מאת: חרדי בעולמו
בעקב כתיבותי כאן נשאלתי, האם בביקורתי
עלינו, אני מציע 'חרדיות חדשה' או כדומה. לכן חשוב לי להבהיר שממש איני רואה עצמי
כדאי, להיות בר פלוגתא של מאן דהו ואין לי שום יומרות לשנות את העולם החרדי או
משהו כזה (ולוואי שאזכה להצליח לשנות בעצמי, את הדרוש תיקון באופן דחוף).
בהתאם, אין לי דעות איך נכון להנהיג את הציבור והאם דרך זו או אחרת נכונה יותר או פחות לציבור. כל שאני מנסה לומר בכתיבתי זה שאנחנו מוקפים בהרבה 'בלוף' ושלדעתי זו הסיבה העיקרית לאובדן המונים מהנוער הנפלא - וגם המונים מהציבור, שכן נשארים תחת המסגרת, אבל ליבם חלל בְּקִרְבָּם.
טענתי שאנחנו מאבדים חלקים גדולים מהציבור שלנו, בגלל שאנחנו נוקטים מדיניות של בת יענה. מסרבים לראות את אשר לנגד עינינו ומקדשים את 'מה שהיה, הוא שיהיה', הגם שהסברא הישרה אומרת, שאי אפשר להמשיך בדרך הישנה וגם מסורת ישראל אינה כזאת.
הדיבור שלי לא נועד לשכנע את 'ראשי העם'. לדידי,
המאבק שם אבוד מראש. להם יש אינטרסים משלהם ואין דבר שיגבר על כך.
מה שאני מנסה לחדד הוא רק את מוּדָעוּת הפרט. בסוף השרשרת, בְּקָצֶהָ, יושב יהודי שהוא אב לבן או לבת והוא יודע בתוככי ליבו שמערכת החינוך הקדושה שלנו, אינה מתאימה ספציפית לילד/ה שלו. הלחץ החברתי כל כך חזק, שאין כמעט אדם שמעז להמרות את פי המקובל ולשלוח את בנו למסגרת שמתאימה לחפץ ליבו.
זו הנקודה בה מוטל על כל אחד ואחד מאיתנו, לעמוד לימינו ולסומכו. כל המטפלים בנוער נושר (= 'בתי החולים שבתחתית הגשר') מנחים את ההורים 'להפחית לחץ', 'לאהוב את הילדים בלי תנאי' וכו' וכדו', אלא שהנחייתם זו (שמובלת ע"י ר' אורי זוהר היקר, שֶׁמְּגֻבֵּה בעסקנים ובגדוילי ישראל) באה מאוחר מידי. הבעיה היא שההורים עצמם מהווים את מקור הלחץ הישיר על ילדיהם והם אלו שגורמים לנשירתם - יודגש, ממש שלא באשמתם. הם פשוט קורבנות של חברה שרואה הכל בשחור-לבן.
מי שמכיר את מצב הישיבות מבפנים יודע
שלעומת חלק מזערי שנושר 'החוצה', יש חלק גדול שנושר 'פנימה'. מדובר על שני סוגים.
בחלק מהמקרים מדובר על בחורים שאין חשקם בתורה ואינם מוצאים סיפוק ועתיד
ברקיחת 'חבורות' והניסיון להתמודד מול מוכשרים ומתאימים מהם, כבר מאחוריהם. הללו
נעשים 'עסקנים' מסוגים שונים וסופם להיות סוג של חכי"ם וכדו'. אלו לא אבדו
לציבור החרדי, אלא גדלים בבלוף מתמשך כאילו לימוד התורה הוא חזות הכל, בזמן
שבתכלס, זה דבר שולי בסדר יומם. כמה אירוני הדבר שאת כל מלחמת 'בני התורה' נגד
'בעלי הבתים' מנהלים 'בעלי בתים מטעם'. כל הכותבים, המגיהים, המפרסמים,
החכי"ם, עוזריהם וכו' הינם בעצמם בעלי בתים לא פחות מאשר אלו שאותם הם
תוקפים. בתכלס גָּדֵל כאן דור של אנשים
שמורגלים בפיהם כל הסיסמאות 'הנכונות'.
חלק אחר (גדול יותר, לפי כל ההערכות), טועה לחשוב/מבין/מפנים, שהכל בלוף ושכולם משחקים כאן משחק, וחי את כל חייו בשני מישורים בו זמנית. מצד אחד, שומר, מקיים ודורש ברבים את כל מה שמצופה מחרדי רגיל, ובמישור אחר, מאבד כל קשר ואחיזה בדברים הללו כאמת. זו הסיבה ששוב ושוב אנחנו 'מופתעים', כשחרדים (כולל רבנים וראשי ישיבות) מתגלים ככאלו שבסתר עברו על חֲמוּרוֹת ואף על חמורות שבחמורות. אבל אנחנו, כציבור, מסרבים לְהֵישִׁיר מבט למציאות ותוקפים את החוטאים-שהתגלו כאילו הם 'לא חרדים' וכו'. הבל ורעות רוח. פשוט חושש מלנקוב כאן במספרים של החלק הזה בתוכנו - כולל כאלו שתוקפים כל מגלה-דברים, כ'כויפער וכדו'.
יר"ש אינה משהו שניתן למדוד מבחוץ. אנחנו רגילים להתרשם מאורך השמ"ע של אחרים. מעקימת שפתיהם ומכיווצי מצחם, אנחנו 'למדים' כמה הם יר"ש. הכל הבל הבלים. ראיתי ראשי ישבות עם פראקים ארוכים, שנקראים 'הגאון הגדול' וכל מה שמעניין אותם זה מעמדם החברתי/ציבורי וראיתי פשוטי עם שיראת השם נוגעת להם פי אלף מהמכובדים הנ"ל. רק אדם יודע אם ירא אלוקים הוא אם לאו.
לכן, בחרתי לכתוב מכאן. איני דורש ברבים ואיני מקהיל קהילות. איני בא בטענות לאף אחד ורק ליחיד המיוחד שקורא ומסכים בליבו עם הנכתב, רק אליו כתבתי. מי שקורא דבר ומסכים איתו ומתחבר עימו, איגלאי מילתא, שאת דעתו בִּטֵּאתִי. זה הכל.
ולכן אני פונה להורי ילדים בגיל חינוך כיום. שימו לב אם מה שאתם מאכילים את הילדים שלכם, מתאים להם. אם לא, אל תהססו מלדאוג לילדים שלכם - אם זה מוצא חן בעיני עסקנים ו'גדוילים מכל סוג שהוא, ואם לאו. האחריות שלכם היא כלפי הילדים שלכם. כל השאר זה רק 'רעשי רקע'. אל תחכו חלילה שהמציאות תאלץ את הילד לפרוש מהדרך ואז לעזור לו על תקן של 'נושר'. לא הוא הנושר. נושרים הם אלו שמעוותים את היהדות, ממציאים אותה מחדש ומקריבים את בניכם למולך, על מזבח גדולתם וגדלותם.
ימים אלו, של קודם ר"ה, הם גם ימים בהם נפגשים הורים עם שֶׁבֶר בניהם. לפני שאתם נכנסים לבקש רחמים בדין, אנא רחמו בעצמכם על ילדיכם ואל תִּכְפּוּ עליהם מה שאינו מתאים להם. וותרו נא על כבודכם המדומה והיו ישרים עם עצמכם וראו נא את הצורך של הילד עצמו. לא של הסביבה שלו ולא של ההורים שלו.
ובזה תזכו בדין
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.