מאת: חרדי בעולמו
אם תגגלו 'אשליות אופטיות' תמצאו תופעה מרתקת במיוחד: דברים אינם כפי שהם
נראים לכם ברגע הראשון. התופעה כה מדהימה, עד שאנשים בודקים שוב ושוב האם לא
'עובדים עליהם' בגילוי האשליות.
תופעה מקבילה קיימת בעולם הפסיכולוגי. התופעה נקראת 'הטיות חשיבה' או
'עיוותי חשיבה'. כפי ששמה מעיד עליה, התופעה מצביעה על כך שאנחנו נוטים לקלוט את
המציאות בדרך כלשהי, שונה מהמציאות האובייקטיבית.
מעל אלו שוכנת-שלא-בכבוד ההטעיה. ההטעיה שזורה כמעט בכל פרסומת והיא
נפוצה במחוזותינו, יותר מכל דבר אחר. כפי ששמה מעיד עליה, הטיה זו לא נוצרת מאליה
במוחנו, אלא נשתלת שם, בידי גורמים אינטרסנטיים (פרסומאים ופוליטיקאים, לרוב).
תוצאתן של כל סוגי ההטיות וההטעיות היא אחת. תפיסתנו את המציאות, שונה
מהמציאות בפועל.
נשתמש בדוגמה. תאונות מטוס היא דבר מפחיד למדי. לא מעט אנשים מנועים
מלטוס (כל עוד לא קיבלו טיפול מתאים. זה אפשרי), בשל 'פוביית טיסות'. נדיר מאוד
למצוא אנשים שנמנעים מלנסוע במכונית, אבל כולנו נגלה הבנה כלשהי לפחד מטיסות. סוף
סוף זה באמת מפחיד למות בתאונת מטוס.
מה השכיחות האובייקטיבית של תאונות מטוסים? ובכן, הסיכוי להיפגע בתאונת מכוניות גדול פי אלף מאה מאשר בתאונת מטוס (וסיכויי ההיפגעות בנפש, גדולים פי ארבעת אלפים!) כלומר: ארבעת אלפים אנשים ימותו בתאונת מכונית, לפני שיפגע אחד בתאונת מטוס. סטטיסטית, גוי צריך לטוס במשך 16,581 שנה, מדי יום ביומו, כדי למות בתאונה ב-100%. כולנו הרי מכירים אנשים שנפגעו בתאונות דרכים ואין כמעט אחד שמכיר מישהו שנפגע בתאונת מטוס. אז מה הסיבה לכך שהפחד מתאונת מטוס שכיח במידה הפוכה?
הנוכחות של 'תאונות מטוס' במוחנו גבוהה בהרבה מ'תאונות דרכים'. הסיבה לכך היא המקום שאנחנו נותנים לתאונת המטוס במוחנו. התמונה למעלה מייצגת מקרה של תאונת מטוס. תאונת מכונית ברמה כזאת, לא תיחקק בזיכרוננו כלל, אבל כשהדבר קורה עם מטוס, נזכור זאת.
אותו הדבר קורה לנו בנושא ההיפגעות מחולי נפשי. השכיחות של מוות בעקבות פגיעה מחולה נפש, זניחה לחלוטין לעומת השכיחות ממוות מתאונת דרכים, או היפגעות מהזולת מכל סיבה אחרת. הסיבה לכך שאנחנו זוכרים את המקרים החריגים בהם חולה נפש פגע במישהו (לעומת מישהו שאינו חולה נפש. אגב, במוחנו אנחנו מתייגים כל מי שפוגע בבני משפחתו 'בטח הוא חולה נפש'), היא בשל התקיימותן של חמש מתוך 'עשר עיוותי החשיבה' המצויים. (נא גגלו).
סיבה נוספת שגורמת לנו לתבוע 'הרחקת חולי הנפש מקרבנו' (נפשי מזדעזעת מהקלדת מילים אלו), היא הנטיה שלנו לראות בכל 'רע', משהו שאינו 'אנחנו'. כשמישהו עושה משהו 'רע', אנחנו נוטים - אוטומטית - להרחיק אותו מאיתנו. לעשות אותו כמה שיותר 'לא אנחנו'. לכן, כשמישהו מקרבנו חוטא, אנחנו ממהרים לומר 'הוא לא חרדי' 'הוא חרדי מזויף' וכדו', כדי להדגיש (גם בעיני עצמנו) שהרוע הזה לא קשור אלי. התופעה כשלעצמה מוכרת, אבל מצערת מאוד. לו היינו משכילים להבין שכל חוטא הוא גם 'אנחנו', אולי היינו משכילים למנוע מעצמנו לממש את אותו דחף פנימי לחטוא. אבל אכמ"ל.
המציאות היא שכולנו
חולי נפש בפוטנציה. מחלת נפש היא הקצנה של מצבים שכולנו חווים יום יום. משהו משתבש
במערכת ותופעה שמוכרת לכולנו הפוכת להיות 'מוגזמת'.
לעומת העבר, שלא
היה ידע והבנה על מחלות הנפש, כיום רוב מוחלט של מחלות הנפש מאוזנות באמצעות
תרופות יעילות. אני מכיר אנשים נכבדים מאוד בקהילה (רבנים, עו"ד וכדו')
שמתפקדים היטב ואין איש יודע שבעצם הם 'חיים על כדורים'. רוב מוחלט של 'מחלות
הנפש' ניתן לטיפול ואיזון ע"י טיפול מתאים ורק מיעוט קטן מאוד מחייב
אישפוז ארוך טווח.
גם בין המאושפזים,
רובם המוחלט מאושפזים ב'מחלקות פתוחות' ורק את מיעוטם יש לאשפז ב'מחלקות סגורות'.
אגב, עיקר ההגנה שיש להעניק לחולי הנפש היא מפני פגיעה בעצמם - ולא בזולתם.
כל עוד החולה נוטל את תרופותיו כסידרם וכל עוד הוא, או משפחתו*, מדווחים למערך הרפואי במקרה של החמרה (לרוב, עקב הפסקת נטילת התרופות), אין כל סיבה לחשש.
ההטעיה, הבלוף וגניבת הדעת חמורים בהרבה - גם בנזקם - מכל הנ"ל. האמונה בבדותות אשר אין הדעת סובלתן, קשה וחמורה בהרבה. כבר הצבענו כאן על העובדה שרוב הציבור החרדי גולש באינטרנט, בעודו מאמין שההיפך הוא הנכון, כמו עם הבלוף או האמונה הטפלה כאילו 'הדור מונהג ע"י גדוילים', המוכחש מיניה וביה מהמציאות וכדו' שקרים נאלחים ומקובלים.
המחיר שאנחנו משלמים על התעלמותנו מהמציאות ובחירתנו המודעת-למחצה להאמין בדברים שאין הדעת סובלתם, מחייב אותנו במבט נוקב פנימה.
טוב ויפה הדבר
שאנחנו מבקשים להתרחק מכל דבר רע, אבל היה רצוי לו היינו ממקדים את מאמצי נפשינו
בדברים אמיתיים ומועילים ולא בהיפוכם.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.