מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
פרק ב: עוד על 'היינו' 'והוא הדין'
את המאמר הקודם סיימנו בהצבעה על דברי אדוננו הרא"ש ו'כלי העבודה' בהם השתמש, כדי לחדש את חידושו (או 'חידושיו', אם כדעת הסוברים שגם ביטל המ"ע לכתוב ס"ת בקלף ובדיו וגם חידש מ"ע לקיים מצווה זו ע"י כתיבת ספרי תושב"ע והשאלתם. ע"ש).
לחידוש מצווה זו (של כתיבת ספרי תושב"ע) השתמש הרא"ש בכלי 'הוא הדין'. ב'ה"ה' זה יש כניסה לטעם המצווה (ללמדה בני ישראל) ופסיקה שדבר אחר, שנותן את התוצאה המקווה, גם נחשב לקיום המצווה. כלומר, לא מעשה המצווה הוא הקובע, אלא התוצאה הרצויה מקיומה. רק תארו לעצמכם שאיזשהו פוסק היה קם היום ואומר שבהיות שמצוות תפילין נועדה לחבר ולקשר את מעשינו הגשמיים לשליחות הרוחנית שלנו בעולם (וכו' וכו'. לא נקיף כאן כל הנכתב על תפילין), הרי שגם מי שמגיע לאותה תוצאה ע"י מכשיר אלקטרוני כלשהו, מקיים המצווה. הרי הדברים מופרכים ומזעזעים. (לי אישית דווקא היה מתאים אם הפוסקים היו מסכימים איתי שכיום אפשר לקיים מצוות 'ולימדתם' = ללמד בני ישראל דעת ומצוות, גם דרך כתיבתי ב'בעולמם').
אגב, זה מקרה נדיר יחסית בו מצווה מתבטלת-למעשה (כלומר שמפסיקים לנוהגה) באמצעות 'והוא הדין'. לרוב ביטול מצווה/עבירה נעשה בכלי השני ('היינו דווקא...'). כאן יצא כך שהרחבת האפשרות לקיים המצווה בדרך נוספת (לסוברים כן) הביאה, בסופו של תהליך, למנהג שלא לכתוב ס"ת. מוזר וחריג, אבל עובדה.
פעמים (נדירות יותר) עושים שימוש בדרך החשיבה של 'היינו' גם להיתר עבירה בימינו (לא במצב של מתן טצדקי לכך שנוהגים להתיר, אלא כסיבה לפסוק להתיר). המקרה היותר ידוע-ליודעים (עד כמה שזכור לי כרגע) הוא המקרה של התליית איסור בטעם האיסור. אמנם בחז"ל יש כהנה רבות, אבל שבדורנו יעשו דברים כאלו (ללמוד דין מחודש מדיוק לשון הכתוב), זה חידוש עצום. המציאות היא שבשל אילוצים, החליטו הפוסקים שאיסור א"א על בעלה כשזינתה היינו דווקא במצב של 'מעלה מעל', אבל במצב של זנות-בידיעתו, אינה נאסרת. הדבר נצרך לרבים בעת גל התשובה הגדול, בו שבו לצור מחצבתם גם זוגות שנהגו הפקר בצורה נוראית וכשחזרו בתשובה הוכרחו הפוסקים למצוא להם דרך היתר לחיות יחד. למזלם, בשל שערוריה נוראה שאירעה בקהילה המתנשאת בקדושתה החולנית, נאלצו בזמנו פוסקי ב"ב להמציא היתר זה ובעלי התשובה הרוויחו משערוריות גור (כמדומני שבזה הסתכמה התועלת שהפיקה תנועת התשובה מק"ק גור). אגב, היתר-מחודש זה כבר עבר 'שידרוג', כשהשתמשו בו כסניף להיתר, בעת השערורייה של אונס הכלות בק"ק ויז'ניץ. שם היו צריכים להוסיף 'קנייטש' להיתר, שגם מחשבתה שהדבר נעשה על דעת האדמו"ר (שמסתמא בעלה מסכים עם זה) גם נחשב שאינה מועלת וכו'. והוא רחום וכו'.
הכלי השני המוכר לכל הוא הכלי של 'היינו'. בכלי זה עושים שימוש כאשר רוצים להגביל איסור ולומר שבימינו אין האיסור רלוונטי. למשל, ההיתר להחזיק פסלי אדם בבית נשען על 'היינו'. כלומר שאומרים שהאיסור היה בזמנם, כשהבובות היו מסמלות ע"ז, אבל בימינו אין הדין נוגע כלל. יש כהנה רבות עד בלי די וגם בימינו ניתן למצוא בספרי האחרונים היתרים בכל תחום בעזרת המילה 'היינו'. כאמור יש פעמים שהוא משתלב ב'והוא הדין' - כמו בפסק הרא"ש הנ"ל - אבל לרוב הוא עומד בפני עצמו. בהרבה מקומות, כטצדקי שבדיעבד.
כללו של דבר הוא זה: בכל מקום שאתה רואה את המילים 'וה"ה', ראית הרחבת ההלכה הנהוגה ובכל מקום שאתה רואה את המילה 'היינו', ראית צימצום ההלכה.
נחדד את הדברים. תארו לעצמכם שפוסק יוציא פסק שמה שהתורה חייבה להשאיר פאות, היינו דווקא בימיהם שהגלחים היו עושים כן לעבודתם (או לייחד להם מראה של עובדי עבודתם), אבל בימינו שאין נוהגים כן, אין צריך להותיר פאות ומה שהדבר מהווה סימן היכר ליהודי גם זה אינו צריך, כי כולם כבר מצוינים בבגדיהם ב"ה ואין צריך פאות בנוסף לשטריימל...
לכאורה שינויי ההלכה המקובלים על כולנו הם רפורמיות מוחלטת, ואכן יש בכך משהו. אם רפורמיות הכוונה להשתנות ההלכה, הרי שאין שום ספק שההלכה משתנית תדיר. ההבדל המהותי בין הרפורמים לרפורמות שאנחנו עושים הוא בכך שאנחנו מחוייבים ומשועבדים להלכה שנהגה עד כה ושכל שינוי מצריך הסכמה רחבה על כך (חוץ מכאשר העם מחליט על השינויים והפוסקים רק באים אח"כ לטצדקם). אצל הרפורמים הם החליטו שהתורה וההלכה אינה מחייבתם כלל. שהם לוקחים רק את החלק של העיקרון המוסרי הטמון בעמקי המצוות, אבל כלל לא את קיום המצוות כמות שהוא. זה הרס כל הדת, כי כל עיקרה של תורה היא קיום מצוות מעשיות!
בדבר הזה אקצר, משום שכל עניין הרפורמים
והקונסרבטיבים כמעט אינו נוגע ליושבי הארץ וכל קיומם בתודעת הציבור הינו רק בשל
שילוב אינטרסים של פוליטיקאים משני הצדדים. כשלעצמם אין כמעט קהילה רפורמית בארץ
ולולי שהעסקנים החרדיים נזקקו להם כדי להצדיק את עצם קיומם (כי זה כשלעצמו נגד
האינטרס שלנו), לא היינו שומעים מעולם על הרפורמים וגם הם לא היו טורחים אף
פעם לנסוע לכותל ולהניח שם תפילין לנשים (כאילו שאי מי מהן מניחה תפילין שלא מול התקשורת).
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.