רק פשרה, הצעה שתוציא את שני הצדדים בכבוד יכולה להחזיר את הצדדים לצד אותו שולחן ובמשך הזמן אולי אף להרגע מן המחלוקת הזו. אבל את החכמה הזו לא היה לבית המשפט, או שמא השופט ידע גם ידע מה שהוא עושה וזה מה שהוא רצה, להרוס כליל את דגל התורה, לשבור את הציבור הזה עוד יותר ולחרוץ את גורלו לאבדון
מציאות היא, שהציבור הליטאי שבור מבפנים, לכל צד מנהיגים משלו, והגיעו הדברים עד לכדי עלבונות של ממש. המחבלים השולטים על 'יתד נאמן' לא כותבים עד היום הזה על הרב שטיינמן 'מרן', הם כינו את ראשי ישיבת מיר כראשי ישיבת 'מחסה לשפנים', הם מחרימים את ראשי ישיבת פונוביז' הרבנים בערל פוברסקי וגרשון איידלשטיין, ועתה, מצבם עדין במיוחד מפני שהרב אלישיב העומד בראשם בבית החולים והרב שטיינמן מנהיג יחיד, ובכל זאת לא ישמרו על כבודו בעיתונם
אשם במצב הזה הרב אלישיב, מפני שהוא כמנהיג על של הליטאים אסור היה לו להיות חד צדדי במאבק הזה, הוא זה שעשה בשעתו צעד לא חכם, הוא חשב כי אם יקח צד, כולם יאמרו אמן, ושכח כי העולם הליטאי בנוי אחרת, וכי צעד כזה רק יעמיק את הקרע ויפלג עוד יותר את הליטאים. בדרך הזו הרב אלישיב שבר את 'שארית ישראל' וארגונים אחרים. בכל תחום נמצא עתה פילוגים ופיצולים. וכשהיתה סוף סוף הזדמנות למנות מפשר מי שינסה להביא את הצדדים לידי הסכמה והבנה ויסיימו את המחלוקת בהסכמה, בית המשפט גרם שיעמיקו את הקרע עוד יותר וילחמו לעולמי עד
בתחום הזה הרב שך היה חכם יותר מהרב אלישיב. בשעתו כשהקים את 'דגל התורה' הוא מינה את אברהם רביץ לעמוד בראש הרשימה רק מפני שידע כי אם יעשה מה שהוא רוצה הוא מפצל את הציבור הליטאי, הוא יאבד את החלק הירושלמי-חברוני, הוא וויתר על רצונו, למען האחדות הפנימית.
אם הייתי איש 'דגל התורה' הייתי קובר את עצמי מבושה ומצער, הכרעת דין כזו של שופט היה עבורי יום שחור. ואילו אצל המחבלים הליטאים זה יום שמח, הם לא קולטים את התוצאה, את מה שזה גורם ויגרום להם
