למען דעת

 

מאת: חרדי בעולמו

 

הבאת כאן צילום מִסֵּפֶר נכבד ובו נדפסו דברים המיוחסים לגדולי האדמורי"ם, שהם לפחות לכאורה לעג ולשה"ר על גדולי הצדיקים.

תורף הדברים הוא, שמשקל הקוגל בעולם העליון, הוא כמשקל התורה והמצוות וּכְשֶׁדַּנִּים למעלה, מביאים על המשקל גם את הקוגל של שבת וכן שאפשר לפעול בקוגל של שבת לא פחות מהתקיעות של ר"ה.

כבר דובר כאן  לא אחת על נושא סיפורי הבדים והבלי השטויות המיוחסים לאדמורי"ם, ללא ביקורת כלל ועל החשש הכבד שמעשיות כאלה, אולי מחממים ליבם של כמה תמימי הטיפשים, אבל העובדה שהם מוצגים כאילו הם חלק מהתורה שלנו, הם גורם וודאי לנשירת טובים וטובים מאוד מהציבור שלנו.

אני מדגיש זאת שוב ושוב, משום שנראה שיש שאינם מבינים שכשאנחנו מורידים את הרמה שלנו לַשִּׁפְלוּיוֹת  כאלו, אנחנו מפסידים החוצה, לא את החלשים והטיפשים, אלא אדרבה, את מי שיש בו קצת דעת. הרי מגיע גיל שילד גדל וחושב ומתחיל לשאול את עצמו שאלות. השאלות הראשונות שכל ילד בעולם שואל את עצמו הן: האם אני עושה מה שאני רוצה, או שאני רק ממושמע להורי? האם מה שאמרו לי זה נכון, או שזה סתם סיפורים? אלו שאלות שכל ילד נורמלי בעולם שואל את עצמו ואל תחיו באשליות שאם לא שאלו אתכם, הם לא שאלו גם את עצמם. אין דבר כזה. אז תעשו חסד ואל תספרו באבא מעייסס טיפשיים, כאילו הם תורה.

צריך להבין שכשאתה אומר שאלף שקול לבית, אמרת גם שבית שקול לאלף (כמו שמובא שם בהערה פ"ט). ילד ישאל את עצמו, אם אני מבין שאכילת קוגל שווה להנחת תפילין ושמירת שבת, זה גם אומר ששמירת שבת ערכה כמו אכילת קוגל!! אז למה שלא אקפיד במצוות אלו, ובמצוות שבת, שקצת פחות נוחה לי, אקפיד קצת פחות. הרי בין כה הן אותו דבר. לא זוהי תחילת הדרך של בן סורר ומורה?

כשיגדל קצת, ישאל יותר לעומק. וכי ייתכן שאכילת קוגל היא שוות ערך למצווה??? וכי ייתכן שֶׁמְּנַת קוגל שוות ערך לתקיעות של ר"ה??? חוסר הדעת שבדברים מטופשים כאלו, זועק לשמים.

אין חולק שניתן להתעלות במעשים גשמיים, ובחסידות באמת האריכו בזה הרבה, אבל מכאן ועד השוואה למצוות דאורייתא, הדרך ארוכה יותר מאשר לכל מקום אחר בעולם.

אמנם, לחלושי שכל, או דעת, שאין להם מְצִיאוּת לעשות כלום, ניתן לומר שלכל הפחות יאכלו קוגל לכבוד השבת וגם בזה עשו משהו. חב"ד אלופים בִּלְמַנֵּף את העשיה הפשוטה והקטנה לתחילת דרך למשהו רציני. אבל ליחס לבעל התניא, הקדוש, הגאון, וממופלגי ברי הדעת מבריאת העולם, שטויות ברמה הזו, זה פשוט לשה"ר והוצאת דיבה מהסוג השפל ביותר. התירוץ המתחכם שבהערה הנ"ל, שאכן בשבת-ר"ה אין תוקעין אבל אוכלים קוגל, הוא שוב ברמה של גן ילדים.

קחו בחשבון שקוראים כאן עשרות אלפי יהודים בכל יום. מהם, מן הסתם, גם צעירים ואחרים שפרסום שטויות כאלה כאילו בשם התורה יכול רק להרחיק אותם. אין לכם משהו טוב לספר, חוץ מאשר שקרי-שטויות חסרי רמה? לא מצאתם שום נקודה טובה שאפשר לעסוק בה, עד שהבאתם אלינו הבלי הבלים אלו?

מן הסתם, הכותב שטויות אלו, פטור מכל עונש (ומן הסתם, מן התורה כולה), זו יכולתו וזו רמת הבנתו את העולם. אבל, מי שיש לו מספיק דעת להקיש על סמליל האינטרנט במחשבו, ראוי שלא יפרסם שטויות מסוג זה.

התעוררתי לכתוב שוב בנושא, משום ששלשום (אגב, למה לא 'אתמוליים'?) התפרסמה כאן ידיעה אודות אחד מרבני ומנהיגי הציבור החרדי (ר"מ בישיבת קול תורה המעטירה ומקים ארגון חסד מהותי בציבור שלנו, תוך גיבוי והשתתפות של גדולי התורה) שחזר בשאלה (בגיל 69!) ומשפחתו עושה מאמצי-על, להניעו אחור ולהסתיר בושת המשפחה.

איני דן בו אישית ואני מאחל לו ולמשפחתו הגעה אל אמת-ליבם. מבקש רק להאיר שוב ושוב. ככל שיש יותר אי-אמת בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על העולם, כן ירבו נושרים מתוכנו. חלקם (הקטן, להערכתי) נושר לגמרי החוצה והחלק האחר (גדול מכפי שנעז לחשוב) ממשיך בחיים חרדיים כלפי חוץ וליבו חלל בקרבו. אגב, הרבה מהצדיקים-מבחוץ-וחלולים-מבפנים תמצאו דווקא אצל אלו שמאשימים אחרים ותובעים את כבודה של תורה וכדו'.

בצעירותי, עת נהגו 'צדיקי ירושלים' ללכת בשבת אחרי הצ'ולנט, לגבעות עזרת תורה כדי לצעוק 'שאבעעס' לכיוון המכוניות שנסעו בעמק לרמות. כל כך הרבה רעש נעשה מזה שטרחתי ללכת לרב וולבה זצ"ל, לשאול אותו האם יש מצווה או עניין ללכת להפגין 'על כבוד השבת'? תשובתו היתה 'מי שהשבת יקרה לו, אינו מבזבזה בצעקות על אחרים'.

למען דעת, מי הם 'המעוררים' ומי הם עובדי השם.

 

חרדי בעולמו