מכתבו
של הרבי מליובאוויטש על סכנת עזיבת הישיבות מצית סערה אדירה בחב"ד ובציבור
החרדי
פרסומו המרעיש של המכתב מכ"ק אדמו"ר
מליובאוויטש זי"ע https://bshch.blogspot.com/2026/05/blog-post_6812.html בו נחשף קשר ישיר וכואב בין עזיבת כותלי הישיבה
לבין פציעה קשה בעת השירות הצבאי – חולל בימים האחרונים טלטלה עמוקה שעברה כאש
בשדה קוצים. הסערה אינה נעצרת עוד בתוככי חסידות חב"ד בלבד; היא מסעירה את
עולם התורה כולו ומכה גלים בכל רחבי הציבור החרדי על כל גווניו. ראשי ישיבות,
משגיחים ואישי חינוך מכל החוגים סערו בעקבות חשיפת המכתב ב"בעולמם של חרדים",
ומצביעים על כך שמכתב קדוש זה מהווה תמרור אזהרה נצחי הממחיש בצורה הברורה ביותר
עד כמה גדולה הסכנה כאשר מנסים לנתק את בחורי החמד מחממותיהן של הישיבות הקדושות.
בעקבות הגילוי המרעיש, הגיעה אל שולחן המערכת
תגובה מיוחדת, נוקבת וכואבת מצד אנשי חינוך. אנו מפרסמים את המכתב כאן במלואו,
כלשונו כזעקה מלב פצוע הדורשת חשבון נפש נוקב:
הכתובת על הקיר!
בימים אלו, כאשר פצעי המלחמה מדממים בלב שכונות
חב"ד והבשורה הרודפת בשורה מותירה משפחות רבות שבורות ורצוצות, המכתב הזה
הופך לתמרור אזהרה בוער. אין מדובר כאן בפוליטיקה, ואף לא בוויכוח השקפתי תיאורטי.
מדובר כאן בדיני נפשות ממש. הדם שנשפך, האסונות הפוקדים את המחנה והטרגדיות
הנוראות – החל מחללים ופצועים בשדות הקרב ועד לאסונות פנימיים מחרידים המרעידים את
הלב – מחייבים אותנו לעצור, לפקוח את העיניים ולהביט במציאות נכוחה.
הגיעה העת לומר את האמת בלי מורא ובלי ניסיונות ליפות
את המציאות: דבריו של הרבי הם נצחיים. האשליה כאילו ניתן להפקיר את בחורי החמד,
לאפשר להם לעזוב את חממת הישיבה הקדושה "תומכי תמימים" ועדיין לצפות
לשמירה והגנה רוחנית וגשמית, התנפצה אל סלעי המציאות המרה.
זליגת השקפות זרות אל כרם חב"ד
במהלך השנים האחרונות חל כרסום שקט אך מסוכן
בתוככי הקהילה. אל תוך ערוגות חסידות חב"ד, שנוסדה על אדני מסירות הנפש
והיבדלות מוחלטת מרוחות הרחוב, הסתננו דעות והשקפות הזרות לחלוטין לרוח
הבעש"ט ואדמו"רי חב"ד. גורמים המושפעים מחוגי המזרחי, ולעיתים אף
מתפיסות עולם נמוכות ורדודות בהרבה, מנסים להנדס מחדש את התודעה החב"דית.
הם מנסים לסרס את השקפתו הטהורה של הרבי, להפוך
את תורתו לקרדום לחפור בו עבור מטרות לאומיות או חברתיות, תוך זניחת העיקר:
המחויבות המוחלטת לתורה, לחסידות ולשמירת הבחורים בתוך כותלי הישיבה. החינוך
החב"די השורשי הוחלף אצל חלקים מסוימים בחיצוניות ריקה. מראית עין של
"כיפות עם כיתובים" או סממנים חיצוניים הפכו לחזות הכל. ההורים והמחנכים
משלים את עצמם שאם הילד לובש פריט לבוש מסוים או מדקלם סיסמאות, הרי שהוא מוגן.
זוהי טעות אופטית טרגית. החיצוניות הזו אינה מרשימה איש, ובוודאי שאינה מעניקה את
חומת המגן הרוחנית הדרושה לבחור בדור יתום זה. ולבסוף הבחור שנכנס לצבא המחלן נשאר ללא
כיפה וללא כיתוב או חוזר כולו פצוע ומרוסק מבחינה רוחנית וחסידית וגם גשמית. ומה
יעשה הנער ולא יחטא.
המכתב שמנפץ את האשליות
במכתבו המדובר, הרבי הבהיר בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים כי הישיבה היא מקום המקלט והשמירה הבלעדי של הבחור. כאשר בחור עוזב את
ספסל הלימודים, הוא מנתק את עצמו במודע או שלא במודע מאותו צינור של ברכה והגנה
וממש לא משנה באיזה שקר את אמתלא אתם מנסים לרמות את עצמכם מסלול כזה או אחר כמו
שהרבי כותב במכתב המזעזע שיצא מהישיבה בגלל כביכול כיבוד הורים וסיים בפציעה
טראגית עם טיפולים ממושכים. היציאה לצבא, מתוך עזיבת התורה, הוכחה כמסלול רווי
סכנות גשמיות ורוחניות כאחד.
האירועים האחרונים, בהם עשרות חסידים נהרגו
ונפצעו, והאסונות הקשים שפקדו את אנ"ש – כולל מקרים מזעזעים של פגיעה בנפש
בתוככי אירועים ציבוריים והפגנות – הם קריאת השכמה חריפה. האסון ההוא, שבו בחור
ישיבה איבד את חייו באופן כה טרגי ונורא במהלך עצרת המליון, מוכיח כי כאשר הרחוב
מנהל את הנוער ומעניקים להם אפשרות לבחור במסלולי גיוס, התוצאות הן הרסניות.
ההפקרות וחוסר המשמעת הקהילתית גובים מחיר דמים יקר. והרבי ניבא מה יקרה באנ"ש אם יפקירו את
הנוער, כאשר המכתב המדובר מוכיח כאלף עדים עד כמה הסכנה מהשיטה החדשה להפקיר את
הנוער החלש שלנו.
קריאת קודש להורים ולמחנכים: תתעוררו!
איננו יכולים עוד לעמוד מן הצד ולהחריש. האחריות
מוטלת בראש ובראשונה על ההורים ועל ראשי המוסדות והמחנכים:
הצבא
אינו תחליף לישיבה. בחור שנושר או נחלש זקוק לטיפול, לחיבוק ולמסגרת חסידית
מתאימה, לא להשלכה אל חזית הקרב הרוחנית והגשמית. יש להוקיע את
אותם "מדריכים" ודעתנים מטעם עצמם המנסים להחדיר רוחות של לאומנות זולה
על חשבון חסידות צרופה ולימוד הנגלה והחסידות. ולהביא את השקפותיהם ההרסנים אותם ינקו
מילדותם ולהלבישם רח"ל על הרבי. לא יקום ולא יהיה. מוסד תומכי תמימים כור
ההיתוך לשליחות ולקדושה ולהתקשרות, חייב
לחזור להיות המקום המקודש ביותר, שבו הבחור מקבל את מלוא תשומת הלב וההגנה, ללא
פשרות וללא פזילות לימין או לשמאל.
הסכנה שבעזיבת הישיבות והפקרת הבחורים היא בנפשנו
ממש. ההיסטוריה החב"דית נכתבה במסירות נפש על שמירת הגחלת, ולא על היטמעות
בממסדים ובמגמות שאינם עולים בקנה אחד עם דעת תורה. אם חפצי חיים אנחנו, ואם אנו
רוצים לעצור את שרשרת האסונות המאיימת על קהילתנו, עלינו לשוב אל המקורות, אל
דבריו הנצחיים והברורים של הרבי. רק עמידה איתנה על משמר החינוך והישיבות תשיב לנו
את השמירה המובטחת ותשמור על בנינו בריאים ושלמים ברוח ובגשם. ורק כך נזכה לומר לרבי ראו גידולים שגידלנו
לתפארת רבותינו נשיאנו.
לקריאת מכתבו של הרבי על פציעת הבחור החב"די
לאחר שעזב את הישיבה והלך לצבא לחץ על
הקישור
https://bshch.blogspot.com/2026/05/blog-post_6812.html
