התקופה ההיא מעלה לי הרבה זכרונות מן העבר, כמה קשה היה להשיג תמונה, בניגוד לזמנינו שזה זורם, ועוד בטרם שאתה מחפש וכבר יש לך עשר תמונות, כולם מספקים רק תבקש והנה יש לך, לפני שלשים וארבעים שנה להשיג תמונה היה בבחינת מסירות נפש, ובמקומות רבים היה זה ענין של פיקוח נפש. לא אשכח את שנות ההוצאה לאור של צופר-צוהר על כל תמונה היית צריך לעמול, ואם חלילה הדפסת תמונה של איזה אדמו"ר או רב שלא רצה תמונה לקחת סיכון של חיים
כבר סיפרתי בעבר ועוד אספר הרבה על איך שצילמתי את האדמו"ר מתולדות אהרן, באותן שנים זה היה סיכון של חיים, ולא אשכח את מלחמת חסידי גור שחלילה לא אדפיס תמונה של האדמו"ר. לצלם את ה'בית ישראל' היה בבחינת פיקוח נפש, וכבר סיפרתי מה שהיה לי עם הרבי הנוכחי כשהפך לאדמו"ר הוא שלח לי שליח מיוחד לבקש שחלילה לא אדפיס את תמונתו, הוצאתי 2 עמודים של תמונות שהיו לי על השנים של טרם אדמו"ר, השליח הגיע שעה לפני סגירת הגליון, ומה שזה גרם לי אז, זה כלל לא היה קל
לא אשכח איך שביום בהיר הגיע למשרדי גרשון שטמר יו"ר העדה החרדית דאז והזהיר אותי שאם חלילה אדפיס תמונה שלו ושל עוד מן הרבנים של העדה החרדית הוא ייצא נגדי בחרב ובחנית, ולך תספר את זה היום לדור החדש שהתרגל לעיתוני תמונות, דבר שאז בחלום הכי רחוק לא היה מי מאמין שאפשרי שזה יקרה ברחוב החרדי
לפני עשה זאת 'פנים אל פנים' שעורכיו היו דתיים לאומיים לא חרדים, המערכת שלהם היתה בתל אביב, רוב התמונות היו של חילונים ודתיים לאומיים, קשה היה להלחם בהם. המערכת שלי היתה בככר השבת במרכז החרדי
יוסי מלמד ז"ל בסתר נתן לי תמונות, הוא לא היה נגד תמונות, בחב"ד מראש לא עשו מזה ענין. אבל הוא עבד בשביל מתחרים ואלו הזהירו אותו שחלילה לא ימכור לי תמונות, אבל בסתר עשה זאת
הוא היה מסוג הצלמים של פעם, באמריקה היה לו יחסית קל
יהא זכרו ברוך