שלעכטע געשעפטן

 

מאת יהודי פשוט

בין  בני יהודי הדור הישן של עירי שופרון שבהונגריה היה מהלך הסיפור הבא:

 

מעשה בבן עניים תלמיד חכם שזכה לשם טוב ונתמזל מזלו להשתדך לבתו של גביר וקיבל סכום הגון של מעות שיתחיל לסחור בהם.

ומששמע בבית המדרש שהסוחרים מתכוננים לנסוע ליריד הגדול בלייפציג לקח גם הוא צרור כספו בידו והצטרף לנוסעים והשתכן שם באכסניה מכובדת כדרך הסוחרים.

משהריחו הסרסורים כי יש כסף לאדון עטו עליו כזבובים והוא נהג כדרך שלימדו חותנו הקשיב בדרך כבוד לכל אחד ואחד עד שאמר לו שהוא נוטה להימנע מסחורוך שאינו בקיא בהם..

עד שנטפל לו הערום שבהם בצאתו מבית הכנסת ושאלו כבאגב שמא יאמר לו האדון מאיפה הוא בא וכמה  משלמים עבור הערינג הגון במקומו?

משזה השיב לו שמדברצן שבארץ הגר הוא בא ומשלם במקומו שלושה קופיקות להעירנג בינוני, תפס אותו סרסור ראשו בין כפותיו וקרא: ראה נא ראה איזה פלא של השגחה פרטית שנתקלתי בך.. וקודם שארחיב אנא תבטיח לי בהן צדקך שלא תשיח במסחר שהצעתי לך לאיש מבני מקומך עד שתגיע לביתך בשלום כי חברא חברה איך ליה וחושש אני לבל יקלקלו הסרסורים האחרים והגוי יעלה את המחיר. ובכלל נאמר שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין וכו׳..  

כי שפר עליך מזלך שאציע לך בסחורה שאתה יודע ומכיר יפה בטיבה ושתעשה בו בעזרתו יתברך עשר על אחד,  כי רק לפני כשעה נודע לי מסוחר הולנדי גדול שאיתרע והוא הוזעק לשוב מחרתיים למקומו ואם במזומנים אתה קונה הוא ימכור לך קרונות של הערינג שיתחשבנו לך כארבעה העריג קלאס א לכל קאפעק, ואם לא יוודע סודנו לצרי העין אתה שב למקומך בשעה טובה ועושה הון רב.. 

אותו אברך נפתה ולמחר כבר הלך עם הסרסור אל מקום ההולנדי אצל הרכבת ובדק יפה יפה את הסחורה וירא כי טוב העריג מעולה וטרי וקנה ארבעה קרונות עמוסי העריג הולנדי במזומנים שהיו לו. 

אלא שהימים ימי תחילת האביב היו ובינתיים זרח השמש ונתחמם האויר השלג נמס ועד שנמצא לו  קטר של רכבת והביאו למקומו התחממו הקרונות והסחורה נתקלקלה ובהגיע אותו ביש גדא לעירו נשמט  מהרכבת המיוחדת שהביאתו ונס על נפשו מסירחון הדגים. כך שב למקומו באין כסף ואין סחורה והיה משרך דרכו לאורך הרחובות עקב בצד אגודל כי למה יחפז לביתו להודיע חרפתו כי מר יהיה לו מאשתו ואוי לו מחותנו..

וכך דשדש מיודענו קודר וחפוי ראש ברחובות עירו ומתבונן בבתיה וחצרותיה עד שעבר אצל כיכר פסל הבתולתא קדישא שהעמידו הנכרים ליראתם.  נתן דעתו על צער עצמו ועל עצבונה של אותה ריבה האוחזת בממזר שהמליטה ועוד הסתכל בה ארוכות בעניים של חמלה עד שאמר לה:

דומה את עלי שכנה יקרה שגם את השקעת כל כספך בהערינג מקולקל..

נזכרתי בסיפור זה כאשר ראיתי צילום של של הסאדיגורצ׳יק זעירא היושב על כסא אביו בארמון שהניח לו חבוש בקולפיק יקר שביקרים וכל סייסי בית אבא ניצבים עליו אך הבעת פניו  קודרת ועיניו כבויות וכולו אומר אי נחת וזעם כבוש כאחד שהשקיע גם הוא את כספו בהערינג..

אז מתחיל להסתבר שמעשים כמעשיו הטובים של אותו שמענדריק לא בדיוק מרוממים את הרוח ומשמחים את הלב...

וגם אם נמצאו לו אנשים ריקים בעלי זרוע עדיף לאדם שינהג באימא ובאחים בקמצוץ של אנושיות.

יהודי פשוט