מסקרי השבוע?). העבודה בראשות הרצוג 26-7.

המידגמים נותנים תיקו: 27-27.

התוצאה: ליכוד 30 - עבודה 24, וביבי עד היום בשלטון.

בחירות 19: הסקרים "מסכימים": כחול לבן בדרך לנצחון ברור. 

התוצאה: הליכוד 36, כחול לבן 35. רק העריקה של ליברמן ו-1500 הקולות שבנט לא מצא בפחי האשפה שולחים אותנו לסדרת מערכות בחירות שמסתיימת רק ב-22.

בחירות 22: חלק מהסקרים הראשונים נותנים לגוש ימין 40 מנדטים! (סקר קמיל פוקס). הסקרים האחרונים (מלבד סקר בודד של פילבר וצוריאל), נותנים לימין 56-59. כל היתר לשמאל. התוצאה: 64 לימין-56 לשמאל, עם הערבים.

בימינו הסקרים השתנו, ולא לטובה - הם הפכו חלק ממערך "ההשפעה" -או העבודה בעיניים- של השמאל, שאולי היה עובד יותר טוב אילולא הסקרים של פילבר ודיירקט וה..סקרים הפנימיים, שברוח התקופה חלקם דולפים החוצה, והארץ מפרסם חלק מהם..

הרב דב קוק בחג הסוכות

ידע זה כח

 ידע זה כח

רבינו החד"ה קוק שליט"א מתייפח בבכי במילים "ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו

 מצ"ב סרטון מרגש בו רבינו שליט"א משורר את המילים "שמע קולינו ה' אלהינו אב הרחמן חוס ורחם עלינו וכו' ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו"...

רבינו שליט"א מתייפח בבכי במילים "ומלפניך מלכנו", כאשר כל גופו וראשו עטוף בטלית. 

סרטון זה מעורר געגועים עזים למרן שליט"א, ומעורר מאד לחשקת התפלה והתורה וכל דבר שבקדושה, ובודאי שההתחזקות בזה תהיה למען התעוררותו הקרובה ממש אכי"ר.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

אורות וחידושים לקראת יומין דסוכות מאת מרן אור העולם החד"ה קוק שליט"א

 

ענינים הלכתיים לקראת חג הסוכות

מאת מרן אור העולם הגאון החד"ה קוק שליט"א

 

תשלום לחנות פיצה שסוכתה פסולה

א. בס' "וישמע משה" ח"ג (סי' קמח) דן בבעל חנות פיצה שבנה סוכה פסולה, ואכלו שם רבים וטובים, ושאלו אם צריכים לשלם לו על זה, ומטי מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל דאכילה חוץ לסוכה אין בה "טמטום", כיון שאין זה בתורת "נבילות וטריפות", ומצוה דגברא היא לאכול בסוכה, ואמנם יש כאן חסרון הניכר באכילה זו שלא היתה כהלכה, אבל אין זו סיבה שלא לשלם על מה שאכל ונהנה. ושכן הורה לדינא הגר"נ נוסבוים שליט"א מכמה טעמים.

 

אמנם שר התורה הגר"ח קניבסקי זיע"א אמר דכיון שבפועל הכשילם בעקירת מ"ע מה"ת [וכבר דנו אי הוי איסור קו"ע או שוא"ת] אי"צ לשלם לו. עכ"ד. ומרן החד"ה קוק שליט"א אמר, שנראה דחייבים לשלם לו כיון דאיסור אכילה אינו בחפצא של המאכל. וראה כל מה שהביא בזה מפי חכמי ישראל בהרחבה. ואכמ"ל. וע"ע בס' "חשוקי חמד" (בכורות לט ע"א).

 

שמחת ימי הסוכות

ב. בחוה"מ סוכות [כ' תשרי תשפ"ה] נשאל מרן החד"ה קוק שליט"א בלשונות הפסוקים בפרשת פנחס דבפסח כתיב (כח, יז) "ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצת יאכל", ובסוכות כתיב (שם כט, יב) "ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם חג לה' שבעת ימים", ולכאו' גם בפסח מתאים נוסח חגיגת שבעת ימים.

 

ואמר מרן שליט"א דמשמע בפשוטו של מקרא דכיון דבסוכות כל יום הוי חג אחר, דהחג זה הקרבן וסוכות חלוק בקרבנותיו, שמטעם זה אומרים בו הלל שלם בכל יום [משא"כ בפסח] כמבואר בערכין (י ריש ע"ב), וראה לשון רש"י בתענית (כח ע"ב, ד"ה יחיד), וההלל והשמחה תרי רעין דלא מתפרשין [כלשון המשנה רפ"ד דסוכה "ההלל והשמחה שמנה", וכעת אכמ"ל בפרט זה], לכן הדגישה בו התורה את מצות השמחה המחודשת בכל יום ויום.

 

שוב מצאנו שכן כתב כבר גאון עזינו מהר"ח פאלאג'י זיע"א בס' "תנופה חיים" (פרשת פינחס אות לב), ושם כתב דמשו"ה צריכים לשמוח בכל יום מימי הסוכות שמחה בפנ"ע, והביא לשון הזהר ח"ג (דק"ג ע"ב) "ולמחדי בכל יומא ויומא", דהיינו כענין הנ"ל וכמ"ש ב"חמדת ימים" (פ"ג דסוכות). וע"ש שביאר בזה מנהג איזמיר בענין נוסח ההפטרה דחג סוכות.

 

התפלל בשבת חוה"מ תפלת יו"ט

ג. נשאל מרן שליט"א בדין מי שבטעות התפלל בערבית דליל שבת חוה"מ תפלה של יו"ט והזכיר של שבת וגם חתם "מקדש השבת וישראל והזמנים", אם יצא ידי חובה, או דכיון שהיה צריך להתפלל תפלה רגילה של שבת ולהוסיף יעלה ויבא, א"כ הוי כעין חסרון בתפלה כיון דשנה את המטבע בתוספת מיותרת, [וכעין הא דקיי"ל במקו"א "יתר כנטול דמי"].

 

ואמר מרן שליט"א בפשיטות, הרי הוא לא שיקר, ואין גריעותא בשם תפלה בכגון דא, ונראה לי שיצא ידי חובה. ואח"כ מצאנו שכבר כ"כ בס' "שבלי הלקט" (סו"ס ריט) בשם "מצאתי", והובא בס' "מטה משה" (סי' תרעט). וכן הביא דברי המטה משה בשתיקה כהודאה הג' בעל חות יאיר בספרו "מקור חיים" (ב"קיצור הלכות" שבסופו, סי' תצ ס"ט). ע"ש. וכן הביאו ד' שבלי הלקט הנ"ל לדינא הגאון רבינו חד"ס בפר"ח (סי' תצ), והחבי"ב בשיורי כנה"ג שם. וכ"כ מדנפשיה בפשיטות הגאון החסיד מהרי"ח סופר בכה"ח (סי' רסח ס"ק יח), ושוב (בסי' תצ ס"ק סו) הבי"ד המטה משה והפר"ח ושיורי כנה"ג, ושלמי ציבור (דרמ"א ע"ד), ועוד כמה אחרונים שכ"כ לדינא. 

 

אמנם חזינא להגאון אור היר"ח זיע"א בשו"ת "חקרי לב" (חאו"ח סי' נד, דצ"ו סע"ג וע"ד) אשר בתוך תשובתו הארוכה מאר'ש בה הרחיב למאד מאד בעניני הטועה בתפלות שבתות וימים טובים, כתב דדעתו נוטה שלא כדברי המטה משה הנ"ל. וגם הגאון רמ"פ באגרותיו חאו"ח (ח"ד סי' כא אות ג) השיב בזה דנראה לו שלא יי"ח בכה"ג. וע"ש שכתב שכך נראה לו לפסוק מסברא ד"תפלת יו"ט" לא מהניא לשבת, וכתב שלא מצא בספרים שידונו בזה ושאם השואל ימצא שיראה לו וכו'. ע"ש. ולאור האמור נראה שיש להורות לדינא כדברי רבוותא בתראי הנ"ל שלא יחזור, וכפי שהורה גבר מרן שליט"א. וכן הסכים לדינא גאון זצ"ל עזינו בס' חזו"ע (סוכות, עמ' ריח)

 

לישב בסוכה

ד. מרן שליט"א מברך לישב בסוכה הלמ"ד בצירי ולא בחיריק. וכפי שכתבו הפמ"ג והכה"ח ועוד סידורים וכו'. [ראה מכתבו של הגאון נאמ"ן זצ"ל שנדפס בגליון "בית נאמן" חלק תל].

 

שתיית קפה וכו'

ה. דעת רבינו שליט"א שיש לשתות קפה שחור ונס קפה ומרק וכיו"ב בסוכה, וראה היטב הסוגיא בשו"ע סי' תרלט ובמשנ"ב ובביאור הלכה ושער הציון שם. וראה מודעה שכתב רבינו שליט"א שלא לאכול אפי' ופלה מחוץ לסוכה.

 

סוכת חמצן

ו. אמר מרן שליט"א: מי שמסתובב מחוץ לסוכה בלא סיבה נכונה, הוא דומה לאדם שמוציא מעצמו את מכשיר החמצן...

 

פלפולא דאורייתא

ז. שאלה: אדם שאכל אחרי הקידוש מאכל חריף, וכדי להסיר החריפות אכל לחם וכיו"ב בלא ברכה, האם יוצא בזה ידי חובת קידוש במקום סעודה, או דכיון שנחשב "טפל" לענין "ברכה", ה"ה שאינו יוצא בו ידי גדר "סעודה".

 

א. כעין זה חקר רבינו החד"ה קוק שליט"א אודות מי שאכל בימי הסוכות דבר חריף מחוץ לסוכה, ואח"כ אוכל לחם שהוא נחשב טפל - דכיון דלא בא בתורה שביעה אלא להכחיש החריפות, יש לדון האם בעי סוכה, או דחשיב טפל גם לענין זה. ומצינו להגרח"י בכרך בס' "מקור חיים" (סי' תרלט) דהתיר בהנ"ל. וכן נוטה דעת הגאון ר' אברהם גניחובסקי בס' "בני ראם" (סי' לח אות ב). והגאון ממאד מהר"ם וינקלר בשו"ת לבושי מרדכי תנינא (סי' ל) הרגיש בסברא הנ"ל, ומ"מ כתב דחייב בסוכה. וע"ע "במקראי קדש" סוכות (סי' י). ועוד.

 

ב. וחכם אחד אמר למרן שליט"א בשם הג' מהר"א רגולר [בעל ה"יד אליהו"] שכ', דה"ה שלא יי"ח מצה אם אוכלה מחמת שאכל מקודם דבר חריף. [ולכאו' ה"ה לענין אכילת פת בלילה ראשון של סוכות]. ואמר מרן החד"ה קוק שליט"א, דמצינו בפסחים (קטו ע"א) דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא, ולכן כלפי אכילת מצה אכן יש לשמוע דאינו יי"ח היכא דאוכלה מחמת החריפות שקדמה לה. ואע"פ דבסוגי' דפסחים המצה והמרור יחדיו בד בבד יהיו, מ"מ כאן לא גרע, כיון דהמצה נאכלת מחמת החריף, ויתכן דעדיפא טפי. ולא גרע ממה שמצינו ריש ביצה ד"אפר כירה מוכן הוא", וה"נ המצה [כביכול] נחשבת כמוכנה בתוך המאכל החריף. אבל באכילה חוץ לסוכה דלא איירי' בהגדרת "שם" של מצוה, יש לצדד דשפיר חייב בסוכה.

 

ג. והגר"א גניחובסקי זיע"א בס' "בני ראם" (ר"ס לח) העיר בהנ"ל, שהרי אם יאכל אדם דבר חריף, ומחמת החריפות יאכל מאכל של ערלה, אטו לא ילקה ע"ז מפני שהוא בתורת טפילה. הרי מוכח לן שיש "שם" עבירה הגם דתורת טפילה עליו. עכ"ד. ושמא יש לחלק בין מצב עבירה למצוה, כי במצוה שהוא צריך לצאת ידי חובה, יש לו לפעול בשביל זה באופן הניכר בבחי' "קשה לקנותן", לא כן בעבירה שאין בה גדרי חלות ויצירה דמצוה שבזה כל שפגע בדבר האיסור כבר עבר עליו וכעין גדר "נח לאבדן". [פוק חזי שבמצות נחלקו אי צריכות כונה או לא, אבל בעבירות לא שמענו פלוגתא אי בעו כונה. וכעין זכר רחוק לדבר מ"ש בשו"ת עונג יום טוב (סי' ...) לענין ציצית, דביטול ברוב לא יוצר חלות]. 

 

ד. ולענין קידוש במקום סעודה איכא לאסתפוקי דס"ס יש שם של של מצוה. ואמר לי מרן החד"ה קוק שליט"א דלדינא הוא צ"ע. והרה"ג רב"ר שלזינגר שליט"א כתב לי, שבשו"ת "שבט הלוי" חי"א (סי' קלג אות ב) כ', "לדידי פשוט דיוצא בזה מקום סעודה, דדין טפל בזה הוא דין בברכות הנהנין, לא דין ביטול מציאות דהא אכל מין דגן וזה פשוט". עכ"ד. 

וכן צידד מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש ח"ב עמ' סט, שערי הוראה ח"ג עמ' מח, שכן השיב להגרש"א שטרן שליט"א), אבל לא מטעמיה, אלא דכיון שהאדם רוצה שזה יעלה לו במקום סעודה, נמצא דאין המזונות טפל גרידא, כיון שיש לו בהם ענין בפני עצמם, וממילא שפיר מצי נפיק ידי קידוש במקום סעודה, ולפי"ז באמת יצטרך לברך עליהם בורא מיני מזונות, כיון שנחשבים לעיקר. וכן נקטו הגראי"ל שטיינמן והגר"נ קרליץ זצ"ל, כפי שהו"ד בס' שלמי תודה (ב"דברים מהאילת השחר", עמ' מז), דכיון שסו"ס סעד לבו חשיב סעודה ויצא ידי"ח קידוש במקום סעודה. 

אולם הג"ר נפתלי נוסבוים שליט"א א"ל, דלדידיה פשיטא דודאי אינו יוצא באכילת טפל משום מקום סעודה, דכיון שזה טפל אין לזה חשיבות. עוד הוסיף, שאפילו אי ננקוט לגבי ברכה דהא דטפל פטור מברכה היינו שנפטר בברכת העיקר, [וכידוע שנח' בזה האחרו' אי הטפל פטור מברכה, או שנפטר בברכת העיקר, ואכמ"ל], מ"מ זה רק לגבי ברכה, שהרי אסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה, אבל לגבי מקום סעודה ודאי שאינו יוצא בזה ידי חובת מקום סעודה. וכן נקט גם הג"ר שק"ה גראס שליט"א בשבט הקהתי ח"ב (סי' קיט). אולם בשש"כ (פנ"ד הערה ס"ג) נסתפק בדין זה. עכת"ד ידידינו הנ"ל.

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה