מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
פרק ז: עבירה מתהפכת למצווה לנגד
עינינו.
עד כה דברנו (פרק א, פרק ב, פרק ג, פרק ד פרק ה פרק ו) על השתנויות בהלכה ובתורה, מסיבות שונות. הפעם אראה כיצד תפיסת מציאות חברתית, הופכת עבירה דאורייתא - למצווה.
הלכה ידועה היא שבתרי עברי דנהרא (כלומר שלולי הנתינה לשני את האיסור, אינו יכול להגיעו) יש איסור מוחלט של 'לפני עיוור'. כן מוכר מאוד ההבדל בין 'ספי ליה בידיים' (כלומר שממש נותן לו את האיסור) לבין כאשר מניחו לפניו והלה לוקחו לבד.
עד לא מכבר, כאשר יהודי התחתן עם גויה,
ר"ל, היו בני משפחתו יושבים עליו שבעה. מוכרים לי חילונים גמורים שישבו שבעה
על אחיהם שנטש את העם. לצערנו, כיום המצב של נישואין עם בת עם זר, אינה נדירה
ומכיר מי שישבו שבעה על אח שנטש, אבל בסופו של דבר קיבלו את בנם שנישא לגויה.
במחוזותינו הדברים פחות מצויים, אבל ידוע לי שכיום גם אצלנו הרבה פוסקים שלא לרחק עד בלי די. אמנם, עדיין אין מוחים ביד מי שכן יושב שבעה, אבל כבר לא מורים כן ולמי ששואל אפילו עונים שהדבר אינו לתועלת וכו'.
יש תחומים שבהם אין לנו מסורת ויש תחומים שהמסורת שבידינו לא רק שלא מוכיחה את עצמה, אלא שהוכח שכיום הדברים מזיקים. מפורסם החזו"א (יו"ד ב, טז) .שדין 'מורידין' אינו נוהג אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, בזמן שהניסים מצויים, ומשמש בת-קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרים אז היו בנילוזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות ולהפקרות, שאז היה ביעור הרשעים - גדרו של עולם... אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מדלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו. (שוב: שינוי הלכה, בדיעבד, בנימוק של 'היינו').
גם מפורסם שבא לפני החזו"א אב שבנו התדרדר עד חילולי שבת. הבן בקש את אביו לרכוש לו מכונית והאב הסכים, אבל רק בתנאי שהבן יבטיח לו שלא יסע באוטו בשבת. הבן סירב להבטיח והמתיחות בין האב לבנו גאתה. החזו"א הורה לו לרכוש את המכונית לבן ושלא להתנות איתו שום תנאי, אלא אך ורק לקרבו בעבותות האהבה.
ועדיין למדנו שהדין נכון כאשר מדובר בנתינת כלי שאפשר לחטוא איתו, אבל אין כאן הכשלה בידיים. מ"מ ברור ופשוט היה בכל הזמנים שמסירת רכב ממש בער"ש בין השמשות אסורה באיסור מוחלט.
מאז, עברו מים רבים בירדן ועמך ישראל שילם ומשלם מחירים גבוהים מאוד על התעקשויות של פוסקים וצדיקים קיצוניים. רק לאחרונה התפרסם שמידי שנה אנחנו משלמים בכ 3,000 בני נוער שעוזבים אותנו. שלשת אלפים בני נוער, מידי שנה!!
כששבו המוני שבים לגבולם, גילינו שאין לנו מסורות כיצד מתמודדים עם זה והרבה החלטות ופסקים שנפסקו בזמנו, ע"י פוסקים ומנהיגים שלא הבינו היטב את המצב, גרמו חורבן גדול. לקח זמן עד שהבנו שהנושא מצריך מומחיות וכיום ההנחיות שונות לגמרי.
בסוגיא של היחס לנושרים המצב הוא שלא רק שאין לנו מסורת, אלא שמסתבר שהמסורת שלנו אינה מתאימה למצב ושבמקום להגדיל ולחזק את הדת היא מהווה הרס הדת. כיום כבר כולם יודעים שאין לרחק וצריך רק לקרב וכו' וכדו'.
עכשיו תראו איך התורה מתהפכת, בימים אלו ממש. לאחרונה הובא כאן סרטון בו נשאל הגרמ"ה הירש (ה'מרן' הליטאי הבא?) שאלות מהורים לילדים שעזבו את הדרך מה לעשות.
שאלה ראשונה הוא נשאל, האם לתת כסף לבת
שירדה מהדרך לקניית בגדים, אפילו שתקנה בגדים לא צנועים. תשובתו היתה 'כן, רק
לקרב'.
אח"כ נשאל ע"י אב שבנו התדרדר
והאב רצה לקרבו והבטיח לו שיתן לו מה שירצה, אם יעשה כך וכך. עכשיו הבן רוצה שהאב
ילך איתו למשחק 'פוטבול' של הגויים והאב, אברך בר אוריון, אינו יודע לשית עצות
בנפשו. הגרמ"ה השיב לו 'שילך איתו, זה מה שהבן צריך'.
אז נשאלה השאלה הבאה 'ואם הבן יבקש שם כסף
לקנות משהו לאכול, האם יהיה מותר לו לתת לו כסף למאכל טריפה?' והתשובה 'כן, שיתן
לו, זה מה שצריך בשביל לקרב'.
אז נשאלה השאלה האחרונה 'ואם הבן יבקש מהאב 'קנה לי', האם גם זה מותר והתשובה לא איחרה לבוא 'כן, גם זה מותר. כי מתכוון לקרבו'. שאל האברך מה, ממש גם להחטיאו בידיים?' והשיב הגאון 'איני רואה את ההבדל מי קונה. הוא לא מחטיא אותו, הכל הוא עושה בשביל לקרבו, אז מותר'
ככה מתהפכת, לנגד עינינו ובימים אלה ממש, עבירה דאורייתא - למצווה. בלי דיונים, בלי שותי"ם ארוכים. "הכל הוא עושה בשביל לקרב, אז מותר" וזהו.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.