תורתו של רבי גדלה נדל לחיוב ולשלילה

 

הופנתה תשומת ליבי לפולמוס שהתעורר סביב הרב נאדל. כשהספר "בתורתו של רב גדליה" יצא לאור, נדהמתי מהתוכן והיה קשה לי להאמין שדברים אלה יצאו מפי רב בישראל, שנחשב לאחד מגאוני הדור. אחד מידידיי התקשר לבנו של הרב נאדל, הרה"ג ר' שמואל שליט"א, שאישר שכל הדברים בספר אותנטיים. קראתי בהמשך גם את תגובתו של הרב אברהם אריה הכהן, שהגיב בחריפות נגד דעותיו של הרב נאדל. די התפלאתי על תגובת ה"חרדי בעולמו", שהאשים את הרב הכהן שהמקורות שהביא במכתבו הם שקריים/שגויים. ולא כך הדבר! בדקתי, ואכן המקורות שהביא הרב הכהן אמיתיים, וכל אחד מוזמן לבדוק אותם. 

ה"חרדי בעולמו" טוען שהלכה למשה מסיני זה מושג ספרותי, כלומר שלדעתו הש"ס והרמב"ם קובעים שמי שמכחיש מושג ספרותי נעשה כופר בתורה ואין לו חלק לעולם הבא. נשמע לכם הגיוני? 

ה"חרדי" גם טוען שיש ראשונים שמכנים דברים שהם מדרבנן כהלכה למשה מסיני. יישר כוחו, אבל למה לא הביא ראיה גדולה מזו, שכן המשנה [ביצה י"ב ע"ב] עושה גזרה שוה בדרבנן, והרי ידוע (וכמו שהביא הרב הכהן) שכל גזרה שוה הינה הלכה למשה מסיני! ומסביר רש"י שם וז"ל, לאו דוקא, דכולה מדרבנן גזור, אלא דומיא דגזרה שוה בדרבנן עכ"ל. וכן בשבת י"א סע"א במשנה,"...באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראים וכו'", הרי מדובר בדין דרבנן, שכאן לא חשו חז"ל לשמא יטה ולא אסרו קריאה לאור הנר,ואעפ"כ משתמשת המשנה בלשון באמת אמרו, שכל באמת אמרו הוא הלכה למשה מסיני, וכמו שמפורש בירושלמי שם. וכן מצינו בגמרא בחגיגה דף ג' ע"ב וז"ל... כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית עכ"ל, שאף הוא דין דרבנן כמו שפירש רש"י שם. למותר לומר שיש עוד דוגמאות של גזרה שוה דרבנן, והלכות דרבנן המכונות הלכה למשה מסיני. ומסביר הרא"ש [ריש הלכות מקוואות] שבמקרה כזה עלינו לפרש את הלשון "הלכה למשה מסיני" כלומר דבר ברור כהלכה למשה מסיני ואע"פ שהוא מדרבנן, אבל כמובן שלרוב המושג הלכה למשה מסיני הינו כפשוטו וכמשמעו. ה"חרדי" גם טוען שששת ימי בראשית לא היו ימים כפשוטן אלא תקופות, ולדעתו כל אחד מבין זאת. אבל דא עקא, שהגמרא בחגיגה [י"ב ע"א] חולקת עליו: "ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן, שמים וארץ וכו' וכו' מדת יום ומדת לילה, ומפרש רש"י בד"ה מדת יום ומדת לילה, כ"ד שעות בין שניהם, עכ"ל.

ועכשיו כמה מילים על הופעת הספר "בתורתו של רב גדליה":

בשלהי שנת תשס"ד, זמן קצר לאחר פטירתו של הרב נאדל, הוציא תלמידו הרב יצחק שילת את הספר - אוסף שיעורים של הרב נאדל במשך מספר שנים. הוצאתו של הספר עוררה את רוגזם של גורמים שונים (שנבהלו מהדעות שהוצגו בספר ופחדו שזה יזיק לדמותו). במיוחד נלחמו בספר בני משפחתו של ר' גדליה, הם החתימו מספר רבנים מבני ברק על איסור רכישה וקריאה בספר, ובנוסף החתימו את הרב שילת על התחייבות שלא למכור את הספר בשבע השנים הבאות. הם גם רכשו ממנו את כל העותקים שנותרו. 

מכאן מתבקשת השאלה, שהתשובה עליה כל כך ברורה: למה בדיוק פחדו בני משפחתו של הרב מהפצת הספר, ומה גרם להם למהר ולסלק כל זכר ממנו? מי שיקרא את הספר, חזקה עליו שימצא את התשובה. 

(לדאבון לבם נותר עותק אחד בלבד באינטרנט, אותו לא הצליחו להעלים!)

בברכה,

משה פרידמן