גמ"ח חולצות משומשות

מאת: חרדי בעולמו

 

בחסדי השם נגלים לעיני הדלות בכל יום מראות מלמדות לאין קץ. הנה בימים אלו, נחשפתי למודעה בה מבקש 'הגמ"ח לחולצות משומשות' תרומות. כנראה שעקב תשעת הימים, מתרבים האנשים שמחפשים חולצות משומשות (ועליוניות לנשים. אני רציני איתכם. לא ממציא כלום).

לא התקשרתי לשאול להיכן אני יכול להביא את חולצותי המשומשות, ואם צריך לכבסן קודם (או שריחן רק יתרום ל'הרגש החורבן') אבל עלתה במחשבתי 'מחשבה טובה' שמצאתי לנכון לשתף אתכם (ושיהיה לע"נ כל הצדיקים שתרמו חולצות משומשות ולא נרשם, משום מה, על קברם).

ראשית, התפעלתי מהיצירתיות האין סופית של מחפשי המצוות לעסוק בהן. הרי כבר קיים ארגון לקיום מצוות נדירות (שוב, רציני איתכם) ומדוע אין הספקת חולצות לקריעה בכותל נכללת בפעילותם? וכי זה לא נדיר מאוד?? אין לי מושג. אבל ב"ה לא אלמן ישראל ולא חסרים רודפי מצוות וחסדים, כך שגמחי"ם ימשיכו לקום ולבדר את כולנו כאן.

המחשבה הבאה היא על המצווה המסכנה הזו, שאיש לא שת אל ליבו לקיימה. בשו"ע נפסק להלכה באין חולק ומערער שכל מי שרואה את ערי ישראל/ירושלים/הר הבית בחורבנו עליו לקרוע קריעה. המדקדקין, בעלותם לירושלים,  היו קורעים כמובן שלש קריעות. אחת לכל חיוב.

אין חולק על חיוב זה ואפילו שנשתברו הרבה קולמוסין להצדיק המנהג שלא לקרוע (כן. כבר מכנים זאת 'מנהג שלא לקורע') חרס העלו בידם. ר' משה פיינשטיין כותב בסוף שהמנהג הזה (שלא לקרוע) הוא מנהג טעות.

אני עוד זוכר את הימים ההם שבהם היינו מקנים האחד לשני את הבגדים, כדי לחמוק מקיום ההלכה, אבל נושא ההתחכמויות להתחמקויות מקיום ההלכה דורש כתיבה נפרדת ואשמור זאת לפעם אחרת בל"נ. כמדומני שצעירי היום בכלל לא יודעים שעפ"י הלכה חייבים לקרוע. כך יוצא שייתכן שהגמ"ח הזה יקיים עוד מצווה כבונוס: השבת אבידה לבעליה (אם יצליח להזכיר לאנשים שיש מצווה כזאת, לפני שהוא מקנה להם בהגבהה או חליפין את הדרך להתחמק ממנה).

צד הזכות היחיד שיכול לעלות על דעתי להצדיק העם שאינם קורעים (הרבה חידושי הלכה נאמרו על התקן הזה 'ללמד זכות על העם שאינו שומר מצווה זו'), היא אם ננקוט כשיטת הרדב"ז שהחיוב לקרוע אינו נובע מהחיוב לעורר צער על הדלות (כפי שמשמע פשטות הגמ' והראשונים) אלא היא באה לתת ביטוי לצער. לפי זה, בימינו אנו, שאין באמת צער, אז אין צורך לתת לו ביטוי.

זה ישוב טוב, אבל מעורר תהיות אחרות.

יש עוד כמה הלכות שנובעות מהתפעמות הרגש. למשל, עפ"י ההלכה צריך לברך שהחיינו על כל בגד ופרי חדש. זו הלכה שכולנו עדיין שומרים אותה, אם כי בנושא הבגדים מקלים והולכים מה נחשב 'בגד חדש'. בעבר, היו אנשים מתרגשים מכל בגד חדש. הרבה מישראל לא זכו כל חייהם לברך שהחיינו פעם אחת על בגד חדש. כיום, כשאנחנו קונים בגדים חדשים כלאחר יד וכמעט מתוך שיעמום, קשה לומר שיש כאן 'התחדשות 'והתפעמות הרגש' שמחייבת ברכת 'שהחיינו'. לכן יש נוהגים רק בפראק או בחליפה (עם עניבה??).

בברכת שהחיינו המצב קצת יותר מסובך, כי אם באמת אין כאן הרגשה ורק עקימת שפתיים כאן, מתעוררת השאלה של הזכרת השם לשווא, אבל בנושא הזה ייתכן שמתוך שהותרה לצורך (בחירות), הותרה נמי שלא לצורך.

המחשבה הבאה שמתעוררת (הכל במסגרת 'מחשבה טובה' לע"נ וכו') היא המזל וחוסר המזל של מצוות.

יש מצוות דאורייתא שמשום מה לא שפר עליהן מזלן ועמישראל משום מה לא קיים או לא מקיים אותן. למשל, איסור חדש, שמפורסם בשל אימרתו של החת"ס 'חדש אסור מן התורה' הוא אכן איסור דאורייתא וקשה מאוד למצוא היתר שלא לקיימו. עם כל זאת - ועל אף אימרתו של החת"ס - יחידי יחידים שמרו עליו לאורך הדורות. גם כאן נשתברו הרבה קולומוסין למצוא מזור לשאלה מדוע אין מקיימים מצווה זו והחידה עדיין קיימת (אם כי בדורות האחרונים באה עדנה למצווה זו ומתרבים השומרים אותה).

אפילו בעשרת הדיברות יש מצווה  שכיום כבר הותרה-למדי. בעבר, העם היהודי שמר מאוד על 'לא תעשה לך פסל ומסיכה' ולא נמצא ציור אדם - וק"ו שמש וירח וכדו' - בבית אשר בשם ישראל יכונה. אצל המוסלמים עדיין נשמר האיסור במלוא עוזו ותוקפו - כפי שהיה בכל ישראל כל השנים. הנוצרים הקלו בנושא משום מה, ועם חלוף השנים כיום אתה מוצא ממש צורת אדם בכל בית. כן, עדיין יש בריסקערס שמקפידים לקטום קצה אף וכדו', אבל בבית חרדי רגיל תמצאו בובות וחוברות סיפורי צדיקים עם ציורי שמש וירח, בטענה שברור שאינן לשם ע"ז. מה שיכלו לטעון כל הדורות, כמובן,  ובכלל לא העלו על דעתם להתקרב לאיסור דאורייתא כזה. 

טוב. גם זה נושא ארוך ונצטרך לייחד לו כתיבה פעם אחרת. הכל בל"נ כמובן (שלא נעבור על 'מוצא שפתיך תשמור'. כן, פעם גם זה היה דבר שהקפידו עליו בהרחבה).

 

חרדי בעולמו.

נ.ב.

בונוס מיוחד לקורא המתמיד ב'בעולמם'.

בלי לפגוע בעסקי גמ"ח החולצות המשומשות, יש לי רעיון לסטארט-אפ חדשני בשבילך, הקורא שהתמיד לקרוא עד כאן.

תקים גמ"ח שיפתור את בעיית הקריעה בכך שיסביר לאנשים שאפשר להיפטר מחובת הקריעה בכך שיַקְנוּ את בגדיהם לגמ"ח. רק שיחת טלפון אחת ועניין הקריעה סודר. אפשר למצוא רבנים (שטרם קיבלו מינוי לאחד המועצגתי"ם, מן הסתם?) שיסכימו לכתוב שמי שמקנה בגדו לחבירו, אסור לו לקורעו. ככה שניכם תתפרסמו.

כך גם לך יהיה גמ"ח גדול (תחשוב אילו נכסי ענק יהיו לגמ"ח שלך. כמעט כל בגדי ישראל יוקנו לו. אתה חושב שמישהו יזכור לבקש ממך להקנות לו בחזרה???) ותהיה מחשובי הקהל בקהילתך.