בראש וראשונה הוא ידע כי אנו בימי ספירת העומר, תכננו את הכינוס לימים שחייבים להזהר בענין של שנאת חינם, אז חובתו היתה לדאוג למשנה זהירות, מפני שאין תקנה לשנאת חינם. אפשר לעסוק בענין החשוב ביותר, ובגלל שנאת חנם הכל ייהרס. אם בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, אז בכל המערכה נגד האינטרנט והטכנולוגיה המתפתחת לא יצליחו. האל"ף בי"ת להצלחה במאבק כזה, הוא על ידי הוספה באהבת חינם
הפשע השני והלא פחות חמור. נניח שהוא קיבל את דעת מי שאמרו לו שבחב"ד שיטתם לעבוד עם הטכנולוגיה, אבל בשביל שחלילה לא ימצא מי אשר יעלה על דעתו כי מחרימים אותם, ובשביל למנוע מוקשים ומקלות בגלגלים, היה עליו לפנות לרבני קראון הייטס. מדובר בכינוס הקשור בניו יורק, ניו ג'רסי, וקנטיקוט, אז פונים לרבנים במקומות האלה ומזמינים אותם. יבואו יבואו, לא יבואו, אז אף אחד לא יכול לבא בטענות, מפני שהזמינו והם וויתרו. עצם המחשבה לוותר מלכתחילה הוא פסול, מפני שאם היה מברר מה קורה בחב"ד בענין הזה ימצא, כי שם מתמודדים עם הבעיה, הרבנים לפני תקופה קבעו תקנות, אסרו על כל אתרי חב"ד לפרסם תגובות, אסרו תמונות של נשים ועוד כמה ענינים, ואין זה סוד שישנם רבנים בחב"ד שאם היו יכולים היו מקצצים עוד יותר ממה שיש היום. אבל אין זה הנושא כאן. ר' מתתיהו סולומון שלקח על עצמו את המשימה הזו, חייב היה למען הוהייתם נקיים, להורות לפנות לרבני קראון הייטס לפחות, ולבקש מהם להשתתף, ואין לי ספק שחלקם היו משתתפים, לא כל כך בשביל לשנות את המצב כמו בשביל להביע כי הרבנים אינם שלמים עם המציאות הקיימת
והפשע השלישי החמור מכל, הוא ישב ושמע את השיחה, ובמקום שהוא יהיה זה שמוחה ומעמיד את מי שצריך על מקומו מסביר לו כי הוא מחבל והורס את הכל, ודוקא משם לצאת מיד בקריאה לרבני חב"ד להשתתף בכינוס על מנת להוכיח כי אין כאן ענין של החרמה, הוא שתק, ומדשתיק שמע מינא דניחא להו
אין כאן וויכוח עוד על מה שנאמר באיזה סגנון לאיזו מטרה ובאיזו צורה. נקבל את גירסת ר' מלכיאל קוטלר שהוציאו את הדברים מהקשרם. אבל מאחר והדברים נאמרו ובמיוחד כשדלפו, היה עליו להיות ראשון להכריז כי מדובר בטעות טכנית שהוא מתקן אותה מיד, ומזמין את הרבנים מקראון הייטס, ואף את המינימום הזה לא עשה
קל מאוד להטיף לאחרים, וקשה מאוד להתמודד עם המציאות. על ר' מתתיהו כמי שרוצה שנאמין כי הוא איש אמת להביע את דעתו באמת, ולא לאפשר משחקי מילים שמטרתם הרבות שנאת חינם בישראל
