מאת: חרדי בעולמו
אחד הקשיים הגדולים בכתיבה על נושא האמת והשקר, נובעת מהבדלי שפה. אנחנו רגילים לקרוא לאמת עובדתית - אמת ולשקר עובדתי - שקר. כלומר, מי ש'משנה בדיבורו' מהאמת ואומר דברים שלא היו כאילו היו, או מכחש דברים שהיו וטוען שלא היו, נחשב בעינינו כדובר שקרים. באופן נורמלי, אפילו לא היה על דעתו של מישהו שניתן לומר היפך המציאות ולהיקרא 'דובר אמת'.
אלא, יש גדולי עולם שראו את המושגים אמת ושקר, בעיניים אחרות. גם בין מו"ר ישנם בולטים בנושא. לא מיבעיא בעל המכתב מאליהו ששפתיו ברור מללו "אמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסיטרא אחרא" (מ"מ ח"א 94), גם מו"ר הרב וולבה חיזק דעה זו משתי ראיות מהש"ס ("עלי שור", ח"ב תקלד). ואני עפר רימה ותולעה מול גדלותם. אכן לגבי מו"ר הרב וולבה מצפוני נוקפני מדוע לא התווכחתי לפניו בזה, אבל את הנעשה אין להשיב. אגב, כל מי שהכירו ידע שאינו משנה בדבריו אפילו כמלוא נימה (כמו יקה).
אם נקח את הכחשת הגדרת האמת כפי שהמקובל בשפתנו היומיומית ונצרף אותה לאין ספור היתרים (שנמנו כאן) נמצא שכמעט אין עניין להתאמת הדיבורים לעובדות. אדרבא, פעמים שהיצמדות לאמת העובדתית, תחשב 'שקר'.
סליחה שאשתמש שוב בכת של הגעררס כדי
להדגים ששקרי 'המודיע' (כמייצגים את הקו החרדי הממוסד) ועזות מצחם המתמדת בהתכחשות
למציאות (קהילת ראש הישיבה רודפת אותם. אינם עוסקים בטרור ובחטיפות והפללת מי
שאינו נשא חן בעיניהם עד כדי להושיבם במרמה בבתי הכלא הירודים בעולם וכדו'), כל זה
נעשה כמובן בשם התורה וקב"ה ( = האדמו"ר שליט"א) וכל דבריהם אמת
כתורת משה. אני מביא אותם כאן לא בשביל לנגחם שוב (אם כי זו מצווה רבה כשלעצמה,
למען פקוח עיני עיוורים העלולים ללכת בדרכיהם הנלוזות), אלא כדי להדגים ולהמחיש את
הבעייתיות של הגדרת אמת לפי תוצאה רצויה.
הדבר מסביר גם את ההיסטוריוגרפיה החרדית המורגלת ואת הצנזורה הנוהגת בכל מקום ובכל זמן - גם בכתבי האחרונים.
הדברים מגיעים לידי כך שכמעט אין נ"מ
אם 'המודיע' (כשם גנרי) יכתוב הן או לאו, משום שצריך לידע לאן הם חותרים ולהשוות
אמירתם לתוצאה הרצויה על ידם.
במצב כזה, דבר שפתיים רק למחסור. כל דיבור של 'איש אמת' מאסכולה זו, שוות ערך להבטחות פוליטיקאי ערב בחירות.
גם בנושא השידוכים. יש חוגים שנוהג אצלם היתר גמור לשקר. הדברים ידועים עד ש'שדכן' משמעו בחוגים אלו, כמי שמטייח ומשקר (דומה למשמעות 'פוליטיקאי' בחוגים אחדים). מו"ר הרב וולבה לא אחז מדעה זו והורה לומר אמת - מה שמרמז שדוברי השקר בתחום השידוכים אינו מחמת התפיסה האידאית של אמת ושקר, אלא ממקור אחר (ועדיף שלא להבין מהיכן).
צריך להיות מודעים להבדלי השקפה אלו, משום שהתשובה מתקבלת באוזני השומע ולא לפי מושגי העונה. זה עשרות שנים שיש לי עג"נ על שציערתי ופגעתי בבחור ישיבה יקר ומעשה שהיה כך היה. בזמנו 'הסתובב סביבי' בחור ישיבה יקר מאוד. לא היה מתלמידי, אלא חבר שלהם והיה מזדנב אחריהם ואי פה אי שם היה שומע אותי. באחד הימים התקשרו אלי ושאלו 'לברר שידוך' לבחור הזה. לתומי, עניתי שאיני מכיר אותו. 'אבל הוא נתן את שמך כמי שאצלו אפשר לברר??' תמהו השואלים, עניתי שוב שאכן מכירו בשטחיות, אבל לא ברמה שאני יכול לענות משהו על טיבו. לימים סיפר לי אותו אברך (כיום ר"מ נכבד מאוד) שהשידוך כמעט התפוצץ על הרקע הזה. השומעים היו בטוחים שבתשובתי הבעתי דעה שלילית עליו ולא העלו על דעתם שטמבל-של-אמת אני (וגם לא יכלו לנחש שטרם הורגלתי להתעניינות בדעתי לשידוכים).
הערותיים לסיום.
א. גם לשיטתי אין מהנכון לומר האמת העובדתית בכל מקום ובכל זמן. איני טוען ששקר הוא אמת כאשר הוא משרת את הטוב הנרצה, אלא שיש משקלים לדברים ולעיתים האמת היא שנכון לשקר. אם נשתמש בדוגמת המכתב מאליהו, כאשר רוצח רודף להרוג, מצווה לשקר לו כדי למנוע הרצח. זו לא האמת, אבל זה הדבר הנכון לעשותו.
ב. אין חובה לומר תמיד את כל האמת. למשל. אחד מגדולי ישראל היה בנו של גר צדק. הדבר לא מוזכר בשום מקום (גם לא בסקירות של מיזרוחניקעס על הגדולים) ואיני טוען שחייבים לומר זאת. גם אני מעלים שמו עכשיו.
אלא שעצם העלמה זו מעידה על שפלותנו ולא על צדקותנו. לו יהודים-של-תורה היינו, אזי היינו מקלסים אותו ואת משפחתו. חז"ל לא הסתירו את מוצאם של שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא, אונקלוס, רמבה"נ וכו'. הבושה היא שלנו, שבמקום להתגאות ולשמוח בגר הצדק הזה, שהעמיד כ"כ הרבה תורה ובמקום לשמוח בתורתנו הקדושה שבתוך דור אחד יכול בן הגרים להיות אחד מגדולי ישראל, אנחנו מחביאים זאת, כאילו היה ספרדי ר"ל...
זו בושתנו ועל זה כלימתי.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.