דרשות ב"ה שומעים בכל שבוע או בכל חודש וישנם מי ששומעים בכל יום, ואין מי שלא שמע דרשות של רבנים ומגידים נגד האינטרנט, מדובר בנושא מאוד פופולרי, ויעיד ר' מתתיהו על עצמו כמה דרשות הוא נשא בימי חייו נגד האינטרנט. אני שמעתי לפחות בעשרה מדרשותיו - בקלטות - איך שהוא מדבר נגד האינטרנט ועל הסכנה שבה. האם הביאו אלפי אנשים לאיצטדיון לשמוע עוד דרשה, או שמא ביקשו להשיג משהו שלא משיגים באמצעות דרשה בלבד
ההגיון אמר, כי בעת שיושבים לצד השולחן המרכזי מספר כל כך גדול של רבנים ויקריאו החלטות, זה יחייב את הציבור. בסופו של דבר, מדובר לא עוד בהחלטה או תקנה של איזה רב שלא מחייב את הכלל, אלא בהחלטה כלל רבנית שהכל מסכימים עליה, ולרבים לא היתה ברירה. גם אם לא היו שלמים עימה, לפחות היו משתדלים עד כמה שאפשר. האם את זה לא לקחו בחשבון?
בהחלט שכן, ועל פי התכנית המקורית אין ספק כי אמורים היו להקריא החלטות המחייבות את הציבור כולו. אבל, כאשר ניסחו החלטות, הכל התפוצץ, מה שטוב היה לזה לא טוב היה לאחר. בעוד שהיו מי שתבעו לחייב סינון ולהסתפק בכך, היו מי שתבעו להוציא כליל את המחשבים מן הבית ולאסור אינטרנט אפילו עם סינון
לא יכלו להגיע להסכמה אפילו על אינטרנט לשם פרנסה איך וכיצד לנהוג. האם מותר להחזיק בבית מחשב עם סינון, או שאפילו לצרכי פרנסה המחשב חייב להיות מחוץ לבית. מי ששמע את הדרשות הבין כי יש מן הרבנים הסבורים כי אסור להחזיק אינטרנט בבית בכל מצב. ואין זה סוד שישנם כמה אדמורי"ם, ולשבחו של הרבי מגור ייאמר, כי הוא תיקן זאת כבר לפני כמה שנים כשהוא חייב להוציא את המחשבים מן הבית אפילו מחשב שאין בו אינטרנט
מפני שלא יכלו להגיע להסכמה על נוסח אחיד, זו הסיבה מדוע התפזרו בלי החלטות, ולמעשה בכך הפסידו את העיקר. רבים וטובים שהיו שם שואלים לשם מה הלכנו, לראות הצגה, בערב שבועות היו מעדיפים להתכונן לקבלת התורה בזמן הזה. פרט לאירוע איצטדיוני שנתן הרבה סיפוק לבחורים שסובלים מחוסר אקשן בכל השנה והנה סוף סוף אפשר לסגור את הגמרא מסדר שני וללכת לאיצטדיון, למי הועיל הכינוס הזה?
