מאת: חרדי בעולמו
אחרי שקורא נכבד הציע שמשרד הדתות יממן
חולצות נייר חד פעמיות בכניסה לכותל (בעקבות 'גמ"ח
חולצות משומשות') כתבתי כאן, אגב שטפי,
שנכון לחזור ולבאר לעצמנו מה הציפיות שלנו ממשרדי הממשלה השונים.
ברצות השם, עולה לכותרות בימים אלו הנושא של יחסי ממשלה-חרדים. לא בחרנו בכך, אבל בכלל בחירתנו להצביע בעד ילדים קטנים שעוסקים בקטני הקטנות של הפויליטיקע המקומית, כלול גם שכאשר ישלטו ילדים קטנים מהמחנה הנגדי, יתייחסו אלינו, כפי המקובל בגנון הקרוי 'כנסת ישראל'.
הדברים אמורים במהלך שמוביל 'אנטיוכוס'
(השר מתן כהנא, בלע"ז) לנתק את הקשר בין קביעת ההלכות והסטנדרטים להשגחת
הכשרות (שישאר כמונופול של 'הרבנות הראשית') לבין ביצוע הפיקוח (שֶׁיּוּצָא לחברות
פרטיות. כדוגמת הבדצי"ם למיניהם).
במהלך זה יֻצְּאוּ מחדש אל שוק העבודה 4,000 משגיחי כשרות שעובדים כרגע במערכות הקיימות וממאבקם הקשה נגד ביצוע המהלך (שהוא שינוי מנהלי, ביסודו), נראה שלדעתם, אף חברה פרטית לא תקח אותם לעבודה (ואשר על כן כבר הציע להם ציניקן עוקצן, לעשות הסבה לפיקוח על אתרי בניה).
איני דן עכשיו אם הדבר יפחית את שמירת הכשרות בעם, או שמא אפילו יגביר אותה, כי"א. גם איני דן כאן בשאלה מדוע שינויים במערכת שהיא כולה 'מחוץ למחנה' בשבילנו, הופכים להיות 'מלחמה על קודשי ישראל'. כבר ראינו שכל מאבק של חרדים, הופך להיות 'מלחמה על קודשי ישראל' - כולל מלחמת חסידות הנדל"ן בחסידות התורה וכולל מלחמת פלג הפלגים נגד פלגית הפלג (או איך שיקראו שמם ברבות הימים). מבקש להתמקד בציפיות שלנו ממשרדי הממשלה השונים. מה מוטל עלינו ומה ראוי שהממשלה תספק לנו.
לא ידוע לי על מערכת שלטון בעולם (למעט איראן ואפגניסטן של הטליבן) שמספקת/אוכפת שרותי דת, כחלק מהשרות לאזרח. התפיסה התיאולוגית באיראן גורסת שהמנהיג הרוחני הינו נציגו של בורא עולם עלי אדמות, סמכותו מוחלטת ואין מי שיכול לחלוק על דרכו. זה חידוש דין מבית מדרשו של חומייני וטרם ידוע האם העתיק שיטתו מחצר גור, או ממקור אחר.
באופן נורמלי, אם אדם רוצה לקיים מצווה, ראוי שישלמנה מכיסו. כך באתרוג וכך ב'קריעה'. ברור שהמדינה אינה אמורה לספק אוכל לטישים, הגם ששיריים הוא יסוד מוסד ביהדות ויש שאין ליהדותם בסיס, ללא זאת. שמירת המצוות שלנו היא 'חובת גברא' ולא 'חובת מדינה'.
בהתאם, לא הייתי מצפה ממשרד הדתות לספק לי, לא חולצה לקריעה בכניסה לכותל ולא משגיח כשרות על המזון במסעדה או במפעל. אני רוצה לשלם על מצוותי.
כל כך הורגלנו בגזל הקופה הציבורית, עד שכאשר נודע הדבר שהצהרונים מקבלים כפל תקציבים (פעם אחת כאילו ממשיכים את הגן עד 16:00 ופעם שניה כגוף פרטי שמפעיל צהרונים באותן שעות, באותו מקום, עם אותן גננות), הצהרונים פשוט פסקו מלפעול (במגזר החרדי בלבד!). כלומר, אם לא מאפשרים לעסקנים לגנוב חצי מהקופה, הם מאבדים בזה עניין. אגב, המדינה, בטימטומה כי רב, ממשיכה לתקצב את הגנים כאילו הם פועלים עד השעה ארבע, הגם שידוע לכל שהם פועלים עד אחת. אז למה למנהלי הגנים להפעיל הצהרון אם הכסף פשוט יעבור לגננות ויאפשר לנשים עובדות לחיות נורמלי? זה לא באינטרס או בעניין שלהם.
יושם אל לב. כאן לא מדובר על גזל ע"י החכי"ם או עוזריהם, אלא ע"י עסקנים אחרים. כפי שכתבתי כאן, מתקיימת בקרבנו גילדה של עסקונה שרק טובת עצמה לנגד עיניה. כולם מונהגים, כמובן, ע"י גדוילי ישראל וכולם עושים 'רק מה שגדוילי ישראל אומרים להם'.
עד כדי כך אבדה הבושה במחוזותינו, עד שאשתו של ראש עיר (שהוצנח על ראש התושבים ע"י אותם 'גדוילי ישראל') תהיה כנראה החרדית הראשונה שתכהן במועצה דתית.
כרגיל, לא על רביץ אני דן כאן. מי שיכול לגנוב מהקופה משכורת לו ולאשתו, ולהיות שורר ומחליט על אחרים (תתפלאו, אבל אנשים אוהבים את זה. מאוד), אין לי ציפיות ממנו שיצליח 'להתאפק'.
הפליאה-דעת-ממני-נשגבה היא, איך העם שותק?? יתר על כן, נואשתי להבין מדוע טרח מישהו לקלפי להצביע בעד מישהו שאינו מכיר כלל?? מישהו שהוצנח על ראשו, כפיצוי על כך שבמקומו לא רצו אותו!
יש כאן כנראה משהו בשורשי הנפש, שלוקח בנאדם נורמלי, מוציא אותו מביתו, מעמידו בתור ומטריחו להצביע, בשביל מישהו שברור שאין לו איתו כלום ומאומה. כאמור, הייתי יכול להבין זאת, עד שלהי ימי הביניים, אבל בימינו אנו?
מה העבדות הזאת לכם??
חרדי בעולמו
- - - - - - -
תוספת לכבודו של 'מגיב'.
ההתייחסות-פנימה למזיקים ומשנאים
כאל 'כלבין', אכן אינה חדשה. (ובהזדמנות זו הארה מחכימה מר' משה שפירא זצ"ל.
חוצפת הכלבין אינה בנביחתם, אלא בליקוקם. ודפח"ח).
קיוויתי שאצליח להעיר שבהתנהלות-החוצה
של פגיעות והעלבות, לא נקדם שום מטרה, לשום מקום.
בין השורות, הארתי שהשאלה היותר מהותית
(מעבר לנדון של איך מנהלים שיח, עם חילונים שמאלנים) היא האם מישהו נותן את הדעת
על ההתנהלות הזו, או שהם סתם 'מוציאים החוצה גרף של רעי'.
לא זכור לי ששמעתי תקדים, אי פעם באיזה
מקום בעולם, שמישהו הגיע לאיזשהו השג באמצעות העלבה של אחרים.
אדרבה. לשומע מהצד, דווקא זה שמתבטא כך,
נתפס כעביט, ולא כצנתרא דדהבא.
זו היתה המטרה הרצויה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.