מבלי להיכנס לעצם הענין, ואין זה קל להכריע לכאן או לכאן מבלי שבית דין מוסמך ובלתי תלוי כזה אשר אינו נוגע ידון בעניין ויכריע. עד אז אנו חיים בספק, חלק מן הרבנים זועקים כי עד שלא הוכח בפועל ממש כי חטא אי אפשר לדונו לחיוב, ויש מן הרבנים הטוענים שעד שיוכרע בינתיים להמתין, לא ניכנס לדיון הזה ולא נכריע בין הרבנים אנו מבקשים כאן לעסוק בענין אחד והוא הנקמה. לצערנו בפרשה הזו יש הרבה נקמות, זה התחיל מהחקירה נגדו בעיתון הארץ, וההמשך נקמה של בית דין הרב קרליץ שנתפס במערומיו עוד לפני שנים כאשר הם דנו בענין שהם הבעלים, עשו מעשה נבלה הזועקת לשמים, הם הבעלים של הבנין והם שמים עצמם כאילו שהם בין הצדדים, אין הוכחה טובה מזו כי מדובר בבית דין של שפלים ונבזים מי שאסור לדרוך בבית דינם
מביאים אנו לכם כאן על מה נוקם הרב סילמן בוולדר ועל מה המחלוקת ביניהם בדבר הקשור במבנה בבני ברק
מתברר כי וולדר חשף ניסיון של בית דין להשתלט על קרקע בשווי כ20 מיליון שקל השייכת ליהודי איראני בשם שלמה איראג' כהן המתגורר בטהרן, ובית הדין נאלץ בלית ברירה לשנות פסק שמשמעותו הייתה השתלטות על הקרקע ולעשות רצונו של בעל הקרקע המיוצג על ידי האפוטרופוס הכללי.
תחילתו של הסיפור בישיבה ששכרה מבנה בקרקע הצמודה לביתו של רבי חיים קנייבסקי למשך חמש שנים. לאחר שנתיים בלבד הורה המשכיר, מיכאל לסמן, להנהלת הישיבה להתפנות מהמקום מיידית בניגוד גמור לחוזה ולמרות העובדה שהישיבה השקיעה בשיפוץ המבנה רבע מיליון שקלים.
משסירבו מנהלי הישיבה לבקשת המשכיר להפר את ההסכם, פנה זה לבית הדין העומד תחת הרב שריאל רוזנברג והרב יהודה סילמן בבקשה לפנות את השוכרים.
להפתעת הנהלת הישיבה שהגיעה עם חוזה חתום, בתוך רבע שעה של דיון הורו הדיינים למנהלי הישיבה להתפנות מיידית. צעד שמשמעותו הוא סגירת הישיבה.
ולדר כמי שתורם לישיבה מאז הקמתה נכנס לעובי הקורה ומהר מאד גילה כי הקרקע כלל אינה שייכת למשכיר כי אם ליהודי מאיראן המיוצג על ידי האפוטרופוס הכללי. נוצר קשר טלפוני עם אותו יהודי (מסתבר שאפשר גם אפשר להתקשר לאיראן) וזה זעק מדם ליבו כי בית הדין סייע למשכיר לפלוש לקרקע שלו ולגזול אותה ממנו.
הוא הפנה אותי לעורך הדין צבי מנדל מפתח תקווה שאישר כי אכן הוא מייצג את מר שלמה איראן כהן שהגיע לארץ בשנת 2012 ופתח בהליך נגד ההשתלטות על הקרקע שלו.
עו"ד מנדל אף רשם מכתב לבית הדין בו הוא מצהיר כי מרשו מבקש שהישיבה היא זו תשתמש בקרקע שלו והוא מתנגד להשתלטות של המשכיר מר מיכאל לסמן.
אך בית הדין סירב אפילו להתייחס למכתב זה והותיר את הפסק על כנו.
ואז הגיע פרוטוקול של בית משפט משנת 2012 בהליך של האפוטרופוס הכללי המייצג את נכסיו של מר אירג' כהן כנגד הפולשים ובו התגלתה האמת כולה:
מסתבר שאפוטרופוס יצא כנגד 2 פולשים. לא פולש אחד.
הפולש השני היה מיכאל לסמן. המשכיר.
ומי היה הראשון אתם שואלים?
בית הדין של רבי ניסים קרליץ.
ואכן מסתבר שבית הדין החזיק (ומחזיק עד היום) בית הוראה בתוך המגרש הגזול ולמעשה הוא ביחד עם מיכאל לסמן השתלטו בשנת 2005 על הקרקע וזו הייתה הסיבה שהם הורו לפנות את הישיבה.
עוד התברר כי מיכאל לסמן חייב כספים רבים לאב בת הדין הרב שריאל רוזנברג ומקרקע זו ביקש לפרוע את חובו.
ובכן, הם לא היו בית דין. הם היו בעלי דין שהציגו מצג שווא כביכול הם בית דין אובייקטיבי שבא בסך הכל לדון.
כמובן שהנהלת הישיבה סירבה להתייחס לפסק מעוות כזה מבית דין שהוא בעל עניין ברור בקרקע ובית הדין מצידו הוציא כרוזים נגד הישיבה והציג את מנהליה כגזלנים. הנהלת הישיבה התעלמה. ואף חתמה הסכם עם האפוטרופוס הכללי, לשכור את המבנה כשהכסף מהשכירות נשמר על ידי האפוטרופוס הכללי לטובת הבעלים (שלמה איראג') המוגדר כ"נפקד".
בשלב זה, נשלחו שניי דיינים מבית הדין של הרב קרליץ עם מסר מאיים "חיים ולדר זה לא איש פרטי אנחנו פוחדים עליך"
פרוטקשן. אין מילה אחרת לכנות זאת.
ולדר זוכר היטב מה ענה להם: "ומה אם איני רוצה לחיות בעולם שבו בית דין כל כך מרכזי וחשוב עושה עוולות כאלה?
הם לא הבינו על מה אני מדבר. אז הוא איתם כמה שעות והראה להם את המסמכים המעידים על מעורבותו של בית הדין והעומד בראשו בקרקע עליה פסקו דין כביכול "כבי"ד צדק:" וכשהבינו איך בית הדין שלהן הסתבך החליפו מבטים והבטיחו לחזור אליו.
הם פנו בבהלות לרבנים רוזנברג וסילמן והסבירו להם באיזו סכנה נמצא בית הדין ובפרט כשהבינו כי לא יהססו לפרסם את העוולה הנוראה של בית הדין שגם ככה מרננים עליו שאינו בית דין ואינו עושה צדק.
הרבנים רוזנברג וסילמן נאלצו להפוך את פסק הדין הקודם שלהם ולהוציא פסק חדש המודיע כי הקרקע אכן שייכת לשלמה איראג' כהן ושעורך דינו הגיע לפני בית הדין והודיע בשמו שהוא מעוניין שהישיבה תשכון בקרקע שלו ולא מר לסמן שפלש לקרקע שלו.
תם אך לא נשלם.
ולדר קיבל מסרים שאם יש דבר יותר גרוע מלהפסיד לבית הדין המסוים הזה - זה לנצח אותו.
זו הסיבה - אומר ולדר - שלא פרסמתי דבר מהסיפור הנורא הזה, חשבתי שבית הדין יקבל זאת כמחוות פיוס ממני ויניח לי.
טעיתי.
שליחים של בית הדין פעלו כל העת יחד עם אהרן רבינוביץ כדי להרוס את חיי למען ייראו וייראו וההוכחה לכך היא הזמנתם של תחקירני עיתון הארץ רבינוביץ ואלק לביתו של הדיין הרב סילמן ואם אין די בזה "הפסק" על האיסור לקרא את ספרי עוד לפני בירור האמת עליו חתומים הרב שריאל רוזנברג והרב סילמן, פורסם תחילה בטוויטר של רבינוביץ.
(וזאת, יום לאחר שהרב יצחק זילברשטיין מראשי מועצת גדולי התורה פסק כי כל עוד אין שני עדים המעידים כי הדברים שפורסמו עליי נכונים, אז הם בגדר דברי שקר).
כל מה שסופר כאן בקצרה, מעוגן במסמכים
ניתן לבדוק את אמיתות דברי אצל עורך הדין צבי מנדל מפ"ת ואצל עורך הדין אריאל ניסים.
ולדר אומר: צר לי שאני צריך לשלם מחיר כה גבוה על הצלחת מלחמת הצדק שלי, אך לפחות פרסום הדברים יגרום לכולם להבין מי הוא בית הדין הזה ויזהיר איש את ביתו ואת צאצאיו להישמר מלדרוך במפתנו.
אני בטוח שהסיפור הזה לא יפתיע את הציבור החרדי. שמו הרע של בית הדין המסויים הזה הולך לפניו למרחוק.
הדברים שפרסמתי והנקמה האכזרית בי הם רק קצה חוט משלטון החמס הכוחני שמנהיג הרב סילמן - כעת בשילוב יד ביד עם עיתון "הארץ".
שהשם ישמור עלינו.
זעזוע . רעידת אדמה אמיתית!!! הוא הראשון שמוכן לחשוף את עצמו. את בעלי הקרקע. את המסמכים. אדם לא משקר במילתא דעבידא לגלויי. ואם חיים ולדר לא משקר אז לא רק שאנו נמצאים לפני פשיטת רגל אלא אנו נמצאים עמוק עמוק בתוכה. ואחריתה מי ישורנו. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.