אני מבין את המצב אליו הוא נקלע, מה שהוא עושה לא טוב, הוא חייב להתייצב נגד אחד הצדדים ואינו יודע באיזה צד לבחור. אבל זה המחיר שעל מנהיג לשלם, עליו להכריע לכאן או לכאן ומי שלא אוהב את זה יש לו בעיה
זה כבר כמה שבועות שסוערות הרוחות הסאטמאריות בענין של כן או לא להשתתף בכינוס שמארגנים האדמו"ר מסקולען ור' מתתיהו סולומון באיצטדיון בקווינס שבניו יורק. אחיו האדמו"ר האהרוני נקלע לאותו מצב אבל החליט, כי הוא תומך מבחוץ אבל הוא לא ישתתף ואף לא יורה לחסידיו להשתתף, ונימק את נימוקיו. אפשר לקבל או לא לקבל, מותר גם לחלוק עליו. אבל חייבים לכבד אותו על עמדתו, זו דעתו, והוא פועל על פיה. הזאלוני שנקלע לאותה בעיה, עושה זגזגים, לא אומר כן, לא אומר לא, הוא ממתין. ועל מה? האם החתם סופר ייצא מן הקבר וישנה את עמדתו? האם האדמו"ר הויואל משה יבא אליו לחלום ויאמר לו אחרת? הלא ברור לו מה ה'שיטה' הסאטמארית קובעת. אז אם הוא סבור כי הפעם מדובר ביוצא מן הכלל ולכן מותר לעשות אחרת, אז שיקום ויאמר זאת. אבל אינו עושה זאת, הוא ממתין להתפתחויות, ורק ברגע האחרון הוא יחליט
ברור למה, הוא ממתין לראות מה יעשה אחיו, אם ימשיך לדבוק בעמדתו גם הוא יעשה ככה, ואם יעשה סיבוב של מאה ושמנים מעלות אז הוא משאיר לעצמו את הפתח לעשות את אותו דבר
אנשיו בודאי יאמרו כי הוא חייב לעשות כך כי הוא לוקח בחשבון כי האהרוני משחק משחק, וברגע האחרון ישנה עמדתו על מנת שהוא יקדים ויאמר כי הוא לא הולך, ואז האהרוני יהיה שם לבד והוא יהיה בבית כפי שאהרוני רוצה. אין זה סוד שאהרוני לא רוצה לשבת יחד עם אחיו לצד אותה במה, אפילו אם יישבו במרחק זה מזה. ובכל זאת, אדמו"ר המבקש להנהיג, אינו יכול לשחק את המשחק הזה. הוא חייב להכריע לכאן או לכאן ולשלם את המחיר
שיחליט כפי שיחליט. אבל שיחליט ולא ימתין להחלטת האהרוני, מפני שאז הוא גרורה ולא מנהיג
בעיית הזאלוני שחסרה לו חוט שדרה, שיחליט, יאמר כך אני רוצה וזהו זה. את הכח הזה אין לו
