איך מתמודד הגאון החסיד רבי שאול אלתר עם המצב הנוכחי בגור?

בדרך כלל בתקופות כאלו ישנם מי שקופצים ומנצלים אותו לטובת עצמם, אבל ישנם גם מי שיודעים להתעלות ולא סתם להתעלות אלא הרבה יותר מזה, ולכן אני מביא כאן דוקא עתה בערב ראש השנה את מה שסיפרו לי ידידים בגור

מספר לי אחד מהם: כי מאז מחלת האדמו"ר, כשניגשים לר' שאול, בין לאמירת מז"ט בחתונת אחיו דניאל, בין סתם בברכת "שנה טובה", בין לכל עניין, הוא לא גורס ומתייחס בקרירות מופלגת ומעליבה. ההשערה היא, שכפי שאמר לר' נחמיה מיד לאחר ניתוח הרבי, שלא יחשוש, כי אינו מתכוון לקצור שום ריווח מהמצב

אחד ממקורביו אמר לו שהוא מפסיד בכך את אהדת הציבור והוא משניא עצמו על הציבור, ענה לו בקפידא, אנו מצווים לעבוד את ה' ללא חשבונות ונגיעות, אחרת זה לא עבודת ה'. ההשערה היא, שהתנהגותו היא כדי שלא לצער את הרבי במחלתו, ולא לזרוק אבן אחר הנופל, אף שהוא מפסיד מכך "המון" נקודות

יצויין שבעת הפרעות בגור בשנת תשס"ג, אז היה בשיא כוחו בציבור,  והיה ברור שאם ר' שאול פורש, הולכים אחריו אחוזים יפים ואולי אף עצומים, העם היה אכול ממצב הטרור בגור, והיה עליו לחץ מרבים שיפרוש ויפתח קהילה נפרדת, וכבר היו לו ביד 20 מיליון דולר של כמה גבירים שהתחייבו ביום שהוא פורש לתת מיד בשביל שלא יהי' בעיה לפתוח מיידית מוסדות. טענו לו, שבכך שאינו פורש, הוא מפקיר את קהילת גור והרבה סובלים סבל בל יתואר

הוא התייעץ אז ממושכות עם המאקעווער רב, והדיין ר' מנדל שפרן, ועוד כמה "מפורסמים", והם אמרו לו, שמכיון שהם מכירים את הנפשות הפועלות, אז ברור שיישפך פה דם, ואין הצר שווה בנזק המלך, - הריווח שיהיה מקהילתו אינו שווה בדם והמחלוקת האיומה שישפך, והוא לא יוכל להרים את הציבור בתורה ויראת שמים, מרוב בלאגן ודם שיהיה. על כן המליץ לו שלא יפתח, וימתין ואמר לו "וגם אני עוד אסע אליך".

אך היו אחרים שטענו שהוא כן חייב לפתוח ולהציל מה שניתן, אך לאחר לילה של התחבטויות הוא החליט שלא לפרוש, באומרו שחשב מה יענה לאחר מאה ועשרים כשישאלוהו אביו וזקניו, כמה הקריב כדי למנוע מחלוקת אף במחיר רוחניות ושפיכות דם, וגם שאינו בטוח שאין משורבבת כאן - ברצון לפתוח קהילה, בתת מודע,  איזו הרגשת "נקמה" קטנה, וא"כ, קהילה שמוקמת על בסיס נגיעות, איך ניתן לעשות זאת. בפרט שיש בזה מחלוקת.

- מדהים