הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום חמישי, 24 בספטמבר 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
תבין איזה רשעים ועדת הרבנים לענייני תקשורת
זהירות: עוקץ בחירות באתרי ובקבוצות חב"ד
זהירות:
עוקץ בחירות באתרי ובקבוצות חב"ד
מערכת הבחירות הנוכחית מביאה איתה תופעה מדאיגה
ומתוחכמת, המכוונת באופן ממוקד אל תוך הלב הפועם של חסידות חב"ד. בתקופה
האחרונה אנו עדים לגל של כתבות, פוסטים והודעות המופצים באתרי האינטרנט
החב"דיים המובילים ובקבוצות הווטסאפ השונות של אנ"ש. על פניו, מדובר
בכתבות פרופיל תמימות, דיווחים חדשותיים שגרתיים או טורים אידיאולוגיים המדברים
בשפת החסידות. בפועל, מדובר במלכודת דבש מתוכננת היטב של תעמולה פוליטית ממומנת.
פוליטיקאים ומפלגות שופכים כיום מאות אלפי שקלים
במטרה "לעבוד" על הציבור החב"די, לגנוב את דעתו ולסחוט קולות
בקלפי. המאבק המרכזי והיצרי ביותר כרגע מתחולל בין מפלגות הציונות הדתית ועוצמה
יהודית, כאשר פעילי המפלגות של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מנהלים קרב ראש בראש
על הקול החב"די. המטרה שלהם ברורה: לנצל את החיבור הטבעי של חסידי חב"ד
לנושאי שלמות הארץ, תיקון המערכת והזהות היהודית, ולהמיר את הערכים האלו למנדטים
פוליטיים.
שיטת הפעולה מבוססת על מניפולציה ולוחמה
פסיכולוגית. פעילים פוליטיים בתשלום, חלקם "משלנו" וחלקם אנשי מקצוע
חיצוניים, מנסחים תכנים מתוחכמים המבוססים על חצאי אמיתויות. הם ייקחו ציטוט
היסטורי, אירוע נקודתי או הבטחה מעורפלת, ויעטפו אותם בעטיפה חסידית מרגשת. הבעיה
החמורה ביותר היא החוסר בשקיפות: לצערנו, הכתבות והפרסומים הללו עולים ללא שום
סימון של "תוכן שיווקי", "פרסום ממומן" או "תעמולת
בחירות". הקורא התמים, שנכנס לאתר חב"די כדי להתעדכן בחדשות הקהילה או
לקרוא דבר תורה, אינו מודע לכך שמאכילים אותו בסרטים ושהטקסט שלפניו נקנה בכסף מלא.
חסידי חב"ד ידועים בפתיחותם, בעין הטובה
שלהם וברצון לראות את החיובי בכל אדם, אך בתקופת בחירות התמימות הזו הופכת לנקודת
תורפה שמנוצלת בציניות על ידי מנהלי קמפיינים. הפעילים בתשלום יודעים בדיוק אילו
מיתרים להרעיד ואילו פחדים להפעיל כדי להשפיע על דעת הקהל.
לכן, חובה על כולנו לגלות ערנות עליונה ולנקוט
במידת החסידות של "והמשכיל בעת ההיא ידום" ויתבונן. אל תיתנו לאנשי
מקצוע לפסל לכם את המחשבה. קחו כל כתבה פוליטית, כל טור דעה משבח וכל הודעה
"דרמטית" בקבוצות הווטסאפ בערבון מוגבל ביותר. מאחורי המילים היפות
והסיסמאות על שלמות הארץ מסתתרים אינטרסים פוליטיים קרים ותקציבי עתק. כשאתם
קוראים תכנים כאלו באתרי חב"ד, תשאלו את עצמכם תמיד: מי שילם על הכתבה הזו,
ומה הוא מנסה למכור לי? רק חשיבה ביקורתית תמנע מאיתנו ליפול ברשת של עוקץ הבחירות
הזה.
* האתרוג והציפייה לגאולה – סיפור *
* האתרוג והציפייה לגאולה – סיפור *
למחרת
יום הכיפורים כבר הייתה ירושלים כולה עסוקה בהכנות לחג הסוכות, ברחובות ניכרה
תכונה רבה, אלו מיהרו להשלים את קניותיהם, ואלו עסקו בהכנת הסוכה ובשאר צורכי החג.
ר'
חיים יוסף מצא אתרוג שהיה נראה בעיניו יפה ומהודר במיוחד, הוא שמח על מציאתו, אך
קודם שקנה אותו ביקש להראותו לתלמיד חכם, כדי שיבדוק אם הוא כשר כראוי.
הוא
הביא את האתרוג אל הגאון הצדיק רבי זלמן בהר"ן, שהיה מתלמידי החכמים החשובים
בירושלים.
לאחר
כמה ניסיונות עלה בידו למצוא את רבי זלמן כשהוא פנוי, והוא מסר לידיו את האתרוג
וביקש ממנו לעיין בו.
רבי
זלמן נטל את האתרוג בידו והחל לבודקו היטב, סובב אותו מצד לצד, הביט בו מכל צד,
וחזר ובדק מקום מסוים שבו הבחין בחסרון.
ר'
חיים יוסף עמד מן הצד והמתין.
לאחר
זמן קצר הרים רבי זלמן את עיניו ואמר:
"האתרוג יפה ומהודר. אבל יש בו, כנראה, חסרון קטן,
שפוסל אותו למצווה ביום הראשון."
ר'
חיים יוסף הרהר בדבר.
באותה
שנה חל היום הראשון של סוכות בשבת, בזמן הזה אין נוטלים את ארבעת המינים בשבת,
משום גזירת חז"ל שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. נמצא, חשב לעצמו, שאת
האתרוג הזה אוכל להשתמש בו בשאר ימי החג.
הוא
אמר את חשבונו לפני רבי זלמן.
רבי
זלמן שתק.
כעבור
רגעים אחדים התמלאו עיניו בדמעות.
ר'
חיים יוסף לא הבין לפשר הדבר. שמא הצטער הרב על כך שהוא מוכן להסתפק באתרוג שאינו
ראוי למצווה מן התורה ביום הראשון?
אך
לפתע פרץ רבי זלמן בבכי ואמר:
"עוד שלושה ימים סוכות!"
ומיד
הוסיף:
"הרי עד אז יכול המשיח לבוא ובית המקדש להיבנות!"
ר'
חיים יוסף עמד משתומם.
המשיך
רבי זלמן ואמר:
"בבית המקדש הרי נוטלים את ארבעת המינים גם בשבת.
כל ישראל ייטלו את ארבעת המינים, ורק אתה לא תוכל ליטול אתרוג כשר. כיצד אתה יכול
להסתפק באתרוג כזה?"
ואז
אמר את המילים שר' חיים יוסף לא שכח כל ימיו:
"הרי בית המקדש יכול להיבנות עד סוכות!"
באותו
רגע ירד לעומקו של דבר.
רבי
זלמן לא דיבר על דבר רחוק ובלתי נראה. בעיניו הייתה אפשרות הגאולה דבר ממשי כל כך,
עד שכאשר נותרו שלושה ימים בלבד עד חג הסוכות, לא עלה על דעתו להשלים עם אתרוג
שאינו ראוי למצווה מן התורה ביום הראשון.
ר'
חיים יוסף לא קנה את האתרוג.
הסיפור
הזה מבטא יסוד גדול בעבודת ה': מה פירוש הדבר לצפות לגאולה.
אנו
אומרים ב"אני מאמין": "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל
יום שיבוא." אין זו רק ידיעה שהמשיח עתיד לבוא. זו גם ציפייה לביאתו.
חז"ל
אמרו: "ציפית לישועה?" השאלה אינה רק אם האדם מאמין בגאולה, אלא אם הוא
מצפה לה.
אפשר
לומר בכל יום "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" ו"לירושלים עירך ברחמים
תשוב", ולהתרגל למילים. אבל ציפייה אמיתית לגאולה מחייבת שהמילים שאנו אומרים
בתפילה יהיו גם רצון שבלב.
רבי
זלמן בהר"ן חי את הציפייה הזאת בפשטות.
הוא לא
ידע מתי יבוא המשיח. איש אינו יודע. אבל הוא ידע שהגאולה יכולה לבוא בכל יום, ואף
בכל רגע. לכן, כאשר עמד לפניו אתרוג שיכול להיות כשר לשאר ימי החג אך אינו כשר
למצווה מן התורה ביום הראשון, לא הסתכל רק על שלושת הימים הקרובים כפי שהם נראים
לעינינו. הוא חשב: אולי עד סוכות כבר ייבנה בית המקדש.
השנה,
כאשר היום הראשון של סוכות חל בשבת, הסיפור הזה מקבל משמעות מיוחדת.
עלינו
לשאול את עצמנו: כאשר אנו מבקשים בתפילה על ביאת המשיח ועל בניין בית המקדש, האם
אנו רק אומרים את המילים, או שאנו באמת מצפים לכך?
איננו
יודעים מתי יבוא המשיח. אבל אמונתנו היא שהגאולה יכולה לבוא בכל יום.
הציפייה
לגאולה אינה דבר ששייך רק לדורות קודמים. היא חלק מעבודתנו היום. להתפלל על
הגאולה, להאמין בה, ולחיות מתוך הידיעה שבית המקדש יכול להיבנות בכל רגע.
זו
הייתה נקודת מבטו של רבי זלמן בהר"ן. שלושה ימים לפני סוכות, הוא כבר חשב על
האתרוג שיצטרך להיות כשר כאשר יבוא המשיח וייבנה בית המקדש.
עלינו
ללמוד ממנו לחיות באותה ציפייה. לא רק להאמין שהמשיח יבוא, אלא לחכות לו באמת —
בכל יום ובכל רגע, כפי שאנו אומרים: "ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו
בכל יום שיבוא."
*חג שמח פתקא טבא הרב אליעזר שמחה ווייס*
האדמו"ר מאמשינוב סיים את התענית של יום הכיפורים ביום חמישי לפנות בוקר
ויסברג בתיעוד נדיר: יום רביעי ליל י"ג תשרי השעה 4 לפנות בוקר: האדמו"ר מאמשינוב בטיש נעילת יום כיפור במעמד הלחיים המסורתי הנמשך כל הלילה לתוך שעות הבוקר, ניתן להבחין במנהגו של הרב'ה לענות אמן על ברכת כל אחד מחסידיו
יהדות התורה חשפה את סלוגן הבחירות
ערוץ 7: יהדות התורה חשפה את סלוגן הבחירות שלה: "הזכות להיות חרדי!". במפלגה מסרו כי הקמפיין יתמקד במאבק על הזכות לקיים אורח חיים חרדי בישראל ולחנך את הילדים על ערכי התורה והיראה.
יעקב גרודקה לד״ר נחומי יפה מועמדת ׳הציבור החרדי׳: אם ב׳זכותכם׳ הימין ילך לאשפתות, באיזה צד תעשו את הקריעה, ימין או שמאל?
יעקב גרודקה לד״ר נחומי יפה מועמדת ׳הציבור החרדי׳: אם ב׳זכותכם׳ הימין ילך לאשפתות, באיזה צד תעשו את הקריעה, ימין או שמאל?
ד״ר נחומי יפה מועמדת ׳הציבור החרדי׳ ליעקב גרודקה: ״אני חוששת מפשקווילים. אני מפחדת שיעלילו עלי שקרים״
ד״ר נחומי יפה מועמדת ׳הציבור החרדי׳ ליעקב גרודקה: ״אני חוששת מפשקווילים. אני מפחדת שיעלילו עלי שקרים״
'שלומי אמונים' ובעלזא בקמפיין בחירות בחיפה
מצפינים לשטח: לאחר סבב הסיורים במרכז ובדרום, ראשי אגודת ישראל מסיעות שלומי אמונים ומחזיקי הדת, ח"כ מאיר פרוש והח"כ המיועד אליקים שטארק, נועדו היום עם נציגי אגודת ישראל בחיפה, נוף הגליל, טבריה וצפת, כחלק מההיערכות המקיפה למערכת הבחירות הגורלית שתכריע את עתיד עולם התורה ובמטרה לנהל שיח משותף על אופי הקמפיין.
עיריית נוף הגליל מחלקת סכך בחינם
עיר ללא הפסקה: עיריית נוף הגליל בראשות ראש העיר רונן פלוט מחלקת סכך בחינם לאלפי תושבים ב6 מוקדים בעיר. לצד היערכות לפעילות תרבות בחג הסוכות. (ישראל כהן).
״אתה רוצה להרוג לי את הילד? אני לא אתן לך!״
״אתה רוצה להרוג לי את הילד? אני לא אתן לך!״
יו״ר סיעת ש״ס ח״כ ינון אזולאי נאבק נגד רפורמת הנדל, והוביל את החוק לשמירת הקומה הכשרה בטלפונים הסלולריים.
היום היארצייט של הרבי המהר"ש
החב"דניקים: היום, י"ג בתשרי חל יום היארצייט של אדמו"ר המהר"ש נ"ע שנפטר בגיל ארבעים ושמונה וחצי הטמון בעירייה ליובאוויטש. לקראת השנה החדשה הושלם שיקום מקיף של אוהל ה'צמח צדק' והרבי מהר"ש בליובאוויטש. הפרויקט כלל את ניקוי האזור, קביעת המיקום המדויק של המצבות והקמת מבנה חדש המאפשר לראשונה גם לכהנים לבקר במקום. לצד האוהל שוחזר גם בית המדרש הסמוך, שכבר שימש תפילת סליחות מרוממת.
גבר עם סכין רדף אחר בחור ישיבה בקראון הייטס
'עכשיו אני יודע איפה אתה גר' | גבר עם סכין רדף אחר בחור ישיבה בקראון הייטס שבברוקלין, השליך פחי אשפה והבריח אותו לתוך בית. לאחר מכן חתך צמיגי אופניים וניסה להימלט בקפיצה מעל גדרות. המשטרה עצרה אותו.
"היום בתניא" יום ה', י"ג תשרי
"היום בתניא" יום ה', י"ג תשרי
תניא "אגרת הקדש"
פרק כ"א
שנה פשוטה
⛳
אגרת כ"א:
גם אגרת זו קשורה בעידוד הצדקה לארץ ישראל, וכנראה נכתבה בשנים תקמ"ד-תקמ"ה.
במסגרת צדקה זו באותם הימים, נקבע לכל אחד סכום קצוב שאותו הוא חייב להרים "בלי נדר" בכל שנה. פעם בכמה חדשים היו גבאי הצדקה אוספים את הכסף מהעירות, ומדי שנה היה הכסף שהתקבץ נשלח במרוכז לארץ.
...
"אל המתנדבים בעם":
נצין, כי למרות שמצד הדין, רשאי התורם לתת את הכסף שתרם ("בלי נדר") בסוף השנה. מבקש אדמו"ר הזקן, להזדרז ולפרוס את נתינת הצדקה החל מתחילת השנה, "מדי שבת בשבתו או לפחות מדי חודש בחודשו" - וכמה מעלות להקדמה זו (למרות שהכסף נשלח כאמור רק בסוף השנה).
...
הזריזות בנתינת הצדקה:
את מעלת הקדמת הצדקה ופריסתה כנ"ל, יש לראות בראש ובראשונה ב"זריזות" הבאה לידי ביטוי בנתינתה של צדקה זו - שבה שתי בחינות:
האחת: זריזות המתבטאת בהקדמת המצוה בפועל, וכפי שאמרו רז"ל "לעולם יקדים אדם לדבר מצוה".
השניה: זריזות נפשית, המבטאת את רגש הלב ואת יחסו הפנימי למעשה, כמאפין את עיקר זריזותו של אברהם אבינו בעקדה - שממנו למדו רז"ל שיש לקים את כל המצוות בזריזות.
וכמובן, שבפרט יש להזדרז ב"מעשה הצדקה העולה על כולנה" בהיותה מגינה ומצילה "מכל מיני פורענויות המתרגשות, כמו שכתוב וצדקה תציל ממות", ובודאי שהיא מצילה "משאר מיני יסורים הקלים ממות". ועל כן טוב להקדימה ככל האפשר.
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
הגרמ''ה הירש בדרך לישיבה
מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט"א בדרכו לישיבה ממעונו ברחוב הרב שר בגבעת סלבודקה בבני ברק. צילום: ישראל כהן. (ידיעות בני ברק)
מתיקות ממרן החד"ה קוק שליט"א בגילוי הארת חג הסוכות מול הארת חג הפסח - וב' חידושי הלכה.
אורות אדירים לימי חג הסוכות
ממרן החד"ה קוק שליט"א
סוד סוכות ופסח
שלחן וסעודת המלך ובית המלך
א. אחד שאל אותי לפי מה שמובא מהזהר הקדוש (פרשת בא) שחמץ רומז אל היצה"ר, והמצה משולה ליצר הטוב, א"כ נראה שכאילו כל השנה אנחנו אוכלים מאכל של יצה"ר, ודבר זה צריך תלמוד. [וכבר הרחיבו בזה בדרכי המוסר והדרוש ואנן את מוצא פי קדשו של רבינו שליט"א בעינן כדרכינו תמיד, ומילתא אלבישייהו יקירא מפי כה"ג בקדושה ובטהרה].
ואמר לי רבינו שליט"א, אם אתה מכיר רק חמץ בלא מצה - אז זה יצה"ר, אם אתה מכיר את המצה, אז גם החמץ הוא יצר טוב, וזה כל הבעיה שהאדם מכיר רק את העוה"ז - שהוא נקרא חמץ, אבל אם החמץ נפיק מגו המצה, אז ממילא אתה אוכל את החמץ כל השנה בתורת מצה, תורת חמץ זה "כחי ועוצם ידי", ותורת מצה זה "מעשה ה'"...
ואמר רבינו שליט"א משל כעין זה מ"רבינו הקדוש" שהיה עשיר גדול ואצלו העושר לא היה לרעתו כי הבין היטב את מעלת "רכוש גדול", שרומז אל שפע הקדושה, וממילא כל שימושו בממון היה ע"פ רצון ה' בלבד.
אם אתה אוכל בתורת חמץ דנפיק ממצה אתה משובח מכל משובח, אתה חייב לעשות חמץ כי העוה"ז הוא חמץ, אבל אל תאכל בתורת תאוה שזה נקשר בכחי ועוצם ידי, אלא תאכל בהרגשה שאתה אוכל מאת ה', האכילה היא לא מעשה שלי, יש אחד שאוכל אמונה שהבורא עולם אוהב אותו, ויש אחד שלא חושב על זה בכלל... כולם יודעים ומרגישים את זה בלי הסברים וכותרות...
אני לא מזכיר כאן את מרן המשגיח ר' חצקל לוינשטיין זיע"א שהיה אומר שבכל השנה מתחזק באמונה בברהמ"ז שלאחר האכילה ובחדש אלול מתחזק באמונה מהאכילה עצמה... אנחנו לא בדרגה הגבוהה הזאת, אני לא מגיע אליו... אבל לפחות להרגיש את המינימום... לא אמרתי "להתחזק" שזה גבוה כבר, אבל להרגיש משהו ולפחות להיות מודע לאמונה...
ואמרתי קמיה רבינו שליט"א מה שהביאו בשם ה"אבני נזר" זיע"א ע"פ הידוע שאם אדם לא אוכל ז' ימים הוא מת (ע' רמב"ם פ"ה משבועות ה"כ), ומתבאר שעד ז' ימים אדם יכול להתקיים מן האכילה, וא"כ בז' ימי הפסח אדם מתרוקן לגמרי מאכילת חמץ דא יצה"ר, ובשביעי יצא לחפשי חנם, והיינו סוד יציאת מצרים – יציאה מן היצרים הרעים כנודע וכו'.
ואמר רבינו שליט"א, בודאי שזה כך, וגם בסוכות יש את הבחינה הזאת, [בבחי' גזירה שוה ד"ט"ו ט"ו"]... בפסח אני אוכל אצל הקב"ה, ובסוכות אני בבית של הקב"ה, [בבחי' "הביאני המלך חדריו", ו"בצלו חמדתי וישבתי"], סוכות זה גדר "בעל הבית הזה", ופסח זה בחי' "בעל הסעודה הזאת", וכן "השלחן הזה שאכלנו עליו", [ע' תוס' ברכות מב ע"א, ד"ה אתכא שכ' דבפסח "אתכא דרחמנא סמכינן". וע"ש. ונפק"מ שחסרון שלחן באכילת ליל פסח יש בו דופי טפי מחסרון שלחן באכילת סוכה, וע' רפ"י דפסחים. ודו"ק בזה כי קצר המצע].
סיים רבינו שליט"א בענות קדשו, בודאי שכל זה מאיר לבד ויפה מאד להגיד את זה...
שו"ת חדשים בעניני חג הסוכות
ברכת שהחיינו על קבלת ורכישת אתרוג מהודר
ב. נשאל מרן החד"ה קוק שליט"א אודות אדם שקיבל אתרוג מהודר יומיים קודם חג הסוכות ושמח ממנו מאד, האם יברך "שהחיינו" על הנאתו.
והנה ידוע הדיון הכללי לגבי שהחיינו על מצות, דאיכא דס"ל דכיון ד"מצות לאו ליהנות נתנו" ל"א בהו שהחיינו, אכן דעת הרמב"ם שיש לאדם לברך שהחיינו על תפלין, וכן מורה ובא מרן החד"ה קוק שליט"א. [וכעת אכמ"ל בדברי הב"י והפוסקים וכמדומה שהרחבתי בזה במק"א].
ואמר מרנא שליט"א: דהגם שאתרוג בלא שאר מינים לא מהני למצוה, מ"מ לא גרע מדינא ד"זה אינו יכול וזה אינו יכול" דחייבים תרוייהו כמבואר בשבת (צג ע"ב), וה"נ הרי א"א בלא אתרוג והחשיבות מיוחסת גם אליו.
מעבר דירה בסוכות
המחשבה על השני - זה עיקר העבודה
ג. נשאל מרן הגר"ד קוק שליט"א אודות אדם שקנה דירה, ומועד כניסתו לדירה נופל בימי חול המועד סוכות, ונפשו בשאלתו, שהרי לפי הדין מותר לאדם לעבור דירה במועד - אם עובר לדירה שהיא בבעלותו.
וטעם ההיתר, כיון שהמעבר שמחה הוא לו כמ"ש בירושלמי מו"ק (פ"ב ה"ד), וע' מו"ק (יג ע"א) ובפסקי הרא"ש והריטב"א שם, ובשו"ע (סי' תקלה ס"ב) בשם "יש מתירים". [משא"כ משכירות לשכירות דאסור - משום איסור "טרחה" ו"עובדין דחול" כמבואר בלשונות הראשו'].
דא עקא, שכעת נמצא "שוכר" המתגורר עם בני ביתו בתוך אותו בית, והוא יצטרך לצאת לשכירות בבית אחר בימי חוה"מ, ונשאלת השאלה, האם מפני זה נחשב שמכשילו באיסור.
ואמר רבינו שליט"א: מצד ההלכה מותר לעשות כן, כיון שהוא בעה"ב, וזה זכותו לבא אל ביתו בכל עת שירצה, והשוכר שיעבור לשכירות אחרת הוא אנוס, ואין זה נקרא ש"מכשילו", אלא הוא עושה את שלו, וממילא המפונה מן הבית עושה מה שעושה בהיתר ולא באיסור, אלא שאין זה מידת חסד לבני אברהם יצחק ויעקב - לגרום לחבירו שיצטרך לעבור דירה בימי חול המועד שנאמר בהם "ושמחת בחגך".
[ובפרט שאין ההיתר אליבא דכו"ע, שהרי הרי"ף והרמב"ם השמיטו היתר זה, וכדהעיר בב"י שם, וע"ש ב"כף החיים" (שם ס"ק יא) ע"ד השו"ע. וע"ע בשו"ת "באר משה" ח"ז (סי' כח). ודו"ק].
והוסיף רבינו שליט"א דבר נורא, יכול להיות שיש לך את הד' מינים הכי מהודרים בעולם, ואתה יושב כל שבעת ימי החג ב"סוכת חזון איש" הכי מהודרת עם כל הדקדוקים, אבל לא קיימת באמת שום מצוה, וזה כאשר אתה יושב בסוכה ולא דואג לאחרים בזמן שיש לך יכולת לעזור להם, הן ברוחניות הן בגשמיות...
אם אתה באמת רוצה לקיים את רצון ה' במצות סוכה וד' המינים, הרי כל המטרה של השי"ת היא יציאת מצרים וקבלת התורה, ובזה אנו עסוקים כל הזמן לצאת מן המיצר ולהכנס בחדרי תורה, ואיך נוכל לראות את אחינו במיצר [הרוחני או הגשמי] ולשבת בנעם בסוכה ולשמוח וכו', הלא כל אח שלך ששבוי במיצר, מצבו מהווה חסרון בגדר "יציאת כלל ישראל ממצרים", וחסרון בגדר "ויחן שם" של קבלת התורה והמצות, שכולנו ערבים זה לזה...
בברכת מועדים לשמחה
ידידכם הקטן
יקותיאל דטבריה
קודם כל שאני לא יתנהג כמו גוי בסוכה, אחרי זה אקפיד שלא להכניס גוי לסוכה!!!
שיח מיוחד ומחזק לחג הסוכות
עם גיצי אש ממרן אור העולם החד"ה קוק שליט"א
כתב מהר"ם הכהן מגורי האר"י בספר "שפתי כהן" (פרשת אמור), דהסוכה "צלא דמהמנותא" - ועכו"ם לית להו הימנותא, ואם מכניסים גוי לסוכה, אז בורחת הקדושה ושבעת הצדיקים מקללים קללות נמרצות וכו'. וכ"כ מהר"ח פאלאג'י זיע"א בס' "מועד לכל חי" (סי' כ אות כו).
וכן הובא בס' "אמרי פנחס" (עניני סוכה) על הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זיע"א שבשבת כשהיו צריכים להסיר המנורה מהשלחן, היו מכניסים השלחן בתוך הבית ושם הסיר העכו"ם את המנורה.
ובספר "חקל יצחק" מספינקא (פרשת וירא, בפסוק והשענו תחת העץ) כת', שדיבר בזה עם אביו מרן האמרי יוסף זצ"ל שאין זה מן הנכון להכניס ערל להסוכה, וכשיש צורך לדבר עמו ילכו חוץ לסוכה, ואביו הסכים לדבריו על פי דברי המשנה (פ"ק דכלים מ"ח) "החיל מקודש שאין עובדי כוכבים נכנסים לשם", ובודאי שגם לסוכה יש קדושת החיל שלא יכנס עכו"ם לתוכה. [וע"ש מה שכתב לבאר היאך הכניס אברהם את האורחים אשר כערביים נדמו לו תחת העץ למאן דאמר בסוכות היה].
ומבואר בדברי הגאון חקל יצחק שאע"פ שיש קיום מצוה של תורה בכל רגע ורגע שנמצא בסוכה, מ"מ עדיף לצאת מן הסוכה בכדי לדבר עם הגוי מה שנצרך לו, מאשר להכניסו ולדבר עמו בסוכה.
לאור האמור נשאל מרן החד"ה קוק שליט"א האם יש לטרוח ולהביא פועל נקיון יהודי לימי חג הסוכות כאשר הפועל המנקה המצוי כל השנה הוא גוי.
ואמר רבינו שליט"א, קודם כל דע לך ידידי שענין זה אינו שייך כלל לדרגתינו, הדברים הללו לא כתובים בתלמוד ובשו"ע, אלא בספרים קדושים של בעלי דרגה, ומי ששייך בזהירויות הללו צריך להיות בעל דרגה... רק מה שכתוב בתלמוד ובשו"ע זה דברים השייכים והשוים לכל נפש...
וידועה השקפתו של רבינו שליט"א בכמה דברים כעין זה, שיש אנשים המקפידים מאד בעניני כשרויות וכל מיני נושאים שהקפידא בהם היא בתורת "הידור" או "דרגה", כאשר בד בבד הם לא מקפידים על ענינים שיש בהם חיוב ממש, הן בבחי' "סור מרע", והן בבחי' "עשה טוב", וכגון שלא מקפידים על זמן ק"ש, או על יציאת שבת בזמן ר"ת שהוא ענין של ספיקא דאו' וכעזה"ד.
עוד אמר רבינו שליט"א: וחוץ מזה... כל ההקפדה שנכתבה היא דוקא באופן שמכניסים את הגוי באופן שרוצים "לכבדו", אבל אם הוא נכנס בתורת עבד לנקות ולסדר וכו', אין בזה את החשש, כי הוא לא משתמש עבור הגוי בסוכה, אלא הוא משמש ומשרת את הסוכה, ואדרבה הוא נכנס בתורת טפל אליה, ולא זו בלבד אלא שיש מקום לומר שאולי טוב להביא גוי לנקות את הסוכה, כי בזה יש ניצוץ יציאת מצרים ושעבוד כל הגויים להיות עבדי ישראל כנודע.
אח"כ אמר רבינו שליט"א, שאינו יודע אם השפתי כהן וסיעתו יסכימו לסברא זו, [ובקושטא חזינן לעיל שהרב מקאריץ זיע"א הקפיד שלא יכנס גוי גם בתורת משרת לישראל], ועכ"פ זה ברור שלגבי פשטות ושפלות המצב דידן, אין מה לחוש כלל ועיקר.
גם דבר פשוט וברור הוא שאם יש זקן שאינו יכול לקיים את מצות הסוכה בלא גוי פליפיני העוזרו ותומכו, שאכן יש לו להכנס עמו לסוכה ללא שום חשש, כיון שמכניסו בתורת "מקל ועזר", ולא מחשיבו כלל ועיקר, וכן השיב מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א לשאלה הנ"ל.
והנני להוסיף ביאור והרחבה בדברי קדשו של מרן שליט"א, דהנה כולם נסמכים בזה ע"ד ה"שפתי כהן" שכתב בחריפות על חומרת כניסת גוי לסוכה, אך לו חכמו יראו את כל דבריו שם, שמפאת קדושת הסוכה וז' אושפזין שבה, יש לשבת בה באימה וביראה ובבושה וענוה ולא ימשך אחר אכילה ושתיה שלא יבא לידי נבלה, ושוב כתב הענין של כניסת גוי לסוכה ומה שנעשה למי שמכניסו ולא שת לבו להימנותא דסוכה.
ואם כן, לאור האמור בדבריו של הרב שפתי כהן, על כל אדם לבא חשבון עם עצמו, האם הוא באמת מתנהג ביחס של קדושה לסוכה, עד כמה יש לו אימה ויראה, ואיך הוא נוהג באכילתו ושתייתו בסוכה... ואחרי זה ידון מה קורה עם הגוי שנכנס אליה...
וזהו יסוד גדול מאד לחיי האיש הישראל החפץ באמת בתיקון נפשו, שלא להתעסק בכל מיני "ענינים", בזמן שעדיין לא השלים את עצמו בחובותיו כלפי שמיא, וזו עצת יצר הרע הידועה, לתת לאדם הרגשה עילאית בהתעסקות בכל מיני "ענינים", ולהסיח את דעתו מעיקרי הדת והתורה.
זכורני מעשה שהיה בדידי שאמר לי זקן אחד שאינו מניח תפלין כמה שנים מחמת חולשתו, ואמרתי לו שהרי יש לו בביתו עובד גוי והוא יכול לעוזרו, והשיבני הזקן בתמיה עצומה, אני מתפלא עליך שאתה בן תורה וכך אתה אומר לי??... איך אני אתן לגוי ליגוע בתפלין??... הרי הוא טמא והתפלין קדושות!!!...
כמה שהסברתי לו שהעיקר שיהיו התפלין מונחות עליו, ועכ"פ בדיעבד גוי כשר לדבר הזה [וכמשנ"ת במק"א בס"ד], והשמעתי לו ציטוטים מספרי הפוסקים וכו', לא אבה שמוע לי, ואמר בפסקנות "גוי לא ראוי ליגוע בתפלין"... וכך איבד כמה שנים עד יום מותו שהיה קרקפתא דלא מנח תפלין. כמה מסכן!!
עובדא זאת יכולה לשמש לנו בדיקה אולי גם אנחנו בענינים אחרים חושבים כמו אותו זקן עם הארץ, אולי אני המסכן הגדול הרבה יותר מאותו ע"ה שלא זכה לתפלין כמה שנים, והנה הדוגמא של סוכה לפנינו, כמה אדם מפחד להכניס גוי לסוכה, שלא יברחו האושפיזין הקדושים ושלא יקללוהו, בו בזמן שהוא פוגע באשתו בסוכה, ואוכל לתאוה ושותה לשכרה וכו', או שמאריך בשיחות של דברים בטלים ללא צורך, בזמן שהיה יכול ללמוד את כל מסכת סוכה, ויתכן מאד שיהודי שנוהג כמו גוי בסוכה, מבריח את האושפיזין הרבה יותר מהר מיהודי כשר שהכניס גוי לסוכה...
אני חוזר שוב לבאר את מה שאמר רבינו שליט"א שהדברים לא שייכים לדורות הפחותים שלנו, כי רק מי שהוא קדוש בעשר קדושות ושייך ב"הרגש" של כניסת האושפיזין לסוכה, אכן עליו להזהר שלא יברחו האושפיזין ויקללוהו מפני שהכניס גוי, וכדאמרי' במתני' דידים (פ"ד מ"ו), שלפי חבת הקדש כך היא הטומאה, ובת מינה מחריב בה טפי (זבחים ג ע"א), והוא ע"ד מאמרם בסוכה (נב ע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, אבל אנו הפחותים והפשוטים, יש לנו לעשות קודם חשבון נפש שמא יברחו האושפיזין מחמת הבעיות שלנו... הן מצד מצבינו הרוחני והן מצד הנהגתינו בסוכה.
פעם שאלתי את רבינו שליט"א אודות מריחת משחת אלחוש [הרדמה פורתא] לילד לפני ברית מילה, וכן שאלתיו בפעם אחרת אם יש להזהר בהנחת "קוטל יתושים", כיון שיש בזה "גרמא" להריגתם, והאם זה גם בכלל אזהרת רבינו האר"י, שמי שהוא משורש קין לא יהרוג שום בריה וכו', ואמר לי רבינו שליט"א תשובה מאהבה בתוכחת מגולה, "זה שאלות ששייכות רק לבעל שם טוב וחבורתו... לא לנו... אנחנו עסוקים בדברים חמורים שצריכים לתקן... יש לפנינו ענינים של כריתות ומיתות בית דין, ואי אפשר כלל לדבר על גרמא בפגם למי שהוא משורש קין"...
אדם שמתעסק בענינים גבוהים בזמן שהוא לא נמצא ב"קומה" שלהם, לא רק שהוא מפסיד את עבודת הקדש בעולמו, אלא שהוא מגיע לידי גאוה וגסות הרוח, בחושבו את עצמו חסיד הנוהג בסילודין, וחושב את האחרים שלא "נזהרים" כמותו בכל מיני "ענינים" שהם אנשים פחותים ורדודים, בזמן שההיפך הוא הנכון... והרי זה ככסיל בחשך הולך...
הנושא הזה הוא ארוך ואפשר לדבר ולכתוב עליו עוד המון... והזמן קצר, אך הרעיון כבר מובן... וכמובן שכל מה שכתוב כאן נאמר רק כלפי הכותב המדבר מהרהורי לבו, ומיגו דזכי להתעורר מעט לנפשיה, מזכה נמי לאחרים המבקשים להתחזק ג"כ, והיה זה שכרינו.
לסיומא דהאי פיסקא אביא לפני החברים חידוש נאה ששמעתי ממרן שליט"א בעת אמירת ההלל בימים הללו, בנוסח הברכה "לגמור את ההלל", ד"לגמור" מלשון "גמרא", [ומצינו בש"ס בכמה דוכתי לשון "גמרא גמור"], וזה בא להשמיענו שיש ללמוד את ההלל, ולא לחשוב שהוא רק שיר גרידא, אלא הרבה לימוד יש בו...
ועוד אביא לפניך חידוש שמצאתי כתוב על נייר אחד מתוך מאות דפי חידושים הנמצאים על שלחנו הטהור של מרן שליט"א, וזה לשון קדשו:
מצות שמחה. משמע החיוב לברר בדעת שקרבת ה' רק היא השמחה, וככל שמתברר הדבר בדעת, כך חלה השמחה בלב בפועל, כי צדיקים "לבם ברשותם" כדחז"ל. עכ"ל הטהור.
מצ"ב מראות קדש של רבינו שליט"א מעבודת הנענועים ואמירת ההלל בחול המועד סוכות תשפ"ו, מחזק מאד לראות את ה"שין" הבולטת במצחו של רבינו שליט"א, ואת מסירותו הגדולה לעבודת הקדש למרות חולשתו הגדולה.
בברכת מועדים לשמחה
יקותיאל דטבריה
