י"ג תמוז - חג הגאולה של השונאים - 'מרן' לר' אהרן לייב שטיינמן ובקרוב גם לר' חיים קנייבסקי - בתשל"ט הם נלחמו איתי על 'מרן' רק להרב שך

לא עוד רק במודעה סגורה, זה כבר ראינו גם בעבר, הפעם מדובר בטקסט בידיעה, מכתירים את הגאון הגדול רבי אהרן לייב שטיינמן בתואר של 'מרן', ולא נופתע אם בקרוב נראה את ר' חיים קנייבסקי אף הוא בתואר של 'מרן' להקדים רפואה למכה, בטרם המחבלים משתוללים וקובעים כי רק ר' שמואל אויערבך 'מרן' כל היתר רק 'הגאון הגדול'

עבור השונאים היום הוא 'חג הגאולה' שלהם. למי שאינו מבין לעומקם של דברים אספר לכם על מה יצא הקצף עלי בשנת תשל"ט ומה תבעו ממני. הוצאתי לאור את 'צופר' ואנשי הרב שך שהיו עמי ביחסים מצויינים, הדפסתי כל מה שהם נתנו לי, ר' אהרן ישעי' רוטר פרסם אצלי רשימות נגד חב"ד ובעד הרב שך, מה שהוא לא יכל להדפיס ב'המודיע' הוא בא אלי והדפסתי את כל מה שביקש להביע. הוויכוח אז היה על תיקון 'חוק השבות' הרבי מחב"ד תבע שיחזירו את המלה 'כהלכה' לחוק - את זה השמיטו על מנת להכשיר מי שהתגיירו בגיור רפורמי - ואילו ר' אהרן ישעי' רוטר שאז היה האידיאולוג של הרב שך, רצה שיהיה כתוב 'על פי שולחן ערוך' לטענתו 'כהלכה' יכולה להיות גם ההלכה של הרפורמים, אבל אם יהיה כתוב 'שולחן ערוך' יהיה ברור למה מתכוונים. להצעתו של רוטר לא היה כל סיכוי לעבור

טענת הרבי מחב"ד היתה, שבית המשפט כבר פסק ש'כהלכה' הכוונה לשולחן ערוך ולכן פסלה את הגירות הרפורמית, ורק לאחר שהוציאו את ה'כהלכה' מהחוק, בית המשפט הורה לרשום את ילדי שליט כיהודים

באותן הימים תבע ממני רוטר שאכתיר את הרב שך בתואר 'מרן' ורק אותו. בעיתון שמרתי על איזון, מה שנתתי לחסידים נתתי לליטאים, העיתון היה פתוח לכולם, והם לא אהבו שכתבתי על ה'לב שמחה' 'מרן', הם טענו שהוא אדמו"ר ולא 'מרן'. הסברתי להם כי אני חייב לשמור על איזון בכל, אני מוכן לכבד את הרב שך בכל תואר שירצה אבל בו זמנית אני חייב לשמור על איזון גם כשזה נוגע לחסידים

ואז החלו להגיע האיומים, כי אם לא אתחייב שרק הרב שך 'מרן' ולא ה'לב שמחה', הם ייצאו עם איסור נגד העיתון שלי. עמדתי על העקרונות שלי שאשמור על איזון לא אפגע באף אחד, והם אכן פרסמו איסור אבל אכלו אותה בגדול. ראשית מפני שאף אדמו"ר או רב חסידי הסכים להצטרף, ואף מן הליטאים לא היה להם רק את הרב שך, הסטייפלר, והרב אלישיב. ר' שלמה זלמן אויערבך זרק אותם מן הבית למרות לחצי בנו ר' שמואל אותו שלח הרב שך אליו, והרבי מגור איים עליהם כי אם הם יפרסמו איסור הוא יתן לי מכתב תמיכה. אז ישבתי וחשבתי כיצד אני מגיב על האיסור, והחלטתי כי אלך בדרכי, שיניתי את שם העיתון ל'צוהר' וכשיצא האיסור על 'צופר' זה כבר לא היה קיים. - היתה זו המצאה מקורית שלי, וזה גרם שהם כבר לא פרסמו איסור על 'צוהר', וכמה שבועות אחר כך נתן לי הגאון רבי משה פיינשטיין מכתב נגדם אותו פרסמתי בגליון מס' 61 בשער העיתון

מדוע אני מספר לכם את זה כאן. הכל התפוצץ על ה'מרן', אם הייתי נכנע לתכתיב שלהם, לא היה כל איסור והייתי נשאר החבר הכי טוב שלהם