מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
שוב ושוב מתקוממים אנחנו על הצרת צעדינו ע"י ממשלת השמד, שוב ושוב חוזרים אצלנו על המנטרה שאנחנו הצדיקים, ורק האחרים האשמים בכל אשר קורה.
צריך הרבה אומץ, ומעט יושר, כדי לראות שבעצם מי שמזיק לנו - ולתורה ולקב"ה - זה בעיקר אנחנו!
איני אומר שאין לנו כאן מלחמה במשנאי הדת ואיני טוען שאין כאן חבורת אנשים שמשתדלים להרשיע את העם, אבל השאלה לא האם יש כאלו, אלא האם המשקל שניתן להם הוא משקלם הטבעי, או שאנחנו במו ידינו הגדלנו והעצמנו אותם.
מעבר לקומץ משנאים ומשניאים, רוב העם אינו נגד היהדות ח"ו. אדרבה, סקרים מוכיחים שוב ושוב שרוב העם נוטה למסורת ומשניאי הדת הינם אך ורק שוליים. חלקם במפלגות השמאל - ורובם במפלגות החרדיות.
משניאי הדת הם אלו שגורמים לדת להיות שנואה. הדרך לעשות זאת עוברת דרך יצירת עימותים מיותרים ונקיטת צעדים מקוממים ומרגיזים. יש פעולות שננקטות ע"י אלו ש'עושים רק מה שמורים להם לעשות' ותוצאתם היחידה הנה השנאת הדת על יושבי הארץ.
שאו עיניכם וראו כיצד בחו"ל, במקומות שֶׁהַפַּלְגָנוּת וְהַמְּאֵרָה הפויליטית לא אוכלים כל חלקה טובה, תמצאו קהילות בהם אמנם קיימים יראים, מול כאלו שטרם זכו, אבל המלחמה לא בוערת שם. בחו"ל, גם בקהילות שמצבן האובייקטיבי דומה מאוד למצבנו בארץ (מיעוט חרדים, חלק מסורתיים ורוב שאינם שותו"מ) אין מתנהלת מלחמת הכל-בכל. במקומות כאלה מתפתחים המוסדות החרדיים ונמצא יותר בעלי תשובה בסאנטיאגו הרחוקה, מאשר בתל אביב הקרובה.
מדוע זה כך? מדוע נמצא יותר צעירים שיחזרו בתשובה בקצווי ארץ ופחות בארץ? שוב אשמים כהנא, מר"ץ וכל-העולם-חוץ-מאיתנו?
התשובה היא פשוטה. ככל שנחריף את המאבק בחילוניים, כן נקבל פחות ופחות בעלי תשובה. ככל שנהפוך יותר נושאים למחלוקות ציבוריות, כן נשיג הרחקה מוגברת של המון העם מהדת. איני אומר, חלילה, שיש לוותר על הדת והדתיות שלנו, או של חלק מהעם, אלא שצריך להתנהל בדרך שתרבה תורה ותשובה ולא בהיפוך.
יש הבדל גדול בין מי שמחפש כותרות על שהוא נלחם ברפורמים וכדו', לבין מי שדואג שאכן נוכל לקיים כאן תו"מ ושאכן יתגדל כבוד שמים - וממילא יתרבו החוזרים. העסקונה הציבורית שלנו, מרוכזת אך ורק במשיכת מקסימום משאבים מתוך הקופה המשותפת. חצי מהאנרגיה שלהם מוקדשת למשיכת משאבים - והחצי השני מוקדש למניעת אחיהם-החרדים מלקבל את חלקם. לא זכור לי דיון ציבורי אחד בו השיקול המרכזי היה כבוד שמיים, או מה ירבה ומה ימעיט החזרת בנים אל אבותם. לצערנו ולבושתנו, ההתנהגות הפנים-חרדית לא מהווה דוגמה להתנהגות מופת, אלא להיפך!
סר הבריאות ריענן עכשיו את הוראות בג"ץ שאסר על בתי החולים לחטט בתיקי המבקרים, כדי למונעם מלהביא חמץ לבתי החולים. הוראה מרגיזה ומקוממת זו, היתה צפויה והיא תוצאה של התנהגותנו-אנו.
המציאות היא שרובו המוחלט של העם נמנע
מחמץ בפסח וגם חלק מאותם שאינם מקפידים בכל מקום ובכל זמן, עדיין מחשיבים מאוד את
ההימנעות מחמץ ואינם 'נגד' באופן אוטומטי. יש רק מיעוט קטן וצעקני שמתנגד לכל
שמירת מצוות ועוד יותר - בפרהסיא.
אבל, שונאי דת אלו הינם מיעוט קטן ולולי שניתן להם כוח ע"י הפויליטיקאים שלנו, היו הכלבים נובחים והשיירה היתה עוברת.
למה לעשות מזה 'מחלוקת ציבורית' ולתת לבג"ץ (= השאור שבעיסה) מתן דריסת רגל. בשביל מה להתעקש שהשומרים יחטטו בתיקי הנכנסים? הרי ברור שאיסור חמץ אינו נגד חוק המדינה ומשכך ברור שאי אפשר לכוף חילוני מלהחזיק חמץ בתיקו. אם לא היינו מתעקשים לחטט בכליהם, היה המצב חוזר לקדמותו: העם נמנע מלהכניס חמץ, בתי החולים תולים מודעות שהציבור מתבקש להימנע מלהכניס חמץ (ההבדל הוא אם אתה מבקש, או שאתה מורה, או שאתה מחטט בכליהם). מקסימום במדינת תל אביב היה ביה"ח מקצה מקום של כבוד לעבריינים אלו, אבל ברוב בתי החולים היו מקצים איזו פינה נידחת. בשביל מה להביא למצב בו יש לנו בעיה גם בב"ב וירושלים?? וכי חילוני כלשהו היה מכניס חמץ ללניאדו?
חוסר ההבנה והרגישות שלנו כלפי אחרים, הפשטות והקלות בה אנחנו כופים על אחרים, היא זו שבעוכרינו. גם אנשים שמקבלים בהבנה ובאהדה את ההימנעות מחמץ, עדיין קשה להם עם החיטוטים בתיקיהם. בשביל מה להעביר את רוב העם מעמדה שהיא בעדנו, לעמדה שהיא נגדנו?? למה ולמי זה מועיל? רק לפוליטיקאים (משני הצדדים!).
צריך לחפש כל דרך למעט ככל הניתן במחלוקות. לקחת בחשבון שרוב מוחלט של העם נוטה למסורתיות ויש לו כבוד לדרך התורה והמסורה ולהזהר שלא לדחוף את העם לידי המשנאים - משני הצדדים.
את החכי"ם והעסקנים שלנו, צריך
להגביל למלחמות האחים שלהם. יעסקו אלו יומם ולילה, כדרכם, בפעלתנות למנוע האחד מהשני הישגים. אבל את
ההתנהלות שלנו, כחברה חרדית, מול הציבור שאינו דתי, צריך להעביר מאינטרסנטים אגואיסטים
אלו, לאנשים שאמונים ויודעים איך להרבות כבוד שמים בעיני הציבור הלא-שומר-עדיין. אגדות
ישראל לפוייליטיקות פנים - ו'ערכים' לכנסת.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.