כל כך הרבה אסונות למה ומדוע? - אולי ההנהגה החרדית הוא האסון של ימינו? ואולי הבחורים חב"דניק ושכיסט שנהרגו בעצרות הם המסר?

כואב לכתוב לדבר ולחשוב על כך, מפני מאיפה שנתחיל זה יכאב. איני זוכר הרבה שנים שכל כך הרבה אסונות יקרו אצלנו החרדים בכל הקהילות ובכל העדות בקצב כזה. אנשים צעירים הולכים לעולמם, ילדים קטנים, לא רק באסונות מן הסוג שראינו השבוע. מי שיספור כמה צעירים מגיל שנה ופחות ועד לאמצע שנות החיים הלכו לעולמם בחדשים האחרונים בלבד, המספר מזעזע. אני משתדל להעלות כמעט בכל יום שמות מההולכים לעולמם מי שנפטרו, בכל מיני סיבות, בשביל לזעזע את הציבור אבל זה לא מזיז לאף אחד, והשאלה היא למה ומדוע? ואולי כאן זו סיבת האסונות. אשתדל לכתוב דברים שאולי יכאבו ואני מבקש סליחה מכל מי שיפגעו

גדלתי על האמונה שיהודי חייב להרגיש את הכאב של היהודי האחר. אנו יכולים לחיות באידיאות אחרות ולחלוק זה על זה עד כדי קצוות. אבל כאשר מדובר בשמחה ובאסון, מזיזים הכל הצידה חשים את כאבו של השני, וכאשר שומעים על אסונות של ילדים קטנים ואנשים צעירים שהולכים לעולמם מכל מיני סיבות כולל מי שהיו חולים שנים, זה נותן לך צביטה בלב אתה חש בכאב, כך אתה יודע כי אתה יהודי באמת. מי שאינו חש בכאבו של האחר, גם אם הוא שונא שלך, חייב בדיקה אם עדיין נשאר בו מן היהודי

חי אני את העולם החרדי, ובמשך שנים כאבתי וזעקתי על המציאות שישנן קהילות שכאשר קורה אסון השאלה הראשונה ששואלים מאיזה קהילה הוא, ולדוגמא, שמעתי זאת מהם הרבה פעמים, כאשר סאטמארי שומע כי מדובר במי שאינו סאטמארי הוא אומר 'אבי נישט ביי אידן', זה לא קרה בקהילתנו זה לא צריך להזיז לי

ואם חשבתם שזה הכל, כאשר 'מתנגד' שומע שמת 'חסיד' לא רק שזה לא מזיז לו הוא גם שמח, וכאשר סאטמארי שומע כי חסיד או לדוגמא רבי מקלויזנבורג הלך לעולמו, זה לא מזיז לו הוא ימשיך לשמוח במסיבה שהוא עורך לאנשיו ואף לא ילך להלווייתו למרות שמדובר בבן משפחה, וכבר היה לעולמים למי שזוכרים מה קרה כאשר הרבי מקלויזנבורג הלך לעולמו ומי היה בארץ אז והמשיך לרקוד

קורה משהו נורא בציבור החרדי, שלא חשים עוד את השני, וישנם מי ששמחים כאשר הם שומעים כי פלוני או אלמוני הנמנה על קהילה שאינו אוהב מת, וכאשר שומעים על אסונות זה נותן להם הרגשה טובה ואומר טוב מאוד מגיע להם. חלילה לומר זאת על כולם, ישנם עדיין יהודים כאשר הם שומעים על אסון או צרות אצל אחרים שירגישו את כאבם, אבל קורה כאן משהו אחר ומזעזע ממש, לא נשמע את גדולי התורה ומנהיגי הקהילות זועקים מרה על המצב הזה שה'ואהבת לרעך כמוך' לא קיים עוד, מעדיפים את החסידה הטריפה מפני שהיא עושה חסד עם חברותיה, משתתפים בכאב עם מי שקרוב לי ולא עוד מפני שהוא יהודי

אני מאמין, כי כל הצרות הבאות עלינו, גזירות קשות ואחרות הוא רק בשל המצב הזה. אם אנו לא כואבים את כאבו של האחר הקב"ה הביא עלינו גזירה קשה שכולנו נחוש בה ואף אחד לא יוכל להתחמק ממנה, בשביל לעורר אותנו לענין הזה. מוצאים אנו מגידים ודרשנים שלא יזכירו שמות של גדולי ישראל בשל שנאתם אליהם רק מפני שהם אוהדי רבנים שהיו נגדם אידיאולוגית. נשמע כל כך הרבה אבסורדים, כואבים את הכאב של זה ולא את של האחר רק ומפני שפוליטית קהילתית ואחרת זה לא מסתדר להם. ואין אנו עוסקים כאן במי שאינם שומרי מצוות שגם הם אם מדובר ביהודים חייבים לרחם עליהם. ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, אבל נזיז את אלו רגע הצידה, האם מאמינים אנו שכולם כל החרדים חוטאים? בעיני החרדים האחרים מי שאינם נמנים על קהילתם שיטתם או השקפתם, או מפני שהם מתפללים בנוסחאות אחרים, במצב טוב יאמרו עליהם כי הם קרובים ליהדות

ממתין אני לראות איזו זעקה תקום בעיתונות החרדית ובדרשות גדולי ישראל על כל כך הרבה אסונות שקרו רק בחדשים האחרונים, אין כמעט יום שלא שמעו על פעוט או בחור ואברך שהלכו לעולמם, כל כך הרבה יתומים התרבו רק בתקופה האחרונה, האם זה מזיז למישהו, או שזה עסק טוב לנוכלים שמקימים קרנות ועושים הרבה כסף לכיסם שזה נושא בפני עצמו

הפכנו לחמולות וקבוצות קהילות שגדלו והתפתחו ולא מחפשים עוד כל קשר עם אחרים. בעבר בשל המספר הקטן היו זקוקים אחד לשני. היום כולם כמעט גדלו והתרבו ויכולים לנהל את חייהם לבד, וזה יצר מצב שלא חשים עוד בכאב של האחר, ועל כולם לא שמחים עוד עם האחר, ובמקום לקיים את ה'ואהבת לרעך כמוך' הפכנו להיות 'חסידות' בכל מקום שזו טריפה ממש

כאשר צרות באות חייבים לבדוק בדייני ישראל והכוונה למנהיגות, שם המצב קשה וחולה. ראו מה קורה. בכל מקום מחלוקת ושנאה קשה, אלו נגד אלו. כבר הרבה שנים שאלו לא אוהבים את אלו, אבל עתה המצב הפך להיות קשה יותר, הכל מתפורר, ליהדות החרדית אין הנהגה, מפני שלא מאפשרים זאת. לכל מפלגה וקהילה יש מנהיג משלה הקובע לקהילתו ואינו מחייב את האחר, אין עוד שולחן אחד של הגדולים מכל המקומות שיחייב את הציבור כולו, אנו אוכלים אחד את השני, לא רק בתחרות קהילתית כפי שקורה בכמה קהילות, היום זה הפך לפוליטי. אם הרבי שלי אומר כך זה מחייב את האחרים ואם רבי אחר אומר לחסיד שלו לעשות אחרת, אז קוראים למלחמה עליהם רק מפני שבעיני החרדי של ימינו חוצפה היא שלרבי ולראש הישיבה האחר דעתם שונה

לשם כך הקימו בקטוביץ את אגודת ישראל על מנת ששם יישבו חסידים ומתנגדים ויכריעו יחד, אבל התפלגו והיום יש גם סמכות ספרדית שגם שם הכל שבור והרוס כל אחד מהם דעתו אחרת, כל אלו מביאים חורבן על הכלל כולו

בנוסף לכל אלו בשל המצב הזה ובעיקר התחרות הגענו עד לכדי עבודה זרה ממש, כל אחד מאמין ברבו כי הוא סגנו של אלוקים ואחרים מאמינים שרבם הוא האלוקים. שימו לב כמה זמן משקיעים באמונה ברבי ובראש ישיבה וכמה בהקב"ה שזו בעיה בפני עצמה. כאשר אדם נקלע לצרה הוא פונה לרבי ולראש ישיבה הרבה לפני שהוא פונה להקב"ה ואומר לו כי אני מאמין רק בך ולא באף אחד אחר ולא אלך לבקש מאף אחד עזרה רק ממך, האם רואים זאת עוד? נכון שבעבר גם פנו לרבי'ס ורבנים, אבל בשביל עצות וזכויות ולא חלילה להאמין בהם כפי שמאמינים בימינו שהם יביאו את הישועה, במיוחד בכמה מקומות ששם העבודה זרה זועקת

לא נשמע מן הרבי'ס וראשי הישיבות מכריזים כי יש להאמין אך ורק בה' ולא בהם, ולא נשמע אף אחד מהרבי'ס והראשי ישיבות הזועקים ומתחננים לחסידים להתייחס בכבוד לאחרים ולהרגיש את כאבו של האחר, ולא רק בבין אדם לחבירו, הרבה יותר לכאוב את הכאב של היהודי בפינה האחרת של העולם גם ולמרות שהוא לא מכיר אותו. התפיסה של רבים מאיתנו אינו מה טוב ליהודים בכלל, אלא מה שטוב למפלגה ל'שיטה' ל'השקפה' ולא לכלל גם ולמרות שהשקפתם שונה. אלו שוכחים שהשקפת בית שמאי הייתה שונה משל 'בית הלל' וככה אצל עוד כל כך הרבה אחרים, והתחתנו אלו עם אלו וחלילה שיאמרו מילה רעה אחד על השני, וחשו בכאב של כל יהודי. וכאשר היו מי שלא נהגו כבוד ראו איזה אסון הביא הקב"ה על תלמידי רבי עקיבא

נקלענו למצב כל כך קשה. מצד אחד אסונות נוראים של ילדים פעוטים ופעוטות, מחלות קשות אנשים צעירים הולכים מן העולם, וגזירה קשה ונוראה של חוק גיוס לצבא מחלן, והשאלה היא למה ומדוע? האם מי מאתנו עשה לעצמו חשבון נפש? ישנם מי שלצערנו מאמינים כי מפני שלא הכו מספיק את השני לכן אנו נענשים, האם שמענו רבנים ומגידים זועקים כי יש לתקן את גישתנו לכל יהודי ולכל מצב, וכי חייבים לאחד את היהודים שומרי המצוות לפחות, כולם יחד, וככה הקב"ה ישלח לנו ישועה

שימו לב למה שזועק לשמים. ראשי הישיבות וכמה קהילות התאחדו ליום תפילה, הגיעו אלפים רבים ובחור צעיר התאבד לעיני כולם. לפני כמה שבועות 'העדה החרדית' ארגנה עצרת וגם שם נהרג בחור צעיר על ידי אוטובוס, אין כל ספק שהקב"ה שולח לנו איזהו מסר לאחר התפילות שלנו, כי משהו גורם שלא מתקנים את החטא. שימו לב למשהו מדהים שקרה כאן, בעצרת הגדולה נהרג בחור חב"דניק, בעצרת השניה נהרג בחור שכיסט קיצוני מאנשי המחבלים, שני הקצוות בעולם החרדי, אולי יש כאן איזשהו מסר?

אין לי מינימום של ספק שהקב"ה שלח לנו מסרים ואנו לא קוראים את הדברים בצורה נכונה, כאן החורבן שלנו. הגדולים של ימינו חוששים לעסוק במה שחייבים לעסוק. כל עוד שנילחם זה בזה חורבן יבא על היהדות החרדית. ואם מבקשים אנו לעצור בעד הגזירות ולהתגבר על כל הצרות, חייבים לומר דברים שכואבים נורא אבל אין ברירה, גם כאשר מישהו חולה ועובר טיפול קשה כואב מאוד אבל רק ככה חוזרים להיות בריאים

כותב אני שורות אלו בדם ליבי, אני חושש להמשיך ועוצר כאן, בתקוה כי ימצאו מי אשר יעשו חושבים ויחפשו את הדרך איך להציל את העתיד החרדי על ידי תיקון עיקר העיקרים של 'ואהבת לרעך כמוך' שזה עיקרה של תורה, ושנפסיק להיות 'חסידות' שזה טריפה שבטריפה, למרות שיש לה את כל הסימנים הכשרים. אבל רק מפני שהיא עושה חסד עם חברותיה כאן החורבן הגדול. הגיע הזמן שלא עוד כל קהילה לעצמה, מי שלא חי את חייו של האחר אלא רק את של בני קהילתו הוא טריפה, את זה קבעה התורה ולא כותב שורות אלו

במקום לחפש מי אשם, בואו קודם ולפני הכל נכה על כפינו שלנו. משה רבנו שאל את הקב"ה רק בשאלה השניה מי אתה, ואת זה הוא עשה רק לאחר שקודם ולפני הכל הוא שאל מי אני. כל אחד מאיתנו שנותן יד למצב החיים החרדים בימינו, אשם במצב הזה, ומי שלא קולט זאת מסכן

חיים  שאולזון