פרק ח - בסדרת 'התורה מתחדשת בעל עת'
מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
ציטוט שרבים ממהרסי הדת באיצטלת הדבקות ב'מה שהיה הוא שיהיה', אוהבים לצטט הוא את החז"ל המפורסם* 'בזכות שלשה דברים נגאלו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם, לבושם ולשונם'. הסיסמה הזאת והסיסמה של החת"ס ('חדש אסור מהתורה') נתפסים, משום מה, לא כסיסמה אלא כמשהו מחייב או מורה דרך.
הנכון הוא שבכל עת צריך להתחכם ולנהוג בדרך שתביא ליותר שמירת תורה וקיום מצוות. לעיתים הדרך היא בהתעקשות על פרט שולי ולעיתים הדרך היא בהתחדשויות תורה, כפי שהבאתי כאן סדרה של דוגמאות. פרק א, פרק ב, פרק ג, פרק ד פרק ה פרק ו פרק ז
כדי להמחיש שהדברים הינם סיסמאות בלבד ומעולם לא היוו הוראת דרך, אביא כאן דוגמאות גם בתחומים אלו. הדוגמאות הקודמות שהבאתי היו דוגמאות להשתנויות בהלכות ובדרכי הבנת ולימוד התורה והדוגמאות שאביא כאן הינן רק לפקוח עיניים ולהראות שמדובר בסיסמאות ולא במשהו שצריך להיצמד אליו. לדאבון לב הרבה הולכים שבי אחרי סיסמאות ומטים את העם לדרכים עקלקלות שאנחנו משלמים עליהם בנשמות ישראל שהולכות לאיבוד, עקב אי התאמת הדברים למציאות. רק לאחרונה התפרסם שמידי שנה אנחנו משלמים בכ 3,000 בני נוער שעוזבים אותנו. שלשת אלפים בני נוער, מידי שנה!!
נתחיל עם 'שלא שינו את שמם'. כמדומני ששקוף
שזו הנחיה מאוחרת ושקרית לגמרי. גם בתנ"ך עצמו איננו רואים שבני ישראל נקראו
ע"ש האבות או השבטים וגם בדורות מאוחרים יותר לא רואים שחוזרים לאותם שמות,
אלא בכל מקום וזמן יש שמות חדשים. השם הכי מפורסם בתורה, משה, נעלם לכל אורך דורות
השופטים, הנביאים, התנאים והאמוראים ולא חוזר עד משה בן מימון (מימון עצמו הוא שם
לועזי) והתנאים נקראים בשמות משונים (כולל ישמעאל!) ויווניים (הורקנוס, אנטיגנוס).
לא זכינו להכיר מישהו הנושא את השמות עקביא או מהללאל. גם שמות משמעותיים מאוד כמו
עתניאל, קנז, כלב, יפונה, לא שומעים אצלנו - ואת שם אשתו של כלב, ביתיה (בת פרעה)
קוראים בתיה. לגאונים היו שמות שאנחנו מתקשים לבטא (משרשיא, האי, אחונאי, איבומאי,
מרי, קימוי, בוסאי, נטרונאי, איכומאי).
לעומת זאת נפוצו שמות כמו געצל, ליפע, טודרס, ונשים צדקניות נקראות שפרינצא, אלקע, במקום סרח, למשל. גם אין איתנו יודע עד מה וכיצד התקבלו שמות בעלי חיים טמאים (שפן הסופר, חולדה הנביאה).
קיצורם של דברים, כל האומר שישראל לא שינו את שמם, משקר במצח נחושה.
גם הבלוף של לא שינו את לבושם, ידוע ומוכר לכל מי שאינו עוצם עיניו. ה'כובע היהודי' המפורסם (בתמונה למעלה. היהודי הוא מימין. ידעת? כך נראה יהודי לפחות 500 שנה). כל מי שמסתכל על ציורי תמונות יהודים לאורך הדורות, רואה שבכל מקום ובכל זמן השתנו הבגדים וכידוע שבימינו נוהגים בגדים מלפני 100-300 שנים.
הבלוף של 'שלא שינו את לשונם' מוכח לכל שאינו חש"ו. אמנם יש תתי מגזרים שמקפידים כיום לדבר אידיש, אבל ברור שאידיש עצמה היא דיאלקטיקה יהודית לשפת אשכנז. היהודים דוברים בכל מקום את שפת המקום (ובספרד דיברו לאדינו). ב"ה הרבה תורה נלמדת בשפות, עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית וכדו'.
כללו של דבר הוא שהכללים הידועים והמוסכמים, שמכוחם ובשמם מאלצים את הציבור לנהוג בדרכים שאינן מתאימות לו, אינם אלא סיסמאות ותו לא. אגב, רבותינו כבר הסבירו שממתן תורה, התורה והמצוות מייחדים את ישראל ולכן א"צ לשמר הסימנים החיצוניים הנ"ל.
הדבקות במציאות-שלא-היתה מגיע כדי כך שיהודי ת"ח חקק עלי ספר 'עדויות' שהאבות הקדושים לבשו את בגדי הצ'אלמערס. מסיבת לשה"ר אני נמנע מלרשום שמות, אבל גם בימינו ראיתי 'היסטוריונים חרדים' מצטטים את ההבלים הללו כאילו זו היסטוריה.
אני מלמד זכות על קהי השכל הדבקים בהבליהם ובשקריהם שלפחות רצונם טוב. הם רוצים להרגיש שהם שומרים את התורה המסורה לנו מדור דור ולקוצר דעתם, אם יסתבר שהתורה משתנה ומתאימה את עצמה בכל עת למצבים החדשים, הרי תיפגם חלילה קדושתה או מוחלטותה. לקוצר דעתם רק אם האבות הקדושים דיברו אידיש ולבשו בגדים של צ'אלמערס, אזי יש טעם בשמירת תו"מ, אבל אם חלילה יסתבר שאברהם אבינו לא חבש שטריימל, אז כל יהדותם מוטלת בספק.
גם קצרי דעת אלו מזומנים לחיי העוה"ב (שהרי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה), אבל צריך להזהר שאנשים ברמה מוגבלת זו לא יגיעו להנהגת הציבור. לצערנו מצוי שקהי שכל כאלה משמשים בתפקידים מנהיגותיים ואפילו כמסבירני היהדות החרדית, עד שהבנתם המסולפת והמעוותת (והשקרית-בעליל, כמודגם בסדרה זו) הופכת להיות מייצגת, עד שמי שמסרב לקבל שקריהם הגלויים נקרא כויפער וכדומה.
והוא רחום יכפר עוון וכו'
חרדי בעולמו
* אין חז"ל כזה בכלל והוא כנראה
צירוף של כמה מקורות, חלקם חז"ליים וחלקם מאוחרים יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.