מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
לא, אינני מדבר על ברלנד (גם הוא סוג של אדם ענק, עם מפלץ בתוכו - שמתנגדיו וחסידיו עושים יד אחת למונעו מלהציל את עצמו. הדברים אולי יתבארו בהמשך).
רוצה לשתף אתכם במעשה איום ונורא שהגיע עדי בימים האחרונים: בעיר חרדית למהדרין שח אברך כולל לחברו הטוב ביותר שלא נעים ואינו יודע מה לעשות וכו' וכו', אבל אני חייב לספר לך שאני פוגע בבנותי הקטנות. החבר היה בהלם מוחלט, כמובן, ואחרי התייעצויות, אמר לחבר המתוודה שאין לו ברירה, אלא לשתף את המשטרה. כך אכן עשה והחבר נעצר והוא מטופל עכשיו בפלילים.
התגובה הטבעית היא שהוא שפל וחלאת אדם, שצריך לסרס אותו, שצריך לעשות לו כל רע וכו'. ואני רואה לפני אחד מצדיקי הדור. לא פחות: צדיק יסוד עולם! ואבהר.
אין בנאדם שאין לו תאוות ויצה"ר (מי שאין לו, שיגש בדחיפות לרופא!). הנדון אינו שמירת מצוות ויר"ש כלל. הנדון הוא היכולת של בנאדם לשלוט בדחפיו. תסתכלו מסביב ותראו אנשים יר"ש וצדיקים בעיני סביבתם שכרסם מסכנת את חייהם - ועדיין אינם מצליחים לשלוט בתאוות האכילה שלהם. שלא נטעה: שומן לא נהיה מאוויר או ממים. שומן הוא תוצאה של הכנסת קלוריות לגוף! נכון שיש הבדל ראשיתי בגנים של האדם ויש אנשים שגם בינקותם היו שמנים ודשנים ואזי צרכי שמירת הגוף שלהם זה לצרוך יותר קלוריות. אבל מי שמבנה גופו היסודי היה רגיל והשמין עם השנים (כמו רובנו) עשה זאת בעזרתם של מעדנים.
שמעתי שיש צדיקים שאוכלים רק בשביל לתקן את הנשמות שהתגלגלו למעדנים שהובאו לפניהם. שמעתי גם על צדיקים שמעשנים כדי להעלות ניצוצות ועשן קטורת לפני בורא עולם. שמעתי עליהם וככל שהרביתי לשמוע, כן הבנתי ששמעתי על הטבע האנושי להאמין בכל בדיה, אם רק יהיה לו עניין בכך.
מדובר ביכולת לשלוט בדחפים ותו לא. נכון שלעיתים אפשר להיעזר באיסור וביר"ש, אבל זו עזרה שולית וזניחה. בדרך כלל, אנשים נמנעים מלעשות מה שהחברה סביבם תקבל כהתנהגות לא נורמטיבית. אצלנו זה ללכת בלי כיפה, אצל החילונים זה ללכת עם כיפה, אבל בעקרון הכל אותו דבר. ההבדל היחיד בינינו לבין העולם הוא בכך שאצלנו הורגלנו מגיל צעיר לומר שאנחנו מאמינים בדברים שאנחנו לא באמת מאמינים, ומכאן מתפתח מסלול של שילוב בין 'מה אני חושב ומרגיש באמת' לבין 'מה אני נדרש להאמין ולעשות'. השילוב הזה גורם לאנשים לחיות בשני עולמות בו זמנית ושוחק את היכולת הנפשית לעצור את עצמך, בשל האיסור החברתי. הרחבתי כאן.
האברך המפלץ-הצדיק, סובל מדחפים חזקים ופחות נשלטים (שלא תדעו כמה אנשים סובלים מפנטזיות אסורות - לסוגיהן!). צריך להיות איש מקצוע ולשוחח איתו בכנות, כדי להבין על מה יושבים דחפים אלו ומה מתדלק אותם (להרבה אנשים יש דחפים, אבל שאינם מתודלקים מגורמים תומכים). רק כך אפשר יהיה להבין את הבעיה ולחפש לה פתרון. נדמה לי שכל בר דעת מבין שצעקות, קללות, השמצות והכפשות, לא יעזרו לאיש להתגבר על דחפיו.
בשביל לצאת מהבעיה מוכרחים מישהו
חיצוני שיעזור. כאן מגיעה הבעיה שבה כולנו נופלים. אנחנו מתביישים (ולפעמים
פוחדים) לבקש עזרה. בבקשת עזרה כלולה חשיפת הצד האפל שלנו ושימת גורלנו בידי מישהו
אחר. אין כאן אחד שלא חטא ואין כאן אחד שלא נמנע מלפנות לעזרה,
משום שלא בטח במישהו שידע להכיל אותו באמת. חלק גדול מהנערים
שחוטאים בחטאים הכי חמורים (לדעתם. גם זו טעות) ממשיכים לחטוא, משום שרבותיהם אינם
יודעים איך להתמודד עם יצה"ר בעצמם.
שורש הדבר הוא חוסר הנכונות שלהם (של הרבנים המחנכים) להודות שגם הם חטאו (או חוטאים) באותם חטאים בדיוק. איני דן אותם ברותחים. חלילה. אני רק מאיר שזו דרכו של עולם. זו התנהגות טבעית ונורמלית. אפילו לבקש ממישהו פת לחם מתוך רעב, אנחנו מתביישים, אז לספר חטאינו???
מ"מ, הדרך היחידה להציל את עצמנו היא אך ורק אם נגלה לזולתנו והוא יציל אותנו. האברך היקר והצדיק הזה, ראה שאינו מתגבר על עצמו (ייתכן שגם ראה שהרבנים אינם עוזרים. אולי אייחד את הדיבור על ה'טיפול' שמורגלים לתת במחוזותינו) וברוב יאושו-מעצמו וברוב צדיקותו החליט להפקיר את כבודו וחירותו ולספר לחברו.
אולי אתם חושבים שהוא רשע (כי כך תוכלו להמשיך לחשוב על עצמכם כצדיקים), אבל אין סיבה לחשוב שהוא טיפש. הוא ידע שהחבר ילך לשאול, והוא ידע שהסיפור יתפוצץ. והוא צדק לגמרי. החבר אכן פנה לרבו, שפנה לרבו של המתוודה שקרא לו לשיחה (ו'טיפל בעניין'. עוד ידובר בל"נ). גם אשתו של המתוודה יֻדְּעָה - ומאז לא עזבה פיזית את הבית והבנות. כך שבעבודה ובשכונה כבר כולם הבינו משהו. עכשיו כל העולם יודע, הנה אתם קוראים. כל מה שנשאר זה לברר בדחיפת את שמו המלא, האם זה סקרנוביץ' ההוא? היכן למד (בטח למד בישיבה מודרנית!) וכו' וכדו'.
בוא נהיה לרגע אחד כנים עם עצמנו. האם אני הייתי יכול לעשות לעצמי בושות כאלה, בשביל להנצל? האם יש בנו אחד שהוא 'עמרם חסידה' (קידושין פא.) שיעלה ויזעק בקול גדול 'אש בבית עמרם'?? שקר וכזב. זה סיפור יפה לדרשנים, אבל אף אחד מאיתנו לא מסוגל לזה.
אז הנה קם יהודי צדיק (ראה הקב"ה צדיקים ושתלם בכל דור. חשבתם שאלו הם השמנים מדושני הבשר, אה?) והצליח להציל את עצמו מעצמו. מי גיבור כמותו!!
מחלקו יהיה חלקי.
כן. הוא צריך טיפול. כן, הוא עשה מעשים
נוראיים. כן, הוא מפלץ. אבל הוא, בשונה מאיתנו, מוכן באמת לעשות הכל כדי שלא
לחטוא! איפוא הוא ואיפוא אנחנו?
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.