מאת: חרדי בעולמו
לא יודע במה זכיתי שיצא עלי כאן קצפו של יהודי יקר. אני מבין שהניח שיש לי בעיה עם סיפור-בדיה שמסופר על אדמו"ר ספציפי. אם אכן כך, אני מתנצל ומצטער אם גרמתי לך צער. אין לי שום ידיעה לגבי אדמו"ר זה או אחר, וק"ו בן בנו של ק"ן שאין לי שום דבר נגד אדמו"ר מכהן. גם מטעם שבאמת אין לי וגם מטעם שגם לוּ היה לי היה מוטל עלי (מדין פיק"נ) להסתיר דעתי זו.
פשוט תמהתי, מי מאמין לסיפורי בדים כאלו. סיפורים שֶׁטְּווּיִים וַאֲרוּגִים מחוטי כזב ובדיה ותפורים ביד גסה. כבר כתבתי כאן בעבר שמי שסיפורים אלו מחזקים את יהדותו, אזי שימשיך להאמין בהם. כי עדיף מאמין שוטה מכופר פיקח, אבל קריאתי לקריאה הגיונית של דברים אינה קשורה דווקא לאדמור"ים. כתבתי גם כאן על הממחירים של זה. ציטטתי את נכדו, הרב הלל זקס זצוק"ל, ראש ישיבת חברון נגד הבדיות שמספרים על החפץ חיים. ע"ש ותמצא נחת.
וזאת למודעי שאין לי שום כוונה לפגוע באף אחד וגם אם מידי פעם נפלטת מקולמוסי מילת אמת שניתן להיפגע ממנה, הרי שאין כוונתי למטרת פגיעה, אלא להצלה. מי אני בכלל שאפער פה נגד קדושי עליון. הלא מדובר כאן באנשים שאלפים ורבבות מישראל מאמינים שְׁכֹל אשר להם, מהם בא (כל זמן שזה טוב. כשזה רע, זה לא מהרבי. זה העוונות של החסיד או השטן שהפריע).
אבל זאת כן אומר. שסיפור בדיה, גם אם סופר על מישהו מדור אחר וגם אם הוא 'סיפור עם זקן לבן', אינו עושה אותו לאמיתי יותר, או למזיק פחות.
כן, סיפורי הבדים הללו מהווים נזק בל יתואר ליהדות החרדית. בשתי פנים: גם בפן שכאשר מישהו מתבגר ומבין שהסיפורים מתאימים לרמה של גן ילדים ואז מתחיל לחשוב אולי סיפורים אחרים (נכונים ואמיתיים לגמרי) שסופרו לו ע"י אותם מקורות, הינם סיפורי בדיה. כידוע, אמונת ישראל מוחזקת בידינו מזה דורות רבים ורק אמינות המוסרים מחזיקה אותם. ככל שיתרבו אנשים שפתאום יבינו ש'מכרו לנו לוקשים' אזי היהדות שלהם נמצאת בסכנה. זו אחריותו של המספר.
הפן השני הוא אותו דבר, אבל שמישהו אחר משלם על הטעויות/שטויות שלנו. אנחנו חיים בדור, שבו רבים מידי פורשים מהדרך. יש לזה כמה וכמה סיבות (שתלויות בנו. לא בהם או בנשמתם החוטאת). אחת הסיבות לכך היא שכאשר הם פוקחים את עיניהם ומבינים שהשאלות ששאלתי הם שאלות פשוטות ואינם מצריכות איי קיו גבוה במיוחד, אזי הם מבינים כנ"ל (ואין כדאי להרחיב כאן בזה).
כמה פעמים בקשתי והתחננתי
שנתאים את דרכי החינוך שלנו לְמָה שהדור הזה מסוגל לשאת. לא חכמה היא להעתיק מה
שעשו בדורות קודמים. היום זה לא מתאים.
שמענו כאן עדויות (גם אני כתבתי כן) שירושלים עיר הקודש אבדה אלפים מבניה בגלל המכות האכזריות שנהגו במוסדותיה. המכים היכו, מתוך אמונה שהם מחנכים בדרכי אבותינו ולא שתו אל ליבם שהזמנים השתנו וכיום גם הפריץ אינו מכה את כְּפוּפָיו.
אז במקום לבנות בי"ח בתחתית הגשר (כל ארגוני 'הטיפול בנושרים', שצצים כפטריות אחרי הגשם) אולי כדאי להתבונן פנימה ולהבין מה נכון והכרחי לשנות?. לא את הנוער צריך לשנות אלא אותנו. את דרכי החינוך שלנו ואת ההתאמה של החינוך ליכולת וסיבולת הילדים.
רוצה לעשות ניסוי
מעניין? כלך לך למסגרת של 'נושרים' ותנסה לספר להם אחד מ'סיפורי הגבורה' הללו. כדי
למנוע חילול השם, ממליץ לך לספר את הסיפור על מישהו חילוני. רק בשביל להבין איך זה
נתפס בעיני מי שאינו משועבד לסיפור או לַמְּסַפֵּר.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.