מאת: חרדי בעולמו
אנחנו אוהבים/רגילים לומר לעצמנו שאנשי אמת אנחנו. כמעט לא תמצא במחזותינו מי שיודה שהוא רגיל בשקר. עד כדי כך שיש תמהים בליבם על אומרם ז"ל שהאדם כולו שקרים.
גם אני, בכתיבתי כאן, מציג פנים של רודף אמת מושלם וכאילו אך אמת דברי. אז יורשה לי להסיר את המסווה מעל פני. ראשית, לקחתי לעצמי חופש ספרותי שבמסגרתו אני מיפה קצת את הדברים ולא תמיד מדקדק עד דק עם האמת. פעמים אעשה זאת כדי להוסיף מסווה על מסווה לזהותי (ואפ"ה קורא חרוץ מצא דרך להגיע אלי) ופעמים לטובת שטף הסיפור. וכי מה איכפת לו לקורא אם איתי היה המעשה או עם אחי, כדוגמה?
מעבר לזה יש גם שקרים שאני משקר לטובת העניין. למשל. כתבתי כאן כו"כ פעמים שהתורה קראה לאנסים 'רוצחים'. שהרי כתבה 'כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה'. טוב, האמת היא שזה ממש לא ככה. התורה בכלל לא דנה כאן על דיני אונס. אלא על דיני עריות. בזה יש פרט-דין, שאם היא אנוסה, אינה נהרגת כמותו ('אונס רחמנא פטריה'). על בלעדיות אשמת הגבר מביאה התורה את משל הרצח. הרוצח הוא הפעיל, הנרצח הוא הסביל ('אין מושיע לה'), זה כל המשל. לנערה אין 'אשם תורם' שהרי מחוץ לעיר נאנסה. כי אם בעיר נאנסה, הרי שגם היא שותפה לפשע*. באונס מי שאינה מאורסת, אין בכלל נידון של 'כרוצח', אלא רק תשלום קנס וחיוב לשאתה לאשה. אין כאן שום דמיון לרוצח! (וגם הקנס הוא רק בגדולה מבת שלש, כי בפחותה משלש אפי' קנס אין כאן - כי הוא 'כנותן אצבע בעין').
ולמה אני משקר לכם בזה? משתי סיבות. האחת: משום שהנושא כה חשוב בעיני עד ששווה 'להתלכלך בשקר' בשבילו (מה גם שגם אתם רוצים שאשקר לכם בזה) והשניה: משום שכל הרבנים עושים זאת (ואיני מאמין שאני חכם או מלומד מהם. מה גם שהדברים פשוטים עד שאין צורך להיות חכם או מלומד כדי לדעתם). כלומר, שבמצב של שקר-מוסכם, או של שקר שכולם משקרים אותו, קל לי יותר לשקר. נקודות אלו שווה לחרוט בזכרון.
האם אני חריג בכך? האם אני משקר רק כאשר אני 'בתפקיד'? בעצם, מתי איני בתפקיד? או שאני 'אבא' או 'כיבוד אב' או 'כבוד הבריות' או 'צער הבריות' או כדומה תירוצים אין ספור.
מודה שהרבה משנותי הייתי בעמדה שחייבה אותי לשקר. 'חייבה' במובן שחשבתי שאני מְצֻוֶּה לומר לאנשים כך וכך (וכתיבתי כאן היא חלק מחזרתי בתשובה). לכן, איני מלמד חובה על מי שממשיך לשקר, כפי שרגיל ומורגל ומלומד ומולמד בכך.
האם אתה משקר? מתי שיקרת לאחרונה? מה מידת
השכיחות של שקריך? האם אתה יכול להמשיך ולהתפרנס, אם תחליט שלא לשקר כלל
מכאן ולהבא?
דבר אחד ברור. אם אתה חושב שאינך משקר כלל, אתה כנראה משקר הרבה יותר מהרגיל. בראש ובראשונה - לעצמך.
מעניין לבדוק האם אנחנו, החרדים, משקרים פחות או יותר מלא חרדים והאם יש הפרש בין שקרי חרדים, דתיים, חילונים, גויים. מניח שחוקרים אקדמיים לא ימצאו הבדל, אבל אין לי בטחון בכך. הבאתי כאן את תשובתו של הרב פינקוס לשואל אותו האם מותר לשקר לעיריה כדי לקבל הנחה בארנונה (גגל כאן). צדק הרב פינקוס באומרו שהופקר אצלנו השקר, כי תמיד זה לתועלת ולטובת התורה (הרי כל כסף שנשאר אצלנו זה לצרכים של ת"ת או מצוות, לא כך?).
אם אתה בוחר לחשוב שאינך משקר, או שאנ"שינו אינם משקרים, אניח שזה משרת אותך במאמציך להיות טוב יותר ואכבד את בחירתך.
למי שמבין שהאדם הוא 'כולו שקרים' (כפי שהורונו חז"ל) אקל במידת מה בהפניה למקורותינו (מחז"ל ועד לרב זילברשטיין) המאפשרים לשקר 'במקרים מיוחדים'. כדלהלן:
* בעקרון, מותר (וי"מ שמצווה) לשקר מפני השלום. כלומר, בכל מצב בו יווצר מתח בין שניים (כולל אותך, כמובן).
מותר לשקר כדי:
1. שלא יתבייש/יצטער חברו
2. שלא יוזק חברו
3. שאחרים ישמעו לקולו לעשות הטוב
4. שלא אתבייש, וכדי שלא אפסיד ממון,
ולהסתיר מעלותי
5. שישמח המשוקר (מקחך טוב)
6. למנוע מחברו טרחה או הוצאה כספית
7. להציל מחטא
8. במילי דצניעותא
9. מי שמשקר שלא מאחת הסיבות הנ"ל (= פטור מכל המצוות)
אם אתה אומר אמת בכל מצב, כדאי לך לפנות לאיבחון. התופעה מוכרת רק אצל אנשים 'על הספקטרום' (אספרגרים מתקשים לשקר, אבל אפשר ללמד אותם. זה 'תופס' במחצית מהסיטואציות בערך).
ואידך זיל גמור
חרדי בעולמו
*מודה שלאור הידוע כיום על קיפאון המותקפים, אין לי הבנה איך נערה מאורסה שנאנסה בעיר ולא צעקה נהרגת כנואפת! אשמח להסבר. (מעבר ל'השתנות הטבעים' וכדו').
** אגב. אם אתה מתקומם ומרגיש שכשאני מצטט
את דיני התורה בדיוק כפי שהם אני כויפער, כנראה שבעיניך דיני התורה
סותרים את המוסר האנושי שלך. שאל"כ, מה לך מתקומם??!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.