מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
הובא כאן סרטון בו אורי זוהר אינו מתקפל מול מראיינו החילוני (לפיד) ו'נותן לו בשיניים' - ואנחנו שמחים, צוהלים ומתענגים. אשרינו שזכינו שיש לנו אנשים עם כזה פה מפיק מרגליות ודוחה הטענות מעלינו.
אבל בריכוז שמחתנו בכך שיצאנו 'צודקים' 'חכמים' 'מתוחכמים' או כל דבר שנייחס לעצמנו בעקבות מענהו חד הלשון של ר' אורי זוהר זצ"ל, אנחנו מפספסים את העיקר: את העובדה שהמון אדם ענה לברכתו של אורי זוהר 'אמן' בקול גדול ולא מתבייש! פניו של אורי זוהר זהרו בהפתעה ולולי המראיין הנמהר שהפך את הדבר לאמירה מתנגחת ('אתה רואה, העם לא נגד הדת, הוא נגד הכפיה הדתית') היינו יכולים להשאר עם הטעם הטוב שהעם איתנו.
לצערנו הרב, אנחנו לא שם. תמיד ימצא מישהו (מהצד 'שלהם' או מהצד 'שלנו') שיהפוך את הדבר להתגוששות ומרגע שזה הופך לכזה, שום דבר לא יציל אותנו מעצמנו.
כל הסקרים מוכיחים שוב ושוב (על אף קיומן של מפלגות חרדיות שתוצאתן העיקרית היא הרחקת ההמונים מהתורה ומהקב"ה) שהעם עודנו אוהד יהדות. אמנם, היהדות שהם אוהדים אינה בנוסח רשב"ם או ביהמ"ד דגור, אבל העם בעד ברכות, בעד שבת, בעד פסח ונגד חזיר וחמץ.
למזלנו הרב, זחיחות חכי"נו לא הגיעה עד כדי חקיקת חוק שמחייב ברית מילה, או שבתון ביו"כ. שלו כך קרה, חוששני שגם את זה היינו מתחילים להפסיד. כי אף אחד לא אוהב שכופים עליו - גם כשזה משהו שהוא כשלעצמו רוצה בו.
תראו מה קורה אצלנו כאשר המדינה כופה עלינו להימנע מצריכת חד פעמי. כל מה שאנחנו רואים בזה, זה רק 'גזירות'. מה עם האחריות לדורות הבאים אחרינו? האם אנחנו אכן הפחות אחראיים מכל הקשת הישראלית? האם אכן קצרי ראות אנחנו מכולם?
כל מי שמכיר את הלך הרוחות בעם יודע שהדת אינה שנואה כלל. אדרבא, יש כבוד-עממי לדת. יש קומץ של מהרסים ומשנאים, שכל דבר שריח יהדות נודף ממנו, הם ישר מתנגדים. אבל זהו קומץ דל. הם - בשותפותם המלאה של נציגינו וחכי"נו - המשניאים העיקריים של התורה והדת על העם.
מרוב שאנחנו עסוקים בלריב עם אחינו ומרוב שאנחנו להוטים להוכיח את צדקתנו, אנחנו אוטמים אוזניים משמוע את קול העם, שהוא דווקא בעד התורה. נכון שחלק גדול מהעם אינו מקפיד על קלה כחמורה, אבל יש דרך ארץ גדולה בפני אלו שכן. נסיבות חיי הובילו אותי למצבים בהם הייתי שותו"מ יחיד בין רחוקים והתגובה (בעיקר בחו"ל) היתה תמיד מאוד אוהדת. אדרבא, שאלות רבות של התעניינות נשאלתי במקומות שהייתי המייצג הבלעדי של הדת היהודית.
אנחנו כל כך עסוקים במלחמתנו עם החילוניים, שאיננו תופסים שבעצם אנחנו במלחמה נגד עצמנו! אין אשם פרטי בזה, זו תוצאה של התנהלות ציבורית לקויה שלנו. ייתכן שהמחשבה הראשונה של החזו"א, שצריכים להקים מפלגה חרדית, היה נכון. אבל הדברים נכזבו כאשר הדברים הובלו לא ע"י ת"ח מבינים, אלא ע"י עסקנים רודפי כבוד, שררה וכסף.
צריך להבין שאנחנו שבויים ממש בידי אנשים שמשחקים לנו במוח. רוב המחשבות שלנו אודות עצמנו, כפרטים וכחברה, שאובים ממושגים ודימויים של קומץ משתלטי מוח. הם קבעו שיש דבר כזה 'דעת תורה' (דבר המנוגד גם לדעת וגם לתורה) והם קובעים מהי אותה 'דעת תורה'. הם קובעים מי גדול בתורה ומי הס מלהזכיר את שמו. ראו גם ראו כי היחיד בדורנו שמקובל על כולם כגדול ועצום בתורה הוא הינוקא, ואין שמו וזכרו נשמעים באף אחד מהמדיות החרדיות. לא רק העיתונות החרדית הממוסדת אינה מאלילה אותו, אלא גם כל גופי התשקורת הכאילו עצמאיים שלנו, מתעלמים ממנו (לבד אם יעשו עליו כתבה בתור קוריוז). כמדומני שאין שני לו, בהערצה שהוא מקבל מכל חלקי היהדות החרדית. ועדיין איננו מפנימים שאנחנו מכבדים רק אלו שהוכתב לנו לכבד. (אני אישית, פחות מתחבר לתורתו , אבל הוא היחיד שמקבל כבוד מת"ח מכל המגזרים)
לא את השם אנחנו עובדים. לא את התורה אנחנו מְיַקְּרִים. אנחנו עובדים את אלילי השקר שמטפחת התשקורת החרדית ואנחנו מעריצים את הדמויות שהיא מקדשת. אין לזה ולתורה או לקב"ה ולא כלום.
העדיפות שלנו על חילוני שמרוחק לגמרי היא רק אחת. אנחנו יודעים שיש דבר כזה תורה ושיש דבר כזה קב"ה. לכן, הסיכוי שלנו להכיר במציאות חיינו, גדולה משלהם.
ואולי לא. אולי דווקא למי שלא גדל על צבר השקרים, יש יותר סיכוי להבחין שיש כאן משהו אמיתי לנגד עיניו. יכול להיות שמי שגדל בתוך הצ'ולנט שלנו, שכבר התרגל שהעיתונות והעסקנים מכתירים את גדולי הדור, אולי לנו דווקא יותר קשה. לא יודע.
יש לנו אבא גדול בשמים, אליו נישא ליבנו בתפילה ובקשה שיגלה עינינו לראות הדברים כמות שהם. כי משקרים קטנים נולדים רק שקרים גדולים.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.