שידוכים

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

ערש"ק פר' אחרי/קדושים תשפ"ב.

לידידיי ומכרי קוראי הגליון מעדני הפרשה ו/או את המאמר המצורף.

ידידי וידידי כל בית ישראל, משמח אלקים ואנשים, הרה"ח ר' יונתן שווארץ שליט"א, יצא בקמפיין רועש, לעודד כל יהודי ויהודי להתבונן קצת מסביבו, לחוש את צער הזולת בחינת 'עמו אנכי בצרה' וכאשר רואה אפשרות להציע שידוך למישהו ממכריו, שלא יתבייש ויעשה זאת, וע"י השתדלות זו הרבה יוושעו בעזהי"ת המזווג זיווגים.

ההיגיון מאחורי הקמפיין היא, שהרי באמת, מצוה גדולה לסייע לכל יהודי, ואם תראה את חברך ללא פרנסה, ויוודע לך שיש משרה פנויה שיכולה להתאים לו, ודאי תיגש ותציע לו את זה.

כולם ודאי מכירים את הסיפור על ר' דוד ברסלבר, יהודי נחמד מתושבי מא"ש שהרבה אימרות ירושלמיות שנונות מיוחסות אליו, שפעם אחת באמצע התפילה, ניגש אליו יהודי והסתכל לו לתוך הסידור, והעיר לו: ר' דוד, למה אתה יושב ב'ויברך דוד'? ענה לו ר' דוד: זה שדוד יושב כבר שנים רבות בלי פרנסה בלי אשה ובלי בית, לא מפריע לך, תפסת אותי יושב ב'ויברך דוד'...אה,  זה מה שמציק לך...?

אמת, יש סיכון בכך, שהרי אם תיגש ותציע לידידך להיות מנקה רחובות, רכשת לך שונא לכל החיים.

אגב, נזכרתי: ראיתי עובד עירייה שקוע כולו בתעלת ניקוז מנסה לשחרר סתימת ביוב, שאלתי לשלומו (מרחוק) והוא ענה: 'ברוך ה' יום יום' הוספתי לשאול: איך העבודה? תודה לקל, ענה. יש רק בעיה אחת, הוסיף. 'למרות שאני תמיד רוחץ ידיים, לי אף אחד לא לוחץ ידיים'.

עוד יותר בשידוכים, צריך לגלות משנה זהירות, שהרי לא תמיד הילד ואביו הם באותה רמה, והרגישות גבוהה יותר, וצריך משנה זהירות.

כאב לילדים, וכמי שתמיד מטיף במאמריי ושיעוריי לגלות עירנות ורגישות, אני מרגיש חיוב לשמש דוגמא, ומשתדל להיות עירני, וכבר סיפרתי בעבר, איך זכיתי להיות שדכן לבנו של אברך שישב בשיעור שלי, ממש בדרך אגב, רק כי הייתי קשוב לצערו, וב"ה כבר יש דורות ונחת מהם, ואכן כל אחד יכול, גם אם השידוך לא יוצא לפועל, עדיין יש הרגשה נעימה להורים ולילד/ה שחושבים עליהם.

עד כאן החלק של השדכנים בפוטנציאל, שאינם שדכנים במקצועם.

וכאן אני רוצה להעיר זוית הפוכה, שלולא שאני מעורב בזה לא הייתי מאמין שזה אפשרי.

הסיפור החל אצלי לפני מס' חודשים ועדיין נמשך, גם אם לא תוכלו לייעץ לי בנידון, לפחות תבינו ותפנימו את התסבוך והנזק שאפשר לגרום לסביבה, עקב חוסר תשומת לב, או איך שלא נקרא לזה, (לא עברתי קורס פסיכולוגיה וקשה לי להגדיר את זה).

בתקופת חנוכה שעעל"ט, הגעתי לחתונה בברוקלין, לאחל מזל טוב לידיד שחיתן בן, וחיפשתי באולם פנים מוכרות שאתיישב לידו, ומרחוק ראיתי איש שיח, שמתגורר בברוקלין וגם הביזנעס שלו שם, וכמנהג בעלי בתים חשובים, רכש לו גם דירה רחבת ידים בלייקווד, שם הוא מגיע לסופי שבוע וחגים, וביתו סמוך לביהכנ"ס בו אני מתפלל.

הנ"ל קורא את הגליון שלי ואף מדסקס איתי לפעמים בעניינים שבגליון (אך לא את ההקדמה, לדבריו, הגליון זה דברי תורה וממילא זה כתוב בלשון הקודש, אך בהקדמה יש הרבה עברית ולא הכל מובן לו ולכן קשה לו לקרא את זה).

התיישבתי במקום הפנוי שלידו ושנינו שמחנו זה לזה, גם הוא חיפש פנים מוכרות להפיג את השעמום.

התעניינתי בשלומו וכו' ואז שאלתי אותו מה שלום אחיו המבוגר ממנו, שגם הוא רכש וילה נאה סמוך לאחיו ומשם אני מכיר אותו, התאנח איש שיחי, ואמר: צריך להתפלל עבורו. נבהלתי, מה קרה? שאלתי. כואב לי עליו, ענה לי. אני צעיר ממנו בכמה שנים, ב"ה לא מזמן חיתנתי את המוז'יניק שלי, והוא תקוע עם 2 ילדים בוגרים ומצפים לישועה.

צערו נגע לליבי, באמת יהודי יקר וחביב, שאלתי אותו בני כמה הילדים? וענה לי: הבן בן 26 והבת בת 23.

בדרך הביתה הרהרתי בדבר ועלה ברעיוני להציע לו עבור בתו, בחור נפלא ממשפחה מכובדת ממכיריי והרמתי אליו טלפון, אך כדרכם של נגידים, אינם ממהרים לענות לשיחות טלפון. נכנסתי לוואצאפ ושלחתי לו הודעה קולית שחיפשתי אותו בענין שידוך לבנו, ולא עברה דקה והוא חזר אלי, התחלתי את השיחה בהודעה ברורה כי אינני שדכן במקצוע, אלא שאחיו המסור דואג לו.

שאלתי אותו מה הסגנון שהוא מחפש ולפי התיאורים שוכנעתי שהרעיון שחשבתי יכול להתאים, הצעתי לו את הבחור, והוא ביקש שאשלח לו רזומיי עם תמונה, הרמתי טלפון לאבי הבחור ועוד באותו לילה הרזומיי נשלח אליו עם תמונה וביקשתי ממנו כי במקביל ישלח לי את הרזומיי של בתו.

כעבור ימים ספורים שלחתי לו הודעה כי הצעתי את זה גם לצד השני ואני מצפה לתשובה ולפחות לרזומיי והוספתי לו את דברי חז"ל שקבעו שמותר לחשוש 'שמא יקדמנו אחר', אף הוספתי לו כי יש לי רעיון גם עבור בנו, אבל סטעפ ביי סטעפ, שאראה שאינני יגע לריק.

בחודש הקרוב השארתי לו מדי מס' ימים הודעה, שאכן נצבעה ב'דבל וי' כחול, ובכל זאת 'ואין קול ואין עונה ואין קשב' בלית ברירה, דנתי אותו לכף זכות, אולי יש לו תקלה בסלולרי וההודעות אינם מגיעים אליו, למרות ה'וי' הכחול.

בוקר אחד נתלתה מודעה בביהמ"ד מטעם ידידי, האב של אותו הבחור שהצעתי לו, שהוא מזמין את הקהל לשמחת האירוסין של בנו החתן שיחי' עם מי שזכתה בו, צילמתי את המודעה ושלחתי לו הודעה כי אם הוא עדיין בבירורים, ההצעה כבר לא רלוונטית, וצירפתי את תמונת ההזמנה לאירוסין של הבחור שהצעתי.

לא עברו דקות ספורות והוא הראה אות חיים, ושלח לי את 2 הרוזמייס של בנו ובתו עם תמונות.

מיד שלחתי לו בחזרה את הרזומיי של מה שהתכוונתי מזמן להציע לבנו, הצעה נפלאה, בת של ידיד ותיק שלי, שע"פ הנתונים נראה מתאים ככפפה ליד.

ובכן, מאז כבר עברו יותר מחודשיים ועדיין לא שמעתי ממנו כלום.

אינני שדכן במקצועי, סתם יהודי שאיכפת לו ורוצה לעזור, אין לי מושג במה לדונו לכף זכות. הרי הודעתי לו מראש כי אינני שדכן, והוא מבין שאני מתאמץ וטורח רק מפני שאיכפת לי מצערו של יהודי, וכן, גם צער ילדיו וכל סביבתו, אם משהו לא נראה לו? שיגיד!

מייבש אותי חודשים ופשוט מתעלם ומשלם רעה תחת טובה ולא מתחשב בצערי וגם בצער הצד השני שגם להם הצעתי וכבר התעניינו וכו'.

לא סיפרתי לכם את כל זה כדי להביא לכם עוד סיפור, אלא כדי להעלות את המודעות של כל אחד, שיקדיש מחשבה עם שקלול כל הנתונים, מישהו טורח למענך, תביע הערכה, תגיב, תשתף פעולה, תחשוב גם על הנזק שאתה גורם לאחרים, הרי מקרה מתיש כזה עלול לגרום למציע לחשוב פעמיים לפני שיציע את ההצעה הבאה ליהודי הבא. (מקווה שאתגבר).

בנוסף לכך, הרי הוא מתעלל גם בקרוביו, בילדים שלו שמתבגרים וחושבים שאינם רצויים, ואינם יודעים כי באמת רוצים אותם, אלא שאבא שלהם פוסטמה, (סליחה על הביטוי), ומה עם הצער של אחיו וכל סובביו?

אני רק מתלבט אם לפנות לאחיו הצעיר, שבגללו נכנסתי בכלל לענין ולספר לו את כל זה, (אולי הפעם יקרה נס והוא כן יקרא את המאמר ולבטח יבין במה המדובר) האם אין כאן חשש לשה"ר?

אם יש למישהו תובנות בענין, אשמח שתכתבו לי.

נ.ב. הפרשיות השבוע מחולקות בין תושבי ארץ ישראל לתושבי חו"ל.

הפטרה אחידה: 'מחר חודש', שם מסופר כי דוד ויהונתן עשו ביניהם הסכם סימנים של זריקת חיצים, כדי לדעת האם שאול עוין את דוד עד כדי סכנה ועליו לברוח כדי להציל את חייו, או שלא עד כדי כך.

הסימנים בוצעו, ודוד הבין שעליו להימלט כדי לשרוד, ואז הוא יצא ממחבואו והם התחבקו ובכו ונפרדו.

אם כן, למה היה צריך את כל הסימנים עם החיצים? הרי הם נפגשו מיד אח"כ כדי להיפרד ויונתן יכול היה לספר לו את המצב לאשורו?

אין ברירה, תיכנסו לגליון ותגלו את התשובה המדהימה.

בברכת שבת שלום ומבורך:

ישראל אהרן קלצקין