על 'אנחנו' ועל 'הם' (ג)

 

מאת: חרדי בעולמו

 

בעקרון, התפיסה של 'אנחנו' ו'הם' מוכרת מכבר. הרמב"ם ז"ל כתב שהאדם הינו יצור מדיני, כלומר מושפע מסביבתו החברתית. מנגד, החלוקה ל'אנחנו' ו'הם' מאפשרת ליהודי לגור בסביבה גויית/חילונית, מבלי להיות מושפע מהסביבה, משום שהם 'הם'.

כשאנחנו כאן, איש על מחנהו ואיש על דגלו, המריבות בינינו מרקיעות שחקים ואם גערר, ספינקר או גרעפסר אתה, תחוש לגמרי 'הם' על חלקים בציבור החרדי ואם גם יר"ש אתה, אולי תקיים בהם גם מצוות וביערת הרע מקרבך, כמסת ידך הרחבה.

ההרגשה של 'אנחנו' מול 'הם', מוכרת לכל, אבל לא כולם מבינים עד כמה עמוקה ומשפיעה העובדה הזו. מי שהזדמן למקום נידח בחו"ל ופגש שם חרדי, יכול להבין עד כמה משמעותי ה'אנחנו' הזה. גם ליטאי שרוף, כשמגיע לקצווי עולם ופוגש שם בחבדניק המקומי, מתרחב ליבו עד ששוכח אחד מעיקרי יהדותו-הליטאית (לשנוא ולבוז ל'נוצרים החדשים' הללו) והוא מרגיש אחווה, פעמים בניגוד לרצונו. רואים גם שבחו"ל, בקהילות לא גדולות, אין הפרש ומחלוקות בין חלקי הקהילה שאילו היו עולים לישראל, היו מריבים-עד-דם האחד עם משנהו.

השיוך של פרטים לקבוצות הנה פעולה מוחית בלתי נשלטת. הבעיה היא שהזיהוי של עצמנו כחלק מקבוצה, הופך להיות משמעותי בהגדרת העצמי, עד כדי שאנשים מוותרים על האינטרסים הבסיסיים של 'אני', כדי לקדם את האינטרסים של 'אנחנו'. דוגמה לכך היא, כשרופא ערבי משליך לפח את כל שנות השקעתו ואת כל עתידו, כדי לרצוח מישהו מהחמולה האחרת, עליה הוקבע דין 'נקמת דם'. במבט שטחי, היינו מבקשים לפוטרו מן הדין, כזקוק לאישפוז. אבל הוא בס"ה העדיף את הזהות הקבוצתית שלו, על פני הזהות האישית. גם אנחנו כך, אלא שאיננו משימים על לב לאבחן שהאינטרס הקבוצתי שולט על כל מהותנו.

נראה שהסתגרות בתוך קבוצת 'אנחנו' והפלית הקבוצה אחרת, הנה תופעה אנושית עמוקה ונרחבת. מחקרים גילו שאנשים שקובצו רנדומלית לחלוטין, הפכו באחת להיות 'אנחנו' מול הקבוצה האחרת. חברי קבוצת 'אנחנו' יחושו קרבה לחברי קבוצתם ועליונות מול 'הם'. עוד התברר שלא זו בלבד שהמשתתפים בחרו לתת יותר נקודות לחברי הקבוצה שלהם, אלא שכאשר היתה להם ברירה — לתת הרבה לקבוצה שלהם וקצת פחות לקבוצה האחרת או לתת מעט לקבוצה שלהם והרבה פחות לקבוצה האחרת — הם העדיפו את האפשרות השנייה, כלומר הסתפקו ברווח קטן לקבוצה שלהם והעיקר שהקבוצה האחרת תפסיד בגדול. כלומר, שטובת הקבוצה שלהם היתה חשובה פחות מהרצון להכשיל את הקבוצה האחרת.

נשמע נורא ואיום (וזה אכן כך) אבל נראה שיותר חשוב לנו 'לדפוק' את 'הם' מאשר לדאוג לטובת 'אנחנו'. מוכר למישהו ?

בניסוי מפורסם ('ניסוי הכלא של סטנפורד') הוכנסו סטודנטים ל'מבנה כלא', שם חולקו (אקראית!) לקבוצת 'סוהרים' ולקבוצת 'אסירים' והתבקשו לשחק 'משחק כלא'. לדאבון הלב, האכזריות שגילו 'הסוהרים' כלפי 'האסירים' היתה כה קשה, עד שהחוקרים נאלצו לעצור את הניסוי באמצעו. כלומר, שגם כאשר השיוך לקבוצה ידוע ומודע שהוא רק לצורך משחק/ניסוי, עדיין אפקט ההזדהות עם הקבוצה, חזק עד כדי השלכות חמורות על רמת המוסריות של אנשים נורמטיביים.

ניסוי אחר המוכר בשמו 'ניסוי הציות' הוכיח שאנשים נורמטיביים מסוגלים לבצע מעשים אכזריים מאוד, אם ההוראה לביצועם נעשית ע"י מי שהוכר על ידם כ'סמכות'. לנבדקים שהגיעו לניסוי נאמר שהוא נועד לחקור את השפעות הענישה על תהליכי למידה. כל משתתף לוהק לתפקיד 'המורה' שמוטל עליו לתת שוק חשמלי (ברמה שנקבעה על ידי סיבוב כפתור במכשיר ייעודי) ל'תלמיד' שישב בחדר אחר, בכל פעם שהאחרון עשה טעות במשימת הלמידה. הנבדקים לוו על ידי 'מנהל הניסוי' (לבוש חלוק רופאים), שהורה להם להגביר יותר ויותר את רמת השוק החשמלי ככל שהתלמיד המשיך לטעות בתשובותיו - גם כשהלה נאנק, צעק או התחנן להפסיק את הניסוי. לאמיתו של דבר, המכשיר לא באמת ייצר שוק חשמלי והתלמיד בחדר השני היה "שתול" מטעם הניסוי ותגובותיו היו מזויפות, אך המשתתף "המורה" לא ידע זאת. התוצאה: כשני שלישים מהנבדקים נענו לדרישת מנהל הניסוי, הלכו עד הסוף וכיוונו את המכשיר לרמה הגבוהה בסקאלה שסומנה בסימן אזהרה, כלומר היו מוכנים לחשמל את 'התלמיד' עד סכנת חיים.

אני מביא את המחקרים הללו בסמיכות, משום שבין החוקרים קיימת מחלוקת באיזו מידה ההתנהגויות הלא מוסריות הנ"ל נובעות מכניעה לסמכות ובאיזו מידה הן נובעות מהזדהות עם קבוצת 'אנחנו' העילית ('סוהרים' 'מורים'). יש פנים מראות לכאן ולכאן ואכמ"ל.

מ"מ ברור ומוסכם על כולם שכאשר מצטרפות שתי ההטיות (ההשתייכות והסמכות) בן אנוש עלול לעשות כל רע. לא נעים להעיר, אבל יש חוקרים שטענו שאייכמן שר"י היה 'אנוס עפ"י הדיבור' וכיום לא ניתן היה לשופטו כלל.

הבהרה: מי שעורך השוואה בין הנאמר לעיל לאקטואליה כלשהי, עושה על דעת עצמו.

והוא רחום יכפר עוון

 

חרדי בעולמו