עוד על שואת הקנטוניסטים

מאת: חרדי בעולמו

 

אמר המלבה"ד: התנצלותי על שהגיליון נשמט ממני ולא הובא בסמוך ונראה וט.ל.ח.

ביקר ביקרני כאן המבקר על שלא דקתי בטענותי אודות אי לקיחת האחריות שלנו. שם טענתי שאין לסמוך על כך שהרבנים מנהיגים אותנו נכון.

כמעשה לסמוך הבאתי את נושא הקנטוניסטים. הנושא נחלק באמת לשניים. האחד הוא שאין טוען שהרבנים הנהיגו את זה. ברור ש'ראשי הקהל' עשו זאת. הפרנסים הרי אינם כבר ואין מי שידרוש כבודם (כאמור, ההיסטוריה היא תמיד הגרסה של המנצחים - ועוד אכתוב בזה בל"נ) ואילו הרבנים עודם כאן ולמה שירצו לשאת בנטל האשמה כלשהו?

מ"מ הבאתי זאת כראיה לכך שהם לא עשו כלום. מי שירצה להתעקש יאמר, שהם ויתרו על מסורת הנהגת הציבור שלהם בגלל זה, ומי שידבק באמת ידע שפשוט לא היה שלטון בידם מעולם. הרבנים היו פוסקי הלכות ולא מנהיגי ציבור. זו מוֹדָה מחודשת שאין לה סמך בהיסטוריה היהודית (בלי לדון אם זה 'טוב' או 'רע' או 'נייטראלי' בכלל).

בדרך אגב, עולה כמובן הזעקה האילמת של האימהות דאז ושל כל הדורות ששתקו מאז: הייתכן??? האמת העצובה היא שהרבנים היו חלק מההסדר הזה. את בניהם של ראשי ונכבדי הקהל, כמו את בניהם של הרבנים ו'כלי הקודש', פשוט לא חטפו. מרתק לקרוא את הפרק התשיעי בזכרונות יחזקאל קוטיק העוסק בזכרונותיו בנושא (תמצאהו בגוגל).

אמנם הרבנים וכלי הקודש לא השתתפו פיזית בחטיפות, אבל בית הכלא בו הוחזקו החטופים היה בית הכלא של הקהילה.

הדברים מזעזעים. ברור שזה נגד הדין ונגד המוסר הכי בסיסי, כמו הציטוט שאתה מביא בשם רבי משולם איגרא, אבל העובדה היא שבכל קהילות ישראל חטפו גם חטפו ושתקו גם שתקו.

רק פליאני עליך שאתה מסתמך על מקור יחיד. ראשית כבר דובר פה כמה פעמים , ומוכח הדבר וגם מעשים שבכל יום הם - שאי אפשר להביא סמך מכתיבה חרדית. ההיסטורגפיה החרדית רצופה שקרים שקופים וגלויים (כמו המודיע דהיום, שמשקרים במצח נחושה, מזייפים מודעות, משמיטים ומוסיפים שמות וכדו'. לא מכיר עוד מערכת שקרים כה חצופה כמו 'המודיע'). לדידי, כל עוד איני מוצא סמך נוסף, חיצוני לעולמנו הסגור, אין לסמוך על הדברים כלל.

אבל, גם אם ירצה הרוצה להיסמך על פרסום שכזה, עדיין מדובר על סיפורים יחידים (יש עוד מעייסס כאלה, בשינוי שמות 'הגיבור' והמקומות, בהתאם). ייתכן גם שאכן אי פה אי שם היה מישהו בעל מצפון (לא מחייב שזה יהיה שם מוכר בכלל) שלא שיתף פעולה, אבל סביר להניח שאם נמצא כזה, מן הסתם מדובר במי שלא היו לו ילדים באותו זמן ושהיתה לו יכולת להתקיים כלכלית בלי משרתו.  מן הסתם הרבה רבנים כבר היו בגיל שלא היו טפלים להם - ובכ"ז לא נשמע קולם, למרבית הפלא והזוועה.

מ"מ גם אם אכן אירע  סיפור כזה, הרי שדווקא חריגותו מעידה על הרוב המוחלט. היו עיירות לאין מספר בתחום המושב וגזירת הקנטוניסטים היתה נוראה מהכיל בכלל. אבל אז, לא אומות העולם שתקו, אלא העומדים בראש אצלנו.

חייבים לומר כאן. אי אפשר לשפוט אף אחד מאותה תקופה. הסיפורים הם ממש סיפורי-שואה (היו הורים שקטעו את האצבע המורה של ילדיהם, בתקווה שלא יקחו אותם, משום שאינם יכולים ללחוץ על ההדק) ואי אפשר בשום פנים ואופן להיות שיפוטי כלפי מי מהם. אי אפשר לדעת אם בכלל היתה להם אפשרות לעשות משהו, הרי שכירי הקהל הם, והיו יכולים לפטרם וישארו בלי פרנסה (ואז למסור את ילדיהם ר"ל). אני אישית לא עמדתי גם בניסיונות קטנים מזה בהרבה.

תורף דְּבָרַי על מקומו עומד. הנהגת הציבור ע"י הרבנים הינה מוֹדָה חדשה. יציר כפיהם של עסקנים,  שדרך בלוף זה שולטים בנו, במחשבותינו, בכספינו ובכל מהותנו.

כה היה אומר ר' משה שפירא זצ"ל (שֶׁהִשְׁאִירָנוּ בלי משען ומשענה): 'על זה בדיוק אנחנו מחכים לגאולה'.

וכפי שהרב פלאש אמר: אל תחכה שאחרים יעשו. אל תחכה שיגידו לך מה נכון ומה אפשר.

תחשוב. ותעשה. גם אם את אשה.

 

חרדי בעולמו

נ.ב.

חייב לשתף אותך בקושי הנפשי שלי לכתוב נגד 'הרבנים'. לא רק משום שאני מדבר בעצם גם נגד עצמי, אלא משום שבעבר הופנו כל כך הרבה טענות, נאצות ואפילו עלילות נגד 'רבנים', עד שסומרות שערות אצבעותי בהקלידי מילים אלו.

רק דבר אחד מחזיקני ומחזקני. אמירת החכם, 'אהוב אריסטו אהוב אפלטון, אבל את האמת אהב יותר מכל'. וקבל האמת ממי שאמרה.