מאת: חרדי בעולמו
לאחרונה התחדד לי הדבר, שמצוי 'אצלנו' אנשים שחיים בשתי מערכות חיים בו זמנית. באופן טבעי, הדבר גורם קשיים שונים וביניהם גם התמודדויות ושאלות פנימיות טורדניות, עד לרמה שנטרדת שלוות הנפש מהאיש החושב. מסתבר שיש מקרים בהם אני נושא באחריות חלקית, להתעוררות מחשבות כאלה ומרגיש חובה לדבר על הדברים, אולי יהיה בהם סיוע והרגעת מה לנפש אצילה כלשהי.
בעיני הקטנות והקשישות-ביחס, ראיתי הרבה 'צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם'. לא מדבר רק על המצב העובדתי הכמעט קבוע בבתיהם של צולניקים רבים, שהם חיים בעולמות של פרישות והסתפקות במועט וצאצאיהם חיים בעולם של מחסור תמידי. שניים חיים באותו בית אבל חיים בעולמות אחרים לגמרי. זה חי מאושר (נניח כך לצורך הדיון) ביכולתו להסתפק במועט ו'מתענג' על כך שהקב"ה 'מנסה אותו' והוא 'עומד בניסיון בגבורה' וזה חי בעולם של אבא שחי בעולם של חוסר בגשמיות ועודף ברוחניות מדומה. התייחסתי לזה כאן כשדברתי על האחריות שלנו כלפי ילדינו. שהעניות אינה תעודת כבוד בשבילם, אלא מצוקה תמידית בקיבה ובנשמה. בקצירת האומר אשוב על דברי שהרגלת העוני בבתינו, נושאת איתה מחיר גבוה מאוד. אנחנו מאבדים את טובי בנינו למולך הצידקני הזה. אבל לא בזה רציתי לדון הפעם, אלא באחיינו.
אני מרבה לכתוב כאן על 'חשיפת השקרים' לא רק של הפוליטיקאים (מהזרוע העסקנית ומהזרוע המועצגתית), אלא גם על כל מיני אמיתות שגדלנו עליהם ואינם עומדים במבט בוחן של מי שמפסיק לרגע להיות ילד. קולמוסי, החכם ממני בהרבה, כבר פלט כאן לא אחת שמסקרן אותי להבין מה קורה בנפש החסיד שפתאום מבין שהשומן של הרב'ה שליט"א, מגיע מקלוריות - ולא ממפגשים עם מלאכים. אבל, לא שָׁתִי ולא חל ליבי, להבין ולהעמיק בצרת אחי, בצר לו.
לא אוכל לעשות כאן תשובה שלימה, אבל אוכל להציף במעט את מנגנון האושר בחיים (ומי שלא 'אחז ראש' לרגע שאנחנו ממשיכים לדבר על אותו דיכאון בו פתחנו, מהנראה שהוא 'קצת בפרשה' הזו. אושר הוא המצב אליו אתה שואף כאשר אתה נמצא בדיכאון). מדגיש שאינני 'איש מקצוע' וגם שֶׁיְּדִיעוֹתַי קצרות ואני כותב בעיקר את מה שֶׁכִּלְיוֹתַי יועצות אותי.
אכן, כשאדם מבין פתאום (מעניין. ההבנה הזו, גם כשהיא מפציעה אט אט, יש בה 'פתאומיות') שתפיסתו את העולם נגועה בדמיונות ובאבא מעייסס. כאשר בן אדם מבין שהוא השתית את חייו על דברים שאכן התאימו לתפיסתו כילד, אבל אינם יכולים להיתפס אצלו עכשיו, כמבוגר, כדברים מחזיקי חיים, הוא מוצא את עצמו באחת, בבעיה. מצד אחד הוא ארוג ומעוגן היטב בחיים הרגילים - ואין זה משנה כרגע לצורך העניין אם הוא ממקבלי 'שלישי' או הגבהה-גלילה - ומצד שני אינו יכול לְצָדֵק חלק ממעשיו והרגליו. מניח שמי שצריך להבין, מבין היטב.
אין יכולת לתקן את שעיוותו אבותיו, רבותיו וצדיקי הדור האחרים. הם הבינו שהם מַקְנִים לו יר"ש טהורה שאיתה יוכל להסתדר בחיים וגם כי יזקין לא יסור ממנה. מי שזה אכן מצבו, יערב לו ויבושם לו. בהרבה מהמקרים, דווקא האנשים היותר אצילים, יותר חושבים ויותר 'בעלי נפש', זקוקים לעצה ותושיה בנושא. עם 'רבנים' 'יועצים' וכדו' קצת מסוכן לדון בדברים לאמיתם, כי הנזק עלול להיות גדול מהתועלת ולצערנו מי שמוכן לדון בכל עת בנושאים חשובים אלו, הם גופים ועמותות שמטרתם 'להאיר את עיני החשוכים' ולהביאם אל 'האור הגדול' שלהם.
אין זה המקום לדון בחיבוטי ובמהלכי הנפש הללו, אבל מקום איתי לְיַחֵד מילים על מנגנון האושר בחיים. שוב ושוב אדגיש. איני בעל מקצוע ומי שזקוק לעזרה מקצועית שיטיב עם נשמתו (ועם נשמת הקרובים לו) ויטפל בזה בדרך המקצועית ביותר. כאן אנחנו רק דנים בדברים תיאורטיים.
מצב האושר, הוא המצב ההפכי בדיוק למצב של חיבוטי הנפש. פירסומאים מוצלחים מטפטפים לנו שאושר זה 'רגע של אושר' שאם רק תקנה דבר זה או תעשה דבר אחר, מאושר תהיה. איני יודע לאיזה אושר הם מתכוונים (חוששני שכן יודע, אבל הפירסומאים שלהם, כמו הפירסומאים של המפלגות והגדוילים, חותרים בסופו של דבר למקום אחד ואכמ"ל), אבל חושבני שאנחנו מדברים על אושר במובן אחר. האושר שאנחנו מדברים עליו אינו נקנה ואינו מתהווה מ'רגעים של אושר', אלא משקט נפשי פנימי עמוק.
אחסוך מכם את 'האמת הידועה', שהאושר נמצא כמטחווי יד לכל מי שרק ישמור תו"מ וכו' וכדו', בהיות שאני משתדל לכתוב רק דברי אמת, אצטרך להשאיר את ה'אמת' הזו (ראה כאן הגדרתה) לצדיקים אחרים.
התכוונתי לכתוב ויצאה לי הקדמה בלבד.
בעז"ה נמשיך.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.