בשבילי נברא העולם

 

מאת: חרדי בעולמו

 

כבר אמרוז"ל 'חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם'. כמו בכל דבר, גם בחז"ל זה יש תפיסות שונות. יש שמפרשים - ונוהגים כך למעשה - שהכל מיועד אך ורק להם. בהתאם, הם, משפחתם, חצרם וכל אשר להם, זכאים לכל ואילו האחרים יזכו - אם - רק בפירוריהם.

אל תדמו בנפשכם יצורים אגואיסטים מגעילים. לא בכגון דא עסקינן. אנחנו עוסקים אך ורק ביהדות החרדית ו'אצלנו' אין (כמובן) יצורים מגעילים מהסוג שעבר-לרגע במוחכם. אנחנו מדברים על אנשים עטויים שחורים, עם חולצה לבנה, ופאות ארוכות המתנדנדים כדבעי בכל הזדמנות מרשימה.

יש בקרבנו קהילה, שרואה עצמה עילאית וקדושה מכל קהילות הקודש ומקפידים שם על דברים שרק מלאכי השרת (המנותקים מהעולם), או סוטים, יכולים להמציא .

'בשבילי', אין הכוונה לחיות חיים אגואיסטיים, כפי שיש מפרשים-בנוהגם. הכוונה היא שכל דבר שנברא בעולם והגיע לתודעתך, נועד לתועלתך. זאת, על דרך אמרם ז"ל 'כל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין'. אם ראית דבר מה מקולקל, בדוק את שלמותך-שלך והתחזק בדברים הנוגעים. הקב"ה מנהל את העולם בדרך מחושבנת ברמה שבני אנוש אינם יכולים אפילו להבין. כל הנעשה בחשבון מול אחד, לוקח בחשבון גם את כל המושפעים. לכן, אם ראית קלקול מסוים, אל תעצום עיניך. אל תשקר עצמך לאמר, 'לא קלקול הוא' אלא למד והסק מסקנות איך לשפר עצמך בנושא, שהרי לולי כן, לא היית מָרְאֶה את הַמַּרְאֶה אשר הָרְאֵתָ.

כשאני בודק עצמי, אני מוצא שבכתיבתי נוכחת קהילה אחת יותר מהאחרות. מי שקורא את שאני כותב (לי ידוע כרגע על שניים. כולל אותי) רואה שחסידות גור מייצגת בעיני את פסגת הסיאוב והקלקול בְּמַחֲנֵנוּ. אין לי שום דבר אישי נגד גור. מעולם לא חוויתי, באופן אישי, שום דבר שלילי ממישהו מחסידות גור. היו גם שנים שלא הבחנתי או איבחנתי את גודל השבר שבינם לבין יהדות. איני 'דורש רשומות' אבל בגדי הקוזק אשר להם, יאים להם ומיצגים היטב את הנהגתם, בכל אשר נקרה על דרכם.

הכוחנות, העריצות, הרודנות, והאגואיזם המחוצף שלהם, אינם מתיישבים בעיני עם דרך יהודית כלשהי. הנדון אינו רק האלימות שהם מפעילים נגד כל מי שמפריע להם בדרכם (גם אם כל חטאו הוא שאינו רוצה להיות כפוף ונכפה על ידם). הנדון הוא עצם הגישה התובענית, הדורסנית, האגואיסטית, והאכזרית שלהם. הבנאדם הפרטי אינו קיים שם. רק כל עוד הוא משרת את הקהילה, יש להתחשב בו ובטובו. ללא זאת, עדיף ליפול לידי גוי, מאשר להזדקק לחסד של געררס.

מעשה שהיה כך היה. הממונים בחסידות לטפל באלמנות ויתומים (לשבחם יאמר. אין קהילה שמפנקת את יתומיה, יותר מחסידות גור) נכנסו אל הקו"פ ושאלו אם אפשר לעזור גם לילדי הגרושות. לטענתם, יש יותר ויותר גירושים בקהילה וילדיהם אומללים לא פחות, אלא יותר, מאשר ילדי האלמנות. הללו סברו, לתומם, שילדי הגרושים אינם משותפים בפעילויות והמתנות, משום שבעבר לא היו כמעט גרושין ולכן נשמטו מההגדרה. כיום, שזו מציאות מצויה יותר, אולי מן הנכון להתחסד גם עם אומללים אלו?

תשובתו של הרב'ה היתה 'בשופו"א, לא'. ורוח מרומים שרתה עליו להוסיף הסבר: 'אתם רואים את החסד מול מאה ילדי הגרושים, אבל אני יודע כמה מאות ילדי גרושים יתווספו למצב הזה, אם האמהות רק יחשבו שתהיה עזרה לילדים שלהן'.

בהיות שמדובר בת"ח עצום, מן הראוי 'ללמוד פשט' בדבריו. כה אמר הצדיק: יש מאות נשות חסידים שהיו רוצות להתגרש ברגע זה (הוא נקב (אז) במספר חמש מאות, למי שמסתקרן). הסיבה שהן לא מתגרשות (כלומר, סורגי הכלא שכולאים אותן מלצאת לחופשי מאומללותן) עשויים מעצמן ובשרן. מבניהן-הן. אם הן תדענה שבניהן יקבלו יחס טוב בקהילה, באותו רגע יתגרשו 500 זוגות.

כלומר, שכך וכך נשים יסבלו אומללותן, שכך וכך אלפי ילדים יסבלו אומללותם (מי שאינו יודע סבל-נשמת-ילד שהוריו רבים/שונאים ואינם מתגרשים, לא ידע סבל-נפש-ילד), הכל כדי שלא יהיו בקהילתו הקדושה מאות גירושין.

יסבלו ילדים אלו, לא נרכך את אומללות ילדותם, כדי שאמהות אחרות לא תתגרשנה. 'חסד לאומים - חטאת'.

ואני תוהה. בשביל מה הובאה ידיעה זו למוחי. טוב, פשטם של דברים היה התרברבות בן שיחי בחכמת האדמו"ר שליט"א. הלה הינו ממנהיגי ועסקני הקהילה וסיפר לי את העובדה כהוכחה לעומק חכמתו והבנתו של האדמו"ר שליט"א בנפש האדם. איך שעסקנים מהשורה, רואים רק מה שלנגד עיניהם ואילו הוא רואה למסתרים. כה התרברב האיש.

אבל השאלה היא מדוע הקב"ה חשף אותי למידע זה. זו השאלה שהטרידה אותי. מה אני יכול ללמוד מכך? מה מוטל עלי לעשות בעקבות ההבנה המחודשת שלי?

כלה כאן הגיליון ואולי מהנכון הוא להשאיר לקורא להשתתף בתהיה זו. מה ובמה אנחנו יכולים ללמוד לשפר אצל עצמנו.

 

חרדי בעולמו