רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 12 באפריל 2024

'חוק הגיוס' יכריע את עתיד היהדות בישראל


בכוחות המוח הרבה מערכות כאשר שתיים מרכזיות, המוח המהיר מול המח האיטי, שניהם חשובים, המהיר להכרעות מהירות שאין זמן הרבה לחשוב, אבל זו מסוכנת מפני שהכרעתה יכולה להיות טובה למצב הנוכחי ומזיקה מאוד לעתיד. המוח האיטי מציב לך את כל התמונה ועליך להכריע לא רק למצב הנוכחי אלא לקחת בחשבון את ההווה והעתיד. שפירושו, לעיתים עדיף להפסיד כאן למען לנצח בעתיד, כאשר התמונה כולה בפניך אתה בונה, גם אם התגובה הנוכחית אינה הכי טובה לך כרגע

לשם מה אני מקדים זאת, מפני שאחת הטעויות הכי גדולות שעושים מנהיגי ציבור, שהם חושבים ומכריעים למצב הנוכחי ולא לוקחים בחשבון את היום שלמחרת, ובעיקר את התוצאות ומה שיקרה בעקבות הקורה עתה, וכאשר אנו ניצבים בפני הכרעה קשה בענין 'חוק הגיוס', ובעיקר איך לנהל את המערכה, כאן חייבים לקחת בחשבון את תוצאותיה העתידיות שאינם 'גיוס לצבא' אלא כל מערכות היהדות החרדית בארץ ישראל

אחד הדברים הכי קשים בתולדות המאבקים החרדים בארץ ישראל היו החלטות שהזיקו יותר מאשר הועילו. באותו רגע זה נראה היה כי השיגו תוצאה טובה, אבל לא קלטו כי דווקא התוצאה הזו הזיקה. למשל, אם החילונים יוכיחו כי הצליחו לכופף את החרדים ב'חוק הגיוס', הם המנצחים בכל המערכות הציבוריות בעתיד. אם איננו מסוגלים ויכולים לעמוד על נפשנו ועד הסוף אין ויתורים כלשהם בעניינים עקרוניים, זה הפתח לעתיד שגם שם יתבעו פשרות ויטענו, כמו שעשו כאן פשרה יעשו גם בענייני כשרות נישואין וגירושין ועוד הרבה עניינים כאלו, ולא נוכל לעשות כלום, מפני שהם כופפו אותנו ולא אנחנו אותם

אחד הדברים שחייבים, להוכיח כי השגנו את מה שביקשנו ולא הם. ברגע שהחילונים מציגים הצלחה בחוק הגיוס זה הפתח למערכות בענייני דת אחרים, אם יש דרך איך לכופף חרדים ובמיוחד בנושא כמו גיוס חרדים, אין מה שלא יוכלו לכופף אותנו וככה יעשו בעתיד. לכן, אי אפשר להכריע על פי המצב הנוכחי ולהסכים לפשרה כלשהי, מפני שהחילונים מנצלים חולשה חרדית, מדובר בזמן מלחמה, ואם יצליחו כאן לכופף אותנו הם המנצחים העתידים, ומצב היהדות בארץ ישראל יהיה רע, החילונים יחגגו ויעשו את מה שהם רוצים ולא נוכל לעשות עוד דבר

לכן, מי שצריכים לטפל בנושא הזה אינם החכי"ם החרדים, הם אינם המומחים להכרעות היקפיות, הם נגועים וממילא אינם טובים לעניינים כאלו. גם גדולי התורה שלא עסקו בפוליטיקה כל חייהם, חייבים להזמין מבינים לשמוע אותם ואחר כך להכריע, חייבים לקחת בחשבון את כל מערכות היהדות החרדית על כל פרטיה, ולא רק 'חוק הגיוס' שעתה על סדר היום, אלא כל ענין שעמו נתמודד בעתיד, כפי שהתמודדנו בעבר, ולפני כל הכרעה בחוק הגיוס חייבים לקחת בחשבון את התוצאות העלולות להפילנו אם לא זהירים עתה

חייב שיהיה ברור, כי היהדות החרדית ערוכה ללכת במסירות נפש בעניינים עקרוניים, חייבת להיות רשימה ממה שלא זזים ואין כל פשרה. גם אם ניאלץ לסבול מסנקציות ודומיהן נעדיף לסבול ולא ניכנע. החילונים מנסים אותנו עכשיו לראות כמה יוכלו לכופף אותנו, ואם הצליחו אנחנו בידיהם לעולמים. רק כאשר אנחנו נכופף אותם כשיבינו כי בעניינים עקרוניים אי אפשר להזיז את החרדים מפני שיילכו עד הסוף, לא תהיה להם ברירה אלא להסכים להצעות שלנו ולא אנחנו להצעות שלהם

יתכן, ויווצר מצב שאי אפשר יהיה להכריע, במצב הזה לא מכריעים אומרים להם במפורש כי אנו ערוכים למלחמה לא נוותר על עקרונות, גם אם ניאלץ להילחם בדרכים שהיינו מעדיפים שלא להגיע אליהם, ניאלץ לעשות זאת עד אשר יסכימו, כי החרדים חיים במדינה אבל הם מדינה בפני עצמה, ולא חלילה שפוגעים בשלטון, אלא לא נכנעים לדיקטטורה חילונית. החרדים יחיו במדינת ישראל כחרדים עם כל המתחייב מכך. לא מצטרפים ולא משרתים במוסדות חילוניים, אנחנו נבטיח את קיומנו ועתידנו בכל מצב. רק כאשר זה יהיה ברור לחילונים הדברים יסתדרו, וגם יבינו בעתיד כי אי אפשר יהיה להכניע חרדים

בשום אופן לא לקבל את עצת עמלק אותם חכי"ם חרדים האומרים כי בואו נתפשר עתה ובאשר לעתיד נדאג בעתיד, ככה מקררים את מערכות הציבור החרדי. מה שנעשה כאן ניאלץ לעשות בעתיד כמינימום. ולכן אין פשרות, כל ילד ובחור חרדי לא משרת בצבא חילוני, החיים של החרדי והחיים של החילוני אינם הולכים יחד. אנו חיים באותה מדינה אבל לא באותה תרבות, האידיאה החרדית קבעה כללים ברורים איך להבטיח את קיומנו ועתידנו ולא נוותר עליהם בשום דרך ותמורת מחיר כלשהו כולל אם ניאלץ לשוב לאופוזיציה כפי שהיה בעבר, אנחנו לא מוכרים את נשמותינו גם אם ניאלץ למסור את נפשינו

חיים שאולזון

להכריז כי גיוס חרדים אסור בכל מצב ולא להסכים לפשרה כלשהי


 

ארבל ה'שבת גוי' של ש"ס


בניגוד לכל אלו אשר טוענים כי הוא עושה שבת לעצמו ומצפצף על אריה דרעי ומכריז הכרזות כפי שנראות לו למרות שזה לא משרת את האינטרסים לכאורה של המפלגה, אין זה אמת כלל. שימו לב, אריה דרעי לא היה מעביר את המשרדים שהוא שלט בהם למי שהוא לא יכול לסמוך עליו שיעשה את רצונו והוראותיו, הוא זקוק היה למי שישחק את המשחק כאילו שהוא בעל הבית ולא ירגישו כי הוא הבוחש בקדירה בשביל שלא ירוצו לבית המשפט לטעון כי דרעי מנהל את המשרדים בדרך עקיפה

דרעי וארבל עובדים יחד, והמשחק הוא מאוד פשוט, ארבל עובד בתפקיד של 'שבת גוי' כל מה שדרעי לא יכול לומר בגלוי הוא שולח את ארבל שיאמר. ככה הוא יכול לבא לרבנים ולומר זה לא אני זה ארבל, ובו זמנית להוכיח לגנץ ולשמאלנים אחרים כי ש"ס בעד גיוס החרדים ועושה כל מה שצריך בשביל שיותר ויותר חרדים יתגייסו

השר ארבל מזמן היה עף מתפקידו לולא היה פועל בהתאם לרצונו ודעתו של אריה דרעי. התשלום שמקבל ארבל בשביל תפקיד ה'שבת גוי' שופט בבית המשפט העליון בעתיד בהסכמת השמאלנים שאוהבים את מעשיו עתה. דרעי בתככנותו עובד עתה איך להבטיח איש ש"ס על חשבון הכסא החרדי בעתיד בבית המשפט העליון

כאשר ארבל מדבר, דרעי הוא זה שעומד מאחורי כל מילה שלו, מעולם לא שמענו את דרעי יוצא למלחמה בארבל ואומר דברים קשים נגדו. בדרך כלל כאשר מישהו בש"ס פועל בניגוד לרצונו ודעתו הוא יודע איך להכות בו מכות קשות ולדבר נגדו בגלוי. אצל ארבל הוא שותק, בשביל שיוכל לעשות את העבודה בשבילו

שיטות דרעי הן לא חדשות. כאשר היה צריך להעביר החלטה בעירית ירושלים למען פעולה שתרבה חילולי שבת, הוא הורה למלכיאלי לצאת, בשביל שההחלטה תעבור ובתמורה שילם לו חברות בכנסת ועכשיו שר. ארבל כמו מלכיאלי ואחרים מקבלים הוראות מדרעי, וככה הוא מנהל את כל המשרדים, ומביע דברים באמצעות ה'שבת גוי' שעושה לו עבודה מצויינת

חיים שאולזון

אדמו''ר מסתובב בציבור למרות שעשה מעשים חמורים בבני משפחתו וזה עובר בלי קול זעקה


 

דרעי וגולדקנופף מסכימים שיגייסו 25 אחוז מן החרדים בכל שנת גיוס ומוכרים את נשמותת ישראל


את מי הם מייצגים, אידיאות או אינטרסים אישיים ומפלגתיים, מי שילמד מה קורה בימים אלו במו"מ שמתנהל בעניין גיוס בני הישיבות לא יאמין עד להיכן זה מרחיק, מי שאמורים היו להילחם מלחמה של ממש למען היהדות החרדית ולא לוותר על נשמה כלשהי, הם אלו שמוכרים רבע מכלל היהדות החרדית לשמד הציוני-חילוני, כאשר הם צריכים להכריע על עתיד היהדות או על עתידם הפוליטי, עתידם קודם. מפני שאם עתיד היהדות היה קודם, הם היו אומרים לנתניהו כי הם פורשים מן הממשלה ויתמכו בו מבחוץ, וככה יוכלו להלחם בכל מי שמבקש לפגוע בנשמות ישראל

צריך להפריד בין החכי"ם מפני שלכל אחד מהם אינטרס אחר. דרעי מעוניין שהנושא יירד מסדר היום, זה מפריע לו להמשיך ולהשיג תקציבים ממוסדות שהחרדים לא דורכים שם. הנה לפני שבועיים דנו בהסתדרות הציונית לצרף את ש"ס, הוא לא צריך חרדים שיזעקו כי אסור לשבת במקומות כאלו, הוא מעדיף שהם יילכו לצבא ויהיו עסוקים בעניינים אחרים ויתנו לו להשמיד ולהרוג את האידיאה החרדית למען הכיסים של עסקני ש"ס

דרעי מעולם לא היה חרדי ואינו יודע מה זה. הוא מזרחיסט ואין כל הבדל ביניהם פרט לתלבושת, לשם המפלגה, והתואר שאין בהם ממש. האינטרס שלו הוא האינטרס של המזרחי בקום המדינה של 'להציל מידם' ומה שיותר, וככה לשמור על הנפש שלהם וטעו, רוב רובם של הנשמות המזרחיסטיות סיימו רע, וזה מה שיקרה לעתידה של ש"ס אם רבע ממצביעיהם יילכו לצבא

גולדקנופף ראש קטן, משרת את הבוס וחושב על עצמו. בעבר גור היו מראשי הלוחמים נגד כל פשרה, והנה גולדקנופף מוכן לתת יד להסכם לפיו 25 אחוז מחסידי גור הצעירים יילכו לשמד החילוני. על פי ההסכם שעומד להיחתם 25 אחוז מכלל החרדים בגיל גיוס יתגייסו לצבא, דבר שחייב להחריד, מדובר באסון ממש, מפני שעוסקים כאן בנפשות בצעירים בגיל הטיפש עשרה מי שאינם מסוגלים לשמור על עצמם במקום כזה, מדובר בהפקרת העם היהודי, רבע מן החרדים יהפכו לחילונים ורחוקים מאוד מן היהדות החרדית

גם גפני כמו דרעי היה רוצה שהנושא כבר יירד מסדר היום אבל הוא יודע כי אם יאמר מילה בזכות הסכם כזה, זה סופו הפוליטי, אז הוא מקווה כי דרעי יעשה עבורו את המלאכה. אם כי ברור לו כי ברגע של אמת אם חלילה יחתמו על הסכם כזה, ייצאו כל החרדים לרחובות וילחמו עד לטיפת הדם האחרונה, לא יאפשרו לחלן את הצעירים החרדים

ההרגשה היא כי ניצבים אנו בפני סוף לענין הזה, יחוקקו חוק שיאלץ את הצעירים החרדים לשחק משוגעים, או להלחם על נפשם כולל לשבת בבית הסוהר, ומי שאינם מסוגלים לכך יפלו בידי המיסיון החילוני וישרפו את נשמותיהם

כל מי שיתן יד להסכם כזה יזכר לדראון עולם וילחמו בהם מפני שהם אוייבים ולא ידידים. שלחו אותם לכנסת על מנת להיאבק נגד החילוניזציה, ובמקום שיעמדו בראש הלוחמים, הם משרתים את אוייבי תורת ישראל ושולחים את הצעירים לשמד רח"ל

חיים שאולזון

עוד בחור התאבד למה ומדוע


 

ש"ס תשלם את המחיר הכבד של השמד!


קל מאוד היה להבין את דאגתם של רבני הספרדים כאשר יצאו בפומבי נגד גיוס כלשהו של חרדים, להם יש סיבה לחשוש יותר מכל אחד אחר, מפני מי שילמד במה מדובר ועל מה המאבק כאן, הקרבנות הראשונים יהיו צעירי הספרדים, ונסביר זאת. המבנה הפוליטי והמציאותי הוא כזה שש"ס היא זו שתיאלץ להקריב קרבנות של ממש למען השמד החילוני

ש"ס טוענת כל השנים כי הם הרוב בעולם החרדי. לטענתם הם 10 מנדטים ואילו 'יהדות התורה' האשכנזית רק 7 מנדטים ממילא מגיע להם יותר. הם רק מתעלמים שהרוב לא תמיד הכי טוב, מפני שכאשר אתה הרוב אתה גם משלם הכי הרבה. ואם נקבל את המספרים כפי שטוען דרעי כי להם הכי הרבה 'חרדים' אז כאשר קובעים כי 25 אחוז מכלל החרדים יתגייסו, הוא יהיה זה שייאלץ לתת הרבה יותר מ'יהדות התורה'

לא רק המספרים בבחירות, גם המספרים בישיבות, במיוחד כאשר סופרים כמה מסתובבים ברחובות מי הם שלא לומדים, הרוב הגדול הוא של הספרדים, להם יש את מספר הנושרים הגדול ביותר, ואם יפתחו במאבק על הגיוס, הרוב הגדול יהיה ספרדי, ועל כך באה הזעקה הגדולה של הרבנים הספרדים, הם לא מקבלים את הגישה של ש"ס כי רק מי שלומד לא יתגייס, כל האחרים כן, במילים אחרות הם אומרים כי רוב הספרדים יילכו לצבא

עדיין לא ברור איך יקבעו מי מתגייס ומי לא, אם זה יקבע על ידי בחינות, מצבם של צעירי ש"ס יהיה קשה יותר, להם ישיבות פחות מוצלחות, ואם יתנפלו על ישיבות לגייסם, הישיבות הספרדיות יהיו הראשונות לגיוס, ולכן קיווינו כי ראשי ש"ס יהיו המתנגדים הראשונים להסכם כזה מפני שהם הנפגעים הכי גדולים כאן. אבל הרבנים הספרדים הופתעו כי דווקא ש"ס היא זו שמעודדת יוזמה שצעיריה ישלמו את המחיר

מה שדרעי שוכח, כי רוב רובם של אנשי ש"ס שהיו חרדים באמת ועזבו את הדת אינם מצביעים עוד ש"ס, חלקם הפכו לשמאלנים ואחרים ימניים שמצביעים למפלגות ימניות. ש"ס היום חזקה בזכות הרבה מאוד אשכנזים שמצילים אותה בבחירות, לא מאהבת ש"ס אלא משנאת 'יהדות התורה'

אם ראשי ש"ס לא ימצאו פתרון שיספק את הרבנים הספרדים שיבטיח כי הצעירים הספרדים למרות שאינם בישיבות לא ישרתו בצבא, לא יהיה מנוס לאותם רבנים אלא לארגן הפגנה גדולה של ספרדים ששם ימחו נגד ראשי ש"ס שנותנים יד להסכמים כאלו, ולתבוע לשמור על עתידם הרוחני של כל צעירי הספרדים כולל מי שאינם בישיבות

חיים שאולזון

קמחא דפסחא למקורבים בלבד פסולה ואסורה


 

הממורמרים התאחדו - הרב ברגמן הליטאי של אגודת ישראל לצד האדמו''ר מגור



הצביעות זועקת לשמים, מצד אחד יושב יצחק גולדקנופף ועובד על הסכם ל'חוק גיוס' לפיו 25 אחוז של חרדים בשנות הגיוס יתגייסו לצבא, ומאידך מדפיסים מכתב של ממורמר ליטאי, לא רצו להדפיס את מכתבו ב'יתד נאמן', אז 'המודיע' מדפיסו בגדול, ולא מפני שהם מדפיסים מכתבים של גדולים ליטאים, אלא מפני שהם מבקשים להכות במנהיגי הליטאים בני ברק, כאילו שפרסום המכתב אצלם מזיז להם. הם לא קולטים כי יותר ממה שהם מזיקים לליטאים מבני ברק הם מזיקים לאותו ממורמר ששמו ברגמן

מה שמזעזע ממש, הרב ברגמן היה מאלו שניהלו מלחמת חרמה באדמו"ר ה'לב שמחה' זצ"ל, הוא יחד עם חמיו הרב שך זעקו כי ה'לב שמחה' מגור הוא סוחר ואין מקומו ב'מועצת גדולי התורה', במשך שנים בגור הבטיחו כי יבואו עימם חשבון. והנה ברגע של אמת הם הפכו להיות החסידים של מי שלחמו ב'לב שמחה' זצ"ל האבא של הרבי הנוכחי. לא איכפת לרבי מגור כיבוד אב, הרבה יותר חשובה לו הפוליטיקה דבר המוכיח כי הוא ממורמר, מפני שאם לא היה כזה היה קולט ומבין כי הוא פוגע בעצמו יותר מאשר בהרב לנדו בבני ברק

מכתבו של הרב ברגמן לא מזיז איש. מדובר במי שאיבד את כל העולמות. בשנות הפילוג הליטאי הוא ביקש לרקוד בשתי החתונות ואיבד את הכל. עתה הוא מבקש בכח לדחוף את עצמו ולא מצליח מפני שהוא הרחיק, עבר את הקו האדום. הוא אוייב את מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו מפני שהוא התנגד לשיטותיו של הרב שך. הוא העדיף מאבק פנימי באגודת ישראל מאשר חיצונית. יצויין כי בעמדתו תמכו מרן הגראי"ל שטיינמן, מרן הגאון רבי חיים גריינימן ועוד אחרים. הוא נלחם בהם אבל עתה אינם עוד בעולם הזה אז הוא האמין כי ייקל עליו להשתלט על ההנהגה הליטאית ולא קלט כי הוא לא מתאים לתפקיד הזה במצב שנוצר בעולם הליטאי. הוא ואנשיו העדיפו את המחבלים אז בבקשה שיבקש מהם שיכירו בו כמנהיגם. שימו לב, תלמידיו של הרב שך לא רוצים אותו, ומינו את הרב אשר דויטש מי שהיה בסך הכל הבן של מזכיר הישיבה, מאשר את מי שהיה חתנו של הרב שך

עוד דבר קורה וזה מוציא את ברגמן והמחבלים מדעתם וגם כמה מגדולי פונוביז' שההנהגה עברה לסלבודקה. אי"ה עוד נכתוב באריכות על מה שקורה בתחום הזה, ההיסטוריה של המאבק בין הישיבות, ואיך פונוביז' עשתה הכל לדחוק הצידה את סלבודקה עד כדי החרמתם, ועתה ההנהגה כולה עברה לסלבודקה וזה הורג אותם. מדובר בפוליטיקה פנים ליטאית וישיבתית אשר התחילה לפני עשרות שנים

הרבי מגור מנסה לרקוד על המחלוקת הפנים ליטאית ומבקש לשחק את ההפרד ומשול, הוא לא מצליח, ודווקא בגלל פרסום מכתב כזה, הוא עשה נזק להרב ברגמן ולעצמו. ככה זה כאשר מסובבים ביועצי אחיתופל, שאינם יודעים איך לשחק פוליטיקה כזו נכון

חיים שאולזון

רשימת הכיבודים לשבת אצל אדמו"ר



מדובר במחלה ממש, כל כך הרבה כיבודים בשבת, עד כדי שהתפילה הופכת לתועבה ממש. בכל הדורות ידענו כי באים לבית הכנסת להתפלל לה', בקושי קיבלת פעם בשנה עליה, אם היה לך חיוב או שמחה, ואילו היום אם אתה רוצה שיבואו להתפלל אצלך אתה צריך לספק כיבודים על גבי כיבודים, כי בלי זה יעזבו אותך ויחפשו מקומות אחרים ששם יקבלו כיבודים או שירגישו יותר טוב

אחת החסידויות הגדולות בניו יורק, שיש להם אלפי חסידים, סידרו 17 כיבודים כאשר הרבי נוטל ידיים לסעודה, זה פשוט לא להאמין מה שהולך שם עם הכיבודים האלו, זה מרים את המגבת, זה מוסר את המגבת לשני שנותן לשלישי המגיש לרבי, ואז ניגש אחר לוקח מהרבי ומוסר למי שיקח את המגבת ויניחו לצד כסאו של הרבי. זה יגיש את הספל וזה יקח את הספל, זה ימלא את המים והאחר יגיש אותו ויניח במקום אחר, אנשים מוכנים לשלם הון על הכיבודים הללו. ומה יש בהן? דמיונות וסיפוק, שכל כך קשה להבין אותם. נכון, אוהבים כבוד זה חלק ממשחק החיים, אבל כאשר כל כך הרבה מקבלים כיבודים איזה ערך יש לכבוד

בחופות נמצא רבים שנפגעים שלא כיבדו אותם בברכה, והסיבה מפני שיש רק ששה כיבודים בברכות, אם היו אומרים את ה'על חטא' בחופות והיו כל כך הרבה כיבודים איש לא היה נאבק על כיבוד, זה לא היה משהו. בימינו השתבשו הדברים, גם אם יכבדו אותך ב'על חטא', יהיו מוכנים לשלם למען כיבוד של 'על חטא'

הדמיון הפרוע, והשכל העקום דוחף אותך לכיבודים כאלו, כן, אוהבים שכולם יראו ברשימה כי השבת יכבדו אותך בלהזיז את הכסא של הרבי לפני תפילה זו או אחרת, או תלווה את הרבי מהכסא לבימה ועוד דברים כאלו. מה יש בזה? סיפוק של איזה אגו ולא יותר מזה

כל מי שחושב שכיבודים כאלו מקרבים אותו ליהדות טועה, זה מקרב אותו למפלגתו והרגשה של סיפוק על מה שעליהם נאמר שהם מוציאין את האדם מן העולם

וכאן אציין כי אינני נגד כבוד בכלל, מפני שאם לא היה דבר כזה לא היה קיום לעולם. בזכות הכבוד אנשים תורמים ועושים, ולכן צריך את זה. אבל כיבודים מן הסוג שרואים היום אצל אדמורי"ם וראשי ישיבות, הם כבוד מדומה ואין בהן ממש. וכמו שאומרים המבינים בכבוד, אין זה משנה אם יש ערך או לא, המתכבד מרגיש טוב ופותח את כיסו ולכן זה שווה

חיים שאולזון

והבגד כי יהיה בו נגע צרעת


דורנו זה משקיע בלבוש, ישנם מי שאצלם זה עולם ומלואו. אצל החסידים מתלבשים כמו אדמו"ר חושבים שככה יאמינו שאתה משהו. ואצל הליטאים מצב דומה, מלבישים פראק והמבורג זה עושה אותך ל'גדול' ולא עוד 'הרב' בלבד אלא לפחות הרב הגאון וישנם שלא יהיה מרוצים מן התואר הזה וייעלבו אם לא תכתוב ותכריז עליהם לפחות 'הגאון הגדול'

תופתעו, היה זה הרב שך שלעג למלבושי האדמורי"ם ובדרשה המפורסמת שלו הוא קרא לציבור שלו לא להתפעל מהזיידענע קנעפלאך ומכל המלבושים הצבעוניים של הרבי'ס, הוא יצא נגדם וטען שאין בהם כלום. מה שהוא לא אמר, כי גם בפראק והמבורג אין כלום, מדובר ביצור תדמית גם כזו שרחוקה מהאדם

אלו ואלו לא אומרים דבר על האדם. בשיחה שהייתה לי פעם - לפני שנים - עם אחד האדמורי"ם הוא שאל אותי מהיכן אני לוקח את הכח לכתוב על אדמורי"ם וראשי ישיבות כפי שאני כותב, ואמרתי לו שהבגדים אינם עושים עלי רושם, אני מודד את האדם במקווה שם שיוכיח את עצמו ונראה מה הוא שווה

צריך לזכור כי גם בבגד יש מצב שיש בו נגע צרעת, ולא כל מי שנושא בגדים כאלו הוא אכן משכמו ומעלה. - השבוע הופיע אחד כזה בבית המשפט - בעיני מי שזקוק לבגדים כאלו, סימן שאינו יכול להוכיח את עצמו בלי זה. במשך שנות חיי ראיתי אנשים גדולים, אלו התרחקו ממלבושים כאלו, הם המשיכו בחייהם באותו לבוש, מפני שלא היו זקוקים להם בשביל שיחשבו שהם גדולים. מי שגדול באמת, כך אצל חסידים וכך אצל ליטאים ואחרים, המציאות של האדם עושה אותו, ולא הלבוש שכל כולו תחפושת ולעיתים צרעת

חיים שאולזון

בניין נערים סתירה

 


מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
 
 
הכותרת שלמעלה כבר שוחקת את עצמה לדעת. שוב ושוב עולים נושאים בהם מסתבר שההנהגה שלנו שוקלת שיקולים שילדים בגיל גן היו אמורים להיגמל מהם. שר הבטחון שלנו, מתנהל, מתחילת המלחמה הזו, כילד קטן. מגיב ברוגז ומאיים איומי סרק יהירים כשהוא נפגע (ומי לא היה נפגע כשהציגו אותו ואת צבאו כחסרי כל יכולת?) ואח"כ פועל בהיפוך מוחלט מדבריו קודם, כשהוא נפגש עם המציאות.
 
עכשיו דנים החלונות הגבוהים באפשרות עסקה לשיחרור מחבלים, מה שקרוי עסקה לשיחרור חטופים. מספר המחבלים וזהותם  יקבעו ע"י החמאס בלבד. אוי לה לישראל אם תפגע בשערה משערת ראשו של מחבל טרום שיחרורו. לעומת זאת, לצערנו הרב אין משמעות כלל למספר חטופינו. אנחנו ניתן להם את כל מחבליהם, תמורת מה שיתנו לנו. לא משנה אם יתנו 133, או 33, הם יקבלו את מה שידרשו (שהרי 'אין ברירה'). לכן הם רוצחים את חטופינו בכל עת שבא להם. אין נקם ואין שילם. בסופו של דבר הם יכולים לשמור לעצמם כמה קלפי מיקוח וכמה כאלה שכאילו אבדו ולעולם לעולם לא נדע לומר 'לא'. אז מאי נ"מ אם יש תחת ידם המרשעת עשרים או מאה עשרים חטופים??
 
בהתאם, הם מודיעים עכשיו שאין להם 40 חטופים מהסוג המבוקש ומציעים להשלים את המכסה בגופות (וישראל מציעה להשלים את המכסה בחיילות ובגברים מתחת לגיל 50). כלומר, אין לנו ידיעה – וגם לא תהיה – מי בידם בכלל. הם מסרבים לתת לנו רשימות, כדי שיוכלו לטעון, כשיתאים להם, שפתאום נמצאה אבידה כלשהי. התגלה עוד חטוף ועכשיו דורשים בתמורתו כך וכך.
 
שוב חוזרות אותן המנגינות. שוב אנחנו שומעים שהקריטריון שמעניין את אותם נערים מנוערים שממונים על ביטחוננו הוא האם המחבל הורשע בעונש כזה או אחר. החמאס, דורש שיחרור מחבלים שנשפטו למאסרי עולם, משום שהעונש מעיד על חומרת המעשים שבגינם נשפט. כלומר, שלא משך העונש מעניין אותם, אלא לשחרר אסירים שפעלו ברשעות הכי גדולה ושרשעותם עלתה בידם. המטרה שלהם ברורה: הם רוצים שלא יהיה פחד בלב ערבי כלשהו לפגע ולרצוח כמה שבא לו, כי לא ירחק היום והם, החמאס, ישחררו אותו.
 
מהצד שלנו, אמור להיות קריטריון אחר לחלוטין. לא מה המחבל עשה בעבר, אלא מהן כוונותיו בהווה כלפי העתיד. על סינואר ידענו בעת שיחרורו שכל מה שבראש שלו זה שחיטת כמה שיותר יהודים. גם עכשיו מדברים ראשי המערכת באותן מילים שחצניות ובאותו בטחון ('נדע להתמודד עם כל מחיר'). גם אחרי ששילמנו מחיר כה יקר על שיחרור 1,027 מחבלים תמורת גלעד שליט אחד, נשמעות אותן סיסמאות אוויליות.
 
לא שאין חשיבות למידת העונש שנגזרה על המחבל, אבל השיקול בזה הוא בכך שאחרים שיבואו אחריו (ויבואו רבים אחריו, בהיוודע קבל עם ועולם שמאסרי עולם למחבלים בישראל, הינם פסק זמן בקייטנת השב"ס בלבד), ידעו את הצפוי להם. זה שיקול כבד מאוד, שייתכן שחיי החטופים קודמים לו. אבל השיקול המרכזי והעיקרי אמור להיות: מהי מידת הנזק הצפוי מהמחבל המשוחרר. אם המחבל המשוחרר צפוי לחזור ולפגע, הרי שאין הבדל בין שיחרור מחבל למתן פצצות וחגורות נפץ. מה היו עושים אותם ילדים מנוערים אם סינוואר היה דורש בתמורה לגלעד שליט, 1,027 רקטות וחגורות נפץ? זו בדיוק ההשוואה ולא מספר השנים שנגזרו על המחבל המתועב.
 
הרמטכ"ל והיהירים האחרים כבר מכריזים שאפשר לוותר לחמאס. שאפשר לתת לו את מה שהוא דורש, משום שצה"ל חזק וידע לעמוד בכל משימה שתגזר משיחרור זה. כן, ככה הם ממשיכים בעיוולתם איוולתם. שוב בוטחים בכוחם ועוצם ידם ושוב לוקחים סיכונים על ראשי יושבי הארץ, משום שאין בלבם יראה ומשום שאין בלבם כבוד לשום דבר, חוץ מאשר לעצמם הם.
 
איני יודע כיצד דנים דיני נפשות אלו. בריא לי שמי שממשיך לאכול את אוכלו כתמול שלשום אינו ראוי לדון בנושא בכלל. גם כל מי שמעמיד עצמו לתפקיד 'המכריע הראשי' בסוגיות נפשות אלו מוכיח על עצמו שאינו בוגר או אחראי. מאחריות קטנה בהרבה, בורח כל בעל מוח ולב ואלו הפוליטיקאים רודפים אחרי שררה, עד כדי שלוקחים על עצמם הכרעות בנפשות. פשוט ילדים קטנים ולא מפותחים.
 
וזו אחת הבעיות היותר קשות בשליחת בנינו לצבא. שלא כמרא דאתרא, איני חושב שפטורים אנו מהמצווה להגן על ישראל מיד כל צר, אבל כל עוד ההחלטות נתונות בידי אנשים כל כך לא אחראיים, צריך לישב שבעה נקיים, כדי להחליט מה נכון לעשות. (לצערי ובושתי, מנהיגינו שוקלים שיקולים אחרים וחיצוניים ולא  את הנושאים המהותיים).
 
 
 
חרדי בעולמו
 
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com

רגעים של השבוע - פרשת תזריע

 

רגעים של השבוע - פרשת תזריע

 

שמירת השבת הראשונה שהצילה מאירועי שמחת תורה בישראל / הדלקת הנרות והצדקה שהצילו את האם והתינוקות / נפש הילד שניצל כשלא קיבלו אותו בבית הספר / התלמידים המנצלים נכון את החופשה

 

א. השומר שבת

 

"אתה זוכר את השאלה שהייתה לי לפני כחודשיים, לגבי העסקת עובד חדש בפרויקט שהתחלתי?". לקח לי כמה שניות כדי להיזכר בהתלבטות שהייתה לו בשיחה שקיימנו, לאחר שסיפר בשמחה על התקדמות משמעותית בעסקיו ופתיחת מיזם נוסף אך מקביל, ובעבורו חיפש ומצא מומחה המתאים מאוד לעבודה זו. וכבר בתחילת הדרך הוא נהנה מיוזמות ומהלכים שהאיש הכניס.

 

אלא שהעובד החדש אינו שומר שבת, וכאן באה שאלתו: "האם מותר לי להעסיק אותו בכללות, או להתנות עמו שיעבוד בעבורי רק מיום ראשון עד חמישי?" - שאלה מהותית ונכונה. 

 

"אמור לו פעם אחת, כי אתה מבקש שלא יעשה בעבורך עבודה בשבת או בחג, ומעבר לזה אתה לא צריך לומר כלום. כל מה שהוא יעשה בפועל ומתי שיעשה זאת - לא עניינך" - השבתי לו, בלי לפרט את המקורות והסימוכין ההלכתיים שמצאתי. מאז לא דיברנו בעניין. גם הוא עצמו לא דיבר עם העובד מאומה בנושא, מאז מסר לו את הדברים. וגם העובד לא אמר דבר, עד לפני יומיים.

 

"אתה זוכר את בקשתך אליי בעניין העבודה בשבת?" - פנה אליו העובד בלי התראה מוקדמת, ומבלי לחכות למענה סיפר לו את הסיפור המדהים הבא:

 

"לפני חצי שנה בחג הסוכות, התעוררה לפתע נפשי, וקיבלתי החלטה אישית  פנימית, לא לעבוד יותר בשבת, אלא לקחת לעצמי את היום הזה, למנוחת הגוף ובעיקר הנפש. זה לא היה קל בעבורי, גם כי בשאר המצוות עדיין לא נגעתי, ובהתחשב בעיסוקי הקבוע, הקשור באופן ישיר לאחת המחלקות החשובות בביטחון בארץ ישראל".

 

"השבת הראשונה ששמרתי הייתה השביעי באוקטובר. כן! 'שבת שמחת תורה' המפורסמת. כשכל המהומה החלה, אני הייתי רחוק מהמקום הקבוע שלי. ישנתי שנת ישרים ולא נקלעתי לתוך הבוקה ומבולקה, לקח לי שעות ואף ימים כדי להבין ממה ניצלתי!".

 

ידידי מסיים ואומר לי: "כאשר לי היה קשה ולא נעים לומר את בקשתי, שלא יעבוד בשביל הפרויקט שלי בשבת, התברר לי, כי התפרצתי לדלת פתוחה - העובד עצמו ראה בזה אות משמים, וזה חיזק אותו מאוד להתמיד לשמור על השבת, שגם שמרה ושומרת עליו".

 

 

ב. אלקא שמאיר - עננו

 

במוצאי שבת שעברה, נערכה התוועדות וסעודת מלוה מלכה, בין שלוחי חב"ד בעיר פתח-תקוה שבארצנו הקדושה. במהלכה פנה האברך הצעיר ר' יוסף יצחק אקסלרוד אל הרב אליעזר-צבי-הכהן ויספיש, מוותיקי וראשי השלוחים בעיר זו, ואומר לו: "אני חייב לספר לך סיפור".

 

אקסלרוד הוא אחד מחתניו של השליח הראשי בפתח תקוה, ש"ב הרב אשר דייטש, ולפני כשבועיים ביום תענית אסתר, הוא הפנה אל חתנו אקסלרוד - אשה שהגיעה לבית חב"ד ברחוב רוטשילד במרכז העיר, שהיה סגור עקב הצום.

 

במבטא ארגנטינאי כבד, היא ביקשה מר"י אקסלרוד לרכוש מזוזות. בין לבין, סיפרה את הסיפור הבא: "בדיוק לפני שנה, הגעתי לבית חב"ד שמנהל הרב ויספיש, שם פגשתי חב"דניק צעיר בשם ר' שאול. שפכתי בפניו את כאבי וצערי הגדול: 'אחותי בהריון והיא נמצאת כעת במצב רפואי מאוד קשה, הרופאים מפחידים אותה בתחזיות קשות ושחורות, וכל המשפחה מאד מודאגת ממצבה!".

 

"הוא הקשיב לכל מילה, אחר-כך נעצר וחשב מעט ולאחריו אמר לי ר' שאול ברוגע אבל עם בטחון מלא: 'שאחותך תקבל על-עצמה הדלקת נרות שבת וחג, תיתן לפני זה צדקה ל'קופת רבי מאיר בעל הנס' - ובע"ה היא תבריא ותהיה לידה קלה'"!

 

"וכך היה! לפני מספר חודשים נולדה לאחותי בת במזל טוב, בת יפה ובריאה, לאמא שמחה ורגועה ולשמחת כל המשפחה. גם אני קיבלתי על עצמי את הבקשה שהוא הציע לאחותי".

 

ובסיימה, הגישה האשה שקית גדושה במטבעות לקופת רבי מאיר בעל הנס, וביקשה למסור את הסיפור להרב ויספיש ולהעביר את תודתה לאותו אברך צעיר, שהתברר לה שהוא חתנו של הרב ויספיש. 

 

את הסיפור כולו סיפר לי השבוע מחותני היקר הרב ויספיש, ושנינו חייכנו אל מול תעוזתו ושנינותו של ר' שאול-שמעון שיחי' - חתנו / בני היקר... 

 

 

ג. ברוך שאמר

 

לפני 28 שנה, בעיר ריגא שבלטביה, נולד ילד - בן יחיד להורים יהודים. בהיותו כבן שנתיים עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בעיר אשדוד, כמו רבים מהעולים ממדינות חבר העמים.  

 

לאחר תקופה מסוימת, החל האב לעשות עסקים במוסקבה הבירה, ולשם כך היה לעתים תכופות על קו הרקיע בין ישראל לרוסיה, עד שהוא ואשתו הבינו שגם עבור המשפחה וגם להצלחת העסק, עדיף שיעברו מקום מגורים. 

 

לאחר התאקלמות ראשונית במוסקבה, החלו לחפש מקום לימודים לבנם האהוב, אך אליה וקוץ בה, הילד מכיר את השפה הלטבית ובעיקר עברית, אך לא רוסית. ואף בית ספר שכונתי וגם במקומות מרוחקים יותר - לא הסכימו לקבל ילד שאינו מכיר את השפה המקומית. 

 

'בצר להם', פנו להרב זאב קורבסקי, שבבית הספר היהודי שבהנהלתו שמחו בעוד ילד יהודי שמצטרף לכיתה א', בית הספר היהודי שהיה הראשון שהוקם ברוסיה לאחר נפילת מסך הברזל.

 

"היום כ"ב באדר, אני מזמין אתכם להתוועדות לכבוד יום הולדתי", הכריז באחת הכיתות המורה הרב אליהו בר. הילד שגדל לנער, הסתקרן, והגיע עם עוד מספר תלמידים.

 

כשהוא עטור בשערות ארוכות, נכנס הנער לראשונה בחייו לבית הכנסת 'מארינה רושצ'ה', נחשף ל'פאבריינגען' חסידי אותנטי, שבראשו ישב והתוועד הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. ובין השאר סיפר הרב, כי בימים הקרובים הוא טס לרבי, ומי שרוצה יכול לשלוח איתו "פ"נ" לרבי. 

 

הנער הסתקרן עוד יותר, שאל מה זה ואיך עושים זאת, וחסידים שישבו מסביבו הסבירו לו. עם עט ודף חלק התיישב, וכתב מכתב בקשה לתפילה אצל הרבי, לזכות לחיים טובים ומאושרים. 

 

הנער גדל, נימול, ונקרא שמו בישראל 'ברוך', בן למשפחת גולדברג. כעת הוא עלה שוב לארץ ישראל, והפעם הישר לישיבה, ומשם לישיבה גדולה 'תומכי תמימים' במגדל העמק. העמיק ושקע בלימודים ואף הוסמך לרבנות, עד שהוצע לו שידוך... הבת המוכשרת של הרב אליהו בר, מנהל בית חב"ד 'צמח צדק' במוסקבה, המורה דאז... 

 

עם סיום מספר שנים בכולל, הוזמן לפני תקופה קצרה בחזרה לרוסיה, להצטרף ללגיונו של מלך ולשמש בשליחות. כ"ב באדר - באותו תאריך בדיוק בו כתב את המכתב הראשון לרבי לפני 14 שנה, נולד לו בנו הראשון, ביום ההולדת של המורה שלו בעבר - חותנו בהווה, הסב המאושר של הרך הנולד!

 

השבוע, בו אנו קוראים 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', אמר הרב הראשי שליט"א את הברכות לאחר הברית, ונקרא שמו בישראל: 'מנחם מענדל'.

 

דקות ספורות לאחר הברית, בעומדי בשיחה עם הרב שליט"א, ניגש בהתרגשות אבי הבן ר' ברוך אל הרב, ואמר לו 'הכל בזכות הרב'. 

'הכל בזכות הרבי' תיקן אותו הרב בחיוך. גם הוא בהתרגשות. 

 

ולתמונת השבוע שלי: כי הם חיינו

 

שישה חודשים רצופים עברו על תלמידי הישיבות כאן. למעט מספר שבתות חופשה קצרות, ישבו הנערים הצעירים כל העת ושקדו על לימודם. הרחק משאון העיר, מנותקים מחדשות העולם, וכמעט לא רואים את ההורים ובני המשפחה - הגו בתורה הקדושה, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה - תופעה מדהימה שישנה רק בעם היהודי. 

 

כמו כל נער, גם אני בצעירותי חיכיתי לחודשי ניסן ותשרי, חודשיים בשנה שרובם נעים סביב החגים, נטולים לחץ של המשגיחים בישיבה, ושעון הזמן המוקפד ביום-יום כנהוג בישיבה. אך יחד עם זאת, התחושה שבבת-אחת אין עליך פיקוח, ובלי מסגרת וסדר יום - עלולה להשפיע גם כשתקופה זו מסתיימת וחוזרים ללימודים השוטפים. 

 

"המושג של 'חופש' בישיבה, חדר או תלמוד תורה, הוא דבר בלתי רצוי וכו' וכו'. דמכיוון שהתורה היא 'חיינו ואורך ימינו', הרי לא ייתכן שיהיה הפסק ח"ו, בענין החיים"... - כך אמר הרבי באחת השיחות, בהתייחסו לזמנים שבהם תלמידי מוסדות החינוך לא במסגרת הלימודים הרגילה. 

 

וכמו בקהילות רבות, המתארגנות בהכנת תוכנית לימודים ותפילות לתלמידי הישיבות, תחת כותרת "ישיבת בין הזמנים" - יחד עם מספר עמיתים מסורים, יצאנו בס"ד לפני מספר שנים לדרך, והקמנו גם כאן בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" אפשרות לכל בחור ללמוד ולהתפלל, ובסיום התוכנית לקבל מלגה, השתתפות בהגרלה על מתנות יקרות ונסיעה משותפת לטיול חווייתי. 

 

"מעבר לזכות שאתם גורמים לבחורים לשמור על הזמנים ההלכתיים של 'זמן קריאת שמע ותפילה', אתם מסייעים להורים, שיודעים שהבנים לא מסתובבים בחוסר מעש, לא הולכים לישון בשעות לא סבירות הגורמים לקימה מאוחרת מאד למחרת" - שח לי אחד ההורים. 

 

דבר ייחודי עשינו כאן בקהילה: הגשת ארוחת בוקר משביעה, בתרומתו האדיבה של הרב יהודה דווידוב, ובערב - ארוחת ערב בשרית עשירה. הגורמים לנערים להיות שבעים ורגועים, דבר המשליך ישירות על התנהגותם ברוחניות ובגשמיות, ובכך ימי החופש, מנוצלים היטב לצבירת כוח מצד אחד וחינוך לבגרות ולקיחת אחריות. 

 

 

גוט שבת!

שייע

אל תלחצו בפסח תסתכלו חיובי


מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, ערש"ק תזריע, ניסן תשפ"ד. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה
 
כולם עסוקים בערב החג, גם אני
 
רבינו ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה אומר בשם המגיד שיעור המיתולוגי הרב שיינברגר ששמע מישהו שמתאנח בימים שלפני פסח ואומר: שיבוא כבר החג, 'יעדן שעה פלאצט א' הונדערטער' (כל שעה מתפוצץ לו 100 דולר)
 
לפני שאכתוב את הווארט הבא, שיש בו מסר לימים הקדושים שלפנינו, אתחיל בבדיחה
 
מספרים שמישהו הלך בגאולה בערב פסח ויהודי אורח עוצר אותו ושואלו: היכן יש כאן חנות לחומרי בנין?, עבר שם בריסקער ששמע חצי משפט והוא שואל את המשיב על איזה חומרא הוא שאל
 
שמעתי היום ווארט בשם הגאון ר' אשר וייס שליט"א להסביר את דברי בעל ההגדה שהחכם שואל 'מה העדות והחוקים וכו'?' ועונים לו על שאלתו: 'אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן', מה זה עונה על מה ששאל
 
והסביר הרב שליט"א כי ההלכה 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן' כך פירושה, אחר הקרבן פסח לא היו אוכלים קינוח (מנה אחרונה, דעזערט בלע"ז), כדי להישאר עם הטעם הטוב של הקרבן פסח שהיה מאכל מלכים
 
כך מדריכים את ההורים והמלמדים לדבר עם הילדים, כאשר הוא בא עם שאלות 'מה העדות' וכו', גם כאשר מדובר בבן החכם, תענה לו בישוב הדעת, שישאר עם טעם טוב בפה ולא יחפש מעדנים חלופיים
 
ובעקבות פירושו, חשבתי להוסיף פירוש חדש למילים 'ואף אתה אמור לו' אף מלשון כעס וחרון, דהיינו, ליל הסדר, גם אם יש לחצים מהימים המתישים שלפני, וחרדה כעת, שלא לעבור על כל הגדרות והסייגים, הגיבראקס והחומרות, בכל זאת, תתאפס ו'אמור לו' אמירה לשון רכה, דבר אליו באופן שתאהיב עליו את התורה
 
כך גם יראה הילד ויפנים כי צריך לקבל הכל באהבה ולהשתדל להרעיף אהבה על כל אחד
 
בשבת שעברה היתה לי את הזכות לארח בביתי את המשפיע שליט"א רב קהל 'אור השפע', בדרך כלל, בלילות השבת בביתי אני עושה קידוש ומוציא את כולם, אם מישהו רוצה לנהוג כמנהגו ולעשות קידוש, אני נותן לו ומבקש ממנו להוציא אותי
 
שאלתי את המשפיע אם הוא רוצה לעשות קידוש? הוא ענה לי כי הוא נוהג מדי שבת בשעת קידוש לכוון שהוא עושה קידוש עבור כל העולם ובשם כל נפש יהודי בכל מקום נידח בקצוות תבל, גם אם אין לו מושג שבת מהי, או שהנסיבות הרחיקוהו, כי באמת כל נפש יהודי משתוקק להתחבר את הקב"ה והשבת היא האופן הנעלה ביותר של התחברות אליו יתברך ובפרט בקידוש כאשר מכריזים זאת ברגש ובאהבה ונעשים שותף למעשה בראשית, הנה לכם דוגמא לאהבת ישראל ללא גבול ומבלי לצפות לשום תמורה
 
בשבועות האחרונים, הוקם בשכונתנו מרכז גדול לתורה ולתפילה, וכמקובל, החל הגבאי לקבל לחצים לתלות מודעות ש'אסור לדבר בשעת התפילה' 'אין להוציא הסמארטפון' וכדו
 
תפסתי שיחה עם הגבאי ואמרתי לו: כל שלטי ה'לא' הם טובים רק אחרי שלטי ה'כן', כולי האי ואולי, ראה נא בשלט שמעל הארון קודש, בדברה הראשונה יש את ה'כן' אנכי ה', רק אח"כ את ה'לא יהיה', ובהמשך בלוח הימני 'זכור את יום' 'כבד את' ואחרי הטור של ה'כן' יש את הטור השמאלי של כל ה'לא
 
הצעתי לו, בוא ננסח נוסח כדבעי 'מותר ומומלץ לדבר בביהכנ"ס בשעת התפילה אל קוב"ה' נ.ב. אם יש צורך מסויים לדבר דברים שלא מענין התפילה, יש לצד ביהכנ"ס פוליש גדול ורחב ידים לצורך כך
 
גם בענין הסמארטפון הצעתי לו, בא נכתוב: 'לכבוד קדושת ביהכנ"ס, והשכינה השורה בתוכו, מי שצריך להשתמש בטלפון (הן שחור ולבן ועאכו"כ מכשירים צבעוניים) נא לכבד ולצאת למקום המיועד לכך
 
בודאי שמעתם את הסיפור על שמחת הנישואין שהיה בין חצר אמשינוב לבין חצר אחרת, כשבאו ביום החתונה וסיפרו לרבי מאמשינוב כי החצר השניה הכינו שלטים בשם הרבי מ... 'מי שיש לו סמארטפון שלא יכנס לאולם' הורה הרבי מאמשינוב להכין שלטים מטעמם ולהודיע בשם הרבי כי השלטים הם מצד חצר הקודש ... אך מטעם הרבי מאמשינוב נמסר כי כל יהודי וועלקאם (מוזמן)
 
איני יודע אם הסיפור אמת, אבל יכול וצריך להיות אמת, כי למרות שהמכשירים יש שמשתמשים בהם להיפך הקודש, עדיין כל יהודי הוא קודש
 
אנחנו חיים בדור מרופד, אנשים רוצים לשמוע חיובי וטוב, המהפך התחיל בתקופת הבעש"ט שפרץ את הדרך הזאת ובדורות האחרונים היה זה רבינו בעל 'בן מלך' שאחר השואה השריש את המהלך הזה של להאהיב את התורה והמצוות על הנוער ולקרב את התורה אל הלב
 
וחג הפסח הוא החג המיוחד שיש להקדיש מחשבה, איך לעשות את זה נכון, כי בחוסר מחשבה ותשומת לב אפשר חלילה לגרום ההיפך
 
בעצמי שמעתי מכמה וכמה שהם נוסעים למלונות לפסח, כי הלחץ שאמותיהם הכניסו להם סביב הפסח והלחץ של ההורים מחשש חומרות וגיבראקס ו'חמץ', גרמו להם לחץ ומתח נפשי מכל החג הקדוש הזה בכלל ומהלילה הגדול והמאיר הזה
 
נ.ב. איך מרומז בפסוק של מצות מילה ובשמו של אליהו מלאך הברית את שמות הקב"ה שנחקק ברך הנימול? ועוד פרפראות, עיין בגליון ותהנה
 
בברכת שבת שלום ומבורך:
 
ישראל אהרן קלצקין

אם היית יודע כמה זה עולה השערות שלך היו קמים וניצבים כמו השטריימל


 

מיהו ומהו סיקריק???


מאת אברהם לייב בורנשטיין

לרבים השואלים, עקב המאמרים שלי בעניינם ובכן:

מיהו ומהו סייקריק?

אקדים שמה שאני כותב בענין הזה, כמו בכל ענין אחר, אני כותב את מה שנראה לי, לפי ידע, לפי אינטואיציות ובעיקר מניסיון חיים עמוק ורב בכמה תחומים, וגם שימוש ת"ח משך שנות נעורי, בעלי חכמת חיים.

סיקריק במובן המקורי שלו, היו אנשים בסוף תקופת בית שני, אנשים שהשליטו באלימות את דעתם הפוליטית, בלי להתחשב בצרכי העם ובלי להקשיב לרבני הדור ההוא, כמו רבי יוחנן שבסוף חמק מהם והציל את יבנה וחכמיה שזה עולם התורה, לקראת יציאת עם ישראל בגלות בקצות העולם.

ידידי רבי ישראל אהרן קלצקין, ירושלמי, ת"ח, בעל חסד מופרע, איש בדחנות ואמן בכמה תחומים, סבל נוראות מקנאים בשם עצמם, הללו ירדו עמו לחייו, הוא עבר לארה"ב החופשית, ארץ התורה והחסד העיקרי של עם ישראל בדור הזה.

הוא הטביע בכישרון הגדרתי את הנפשות הפועלות של הקנאים מלאי הרשע במילה: סיקריק.

סיקריק הוא אדם שקם בבוקר, ובמקום לעבוד על מידותיו, תיקון מעשיו, לימוד תורה, עשיית חסד, והתעסקות ביישובו של עולם, הוא פורק עול של כל הנ"ל, והוא מחפש קרבנות עם סיבות, נכונות או לא, מצדיקות אלימות או לא, ושש אלי קרב, לרדוף ולהציק לזולת, בשם השם.

כאן כל הסיפור של המילה סיקריק, לכן?

זה יכול להיות מכל חוג, חסידות או ישיבה, וכל סוג רמה, מראש ישיבה גם אם היא גדולה במרכז תורני בארה"ב, דרך רבני שכונות או קהילות קטנות (באצבעות יד אחת אפשר למנותם ב"ה) ועד לאברכים עם מידת כעס ורציחה, קנאה, שדמם בוער לפורקן, ועד לנערים קטנים, שיצרם גובר ומוצאים רווחה בהצטרפות ל"מאבקי קודש'" (ג'יהאד)

לכן מורי ורבי רבי נפתלי אנשין, שלכל הדעות, של כל מי שהכירו מקרוב, מבני משפחה, שכנים, תלמידים, העידו שמדובר בבן עליה, חכימא דיהודאי, ובעל מידות חסד ורגישות לזולת נדירה מאוד, שחיבר את רש"י כפשוטו,

משנת תשמ"ה, לימד אותנו משך 3 שנים בכל שבוע את פירוש רשי, ובהמשך יצר את היצירה המופלאה שכמוה נוצר פעם בכמה דורות.

והסיפור שלו, הוא הדוגמא להגדרה הנ"ל של סיקריקים.

הלו??

אברהם לייב??

איך אתה יודע שזה לא מגיע מקנאות של פנחס בן אלעזר???

טוב ששאלת, ונכון הקשית.

התירוץ הפשוט והברור, ידידי, וההסבר נובע דווקא מזה שאני חי ביניהם, חווה ורואה את הרצח בעיניהם כל אימת שנקרה לפניהם ענין כלשהוא, וההוכחה היא:

צאו וראו במעוזם בבית שמש או מבואות מאה שערים, אם אותם בעלי התלהבות לקנאות קנאת השם עד כדי הכאה (הכוונה כאן שהם מכים... לא מוכים כמבואר בהלכה) האם הם קמים לקריאת שמע דאורייתא באותה התלהבות בה הם שופכים דם?

האם הם צועקים בתפילה נרגשות כשם שהם צורחים מלא גרונם על חייל יהודי תינוק שנשבה שנקלע לילדיהם?

או שהאלימות שלהם מתחילה מבית, ואני יודע מקרוב על אלימות קשה נגד רעיותיהם וצאצאיהם, רוצח הוא רוצח בכל מקום.

יתירה מזאת, האם הרשע נגד רבניהם עצמם ובשרם, שלא מוכנים להישרך אחרי גחמנותם ולחתום על כל פתווה, פסק הלכה נגד הקרבנות התורנים שלהם, הוא נובע מקדושה וטהרה עד למצב שרבם דקרו???

לכן עליכם הקוראים העוקבים והשואלים בפרטי (ויותר לאלו שלא מעיזים לשאלני, למרות שאני לא מרביץ כבר לשואלים....)

עליכם לדעת, ולטעת סביבכם את ההבנה של בוז וריחוק לכל מי שבקירבתם עונה על ההגדרה סיקריק, דהיינו: "מציק שיטתי ליהודים אחרים".

הבדלו מתוך העדה.

שיטת הקנאות בענין פרישות דרך ארץ, או ציונות, מקובלת ולא צריכה את הסכמתנו והסכמתכם, יסדוה גדולי עולם.

למרות שהמחנה החרדי לא קיבל את זה, דיינו מה שאסרה תורה, וכן בענין ההתנהלות מול הרשויות הציוניות, רטבמנין ובנין מתנהלים אחרת.

לכן חסידיות תולדות אהרן וא"י וסטמאר דושינסקי שאדמוריהם מנהלים את צאנם בשפיות ודעת תורה, ודווקא הם, סובלים יותר מכולם מהסיקריקים האנרכיסטים, שחלקם התאגדו במין קהילות חדשות עם שם חדש, ועיטרו עצמם עם מנהיגים, ת"ח בעלי מידות, אבל ללא כושר מנהיגות והחלטה, והם חותמים על כל הפשקוילים, שעסקניהם מגישים בפניהם וזכין להם גם שלא בפניו בחתימות סרק.

כך היה בתקופת מחלתו רבת השנים של הרבי מתולדות אהרן זצ"ל, שבחלל הזה נכנסו כל קנאי ובעל ענין, להתסיס את קהלם (בשם הקודש פנימה) לרוץ אחרי פרצות, או בעיות של הזולת, והאדמו"רים של היום, כפי שעקבתי היטיב ומקרוב, החזירו את חסידיהם להתרכז בבנייה של הקהילה, המשפחה, המידות העצמיות, ורק למחאות רציניות בעניינים של ציפור הנפש, הם שולחים אותם להפגין, שם אתה רואה מחאה תורנית וחסידית הנובעת מלב יהודי כואב ולא מנפש רחבה ושפלה של צמא דם

[אז למה אתה עצמך מוקיע מידי פעם כל מיני אנשים?

יופי, חיכיתי לשאלה המתבקשת.

קודם כל מעולם וכנראה עד עולם לא אתקוף, או אפילו לא אטיף בעניינים של בין אדם למקום, בעיקר בגלל שיש לי המון המון והרבה, לעבוד על עצמי בזה, וגם כי הקב"ה יש לו יותר ניסיון וותק לנהל את הסיפור עם בריותיו.

מה אוקיע?

מה יעמוד לי בגרון עד לצרחה גם אם אסבול מזה, (ואני חוטף ומסתכן באמת ועוד יגיע יום שאחשוף)


עוול ורשעות נכד יהודי!!

זה מוציא אותי משלוותי שגם כך לא כל כך קיימת.

השיא היה רדיפתו עד לפטירתו טרם עת של מורי רבי נפתלי אנשין הי"ד, שככל שהזמן עובר מחלחל לי גודל האבדה לעולם היהודי וממילא גם העוול הוזעק לשמים.

גם אם החותמים נגדו ורודפיו, הם מעוטרי תארים, ומשמשים ראשי ישיבה או רבנים, אין חולקים כבוד לרב במקום שיש שפיכת דם צדיקים.

ועל עוד משהו אזעק חמס, ולא ארפה, כל עוד היא מתקיימת, כשיושב שנים רבות, מוברג במשרד התרבות, אדם שמחזיר לי רעה תחת טובה, ומונע ממני ומכל חברי הכליזמרים, את המגיע להם, בתמיכה או הזמנת מופעים, על ידי איום ישיר ועקיף על מנהלי פעילות תרבות, על זה רבי צדוק בתחילת ספרו צדקת הצדיק אומר, שמותר להתפלל ולייחל למפלתם של עושקים ואין בזה משום גם ענוש לצדיק לא טוב.

אה...

עיקר שכחתי....

אותו אחד, קיבל איתרוג ושימור מאחיו הסיקריקים, עצמם ובשרם, בני הישוב הישן, ולא נגעו בו ולא ניסו להניא אותו כלל מתמיכה במפעל שהם יצאו נגדו בחרב וחנית, ידידי מנהל מערכת "לומדה" ללימוד מקצועות לאברכים, יתכן שצדקו בביקורת, יתכן שלא, אבל אם הם מתנפלים על המנהל, מציקים לו, משמיצים וגורמים לו לעזוב את בית המדרש במאה שערים שהוריו וסבו השקיעו שם מיטב דמים ושנים ( בשונה מהמפגינים המורכבים מאוכלי לחם התמיכה חינם) ומצד שני משאירים בכביד, מעמדו, שליטתו, את אותו אחד שהזרים למפעל הזה תקציבי עתק, הון רב, משך שנים, מתגלה מערומיהם של הרודפים.

אתה רואה ידידי שוחר האמת ששקר בגרונם, וצביעות נשמתם מכותמת הדם, ואין זה נובע מקנאות אמת.

כעת אחרי חצי שנה, שברובו הייתי שרוי באמריקה, עקבתי, הרחתי, התערבבתי, , התפלאתי על המרחק העצום בין הנראה לעין לכאורה, ומה שנשמע ומובן בארץ לגבי תושבי ארה"ב היהודים החרדים בכלל ולגבי חסידי סטמאר בפרט,

אין שום קשר בין הסיקריקים בארץ, לבין סטמאר!

הי.... אבל הם תומכים בהם???

נכון, אבל הם תומכים בכל יהודי באשר הוא, אותו אחד שנקרא חסיד סטמאר שמזרים להם הון לממן אוטובוסים ומפירי סדר (בלי שהוא יודע באמת איזה אחוז מכספו הרב באמת עובר במסננת העסקנים...) הוא לא חסיד סטמאר מייצג בכלל! לא נולד כזה, הוריו הנפלאים אגב, באו מארץ רחוקה, ולא דיברן ביידיש אפילו, וכמו שבחבד יש זרים רבים שבהמשך הפכו למשחיסטים מילטנטיים, או נ נח בברסלב, כך גם כאן, וגם אותם שקוראים לעצמם סטמאר, אבל הולכים עם אוייבי ישראל הערבים להפגין שכם אל שכם, חלקם באו ממונקאטש הקיצונית, אינם מקבלים מרות מרב, אדמו"ר, פוסק, הם רבני עצמם, ורק בגלל שהם השתלטו על המסך, כמו כל דבר קיצוני ומעורר ענין, השתרבב הטעות הזאת על כלל סטמאר בארה"ב.

בכתבות אחרות הרחבתי בנושא.

תכלית???

אם אתם עדים למישהו בסביבתכם, רעיל, שכל מעייניו בזולת, בהערות, ומרדף, והצקה ליהודי, זיהיתם סיקריק!

תתרחקו ממנו, תראו לו את הבוז שאתם רוחשים כלפיו, כדי שלא יתעודד מהשתיקה שלכם.

אין בזה כל הבדל בין שבט, מדינה, חסידות, קהילה, שכונה, ישיבה, בית מדרש או מקום העבודה.

החלפת הכיפות וקפידת בעל הכיפה


 

מלך המשיח יהיה אדם בזוי וחולה


 

הגרב"מ אזרחי: רק תורה


 

בצק מופשר משביעי של פסח מותר או אסור?


מומחה הכשרות הנודע 
הרב יוחנן רייכמן שליט״א מגלה
המצאה גאונית:
במוצאי יו״ט שביעי של פסח מתחרים ביניהם בעלי המאפיות מי יהיה הראשון שימכור חמץ טרי (לחמניות פיצות וכדו׳. וידוע שבעלי המאפיות מכינים את הבצק בערב הפסח, ומוכרים אותו לגוי, ותיכף עם צאת החג של שביעי של פסח הם מפשירים את הבצק ואופים אותו. לאחרונה אחד מבעלי המאפיות הידועות הקדים את כל המאפיות בצורה ניכרת, ותמהו כולם הייתכן?
במעקב חשאי התברר שהבצק שלו כבר היה מופשר מיד במוצאי יו״ט. כיצד? בערב שביעי של פסח נכנס בעל המאפיה למאפיה המכורה לגוי וניתק את המקפיא שבו מונח הבצק מן החשמל, כך שבצאת החג כבר היה הבצק מופשר. ונתעוררה השאלה האם פעולה זו מבטלת את המכירת חמץ ואוסרת את הבצק משום חמץ שעבר עליו הפסח היות ומגלה דעתו שלא מכר את החמץ בלב שלם ורוצה בקיומו.

וכך כתב אחד מגדולי הרבנים:
סיפר לי עד נאמן ששאל את הרב הגאון … זצ״ל האם מותר שבעל מאפיה ייכנס בערב שביעי של פסח למאפיה בכדי לנתק את החשמל מהמקפיאים, זאת בכדי שבמוצאי החג כשיבואו לאפות, יהיה הבצק מופשר. ובחכמתו כי רב אמר לו שיעשו כן בהערמה, ע״י שיניחו במקפיא גם עוגות כשרות לפסח.
ושיכנס היהודי עם משגיח יחדיו, שח״ו לא יעשה פעולות נוספות, ושאז גם אין לחוש שמא יבוא לאוכלו. 
ויש שרצו להתיר ע״י התקנת שעון שבת לפני פסח שינתק את החשמל בפסח.

אך אליה וקוץ בה:
המכשול הידוע שקרה
בארה"ב במאפיה שסיכם עם הגויים שמיד בצאת החג יביאו קמח ויתחילו להכין בצקים, והגוי טעה, ולא ידע שיש יום טוב שני בחו"ל ובליל השני שזה אחרון של פסח ראו שהמאפייה היהודית פתוחה ועובדים שם עם חמץ, 
ותהום כל העיר.

הרב קושלבסקי אצל הרב עובדיה יוסף זצ''ל


 

אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל ובניו האדמורי"ם


 אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל הבחור מימין הוא בנו אדמו"ר מתולדות אהרן והבחור משמואל הוא אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק

תולדות אהרן זצ"ל לידו הבחור הוא אדמור מתולדות אברהם יצחק

 


בסאטמאר אסור לגברים לדחוף את עגלת התינוק כאשר אשתו לצידו


 

הכותל תרל"ז


 

"בית היוצר למצות יד" - כך סוקרה אפיית המצות בכפר חב"ד, ערב פסח 1967


 

הכונו לסדר גדול עם החזן יוסלע רוזנבלאט


 

יוסלע ראזענבלאט בסדר בגני התערוכה


 

חלב לפסח שמולקים לרבי


 

פרקי שירה לפסח


*אקונומיקה אומרת* אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו..

*סקוץ אומר* סבוני גם סבבוני..

*פנטסטיק אומר* נקי כפיים ובר לבב..

*סחבה אומרת* רק לשצף מים רבים...

*סבון כלים אומר* כל כלי עליך יוצר, לא יוצלח..

*מסיר שומנים אומר* וכל קרני רשעים אגדע..

*שואב אבק אומר* למען בית ה' אבק - שטוב לך..

*כפפות אומרות* וקשרתם לאות על ידיך..

*נייר כסף אומר* כי כמה נכסוף נכספתי..

*עקרת הבית אומרת* השם מה רבו צריי... רבים קמים עלי,

*הבעל אומר* ברוך שלא עשני עבד.

*תינוק אומר* כי אבי ואמי עזבוני...

נאום הצ'חצ'חים של בגין


 

די לסבל בליל הסדר


 

מנקה לפסח....


 

רכב לנצרכים...


 

בחור ליטאי אחרי האירוסין


 

הומור מול הומור


 

תפסיק להתחתן....


 

פסח מההגדות