רגעים של השבוע - פרשת וישלח
א. והשביעית תשמטנה
זה תופס אותך מספר דקות לאחר יציאתך משדה התעופה בדרך העולה ירושלימה; שלטים גדולים, בצבע ירוק כמובן, המכריזים בגאווה מעל שדות או פרדסים: "כאן שומרים שמיטה". השנה היא שנת "שמיטה" בארצנו הקדושה, שנה בה אין לעבד את האדמה בשום צורה, וכל היבול הוא 'הפקר'. מצוה חשובה מאוד מתוך 'המצוות התלויות בארץ', אותן זוכים לקיים יושבי ארץ ישראל.
הרבה טעמים נאמרו במצוות השמיטה, ובסיסם ועיקרם האמונה בקב"ה שהוא בעל-הבית האמיתי והנצחי!
האמונה חזקה מכל ניסיון כלכלי, והיא מרגשת מחדש כל שבע שנים. כשביקרתי אצל אחת מאחיותיי, ראיתי בחצר שלט עם כתב ילדותי העומד במרכז קבל עם ושכנים, ומודיע כי הפרחים הגדלים אצלם בגינה הם 'הפקר'. תמימות ואמונה פשוטה.
ב. כותל התפילות
"הגענו בזמן לשדה התעופה הישן של ישראל, ולהפתעתי נאמר לי כי אין מקום בטיסה. ניסיתי לברר מה קרה, אך הם התחמקו לענות, עד שגיליתי שהם פשוט מכרו יותר כרטיסים ממספר המקומות שיש במטוס. כעסתי מאוד, וניסיתי בכל כוחי לשנות את המצב, אך ללא הועיל. ניגשתי אל אבי וסיפרתי לו את הסיטואציה, ולפליאתי הוא נשאר שליו ורגוע. פקיד בכיר של חברת אל-על ניגש אלינו, ניסה להצטדק בשם החברה, והציע פיצוי של חדר מלון יוקרתי עד לטיסה הבאה הביתה ללונדון. אבא דחה את הרעיון וביקש רק לנסוע לכותל המערבי. כשיצאנו הוא אמר לי: "יודע אתה מדוע כך אירע לי? כי הפעם בביקורי בארץ הקודש לא הספקתי להתפלל במקום הקדוש, הכותל המערבי".
אבי היקר שיחי' סיים את סיפורו, שקרה לו בצעירותו עם להבחל"ח אביו הצדיק ע"ה, ואני נזכרתי מיד כי עדיין לא התפללתי בביקורי הפעם בכותל המערבי. הבנתי מה עליי לעשות, ובלי שהיות הגעתי אל שריד בית מקדשנו. תפילתי הייתה הפעם שונה ומיוחדת יותר.
ג. הווי מקדים שלום לכל אדם
היא סיימה לסדר את ענייניה בבניין משרדים ממשלתי, והזמינה מונית. כשהנהג, רוסי חביב וחייכן כבן חמישים, ראה את כתובת היעד, הגיב: "אהה, אני מכיר את הבניין שלכם. גרתי פעם ברחוב הסמוך. ומול הבניין שלכם גר הרב הראשי לרוסיה, הרב בערל לאזאר, נכון?"
הוא עצר לרגע, פתח סדק בחלון כדי להכניס מעט אוויר קריר, והמשיך: "פעם, לפני הרבה שנים, כשבני היה עוד ילד קטן, הלכתי איתו הביתה. והנה אני רואה מולי את הרב לאזאר. זיהיתי אותו מיד, הרי הוא אדם ידוע פה ברוסיה. החזקתי ביד בני, וכשעברנו לידו על המדרכה הצרה, משך אותי הבן פתאום, ובטעות נתקלתי ברב. הרגשתי אי-נעימות ומבוכה, והתכוננתי להתנצל, אך אני רואה את הרב מחייך אליי חיוך רחב, ומברך אותי ואת בני לשלום.
זה עשה עליי רושם כביר. הרב-הראשי-לרוסיה-בעצמו פנה במאור פנים גדול כזה אליי, אל אדם לא יהודי ולא מוּכָּר שעבר לידו. ועוד אדם שנתקל בו באמצע הרחוב... ראיתי בחיוך שלו את ההיפך הגמור ממה שייחסתי עד אז לאנשים מכובדים ברמה שלו: הוא היה אנושי, לבבי ועממי. והיה אכפת לו לגרום לי נעימות, גם ובמיוחד לאור התקרית הלא-נעימה.
כל הדרך הביתה הסברתי לבני את הסיטואציה שהתרחשה. רציתי שיזכור את מה שקרה וייקח דוגמה כיצד צריך להתנהג. ומאז אני אוהב ומכבד את היהודים, וכך גם חינכתי את ילדיי: לכבד כל אחד ולאהוב את העם היהודי. ואת הסיפור סיפרתי למכריי פעמים רבות".
צלצול טלפון קטע את דיבורו של הנהג, הנוסעת, השליחה אלה וורזוב, ענתה בקצרה לטלפון. "סליחה, גבירתי, באיזו שפה דיברת עכשיו?" - שאל הנהג כשסיימה את השיחה. "בעברית" - ענתה.
"אז גם את יהודייה?! זכות גדולה בשבילי להסיע אותך, שכנה של הרב לאזאר וגם יהודייה!" - הכריז הנהג בהתרגשות, בעודו מחנה את המונית בפתח הבניין שלה.
היא הודתה לו, המומה, כשהיא מבינה שאת כל דבריו סיפר, עוד לפני שידע שגם היא בת לעם היהודי!
שמעתי מכלי ראשון את הסיפור שאירע השבוע, ושאלתי את הרב שליט"א אם הוא זוכר את המאורע. הוא הגיב בענווה: "אני לא זוכר שזה קרה, אבל ההוראה מהסיפור הזה מחייבת אותנו…"!
ושוב נוכחתי לראות, כי כמו אבן שנזרקה למים ועדיין יוצרת גלים-גלים, כך גם חיוך אחד וברכת שלום קצרה ונשכחת, כמה רחוק, תרתי משמע, הם יכולים להגיע!
ואל התמונה השבועית: התפילה היוקרתית
שעת הצהריים הלכה והסתיימה מהר מהצפוי. ניגשתי אל השומר החביב בפתח הבניין, והתעניינתי היכן יש בית כנסת באזור. "רד ישר בהמשך הרחוב כמה דקות, פנה ימינה והבט שמאלה, תראה בעצמך". יצאתי, הלכתי והופתעתי.
שכונת 'הרצליה פיתוח', השכונה היוקרתית במערב העיר הרצליה, ואני מוצא בה השבוע את עצמי, מלווה קרוב משפחה, שעבר טיפול רפואי במדיקל סנטר, המשקיף לחוף הים התיכון.
בהמשך לחנויות יוקרה וצמוד לחניון עם רכבים נחשבים, עומד וניצב לו בית כנסת, שלכבוד השכנים החשובים, רוב התפילות עדיין נערכות בחצר הקדמית של המקום. ועל-אף שהמקום פתוח, ישנם כאלו המקפידים לבוא עם מסכה על פניהם, כמו שמזמן שמעתי, שככל שיש לך יותר כסף, הפחד מהקורונה מפחיד יותר...
דקות ספורות לפני זמן תפילת מנחה, זורמים אל המקום אנשים שונים ומגוונים, וכל אחד מהם מרגיש בו נעים. בית כנסת הוקם בתרומתו של הנגיד מר יצחק מירלוושילי, מידידיו הקרובים מאוד של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, ומגדולי תומכי הפעילות היהודית ברוסיה. המקום שוקק חיים, הרב סמג'ה, חסיד חב"ד המשמש כרב בית-הכנסת, מקבל את פניי בסבר פנים יפות, ומציע כל עזרה שאצטרך.
הכל נמצא במקום: כוס קפה, לצד שיעור תורה בין מנחה לערבית, כיפות וספרייה תורנית עשירה, ואתה יודע ומרגיש את אחדות עם ישראל ומסירותו של הרבי למען כל אחד מהם.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.