על 'אנחנו' ועל 'הם' (ב)

 

מאת: חרדי בעולמו

 

כאמור, אין 'אנחנו' בלא 'הם'. כל התקבצות מחייבת שתהיה התבדלות מהחוץ להתקבצות. ככל שתרבה לשלול את מי שמחוץ לקבוצה, כן תגבר גם התגבשות קבוצת ה'אנחנו' וגם תגדל 'גאוות היחידה' של 'אנחנו'. במקומות בהן מקובל להתכנס במועדוני ספורט-קהילה, גדלה יוקרתו של המועדון, ככל שהוא 'מסנן' את הבאים בשעריו. כגודל הסירוב - גודל היוקרה, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. זה הבסיס לקביעתו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהסירוב להחזיק בחיידר ילדים 'יותר פתוחים' אינה נובעת ממקור קדושה, אלא מ'גאווה, גאווה, וגאווה'. עיין יוטיוב.

מעבר לכך שאנחנו זקוקים ל'הם' כלשהו, כדי לגבש 'אנחנו', יש מצבים שרק ה'הם' יוצר את האנחנו. קחו למשל את העם המומצא זה מקרוב. הדרך היחידה לגבש את אוסף השבטים, החמולות, הדתות והמעמדות המריבים-מזה-דורות הוא אך ורק בסיוע 'הם' (= 'אנחנו'). האיושי"ם אינם מתחתנים עם העזתים הנחותים, שמצידם אינם מתחתנים עם תושבי ג'אסר א'זרקא, הנחותים מהנחותים. המכנה המשותף נוצר רק בזכות קיומם של 'הם' בצורת ישראל. קודם לכן הם היו סתם פח האשפה האזורי.

לעיתים, משמש 'הם' כלשהו כחלק מהגדרת הזהות העצמית. הכל יודעים, שמלחמה-מדור-ועד-דור בינינו לבין 'יוון'. כתלמיד-מה של ה'פחד יצחק' היו בשבילי חכמי וחכמת יוון, מושג שֶׁהִבְנָה את התפיסה של קדושת ישראל. ההסברים על חכמת יוון לעומת חכמת התורה, פרנסו הוגים רבים ולכל ברור שיוון הם האויבים המדגימים את מלחמת העמים בישראל. אמנם, גם עמלק, פרעה, ואדום מסמלים את שאור-האומות לעומת ישראל, אבל יוון היא התנגשות התפישות והחכמות. מה נפלאתי לגלות שבספרי יוון אין כלל התייחסות-מתנגדת לחכמת ישראל, אלא כעוד תרבות/דת שמלומדיה פגשו. ב'חכמת יוון' לא מוזכרים כמעט עם ישראל ותורתו. גם באותם מקומות שיש התייחסות, נעשה הדבר ע"י היסטוריונים (לפעמים באמירות הסותרות את הידוע לנו מחז"ל), ולא ניכרת אצלם מגמה 'אנטישמית' או פולמוסית לעומת ישראל. אדרבא, ידוע שתלמי המלך, שכינס חכמת העמים לספרייתו המונומנטלית באלכסנדריה, כינס לשם גם את חכמת ישראל ('תרגום השבעים').

לקח לי זמן להבין שבמאבק שלנו על הגדרתנו העצמית אנחנו זקוקים ל'הם' משכיל ומשמעותי, כדי שנוכל לנסוך תוכן משכיל ומשמעותי במאבקנו מולו, אבל אין הדבר מחייב שבמובן הארצי היתה מלחמת תרבות בינינו לבין היוונים. כמובן שהיתה התנגשות, אבל היוונים היו דווקא סובלניים לדתות אחרות, כל עוד לא הפריעו להם לקיים ולהפיץ את התרבות ההלניסטית וכל עוד לא חששו שהדבר מעורר מרידות.

צריך להבין שבעצם לא היתה 'דת יוונית', אלא היו ביוון הרבה מאוד דתות ואמונות. בעיני עובדי אלילים אלו היה מקובל בהחלט שיש אל מסוים שאמון ספציפית על אזור/תחום/עם מסוים, כך שלא היה רע או זר בעיניהם שיש אלוה לעם ישראל. גם האשורים קבלו כמובן מאליו שיש אלוה ספציפי ששולט באזור והבינו בפשטות שהאריות הורגים בתושבים, משום שאינם יודעים 'את משפט אלוהי הארץ' ולכן שלחו להם כהן מהגולה שילמדם את דרכי עבודת השם (מלכים ב י"ז. ע"ש היטב). כך מבין גוי ביהדות! נראה שצ"ל שהפשט ברבותינו הוא שברובד העליון, נאבקו 'שרי יוון' מול ישראל, אבל כאן למטה זה לא בא לידי ביטוי - עד כמה שידוע לנו.

אפילו פרעה ומצרים, שנחשבים לראשי האנטי-עבריים/ישראליים (שמנו דאז) ואין קץ לעומק המלחמה בינינו לבינם, לא נראה שנשאו איתם טראומות לאורך ימים. כמה שנים חלפו מיציאת מצרים, שבו הוכו המצרים והושפלו עד עפר, עד אשר לקח פרעה את מלך ישראל כחתן לבתו? גם במורשת מצרים הכתובה (ויש הרבה מזה) לא מוזכרים בני  ישראל, גם לא כעם שנוא (היינו אמורים להיות אצלם סוג של עמלק). ישראל, פשוט יוק. איני מתיימר להיות בר סמכא לקבוע מסמרות בעניין, אבל מטים הדברים שהמובן הוא יותר רוחני ופחות גשמי.

צריך לקחת בחשבון שתפיסת ה'הם' שונה בתפיסת 'אנחנו' מאשר בתפיסת העולם האובייקטיבי. בשביל העולם יכולה אותה דמות להתפס אחרת לגמרי, כי הדמות אינה נמדדת ביחסה ל'אנחנו', אלא במבט רחב יותר. כך למשל אדריאנוס קיסר מבחינתנו הוא 'שחיק טמיא', כשבעולם הוא נתפס כקיסר נאור ונוטה חסד. ידוע גם שבתחילת קיסרותו הורה אדריאנוס להקים מחדש את ביהמ"ק ורק משאכלו ביה קורצא, הפך דעתו.

הנאצים, שהם הרשעים-האולטימטיביים בדורנו, היו חנונים לעומת הברבריות הזוועתית של האוסטאשים ('איוואן האיום' היה נקרא 'איוואן הטירון', לו היה ביאסנובאץ ולא בטרבלינקה). אלא שהגרמנים היו 'הם' מוחלט לכלל העולם בעוד האוסטשים היו 'הם' מוחלט רק לסרבים ובוסנים (בשנת 1943הוציא היטלר מידיהם את הטיפול ביהודים, משום שטען שאינם מספיק 'יסודיים' בעניין) ולכן הוקבע שמו של היטלר כשטן-מייצג לדראון עולם. כמובן שלא באתי מלהקל מרשעותם וזוועתם של הנאצים ימ"ש.

תימצות. לפעמים אנחנו חצי ממציאים 'הם', כדי לחדד/להעמיק את ה'אנחנו' שלנו ולפעמים ה'הם' זוכים למעמד מוגדל ('השטן האולטימטיבי'), לאו דווקא בגלל 'הם', אלא בשל 'אנחנו' גדול.

אה, כן. 'הם' תמיד רעים וכוונותיהם תמיד רעות. אבל שוב כלה הגיליון.

 

חרדי בעולמו