עשו אונס כרצון

 

מאת: חרדי בעולמו

 

נוח ונעים לנו לחשוב שבעלי בחירה חופשית אנחנו והדבר גם מחויב בדעת, שאל"כ מה מקום למתן שכר ועונש (ובאמת פליאני מקדם, הכיצד לא פירש הרמב"ם ז"ל את 'חופש הבחירה' כאחד מהעיקרים). מ"מ צ"ע מה מידת הבחירה שיש לנו, כאשר אנחנו שבויים בקבוצה חברתית ויודעים שאם חלילה נפרוש מהדרך, נשלם מחיר כואב מאוד. הגעררס הדגימו לנו עד היכן הדברים עלולים להגיע, אבל כל מי שמצוי בתחום מכיר את המצב שאנחנו (הרבנים) מתגייסים והופכים עולמות כדי להוציא ילדים מתחת יד אבותיהם/אימותיהם שפרשו מן הדרך.

מתחם האונס אינו מתבטא רק כאשר כופתים מישהו ומכריחים אותו במכות. אתן כאן דוגמאות של מצבים שלכאורה אינו אונס, אבל כל ישר לב ידע שאכן אונס הוא.

בקרקסים (היו) משתמשים בפילים לצורך הצגות. הבעיה היא איך אתה שומר את הפיל שלא יברח, כשאין עליו שמירה? הפתרון שנמצא היה פשוט. בהיותו פילפילון קטן היו קושרים את רגלו ליתד הנעוץ בקרקע. כוחו של הפילפילון לא עמד לו נגד יתד זו והוא הסיק שאין לו אפשרות להשתחרר. מיני אז ועד זקנתו, הוחזק הפיל (שכבר בכוחו לעקור את היתד בקלות) כשהוא 'קשור למקומו' בעזרת אותו יתדון.

לענייננו. האם הפיל אנוס להישאר במקומו, או שהוא חופשי ומשוחרר לילך לדרכו? פורמלית, הוא משוחרר. מעשית, הוא שבוי.

דוגמא אחרת. באנגליה נתפס נוכל חלק-לשון שהצליח לשכנע אנשים (בעיקר נשים, אבל לא רק) שהוא סוכן חשאי ושהם נמצאים תחת מעקב ונרדפים על חייהם ע"י המחתרת האירית. תפקידו כסוכן, הסביר להם, הוא להיצמד אליהם ולהציל את חייהם והם חייבים להישמע להוראותיו. הוא מקבל פקודות מהפיקוד הבריטי העליון. החוק ופחד המוות הביא אותן להישמע לכל הוראותיו.

במשך שנים, מצץ הנוכל מיליונים מקורבנותיו ('השתתפותם בעלות הגנת חייהם'). גם זוג שהנוכל התיר להם לחזור לחייהם הקודמים ולגור בחווה המשפחתית, המשיכו לשלם לו הון עתק, כדי שימשיך לסכל את פעולות המחתרת האירית (שמזמן כבר איננה. לטענתו, הצוותים שנועדו לרדוף אחריו ואחרי בני חסותו, ממשיכים לפעול - כך בכל אופן מעדכנים מהמפקדה העליונה).

אחרי נפתולי דברים, נתפס הנוכל ע"י משטרת בריטניה והועמד לדין בגין חטיפות, ניצול, וסחיטה באיומים. התביעה הבריטית שמה את כל משקלה על סעיף החטיפות, כי רצו להבטיח שיקבל מאסר עולם. בית המשפט התחתון אכן האשים אותו בחטיפות וגזר את דינו למאסר עולם. אלא שבבוא הדיון לערכאות הערעור טען הנוכל שהאנשים נתנו לו כסף מרצונם החופשי. 'מה מקום לדון אותי כחוטף, כאשר הדלת פתוחה והם יכולים בכל עת לצאת וללכת?' טענה זו התקבלה ע"י ביהמ"ש שהכריע שהנחטפים לא נחטפו פיזית, אלא רצו בכך (מתוך טעות, אבל הדיון אינו על טעויות והטעיות). משכך, שוחרר הנוכל (וחזר לסורו, כמובן).

נעבור לחשיבה עצמאית. האם לדעתך הנחטפת היתה בעלת חופש בחירה או שאנוסה גמורה היתה?

דוגמה נוספת, קרובה וכואבת. בלומדנו בסוגיות ע"ז, טענתי לחברותתי בר האוריון שיש מצב שאדם פועל מרצונו - ועדיין אנוס גמור הוא. בתוך הדוגמאות, הבאתי לו את דוגמת בתו שנישאה לא מכבר לצורב צעיר. המצווה שעשו, שאלתי, נעשתה מרצון או מאונס? וודאי מרצון, ענה החברותא. שאלתי אותו: היעלה על דעתך שבתך היתה מסכימה שיעשה לה כן, לולי שכנעו אותה שכן הדין ושיש איסור להשהות המצווה וכהנה הבלים?? הרי צדקת זו לא ידעה ולא הבינה בכלל מה נעשה בה ורק מילאה הוראות. הוסבר לה שזו חובתה ואין להרהר. אבל אם בחירה היתה בידה, ברור שהיתה מסרבת. החברותא, שראש ישיבה ומנהיג קהל הוא, נבהל מהדברים והלך לשאול את זוגתו האם אכן אנוסה היתה בזמנו. תשובתה הכנה היתה 'בוודאי שכן, אלא ש.. וכו''. לשמחתי (ולשמחת הבנות הנישאות לתלמידיו) הוא הנהיג מאז שאצלם מכינים אחרת לחתונה (וידוע לי על מקרה קיצון, שלקח שלשה חדשים עד שזכו לקיים המצווה בדרך אנושית). עד כמה שידוע לי ברוב המקומות עדיין מקיימים את מצוות אונס זו. אגב, בהרבה מהמקרים גם הבחור חשוב אונס והמטפלים בתחום יודעים שיש בעיות שנגרמות מכך שהדברים בלחץ ובאונס. נראה שבימינו צריך לגרוס ''כל המשיא בתו לבחור ישיבה (שלא מתלמידי הנ"ל) ככופתה ומניחה לפני ארי''. ר"ל.

כללו של דבר, ייתכן שאדם יעשה מעשה מרצון, ועדיין אנוס גמור הוא. הבאתי כאן עדות על בחור יקר שהגיע עד שערי מוות, כי טעה לחשוב שהוא חוטא מרצון, בזמן שהיה אנוס גמור. ע"ש.

יוער שנושא המצווה מרצון/מאונס נוגע גם לנשואות. בפשטות, בעסקת החבילה של הנישואין כלולה גם הסכמה מראש לכל שירצה (וכפי שענה לה רבי לאישה המתלוננת 'בתי, התורה התירתך ומה אעשה לך?' ע"ש) והמסרבת קרויה 'מורדת' ומשולחת בלא כתובה. אלא שהראשונים התעצמו בזה מאוד, ומתלבטני בזה אם לייחד לזה כתיבה, או להשכיל בעת ההיא.

 

חרדי בעולמו