העדות
המצמררת של פרופ' אלדד "הרבי מליובאוויטש הלם באגרופו על השולחן והצהיר: הרב קוק
טעה!"
לקראת
יום ההילולא של גדול מנהיגי ישראל הרבי
מליובאוויטש נחשפת עדותו ההיסטורית של
מנהיג הלח"י פרופ' ישראל אלדד שייב ז"ל על השקפתו הבלתי מתפשרת של הרבי
מליובאוויטש נגד אשליית "אתחלתא דגאולה" במשנתו של הרב קוק. הכתבה המלאה
מאת: יצחק
וינשטיין
במשך
עשרות שנים מנסה האסכולה המשיחית-לאומית למכור לציבור תפיסה מעוותת המקדשת ומערבת
את הקודש בחול, תפיסה המבקשת לראות במנגנונים חילוניים מובהקים חלק מתהליך אלוקי
של פדיית עם ישראל. הם עטפו את השקפתם במונחים נשגבים של גאולה ומשיחיות, תלו את
אילנותיהם בכתבי הראי"ה קוק זצ"ל, והפכו את המושג "אתחלתא
דגאולה" לדת חדשה המשעבדת את התורה הקדושה לטובת מטרות פוליטיות ולאומיות.
אולם, האמת ההיסטורית והתורנית הצרופה, זו שאינה מתפשרת ואינה מערבת בין קודש לחול, סירבה תמיד לקבל את השעטנז
המחשבתי הזה.
עדותו
המצמררת ורבת-העוצמה של פרופ' ישראל אלדד, מחלוצי ומנהיגי הציונות הימנית, שפורסמה
בעיתון "ידיעות אחרונות" מיד לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר
מליובאוויטש זי"ע בג' בתמוז תשנ"ד (1994) במאמר מיוחד שכתב על דמותו
ההירואית והפלאית של הרבי מליובאוויטש , קורעת את המסכה מעל פניה של אותה אשליה
מסוכנת. אלדד, איש הגות חילוני-ימני מובהק, תיאר פגישת יחידות ממושכת ונוקבת שקיים
עם הרבי. שם, במעטפת של שקט ובכוח שכנוע פנימי אדיר, נשמעו מפיו של שר התורה הרבי מליובאוויטש דברים חריפים ומפורשים,
שצריכים להדהד בכל בית מדרש ובכל נפש של יהודי החרד לדבר ה' ולציפייה לגאולה.
במהלך
אותה פגישה היסטורית, פרס הרבי בפני פרופ' אלדד את השקפת התורה הטהורה ביחס לתנועה
הציונית ולמפעלים הלאומיים החילוניים. אלדד מצטט במדויק את תמצית דבריו של הרבי,
שהבהיר ללא כחל וסרק:
"הציונות איננה דרך לגאולה, היא איננה דרך התשובה
אולי אפילו ההיפך מזה."
במשפט
קצר ומזוקק זה, הרבי ניפץ את יסודות התפיסה הציונית-דתית. הגאולה כרוכה ושזורה
באופן בלתי נפרד בתשובה של עם ישראל לאביהם שבשמים. הניסיון להציג תנועה חילונית,
שחרתה על דגלה את פריקת עול המצוות ואת החלפת הדת בלאומיות חולפת, כחלק ממהלך של
"גאולה" – אינו סתם טעות אלא "אולי אפילו ההיפך מזה". זוהי
פעולה המרחיקה את הגאולה האמיתית, משום שהיא מנסה לייצר קיום יהודי שאינו מבוסס על
תורה ומצוות ומשיח.
פרופ'
אלדד מתאר כיצד הדברים נאמרו תחילה בשלווה, מתוך נועם וחן, כמנהגו של מנהיג הרואה
את האמת ומנגיש אותה בצורה רציונלית ותורנית עמוקה. אך הדרמה האמיתית, הרגע שבו
רעדו אמות הסיפים של השולחן ב-770, התרחשה כאשר אלדד ניסה להציע את הנוסחה המקובלת
באותה אסכולה מפורסמת.
המפנה
והלם האגרוף: "הרב קוק טעה"
אלדד
כותב בעדותו כי ניסה להעלות בפני הרבי את קו המחשבה הדומיננטי של הציבור
הדתי-לאומי, התיאוריה המבקשת לראות בתפיסת הרב קוק את המודל לגאולה.
"כל זה בכוח שיכנוע רב ובשקט, אף בנועם, עד אשר
ניסיתי להעלות את הנוסחה המקובלת בציונות הדתית, בייחוד באסכולה של הרב קוק
ז"ל: הציונות היא אתחלתא דגאולה."
ברגע
שהושמעה הנוסחה הזו, כביכול הכל חלק מתוכנית אלוקית מובנית שבה החול הופך לקודש
באופן אוטומטי, חל שינוי דרמטי בחדר. הרבי מליובאוויטש, מי שהקדיש את חייו להרמת
קרן התורה ואהבה אין סופית לכל יהודי , לא יכול היה לשאת את טשטוש התחומים ואת
עיוות מושגי הנצח. אלדד מתאר את הרגע בעוצמה חסרת תקדים במאמר שכתב על דמותו של
הרבי בעיתון ידיעות אחרונות לפני 32 שנים.
"כאן חל מפנה מפתיע בטון דיבורו, אף
הלם באגרופו על השולחן והפטיר בעוצמה: 'הרב קוק טעה'."
הלם
האגרוף הזה על השולחן לא היה ביטוי של כעס אישי, אלא ביטוי של קנאות טהורה לכבודה
של תורת אמת. המילים "הרב קוק טעה" שנאמרו בעוצמה הייתה אמירה חדה
ונוקבת. אין כאן מקום לפשרות ואין מקום לערבוב מסוכן בין קודש לחול. הרב קוק
זצ"ל, באמונתו כי המפעל החילוני הוא ראשית צמיחת גאולתנו, טעה טעות מרה
ויסודית. אי אפשר לבנות קומה רוחנית של גאולה על יסודות של פריקת עול והשמדת עם
ישראל מתורה ומצוות, ואי אפשר להפוך את המרד בתורה ל"אתחלתא" של גאולה
אלוקית.
משמעותם
של הציטוטים הללו חריפה ומטלטלת, במיוחד עבור הציבור התורני החרדי העומד כיום מול
ניסיונות בלתי פוסקים לטשטש את דרכו. בעוד פוליטיקאים ואידיאולוגים מהציונות הדתית
מנסים להטיף מוסר ללומדי התורה, לקרוא לבני הישיבות "עריקים", ולהתנשא
מעל עולם התורה האמיתי – באים דבריו של הרבי ומציבים מולם מראה מנפצת.
הקבוצה
המייצגת את אותה "אתחלתא דגאולה" מדשדשת כיום בתוך חילוניות גמורה. הם
ניסו לערבב בין הקודש לחול, ובסופו של דבר נטמעו בתוך ערכי החול. הם הפכו את
המדינה ואת הצבא למטרות עליונות בפני עצמן, תוך פגיעה מפורשת בכבוד התורה ולומדיה.
כאשר הרבי פסק באגרופו "הרב קוק טעה", הוא הגדיר מראש את קריסתו המוסרית
והרעיונית של המהלך הזה.
הלם
אגרופו של הרבי על השולחן מהדהד עד עצם היום הזה
הציונות איננה דרך לגאולה. מי שחושב אחרת, מי שמנסה לפרק את
עולם התורה או להצר את צעדיהם של לומדיה בשם אידיאולוגיה לאומית משובשת – חי בדרך
של טעות מרה ומסוכנת. עלינו לדבוק בדרך המסורה לנו, לשמור על טהרת הקודש ללא שמץ
של חול, ורק מתוך נאמנות מוחלטת לקדוש ברוך הוא ולתורתו נזכה לגאולה השלמה
והאמיתית במהרה בימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.