60 שנות הנהגה של הרבי מבעלזא חינך את הקנאים וסאטמאר שהיום מודים בטעותם - ההיסטוריה שלי עם מלחמות בעלזא ב'עדה החרדית'

השבוע מלאו 60 שנה להנהגת הרבי מבעלזא, ולא רק להנהגתו אלא למהפכה שהתחוללה בבעלזא וביהדות החרדית, לא מדובר בהכתרה רגילה, אלא במלחמה פנימית וחיצונית, נרשמה היסטוריה שעוד ילמדו אותה, הרבי הזה הוכיח עצמאות משלו רץ מצד לצד בלי חשבון, לעיתים צעדים חכמים ולעיתים נחל אכזבות. אבל כאשר מסכמים את השנים, הוא עשה את הלא ייאמן. הוא לקח על עצמו חסידות וקהילה שהייתה מעורבת שחלקה בצד של הקנאים וחלקה אגודאים, ראש הקהל של בעלזא הרב שמחה בונם קליין ז"ל היה נציג אגודת ישראל בעירית ירושלים, כאשר מאידך המוסדות התנהלו על פי שיטת 'העדה החרדית' שלא לוקחים כסף מן המדינה

כאן נזכיר בקיצור נמרץ כי בבעלזא פרצה מלחמה קשה האם למנותו ואם כן מתי. הצעירים רצו אותו,  המבוגרים אמרו כי הוא עדיין צעיר אסור לשכוח הוא היה בסך הכל בן 18, הכל כינו אותו 'הינוקא מבעלזא', הוא מאוד רצה להיות רבי ומיד, מקורביו עשו הכל שזה יקרה, אבל מאידך קמו לו מתנגדים מבפנים שכינו אותם 'מורדים' שלא הסכימו בשום אופן שבגיל כזה כבר יהיה רבי

ההכרעה נפלה בבית ה'בית ישראל' מגור ששאל אותם האם יש לו 30 חסידים, אמרו לו יותר, הוא ציוה עליהם שמביתו יילכו מיד להכתירו וכבר באותו יום הכתירו אותו בניגוד לדעת 'המורדים' שקראו למלחמה עליו ומאז החל במלכותו שהייתה קשה בשל המלחמה הפנימית עד שתפס את ההנהגה, ויתר על 'המורדים' ואחרים שפרשו מבעלזא, ויצא לדרך כאשר הוא בונה את המוסדות וזה לא היה קל, העזרה מצידה של סאטמאר ו'העדה החרדית' לא באה כפי שהם עושים היום, והחליט לעשות צעד שזעזע את אמות הסיפים

היה זה במוצאי שמחת תורה ב'שטייענדיגע תורה' הוא הכריז שהחליט לשנות את בעלזא אידיאית, וכי מעתה יקחו כסף מן המדינה, הוא הסביר לחסידים כי השיטה של לא לקחת מטופשת, מפני שמשאירים את כספי המיסים של החרדים בידי החילונים הנהנים מכספי החרדים. עדיף לקחת ושהכסף יחזור לכיס החרדים. כאן נסביר מה הייתה טענת סאטמאר מדוע שלא לקחת, 'כח הפועל בנפעל', לטענת רבי יואל מסאטמאר כאשר לוקחים כסף מן הציונים הכח של הכסף הציוני חודר במוסדות שנהנים מן הכסף הזה ומשפיע רע על התלמידים, ולכן אסור לקחת מהם. יצויין שרוב גדולי ישראל חלקו על ר' יואל בענין זה בטענה שהכסף הזה משמש את בתי הכסא של המוסדות והוצאת דומות, ואילו כסף שמשקיעים בחינוך מגיע מתרומות של נדיבים

אפשר לכתוב ספר שלם על הויכוח הזה אזכיר כאן רק בכמה מילים מטענות גדולי ישראל נגד ר' יואל שגם מתרומות חלקם הגדול בא מנגידים שעושים כסף בדרכים אפלות של גניבה גזילה והונאה. למשל היה זה אדמו''ר - ידוע מאוד - שהיה מחזיק מתים בפריג'ידרים ולוקח עליהם כסף מן הממשלה בבתי האבות שלו. הרבה מאוד כסף עשו בדרכים לא ישרות, ואם נקבל את טענת רבי יואל על כח הפועל בנפעל מה עם הכסף הזה, הלא מחדירים כוחות רעים לחינוך החרדי

'העדה החרדית' החליטה לצאת למלחמה נגד הרבי מבעלזא לא רק מפני ששינה את ה'שיטה', הם איבדו קהילה גדולה שנמנית עליה, ופרצה מלחמה שהייתי מעורב בה בענק. באותו זמן כבר היה לי עיתון משלי, וכאשר 'העדה החרדית' החלה לפעול באלימות פרצו לבית הכנסת של בעלזא עשו שם חורבן הם הפעילו אלימות נוראה נגד בעלזא, התייצבתי לצידה של בעלזא, הייתי העיתון היחיד אז שלחם ב'עדה החרדית' נגד האלימות שלה - עדיין לא היה לבעלזא את 'המחנה החרדי' הם פתחו כמה שנים אחרי - טענתי כי לכל רבי מותר להחליט ולעשות כפי שהוא מבין, איני מתערב בויכוח על ה'שיטה' כפי שהם מכנים 'השקפה', אבל האלימות ובבית כנסת פרעות כפי שעשו הנאצים וצוררי ישראל בשנים עברו זה מעשה שאסור לעשות

מדובר בסיפור ארוך ואדלג על הכל כמעט, אגיע לצד האחר שגרם לי קצת להתרחק מבעלזא, כאשר הרב שך הכריז מלחמה על החסידים הרבי מבעלזא הצטרף להרב שך ואף נתן להרב שך הלוואה בסך של שתיים וחצי מיליון דולר להקים את 'דגל התורה', ועל פי ההסכם הרבי מבעלזא אמור היה להיות מספר שתיים להרב שך וכאילו מי שעומד בראש החלק החסידי ב'דגל התורה' אבל מהר מאוד התפכחו בבעלזא והבינו שהרב שך ניצל אותם לבחירות בלבד, הם נחלו אז מפלה נוראה מפני שאגודת ישראל הכניסה 5 מנדטים ו'דגל התורה' את השני הכניסו לאחר מאבק משפטי ארוך, ובעלזא פרשה מ'דגל התורה', הם הבינו כי מנצלים את הרבי שלהם לפוליטיקה ואין לליטאים כל ענין לעשות מן הרבי שלהם 'גדול' במושגי הליטאים

גם כאן ההיסטוריה ארוכה מה שהביא את בעלזא לאגודת ישראל ואיך צירפו אותם ובאיזה דרך, ומאז הרבי מבעלזא פיתח חזק את מוסדותיו בנה חסידות ענקית, בנה 'בית מקדש' בירושלים בית כנסת שהיה אז הגדול ביותר, - לפני כן היו ברחוב אגריפס מאחורי 'שערי צדק הישן -  ולאט לאט חינך את הרבי מגור ולא נכנע אליו. בגור היו בטוחים כי הרבי מבעלזא יאמר אמן לכל גחמה גוראית, אבל הרבי מבעלזא במשך השנים הראה לכל מי שצריך כי הוא עצמאי וההחלטות שלו שונות ואינו מוותר עליהם. יצויין כי אחת הסיבות מדוע 'מועצת גדולי התורה' של אגודת ישראל מתקשה לפעול הוא בשל המחלוקת בין גור לבעלזא שזה ענין ארוך ונשאיר זאת להזדמנויות אחרות

כאשר אני מסכם 60 שנות הנהגה של הרבי הנוכחי מבעלזא, שזה כמעט מספר שיא של הנהגה של מי מגדולי ישראל הקודמים, הוא הקים קהילה לתפארת, אפשר להתווכח על הצביון והחלוקה הפנימית יש מי שרואים בה ברכה ויש מי שרואים בה הרבה פשרנות, אבל מה שכן, יש לו חסידים נאמנים ושרופים אוהבים אותו אהבה גדולה, בגור מקנאים בו, יש לרבי מבעלזא בן יחיד ה' הציל אותו ממחלוקות פנימיות על הירושה מי שיחליף אותו. בימינו כאשר מבקשים לאחל למישהו אריכות ימים אומרים שתזכה לראות במחלוקת בבעלזא זו תפרוץ אצל הנכדים שהם רבים, ויש גם נינים, ואם חשבתם שבויזניץ יש רק 14 אדמורי"ם בינתיים, אז תמתינו למה שיהיה בבעלזא בדור הבא ואחריו אם חלילה וחלילה המשיח לא יבא קודם

למרות שאני חלוק על הרבה דברים שעשה הרבי מבעלזא, אבל אומר את האמת כמות שהיא, הוא עשה עבודה מצויינת, הוא הקים קהילה לתפארת, הוא הצליח היכן שאחרים נכשלו, ועל זה כל הכבוד לו. הוא ירשם בספר תולדות החסידות של דורנו כאחד מן המיוחדים שידע להרחיק יועצי אחיתופל והיו לו הרבה כאלו, הבן תפס כבר מזמן את ההנהגה, ואם יהיה חכם ישמור שיהיו סביבו רק יועצים טובים וחכמים הוא יצליח להמשיך בעתיד את הירושה שמשאיר לו אביו. לא תהיה זו מלאכה קלה בציבור כל כך גדול, אבל מה שכן, בעלזא זכתה לשם טוב למרות המחלוקת הקשה עם מחנובקה ולמרות כל כך הרבה סיבובים של פוליטיקה פנימית משפחתית קהילתית ואחרת. בסאטמאר ב'עדה החרדית' והקנאים למיניהם אוכלים את עצמם מרוב בושה הם הבטיחו לחסל את הרבי מבעלזא ולא להשאיר ממנו זכר, ובסופו של דבר בעלזא חיה וקיימת ואילו הקנאים עסוקים בהפגנות ובאלימות ולא הביאו לעולם ברכה כלשהי. בעלזא הקימה דור לתפארת, ועל כך שוב כל הכבוד לרבי מבעלזא

חיים שאולזון

מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו - הליכוד עולה ב-2 מנדטים החרדים יורדים ב-4 מנדטים

כל הסקרים מראים כי החרדים בסימן ירידה, ש"ס ו'יהדות התורה', למרות שהילודה אצל החרדים גדולה, ושיעור הצעירים החדשים שיצביעו זו הפעם הראשונה, מספרם של צעירי החרדים גדול מן האחוז שלהם בציבור, ובכל זאת הסקרים מראים כי החרדים יקבלו הפעם הרבה פחות. ומי יקבל את קולות החרדים לא תאמינו, הליכוד עולה בשתי מנדטים לפחות על חשבון ירידה של ארבעה מנדטים לפחות אצל החרדים, ועל פי סקרים אחרים החרדים יאבדו הפעם 6 מנדטים, והסיבה חוסר האימון שיש במפלגות החרדיות על היום שאחרי הבחירות, ישחקו עם הקולות שלהם לחזק את השמאל דבר שרוב רובם של החרדים לא רוצים

מי שמעוניינים שהחרדים יאבדו מנדטים הם השמאל מתוך חשבון שזה מקטין את הכוח של הימין, למרות שעל פי הסקרים הימין שומר על חלק מן המנדטים הללו. והשאלה היא האם זה טוב לחרדים או שמא בבחירות הקרובות אנו החרדים נחטוף את המכה הכי קשה מכולם מפני שעשינו את כל הטעויות האפשריות בקדנציה האחרונה. המשחק נגד הימין גרם לנו נזק של מנדטים, החל מגור מה שעשתה ל'יהדות התורה' בפרישתה מהקואליציה הימנית, ודרך הרב יצחק יוסף שהזיק לש"ס בצורה שקשה יהיה לתקן, זו מאבדת מנדטים בגלל הדיבורים שלו כי עדיף ללכת לקואליציה שמאלנית

עוד דבר וחמור קורה לחרדים איבוד ההנהגה אין עוד הנהגה חזקה כזו שתוביל את הציבור. הפילוג הפנימי גרם שאין מקום אחד היכן שההנהגה שם חזקה. באגודת ישראל אין הנהגה בכלל, לכל קהילה המנהיג שלה, ואף אחד מהם אינו מנהיג כלל החסידים. בעולם הליטאי הפיצול כבר הרבה שנים ועתה עוד יותר בשל פיצול קשה אצל השונאים, אין כמעט עמדה שהכל שלמים עימה מה שאומרים יחד זה בהכרח, ועתה גם מבינים כי עשו טעות להילחם בנתניהו כאילו שהוא האשם שאין חוק גיוס דבר שכל ילד יודע היום שמצידו זה היה קורה, מי שלא רצו זאת הם גדולי ישראל, ובנוסף בג"ץ לא היה מאשר את החוק

בניגוד לעבר שהציבור החרדי היה מאוד שמרן ומציית פחות או יותר לגדולים, גדל דור חדש שלא מוכן עוד לקבל עמדת גדולים בטענה כי אלו מגיעים מן הגבאים והנכדים שעליהם משפיעים עסקנים מושחתים. ראינו זאת בחוק המעצרים, הגר"ד לנדו ביקש לדעת האם זה יעבור את בג"ץ ואריה דרעי היה זה שמכר לבית הגר"ד לנדו שזה עובר את בג"ץ ולכן הגר"ד הסכים לחקיקת החוק, והתברר כי דרעי עבד על בית הגר"ד לנדו

קם גם דור של 'חרדים מודרנים' שדעותיהם שונות משל ההנהגה המובילה. בבית שמש הליטאים נאלצו להיכנע לליטאים המודרנים ומינו אחד משלהם לראשות העיר. עתה בערב הבחירות לכנסת הם מתמודדים עם סוג אחר של אנשים שאין כל ביטחון שהם בכיסם, הם רוצים לראות מועמד משלהם ברשימת 'דגל התורה' אחרת יעדיפו מפלגות אחרות לא חרדיות

הנפילה החרדית היא בת שלשים שנה לפחות. הגידול הטבעי של החרדים אמורה הייתה להכפיל במשך השנים את הייצוג ואנו עומדים על אותו מספר, מפני שהאחוז שמורד בהנהגה הולך וגודל בכל שנה, וזו הסיבה מדוע קמה הנהגה אנטי גדולי ישראל שעובד עם הצבא בעולם החרדי נגד דעת הגדולים, דבר שלא יכל לקרות בעבר. אלו יעשו הכל שהחרדים יחטפו את מכת המכות בבחירות הקרובות להכריח אותם לעשות בחירות פנימיות או לפחות להחליף את הנציגים בכנסת

אם ל'יהדות התורה' אין לפחות 10 מנדטים פירושו שיקבלו הרבה פחות מן הכמות הקיימת. לקבל 8 פירושה נפילה נוספת, ואם יקבלו רק 6 כפי שיש מי שחוזים לה בשעה זו, הם מאבדים כמעט את מחצית החרדים שיבחרו במפלגות אחרות

גם ש"ס בבעיה מפני שבבחירות הקודמות לפחות שני מנדטים הם קיבלו ממי שלא אוהבים את 'יהדות התורה', ועתה בגלל החשש שילכו לקואליציה עם השמאל הם יחשבו מאה פעם אם להצביע להם, הם יעדיפו מפלגה אחרת שלעולם לא תתמוך בשמאל האנטי יהודי ודתי

עדיין לא מאוחר ואפשר עוד לתקן על ידי הבהרות והתחייבויות לשינויים ולעמדה שתבטיח כי בכל מצב לא יתמכו בשמאל ובעמדותיהם בכל נושא. לנציגות הנוכחית לא מאמינים מדובר במי ששיקרו ועבדו על הגדולים מתוך חשבון שככה הם גם יכולים לצפצף על הציבור מפני שאינם זקוקים להם. המצב הזה מוביל לחורבן והרס העתיד המפלגתי חרדי, הדור הבא אינו עוד בכיס שלהם, הצעירים מקצינים וזה בא על חשבון אי השתתפות בבחירות שגם כאן זה קורה רק בגלל התנהגות החכי"ם החרדים האומרים כי הם פועלים על פי הוראת גדולי התורה, ושוכחים שקם דור חדש המאמינים כי הם קובעים לגדולי התורה כמו הקנאים, ולא גדולי ישראל יכתיבו להם. בנושא הישיבות אנו רואים הקצנה השקפתית וכאן החורבן הגדול, נוטים יותר לקיצוניות ואלימות וכל זה קורה בגלל שהחכי"ם החרדים לא ניצבו לצד בני הישיבות ברגעים הנכונים, הם עושים רק בהכרח כאשר באים מים עד נפש ולא כאשר היו צריכים להיות הראשונים להראות כי הם דואגים לציבור. עצרו כל כך הרבה מבלי שהחכי"ם החרדים עשו דבר למענם. גם אם יטענו שעשו, הציבור לא הרגיש זאת ועתה הם משלמים את המחיר, רואים בהם בוגדים מי שבגדו בשעת אמת בנעצרים ובבני משפחותיהם. כך ב'דגל התורה' והרבה יותר בש"ס שם דרעי נזכר בהם רק לאחרונה השאיר אותם בבית הסוהר מבלי שבא לבקרם, שלח חכי"ם זוטרים וחשב שזה מספיק לא קלט כי הוא מאבד את הבסיס שלו בציבור

הקטנת מספר המנדטים של החרדים פירושו מכת המכות לימין ובעיקר לחרדים שיאבדו את כוחם ולא יתחשבו בהם יותר גם לא בשמאל. נכון שהשמאל זקוק לכמה חרדים בודדים שיתמכו בהם, וזו הסיבה מדוע כל כך הרבה לא יצביעו לרשימות חרדיות מחשש שזה מה שיקרה. אסור לשכוח כי כל הפעילות שנעשית ברחוב החרדי לאחרונה ממומן מכספי השמאל שמעוניינים בפירוד ופילוג החרדים ובעיקר בהקטנת כוחה הציבורי, ועל פי הסקרים הם מצליחים בכך

כאמור, עדיין לא מאוחר יש לנו עוד קצת זמן לתקן, אבל האם נצליח, זו שאלה קשה, האם נהיה חכמים מספיק לדעת איך לפעול בימים כאלה ומה לעשות בשביל להחזיר את אימון הציבור בהנהגה, ימים ידברו

חיים שאולזון 

חרדים צעירים חסרי אחריות משרתים את השטן

אין אפילו מינימום של ספק שזקוקים אנו החרדים שינוי רציני בצורת בחירת הנציגות החרדית. המציאות  שחמישים שנה כבר לא היו בחירות פנימיות באגודת ישראל - שאז הייתה מאוחדת חסידים וליטאים - הוא עוול משווע וחייבים לעשות הכל שיהיו בחירות כאלו גם כאשר גדולי ישראל בוחרים את הנציגים. קודם יש לשמוע את מי רוצה הציבור ואז על הגדולים להחליט. חשוב שהגדולים ישמעו את הציבור. במצב שנוצר העסקנים קובעים ומכתיבים לגדולים, מנצלים מצבים פנימיים שלא כאן המקום לפורטם וממשיכים לשבת על הכסא למרות שיש להם שם רע בציבור המואס להצביע עבור חלקם לפחות

שנים שאני זועק את הזעקה של בחירות פנימיות וכי זה חובה אסור להמתין יותר, צריך שימצא מי שיפנה לבית המשפט בנושא אם אי אפשר בבית דין המקובל על הצדדים. הבעיה שלנו שאין בית דין שלא מפחד מגדולי המפלגות החרדיות. זו הסיבה שבהרבה עניינים מכריעים בסופו של דבר השופטים ולא הדיינים. את המאבק לבחירות פנימיות היו צריכים להתחיל שנתיים לפני הבחירות ולא ברגע האחרון כשאין כבר זמן למפקד ובחירות

ובכל זאת, כאשר אני רואה איך שמנהלים קמפיין מופקר בצורה הכי בלתי אחראית להחדיר את פלוני או אלמוני ברשימה, מבלי שאיש בחר בו לתפקיד הזה, וכאשר קיים חשש שגורמים המבקשים לפלג את היהדות החרדית כפי שהעידו לאחרונה מי שהיו חלק מזה, חייבים לדבר כאן ברחל בתך הקטנה ולהעמיד את מי שצריך על מקומו

האל"ף בי"ת ולפני כל חישוב אחר, חייבים להבטיח שהכוח החרדי יהיה חזק וחלילה שלא יאבדו מנדטים בגלל שלשמאל יש ענין להקטין את הייצוג החרדי. אם מישהו רוצה באמת להתמודד, ההיגיון אומר שהיה עליו לפחות במשך שנה לארגן ציבורים גדולים כולל רבנים שיעמדו לצידו ולהבטיח כי יהיו מספיק גדולים תומכים בשביל שיצליחו לעבור את אחוז החסימה. הבעיה החרדית היא, שכל אחד מאמין שרוב הציבור בבית הכנסת שלו. בגור בטוחים שהם 90 אחוז מן הציבור וכל היתר בקושי מגיעים לעשרה אחוזים מכלל הציבור, ככה בבעלזא ויזניץ ועוד מקומות, הם לא קולטים כמה החרדים מונים ובכל כך הרבה קהילות, וכי לעבור את אחוז החסימה זו משימה קשה, מפני שצריכים לכך לפחות כמאתיים אלף איש שיצביעו בעדך, ואם אינך מסוגל להביא מספר כזה, אסור לך להתחיל. מה שכן, תפתח סיעה חרדית במפלגה שתבחר ושם היכן שעוברים את אחוז החסימה תבקש שיצביעו עבורך ולא לשרוף קולות

שלשה קמפיינים מתנהלים בימים אלה בעולם החרדי ואתחיל מן הספרדי. מפלגה שהקימו בנתיבות, ואיני יודע מה מצבה כרגע, את זה נשמע מאוחר יותר נבחן אם יש להם סיכוי לעבור את אחוז החסימה. בעיריות הם הצליחו בגדול אבל לכנסת זקוקים להרבה מאוד קולות. להם כמו לכל האחרים אומר, כי אם הם עוברים את אחוז החסימה ומאשרים זאת המומחים למספרי בחירות, שירוצו ברשימה משלהם. אבל אם אין סיכוי שיעברו את אחוז החסימה, האחריות מחייבת שלא לשרוף שניים או שלשה מנדטים ולשרת בכך את השמאל

הקמפיין האחר הוא של הרב אלבום בשם 'הקהל', טוב שהוא מעורר את הציבור לנושא, אבל האם הוא מסוגל לעבור את אחוז החסימה לבד קשה להאמין. מה שכן, אם הוא יצטרף לרשימה אחרת שיש לה בסיס גדול, ויש היום רשימה כזו אולי יצליח. לבד קשה להאמין ואם בערב הבחירות אין לו מספיק קולות הוא חייב לסגור את הרשימה ולהבטיח שהקולות שתומכים ברשימה שלו שיצביעו למפלגת ימין אחרת, חלילה לא לשרוף קולות

ובאשר לבודד שרוצה להשתחל ב'יהדות התורה' אין ספק כי הוא נשלח על ידי גורם חיצוני שמבקש להרוס ולא להבטיח את ייצוגו. 'יהדות התורה' בנויה מסיעות, שיסביר לנו הצעיר הנחמד איזו סיעה תפנה מקומה למענו? האם שכח מה קורה בין ויזניץ לבעלזא על מקום ריאלי אחד? ובמיוחד בבחירות הקרובות - על פי פסק דין - כאשר ויזניץ מיועדת למקום השמיני והחצי ריאלי? אם אותו צעיר היה מנהל את המאבק שלו בתוך סיעה ב'יהדות התורה' אפשר היה להבין. אבל לתבוע שיציבו אותו ברשימה, אולי  זה ילך לו, אבל הוא לא יקבל מקום ברשימה לפני העשרים ורחוק ממנו

טוב שהנושא על סדר היום, חשוב שיידעו ראשי 'יהדות התורה' שהציבור רוצה לבחור את נבחריו, מדובר באחוז גבוה מאוד שלא מרוצים מהסדר הנוכחי. הגיע הזמן לתבוע מהגדולים שהם יורו על בחירות פנימיות. אבל למרות הזעם בציבור על הדרך הזו ועל ששוב נעבור סיבוב של נכדים וגבאים שיכתיבו מי יישב בכנסת, אסור לקלקל, כל קול חרדי חייב להיות כזה שהוא מצביע לרשימה שהקול שלו שם נספר ולא נשרף

חיים שאולזון

'מעצר בני הישיבות' מגביר את המלחמה ב'ציונות'

כואב לשמוע שחרדי נעצר ובפרט כאשר עוסקים בבני ישיבות שכל מעצרם הוא מפני שהם בישיבות וגם אם לא, מפני שהם 'חרדים'. לא שומעים על מעצר חילונים וגם אם יש כאלו הם מוצאים דרך איך להשתחרר בטענת 'מצפון' ודומיה, השבוע בג"ץ חיזק את הצו הזמני נגד החוק שפירושו להמשיך במעצרים, והשאלה האם הם משרתים את מטרתם, או שמא דווקא הצעד הזה משרת אותנו החרדים בתחומים אחרים

השופטים מאמינים כי החרדים מפחדים ממעצרים ולא קולטים כי התחילו להתרגל לחיים האלה, וכמו שחיו ברוסיה הצארית ובמדינות השמד היכן שרדפו יהודים והתרגלו לחיים האלה ככה גם בישראל צעירים יודעים כי יבא תורם להיעצר רק מפני שהם לומדים תורה. להיות 'עריק' זו לא בושה, ההיפך, אצל החרדים זה כבוד, וכאשר יוצאים משם מקבלים אותך בכבוד מלכים ויש גם מי שמסייעים לעצורים שבסופו של דבר רק הרוויחו מכל יום שהיו במעצר. אם יש מי מן השופטים שחושב שגדולי התורה ישנו דעתם בנושא הגיוס לצבא, חי בעולם לא מציאותי. ראשי הישיבות מנסים להגיע להסדר שיאפשר לפחות למי שלומד להמשיך ללמוד, אבל בסופו של דבר הם ייאלצו לקבל את הגישה החסידית התובעת להילחם עבור כל חרדי שלא משרת מפני שמדובר בצבא מחלן

קורה משהו שפקח את עיני רבים שדווקא המעצרים הם אלו שמרחיקים את החרדים מן החילונים, מקצינים עד כדי שבשמחות ובכל אירוע כמעט, שרים 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים' שיר שהיה שייך לנטורי קרתא במשך שנים לא שמעת את החרדים הלא קנאים שרים את השיר הזה. היום בכל מקום שרים את השיר בהתלהבות כולל היכן שלא חלמת ששם יאפשרו לשיר את השיר הזה, והכל בזכות המעצרים. כל עוד רק הטילו סנקציות כלכליות היו מי שלא היו מעיזים לשיר 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים', מאז המעצרים כולם מקצה לקצה כל החרדים שרים זאת ומחדירים קיצוניות חזקה בצעירים נגד הציונות וראשיה

מבחינה זו הם עשו לנו טובה גדולה, במשך שנים אנו משתדלים להסביר לדור הבא את הסכנה של התקרבות בין חרדים לחילונים, וכי עליהם לדעת שכל מה שהחילוני רוצה הוא לחלן את החרדי. הם עושים זאת דרך הצבא ודרך אנשי המזרחי המבקשים להחדיר מזרחיסטיות בציבור החרדי בצורה דתית להכיר כאילו באתחלתא דגאולה ועוד עניינים כאלו, הם משכיחים את הויכוח האידיאולוגי המר והקשה שהיה בין החרדים למזרחי מאה שנה לפחות ועוד יותר. הם רוצים שהחרדים יהיו 'שוויוניים' לחילונים שאין סכנה גדולה מכך

בזכות המעצרים  הציבור יקצין יותר ויתרחק מהם ואף ילחם בהם מלחמת חרמה עד כדי שחרדי כלשהו לא יוכל ללכת לצבא, יהיה עליו לבחור בין הצבא לבין החברה החרדית, ואז גם אם יהיו להם כמה מאות בכל תקופת גיוס, זה לא מגיע לאחוזים בודדים מכלל הציבור שלכאורה היה הולך אם הצבא היה 'חרדי אידיאית' ולא רק בתחפושת

נכון כואב לשמוע כי נעצרו בחורים ואברכים, וכואב לשמוע שלא נותנים לחסידי ברסלב לטוס לאומן. בברסלב היו כל כך הרבה שאהבו את המדינה ואת הציונות, בכל פעם שלא מאפשרים לברסלבים לטוס לאומן, הציונות קונה אוייבים, ובשל כך בלבד עלינו להודות לה'. חבל רק שמה שהיה צריך לקלוט בדרכי הסברה קולטים בדרך הקשה

חיים שאולזון

חוצפתם של המזרחניקעס שאינם מקבלים אידיאה חרדית - לעומת זאת עם ציונות אנטי דתית הם מוכנים לחיות

רואים זאת שוב והשבוע בבית המשפט העליון שופט עם כיפה סרוגה לא יכל לקבל עמדה אחרת שונה משל המזרחי בעניין החובה לשמור על הנפש לא פחות מאשר להתגייס לצבא, ולא רק הוא, השופט האחר עם הכיפה הסרוגה לא רצה לשמוע 'חרדי' מן החשמונאים שמא ישמע 'חרדיות' ויחשוש להגיב בנוסח מזרחיסטי, מפני שזה יוכיח את האמת כי שניהם אינם שופטים, הם מיסיונרים המבקשים להכתיב לשני דרך חיים

היו אלו כמה דברים ששניים מהם עקרוניים, הראשון האם מותר לרבנים לחשוב אחרת מן השופטים כאשר עוסקים בעניינים הקשורים בהלכה. כאשר עורך הדין החרדי ניסה להסביר מדוע הרבנים החרדים סבורים כי שמירת הנפש אינה פחות חשובה משמירת הגוף הוא לא מוכן היה לקבל זאת, דחה את הרבנים וקבע קביעה כאילו שככה צריך להיות

השופט עם הכיפה הסרוגה האחר, ידע כי המפקד של החשמונאים יסביר מדוע יחס השופטים לנושא החרדי טעות, ומלכתחילה לא רצה לשמוע אותו לא נתן לו רשות דיבור. הוא בסך הכל רצה להסביר שהמעצרים הורסים את הגיוס וכי גם החיילים ב'חשמונאים' סובלים, ומי שאמורים היו כבר להתגייס לא מתגייסים בגלל המעצרים, והשופט לא רצה שהדברים ישמעו בבית המשפט מפני שאז הוא בבעיה איך הוא יסביר את הדברים, האם המטרה היא גיוס חרדים לצבא או שהמטרה היא לרדוף חרדים ולא לגייסם לצבא

שניהם באים מאותו בית מדרש של המזרחניקים, שם מלמדים על פי שיטת הקנאים, שגישתם אחת, אסור לשמוע מישהו אחר, ואפילו אם רב יאמר אין לזה ערך מפני שהרב צריך לקבל את דעת הקנאים ולא הקנאים דעת הרב. - כך הם עשו לרבי מסאטמאר כאשר התיר בחירות לעיריות, והם יצאו במודעות ענק של 'רבנו סר מן הדרך' - ככה עשו המזרחי בכל השנים, כפי שהיה אומר ד''ר יוסף בורג שעמד בראש הרשימה ועוד אחרים במפד"ל שהם מכבדים רבנים אבל להכריע העסקנים יכריעו ולא הרבנים

הגישה הזו של המזרחניקים גורמת שלחרדים לא תהיה ברירה ולהילחם עד הסוף מפני שמדובר ביהרג ואל יעבור. אין עם מי לדבר, הם אינם מתווכחים אידיאית הם רוצים שיקבלו דעתם גם אם זו נגד דעת תורה. הם אמנם אומרים כי הדעת תורה שלהם מחייבת שירות בצבא אפילו אם הוא מחלן, אבל אנחנו אומרים להם שוב, בצבא מחלן לא נדרוך נילחם עד הסוף עד שהצבא יבין כי רק חטיבות חרדיות באידיאה ולא במילים מכובסות יאפשרו לחרדים לשרת מבלי שיפלו בפח של המיסיון המזרחיסטי, ולא בפח הציוני והלאומי שהושתתו על יסוד האנטי תורה ומצוות

השופטים חושבים שאם יעצרו חרדים יתגייסו לצבא הם טועים, בסופו של דבר הרבנים ייאלצו לעשות צעד של איסור חמור על כל החרדים מקצה לקצה לשרת בצבא המחלן, ואז גם מי שירצו להתגייס כבר לא יוכלו ינדו אותם בחברה החרדית. ראו מה קורה היום לחיילים שנכנסים עם בגדי הצבא לאיזורים חרדים, הם נאלצים לברוח ואם לא הצליחו הם זקוקים לשוטרים שיבואו להוציא אותם מן השכונות החרדיות

על המזרחניקעס לזכור שיש מפקד עליון מעל החוק ומעל הצבא ומעל כל מפקד אחר, שנתן לנו תרי"ג מצוות ואוסר עלינו לשרת בצבא מחלן, צבא ששרף עשרות אלפי נשמות, מי שנכנסו שומרי מצוות ויצאו משם בלי תפילין בלי שבת ובלי כיפות. החרדים ילחמו עד שמשיח יבא ויגאל אותנו מידי הציונים החילונים והדתיים, צוררי תורתו של הקב"ה

חיים שאולזון

מופרעים חסרי חינוך - לרקוד על דם מתים יהודים - כך נהגו הנוצרים והמוסלמים

הכוח היהודי היה תמיד בחילוקי דעות בגישות אחרות, בכל הזמנים העם היהודי חלק זה על זה, ולכן הקב"ה מלכתחילה יסד והשתית את העם היהודי על יסוד של שבטים, על מנת שכל אחד יחיה על פי הדרך שלו הנוסח שלו ואינך צריך לקבל את דרכו של האחר. אפילו חנוכת הנשיאים הקב''ה חילק אותם ל-12 ימים למרות שיכלו לעשות הכל ביום אחד, הקב''ה רצה שכל אחד ירגיש שיש לו מקום משלו אצל הקב''ה ואינו חייב לעשות כמו האחר, אף אחד לא יגיד לו איך להקריב. הקב"ה קבע לכולם את אותו סדר קרבנות, אבל באשר לסגנון הדרך ובעיקר הנוסח לכל שבט היה סדר משלו, ואסור היה לאף אחד להתערב בנעשה אצל השני

הציבור החרדי מאז יסודו היה חלוק בהמון דברים. החתם סופר קבע יסודות אבל מכאן ואילך שכל אחד יעשה זאת בדרכו כפי שהוא מבין שיצליח, וגם כאשר יש מי שחורג ועושה לא כמו שצריך, אתה חייב להוכיח, אבל אסור לך לשאת חטא, ובמיוחד כאשר עוסקים במי שהלך לעולמו. הגמרא אומרת כל המקדש על מנת שאני צדיק גמור מקודשת, ומדוע? מפני שמא הרהר תשובה, וכשאדם חולה אין ספק שהיו לו הרבה הרהורי תשובה, ואז אתה החוטא ולא הוא

מתוך בירור שעשיתי בעניינו של המדובר, הוא התעסק בדבר חשוב לסדר פרנסות לחסידי בעלזא ולאחרים שרצו זאת, הוא עבד חזק על איך שמסדרים לימודי מקצועות מבלי שיצטרכו לשלם, והוא מצא את הדרך עם הצבא שהסכים להדריך וללמד חרדים מקצועות בחינם עוד בטרם שהתגייסו ולפני שפרצה המהומה הגדולה על מעצר החרדים לפני שנה ועוד קודם לכן על ידי בית המשפט העליון שהרים חרב על הישיבות. הוא נקלע לבעיה, מצד אחד הפרנסות חשובות ומאידך היהדות החרדית נקלעה למצב שאסור לסייע למי שמבקשים להחריבה, והוא בחר להמשיך בדרכו למרות המצב שנוצר, וכאן אפשר להתווכח בנושא ולא להסכים עמו, אם כי אומרים כי כל מה שעשה היה יחד עם הרבי מבעלזא, אז הטענה כאן חזקה נגד אותם מופרעים, שאם יש להם טענות בבקשה, תפנו לרבי מבעלזא ולא לחסיד שלו שעשה מה שעשה בהסכמתו

מתוך ניסיון בעבודת הכתיבה שלי במשך של כשישים שנה, אחד הדברים הכי קשים שהשתדלתי בכל מקום הוא לעסוק בנושא ולא באדם. לעיתים אין ברירה מפני שמדובר באדם שהכתיב דרך ושיטה או מסוכן לציבור ואתה חייב להילחם בו. אבל במי שאינו כזה עליך להתמקד בנושא ולא באיש, גם אם לעיתים חסר הרבה חומר לא יכולים לכתוב הכל מפני שאז פוגעים באדם. ובמקרה הזה, עשו הקנאים כמו שהם עושים גם במקומות אחרים את אחד הפשעים הכי גדולים. האדם חולה בצורה נוראה, במקום להתפלל עליו ולבקש רחמים, איך ששמעו שהלך לעולמו פרצו בריקודים ובבוקר חילקו לעקאך ובראנפן והכריזו 'באבוד רשעים רינה', דבר שהוא הרבה יותר גרוע מפשע

אין חולק כי ר' עמרם בלוי היה אחד הקנאים הגדולים בדור הקודם המפגין מספר אחד ביהדות החרדית מי שרדף אחר כל מי שעסק בעניינים דומים, אבל כאשר נקלעו לזמן של שמחה או אבל, הוא לחם בכל מי שהפריע,  לעיתים הוא היה בא למקום השמחה או האבל לגרש את הקנאים ולא לאפשר להם להפריע, הוא ידע את גבולות המותר והתנגד למעשים כאלו. את המינימום הזה לא הספיקו הקנאים הסיקריקים המחבלים העדה'ניקעס והסאטמארים ללמוד ממנו, ועשו מעשה אשר לא ייעשה, ואין זה פלא מדוע הרבי מבעלזא יצא מגדרו ויצא ללוותו למרות חולשתו, הוא  רצה בדרך שלו למחות על מה שעשו לו

איני חשוד לתמוך בעידוד לגיוס לצבא מחלן, אני לוחם שנים נגד החילון של הצבא, וישנם מי שאומרים שבימינו אני לוחם יותר מן הקנאים ומוסר את נפשי למען העניין, ולכאורה הייתי צריך להיות הראשון לצאת נגדו, וכאן ההבדל בינינו, גם כאשר חובה להלחם ובכל מי שמגייס לצבא מחלן בכל דרך שהיא, החובה כפולה ומכופלת לדעת היכן הקו האדום שאותו אסור לעבור

חיים שאולזון

מה שטוב לנתניהו טוב לחרדים - מה שטוב לאיזנקוט רע לחרדים

הטיפשות אצל העסקנים החרדים במיוחד החכי"ם שבהם, עובדת שעות נוספות, במקום להתייחס לתוכן מתייחסים לאיש ולא קולטים איך שאתה מדבר נגד עצמך טובתך, ומוכן למכור את האידישקייט כולה למען אינטרס פוליטי אישי שאין בו מינימום מן הטוב שזה יעשה לחרדים, גם ולמרות שיש מי שמאמינים כי אם נתמוך בשמאלנים הם לא ירדפו אותנו. האם זו הבעיה שלנו שרודפים אותנו? או שהבעיה העיקרית בבחירות היא נתינת כח לשמאל לשנות את הצביון של ארץ ישראל להפוך אותה לליברלית ווולגרית כזו אשר תהפוך את ארץ ישראל למדינה פרוצה ומזוהמת שתמחוק כל זכר יהודי

אורי מקלב אומר כי לנתניהו איכפת מה שטוב לו, אני מסכים. אבל אשאל אותו, מה עדיף לנו מה שטוב לאיזנקוט שפירושו שיאיר גולן וחבריו ישלטו במדינה במקומות הכי עדינים שיהרסו את עתיד ארץ ישראל. האם אינו יודע מה כוונת השמאל, לעשות הכל למחוק כל אפשרות של יכולת לחרדים לחיות בארץ ישראל בעתיד? האם רק מעצרים וחוק גיוס זו הבעיה החרדית? האם אתה מוכן שיגיירו גיור רפורמי וירשמו גויים כיהודים? האם טוב לך שתהיה חותמת כשרות על טריפה? האם טוב לך שימחקו את השבת בארץ ישראל? האם טוב לך שהרופאים ישלטו וינתחו מתים? מה הפירוש זה טוב לנתניהו, בהחלט מה שטוב לו טוב לנו מפני שהוא לא יתן יד לדברים כאלו

שיהיה ברור, אנחנו לא עוסקים באיש, לא משנה איך קוראים לו, אנו עוסקים בתוכן. ממשלת שמאל פירושו ויתור על רוב ערכי ישראל, הם יעשו לנו טובה אם יתנו לנו איזו פינה לתקופה קצרה ואחר כך ימחקו גם אותה. ממשלת שמאל פירושו לא רק ויתורים מדיניים והכנסת כל ארץ ישראל לסכנת חיים, הם רוצים מדינה שמתירה הכל מדינה ככל הגויים ולא מתחשבים בתורת ישראל. הם רוצים צבא שבטנק יש גברים ונשים יחד, הם רוצים צבא חילוני שמחלן כל מי שמגיע לשם, האם זה מה שמחפש אורי מקלב?

אסור לנו לתת יד לממשלת שמאל בשום מחיר גם אם יהיו לך טענות מצויינות נגד נתניהו והימין. המצב הנוכחי הוא פי מאה יותר טוב ממה שיקרה כאשר השמאל יהיה בשלטון. זה מספיק בשביל להחליט כי עושים הכל שממשלת שמאל לא תשלוט בארץ ישראל. אסור לשכוח כי האינטרסים של החרדים תומכי שמאל זה תקציבים וכוח, ועל כולם שלא יעמידו אותם לדין על מעשים פליליים שהם קשורים בהם

חובתנו בחדשים שנותרו לבחירות לעשות הכל שתקום ממשלת ימין שגם אם לא תוכל לעשות כלום, אבל לפחות לא תקלקל יותר, גם זה היום רווח גדול

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

גירושם של חיילים חרדים במאה שערים - פרובוקציה כפולה

אני לא מרגיש נוח עם גירוש מן הסוג כפי שראינו השבוע במאה שערים ובאזור גאולה, קשה להבין לשם מה חייל חרדי מגיע למקום עם מדים, האם אינו יודע כי זה יגרור לאלימות ולגירושו מן המקום? האם לא למד מן הניסיון של קודמיו שעשו כך. פרט אם לא ידע ונקלע למקום בטעות שגם אז כשראה לאן הוא מגיע היה עליו ללכת אחורנית ולהסתלק מן המקום. לא חסרים משוגעים אצל הקנאים מספיק משוגע אחד שיתנפל עליו ויהיה 'שמח'. מאידך שאף אחד לא מחה נגד המתפרעים גם לא בסדר, לא זו הדרך להתנפל ככה. היו צריכים בעדינות לבקש ממנו לטובתו ולטובת האירוע המקומי שלא יסתובב עם מדים במקום בשל העדינות שבנושא. הרצון של לעשות דווקא לא טובה מאף צד, צריכים להיות חכמים בשעת מעשה, איני יודע אם החייל מ'נצח יהודה' נקלע בטעות למקום או שהגיע על מנת לעשות פרובוקציה. בשני המקרים שני הצדדים כאן לא צודקים

מקומם של חיילים חרדים בצבא ולא בשכונה חרדית - למען הטוב של כולם שיחליפו בגדים

חייבים לחיות עם המציאות שיש בתוך הציבור החרדי הרבה קנאים ובמיוחד צעירים מטורפים שעושים דברים בלי שיקול דעת כולם סובלים מכך. אי אפשר למנוע זאת, ראינו כאשר הזהירו שלא ללכת להפגין בכביש 4 הם לא שמעו בקול הרבנים. כאשר הכריזו בגור שלא לנסוע לתל אביב להפגין מול בית היועמשי"ת זה לא עזר, תמיד יהיו מי שיעשו איך שהם מבינים. לכן בשביל לעקוף את הבעיה, חיילים חרדים כשהם יוצאים מן המחנה שיחליפו בגדים ואיש לא יפגע בהם. מציאות היא שחיילים חרדים שנכנסים לבתי כנסת ולמקומות ציבור של חרדים בלי המדים איש לא פוגע בהם. במצב שנוצר זו הדרך היחידה שתמנע היתקלויות כאלו שאינם טובים לאינטרס של אף אחד

מותר לחלוק וחייבים להסביר אבל אסור לעשות מעשים אשר לא ייעשו

מה שקרה השבוע הוא רק סימפטום, לא רק שגירשו חייל ביזו גם נפטר בצורה חמורה. יש לנו החרדים בעיה בחינוך הצעירים לדעת מה מותר ומה אסור, ישנם החושבים שככל שאתה קיצוני יותר אתה טוב יותר. זו בעיית צעירים רבים במחנות כל החרדים לא רק אצל הקנאים. אין כל איסור בוויכוח, אבל יש איסור באלימות כולל אלימות מילולית. בחור חרדי חייב לשמור על השפה שלו, ואם אינו מסוגל שלא ייצא לרחובות. כאשר פוגעים בנפטר פוגעים בכל משפחתו כולל באלמנה וביתומים ומי התיר זאת?

מהיכן מגיע המימון לעסקני המפלגות החרדיות החדשות?

מדובר בסכומי עתק, מודעות שעלותן גבוהה, אין ספק מישהו בוחש כאן, ובכל זאת יש לחלק בין הגורמים מפני שבכל מקום הם אחרים, ורואים היכן יש כסף והיכן אין. בנתיבות שם מדובר במאבק של שנים בין הרב אברג'ל נגד אריה דרעי שהתחיל על תקציבים למוסדות החינוך בנתיבות. לטענת הרב אברג'יל ש"ס גונבת כסף, הוא מקבל הרבה פחות רק מפני שהוא שותק הוא לא מוכן יותר. ובשל כך הכל יודעים כי ש"ס עשתה לו תרגיל הוא נחקר, בינתיים הוא בחוץ, הוא מבקש נקמה וזה בא בדמות של מפלגה חרדית ספרדית חדשה. כאן לא ברור אם גורמים מבחוץ נותנים להם כסף, אם כי יתכן וישנם מי שמעודדים אותם על מנת שיתמודדו בבחירות לא יעברו את אחוז החסימה וככה ישרפו שניים או שלשה מנדטים, וכבר השיגו את מטרתם. רשימת 'הקהל' מדובר בעסקנים להם חשבונות עם 'יהדות התורה' על כל חלקיה הם לא מוצאים עצמם במרכז ההכרעות, מוסדותיהם ורבותיהם מנודים שם, סביר להניח שהכסף שלהם ולא ממקורות אחרים. אבל באשר לאברך הצעיר ששמו לייטנר קשה להאמין שהוא משקיע מכיסו כל כך הרבה כסף אין ספק שמישהו עומד מאחוריו, ואם אכן הכסף מגיע ממקורות שמאל הדבר חמור מאוד. אבל אדגיש צריך לבדוק זאת לעשות בטוח שהכסף מגיע ממי שמבקשים להקטין את הכח החרדי

בחירות פנימיות חובת השעה זו תפתור את הבעיה

כאשר מסכמים את הקורה ברחוב החרדי בעניין הבחירות הדבר נובע מכך שאין בחירות פנימיות. אספר לכם כאן כי אנו חוזרים יותר מחמישים שנה, זו הייתה הטענה אז, ואכן עשו בחירות פנימיות והתוצאות ידועות זה היה הגורם שפילג את החסידים עם הליטאים. הסיעה הליטאית 'ציות והגשמה' חטפה את מכת חייה הצביעו לה רק 21 אחוז, הם האמינו כי הם הרוב בציבור החרדי. מאז לא עשו כל שינוי ולכן אין זה פלא לאיזה מצב נקלענו. במקום להקים מפלגות חדשות, טוב יעשה הרב אלבום אם יפנה לבית המשפט ויתבע בחירות פנימיות באגודת ישראל, ועל מוטי לייטנר לפנות לבג"ץ לתבוע עריכת בחירות פנימיות ב'יהדות התורה' כולה, לא לרדת מהמאבק המשפטי. הדרך כפי שעושים זאת עכשיו אין לו כל סיכוי להתקבל מפני שזה לא מאיים על אף אחד. המאבק שהתחלתם בו עתה, צריך וחייב להימשך גם אחרי הבחירות על ידי העסקת בתי המשפט בנושא עד שאלו יחייבו את המפלגות החרדיות לערוך מפקד ובחירות פנימיות

על ש"ס להתפצל בין חרדים למסורתיים אחרת תאבד את כוחה

מה שהיה לא עוד, בעבר 'חרדי' ספרדי היה קרוב מאוד למסורתי הם יכלו לחיות יחד. היום כאשר המאבק הוא על השירות בצבא, ההפגנות ומעצר כל כך הרבה ספרדים הסיפור השתנה. שומעים דוברים כמו הרב יצחק יוסף הזועק כי אסור ללכת עם הימין הוא רוצה את השמאל שולט בישראל, המסורתיים לא קונים זאת ואין זה פלא בכל הסקרים ש"ס נופלת, המסורתיים לא יצביעו למפלגה שתתמוך בשמאל אפילו לא בעקיפין. אריה דרעי בבעיה הוא מכריז כי ילך עם נתניהו אבל מן העבר האחר יצחק יוסף זועק כי ילכו עם השמאל, ש"ס בשל המצב הזה תשלם בקלפי. הדרך היחידה לחלק את ש"ס לחרדית חרדית - ושניה למסורתיים וככה לשמור על הכוח החרדי, מה שהיה בעבר כבר לא עוד, במיוחד כאשר קם דור חדש של צעירים ספרדים שחלקם הגדול אינו לומד במוסדות חרדיים ומשרתים בצבא, הם לא אוהבים את החרדים

הבחירות בעוד שלשה חדשים תכריע את עתיד החרדים בארץ ישראל

שיטת 'תן לי את יבנה וחכמיה' לא עובדת כאן מפני שמדובר ביהודים. רבי יוחנן יכל לעשות זאת מפני שמדובר היה בגויים ששלטו. לומר כי אנו הצלנו את נפשינו וכל היהודים כולם שיתבוללו ויאכלו טריפות יחיו כמו גויים, אסור בהחלט אין לנו את האפשרות הזו. לכן עלינו לשמור על מה שאנחנו יכולים, להבטיח שארץ ישראל צביונה יהיה יהודי, ושנוכל לחיות בה כיהודים שומרי מצוות. המאבק הפעם הוא על החדרה בכח את החלטות בג"ץ. לדוגמא, מתן כושר לנשים להיות רבניות ראשיות בכל רחבי ארץ ישראל. ביום שהרפורמים תופסים שלטון, אסור לשכוח כי הראביי הרפורמי קריב הוא מראשי השמאל ומחזיק בעמדה מאוד חזקה ויתבע לנהל את משרד הדתות, הוא יעשה מהפכה מקצה לקצה בכל מה שקשור בגיור כשרות רבנות ובכל מה שרק יוכל. הוא ימנה עשרות רבניות, ואת זה בזכות החרדים שתמכו ותומכים בשמאל

השמאל החליט - הערבים יתפסו את מקומם של החרדים

מביא אני לכם כאן מה כותב היום נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות' ברוב שנות המדינה המפלגות החרדיות היו השותף הנוח ביותר לממשלות ישראל. הסיפור הזה נגמר. החברה החרדית גדולה מדי, תוקפנית מדי, הדרישות שלה מקוממות מדי. היא איבדה את היתרון שלה כפרטנרית. עבאס וחבריו הולכים להיות החרדים החדשים. זה לא אידיאלי אבל זה מה יש. ביום שאחרי הבחירות עבאס יהיה שם. - נמאס לחילונים מהחרדים לדעתם החרדים תובעים יותר מדי, מדובר בשותף לא נוח יותר ולכן הם יחליפו את החרדים בערבים, הם מאמינים כי הערבים היום נוחים יותר, הם רוצים רק כסף ולא דורשים חוקים דתיים אין עימם בעיה של חוק גיוס ודומיה, נותנים להם 50 מיליארד שקלים והם מרוצים. מה שברנע לא כותב, כי אם יצטרכו להילחם בחמאס, מי שימנעו זאת יהיו החמאס. החרדים מעולם לא מנעו מלחמות עם אויבי ישראל. החילונים אומרים בצורה הכי ברורה כי הם מבקשים למחוק את החרדים מהמפה הפוליטית בישראל, מפני שגדלו מדי והדרישות של החרדים מקוממות אותם - אני מביא את הדברים לתשומת לב מי שצריך להבין לאיזו סכנה נקלענו אם חלילה השמאל יוכל להקים ממשלה

החמאס יחדיר נציג לממשלת שמאל

בניגוד לעבר שהערבים תמכו מבחוץ הפעם המשחק שונה מפני עבאס רוצה להיות שר בממשלה שפירושו הכל יהיה פתוח בפניו ומי יודע אם לא ישמש כמרגל. אסור לשכוח כי ברגע שעבאס מכהן כשר יהיו לצידיו כל כך הרבה עוזרים ועובדים שחלקם הגדול יהיו ערבים, ומי יכול לארוב כי לפחות כמה מהם לא ירגלו לטובת חמאס והחיזבאללה. מדובר בסכנה גדולה, ואני מתקשה להבין אין בשמאל ישנם מי שחושבים שזה אפשרי, האם הם לא למדו ממה שקרה בעזה, הם האמינו לראשיהם והכניסו 15 אלף עובדים מעזה לישראל, וראו מה עשו, החדירו כל כך הרבה מרגלים בישראל הם כאילו באו לעבודה וריגלו, ולאחר מכן טבחו אלף יהודים. זה מה שחלילה יקרה אם יאפשרו לאיש החמאס לכהן בממשלה

הלוחם האחרון על כבודו של הרבי: חיים שאולזון והאמת המדממת של חב"ד

 

הלוחם האחרון על כבודו של הרבי: חיים שאולזון והאמת המדממת של חב"ד

אריה אליקים חסיד חב"ד

ההיסטוריה אינה נכתבת על ידי אלו המבקשים נוחות, אלא על ידי אלו המוכנים לדמם עבור האמת. בעולם החסידי, ובחב"ד בפרט, המשוואה הזו מקבלת משנה תוקף כאשר בוחנים את דמותו הסוערת, המורכבת והבלתי מתפשרת של חיים שאולזון – עורך, עיתונאי, ואולי נכון יותר לומר: לוחם אגדי, שהקריב את כל ישותו, פרנסתו וגופו על מזבח השקפתו הטהורה וכבודו של הרבי מליובאוויטש.

במשך עשורים ניסו גורמים שונים בחצר, בעיקר אלו המונעים מאינטרסים פוליטיים וכלכליים, לצייר את שאולזון כדמות שוליים, כ"מורד" או כעסקן עצמאי. אולם הימים האחרונים הביאו עמם רעידת אדמה היסטורית, חשיפה אדירה שקרעה את מסכת הצביעות מעל פניהם של מבקריו. מכתבו ההיסטורי של הרב טוביה בלוי זצ"ל – מבכירי וזקני חסידי חב"ד, איש ההשקפה וההסברה המובהק של החסידות בארץ הקודש – שנכתב לפני 46 שנים, יצא אל האור. במכתב דרמטי זה, קרא הרב בלוי לכל סניפי חב"ד לחזק, לתמוך ולהפיץ את עיתונו של שאולזון, "צוהר". הגילוי הזה אינו סתם עוד מסמך ארכיוני; הוא תעודת הכשר היסטורית, הוכחה חותכת וחד-משמעית לכך שחיים שאולזון היה, ונותר, חייל בחזית, שליח ישיר שנשלח אל האש הבוערת כדי להגן על כבוד נשיא הדור.

כאשר הרבי מליובאוויטש ניהל את המערכות הגדולות של היהדות החרדית – המלחמה על "מיהו יהודי", המאבק חסר הפשרות על שלמות הארץ, והשמירה על גדרי הדת – רוב החסידים העדיפו להישאר באזור הנוחות שלהם. הם מחאו כפיים ב-770, שרו ניגונים, אך נרתעו מלהיכנס לבוץ של המלחמה הפוליטית והתקשורתית. חיים שאולזון, לעומת זאת, לא ראה בעיניים. הוא הבין שחייל אינו מבקש לעצמו הגנה, אלא מסתער. הראשון שהעז לפתוח עיתון בציבור החרדי ולערער על ההגמוניה ששלטה באגודת ישראל ובעיתון המודיע שהיה נתון לשליטה ליטאית שמידרה את השקפת החסידים.

מחיר ההסתערות הזו היה כבד מנשוא, מחיר שאיש ממבקריו הנוכחיים לא היה מסוגל לעמוד בו אפילו שעה אחת. שאולזון נושל מפרנסתו, נהפך למוקצה מחמת מיאוס על ידי הממסד הליטאי ששלט בהגמוניה, והפך למטרה חיה. הוא הותקף פיזית, הוכה מכות נמרצות, וניצל בנס מניסיונות חיסול פיזיים ממש מצד מתנגדיו הרבים ששכרו מחסלים בעשרות אלפי דולרים ביניהם את יהודה משי זהב, שלא יכלו לשאת את עט הפלדה שלו ואת חשיפת האמת הבלתי מתפשרת. בעוד שאחרים חיפשו תארים, כבוד ותקציבים, שאולזון ראה לנגד עיניו אך ורק דבר אחד: את דמותו הקדושה של מנהיג וצדיק הדור, הרבי מליובאוויטש. את הפקודות הוא לא קיבל מעסקני הממסד, אלא מרועה ישראל.

מדהים לראות את הפער התהומי בין שאולזון לבין מבקריו בני זמננו, המתיימרים לדבר בשם חב"ד. האנשים הללו, המעיזים להרים ראש נגדו, אינם מגיעים לקצה הציפורן של רגלו. במקרה הטוב, מדובר באנשים קטנים שמעולם לא הקריבו דבר עבור הרבי. במקרה הגרוע והמסוכן יותר, הקשר בינם לבין השקפותיו האמיתיות של הרבי מליובאוויטש הוא מקרי בהחלט, אם לא הפוך לחלוטין.

דוגמה מובהקת לכך היא המערכה התורנית והציבורית שמנהל שאולזון בשנים האחרונות נגד גיוס חסידי חב"ד לצבא. בעוד שעסקנים מודרניים מנסים "לנרמל" את השילוב של בחורי חב"ד במסגרות צבאיות, מתוך רצון למצוא חן בעיני הרחוב הישראלי או להשיג תקציבים, שאולזון זועק את זעקת הרבי. הוא מבין, מעומק ההשקפה החב"דית הטהורה, כי תפקידם של חסידים הוא להיות "צבאות ה'" במובן הרוחני – לעסוק בשליחות, להפיץ את מעיינות החסידות, להישאר טהורים וקדושים. הניסיון להכניס את בחורי החסידות לצבא חילוני, שבו הרוחניות והקדושה נמצאות בסכנה מתמדת, הוא פשע כלפי תורתו של הרבי. שאולזון, בעקשנותו המוכרת, מסרב ליישר קו עם האופנה הזו, ונלחם נגדה בכל כוחו.

ההיסטוריה, כדרכה, עושה צדק עם הלוחמים האמיתיים. הזמן עובר, ומתברר ששאולזון תמיד צדק. מי שצפה בסדרת המפגשים התיעודיים של שאולזון עם הרבי מליובאוויטש, שפורסמה לאחרונה, לא יכול היה שלא להצטמרר. באותם רגעים קדושים של חלוקת דולרים או חלוקת ה"לעקח" בערב יום הקדוש יום הכיפורים, כאשר שאולזון עובר לפני הרבי, ניכרת רצינות כבדה ויוצאת דופן על פניו של המנהיג. הרבי אינו מחייך אליו חיוך קל של נימוס; הוא מביט בו במבט חודר, מבט של מפקד המדבר אל החייל שלו בחזית, ומאחל לו שוב ושוב: לפום צערא אגרא "לפי הצער – כך השכר". או שהרבי בערב היום הקדוש שאלפים בחצרו הקדוש מכל העולם כאשר שאולזון עובר לקבל את פרוסת הלעקח, הרבי בקולו קורא שאולזון, מחזיר אותו שוב נותן לו עוד פרוסת לעקח, ומאחל לו לפום צערא אגרא. מצמרר!!!

זו אינה ברכה שגרתית. זוהי הכרה מפורשת של הרבי בסבל, ברדיפות ובמחיר הכבד ששאולזון משלם. הרבי ידע בדיוק מה עובר על הלוחם שלו, וביחידויות שונות איחל לו את הברכה הטעונה כל כך: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ". ברכות אלו מוכיחות מעבר לכל ספק את היחס העמוק, המעריך והייחודי שרחש מנהיג הדור אל שאולזון. הרבי לא ביקש ממנו להפסיק; הוא חיזק את ידיו, מתוך ידיעה שהאמת שלו תנצח ותפרוץ.

הגילוי האדיר של מכתב הרב טוביה בלוי מגיע בתזמון קריטי, כעין אור בקצה מנהרה חשוכה ואפלה. בשנים האחרונות נדמה כי על חלק ממוסדות ומנגנוני חב"ד השתלטו גורמים זרים – עבריינים אינטרסנטים, טיפוסים בעלי מנטליות "מזרוחניקית" מסוכנת, בעיקר שכירי חרב של צעירים עיתונאיים ואנשים שאבותיהם הגיעו לחב"ד והבנים בגדו לעשות לביתם ומוכנים לבזות את הרבי בראש כל חוצות ללבוש מכנסי ג'ינס להתנהג כאחרוני הפושעים ולדבר בחוצפה בשם חב"ד, ומביאים גייסים שברובם הם אנשים עלובי נפש שהקשר בינם לחב"ד הוא אפילו לא מקרי. המבקשים להפוך את החסידות הטהורה והרדיקלית לתנועה לאומנית-בורגנית השואפת להשתלב בממסד החילוני והדתי-לאומי. האנשים הללו חטפו את המותג "חב"ד" והפכו אותו לקרדום לחפור בו, תוך שהם רומסים את תורתו והשקפותיו הברורות של הרבי בנושאי דת ומדינה, שלמות הארץ וחינוך על טהרת הקודש.

חיים שאולזון ניצב מול המכבש הזה כחומה בצורה. גם היום, כשהוא כבר אינו אדם צעיר, האש בעיניו לא כבתה ועטו לא נשחק. הוא ממשיך לכתוב, לחשוף, להצליף וללחום את מלחמתו של הרבי מבלי לחשוש מאף אחד. המכתב של הרב בלוי מוכיח לעולם כולו: שאולזון אינו תופעה חדשה או זרה – הוא השורש האמיתי, הוא ההמשך הישיר של חב"ד הלוחמת, הקנאית לכבוד נשיא הדור ומנהיגו, זו שאינה מתכופפת בפני פוליטיקאים או עסקנים. בעוד שהעבריינים והמזרוחניקים יירשמו בדפי ההיסטוריה לדיראון עולם כמי שניסו לעוות את דרכה של החסידות ושל הרבי, חיים שאולזון ייזכר לדורות כלוחם האגדי שלא רעד, לא פחד, ומסר את נפשו למען כבודו הטהור של הרבי מליובאוויטש.

דרמת ענק מאחורי הקלעים: מטות הצללים של איראן, כספי הנדסת התודעה והמזימה הבינלאומית להפלת שלטון הימין

 איראן

דרמת ענק מאחורי הקלעים: מטות הצללים של איראן, כספי הנדסת התודעה והמזימה הבינלאומית להפלת שלטון הימין

משמרות המהפכה הקימו מטות מיוחדים לקראת הבחירות הגורליות בישראל • רשתות ריגול מקומיות מעבירות מידע מודיעיני עדכני בזמן אמת • פרובוקציות רחוב ומחאות ממומנות ישירות מטהרן • הנקמה על מות ח'אמנאי: הפלת נתניהו בכל מחיר • מיליוני דולרים זורמים לערוצי תקשורת, סוקרים ומובילי דעת קהל ברשתות החברתיות • בכיר מאוד מזהיר: "אם נתניהו שורד את הבחירות האלו, זהו בגדר נס משמיים" • האם הציבור בישראל יגלה חוסן, או שמא ייכנע לתעמולה הארסית של שונאי ישראל?

מדינת ישראל ניצבת בפני מערכת הבחירות המוזרה ביותר, הסוערת ביותר, ואולי המסוכנת ביותר מאז הקמתה. בעוד ברחובות הערים ובבתי המדרש הרוחות סוערות סביב סוגיות דת ומדינה, תקציבים וגיוס, הרי שמאחורי הקלעים מתנהלת מלחמת עולם תודעתית ומודיעינית בסדרי גודל שלא ידענו כמותם. זוהי אינה עוד מערכת בחירות רגילה בין ימין לשמאל; זוהי מערכת בחירות שבה אויבי ישראל הרצחניים ביותר הפכו לשחקנים פעילים, והם בוחשים בקלחת הפוליטית במיליארדי דולרים ובאמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

מטות הצללים של טהרן: המרגלים שבתוכנו

מידע מודיעיני דרמטי שהגיע לידי מערכת "בעולמם של חרדים" חושף כי משמרות המהפכה באיראן הקימו בשבועות האחרונים מטות מיוחדים ומבודדים, שתפקידם המרכזי והיחיד הוא ניהול והנדסת מערכת הבחירות בישראל. בראש המטות הללו עומדים בכירי המודיעין האיראני, מומחים ללוחמה פסיכולוגית ודוברי עברית רהוטה, העוקבים אחר כל שביב מידע, כל ציוץ ברשת, וכל מחלוקת פנימית בתוך החברה הישראלית.

הנתון המבהיל ביותר הוא רמת הידע של האיראנים. "הם יודעים הכל", מדווחים גורמי ביטחון. הריגול האיראני בתוך ישראל הגיע לשיאים חסרי תקדים. מרגלים וסוכנים מקומיים – חלקם מופעלים מתוך בצע כסף מטורף וחלקם מתוך תמימות וטמטום – מעבירים לטהרן מידע עדכני מדי שעה. מידע זה כולל הלכי רוח ברחוב, רגישויות מגזריות, נקודות תורפה של פוליטיקאים, ולוחות זמנים של אירועים ציבוריים.

חלק גדול מהפרובוקציות שאנו רואים יום-יום ברחובות – הפגנות אלימות, עימותים יזומים בין דתיים לחילונים, ומיצגי שטנה קיצוניים – אינם ספונטניים כלל וכלל. מדובר באירועים מתוכננים היטב שחלקם הגדול ממומן מכספים איראניים טהורים, הזורמים בדרכים עקלקלות, דרך חברות קש וארנקים דיגיטליים מבוזרים, היישר לידיהם של אנרכיסטים וגורמים קיצוניים בישראל.

שבועת הדם: להפיל את נתניהו בכל מחיר

מאחורי המאמץ האיראני האדיר הזה עומדת מוטיבציה דתית ואישית עמוקה. בטהרן נשבעו לנקום את מותו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. מבחינתם, הנקמה הגדולה והכואבת ביותר, מעבר למתקפות טילים, היא הפלת בנימין נתניהו וריסוק שלטון הימין בישראל. נתניהו נתפס בעיניהם כסדין אדום, כמי שהוביל את הקו הנוקשה נגד פרויקט הגרעין ואשר תחת משמרתו ספגה איראן מכות אנושות.

אך איראן אינה לבד במערכה הזו. מדינות שלמות, בהן מעצמות עולמיות ומדינות אירופיות, שמו את כל יהבן על כך שנתניהו ייאלץ ללכת הביתה. האינטרס הבינלאומי חופף במקרה הזה לאינטרס של טהרן: כולם רוצים לראות בישראל הנהגה חלשה, כזו שתיכנע לתכתיבים בינלאומיים, שתסכים להקמת מדינה פלסטינית ותעצור את הבנייה ביהודה ושומרון. כדי להשיג את המטרה הזו, כל האמצעים כשרים.

הזרמת המיליארדים: הנדסת תודעה באולפנים וברשתות

איך עושים זאת בפועל? הכסף הזר בוחש חזק מאוד בתוך התקשורת והחברה הישראלית. סכומי עתק מועברים לערוצי תקשורת מסוימים, לסוקרים פוליטיים ולמובילי דעת קהל בולטים ברשתות החברתיות (טוויטר, פייסבוק, טיקטוק וטלגרם).

המטרה ברורה: לייצר תחושת ייאוש, להציג מצגי שווא של סקרים מוטים, להעצים כל כישלון ולגמד כל הצלחה של הממשלה. הסוקרים מקבלים תקציבים כדי "להתאים" את התוצאות לרוח המפקד בחו"ל; מובילי דעת קהל מקבלים תשלום עבור ציוצים מנוסחים היטב שמטרתם להעמיק את השנאה ואת הקיטוב בין המגזרים. כשאנחנו רואים פוסט ויראלי שמסית נגד הציבור החרדי או נגד הימין, עלינו לשאול את עצמנו: מי באמת שילם על הקמפיין הזה? לעיתים קרובות מדי, התשובה נמצאת בטהרן או באירופה.

"אם נתניהו יצלח – זה יהיה בגדר נס משמיים"

בשיחה מיוחדת וחסרת תקדים שקיימנו עם בכיר מאוד במערכת הביטחונית-פוליטית, הוא לא הסתיר את דאגתו העמוקה והגדיר את המצב במילים מצמררות: "אם בנימין נתניהו יצלח את מערכת הבחירות הזו ויצליח להרכיב שוב ממשלה, זה לא יהיה אירוע פוליטי רגיל. זה יהיה בגדר נס משמיים, פשוטו כמשמעו. עוצמת הכוחות הפועלים נגדו, כמות הכסף הזר שנשפכת כאן, והתחכום של האויב – הם חסרי תקדים בהיסטוריה של המדינות הדמוקרטיות".

הבכיר מוסיף ומזהיר כי הלחץ רק ילך ויגבר ככל שנתקרב ליום הבוחר. "אנחנו נראה עוד פרובוקציות, עוד הדלפות שקריות, עוד ניסיונות להצית את הרחובות. האויב מבין שזו ההזדמנות האחרונה שלו לשבור את החוסן הישראלי".

רגעי השבוע - פרשת עקב

 

רגעי השבוע - פרשת עקב

 

סוד הביקור שהתגלה לאחר כארבעים שנה / שריפת חמץ שנערכה במוצאי חג הפסח במרכז ירושלים / השידוך המופלא לאחר תפילה נרגשת בכותל המערבי / הבית החם והחדש לנשמות גבוהות בעיר התורה והחסידות

 

 

א. מדוע באתי ואין איש?!

 

פסוקי ההפטרה של "שבעה דנחמתא" בשבועות אלו, שבין ט' באב לראש השנה - מפיחים בכל אחד רוח של חוזק ותקווה, אמונה ושמחה. ההתבוננות בתוכן ההפטרות מלמדת אותנו, שיש קשר גדול, חזק ורציף של נבואות אלו לאורך כל השנים, במיוחד כעת - בדור שלנו, דור הגאולה. 

 

בהפטרה הנפלאה של פרשתנו, אומר הנביא ישעיהו: "כה אמר ה' אלוקים, הנה אשא אל גויים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בנייך בחוצן וכו'". והמפרשים מסבירים "אשא אל גויים ידי: לרמז להם להביא את ישראל מכל מקומות  פזוריהם, כלומר, אעיר לבם על זאת... בחוצן, הוא כנף הבגד"...

 

ומעשה נפלא המביע היטב את תוכן הפסוקים הנ"ל, שמעתי בשבת שעברה מפי הרב הראשי הרב לאזאר, בהתוועדות החסידית לאחר התפילה. עובדה שאירעה עמו יומיים לפני זה, עת נסע ביום חמישי בעיצומו של צום ט' באב, בטיסה ממוסקבה לבאקו בירת מדינת אז'רביז'אן הסמוכה, לאחר שנעתר לבקשת הקהילה היהודית עתיקת היומין של "קרסניה סולבודה" שבמחוז העיר "קובה", ובהם מתלמידיו הרבים, המשתתפים דרך קבע בשיעורי התניא שלו - להתארח ולפאר את מעמד הדפסת ספר התניא, שנערך לראשונה בקהילה עתיקה זו, באירוע גדול שהתקיים מיד במוצאי ט' באב, בהשתתפות ראשי הקהילה וידידים רבים.

 

לאחר תפילת ערבית וסיום הצום, החלה ההדפסה המרגשת, ולאחר-מכן התיישב הקהל להתוועדות חסידית על גדות הנהר המפורסם שזורם למרגלות הכפר יהודי מיוחד זה. 

 

לפתע ניגש אחד האורחים אל הרב הראשי, הגיש את ידו לברכת שלום ושאל אם הוא מכירו. הרב השיב בברכה, אך התנצל שאיננו זוכר אותו ואת שמו. 

 

לפני 38 שנה, בקיץ תשמ"ח, שלח הרבי את הרב לאזאר בפעם השנייה למוסקבה, במטרה ללמד בחורים ולמסור שיעורי תורה לבני הקהילה. שבועיים שהה במוסקבה ושבועיים בלנינגרד, ובין לבין, נסע עם בחור נוסף לבקר בערים בהן התאפשר בשעתו לשהות עד שלושה ימים כתייר. היו אלו ערים רבות ומקומות נדחים ורחוקים. אחד המקומות בהם נסעו לחפש יהודים היה בעיר באקו בירת אזרביז'אן, בתקופה בה ברית המועצות שלטה ואיחדה תחתיה את כל מדינות חבר העמים, כולל מדינה זו. 

 

בסיכום מראש עם יהודי מקומי, והכנות רשימת יהודים והתארגנויות שונות - מיד עם נחיתתם בעיר החלו בפעילות לחפש משפחות יהודיות ולדבר על ליבם היהודי, לקיים מצוות, ללמוד תורה ולשלוח את הדור הצעיר לישיבות - אך לשווא. בכל הכתובות שהגיעו, התברר כי המשפחה כבר עזבה את המקום, או שנפלה טעות בפרטים. יומיים עברו עליהם לריק, ועל בשרם הרגישו את דברי הנביא בהפטרה השבוע: "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה?!".

 

ביום השלישי ביקשו לעזוב את העיר, אך התברר שהחוק אומר שתייר חייב להישאר בדיוק לימים שהוא תכנן מראש...

 

ביום השלישי ביקשו מהיהודי שעזר להם לצאת להתאוורר, כי הישיבה בחדר המלון הישן והמוזנח, יחד עם תחושות הכישלון - הכבידה על לבם. הוא הביא אותם לטייל על שפת הים הכספי הסמוך. בעודם יושבים על ספסל מול המים, חלף על פניהם צעיר שגילה אנשים עם בגדים של יהודים והוא פנה אליהם לברר באם הם אכן יהודים. "בואו לבית שלנו. אמא שלי יודעת לבשל אוכל יהודי טעים", הציע להם הצעיר, שהתברר כאחד הבנים של משפחה יהודית מקומית. 

 

"האם העמידה מיד על האש סיר גדול ובו תפוחי אדמה, אך לא יכולנו לאכול כלום, כי חששנו מכשרות הכלים. באותה תקופה התקיים ה'חוק היבש' האוסר על מכירת אלכוהול באופן רשמי. חברו של הבן יצא לאן שיצא, וחזר משם עם שלושה בקבוקי וודקה. עשינו 'לחיים'. הם דיברו והבינו רק שפה אזארית או רוסית, ואנו רק אידיש או לשה"ק. בירכנו אותם, הם אותנו, והלבבות היהודיים שלנו דיברו יותר מכל דבר אחר. שרנו ורקדנו והאווירה הייתה מאחדת על אף השוני וקושי השפות" - מתאר הרב את החוויה מאותה נסיעה 'לא מוצלחת' כביכול. 

 

האיש שפנה אל הרב באם מכירו, הזכיר לו נשכחות ואמר לו: "כל חיי זוכר אני את הרב רוקד עם חבר בבית הוריי. הייתי ילד בן 8, ומרוב התרגשות ממה שראיתי וחוויתי, נדלק הניצוץ בלבי והחלטתי להיות כמוכם! כשרציתי להתפלל הייתי נעמד מול הטלוויזיה בבית הוריי, רק שנים אחר כך, הבנתי שהתפללתם תפילת מנחה לכיוון ירושלים...

 

בעקבות אותו ביקור של הרב, המשכתי בדרכי בעקביות. זכיתי ללמוד ולהקים בית חרדי. אני ומשפחתי כיום גרים בארה"ב, כולם ב"ה יראי ה' ושומרי תורה ומצוות".

 

ללמדך, ששום פעולה טובה לא הולכת לריק. לפעמים זוכים וגם אם זה לוקח כארבעים שנה, מגלים לנו משמים מה פעלנו ומה התוצאה הנפלאה!

 

ב. ויהי "חת"ת" אלוקים  

 

לרגל שמחות במשפחה, זכינו להגיע לביקור בארצנו הקדושה ולחוש את דברי הפסוק בראשית פרשתנו: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה". בחרתי ללכת להתפלל בכל בוקר את תפילת שחרית בבית הכנסת "נחלת יעקב". בית כנסת רגוע, בשכונת "נחלת שבעה" הפסטורלית, באווירה נינוחה, בנוסח האר"י עם ציבור מתפללים רבגוני.

 

על לוח הנצחה בקיר החיצוני של בית הכנסת מופיעים פרטים אלו: "בית הכנסת האשכנזי הראשון שהוקם בשכונה נבנה בשנת 1873. במרכז הבית המרובע בן שלושה אגפים נמצא בית הכנסת, בחלקו האחר פעלה ישיבה. כיום משמש החלק הזה עזרת הנשים של בית הכנסת. בשלב מאוחר נוסף אגף מבואה. החללים המקוריים בעלי תקרות מקומרות. בבית הכנסת מספר לוחות הנצחה, אחד מהם מוקדש לרב יצחק דז'ימיטרובסקי, שהיה רבה האשכנזי של השכונה במשך כמחצית המאה".

 

ביום רביעי, חמישה עשר באב, הכריז הגבאי והשליח במקום הרב קעניג המסור, שחמיו רב בית הכנסת הרב יוסף יצחק סלונים יערוך סיום מסכת לאחר התפילה. אכן, בבתי כנסת רבים עורכים סיום מסכת גם ביום זה, כתקנת הרבי, להמשיך בסיומי מסכתות מראש חודש מנחם אב ועד חמשה עשר באב. אך כאן והפעם זה לכבוד יום היארצייט של אמו - הרבנית גיטא לאה ע"ה בת הרב ישראל פלדמן, שהיה רבה של בית שמש. 

 

"כמה זמן שימש פה אביך כרב"? שאלתי, וקולות תפילת שחרית שזה עתה הסתיימה עדיין הדהדו בחלל בית הכנסת העתיק שבמרכז העיר ירושלים, תחת הקימורים היפים והאבנים הירושלמיות שמחפות את קירות המקום מאז. 

 

לידי ישב המרא דאתרא השליח ורב מרכז העיר ירושלים, הרב יוסף יצחק סלונים, איש שכל הליכותיו אומרות אצילות חסידית ושורשיות ירושלמית. התשובה שקיבלתי פתחה בפניי צוהר למסכת חיים מפעימה של משפחה השזורה בבניינה הרוחני של עיר הקודש. "יובל שנים", הוא השיב בגעגוע, ומשם הפליג בזיכרונותיו אל דמותו של אביו, ואל סבו הגדול שניחוח של ימים עברו עולה מבין המילים. 

 

הסיפור שהותיר בי את הרושם העמוק ביותר, נגע לאותו ספר קטן שמונח היום בתיקו או ברכבו של כמעט כל חסיד ויהודי שומר תורה ומצוות: "ספר החת"ת". מתברר כי לידתו של מפעל אדיר זה רשומה על שמה של הרבנית סלונים ע"ה.

 

ספר החת"ת (ראשי תיבות: חומש, תהלים, תניא), הוא ספר המקובל בעיקר בקרב חסידי חב"ד, ובו כרוכים יחדיו חמשה חומשי תורה, ספר תהילים וספר התניא, כאשר בהוצאות מאוחרות יותר, צורפו לספר גם סידור תפילה "תהלת ה'" ולוח "היום יום" - ספר ללימוד ולסגולה לשמירה בדרכים. 

 

היה זה חודשים ספורים לאחר פטירתו של הסבא, הרב יהודה לייב סלונים, בחודש ניסן של שנת תש"מ. אמו של הרב יוסף יצחק הגתה רעיון מהפכני, לאגד את החומש, התהילים וספר התניא לכרך אחד. בעלה הרב זאב דב סלונים ע"ה מיהר להעלות את ההצעה על הכתב ושיגר זאת אל הרבי. עד לאותה עת, הרבי לא אישר הצעות דומות, אך הפעם התשובה הייתה שונה בתכלית. "נכון הדבר", השיב הרבי, והוסיף הוראה לאב לכתוב קונטרס מיוחד על מעלת החת"ת. הקונטרס הזה, יחד עם ציון ההיסטוריה של כינון הספר, מופיע עד היום בכל עותק ועותק של הספר.

 

דבר פלאי הוא, שהמכתב שבו אישר הרבי את היוזמה נושא את התאריך ט"ו מנחם-אב - בדיוק התאריך שבו הלכה לעולמה שנים אחר-כך, עם הזכות הזו של החת"ת.

 

דמותו של הסבא, הרב יהודה לייב, שעליה נסבה תחילת היוזמה, ראויה ליריעה בפני עצמה. הוא נולד בחברון למשפחה המיוחסת לאדמו"ר הזקן ולמהר"ל מפראג, ובהיותו פעוט התייתם מאביו בנסיבות טרגיות. עם המעבר לירושלים, הפך לעמוד התווך של הקהילה. הוא גאל משיממונו את בית הכנסת 'צמח צדק' בעיר העתיקה והפכו לתל תלפיות, עמד בראש הנהלת ישיבת 'אוהל משה', וניהל את בית הכנסת 'בעל התניא' בשכונת מאה שערים ללא קבלת פרס. שמו הלך לפניו במיוחד במפעל אפיית מצות מהודרות שהקים, מפעל שבו בחרו גדולי ישראל לאפות את מצותיהם, ובהם האדמו"רים מגור ובעלזא, גאב"ד העדה החרדית הרב דושינסקי, והרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק. למרות כמיהתו, הוא מעולם לא יצא את גבולות ארץ הקודש. כאשר נכנס ליחידות אצל אדמו"ר הריי"צ בעת ביקורו בארץ, הבטיח לו הרבי כי עצם כתיבת המכתבים אליו נחשבת לו כאילו נסע ושהה בליובאוויטש עצמה.

 

מורשת זו של עשייה ללא לאות, עברה בירושה לבנו הרב זאב דב ע"ה, שניחן במרץ בלתי נדלה ובגישה ייחודית של קירוב לבבות. כששימש כרב חברה קדישא וביקש לכתוב ספר הלכתי על הלכות אבלות, ענה לו הרבי ביחידות בשנת תשל"ז כי אין זה מנהגנו, מה גם שהנושא יהפוך בקרוב ללא אקטואלי, שהרי משיח מגיע ונזכה לקיום הייעוד הקיצו ורננו שוכני עפר. תחת זאת, הורה לו הרבי לחבר ספר על חגי ישראל, וביקש שהספר יראה אור כבר לקראת ראש השנה הקרוב. בתוך חודשיים וחצי בלבד, חמוש בהסכמתו של רבי משה פיינשטיין, הוציא האב לאור את הספר הראשון בסדרה של שמונה ספרי הלכה.

 

דרכו בהפצת תורת החסידות הייתה רצופה במסירות נפש של ממש. בצעירותו, כשהחל למסור שיעורי חסידות בבית הכנסת במרכז העיר, חש תסכול מכך שהשומעים אינם תמיד מבינים את עומק המושגים. הוא כתב על כך לרבי, והמענה המפעים שקיבל באיגרת משנת תשט"ז קבע עקרון ברזל ולפיו אף אם השכל אינו משיג, הנשמה מבינה, ועליו להמשיך ללא חת.

 

אך יותר מכל, בלטה אהבת ישראל היוקדת שלו, שפעלה תמיד בדרכי נועם וללא התלהמות. הוא זה שפעל בשקט ובחכמה מול חברי מועצת העיר כדי להסב את שם הרחוב שבו שוכן בית הכנסת חב"ד 'בעל התניא שול' בשכונת מאה שערים לרחוב "בעל התניא", החלטה שהתקבלה פה אחד במועצת העיר. כשהפריעה לו תחנת המוניות שפעלה בשבת ברחוב הרב קוק במרכז ירושלים, הוא לא מחה בזעם בהפגנות סוערות, אלא הקפיד לעבור שם מדי שבת ולהאיר פנים לנהגים בברכת שבת שלום חמה. המאור פעל את פעולתו, הנהגים נמנעו מחילול שבת באותו מקום, והתחנה הועתקה למקום מרוחק יותר, כדי לא להפריע למנוחת השכונה.

 

לאחר סיום המסכת שערך הבן רבי יוסף יצחק לעילוי נשמת אמו, ישבנו יחד להתוועדות קצרה והוא המשיך לספר לי מאביו הגדול: שנה אחת בחג שביעי של פסח, הבחנתי בפיצרייה הפותחת את שעריה ברחוב יפו הסמוך ומכינה מאכלי חמץ למוצאי החג. סיפרתי זאת לאבי ומיד לאחר תפילת ערבית בסיום סעודת המשיח, התקרבו למקום - בעל המקום, שזיהה אותם וחשש ממהומה, מיהר להזעיק משטרה. אך במקום עימות, ביקש אבי הרב רק לשוחח עמו בנועם בנוכחות השוטר. דבריו היוצאים מן הלב על קדושת החג חדרו אל תוך הלב. לאור הדרכתו של אבי, ערך בעל המקום שריפת חמץ גדולה לכל הסחורה".

 

זהו כוחה של אמת הנאמרת באהבה, וזוהי תמצית מורשתו של הרב סלונים ע"ה, שקשר קבוע ואהבה רבה היה בינו לבין יבלחט"א אאמו"ר שליט"א, ואף התלוויתי אליו לא פעם בביקורים בבית משפחת סלונים, בדירה מול בית הרפואה הישן "ביקור חולים" שבמרכז ירושלים. 

 

 

ג. עוד ישמע בחוצות ירושלים

 

לאחר שסיימתי את ההתוועדות הנ"ל ביום רביעי - חמשה עשר באב, ניגש אליי אחד הנוכחים, איחל לי בוקר טוב ואמר: "התחתנתי בזכותך", כשעיניו בורקות בהתרגשות. 

 

מצאתי את עצמי מופתע לחלוטין, לשמוע מילים כאלו ביום אותו מציינת המשנה, כי לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, ובין הטעמים לכך, כי ביום זה הותר לבנות שבט בנימין להינשא לבני שאר השבטים לאחר איסור תקופתי, ובשל כך, תאריך זה הוא יום סגולה לשידוכים והקמת בתים חדשים בישראל. 

 

פניו היו מוכרות, גם לאחר שחלפו שנים רבות מאז הכרנו. אך לא זכרתי ולא הבנתי מה הקשר שלי לחתונה שלו. הוא מיהר להסביר, כי בעקבות הזמנה שקיבל ממני לפני מספר שנים להשתתף בשמחת הנישואין של בני, ניצתה בו החלטה נחושה להקים בית נאמן כדת משה וישראל. ואף פתח מיד את הטלפון הנייד שלו, להראות לי את אותה הזמנה. 

 

אבל זה היה רק קצה הקרחון של סיפור השגחה פרטית מופלא, כזה שרק אבא שבשמיים יכול לטוות.

 

הוא התחיל לגולל בפניי את קורותיו, וכל מילה שלו הייתה ספוגה באמונה יוקדת. מתברר שבאותה תקופה הוא למד בישיבה. בחודש תמוז, מתוך התעוררות להקים משפחה שבאה בעקבות ההזמנה שקיבל ממני, הוא עשה צעד ורכש גביע כסף לקידוש, מתוך כוונה טהורה לקדש עליו בביתו העתידי.

 

בערב ראש חודש מנחם-אב הוא פנה להתפלל ברחבת הכותל המערבי, שעות ספורות של התעלות והתעוררות רחמים עברו עליו, ובאווירה המרוממת של קדושת המקום והזמן, שפך את ליבו בתפילה. בקשתו מהקדוש ברוך הוא הייתה, שכשם שחודש אב צופן בחובו את המעבר מחורבן לבניין, כך ייבנה גם בניין עדי עד הפרטי שלו וזיווגו יתגלה אליו.

 

הישועה, מסתבר, המתינה ממש מעבר לפינה. לא חלפו אלא ארבעים דקות, וכאשר ישב לאכול ולשתות בעיר העתיקה הסמוכה, הבחין בקרוב משפחה שלו המסייר בעיר העתיקה יחד עם צעירה אלמונית. ניצוץ של השגחה פרטית האיר בו, והוא הבין מיד שאין זה צירוף מקרים, אלא הכוונה עליונה. בתיווך בן המשפחה היא הציגה את עצמה כתיירת ממוסקבה ושמה 'דאשה'. הוא חייך בפשטות ואמר ששמו 'יאשה', וששניהם יחד ייראו מצוין על הזמנה לחופה...

 

היא הייתה המומה, ובצדק. מי מציע נישואין ברגע הראשון של ההיכרות? אך הוא, בביטחון איתן של יהודי המרגיש את יד השם מכוונת אותו הסביר לה, שזמן רב של היכרות אינו ערובה לדבר, ושחבל להם להפסיד רגעים יקרים שיכולים לשמש לבניין האמיתי. באורח פלא, שכמו נלקח מסיפורים של פעם, היא הסכימה. הוא לא הסתיר ממנה את העובדה שאין לו משענת כלכלית, אך הבטיח שיש לו שאיפות גדולות. היא, מצדה, ראתה את כנותו והבטיחה את תמיכתה המלאה. שניהם קפצו למים העמוקים, נשענים אך ורק על אמונה פשוטה וביטחון מוחלט בבורא עולם.

 

וכך, כנגד כל הסיכויים ובזכות אותה קפיצת נחשון, קמה ונהייתה חופה מרגשת ומפוארת. רבנים חשובים פיארו את המעמד, נגנים שעליהם חלם תמיד ליוו את שמחתם, וחברים ומכרים ותיקים נרתמו לסייע ברוחב לב. כיום, הם מתגוררים בעיר הקודש ירושלים. עשרה חודשים לאחר אותה חופה נולד בנם הבכור, וכעת, קרוב לארבע שנים אחרי אותו יום מופלא בעיר העתיקה, הם מתכוננים בהתרגשות למעמד החלאקה שלו. וגביע הכסף? הוא ניצב אחר כבוד על שולחן השבת שלהם. "עד היום", סיים יאשה את סיפורו ועיניו בורקות, "אני מקדש בכל ליל שבת בשמחה עצומה על אותו גביע כסף בדיוק, הגביע שהיה הכלי הראשון שעשה לקבל את שפע הישועה מהקב"ה".

 

 

ולתמונת השבוע שלי: חיפש שחורים ומצא לבנים

 

בעיצומם של שרשרת האירועים, הוא ניגש אליי, כולו בהתרגשות מגודל המעמד, ומספר לי השגחה פרטית מופלאה ביותר. "לפני כמה שנים, ביקש ממני בני הקדוש ר' צבי הי"ד, לסייע לו לסדר את הדרכון שלו בדחיפות, ולאחר חיפושים ובדיקות, התברר שסניף פתוח ותור אפשרי יש רק בסניף משרד הפנים בעיר ביתר-עילית.

 

לאחר שהגשתי את כל המסמכים, ובהמתנה לקבלת הדרכון, יצאתי לחפש מקום לאכול באחד המקומות הרבים שהעיר מציעה. בעודי יושב ואוכל, אני רואה לידי אברך חסידי המזכה צעירים שעובדים בחנויות באזור במצוות הנחת תפילין. היום - בדיוק באותו מקום שבו עמד אותו דוכן, נפתח בית של תורה על שמו של בני ר' צבי הי"ד, ועל ידי אותו אברך חסידי".

 

הכל החל לפני יותר משלוש שנים, מפעילות צנועה של הנחת תפילין לעובדי מרכז 'כיכר העיר' בגבעה ב' - הגדולה בביתר. שלב אחר שלב התפתחה היוזמה לשיעורי תורה קבועים, עד שהתרחבה כעת למשכן קבע המהווה בית חם ומכיל, מגדל של אור המציע תפילות וחיזוק רוחני בימי החול ובשבתות לנוער מתמודד, שרובו ככולו מגיעים מבתים חרדיים, אך סיבות שונות גרמו להם לעזוב את הדרך בה חונכו, ובזכות החום לו הם זקוקים, הם זוכים לקבל כעת בבית זה, והוא משפיע על גשמיותם ורוחניותם. 

 

בימי חודש מנחם אב, בהם אנו עורגים לבניין בית המקדש ומצפים לנחמה שלמה, זכיתי בחסדי שמים ביום שני להשתתף בחנוכת בית זה, הממוקם במרכז העסקים השוקק, המהווה צומת יומיומי של מפגש אנושי, בעיר התורה והחסידות ביתר-עילית.

 

במעמד מרומם ומלא הוד התכבדו גאב"ד ביתר עילית, הגאון רבי חיים אלעזר וייס, ורבה הספרדי של העיר, הגאון הרב יצחק מועלם, בקביעת המזוזות בפתח המשכן החדש. לאחר מכן התיישבו השניים באמירת 'לחיים' ועודדו את פועלו של בני היקר השליח הרב פיני ורעייתו המסורה שיחיו, יוזמי ומייסדי פרויקט נפלא ומסור זה למען עתיד הנוער בעיר זו.

 

ונקרא שמו של המקום: "בית צבי", על-שמו ולזכרו הטהור של השליח הקדוש הרב צבי הכהן קוגן הי"ד, במעמד הוריו היקרים והחשובים שיבלחט"א הרב אלכסנדר ורעייתו שיחיו - פרויקט המסמל יותר מכל את התשובה החסידית הנצחית: הפיכת כאב אנושי עמוק לתנופה אדירה של עשייה וקירוב לבבות.

 

בית הכנסת מנציח את דמותו הפלאית של ידידי ר' צבי הכהן קוגן הי"ד, אשר גדל בירושלים, התקרב לאור החסידות, ופעל במסירות עצומה באבו דאבי תחת רבה והשליח הראשי של איחוד האמירויות, השליח הרב לוי יצחק הלוי דוכמן - עד ליום כ' במרחשוון, בו נחטף ונרצח באכזריות בידי בני עוולה, וגופתו הקדושה אותרה כעבור שלושה ימים. הרצח שטלטל את העולם היהודי היה לאבן הפינה של מפעל מהפכני ואדיר זה.

 

הפעילות הענפה חוצה את גבולות העיר ומקרינה אור של אהבת ישראל. מדי יום שישי יוצא בני יחד עם חמיו, הרב דוד בק, למוצב משמר הגבול הסמוך כדי לזכות את הלוחמים בהנחת תפילין ולחלק נרות שבת קודש לחיילות. הקשר העמוק הוליד מחווה יוצאת דופן: הלוחמים אספו מיוזמתם תרומות לרכישת זוג תפילין מהודר, ובחרו להעניקו לאחד מנערי "בית בכיכר". הנער שקיבל את התפילין במהלך האירוע עמד מול הקהל, ובדמעות חונקות הביע את תודתו.

 

המעמד המרומם נחתם בסעודת מצווה חגיגית ועשירה שנערכה באולם הסמוך לבית חב"ד, בשילוב חגיגת 'אפשערניש' לנכדנו היקר שיחי', באווירה של התעלות ורוממות רוח. מתוך שירת ניגוני דביקות וקבלת החלטות טובות, יצאו המשתתפים בתחושה עמוקה כי "בית צבי" אינו רק אנדרטת זיכרון, אלא מגדלור פעיל הבונה עתיד מאיר של דור צעיר ומחובר. אורו של השליח הקדוש ימשיך להאיר בע"ה בלבבות הנערים, מתוך ציפייה דרוכה להתגלות הגאולה השלמה והמיידית.

 

 

גוט שבת!

שייע