על 'אנחנו' ועל 'הם' (ד)

 

מאת: חרדי בעולמו

 

ניסיתי לשחזר איך הסתעפנו מתוך הדיונים בשתי סדרות המאמרים ('אנחנו מול הם'  חלק א, חלק ב, חלק ג   ו'אמת מול שקר' חלק א חלק ב, חלק ג) לנושא המצווה הבאה בעבירה) והזדעזעתי להבין עד היכן הדברים מגיעים. מומלץ להתרענן שם. ויחזור לתלמודו.

אחרי שהבנו שיותר חשוב לנו לצמצם את טובת 'הם' מאשר להגדיל את טובת 'אנחנו' (מודה שאני אישית עדיין מזועזע מזה. חשבתי שזו סטיה געררית), צריך להעמיק ולהבין שבתוכנו אנו יש כמה וכמה 'אנחנו', כך שמן הסתם אנחנו פגעים בטובת עצמנו, כשהגדרת 'אנחנו' כלשהי שולטת בתודעתנו.

נתחיל בזיהוי 'אנחנו' שונים. אני, יהודי, זכר, ישראלי, אבא, בני ברקי, עו"ד, חרדי, חסידי, גערר, ממשפחת פלצנוביץ', אמיד, קצת סובל מ... וכדו'. בכל זמן נתון פעילה הגדרה אחת יותר משאר ההגדרות וזה משתנה כל הזמן. יכול מישהו להיות 'חרדי' מול חילוני ובעוד דקה הוא יהיה ליטאי מול חבדניק וכעבור דקותיים עשיר מול שאינו וכו'. ההגדרות והרגשות משתנים ומתחלפים כל הזמן.

ישנן הגדרות עצמיות שאנחנו יותר מודעים להן (בד"כ כאלה שמסומנות ע"י לבוש וכדו') ואחרות, שמטבען חמקמקות יותר, ויש שמתחדדות לנו רק בסיטואציות ספציפיות. נניח למשל, שאתה מגדיר עצמך כ'בעל ממון' ואתה במודעות תמידית לזה (או מפני שסביבתך מתייחסת אליך כך כל הזמן, או מחמת צורך נפשי שלך לחוש 'גביר'. אתה ער לזה שהדבר משפיע על סוג הרכב בו אתה מתנייד, על סוג תרבות הפנאי שאתה צורך וכו', אבל פחות סיכוי שתשים לב שאתה פחות 'רואה' את זולתך. שמתי לב לזה לפני כמה ימים, כשרכבי לא הניע. הרמתי את מכסה המנוע, אחזתי בידי את הכבלים וסימנתי למכוניות חולפות על פני ש'הנה הכבלים בידי, רק עצירה של רגע מול המכונית ואתה משוחרר'. עשר דקות חלפו על פני רכבי יוקרה בלבד - ואיש מהם לא עצר. אז עבר פועל פשוט - שעצר מיד. יודגש שחלפו על פני גם רכבים של חרדים - והייתי בטוח שיעצרו כשיראו חרדי. התשובה היא שבאותו רגע הם לא היו 'חרדים' אלא 'עשירים' ואני הייתי בשבילם 'הם' מוחלט. מחקרים הראו שהסיכוי להיעזר בצד הדרך, גבוה יותר מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות יותר. אגב, לא יודע אם בדקו אם הללו מתנדבים לעזור גם לכאלו שנראים להם עשירים ('הם' הפוך).

אני משוכנע שאם קרא אותי כאן עכשיו 'גביר' כלשהו, שהוא מופתע ובטוח שזה הגבירים 'ההם'... אין מי מאיתנו שרואה עצמו כעובר בלב גס על פני יהודי חרדי שזקוק לעזרה-לרגע ואינו מושיט כתף.

עוד אגב מעניין. זה שעצר לי היה ערבי. רוב הסיכויים שאם מוחו לא היה משתלט עליו ומודיעו 'אנחנו' נתקענו כאן, שבכל סיטואציה אחרת הייתי בשבילו 'הם' מוחלט ובלתי נראה. להיות ישר עם עצמי, לא יודע אם אני הייתי עוצר, לו המצב הפוך. כלומר, בטוח שהייתי עוצר, רק שאיני יודע אם לביטחון הזה יש כיסוי בעולם המעשה.

אל תהיו מופתעים-לגמרי. במלחמת העולם הראשונה, נלחמו הגרמנים והצרפתים שנים, במלחמת שוחות אין סופית. המרחק בין שני קווי הביצורים היה לעיתים עשרות מטרים בלבד והחיילים כבר הכירו חלק מחיילי האויב בשמותיהם (כשפריץ צועק לאדולף שיביא לו כבר את הרימונים, אין סיכוי שארתור לא שמע את השמות). בליל ראש השנה דידם הסכימו הצדדים על הפסקת אש 'לכבוד החג'. חיילי הצדדים פרצו מהשוחות בקריאות שמחה ולא רחקו השעות עד שחיילי שני הצדדים השתכרו יחד. למחרת חזרו הצדדים להרוג זה את זה, אבל באותם רגעים היו החיילים משני הצדדים 'חיילים תחת עולם של קצינים' והרגשת ה'אנחנו' הזאת היתה חזקה יותר מאשר כל ה'הם' שהם חוו האחד את השני לפני ואחרי.

תורפם של דברים הוא שפעמים ההגדרה העצמית הפנימית הבלתי מודעת, שוקלת ומכרעת את מעשינו, יותר מכפי שאנחנו מודעים או מוכנים להודות.

הגדרת 'אנחנו' חמקמקה עוד יותר, היא הגדרה ערטילאית של 'מעמד חברתי' ('שקופים' או 'אליטה'). קחו למשל את מינויו של אמיר פרץ ליו"ר התעשיה האווירית. וועדת המינויים מצאה אותו 'לא מתאים לתפקיד' (תשמעו את האנגלית שלו. תבינו) ובכל זאת חברו יחד חברי הממשלה למנותו לתפקיד. (מינויו עומד כרגע למבחן בג"ץ). תחשבו רגע. אמיר פרץ, נבעט החוצה ממפלגתו שלו ולשאר המפלגות וודאי שאין שום עניין מה יעשה המודח פרץ ובכל זאת הם עושים כולם יד אחת כדי למצוא לו משרה מכובדת. למה? כי הם 'אנחנו' של אליטות, כי מחר אולי גם הם יודחו ויהיו תלויים באליטה. כולנו (= כל אזרחי ישראל שאינן נמנים על שכבת-העל הזו) אנחנו 'הם' אחד גדול ומטושטש בשבילם.

תופעת 'אנחנו-האליטה', משמעותית ומשליכה על חיינו כחרדים, יותר מהנראה ממבט ראשון, אבל על כך בפעם אחרת בל"נ.

 

חרדי בעולמו