מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
עודני בסדרה של 'האם באמת אין מחלוקת במציאות' וממנה השתרבבו כמה פרקים חדשים לסדרה 'התורה מתחדשת בכל עת' ושוב נטיתי מדרכי להגיב על מעשיה ומחדליה של כת ידועה ופערתי פי לדבר דברים קשים ונכוחים (ועדיין איני יודע אם יצאתי יד"ח בזה) ומתוך הדברים שוב נוטה מחשבתי לזווית כלשהי שטרם הבהרתיה והיא נוגעת לכו"כ תחומים (או סדרות כתיבה, אם נדבר בשפה המקומית) ואגע בזה עכשיו קצת והקורא יחליט לאיזו סדרה הוא מייחס את הדברים.
בתוך דברי, התנצלותי בפני הקורא, על שהעזתי לדבר דברים נכוחים. לשאלה האם אין כאן ביזוי ת"ח, השיבותי שביזוי אכן יש כאן, אבל ת"ח אין כאן. ובמקום חילול השם אין חולקים כבוד לרב. אנחנו רגילים ש'רב' זה מי שהוסמך לרבנות, אבל האמת היא שמובנים רבים למילה 'רב' ואחד מהם הוא - 'הסמכות'. רב מלשון ריבון. במובן זה כל העומד בראש 'רב' יקרא, גם אם אינו יודע להעמיק בד"ת מעבר לרמת חיידר.
כו"כ השיבוני שמדוע אני בא בטענות
לקהילה קדושה זו, בעוד יש קהילות נוספות שהתנהלותם ודרכיהם מרחיקות בנים מאביהם
שבשמים. מישהו גם טרח לעדכן אותי שבימים אלו ממש 'מתפוצצת בתשקורת שערורייה על כת
ברסלבית ביבניאל' וכו'.
האמת תאמר שאכן יש חלקים נוספים בחברה שלנו שאינם מקדשים ש"ש ויש גם הנהגות כלליות אצלנו שא"א בשופו"א להסביר לחילוניים, כמו למשל, ההתחמקות מנשיאה בעול הביטחון לכל החובש כיפה שחורה. לו הם היו מודעים לאחוז האנשים שבאמת כל עיסוקם ועניינם בעוה"ז הוא אך ורק תורה ועונים-באמת להגדרת 'תורתו - אומנותו', היה כעסם עלינו גדול עוד יותר. למזלנו, הם פוגשים אנשים מחלקים אלו בקהלנו בהתנדבותם באירגוני חסד שונים ומניחים שמי שאין ראשו ורובו בתורה, הרי שבגמ"ח הוא עוסק. לו יהי.
השוני במקרה שלנו הוא בכך שהם מובילים את היהדות החרדית. הם העומדים בראש והם העושים מעשיהם בשם כולנו. נכון שפשה אצלנו נגע נורא של העדפת פוגעי המין על הנפגעים, אבל אפילו בזה הם המובילים (א"כ גם קהילות אחרות יכולות 'להתגאות' בהישיגהם הגדולים בעמידה לצד הרשעים, נגד הנפגעים. ראה דוגמה). אין מילים לבטא את גודל המיאוס והדחיה שמעוררת התנהלות זו ואין חקר לעומק ההתרסה נגד הקב"ה ותורתו שמבטאת בכך. מו"ר הרב משה שפירא זצ"ל אמר לי פעמים רבות, שעל הנושא הזה אנחנו מאבדים את כל נקודות הזכות שצברנו בכל התחומים האחרים גם יחד ושאם הדבר לא יתוקן מיידית הרי שכמעט אין שייך להיות עובד השם ולהשתייך לציבור החרדי בו זמנית וצריך להימלט למערות ומדבריות וכו'. הוא עצמו הורה היתר גמור להכותם מכות נמרצות ('וכל הקודם להורגו - זכה') ובאחד המקרים אף בא בפלילים בערכאות על הוראותיו אלו.
המסתעף מכך הוא נושא אחר לגמרי. אם נתעלם מהצד המתלהם שבדברי ונתייחס לדברים לגופם, נצטרך לדון בשאלה האם אכן כדין נהגתי, או שמא איסור יש כאן ר"ל. מניח שיש היכולים לראות את שני צידי המטבע (ומקווה שאני ביניהם) ולפניהם עולה השאלה: כיצד יכריע פוסק 'נייטראלי' לשאלה זו. האם דיבורים נכוחים בקבוצה סרה והצבעה על נִבְזוּתָם וְשִׁפְלוּתָם, הוא מעשה מצווה או מעשה עבירה?
כאן משתרגים הדברים ומגיעים לחיבור בין חלקי כתיבה שונים שלנו כאן.
בסדרה 'האם יש מחלוקת במציאות' נגענו בכך
שהבעיה היותר גדולה היא לא שיש שני חולקים על מה היא המציאות, אלא שיש חולקים על
המציאות. זה נושא שעוד נצטרך לחזור אליו במסגרת אותה סדרה, אבל הנוגע לענייננו כאן
הוא שלפני שפוסקים הדין, צריך לדעת מהי המציאות.
גם בסדרה 'התורה מתחדשת בכל עת' ראינו שיש התייחסות למציאות המשתנה. פעמים ההלכה משתנה בהתאם ופעמים נשארת על עומדה (כן, בזה צריך עוד להשלים שם הסדרה). כאן אנחנו מגיעים לליבת הדברים: מהי המציאות הנחזית בעיני הפוסק, שאותה הוא הולך לפסוק.
להבדיל אא"ה, אנחנו רואים ש'הפוסקים' בבג"ץ חושבים שאינם מערבים את דעתם ושהם פוסקים אך ורק לגופם של דברים - מבלי שום הטיה ('פוסקים מקצועיים' הם מגדירים עצמם). ברור לכל בר דעת - זולת עצמם - שדעתם ותפיסת עולמם באים לידי ביטוי בפסיקותיהם וע"ז רועשת עכשיו הארץ. גם מי שמשקיע עבודה של שנים רבות, להפריד בין דעותיו ורגשותיו האישיים לבין הנושאים הבאים לפניו, יתקשה מאוד להפריד בין הדבקים. אעכו"כ אותם שמצהירים שהם כבר מפורדים ומבוררים, שכנראה טרם התחילו את עבודת הנפש העצומה הזאת. הארתי כאן כבר על חוסר המודעות שלהם, כדי שנזכה לראות את עצמנו.
מ"מ הנושא שעלה מאיליו הוא: הקשר בין
היחס הפנימי ושיקולים פוליטיים/חברתיים של הפוסק לנושא ופסיקותיו למעשה. ושוב כלה הגיליון והנושא טרם כלה
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
