לימד אותי בשעתו המשגיח, כי עיתון קוראים בין השורות, ובמיוחד בראיון עם הגאון הגדול ראש ישיבת פונוביז' ר' בערל פוברסקי, חיפשתי את מה שהוא לא אמר ולא מפני שלא רצה להגיד, אלא מפני שהוא אומר זאת למי שצריך אבל לא בפרהסיה, כי במצב שנוצר בעולם הישיבות ברוחניות ובגשמיות אשם אחד ויחיד
בשביל להבין נלך הרבה אחורנית כאשר חברי 'מועצת גדולי התורה' חששו להתיר את התקציבים מן המדינה. באותן השנים אפילו את 'החינוך העצמאי' מימנו את רובו מתרומות ולא מכספי המדינה. בקושי אישרו לקחת 45 אחוז והגדולים אז קבעו כי אסור לקחת יותר. ומדוע? למנוע כך כל יכולת של הממשלה לשלוט על מוסדות החינוך החרדיים. הרבנים הוסיפו כי מערכת השנור של המוסדות חייבת לפעול במלוא העוצמה, בשביל שיהיו ערוכים למצב, שאם הממשלה מאיימת שלא תיתן כסף, יוכלו להסתדר לבד
ואכן, זוכר אני את ר' מנחם פרוש ז"ל לפני ארבעים שנה ויותר נוסע לחוץ לארץ לאסוף כסף בשביל 'החינוך העצמאי'. אלו החזיקו משרד מיוחד בניו יורק שכל עיסוקו היה גיוס כספים. גם היום יש להם משרד אבל הכסף הזה כלל לא מגיע עוד ל'חינוך העצמאי' מפני שהם לא זקוקים עוד לכסף, הם מקבלים מימון מלא. אבל איך הגענו למצב הזה למרות האיסור של גדולי התורה לקחת יותר מ-45 אחוז.
היה זה הרב שך שבשל לחץ של עסקנים קבע כי אפשר לעלות את הסכום ל-65 אחוז, הוא טען כי לא מסתכנים. אבל כל זה היה עד שקמה 'דגל התורה', כאן אברהם רביץ בברכתו של הרב שך טען כי חייבים להלחם על 100 אחוז של תקציב, המקסימום שאפשר לקבל
ואכן מאז השתנו הדברים גם באשר לישיבות ולכוללים. עד תשל"ז קיבלנו פרוטות אחוזים בודדים מן ההוצאה, כל המוסדות מימנו עצמם מתרומות בחוץ לארץ. ובעלותו של מנחם בגין לשלטון והצטרפות החרדים לקואליציה העלו את הסכומים בשיעור ניכר ולאט לאט במשך השנים הגענו למה שיש לנו היום. גני הילדים וחינוך הבנות כבר לפני שלשים שנה המימון הגיע כמעט כולו על ידי הממשלה, ובאשר למוסדות לבנים בחינוך החרדי לא 'החינוך העצמאי', בכל קואליציה העלינו את האחוז, והגיעו הדברים שאפילו הישיבות והכוללים כבר הגיעו לאחוזים גבוהים כאלו שבלי הממשלה אין להם כל יכולת להתקיים, ייאלצו לצמצם אותם בצורה רצינית
וכאן האשמה היא של הרב שך. מפני, שאם הוא היה שומר אז על הכלל שקבעו גדולי התורה שלא זזים מ-45 אחוזים, שום ממשלה לא היתה מאיימת עלינו מפני שלא היו יכולים, היו אומרים להם נסתדר בלעדיכם ואל תעשו טובות. ואכן כל עוד לא לקחנו סכומים גדולים, משרד החינוך לא התערב בחינוך החרדי. היום אם הממשלה תחליט לסגור את הברזים, רוב רובן של המוסדות יסגרו מפני שאינן ערוכות לגיוס כספים לבד
גם אלו שמביאים הרבה כסף מחוץ לארץ כמו הכוללים הגדולים, גם הם ייאלצו לוותר על מספר גדול של חברי כולל מפני שלבד לא יוכלו לממן את הכל
הרבי מסאטמאר התנגד ללקיחת כספים מן הממשלה בגלל כח הפועל בנפעל. המאבק עכשיו הוא על משהו אחר לגמרי, על היכולת להתארגן לבד בלי הממשלה
בשביל להבין נלך הרבה אחורנית כאשר חברי 'מועצת גדולי התורה' חששו להתיר את התקציבים מן המדינה. באותן השנים אפילו את 'החינוך העצמאי' מימנו את רובו מתרומות ולא מכספי המדינה. בקושי אישרו לקחת 45 אחוז והגדולים אז קבעו כי אסור לקחת יותר. ומדוע? למנוע כך כל יכולת של הממשלה לשלוט על מוסדות החינוך החרדיים. הרבנים הוסיפו כי מערכת השנור של המוסדות חייבת לפעול במלוא העוצמה, בשביל שיהיו ערוכים למצב, שאם הממשלה מאיימת שלא תיתן כסף, יוכלו להסתדר לבד
ואכן, זוכר אני את ר' מנחם פרוש ז"ל לפני ארבעים שנה ויותר נוסע לחוץ לארץ לאסוף כסף בשביל 'החינוך העצמאי'. אלו החזיקו משרד מיוחד בניו יורק שכל עיסוקו היה גיוס כספים. גם היום יש להם משרד אבל הכסף הזה כלל לא מגיע עוד ל'חינוך העצמאי' מפני שהם לא זקוקים עוד לכסף, הם מקבלים מימון מלא. אבל איך הגענו למצב הזה למרות האיסור של גדולי התורה לקחת יותר מ-45 אחוז.
היה זה הרב שך שבשל לחץ של עסקנים קבע כי אפשר לעלות את הסכום ל-65 אחוז, הוא טען כי לא מסתכנים. אבל כל זה היה עד שקמה 'דגל התורה', כאן אברהם רביץ בברכתו של הרב שך טען כי חייבים להלחם על 100 אחוז של תקציב, המקסימום שאפשר לקבל
ואכן מאז השתנו הדברים גם באשר לישיבות ולכוללים. עד תשל"ז קיבלנו פרוטות אחוזים בודדים מן ההוצאה, כל המוסדות מימנו עצמם מתרומות בחוץ לארץ. ובעלותו של מנחם בגין לשלטון והצטרפות החרדים לקואליציה העלו את הסכומים בשיעור ניכר ולאט לאט במשך השנים הגענו למה שיש לנו היום. גני הילדים וחינוך הבנות כבר לפני שלשים שנה המימון הגיע כמעט כולו על ידי הממשלה, ובאשר למוסדות לבנים בחינוך החרדי לא 'החינוך העצמאי', בכל קואליציה העלינו את האחוז, והגיעו הדברים שאפילו הישיבות והכוללים כבר הגיעו לאחוזים גבוהים כאלו שבלי הממשלה אין להם כל יכולת להתקיים, ייאלצו לצמצם אותם בצורה רצינית
וכאן האשמה היא של הרב שך. מפני, שאם הוא היה שומר אז על הכלל שקבעו גדולי התורה שלא זזים מ-45 אחוזים, שום ממשלה לא היתה מאיימת עלינו מפני שלא היו יכולים, היו אומרים להם נסתדר בלעדיכם ואל תעשו טובות. ואכן כל עוד לא לקחנו סכומים גדולים, משרד החינוך לא התערב בחינוך החרדי. היום אם הממשלה תחליט לסגור את הברזים, רוב רובן של המוסדות יסגרו מפני שאינן ערוכות לגיוס כספים לבד
גם אלו שמביאים הרבה כסף מחוץ לארץ כמו הכוללים הגדולים, גם הם ייאלצו לוותר על מספר גדול של חברי כולל מפני שלבד לא יוכלו לממן את הכל
הרבי מסאטמאר התנגד ללקיחת כספים מן הממשלה בגלל כח הפועל בנפעל. המאבק עכשיו הוא על משהו אחר לגמרי, על היכולת להתארגן לבד בלי הממשלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.