מאת: חרדי בעולמו
התחלתי לכתוב כאן על בעית הדיכאון והאושר. שוב אדגיש שאיני איש מקצוע ומי שמרגיש שהמצב אצלו 'ממש לא טוב', כדאי שיפנה בהקדם לעזרה מקצועית.
בעבר חשבו, שמי שמדוכא הפשט הוא שמשהו חולה אצלו בנפש (בזמנים קדומים יותר ייחסו זאת לליחות שונות, 'מרה שחורה' וכדו') ולכן הרבה אנשים התביישו לפנות לעזרה ('לחיות על כדורים' היתה דרך מצויה להשמצת גרושים/גרושות, ושאר שנואי נפש). כיום אנחנו יודעים שיש מנגנון כימי מֵכָנִי במוח. שהרגשות של דיכאון ושמחה, תלויות בהפרשות כימיות שונות בתוך המוח ואין להן עם הנפש ולא כלום. יש דברים שאם אוכלים אותם, מתגברת הפרשת חומרים כאלו ואחרים ויש גם אפשרות לקבל את החומרים החסרים בצורת טבלית ובזה מתאזנים הכימיקלים במוח ובא לציון גואל.
אני מדבר כאן על מי שמצוקתו הינה רוחנית. מי שמרגיש שעשה/עושה שקר בנפשו. שמצד אחד ממשיך לומר ולעשות דברים כפי שמצפים ממנו ומצד שני 'ליבו בל עימו'. כפי שכתבתי אני מרגיש קצת אחריות, משום שכל כתיבתי הינה הסרת הַמַּסְוִים מעל פניהם הצדקניות של מתצדקים (משימים עצמם צדיקים) בעוד מאוויהם חומריים, גשמיים או אפילו אפלים.
ראשית, אביע דעת כליותי, שדווקא האנשים היותר איכותיים, היותר נאצלים, יותר רגישים ויותר חכמים, הם אלו שֶׁמּוּעָדִים להיות מוטרדים משאלות מהות כמו אלו שאנחנו דנים בהם כאן. כולנו מכירים אנשים שמחים-וטוב-להם,שכל ההתעסקות בשאלות אם זה סיפורי ילדים או סיפורי צדיקים מפסיקות לעניין להם, אל מול צלחת צ'ולנט או קוגל טוב. אבל הקב"ה ברא אנשים שונים בעולם ולחלקם לא מספיקות תשובות שטחיות והם צריכים משהו שישיב את נפשם אליהם.
שנית, אומר שאיני רואה דרך בה מי שכן חושב או מרגיש כמתואר יוכל להיעזר בְּטִאְטוּא הבעיה אל מתחת לשטיח. יודע אני שמשגיחים וצדיקים-בתפקיד נוטים לומר למי שמשתף אותם בשאלות-מהות כאלה שאלו הרהורים של היצה"ר וצריך פשוט להילחם בו ולא לחשוב את המחשבות האלה. לעסוק יותר בתורה, במצוות, בדבקות בצדיקים, איש כפי מהללו ונוף מולדתו. היה לנו אפילו צדיק גדול (ראש מועצגת בשיתוף), שמצא פיתרון לפדופיליה, בגריבת גרביים לבנות. רק עוד קצת 'קדושה' (שנמצאת בגרביים, מסתבר) וכבר היצה"ר יברח ממנו למרחקים. מי שעצות מסוג זה נראות לו טובות ומועילות, לא יוכל להיעזר במקלדתי.
אז ראשית דבר, אם אתה בבעיה כי אתה מפסיק לשקר לעצמך ועונה לעצמך רק תשובות כנות וישרות-לב, אז אתה כבר בדרך 'למעלה' ולהצלחה. הבעיה היא לא בך, אלא ברקע לתוכו גדלת. אין יותר טבעי ולגיטימי, מאשר לשאול את עצמך שאלות ולהתחבט בתשובות.
אטען כאן, שהאושר קרוב אלינו מאוד מאוד. אנחנו כמעט רק צעד ממנו. ואתה - המתחבט - כבר עשית את הצעד הכי משמעותי: החלטת שאינך משקר לעצמך עוד.
בעיני, האושר הוא השלווה וההשלמה הפנימית עם עצמך. להיות מאושר אין פירושו שעכשיו מתוק לך בפה, שאין לך קשיים וכדו'. בכלל וכמעט אדרבה, לא. אין בן אדם חי שאינו מתמודד, שאינו מתחבט ושאינו מתלבט. אלו הם החיים עצמם. הקשיים, ההתמודדות וההצלחה (לפעמים, החלקית) בהתמודדות.
שלוות הנפש באה מהמקום שאתה שלם עם עצמך. שאתה 'מבין את עצמך' 'מכיל את עצמך' ומסכים עם מעשיך-אתה. כאשר אתה נותן אישור למי שהינך, כאשר מעשיך מקבלים אישור ממך שהם נעשים בדרך שנראית לך נכונה ('נכונה' פירושו גם 'מותאמת ליכולת העכשווית שלך), אז אתה פשוט 'מאושר'. כפשוטו. במצב כזה, גם אם אתה מדוכא עקב הפסד כספי גדול, או עקב נסיבות חיים אחרות (החיים מלאים קשיים וסיבות להיתדכא), עדיין תהיה באושר. כן, אפשר להיות באושר גם כשאתה מדוכא מאיזו סיבה חיצונית שהיא. הדיכאון פשוט לא ישלוט בך, אלא יהיה קושי חיצוני שאיתו צריך להתמודד. בדוק ומנוסה.
בהתאם, אתה לא צריך פסיכולוג (אם אתה לא צריך). אתה צריך רק 'חברותא', שתוכל לדבר איתו ביושר ובכנות את אשר על ליבך. לאט לאט גם תלמד להיות 'החברותא של עצמך' ולא תזדקק לחברותא חיצוני בשביל לשמוע ולהבין את עצמך.
כן, עכשיו מתחיל הקושי. איך מוצאים 'חברותא' כזה? התשובה היא, שאיני יודע. אני רק יודע שאם זה מה שאתה מחפש, אז אתה בשלב מתקדם מאוד. אתה כבר עסוק בפתרון מעשי של הבעיה והרי מעולם לא אמרתי שהאושר מושג בלא קושי.
אז הנה, התחלת. בהצלחה.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.