רשימת הבלוגים שלי

יום שני, 13 באוגוסט 2012

הסיפור הגדול שמאחורי הקלעים - מרן הגאון רבי דב לנדו ראש ישיבת סלבודקא לא הסכים בשום אופן להשתתף הוא לא רוצה כל עסק עם ר' שמואל אויערבך שהוא ראש וראשון למחריבי התורה בדורנו

הרבה סיפורים מאוד מענינים עוד יספרו על מה שקרה בשבועות האחרונים בכלל, ובימים האחרונים בפרט, ביניהם משהו מעניין  שמשום מה נשכח ולא שמים עוד לב אליו, והוא מאמץ המחבלים זה עשרים שנה להשכיחו מעולם התורה ששמו לא יזכר ולא יפקד אך ורק מפני ששלח מכתב ובו הסביר מדוע שיטתו של הרב שך הוא הרס עולם התורה, והכוונה לראש ישיבת סלבודקא מרן הגאון האדיר רבי דב לנדו

הרב שטיינמן כשהכין רשימה של מי שצריך לצרף למועצת גדולי התורה הכניס אותו לרשימה, ואף שלח אליו שליחים להזמינו, אך היה זה בעת שדובר על 'אחדות' ופירושם של דברים שהוא יצטרך לשבת יחד עם ר' שמואל אויערבך, אז הוא אמר שהוא מאוד מודה על ההזמנה אבל הוא מעדיף להיות רחוק ממנו, הוא לא רוצה להיות עימו בחדר אחד

אבל תופתעו, כשכבר ידעו כי הוא אינו מגיע נתבקש הגרמ"ה הירש על ידי הרב שטיינמן שבטרם הוא מגיע שיעלה לשותפו לראשות הישיבה ויאמר לו כי ר' שמואל אויערבך לא יהיה אז ממילא אין כל סיבה מדוע שלא יבא. ואכן הרב הירש היה אצלו וביקש לבא, אבל ר' דב אמר לו כי הוא מאוד מודה להזמנה אבל החליט כי אינו רוצה לעסוק בפוליטיקה הזו הוא מבקש להתרחק מאלו שהחריבו את עולמה של תורה ואינו רוצה להיות חבר באותו בארגון שר' שמואל אויערבך ראש וראשון למחריבי התורה בדורנו חבר בו

בשעתו היו כמה מגדולי ראשי הישיבות שהיו קרבנות של הרב שך, הוא שחט אותם שחיטה מונחת ואחרים בשחיטה תלויה, רק מפני שהם חלקו עליו. אחד מהם היה הגאון רבי דב לנדו ראש ישיבת סלבודקא שכתב מכתב סודי לר' שמואל דויטש שם פירט מדוע מעשיו של הרב שך הורסים את עולם התורה וביקש שהוא ידבר על כך עם ר' שמואל אויערבך ויחד ידברו עם הרב שך ושאיש לא יידע מן המכתב. אבל שמואל אויערבך החליט להפיץ את המכתב וקרא למלחמה על הרב לנדו. שמואל אויערבך להגנתו טוען כי הרב שך הוא זה שהורה לו לצאת למלחמה עליו ולא עשה את זה מעצמו. אבל מאז ר' דב לנדו ועמו ישיבת סלבודקה נמחקו ממפת הישיבות, 'יתד נאמן' עשה לר' דב לנדו מחה תמחה את זכר סלבודקא עם כל ההידורים והחומרות, ועד כדי שירדו לחייו בצורה כל כך קשה שאושפז בבית החולים ובקושי התאושש

זו הסיבה מדוע הרב שטיינמן חש חובה להזמינו להחזירו לענינים ולהחיותו ולהחיות את סלבודקה, מתוך אמונה כי תמה תקופת הבריונות, וחזרה תקופת דרך התורה שבמשך שלשים השנים האחרונות נמחה כאשר הוחלפה ב'השקפה' שכל כולה אומרת גאוה ואני ואפסי

9 תגובות:

  1. ר' חיים,

    אולי כדאי שתעלה לפה את מכתבו של הרב לנדו לטובת הציבור. זה חשוב מאד.

    השבמחק
  2. עדיין לא נס ליחו, לקרוא ולא להאמין13 באוגוסט 2012 בשעה 17:56

    הנה המכתב המדובר, בשלושה המשכים:

    בס"ד כ' כסלו תשמ"ט
    למעכ"ת מכובדי הגאון ר' שמואל דויטש שליט"א.
    שוכט"ס.
    אני מצטער כי עלי להסב עגמ"נ לכבודו בדברי הבאים. אך כמדו' שבנידון זה חל הכלל הנודע "ההכרח לא יגונה", ובמלוא מובנו, ואקוה כי כב' יבין לרוחי וידונני לכ"ז.
    ותוכן הדברים ושרשם הוא הבחירות המעותדות לבוא לעירי' פה בעירנו ב"ב. והנה בשוחחנו בירושלים נגעה השיחה גם בנושא זה ועל דא בלבד קאתינא השתא.
    ידע כב' כי אם יוחלט כעת עוד פעם לצאת כאן בעירנו לרשימה נפרדת לעירי' אז המצב יהא כזה, ח"ו, שמערכת הבחירות האחרונה לכנסת שהיתה כאן תהא כשחוק לגבי מה שצפוי - בל אפתח פי לשטן - במערכת הבחירות המעותדת הזו.
    ואומר עוד גלויות, ובאופן כללי ונחרץ. אינני מבין בכלל את כל הגישה הזו הגורסת כי על עולם התורה להיות תקיף וחזק ולוחם, היודע להגן על זכויותיו בתוקף, ויודע להשיב מלחמה השערה, ואוי לו למי שבא להצר צעדיו ולמנוע דבר - המגיע לו - בעדו.
    לא! לא זו צורתו הראוי' והנכונה של עולם התורה. הוא אף פעם לא הי' כך בעבר, ואין זו הצורה שיש ל"הלבישו" בהווה ולהבא!
    עולם התורה לפי מיטב הכרתי, והכרת אחי ורעי, חייב להיות רוחני, נעלה ועדין, צנוע ומצטנע, ולא המוני ותוקפני, מופיע ומתבלט, לוחם ואלים! לא!
    וכל זה אף במחיר הפסדים, ויהיו אפילו מאת מונים יותר מההפסדים הצפוים לנו אם לא נהא תקיפים תוקפניים ואלימים כיריבינו ומתנגדינו.
    אנחנו לא נלך להתאבד – מבחינת כל המהות הרוחנית העצמית שלנו - כדי להשיג עוד ועוד הישגים פה ושם, לתקן עוולות הנגרמות לנו, ולקבל את כל מה שמגיע באמת לנו, וכל זה במחיר התאבדות רוחנית ומהותית. לא נעשה זאת גם למען הוריד את הרב החבד"י וראש העיר הגוראי מכסאותיהם, או אפילו כדי לחזק את "שארית ישראל". כן, אפילו לשם כך לא כדאי להתאבד!
    מה באמת סבורים: האם אכן, באמת, כדאי לשם כך, לשם כל זאת, להשחית את הנשמות, ולהורידינו, אותנו ואת בנינו ובנותינו, לדיוטות תחתונות כ"כ מבחינת ערכיות מוסרית ונפשית, להסתאבות חברתית ופרטית מבחינת התנהגות יהודית ותורתית.
    והעיקר – הוא רק "לנצח"! רק זה העיקר, והשאר הוא חסר משמעות לגביו לגמרי, האכן כן הוא?!
    האם באמת כדאי לשם כך להכניס את כולנו לקלחת גיהינומית זו של מלחמות ומריבות נוראות, ושל חרב איש ברעהו?!
    האם בזה נחנך את ילדינו, ונשחית את כל עולמינו עולם התורה, על שנאה ואויבות על אלימות ותוקפנות, על אנחנו עוד "נראה להם" לכל מי שמפריע לנו, או אף, אינו צועד עמנו בדרך מלחמתינו?
    הזאת תהא צורתו הרוחנית של עולם התורה בדור הבא, ובמקום ציבור תורני נעלה ומרומם, ניהפך לציבור אלים וחשוף זרוע מלחמה – כדי לטרוף זרוע אף קדקוד של כל מי שמצר צעדינו או שאינו נושא חן בעינינו?
    ומה אאריך עוד בדברים והרי הכל כ"כ גלוי פשוט ומובן. ואין צריך לפנים אך צריך לבפנים. למעשים ופעולות, ובמרץ ותושי'. אחת היא המוטלת עלינו בשטח זה כיום. לפעול בהחלטיות, בחכמה ובתבונה, ובכל האמצעים הנאותים והראויים, למען הקמת רשימה משותפת אחת של כל החרדים פה ב"ב לבחירות לעירי', מתנגדים וחסידים, ליטאים וגוראים, ויז'ניצאים וכו', ויהא אפילו דבר זה כרוך בויתורים בלתי נעימים, ואף מכאיבים, כהנה וכהנה, הכל כדאי, ובלבד כדי להגיע למטרה הכרחית זו שהיא ממש בציפור נפשינו, נפש עולם התורה פה ב"ב.
    אינני יודע מה ליעץ לכבודו בזה אך בודאי הוא יודע היטב את המצב מבפנים ומבחוץ, ועכ"פ יותר טוב ממני, ואת אשר ניתן לעשות למען המטרה החיונית הנ"ל, למען הקמת רשימה מאוחדת, וכאמור, אשר בזה תלוי' כל הצלתינו מרדת לשחת המחלוקת והמלחמה וכל הכרוך בהם.

    השבמחק
  3. המשך המכתב הקודם13 באוגוסט 2012 בשעה 17:57

    ואוסיף עוד:
    חש אני ומרגיש כנחוש בהחלטתי שהחלטתי, בל"נ, שאם בכ"ז תתקבל ההחלטה האומללה לצאת ברשימה נפרדת, לפעול בענין מבחינתי, וככל רק אשר יהא בידי, ועם חברים לדעה [אשר ברור לי כי רבים רבים המה, ואף אותם שעדיין לעת עתה אינם מוכנים להביע דעתם בפומבי ובברירות], והדברים כמובן ייאמרו ויעשו באופני הסברה ונימוק שיכליים ורגשיים, מאוזנים ונאותים, מהוגנים והגיוניים, ייאמרו ויושמעו בע"פ ובכתב, ביחיד וברבים, כמתאים וכנדרש.
    ובודאי – אחשוב עוד – כי אזי, מצב מחודש זה, שמתוך עולם התורה, מאיזה מקום שהוא – יהא אשר יהא – ואולי מכמה מקומות, תצא קריאה המנוגדת והמתנגדת – בטיעון הגיוני ורגשי – לדרך הנקוטה כעת הסבורה שרק כך, שרק על המלחמה ואי הויתור מושתת עולמינו, מצב קיומן של דעות מוגדר וקיים זה, שלא ירתע מכל מהביע את דעתו בכל הנ"ל [אם למרות הכל תתקבל ההחלטה הבלתי מתפשרת בשום אופן על קיום רשימה נפרדת לבחירות לעירי' פה] בבהירות ובהחלטיות לא יסב כ"כ נחת – ואולי גרוע מזה – לכל הסבורים כי אין דעת ופה וכתב לאותם בעולם התורה המשוכנעים בכל ליבם ועומק הכרתם, כי הדרך הנקוטה בזה אינה הדרך הנכונה. לא. לא ולא!
    יש עוד להאריך בכ"ז, אך לא זה המקום. אולם סבורני ומשוכנע אני כי עיקרי הדברים ברורים ומחוורים למעכ"ת, ואין צורך לפרט למבינים.
    ואוסיף בזה עוד ב' דברים:
    א. מכתב זה נכתב בלא שנתיעצתי מקודם אודות כתיבתו עם זולתי, אלא כולו מיזמתי ומחשבתי בלבד.
    ב. לא איכפת לי, ואדרבה אשמח (עד כמה שניתן לשמוח בהקשר דברים עגום ומדכא זה) אם יראנו מר למכתבי לכל אשר יחשוב לנחוץ להראותו. ואקוה שישא עמו רק תוצאות חיים ופרי אמת, ואך טוב וחסד, שלום ושלות השקט יבואו לכולנו בעקבותיו ובעקבות כל פעלי העושים והמעשים למען השלום. אכי"ר.

    בברכה דוש"ת דוב לנדו

    הוספה:
    אקוה כי בעקבות הדברים הנ"ל לא יטענו נגדם טענות ידועות ברוח המוסכמות והמפורסמות. כגון: כבר הורה זקן. או, למשל: כך דעת תורה. או, אסור להתנגד אפי' בכי הוא זה לדעת גדולי הדור. או כל מיני חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה, וגם לא לאחרונה, בסוגית ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין וכיוצ"ב. ואם בכ"ז יטענוך, אומר רק זאת בלבד: כל אותם דברים טובים ונחמדים מוכרים לנו היטב ומאז ומתמיד. במחילה, לא היום נולדנו, ואיננו נערים וקטנים, לא מבחינת הגיל ולא מבחינת הכרתינו את הנושאים הללו לא מהיום ולא מאתמול. ובודאי ובודאי שלא עתה יאלפונו דעת ובינה בהם [וכבוד המאלפים במקומם מונח] במה שבוננו אותנו היטב היטב רבותינו הקדושים מצוקי ארץ אשר את מימיהם הנאמנים שתינו בצמאון, וממקור תורתם הנשגבה ותבונתם העמוקה והגות ליבם הטהור זכינו לשאוב כל חד לפום שיעורא דילי'. ודמותם הקדושה ואמרותיהם הנשגבות וקדושת הנהגתם הנפלאה, עוד גם כעת וכיום עומדים וניצבים כחיים לנגד עינינו, מלהיבים את רוחינו, תוססים ושוקקים בקרבינו, ומנווטים את דרך חיינו בתורה, באמונה, בקיום מצות, ובהשקפה תורנית בריאה ומלאה בהירה ויסודית. יבינו זאת כל אלה שלא זכו לכל זאת!

    השבמחק
  4. אני לא מצליח להבין למה כואב לך שר' שמואל לא מסכים לשבת עם ר' בערל ומצד שני מובן לך מאוד למה ר' דב לנדא לא מסכים לשבת עם ר' שמואל.
    הצורה שבה אתה כותב נגד ר' שמואל היא מזעזעת כל מי שכבוד התורה יקר לו,
    גם אם יש לך טענות ומענות אין זה צורה שבה כותבים על ת"ח מופלג בתורה וירא"ש.
    אנא ממך חזור בך וכתוב בלשון מכובדת על אחד מתלמידי החכמים שבדורנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תסלח לי שאני יענה לך קצת בחריפות ואשאל אותך, מי שפך את דם מי. ר' דב לנדו שלח מכתב סודי וזה הכל, ואילו ר' שמואל אויערבך שפך את דמו שנים רדף אותו ירד לחייו עד שהגיע לבית החולים חולה ממש ועד היום לא ביקש ממנו מחילה

      ובאשר לנוסח איך שאני כותב על ר' שמואל אויערבך לא תראה שאני עושה זאת לאחרים ומסיבה אחת ויחידה שעם כל אחד חייבים לדבר בשפתו, זו השפה של ר' שמואל הוא ירד לחיי כל כך הרבה אנשים הוא שפך כל כך הרבה דם באותם השנים עד היום הזה הוא לא ביקש מחילה מכל מי שהוא היה האיש שגרם לזה, כל עוד שהוא לא יכה על חטא ויבקש מחילה ממי שעשה זאת להם שלא יבא בטענות

      מחק
    2. המכתב ממש לא סודי ועד כמה שידוע לי ר' דב לנדא העביר את המכתב לעוד מספר אנשים ולא ביקש מאף אחד שלא יפרסם את המכתב.
      ובקשר לצורת הכתיבה על ר' שמואל אויערבך איני חושב שר' שמואל בא אליך בטענות על סגנון הכתיבה שלך נגדו ומירב הסיכויים שהוא מעולם לא שמע את שמך ועינו לא שזפה את אתרך, אולם אנו העם שבשדות שכבוד הרבנים חשוב לנו ביותר למעננו ולמען עתיד ילדינו מתחננים ומבקשים ממך אנא חדול מכתיבה בסגנון בוטה ומזלזל כ"כ נגד רבנים ות"ח.
      ובזאת יצאתי ידי חובת מחאה על ביזוי ת"ח.
      "והוא רחום יכפר עוון..."

      מחק
  5. חיים תקרא את המכתב ותראה שהוא לא סודי- להיפך , הוא כוצב שאין לו בעיה שיפרסמו אותו

    השבמחק
    תשובות
    1. שים לב הוא נותן לו אצ האופציה, שאם הוא סבור שזו פגיעה במישהו שלא יפרסם ואם לא שיפרסם, לא הרב לנדו פרסם את המכתב, הם פרסמו אותו

      מחק
  6. שכחת לכתוב שאשתו של ר׳ שמואל נפטרה אחרי זה

    השבמחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.