64% זה רוב או מיעוט??

מאת: חרדי בעולמו

כל מי שקורא שורות אלו, עושה זאת דרך האינטרנט. כמעט כל מי שקורא שורות אלו, חש שהוא סוג של 'גנב במסתרים'. בוודאי התחושה היא שאנחנו חורגים מהחרדיות ואנחנו מיעוט שצריך להסתתר.

מה לעשות שבישראל יש גוף אובייקטיבי שנקרא 'הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה' שכל עניינה ומעשיה הם אך ורק לבדוק ולדגום מה המצב של החברה בישראל בתחומים שונים. זה גוף מדעי אובייקטיבי, שאין לו שום נגיעה לשום צד פוליטי (למרבית הפלא).

הלמ"ס פרסמה עכשיו ש 64% מהחרדים משתמשים באינטרנט. כן, 64%. למי שלא למד ליבה ומכיר רק את המושגים התורניים נגיד שזה 'רובא דמינכר'. לא איזה רוב דחוק 'על הקשקש', אלא רוב של קרוב לשניים כן משתמשים על אחד לא משתמש. כן, מכל שלשה חרדים, שניים נמצאים כאן ורק אחד לא.

האמת? הנתון הזה (שאינו חדש מהותית) מפתיע אותי כל פעם מחדש. איך זה שיש לנו (ובמילה 'לנו' אני כולל כרגע את כל מי שקורא כאן עכשיו) הרגשה שאנחנו החריגים, שאנחנו הסוטים מהדרך. בעצם, המצב היה אמור להיות הפוך, לא? שאותם שאינם מעודכנים שהמאה העשרים ואחת כבר כאן, הם שירגישו מיעוט - שהרי הם אכן המיעוט?

התשובה היא שאנחנו מורגלים כל חיינו להיות אפופים בשקר.

למשל. כל המאבק נגד החרדים העובדים מנוהל ע"י חרדים עובדים. כל הלבלרים של יתד נאמן שמתנשאים כל הזמן על אחיהם-בשרם על כך שאינם זוכים לישב בבית המדרש, הם בעצמם אנשים עובדים ביום יום שלהם. כל החכי"ם החרדים ועוזריהם ונהגיהם ומלחכי פינכתם הם אנשים עובדים. ובמי הם נלחמים? בחרדים שעובדים, אבל-לא-אצלם.

כבר זמן רב חלף מאז שהבנו שהחכי"ם החרדים דואגים לעצמם ולחצרם בלבד וכבר הבנו - בצער ובקושי רב - שגם המינויים למועצגת הינם סוג של פוליטיקה, ושאין שם לא גדולה ולא קדושה, אבל בכל זאת עדיין רובנו יצביע להם גם בבחירות הבאות.

נכון, שיש חבורת אנשים ברחוב רשב"ם שאכן ההתקדמות הטכנולוגית שלהם היא כזו שהם כבר יודעים איך מחזיקים שפופרת טלפון. אל יהיה הדבר קל בעיניכם. עדיין יש שם יהודים צדיקים שגם את זה אינם יודעים ואם תגיש להם טלפון, לא ידעו מאיזה צד להחזיקו. אשריהם ואשרי חלקם.

עד כמה שהדבר נשמע מדהים (למי שאינו מודע לזה), לפני שאתה נכנס ל'שר התורה' אתה מתבקש להסיר את השעון מהיד שלך (בעיני שר התורה שעון הינו תכשיט ולכן סוג של 'מלבושי נשים') ואתה צריך גם ליישר את הכובע שלך (אם אתה ליטאי מצוי שהולך עם כובע 'קנייטש'). המציאות הנגלית למי שיושב ברשב"ם הינה כזאת שכולם הולכים בלי שעונים וכולם הולכים עם כובעים מיושרי-מצחיה.

אין לנו אומץ להגיד לעצמנו שמשהו כאן לפחות 'צריך עיון'. אין לנו אומץ ויושר פנימי לפחות לשאול 'תורה היא וללמוד אני צריך'! בשבילנו, כל העלאת תהיה מדוע זה כך, נתפס ככפירה וכהתנגדות לגדוילי ישראל וכו' וכדו'. לכן, נמשיך ליישר הכובע, להסיר השעון (ולגדל זקן, למי שטרם התבקש לעשות זאת).

מן הסתם באיזשהו מקום השאלה והתהיה עודנה שם. אינני בא לענות עליהן (פשוט בגלל שמי אני ומה אני בכלל להבין הנהגותיהם של גדוילי ישראל???) אלא רק להסב את שימת הלב לכך שאנחנו חיים כל הזמן בשתי מערכות. מערכת אחת של מציאות אותה אנחנו מכירים ובה אנחנו פועלים ומערכת שניה של מציאות שהיינו אולי רוצים לחיות בה ואנחנו משאירים את האופציה ל'חיים אחרים'.

אז במסגרת זו - ורק במסגרת זו - אזכיר לעצמנו לרגע, שמעבר לכך שאנחנו מיעוט שחורג מדרך היהדות והחרדיות ואנחנו צריכים להסתתר ולהתחבא וכו', מעבר לכך יש גם מציאות בה אנחנו הרוב ובה רוב האנשים שסביבנו שייכים לאותו רוב וגם הם אנוסים לשחק את המשחק ולהמשיך לצעוק את האמת הציבורית המקובלת. איני מדבר כאן על 'טוב' או 'נכון', רק על הכרה במציאות כפי שהיא.

כמדוני שרק בחסידות חב"ד - ולמרבה הפלא גם בחסידות קרלין הקיצונית - הפסיקו ללחום את מלחמת האתמול ומתמודדים עם המציאות כפי שהיא. אף אחד שם לא מתלהב מהאינטרנט. הסכנות הכרוכות בשיטוט במרחביה האינסופיים של הרשת, ידוע ומפחיד את כולם.

ההבדל הוא ששם מכירים במציאות ומתמודדים איתה (כמדוני שביתר הצלחה מאותם שמשקרים עצמם טמציאים לעצמם 'מציאות אלטרנטיבית').

על הנזק הגדול של עצימת העיניים והמצאת 'מציאות אמיתית אלטרנטיבית', ועל המחיר הנוראי שהיהדות החרדית משלמת על כך, צריך לכתוב פוסט נפרד.

עוד חזון למועד

ובאין חזון - יפרע עם.

חרדי בעולמו