במה שגליס לא עסק זה בתאריכים, מתי התעסק גרוסמן עם ביליארד לפני הרב שך או תוך כדי וגם אחרי? מתי היה ראשו בהימורים לפני הרב שך או תוך כדי. ועד ימינו אלה, אפשר לראות איך שהוא מהמר, מפני שהימר כעת על כל הקופה והפסיד
כלל ברזל בהימורים זה לדעת מתי לקום, גרוסמן חשב שהוא בר מזל וכי לעולם חוסן, הוא המשיך עד שחטף בגדול. הוא לא האמין כי הרב אלישיב אי פעם יהיה במצב כפי שהוא וכי יחיה לעולם, הוא היה בטוח שיש לו את הגב של ר' שמואל אויערבך והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא רק שכח, כאשר משחקים שח, לעיתים עדיף להקריב חייל ולשמור על המלך. וזה מה שקרה כאן, במקום שיקריב את שלשת המבקרים שהרב שטיינמן ביקש למנות לעיתון, וכך ישמור על כוחו גם בעתיד, הוא לא מוכן היה לוותר אפילו על החייל הבודד הזה, והפסיד את המלך
לא רק הוא, הוא גרר עימו את ר' שמואל אויערבך ואחרים שהפקידו אצלו את כל מניותיהם, מתוך אמונה כי הוא יפיק רווחים ויגביר את כוחם, ולמדו לדעת, כי הגלגל התהפך
עד להיכן מגיעה טפשותו של נתי גרוסמן נלמד מכך שאינו לומד מרבותיו. הם שינו והתאימו את דרכם למצביהם. הרב שך היה הרבה יותר קרוב למזרחי מאשר לאגודת ישראל בטרם הגיע לפונוביז', ורק מאוחר יותר התקרב לחזון איש'ניקים, ואילו הרב אלישיב עד לפני שלשים שנה היה חבר הפועל המזרחי ישב בבית דין הגדול של הרבנות הראשית המוחרמת על ידי רבה של בריסק והחזון איש, וכאן עשה את הסיבוב המתאים עד שהפך להיות מנהיגם של מי שלפני שלשים שנה ראו בו כופר ואפיקורס מי שמשרת את המינים הציונים והלאומיים
כשהנהגה עברה לידי הרב שטיינמן, אם חכם היה גרוסמן, היה משחק אותה יפה תקופה, וממשיך להחזיק במעמדו, המהפך היה אולי בתחום של התוארים, הוא לא היה יכול להכות בכל מי שבא לו כפי שעשה עד כה, אבל אלו הם החיים, אי אפשר להשיג את הכל בכל מצב ובכל זמן, לעיתים חייבים להמתין. את טיפ טיפת החכמה הזו, לא היתה לו, מפני שראשו בהימורים ולא במציאות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.