מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
נפעמתי מבקשת המחילה של אשר שמו ושמעו לא ידעתי. נחלץ הוא בער"ה (מן הסתם שלח לפני ר"ה והדברים התעכבו מפאת העיכוב המצער הכללי) לבקש מחילתי על שציערני ובייש אותי.
כה יתן לי השם וכה יוסיף לי לפגוש אנשים שבודקים עצמם אם נוהגים נכון אם לאו. יותר מצוי שאנשים בודקים ע"מ לתקן מכאן ולהבא ופחות מצוי שאנשים בודקים מה ניתן לתקן אחורה. האמת היא שהתשובה היא חידוש עצום שברא הקב"ה בעולמו ולכן, הגם שכבר ידועה היא משכבר הימים, עודה בלתי נתפסת ובלתי מושגת, גם אחרי דורות על דורות של שבים. כל כך גדול החידוש וכל כך בלתי אפשרי, עד שהיה הכרח לבוראו קודם שנברא העולם, כי אינו יכול להיכנס לשום מסגרת של הקיום העולמי (הגה בנפשך. גדול אפילו מעשרת הדברים שהיו צריכים להיברא בין השמשות ולהתנות קיום העולם בהסכמה לתנאים אלו).
ברשות, אנצל ההזדמנות להעיר אי אלו נקודות בעניין.
1. תיקון העבר אינו לוקסוס כמו שחושבים. כבר האריכו בנזק הנעשה בעולמות עקב התנהגות שלא כתורה. כל מעשה שנעשה בעולם, הותיר רושם ואין קץ להיפעלויות היפעלויותיו של מעשה יחיד. לגודל ועומק העניין לעיתים נעלם מאיתנו עד כמה מוטל עלינו לתקן אחורה. אנחנו רגילים לראות את הקשיים שלפנינו ואיננו שמים על לב שלפעמים הקשיים שלנו נובעים ממה שכבר מאחורינו (וע"ז תקנו הלשון 'והסר שטן מלפנינו ומאחורינו').
בדרך הטבע אנחנו מקבלים את התנהגותנו דאתמול כחלק מאיתנו. עד שיש הוגים שטוענים שמכלול עשיותיו ומחשבותיו עד הגיעו הלום, זה כל האדם. ראוי לשים לב שבדרך התורה ניתן לתקן גם את העבר ושתיקון העבר הוא הסרת מכשול מדרכינו העתידית (וכבר העזתי כאן פנים נגד מטבע לשונו של הגדול בענקים שטבע אימרתו 'העבר אין והעתיד עדיין'. גם מבחינת יכולת - וחובת - תיקון העבר, העבר בהחלט אינו אין).
2. עוד יותר נתפעמתי מכתיבת אותו עלום על שהסב מבטו מעיקרי דברי (שחזרתי וטענתי שמסגרות אינן קדושת , נגד דעת הגרי"ג, וחזרתי בי רק מחוצפתי לעומתו). נדיר בימינו למצוא מי שדן בדברים לגופם ואינו מכליל מיידית לגופו של כותב. בהיות שברוב המקרים אין זו רוח הדברים כאן (ושם), מעודד לקרוא דברים לגופו של עניין, הגם שמן הסתם עודני עומד בקטנותי בעיניו. (שע"ז כשלעצמו אין לנו מחלוקת כלל...).
3. ואנצל ההזדמנות לומר בפה שאני מוחל מחילה גמורה לכל מי שברך אותי בפיו או בליבו ואיחל לי כל הרע שבעולם. ראשית, אולי תשמח לשמוע שחלק מתפילותיך אכן נענו ויכולני לומר 'תכלה שנה וקללותיה' ושנית שתדע לך שאין בליבי שום קפידה על אף אחד, גם על השונאים והמשנאים הכי גדולים שלי. ברור לי שכל הרוע והזדון שאני פוגש בעולם (לא רק זה המופנה כלפי) נובע מאיזה צד טוב שבאדם. מן הסתם סבור המברך שאני מזיק ושמותר על פי דין לנוחרני ביו"כ וכו'. וגם אם לא העמיק לחשוב שצריך היתר בדין כדי להזיק ליהודי, מן הסתם סמך על רבותיו וקהילתו שהתירו לו 'הכל כפי שכתוב בנוסח שברשותנו'. אנחנו חיים בדור שהמחשבה העצמית נדירה וכמעט כולם נמשל כבהמות נדמו.
4. גם יכולני לומר, במידה רבה של דיוק עובדתי, שב"ה אחרי עבודה רבת שנים, כמעט אין נוגע בליבי מה שאחרים חושבים עלי. כתבתי כאן פעם שבאמת אין יכולת לאדם לפגוע באחר אא"כ הנפגע בוחר בכך. ומזה זמן למדתי לבחור שלא להיפגע מהאחר ולשים הדברים בפרופורציה.
הקושי הכי גדול בעבודה הזו הוא שבאיזשהו מקום אתה חייב להחזיק מעצמך ומדרכך עד כדי שלא באמת משנה מה השני אומר. אמנם זה לא ממקום של הקטנת הזולת וגם לא ממקום של הגדלת העצמי, אלא מההבנה שכל אדם נברא יחידי, אבל עדיין מצריך עבודה.
5. ונכון לחזור שוב על מה שכתבתי פה פעמים רבות. כתיבתי לא מיועדת לכל אחד ולאו כל מוחא סביל דא. מי שקיבתו רגישה לכתיבה כמו שלי, אנא ואנא שיתרחק ממני. לצורך כך מתנוסס בראש כל כתיבתי דגל אזהרה כזה: מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ.
מצחיק שלפעמים המגיבים נגדי בעוצמה רבה, מקדימים לכתוב שנוהגים שלא לקרוא את דברי, ואח"כ מגיבים על משהו שכתבתי בסוף כתיבתי... אם אתה כותב נגדי בעוצמה אז כנראה היטב חרה לך. אם היטב חרה לך, כנראה הדברים מבטאים היטב את מה שאתה חושב בליבך פנימה ואין ליבך מעז לגלות לליבך.
במקרה כזה, מומלץ מאוד למצוא לעצמך מישהו שתוכל להיות גלוי וכנה איתו (מן הסתם מישהו שלא מקהילתך) ולדון איתו ברפש שאני כותב כאן ומה ולמה זה כל כך מרגיש אותך.
אם אין לך את מי לשתף ואני כותב משהו לא נכון או לא מדויק, אתה בהחלט מוזמן לסתור כאן את דברי. או להעלות את שאלותיך וסתירותיך. אסיר תודה אהיה לך, אם תגלה טעות או שגיאה בהלך מחשבתי או במסקנותי.
ומיני ומינך יתקלס עילאה
חרדי בעולמו
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
