מאת: חרדי בעולמו
אחרי רוב הטובה שהשפיע הקב"ה בעולמו, בהאירו את אור החסידות על נדחי עמו ישראל ובהעלותם מנידחותם אל שולחנו של מלך, כפרו כמה מבניו בטובתו והפכו את אור החסידות לחושך היהדות ומטים לב בני ישראל לעבוד ע"ז. וכדרכו של יצה"ר בתחילה אומר לו עשה כך וכו', כן דרכם כסל למו.
ומשנפרצו הדברים ומפיצים תורת אלוהותם השקרית, בכסות וגלימה כאילו תורת ישראל היא, מוכרחים להאיר על מעשיהם ולראותם באור האמת.
כידוע, עת האיר אור שבעת הימים של הבעש"ט על המוני ישראל, כאורו של יום האיר. תחילה ראוהו רק גבוהי הקומה ורק תלמידיו נבחריו זכו לשמוע תורתו. הוא בעצמו לא הקים חסידות ולא כתב מילה לדורות. רק משהחלו תלמידיו להפיץ תורתו, נגהה אורה על ישראל וממנה ובה נושעו המוני ישראל.
עם חלוף הדורות חלה ירידה נוראה במימושה של אותה תורה. בתחילה היו האדמורי"ם נבחרים ע"י תלמידי הרב'ה הקודם ובחירתם היתה במי שממנו קבלו יותר תורה וחיזוק. בדורות האחרונים מתמנים הרבעס בזכות דבר אחד בלבד: היותם בנים זכרים לקודמם. מעבר לזה, אין צריכה להימצא בהם שום מעלה, כדי שיעלו על כס האדמורות. אם בתרנגולות קיימת חקירה אם התרנגולת ילדה הביצים או הביצים ילדו התרנגולת, באדמורו"ת הוכרע הדבר.
אמנם יש אדמורי"ם אחדים הראויים
לתפקידם ומשום כך יש בתוך חסידויות אחרות החושבים שהם זכו ובחסידותם מולך
אדמו"ר שהוא ראוי מעצמו והקב"ה סובב שנשמה גדולה שכמותו התגלגלה דרך
שהתגלגלה כדי לכהן באדמורו"ת.
המציאות דוברת בעד עצמה שאין מצוי שדעתו או צדיקותו של מי מהאדמורי"ם נחשבת למשהו מחוץ לחצרו (וזהו ק"ו שאין עליו פירכא!). כל כך פשוטים הדברים שהרבעס הם סתם 'דחלילים' עד שבעולם החסידות התחילו לקום 'משפיעים', חלף הרבאיים שמשפיעים על חסידיהם רק מגביות כבוד וכספים לשמותיהם.
ועדיין יכל מי שיתחזק מאוד לעבוד את השם,
גם אם אדמורו הוא בסה"כ שחקן (בזה,'עבודתן מחנכתן' ורואים שלרוב התפקיד מלמד
את המקצוע באיכות שלא נופלת ממיטב בתיה"ס שבתחום. 'שחקן טוב' הוא מי שמשחק את
התפקיד כאילו הוא אמת. על 'שחקן לא מוצלח' רואים שהוא מתאמץ להציג). עדיין נמצאים
חסידים יר"ש ועובדי השם ואין זה הכרח שאם אדמור"ך 'שחקן' הוא, שקליפה
הינך.
ברוב המקרים, אין הציבור נחשף לעוצם 'חכמתם' של האדמורי"ם ורק הויז'ניצער שליט"א מוכיח חכמתו היתרה פעם אחר פעם לעין כל. פעם אחת כהזמין עצמו לרה"מ, כדי שהלה 'יעשה פרוטקציה' ויתערב בהחלטות מערכת המשפט לטובת 'פדיון שבויים' (כמדומה לו שאצל החילונים זה עובד כמו אצלנו) ופעם שניה כשזימן עצמו לשר התקשורת, כדי להוכיח לו שהוא מגבה את וועדת העושק לענייני תקשורת, בלי שהוא מבין מה הסוגיה בכלל. למעט מקרי קיצון אלו ולמעט מי שמכיר אישית, אפשר להמשיך ו'להחזיק עולמות' מהרבאיים.
המסלול החדש של 'איין גאט איין רבה' מוצא חן בעיני אדמורי"ם נוספים ומצטרפים חדשים נדחקים לקבל את מקום הכבוד הזה. צריך לשים לב שכל הנושרים מהחסידויות, נושרים אלי תהום. אצל הליטאים עדיין יש נושרים לדתיות לאומית ולקהילות חבקוקניקיות, אבל אצל החסידים, נשירה היא תמיד אלי תהום. הסיבה-לכאורה לכך היא שאצלם מילאו את ראשם בכל כך הרבה שקרים ובדיות ילדותיות, שכאשר הם פוקחים את עיניהם הם בטוחים שהכל שקר ילדותי. כתבתי כאן כמה פעמים נגד סיפורי השקרים שמנחילים לילדים והדגשתי שמשלמים על כך מחיר בנפשות.
עכשיו, מִשֶּׁיַּשְׁווּ כבוד רבם לכבוד שמים וְיַטְעוּ אותם לחשוב שרבם הוא 'איין גאט', כמעט מוכרח הדבר שהילדים (פעמים, בהתבגרם) ישוו כבוד שמים לכבוד רבם ויסיקו המתבקש (או שכשם שיש שני רבאיים כן יש שתי אלוהויות ר"ל).
אם ימשיכו בדרכם זו, לא תיוותר ברירה לכל חרדי יר"ש אלא לקום ולזעוק מעל כל במה שאין לו חלק ונחלה באלוהיהם של אלו (כן. אלהים בה"א. לצערי כי רב).
בהיות שנוכחנו שהעיתונות
והמגזינים מיישרים קו עם כל עוולה ואיוולת, עלול להיווצר מצב שרק קוראי ומשתמשי
'בעולמם' ישארו חרדים הדבקים בקב"ה ובתורתו. אבן מאסו הבונים, תהיה לראש
פינה.
חרדי בעולמו
נ.ב.
המחשבה על המרצה, הרב צביאלי בן צור
שליט"א לא עוזבת אותי מאז נודעתי שהיה חלק מהמשלחת ההזויה ליועז הנדל. השאלה
שאני שואל את עצמי היא מה עושה הלה, שהוא בן דעת לכו"ע, שרואה פתאום לנגד
עיניו ממש, שיכול להיות אדמו"ר ויו"ר מועצגת, שחכמתו, גם אם תתגבה
ע"ג קביים עשר אמות ותקפוץ עשר אמות, עדיין לא תגיע לקרסולי נער. מה חושב בר
דעת שפתאום מבין ש'גדלות' 'מועצגתיות' ואדמורו"ת אינם אומרים כלום, אלא אך
זאת שיש טפשים בעולם? האם מחלחל הדבר
בראשו ושואל הוא את עצמו שאלות לגבי הסיסטם בו הוא גדל וחי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.